פורום הורות (עמוד 100)

הוא ילד גדול יותר, שיכול להבין.  כי

הוא לא יבין את המילים, אבל יקלוט מנעימת הקול שאת מאד רוצה לתת לו, ויש משהו חשוב מאד שמונע זאת.

ניתוח קל והחלמה מהירה

 

גם אנחנו חשדנו מזה,
בסוף בלילה לא היה צורך
וביום גם ככה עמוס ושונה לילד שהוא שוכח.

שיעבור בשלום ובקלות!

כי בקבלה תוך כדי שבעלי מסדר את הטפסים

הקטנציק ראה בקבוק מים והסתער עליו!

מסכן זה היה אחרי לילה שרבי ביותר חח

מאת ה'

קבעו לנו תור לעוד חודש...

תודה על ההתעניינות!

שלא ינקר בך מה שאחרות אומרות. אין להן מושג על מה זה יושב אצלך, ואין למה שהפטירו שום משמעות לגבייך.

 

ישועת ה' כהרף עין.

מבחינת הגיל - הכל עוד אפשרי בעז"ה. ושאר הקשיים - הקב"ה יעזור. אולי תהיה איזו התפתחות חיובית שתאפשר מה שנראה לא אפשרי כרגע. ה' גדול.

 

יש נשים שעבורן הידיעה שיש אפשרות ללדת עוד, היא כאוויר לנשימה.

חבקי את עצמך על שאת אמא בנשמה.

מי אמר.

 

הגיל עוד לא כזה מבוגר. נשאות זה דבר שניתן לבדוק אם משפיע בפעל (אני מבין שיש לך כבר ילדים. כנראה בלי ה"נשאות"..). והרבה נשים עברו הרבה לידות עם ניתוחים קיסריים.

 

ואלה ש"מפטירות" לעברך... קשה מאד להבין את ההתערבות המטופשת הזו במה שלא עניינן.

 

מכל מקום, זו לא גזירת הכתוב.

 

תשמחי במה שיש לך. ותתפללי על מה שאת רוצה.

 

מעבר לכך, השלך על ה' יהבך. 

 

ואת יכולה גם להתייעץ עם רופאת נשים מומחית בעלת גישה חיובית לנושא הזה - ותבדקי מה באמת ניתן לעשות.

תחושות לא נעימות באמת...
אני רק רוצה לעודד אותך שלא מעט נשים ילדו בגילך ואחרי גילך והרבה אחריו.אם זה משהו שאת כל כך רוצה אני מציעה לברר לפני שאת מוותרת על משהו שכ"כ מכאיב לך...

לגבי הנושא הרפואי, נשאות וניתוחים והכל,
ממליצה להתקשר למכון פועה שמבינים בזה ויכולים לתת לך יעוץ טלפוני לגבי המצב והאפרויות
וגם להמליץ על רופאים או טיפולים ספציפיים במקרה הצורך...חיבוק ואך טוב וחסד

אשתי ב''ה ילדה לפני חצי שנה בניתוח קיסרי השישי (כן, כולם בניתוח) תינוקת בובה והיא גם בת 40.

את לא מבוגרת בכלל, תתעודדי, תאהבי את עצמך וא-להי ישראל יתן את שלתך

לא יודע אם שייך במקרה שמדובר בילדים

אבל לפעמים קר עם מאוורר
גם לא נראה לי טוב לילדים לישון עם מאוורר עליהם כל הלילה

וגם מנורה שמחסלת אותם (הדמיה לגיהנום לעׂ

 

 

דווקא היתה לנו אחת יקרה, אבל היתושים למדו להתרחק ממנה.
חומץ עוזר חלקית. יש לי כוס חומץ בכל חדר...

או לחילופין - כשילדי היו קטנים לפעמים מרחתי להם סנו די על הפיג'מה ולא ישר על העור.

זה כ''כ מסריח.

סנו די ממקור טבעי רול און

 

וגם פה ראיתי שמומלץ שמן צינטורנלה שנקרא מוסקיטוס

https://www.yoledet.co.il/forum/topic.asp?TOPIC_ID=274824

(לא נפתח לי בגלל חסימה)

מישהי ניסתה?

לבנדר לדוגמה למרוח לפני השינה לטפטף על הכרית
גם מרגיע.
מניחה שיש עוד שמנים בסגנון.
בנוסף מצוין למריחה על העקיצה מחטא ומוריד נפיחות.

כל היתושים עליו ואני יוצא נקי 

אולי זה חומר כימי אבל לא מריחים כלום

אם לא, אז לשים.
זה הבסיס להכל.

מעבר לזה, שמן של למון גראס (עשב לימון/לימונית/צינטרולה) עוזר להרחיק טת היתושים

ילדים יוצאים ונכנסים ואפילו שמשתדלים לסגור את הדלת לא תמיד זוכרים.
יש גם יתושים פיצים שנכנסים דרך הרשת. והיקיצה שלהם מכאיבה.
כבר עשיתי דוקטורט על 5 סוגי היתושים שיש לנו.

תראה בשירשורים שהיו על שקד שלישי:

 

הסרת שקד שלישי - הורות

 

בעיה בשקדים לילד בן שנתיים - הורות

אפשר להכין לו''ז שבועי או אפילו חודשי.
ברגע שהזמנים מוגדרים, אפשר להספיק יותר ולהכניס הרבה דברים.
בלו''ז מכניסים זמן לשיעורי בית, זמן או ימים למשחק עם חברים, זמן שבו את משחקת איתם, זמן שבו עושים ביחד דברים לכבוד שבת, זמן שיוצאים לגינה וכו' וכו'.
לדעתי, חשוב שתהיה שעה קבועה שבה מתחילים התארגנות ערב. שש, שש וחצי בערך.
יכול להיות שבהתחלה זה יהיה קשה, אבל בעזרת טבלה מסודרת שכולם רואים (גם אלו שלא קוראים), לאט לאט הם יכנסו איתך למצב החדש. כמובן שזה דורש גם ממך עקביות.

פחות משנה מה עושים, אצלי הם רוב הזמן משחקים עם עצמם/ יוצאים מהבית

גם הגדולה שלי מקיאה בנסיעות.
לא מצאנו תרופת קסם.
גם אני הייתי כזאת אז זה עבר אליה בגנים.
מה שכן- אין אוכל ושתיה לפני נסיעה.
מה שאנחנו עושים-
בגיל הקטן נמצאים בכוננות עם שקית ועכשיו כשכבר גדולה יודעת להקיא לשקית.

מה שעוזר אצלי זה לנסות איכשהו לארגן שהנסיעה תעבור בשינה

אצלי מדובר על גיל יותר גדול 4+ והמסכנוני כבר מקיא בדלי קטן כשזה נסיעה לא בזמן שינה

בימים שיש הרבה נסיעות אני נותנת טרבמין, אבל הוא משפיע על הערנות

עוש שתי עצות שאני יודעת מחברות, אם כי לא ניסיתי בעצמי

1.יש תרופה הומאופתית מעולה

2. משהי סיפרה לי שהיא נותנת פניסטיל והוא מחולל פלאות

 

 

רק, למה לא להסתכל בחלון?
יודעת עליי, כאחת שסובלת מבחילות בנסיעה, שדווקא כשמסתכלת בחלון ורואה את הדרך, זה עוזר. איכשהו הראש והגוף מתאזנים עם התנועתיות של הרכב.. ועוזר להרגשה. וכשמתעסקת עם הפלאפון/קוראת משהו, זה מגביר את הבחילות והסחרחורת.

