פורום הורות (עמוד 139)

גרה בבית אל אבל מגיעה ללקוחה.
בהצלחה

ירקות כתבת לא..מה עם פירות?

הכי טוב זה לחם , משהו משביע ומומלץ להכין מהערב ולשים במקרר

רעיונות לסנדוויצים: חביתה, גבינה צהובה, בולגרית, טונה, אבוקדו, ביצה קשה, חומוס ומלפפון חמוץ, שקשוקה,ממרח עגבניות מיובשות, ממרח זיתים, פסטו, גבינה לבנה, טוסט.

 

עוד רעיון קופסא עם אוכל מבושל - להכין אוכל ליומיים ואז לקחת יום למחרת בקופסא לעבודה ( אורז, פתיתים,פסטה , בורגול, מגדרה, אורז ושעועית,  וכו), אפשר להוסיף גם טבעול או דגים או קופסת טונה.

 

בין הארוחות-

לחמית או פתית או קרקרים עם איזה ממרח, פירות, תמרים ואגוזים, גרנולה בכוס עם חלב, יוגורט עם גרנולה, חטיף גרנולה או חטיף בריאות כלשהו (יש המון מתכונים, אפשר להכין כמות ולהקפיא).

פירות קוואקר חטיף בריאות

כריך עם ביצה-גבינה ועגבניה-אבוקדו

עד 1 העבודה

על הבוקר משהו ב10 סנדויץ

וב12 עוד משהו בעיקר פירות-תפוח וזה

ירק, פרי כאלה..

בצהריים הרבה פעמים אני לוקחת צנצנת עם גרנולה ואוכלת עם חלב ויוגורט, ככה זה גם קליל וגם יחסית בריא.
אפשר להוסיף לזה פירות..

עוד רעיון טוב, זה סלט גדול עם מלא סוגי ירקות-חותכים בבית ומתבלים בעבודה, להוסיף למעלה קוביות ביצה קשה או טונה או טחינה.

עוד משהו- פריכיות עם שמנת וירקות חתוכים.
ואז בערב אוכלים מבושל...

יחד עם הילדון ..
ואחכ עוד ארוחת ערב עם בעלי בערך ב19:00 🙈
וחוצמיזה שלפעמים מנשנשת עוד איזה פרי או עוגיות

לחתוך סלט ירקות ולשים בשתי שקיות באחת מלח, בשניה שמן זית. או לקנות שקית אישית של אלף האיים (כמו שיש במקדונלס).
בנוסף פסטה/ פתיתים/ אורז בקופסה.

ובבוקר אפשר כריך קצת מושקע.

וגם פשטידות קטנות. לוקחת את זה קפוא ועד שמגיע הזמן לאכול זה כבר מופשר.

 

-ארוחת ערב של אתמול (הרבה פעמים מתכננת את הארוחות ככה שיהיה משהו שאפשר לארוז למחרת)

-סנדוויץ' שווה (חביתה עם מיונז ועגבניה, חמאת בוטנים וריבה)

-יוגורט, שקית עם גרנולה, צרור ענבים או בננה.

-שניצל דג וקטשופ

-קרקרים עם גבינה או חומוס

 

(אני בבית כל היום אבל בעלי עובד מחוץ לבית וזה מה שאני שולחת איתו)

 

 

בבוקר לחם עם חביתה גבינה וקופסת סלט ירקות- עגבניה מלפפון פטריות בצל ו...
לפני צהרים חטיף בריאות או פרי
בצהרים משהו מבושל שיום לפני מבשלת בשביל יומיים לדוגמא:
תפוחי אדמה ונקניקיות
שניצל תירס ופציצים
פירה ושניצל
או אפילו כשאין זמן מעמידה בצה קשה ותפוח אדמה ואוכלת עם סלט זה ממש טעים

ולפעמים גם ארוחת צהרים עוד סנדוויץ שונה מהבוקר..
טונה וירקות
או לחמניה ושמנת ומלפפון ליד

ובערב מגיעים הביתה אז או מבושל או קליל קורנפלקס דגנים...

לק"י

בבוקר ובצהריים אוכלת לחם כלשהו עם גבינה/ קוטג'/ טונה/ חביתה וכדומה וירקות.
ובערב ארוחה מבושלת.

בהפסקות בין לבין בדר"כ פרי.

בבוקר שותה קפה עם עוגיות
בעשר לחמניה עם חומוס ומטבוחה/ מיונז ועגבינה/ אבוקדו/ טונה- מינוז-תירס/ דברים אחרים... מגוונת.
אח״כ יוגורט עם גרנולה.
אח״כ חטיף בריאות. וזה עד שלוש.
בבית כבר אוכלת דברים אחרים...

בעיקרון אני לוקחת דברים שלא נורא לאכול קר ומשתדלת להקפיד על חלבון,ירק ופחמימות. למשל:
פסטה פסטו, שניצל דג וירקות חתוכים
או אנטיפסטי, אורז ופשטידה/קיש
או מוקפץ (אטריות וירקות) וטונה
מאפה כמו סמבוסק במילוי ביצה קשה ותפו"א וסלט קטן
סנדוויץ' מושקע: עגבניה, חביתה, גבינה וזיתים

הנה 5 דברים לכל יום בשבוע ;) את רוב הדברים אפשר להכין לילה לפני ולארוז שיהיה מוכן.
בין הארוחות פרי או ירקות.
בהצלחה!

עם מים רותחים אפשר להכין בעבודה אחלה דיסת קווקר עם חלב וסוכר, מזין , בריא, ולא צריך הכנה מוקדמת.

ירקות שלמים כמו עגבניות שרי, מלפפונים אפשר לאכול בלי לחתוך...

מה שאת מרגישה על הילד שלך, ועל מה שאת רוצה להודות, זה הכי מרגש.

 

מחיר סביר סכ"ה ביחס להשקעה ולגודל, בהחלט שווה.

אכלנו לאחרונה עוגה שלהם והיה מוצלח.

אז אם הורים מתעקשים שלא לשלוח לחינוך מיוחד - לא לוחצים עליהם...

מי שכן עלול ללחוץ אלה הגורמים המטפלים והמאבחנים.

לדעתי תתייעצו עם איש מקצוע נייטרלי, שיאבחן אותו ויגיד לכם מה הכי טוב בשבילו.

