שחשוב לשדר לילד שזה בסדר שלא תמיד הוא מצליח, ויש לו קשיים ויש לו חסרונות.
ולא להגזים בציפיות ממנו.
גם חשוב לא להגזים בשבחים שאז הוא כאילו חושש להראות שמשהו לא בסדר אצלו.
אני לא יודעת איך זה אצלכם וחלילה לא מותחת ביקורת.
זה פשוט אחד הדברים שצריך לשים לב עליהם.
הייתי מתקשר למורה שלו לברר
ובונה איתו יחד תכנית
התיעצתי כאן לפני חודשיים על נעליים במידה 18
בינתיים עשיתי סקרי שוק
ורציתי להמליץ על חנות אחת במלחה בשם נימרוד -שם לא היה 18 אבל שירות מעולה
ובסוף קניתי ב120 ש"ח בגאולה ירושלים ביחס מלבב ובשמחה בחנות
נעלי רמות רחוב עזר יולדות.
ש.א הלויאתם בשלב הזה?
ש.א הלוילמדתי חנ"מ אז אני בקטע
לכן חפרתי לך.
ואז מדדתי לעצמי נעליים בחנות
זה עזר
ועדיין גם עשיתי בהדרגה
הוא גילה את המספר חמו.
המספר חמו זה מספר שמגיע אחרי שש.
[יש לי את הדיסקים הללו, "שבט אחים", של המשפחה הזאת, מלפני שנים... אם את "קשורה" - כל הכבוד על הכישרון..]
בס"ד
אשמח מאד לעזרתכם.
בתי סובלת מדלקות והפרשות באוזניים חוזרות ונשנות. היא בת שנה וחצי וא.א.ג המליץ לחכות קצת ואם זה חוזר לעשות ניתוח כפתורים. עכשיו זה חזר...
אשמח שתשתפו אותי בנסיונכם בנוגע להצלחתו של ניתוח כפתורים ואם אתם מכירים טיפול אלטרנטיבי יעיל שבאמת עוזר...
תודה רבה!!
כשבני הצעיר (היום בן 12 וחצי) היה בין הגילאים חצי שנה לשנה הוא סבל מדלקות חוזרות, כולל דיקור, שלשולים והקאות, התייבשות, אשפוז, אנטיביוטיקות אחת אחרי השניה וכו'...
הוא הגיע למצב שרופאת אף אוזן גרון אמרה שאין מנוס מניתוח כפתורים.
כמוצא אחרון ניסיתי טיפול הומאופתי, ומהרגע שהתחלנו ועד עצם היום הזה לא היתה לו עוד דלקת, טפו טפו טפו.
יש לי עוד חברות שההומאופתיה עזרה מאוד עם דלקות אוזניים.
בהצלחה!
זה קורה בד"כ עם או בלי טיפול.
אבל - וזה אבל גדול - אם מדובר באחד המקרים שהוא לא מאותם "בד"כ" - אז זה יכול לגרום לנזק בלתי הפיך לשמיעה של הילדים.
אז הולכים לרופא טוב, ואז לעוד אחד כדי לקבל חוות דעת שניה - ואם שניהם אומרים את אותו הדבר, אז עושים את מה שהם אומרים. אני לא חושב שיש הורה שרוצה לדעת שהוא אחראי לכך שהילד שלו חרש.
טיפולים שאינם מבוססים על מדע לפעמים נתפסים כיעילים בגלל שבד"כ, זה דבר שעובר מעצמו עם השנים ללא סיבוכים - אז מי שעשה איזשהו טיפול מהסוג הזה, ייחס את ההחלמה לאותו טיפול למרות שאין שום קשר בין הדברים.
שגרמו לירידה בשמיעה וכמובן לעיכוב בדיבור (בגיל שנה וחמישה חודשים לא אמר אף מילה).
הורדנו מוצרי חלב ותוך שבועיים-שלושה התחיל גם לדבר וגם ללכת - כנראה שהנוזלים פגעו לו גם בשיווי המשקל.
ממה שאני יודעת הצטברות נוזלים באזניים קשורה לחשיפה לאיזשהו אלרגן. אנחנו ניסינו מוצרי חלב כי זה אלרגן יחסית נפוץ והלך לנו, אבל כמובן זה יכול להיות כל דבר.
אגב כמה חודשים אחר כך ניסיתי לחשוף שוב למוצרי חלב בשביל לראות אם יש שוב ירידה בשמיעה. אז לא הבחנתי בשינוי בשמיעה שלו, אבל במשך השבועיים האלה הוא נפל יותר ממה שהוא נפל בכל התקופה מאז שלמד ללכת. הורדתי שוב מוצרי חלב, וגם הנפילות פסקו.
לילד בן שלוש בגלל נוזלים באזניים
השינוי היה הזוי! פתאם הוא שמע מה שדיברנו ורק אז קלטנו שהוא פשוט לא שמע
ובגלל שזה היה הדרגתי לא ממש שמנו לב והתרגלנו לדבר לידו בלי שהוא שומע
ופתאם אחרי הניתוח הוא הגיב לדברים שדיברנו בינינו
או כשרצינו שישמע היינו ממש מפנים את תשומת ליבו ומדברים אליו בקול וברור..
אבל מהשירשור פה אני פתאם חושבת שאולי זה שהוא כל הזמן מנוזל, ועם ליחה זה בגלל המוצרי חלב שהוא מאד אוהב
נראה לי ננסה להוריד ולראות מה קורה
הייתם מגבילים ילד ?
שמנמן שמאד אוהב לאכול ורוצה תמיד הרבה יותר מהנורמלי
לדוגמא אם ילד אוכל מנה של פתיתים ושני שניצלים הוא תמיד צריך עוד מנה שלימה
ואח"כ מבקש עוד ולא עוד שניצל או עוד קצת פתיתים כמו אחותו.
אני מגבילה בשתי מנות. אח"כ אם עדין בא לו משהו אז משהו לקינוח פרי/2 עוגיות וכאלה
הוא תמיד מתעצבן ואומר שהוא עדיין רעב ואני מתעצבנת כי כבר עשרות פעמים הסברתי לו
בנחת, בשיחה כיפית שלוקח זמן עד שהאוכל משביע, ולא טוב לאכול מידי הרבה ומהר כי אז אוכלים יותר ממה שצריך ואח"כ זה מזיק אם לא בכאבי בטן אז בהשמנה וכו וכו'
לדעתי ההסברים והשמירה שלי עזרו והוא התמתן בהשמנה אבל פתאם הוא היה נראה לי ממורמר ושיום אחד כשהוא יהיה מספיק גדול ואחראי לעצמו זה עלול להתפרץ ואז הוא יאכל כל הזמן וכל דבר ויהיה שמן כמו פיל
והכל יהיה בגללי
זה מאוד בריא ונותן תחושת שובע לאורך זמן. ולפעמים הגוף צמא ואנחנו מפרשים לא נכון וחושבים שזה רעב.
לדעתי, לא כדאי להגביל את הילד ולהגיד לו אסור. זה יצור לו משקעים ואח"כ הוא ירצה לפצות את עצמו על כל האסור.
פשוט תנסי להגדיל לו את מנת הסלט או לתת לו לשתות מיים לפני ובתוך האוכל וכו'...
בן כמה הוא?
מה שכן הרבה דוגמא אישית.
אם הוא יראה אותך ואת הבית מתנהל עם אוכל בריא, הרבה ירקות, זמני ארוחות מסודרים וכו' זה יחלחל. תמיד יש יוצא דופן אבל הכלל מראה על דוגמא אישית.
