פורום הורות (עמוד 141)

כשבני הצעיר (היום בן 12 וחצי) היה בין הגילאים חצי שנה לשנה הוא סבל מדלקות חוזרות, כולל דיקור, שלשולים והקאות, התייבשות, אשפוז, אנטיביוטיקות אחת אחרי השניה וכו'... 

הוא הגיע למצב שרופאת אף אוזן גרון אמרה שאין מנוס מניתוח כפתורים.

כמוצא אחרון ניסיתי טיפול הומאופתי, ומהרגע שהתחלנו ועד עצם היום הזה לא היתה לו עוד דלקת, טפו טפו טפו.

יש לי עוד חברות שההומאופתיה עזרה מאוד עם דלקות אוזניים.

בהצלחה!

זה קורה בד"כ עם או בלי טיפול. 

 

אבל - וזה אבל גדול - אם מדובר באחד המקרים שהוא לא מאותם "בד"כ" - אז זה יכול לגרום לנזק בלתי הפיך לשמיעה של הילדים. 

 

אז הולכים לרופא טוב, ואז לעוד אחד כדי לקבל חוות דעת שניה - ואם שניהם אומרים את אותו הדבר, אז עושים את מה שהם אומרים. אני לא חושב שיש הורה שרוצה לדעת שהוא אחראי לכך שהילד שלו חרש. 

 

טיפולים שאינם מבוססים על מדע לפעמים נתפסים כיעילים בגלל שבד"כ, זה דבר שעובר מעצמו עם השנים ללא סיבוכים - אז מי שעשה איזשהו טיפול מהסוג הזה, ייחס את ההחלמה לאותו טיפול למרות שאין שום קשר בין הדברים. 

 

אבל כדאי ללכת לאחד/ת שמבין בתחום ולא לכל אחד/ת

בנוסף- להוריד מוצרי חלב.

מה שעזר לנו היה טיפול הומיאופתי ועוד כמה דברים בהמלצת ההומיאופת:
1. הפסקנו לגמרי עם חלב ומוצריו (מייצר ליחה שמעודדת דלקת)
2. אם יש דלקת- לחכות יומיים לפני שלוקחים לרופא ומתחילים אנטיביוטיקה. אצלנו אחרי שההפרשה יצאה חיכינו יומיים והלכנו לבדוק והכל היה בסדר, וזה גם דחה באופן משמעותי את הזמן כד להופעת הדלקת הבאה.

בסוף לא עשינו כפתורים, ותודה לרופא ההומיאופת

אגב שמעתי שגם טיפול בצמחי מרפא סיניים (יש גם דרך הקופ"ח) יכול לעזור.

בהצלחה!

לפני יותר מ20 שנה. ואמא שלי אומרת שזה היה הדבר הכי טוב שהיא עשתה (אולי יש עוד כמה דברים) .
זה החזיר לו את השמיעה שנפגעה מכל הדלקות, וכן פתר את בעיית הדלקות. מאוד מומלץ.

שתישן על זה. ראיתי םעם בספר שזה טיפ לספוח נוזלים ודלקות מהאוזניים...
חברה שלי ניסתה פעם אחת לבן שלה שהיה לו דלקת והיא אמרה שהוא קם רגוע והכל עבר.
אני אישית לא ניסיתי...

רפלקסולוגיה.

שגרמו לירידה בשמיעה וכמובן לעיכוב בדיבור (בגיל שנה וחמישה חודשים לא אמר אף מילה).

הורדנו מוצרי חלב ותוך שבועיים-שלושה התחיל גם לדבר וגם ללכת - כנראה שהנוזלים פגעו לו גם בשיווי המשקל.

 

ממה שאני יודעת הצטברות נוזלים באזניים קשורה לחשיפה לאיזשהו אלרגן. אנחנו ניסינו מוצרי חלב כי זה אלרגן יחסית נפוץ והלך לנו, אבל כמובן זה יכול להיות כל דבר.

 

אגב כמה חודשים אחר כך ניסיתי לחשוף שוב למוצרי חלב בשביל לראות אם יש שוב ירידה בשמיעה. אז לא הבחנתי בשינוי בשמיעה שלו, אבל במשך השבועיים האלה הוא נפל יותר ממה שהוא נפל בכל התקופה מאז שלמד ללכת. הורדתי שוב מוצרי חלב, וגם הנפילות פסקו.

לילד בן שלוש בגלל נוזלים באזניים

השינוי היה הזוי! פתאם הוא שמע מה שדיברנו ורק אז קלטנו שהוא פשוט לא שמע

ובגלל שזה היה הדרגתי לא ממש שמנו לב והתרגלנו לדבר לידו בלי שהוא שומע

ופתאם אחרי הניתוח הוא הגיב לדברים שדיברנו בינינו

 או כשרצינו שישמע היינו ממש מפנים את תשומת ליבו ומדברים אליו בקול וברור..

 

אבל מהשירשור פה אני פתאם חושבת שאולי זה שהוא כל הזמן מנוזל, ועם ליחה זה בגלל המוצרי חלב שהוא מאד אוהב נראה לי ננסה להוריד ולראות מה קורה

זה מאוד בריא ונותן תחושת שובע לאורך זמן. ולפעמים הגוף צמא ואנחנו מפרשים לא נכון וחושבים שזה רעב.

לדעתי, לא כדאי להגביל את הילד ולהגיד לו אסור. זה יצור לו משקעים ואח"כ הוא ירצה לפצות את עצמו על כל האסור.

פשוט תנסי להגדיל לו את מנת הסלט או לתת לו לשתות מיים לפני ובתוך האוכל וכו'...

בן כמה הוא?

 

שגם כשמגבילים כדאי להסביר את זה מטעמי בריאות ולא מטעמי משקל, כדי להימנע מדימוי עצמי בעייתי או אי אלו הפרעות אכילה בעתיד.
אולי כדאי קצת לעבור יחד איתו על פירמידת המזון ולראות שהוא אוכל מהכל?
אגב 2 כוסות מים 10 דקות לפני האוכל גורמות לתחושת שובע מהירה (הרמבם לא ממליץ על שתיה בזמן האוכל אבל ממה שאני הבנתי לפני האוכל אין בעיה)

ואני לא כל כך יודעת בן כמה הילד אבל לדעתי כל זה נכון לאחרי גיל 5-6, לפני לא הייתי מתייחסת לזה בכלל.
אגב הילדים של אחי היו שמנים עד גיל 6 וב"ה אחרי גיל 6 הם צומחים לגובה והכל מתאזן..

בהצלחה

מה שכן הרבה דוגמא אישית.

אם הוא יראה אותך ואת הבית מתנהל עם אוכל בריא, הרבה ירקות, זמני ארוחות מסודרים וכו' זה יחלחל. תמיד יש יוצא דופן אבל הכלל מראה על דוגמא אישית.

הגבלת ילד באוכל עלולה ליצור אנטי, רגשי נחיתות, השפלה ועוד.

