פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 969)

איך מגיעים לשם בתוך עלי?

בין כוכב יעקב לפסגות, תצפית חביבה, מקום יפה ומסודר, עם אפשרות למעיין קרוב.

לא צריך להכיר, כדי להצליח לבנות קשר עם האחד. אפילו להפך..

לומדים להכיר.

כמו כולם.

בזמן המתאים, ובעיתוי הטוב והנכון.

ו---פשוט תהיי את... 

במקום לחשוב איך להכיר את הצד השני, כדי להצליח

תהיי את, וה' ישלח לך את המוצלח ביותר מבחינתך

 

כל הטוב

ובגלל שיצאתי עם בנות אחרות לפני, זה קצת התיש אותי.

אבל זה מתאזן די מהר, ובנות מהסוג שלך בד"כ הרבה יותר "נקיות" מבחינה רגשית.

וגם הרבה יותר נוטות להיות צדיקות...

אני גם מגיעה מבית של בנות, יש לי רק אח קטן שיודע לבשל ולכבס ולנקות יותר טוב ממני ועוד לא התחיל ישיבה אפילו (מי שמתחתנת איתו זוכה!) אז הוא לא פונקציה.

העולם הזה כל כך זר לי שפשוט מצאתי את עצמי מפחדת מבנים בכללי... כמו מכל דבר זר ולא מוכר.

בעיקרון הלכתי וחינכתי את עצמי בתחום. מה הם עושים שנים האלו, מה הם עושים בשעות הפנאי וכו'. לא למטרות שידוכים, סתם בשביל להשלים את החור הזוועתי הזה בהשכלה...

אני עדיין לא יודעת עליהם כלום, אבל יש לי טיפ חשוב אחד לומר לך-

הם בני אדם! ממש כמוך! ונכון שזה שאת לא מכירה את העולם שלהם, השפה, הסלנגים, העיסוקים וצורת ההתנהגות איתם יכול להציק, אבל זה דברים שלומדים מהר.

כי הם בני אדם ואין כל כך הרבה שוני.

אני זוכרת שיום אחד אח שלי סיפר לי על מריבות ועל חברויות שיש להם וזה... אז התפלאתי ואמרתי לו, "מה, יש את זה גם אצל בנים?"

קיצר.

הצלחות לך.

ועדיין מסתדרים.

נראה לי הכי כדאי זה להתייעץ עם אנשים שמבינים בעניין הזה, אנשים עם ניסיון בתחום השידוכים.

בהצלחה!!

אני בא מבית של בנים, בהתחלה באמת היה לי קצת קשה ועשיתי טעויות, עם הזמן למדתי יותר להכיר מה זה בנות ואיך להתנהג איתן. (מאמין שיש עוד מה ללמוד)

בהצלחה

גם בתור אחת שלא הכירה בנים בגילאים האלה (חוץ מאח שלי או של חברה) אני לא מרגישה שזה מפריע.
תנסי להגדיר לעצמך -מה מפריע לי, מה חסר לי
כי אם את נמצאת בקשר, וטוב לך, ואת מזהה שיש לו מידות טובות וכו' -המקום של נורמלי/לא נורמלי פחות חשוב לדוג' יש שיגידו שגבר לא מוביל בקשר זה לא נורמלי-(כמו בשירשור שרץ כאן כרגע ואני לא מעבירה עליו ביקורת או משהו,כן?) אבל יכול להיות שתהיה מישהי כזאת שזה בכלל לא יפריע לה. ואז מה? בגלל שהוא לא מוביל וזה נחשב לא נורמלי אז ייפרדו?!

מה ש*כן* חשוב זה לבדוק שלאדם אין נטייה לאלימות או לשתלטנות יתר ויש לזה סימנים מקדימים שאותם חשוב לדעת ולשים לב.
כמובן תמיד גם כדאי להתייעץ עם הרב שלו אם משהו ספציפית בו לא כל כך מסתדר לך או עם מישהי שמכירה אותך

אפשר גם לקרוא את הספר גברים ממאדים נשים מנוגה שמסביר על ההבדלים הרגשיים בין גברים לנשים

תודה על ההרגעה. אני אנסה להסביר אותי יותר, כאילו הוא מגיב משהו וזה מעצבן אותי התגובה הזו, או מתלבש חולצה מסוימת, וכו'... ואז עכשיו רק אחרי איזה 7 בנים שיצאתי איתם קלטתי שזה סגנון של גברים... ולך תדע מה עוד יושב על זה שאני לא מכירה גברים ולכן הורדתי? מה אני יכולה לעשות עם זה? איפה אני לומדת על זה אני לא יכולה לשאול מראש כי אני לא יודעת איזה דוגמאות יהיו. 