הגבלת ילד באוכל עלולה ליצור אנטי, רגשי נחיתות, השפלה ועוד.
יש כתבה של ערוץ 10 בנושא והמומחים ממש הדגישו. רק הילד הוא זה שקובע כמה ומה יאכל.
התפקיד שלנו כהורים הוא א. דוגמא אישית וב. להנגיש לו אוכל מזין ובריא לולא ג'אנק.
בסוגריים אשאל אם היה מרק, אורז ודג אפוי גם היה מפריע לך שמבקש עוד מנה?
ואני מדברת על אחרי ההסברים, ופירמידת המזון...
ואני באמת מאד משתדלת שהארוחה תפתח במרק ירקות שממנו אפשר לאכול בכיף (ההגבלה היא רק על השקדים
.. אני מרשה רק עד שהצלחת מכוסה בלי שהם טובעים בשלוש שכבות במרק...)
וכנ"ל סלט חי בארוחת ערב אם כי, באופן כללי אני מסבירה לו שלא כדאי להגזים ואם הוא לקח לעצמו קערה אם סלט אין מה לקחת עוד במיוחד שיש עוד אנשים סביב השולחן וכו'
אולי אני מכבידה עליו עם מדי הרבה דברים ומערבבת בריאות עם נימוסים מצד שני תיק תק הוא עמוק בגיל ההתבגרות ואז לכי תגידי להם משהו...
וזה גם לשאלתך גם על אורז ודג אפוי אני מאפשרת לו אותו דבר,(אם כי בפחות יסורי מצפון) לקחת לו עוד קצת, אם זה ממש טעים לו, אבל אני פשוט לא חושבת שנכון לאכול באטרף כמויות אדירות ומיותרות ולהרגיל את הגוף לעודפים האלה
אני מבינה אותו מצוין, גם אני עובדת על זה מאד קשה כל החיים...
ואני גם מאד משתדלת לא להכניס את הקטע של המשמין אלא שזה לא בריא / לא מנומס
האמת אני מנסה לאחרונה עוד משהו, אחרי שהוא גומר לאכול ואמר לי בפרצוף אומלל אבל אני רעב אני אומרת לו אין בעיה, תעשה הפסקה, תתעסק עם משהו אחר, אם אח"כ תהיה עוד רעב תבוא ואני אתן לך עוד.. כי הסברתי לו שלוקח זמן לאוכל מאז שמתחילים לאכול ועד שמגיעה תחושת השובע
אבל הוא תמיד בא! אולי סתם אני יוצרת הרגל חדש גרוע של ארוחות שלא מסתימות?
אוף, מסובך!
איך נכון להתנהג.
אולי הכמויות שאת חושבת שהוא צריך לא תואמות את הצורך שלו?
אולי חוסר באחד מאבות המזון?
הכרתי נערה די מלאה שרופא טען שחסרים לה שומנים בגוף.
אני מחשיבה מנה בשבילו לפי... מנה שלי.
ואני לא איזה יצור דקיק שמנקר כמה פרורים ושבע
הוא מסוגל לאכול כמו בעלי שמגיע מורעב בסוף היום...
תודה לכולכם בכל מקרה.. נפנה עם זה באמת ליעוץ נראה לי..
רק שאני לא אזיק עם שמירה מוגזמת...
אגב, הבת שלי, בערך בגיל הזה, אוכלת קצת יותר ממני, זה מה שהיא צריכה.
אבל היא רזה.
וגם אצלו אני מרגישה שזה לא סתם אכילה מוגברת של ילדים בגדילה מואצת של הגיל הזה וגם נכנס לו מאיפשהו לראש שלהיות שמן פרושו להיות חזק...
מאז שהתחלתי לשים לב שהוא משמין, הסברתי לו את כל הנושא
ועשיתי כל מיני שינויים כמו הקטנה של הקערות של הקורנפלקס, מרק ירקות / סלט חי בכמות יותר גדולה אצלו בכל ארוחה
וגם כללים חדשים בנוגע לאוכל לדוג' שאפשר לאכול 2 מנות בארוחה ולא עוד ועוד אלא לאכול לאט כדי לשבוע ואחרי שאוכלים לקום ולעשות דברים אחרים כי לוקח זמן לשבוע..
והוא חכם ומקשיב ומבין אבל גם מתעצבן עלי ... כי הוא אוהב לאכול
אבל תכל'ס ההשמנה נעצרה, ובגלל שהוא כל הזמן גובה הוא נראה עכשיו (אחרי תהליך של שנה בערך ) הרבה יותר טוב הוא לא רזה אבל אני גם לא חושבת שכולם צריכים להיות רזים אפשר להיות יותרמרופדים ולאכול בכיף אבל לא לפתח הרגלי אכילה מטורפים שיהפכו אותו לשמן ממש.
אבל יום אחד הוא כ"כ כעס עלי כשאמרתי לו שהארוחה הסתימה והוא יכול לקחת לו איזה פרי או 2 עוגיות לקינוח שפתאם חשבתי שאולי לטווח הארוך אני מקנה לו תאווה נוראית לאכול בלי חשבון ולא הרגלים נכונים כמו שחשבתי עד עכשיו
אני כבר לא כ"כ בטוחה בעצמי כמו שהייתי עד עכשיו, ולא רוצה לעשות חלילה נזקים..
יש תחום מומלץ שכדאי לפנות אליו? רופא ילדים/דיאטנית או משהו מהתחום של יעוץ רגשי/פסיכולוג ילדים?
תודה בכל מקרה על התגובות!!
בס"ד
שלום וברכה!
אני שמחה לשמוע שאת ככה מפעילה הרבה חשיבה איך נכון לפעול במקרה מורכב שכזה..
מהניסיון האישי שלי בתור ילדה שמנה, הדיאטניות אף לא ענו לי על הנקודה הבעייתית, כי תמיד הן רק הגבילו מה לאכול ומה לא לפי מה שהספרות אומרת בלי לבדוק ממש מה הצרכים שלי. (הן יחסית לגבי הפיזיים ובוודאי שלא לגבי הנפשיים שכן, אוכל הוא גם חלק מצורך נפשי..[לכן מברכים בבורא נפשות: "להחיות בהם נפש כל חי"])
אז ממילא לא יכולתי להקשיב להם.. ואני יכולה לומר לך שמהניסיון שלי: אבא שלי וסבתא שלי בהרבה הזדמנויות העירו לי על זה שאני צריכה לטפל בזה וככה זה לא מקובל להיראות ולא בריא, ותמיד זה רק גרם לי להילחץ ולרצות בגלל הלחץ לאכול יותר. לעומת זאת אמא שלי היא טיפוס מאוד מקבל, תומך, ו- אני מגדירה את זה: אוהבת ללא תנאי, אבל ממש! (: אני יכולה לומר לך שכשהחלטתי לעשות ספורט ולהרזות, וגם אני מצליחה יותר ויותר לקנות בעזהי"ת הרגלי תזונה נכונים- זה הרבה יותר בזכות אמא שלי אם לא רק.. זה ממה שלי יצא להתנסות בזה..
אני חושבת שזה תלוי גם בסוגי טיפוס אישיות- אם הוא ממש רגיש אז בטח שזה לא יעזור לו שתעירי לו, הוא צריך לב ואהבה בלי תנאי, ואם הוא "שכלתני" יותר והוא פשוט באמת לא יודע כמה נכון לאכול ומתי מרגישים שובע, אז אולי כן יעזור לו שתלמדי אותו.. אבל האמת שבמקרה הזה זה פחות נשמע שזה מה שחסר לו..(ההסברים)
בהצלחה ממש! בעזהי"ת (:
וזה ממש יפה שאת שואלת ובודקת מה הדרך הכי נכונה ולא פועלת יישר מהרגש ובחוסר סובלנות.. אשרייך!