בהצלחה בע"ה!

למדתי פעם את ההסבר הפיזיולוגי לתופעה, מסובך קצת לפרט פה אבל בהחלט מה שעוזר זה דווקא להסתכל על הדרך, ופחות על הדברים שבתוך הרכב (ובאמת קריאה זה אחד הדברים שהכי מגבירים בחילות בנסיעה).

כי אז המוח צופה את התנודות של הרכב.

אבל אני לא יודעת אם זה עוזר בגיל כ"כ צעיר.

אגב, הבן שלי יושב על בוסטר מקדימה. וזה באמת שיפר את המצב

 

בחלונות הצדדים זה רק מגביר את הבחילה... מנסיון אישי בעעע...

הן כרגע יושבות כל אחת בצד מאחורה. היא יכולה להיכנס באמצע זה אוטו רחב.

וגם אפשר לכסות את החלון לידה. גם לי יש בת כזו, אין לנו רכב, אבל באוטובוס אנחנו סוגרים את הוילון ומשתדלים שהיא לא תהיה ליד החלון

המוח מצפה לתיאום בין המסרים שמגיעים מהעיניים לבין המסרים שמגיעים ממערכת שיווי המשקל. כשמערכת שיווי המשקל מדווחת על תזוזה, אבל העיניים רואות תמונה של חוסר תזוזה (בתוך הרכב), אז יש חוסר תיאום, וההסבר הכי בסיסי לחוסר התיאום הזה היא שאכלנו מזון שגורם להזיות (פטריות למיניהן), לכן הגוף מנסה לפלוט אותו החוצה, וכך גורם להקאות.

תודה רבה

נסיעות ארוכות היו בשבילי סיוט וזה נמשך בערך עד גיל 10(פחות או יותר- לא זכור לי לגמרי) זה נקרא "מחלת מכוניות" וזה דומה ל"מחלת ים".

 

 

טיפים שעזרו לי - לפתוח חלון, לנסוע בשכיבה(שייך לגיל מאוחר יותר. באותו זמן לא היה חובה לחגור מאחורה)

טיפים שלא עזרו לי (כי לא ניסיתי) - אחד הגורמים זה התנועה ברקע ולכן בלילה זה לא היה קורה לי כי הכול חשוך (מניח שגם אצלכם זה ככה) אז כדאי לנסות לשים את הכיסוי השחור הזה על החלון(אולי יעזור) או לעצום עיניים בנסיעה(למרות שזה קשה לגיל שנתיים להישאר ככה בנסיעה ארוכה- אפשר אולי לנסות לעצום לסירוגין ).  קראתי גם שמומלץ לא להטות את הראש כלפי מטה.

 

קראתי התגובות לגבי הסתכלות/אי הסתכלות בחלון. לא זוכר בדיוק איך זה היה אצלי אבל לדעתי הבעיה היא בתנועות שברקע.

ד"א, באוטובוס זה כמעט ולא קרה לי(אולי בחילה קלה אבל חוץ מפעם אחת , לא זכור לי שהגיע להקאה). אני מניח שזה בגלל המרווח של האוטובוס שבגללו רואים פחות את התנועה בחוץ. 

 

בהצלחה!

ומחמיר פי כמה בהריונות.
מעניין מה שאתה אומר על אוטובוסים, גם לי כמעט לא היתה בחילה באוטובוס, ושמתי לב שכמה שהרכב גבוה יותר יש לי פחות בחילה. מכונית רגילה - סיוט, מיני וון/הסעה - יותר טוב, אוטובוס - מצוין.

חלק מהדיסקים מתאימים לגיל טיפה יותר גדול אבל חלקם מתאימים גם לגילאים האלה

אשמח לעוד המלצות

ספר על ירושלים לצערי לא מכירה גם לא על בית המקדש.
דיסקים מומלצים של חסדי נעמי ואת האתר "קול הלשון"

ירושלים- לא קראתי) ופסח במקדש- ספר על כל התהליך של העליה לרגל והקרבת קרבן פסח בעיני ילד.

יש גם דודו ליום ירטשלים- לא מכירה אבל דיסקים אחרים כן והם טתאיצו יותר לגילרי 2-4 ואםילו יותר.

''יואש עולה למקדש'' מעולה!

מצטרפת להממחצה על הדיסקים של חוויות במקדש.

ליום העצמאות ויום ירושלים יש ספרים ''סבא אבשלום ביום העצמאות'' ו''סבא אבשלום מספר על ירושלים''

יש דיסקים של סיפורי תנך לילדים של הרבנית טובה בזק עם הרבנית טובה אליהו. שכחתי את שם הסדרה.

אם אני זוכרת נכון...

תשאלו את הצוות של החינוך המיוחד, הם ודאי יודעים.

צריך להמשיך שם לנצח...

ויעידו על כך שני התאומים מתוקים שלי... (שהיו בגן חינוך מיוחד עקב קשיים בשפה)

למיטב זכרוני יש לקבל אישור מהגננת האישית על המלצה לשילוב במסגרת רגילה. אבל זה ממש לא חובה ולמעשה ההורים יכולים להחליט לרשום את הילד לחינוך רגיל על אף המלצה של ועדת השמה לרישום בחינוך מיוחד.
ממליצה בחום לנסות שילוב אחת לשבוע (ימי שישי) במסגרת רגילה לפני ההשתלבות בשנה הבאה כך ההסתגלות הדרגתית ונעימה יותר.
הרבה הצלחה

ואפשר גם להנחות ולפעמים להעיר, בצורה מוסברת, בנחת; ואכן, לא להפריז בהערות.

 

וילד יודע שאנחנו אוהבים אותו, גם מתוך עצם היחס החם, והפידבק, והמילים הטובות שאנחנו אומרים לו, והחיבוק, והנשיקה.

ממליצה לתת דייסת קוואקר, בתוספת תפוח או אגס מרוסקים, או סילאן טבעי.

שלו.
אני לא רוצה לפגוע בו בגלל חוסר ידע או תשומת לב לכן שואלת אם יש צורך להוסיף(:

אין פה איזה ידע חד משמעי.
אני בטוחה במליון אחוזים שלא תפגעי בו לעולם בגלל חוסר ידע.
נראה לי שבשלב הזה זה לא הכרחי, אם תרגישי שהוא רוצה עוד משהו בערב אז תתני לו.
את בטח יודעת להבחין מתי הוא רעב.

שמעתי את סדרת השיעורים שלה באינטרנט, והיא גם היתה פה ביישוב שלנו לכמה סדרות מפגשים.
אם את רוצה, אנסה לברר לך עם מי שארגנה איך אפשר ליצור איתה קשר. אני מניחה שאם תצליחי לארגן קבוצה היא תוכל לבוא (לא יודעת עד איזה מיקום היא מוכנה להגיע, ואני יודעת שהיא מאוד עמוסה, אבל שווה לנסות..)
בהצלחה!

רוצה לנסות לארגן סדרת שיעורים ולא מצאתי את המספר שלה באינטרנט...

אולי בהמשך אפרט יותר.

בינתיים, להתרשמות, הנה טור שמדגים כמה מבסיסי השיטה. מצורפת אליו תגובתי - לשיקולך.

אשמח מאוד לפירוט.