יכולים לשכנע, להמליץ, אם ההורים מתנגדים נחרצות , הוא יהיה בגן רגיל, אני עובדת במעאכת החינוך ובתחומים טיפוליים וזה החוק, אבל.. הרבה פעמים זה פוגע בילד, לא חושבת שזה רע להיות בגן שפתי, אני עובדת בבית ספר רגיל ומגיעים אלינו ילדים מגנים שפתיים לכיתות רגילות והם ברמה גבוהה יותר מבחינת מוכנות לכיתה א מאשר ילדים שהגיעו מגן רגיל, וודאי כשמדובר בילד עם קושי, אם יש קושי עדיף לטפל בו בגיל צעיר, גן שפתי יכול לתת בסיס טוב להמשך, ואחר כך הילד יכול לחזור למסגרת רגילה עם יותר כוחות . חבל לפחד מהסטיגמה של חינוך מיוחד, ראיתי כבר לא מעט ילדים שהגיעו מגן שפתי, קיבלו קצת עזרה של שעות שילוב בכיתות א-ב והמשיכו בבית הספר כתלמידים רגילים והצליחו יותר מילדים שהוריהם התעקשו לא לטפל בהם ונזכרו לתת עזרה רק כשכבר היה פער גדול באמצע היסודי.

וודאי שאם יהיה צורך אני אשים אותו בגן שפתי, זו מתנה בעיני.
אני פשוט חוששת שהוא לא זקוק לזה ובכל זאת ישלח לשם, רק בגלל שאנחנו זקוקים לאישור על עיכוב התפתחותי בשביל התמ"ת.

ואת בוחרת למי להראות אותו. אם לא תרצי לתת אותו בגן , אל תתני. עכשיו הוא נשאר שנה במעון, אחר כך, אם תחשבי שאין צורך בגן שפתי, איך האבחון יגיע לגן, בלי אישורך? אסור היום להעביר אבחונים ללא אישור בכתב מההורים.

אולי בטווח הארוך- טוב לו להיות צעיר בכיתה, מאשר המבוגר שנשאר כיתה?

קצת קשה להיות כבר בן 18 ולהמשיך להיטחן בתיכון...

גן שפה יכול לעזור להתגבר על הפער הזה- שהוא קטן יחסית.

 

אם הוא יהיה במעון- הוא יקבל סייעת מיוחדת שתקדם אותו?

אם הוא יהיה בגן- עדיף לו להיות בגן עם יחס אישי ולא בגן רגיל ?

 

חלקן אמרו שהוא לא בשל, חלקן אמרו שהוא יכול לעלות לגן..
הן לא העלו אופציה של גן שפתי.

אני פשוט מרגישה שהוא על התפר..

לא שאני מזלזלת בהן, הן יכולות להיות מקסימות ומסורות וראו הרבה ילדים, אבל הן לא למדו את הנושא ברמה שגננות לומדות וודאי לא ברמה של פסיכולוג או גננת שילוב, הן לא יכולות להיות מדד כדי לדעת אם הוא צריך גן שפתי, אם יש לך חשש עדיף להתייעץ עם אנשי מקצוע, כבר שמעתי על הורים שהיו בטוחים שהכל בסדר כי הגננת אמרה וגילו את הבעיה רק בגיל מאוחר יותר והצטערו שלא טיפלו בגיל צעיר. זו החלטה משמעותית מאוד וחא היתי ממליצה להחליט לפי חוות דעת של המטפלת במעון, אלא לםנות למכון להתפתחות הילד ולבדק, ואז תוכלי חדעת שהילד שלך מקבל מענה מתאים, יחד עם זאת ההחלטה בסוף שלכם, חוקית, אין אפשרות לכפות על הורים גן שפתי, אם ההורים מתנגדים הילד יהיה במסגרת רגילה, גם אם זה לא לטובתו.

גם לי נאמר אותו הדבר, ביום הראשון ללימודים הגעתי עם הבן שלי לגן חינוך מיוחד ונחרדתי לראות שאין ילד אחד שמתקשר אפילו קרוב לרמה שלו, קלינאית תקשורת לא היתה בגן כי לא הצליחו לאייש את התפקיד והגננת היתה בדיוק בחופשת לידה אז החליפה אותה סטודנטית שהתרשמתי ממנה מאודדד לרעה. דרשתי לקבל גן אחר לא חשוב איפה ושאני אפילו אקח אותו ואחזיר אותו, לא הסכימו כי הוא כבר משובץ וגם ככה בגן הזה היו מספר הורים שכבר יצאו ממנו כשראו מה המצב שם. התעקשתי להחזיר אותו לגן שלו ושאני אמשיך לקחת אותו באופן פרטי לקלינאית ומרפאה בעיסוק ונתקלתי בחומה של אדישות. קרוב לחודשיים הוא היה איתי בבית עד שהואילו בטובם להחזיר אותו לגן שלו..
צריך לחשוב טוב טוב ולבדוק הרבה לפני שמסכימים.

בתור אשת טיפול שעובדת עם פעוטות ממליצה (כמובן לפי הפרטים כאן, שמובאים באופן כללי, וכל מקרה לגופו)
להעלות אותו לגן ולא להשאיר במעון. עדיף שיהיה עם בני גילו שימשכו אותו מעלה, ולא עם פעוטות שיהיו פחות מהרמה שלו כרגע...
גן שפתי הוא מענה מעולה לילדים ים עיכוב קל, ונותן מסגרת תומכת עם מעט ילדים.
לא צריך לפחד מהסטיגמה, במידה ויצמצם פעמרים הוא יוכל לעבור לחינוך רגיל בקלות!
בהצלחה

כרגע זה לא דובר ע"י הצוות..

להעביר ילד לגן שפתי זה תהליך ולא קורה תוך שנייה.
אבחון של קלינאית לא יספיק כי הוא חייב לעבור וועדת שילוב
רק במידה והשילוב לא עוזר עוברים לוועדת השמה שם הילד מועבר לגן שפתי.
(ובאבחון חייב סעיף שממליץ על סיוע במסגרת החינוכית וזה יעיל לשילוב או שחייב מסגרת קטנה וזה מתאים להשמה בהמשך)

יכולה לומר לך שלי בגן יש ילד שהגיע השנה לאחר שהיה שנה נוספת במעון כדי להשלים ולעזור בעיכוב השפתי.
חוץ מלשרוף שנה שם זה לא עזר לו בכלל!
הקלינאית אבחנה אותו השנה ואמרה שצריך גן שפתי אז הוא כרגע מאובחן לוועדת שילוב ורק אח''כ נוכל להמשיך בתהליך של ההשמה.

