פורום הורות (עמוד 138)

על דף מדפיסים תמונה של השיניים, ומכניסים לשמרדף. מציירים עם טוש מחיק "חיידקים קטנים" ונותנים לילד לנקות אותם עם מברשתת שיניים- זה כדי שיבין את הרעיון..

בזמן הצחצוח אפשר לומר מה אנחנו מנקים לפי מה שאכלנו באותו יום- "הנה יש לך פה עוגיה, ומה זה? מלפפון!" ואז גם כיף לצחצח..

אבל אולי אם צריך הרבה ברזל זה יוצאת כמות ענקית.

ואולי גם לחברות נוספות.

ברזל עדין נוזלי לילדים. אמור להיות טעים.

אלה נוסחאות שונות, תגגלי, תראי מה את צריכה.

נראה לי שזה כך בכל קופות החולים. אנחנו בכללית, וגם לקח זמן כל התהליך הזה כשעשינו אותו. מה לעשות, זה לא פרטי...

(באופן אישי נוח לנו להיות בכללית, כי יש להם מרפאות בכל מקום. זו הסיבה העיקרית. לא השווינו כ"כ לקופות חולים אחרות).

 

לפעמים כשלא מתעכבים על הקושי הזמני שנוצר, ולא נותנים לו יותר מדי מקום, בסוף העניינים מסתדרים על הצד היותר טוב.

אם לוקחים בחשבון את כל מה שתיארת, לכו להורים כרגיל כדי לכבד אותם ולא לצער אותם. ככה גם תבהירו בצורה עניינית, מעצם נוכחותכם, שאתם עומדים מאחורי ההחלטה שלכם.

בדרך כלל אם שומרים על שליטה עצמית וענייניות במצבים האלה, באופן טבעי זה גורם שהצד שכנגד מבין את המקום שלו ואי ההסכמה חוזרת לפרופורציות סבירות. 

וגם זה עוזר לצד שככנגד "לרדת מהעץ" באופן מכבד.

 

גם על הילדים אפשר להגן בצורה ענייניית מפני יחס לא נעים של האחים ולבקש באופן מכבד שלא יהיו צד בויכוח,

בעיקר על ידי שאתם תתנו יחס חם ונעים לילדים של האחים כאילו כלום לא קרה.

 

והכי חשוב, זה מכבד ומשמח את ההורים שלך.

 

בהצלחה.

שאמור לעשות על עצמו עבודה של תיקון אלו האחים שלך ולא את.

זכותך לנהל את חייך עם בעלך בצורה עצמאית ואחים שלך צריכים לכבד ולקבל את זה.

מצד שני אם למישהו יש בעיה אז לגיטימי לגמרי.
שידבר איתך. יפנה אלייך ואל בעלך בצורה עניינית ולא רגשית, בטח שלא מעליבה ומזלזלת.

(דרך אגב, למה בעלך חיכה רבע שעה, הוא היה צריך לנתק מיד כאשר מזלזלים באשתו!)

אבא שלך צודק אך זה כמובן לא פשוט, כל עוד אחים שלך נגדך וגם מאוחדים כשאתם מבודדים בדעתכם.

לגבי הבן שלך ממש לא שייך להתנכל אליכם דרך הילדים, תרשי לי להזדעזע.

בגדול מי שיפסיד מכל ההתנהלות הזו בטווח הארוך אלו האחים שלך שלא יודעים להתנהל בצורה שכלית ועניינית, מתונה.

כל הכבוד לך על הנכונות והניסיון.

מה שאת צריכה לעשות!

א. לשמור על ערוץ תקשורת פתוח וענייני. זאת אומרת שאל תפגעי בחזרה ואל תשאבי לתוך ויכוחים רגשיים מיותרים, גם לא בעלך.

ב. זה כמובן לא אומר שאת לא צריכה לתבוע את עלבונך אם פוגעים בך. אבל גם בצורה עניינית. 'ככה לא מדברים עם אחות, זה מאוד מזלזל ופוגע' וכדו'.

ג. הזמן הוא הרופא הטוב ביותר!
אם לא תתייאשי מהם בסופו של דבר יחזור השיח הענייני.

נ.ב

זה מאוד קשה ולא מתגמל בהתחלה אבל אם לומדים לנהל חילוקי דעות זה מתנה לכל החיים במיוחד בהמשך עם הילדים שלך כשיגדלו...