יש כמה דברים שהם די 'חיצוניים', לא נוגעים בלב הדברים ועיקרם, ובכל זאת חשוב להיות מודעים אליהם כששוקלים ללמוד את הגישה. אפרט עליהם כאן, ואם אמצא זמן בהמשך אבוא לכתוב עוד כמה מילים על עקרונות הגישה עצמה:

 

1) יש בין מייצגי שפר נטייה די רחבה להימנע משיח גלוי על הגישה. "זה לא לפורום" וכיו"ב. חשוב לי להדגיש שזו נטייה רחבה אך לא גורפת. ב"ה יצא לי לראות בכמה וכמה מקומות שנשות שפר מסכימות כן לדון בגלוי על העיקרים, וזה מבורך. אבל יותר מדי נפוץ לטעמי המצב האחר - קביעה שאין דרך למי שלא הגיעה לסדנה להתייחס לדברים, לשקול אותם, ק"ו לחלוק. זו גישה בעייתית מאוד בעיניי. היא מגוננת על הגישה מכל ביקורת, הופכת אותה לחסינה תמיד.

מי שכבר פנתה לעבור סדנה, ופינתה את זמנה, ושילמה, ומצאה בייביסיטר, ומגיעה ועומדת לפני המנחה כתלמידה לפני מורתה - כבר מעצם נקודת הפתיחה הזאת, היא הרבה פחות במצב לבחון את הגישה בעין ביקורתית. היא באה להיעזר, וזה הכי לגיטימי בעולם. אבל מי שלא באה להיעזר אלא להתדיין - חסומה. וגם אותה אימא שבאה להיעזר אבל מצאה את הדברים שלא לרוחה - ביותר מדי מקרים ראיתי שעונים לה "כנראה שלא הבנת נכון". וגם לאנשים שהוריהם דגלו בגישת שפר בדרך גידולם, וכשבגרו הם שוללים אותה - נותנים הרבה פעמים תשובות קש. 

אני חושבת, בגדול, שגישה יכולה לקבל התייחסות רצינית רק אם היא מאפשרת דיון רציני ופתוחה אליו. עדיף להיזהר מתורות מבוצרות.

 

2) דבר שהוא לא בהכרח שלילי, אבל חשוב להיות מודעים אליו מראש ולשקול: הרבה מייצגי שפר אומרים שהגישה אינה עוסקת בדרכי חינוך. ההורה יבחר לבד את דרכו והוא יעשה זאת הכי טוב שאפשר. הגישה באה בעיקר לחזק את ידיו ולתמוך בו ביישום אמונותיו.

מי שמחפשת הדרכת הורים כפשוטה, ייעוץ איך לנהל את העניינים בביתה, לא בטוח שתקבל זאת.

 

3) התמיכה בהורים שהזכרתי - בעיניי היא הרבה פעמים פשטנית מדי. סוג של "אתה בסדר, אתה בסדר..." / "אין אמא שלא אוהבת את ילדיה" (=ולכן מה שאת בוחרת לעשות איתם הוא בטוח נכון וכדאי, רק תהיי שלמה איתו). אני בספק עד כמה זה באמת נותן מענה ותמיכה להורה שמתלבט בבחירת דרכו.

מוסיפה בעריכה: לצד המסר המחזק-לכאורה הזה שומעים הרבה פעמים התנשאות ולעג על הורים ועל שיטות חינוך למיניהן, כמו שמודגם בראש הטור שקישרתי למעלה. גם הנקודה הזאת קצת גורמת לפקפק עד כמה המסר של העצמת ההורים רציני ותקף.

 

 

 

כאמור, אלה דברים חיצוניים יחסית. יש בעיניי כמה בעיות קשות גם בהתייחסות החינוכית שהם מקדמים (למרות שיש להם גם תובנות אמיתיות וחשובות מאוד!). אני לא יודעת אם אגיע לכתוב על זה, אבל בטח יהיו הרבה אחרות שכן (לחלק מהנקודות התייחסתי בתגובה למאמר שקישרתי למעלה).

 

 

אחרי כל זה חשוב לי לציין: בשורה התחתונה, המנחה חשובה יותר מהגישה. 'שפר' של אסתר יכול להישמע שונה לגמרי מ'שפר' של חנה לאה. כל אחת מעבירה את הנקודות דרך המשקפיים שלה, וחלק מהמשקפיים האלה נפלאים ממש.

אז אם את שוקלת ללכת לסדנה, בעיניי האישיות של המנחה ותפיסת העולם שלה חשובות הרבה יותר מהגישה שהיא מלמדת. תתרשמי ממנה ישירות, עד כמה שאת יכולה, ותבחרי אם את רוצה ללמוד ממנה או לא.

 

אין בשיטה הזאת ראייה רחבה. לא מכירה לעומק אבל נראה לי שיש שם סתירה פנימית. מצד אחד כל הם תולים כל הבעיות בצורת היקשרות להורים שזה אומר  שכדור בעצם בידי הורים וילד משתנה לפי הורים שלו ומצד שני הם אומרים שהורים לא אחראים על מעשי ילדים וצריך לשחרר ולהאמין בטוב ושהכל בראש.  . אני אישית בעד לנסות ולראות את הילד כפי שהוא עם רצונות שלו גם בקשר להורים וגם בלי קשר אליהם. מפריע לי הטענה שילד רוצה להיות כמו הורים או עושה להם דווקא, ומה שצריך זה להגיע למצב שהוא לא יעשה דווקא להורים . לפעמים זה נכון ולפעמים לא. 

ואסביר למה - 

יש שיטות שאם לא הבנת אותן נכון אז הכי גרוע שיכול לקרות זה שלא תשיגי את כל התועלת שקיווית ומקסימום תחליטי שהשיטה הזאת לא מתאימה לך.

 

אבל שיטת שפר הולכת על חבל מאד דק, לדעתי קשה מאד להבין את השיטה נכון עד הסוף ואם לא מבינים נכון אפשר לגרום נזק נוראי לילדים שלנו.

אפשר לעות בקלות רבה ולהגיע להתנהגויות אומללות, דוגמא לטעות - אטימות רגשית במסווה של מתן אמון 

ואם את חושבת "לי זה לא יקרה" אז תדעי שכשאת נמצאת בתוך קבוצה, שומעת את הדברים חווה אותם, שומעת שיתופים של נשים אחרות בקבוצה, שומעת את המדריכה והיא נשמעת מאד משכנעת - קשה עד בלתי אפשרי לא להכנס לאותו ראש.

 

מה שקורה בסוף שאת מה שקיווינו להשיג לא השגנו כי לא עבדנו נכון ועל הדרך גם התעללנו רגשית בילדים שלנו.

 

ללכת ללמוד את השיטה ולנסות ליישם אותה - לדעתי זה סיכון גדול מדי, משחק באש. לא מומלץ.

 

 

 

 

מסבירים היטב
זו שיטה שגורמת להתעלמות מהרגש שהוא המרכיב הכי חשוב בגידול ילדים.
שומר נפשו ירחק

ודווקא בגלל ההתעלמות כביכול מהרגש היא יכולה להתאים לילדים מניפולטיביים ושטלתניים. אצלם, לפעמים צריך לדעת לנתק את הרגש.

ואני מסכימה שכמכלול יש ילדים שזו תהיה שיטה הרסנית בשבילם.

תלוי מקרה.

כנראה שלא אצטרף.טוב ששאלתי אתכם אחרת הייתי מבזבזת את זמני וכספי לריק.
אגב,שאלה קטנה-גננת שלומד כרגע את השיטה הזו,במה זה יכול להתבטא בגן?

וזה אומר להיות עם אצבע על הדופק כי יכול להיות ש-
תקראי מה כתב ד.

