ובגיל שבו הוא היה כשזה קרה.

ובקשר שהיה לו עם ההורה שנפטר.

ובעצם גם באופי שלו ולאיזה מקום הוא לקח את זה.

בקיצור - צריך להכיר את הבנאדם לפני שמחילים עליו סטיגמות.

משהו שלא קשור לגנטיקה

יותר מציקה.

אז אני נשואה ליתום... - לקראת נישואין וזוגיות

יפה, יפה, העלית פה נקודה חשובה.

למי יש מה להוסיף?

כן, חשוב מאד, אך לא לזו היתה כוונתי.

עוד תשובות?

אני מאד מהאנשים שמתייחסים לכולם רגיל. לא משנה כמה הורים יש או איזה נעליים הם לובשים בחורף.

זה לא משמעותי כל כך וגם אי אפשר להכניס את כל היתומים לאותם הגדרות.

חלק מתבגרים מזה וחלק מתחילים להתנהג בצורה מאד ילדותית ותלותית. אי לכך ובהתאם לזאת, זה תלוי בבנאדם.

כמובן שיש השלכות נפשיות, כמו איך אדם שגדל ללא דמות אב למשל יחנך את הילדים שלו, או האם זה עדיין טראומטי כל כך שלדבר איתו על זה יגרום לו לבכות בלילות. 

אבל שוב, תכלס, לכל אחד, לא רק ליתומים, יש צלקות כאלו ואחרות.

לעניות דעתי זה לא משנה (וזה גם לא יפה, בינינו) לומר שהם שונים במשהו מאנשים רגילים.

אז אתה מתכוון, כמה אם בכלל אני ארתע אם יציעו לי מישהו יתום, בגלל מצבו המשפחתי וההשלכות הנובעות מזה.

התשובה היא אפס.

אולי כי יש לי לצערי הרבה חברות טובות יתומות וכמה שהתייתמו לאחרונה.

זה לא מפריע לי ולא אמור להפריע וזה לא משנה.

ואני לא חושבת שיש אנשים שזה יפריע להם.

מה שכן משנה לי זה האופי, איך הבנאדם מתמודד עם זה, וכמובן איזה ספרים הוא אוהב לקרוא. זה מה שמשנה לי בכל אדם.

(השאלה קצת עצבנה אותי, במחילה. אל תיקח אישי)

מקווה שלא פגעתי.

ולפי שתגובות נראה שאין לך ממה לחשוש

(בכללי אתה בנאדם סבבה. אני לא חושבת שאי מי תפסול אותך בגלל זה)

היא באמת תפספס לגמרי,

ואתה לא צריך אחת כזו.

(יואו נראה לי אני אסתם בזה הרגע ודי.)

כשמציעים להם בחור או בחורה יתומים מאב

יקראו לו פירוש סבי"ון. (סבינו בננו ורבנו) 

ויוסיפו אותו למטה בצד בכל תגובה שאורכה עולה על 2 שורות.

לגמרי בעד.

זה שמישהו יתום או יתומה מאב/אם זה לא הופך אותו לבנאדם סוג ב' חס וחלילה, זה לא שהוא ביקש/ה את מותו של אחד מהוריו

אבל יש דברים שצריך לקחת בחשבון

אנשים כאלו הרבה יותר רגישים (בעיקר בנות שאיבדו אב/אם) ולכן צריך להיות ממש ממש קשובים ועדינים

וזה לא קל, מניסיון - אני חשבתי רבות כיצד אני מכיל את האבל של בחורה שיצאתי איתה (איבדה את אמא שלה) 

שוחחתי עם חברים קרובים ואפילו עם הראש ישיבה שלי, איך לעשות זאת בצורה הטובה ביותר

וצריך לקחת בחשבון שזה דורש יותר סבלנות מאשר בקשר עם בחור/ה שאינו/ה יתומ/ה ובעיקר לדעת להקשיב בצורה יותר טובה ובמיוחד מה להגיד

וגם סבלנות בהתנהגות - לדעת שאם הוא או היא מרגישים כבויים, אז צריך לדעת להבין את זה ולפעמים לתת לזה זמן 

ובעיקר בפגישות - אם פתאום הגעגוע עולה ואין חשק לדייט, אז לגלות הבנה ולא ללחוץ להפגש

בגדול צריך לזה הרבה אופי וסבלנות והכלה וטקט

זה לא קל בכלל אבל גם לא בלתי אפשרי

הם אנשים מדהימים שהמציאות הראתה להם את הצד הבלתי נמנע והמכוער שבחיים

אז לפני שאתם מחזירים תשובה כן/לא על יתומ/ה אתם צריכים לחשוב עם עצמכם אם אתם בנויים לזה

זה אמנם אתגר אבל בסוף ייתכן ושניכם תמצאו בית

נ.ב. - זה על קצה המזלג

כשהציעו לי אותה, לא סופר שהיא יתומה

סיפרו לי על בחורה מקסימה וחמודה - שזה התברר כנכון

וכשסיפרתי לחבר ממש טוב, הוא אמר לי שהוא מכיר את המשפחה שלה ואמר לי שהיא יתומה מאם