אני בנאדם שמח וחיובי באופן כללי

וכל הסיטואציה הזאת קצת שוברת אותי למען האמת

בשבת האחרונה ממש היה לי קשה. בלי שום ספק הייתי מעדיפה לבלות את ערב שבת בבית שלי עם המשפחה שלי וב"אנרגיות חיוביות"

אני ממש לא יודעת מה לעשות עם פסח. אני רוצה לשמוח בחג. להעביר איתם את ערב החג (הראשון או השני) ממש מפחיד אותי ומציף אותי בחששות.

מה גם שבערב שבת האחרון היו אצל ההורים שלי שני האחים שעדיין בקשר טוב איתי ורק אחות אחת שלא, ובערב פסח מאזן הכוחות יהיה שונה. וגם אחי הבכור יהיה בנוסף לכל.

כשפוגעים בילדים שלי אני מתכווצת כולי, וקשה לי לא "להחזיר מלחמה".

אגב, כמובן שלא אפגע בילדים שלהם- הם האחיינים שלי, אבל בנוסף לזה הילדים שלי קטנטנים ושלהם כבר בגילאי העשרה- עשרים..

 

סליחה על הבלאגן, אני ממש מבולבלת ומתוסכלת. דיי לא יודעת מה לעשות..

 

תודה על התגובות!!

הניסיון הוא ממש כל הזמן ויומיומי אבל זה יחלוף!!
כמו אחרי שנת לילה טובה כל דבר מקבל פרופורציה גם זה יקבל.

אחיך ירגע ואי אפשר לדעת איך זה יקרה אבל אם תישארי עניינית ולא תתיאשי זה ייגמר לטובה בסוף.

אני חושב שכן כדאי לכם לנסוע להורים שלך לפסח
מכל מיני סיבות.
החששות כרגע נראים גדולים מדי אבל זה יפחת ובחג נראה שיכול להיות דוקא עוגן טוב להראות לאחיך שזה לא אישי נגדו אלא פשוט התנהלות שונה ועצמאית שעליו לקבל.

אם זה לא יהיה העוגן הזה אז יהיה אחר בהמשך בכל מקרה הוא יגיע

כל הכבוד על ההבנה שהמשפחה מעל הכל וצריך להשקיע בה גם אם זה לא פשוט.

זה קשה מאוד ואני מקנא בניסיון שלך אבל בעזרת ד זה רק יעזור בכל המישורים.
תבנו את עצמכם ותתחזקו וגם אחים שלך יצאו נשכרים...

לא לחכות. הזמן לא פותר, הפערים רק מתרחבים וכך גם הדעות  השליליות האחד על השני.

מנסיון, זה הורס משפחות עד עפר ולעולם.

תמחלי על כבודך (אל תהיי סמרטוט) וממש תנסי לפתור את הבעיה.  כך גם תדעי שאת עשית כל שביכולתך, אם זה לא נפתר לא בך האשם.

 

1- לדבר עם ההורים ולבקש מהם שידברו עם כל האחים על כך שצריך שלום בית ולקבל האחד את השני.

כן לערב את ההורים כי להם יש את הסמכות שאין לאחרים.

 

2- לדבר ישירות עם אחיך.  הקו המנחה הוא הפגיעה בהורים.  אל תאשימי אותו, אבל תגידי שכל המריבה ביניכם גורמת להם לסבול.  שימי לב שאם זה לא יפתר, גם לילדים שלך לא תהיה משפחה מורחבת. וכל החיים צריך ללכת על קליפות ביצים.

 

3- אולי רב שכולם מקשיבים לו יכול לעזור בשיחה משותפת.

4- אולי מגשר.

 

 

הרבה הצלחה

תפילות

 

חג שמח

 

 

 

מנסיוני העצוב.

יש דברים שאם נמשכים יותר מדי זמן כבר אי אפשר למחוק.

הולכים ומתרחקים, ואחרי זמן גם אם הכעסים נעלמו הקשר כבר לא חוזר לעצמו, נשאר מן השפה ולחוץ כמו זרים.

בכל ויכוח יש שני צדדים. פה הכותבת הגיעה למצב שבו היא לא רצתה כלל ונכפה עליה מהצד השני.