לדעתי החשש הזה קצת מפריע לך להתנהל מולו נכון.
שימי לב שגם היום הוא אוהב לאכול ואין לו ממש גבולות בעניין הזה. אם זה יהיה כשהוא יגדל- זה בכלל לא יהיה בגלל שהגבלת אותו, אלא בגלל שזה האופי שלו.
לדעתי לא נכון לחשוב על ההשלכות העתידיות של התפקוד שלנו כהורים. אנחנו פוחדים לעשות מלא דברים בגלל המשקעים שזה ייצור אצל ילדינו. זה משתק אותנו וכך אנחנו מאבדים את הסמכות ההורית.
בעלי שמן. כבר בתור ילד היה שמן. ההורים שלו תמיד דאגו לו, דיברו איתו, הסבירו לו (דרך אגב שני ההורים שלו שמנים... אז לא מבינה מה הם רצו ממנו...), הבטיחו לו מתנות ענקיות אם יוריד במשקל.... אבל לא הגבילו אותו באוכל, בדיוק בגלל שחששו שזה יתפרץ כשהוא יגדל. ומה קרה? הוא המשיך להשמין. ולמרות שלא הגבילו אותו- עד היום הוא אוכל המווווון.
ילד שאוהב לאכול לא יכול להפסיק לבד כשלא מגבילים אותו. אפילו למבוגר זה קשה. איך אפשר לצפות מילד להגביל את עצמו לבד? כמו שאנחנו מגבילים אותו במינימום שעות שינה, כך גם נגביל אותו באוכל. אם הוא מקבל את מה שהוא צריך ואף מעבר לכך- זה בסדר, זה נצרך, והגבולות הם חלק מן הצרכים שלו.
כמובן אם את לא רגועה- כדאי שתבררי אצל דיאטנית טובה כמה הילד צריך/יכול לאכול. ובהתאם לזה- לדעתי נכון מאוד להציב גבולות. ילד שמקבל שתי מנות מכובדות- הגיוני מאוד להגיד- עד כאן, ולא יותר. לא צריך להיבהל מזה שהוא בוכה שהוא רעב (מה משמעות 'רעב'? הוא אחרי ארוחה מלאה. הוא לא באמת רעב. כשהוא אומר 'רעב' הוא בעצם מתכוון 'רוצה עוד'). כמו שאת לא נותנת לו בתחומים אחרים לעשות מה שבא לו- גם לא באוכל. הגיוני מאוד.
ועוד משהו שאולי יעזור לך: לי יש ילד בגיל הזה גם כן, שאוהב לאכול. אני אומרת שאין לו רצפה לבטן. כמה שהוא יאכל- תמיד אפשר עוד... אני משתדלת לתת לו יותר חלבונים, כי זה יותר משביע והוא אוהב את זה. למשל אתן לו עוף יותר גדול, ואם מבקש תוספת אתן לו מהחלבונים שאנחנו אוכלים (אם נשאר) ולא מהפחמימות.
בהצלחה!
גם אני חשבתי ככה, ולכן באמת שמתי גבולות , ולא לוחצים בכלל לטעמי אבל לאחרונה קצת אבדתי את הבטחון היו פעמים שהוא היה מדי מתוסכל ולפעמים ראיתי אותו לוקח נשנוש כמו עוגיה/קובית שוקולד כשהוא מסתיר ממני כמה הוא לוקח (במן הסתרות משעשעות של ילדים שגורמות לנו פתאם להבין איך בעצם ההורים שלנו ידעו עלינו כמעט הכל ...) לכן החלטתי לעצור ובלדוק את הנושא והדרך הנכונה..
טוב לשמוע גם את הצד שאיתו התחלתי את המסלול
אגב, הקטע הזה אם ה"אני רעב" האומלל הזה בסוף האוכל דוקא לא מעורר את רחמי אלא מרגיז אותי ואני אומרת לו שאין אני רעב אחרי האוכל! אולי זה מאד טעים לי ובא לי עוד וכאלה...
טוב, אני אעדכן בעז"ה בהתפתחויות...
תודה לכולכם!!!!!!!!!!!!
ילד צריך סמכות הורית וגבולות בהרבה תחומים וגם בתחום האוכל.
בתור ילדה הייתי רזה אבל נורא אהבתי מתוקים, וזה עשה לי גירודים בעור.
אז אמא שלי הגבילה אותי, ועמדה על זה שאוכל אוכל ומתוקים ממש קצת. אז הצטערתי אבל היום אני מבינה שהיום אני משתדלת לאכול נכון ולא לגמור חבילות ממתקים הרבה בזכותה...
היא הסבירה שזה לא בריא והגבילה וראיתי שזה מאכפתיות אפילו שלי היה לא נעים.
אמא שלי הגבילה במתוקים ובשאר הדברים - לא הייתה צריכה. אז היום ב"ה יש לי שליטה על כמויות מתוקים שאני אוכלת ואני מרגישה טוב עם זה
ומבקשת שיפנה אותי לכתובת המתאימה. בהצלחה!
צריך לזכור שהוא עדיין ילד, ובגיל הזה מתפתח אצלו הדימוי העצמי.
אם יגבילו אותו באוכל והוא יתחיל לשים לב שכל הזמן בוחנים כמה הוא אוכל
ומה הוא אוכל, ורק אותו (לעומת האחים הרזים..) זה יכול אולי לגרום לו
לפתח דימוי גוף שלילי והפרעות אכילה.
כל הוא לא נמצא בעודף משקל מוגזם, והאוכל שהוא אוכל בריא ומאוזן והוא עושה
פעילות גופנית, בעיני שיאכל בכיף.
הוא עדיין ילד, לא צריך להכניס לו לראש מחשבות של "לא נותנים לי לאכול כי אני שמן"
כי זה יכול עשות הרבה נזקים...
בעיני תניחו לזה וחכו שהוא יגדל. יש סיכוי שכשהוא יצמח לגובה זה יתאזן, וגם אם
לא בשלב מסוים כשהוא יתבגר יותר זה בטח יפריע לו ואז הוא מעצמו ירצה להוריד
במשקל ותוכלו להתחיל איתו את התהליך הזה כשזה מגיע ממנו, ואז זה יהיה הרבה יותר אפקטיבי...
שיאכל כמה בשר שהוא רוצה, כמה עוף שהוא רוצה, כמה דגים שהוא רוצה, כמה ביצים שהוא רוצה, כמה ירקות ירוקים שהוא רוצה, בסלט או סתם ככה. אפשר גם פלפל ועגבניות. אבל בלי רטבים כמו "אלף האיים" וכדומה. לתיבול השתמשי בשמן, קצת לימון ומלח בלבד. כשאת מגישה ביצים, או בארוחת דגים [אפוי, מטוגן או מבושל -- לא משנה] את יכולה להוסיף לו גבינה צהובה. פחות או יותר אחרי 4 ימים בלבד [שבהם הוא יאכל הרבה], התיאבון המיותר ייפסק מעצמו !
לא רק הפחמימות שמקורן בממתקים, אלא גם אלה שבאות מדגנים [אפילו מאלה שהם כביכול בריאים], מעודדות תיאבון וגורמות להשמנה. לכן, סוכר, אורז, פתיתים, איטריות, תפוחי אדמה, בטטות, שלא לדבר על עוגות, עוגיות ושאר ממתקים -- אסור שייכנסו הביתה. כמובן, היה רצוי שגם בחוץ הוא לא יאכל את הדברים הללו -- אבל זה מחוץ לשליטתך. יש להימנע ממאפים לגמרי. אין להכניס קמח לתבשילים כדי להסמיך אותם.