אעדכן שהיינו אצל קלינאית במכון להתפתחות הילד.
היא אמרה שאכן יש עיכטב קל בהגייה, אבל זה עדיין נורמלי ולא דורש טיפול בנתיים. תזמן לביקורת עוד חצי שנה.
יש אוצר מילים רחב, קצת קושי עם פעלים.

אנחנו מרגישים התקדמות שפתית.
חוששים מאוד מהקושי הרגשי והחברתי שלו. יש אבחון פסיכולוגי במכון רק סביב יולי, וזה מאוחר מידי.
גן שפתי נותן מענה גם לקשיים כאלה?

תודה לכולן!

(לפחות בגן שאני מכירה).

יש ריפוי בעיסוק, יש טיפול באומנות, יש פסיכולוגית מלווה... וכמובן קלינאית תקשורת.

ובמיוחד עם הקשיים הרגשיים הם כתוצאה מהמורכבות השפתית.

הילדים שלי מתחילים לדבר מאוחר.
הראשון היה גדול בשנתון והתחיל לדבר (משפטים קצרים ולא רק מילים) בגיל שנתיים וחצי + כך שעלה לגן מדבר סבבה. ובגיל 4 כבר היה מעל הממוצע מבחינה שפתית. גם היום הוא מעל הממוצע.
הבת שלי קטנה בשנתון. הצוות במעון רצה שתשאר. אני לא רציתי ממגוון סיבות. ברמת היא התחילה ממש לדבר עם משפטים ממש חודשיים לפני שנכנסה לגן.
היום קלינאית תקשורת אמרה ש יא בסדר גמור לגילה. יש כמה אותיות שלא אומרת וזה תואם גיל.
מה שכן גם במשפחה שלי טשל בעלי הרבה התחילו לדבר מאוחר וחלקם השלימו ואף עלו מעל הממוצע בזנן קצר.
בעלי התחיל לדבר בגיל 3.

שנינו התחלנו לדבר בזמן יחסית..

תסבירי שזה דחוף לך כי צריך לקבל החלטה על מסגרת לשנה הבאה.
לפעמים יש תורים במקומום אחרים- קצת רחוקים. לפעמים אפשר ללכת לפרטי ולקבל החזר.
לא יתכן שילד יחכה ככ הרבה זמן לאיבחון!

אבל לחברה שלי יש ילד בגן שפתי. בגיל שלוש הוא דיבר בערך עשר מילים ובגן שפתי עובדים אתו "הנה בית", "בית גדול", "בית ירוק". אז אני לא מבינה מה יכול לתרום גן כזה לילד שלא נמצא ברמה הזאת. 

במעון אי אפשר להישאר עוד שנה, כי הילדים הם מגיל מסויים עד גיל מסויים.
זה לא כמו בגן- שיש אופציה להשאיר אותו עוד שנה, אלא אם כן הוא במעון פרטי.

לגבי גן שפה- ממה שאני יודעת יש צורך באבחון מהתפתחות הילד, המלצה של רופא התפתחות\טיפת חלב\ ומי שמטפל בילד (קלינאית, מרפא בעיסוק וכו׳)
לאחר מכן- עושים בדיקת ראיה ושמיעה, ושולחים את הטפסים למחלקת חינוך של וועדות השמה.
ואז מזמנים את ההורים לוועדה שמורכבת מ-4 אנשים- ודנים בכל מקרה לגופו. התובה בדר"כ מתקבלת עד חודש אם הילד זכאי או שלא.

אבל אין הנחה של התמ"ת, בגלל שלפי הגיל הוא יכול לעלות לגן. אלא אם יש המלצה של התפתחות הילד על שנה נוספת..

זה מה שמנהלת המעון אמרה לנו לאחר שביררה.

לגבי וועדות השמה - תשובות מתקבלות בוועדה עצמה, לא? חוץ מהשיבוץ לגן ספציפי..

אבל נראה לימשזה לא ככה בכל המקרים, לפעמים הם צריכים עוד להתייעץ

שלא שואלים ילד מה 'אמא עשתה לך?' (בתור גננת) כדי לשלול אפשרות של אלימות בבית אלא לדבר על הבית ועל המשפחה ולראות אם זה יוצא מהילד לבד.

אם את שואלת מה הגננת עושה לך, את נותנת לה רעיונות ופתח לספר סיפורים שאולי לא תמיד נכונים.



סתם מעלה נקודה
אין לי מושג לומר לך בקשר לבת שלך
אבל בהחלט מטריד
מקווה שיהיו בשורות טובות!

ואחת האמהות בגן שאלה את הבת שלה ככה: "*** אוהבת אתכם?", "איך היא אוהבת אתכם? - היא מחבקת? היא מלטפת?"

והקטנה ענתה "היא צובטת אותנו".

 

ילד אחר הסתיר מיד את הלחי שלו עם כף היד לשאלות האלה.

 

תנסי ככה.

 

בכל אופן משהו נשמע לא תקין. ומה היה קודם? היא נכנסה לגן בשמחה? יש שינוי בגן? מישהי חדשה נוספה לצוות?

 

מקווה שיסתדר.

שיכול להיות שאלו דמיונות חס וחלילה לא לפגוע בגננת לא לצורך. מהצד השני חשוב מאוד לבדוק, במיוחד עם ילדים קטנים שלפעמים קשה להם להתבטא.
הייתי מציעה לשבת למשחק בובות אם היא מצליחה לבטא את עצה ובבות היא תשחק בדמות הבובה הגננת ואת תהיי הבובה הילדה בגן, קצת תקציני התנהגות פרועה של היחדה ותנסי לראות איך היא "מחנכת" את הבובה. על פי רוב היא תשתמש בכלים שהיא חוותה בגן ומכירה מהתנהלות הגננת. עוד אופציה היא לשתף את הגננת בדרך עקיפה, לספר לה שהילדה מתחילה לפתח דמיון ופחדים, פתאום היא נצמדת אלייך יותר ומפחדת ללכת לגן ולהשתתף בפעילויות ולשאול אם גם בגן זה קורה, אם כן איך היא מתמודדת ומדרבנת אותה להשתתף, את כבר תרגישי באינסטינקט אם היא נלחצת או מתחמקת או לחלופין היא תענה לך תשובה עניינית ותוכלי להיות רגועה.
אגב, אם זה באמת דמיון חשוב מאוד לתת לה בטחון בעצמה ואפילו "התמודדויות קטנות" ולפרגן לה "איך הצלחת וואו! איזו ילדה גדולה את! חשוב מאודדד לביטחון העצמי
בהצלחה!

