לכל זמן ועתב"ה יש הרבה
) וגזרנו לילד/ים כמה תלתלים.
אח"כ בבית עשינו סעודה חגיגית עם המשפחה המורחבת (סבים וסבתות ודודים), וכל אחד כובד בגזירת תלתל.
הילדים כמובן קיבלו מתנות וברכות, ובעלי אמר דבר תורה קצר.
(השארנו להם את השיער כפי שהוא במשך עוד כמה ימים, עד שהגיעו כל הדודים שלא יכלו להגיע ל"אירוע" עצמו וגזרו גם הם תלתל. אח"כ בעלי גזר להם בחגיגיות את שאר השיער - שהצטרף לשקית שבה היו כל התלתלים הקודמים, ושאותה אנחנו שומרים).
יש לנו גם פאזל שמציג ילד בעת החאלקה, והילדים קיבלו אותו בימים לפני יום ההולדת - כדי להיכנס לרעיון וגם כדי ליהנות מההרכבה.
לא פרסומת....רוצים לקנות לבת שלי מיטת ילדים (בת כמעט 4)
רוב המיטות מגיעות עם מזרוני ספוג... נראה לי לא איכותי... ולא יחזיק מעמד לאורך זמן...
הציעו לשדרג ללטקס או ויסקו....ממש לא מבינה בזה...
אשמח להמלצות
תודה
אם הריפוד של המזרון ספוג איכותי, זה עדיף על פני מזרון אחר.
אל תשכחי שפעוטות לפעמים מרטיבים/ מקיאים/ מלכלכים בדרכים אחרות.
ואפשר לשדרג בעזרת שיכבת לטקס או מזרון ביצים שקונים בנפרד במחיר סביר.
אם הוא לא נורא ישן ועבה ורך מדי זה בריא לגב. וזה מאד נוח.. אני עד היום מתגעגעת ליציבות של מיטת עץ עם מזרן פשוט, אע"פ שקנינו כשהתחתנו מזרנים יוקרתיים..
עדיף עם בירכה פרטית (ועם פרטיות לגמרי...)
תודה רבה!
אני איני אם, למעשה אני מאוד צעירה יחסית לשרשור הורות, אבל אני כותבת דווקא כאן משום שזהו פורום המורכב מאנשים מבוגרים בעלי שיקול דעת רחב. זהו נושא שמאוד אשמח אם תוכלו לייעץ לי בו מנסיונכם האישי ומידע מוצק שיש לכם. אני נמצאת שנים רבות במסגרת בית ספרית, ובמרבית הזמן הזה מצבי החברתי מטריד אותי, ולאחרונה זה העלה חשד אצל אדם קרוב אלי שייתכן והוא נכון, מיד אסביר. בתור ילדה קטנה היה לי סוג של רצון להיות המוזרה. עשיתי את זה מעצמי. התנהגתי מוזר כבר כילדה בבית ספר יסודי. באותן שנים הייתי נפגעת מהר מאוד והיה לי כואב לפעמים על מצבי בכיתה, למרות שאחרי כיתה ב' לא היתה תקופה אחת שלא היו לי כלל חברות ועד עכשיו ברוך ה' יש לי הרבה חברות שבאמת אוהבות אותי ולא מרחמות עלי ואני מאוד אוהבת אותן. בתקופת היסודי היה מדובר בחברה אחת ואחת נוספת שהצטרפה, וכל השאר..קשה להגדיר. ילדים שמחנכים אותם היטב נוטים פחות לאכזריות, אי לכך היחס היה נחמד, ידידות והכול בסבבה, למרות שלא הייתי הילדה הכי מקובלת, מקווה שתבינו שלמרות שאני מתעקשת לא לתאר את המציאות גרועה מכפי שהיתה, עדיין היתה בעיה לא פתורה. היתה ילדה נוספת שבתקופת הלימודים האחרונה התחברתי איתה הרבה יותר פתאום, ובכיתה ג' התארחתי אצל אחת הבנות פעמיים, וכשהיו עושים ימי הולדת לכל הכיתה ובת מצוות וודאי שהייתי. הייתי נחשבת אחת עם הרבה שכל ובחידונים הכיתה תמיד היתה באה לעודד. בכל זאת אני עדיין מאמינה שבית הספר הזה לא היה המקום שלי כלל בגלל שזה גם לא היה סוג הבנות שמתאים לי. בחטיבה עשיתי את זה שוב, נהייתי מוזרה בכוונה. היתה איתי בכיתה ילדה בעלת אישיות חזקה מאוד ומדהימה באמת, שהערכתי אותה מאוד ורציתי להתחבר איתה. זה התבטא באובססיביות, הידבקות לילדה, גם היחס שנתתי לה בשיקול הדעת הפרטי שלי, ההערכה שלי אליה, היה מוגזם ותלותי. היא כעסה עלי כפי שהגיע לי בהחלט. כעבור זמן מה התחברנו בכל זאת ואנחנו חברות עד היום, והיא באמת מדהימה. לפני זמן לא רב יצאנו לשבת מטעם תנועת