יש כתבה של ערוץ 10 בנושא והמומחים ממש הדגישו. רק הילד הוא זה שקובע כמה ומה יאכל.

התפקיד שלנו כהורים הוא א. דוגמא אישית וב. להנגיש לו אוכל מזין ובריא לולא ג'אנק.

בסוגריים אשאל אם היה מרק, אורז ודג אפוי גם היה מפריע לך שמבקש עוד מנה?

ואני מדברת על אחרי ההסברים, ופירמידת המזון...

 

ואני באמת מאד משתדלת שהארוחה תפתח במרק ירקות שממנו אפשר לאכול בכיף (ההגבלה היא רק על השקדים.. אני מרשה רק עד שהצלחת מכוסה בלי שהם טובעים בשלוש שכבות במרק...)

 

וכנ"ל סלט חי בארוחת ערב אם כי, באופן כללי אני מסבירה לו שלא כדאי להגזים ואם הוא לקח לעצמו קערה אם סלט אין מה לקחת עוד במיוחד שיש עוד אנשים סביב השולחן וכו' 

 

אולי אני מכבידה עליו עם מדי הרבה דברים ומערבבת בריאות עם נימוסים  מצד שני תיק תק הוא עמוק בגיל ההתבגרות ואז לכי תגידי להם משהו...

 

וזה גם לשאלתך גם על אורז ודג אפוי אני מאפשרת  לו אותו דבר,(אם כי בפחות יסורי מצפון)  לקחת לו עוד קצת, אם זה ממש טעים לו, אבל אני פשוט לא חושבת שנכון לאכול באטרף כמויות אדירות ומיותרות ולהרגיל את הגוף לעודפים האלה

 

אני מבינה אותו מצוין, גם אני עובדת על זה מאד קשה כל החיים...

 

ואני גם מאד משתדלת לא להכניס את הקטע של המשמין אלא שזה לא בריא / לא מנומס 

 

האמת אני מנסה לאחרונה עוד משהו, אחרי שהוא גומר לאכול ואמר לי בפרצוף אומלל אבל אני רעב אני אומרת לו אין בעיה, תעשה הפסקה, תתעסק עם משהו אחר, אם אח"כ תהיה עוד רעב תבוא ואני אתן לך עוד.. כי הסברתי לו שלוקח זמן לאוכל מאז שמתחילים לאכול ועד שמגיעה תחושת השובע

 

אבל הוא תמיד בא! אולי סתם אני יוצרת הרגל חדש גרוע של ארוחות שלא מסתימות?

 

אוף, מסובך!

עוד אוכל כי בתחילת גיל ההתבגרות.

ממליצה אם זה בקטע הבריאותי לתת כמות יפה של סלט לא בקמצנות לפני הארוחה.
כלומר, קערת מרק של סלט ואז פחמימה וחלבון.
בד"כ אחרי כמות יפה של סלט אוכלים פחות מהפחמימה והחלבון..

איך נכון להתנהג.

 

אולי הכמויות שאת חושבת שהוא צריך לא תואמות את הצורך שלו?

אולי חוסר באחד מאבות המזון?

 

הכרתי נערה די מלאה שרופא טען שחסרים לה שומנים בגוף.

אני מחשיבה מנה בשבילו לפי... מנה שלי.

ואני לא איזה יצור דקיק שמנקר כמה פרורים ושבע

 

הוא מסוגל לאכול כמו בעלי שמגיע מורעב בסוף היום...

 

תודה לכולכם בכל מקרה.. נפנה עם זה באמת ליעוץ נראה לי..

רק שאני לא אזיק עם שמירה מוגזמת...

אגב, הבת שלי, בערך בגיל הזה, אוכלת קצת יותר ממני, זה מה שהיא צריכה.

אבל היא רזה.

וגם אצלו אני מרגישה שזה לא סתם אכילה מוגברת של ילדים בגדילה מואצת של הגיל הזה וגם נכנס לו מאיפשהו לראש שלהיות שמן פרושו להיות חזק...

 

מאז שהתחלתי לשים לב שהוא משמין, הסברתי לו את כל הנושא

ועשיתי כל מיני שינויים כמו הקטנה של הקערות של הקורנפלקס, מרק ירקות / סלט חי בכמות יותר גדולה אצלו בכל ארוחה

וגם כללים חדשים בנוגע לאוכל לדוג' שאפשר לאכול 2 מנות בארוחה ולא עוד ועוד אלא לאכול לאט כדי לשבוע ואחרי שאוכלים לקום ולעשות דברים אחרים כי לוקח זמן לשבוע..

והוא חכם ומקשיב ומבין אבל גם מתעצבן עלי ... כי הוא אוהב לאכול 

אבל תכל'ס ההשמנה נעצרה, ובגלל שהוא כל הזמן גובה הוא נראה עכשיו (אחרי תהליך של שנה בערך ) הרבה יותר טוב הוא לא רזה אבל אני גם לא חושבת שכולם צריכים להיות רזים אפשר להיות יותרמרופדים ולאכול בכיף אבל לא לפתח הרגלי אכילה מטורפים שיהפכו אותו לשמן ממש. 

 

אבל יום אחד הוא כ"כ כעס עלי כשאמרתי לו שהארוחה הסתימה והוא יכול לקחת לו איזה פרי או 2 עוגיות לקינוח שפתאם חשבתי שאולי לטווח הארוך אני מקנה לו תאווה נוראית לאכול בלי חשבון ולא הרגלים נכונים כמו שחשבתי עד עכשיו

 

 

 

מומחית בתחום. עדיין יש מקום לראות אם הילד משתמש באוכל כפיצוי /נחמה לכל קושי שלו. יכול להיות שיש לו צורך גבוה באוכל או שעד עכשיו היה בסדר ופתאום אמא מגבילה .. זה יכול לגרום לו ללחץ לאכול.. אני יכולה לספר שהבן שלי בן שנתיים כל הזמן משתמש באוכל לפתרון של בעיות. אם הוא עייף . אם הוא מלוכלך. אם כואב לו. בקיצור צריך לשים לב מה היחס של הילד לאוכל . מה גורם לו לרצות כל כך. האם יש הפרשים גדולים מאוד בין ארוחות? או יש מנטליות של אכילה בלתי נגמרת... כמו בשבת חורף.... תעקבי כמה הוא אוכל ותראי אם זה מוגזם או לא....

אני כבר לא כ"כ בטוחה בעצמי כמו שהייתי עד עכשיו, ולא רוצה לעשות חלילה נזקים..

יש תחום מומלץ שכדאי לפנות אליו? רופא ילדים/דיאטנית או משהו מהתחום של יעוץ רגשי/פסיכולוג ילדים?

 

תודה בכל  מקרה על התגובות!!

 

 

מפותחת השחרור. שמרוב שמגבילה (לדעתי בלי הסברים שמתקבלים באמת אצל הילד כי הוא מרגיש רעב ואומר זאת ולא לגמרי מקבל זאת נשמע).