ונכון שזה קצת מביך, אבל קחי את זה למקום של כפרת עוונות

אני הקטן בבית בהפרש משמעותי משאר האחים אז יצא שגדלתי בלי אחים בבית ובחינוך נפרד.
ואכן זה משליך.. בדיוק כמו שתיארת.
יש ספרים מעולים בנושא הזה. (כמו- גברים ממאדים ונשים מנוגה).
אבל הכל תיאורטי. במציאות זה שונה.. ועלולים להתלהב מדברים פשוטים ושוליים.
תלמדי להתמקד בדברים שחשובים לך בבחירת בן זוג.
ועם הזמן זה עובר..
מקווה בשבילך שזה יהיה מהיר וטוב

ואני בוגרת 

(ואפילו יותר מחברה שלי שעשתה)

ויש הרבה סיבות לכך.

צודקת, ובמקרה שלי אני מוקפת בנות שעשו ש''ל, יש בוגרות ולא בוגרות.. לא יודעת איך הבוגרות היו לפני כן.
גם אצל מי שלא עשתה, יש גם וגם ואני לא יכולה להגיד על עצמי אם אני בוגרת או לא, לזה התכוונתי

כנראה שזה באמת תלוי במה את רוצה לראות.

יש אנשים שצריכים לגור מחוץ לבית כדי להתבגר, לא כולם

לא הייתי מסווגת את זה כפרמטר לבגרות

כי שירות מאד מבגר, אבל זה לא הכרחי בכלל,
כלומר יכולה מאד להיות מישח בוגרת שלא עשתה שירות ופשוט יש לה אופי בוגר..

יכול להיות שכן ויכול להיות שלא.

יש משהו מאוד בוגר בלבחור בלא לעשות שירות משיקולים אידיאולוגיים ולבחור בחיי משפחה... בעייני אפילו יכול להיות יותר בוגר.

רק אתמול דעתי על כך שונתה ע"י אחת כזו

שבדר"כ היא דעה חזקה אצל רוב בני האדם בעניינים האלה.

אותי לפחות קשה לשנות מדעתי..

משפיע באותה מידה.

כל אחד והאופי שלו

והמסלול החיים שכל אדם עובר משפיע על הבגרות.

והרבה פעמים ראיתי ההפך

איזה חוויות ואיזה שירות האדם עובר. כשיש קשיים - זה מחשל ומבגר.

 

בס"ד

אם זה בגלל יציאה מהבית אז גם יציאה לאוניברסיטה מבגרת באותה מידה.

בקיצור זה לא מדד.
תבדוק כל מקרה לגופו.

וגרתי בבית שלי. ואני חושבת שזה כן מבגר . לדוגמא - בדרך כלל נותנים לבת שירות לעשות כל מיני דברים שהיא לא צריכה לעשות והרעיון הוא שהיא תדע לשים גבולות למה שמותר לה לעשות ומה שלא והאם מנצלים אותה... קיצר זה דוגמא אחת ויש עוד מלא... ככה שלפי דעתי זה מבגר

כי שירות הוא גורם מאוד משמעותי בהתפתחות של הבת ובעצמאות שלה.

אבל זה מאוד סובייקטיבי, יכולות להיות בנות שלא עשו שירות והן מאוד בוגרות.

 

אגב, לדעתי זה גם שייך לבנות שלא היו בפנימיה. אבל זה דיון אחר, ואני לא רוצה לחטוףעגבניות על הראש 

לא התכוונתי חלילה לפגוע באף אחת. דיברתי באופן מאוד מאוד סטיגמתי.

בס"ד

ככזה אי אפשר לעשות את ההכללה הזאת.

מכיר אחת שלא עשתה שירות, והיתה מאוד בוגרת.
החרדיות פחות בוגרות מבנות גילם הדתיות לאומיות?(יכול להיות לא נוקט עמדה, אבל הבחינה תהיה בין שני הציבורים האלו).

נטיה קלה לומר שזה יותר מבגר אבל בקטנה, כמובן שזה בפילוח רחב, וכל מקרה לגופו (כל בחורה זה עולם בפני עצמו).

שעוזבים את " החממה" והולכים למקום לא ידוע למקום חדש זה מבגר. עובדה!!!
לעומת זאת יש את אלו שהולכות ללמוד אחר כך ולא מרגישות את ההבדל בין י"ב למקום לימודים שלהם. הן מפוספסות את האתגר של הגיל הזה לפי דעתי

אז יכול להיות שזאת התבגרה בזכות השירות הלאומי וההיא התבגרה בזכות זה שהיא הבכורה בבית והשלישית התבגרה כי היא עובדת מגיל 16.

בס"ד

 

שדכנית הציעה לי עכשיו מישהו שאני מכירה. 

 

ואני לא חושבת שזה מתאים...

 

איך מסרבים בנימוס? 

 

מה הייתם אומרים?

 

 

תודה רבה שחשבת עליי, אני ממש מעריכה את זה, אך אני לא מרגישה שזה מתאים לי.

אם את מעוניינת שהיא תמשיך להציע לך הצעות..