הנוער שלנו, שאליה הצטרפתי בכיתה ח' אחרי שהתחברתי עם הבנות שהלכו לאותה תנועה. במהלך הסופשבוע גיליתי שוב שקשה לי איתה. ניסיתי שוב ושוב לדבר איתה ולא הצלחתי, היא לא זרמה והעדיפה להיות עם בנות אחרות. העובדה שזה קרה שוב ושוב ייסרה אותי. בלילה הראשון היא אמרה לי בגלוי שיש עוד בנות ואני לא חייבת להיות דווקא איתה. היא צדקה. אבל המשיך לכאוב לי כשהמשכתי לנסות לתקשר איתה ולא הצלחתי. במהלך השבת היא אמרה לי שכל הזמן הזה שהיינו חברות, כשלוש שנים, היא לא רצתה לפגוע בי לכן לא אמרה שזה לא נגמר, שהמשכתי להיתלות בה ולהידבק אליה, והיא ניסתה לשדר לי את זה ואו שהבנתי והתעלמתי או שלא הבנתי. אני מהצד שלי, קלטתי שלא הבנתי אם זה לא נאמר בגלוי, ונבהלתי. הבנתי שבאמת לא הבנתי את הרמזים האלו. כל השנים האלה מהחטיבה שקדמו לאותה שבת, המשיך להיות לי ולמעשה גם עכשיו דימוי עצמי נמוך מאוד, הייתי מכניסה לעצמי לראש השנה ושנה שעברה רגשי נחיתות, השפעתי על עצמי. באמצע כיתה ח' היתה לי תקופה מדהימה במהלכה הצטרפתי לתנועה והחברות הכי טובות שלי בחלקן משם. הדימוי העצמי הנמוך שלי לא נפתר מעולם, ואני חושדת בעצמי שאני בעלת הפרעה כלשהי, כמו אספרגר או דבר הדומה לזה. קודים חברתיים אני לא תמיד קולטת,ולמרות שיש לי חברות גדולות ממני וחברות טובות גם מחוץ לתנועה, עדיין יש לי לפעמים רגשי נחיתות ואני באמת פוחדת שיש לי בעיה עקב התנהגותי ודרך המחשבה הלא טובה שלי. את יועצות בית הספר אני לא סובלת ולפסיכולוג איני רואה סיבה ללכת. מה הסיכוי שאני באמת בעלת הפרעה חברתית או אספרגר?
וזה סימן שאת בסדר גמור. ולדעתי טוב שקשר עם אותה ילדה נגמר, האמת אני חושבת שהוא היה נגמר בכל מקרה כי בסיס שלו לא היה אמיתי וחזק.
אני ממליצה לך להיות את ולא לנסות להיות איזו דמות אחרת או מוזרה בכוונה כי חברות אמיתית וגם זוגיות אחר כך אפשר לבנות רק על בסיס אמת. ולא חייבים להיות חברה דווקא של מלכת הכיתה ושל ילדה מקובלת. היום היא מקובלת ומחר תסיימו לימודי בית ספר ומעמד הזה ישתנה. עדיף להתחבר עם מי שטוב לך .
את נשמעת נבונה וקולטת מה קורה
סליחה אבל החברה הזאת לא נשמעת נחמדה במיוחד
מה זה השטויות האלה ששלוש שנים אתן חברות והיא בעצם חושבת שאת מעיקה עליה?
תמשיכי לרכוש חברות בתנועה או במסגרות נוספות ועזבי את ה"חברה" הזאת וזהו
בכללי אולי באמת כדאי לך לראות איך לחזק ביטחון עצמי
אם יש לך אפשרות כלשהי להתייעץ כמה פעמים עם מישהי חכמה זה נראה לי מאד כדאי ויכול להועיל. פסיכולוגית\יועצת(לא דווקא של בית הספר)\מאמנת אישית כלשהי וכד'
בכל מקרה את נשמעת בוגרת ונחמדה
ואל תכנסי למחשבות כאלה שמשהו לא בסדר איתך
קורה שטועים.. ואח"כ לומדים מזה ומתקנים מה שצריך
כל שנה אני מתלבטת האם לתת מתנה רק לילד שמוצא? או לקנות משהו לכולם שלא יתחילו מהומות...?
בא לי משהו שיצא שווה לכל הילדים, השאלה מה? איך זה אצלכם?
ומגיעים עם ההורים להסכמה...
חידות לפי רמות ומקבלים אגוז על תשובה נכונה. כל אגוז שווה 3-5 שקלים - לפי מה שמחליטים באותה שנה.
בצאת החד פודים את הכסף.
לא גונבים את האפיקומן.
והחמוד אומר על כל דבר 'לא באלי!'
[ולא שהוא מדבר שוטף, הוא אומר איזה 5 מילים..]
וזה ממש קשה לי. גם עם הביטוי הספציפי הזה שבבית הורי חונכנו שזה משהו שלא אומרים, וגם אנחנו לא משתמשים בו..
וגם עד עכשיו הוא לא היה סופר ממושמע אבל אם חזרתי כמה פעמים הוא הקשיב לי.