בס"ד

שלום וברכה!

אני שמחה לשמוע שאת ככה מפעילה הרבה חשיבה איך נכון לפעול במקרה מורכב שכזה..

מהניסיון האישי שלי בתור ילדה שמנה, הדיאטניות אף לא ענו לי על הנקודה הבעייתית, כי תמיד הן רק הגבילו מה לאכול ומה לא לפי מה שהספרות אומרת בלי לבדוק ממש מה הצרכים שלי. (הן יחסית לגבי הפיזיים ובוודאי שלא לגבי הנפשיים שכן, אוכל הוא גם חלק מצורך נפשי..[לכן מברכים בבורא נפשות: "להחיות בהם נפש כל חי"])

אז ממילא לא יכולתי להקשיב להם.. ואני יכולה לומר לך שמהניסיון שלי: אבא שלי וסבתא שלי בהרבה הזדמנויות העירו לי על זה שאני צריכה לטפל בזה וככה זה לא מקובל להיראות ולא בריא, ותמיד זה רק גרם לי להילחץ ולרצות בגלל הלחץ לאכול יותר. לעומת זאת אמא שלי היא טיפוס מאוד מקבל, תומך, ו- אני מגדירה את זה: אוהבת ללא תנאי, אבל ממש! (: אני יכולה לומר לך שכשהחלטתי לעשות ספורט ולהרזות, וגם אני מצליחה יותר ויותר לקנות בעזהי"ת הרגלי תזונה נכונים- זה הרבה יותר בזכות אמא שלי אם לא רק.. זה ממה שלי יצא להתנסות בזה..

אני חושבת שזה תלוי גם בסוגי טיפוס אישיות- אם הוא ממש רגיש אז בטח שזה לא יעזור לו שתעירי לו, הוא צריך לב ואהבה בלי תנאי, ואם הוא "שכלתני" יותר והוא פשוט באמת לא יודע כמה נכון לאכול ומתי מרגישים שובע, אז אולי כן יעזור לו שתלמדי אותו.. אבל האמת שבמקרה הזה זה פחות נשמע שזה מה שחסר לו..(ההסברים)

 

בהצלחה ממש! בעזהי"ת (:

וזה ממש יפה שאת שואלת ובודקת מה הדרך הכי נכונה ולא פועלת יישר מהרגש ובחוסר סובלנות.. אשרייך!

לדעתי החשש הזה קצת מפריע לך להתנהל מולו נכון.

שימי לב שגם היום הוא אוהב לאכול ואין לו ממש גבולות בעניין הזה. אם זה יהיה כשהוא יגדל- זה בכלל לא יהיה בגלל שהגבלת אותו, אלא בגלל שזה האופי שלו.

לדעתי לא נכון לחשוב על ההשלכות העתידיות של התפקוד שלנו כהורים. אנחנו פוחדים לעשות מלא דברים בגלל המשקעים שזה ייצור אצל ילדינו. זה משתק אותנו וכך אנחנו מאבדים את הסמכות ההורית.

 

בעלי שמן. כבר בתור ילד היה שמן. ההורים שלו תמיד דאגו לו, דיברו איתו, הסבירו לו (דרך אגב שני ההורים שלו שמנים... אז לא מבינה מה הם רצו ממנו...), הבטיחו לו מתנות ענקיות אם יוריד במשקל.... אבל לא הגבילו אותו באוכל, בדיוק בגלל שחששו שזה יתפרץ כשהוא יגדל. ומה קרה? הוא המשיך להשמין. ולמרות שלא הגבילו אותו- עד היום הוא אוכל המווווון.

ילד שאוהב לאכול לא יכול להפסיק לבד כשלא מגבילים אותו. אפילו למבוגר זה קשה. איך אפשר לצפות מילד להגביל את עצמו לבד? כמו שאנחנו מגבילים אותו במינימום שעות שינה, כך גם נגביל אותו באוכל. אם הוא מקבל את מה שהוא צריך ואף מעבר לכך- זה בסדר, זה נצרך, והגבולות הם חלק מן הצרכים שלו. 

 

כמובן אם את לא רגועה- כדאי שתבררי אצל דיאטנית טובה כמה הילד צריך/יכול לאכול. ובהתאם לזה- לדעתי נכון מאוד להציב גבולות. ילד שמקבל שתי מנות מכובדות- הגיוני מאוד להגיד- עד כאן, ולא יותר. לא צריך להיבהל מזה שהוא בוכה שהוא רעב (מה משמעות 'רעב'? הוא אחרי ארוחה מלאה. הוא לא באמת רעב. כשהוא אומר 'רעב' הוא בעצם מתכוון 'רוצה עוד'). כמו שאת לא נותנת לו בתחומים אחרים לעשות מה שבא לו- גם לא באוכל. הגיוני מאוד.

 

ועוד משהו שאולי יעזור לך: לי יש ילד בגיל הזה גם כן, שאוהב לאכול. אני אומרת שאין לו רצפה לבטן. כמה שהוא יאכל- תמיד אפשר עוד... אני משתדלת לתת לו יותר חלבונים, כי זה יותר משביע והוא אוהב את זה. למשל אתן לו עוף יותר גדול, ואם מבקש תוספת אתן לו מהחלבונים שאנחנו אוכלים (אם נשאר) ולא מהפחמימות.

 

בהצלחה!

גם אני חשבתי ככה, ולכן באמת שמתי גבולות , ולא לוחצים בכלל לטעמי אבל לאחרונה קצת אבדתי את הבטחון היו פעמים שהוא היה מדי מתוסכל ולפעמים ראיתי אותו לוקח נשנוש כמו עוגיה/קובית שוקולד  כשהוא מסתיר ממני כמה הוא לוקח (במן הסתרות משעשעות של ילדים שגורמות לנו פתאם להבין איך בעצם ההורים שלנו ידעו עלינו כמעט הכל ...) לכן החלטתי לעצור ובלדוק את הנושא והדרך הנכונה..

 

טוב לשמוע גם את הצד שאיתו התחלתי את המסלול

 

אגב, הקטע הזה אם ה"אני רעב" האומלל הזה בסוף האוכל דוקא לא מעורר את רחמי אלא מרגיז אותי ואני אומרת לו שאין אני רעב אחרי האוכל! אולי זה מאד טעים לי ובא לי עוד וכאלה...

 

טוב, אני אעדכן בעז"ה בהתפתחויות...

תודה לכולכם!!!!!!!!!!!!

 

 

ילד צריך סמכות הורית וגבולות בהרבה תחומים וגם בתחום האוכל.

בתור ילדה הייתי רזה אבל נורא אהבתי מתוקים, וזה עשה לי גירודים בעור.

אז אמא שלי הגבילה אותי, ועמדה על זה שאוכל אוכל ומתוקים ממש קצת. אז הצטערתי אבל היום אני מבינה שהיום אני משתדלת לאכול נכון ולא לגמור חבילות ממתקים הרבה בזכותה...