תוסיפי- אשמח לשמוע הצעות אחרות. תודה רבה =)

הכי לגיטימי בעולם

ומוסיפה שאשמח אם יהיה לה רעיון אחר

אני לא חושבת שאת חייבת הסבר למישהו למה זה לא מתאים לך. היתרון היחיד אם את מסבירה זה שהיא תדע יותר מה את מחפשת ומה פחות שייך 

מכירה את האדם. איש טוב, אבל לא מתאים לך. ותודה רבה. כמובן, אשמח לשמוע אם תהיינה הצעות שיתאימו לי.

 

זהו.

והייתי עושה כל מיני תכנונים איך להסביר או לרמוז וזה.

ואז החלטתי שדי זה סתם מיותר, ואני אומר בנימוס ש"לא נראה לי שזה מתאים כל-כך", וזה זוכה לתגובות נעימות ב"ה.

בס״ד

 

איזו נוסטלגיה...

חשבתי על זה ולא נראה לי מתאים. תודה בכל מקרה.

היא לא אמורה לרדוף אחרייך... זה לטובתך בסופו של דבר...

 

רק נקודה למחשבה- אולי בכל זאת תתני לזה צ'אנס? 

בס״ד

 

השדכנית הייתה עקשנית אבל אני יותר. 

כל הכבוד לך שהצלחת להתעקש איתה!!

(אני בדברים כאלה נוטה להשתכנע...)

בס״ד

 

אז לא נתתי לזה צ׳אנס.

 

עשיתי איתה גם סימולציה מול שדכנית עקשנית, אבל המציאות עלתה על הדמיון...

מרפים . לוקחים הפסקה . עושים דברים שאוהבים. ובעיקר לא נכנסים למרה שחורה , כי זה מאד קל ליפול לתחושה החמימה שנלווית אליה.
ואחר כך ממשיכים ביתר שאת וביתר עז.

לסרב להצעות עד שתרגישי מוכנה.

ואח"כ- תמיד אפשר לחזור אליהן...

זהמאוד מובן, וחשוב כ"כ!!

למרות שזה מתיש שוב ושוב לצאת לפגישות 😟

וזה בד"כ קורה כששוב ההצעות הרלוונטיות באות בגלים

בס״ד

 

אני גם מחפשת, בתור גרושה בלי ילדים.

גרושים ללא ילדים זה תת מגזר בעולם הגרושים, ולא תמיד יש לזה מענה. 

 

אפשר לפנות לכל מיני שדכנים, חלק גם מתעסקים עם פרק ב. 

 

מוזמן לפנות במסר. 

שאתה יכול לשנות בעצמך.
אבל איך אתה מול הטענות הללו? אתה מסכים איתן? אתה חושב שיש להן קשר למציאות? אלו דברים שאמרו לך בעבר (קשרים אחרים/חברים/משפחה)?
בקשר לאומנות זה נראית לי טענה קצת מוזרה...כלומר, אם זה לא מעניין אותך..אז מה?!

אין פיתרון קסם.. פשוט צריך להתעניין בה יותר ולשתף יותר (לא לשאול ''מה שלומך'' כי צריך אלא כי זה באמת מעניין אותך וחשוב לך לדעת..) , תעמיד את עצמך במקום שלה..
לגביי האומנות, אני יכול להבין את הטענה כי אומנות נוגעת הרבה בנפש.. לא חותכים על זה אבל אם זה כ"כ חשוב לה היא הייתה צריכה לברר על זה לפני

אם אתה מעוניין בקשר הזה אז בטח שיש מה לעשות. והיא בדיוק אמרה לך איך! תביע יותר במילים את זה שאתה מעריך אותה, את התחביבים שלה וכו. אל תנסה להתעניין בכללי באומנות, אלא רק נקודתית אצלה. על איזה עבודה את עובדת עכשיו? וכו. הנק' המרכזית, זה תקשורת. דיבור. הדברים שהיא אמרה לך, לדעתי, לא אמורים להיות בשיחה של סיום קשר, אלא בשיחה של איך הייתי רוצה לקדם את הקשר! בהצלחה!

מצלול

המצלול הוא מושג המתייחס למכלול התופעות הצליליות של השיר. הוא נוצר בעקבות ריכוז וחזרה על צלילים זהים או דומים במלות השיר שאותו אנו שומעים (באוזניים חיצוניות או פנימיות).

 

 

 

יש המבחינים בין צלילים נעימים לאוזן לבין צלילים צורמים. יש גם המייחסים לצלילים מסוימים משמעות. הדרך שבה 'מפרשים' את המצלול בשיר אינה תמיד חד-משמעית, אך מי שמאזין לצליליות בתשומת לב עשוי להשיג הבנה נוספת למלאכת השיר. אז מבחינים בדקויות ובגוונים שקוראים או שומעים רגילים לא שמים לב אליהם.
הקשבה זהירה לצלילי המלים גם עשויה לפתח הבנה לגבי אופן דקלום השיר, איך 'לבצע' אותו.