הגננת של הבן שלי טוענת שהילד נהנה לספר שמציקים לו בגן כי ככה הוא מקבל ממנו יחס. היא גם שללה לגמרי דברים שהילד טען שקרו בגן למרות שאמרתי לה שיכול להיות שהיא צודקת אבל החוויה של הילד היא שונה.אבל היא לא הסכימה לקבל את הטענה שלי והיא למדה לאחרונה את השיטה הזו...

שלא מקובלת עלייך הגישה של לייחס לילד אינטרסים ואת מבקשת, שבאופן אישי כלפי הילד שלך היא תקשיב למה שהוא משתף אותה ותתייחס לדבריו במלוא הרצינות.

שאת יודעת מהבית שהילד ישר ודובר אמת ומה שהיא אומרת לא מסתדר עם המציאות.

 

ולהסתכל על אותו ילד בגינה. להבין מה באמת קורה.

בנוסף מה התגובה שלך כשילד מספר שהציקו לו? לפעמים באמת קורה מה גננת שלך תיארה. אח שלי עשה דבר כזה לאימא שלי. הוא נהנה לראות אותה מתעצבנת ורבה עם מי ש"הציק" לו או עם הורים שלהם. וגם יש לי שכנים כאלו. 

בנוסף לדבר עם עוד הורים. האם גננת עונה ככה לכולם? האם היא ענתה ככה גם לפני שלמדה את השיטה? 

עם מישהו שגדל בשיטה הזו.
במהלך השרשור הוא הבין כל מיני דברים קצת עצובים על עצמו.

לא הצלחתי להדביק קישור...
אבל כותרת השרשור היא ''ילד חופש''.

תזכי למצוות

ולחתן עם ציציות?

באמת אחת הסכנות בעיני היא תחושה של אהבה על תנאי.
זה דבר כל כך בסיסי לנפש לדעת שהיא אהובה ומקובלת תמיד.
כמו שה' אוהב אותנו תמיד ולא יעזבנו ולא יטשנו בשום מצב (גם אם יעביר אותנו סדרות חינוך..)
אני מרגישה שההכוונה הזאת למין אדישות וניתוק מהרגש הבסיסי לילד (שהופכת גם לניתוק של הילד מרגשותיו בסופו של דבר)
היא מסוכנת והרת אסון.

ז.א. לפני שמלאו לתינוק שלושה או ארבעה חודשים. אז בכל מקרה תצטרכי לרשום באמצע השנה.
השאלה אם יהיה מקום במעון של תמ' ת. בקבוצה של הכי צעירים יש סיכוי שיהיה, לא כולם נולדים באביב.

לא בטוחה ששוב. עדיף למצוא מטפלת

אם יהיה מקום בינואר , תוכלי להכניס. אם לא אז לא. אין אפשרות לשמר מקום כשזה מעון מבוקש.
ולא נראה לי שיש בעיה לקבל סבסוד.

גם לנו יש אותו.
אבל, הוא דיי כבד ולא בטוח שמתאים לכל ילד.

כל כסא שתבחרי תשימי את הילד בו בחנות עצמה כדי שתראי מה מי מו. ככה אנחנו עשינו

אני אישית מרים אותו רק שאני מנקה את האוטו או אותו, וזה בכלל לא נורא

לדבר איתו ולבקש שיהיה בשקט ולא יעיר אחרים.

דברו אליו כמו אל אדם בוגר ולא אל נער/ילד חלא בדרישה אלא ברוח טובה ובקשה (כמו שהייתם רוצים שיבקשו וידברו אליכם)

לגבי זה שהוא הולך לישון מאוחר- זו כבר בחירה ואחריות שלו.

ואנחנו גם קיימים עייפים ומאחרים לעבודה.
זו לא בדיוק אחריות שלו זו אי אחריות מצידו.
לערב יש סוף- הוא לא שם גבול שמתאים לעצמו וגם מפריע לנו

זה שהוא קם מאוחר זו בעיה שלו והאחריות על החיים שלו היא שלו. (כמובן שגם לכם יש דאגה ואחריות עליו אבל היא הולכת וקטנה)
וודאו שהוא מודע להשלכות העתידיות על כך
וזהו.
זה מאבק דיי אבוד מראש מניסיון שלי על עצמי ועל 5 אחים שלי ועל חברים וחברות שלי.
בודדים הנערים שבאמת יקשיבו להורים וילכו לישון מוקדם.

לגבי הרעש- תגידו לו, הוא לא ילד הוא יבין אתכם.


אם חשוב לכם לימודים וכו' ולו חשוב משהו אחר- שלחו אותו ללמוד מקצוע שהוא אוהב
שינתב את האנרגיות למשהו אחר שמעניין אותו
אפילו אייך לעבוד עם הכסף שלו בצורה נבונה ולהשקיע במקומות הנכונים (תשאלו את admin שחוסך מגיל 15 בערך ואפילו לפני)

הוא לא "לוקח אחריות על החיים שלו", הוא מקלקל לעצמו -ולאחרים.
אם הסברים בוגרים לא עוזרים- סנקציה כלכלית עוזרת. !פעם אחת* ולעמוד עליה בלי להתרגש.
זה גיל שהם צריכים מההורים די הרבה כסף. לימודי נהיגה, ביגוד, אוכל שתיה נשנושים עם החברה.. נזקקתי פעם אחת לסנקציה כזו- והילד התיישר כמו פלס.
כל עוד הוא גר אצלכם - הוא חייב לכבד את אורחות חייכם.
וגם אחר כך.
לא ידוע לי שכיבוד /יראת הורים זה רק עד הבר מצווה

אז סנקציות לא עבדו עלי.
ניסו- לא הלך.
פשוט עבדתי,הרווחתי כסף ועשיתי מה שרציתי
ותכלס- הלכתי לישון וקמתי מתי שרציתי
אם היה לי משהו חשוב הייתי קמה גם ב5 בבוקר אם צריך- כך שאצלי זה כן עניין של אחריות.


אבל שיחה ש: זה מפריע, נסי להתחשב באחרים כמו שאת רוצה שיתחשבו בך וברצונות שלך
עזרה.
שיחה של- את אדם בוגר ולא ילד שעושים עליו סנקציות.

אם היו מלמדים אותי להשקיע חכם את הכסף- עבורי. לא עבור משהו רחוק אלא דברים קרובים
זה בכלל הייתה ברכה (אבל ההורים שלי לא מבינים בזה עד היום אז זה לא היה להם בראש בכלל מעבר ל"תחסכי", יופי. לא עבד)

מסכימה איתך שזה תלוי כמובן בנקודת המוצא של הפותחת.
נער שמחזיק את עצמו כלכלית יתקשה לשמור על שעות שינה מספיקות ובהחלט משמקות יזיזו את השעון כך שיתכן מצב כמו שאת תיארת.

כך או כך אין מחלוקת לגבי עניין הרעש.
ואין מחלוקת שלבוא ברוח טובה.

בדרך כלל הוא מצליח לשמור על שקט אבל כמו שכתבתי - מתעורר מאוחר.

וזה לא נכון חינוכית- יש תפילת שחרית
משהו בשעות הערות שינה שלו התבלגן נראה לי קשור לשעון קיץ

אפשר להציע לו - או אפילו לדרוש לקבל ממנו את הנייד שלו החל משעה 23:00 נניח, עד למחרת בבוקר.

להסביר שיעזור לו להתנתק ולהיכנס למצב שינה.

אם הוא קורא, להציע - או אפילו להחליט במקומו - להפעיל שעון שבת ולכבות בשלב מסויים, מוסכם עליכם ועליו.