זה בדכ מתפרק אחכ גם לבוסטר פשוט

בעיקר כי זה משמעותית יותר נוח לישון בו בנסיעות, ואנחנו נוסעים..

סתם נקודה למחשבה, אם זה רלוונטי אצלכם..

כלומר - הבוסטר הפשוט בלי גב, מתאים רק מגיל 6 (ככה אמרו לי בחנות).
יש בוסטרים עם גב שמתאימים בגילאים אלו, ויש גם עם רצועות קשירה פנימיות.

מצטרפת למה שאמא מאושרת כתבה - לא נוח לישון בבוסטר. זה כמו שמבוגר ישן בכיסא רגיל, בשונה מכיסא בטיחות שהוא נשען אחורה.
בנוסף, הקשירה של הכיסא בטיחות מהודקת יותר, ואצלנו הילדון מוציא את הידיים מהקשירה כשהוא בבוסטר, מה שלא יכול לעשות בכיסא.

הוא הכי מתאים לענות לזה, תסבירי גם אם יש שיקול כלכלי.

הוא באמת מעולה, אנציקלופדיה מהלכת לבטיחות ועגלות ועוד דברים.

 

https://www.beok.co.il/Forums-7/Forum-293/

 

 

ובוודאי שיש משמעות לאיכות הבוסטר!! אנחנו קנינו בהמלצתו עכשיו בוסטר לבת שנתיים שיש לו מצב ראשון עם חגירה מלאה (ואז הוא דומה מאד לכיסא תינוק), מצב שני עם חגורות האוטו ומצב שלישי שהוא רק הגבהה מלמטה וחגורות האוטו, לגיל ממש גדול.

 

דרך אגב תבדקי אם בסלקל יש כרית פנימית שאפשר לשלוף, זה ייתן לו יותר מקום. ותמיד כמעט מעבירים בגיל שנה בגלל הגובה או המשקל.

לא באמת יעילה יותר. ולפעמים אפילו הפוך,
היא נותנת את התחושה שהיא עושה את העבודה ואז המשתמש פחות" משקיע" בצחצוח. היעילות של זה היא לאנשים שמוגבלים בתנועה...

נכון שבפרסומות יראו שהיא מועילה, כמו שהרגילו אותנו לשפוך משחה על כל המברשת ובפועל זה יעיל בדיוק כמו כמות מועטה של משחה....

אני לא מצליחה לצחצח לה היטב (היא "מהדקת" את החיך וכו), והיא לא אוהבת לצחצח בעצמה וגם מעט קטנה לכך.

אני רוצה לעשות הכל כדי לא להגיע לעוד חורים...

לדעתי אם זה את מצחצחת לה גם ככה...
אז זה לא באמת משנה איזה מברשת זו

חשוב רק שהחלק החלופי הראש (החלק שנכנס לפה) יהיה זול להחליף אותו. כי על המברשת מצטברים הרבה חיידקים ובמברשת רגילה פשוט לוקחים חדשה... בחשמלית זה יותר יקר...

שהמברשת עוברת צ'יק צ'ק על השיניים כמה פעמים וזה יכול לעזור כשהיא כ"כ מתקשה לפתוח את הפה. זה עובד הרבה יותר מהר.

 

אקח את נושא החלפת הראש בחשבון. לא חשבתי על כך. תודה.

היא מלאת דלקת מדממת...

 

פוסט מומלץ לקריאה לכל מי שמחפש איך להיטיב עם שיני ילדיו.

בהצלחה!

 

 

אבל מי יודע? ואם זה משהו שווה, מקסימום יהיה לשנה הבאה

היה פרסום בדואר ישראל של עליאקספרס שמגיע תוך 3 ימים על פי סיכום עם הדואר. לא יודעת אם עדיין המבצע חל. חוץ מזה נראה לי שיש זמן טיפול ואריזת ההזמנה

ואני חושבת שגם בדיקת רופא

וגם שקילה, גובה והיקף ראש.

בדיקת ההתפתחות היתה נחמדה, בעיקר שיחה ודיבור על צעצועים.

או אורה קרם, בייבי פסטה...
ולמניעה אני אומרת לה לנגב אחרי השירותים כדי שהאיזור יהיה יבש ולא לח.

איזשהו גירוי בעור.

להוריד ממתקים, וחטיפים מתובלים מהתפריט.

להרבות בירקות.

 

תנסי אחת המשחות שהציעה אשרייך.

גם יכול לגרום לאדמומיות.
לבנות שלי כשהם מתלוננות ששורף להם ואדום שם אני מביאה שימרחו אורה קרם או משחה של תינוק אחרת

גם לבת שלי לפעמים אדום וקצת מגרד .

אולי כדי להוריד ממתקים כמו שהזכירו?

 

למה זה משפיע האודם והגירוד באזור למיני מתיקה ?

גם אצלנו הנשים זה משפיע?

 

אשמח לשמוע מכן ולדעת.

באזור..
אם צריך לשטוף במים..

לא ממליצים לגמול ילד מטיטול ביחד עם גמילה ממוצץ...

תקופת הגמילה היא תקופה לפעמים לא קלה בשביל הילד, ומוצץ יכול להרגיע...

 

אני אישית קראתי הרבה באינטרנט יש הרבה מאמרים וטיפים טובים לגמילה וגם לזהות אם הילד מוכן בכלל לגמילה..

 

1. אני לפני הגמילה עשיתי הכנה לבת שלי לפני: דיברתי אתה על הנושא, הסברתי לה מה זה שירותים, מה זה קטנים וגדולים, ממליצה מאוד על הספר הישן והטוב "סיר הסירים" מאוד מוחשי! ילדים צריכים הכנה מוחשית לפני..