ועכשיו, הוא פשוט עושה מה שהוא רוצה בלי לשים עלי בכלל.
חשבתי אולי זה קשור גם לזה שאני בסוף הריון, וחצי בשמירה והוא מרגיש שאין לי יותר מדי כוחות ויכולת ניידות.
אתמול פשוט כעסתי עליו מלא [בדר"כ אני ממש נהנית איתו אחר הצהריים..] וזו היתה הרגשה כלכך רעה, ומן הסתם זה גם לא אפקטיבי וסתם הורס..
יש לכם עצות מה עושים במצב כזה?
תיהני מהגיל.
ואם לא בא לך שהחמוד יאמר יותר מידי לא בא לי - אז תחייכי ואל תעשי מזה ענין....
חום, סיפורים, לפטפט איתו - בעיקר לשמוע ולהגיב קצר בשמחה.
ושמירה על מסגרת סבירה במידת האפשר (שעות אכילה, השכבה וכד').
כבר כמה חודשים. ואם אני פשוט מתעלמת בחיוך זה עובד הכי טוב.
אני לא מתייחסת אל זה בחוצפה וגם לא ברצינות. קצת בהומור ומנחה את השיחה למקום שהוא אוהב לעשות ואז הוא מתבלבל
לרוב הם פשוט מתלהבים על זה והם מגלים את ה'כח' זה יעבור. בעז"ה
בהצלחה והמון טוב
מצרף לך לינק על קצה המזלג בנושא,
דרושים בחינוך - גיל שנתיים הנורא, הנפלא
ובכללי לכל גיל(/תקופה) כדאי ללמוד/לקרוא עליו קצת, הורות נכונה וטובה לא באה מהבטן, זה ממש כמו מקצוע שכדאי ללמוד לפני/תוך כדי
בהצלחה והרבה שמחה!
זה לא "בלי להראות שזה מרגיז" שהוא אומר "לא בא לי"...
אלא בלי להראות שזה מתוק ומצחיק לגמרי....
כמו צמח בראחרונה למחוק אי אפשר אבל אפשר למחוק את הטקסט ולהשאיר הודעה ריקה עם 3 נקודות.) 
אבל אין הרבה מה לעשות גם המטפלות צריכות את המנוחה הזאת. בדר"כ לוקח בין 40-שעה עד שהילדים נרדמים אז כך שהם לא באמת ישנים את כל המסה
תנסי לשתף את המטפלת בקושי שלך. אצלנו אמא שיתפה וכשמתאפשר לנו אנחנו משתדלות להעיר את הבת שלה חצי שעה מוקדם יותר.
ממה ששמעתי ממטפלות ותיקות לפי החוק מותר למטפלת להרדים לחצי שעה לפחות וההורה יכול לבקש להעיר אחרי חצי שעה זה בכיתת גנון פעוטון ותינוקיה ישנים יותר
מי מכיר ויודע להפנות אותי?
אני צריכה אדם או גוף כלשהו שעוסק בנושא של הגנה על ילדים, להתייעצות אנונימית.
קשה לי עם שיחה טלפונית. אני מעדיפה שתהיה אפשרות לפנות בכתב (אימייל, טופס פנייה, או כל דרך כתובה אחרת).
תודה.
אני לא יודעת באיזו פגיעה ובאיזה הקשר מדובר, אבל יש את המועצה לשלום הילד, אפשר להתחיל שם, למרות שאין להם כל כך שיניים.
לגבי פגיעה בילדי גן על ידי מי מהצוות החינוכי, אפשר לפנות ליו"ר ועד ההורים הארצי של הגנים, הם מוכנים להיכנס לעובי הקורה.
בשורות טובות.
אני לא צריכה מישהו עם שיניים. זה רק ייעוץ בשבילי איך נכון לפתוח נושא מסוים עם ילד מסוים.
אולי אחת העמותות שיש להן קו חם ועוסקות בנפגעי אלימות.
קוראים לי ציפור ויש לי סוד משהו כזה
מרכז לטיפול וייעוץ בנושא פגיעות מיניות בילדים
(אם זה הנושא)
יש בירושלים ובבאר שבע.
בטח היו פה כבר שרשורים...
אשמח לקישורים.. תודה!
בס"ד
אצלנו השנה אוספים כסף מכל ההורים בגן וקונים מתנות מכובדות לכל מטפלת/סייעת ,לדעתי זה חוסך המון וגם מצטבר סכום מכובד למתנה עבור כל אחת .
הן לא אמורות להיות שופט נייטרלי.
בתור מטפלת במעון אני רוצה לומר שזה מאוד מאוד מחמם את הלב היום הורים לא מעריכים בכלל את העבודה הזו אני רואה בתינוקות כאילו היו ילדי שלי וההורים לא רואים בעיניים כלום מזל שהילדים יודעים להביע הערכה בדרכם שלהם אבל כאשר מגיע חג כול שהוא ופתאום מקבלים מתנה מושקעת מהורה כזה או אחר אז אני ממש מופתעת לפעמים זה לא מסתדר לי עם ההורים הללו לכן המתנות בהחלט נעימות ואצלי זה לא גורם לשום יחס מפלה כי הילד נפרד מהוריו אינו אשם בשום דבר שהוריו אומרים או עושים בקשר למתנה עצמה אפשר שובר של משהו
ולא מתגמלת, לא בשכר והרבה פעמים גם לא ביחס.