 

מאוד תלוי בבגרות של הילד ובשיח ביניכם. אבל משהו שיעזור לו לכבות את עצמו בשעה סבירה.

הנייד שלו אשם ב99% מהבעיה. הוא חסום פנימית לאתרים לא רצויים.
אבל הוא משתמש בו הרבה גם להכנת שיעורים, גם להקשיב למוסיקה, הוא מוריד שירים ונרדם עם האוזניות לפעמים.. ניסינו לדרוש שיפסיק אבל אז הוא לא הצליח להרדם.
אולי הייתי צריכה לציין שיש עליו עומס לימודי גדול, והלילות שהוא ער הם בעיקר כשיש לו יותר מדי עבודות ומבחנים בלוז צפוף.
בכל אופן אחרי שיחה טובה אתמול הוא הלך לישון בעשר וחצי, הגיע לשחרית בזמן ובבוקר ראיתי שהוא רענן.
השאלה איך מתחזקים את זה הלאה..

באופן כללי נשמע שמדובר בילד חיובי וטוב. אפשר להבין אותו. לא פשוט העומס.

 

אם יהיה צורך, תזכירי לו כמה טוב לקום רענן אחרי שנת לילה טובה.

אולי כדאי ללמד אותו שיטות הרפיה, שיאצו ביתי או להיעזר בשמנים ארומתרפיים.

 

בהצלחה לו ולכם.

אמר שלא צריך הרפיה- הוא עייף ונרדם מהר, רק יש הרבה שיעורי בית..

בכל אופן השיחה עזרה **ולנו יש שקט** רק חבל לי עליו.
חזר לאחר בבוקר מתפלל ב"מניין מאחרים"...
אני לא מבקשת ממנו בכלל עזרה בבית ומנסה לחסוך לו זמן.

נראה לי צריך לתת דוגמא אישית. איך?
נגיד אני אחליט לעבוד פחות?

זה גיל ההתבגרות וזה יכול ליצור אנטי.. אם בכז מתגיע לתפילה גם אם זה מאחרים אז הייתי מניחה לו.. צריך למצוא את הדרך שלו וזה הגיל למרד אז כל עוד זה משהו יחסית שולי לא יודעת אם הייתי מצעקשת..

 

חוץ מזה, מזדהה ביותר.

בת 14 שאיכשהו מורחת את הזמן והולכת לישון מאוחר ומפספסת את ההסעה בבוקר.

יום אחד "דרשתי" שתתקלח עד 7, (כי אחרת היא רק נכנסת למקלחת ב10) והיא ממש התנגדה, אמרה שהיא לא תינוקת וכו'

 

 -  גם אצלו 10 זו השעה למקלחת.. מה זאת הנורמה? ( אבל אם מבקשים ממנו קודם הוא מסכים.) 

יש לו אופניים כך שההסעה בבוקר היא באחריותו.

 

בימי חופש אנו נדיבים. אח שלו ניצל את הנדיבות, והוא הולך אפילו עם חום..

 

לא כל כך הבנתי את הכוונה בדוגמא האישית? 

 

כל הכבוד לך שאת מקילה עליו עם עבודות הבית.

אולי אפשר לדבר עם מקום הלימודים? עם הר"מ וגם עם היועץ החינוכי.

אני יודעת שבחלק מהישיבות יש אפשרות לבקש לוותר על מקצוע או יותר, וככה גם יום הלימודים מתקצר מעט או יש שעות חופשיות שאפשר להשלים בהם מטלות.

 

אם לא מדובר בתקופה זמנית בלבד של עומס לימודי, כדאי לחשוב אם מתאים לו, שלא ישאר בתחושת עומס גדולה מדי זמן רב מדי. זה שוחק.

 

לך.

לא נורא אם במשך תקופה קצרה הוא הוא מתפלל במניין למאחרים. אשריכם שהוא מקפיד להתפלל במניין.

אולי כי אנחנו מעמיסים על עצמנו? אני יכולה להפחית מעט.. הוא יכול לוותר על מקצוע אבל הוא לא רוצה. כל הצוות החינוכי - המחנך היועצת המנהל בתמונה - הוא לא מוכן לוותר. הוא אמר שאם זה יהיה יותר מדי קשה אז הוא יוותר בהמשך בינתיים הוא רוצה לנסות.

יקרות תודה על כל התשובות!

נרגעתי 

איזה מדהים הוא.

נשאר רק לסמוך עליו. הוא יודע איך לנתב את הזמן שלו.

 

באמת שאלה הנושא של כמה אנחנו מעמיסים על עצמנו ומה זה משדר.

תחשבו על זה. תשוחחו - להעלות למודעות זה כבר צעד גדול.

לפעמים זו הדוגמא האישית שלנו, אבל לפעמים זה פשוט האופי של הילד - מה שהוא רוצה להשיג וכמה הוא נחוש, ואם הוא מוצא בעצמו את הכוחות ומנתב את הזמן, כל הכבוד לו.

בשתים בלילה קמתי וראיתי שמכין עוד עבודה.

התחרטתי מאד, בבוקר החלטנו לקנות לנער את המתנה שביקש. קנינו.

בעבודה היה לי קשה הייתי ממש סחוטה..

דיברנו, אמרתי שהחודש אפחית שעות. נפל לו האסימון שאני פיזית פחות חזקה, ושהעייפות מכריעה אותי. מאז שיפור ב"ה!

אני עדיין בלחץ הפחתת השעות לא התאפשרה מהים למחר אבל לקראת שבועות פיניתי זמן.

מכל מלמדי השכלתי 

תודה!

אולי זה לא נורא ככ?
אני גם הייתי בתור נערה לומדת למבחנים בשעות מאוחרות הרבה פעמים
אם הוא היה רואה סרטים או משהו כזה זה היה יותר מעצבן...

משערת שהוא בכיתה י-יא ..
באמת מתחילת י מתחיל להיות עומס לימודי מטורף! אני עכשיו בסוף יב ויש לנו עומס מטורף!!
אני גם מוצאת תצמי ישנה כל יום ב1-2 וזה במקרה הטוב. הלוז נורא צפוף וחייב להספיק הכל.
אני חושבת שלא ניתן להגיד לו מה לעשות בעיניין ילד בגיל שלו יודע מה הוא עושה ומה חשוב לו..
אומרת על עצמי אם ההורים שלי היו באים אלי ואומרים לי תביאי את הפלאפון שלך תספיקי יותר- הייתי מתעצבנת. כי זה באמת החלטה של ילד בגיל כזה מה לעשות עם החיים שלו ואיך ..
אפשר מידי פעם להיכנס לחדר שלו ולהביא לו אוכל ושתייה(אמא עושה אתזה וזה מרענן ונותן כוחות) ולשאול לשלומו .
לא צריך לתת לו דוגמא אישית כי הוא נער מתבגר וזה הרגל שלו..
אני נגיד לא יכולה כבר להירדם פחות מ00 כי מרוב שאני לומדת עד מאוחר כל יום הגוף התרגל..
ונכון כיום לצערנו לא ניתן להירדם בלי הפלאפון ..
זוהי נקודת מבט שלי. אבל כל הכבוד על הדאגה שלך!

מה שאת כותבת זה די נורא. אם לא תשני עכשיו מתי תשני בכלל? אחר כך יהיו לימודים גבוהים ואז ילדים קטנים ועבודה . ולעבודה תצטרכי לקום בזמן ולנהוג באוטו תצטרכי במצב סביר שזה בלתי אפשרי אם הולכים לישון באחת או שתיים. אם תתרגלי ככה אז בעוד כמה שנים יהיה מאוד קשה לשבור את עצמך ולהיכנס ללו''ז נורמלי. 