רק בשבת, בזמן הקידוש, יש להרשות לו ביס אחד של חלה [לא מתוקה !] או פיתה. מהיין של הקידוש הוא יכול ללגום לגימה אחת. עדיף שהיין הזה לא יהיה יין מתוק. [גם יין לא מתוק משמין כי אלכוהול פועל בגוף כמו סוכר .] מכיוון שבדיאטה הזאת כמות הסידן מוגבלת [רק 5 "דפים" של גבינה צהובה], חשוב שיאכל הרבה סרדינים. בסרדינים יש הרבה סידן. אחרי כמה שבועות אפשר לנסות לתת לו חצי כוס חלב בבוקר וחצי כוס חלב בערב. אם הוא לא מתחיל לזלול שוב, אפשר לנסות להעלות את כמות החלב בהדרגה עד לשתי כוסות ביום. [בכל כוס חלב יש 12 גרם סוכר, וזה מגביר את התיאבון. יתכן שאת לא מרגישה את הסוכר שיש בחלב אבל הוא ישנו שם. קוראים לסוכר הזה לאקטוז.] מה שמיוחד בדיאטה הזאת, זה שהוא יכול לאכול כמה שהוא רוצה מהדברים המותרים. אף פעם לא רעבים. בהצלחה!
דיאטנית שדיברתי איתה אומרת שאם רוצים להרזות צריך לצמצם פחמימות כמו אורז תפו"א בטטה וכו', אבל לא לגמרי להפסיק לאכול. וממתקים רק פעם בשבוע. וזה למבוגרים. נראה לי שלילדים יש עוד יותר "קולות"
לא נראה שבמקרה זה, אם התאור של האמא מדויק, זאת רק בעיה של "לאכול באופן מאוזן". הבעיה אצל הילד הזה נראית רצינית ביותר. לכן,
א. אם משאירים את הבעיה "לכשיגדל", הבעיה תהיה הרבה יותר רצינית והוא עלול לחלות בסכרת, מחלת לב ושאר מרעין בישין. הוא עלול להיזדקק לניתוח קיצור קיבה שהוא כשלעצמו דבר מסכן חיים.
ב. זה לא נכון שלילדים דיאטה כזאת קשה יותר מאשר למבוגרים. יש דוגמאות. למשל, ילדה עם סיליאק פיתחה גידול סרטני בראש. [היום ידוע שיש קשר בין סיליאק וגידולים כאלה]. הדרך לטפל בסיליאק היא -- להימנע מגלוטן. גלוטן נמצא בחיטה. הילדה הבינה שעליה להימנע מכל דבר שיש בו קמח -- והגידול נעצר ואף נסוג ! [מדובר בילדה בערך בגיל הזה]. ילדים שחסר בגופם מרכיב מסוים, אינם יכולים לעכל כראוי פנילאלאנין. אם הם לא נמנעים ממאכלים מסויימים הם נעשים מפגרים שיכלית בצורה קשה ביותר. לכן, מחזיקים אותם בדיאטה מסויימת מינקות ועד גיל שבע. בגיל שבע, הם יכולים להתחיל לאכול אוכל רגיל. האמיני לי
[נשואה +2], מצליחים לעשות את זה כי האלטרנטיבה איננה אופציה. בסיפרי פסיכולוגיה מסויימים שנלמדים באוניברסיטאות בארה"ב, מראים תמונה של ילד וילדה. אח ואחות. הילד היה הבכור להוריו. הוא מפגר בצורה קשה -- ורואים את זה עליו. אחותו ילדה בריאה, יפה וחייכנית. מה שקרה, זה שכשהאם הרתה עם הבכור, הם לא ידעו שלעובר יש בעיה כזאת. רק אחרי שעבר זמן מסוים התברר שהוא מפגר. עשו לו בדיקות וגילו את הפגם הגנטי הזה. לכן, כשאחותו נולדה, מנעו ממנה את המאכלים האסורים עד גיל שבע -- והיא לא נפגעה !
עלייך לשים את הדגש על הקטע החברתי - ילדים בבית ספר אוהבים באופן כללי
להתגרות בילדים שנראים שונה מהם גם בבתי הספר של הציונות הדתית, ועלייך להסביר לו
שאם הוא רוצה שמעמדו החברתי בבית הספר יהיה לשביעות רצונו הוא צריך להיראות טוב
מבחינת נראותו החיצונית, ושאם בעתיד הוא רוצה שידוך מוצלח ולא שידוך סוג ג'
הוא צריך להיראות טוב מבחינה חיצונית כדי שיהיו לו המון הזדמנויות שידוך.
כאשר מסבירים לילדים בגיל הזה את מעמדם החברתי הם משכילים להבין לבד
שעליהם לשמור על מבנה גוף מטופח ואף מתחילים בכושר גופני ביוזמתם האישית.
להסביר לילד בן 9 שלא יהיה לו שידוך טוב כי הוא שמן?!
מה נסגר איתכם אנשים??
חלקכם ממש האירו את עיני!!
דוקא על הדימוי העצמי אני לא חושבת שצריך לדבר וכשניסיתי לגשש אצלו מה הוא חושב הוא הסביר לי שמי ששמן יותר חזק ואף אחד לא מתחיל איתו ... למזלי אני יודעת מי נחשב אצלם הכי מהיר וחזק בכיתה כך שיכולתי להזכיר לו שההוא דוקא חתיך מאד אבל מזה הבנתי שגם אם הוא חושב או אומרים לו שהוא שמן זה לא מפריע לו אולי להפך...
וזה בגלל שכשאני הייתי ילדה, כמוהו, שאוהבת לאכול הרבה וקצת שמנמונת, אחים שלי צחקו עלי כל הזמן שאני שמנה .. ואותי זה מאד העליב.
דוקא ההורים שלי היו ממש מקסימים וגם דאגו להרגלים נכונים וגם היו סבלניים ואני לא זוכרת שהגבילו באופן מיוחד למרות שלפי כל ההתנהלות שלהם בכל בתחומים אני בטוחה שכן. וכל מה שאני היום רזה ושומרת זה באמת השילוב של ההרגלים מהבית וההבנות שלי היום, בתוספת הרצון להיות רזה והמודעות לבריאות.
בכל מקרה , אני דוקא מתמקדת בקטע הבריאותי ואגב באופן כללי אני מאד משתדלת שהתזונה בבית תהיה בריאה.. קמח מלא, המון ירקות ופרות, עוגיות קווקר מרקים עשירים ירקות מבושלים וכן הלאה(והוא אוהב מאד ואוכל מלא ירקות ופרות וגם מהם הוא אוכל הרבה... אבל על זה אני באמת לא אומרת מילה אם הוא מגזים ממש אני מעירה לו שזה לא מנומס, ויש עוד אנשים בשולחן וכאלה...)
אבל אני לא קיצונית בתחום ובמקרי חרום יאכלו גם צ'יפס ונקניקיות (עם סלט.. )
ועוד דבר, את השינויים וההגבלות בכמויות האוכל החלנו על כל המשפחה כולל הבת הגפרורית שלי שביום שהיא מממממש מורעבת אוכלת סנדביץ שלם. ואח"כ לא מכניסה לפה שום פרור 4-5 שעות לפחות ואפילו ממתקים היא תעשה טובה ותנקר אם זה משהו שהיא ממש אוהבת..