מה שמילה טובה יכולה לפעול.
שזה משפיע.
ואני טיפלתי לפני בילדים כמו הילדים שלי
ואחרי עשיתי קצת יותר בחשק
עטרה12אני גם בקטע הבריא
אז אני אוהבת לשים במשלוחי מנות:
פירות מיוחדים (רימון, ענבים...)
פירות מיובשים (צימוקים, תמרים)
שקדים ואגוזים למיניהם
אפשר לקנות בפיצוחיה עם הכשר טוב ולבקש מהם שקיות נייר קטנות לאריזה
אפשר גם בקבוק שמן זית (בחברת אחיה יש בקבוקים קטנים למשל), ואפילו צנצנת של טחינה גולמית טובה
קניתי בסוף לכל אחת כלי ממש יפה בנעמן
ואכניס בו שוקולדים איכותיים ועוד דברים שמתאימים
יש מחירים שם מאד טובים (בנעמן) שוה לבדוק
תודה לכולם על התגובות!
שוקולד וערגליות תות
שתות הוא ראשי תיבות של תודה ושוב תודה
בכל ילד את הנשמה. אז ההורים גם אוהבים לפרגן. ויש אמא שקבוע מביאה עוגות מדהימות, היא מקצוענית, אבל הן זורקות אותה ישר לפח. כולן שם תורניות והמשפחה מסורתית מינוס...
אז פעם אחת צריך לשאול בכנות, ממש חבל, ובל תשחית והכל.
או שאמא אחרת מביאה מקונדיטוריה ללא הכשר (מקומית). ושוב - עוגות יקרות ומגרות מוצאות את דרכן ישר לפח.
הוא טוען בשם ר' שלמה זלמן
שמותר לאכול אצל יהודים
תשלחי לי אני אוכל הכל בפעם אחת
חח.
אופטימיתתאוכלת הרבה לדעתי ולדעת המטפלת
לפעמים רואים תהליך שתינוק נולד 'גדול מדי' - בעיקר תינוקות שהשלימו יפה תשעה חודשים +, נולדים במשקל מכובד ומשתבצים באחוזון שלטווח ארוך לא יתאים להם. הגנטיקה שלהם מכתיבה מבנה גוף קטן יותר. אז בגיל כמה חודשים הם מתחילים לגלוש אחוזונים כלפי מטה, עד שמגיעים לאחוזון ה'נכון' ומתייצבים עליו.
למיטב ידיעתי זה נחשב תקין, כל עוד לא יורדים אל מתחת לאחוזון 3.
אבל אם את מוטרדת, לא יזיק לבקש בדיקת דם לברזל ושות'.
היא אכן נולדה 4 קילו בשבוע 41 פלוס 5
עכשיו אוכלת המון
אבל אולי חסר לה משהו
זה הלחץ שלי כל הזמן
הברזל היה תקין בבדיקת דם של לפני חצי שנה(מה שמקובל-בגיל1)
אם בא לך לכתוב (אפשר גם באישי) כמה ציוני דרך בגדילה שלה (בכל פעם משקל + גיל מדויק), אני אראה אם יש לי משהו חכם לומר על זה
אבל אל תתייחסי אליי כאשת מקצוע, כי אני לא.
) תינוקות שיורדים באחוזונים בגיל חצי שנה, כשמתחילים מוצקים.ישר מהלידה לאט לאט ירדה באחוזונים
נולדה בשבוע כמעט42 במשקל 4
כיום שוקלת 8-9
לפי מה נראה לך?
יש לך בגיל הזה?
ש.א הלוינולדים באחוזון 50 ובסביבות גיל חצי שנה צונחים באחוזונים לאזור ה30 ואפילו מתחת
עם הראשון קצת נבהלנו ואח"כ הבנתי שזה פשוט הגרף של המשפחה שלנו..
יש לה אחים? איך הם?
אם הירידה היא איטית אז אין לזה קשר למעבר למוצקים שהגוף לא מצליח לעכל או משהו, אולי פשוט זה הגרף שלה..?
8-9 ק"ג נראה לי משקל סבבה, אחוזון 50-75 (ממחשבון התפתחות ברשת..)
נראה לי הם דואגים מהגובה
זה נורמלי במשפחת בעלי-
המשקל הגבוה והירידה מהבני דודים
) הרופא במרפאה שלח לתזונאית ואמר
שלפעמים חסר לילדים משהו וההורים לא שמים לב
זה הלחץ
הילדה נולדה 3662 וציפו שהיא תעלה לפי האחוזון, אבל זה לא קרה היה נראה שהיא יורדת.