לדעתי אין טעם ללמוד אחרי תשע וחצי בערב. בכלל.  ואם לא נרדמים בלי פלאפון אולי כדאי להיפרד ממנו. את  בטוחה שאת לומדת בשעות הערב אם זה כל כך בלתי אפשרי לסגור בינתיים פלאפון? בסוף גם לא לומדים וגם לא ישנים. ובאמת לא מבינה למה להביא לך אוכל ושתייה לחדר, פלאפון לא מרשה לאכול במטבח? אני מצטערת אם פגעתי אבל חבל לא לישון בלילות ולהרוס את הבריאות (וחוסר שינה גם משפיע על מראה ועל עור הפנים ) בשביל עוד שעתיים עם פלאפון. 

אני מתנצלת עוד פעם אבל יש לי חברות שלא הצליחו להחזיק לימודים או עבודה בגלל הרגלים כאלו. לחלקן זה לקח שנים להתרגל לשעות נורמליות. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אני מגיעה הביתה כל יום ב4-5 מתחילה ללמוד אחרי צהריים נגיד ב5 וחצי נחה קצת. ואז עד מאוחר יש המון כמויות חומר!
אני בטוחה ששנה הבאה בעה לא יהיו לי לימודים ככה ככ אז זה קצת ישתנה או שלא כי התרגלתי.

ביסודי הצלחנו לא לתת פלאפון (לחלק מהחברים היה) אבל בגיל ההתבגרות נשברנו- והנה התוצאה. 

אם מישהו הצליחה לנתק מתבגר/ת מנייד אני אשמח מאד לכל טיפ בעניין

 

בעיני אחראי משרד החינוך

למה הם יצרו את אשכולות הלימוד? ולמה כל כך הרבה יחידות חובה? למה לא להיפטר מיחידות כבר בכיתה י'? מה הרעיון לדחוף את הכל ביחד בתקופה כל כך קצרה???

כן הגוף מתרגל בדיוק כמו שכתבת - ובאותן שעות - אבל הוא לא ממש מתרגל כי קימים עייפים.

 לך תחזיקי מעמד!

 

(אכניס יותר אוכל ושתיה - תודה!)

כן צודקת משרד החינוך חייב שינוי.
יש לי חברות כבר עם התקפי חרדת לימודים. מהאלה שמתחילות ללמוד וישר לבכות . אני גם כזו אבל לא נותנת לזה להשתלט עלי .
באמת באמת ממליצה לבדוק מה עם הילד מבחינה נפשית כי הלימודים הורגים את הבנאדם!!
זה נוראי. משרד החינוך לא מבין אפילו את הטעות שהוא עושה וגורם!!
נקווה שיהיה שינויי!!

הבגרויות בי"ב (לפחות אצלי) היו הרבה יותר בלחץ מהלימודים הגבוהים.
כי הבגרות היא כרטיס הכניסה.
אחרי שנכנסים ללימודים גבוהים, אם רוצים , אפשר פחות להשקיע..

אומנם הבנתי את זה רק אחרי כמה שנים,
אבל בתואר שעשיתי עם הילדים פחות חרשתי -

מה שצריך לדעת צריך
אבל לשגעונות של המרצים כבר לא התייחסתי.

(אגב גם בתיכון כדאי לבחור מקצוע אחד שלא משקיעים בו. לצורך שמירת הבריאות)
תחזיקי מעמד 💛
מאחלת לך 💯💯💯💯💯

אפשר לחלק את הנושא לשניים,ניהול זמן ואחריות.צריך לנהל עם הנער שיח בוגר על ניהול זמן,לקיחת אחריות ועוד נושאים שיהיו רלוונטיים לחיים שלו,גם בצבא גם בחייו הבוגרים.
ישנם פתרונות טכנולוגיים אבל לדעתי זה רק במצבי קיצון.

א. שורה תחתונה, הוא אחראי על עצמו. ולא אתם
ב. במסגרת הבית הוא מחוייב לכללי התנהגות והתנהלות, זכויות וחובות

ותמת לא קשור לדתיים וחילונים, זה לכולם

לא מכירה גנים של התמת אלא בדרך כלל של העיריה או הרשות המקומית
יש מעונות פרטיים וגנים פרטיים,
ומכל אלה יש חרדיים חילוניים ודתיים...

בכל מקרה כדאי לברר מול הגן הספציפי באזור שלך
ולנסות לדבר עם אמהות או הורים של ילדים אחרים בגן

צריך ערוץ קיים. אין צורך הכל.
בנק' רגישות צריך קשר. לא חייב שדווקא עם ההורים.
חשוב למתבגר מרחב פרטי . ואין צורך להורה לדעת הכל.

ילד צריך את המרחב הפרטי שלו ואני מכבדת את זה, יש כאלה שמטבעם יותר משתפים ויש שפחות

אני משתדלת באופן כללי לשדר את המסר שאפשר לספר לי כל דבר ואני לא נבהלת משום דבר, אפילו אם נראה לך שעשית משהו ממש גרוע עדיף לספר וביחד נמצא דרך לפתור את זה מאשר שתפחד מהתגובה שלי ותיתקע עם זה לבד

ואני די סומכת על הילדים שלי שאם הם יצטרכו להתייעץ איתי הם יעשו את זה,

 

אני גם מרגישה אותם אם טוב להם והם רגועים או שמשהו מציק להם

אם אני מרגישה על ילד שמשהו קשה לו/משהו עובר עליו אני אנסה לדובב אותו כדי לנסות לעזור, בדר"כ הם נפתחים ומספרים ובדר"כ אני רואה שזה עושה להם טוב, עצם השיתוף כבר "מוריד להם אבן מהלב" וגם אנחנו מחפשים ביחד פתרונות.

 

לאיזה "הכל" את מתכוונת?

על כל מבחן, על כל מורה שהתעצבנתי עליה,
עלזה שלפעמים הם בעצמם מרגיזים אותי ולא נותנים לי לעשות דברים שאני רוצה לעשות
(למשל יש לי חברות מכל מיני מקומות בארץ וחשוב לי להיות בקשר איתם ואני יכולה לדאוג לזה ולהשקיע על להיפגש איתם בעצמי והם יודעים שאני מסוגלת אבל הם אומרים לי שזה יותר מידי מצידי ושאני צריכה להפחית קשרים.. יש לי חברות ביישוב, חברות באולפנא-האולפנא לא ביישוב שלי, בנות דודות, בנות שהיו גרות ביישוב ועברו, בנות ביישוב שאני גרתי בו פעם.. קיצר באמת יש הרבה ברוך ה' אבל אני לא רוצה לוותר עליהם )
על זה שכבר גדלתי והם לדעתי יכולים לייעץ לי מה חושבים ומה לדעתם נכון בשבילי אבל שההחלטה תהיה שלי ולא שכל דבר יחליטו לי ולא יתנו לי להחליט.. (יש דברים שהם בחירה שלי אבל יש דברים שמבחינתם זה לא ואיאפשר יותר לדבר והם מחליטים לי בעצמם-ואני לא מדברת על דברים שפוגעים בהם כמו למשל באלי לקחת 100 שקל לקניון..)

