ובגיל שבו הוא היה כשזה קרה.

ובקשר שהיה לו עם ההורה שנפטר.

ובעצם גם באופי שלו ולאיזה מקום הוא לקח את זה.

בקיצור - צריך להכיר את הבנאדם לפני שמחילים עליו סטיגמות.

משהו שלא קשור לגנטיקה

יותר מציקה.

אז אני נשואה ליתום... - לקראת נישואין וזוגיות

יפה, יפה, העלית פה נקודה חשובה.

למי יש מה להוסיף?

כן, חשוב מאד, אך לא לזו היתה כוונתי.

עוד תשובות?

אני מאד מהאנשים שמתייחסים לכולם רגיל. לא משנה כמה הורים יש או איזה נעליים הם לובשים בחורף.

זה לא משמעותי כל כך וגם אי אפשר להכניס את כל היתומים לאותם הגדרות.

חלק מתבגרים מזה וחלק מתחילים להתנהג בצורה מאד ילדותית ותלותית. אי לכך ובהתאם לזאת, זה תלוי בבנאדם.

כמובן שיש השלכות נפשיות, כמו איך אדם שגדל ללא דמות אב למשל יחנך את הילדים שלו, או האם זה עדיין טראומטי כל כך שלדבר איתו על זה יגרום לו לבכות בלילות. 

אבל שוב, תכלס, לכל אחד, לא רק ליתומים, יש צלקות כאלו ואחרות.

לעניות דעתי זה לא משנה (וזה גם לא יפה, בינינו) לומר שהם שונים במשהו מאנשים רגילים.

אז אתה מתכוון, כמה אם בכלל אני ארתע אם יציעו לי מישהו יתום, בגלל מצבו המשפחתי וההשלכות הנובעות מזה.

התשובה היא אפס.

אולי כי יש לי לצערי הרבה חברות טובות יתומות וכמה שהתייתמו לאחרונה.

זה לא מפריע לי ולא אמור להפריע וזה לא משנה.

ואני לא חושבת שיש אנשים שזה יפריע להם.

מה שכן משנה לי זה האופי, איך הבנאדם מתמודד עם זה, וכמובן איזה ספרים הוא אוהב לקרוא. זה מה שמשנה לי בכל אדם.

(השאלה קצת עצבנה אותי, במחילה. אל תיקח אישי)

מקווה שלא פגעתי.

ולפי שתגובות נראה שאין לך ממה לחשוש

(בכללי אתה בנאדם סבבה. אני לא חושבת שאי מי תפסול אותך בגלל זה)

היא באמת תפספס לגמרי,

ואתה לא צריך אחת כזו.

(יואו נראה לי אני אסתם בזה הרגע ודי.)

כשמציעים להם בחור או בחורה יתומים מאב

יקראו לו פירוש סבי"ון. (סבינו בננו ורבנו) 

ויוסיפו אותו למטה בצד בכל תגובה שאורכה עולה על 2 שורות.

לגמרי בעד.

זה שמישהו יתום או יתומה מאב/אם זה לא הופך אותו לבנאדם סוג ב' חס וחלילה, זה לא שהוא ביקש/ה את מותו של אחד מהוריו

אבל יש דברים שצריך לקחת בחשבון

אנשים כאלו הרבה יותר רגישים (בעיקר בנות שאיבדו אב/אם) ולכן צריך להיות ממש ממש קשובים ועדינים

וזה לא קל, מניסיון - אני חשבתי רבות כיצד אני מכיל את האבל של בחורה שיצאתי איתה (איבדה את אמא שלה) 

שוחחתי עם חברים קרובים ואפילו עם הראש ישיבה שלי, איך לעשות זאת בצורה הטובה ביותר

וצריך לקחת בחשבון שזה דורש יותר סבלנות מאשר בקשר עם בחור/ה שאינו/ה יתומ/ה ובעיקר לדעת להקשיב בצורה יותר טובה ובמיוחד מה להגיד

וגם סבלנות בהתנהגות - לדעת שאם הוא או היא מרגישים כבויים, אז צריך לדעת להבין את זה ולפעמים לתת לזה זמן 

ובעיקר בפגישות - אם פתאום הגעגוע עולה ואין חשק לדייט, אז לגלות הבנה ולא ללחוץ להפגש

בגדול צריך לזה הרבה אופי וסבלנות והכלה וטקט

זה לא קל בכלל אבל גם לא בלתי אפשרי

הם אנשים מדהימים שהמציאות הראתה להם את הצד הבלתי נמנע והמכוער שבחיים

אז לפני שאתם מחזירים תשובה כן/לא על יתומ/ה אתם צריכים לחשוב עם עצמכם אם אתם בנויים לזה

זה אמנם אתגר אבל בסוף ייתכן ושניכם תמצאו בית

נ.ב. - זה על קצה המזלג

כשהציעו לי אותה, לא סופר שהיא יתומה

סיפרו לי על בחורה מקסימה וחמודה - שזה התברר כנכון

וכשסיפרתי לחבר ממש טוב, הוא אמר לי שהוא מכיר את המשפחה שלה ואמר לי שהיא יתומה מאם