היא הסבירה שזה לא בריא והגבילה וראיתי שזה מאכפתיות אפילו שלי היה לא נעים. 

אמא שלי הגבילה במתוקים ובשאר הדברים - לא הייתה צריכה. אז היום ב"ה יש לי שליטה על כמויות מתוקים שאני אוכלת ואני מרגישה טוב עם זה

וגם אפשר להוסיף נפש שבעה תבוס נופת ונפש רעבה כל מר מתוק...

לפעמים שווה לנסות להכין דברים שהוא פחות אוהב או כשהוא רעב לאפשר רק מה שהוא לא אוהב כדי לבחון אם הרעב אמיתי או רק תאווה לעוד.

ומבקשת שיפנה אותי לכתובת המתאימה. בהצלחה!

לצמצם למינימום שימוש בשמן, לאפות יותר, פחמימות מורכבות ולא פתיתים שבאמת לא משביע,
תנסי ארז מלא, קינואה, פסטה מלאה וכד'
וגם יותר ירקות מבושלים עם רוטב ככה שיהיה לו מספיק ממה לאכול ולא רק סלט (את מגוונת בסלטים?)

תדאגי שיהיה מלאי ירקות כיפי לנשנש כמו קולורבי, גזר, גמבה בצבעים שונים, שומר, כרוב, חסה

אצל חמותי ארוחת שבת מלאה יכולה לכלול המון אוכל רק מירקות ומנת חלבון אחת.

וגם פירות כדאי להרגיל אותו יותר, אמנם יש בזה סוכר אבל אם מנשנשים פירות פחות מתחשק דברים אחרים אז זה נראה לי עדיף

ולהקפיד על המון שתיה, ליזום הפסקות תה, אפשר לגוון בטעמים (לא עם הרבה סוכר)

להוציא מהבית חטיפים וממתקים אם יש. (אפשר לזמנים מסוימים אבל לא שיהיה חופשי לנדנד, כי זה מגביר את החשק)

בהצלחה!

צריך לזכור שהוא עדיין ילד, ובגיל הזה מתפתח אצלו הדימוי העצמי.

אם יגבילו אותו באוכל והוא יתחיל לשים לב שכל הזמן בוחנים כמה הוא אוכל

ומה הוא אוכל, ורק אותו (לעומת האחים הרזים..) זה יכול אולי לגרום לו

לפתח דימוי גוף שלילי והפרעות אכילה.

כל הוא לא נמצא בעודף משקל מוגזם, והאוכל שהוא אוכל בריא ומאוזן והוא עושה

פעילות גופנית, בעיני שיאכל בכיף.

הוא עדיין ילד, לא צריך להכניס לו לראש מחשבות של "לא נותנים לי לאכול כי אני שמן"

כי זה יכול עשות הרבה נזקים...

בעיני תניחו לזה וחכו שהוא יגדל. יש סיכוי שכשהוא יצמח לגובה זה יתאזן, וגם אם

לא בשלב מסוים כשהוא יתבגר יותר זה בטח יפריע לו ואז הוא מעצמו ירצה להוריד

במשקל ותוכלו להתחיל איתו את התהליך הזה כשזה מגיע ממנו, ואז זה יהיה הרבה יותר אפקטיבי...

 

שיאכל כמה בשר שהוא רוצה, כמה עוף שהוא רוצה, כמה דגים שהוא רוצה, כמה ביצים שהוא רוצה, כמה ירקות ירוקים שהוא רוצה, בסלט או סתם ככה. אפשר גם פלפל ועגבניות. אבל בלי רטבים כמו "אלף האיים" וכדומה. לתיבול השתמשי בשמן, קצת לימון ומלח בלבד. כשאת מגישה ביצים, או בארוחת דגים [אפוי, מטוגן או מבושל -- לא משנה] את יכולה להוסיף לו גבינה צהובה. פחות או יותר אחרי 4 ימים בלבד [שבהם הוא יאכל הרבה], התיאבון המיותר ייפסק מעצמו ! 

 

לא רק הפחמימות שמקורן בממתקים, אלא גם אלה שבאות מדגנים [אפילו מאלה שהם כביכול בריאים], מעודדות תיאבון וגורמות להשמנה. לכן, סוכר, אורז, פתיתים, איטריות, תפוחי אדמה, בטטות, שלא לדבר על עוגות, עוגיות ושאר ממתקים -- אסור שייכנסו הביתה. כמובן, היה רצוי שגם בחוץ הוא לא יאכל את הדברים הללו -- אבל זה מחוץ לשליטתך. יש להימנע ממאפים לגמרי. אין להכניס קמח לתבשילים כדי להסמיך אותם.

רק בשבת, בזמן הקידוש, יש להרשות לו ביס אחד של חלה [לא מתוקה !] או פיתה. מהיין של הקידוש הוא יכול ללגום לגימה אחת. עדיף שהיין הזה לא יהיה יין מתוק. [גם יין לא מתוק משמין כי אלכוהול פועל בגוף כמו סוכר .]  מכיוון שבדיאטה הזאת כמות הסידן מוגבלת [רק 5 "דפים" של גבינה צהובה], חשוב שיאכל הרבה סרדינים. בסרדינים יש הרבה סידן. אחרי כמה שבועות אפשר לנסות לתת לו חצי כוס חלב בבוקר וחצי כוס חלב בערב. אם הוא לא מתחיל לזלול שוב, אפשר לנסות להעלות את כמות החלב בהדרגה עד לשתי כוסות ביום. [בכל כוס חלב יש 12 גרם סוכר, וזה מגביר את התיאבון. יתכן שאת לא מרגישה את הסוכר שיש בחלב אבל הוא ישנו שם. קוראים לסוכר הזה לאקטוז.] מה שמיוחד בדיאטה הזאת, זה שהוא יכול לאכול כמה שהוא רוצה מהדברים המותרים. אף פעם לא רעבים. בהצלחה!

דיאטנית שדיברתי איתה אומרת שאם רוצים להרזות צריך לצמצם פחמימות כמו אורז תפו"א בטטה וכו', אבל לא לגמרי להפסיק לאכול. וממתקים רק פעם בשבוע. וזה למבוגרים. נראה לי שלילדים יש עוד יותר "קולות"

לא נראה שבמקרה זה, אם התאור של האמא מדויק, זאת רק בעיה של "לאכול באופן מאוזן". הבעיה אצל הילד הזה נראית רצינית ביותר. לכן,

א. אם משאירים את הבעיה "לכשיגדל", הבעיה תהיה הרבה יותר רצינית והוא עלול לחלות בסכרת, מחלת לב ושאר מרעין בישין. הוא עלול להיזדקק לניתוח קיצור קיבה שהוא כשלעצמו דבר מסכן חיים.