 

2. להתייעץ עם המטפלת במעון.

 

3. עדיף לגמול בזמן חופש ( חופשת פסח...גם פחות קר...)

 

4. להוריד כמה ימים לפני רק אחרי צהריים, והעיקר להבין שאי אפשר לצפות מילד שתוך יום לא יפספס

בהתחלה יש הרבה פספוסים, לא לכעוס , צריך הרבה סבלנות, פשוט להגיד "פעם הבאה ננסה בשירותים" שמבינים שבהתחלה הם מפספסים לא יוצאים מתוסכלים...

 

5. זה נוח בהתחלה רק לשים מכנסיים בלי תחתונים מתחת...

ב"הצלחה!

 

 

עם ילד ראשון הכל חדש.

וכתבת אני צריכה לגמול-נראה לי שזה לא הגישה הנכונה.

מי אמר?טיפת חלב?

לחכות לבשלות שלו

בהתאם לבשלות שלו. מצד שני בתשרי הוא יהיה בן 3 בע"ה, וכבר בגן עירייה.

שם הודיעו לי שהוא צריך לבוא כבר גמול לפחות מטיטול. אחרת אחרי החגים הן יקראו לי להחליף לו בגן.

אז נכון, אני רוצה לגמול בהתאם לקצב שלו, מצד שני לא להתחיל שבוע לפני הגן. אז חשבתי להתחיל כמה חודשים קודם.

רק שתדעי את זה. יש סייעת נוספת בכל גן כרגע בשביל הדברים האלה (אלא אם זה גן פרטי).
גם להתחיל לגמול בפסח או בתחילת החופש הגדול זה בסדר, גמילה כשהעחד בשל יכולה לקחת יומיים או שבועיים, גמילה לפני בשלות יכולה לקחת חודשים ארוכים..

עכשיו אני "אוספת מידע". גם לי לפני פסח לחוץ וגם קר עדיין.

אגב ההנחיה להביא ילד גמול לגן היא של משרד החינוך. כשנרשמתי לגן כתבו לי על  זה מכתב.

 

מאוד מומלץ

ואל תקפצו עליי.

אצלי זה עבד מעולה!!

 

מה שכן- לעשות לו הכנה כמה חודשים לפני שאני מתכננת לגמול.

 

מה זה הכנה?

לדבר איתו ע"ז הרבה.

אתה כבר גדול וילד גדול עושה בשירותים כמו כולם...

לילד גדול אין מוצץ. רק לתינוקי הקטן..

ועוד ועוד

 

יש לי ילדה שבגיל 2 וקצת- ביקשה כבר להורדי טיטול וב"ה הגמילה שלה היתה מעולה!
ויש לי ילד שרק בגיל 3 הוריד את הטיטול.

 

מוצץ גמלנו בסביבות גיל 3 וקצת.

וגם אצלי הם לקחו מוצץ רק בשינה או כשהיו עייפים. לא כל היום!

 

(לא כדאי לגמול אותם בבת אחת גם ממוצץ וגם מטיטול...)

 

בהצלחה רבה!

שנתיים וארבע יכול להיות בדיוק בזמן בשביל חלק

וקצת מוקדם מידי בשביל אחרים

את צריכה לראות שהוא באמת בשל לזה ויודע ומבין את משמעות העניין

ויודע לקחת אחריות.

 

ממליצה לא להתחיל עכשיו כשעדיין קצת קר בחוץ, אלא לחכות לאחרי פסח.

 

ובאופן כללי, כמו שאמרו מעלי, לא לגמול מ2 דברים יחד

זה קשה מידי לילד

הוא חוזר אחרי: "להחיף טיטוי" (להחליף טיטול) והוא יודע מתי צריך להחליף. נראה לי באמת אני אדבר איתו הרבה על זה. הוא ילד שאוהב כשמדברים איתו, וזה יכין אותו בע"ה. 

גם לי נראה שזה יקל עליו לא נגמול ביחד ממוצץ ומטיטול. 

האם כדאי להתחיל מסיר ואח"כ שירותים או ישר משירותים?

זה כדאי לתת להם פרסים או רק תשבוחות כשהם מצליחים?

תודה רבה! זה ממש עוזר.

שרותים זה יותר גבוה ומאים...לפעמים הם ממש מפחדים מהרעש של המים..

לא עבד סיר באף ילד.

 

התחלנו עם ישבנון (מדרגות כאלה לשירותים ותפיסה בצדדים)

אח"כ לשרפרף...

ואח"כ שירותים בלי תמיכה.

 

ואני כן נתתי בהתחלה משהו קטן שיחלק לכולם.

כמו עדש, בלון...

מספרת לכולם (אבא, סבתא, גננת, דודה): איזה גדול ****, הוא כבר עושה בשירותים כמו גדול וכו'...

אז היה לה ישבנון שהיא מאוד אוהבת

זה נורא נוח כי אז אין את הגמילה מסיר לשירותים...

אנחנו נתנו לה בהתחלה שוקולד כשהצליחה מאוד עודד אותה!!( כמה שוקולד ציפס קטנים...)

וכמובן מילים טובות ופירגונים

לפני שמורידים חיתול, שילמדו לעשות בסיר.
בהתחלה סתם יושבים שם וקוראים ספר, תוך כדי אני עושה קצת קולות של מים (פשששש...) או פותחת ברז או מרטיבה לו קצת את הרגליים.
לפעמים לא יוצא כלום אבל אם כן יוצא אז כמובן עושים מזה מסיבה וחגיגה וצהלות שמחה ומספרים לאבא ולסבתא ולשכנים וככה הם מתחילים להתלהב מהענין ולאט לאט מעלה תדירות של ישיבות על הסיר ורק אח"כ מורידה את הטיטול (אצלי בהתחלה רק אחה"צ ואח"כ גם בשעות היום)

כמו שכבר אמרו פה ממליצה מאוד לא לגמול מטיטול ומוצץ יחד, זה נראה לי יקשה משמעותית על התהליך.
בהצלחה!

בקשר לעזרה מבחוץ. 

האם באמת עדיף שאני אתחיל לגמול בבית בהדרגה ורק אחר כך אבקש עזרה מהמטפלת? 

או שצריך במקביל?

באמת אני אשאל אותה אם היא יכולה לעזור. 

יש להן במעון 13 תינוקות ו 2 מטפלות.