ובתכלס בהתחלה חוץ מרחמים לא עלתה לי מחשבה מסויימת 

עניין הסבלנות והרגישות זה קטעים של תוך כדי הקשר

לכן אני לא חושב שצריך לפסול את זה במבט ראשון >>> אבל רק אם חושבים שבאמת אפשר להכיל קשר כזה והאם אני מרגיש בנוי לזה מבחינת התחשבות ורגישות (כי זה שונה מכל מה שיודעים על קשר רגיל)

אם התשובה לכך היא 'לא' אז זה END GAME ולהתקדם להצעה הבאה

כשאמרתי 'שהרגשתי רחמים' זאת תגובה לגיטימית שראויה שתהיה לכל בנאדם עם סף רגש מינימלי. -יש? יש!

דבר שני, בתחילת הקשר לא הרגשתי: אוי איו מסכנה וכ'ו וכ'ו - התנהגתי רגיל! וככה צריך להיות

היא לא צריכה שירחמו עליה אלא לתת לה להרגיש נורמלית!!

ולכן אמרתי גם שזה עניין של טקט, צריך לדעת מתי להזדהות ולמוך ומתי להתנהג כאילו הכל רגיל

כי הדבר שיתומ/ה הכי רוצה בעולם זה את ההורה שהם איבדו והדבר השני זה יחס חם ותחושת נורמליות שהייתה לפני האסון

רחמים זה לא שיקול, זאת תגובה (הגיונית ו-) ראשונית בלבד

וגם מצב נפשי - זה לא משהו שצריך לחשוב עליו כי כל אחד/ת לוקח את הדברים באופן אחר וזה עניין פרטני

אני חושבת שזה ממש תלוי בשני הצדדים.
אני יכולה להגיד מהניסיון שלי שיצאתי עם בחור שמי שהכיר ביננו לא ידע שהוא יתום והבחור עצמו סיפר לי בשיחת טלפון הראשונה..

חשבתי לעצמי שזה יכול להיות ממש טוב כי הוא מבין אותי באיזשהו מקום, אבל בתכלס זה הפריע לי מאוד.  
אמא שלו נפטרה לפני 5 שנים כשהוא כבר היה גדול, בוגר, מבין מה הוא רוצה מהחיים שלו וכו' ויש לו זיכרונות וחוויות ממנה. ואבא שלי נפטר לפני יותר מעשור כשהייתי ילדה ולא ככ הבנתי משהו מהחיים שלי ואין לי ככ חוויות וזיכרונות מוחשיים. ובעקבות כל זה שנינו מתייחסים אחרת לסיפור. והרגשתי במהלך הדייטים שהוא חיי את החיים שלו כשאמא שלו היא חלק גדול מהם ולי אישית זה לא התאים פשוט כי אני במקום אחר ממנו וזה בסדר.

אני לא אפסול מישהו בגלל אובדן כלשהו כי זאת לא סיבה. בסופו של דבר חתכתי כי לי אישית זה לא היה נכון ומתאים אבל זה לא אומר שהבחור לא טוב או משהו כזה. וזה גם לא אומר שאני לא אצא עם יתום, כל אחד הוא שונה וכל אחד מתייחס לזה באופן שונה ולכן אני לא חושבת שזה נכון להכליל...

יתומים לא אוהבים יחס קיצוני שמרחמים ונותנים יחס של שונה וחריג.

ברור שהנושא הזה הוא רגיש לאותם אנשים- 

אבל מפה ועד ללהיות רגישים כל החיים.. נוו באמתתת..

זה בגדול עניין של עיבוד האבל והתהליך של השכול- שזה שונה בין כל אחד ואחד

בד"כ לומדים להתמודד עם זה.

נכון וזה לא מתאים לכל אחד.

עולה לי לראש בנאדם שעבר ניסיון גדול בחיים והתמודדות לא פשוטה.

לגבי השפעה- לנתון הנ"ל לא יהיה שום השפעה על הבחירה שלי( בעז"ה). מעדיפה לא להסיק מסקנות ולפתח ציפיות לגבי בחור יתום כל עוד אני לא נפגשת אתו פנים בפנים. יכול להיות ככ הרבה סיפורים..כל אחד מתמודד עם זה אחרת וזה דבר שאפשר לראות רק בפגישה.

בלי להיכנס לפרטים- אני חושבת שזה כ"כ משתנה ממשפחה למשפחה ומילד לילד שבכלל אי אפשר להכליל.

זה תלוי בנפש של הילד עצמו, תלוי איך הוא התייתם, תלוי בן כמה היה, תלוי איזה טיפול קיבל או לא, תלוי באווירה של המשפחה, ובכמה תמיכה קיבלו. בקיצור- תלוי במליון גורמים. 

רק אומר דבר אחד כללי- ה' הוא אבי יתומים . ובעיני שלי אני רואה עשרות פעמים בצורה הכי ברורה איך ה' דואג למי שאין לו אבא. 

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.