פורום הורות (עמוד 11)

כדאי למנהלים לבדוק

קודם כל, תתמכי בילד. הוא צריך אהבה והכלה אקסטרא. כל ילד צריך, וילד מיוחד על אחת כמה וכמה.

אחרי זה, כל השאר צריך לראות איך כמה למה

זאת דעתי

אולי כדאי לחשוב שוב על עניין ההסתרה?
זה לוקח ממך המון כוחות וריצות עם הילד וכו' אבל האחרים לא יודעים את זה... ומתייחסים כאילו הכל רגיל.
נכון שהיה אפשר לצפות ליותר רגישות מצידם גם אם מדובר בילד רגיל, אבל לא כולם ניחנו באינטליגנציה הריגשית הזאת...

גם הקושי הספציפי עם הילד, וגם הקשיים שמסביב עם התגובות של ההורים.
נשמע לי שלא נכון להסתיר את המצב... לפחות לא מאנשים קרובים כמו סבא וסבתא של הילד. זה גוזל מכם הרבה אנרגיות, ובאמת אי אפשר לכעוס על הורייך שמתפלאים וכועסים על ההתנהגות של הילד - כי היא הרי באמת לא תואמת את גילו. מי יודע אם הם לא חושדים שמשהו לא בסדר, וחוששים שאתם בעצמכם לא יודעים שיש בעיה...
ועוד עניין - זה שאמך סיפרה לאביך מה הילד עשה זו לא רכילות בכלל. בני זוג משתפים זה את זה בכל החוויות שלהם, בטח כשמדובר בנכד המשותף לשניהם...

(וסיפור אישי:
לפני הרבה שנים נולדה לי אחות עם תסמונת דאון. ההורים שלי לא רצו לספר על כך לכולם בבת אחת, ולכן סיפרו בהדרגה לכל הסביבה - קודם כול לילדים, ואז לאחים שלהם ואז לשכנים וחברים... את סבא וסבתא משני הצדדים הם השאירו לסוף, כי לא רצו בגילם המופלג להדאיג אותם ככה בלי הכנה הדרגתית.
אבל מסתבר שסבתא שלי, אמא של אמא שלי, זיהתה בתינוקת את תווי הפנים הייחודיים, והייתה בטוחה שהורים שלי פשוט לא יודעים על זה. היא ניסתה כל הזמן לברר בעדינות אם הרופאים אמרו משהו, עד שבסוף אמא שלי סיפרה לה.
ואז סבתא שלי אמרה לאמא שלי משפט שאמא שלי העבירה גם אליי: "מאמא לא מסתירים דברים כאלה!" כי אמא יכולה לעזור ולתמוך, ואמא תמיד דואגת ואוהבת את כל צאצאיה...
אז נכון, יכול להיות שזה לא מתאים בכל מקרה של אמא, אבל באופן כללי - אימהות רוצות בטובת ילדיהן ונכדיהן, ולכן לא צריך לחשוש מלספר להן דברים כאלה, ובטח לא מהחשש של הדבקת תווית...)

מציעה שאחרי שישקעו קצת הצער והכאב, תחשבי לעצמך איך נכון להתנהל מולה להבא
אולי לשתף אותה בכמה שזה ציער אותך,
אולי לשתף פחות בדברים.

נשמע שבכלל המצב עם הבן הוא מורכב ולא קל לעיכול ולהשלמה
והייתי משתדלת לראות איך אפשר להקל על הקושי הזה שלי, שנראה שהרבה מתוכו יש גם את המורכבות מול ההורים.


רק טוב יקרה🌻

זה עניין של בשלות פיזיולוגית. לפני גיל חמש לא מתחילים להתעסק עם זה, אם זה לא בא מהילד בעצמו.