בד"כ אצל מטפלת זה אחרת
ועדיף שיהיה לו קצת ביטחון בעצמו ושלא נורא אם פספס
כמובן - תלוי בגישה של המטפלת והיחס שלה לפספוסים ובכללי.
(יש כאלה שממש לא אוהבת להתעסק בזה והילד נכנס לחרדות ויש כאלה שיעשו את זה כ"כ נהדר שהגמילה תהיה מהירה וקלה הרבה יותר. ויש עוד המון באמצע... )

יותר מזה, את יכולה לשלוח אותו למעון בלי טיטול רק כשהוא כבר גמול

אני גמלתי את הבת שלי כשיצאה לחופשת פסח

וכשחזרה הייתה די גמולה, בקושי פיספסה למטפלת...

הייתי מטפלת בעבר ואני חושבת שצריך לפחות להתחיל בבית כדי שיהיה כמה שפחות פיספוסים במעון

גם ככה זו עבודה לא קלה....

 

מצטרפת לטיפים של אמא מאושרת לפתוח את הברז ולעשות פשששש בנחת- ממש עוזר!!

וגם לבחור "משחק שירותים" או ספר לקרוא כיושבים בהתחלה. ( הבת שלי אהבה את המשחק שלוחצים על כפתור והבובה יוצאת) זה נורא עזר!!

כדי לעזור לילד בפעמים הראשונות שהוא יושב בשירותים-

אהחהו נתנו לילד/ה בתוך השירותים כוס פטל למשל. שתיה ממותקת.

ואז ישר הם עשו.

 

כי לפעמים בהתחלה כשהילד יושב בשירותים יש לו מעין חסימה והוא לא מצליח לעשות בשירותים כלום למרות ש"יש לו".

ואז כשהוא קם ומתחבש ויותא מהשירותים- פתאום הוא עושה ומפספס...

 

אז כדי "להראות לו" שהוא מסוגל לעשות גם בשירותים ממש-

אנחנו נותנים לו בהתחלה משהו מתוק לשתות ואז ישר הוא עושה. או לפתוח ברז לידו וזה גם עוזר.

(למרות שבד"כ לא מכניסים אוכל ושתיה לשירותים- במקרה כזה אנחנו כן נותנים וזהו.)

וגם משיחות קודמות עם חברות. ידע זה כוח!

 

גם אני הייתי מטפלת פעם ואני יודעת שזאת עבודה קשה.

נראה לי גם יותר מתאים לגמול בהדרגה.

 

והעיקר שילדים יגדלו לתורה ולמצוות!

אם היא גומלת את כולם ביחד כמו שהיה במעון שלי

או שהיא מחכה שיהיה לגמרי יבשים מהבית.

או שהיא מוכנה אם האמא דוחפת

המטפלת גומלת? ועוד את כולם ביחד??? ה ישמור איך מתמודדים עם זה?? לא מתקיפה חלילה אלה מנסה להבין היתה לי בקבוצה ילדה אחת גמולה שהיתה מפספסת בכל מקום סיוטטטטטט מה עושים עם קבוצה????

המטפלת(20 שנות נסיון-אישי שלה.זו לא המדיניות במעון)

לא גומלת בעצמה

ולא את כולם ביחד

היא עושה עם האמא

את העבודה בתיאום

אבל-היא מעודדת את ההורים ואת הילדים לענין.

וכשהיתה אחת שהיתה מפספסת בכוונה (לא ביקשה)הדריכה את האמא

והרפתה מהגמילה בגן.

אבל מממש עזרה בענין-להורים לילד ראשון במיוחד

אז הכול בסדר די דומה לי אפילו שאין לי עשרים שנה ניסיון...אימאלה איך היא שורדת זה עבודה קשההה

כי הם חיינו וארך ימינו.

אל תדאגי, כמו שכתבת- בהתחלה זה בהדרגה, עם השנים מוסיפים שעות. בסופו של דבר אם זה מקום טוב שהילד אוהב ללכת אליו אז מה הבעיה?, ואם זה לא מקום טוב אז בכל מקרה לא כדאי לשלוח...

נראה לי שרוב הילדים מסתדרים עם זה יופי, זה חלק מתהליך של גדילה והתבגרות (לא התבגרות במובן של להתחיל להיות מבוגר .. אלא במובן של לא להשאר "תינוק"...) ואם יש בעיות ספציפיות לילד מסויים תמיד אפשר למצוא פתרון...

אולי בגלל שגדלתי בבית חילוני, אבל להבנתי הבית הוא העוגן והוא הבסיס לחיים. אם הילד נכנס למיטה כבר ב20 וחוזר מבית הספר ב16 נוריד שעה של אוכל מקלחת והתארגנות, נשארו רק 3 שעות שבהן הוא אמור להרגיש משענת, תמיכה, בסיס לחיים האלו.
יכול להיות שבעולם התורני המסגרת החינוכית היא המרכז והבית רק תומך? קשה לי לקבל את זה..
ככה זה היה תמיד או שרק בדור שלנו הלימודים הפכו לכל כך ארוכים?

בעולם האידיאלי כך צריך להיות, לפחות לגבי ילדים קטנים, בכיתה ה הגיוני לדעתי ללמד עד שלוש, המבנה של בתי הספר היום מבחינת שעות סיום נובע לדעתי ממבנה העולם ומהמציאות של רוב ההורים, והתרגלנו כבר לחיות כך, לא חושבת שזה נורא , לחזור הביתה בשלוש זה בסדר , גם אני גדלתי כך, זה לא נובע מאידיאל פשוט זה העולם, גם מה שלא מושלם יכול להיות טוב , העולם לא שחור לבן.

אמנם תלמוד התורה ממש קרוב לבית, אז הוא לא חוזר מאוחר כ"כ - אבל כן, זה הגיוני. והוא מספיק להיות הרבה זמן עם משפחתו ואחיו, ולפעמים אפילו יותר מדי...

כך מחנכים את הילדים כבר מגיל צעיר שתורה - לומדים הרבה.

(את הבנות אצלנו, לעומת זאת, מחנכים הפוך: הן מסיימות מוקדם, אפילו בכיתות מתקדמות יותר, כי הן צריכות להיות בבית ולעזור...)