היא עושה את המקסימום להביע ענייניות ולפתור בצורה רציונלית ונתקלת בתגובות רגשיות מעליבות ומזלזלות.
אי אפשר לעשות את העבודה לצד השני.
אי אפשר לאלץ פתרון.

צריך לא להחמיר את המצב ולהרבות בענייניות וגילויי חיבה בסיסיים בתוך המערכת הכללית.

זה כמובן לא כל כך מתגמל ודורש תעצומות נפש גדולות. אבל היא לא לבד אלא עם בעלה, ההורים ואחים ואחיות נוספים שמבינים.

צריך רצון משני הצדדים ויכולת לקבלה ושינוי.

שימי לב למקרה הספציפי של יציאה לסופ"ש משותף.
זכותם לנהל את המשפחה שלהם כרצונם בכבוד ולא לבוא.
מה ידרשו מהם מחר אם לא ידעו לעמוד על דעתם??

והכל הכל בכבוד והבנה.

מסכימה עם כל מילה שכתבת.

אבל בדרך כלל (כמובן שאנחנו לא יודעים במה מדובר פה אז לא לגמרי מבינים) יש איזה מחלוקת ומגיעים למצב של מריבה ואז המריבה "תקועה" - לא ממשיכים לריב אלא פשוט נמנעים מלהיפגש.

אז לא אמרתי לבוא לשבת שיהיה להם לא נעים בה אלא לנסות כן לערב את ההורים, לדבר עם כל מי שאפשר ברקע, כדי לנסות ללבן ולפייס. אפילו להחליט אם אפשר שיהיו נושאים שהם מחוץ לתחום ולא מדברים עליהם במפגשים העיקר שיהיה אפשר לשוב ולהיפגש בשמחה.

 

ממש לא להיגרר באמללות אלא להפך, לפעול בצורה אקטיבית לפתור את זה.

לצערי נפגעתי בדיוק מדבר כזה, פגיעה שנמשכה יותר מדי זמן ואחרי תקופה כבר אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. הכל מלמעלה "בסדר" אבל המפגשים המשפחתיים מעיקים ומסתיימים בשיחות נימוסין וזהו.

משפחה היא לא מותרות ולפעמים אנחנו מתנהגים כאילו עושים לנו טובה..
צריך לנצח את המידות והגאווה.

אני מקווה שאצלך עוד הדברים הסתדרו, כבר היו דברים מעולם וכמו שאמרתי יש שני צדדים.

העיקר שאנחנו מצידנו לא נהווה מניעה.

משפחה מורחבת היא כמו מגן וחוזק לחיים אסור לוותר ולהתפלל הרבה...

יש אפשרות להזמין את ההורים אליכם?

יוצאים לסופ"ש איפושהו וזה לא מתאים לנו מכל מיני סיבות.

 

ולא, ההורים שלי מעולם לא התארחו אצל אף אחד בחג, תמיד מארחים..

 

האמת שעזרתם לי לקבל החלטה- אני אהיה שם בחג שני (ארוחה יותר קצרה, בלי כל הסדר לפני..).

 

מקווה שנצליח לעבור את זה

 

תודה רבה!

ולהגיע לסופ"ש, זו חויה ממש מיוחדת שכולם יוצאים יחד, כשמישהו חסר זה ממש מורגש.

זה לכבוד אירוע מסוים?
תנסו לפתור את הדברים שלא מתאימים לכם-
יקר מדי-אולי ההורים יכולים לעזור,
כשרות - לחפש מקום שיסתדר מהבחינה הזו,
אין רכב- אולי לשכור רכב, או להשאיל מההורים שלו.
וכו' וכו'
משפחה זה ערך חשוב גם אם לא תמיד מתאים.. שווה להשקיע ולמצוא פתרונות.

ברור שלא תמיד זה נוח אבל זה מהחויות שזוכרים הרבה זמן אחרי.

לעצם השאלה, חג שני נשמע מצוין!
בהצלחה!!

אם קריטי מבחינתכם- להמנע
אם פחות נורא- לבוא לקראת.

ולתבל בהרבה מלל- תשבחות- וכו-

לא לעבור גבול שלא טוב לכם.

הם לא מבינים שלא כל אחד טוב לו אותו דבר?