 

הרבה זמן כבר לא ב"ה. אני אומרת ב"ה כי זה תחושה שהחסר גדול עלי בכמה מספרים, ואין כ,כ כלים להתמודד ולחוות אותו... 

באיזשהו שלב הבנתי שזה חסר של הנשמה שנמצאת בעולם הזה, תלושה מהכל וכמהה לה', וזה מתרגם אצלי כתחושת חסר של בן זוג. אז כל פעם שהרגשתי את הכמיהה הזאת הזכרתי לעצמי שהחסר הוא הריחוק מה', ובקשתי מה' שימלא בי את החסר... שיזין אותי.

 

אני גם מרגישה שסבתא רבה שלי מזינה אותי באהבה, מלמעלה. יש לי קשר איתה

את הפרק בשם הזה (פרק ראשון/שני למיטב זכרוני) בספר אהבה של הרב גינזבורג.

שמחה ברגעים האלו. שיש בי נטייה כ"כ לרצות לאהוב ורצון לתת וגם לקבל ולהיות נאהבת.
שאני באמת רוצה להקים בית עם מישהו שאוהב אותו בכל נפשי וגופי. שנהיה נאמנים אחד לשני.

לא יודעת אם קשור, אבל בא לי לכתוב.
הייתי פעם בשיעור של רב שאני מאוד מאוד אוהבת והוא פירש את הברכה שמברכים תחת החופה "...בגן עדן מקדם" (מקווה שאני לא מתבלבלת בברכה), והרב הסביר שבעצם הברכה הזו מברכת את הזוג שמרגע חתונתם ועד 120 הם ירצו אחד בשני בכל מאודם ורק אחד בשני. כמו בימי קדם, בימי אדם וחוה - שלא היה להם אף אחד חוץ מאת עצמם, וכל יום מחדש הם בחרו זה בזו בלבד, כך בעז"ה יהיה גם לזוג. שכל יום ויום יהיה בעיניהם כאילו רק הם בעולם. לבד. ביחד.

אז בזמנים כאלה אני בדר"כ חושבת לעצמי, מתפללת על הזיווג באריכות ומהלב, וגם חושבת על הברכה שהזכרתי, שבאמת נזכה לחיות כחיי עדן מקדם.

ברגעים האלה אני באמת מתפללת שכשגיע הזיווג אני אזכור תרגע הזה שכל כך רציתי.

בימים שיהו בנינו ויכוחים או חילוקי דיעות

ובעיקר מנצלת תרגע פשוט לדבר עם הקב"ה, שאומנם כנראה יש לי דרך או מסלול לעבור, שאני אעבור אותו בשמחה והכי חשוב באמונה, ומצד שני אם אפשר שיקצר את הדרך ;)

משהו כמו "ריבונו של עולם רחם עלי תעזור לי ל... "

 

ומשתדל גם לקיים איזה מצווה שתיצור כלי לאור הזה שנפל עלי

ומשתדל להגיד פרק תהילים מרומם או עוד איזה משהו שהוא הודיה לה', תורה ותפילה ביחד.

 

הוא אומר שיש עניין להרחיב הרגשות כאלה, וזה מביא גדילה רוחנית

ועם כל זאת, לפחות ארצה לרצות את הרצונות טובים.

קראתי (נראה לי בשם רבי נחמן) שלפחות הרצון לרצות הוא טוב מאוד ומועיל בעבודת ה'.

 

וסוף דבר שה' יתן לנו רצון ואז את כל הבקשות הטובות בע"ה.

 

העיקר לא להתייאש.

ואני אומר את זה בתור מיואש למחצה

 

אבל באמת כשלא מפסיקים להתפלל מקבלים, מה שבאמת טוב לנו.

חוץ מזיווג, קיבלתי כל מה שביקשתי אי פעם (חוץ מבקשות הזויות בשם הילדותיות כמובן).

"והעיקר לא לפחד כלל", זה לא סתם עצה יפה מרבי נחמן.

ברגע שאדם מתחיל לפחד, הוא משכנע את עצמו שיש לנסיונות כח עליו.

ואין להם, הקב"ה נתן לאדם את הכח לנצח.

אני לא קונה באינטרנט. בטח לא בגדים שאי אפשר למדוד.

אבל נשמע יוזמה עם פוטנציאל לא רע.

היום המון קונות באינטרנט, גם בגדים, ואם עוד אין מענה לקניית בגדים צנועים בדרך הזו, אין סיבה שזה לא ילך.

 

בהצלחה.

אחרי זה תבינו יותר מה מחפשים ותתייצבו..

אנשים לא אוהבים את הקטע שצריך לדעת את המידות המדוייקות בס"מ, עליך, כדי להתאים את המידות.

 

ותמיד לכלול טבלת מידות מדוייקת לכל מוצר בנפרד, יש דוגמאות בחנויות בגדים הקיימות באיביי.

 

בהצלחה,

בגדים צנועים זה חשוב.