מלא. גמלתי אותם יום ולילה יחד (בגיל שנתיים ו9 חודשים). ברגע שיש להם את התובנה בראש שהם ללא חיתול הם גם מפסיקים לעשות בלילה למרות שעד אז עשו כל לילה או קמים בלילה לשירותים. החיתול בלילה רק יכול לגרום להם לבלבול.

מה שכן: דאגתי שלפני השינה תמיד ילכו לשירותים, שיפסיקו לשתות בלילה או קרוב לשינה (אם הם ביקשו לשתות מאד לפני השינה אז רק מים), אם הם קמו בלילה אז ישר לקחתי אותם לשירותים.
במהלך השבועיים הראשונים היו פיספוסים כמה לילות שהייתי צריכה להחליף את כל המצעים אבל צריך לבוא עם מוכנות לכך.

כי אני תמיד ידעתי שגמילת לילה היא פיזיולוגית, ולא קשורה במודעות (לפחות לא בגיל צעיר).
אולי אני טועה...

אם אין איזה בעיה פזיולוגית חריגה ילדים יכולים להגמל יום ולילה יחד גם אם קודם לא קמו עם חיתול יבש ומוטב לגמול יחד. גם לילדים זה קל יותר ולא מבלבל אותם (אני זוכרת שעם ביתי הבכורה המליצו לי לגמול קודם יום ורק אח"כ לילה, גמלתי יום ביום הראשון ושמתי חיתול ללילה ואז הילדה קמה בלילה ושאלה אותי אם יש לה חיתול או שהיא צריכה ללכת לשירותים- אז הבנתי שהילדה יכולה להגמל גם לילה והחיתול רק מבלבל אותה. הורדתי לה את החיתול מיד וגמלתי אותה גם לילה יחד, לפני הגמילה היא לא קמה עם חיתול יבש).

או שהיה לך מזל
בכל אופן, כדאי באמת לנסות את השיטה שלך דבר ראשון, אבל אם היא לא הולכת - אז להבין שזה פיזיולוגי ולהרפות...

במשפחה שהפיזיולוגיה הנדרשת מתפתחת מאוחר, נראה בד"כ יותר מבן משפחה אחד שסבל / סובל מהרטבת ללילה עד גיל מאוחר יותר.
לכן הגיוני שהשיטה עבדה אצלה, היות שהגנטיקה שלהם בנושא זה מקלה על ההורים 🙃
גם אצלי נגמלו ב"ה בקלות בלילה, אבל זה לא כי נקטתי באיזו שיטה... זה פשוט הגיע מעצמו יחד עם גמילת יום.

(באמת אצלנו הגנטיקה לא משהו בנושא הזה )

אצלנו כל האחים הרטיבו עד גיל מאוחר יותר ממני (המזליסטית) ובמשפחה של בעלי אף אחד. מעניין מה יהיה אצלנו

גמול....
גם כל האחים מתחתיו....

אה וגם להורים שלו וכמעט לכל הדודים שלו שרצו להגמל בלילה הרבה יותר מוקדם ולא הלך להם...

עניין של בשלות פיזית.
הגנטיקה מאד חזקה פה.
לפני כמה שנים נמצא הגן ה"אחראי" והוא נפוץ בקרב יהודים (ממומחית שהלכנו אליה).

מה שהיה חשוב לי לומר שגם אם הילד קם עם חיתול רטוב יש מצב שהוא בשל פיזי ויורידו לו את החיתול הוא יקום יבש וזה שהוא קם עם חיתול רטוב לא בהכרח מעיד על חוסר בשלות פיזית.