 

יצאתי מובנת? אני לא סגורה עלזה אז תגידו אם לא

 

ותודה רבהה

לא חייבים לשתף בכל דבר. אבל חשוב שיהיה קשר, שהורים ידעו בגדול מה קורה לילד שלהם. וברור שחייבים להגיד לאן הולכים ולקבל אישור. לפעמים הורים רואים דברים שבגיל צעיר עדיין לא רואים. נראה לי שכל אחד עשה משהו בגיל ההתבגרות וחשב שזה בסדר ובעוד כמה שנים פתאום לא הבין למה הוא עשה כזה דבר . וכמובן אם יש בעיה רצינית כדאי לשתף הורים גם אם חוששים מהתגובה. בגיל 18 כבר תחליטי לבד עד 120

 

אם הם מעוניינים לשתף.
כל מורה שהרגיז אותם. או תלמיד. או 100 שקל שבא להם. וכמובן דברים משמחים
וכן כל רעיון שעולה במוחם...
ברור שהם משתפים רק במה שנראה להם וזה תלוי באופיים. לא הבנתי לאן השאלה חותרת?

אם את מרגישה שהמורה ממש העליבה ועצבנה אותך ואת לא רוצה לספר להורים אלא רק לשתף חברה אין עם זה בעיה, זו זכותך. אבל מצד ההורים אם את חוזרת הביתה עצבנית ופגועה, הם ירצו שתשתפי אותם במה שקרה והם ידעו מה עובר עליך. מבינה?
כמובן זו רק דוגמא ואת יכולה להסיק לבד בקשר למקרים אחרים אם חשוב לשתף בהם או לא.
אולי לא הייתי מצפה מהבת שלי לשתף אותי בכל דבר שקורה בחיי החברה שלה (אין לי שום בעיה אם כן, בשמחה)
הייתי מצפה שהיא לא תסתיר ממני דברים משמעותיים בחיים שלה. קשיים, התלבטויות, קשרים שהסתבכו, ציפיות, פגיעות ח"ו.

אמנם כמו שהזכירו לפני , תלוי בגיל ובאופי של הבת, והקשר אם ההורים.

הבת שלי לפעמים מתעצבנת , "אמא את לא חייבת לדעת הכל"   או "מה זה עניינך בכלל".

אני מסבירה לה שאשמח שתשתף אותי במה שקורה לה ושאני אוזן קשבת לה ולצרכים שלה . ורוצה להיות שוטפת ולדעת.

היא אמנם יותר קטנה , רק בת 9. יש דברים שהיא מספר ויש שלא . מנסה לא לחוץ יותר מדי.

ומסבירה לה , שאם יש דברים חשבים או מסוכנים שהיא וחברות עושות אשמח לדעת שלא תסתיר ממני.

ושאם היא רוצה להתיעץ אני מקשיבה לה ואשמחה לעזור לה לפתור בעיות.

 

אם הייתם חרדים אז ברור שזה מה שהיה מתאים. אבל אם אתם דתיים ולא בדיוק חיים לפי קודים חרדים אז לא ברור למה להכניס לשם ילדים. אולי גם ילדים שלכם יהיו שם שונים, לא ידעו איך להתנהג. במיוחד אם בעוד שנה או שנתיים תחליטו שלא מתאים לכם ותצטרכו להעביר את הילדים והם יצטרכו להתרגל מחדש . לא ציינת לאיזה כיתה עולה הבן. בתלמוד תורה חרדי צריך לבוא כשכבר יודעים לקרוא גם בכיתה א'. גם יציינו אולי תאריכים שאתם לא ולא יציינו מה שאתם כן,

תודה רבה על ההתייחסות קודם כל! 

 

את שואלת למה היינו מכניסים אותם למסגרות כאלה אם אנחנו דתיים. אז ככה:

 

לגבי הבת שלנו, זה בגלל שמדובר במסגרת מאד מתוקה, רק של בנות, באווירה רגועה ועדינה (האופציה השנייה היא גן ממ''ד שאנחנו מכירים ושהיה טוב עבור הבן שלנו, אבל האווירה שם הרבה פחות עדינה). אנחנו מרגישים שיהיה יותר רגוע וטבעי לבת שלנו להיות בגן החרדי.

 

לגבי הבן, הוא עולה לכיתה א', ולא מדובר בת''ת חרדי אלא חרד''לי ... 

בקשר לתלמוד תורה אולי למצוא משהו פחות סגור. היום יש הרבה סוגים של ממ''ד ותלמוד תורה. יש בתי ספר עם תגבור תורני וגם לימודי חול ובכיתות נמוכות יש גם מורה מחנכת וגם רב. 

 

ובגיל הזה לא נראה לי קריטי בכלל אם זה חרדי או לא. גרביונים? נו, לא זה מה שחשוב.
בי''ס זה יותר משמעותי, כי יש הרבה ערכים ומסרים שהם שונים מהותית בין דתי לחרדי.נ

והמשפחה לא חרדית (כן בכיוון תורני, אבל בהחלט ציוני). היה להן מאוד טוב (בעיקר כי זו היתה מסגרת יחסית קטנה ורק של בנות, באווירה טובה ורגועה). בגיל הזה נראה לי שזה הרבה פחות קריטי, החינוך לא עד כדי כך שונה (אולי לא חזרו עם יצירות של יום העצמאות, אבל בבית חגגנו וזה הספיק). אחר כך בבית ספר הלכו לממ"ד והמשיכו בחינוך על פי הערכים שבבית.
בגיל בית ספר לדעתי זה יותר בעייתי אם יש פער משמעותי בין בית הספר לבית, ולפעמים לשלוח לבית ספר שמקפיד על דברים שלא מקפידים עליהם בבית יכול לגרום ליותר נזק (כי הילד לומד שמה שאומרים בבית ספר זה לא באמת רציני, והוא לא יודע לעשות את הגבול בין מה שאנחנו לא מקפידים בבית לבין מה שאנחנו כן רוצים שיקלוט ויקבל מבית הספר). מצד שני, אם זה בי"ס חרד"לי וכל ההבדל זה קוד הלבוש שהם דורשים, אבל לערכים שמחנכים אליהם אתם מסכימים, אז אולי זה לא כל כך משמעותי. בעצם בקריאה שניה אני רואה שזה גם בעייתי מבחינת רמת לימודי החול שם,שזה כבר שיקול יותר משמעותי. לא יודעת מה הייתי עושה...

הבת שלנו השנה בגנון חרדי ואנחנו ממש ממש שמחים, גם אם לא היה זכר של יום העצמאות ביצירות ;). השנה לא היתה בבחירה הזאת משהו מחייב כלשהו מצידנו. בשנה הבאה זה כן ישפיע על צורת הלבוש שלה (וכאמור אולי גם על שלי) וזה קצת יותר קשה לי. אני תוהה עד כמה זה יהיה לה לא נוח לגרוב גרביונים בקיץ (אני יודעת שכל הילדות החרדיות עושות את זה ומרגישות כנראה בסדר גמור, ועדיין זה מטריד אותי). וגם מטרידה אותי המחשבה שאולי אחוש שיפה יותר שאני גם אשנה קצת את סגנון הלבוש על מנת לכבד את המקום, ואני לא צופה שזה יהיה לי מאד קל...

 

לגבי בית הספר, באמת שהערכים שלנו משותפים. האמת היא שאולי טעיתי קצת בהגדרה (אוי טאטע, למה צריך הגדרות בכלל? ). זה לא חרד''לי אלא ''תורני פלוס פלוס'' (תלמוד תורה...). פשוט קשה לי עם זה שזה בא עם שורה של דרישות והגבלות (קוד לבוש כזה, בקשה להצהיר על רמת סינון מקסימלית בבית וכד'). אנחנו חוצניקים במקור, כאן כבר הרבה זמן ומרגישים יותר ישראלים ממשהו אחר, אבל אולי זה מסביר את זה שמשהו קצת צורם לי ב''סגירות'' הזאת... אנחנו מאד משתדלים לשמור תורה ומצוות ולבעלי מאד חשוב הקטע של התלמוד תורה. הוא מרגיש שלוותר על זה, פירושו של דבר בזבוז מסויים של הכוחות של הילד שלנו.