מכיר כמה מסורתיות שהיו בכיף לובשות צנוע אם היה קל לקנות.

אם המחירים שפויים

יש הרבה חששות בקניה באינטרנט, ולכן בתנאים הבאים ארגיש יותר בנוח:
א. חנות מוכרת ואיכותית- כמו asos, שאז אני יודעת שהשמלה לא תהיה הזויה, אלא נורמלית וכמו בתמונה.
ב. פירוט מידות מדוייק- גם לפי האותיות הרגילות (s,m,l,xl וכד') וגם בצד ליד מידות בסנטימטרים
ג. חשוב מאד מאד- הרבה תמונות של הבגד, תמונות *איכותיות*, מזוויות שונות. זה ממש קריטי.
ג. שמועות טובות על החנות- המלצה של מישהי שאני מכירה\ברשת החברתית הכי תרגיע אותי בקשר לקניה.
ד. מחיר סביר.
בהצלחה!!
ממליצה לך לעיין ב"מחאת הבסיס" בפייסבוק.

נראה לי נורא מגביל וחסר וודאות
גם המחשבה על אם זה לא יתאים ואז להתחיל לטרוח ולהחזיר...מממ...

בכל אופן היוזמה נשמעת מבורכת ממש!

בחו"ל אפשר להחזיר דרך הזואר בלי יותר מידי בעיות אם זה לא מתאים

 

בארץ זה יותר מסובך

בס"ד

דבר ראשון, יישר כוח ממש על היוזמה! בעז"ה שתצליחו ותיהיה לכם הרבה ברכה בעמלכם!

דבר שני, אני בדכ לא קונה באינטרנט.. באמת מפחדת שזה לא יהיה כמו שחשבתי או שלא יחמיא וכו'...
אבל- בפעמים המועטות שאני כן קונה זה כי ראיתי חצאית/ שמלה ארוכה שאהבתי...
לצערי, ממש קשה לי למצוא חצאיות ושמלות ארוכות.. הרבה פעמים שכתוב אופנה צנועה אז הבגדים הם עד הברך ובאסה... אז ממליצה לכם לקחת לתשומת ליבכם ולהביא גם דברים ארוכים כי קצת קשה למצוא..
בהצלחה!

סוף-סוף! שבת שלום

כא ל
לא מ
קא קיב
קיג קיח

אם היה קורה לי דבר כזה, הייתי מנסה להבין מאיפה הרתיעה של חברה שלי נובעת ואם היא נכונה אז אקשיב לה.
אם לא, אנסה להסביר לה שהיא טועה.
אם היא תתעקש סתם כך ללא סיבה זה ידליק לי נורת אזהרה אדומה ורוב הסיכויים שניפרד.

ואתנתק מחבר כזה.
בצורה חכמה כמובן..


וצריך לשים לב טוב טוב שאנחנו לא נפגעים מכל שטות ומנתקים עצמנו מהחברה. צריכה להיות סיבה טובה לזה.

ומזל טוב לכם

פשוט מתחמק..
לא עונה מיד לטלפון ולפעמים לא עונה
כשנפגשים במקרה אומר שלום ושאני ממהר

אבל בשביל להגיע למצב כזה ה"חבר" צריך להיות ממש שלילי כדי שאתעלם ממנו כך.
אחרת, חזרנו לתגובה הראשונה שלי.

לא להזמין חברה לחתונה שלי רק כי בן הזוג שלי לא מסמפט אותה. ואפילו אם הוא צודק בחוסר הסימפטיה שלו.
אנחנו ילדים גדולים. זכותי להיות חברה של מי שבא לי, כמו שזכותו להיות חבר של מי שבא לו. עקשנות שלו בנושא הזה הייתה מעוררת אצלי קודם כול תהיות לגביו. הוא מוזמן להביע דעתו על חיי החברה שלי, אבל בשום פנים לא להחליט בשבילי עליהם.

האם שולט ומחליט על דעתו? לא יודעת...שוה התייעצות עם אדם מבין ( עוס, פסיכולוג)

מה גם שזאת החתונה שלו, ואין עניין לצער אותו.

 

את לא יכולה לדעת אם הבחורה לא עשתה לו קטע כזה או אחר, או אולי הביעה התעניינות בו, והוא לא רוצה אותה בסביבתו ביום הכי חשוב לו וכאלה.

להמציא משהו כמו "בלי שתשימי לב היא תפגע בך"? הייתי נעלבת אם היו מזלזלים כך באינטליגנציה שלי, ולא אומרים לי את האמת.

יכול להגיע מכיוונים חיוביים וגם שליליים, וכל מקרה לגופו.


תמיד צחקתי עם חברים עם נשים צמחוניות וכדו' אם הן רוצים לשבת על פלאפל..
אבל זה בצחוק.

היא רק קצה הקרחון של הבדלים בין בני זוג.

מה תעשי כשתגלי שבן זוגך אוהב לשבת בבית כשאת חייבת כל יום להתאוורר בחוץ?