הורדתי ביום ובלילה בבת אחת.
הילדים התעוררו כשהיו צריכים לשירותים.
אצל שני הגדולים אחרי כמה זמן הפסיקו להתעורר לשירותים, ולרוב ישנים לילה שלם ברצף.
אבל עם הקטן - אנחנו כבר כמעט שנה מהגמילה, והיו לילות בודדים (ממש לאחרונה זה התחיל, ב"ה, אבל עוד לגמרי לא עקבי) שהוא ישן לילה שלם בלי צורך ללכת לשירותים.
אבל הוא כמעט לא מפספס, כי הוא מתעורר כשהוא צריך ללכת לשירותים. בהתחלה היה מתעורר גם 4-5 פעמים בלילה. עכשיו לרוב זה לא יותר מפעמיים. אבל אם הייתי מחכה שהטיטול יהיה יבש בבוקר - לא הייתי יכולה עדיין להתחיל...
(היתה תקופה שלא הייתי מספיקה לקחת אותו לשירותים בזמן, כי הוא היה עושה רגע אחרי שהתעורר. אבל ב"ה עכשיו הוא מצליח לחכות עד שאני באה).

ואם מדברים על גנטיקה - אז גם אני וגם בעלי הרטבנו עד גיל יחסית גדול. אצלי זה היה עד גיל ממש גדול (גם בבית ספר..).
לדעתי דווקא הגמילה ביום ובלילה ביחד עזרה. ואם הייתי משאירה טיטול בלילה, יכול להיות שהיו מאבדים את התחושה שגרמה להם להתעורר.
ואולי גם עזר שהם רגילים לבכות ולקרוא לי מיד כשהם מתעוררים בלילה, ולא יודעים לחזור לישון באופן עצמאי...😏

הם לא מספיק מאופסים בשביל להבין שהם צריכים לשירותים ולאפשר לנו לעזור להם בזה...
אבל נראה שהקטנה קצת יותר בכיוון הזה - קמה לרוב יבשה אחרי הלילה...

ברגע שהילד מתעורר ומתחיל להתבכיין, אני באה אליו ומרימה אותו לשירותים. לפעמים הוא עוד בוכה בדרך, ואני מסבירה לו בקול מרגיע שאנחנו הולכים לעשות בשירותים, כי ככה יותר נעים, וככה שומרים על הפיג'מה והמיטה נקיים.
אבל אני מניחה שזה בכל זאת שונה בין ילדים שונים. אצלנו ב"ה עבר עם שלושה ילדים. אבל זה לא אומר שזה יעבוד עם כל ילד...

הבת שלי נגמלה ביום ואחרי חודש שהיא עם חיתול בלילה וקמה עם חיתול קצת רטוב

החלטתי שצריך להפסיק עם זה.

 

פשוט אומרים לילדה\לילד בקול ברור סמכותי שאינו משתמע ל2 פנים. 

היום צדיקה את ישנה בלי חיתול ואם יש לך קטנים את קמה לשירותים\מעירה את אימא או אבא שיקח אותך לשירותים. 

אני סומך עלייך צדיק\צדיקה 

לילה מקסים.

 

כמובן שהילד מבין מה מדברים. 

 

אצלי זה עבד מהלילה הראשון 

לא לשכוח לבקש סיעתא דשמיא מהשם יתברך

את מה שקרה
ותדאג להבא

זו בעייה בעייתית במסגרות מעין אלו

מציע שתתפשרו לגבי הימים הללו, הגם שבמידה ואתם מקבלים תשלום מלא על ימי מחלה, תוכלו יותר לבוא לקראתה.

שוב, זה מתכון לפאדיחות בפרט בהעדר ניסוח על ימי חופשה מעין אלו .....

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי

 

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

אני ביררתי את הדברים האלה לפני שסגרתי משפחתון.
אבל זה מאוד מקובל, בהיעדר חוזה אחר

שלושה ילדים לשלי היו אצל מטפלות פרטיות.
מעולם לא קרה שהמטפלת פשוט הודיעה שהגן סגור. כל המטפלות דאגו למחליפה במקרה הצורך. המטפלת של שני הקטנים שלי דאגה למטפלת שהילדים יכירו מראש - כשהיה לה תור רפואי היא הזמינה אותה למספר פעמים קודם כדי שהילדים יכירו אותה. גם כששברה את הרגל באמצע השנה היא דאגה למישהי שתצטרך אליה ותעזור לה, אבל המשיכה לעבוד כרגיל (היא באמת אדם מיוחד בפני עצמו, ומה שהיא עשתה היה מעבר למקובל. אבל לדאוג למחליפה נשמע לי בסיסי).