יש הגיון במה שאמרת, זה פשוט מאוד מאודדדדד מתנגש לי עם אקסיומה שצריך להיות כמה שיותר זמן בבית עם המשפחה בגילאים כל כך צעירים.

אולי בגלל שזה לא מוסד חרדי, אלא תלמוד תורה דתי לאומי במסגרת משרד החינוך וגם בית ספר לבנות במסגרת זו.
לא כ"כ אוהבת כשיש אפליה מגדרית בוטה כ"כ, גם הבנות צריכות ללמד ולא רק לעזור בבית, וגם בנים צריכים לעזור.
אם יש מקום להארכת השעות של הבנים זה רק כדי שילנדו יותר תורה, אבל לקצר את השעות של הבנות כדי שיעזרו בבית קצת צורם לי. זה כמו שאומר חבתי לא ללמד 5 יחידות מתמטיקה ולמצות את כישוריה רק כדי לעזור בבית, מפריעה לי הגישה הזו.

אז בעצם מי אני שאמתח ביקורת..
גם אותי הנושא המגדרי באופן כללי מקומם לא פעם, אבל אני מנסה לומר לעצמי אם לכך נבראתי אז זה בדיוק העניין לא שכל אחד יעשה את התפקיד שלו?

כמובן שהבן מצווה בלימוד תורה והבת פחות, רק ענינים שנוגעים לה( וזה הרבה בימינו), אבל יש בהחלט מקום שגם הבנות ימצו את כישוריהן ויתפתחו לימודית וכשיגדלו יוכלו לבחר איך לשלב בין המשפחה לפיתוח הכישורים. קשה לי חקבל שדרך התורה היא לחסם את הבנות ולתת להן השכלה דלה, אני לא חבדניקית אבל שמעתי שגם הרבי מלובביץ עודד את נושא חינוך הבנות- לימוד תורה וגם ידע כללי ובאמת בבתי הספר של חבד לבנות עושים בגרות מלאה ובמקום מגורי גם לומדים בהם בצורה רגילה לפי תכנית משרד החינוך. וגם בית הספר שלנו הוא תורני לאומי( חרדל"י כהגדרתך) ולא מונעים בו השכלה מהבנות.

אני לא יודעת למה התכוונו בדיוק מנהלי המוסדות...

 

(ואגב, מדובר בחינוך חרד"לי, לא חרדי).

מסימים בשתיים וחצי יומיים, יומיים בשלוש ועשרה ועוד יום באחת, כבר מכיתה א, אוכלים ארוחת צהריים בבית הספר 4 ימים בשבוע, האמת נראה לי בסדר, וגם
אני ובעלי עובדי משרד החינוך ומסימים בשעות כאלה, איפה יש היום עבודה בהוראה שמסימים בה לעבד באחת ?
למיטב ידיעתי כל בתי הספר עברו לאופק חדש
אני מסיימת כל יום בשלוש( ועובדת בבית ספר), כך שזה נח לי, גם הגדולים שלי למדו כך ולא נראה לי שיש להם חסכים. זה בטח נחמד ומשפחתי לקבל את הילדים באחת עם ארוחת צהריים, לא מכירה כ"כ בסביבה שלי אנשים שחיים כך. והאמת כולם נראים לי בריאים בנפשם.

מאוד רציתי להיות מהאמהות האלו שמקבלות בבית את הילדים ב13, אוכלים יחד צהריים, משחקים/יוצאים לטיול בגינה, שיעורי בית, ארוחת ערב ולישון. אבל הגיעו מוסדות החינוך ובלגנו לי את התוכניות. אגב אני גם מורה, כשעבדתי הייתי עובדת במשרה חלקית וככה מסיימת ב13. וחשבתי כשיגדלו הילדים אוכל להגדיל את אחוז המשרה, נשמע לי הרבה יותר הגיוני..

ובינתיים צריך גם לפרנס את כולם , זו בכל אופן המציאות שלי, הייתי שמחה לעבד כל יום עד אחת, כרגע לא רואה איך אפשר לעשות זאת כלכלית, אפילו אם נחשב את שכר הלימוד המופקע שמשלמים לישיבות/ אולפנות ובמקומות מסוימים גם לתלמודי תורה

13:30. לפני הגנים....

הצלחתם במעט לפתוח את האופק הצר שלי בעניין שעות הלימוד במוסד. באמת אני צריכה לעשות סוויץ' ולהבין שהתורה היא ערך מרכזי בחיים וילד שלומד במקום שיש בו תורה זה רק טוב וכמה שיותר יותר טוב. אני גם מסכימה שבנות צריכות גם ללמוד ולקבל העשרה אבל אם מוסד הלימוד נגמר בשעה מוקדמת יותר אולי אפשר באופן פרטי לתת להן העשרה בחוגים.

את משווה המון בין העולם החילוני לחרדי
ובאמת יש המון דברים שונים.
אבל דווקא בעניין חזרה הביתה, ילדי הגנים חוזרים ב4 ויש ילדים במקומות שונים שאני מכירה שהמסגרת עד 6. נורא! לא מכירה בבתי הספר אבל גם בתלמודי תורה יש מגוון שעות, לפי תלמוד תורה.
מה שכן, לילדים כיף לחזור הביתה לאמא שנמצאת בבית, רגועה, אוכל.
זאת השליחות שלנו שהם ידעו שיש להם בית שמחכה להם.
ותכלס בעולם שומר תורה, שבת היא הכי יום משפחתי ואיכות חיים. בלי אייפונים, טלפונים, מחשב הסחות דעת.
אז תסתכלי על כל המכלול!
ובהצלחה בדרככם החדשה!!! לא פשוט בכלל!!!

מאוד חשוב לציין מקום מגורים על מנת לקבל תשובות מושכלות

השעות של הלימודי חול הם בדכ בשלב השני של היום מה שידוע לי..

אצלנו מסיימים בכיתה א בשלוש ומכיתה ב ואילך בארבע, כיתות ז-ח נראה לי בחמש.
לימודי חול זה רק חשבון ומדעים וזה השיעור האחרון בכל יום.לא יותר.

מצד שני לפי התשובות פה
רוב הת"ת לומדים עד מאוחר

תתקשרי ותשמעי מתי חוזרים.

אני חושבת שלומדים שם מקצועות חול - לא יודעת מה וכמה.