כשהוא חושב שחינוך ילדים צריך להתנהל בנחת ואת חושבת שמגיל קטן צריך להרגיל אותם למשמעת?

שהוא רגיל לפתור מחלוקות במציאת הגישה הנכונה והצודקת כשאת מעדיפה להגיע לפשרות?

שהוא לוקח את החיים ברוגע, ואת שואפת להספיק כמה שיותר ויודעת לייקר את הזמן?

(המצבים שהבאתי יכולים להיות כמובן הפוכים)

יש כל כך הרבה התמודדויות על רקע הבדלים, שעגבניות ופטריות זה לא מה שיעצור אתכם 

 

בטח שזה משפיע על הילדים, זה מלמד אותם להכיל מורכבויות ולהבין שלא הכל בחיים שחור ולבן ושיש אנשים שונים עם הרגלים וצרכים מגוונים. והם לומדים לקבל את השונה.

 

אבל בטח כתבת בצחוק 

אז הילדים ישאלו, ויענו להם... זה ממש לא בעיה . ואם שאר הבית ירצה גם להיות צמחוני- מה הבעיה?

זה יבאס.. אין ספק.
אבל ממש לא על זה יפול דבר..

אמא צמחונית בד"כ תחנך גם את ילדיה לצמחונות, אמא שלא אוהבת עגבניות זה לא משפיע ולא קשור לשום דבר (לפחות עד כמה שאני מבין. אם זה נובע מזה שהיא אוהדת מכבי ולכן נגעלת מכל דבר אדום אז זה כבר כן יכול להשפיע...)

יש אנשים בררנים באוכל
ויש אנשים בררנים בבן זוג
לראשונים אולי יהיה ילד שלא יאכל עגבניה
אבל לשני עלול לא להיות ילדים בכלל

אז בנאדם מפונק ו/או בררן באוכל......

יש לי תיאוריה. אנשים שהם בררנים באוכל, ו מפונקים ולא אוכלים לא את זה ולא את זה ולא את זה.... אז יש להם סוג של חסמים. הם לא פתוחים ומשוחררים.
אני כמובן לא מכלילה. אבל יצא לי להכיר לא מעט אנשים (משפחה, חברים וגם דייטים) שבררנים באוכל וגם באופי יש איזשהי בעיה.
התלבטתי אם לכתוב את זה כי בטח כולם יצאו עליי שוב אבל זאת דעתי. ועניין אותי לדעת מה עוד אנשים חושבים על זה. זה הכל. עכשיו אם אפשר לא להתעצבן עליי זה יהיה נחמד

בררנות- לכל אחד יש טעם אישי, זה חלק מהיופי והמורכבות של זוגיות. אין עם זה שום בעיה,

ההפך זה דווקא מעשיר את החיים.

 

צמחונות- זו כבר שאלה של מאיפה זה מגיע. אם זה מתוך חוסר אהבה לבשר, או מתוך אהבה

לקינוחים חלביים, או מתוך תחושה אישית של חוסר נעימות. אז זה בגדר הטען האישי, וזה בד"כ

לא אומר שום דבר מעבר לטעם האישי של האדם.

אבל- אם זו אידיאולוגיה, זה כבר מקום לשקול, כמו כל אידיאולוגיה אחרת של בן הזוג. מי שמתאים

לו, זה יהיה טוב. מי שלא מתאים לו האידיאולוגיה הזו- זה ימרר לו את החיים.

 

בקשר לחסמים- יש הבדל בין אנשים מפונקים, שלא מוכנים לאכול שום דבר שהוא לא טעים להם,

זה אומר שהם מפונקים. אם זה חוסר אהבה אבל חיים עם זה, אז לדעתי לא אומר שום דבר.

לדעתי בררנות נובעת מפינוק. שזה קצת ילדותי ומעצבן בעיני אבל לא ברמה שאפסול על זה.
יש אגב דברים (כמו פטרוזיליה) שגילו שיש אנשים שפשוט לא מסוגלים לאכול אותם כי המוח שלהם מפרש את זה כרעל (חח אמיתי. תבדקו בגוגל)
יש כאלה שנמנעים מאוכל מסויים כי הוא גורם להם לתופעות לוואי לא נעימות. ולא נפרט...
וטבעונות/צמחונות, סוג דל דרך חיים. אם הוא לא חופר לי על זה/כופה עליי או על הילדים-מ'כפת לי? שיהנה לו עם החסות והקייל בזמן שאטגן לי שניצלים...
בקיצור...

קצת יותר סוגים לבשל.
לפסול על זה נשמע מוזר

צריך להסתכל על הדברים הגדולים. מי האדם. מה המידות, מה האופי, מה השאיפות בחיים.
גם בחינוך ככה. אם שמים את המוקד על התכנים הגדולים והעמוקים שמקבלים מההורים, אז לא נורא שבדרך שאלו למה אמא לא אוכלת בשר... כי בסופו של דבר התחנכו להיות אדם גדול, טוב, ישר, עובד אלקים ומוצא חן בעיני אלקים ואדם - עם עגבניה או בלי עגבניה.