זה מאוד הטריד אותי ושאלתי ואמרו לי שאם הן חולות אין משפחתון ןלכן בחרתי מקום שיש בו שתי מטפלות שהיא אמרה לי שאם אחת נעדרת יש לה מחליפה

לק"י

אני כנראה הייתי משלמת שכר מלא וזהו.
בעיקר אם בשאר השנה לא היו בעיות מעין אלו.

היא סוג של עצמאית.
אתם לא המעסיקים שלה כמו שזה היה אם זו היתה מטפלת פרטית בבית שלכם.
מצד שני לא בטוח שהייתי בפועל נכנסת איתה לפינות 🙈
אולי להסביר לה שלקחתם ימי חופש יקרים ותתפשרו לפחות על מחצית מהסכום.

כדי להימנע מאי נעימות מיותרת, אישתי ואני החלטנו לתת לה את התשלום החודשי הקבוע.

אמרנו לה שאנחנו מצפים בעתיד במקרה שתתעורר מחלה חס ושלום או שהגן יהיה סגור מכל סיבה שהיא שקשורה אליה ישירות, להעמיד מטפלת מחליפה, או לחילופין לא לשלם עבור הימים בהם הגן יהיה סגור.

הסברנו לה בנחת שלא ייתכן מצב דומה שבו נשלם כפול גם על ימי החופש שלקחנו וגם על גן סגור (הגם שה'גן' עצמו הוא בבית הוריה, כך שתירוצים בסגנון של 'אבל היא משלמת ארנונה' או משהו בסגנון לא תופסים)

 

היא אמרה תודה, אבל חזרה על זה שזו עדיין זכותה לימי מחלה וככה היא נוהגת בפעוטון שלה.

לא מתווכח.

 

מבחינתי, היא הפסידה המלצה, וזה אחרי כמעט 9 חודשים אצלה שהיו ברוך ה', וכמובן שלמדנו לקח לעתיד לקבל חוזה כתוב עם תנאים.

ציפיתי למינימום של בגרות/אנושיות/הבנה/אנטי חזירות. לא הייתי מעלה על דעתי לעולם לדרוש כסף מאחרים על זמן רביצה שלי, כאשר אותם אחרים נסמכים עליי ביום-יום, ובפרט כשאני לא דואג להם ומוצא להם פיתרון כלשהו, כספי או אנושי.

לא מכיר שום מקצוע/תפקיד, שבו אדם בעל אחריות פשוט מודיע שהוא מפסיק לתת שירות, ועוד דורש לקבל את כספו כאילו נתן שירות בטענה של 'זה מגיע לי'.

ואם היא לא לקחה ימי מחלה עד עכשיו אז בהחלט מצבכם טוב ..

נתחיל בזה שתשלום ימי מחלה (אם אתה שכיר כן?) 0% על היום הראשון, 50% מהשכר היומי עבור השני והשלישי ותשלום מלא על היום הרביעי וכו'.

כך שגם אז ההערה שלך לא רלוונטית, בהתחשב שהיא דרשה תשלום על 5 ימים בהם הייתה חולה. (אם עדיין לא הבנת, אז היא רוצה תשלום מלא על כל יום * 5 ימים, איך זה מסתדר לך עם 'אתה לא מקבל תשלום על ימי מחלה'?)

 

ולשיטתך, אתה בעצם קובע כי יש הסכם עובד-מעביד בין הורים לבין המטפלות/גננות, שאתה מצפה שההורים ישלמו להורים באם הגן סגור?