ואם פתאם נחה עליה הרוח והיא מבקשת עוד קצת יותר ממה שנקבע בחוק אני בצער (עד שהיא מתלהבת מאוכל...) אומרת לה שלא כדי שאחיה הגדול לא ירגיש דפוק שמגבילים רק אותו
ולסיכום.. בדקתי והוא באמת בעודף משקל לגילו. אמנם לא גבוה מאד אבל עדיף למתן . ההמלצה היא למדוד אוכל במנות (כוס/גרמים) ולבדוק את כמות הקלוריות היומית ואם יש עודף לבדוק עם הילד מה אפשר להחליף בדברים עם ערך תזונתי גבוה וערך קלורי נמוך.
הרבה עידוד והסברה בענין הבריאות כנ"ל ולא ההשמנה
וכל השאר כמו שאני ב"ה עושה
זכה באמא משקיעה....נשואה+2אבל סתאם בשביל הקטע אם הילדה הרזה שלך אני ההיתי דוחפת לה בלי שהוא יראה איזה משהו ושולחת אותה לבחוץ ושתאכל.. פשוט בלי שיראה אההמ אני עדיין ילדה ולא שאני עפה על עצמי אבל עברתי את גיל 13 ואני פחות מ30 במשקל אני לא אנורקסית אבל ככה זה אצלי ואני לא יכולה לגמור צלחת! ובקושי רבע ויום שלם לא לאכול זה לא כזה נורא אני לא רעבה ויש לי חיים ו....יום צום זה יום רגיל קיצר אני מכירה את זה אבל אם היא רעבה שיהיה לה כוחות אז תדחפי לה משהו ושתאכל בלי שיראה....הוא לא שומר המטבח נכון? אבל תשמעי כל הכבוד פייששש אני ממממש מעריכה אותך וישח כוח גדול חזקו ואמצוו
מהצד של הילדים!
אפשר להשתדל מאד בשביל ילדים-ואכן יש ילדים שזה עוזר להם, אבל אל תתחילי לפתח נקיפות מצפון. תתיעצי! תתאמצי כמה שאפשר! אבל אל תאכלי את עצמך אם לא תצליחי. יש סביבי כ"כ הרבה דוגמאות לכאן ולכאן שילדים יצאו שמנים או לא יצאו שמנים וכעסו על ההורים. סבתא שלי השגיחה על האכילה של אמא שלי כשהיא הייתה ילדה. אמא שלי לא הייתה שמנה אבל היה לה חסכים והיא כל הזמן אמרה לנו שהיא לא תעשה את זה לילדים שלה. אני הייתי ילדה שמנה כי יכולתי לאכול בלי הגבלה וכל הזמן היה בבית עוגות ונאלצתי לתפוס את עצמי בנערות ושאלתי אותה למה היא לא אמרה לי כלום, למה היא לא ניסתה להפחית בעוגות.
מה אני יעשה אם יהיה לי ילד שמן? אין לי מושג, רק להתייעץ ולהתפלל
לילדים בגילאי 4-6
"הפכתי" את האינטרנט ולא מצאתי, אשמח אם מישהו מכיר משהו..
תודה, חג שמח! 
באחד הספרים שלה, אני לא זוכרת אם "שלום לך אורחת" או "נחמד מכל ימים".
סיפור על משלוח מנות לעולה חדשה.
יש לך איך להגיע לספרים שלה?
בכלל, אני ממליצה שיהיו בבית. הם נפלאים.
מצאתי אותו באינטרנט..
תודה
היי כולם,
בני יחגוג בעזרת ה' בשנה הבאה את גיל 3. 22.12
(לא יודעת אם יהיה חלאקה, השיער שלו קצר מאוד ודליל)
מכיון שזה יוצא בחורף, לא שייך ללכת לרשב"י, או לאיזה מקום אחר פתוח.
מישהו יכול להמליץ לי איפה לחגוג את היום הזה,
במקום סגור- באזור ראש העין? (ולא יקר..)
בגלל שהבית שלי פיצפון, אין בו מקום לארח את המשפחה.
אני רק צריכה מקום סגור.
לא יודעת אם בית כנסת מותר,
ואולם.. נשמע לי יקר :/
אני אברר, כנראה שזה יהיה הכיוון שלי..
כי אמנם זה רק יומולדת, אבל יש גם את החלאקה שקצת מייחד מסתם יומולדת
תודה רבה על העצה!!
25 מ"ר. אין לי מקום לארח את המשפחה...
ואי אפשר בחצר, בגלל שזה קורה בחורף, ויהיה קר...
בבית ההורים לא יהיה מקום למשפחה המורחבת,
כנראה שאלך על כיוון של אולם של ביכנ"ס.
ההחלטה הסופית (לרגע זה.. חח)
אולם של בית כנסת.
תודה רבה לכל המגיבים והמגיבות!
אם כן זה המון זמן ... כדי להחליט מעכשיו .
אולי תזכו בפייס , ותהיה דירה גדולה יותר .
דברים יכולים להשתנות מרגע לרגע , במיוחד אצל ילדים .....
בהצלחה בכל אופן.
רק נתפלל שישתנו לטובה!!
חולצה ארוכה אבל לא חמה מדי, סוודר, מעיל אם צריך...
מכנסיים וחצאית - פחות מתעכבת על עוביים.
כלנית אדומההעוגבארוחת בקר : מעדן או שוקו (בשקית) או שמנת .
גינה , חומוס (ביתי או קנוי) , סלטים (חצילים , ביצים , כרוב אדום מטבוחה ....).
לחמנייה או חלה ביתי. אולי ירקות חתוכים .
(משהו בסגנון ....)
ארוחה לפי צבעים (או לפי נושא)
צבע חום : חלה /לחם (קמח מלא ) , שוקו , שוקולדים ,מעדן חום .
צבע ורוד: מיץ (תות בננה , פטל ), מעדן ורוד -בדאי (תאומי /גמדים ורודים), סוכריות ורודות ....
ועל זאת הדרך .
* משהיא פעם ספרה לי שהיא עשתה (לא עשית בעצמי)
לקחת נושא ולהכין את המשלוח לפיו .
סרט/ משחק כדורגל : פופקורן , בקבוק קולה , פיצוחים ,בירה ....
מאיזה גילאתם מחפשים?
מה הסגנון של התחפושת?
תקציב?מכינים או קונים או מלווים?
אישית-
אם אני אחפש אותה-אז למשהו נח
נגיד תחפושת מבד עם רוכסן
יש רעיונות?
עלה לי בראש דובי וכאלה.
מאיפה משיגים?
מתואמתאז באמת - להלביש משהו נוח, ולא להשקיע מבחינה תקציבית.
המלצה שלי: אפרוח. משתמשים בבגד צהוב של הילד (עדיף פרוותי/קטיפתי שכזה), מכינים כובע מבד לבד צהוב, מחברים לו עיניים זזות ומקור מבד לבד אדום - ויש תחפושת חמודה.
ואם את בכ"ז רוצה לקנות - במקס-סטוק ודומיו יש הרבה תחפושות, יחסית בזול. צריך לשים לב למידה.
דובון כזה פרוותי שהוא תחפושת לברווז. על הכובע היה "מקור" כתום.
עלה ארבעים שקל כמדומני. מצאנו גם כובעים של ברווזים לעצמנו בכפר השעשועים בסנטר 1 אז היינו כולנו מתאימים.