ובתכלס בהתחלה חוץ מרחמים לא עלתה לי מחשבה מסויימת 

עניין הסבלנות והרגישות זה קטעים של תוך כדי הקשר

לכן אני לא חושב שצריך לפסול את זה במבט ראשון >>> אבל רק אם חושבים שבאמת אפשר להכיל קשר כזה והאם אני מרגיש בנוי לזה מבחינת התחשבות ורגישות (כי זה שונה מכל מה שיודעים על קשר רגיל)

אם התשובה לכך היא 'לא' אז זה END GAME ולהתקדם להצעה הבאה

כשאמרתי 'שהרגשתי רחמים' זאת תגובה לגיטימית שראויה שתהיה לכל בנאדם עם סף רגש מינימלי. -יש? יש!

דבר שני, בתחילת הקשר לא הרגשתי: אוי איו מסכנה וכ'ו וכ'ו - התנהגתי רגיל! וככה צריך להיות

היא לא צריכה שירחמו עליה אלא לתת לה להרגיש נורמלית!!

ולכן אמרתי גם שזה עניין של טקט, צריך לדעת מתי להזדהות ולמוך ומתי להתנהג כאילו הכל רגיל

כי הדבר שיתומ/ה הכי רוצה בעולם זה את ההורה שהם איבדו והדבר השני זה יחס חם ותחושת נורמליות שהייתה לפני האסון

רחמים זה לא שיקול, זאת תגובה (הגיונית ו-) ראשונית בלבד

וגם מצב נפשי - זה לא משהו שצריך לחשוב עליו כי כל אחד/ת לוקח את הדברים באופן אחר וזה עניין פרטני

אני חושבת שזה ממש תלוי בשני הצדדים.
אני יכולה להגיד מהניסיון שלי שיצאתי עם בחור שמי שהכיר ביננו לא ידע שהוא יתום והבחור עצמו סיפר לי בשיחת טלפון הראשונה..

חשבתי לעצמי שזה יכול להיות ממש טוב כי הוא מבין אותי באיזשהו מקום, אבל בתכלס זה הפריע לי מאוד.  
אמא שלו נפטרה לפני 5 שנים כשהוא כבר היה גדול, בוגר, מבין מה הוא רוצה מהחיים שלו וכו' ויש לו זיכרונות וחוויות ממנה. ואבא שלי נפטר לפני יותר מעשור כשהייתי ילדה ולא ככ הבנתי משהו מהחיים שלי ואין לי ככ חוויות וזיכרונות מוחשיים. ובעקבות כל זה שנינו מתייחסים אחרת לסיפור. והרגשתי במהלך הדייטים שהוא חיי את החיים שלו כשאמא שלו היא חלק גדול מהם ולי אישית זה לא התאים פשוט כי אני במקום אחר ממנו וזה בסדר.

אני לא אפסול מישהו בגלל אובדן כלשהו כי זאת לא סיבה. בסופו של דבר חתכתי כי לי אישית זה לא היה נכון ומתאים אבל זה לא אומר שהבחור לא טוב או משהו כזה. וזה גם לא אומר שאני לא אצא עם יתום, כל אחד הוא שונה וכל אחד מתייחס לזה באופן שונה ולכן אני לא חושבת שזה נכון להכליל...

יתומים לא אוהבים יחס קיצוני שמרחמים ונותנים יחס של שונה וחריג.

ברור שהנושא הזה הוא רגיש לאותם אנשים- 

אבל מפה ועד ללהיות רגישים כל החיים.. נוו באמתתת..

זה בגדול עניין של עיבוד האבל והתהליך של השכול- שזה שונה בין כל אחד ואחד

בד"כ לומדים להתמודד עם זה.

נכון וזה לא מתאים לכל אחד.

עולה לי לראש בנאדם שעבר ניסיון גדול בחיים והתמודדות לא פשוטה.

לגבי השפעה- לנתון הנ"ל לא יהיה שום השפעה על הבחירה שלי( בעז"ה). מעדיפה לא להסיק מסקנות ולפתח ציפיות לגבי בחור יתום כל עוד אני לא נפגשת אתו פנים בפנים. יכול להיות ככ הרבה סיפורים..כל אחד מתמודד עם זה אחרת וזה דבר שאפשר לראות רק בפגישה.

בלי להיכנס לפרטים- אני חושבת שזה כ"כ משתנה ממשפחה למשפחה ומילד לילד שבכלל אי אפשר להכליל.

זה תלוי בנפש של הילד עצמו, תלוי איך הוא התייתם, תלוי בן כמה היה, תלוי איזה טיפול קיבל או לא, תלוי באווירה של המשפחה, ובכמה תמיכה קיבלו. בקיצור- תלוי במליון גורמים. 

רק אומר דבר אחד כללי- ה' הוא אבי יתומים . ובעיני שלי אני רואה עשרות פעמים בצורה הכי ברורה איך ה' דואג למי שאין לו אבא. 

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"