העיקר לשים לב שהיא עולה ביחס לעצמה. היינו במשך שנה שלימה במרפאת הפרעות אכילה ושם אמרו שהיא אוכלת בסדר ומגוון ושהיא עולה בקצב של עצמה. עכשיו באחוזון 3.
היא מקבלת תרופות קבועות? בריאה בדרך כלל?
כי אצלי היא אלרגית לחלב ואסמטית ומקבלת רוב השנה משאפים שקצת קוצרים גדילה. כשהיא בלי היא פורחת.
הבגדים קטנים עליה? היא שבעה? חיונית? שמחה?
בריאה ברוך ד'
אוכלת טוב
ללא הנקה ומטרנה מגיל שנה
שבעה חיננית שמחה
היא לובשת בגדים של גיל שנה
אבל כן שווה לעשות בדיקות לראות שהכל בסדר...
ואולי כן ללכת לתזונאית שתבדוק מה היא אוכלת אולי יהיו לה רעיונות. ואם לא אז לדעת שיש גם ילדים רזים...
עובדת ולפני לידה
הינו היום שם
עלתה במשקל הרבה
גובה הם טענו שבסדר-
ואם אני רוצה זה יהיה טוב להוסיף מזונות עם ברזל
תודה רבה
מה איתך עם המגורים?
אופטימיתתלא נראה לי שהייתי משלמת 120 ש"ח כל חודש, אבל כמשהו חד-פעמי, או פעם בשנה - הייתי מוציאה סכום כזה (או מעט יותר) בשמחה. כמובן - תלוי אם הערכה תמצא חן בעיניי.
בהצלחה!
אולי לפצל לערכות שלמות ולחלקים
כמו בפלי מוביל
וככה לתת יותר אפשרות לכולם גם למי שיקר לו
אבל לא הייתי קונה כל חודש בגלל המחיר.
הייתי קונה בחודשים של חגים או חופשים
ובסוף מביאה להם רק דפים ולורדים...
ברוח היהדות!!! אני הייתי קונה (כרגע לא במחיר השלם אבל בהחלט בהתקרב לחגים גדולים וחופשות הייתי משקיעה את המחיר.)
תינוק בן 10 חודשים פעיל וחביב, מאוד לא רוצה להיכנס לעגלה (בלשון המעטה). לפעמים עוזר להכניס לשם צעצוע מפתה במיוחד אבל רוב הזמן כשמנסים להכניס הוא מקשית את הגוף וצורח. אחרי שכבר נכנס לפעמים עוד מנסה להשתחרר ולפעמים נרגע מיד. סה"כ יש הרבה בכי סביב העניין. לא ידוע על בעיה פיזית כלשהי שמקשה.
אשמח לעצתכם
ועוד יותר מוכר (לפחות אצלנו)- להיכנס למושב באוטו.
מה אפשר לעשות? פשוט להכניס וזהו... לנסות לחייך לדבר אליו להרגיע אותו. בתכל'ס זה לא עוזר אבל לפחות בשביל להשתתף בצערו...
באותו גיל, עם אותה התופעה כרגע
בדרך כלל הוא נרגע לאחר בכי קצר
חוץ מזה נזכרתי באחד הזאטוטים שלי, שבגיל הזה נורא אהב לשפוך מים. כמובן שאמא שלו פחות אהבה את זה... אבל זה היה השוחד הקבוע לכניסה לעגלה - כשאני אגמור לחגור אותך אני אתן לך כוס עם מים לשפוך. תקופה ארוכה זה עשה את העבודה
איזה כיף למצוא תכנים מעניינים ועל רמה בנושא אמהות!
אנחנו מקווים שזה בסדר לכתוב את ההודעה הבאה ושאנחנו לא חורגים מהנהלים.
לא מדובר על פרסומת, אלא הצעה/בקשה לציבור לתמוך בפרוייקט שיעצים להם ולאחרים רבים את הזוגיות
-----
אנחנו מאמינים שאיפשהו לרוב רובם של חברי הפורום מתחשק שתהיה להם באמת זוגיות טובה.
שבאמת נבין זה את זה, נכיל את ה"שיגעונות" אחד של השני, ושיהיה לנו באמת טוב ביחד.
חלק עיקרי מה"קצרים" הבין אישיים נגרמים כי אנחנו פשוט מדברים בשפה שונה ומסתכלים על דברים אחרת לגמרי.
על מנת לפתור את הקונפליקטים האין סופיים הללו אנחנו נמצאים שבוע וחצי אחרי השקת פרוייקט הד-סטארט למשחק זוגי חוויתי בשם "כרטישיח" (כרטיס-שיח).
המטרה לאפשר לימוד, בצורה כיפית, של הדרך להעמיק את השיח המשותף.
ד"א, הקטע המצחיק שמסתבר שסוף סוף עלינו על משחק שרוב התוכן שלו זה דיבור - ושמענו אין ספור וידויים, בשקט בשקט, של גברים שפשוט נהנים מהמשחק הזה!
אולי כי הכל ממוקד, ברור מה המבנה של השיחה, ופתאום באמת ניתן להבין זה את זה....