ולא יודעת מאיזה גיל חוזרים מאוחר (לא מכיתה ג'.. זה מה שאני יודעת)

שווה לך לברר.

 

בכל מקרה בימינו עם אופק חדש, הרבה בתי ספר יסודיים מסיימים מאוחר יחסית לפעם.

 

את מותק שהגבת
הרגשתי שאת כותבת מהלב כזה לא יודעת להסביר .

כיתה ה- 4

ו- 5

וכן הלאה עד 6 בערב.

 

חב"ד (לא נתניה.)

אם הבנתי נכון, את לא חבדניקית.
אולי ת"ת דת"ל ייתן לך מענה?
או סגנון חרדי- אמריקאי או חרדי- ספרדי. יש סיכוי ששם לומדים מקצועות חול ברמה שאת רוצה ולא גומרים מאוחר.

אגב, אזוי בעיני להשאיר בכיתה א' את אותו מקצוע קבוע לשעות שבהם לא לומדים בפועל ובנוסף לגמור כ"כ מאוחר וזה עוד בלי ש.ב.

אני לגמרי מבינה אותך....

איך הקשר שלכם עם ההורים?
אולי מישהו פוגע בה והיא שומרת בבטן?

זו אחריות שלהם לדאוג לך ולאחותך.לראות מה מציק לה ולפתור את זה.

אם תרצה עצה אתה מוזמן גם לשאול כאן,

קצת יותר רגישות לילד בן 12 לא תזיק ,

[יתכן שזה טרול וגם יתכן שלא]

 

איך את יודעת שיש הורים?

מנין הסקת שהם יראו ויפתרו?

 

היתה לי בילדות תקופה רגישה שהיה אח חולה בבית ואחותי הקטנה היתה במיטה לידי בלילות המון המון בוכה לידי ולא ההיתי יודעת איך להרגיע אותה וזה לא היה בכיוון בכלל אז לשתף את ההורים...

 

 

ולך הפותח אתה יודע מה הסיבה שהיא כל היום בוכה ?

 

אם תשתף יותר כמו למה היא בוכה? ואם אמא יודעת מיזה ועוד ,

אולי נוכל יותר לעזור לך..

 

 

 

 

 

 

יש לך עם מי לדבר על זה?

לאף אחד אין זכות לפגוע בך כולל ההורים והדודים

למורה שאתה מעריך או רב של הקהילה או משהו כזה. זה מצב חמור ביותר ומישהו מבחוץ צריך לחלץ אותך

 

(אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים).  אתה צריך להבין שזה לא באשמתך ושאי אפשר לחיות במצב כזה שהוא

 

סכנת נפשות מבחינה פיזית ונפשית, אם זה ימשך זה יכול להוביל לבעיות נפשיות קשות ולא נראה שמישהו מתכוון 

 

לעזור לך אז תטפל בעמצך, ולא לשכוח להתפלל כל הזמן לבורא עולם שיעזור לך ויציל אותך. (אני ממליצה על כיוון של ישיבה פנימייתית או משהו, שלא תצתרך לחזור לבית, ושזה יהיה כמה שיותר רחוק מהבית)

 

בהצלחה- ממשהי שאכפת לה

 

 

תשמע עצה מכל הלב ותיקח אותה ברצינות! לאף אחד אסור לדבר לאף אחד ככה. אתה בן אדם, יהודי, בן של הקדוש ברוך הוא ונשמע ממך שאתה גם ילד עם המון עוצמה. כל הכבוד לך שאתה מצליח לעבור כאלו דברים קשים ועדיין אתה על הרגליים. אל תשבר!
תפנה דחוף! לפנימייה דתית באזור שאתה גר בו. אם אתה צריך עזרה למצוא מקום טוב שתרגיש בו בטוח רק תגיד ואני אעזור לך!

שק שינה, פנס טוב וכו'

לימודים/טיולים/פינוק/הלבשה/תחביב ספציפי/ספרים

 

איזה תחום?

בס"ד

 

שלום,

 

הוא בתמונה, לא כ"כ איך להתמודד,

 

תודה רבה

 

 

מה שיכולה לשדר אהבה, הערכה, פה-ושם להכין לה משהו. עזרה באופן שמותיר לך זמן גם לעיסוקייך ועולמך.

 

ואפשר לפנות לייעוץ רפואי.

 

או שאבא יעשה את זה איתה - ואם משום מה לא, אז את יכולהלשאול אותה בעדינות, אולי כדאי לבקש מרופא איזו עזרה רפואית לשיפור ההרגשה ומצב הרוח.

 

לפעמים די אפילו בבדיקות דם שמגלות חסר בחומרים מסויימים. לפעמים קצת מעבר.

 

כל הכבוד על האיכפתיות.

 

שיהיה בהצלחה ובשמחה.

לשבת איתה יום אחד ולספר לה כל מה שיושב על הלב,
להודות להעריך את מה שהיא עושה,
ולדבר על מה שמפריע, ממקום מכבד ולא מאשים, אבל כן איפה זה פוגע בך/ בכם,

למשל לא להגיד "את עצבנית" אלא "מפריע לי שיש עצבים בבית"
"מפריע לי האווירה", "הייתי שמח ליותר פרגון" וכד'

ומתוך השיחה אמא תבין מה לעשות הלאה, אבל חשוב לשקף לה איך אתם הילדים רואים ומרגישים את המצב בבית.

בהצלחה רבה!

להיות אמא זה מאודדדדדד מאתגר, אמא סטנדרטית בעצם נותנת את מירב הכוחות שלה עבור הבית והמשפחה ולפעמים זה יכול "לשבור את הרוח". במידה והיא שומעת ומתחברת לשיעורי תורה אני יכולה להמליץ לך על מס' שיעורי תורה שמאוד מחזקים בנושא הזה.
חוץ מזה אני חושבת שלעשות שיחה כזאת פורמלית ש"אני רוצה שהאווירה בבית תשתנה" לא תעזור, בטוח גם היא רוצה בזה ורק צריך לעזור.
עוד משהו, אולי תשמיעו מוזיקת רקע במהלך היום בבית, זה גם עושה פלאים למצב הרוח.
רעיון נוסף ואחרון, אפשר לפי הגילאים שלכם לעשות תורניות במטלות הבית כדי להקל עליה, זה בטוח יעזור.

כל הכבוד על האכפתיות