לפעמים ומריבה קטנה נמשכת הרבה שנים

וגם כשכבר שוכחים על מה היא היתה היחסים ממשיכים להיות לא טובים.
וככל שהיא נמשכת יותר זמן ככה קשה יותר לסיים אותה.

כדאי איכשהו למצוא את הדרך..

ועוד אחד משפחתי.
כדי שאחרי שהתחתנו ויקחו את שלהם ישאר גם לי מזכרת

מהרגע שנולד ועד.. כל תמונה אפשרית שלו לבד או עם ההורים
תמונות עם שאר האחים באלבום משפחתי

למשל מחופשים כדי שגם לו יהיה מזכרת מהאחים איך נראו פעם.
הילדים שלי נהנים לראות את הדודי הזקנים באלבום הילדות שלי

בהנחה שעושים לכל אחד אלבום - באיזה שלב עושים אותו? אלבום אחד עדלאידע, או כל תקופה אלבום?

ובכלל - אלבום דיגיטלי או אלבום כיסים?

כשהתינוק נולד ויש תמונות
לפי סדר ההתפתחות שלו.משתדלת..

אפשר גם לרשום ליד התמונה את הגיל והתאריך

האלבום של..
נולד בתאריך.... ביום... שנה....

מהלידה עד שהאלבום נגמר ואז קניתי נוסף.
כשהם יתחתנו הם יקחו את זה איתם.
צריך לדעת שבגדול זה חתיכת השקעה אבל משתלמת צריך ממש לאהוב את הנושא ולהשקיע בו

לי חשוב הענין הזה שיהיה מזכרת לעתיד

אמא שלי מקפידה שהאלבומים ישארו אצלה. למרות שעשתה אלבום לכל ילד בנפרד😆

הילדים מאוד נהנים להסתכל בו.
וגם אצל הסבא והסבתא יש עוד המון אלבומים כל המשפחתיים שם וזה הרבה למשפחה עם 10 ילדים

בבר מצוה והבת מצוה שאלתי את הילדים אם הם רוצים אלבום בנפרד והם רצו שהתמונות יהיו באלבום הרגיל כחלק מהסדר הכרונולוגי.
היום הם שולחים לי בוואטצאפ תמונות ומבקשים שכשאני מפתחת אז לפתח גם להם

אם ירצו בהמשך אישי תמיד אפשר להכין עוד אחד. אולי לבר מצווה וכאלה.

ב. להבין שההורים לא חייבים לך כלום ולא באת לעולם כדי לתקן אותם
ג. לחשוב שאת מתאמנת לקראת נישואין - הסבלנות שאת רוכשת עכשיו עם ההורים יכולה לעזור מאוד בחיים זוגיים.

אם מדובר ביחסים של תלות- לדעתי זה מאוד לא בריא בגילך וכדאי ללכת לכיוון א.

מסכימה גם כן שזו הכנה טובה להמשך.

בנוסף, תנסי לנתק את הקשר בין כבוד וביקורת.
אחת יכולה לראות הרבה טעויות שהם עושים בעיניך, לחשוב לעצמך שאת בעז"ה תשתדלי לא לחזור על הטעויות האלה בבית שלך. להשתדל לחייך יפה, לעזור להם במה שמבקשים או צריכים להבנתך, וזהו.
ההורים לא אמורים להיות מושלמים, ואני בטוחה שגם את לא מושלמת.

הםלא אמורים לדעת הכל ולהתנהג למופת. דרך אגב גם לי בגיל 18+ היה קצת משבר. אפילו קצת הרבה.. אבל לומדים שהם לא מושלמים ואפשר ללמוד המון דברים ממשפחות אחרות. קחי מכל אחד משהו טוב לחיים.

ואחרי שתצאי מהבית אי"ה יהיה לך גם יותר קל לראות את הדברים הטובים, לסלוח ואפילו לרחם על מה שאת פחות אוהבת.

להתעלם ממה שאינו נוגע אלייך - ממילא אינך אמורה "לחנך" אותם.

 

להשתדל להאיר פנים, לנהוג בחיבה; יכול להיטיב גם להרגשתם וממילא להתנהלות.

 

לדעת שיתכן שמתמודדים עם דברים - פנימיים, חיצוניים, נסיבות חיים -שקשה לך לדעת.