אמנם, צמחונות עשויה להיות שאלה אידיאלית-עקרונית של מוסריות. זה עלול להיות פער השקפתי, ויש מקום לבחון אותו. ממש לא בהכרח להפיל קשר בגללו - אבל לתת עליו את הדעת ולהיות מודעים למשמעויות.

אני בררן בעוד הרבה דברים, נראה לי שזה מעיד על איסטניסות כלשהי.

 

לא עושה את האדם פחות טוב במשהו כלשהו, מכיר הרבה כאלה עם אופי שונה לחלוטין, לא חושב שיש איזה עניין שזה מעיד עליו.

אולי ביקורתיות גבוהה, אבל זה לא חייב להיות לאנשים.

ואין ספק שזה מזמן וויכוחים. אבל כמו כל דבר בחיים מוצאים את הדרך להתפשר.
טבעונות או צמחונות זה באמת נושא שעובר אחר כך בחינוך לילדים. אבל העדפות באוכל- לומדים איך לבשל דברים שהצד השני אוהב ולהתחשב.
אני לא חושבת שזאת סיבה מספיק טובה לחתוך, זה אולי מוזר בעיניך אבל תמיד יהיו פערים והבדלים.

זה עוזר לעשות איפוס לעולם הרגשי, ואז אפשר לחשוב בצורה צלולה

 

טיול לקברות צדיקים עם חברה ממש טובה יעזור

אבל אני לא יודעת איך לברר, מה לשאול, כי סכה הייתה תקופה כיפית ויש זכרונות נעימים אז אני לא יודעת אם זה געגוע לרגעים האלה או שאותו אחד חסר לי

כדאי ומומלץ מאוד לקחת קצת חופש ונופש

ויותר השאלה מה מסתתר מאחורי נתון מסוים
והאם אפשר לדעת

זו שאלה שלגמרי לגיטימי לשאול
ולפעמים כששומעים מה יש לחבר'ה לומר,
נרגעים ונכנסים לפרופורציות ומגיעים לדייט בנחת

עדיף מלשמור בבטן רק כי "זו שאלה ילדותית"

אני פשוט מאמין שמישהו פותח ניק ופותח שרשור
כי משהו באמת מטריד אותו

אם הוא ספציפית אכן מגזים, יהיה מי שיישר אותו בשרשור
לא עולה כסף לאף אחד ששואלים

והשרשורפלצת שלך נסגר...

יש אופציה לתקן זאת?
פרוטקציות או משהו?

כי אם כן תקרא את התגובה של עוגיפלצת

שמתנגחים בתופעה מאשר שרשורים על פסילות על דברים שטותיים

ואני אומר את זה בתור רווק מזדקן

Add - הפרעת קשב - קושי בריכוז לאורך זמן וכו'
Adhd - הפרעת קשב וריכוז +היפראקטיביות
שניהם לא סותרים עדינות, ובמיוחד add
כמובן שניהם לא סותרים חוכמה !
היום אחוז משמעותי מהילדים מאובחן אם אבחנה כזו או אחרת כך שהאבחון לא אומר לך שום דבר
אל תפחד תבדוק אם מה שיש אצלה טוב לך או מפריע.
בהצלחה !

לדעתי יש לזה הרבה יותר חיובי משלילי במיוחד בנישואים

שמכיר/ה אותה טוב במה זה מתבטא בדיוק, מה ההשלכות וכדו'.
אפשרות נוספת-להתיעץ עם איש מקצוע.

לא מבין בדברים האלה
בהצלחה

אני הייתי מבקשת (מהחברה הקרובה שלה) שתסביר לי במה זה מתבטא ותספר לי דוגמאות עליה גם מהיום יום בעניין, יעזור לך להבין את "הדמות" יותר.


בהצלחה!

קשב וריכוז זה לא לקות למידה (דיסלקסיה- קושי בקריאה, דיסגרפיה- קושי בכתיבה, דיסקלקוליה- קושי בחישוב).

וזה לא היפראקטיביות שזה קושי לשב במקום ליותר מרגע אחד וחייב כל היום לזוז.

קשב וריכוז זה חוסר היכולת למקד את ההקשה והריכוז במאה אחוזים לזמן ממושך.

למשל כשאני מדבר עם מישהו ואני שם לב לכל מה שקורה מסביב, מדבר או מקשיב למישהו ורואה מישהו עובר לידי ושאנשים אחרים א ישימו לב לזה.

כיום גלל המדיה והטכנולוגיה כמעט לכולנו יש רמה מסויימת ל קשב וריכוז בגלל שהכל רץ מהר והעולם מתנהל יותר מהר.

לי יש קשב וריכוז וחברה שי דווקא מוקסמת מזה וזה נחמד בעיינה. לי זה לא מפריע בחיים חוץ מזה שאני חייב להתעסק במשהו בידיים כשאני מדבר עם אנשים.