רק שבועיים אחרי השקת הפרוייקט וב"ה אנחנו כבר אחרי ה-86%! תואם לכל המגזרים ולכל השלבים בחיי הנישואין.
הגענו לשלב ההוצאה לאור, וכדי לממש את זה - אנחנו רוצים להציע לכם לתמוך בפרוייקט וכך גם לקבל בעצמכם את הערכה.
מי שיוכל להכנס, להציץ על הפרויקט, אולי אפילו להתלהב ולתמוך זה יהיה נהדר!
כמובן, שכל התומכים יקבל במתנה ובהערכה את הערכה
ומי שישתף הלאה, בכלל ישמח אותנו...
אז קדימה, מי מעדכן אותנו שהוא תמך ונכנס לרשימה?
http://www.kartisiach.co.il
בהצלחה לכולם!
נתנאל ורחלי וייס
אם אתם כמעט בטוחים שזה על רקע רגשי כדאי לפנות לפסיכולוג לאבחון פסיכולוגי/פסיכודידקטי.
שלום,
בננו בן קצת למעלה משנתיים, סובל משקד שלישי ומשקדים מוגדלים. אמור לעבור ניתוח בהרדמה מלאה עם התאוששות לא קצרה. אנחנו מעוניינים לבדוק קודם כל אופציות נוספות, לא ששים להיכנס להליך כירורגי עם הקטנצ'יק...
מישהו מכיר משהו אלטרנטיבי מניסיון? מעדיף טיפול כמה שפחות "פולשני" מבחינת הילד (כגון דיקור). יותר בכיוון של תזונה, פורמולות וכאלה..
תודה רבה וחודש טוב.
אנחנו עשינו באסותא אשדוד כפתורים+ שקד שלישי אצל ד"ר אלה רייפן, אחרי כמה שעות שוחררנו הביתה
בלילה היו קצת כאבים, מנת נורופן פתרה את העניין. תוך 3 ימים זה היה מאחורינו.
בכל תחילת שבוע ילדי בית הספר (שניים, כרגע) מקבלים שני שקלים.
הכלל שקבענו כרגע - שמכיתה ג' הילד יכול לשמו בעצמו את הכסף שמקבל. בכיתות א'-ב' ההורים שומרים את הכסף (בארנק ייעודי), ומביאים לו בכל פעם שמבקש.
מסבא וסבתא וכדומה)
וגם לא זכור לי שכילדה קיבלנו דמי כיס.
אבל אז ראינו שהגדולה "משתגעת" בנושא - מספת כל הזמן על חברות שמקבלות דמי כיס, מבקשת לשמור את העודף מהקניות שאנו שולחים אותה לעשות, מדברת הרבה על כסף באופן כללי...
ולכן החלטנו למסד את זה.
הבת שלנו בכיתה ב' רצתה כסף כי לחברות שלה יש וכו ....
אז נתנו לה שנפלו שיניים (בהתחלה היא קבלנה מתנות קטנות /ממתקים על נפלת השינים הראשונות .בערך משן שביעית - שמיני התחלנו להביא לה קצת כסף )
סכום קטן 5 ₪ ומדי פעם עוד ממשהו , סבא וסבתא מביא גם קצת .
אין לה הרבה , שומרת לבד בארנק בחדר שלה .
מה שזכורלי היינו מקבלים ביסודי 5שקל כל שישי ושומרים אצלנו והאחים הגדולים מקבלים יותר, לוידע שנקל יותר אולי, עיקרון משו. ואם לא היינו מתנהגים יפה/מקבלים נזיפה מביצפר/וכולו אז אותו שבוע לא היינו מקבלים.
מתישו בעצת חבר ביקשתי מההורים במקום לקבל כל שישי לקבל הכל בסוף חודש(כמוהו), ועם השנים(תיכון) הסכום הזה עלה קצת וזה.
ודמי חנוכה/פורים(!) ממשפחה/חברים תמיד שמחנו לקבל
(אפילו 20שח מאחד! איזה עושר אעפ שראיתי שהגדולים ממש, קיבלו איזה 50. ובגלל העיקרון שהם גדולים יותר לא קינאתי)
ומי שעבד במשו גם שמר לעצמו
לאורך כל היום!!!
לפעמים מתחשק לי לשים קערה של שקלים מחוץ לדלת
שכל אחד ייקח שקל וילך בלי להטריד.
למזלי, הדיירים לפני נטרלו את הפעמון.
חשבת לתלות פתק?
אבל ברור לי שהילדים בבניין ייקחו את הכסף לעצמם
ואז לא הרווחתי כלום...
ימשיכו לדפוק לי 
כשזה לא בשעות השכבה אני כן משתדלת לפתוח ולהציע כוס שתיה.
תכל'ס מסכנים. כל היום עולים ויורדים מדרגות בבניינים ודופקים אצל אנשים.
מה הם אשמים שהישיבה החליטה שזו הדרך הטובה ביותר לגייס כסף???
בשעת השכבה אני לא פותחת.
אין לי כח לשישו ושמחו שזה מביא איתו ולמריבות בין הילדים תור מי הפעם לתת את הכסף.