 

לזכור שמצוות כיובד הורים ושכרה - גם אם אינם "מושלמים" והרבה מעבר לכך.

 

כמובן, לא  צריכה להגיע למצב בו הרגשתך הפנימית מושפלת חלילה. לא צריכה לעשות אידיאולוגיה ממה שלא בסדר. אבל הידיעה שאינך מקבלת בדווקא מה שלא ראוי, אלא משתדלת לכבד למרות זה, ועם ראיית החיוב - יכולה לעזור לא להתרשם מידי מה שלא בסדר.

 

הצלחה רבה. יישר כח על הרצון הטוב.

את השאר אני בהחלט מאמצת..
תודה רבה ובהצלחה לכולנו בנושא

מדברת מניסיון.

גם אני גרתי עם ההורים בגיל 20+ ומעבר דירה לא היה אופציה.

הפנמתי שזה הבית שלהם והם יעשו בו כרצונם. בבית שלי אעשה כרצוני.

בהצלחה...

תודה לכל מי שהגיב כאן
עזרתם גם לי

מקפיצה

הזמנו משפחה קרובה אלינו הביתה
לפני כן בעלי לקח אותו לסיבוב אצל רבנים שכל אחד גזר לו תלתל וברך אותו.

באירוע עצמו כל אחד מהסבים והסבתות נתן לו מתנה שאני קניתי לפני כן (סידור, קופת צדקה, ציצית, כיפה), ברך אותו וגזר לו תלתל.

הייו פעמיים שהזמנו ספר הביתה שסיפר אותו מול כולם,
ובפעמיים האחרות החלטנו לקחת אותו לבד לספר אחרי סוף האירוע (לדעתי זה היה מוצלח יותר).
כמובן שהייתה סעודה כייפית שהכנתי.

תודה!!

אפשר לשאול אצל איזה רבנים ביקרתם?

ב"ה יש הרבה

שם עשינו את טקס החלאקה ואז נסענו לרבי יהודה בר עילאי ושם ערכנו שולחנות ועשינו סעודה

אני משתדלת לתעד הרבה הילדים בכל מיני הזדמנויות מרגע שנולדו ובגיל 3 נותנת להם מתנה אלבום מעוצב שעורכים באינטרנט של כל התמונות שלהם מהלידה ועד לגיל 3 (החיוך הראשון, הפעם הראשונה שאבא הרדים אותי וכו'...)
זה אלבום שכל אחד מקבל באופן אישי עם סיפורים קצרים בחרוזים על איזה תינוק הוא היה וחוויות מיוחדות. אגב זה לא רק לבנים, בע"ה כשהקטנטונת שלי תגדל אני אשתדל להכין לה גם.
יש גם ציצית מודפסת מקסימה שראיתי לילדים עם כיתוב "אני בן 3" אז אם הוא גמול אפשר לתת במתנה ציצית שזה תמיד מרגש

(כולל הפעלות לילדים לדרך )
עוגות לברכה למשפחה ולמתפלים במקום

ואחכ המשכנו לאיזה פארש באיזור,
הילדים שיחקו בגינה ואנחנו ערכנו שולחן
(הכל היה מוכן מהבית... אוכל של פיקניק
ואם היה לי יותר כוח אדם גברי הייתי הולכת על מנגל)

וגזרנו לילד/ים כמה תלתלים.

אח"כ בבית עשינו סעודה חגיגית עם המשפחה המורחבת (סבים וסבתות ודודים), וכל אחד כובד בגזירת תלתל.

הילדים כמובן קיבלו מתנות וברכות, ובעלי אמר דבר תורה קצר.

(השארנו להם את השיער כפי שהוא במשך עוד כמה ימים, עד שהגיעו כל הדודים שלא יכלו להגיע ל"אירוע" עצמו וגזרו גם הם תלתל. אח"כ בעלי גזר להם בחגיגיות את שאר השיער - שהצטרף לשקית שבה היו כל התלתלים הקודמים, ושאותה אנחנו שומרים).

יש לנו גם פאזל שמציג ילד בעת החאלקה, והילדים קיבלו אותו בימים לפני יום ההולדת - כדי להיכנס לרעיון וגם כדי ליהנות מההרכבה.