ב. זה לא נכון שלילדים דיאטה כזאת קשה יותר מאשר למבוגרים. יש דוגמאות. למשל, ילדה עם סיליאק פיתחה גידול סרטני בראש. [היום ידוע שיש קשר בין סיליאק וגידולים כאלה]. הדרך לטפל בסיליאק היא -- להימנע מגלוטן. גלוטן נמצא בחיטה. הילדה הבינה שעליה להימנע מכל דבר שיש בו קמח -- והגידול נעצר ואף נסוג ! [מדובר בילדה בערך בגיל הזה]. ילדים שחסר בגופם מרכיב מסוים, אינם יכולים לעכל כראוי פנילאלאנין. אם הם לא נמנעים ממאכלים מסויימים הם נעשים מפגרים שיכלית בצורה קשה ביותר. לכן, מחזיקים אותם בדיאטה מסויימת מינקות ועד גיל שבע. בגיל שבע, הם יכולים להתחיל לאכול אוכל רגיל. האמיני לי

[נשואה +2], מצליחים לעשות את זה כי האלטרנטיבה איננה אופציה. בסיפרי פסיכולוגיה מסויימים שנלמדים באוניברסיטאות בארה"ב, מראים תמונה של ילד וילדה. אח ואחות. הילד היה הבכור להוריו. הוא מפגר בצורה קשה -- ורואים את זה עליו. אחותו ילדה בריאה, יפה וחייכנית. מה שקרה, זה שכשהאם הרתה עם הבכור, הם לא ידעו שלעובר יש בעיה כזאת. רק אחרי שעבר זמן מסוים התברר שהוא מפגר. עשו לו בדיקות וגילו את הפגם הגנטי הזה. לכן, כשאחותו נולדה, מנעו ממנה את המאכלים האסורים עד גיל שבע -- והיא לא נפגעה !

עלייך לשים את הדגש על הקטע החברתי - ילדים בבית ספר אוהבים באופן כללי

להתגרות בילדים שנראים שונה מהם גם בבתי הספר של הציונות הדתית, ועלייך להסביר לו

שאם הוא רוצה שמעמדו החברתי בבית הספר יהיה לשביעות רצונו הוא צריך להיראות טוב

מבחינת נראותו החיצונית, ושאם בעתיד הוא רוצה שידוך מוצלח ולא שידוך סוג ג'

הוא צריך להיראות טוב מבחינה חיצונית כדי שיהיו לו המון הזדמנויות שידוך.

כאשר מסבירים לילדים בגיל הזה את מעמדם החברתי הם משכילים להבין לבד

שעליהם לשמור על מבנה גוף מטופח ואף מתחילים בכושר גופני ביוזמתם האישית.

להסביר לילד בן 9 שלא יהיה לו שידוך טוב כי הוא שמן?!

מה נסגר איתכם אנשים??

לגבי השידוך. ובטח שזה לא מה שצריך להגיד לו...

צריך ללמד אותו ואת כולם על תזונה, בריאות והשמנה שקיים קשר .. לאו דוקא בהקשר אליו. (יש מבוגרים שעושים ניתוחים בגלל זה.) להגיד שהחלטתם שמעכשיו בבית ומחוצה לו כולם אוכלים יותר בריא, עושים יותר ספורט כי הגעתם למסקנה שלא בריא המצב בבית ... אם יראה שככה וזה וכולם משנים את התזונה וזה מה שיש אין אופציה אחרת אז ירזה ויהיה יותר בריא מקוה וגם כל המשפחה.

במיוחד שזה נכון לכל אדם.... גם אני התחלתי במשפחה תהליך של אכילה בריאה יותר בגלל הבכור שלי.... אצלי אוהבים מלא לחם אז הלחם ירד משמעותית... ובנוסף חשבתי על דרכים בריאות יותר....

חלקכם ממש האירו את עיני!!

 

דוקא על הדימוי העצמי אני לא חושבת שצריך לדבר וכשניסיתי לגשש אצלו מה הוא חושב הוא הסביר לי שמי ששמן יותר חזק ואף אחד לא מתחיל איתו ... למזלי אני יודעת מי נחשב אצלם הכי מהיר וחזק בכיתה כך שיכולתי להזכיר לו שההוא דוקא חתיך מאד אבל מזה הבנתי שגם אם הוא חושב או אומרים לו שהוא שמן זה לא מפריע לו אולי להפך...

וזה בגלל שכשאני הייתי ילדה, כמוהו, שאוהבת לאכול הרבה וקצת שמנמונת, אחים שלי צחקו עלי כל הזמן שאני שמנה .. ואותי זה מאד העליב.

דוקא ההורים שלי היו ממש מקסימים וגם דאגו להרגלים נכונים וגם היו סבלניים ואני לא זוכרת שהגבילו באופן מיוחד למרות שלפי כל ההתנהלות שלהם בכל בתחומים אני בטוחה שכן. וכל מה שאני היום רזה ושומרת זה באמת השילוב של ההרגלים מהבית וההבנות שלי היום, בתוספת הרצון להיות רזה והמודעות לבריאות.

 

בכל מקרה , אני דוקא מתמקדת בקטע הבריאותי ואגב באופן כללי אני מאד משתדלת שהתזונה בבית תהיה בריאה.. קמח מלא, המון ירקות ופרות, עוגיות קווקר מרקים עשירים ירקות מבושלים  וכן הלאה(והוא אוהב מאד ואוכל מלא ירקות ופרות וגם מהם הוא אוכל הרבה...  אבל על זה אני באמת לא אומרת מילה אם הוא מגזים ממש אני מעירה לו שזה לא מנומס, ויש עוד אנשים בשולחן וכאלה...) 

 

אבל אני לא קיצונית בתחום ובמקרי חרום יאכלו גם צ'יפס ונקניקיות (עם סלט.. )

 

ועוד דבר, את השינויים וההגבלות בכמויות האוכל החלנו על כל המשפחה כולל הבת הגפרורית שלי שביום שהיא מממממש מורעבת אוכלת סנדביץ שלם. ואח"כ לא מכניסה לפה שום פרור 4-5 שעות לפחות ואפילו ממתקים היא תעשה טובה ותנקר אם זה משהו שהיא ממש אוהבת..

ואם פתאם נחה עליה הרוח והיא מבקשת עוד קצת יותר ממה שנקבע בחוק אני בצער (עד שהיא מתלהבת מאוכל...) אומרת לה שלא כדי שאחיה הגדול לא ירגיש דפוק שמגבילים רק אותו 

 

ולסיכום.. בדקתי והוא באמת בעודף משקל לגילו. אמנם לא גבוה מאד אבל עדיף למתן . ההמלצה היא למדוד אוכל במנות (כוס/גרמים) ולבדוק את כמות הקלוריות היומית ואם יש עודף לבדוק עם הילד מה אפשר להחליף בדברים עם ערך תזונתי גבוה וערך קלורי נמוך. 