 

ולי זה מרגיש קצת חנוק מדי. בכלל המחשבה שמגיל 6 הילד נכנס לסביבה בה יש רק גברים (מבחינת אנשי הצוות) קצת מוזרה ולא נוחה לי... (אני חייבת לומר שחלק מזה, זה הסיפורים שמתפרצים מדי פעם, שלא נדע... משום מה צוות מעורב פחות מטריד אותי. אולי כי כל הסיפורים ששמעתי היו על מקומות כאלה?).

 

האופציה השנייה היא כאמור ממ''ד עם הרבה יתרונות. החיסרון הגדול ביותר הוא תחושת הבזבוז הזאת שבעלי חש לגבי הרמה והמקום של לימוד התורה בביה''ס (והוא מצליח להדביק אותו כשהוא מדבר איתי על זה).

 

 

תודה!

לא לשלוח למגזר אחר. מתכון לתיבות פנדורה.

הייתי במסגרות חרדיות למרות שבבית חינכו אותי אחרת, וזה יצר המון בעיות.
אני לא מאוד זוכרת מה היה בגן, אבל בבית הספר היסודי כן קרה שלימדו אותי משהו ואז בבית אבא התעצבן שזה מה שמלמדים אותי, קוד הלבוש היה נוראי בשבילי (שחייבים גרביונים וג׳ינס זה לא צנוע ועוד כאלה). והכי זכור לי זה שהבנות היו צוחקות עלי, שאבא שלי לא לובש שחור לבן, שאנחנו מצביעים בבחירות לראש עיר לא חרדי, שאני בעצמי מתלבשת אחרת אחרי הלימודים.. זה פשוט לא כדאי.
החינוך בבית צריך להיות לפחות דומה לזה של בית הספר.
אחר כך גם לעבור מחינוך חרדי לאולפנה יכול להיות קשה.
פשוט לא שווה את זה.

בבית ספר שלך זה לא שווה את זה
אני למדתי בבית ספר חבד (לא יודעת אם זה החרדי שמדברת עליו פותחת השרשור) למרות שבאתי ממשפחה דתית לאומית ולא הרגשתי את כל מה שאת מתארת, אפילו לא כשעמדתי בצפירה כשהדעה בבית ספר היא שלא צריך.
כנראה שזה גם תלוי מה שאר האוכלוסיה, אצלי לא הייתי היחידה שלא חבדניקית ולכן לא הייתה אווירה כמו שהייתה אצלך
ולך @אי של מהות מציעה לבדוק האם הבת שלך תהיה היחידה שלא חרדית בגן או שיש עוד בנות כמוה.
בהצלחה!!

חבד הרבה יותר מקבלים,
ובייחוד אם לא היית היחידה בכיתה שלא חבדניקית.
כמובן שזה מאוד משנה מה אוףי בית הספר, אבל פשוט נראה לי עדיף לא להיכנס למשהו שעלול ליצור בעיות...

אם האינטואיציה אומרת בד"כ אפשר לסמוך עליה

חייב להיות משהו אחד חיצוני שהוא יכול לעשות.

טענה לגיטימית. אך יש מגבלות טכניים. תמצאו דרך שתענה על הצורך. בחיים אין 'הכל'. מתמודדים עם כך ע'י פשרות.

אז היית שופכת אוקייאנוסים בפורום השני...
תצאי איתו להליכות. תכיני אוכל יותר בריא.
ולגבי השיער..? יש גם גברים שצובעים. אם זה כזה נורא ויושב על הלב ופוגע בזוגיות וכו וכו
ותהיי כנה עם עצמך - האם יש לו זמן גם לדאוג לעצמו או שהוא נע ממחוייבות אחת לשניה.
ועוד משהו שלא כל נעים אבל אגיד לך: גם עליך רואים. למרות הצבע והכובע והרזון. מכירה לא מעט נשים שחושבות על עצמן שהן נראות נפלא לעומת זה או זו - והן לא.

אין לי טענות אליו, הקושי שלי הוא עם עצמי, מתקשה להשלים עם השינוי

 

ברור שגם אני משתנה אבל במה שחשוב לו אני מאד משקיעה, למשל חשוב לו שלא אשמין (מסויט מאמא שלו שהיתה רזה כשהתחתנה והיום אחרי כל הלידות והגיל מאד שמנה) אז אני תמיד אוכלת בריא ושומרת על המשקל, כולל בהריונות ואחרי לידות. וזה לא משהו שבא בקלות, זה דורש השקעה תמידית ואני עושה את זה בשמחה, ברור שזה חשוב גם לי אבל לא יודעת אם הייתי עומדת בזה לאורך שנים אם לא שזה היה כל כך חשוב לו.

 

לא פתחתי את השרשור במטרה להתלונן עליו.

המטרה שלי והתקווה היתה לשמוע מנשים שחוות גם הן התמודדות עם שינויים שחלים במשך השנים ולקבל רעיונות/תובנות/כוחות

 

בפורום השני הרוב צעירים יותר אז חשבתי שאמצא שם פחות בעלי נסיון, אולי אני טועה.

אל תיקחי על אחריותך את הפרשנות הלא נכונה של דברייך. ההודעה שלך למעלה הייתה ברורה בתכלית, ולגיטימית לעילא.

מצטערת שאין לי מה לייעץ.

לבקש ממנו להצטרף לפרויקט

העליתי את הנושא גם בפורומים השכנים, אם מעניין אותך תראי שם את הפירוט.

תודה בכולופן על הרצון לעזור

את בעצם אומרת שקשה לצוות על  הרגש. 

הנה בשכל את מבינה כמה זכית שנשאת לאדם טוב

ויחד עם זאת "לגוף יש דיעה משלו"

זה לא המשקל, לא צבע השיער ולא סוג העור.

זו מחשבה רעילה "אני התאמצתי כל כך לשמור על ה"עטיפה" שלי כדי להיטיב איתו, אז גם אני רוצה"

תחליפי אותה במחשבה מיטיבה:

תגידי לעצמך, אני נראית יפה וצעירה, כי בעלי אפשר לי. כי לא הייתי צריכה להאמץ באופן מקסימלי בגידול הילדים, בעלי עזר לי. ולא הייתי חייבת לעבוד מבוקר עד ערב - בעלי פרנס. אם הוא היה אדם קשה או עצלן או אלים או לא יודעת מה - אז לא הייתי נראית ככה, יש לו חלק בזה. וזה הוא לא שמר על עצמו - אולי אחריותי היא, שבמהלך השנים לא השגחתי , ולכן אקבל את מה שיש לפחות -  עד שיעבור העניין של גיל ארבעים. 

מניחה שהתחושה המבאסת הזאת תעבור  - כי יש באמת קשר לגיל. 

 

(גילוי נאות: אני בכלל חושבת שזה בעיקר עניין של גנים.

ואולי קשה לי להעריך נכון את המאמץ שלך , כי באופן טבעי לא הייתי צריכה להתאמץ.)

 

בכל אופן נתנו לך הרבה תשובות  - מקווה שאת מרגישה יותר טוב 

ואם עדיין לא - הזמן רופא לכל