עשינו צילונץמי סטודיו..
אחרי שבוע הזמנו את המשפחה משני הצדדים לארוחה חגיגית...
ערכנו יפה מאוד חמתי עשתה הרבה עוגיות אז היה שולחן מתוק ושקיות לילדים...
את הטקס אחי העביר בצורה יםה ומרגשת...
הוא אמר שמע ישראל וכולם אמרו אחריו.
הוא אמר פסוקים שיש בספר מסורת אותיות א ב ג.... ליקק דבש מדף מנוילן עם אותיות ודבש שמנו על האותיות אמת... תורתו אמת....
אחרכ שמנו מעליו טלית כמו בחופה ורקדו איתו ושרו איתו...
וטקס של גזירת השיער... כל אחד גזר תלתל... סבא אחד שם כיפה הסבא השני שם לו ציצית...
היה ממש יפה.

אם הריפוד של המזרון ספוג איכותי, זה עדיף על פני מזרון אחר.

אל תשכחי שפעוטות לפעמים מרטיבים/ מקיאים/ מלכלכים בדרכים אחרות.

 

ואפשר לשדרג בעזרת שיכבת לטקס או מזרון ביצים שקונים בנפרד במחיר סביר.

אם הוא לא נורא ישן ועבה ורך מדי זה בריא לגב. וזה מאד נוח.. אני עד היום מתגעגעת ליציבות של מיטת עץ עם מזרן פשוט, אע"פ שקנינו כשהתחתנו מזרנים יוקרתיים..

מאחלת לך שיהיה לך אך טוב!
שנית
אני לא יודעת סיכוי
אבל אני חושבת שכדאי לך לשאול את עצמך
ממה זה נובע ? הרצון למצוא חן?
למה את מרגישה נחיתית?
מהן הנקודות החוזק שלך? במה את טובה?
ייתכן שכשתשימי לב לטוב שבך
פחות תזדקקי לאישור מהסביבה על כך...

לא הזכרת דמות הורית או דמות בוגרת כלשהי הקרובה אלייך.
למה?

את נשמעת בחורה אינטלגנטית ונבונה
ממליצה לך לגשת לייעוץ כללי
שייתן לך כלים לחיזוק החוסן האישי / החברתי שלך.

ייתכן שפסיכולוג (=אדם המבין בגורמים/ תהליכים/ מניעים נפשיים המתבטאים גם במעשים.) ייסתבר כפתרון טוב. המומחיות שלו יכולה לעזור במציאת פתרון שיהיה נכון לך.
לאו דווקא באבחון בלבד.

בהצלחה רבה!

וזה סימן שאת בסדר גמור. ולדעתי טוב שקשר עם אותה ילדה נגמר, האמת אני חושבת שהוא היה נגמר בכל מקרה כי בסיס שלו לא היה אמיתי וחזק. 

אני ממליצה לך להיות את ולא לנסות להיות איזו דמות אחרת או מוזרה בכוונה כי חברות אמיתית וגם זוגיות אחר כך אפשר לבנות רק על בסיס אמת. ולא חייבים להיות חברה דווקא של מלכת הכיתה ושל ילדה מקובלת. היום היא מקובלת ומחר תסיימו לימודי בית ספר ומעמד הזה ישתנה. עדיף להתחבר עם מי שטוב לך .

אני והילדה הזאת חברות עדיין כי החברות אחרי זה נבנתה על בסיס טוב כי היא רצתה בה. אני עשיתי את הטעות של להמשיך להידבק אליה אבל לכל אחת מאיתנו אכפת מהשניה וזה לא בא משום אינטרס חיצוני או לא חיובי.