אבל לוקח לזה כמעט חודשיים להגיע אז לא רלוונטי לך השנה. תזכרי לשנה הבאה! השנה הזמנתי משהו מאוחר מדי אז אי"ה נשתמש לשנה הבאה.. אם הוא יגיע, לא תמיד מגיע מהסינים האלה.. 
ואני בטוחה שיש למצוא כל מיני דברים בזול בגאולה וכו'. בונים על זה השנה..
מחכה ומצפהא. בכל זאת זה בד"כ לא נוח.
ב. הדמות השונה של עצמם מפחידה את הקטנטנים. (שיקול זה אולי פחות רלבנטי לגבי עד חצי שנה כי ממילא לא מבינים כלום)
ג תפסיקו לדאוג. יהיו להם בע"ה עוד הרבה שנים להנות מזה. כל דבר בזמנו.
ד. חבל על הכסף למשהו שבשביל הילד חסר כל משמעות.
ה. בחלק מהתחפושות יש גם סיכון בטיחותי.
ו. אצלנו במעון תמיד מוציאים את המכתב הקבוע לפני פורים שאוסר תחפושות מהסיבות שכתבתי ועוד כמה שאני לא זוכר.
עם איזה חיה.
וכמו שכתבתי למעלה אתם יכולים לחפש משהו קטן תואם לעצמכם שתהיה תחפושת משפחתית.
ש: אתם מתחפשים בפורים? אם כן למה , אתם מתחפשים?
ולנשים שבנינו שהולכות אם כיסוי ראש (מלא) זה לא מפריע /קשה למצוא משהו נורמלי לתחפושת ?
(חוץ מפאה שמעצבנת ומגרדת ...)
ומה אם הילדים הגדולים יותר ? הם לא מתחפשים?
(גלאי בית הספר היסודי -חטיבה , למשל )
אשמח לשמוע תובנות שלכם . אז יאלה צאו לדרך ....
לשבת ולקרוא, להסיבר, לתת להם לשאול, וכו' וכו'
גם ספר שיהיה נגיש להם בלעדי זה גם כיף.
בכ"ז השפה התנכית לא ממש זמינה לילדי גן וכיתה א..
תודה!
סיפורי הנ"ך לילדים.
ממליצה על זה, יש שם 9 כרכים ותואם את מה שנאמר בתנ"ך...
אם את רוצה גם ישר את הרב עמנואל תהילה שמוכר דיסקים והוא פשוט מרתק!!!!!
יש אתר באנטרנט תכתבי בוגל הרב עמונאל תהילה ותראי שם.
הרבה מבוגרים אוהבים מסכים וילדים אוהבים מסכים. 
האם זה באמת כ"כ טוב? מצד אחד יש הרבה אתרים מצוינים ומועילים ומחכימים כמו ערוץ 7, וערוץ מאיר לילדים וגם למבוגרים.
מצד שני כשהילדים ( וגם אנחנו) הרבה זמן "על המחשב" העיניים מתעייפות, אולי אפילו הראייה מדרדרת, האנשים פחות מתקשרים אחד עם השני, ופחות עסוקים במטלות שלהם.
השאלה שלי בעיקר על הילדים.
האם אתם מגבילים אותם ועד כמה? איך אתם מצליחים להגביל אותם (אם בכלל)? מה היתרונות ומה החסרונות מהשימוש שלהם במחשב?
כמובן אני מתכוונת למצב שבו יש חסימה של תוכן לא טוב ( כמו אינטרנט רימון).
שישחקו במשחקים ממשיים, שישחקו עם האחים, חברים..
ילד מפתח כחות וכשרים ע"י העיסוקים הממשיים. העולם הוירטואלי לא כך. יוצר תלות שיש בה, לדעתי, ניוון מסויים, מוטורי, רגשי, שכלי, חברתי.
בגיל ממש קטן - זה לחלוטין גרוע.
בגיל שמעבר לכך, תלוי בסביבה ובמושגים. גם אם רוצים, אפשר בהחלט להגביל - משהו מסויים בערוץ מאיר, חצי שעה ביום וכד'.
זה אפשרי לחלוטין. ומה השאלה "איך אתם מצליחים".. ילדים בגיל צעיר, אמורים לשמוע להוריהם בעניינים האלו..
אלא שצריך לעשות דברים בחוכמה. אם עושים מזה ענין גדול, ש"מגבילים" אותו - אז זה יוצר רצון לההיפך.
צריך שתהיה תעסוקה אחרת, מעניינת. מחשבש נמצא במקום מסויים בבית (ברור שלא אישי לכל ילד קטן..), ואפשר זמן מה אם צריך - וזהו.
ילדים שגדלים כך, אין להם ענין מיוחד דווקא במחשב.
וגם - יש שוני בין ילדים, צריך לשים לב לכך. יש ילדים (לא מדובר על קטנים ממש), שצריכים את זה יותר, ויש פחות. צריך להיות ערניים לענין ולהלוך כנגד רוחו של כל אחד.
[שמעתי בדיחה, שיש בה המחשה קצת של דור שגדל על זה... חייל נמצא באימונים; שואלים אותו, מה אתה עושה אם מגיע אוייב ממול - "יורה ישר" ומה אם אחד מכאן ואחד מכאן - "זורק רימון לשם ויורה לשם". ומה אם משלושה כיוונים - "לוחץ esc ויוצא מהמשחק"...]
במיוחד אם הוא אוהב תוכנית מסויימת.
איזה משחקים ופעילויות עוזרים לכם שיעזוב את המחשב?
האם יצא לכם להפחית להם שעות צפייה? איך זה השפיע?
שהתשובה טמונה בשאלה.
את שואלת על "הפחתת שעות צפיה"..
אני דיברתי על מה שעושים לכתחילה.
ולכתחילה, לא כדאי שילדים קטנים יתעסקו עם המחשב. בוודאי לא זמן ממושך.
וגם כשנותנים משהו כמו איזו תכנית בערוץ מאיר - אז זהו ודי..
אם יש מצב נתון, אז כבר משהו קצת אחר.
תלוי מה הגיל של הילד. את יכולה להסביר לו שאמנם זה מענין, אבל יותר בריא לילד שישחק, יזוז, לא ישב הרבה מול המחשב. ולכן, את נותנת לו להחליט איזו תכנית/ות הוא הכי אוהב, ותראו ביחד שזה לא יוצא יותר מידי זמן - ושאר היום, מחשב סגור, משחקים ועושים דברים מענינים.
ואז את יכולה גם לתכנן איתו איזה משחקים הכי אוהב.. ולהשתדל שיהיה לו.
כשהם צופים הרבה במסך גם העצמות נחלשות גם השרירים, גם מתרגלים לאורך חיים של "כמה שפחות לזוז". ואחר כך קשה לשנות את זה.
חוץ מזה אני זוכרת שזה ממש כיף לרוץ בגינה ולשחק עם ילדים אחרים בחוץ. חבל שבגלל מחשב יפסידו את זה.
מהרגע שהם במחשב הם לא עוזבים אותו לשנייה! צריך להגביל אותם!!
נניח- יום שישי, חצי שעה בצהריים.
ואז ההרגשה היא שהם מילאו את הצורך הזה במסך ומצד שני זה לא משתלט להם על כל הזמן הפנוי.
עם גדולים זה קצת יותר קשה.
אני הסברתי לגדולה שלי מה הבעיה בזה ולמרות שהיא מאוכזבת מה"לא" שלי- רוב הזמן היא משחקת משחקים רגילים ולא מול המחשב
נראה לי בעתיד היא תודה לך על זה שלא ויתרת לה.
העיקר שאתם בכיוון הנכון.
זה כואב, אבל אפשר לתקן.