בד"כ הפרעות קשב וריכוז לא מערבים היפראקטיביות (שלא מצויה כמעט בכלל בנשים),

פעם קראו לזה ADD. ולהיפראקטיביות ADHD.

 

היום איחדו את השמות, יש שני סוגים של ADHD עם היפראקטיביות, והפרעת קשב שהיא ADHD בלי היפר אקטיביות (PI - predominantly inattentive).

 

לגבי כמה זה מפריע, זה לא תלוי בהפרעת קשב, כמו שזה תלוי בבעיות ריגשיות.

בעיות רגשיות מפריעות לכל אחד, פשוט אנשים עם הפרעות קשב וריכוז פחות חזקים רגשית (מסיבות שלא רלוונטי לפרט כאן) והם עלולים להתרסק לגמרי ולצאת מסדר החיים.

זה דבר לא מצוי כי מדובר על הפרעות רגשיות כמו דיכאון או חרדה, דברים שבאים מטראומות רגשיות או ח"ו אחרות.

 

בתכל'ס? לא כזה ביג דיל.

מכיר את זה מקרוב (אצלי זה אולי קצת כן;))

 

נ.ב,

מאוד מומלץ לשני הצדדים ללמוד ספר על לחיות עם זה, זה יכול להפוך את החיים מכיף לסופר-כיף.

במיוחד בזוגיות, כי לפעמים אנשים "רגילים" לא מבינים למה אנשים עם הפרעות קשב לוקחים הרבה דברים בצורה קיצונית יותר.

קל מאוד לפשר על הפערים.

זוגיות זה דבר שכל אחד מחפש..

השאלה ממה נובע הפחד? בית? ילדים? שגרה?

דווקא לרוב זה קורה הפוך. יש חשש ואז "קשר מדהים" כזה כמו שציינת מסיר את הפחד הזה..

 

הנקודות המרכזיות, הן בד"כ:

1) בגיל מבוגר אדם כבר רגיל לעצמו. ההכנסה של אדם אחר לחיים אומרת להשתנות במידה רבה ולשנות הרגלים.

2) תחושה של חוסר יכולת. חיים משותפים מביאים הרבה אתגרים, אדם שמרגיש שהוא לא מסוגל לעמוד בהם

יפחד מאוד מהחיים האלו.

3)קשור ל1- התפיסה הכללית שנישואים זה "עול" "כלא" וכולי. כביכול להתחתן זה "gmae over" עד עכשיו חייתי

חיים מאושרים וחופשיים ומעכשיו אני נתון תחת מסגרת שלוקחת לי את החופשיות. מיותר לציין שזו תפיסה שקרית

ומזיקה שהורסת חיים לאנשים.

4)פערים בין הדמיון שהתפתח מאוד בשנים של החיפושים לבין המציאות. פחד שזה לא יתאים כי זה לא עומד בקריטריונים.

 

מומלץ ללכת ליועץ\יועצת שיעזרו למצוא את הסיבה ולהשתחרר ממנה.

 

להתחתן זה אף פעם לא קל
בגיל מאוחר זה קשה הרבה יותר
אבל זה מאוד מדהים
אתה יודע מה הסיבה שאתה כ"כ פוחד?

מדברת בדיוק על זה

הפחדים שחוסמים בכל שלב ואיך פותרים

 

יש הרבה הרבה חששות. לפני הישיבה, לפני הצבא, לפני הלימודים, לפני הכניסה לעבודה.... תמיד יש ממה לחשוש. אבל בסופו של דבר אנחנו נכנסים לזה ובד״כ מרוצים מזה.
תנסה לחשוב על פעמים שחששת מאוד ממשהו, ובסוף התגברת על זה ונכנסת לזה. תעשה רשימה של דברים כאלה, זה יכול לחזק אותך ולהזכיר לך שאתה מסוגל.
כמובן, זה אחרי שאתה חושב שאתה בשל לחתונה...

בן אדם בן 28 הוא יחסית אדם מבוגר
שיש לו כבר הרגלים דעות מוצקות מאוד
מחשבה מאוד מושכלת ומפותחת המון ניסיון
כשצעירים אין את זה ויותר קל להתחתן ככה.
כי אתה בא בלי כלכך פחד ממה יהיה
ויותר קופץ למים העמוקים מה שנקרא
ומסתדר..

יכול להיות שלא ראית בחיים שלך מודל זוגיות נורמלי ...
ואז כשאתה נכנס לקשר ואפילו אוהב בו .. אתה בסוף מחרב את הקשר ולא מצליח לעשות הצעד כי הפחד מקשר שאתה לא יודע איך להתנהל בו משתק אותך כיוון שלא היה לך מודל לזוגיות נכונה

אז בוודאי שזה מרתיע, אבל כל פעם שבאה הצעה אזרתי אומץ, שינסתי מתניים, והלכתי בכל הכח נגד יצר הרע!