קודם כל, נשמע שיש לך מודעות עצמית די גבוהה. את מנתחת את ההתנהגות שלך וגם את התגובות של החברות שלך בצורה די מעמיקה, ונשמע שאת מודעת מאוד לתהליכים שאת עוברת ביחס לאחרים. הנתון הזה מפחית לי את החשד שאת סובלת מאספרגר. (לא יודעת מאיפה הידע שלך על אספרגר, אבל כשאני לראשונה נפגשתי עם אוטיסטים והכרתי יותר את המאפיינים שלהם, גם אבחנתי את עצמי כבעלת אספרגר, אבל בהמשך הבנתי שממש לא...).
מצד שני, לא הייתי מתיימרת לאבחן אותך על סמך הודעה בודדת בפורום, ואם את מרגישה שאת באמת רוצה לבדוק אם יש לך אספרגר, אז את יכולה לפנות לאבחון (אני חושבת שאת האבחון מבצע פסיכולוג ופסיכיאטר, לא בטוחה למי את צריכה לפנות בשביל זה, אולי רופא משפחה בקופת חולים ידע למי להפנות הלאה בשביל אבחון כזה?)
בכל מקרה, האבחנה פחות משנה (אולי משנה לקצבה שמקבלים), יותר משנה מה את עושה עם זה. אם לא טוב לך במקום שאת נמצאת בו, שווה לחשוב מה יכול לעזור לך להגיע למקום אחר. באספרגר בדרך כלל מטפלות קלינאיות תקשורת, אבל אם את הולכת בכיוון כזה אז כדאי לבדוק עם מישהי שמתמחה דווקא בתחום הזה כי קלינאית שלא מתמחה בזה לא תדע בכלל איך לעזור לך.
אבל בגלל המודעות הגבוהה שלך לעצמך, נשמע לי שיכול להיות שתהליך של אימון אישי עם מאמנת טובה גם יכול לתרום לך (לא התנסיתי בעצמי, אז לא יכולה להגיד בוודאות). אולי גם טיפול פסיכולוגי, כמו שכתבה 'נפש חיה.' (גם לא מכירה מקרוב).
בכל מקרה, טוב שאת מודעת לקשיים שלך, זה כבר השלב הראשון בדרך לשינוי...

(זה לא הניק הרגיל שלי, אז אם את כותבת לי הודעה בפרטי, תכתבי פה ששלחת לי הודעה ואז אדע להיכנס שוב לניק לקרוא אותה)

למדתי 'אימון אישי'
מוזמנת לפרטי אם יעניין אותך.

את נשמעת נבונה וקולטת מה קורה

סליחה אבל החברה הזאת לא נשמעת נחמדה במיוחד

מה זה השטויות האלה ששלוש שנים אתן חברות והיא בעצם חושבת שאת מעיקה עליה?

תמשיכי לרכוש חברות בתנועה או במסגרות נוספות ועזבי את ה"חברה" הזאת וזהו

בכללי אולי באמת כדאי לך לראות איך לחזק ביטחון עצמי

אם יש לך אפשרות כלשהי להתייעץ כמה פעמים עם מישהי חכמה זה נראה לי מאד כדאי ויכול להועיל. פסיכולוגית\יועצת(לא דווקא של בית הספר)\מאמנת אישית כלשהי וכד'

זה ממש חבל לי שלא הסברתי טוב. אין פה קטע של זיוף. שלוש שנים אכפת לה ממני ולי ממנה. פשוט היה קטע כמו שיש לך אולי או היה חבר שלפעמים פןגע בך בטעות אז אכפת לך ממנו ואתה אוהב אותו ואחרי כמה זמן תגיד לו תשמע לא היית בסדר...אז םה זה גם וזה נאמר לי וההובן היטב בין כולם- היא חשובה לי ואני חשובה לה מאוד גם- היא תמיד נמצאת שם כדי לייעץ ולעזור גם על חשבון זמנה ואם היא תצטרך משהו אני אהיה שם כדי לעזור. פשוט זו טעות שעשיתי והפריעה לה והיא ידעה שלא אגיב טוב מה שאכן קרה דרך אגב ולא רצתה לפגוע בי חכן אמרה רק עכשיו וטוב שאמרה. לא העקתי עליה כל הזמן שהייתי איתה כי היא גם פונה אלי ומדברת מרצונה כי היא רוצה בי ואני בה. פשוט ההידבקות הזאת היתה דבר מאוד לא טוב שעשיתי. אני לא רוצה שאף אחד יחשוב שהיא חברה לא אמיתי כי ככה גם אני אחטא לה שבכלל פירסמתי את זה. לא מגיע לה שמישהו יחשוב שהיא לא בסדר וזה לא המסר שרציתי לשדר מלכתחילה