 

הרבה עידוד והסברה בענין הבריאות כנ"ל ולא ההשמנה

 

וכל השאר כמו שאני ב"ה עושה 

אבל סתאם בשביל הקטע אם הילדה הרזה שלך אני ההיתי דוחפת לה בלי שהוא יראה איזה משהו ושולחת אותה לבחוץ ושתאכל.. פשוט בלי שיראה אההמ אני עדיין ילדה ולא שאני עפה על עצמי אבל עברתי את גיל 13 ואני פחות מ30 במשקל אני לא אנורקסית אבל ככה זה אצלי ואני לא יכולה לגמור צלחת! ובקושי רבע ויום שלם לא לאכול זה לא כזה נורא אני לא רעבה ויש לי חיים ו....יום צום זה יום רגיל קיצר אני מכירה את זה אבל אם היא רעבה שיהיה לה כוחות אז תדחפי לה משהו ושתאכל בלי שיראה....הוא לא שומר המטבח נכון? אבל תשמעי כל הכבוד פייששש אני ממממש מעריכה אותך וישח כוח גדול חזקו ואמצוו

מהצד של הילדים!

אפשר להשתדל מאד בשביל ילדים-ואכן יש ילדים שזה עוזר להם, אבל אל תתחילי לפתח נקיפות מצפון. תתיעצי! תתאמצי כמה שאפשר! אבל אל תאכלי את עצמך אם לא תצליחי. יש סביבי כ"כ הרבה דוגמאות לכאן ולכאן שילדים יצאו שמנים או לא יצאו שמנים וכעסו על ההורים. סבתא שלי השגיחה על האכילה של אמא שלי כשהיא הייתה ילדה. אמא שלי לא הייתה שמנה אבל היה לה חסכים והיא כל הזמן אמרה לנו שהיא לא תעשה את זה לילדים שלה. אני הייתי ילדה שמנה כי יכולתי לאכול בלי הגבלה וכל הזמן היה בבית עוגות ונאלצתי לתפוס את עצמי בנערות ושאלתי אותה למה היא לא אמרה לי כלום, למה היא לא ניסתה להפחית בעוגות.

מה אני יעשה אם יהיה לי ילד שמן? אין לי מושג, רק להתייעץ ולהתפלל

באחד הספרים שלה, אני לא זוכרת אם "שלום לך אורחת" או "נחמד מכל ימים".

סיפור על משלוח מנות לעולה חדשה.

יש לך איך להגיע לספרים שלה?

בכלל, אני ממליצה שיהיו בבית. הם נפלאים.

מצאתי אותו באינטרנט..

 

תודה

בגלל שהבית שלי פיצפון, אין בו מקום לארח את המשפחה.

אני רק צריכה מקום סגור.

לא יודעת אם בית כנסת מותר,

ואולם.. נשמע לי יקר :/

שאפשר לעשות שם אירוע חביב.
אפשר לעשות יומולדת רגיל בבית רק אתם והסבים סבתות., עוגה, בלונים, שירים מתנה קטנה- לא חייב אירוע
סה"כ זה יומולדת 3 לא בר מצווה

אני אברר, כנראה שזה יהיה הכיוון שלי..

כי אמנם זה רק יומולדת, אבל יש גם את החלאקה שקצת מייחד מסתם יומולדת

תודה רבה על העצה!!

אני מכירה כמה שעשו את החלאקה מתי שהיה להם נוח בלי קשר לגיל הילד.. (חלק שנתיים וחצי, חלק שלוש חלק אחרי.. )
דחו בגלל כל מיני סיבות - הריון, סבא/סבתא, מזג אוויר, סתם לא הסתדר להם, רצו שיהיה עם תלתלים בחתונה של האחות/אח/בת דודה..

ואז יותר קל לעשות אירוע קטן בחוץ..

25 מ"ר. אין לי מקום לארח את המשפחה...

ואי אפשר בחצר, בגלל שזה קורה בחורף, ויהיה קר...

אם מתאים להם ולכם כמובן

בבית ההורים לא יהיה מקום למשפחה המורחבת,

כנראה שאלך על כיוון של אולם של ביכנ"ס.

ההחלטה הסופית (לרגע זה.. חח)

אולם של בית כנסת.

תודה רבה לכל המגיבים והמגיבות!

 אם כן זה המון זמן ... כדי להחליט מעכשיו .

אולי תזכו בפייס , ותהיה דירה  גדולה יותר .

דברים יכולים להשתנות  מרגע לרגע , במיוחד אצל ילדים .....

 

בהצלחה בכל אופן.

רק נתפלל שישתנו לטובה!!

אובדת עצות

חולצה ארוכה אבל לא חמה מדי, סוודר, מעיל אם צריך...

מכנסיים וחצאית - פחות מתעכבת על עוביים.

 ארוחת בקר : מעדן או שוקו (בשקית) או שמנת .

גינה , חומוס (ביתי או קנוי) , סלטים (חצילים , ביצים , כרוב אדום מטבוחה ....).

לחמנייה או חלה ביתי. אולי ירקות חתוכים .

(משהו בסגנון ....)

 

ארוחה לפי צבעים (או לפי נושא)

 

צבע חום : חלה /לחם (קמח מלא ) , שוקו , שוקולדים ,מעדן חום .

צבע ורוד: מיץ (תות בננה , פטל ), מעדן ורוד -בדאי (תאומי /גמדים ורודים), סוכריות ורודות ....

ועל זאת הדרך .

 

* משהיא פעם ספרה לי שהיא עשתה (לא עשית בעצמי)

לקחת נושא ולהכין את המשלוח לפיו .

סרט/ משחק כדורגל : פופקורן , בקבוק קולה , פיצוחים ,בירה .... 

כמו רוק
גירוד החניכיים
נפיחות
וכו'?

האם הוא מצונן? לא מרגיש טוב?

http://i.ebayimg.com/00/s/Mzc4WDUwMA==/z/aGkAAOxyBjBTWITB/$_3.JPG?set_id=2

אז באמת - להלביש משהו נוח, ולא להשקיע מבחינה תקציבית.

המלצה שלי: אפרוח. משתמשים בבגד צהוב של הילד (עדיף פרוותי/קטיפתי שכזה), מכינים כובע מבד לבד צהוב, מחברים לו עיניים זזות ומקור מבד לבד אדום - ויש תחפושת חמודה.

 

ואם את בכ"ז רוצה לקנות - במקס-סטוק ודומיו יש הרבה תחפושות, יחסית בזול. צריך לשים לב למידה.

דובון כזה פרוותי שהוא תחפושת לברווז. על הכובע היה "מקור" כתום.

עלה ארבעים שקל כמדומני. מצאנו גם כובעים של ברווזים לעצמנו בכפר השעשועים בסנטר 1 אז היינו כולנו מתאימים.

אבל לוקח לזה כמעט חודשיים להגיע אז לא רלוונטי לך השנה. תזכרי לשנה הבאה! השנה הזמנתי משהו מאוחר מדי אז אי"ה נשתמש לשנה הבאה.. אם הוא יגיע, לא תמיד מגיע מהסינים האלה..