הרי אפילו המבוגרים משנים הרגלים אז בטח ילדים שהם יותר גמישים.
להראות להם מחשב, ושיתעסקו בו, זו טעות חמורה. גם אם ההורים ירמו את עצמם..
ילד צריך לשחק, פיזית, להסתכל בספרים, לשמוע סיפורים, מוסיקה נעימה, לנהל אינטראקציה רגשית, שכלית, חברתית, עם המשפחה והסביבה, לקלוט אוירה של תורה ומידות טובות - ולא להיות מושפע מהמשיכה החזקה של הדבר המקרין והוירטואלי הזה.
אם היתה טעות, אכן צריך תהליך נחוש של גמילה והקניית הרגלים ותכני תעסוקה אחרים.
רק איחלתי הצלחה,וכתבתי שילד הוא גמיש, ובד"כ יותר קל לתקן הרגלים אצלו מאשר אצל מבוגר.
נראה לי גם שאפשר לתת להם זמן קצר ביום לראות תוכניות טובות כמו ערוץ מאיר לילדים, עם זמן מוגדר מראש. ורוב היום שישחקו, שיקראו ספרים, שילכו לגינה וכו'.
לא כתבתי "כנגדך".. אני גם מצטרף לאיחולים.
רק הערתי על הנושא בכללותו, וגם על כך שיש צד שאצל ילדים קטנים זה חמור יותר. ובוודאי צריך להתאמץ לשנות הרגל לגמרי.
[גם זמן קצר לתכניות ראויות אם חושבים שכדאי, אם אין חשש להיסחפות, זה עוד לא בגיל הזה]
אם אתם באים לשטוף כלים ולהכין אוכל במקומי
בזמן שאני משחק בעצמי
אבל מאוד יכול להיות שהסיבה משמעותית לילד הזה שסובל מהפרעת קשב וריכוז.
כשילד רגיל שהתמונות כל הזמן מתחלפות לו מול העיניים קשה לו להקשיב למורה. כשעבדתי כמורה הייתי צריכה כל הזמן לשנות פעילויות לילדים ביסודי.
אבל לא נראה לי שכל ילד שצופה הרבה במסך תהיה לו בעיית קשב וריכוז.
בתור ילדה צפיתי הרבה בטלוויזיה ( שזה על אותו משקל כמו מחשב) והייתי תלמידה מצטיינת.
אבל נראה לי בכל מקרה כדאי להקטין להם זמן צפייה כמה שאפשר.
בס"ד
שלום,
האם טיפול בקינגסיולגיה זה נכון? או שזה שטויות?
תודה רבה
אבל לא שטויות.
הילדים שלי סבלו מדיסלקציה חמורה והתגברו עליה בעזרת שיטה שקינסיולוגיה היא אחד היסודות שלה.
אבל אני לא מספיק מבינה בזה.
קינסיולוגיה שימושית – חשיבה חדה
אני מניח שאת מתכוונת לקינסיולוגיה שימושית. (בניגוד לקינסיולוגיה במשמעות המקורית של המילה).
מבחינה לא מדעית - יש אנשים שמאמינים בזה. (כשם שיש אנשים שמאמינים באסטרולוגיה ואורן זריף. ב"ה, יש מספיק אנשים בעולם כדי שיהיו מספיק מאמינים בכל דבר).
זה סוג של לחישות לא מובנות שאמורות להשפיע 
כאילו המוח/הנשמה שלי יודעים מה כתוב בכל סעיף בספר.
אני לא מספיק מכירה, אבל מניחה שזה בדיוק זה - הגוף והנפש שלך יודעים. את האינטליגנציה עוקפים כאן.
זה כמו שמטפל/ת מנוסה מאבחן במטוטלת.
הוא כבר לא צריך להחזיק ביד בפועל את התרופה הספציפית שנבדקת , מכיוון שכשהוא לוחש או אומר את שם התרופה, הוא מציף את כל הידע שיש לו על התרופה, ועל האופן שבו התרופה יכולה להועיל למטופל.
מספיק לו לומר בקול או בלחש את שם התרופה ולהתרכז בזה לחלוטין, כדי לאבחן במדוייק.
למטופל זה ישמע כאילו לוחשים מילים לא מובנות בלטינית.
כדי להשיב לאינטליגנציה את כבודה האבוד, אפשר לבקש הסבר יסודי מהמטפל.
של המטפלת.
מתוך הספר הקדוש.
אם אמצא את הסיכום שעשיתי בפגישה, אכתוב לך אותו. נראה אם תבין משהו
לב אמיץאחרונהבאמת לא מבינה, רק מכירה אישית כמה אנשים רציניים וישרים מאוד שעוסקים בזה.
- שאלה על טרמפיםבנחת...אשמח לחוות דעתכם כדי לקבל רושם מה נחשב נורמלי.
הבן שלי (כיתה ט) התחיל לשדר עצמאות רבה בעניין נסיעה בטרמפים.
עד לאחרונה לא הסכמתי לשמוע על זה ואסרתי עליו. אבל הוא מנסה מאד לעבור את הגבול הזה, בטענה ש"הוא היחיד שלא מרשים לו"... וזו הדרך הכי הגיונית לנסוע.. אז אני רוצה לקבל פרספקטיבה אובייקטיבית על המציאות בעזרתכם.
לא מדובר על יהודה ושומרון אלא על איזור המרכז/דרום.
מקומות שיש תחבורה ציבורית אבל לא תמיד כ"כ נוחה.
מתוך ישוב זה בסדר בעיני לקחת טרמפ החוצה. יותר מפריע לי לעמוד סתם בצמתים.
ממה שאתם מכירים זה נורמלי לתת לו לנסוע בטרמפים? או חסר אחריות? מה הילדים שלכם עושים? יש גבולות שאתם מציבים בעניין הזה?
תודה רבה מראש לעונים!!!
ביקשתי שיסעו שניים יחד והם כיבדו את הבקשה ועמדו בזה, אפילו בטיולים לגולן.
אחרי כיתה י' הם כבר נסעו איך שהם ראו לנכון.
גם דרום/מרכז, טרמפים כלליים, לא מהישוב.
שיהיה ערני וזהיר עד כמה שאפשר.
צאתו לשלום, שובו לשלום בעז"ה.
תודה לכל מי שעוזר
להסביר מהן הבעיות והסכנות
ואיך הוא יכול להיזהר מהן.
ואז להחליט מהם הכללים בנושא הטרמפים.
את המדדים שלי.
יש שעה בלילה שאחריה כבר מאוחר לעמוד בצמתים?
באילו נסיבות לא עולים על טרמפ?
מקום נגיש מבחינת תחבורה ציבורית - זה שיקול לגבי לקיחת טרמפים?
וכו'
תודה!!
וגם יש לי בנות- שאצלן כמובן זה יותר רגיש, אבל מה שנראה לי:
א. כמו שכתבו- לשאול את הנהג לאן הוא נוסע, ולא להגיד לו לאן אני צריך.
ב. לדאוג שתמיד יש לו כסף בארנק- כך שאם מגיע אוטובוס שנוסע ליעד שלו- שיסע באוטובוס ולא בטרמפים.
ג. עדיף להיות עם חבר.
ד. אם במהלך נסיעה מתעורר חשד הכי קל למשהו- או שהנהג נוסע כמו מטורף, או שאולי הוא ערבי, או שהוא מתנהג בצורה שעלולה להוות איזושהיא פגיעה מינית- אז לרדת במקום הכי קרוב שאפשר.