אתה מבין שזה בדיוק כמו להירשם לבריכה בשכונה, לשלם תשלום חודשי קבוע, ואז מודיעים לך שהמציל חולה ולכן הבריכה תהיה סגורה. אתה מבין שיש מישהו פה שאמור לתת שירות עבור הכסף שהוא מקבל?

עזוב עייפת אותי, מקווה מאוד לא לקבל שירות ממך.

כנראה שלא תצטרך לקבל שירות ממני כי אני מהצד שלך ובהחלט מעדיפה שזה לא היה עובד ככה.
וכן זה בהחלט הסכם עובד מעביד כל עוד לא סגרתם משהו אחר בחוזה.
מבינה שזה לא נעים, אבל זה פשוט לא המקרה הראשון ששמעתי וגם כשביררתי לפני עם מטפלות ומשפחתונים שאלתי אותם מה קורה במידה והם חולים, ולכן אני קצת יודעת שזו המציאות בהרבה משפחתונים. אז זה לא נכון לגמרי להאשים רק אותה למרות שזה לא הוגן

אם זה בבית של המטפלת ויש כמה ילדים-איזנ עובד ומעביד יש פה?

אני מסכימה שזה לא הוגן ולא צריך להיות ככה אבל זו המציאות לצערי בהרבה מקומות. אנני גם לא הייתי ממשיכה לשלוח למטפלת כזו, אבל זה שהיא עד עכשיו לא לקחה ימי מחלה זה מעולה! לא הכרתי כמעט מטפלות שלא חולות שמונה חודשים

זה שהיא עובדת בשחור זה בעיה שלה לא של ההורים...

אבל מבינה קצת המטפלות לפי הבירורים שעשיתי🙂
וזה שהיא עובדת בשחור זה גם בעיה של ההורים ( לא אומרת לא לשלוח לשם אבל זה כמו שתשלמי למישהו במזומן על משהו, נגיד על שמלת כלה ואת יודעת שהוא לא משלם מזה מיסים אז גם את לא בסדר)

אם היא היתה עובדת שלהם כמו מנקה אז מגיעים לה ימי מחלה. אם היא שומרת על כמה ילדים בבית אחר אז היא כמו עצמאית.

שמדובר ברווקה? או צעירה מאוד. הגן בבית הוריה*

יש מצב שהיא פשוט לא מודעת. לכסף, לדיני עבודה, להתנהלות כלכלית,

פעם הבאה, תעשו חוזה,

והדברים מהסוג הזה קורים כשמשלמים בשחור

על נושאים שהם מעבר למכירה של גרביים. 

הילדים שלנו הכי יקרים לנו בעולם. צריך לדעת לאן באמת שולחים אותם.

אני לא משלמת ולא קונה בשחור גם נעלי בית

שתהיה לו התניה סבבה ובלי נזק, תקני לו משחה לילדים ועם הזמן יסתדר צ'יל

הרופא שיניים שלנו אומר כן לבלוע את המשחה...

ככה יהיה מהמשחה וגם יצחצח

ממש מאתגר.

קראתי מאמר שכותב "מינרל השן מתחזק אבל בריכוז גבוה מידי נוצרים כתמים לבנים ואז הטיפול הוא הפסקת השתייה של מים מופלרים." זה יותר מידי פלאוריד - לא בריא כל כך. 

אני בטוח שזה לא יזיק אבל. 

אולי תערבבו את המשחה שיהיה חצי חצי וגם תאמרי כל פעם שוב ושוב ותכשנעי את הילד אם הוא לא יבלע את המשחה אז הוא יקבל ממתק אחר כך ותתנו לו בננה טעימה או פרי מתוק אחר..

לק"י

אלרגולוג בטווח שציינת. יכול להיות שאפשר להכנס לרשימת המתנה.

אנחנו במכבי, כך שאין לי המלצות בשבילך.

התורים זה באמת סיוט.

פשוט חיפשתי בכל הארץ איפה יש תור יחסית קרוב...