חושבת שזה הוא
פתחתי פעם אחת והיא רדפה אחרי המתרים
ובכתה הרבה זמן אח"כ
הראתי לה אותו בסרט ו של החתונה ונרגעה.
התכוונתי לרעיון לתלות פתק ושזה רעיון טוב לנטרל את הפעמון
לפני כרבע שעה בדיוק דפק מישהו, ובסוף גם צלצל.
בעלי הסביר לו בנעימות שזו לא שעה ראויה לדפוק אצל אנשים - והוא התחיל להתווכח איתו ולהסביר לו למה כן 
.
בכל אופן, לפחות זה היה טריגר לבדוק איך לנטרל את הפעמון של הבית - ובעלי עשה את זה עכשיו...
(ואני חשבתי לתלות פתק: 'אנחנו לא פותחים את הדלת, אלא אם כן הודעתם מראש על בואכם.' אבל זה בוטה מדי...)
אני רציתי לכתוב נא לא לדפוק בשעות הערב והלילה
לכן אני נרתעת מזה
וגם בהריון מתחילתו רוצה לגבש זהות אימהית אחרת
מבינה?
גם אם זה כך - אפשר לסנן, ואת הדברים הטובים כן לקחת...
עבודה רצינית.
זה ככה בכל הריון
היא כבר יודעת לזהות
אנחנו כבר לא פותחים...מתואמתכל הזמן חוששת שאולי אלו שכנים, בכל זאת - אבל מרגיעה את עצמי שהם יכולים להתקשר אם ממש דחוף...
(ולפני כמה ימים דפק בחור בעשר וחצי בלילה... בעלי נתן לו על הראש...)
רובנו כן תורמים וכן חושבים על השני
אבל תסכימי איתי שזה הפך להיות מטריד.
במיוחד כשזה בשעות הערב
או כשמתקשרים אליך שוב ושוב וזה הודעות קוליות.
או כשאת אומרת למתרימה בטלפון שאת לא יכולה עכשיו
(ואני מתכוונת שאומרים בצורה יפה ונעימה)
והיא מתחילה לחפור לך ולשכנע אותך למה כן.
וכן, ברגע שזה נהיה הטרדה אנשים פחות נותנים גם לאלו שהם בסדר.
לאפשר לבחורי ישיבה להסתובב בכל מיני שעות מוזרות בין כל מיני בתים, ולקושש צדקה כמו אביונים.
אם הישיבה במצוקה - עדיף לתת לעסקן כלשהו למצוא תורמים, מאשר לבטל את הלימוד של הבחורים...
(וכן, כנאה בגלל "ביטול תורה" הם מגיעים בכאלה שעות מאוחרות... אבל מה הם לומדים מזה? שלימוד תורה יותר חשוב מהתחשבות בסיסית בבני אדם, ומסדר הגיוני של שעות ערות ושינה...)
גרתי במקום בו התרמות בדלת היו בחתימת הרב האזורי-
עם שלוש התניות-
שם
תוקף
שעת סיום הסיבוב
האם ניסיתם? אשמח לשמוע תגובות על תחליף החלב הזה, האם הוא מתעכל טוב וכו'. המחיר זול משמעותית מהתחליפים האחרים אבל לא מצאתי המלצות מאנשים שניסו...
מגיל 5 או 6.
אם אפשר - תחזירו לו את הטיטול בלילה.
ב. חורף, עוד יותר לא נורא...
ג. לתת לשתות משהו כמו שעה-שעתיים לפני השינה, ולקחת כשלש פעמים לשירותים במשך הזמן שאח"כ.
ד. לראות אם אפשר לדאוג לכך שהדרך לשירותים תהיה מוארת ומחוממת, באופן שאם יתעורר בלילה, לא יפחד/ירגיש לא נוח לגשת לשירותים.
ה. אם כן - לומר לו שאם הוא צריך בלילה, שיקפוץ ויחזור, שיש אור וגם חימום.
וגם, בכללי, לומר לו שבטח תוך כמה זמן הוא כבר ירגיש בלילה כשהוא צריך, ואז יוכל ללכת לבד לשירותים ולחזור לישון; ובינתיים, לא נורא.
ו. הכי חשוב, לקחת בטבעיות, לא לשדר לחץ. אם כי אכן קצת טרחה בבקר. לגמרי רוב הסיכויים שזה יעבור לבד.
גיל 4 נראה לי בגדר הנורמלי לגמרי- 2 ילדות שלי היו עם טיטול בגיל הזה.
ביד ימין במקום שעונדים שעון
יש כאן עוד כאלה שקרה להם?
זה רגישות שלה או שעשו לה תנועה חזקה ביד?
מישהו מכיר?
תבררי את זה עד הסוף עם הצוות בגן.
ביררתי כמה שיכלתי-היא התנצלה בלי סוף
ויאמר לזכותה- שעד היום לא היה כזה דבר-לא יכלה לדעת-ודיווחה ישר)
היא רק החזיקה לה את היד ושמעה קנק
היא רצתה לקחת אותה לרופא ולא יכלה כי היתה עם הילדים
אולי גמישות יתר.