ה. לגבי שעה- זה מאוד תלוי איפה. יש טרמפיאדות ביו"ש שגם אם עומדים בהן ב2 בלילה יהיו טרמפים של אנשים הגונים לגמרי, וגם מיקום הטרמפיאדה הוא לא בעייתי. אבל יש מקומות שזה לא לענין.
בנחת...אמא שלי הייתה לחוצת טרמפים מאוד מאוד.
מצד אחד זה גרם לי להיזהר- ולא לנסוע בטרמפים מטורפים בשעות לא שעות- כמו שעשו חברותי..
מצד שני באיזשהוא שלב פשוט לא אמרתי לה והייתה הבנה שבשתיקה שאני נוסעת בטרמפים (בעיקר חזרה מהאולפנה הביתה כל יום- שזו טרמפירדה בטוחה והמונית) והיא לא שואלת ולא מתעניינת.
ממש אשמח לתגובות מנסיון בשטח, איך זה עובד אצלכם. תודה!
יש לכם הגדרות של גבולות (מקומות שכן ומקומות שלא? שעות שכן ושעות שלא? עולים לבד על טרמפ? וכו')
ואני לא שואלת על זהירות כשעולים על טרמפ. זה ברור. אלא על גבולות שאתם ההורים מכתיבים לילדים.
תודה מראש!
הבן (בכיתה ט') לא שואל אותך אלא מודיע שהוא יוצא לדרך רחוקה (של כמה שעות. שעתיים ברכב) בטרמפים בשעה 9 וחצי בערב?
כלומר, מה הסכנה באזורכם, בשעות האלו, כשכמובן אצל בן הבעיה פחותה מאצל בת.
ואפשר להתנות.
כלומר, להסביר שבכללי נכון שלפעמים טרמפים מקצרים - אבל לא תמיד יודעים עם מי נוסעים וזה יכול להיות גם סיכון.
ולהכתיב כללים.
לדוגמה: אל תגיד לאן אתה רוצה לנסוע, אלא תשאל את הנהג לאן הוא מגיע. וכך תוכל גם לראות שהוא מגיע לאן שטוב לך, ולא מישהו ש"מסדר" לפי מה שאתה שואל. כמו כן, תוכל לשמוע יותר לפי המבטא אם זה יהודי או ערבי. אם חשוד, תגיד, "תודה" ואל תעלה.
כמו כן, את יכולה גם להגביל שעות. לומר, באמת אתה כבר יותר גדול - אז אתה יכול בשעות היום, שאז יותר קל להבחין מה קורה בכל סביבה שאתה נמצא. לא בשעות הלילה.
[בכל מקרה, הודעה בס.מ.ס אם עולה - וכן על כל חשד-תקלה, עם מיקום]
אפשר גם לאסור לגמרי. אבל זה תלוי בהערכה של השלב שבו הילד נמצא בחיים.
בד"כ, לענ"ד, כשרואים שזו גזירה שלא יעמוד בה, עדיף להסכים על כללים שמוכתבים על ידכם, ולומר שזה התנאי.
דומני, שהנסיון מראה שבגילאי-ביניים, זה די עובד.
כשגדולים, אצל בנות אפשר פעמים רבות "להכתיב" גם אז, כי הן נוטות לקבל את זה יותר. אצל בנים, פחות חשש. ותמיד צריך תפילה, ולא רק על זה..
זה תלוי כמה הוא "גדול",
מה מידת העצמאות,
באיזה שלב של "גיל ההתבגרות" הוא נמצא.
יש ילד, שהיינו אומרים לו בחיוך, עם כל הכבוד - דבר כזה לא "מודיעים".. בשעה כזו זה לחלוטין לא שייך, מצטערים. אם אתה רוצה, ניתן לך כסף לנסיעה באוטובוס (לדוגמה).
יש ילד שהיינו מתעניינים: מה אתה אומר?.. משהו דחוף? יש איזה אירוע? [בד"כ, ההתענינות מנטרלת את "מלחמת העצמאות" - ואז הוא דווקא שמח לשתף. לפעמים בסוף שיחה כזו, אחרי ששואלים, שמע, לא קצת מאוחר? ועד שיגיעו טרמפים, נניח יהיה לך מפה עד.. ומשם עד.. תגיע בשעה.. זה שווה?.. לפעמים יגיד, לא , בעצם אני לא נוסע...]
יש ילד שהוא ממש גדול ועצמאי (וזה לא בגיל הזה בד"כ) - ואז, "נסיעה טובה"... בד"כ הוא מאד ישמח אח"כ שבכ"ז יתענינו בו, לאן וכו'..
בשביל לדעת האם הנהג אכן יהודי דתי אפשר להתחיל פסוק מתהילים או מהתפילה ולצפות ממנו להמשיך אותו.
למשל- ה' שפתי תפתח- ופי יגיד תהילתך/ אשרי האיש- אשר לא הלך בדרך.../ אשרי יושבי ביתך- עוד יהללוך סלה/ תפילה לעני כי יעטוף- ולפני ה' ישפוך שיחו/ ואפילו- שהכל- נהיה בדברו.
בעיני אחלה רעיון, מה אומרים?
התכוונתי לעניין הבדיקה האם הוא יהודי או לא.
בנחת...שהרי צריך לדעת, באיזה מצב בטחוני היה מדובר בזמן השאלה; באיזה איזור; באיזה גיל; איזה אופי של ילד ומה מול מה בשיקול...
מניח שגם הרב אליהו זצ"ל שמע קודם במה מדובר.
אתם מקלחים כל יום?
מנסה לעזוררוצה להביא משלוחי מנות לגננת ולסייעת
חשבתי להביא גם משהו לסייעת צהרון
זה בסדר להביא משהו יותר קטן בשבילה?
כי תכננתי לגננת ולסייעת משהו עם כלי זכוכית ומושקע( מגיע להם...ממש משקיעות)
ולסייעת צהרון משהו יותר קטן ויותר סימלי
אני סתם בסרטים שהיא תראה את המשלוחים של הגננת והסייעת ואולי תיעלב שהבאתי לה משלוח יותר קטן ולא זכוכית?( היא רואה את הגננת כשמגיעה לצהרון ועובדת עד סוף היום עם הסייעת הקבועה..)
מה אומרות?
זה סתם עלול ליצור קנאה.
הצהרון לא מצפות ולפעמים זה לא יפה
וסתם ככה הם משקיעות מאוד(מהנסיון שלי)
וזה השעות הקשות של היום ולהאכיל צהריים
לא דווקא משהו קטן מגיע להם
וגם-אם תעטפי אולי לא ידעו
וסתם להביא דברים שונים
בהחלט יכול לעורר קנאה
אולי לא.
את רוצה לקחת את הסיכון -בחירה שלך
אבל העיקר הרגש המעריך והמילים המודות בע"פ והברכה המצורפת
באופן דומה,
ואז יהיה פחות צורם...
לדעתי זה הגיוני ולא נורא,
אבל מאד תלוי באופי הגננת של הצהרון, אם היא תבדוק ותשוה,
או תשמח בכל מה שתקבל. את מכירה אותה ויודעת.
והההההעיקר- הברכה,
המילים הטובות- חשוב לפרט!! ובאמת להודות מכל הלב.
לא רק "פורים שמח", חבל לפספס את ההזדמנות
לא חייבים ממש להעיר.
אפשר להחזיק על הידיים ותוך כדי שינה.
ולעצם הענין - תלוי באיזה סוג ומה החשיבות; מה הוראות הרופא.
אם כשהם ערים- הם לא ממש נותנים לאנהלציה לעבוד לידם (אם הם מתנגדים).