 

ואני בטוחה שיש למצוא כל מיני דברים בזול בגאולה וכו'. בונים על זה השנה..

חיות/ דיסני.
מלווים מהמשפחה. כרגע הם עוד קטנים ובלי רצונות משלהם😆 בעזרת ה' בהמשך נצטרך כבר לעשות על פי בקשתם..

תקחי בגד שיש לה ולא אכפת לך שכבר לא יהיה ותעשיו אות כבסיס- מיני מאוס/ ארנב/ אפרוח/ פו הדב.

בת כמה היא?

לק"י

שנה שעברה כשהיה הן שנה בפורים, קנינו לו כובע של סיני עם צמה וסתם הלבשתי לו בגדים אדומים.

השנה קניתי לו תחפושת של דובי, בתקווה שיסכים ללבוש אותה.
וחיפשתי לו משהו מוכר שהוא יבין מה זה.

ולא נוח. והם מבינים הרבה לפני גיל 3 לדעתי הבת שלי כבר בגיל שנה התלהבה אז אין מה לדבר על גיל שנתיים.

והתמונות של תינוקות עם תחפושות מתוקות זה נכס

א. בכל זאת זה בד"כ לא נוח.

ב. הדמות השונה של עצמם מפחידה את הקטנטנים. (שיקול זה אולי פחות רלבנטי לגבי עד חצי שנה כי ממילא לא מבינים כלום)

ג תפסיקו לדאוג. יהיו להם בע"ה עוד הרבה שנים להנות מזה. כל דבר בזמנו.

ד. חבל על הכסף למשהו שבשביל הילד חסר כל משמעות.

ה. בחלק מהתחפושות יש גם סיכון בטיחותי.

ו. אצלנו במעון תמיד מוציאים את המכתב הקבוע לפני פורים שאוסר תחפושות מהסיבות שכתבתי ועוד כמה שאני לא זוכר.

 

שמתי לה שמלה אדומה וקשת עם אוזניים שירדה אחרי רבע שניה והייתה רק לתמונות.
ציירתי לה גם כמה קווים בתור שפם. זה היה סופר מתוק.
יש גם את הכובעים לתינוקות שקושרים בצוואר. זה יותר יתאים לתינוק קטן.

היא תהיה בת חצי שנה.

(חיפשתי בכל החנויות בגדים מתאימים- עם ציןר של תות או בצבע אדום שאוכל לצייר נקודות. לא מצאתי כלום אז קניתי בקרטרס ב100 ש"ח גרביון+חולצה+ג'קט כזה שזה ממש תחפושת.. לא הייתי קונה את זה מראש. אבל החולצה והגרביון ישארו לה, והתחפושת תישאר גם לילדים הבאים אז לא נורא...)

מחפשת רעיונות...

עם איזה חיה.

וכמו שכתבתי למעלה אתם יכולים לחפש משהו קטן תואם לעצמכם שתהיה תחפושת משפחתית.

 

 ש: אתם מתחפשים בפורים? אם כן למה , אתם מתחפשים?

ולנשים שבנינו שהולכות אם כיסוי ראש (מלא) זה לא מפריע /קשה למצוא משהו נורמלי לתחפושת ?

(חוץ מפאה שמעצבנת ומגרדת ...)

 

ומה אם הילדים הגדולים יותר ? הם לא מתחפשים?

(גלאי בית הספר היסודי -חטיבה , למשל )

 

אשמח לשמוע תובנות שלכם . אז יאלה צאו לדרך ....

 

אזור המרכז

תחפושת חמודות, ויש שם גם כאלה שהכובע לא מחובר לבגד אז זה יותר נוח לילדים

במקסטוק גם ראיתי ב50

לא הסתכלתי ממש מה יש שם, אבל מי שנגיש לה כדאי לבדוק (אני ראיתי בשער בנימין, מן הסתם יש גם בסניפים אחרים שלהם).

לשבת ולקרוא, להסיבר, לתת להם לשאול, וכו' וכו'

גם ספר שיהיה נגיש להם בלעדי זה גם כיף.

בכ"ז השפה התנכית לא ממש זמינה לילדי גן וכיתה א..

תודה!

יש להם המון המון סדרות, מאמינה שאחת מהן קשורה לנ"ך

סיפורי הנ"ך לילדים.

ממליצה על זה, יש שם 9 כרכים ותואם את מה שנאמר בתנ"ך...

אם את רוצה גם ישר את הרב עמנואל תהילה שמוכר דיסקים והוא פשוט מרתק!!!!!

יש אתר באנטרנט תכתבי בוגל הרב עמונאל תהילה ותראי שם.

שישחקו במשחקים ממשיים, שישחקו עם האחים, חברים..

 

ילד מפתח כחות וכשרים ע"י העיסוקים הממשיים. העולם הוירטואלי לא כך. יוצר תלות שיש בה, לדעתי, ניוון מסויים, מוטורי, רגשי, שכלי, חברתי.

 

בגיל ממש קטן - זה לחלוטין גרוע.

 

בגיל שמעבר לכך, תלוי בסביבה ובמושגים. גם אם רוצים, אפשר בהחלט להגביל - משהו מסויים בערוץ מאיר, חצי שעה ביום וכד'.

זה אפשרי לחלוטין. ומה השאלה "איך אתם מצליחים".. ילדים בגיל צעיר, אמורים לשמוע להוריהם בעניינים האלו..

 

 

אלא שצריך לעשות דברים בחוכמה. אם עושים מזה ענין גדול, ש"מגבילים" אותו - אז זה יוצר רצון לההיפך.

צריך שתהיה תעסוקה אחרת, מעניינת. מחשבש נמצא במקום מסויים בבית (ברור שלא אישי לכל ילד קטן..), ואפשר זמן מה אם צריך - וזהו. 

ילדים שגדלים כך, אין להם ענין מיוחד דווקא במחשב.

 

וגם - יש שוני בין ילדים, צריך לשים לב לכך. יש ילדים (לא מדובר על קטנים ממש), שצריכים את זה יותר, ויש פחות. צריך להיות ערניים לענין ולהלוך כנגד רוחו של כל אחד.

 

 

[שמעתי בדיחה, שיש בה המחשה קצת של דור שגדל על זה... חייל נמצא באימונים; שואלים אותו, מה אתה עושה אם מגיע אוייב ממול - "יורה ישר" ומה אם אחד מכאן ואחד מכאן - "זורק רימון לשם ויורה לשם". ומה אם משלושה כיוונים - "לוחץ esc ויוצא מהמשחק"...]

במיוחד אם הוא אוהב תוכנית מסויימת.

איזה משחקים ופעילויות עוזרים לכם שיעזוב את המחשב?

האם יצא לכם להפחית להם שעות צפייה? איך זה השפיע?

שהתשובה טמונה בשאלה.

 

את שואלת על "הפחתת שעות צפיה"..

 

אני דיברתי על מה שעושים לכתחילה.