לגמישות יתר של הרצועות. ענין של מבנה גוף. גנטיקה.
מה הטיפול?
העתקתי לך כמה קטעים מאתר של תשובות לשאלות בנושא (לא מספיק צנוע להביא קישור כאן).
"גמישות יתר היא תכונה חיובית רק בקירקס הסיני.
לבני אנוש רגילים גמישות יתר עשויה לגרום לבעיות ויכולה להעיד על חולשה ברצועות.
אחת הבעיות שיכולה להיגרם מזה היא למשל קושי להחזיק עיפרון ולכתוב, קושי בריצה או הליכה. (הרבה נפילות ועיקום איברים)
אפשר לטפל ע"י ריפוי בעיסוק."
"אה, סליחה. hms = hyper mobility syndrom, תסמונת גמישות יתר."
"שלום רב,
אני רופאה צעירה, המתמחה ברפואת ילדים, סובלת מגמישות יתר וחוקרת את הנושא.
המאפיינים היחידים של התסמונת בינקותי התבטאו בגמישות יתר מרשימה כפי שתארה אימיתגמשת ומפריקות בודדות של מפרק הכתף. כאבי מפרקים ללא דלקת הופיעו בגיל ילדות אך לא הפריעו לי לתפקוד היומיומי. רק במסגרת המחייבת מאמץ גופני ממושך כמו בקורסים צבאיים סבלתי מהגבלה תפקודית, שחלפה לאחר מנוחה מספקת.
לגבי טיפול - כל עת שהילדה לא סובלת אין מקום להתערבות טיפולית. מומלץ לקחת כל ילד ותינוק עם גמישות יתר של המפרקים לשחיה והתעמלות במים 2-3 פעמים בשבוע, לחיזוק טונוס השרירים, הקנית הרגלים קבועים של פעילות גופנית ומניעה של כאבים ופריקות מפרקים בעתיד.
אשמח לענות על שאלות בנושא.
בברכת שנה טובה וגמר חתימה טובה, יעל."
וזה מאתר אחר:
אנשים (וילדים בפרט) עם גמישות יתר, נוטים לסבול יותר מפריקות של מפרקים. פריקה היא תנועה חריפה שקרתה למפרק, ובה עצם אחת יצאה מתוך המקום שלה, והמפרק כולו מאבד את התפקוד שלו וכואב מאוד. זהו מצב חירום, המצריך ביקור בחדר מיון. במקרים של פריקות חוזרות, יש מקום לטיפול בפיזיותרפיה על מנת לחזק את המפרק ולמנוע את הפריקה הבאה."
"חשוב לציין: ע"י זהירות ניתן למנוע את רוב פריקות המפרקים. המפרק המועד ביותר לסכנה הוא המרפק. איך זה קורה? לרוב פשוט כי נותנים לילד יד והוא נופל או מושך באופן פתאומי. מה עושים? מלווים את הנפילה של הילד, כלומר נותנים לו להגיע עד הרצפה, תוך מניעה של התנופה (למשל אם מעד). נפילה על הרצפה מגובה של הילד עצמו עדיפה בהרבה מפריקה, וגם נותנת לו את האפשרות לפתח תגובות הגנה בריאות, לשלוח ידיים קדימה ולהגן על עצמו בנפילה."
"לצערי, אי אפשר לאבחן גמישות יתר ללא בדיקה גופנית. זו בדיקה פשוטה שאורכת 10 דקות וכוללת בדיקה של זויות מפרקים. רופא המנוסה בבדיקת ילדים הסובלים מהתסמונת ידע לאבחן זאת בקלות.
נכון שגמישות הולכת ופוחתת עם הגיל, ונכון הדבר גם לגבי גמישות יתר, אך יש מצבים שבהם ברור שהגמישות היא מעבר לנורמה. גם אם לילד יש גמישות יתר אין זה מחייב שהילד יסבול מהתסמונת. למעשה - רוב הילדים והמבוגרים עם גמישות יתר אינם סובלים. לכן אין צורך ב*טיפול* במידה והילד לא סובל. מומלץ לחזק את השרירים התומכים במפרקים השונים כדי להגביל את טווח התנועה לטווח תקין, וזאת במטרה למנוע פריקות וכאבים בעתיד."
נשים שעובדות כאחיות, משפחות שזה נפוץ אצלם והם כבר למדו להחזיר לבד...
ואז תדעו לאן לפנות כשזה קורה.
אם זה יחזור אני מניחה שכבר תבינו או תחשדו שזה זה.. הילד בוכה מכל תזוזה (תנסו גם להזיז בעדינות ממש את היד ותראו את התגובה) ואז רק נשאר לפנות למישהו בסביבה שיחזיר לו.
לנו זה קרה כמה פעמים עד שבעלי למד לבד להחזיר (ואפילו אני עשיתי זאת פעם את בחיל ורעדה כשלא היה לי שום אפשרות לפנות לעזרה באותו מקרה).
יש ילדים שיותר רגישים לזה.
יש ילדים עם מפרקים יותר חלשים. עובר.