יש פרטיים בהסדר, שמשלמים 150 על ביקור (דרך המושלם כנראה, לא מספיק זוכרת). המליצו לנו על אחד בראש פינה, מן הסתם יש בעוד מקומות.

מחנות פיזית שהלכנו ביררנו הכל הם חברים שלנו החנות

תודה לא מרפים הכל יהיה טוב בעזרת ה'

זה הרבה יותר מאשר הפרקטית של כן אקס בוקס
לא אקס בוקס. יש פה ילד שזקוק לחום ואהבה
וזאת הדרך שלו לקבל אותן.
להרגיש שיש יחס כלפיו.

אני הגעתי לחיוב של 2600 ש"ח על אינטרנט
בתור נער. ההורים שלי לא השכילו להבין
בבקשה אל תחזרי על אותה הטעות עם הילד שלך.

בהצלחה. עבודה לא פשוטה יש לך כאן.

לא הבנתי איך מפוסט אחד הגעת שהילד שלי לא מקבל חום ואהבה והשלכת על מה שקרה לך עם כל הכבוד לא זה המצב הילד עובר תקופה של חודש שפתאום הכל השתנה לו חברים בכיתה נהיה שפ התפלגות אחרי פסח כולם חזרו מופלגים הרבה מורות שמות לב לזה קראתי בפורמים אחרים. הוא כנראה התרחק מחבר טוב ולא רצה ללכת אין חרם הכל נבדק אימא במשרה מלאה ועם יד על הדופק כולם סביבו מטפל יפגוש אותו. כפרה על הכסף הילד בבית ולא איכפת לי מכל הכסף רק שהכל יעבור וכל החששות שלו יעברו
המשחקים האלה זה אסון

מכירה את הסרטון והוא לא קשור למקרה

אממ.. יש לי אח כזה.. 

כשהיה תינוק- התפתח ממש לפי הספר, הגיע לגן כשיודע הכללל! כל היום ספרים וכו'. אמא שלי ככ התלהבה העלו אותו כיתה א בגיל 5. התחיל ממש טוב. 

אני לא יודעת להגיד אם זה קשור אבל מה שקורה עכשיו כהוא כבר מסיים תיכון אוטוטו, 

הוא נראה לי עדיין לא התבגר. כולם חורשים ולומדים לבחינה והוא שאנן.. מעדיף לנגן בגיטרה, מעדיף לעשות מליון דברים יום לפני בגרות. 

לעומת זאת, בת דודה שלי בגילו, חיכו איתה שנה לכיתה א ומרות שהיא ממש ממש ממש לא חכמה, היא יודעת להתאמץ, יודעת להשקיע, מצליחה יותר ממנו. 

הוא החכם והיא המתאמצת. וראיתי את זה אצל כמה. צריך לתת לילד לגדול לבד, לשבוע מהמשחקים, מהילדות..  זו דעתי האישית ואני ממש לא מנוסה, בסה"כ אמא טריה. 

מעניין יהיה לקרוא את התגובות פה.. 

בהצלחה. תהני ממנה.. איזה כיף, ב"ה. 

כשמכניסים ילד מוקדם מידי לכיתה א
לרוב הוא לא מספיק מפותח רגשית.

וזה תמיד יוצר בעיות גם רגשיות וגם חברתיות.

רוצה ללמוד לקרוא ולכתוב ,ולא רוצים שיהיה לה משעמם מצד אחד ,ומצד שני חבל על הפוטנציאל האדיר. אז מנסים למצוא את העמק השווה איכשהוא

עברית ואח"כ אנגלית.

הייתי קוראת לילדים בגן סיפורים.

בכיתה א' היה קצת משעמם, אבל עזרתי לילדים שלידי..והבנתי שאין מה לעשות, כולם צריכים ללמוד את מה שאני יודעת.

מה שאחרים קראו בכיתה ד' אני סיימתי בכיתה ב'.

שקלו להקפיץ אותי כיתה, אבל לא היו לי חברות בשנתון מעלי, אז נשארתי בכיתה א'.