בכל מקרה את נשמעת בוגרת ונחמדה

ואל תכנסי למחשבות כאלה שמשהו לא בסדר איתך

קורה שטועים.. ואח"כ לומדים מזה ומתקנים מה שצריך

סליחה שאני סוטה מהנושא
נשמע שאת קצת מאשימה את עצמך על התנהגות לא הולמת
ולא ממש ברור למה
בהסתכלות דיי שיטחית על הדברים- הבנתי שהגעתן למקום חדש
ונראה שלך זה מצב מפחיד ונאחזת בחברה המוכרת בזמן שהיא ראתה בזה הרפתקאה ורצתה ללכת ולפרוח עם החבר׳ה החדשים
אז יש כאן התמודדות שונה עם סיטואציה. והיא נובעת מכל מיני גורמים- אופי, ביטחון עצמי ועוד.
זה שהאופי שלך והבטחון העצמי שלך מביאים אותך לפעול בצורה שונה ממנה זה לא משהו להתנצל עליו בכלל.
את ממש מזכירה לי את עצמי בגיל העשרה.
היום ב"ה אני מוקפת חברות ובטוחה בעצמי.
ואם הייתי פוגשת את הנערה שהייתי אז הייתי שמה לה את הפרצוף מול המראה וגורמת לה לאהוב את מי שהיא רואה שם.
ולהבין שמגיע לה יחס טוב, גם אם לפעמים היא חוששת או לא מצליחה להשתלב במקומות חדשים תוך שניה וחצי.
אז עם כל הכבוד ל׳חברה׳ שלך, נראה לי שהבעיה ממש לא אצלך.
ותגדילי לעשות אם תמשיכי הלאה ותרכשי חברים חדשים שיראו את כל הטוב שיש בך וביום בו היא תשוב לחפש את קירבתך תקבלי אותה חזרה מתוך אהבת ישראל.

ממליצה על תרגיל- לשבת מול המראה כמה דקות ביום, להסתכל על עצמך ולחשוב כמה את אוהבת את עצמך. באמת! שווה לנסות!

ר׳ נחמן אומר שאדם צריך להחזיק בכיס ימין (אאלט) פתק ובו כתוב "בשבילי נברא העולם" ובכיס השני פתק ובו כתוב "ואנוכי אפר ועפר" וצריך לדעת מתי להוציא כל אחד מהפתקים.
נראה לי שכרגע את צריכה להוציא את הפתק מהכיס הימני.
מאחלת לך שבקרוב תגיעי לשלמות עם עצמך, וחיבוק גדול!

זו לא 'חברה' עם סוגריים אלא באמת. פשוט נצמדתי אליה הרבה יותר מדי, ודיברנו על זה והבנתי שטעיתי, והיום אנחנו מדברות רגיל ואין פה עניין של לרצות לא לרצות כי היא מלכתחילה רצתה אותי פשוט לא בצוררה לוחצת. אני לא צריכה לחכות שהיא תחפש אותי כי אנחנו אחת עם השניה גם ככה.וכן אני צריכה לעבוד על הביטחון שלי, בעז"ה מקווה שאצליח.

ומי שפותר מקבל מתנת אפיקומן. (אצל ההורים שלי)
לפעמים היו מתנות יותר משותפת לכל הילדים יחד - בד"כ משחקים יקרים יותר או טיול שווה וכו'.

כשגדלנו זה הפך לכסף ויותר לחידות שהן הבעת רעיון/דעה ואין תשובה אחת נכונה,
בחג נותנים כסף של מונופול או שכתוב על הכרטיס ואחרי החג "פודים" את הכסף מההורים.

כל ילד מקבל מתנה או פרס שווה בהתאם לגילו בסוף הסדר. מה שגם מחזיק אותם ערים.
ועוד צופרים קטנים שכל ילד ששואל שאלה או עונה תשובה מקבל.

האפיקומן מוחבא. לא נגנב.

יש מתנות קטנות לכל אחד- או בנתינה ו-או לפי השתתפות.
ויש מתנות גדולות- או מתאימות לקטנים- גדולים. ו-או בהתאמה לבנים- בנות.

ומגיעים עם ההורים להסכמה...

חידות לפי רמות ומקבלים אגוז על תשובה נכונה. כל אגוז שווה 3-5 שקלים - לפי מה שמחליטים באותה שנה.

 

בצאת החד פודים את הכסף.

 

לא גונבים את האפיקומן.

נותנים לכולם.
בד'כ אנחנו קונים מראש ונותנים להם במקום או למחרת אבל לא תמיד מספיקים...