לא זכור לי קושי מיוחד.

תמיד אפשר לתאם עם המורה ולקדם אותה בקצב שלה או לאפשר לה לקרוא למשל, בזמן שהכיתה לומדת אותיות.

אגב, תמיד היה לי מעט משעמם. גם בתיכון. קלטתי הכל חיש קל והסברים חוזרים של המורים עייפו אותי. אבל לא עשיתי מזה ענין. 

 

אני כן חושבת, שזה שילדה מפותחת מאוד מבחינה קוגנטיבית זה לא אומר שהיא בשלה לכיתה א' מבחינה רגשית. דווקא הפער הזה עלול ליצור בעיות ולכן צריך לשים לב היטב שהיא בשלה רגשית.

כי בסוף אתם לא רוצים ילדה גאון עם בעיות חברתיות שלא מסתדרת עם אף אחד חוץ מהספרים שלה. 

זו הסיבה שלא הקפיצו אותי ואף אחד מהאחים שלי ושל בעלי כיתה

אגב אני בן ,חח אבל כן נהנים ממנה חבל על הזמן. לפעמים זה מעצבן ילדים חכמים מדי.
נשמע שכן צריך לשמור על איזה איזון ומצד שני לאתגר אותה בבית עם כל מיני דברים חדשים שלא קשורים בהכרח לבית הספר/לגן

לא בגלל שהעלו אותו כיתה

שווה לבדוק.

עדיף להתמקד בדברים שלא ילמדו בכיתה, כמו ידע כללי, פתרון של חידות מחשבה ותשבצים וכו, שפה נוספת ועוד.
ככה מצד אחד לא מבזבזים את המוטיבציה שיש לה ומלמדים אותה שסקרנות ורצון להחכים זה טוב. מצד שני היא עדיין תצטרך ללמוד ולהתאמץ בכיתה כי את חומר הלימודים היא עוד לא למדה.
יש כל כך הרבה כיוונים שאפשר להתקדם בהם, אין סיבה שזה יהיה כיבוי הסקרנות הטבעית או שיעמום בהמשך.

הכי חשוב לא לחשוב שבגלל שהוא חכם אין לו קשיים. לכל אחד יש קשיים, ואולי לו זה אפילו יותר קשה כי אף אחד לא מבין אותו ויש לו קשיים שונים.. אז אם הוא תמיד מקבל 100 צריך לומר לו כל הכבוד ושזה בזכות שהוא עובד קשה.

לדעתי עכשיו חשוב לשאול אותו מה חסר לו, יכול להיות מאוד שהוא יעדיף להשקיע דווקא בצד החברתי יותר ואולי אפילו לרתום את זה שיש לו זמן לצד החברתי. הכי חשוב להקשיב לו ולהראות לו שסומכים עליו ועוזרים לו לעשות את מה שחשוב לו.

לא נראה לי כלל וכלל לעקב התפתחות של ילד מוכשר, "שמא יהיה לו משעמם"...

 

אבל צריך במקביל לשים לב שגם הצד החברתי מקבל מענה, ובכלל שמחת החיים הבריאה.

לק"י

והיו לו שנתיים בגן חובה, לא חושבת שהיה לו משעמם.
מעבר ללימוד אותיות ותחילת חשבון- לומדים עוד הרבה דברים אחרים.

השנה הוא בכיתה א', נכנס קורא וכותב, יודע חשבון מעבר, והמורה שלו נותנת לו לפעמים דפי עבודה אחרים, והוא מעדיף ללמוד יחד עם כולם.


(אצלינו התחלנו ללמד אותו את הניקוד בגיל שלוש+ כי הוא כבר הכיר את האותיות, ואז הפסקנו כדי שלא ישתעמם בהמשך.
בפועל בשלב מסויים הוא חזר לזה בעצמו ולמד לקרוא בסוף).

בגן - תמיד יש פערים בין הילדים, אבל הלמידה של האותיות היא לא העיקר בכל מקרה. יש הרבה למידה של ידע עולם, והרבה עבודה על מיומנויות אחרות של משחק, יצירה, מוטוריקה, וכו'.

בכיתה א' זה באמת יכול להיות קצת משעמם לילד ללמוד עם כולם כשהוא כבר יודע לקרוא, אבל כשילד רוצה ללמוד לקרוא - אין טעם לנסות לעצור את זה.
ובכל מקרה אם הוא כבר מכיר את כל האותיות - אז אפילו אם הוא לא ילמד לקרוא עד כיתה א', הלמידה בכיתה היא מאוד איטית, עם המון התערבות על זיהוי האותיות, אז בכל מקרה זה לא יהיה מותאם.
לכן אני בעד דווקא ללמד לקרוא מספיק טוב לפני כיתה א', כדי שכבר תהיה יכולת קריאה עצמאית ואז יהיה אפשר לעבוד איתו על דברים אחרים (כשאני הייתי בכיתה א', הבאתי איתי ספרים וקראתי בזמן השיעור, באישור המורה. יש גם אפשרות לתת לילד חוברת עבודה שמתאימה יותר לרמה שלו, והוא מסוגל לעבוד בה עצמאית).
הבת שלי גם קראה שוטף כבר בתחילת כיתה א', אבל דווקא לא רצתה לעשות דברים שונים מכולם. אז היא ישבה בכיתה כשלמדו לקרוא, ונהנתה מהלמידה החווייתית של האותיות, וגם השתעממה לפעמים.

לק"י

מכיתה ב והלאה כבר לא מלמדים קריאה.
ולא נראה לי שכל ילד שלומד לקרוא בגיל צעיר הוא בהכרח גאון שישתעמם בשיעורים.

לק"י

לילד שכבר קורא אפשר לתת עבודות מתקדמות (אם הוא רוצה).

יש ילדים שגם בהמשך ישתעממו.
אבל זה לגמרי לא מחייב.
באמת עיקר הקושי הוא בשלב של רכישת הקריאה בכיתה א'.
מורים טובים אמורים לדעת להתמודד עם הפערים בין התלמידים. אבל נראה לי שיותר קל לתת מענה לילד שבאמת קורא, מאשר לילד שיודע קמץ-פתח אז מתקדם יותר משאר הכיתה, אבל עוד לא באמת קורא באופן עצמאי.

לק"י

וילד שרוצה ללמוד קריאה קשה למנוע ממנו את זה.

בעיני זה לא הוגן למנוע מילד ללמוד רק בגלל שאחרים בגיל שלו לא נמצאים שם עדיין ויהיה לה משעמם בגן.

לפי מה שאת מספרת, כך או אחרת, צפויות לה שנים ארוכות מאוד של שעמום - אז שתתחיל להתרגל כבר מגן חובה...  

 

לגבי מה שנכתב לך על להקפיץ כיתה או לדלג על גן חובה ולעלות ישר לכיתב א' - בתור מי שחווה את זה על בשרו, אני מסכים עם אלה שייעצו לך שלא לעשות את זה. 

היא תשתעמם בכל מקרה - אז לפחות שתהיה עם ילדים בגילה ושתהיה לה עוד שנה בכיף בגן. 

הכל טוב בנחת...

כנראה שהוא צריך את זה. אולי סוג של הרגעה.

 

אין "אצבע מציצה". יש שמוצצים שתי אצבעות אמצעיות.

 

תשתדלי מידי פעם לרחוץ לו ידיים בסבון ולשטוף היטב אח"כ. כדי שבכ"ז לא יכניס לפה כל מה שנגע בו..

 

ובכללי, הרבה חום ושמחה ונינוחות. יכול לגרום להרגשות טובות, שחלקן ילד מקבל כ"פיצוי" ע"י האצבעות בפה..