 

ולכתחילה, לא כדאי שילדים קטנים יתעסקו עם המחשב. בוודאי לא זמן ממושך.

 

וגם כשנותנים משהו כמו איזו תכנית בערוץ מאיר - אז זהו ודי..

 

 

אם יש מצב נתון, אז כבר משהו קצת אחר.

 

תלוי מה הגיל של הילד. את יכולה להסביר לו שאמנם  זה מענין, אבל יותר בריא לילד שישחק, יזוז, לא ישב הרבה מול המחשב. ולכן, את נותנת לו להחליט איזו תכנית/ות הוא הכי אוהב, ותראו ביחד שזה לא יוצא יותר מידי זמן - ושאר היום, מחשב סגור, משחקים ועושים דברים מענינים.

 

ואז את יכולה גם לתכנן איתו איזה משחקים הכי אוהב.. ולהשתדל שיהיה לו. 

כמעט שום פעילות לא תוציא ילד ממוצע מהמחשב, הוא מושך אותם מאוד. אנחנו מסכמים מראש כמה מותר לשחק/ לצפות , ומשתדלים לעמד בזה, הילדים יודעים שמי שמשחק יותר ללא רשות יפסיד מחר את הזמן שלו,

שיש קשר בין פעילות גופנית לחוזר העצמות. העצמות של ילדים היום מאוד חלשות באופן יחסי כיוון שהם עוסקים מעט בפעילות פיזית חושבים הרבה ליד המסך.

כשהם צופים הרבה במסך גם העצמות נחלשות גם השרירים, גם מתרגלים לאורך חיים של "כמה שפחות לזוז". ואחר כך קשה לשנות את זה.

חוץ מזה אני זוכרת שזה ממש כיף לרוץ בגינה ולשחק עם ילדים אחרים בחוץ. חבל שבגלל מחשב יפסידו את זה.

מהרגע שהם במחשב הם לא עוזבים אותו לשנייה! צריך להגביל אותם!!

נניח- יום שישי, חצי שעה בצהריים. 

ואז ההרגשה היא שהם מילאו את הצורך הזה במסך ומצד שני זה לא משתלט להם על כל הזמן הפנוי.

עם גדולים זה קצת יותר קשה. 

אני הסברתי לגדולה שלי מה הבעיה בזה ולמרות שהיא מאוכזבת מה"לא" שלי- רוב הזמן היא משחקת משחקים רגילים ולא מול המחשב

נראה לי בעתיד היא תודה לך על זה שלא ויתרת לה.

יש לי ילד בן שנתיים וחצי "שמכור" למחשב.
ואנחנו עושים איתו ממש גמילה מהמחשב עכשיו.
הוא כל הזמן מחפש טלפון, מחשב, מסך...

ואני רואה איך הוא מאמץ את הראיה שלו- שהלוואי שהיא לא נפגעה מהמסך.

אנא!!! תמנעו ותגבילו מעכשיו את הצפיה במסכים.

ממני אמא שכואב לה.

העיקר שאתם בכיוון הנכון.

זה כואב, אבל אפשר לתקן.

הרי אפילו המבוגרים משנים הרגלים אז בטח ילדים שהם יותר גמישים.

להראות להם מחשב, ושיתעסקו בו, זו טעות חמורה. גם אם ההורים ירמו את עצמם..

 

ילד צריך לשחק, פיזית, להסתכל בספרים, לשמוע סיפורים, מוסיקה נעימה, לנהל אינטראקציה רגשית, שכלית, חברתית, עם המשפחה והסביבה, לקלוט אוירה של תורה ומידות טובות - ולא להיות מושפע מהמשיכה החזקה של הדבר המקרין והוירטואלי הזה.

 

אם היתה טעות, אכן צריך תהליך נחוש של גמילה והקניית הרגלים ותכני תעסוקה אחרים.

רק איחלתי הצלחה,וכתבתי שילד הוא גמיש, ובד"כ יותר קל לתקן הרגלים אצלו מאשר אצל מבוגר. 

נראה לי גם שאפשר לתת להם זמן קצר ביום לראות תוכניות טובות כמו ערוץ מאיר לילדים, עם זמן מוגדר מראש. ורוב היום שישחקו, שיקראו ספרים, שילכו לגינה וכו'.

לא כתבתי "כנגדך".. אני גם מצטרף לאיחולים.

 

רק הערתי על הנושא בכללותו, וגם על כך שיש צד שאצל ילדים קטנים זה חמור יותר. ובוודאי צריך להתאמץ לשנות הרגל לגמרי.

 

[גם זמן קצר לתכניות ראויות אם חושבים שכדאי, אם אין חשש להיסחפות, זה עוד לא בגיל הזה]

יש ילד שבבית הוא צמוד למסכים בגדלים שונים גם המשחקים שיש לו בבית עם אורות וקולות וכו.. בגן הוא לא מסוגל לשבת לשניה שום דבר לא מענין אותו..בן שנה וחצי..מרביץ המון ונראה שיש לו בעיה בויסות חושי...

אבל סרטוני ילדים באנגלית כדי לשפר לה את השפה ולחשוף אותה יותר לשפה.
בעלי דובר אני לא, אז היא שומעת את השפה רק מבעלי והמשפחה שלו וזה לא מספיק.
מוגבל לכמה דק ביום..
נראה מתי זה ממש יצא לפועל..

זו המלצה של רופאי הילדים, ע"פ מחקרים, זה לא בריא למח, מרגיל את המח לקצב מהיר מאוד של התרחשות שלא קיימת בפעילויות למידה אחרות בחיים , לא שווה בעיני את השפה האנגלית, עדיף לחכות עם זה, ובנוסף אם לא ידברו איתה אנגלית ביום יום לא יעזרו סרטונים בגיל כ"כ צעיר, אחי הקטן דיבר עם סבתא שלי שטיפלה בו והורי שפה מסויימת וכמעט לא ידע עברית עד גיל 3, והיום מדבר בשפה זו בצורה מאוד חלקית,

היא גם שומעת שירים, לאו דווקא לשים אותה מול המסך..

בכל אופן אשמח להפניה למחקרים שתארת..

את מוזמנת לחפש באינטרנט, אני קוראת ושומעת הרבה דברים בנושאים האלה במסגרת העבודה שלי ולא זוכרת מה המקור, אבל שמעתי זאת פעמים רבות, וגם קראתי בעלון של קופת חולים כללית בהמלצה על חשיפה למדיה.
מה שכתבתי אלו דברים בסיסיים שיאמר לך מי שמבין בתחום.

אם אתם באים לשטוף כלים ולהכין אוכל במקומי

בזמן שאני משחק בעצמי 

אבא של אחיין שלי מגיל אפס השתמש במחשב כבייביסיטר לילד.
האחיין הזה שהיום כבר נער, עם בעיות קשב וריכוז רציניות. ללא ספק הצפיה הממושכת במסך גרמה לזה.
להמנע להמנע להמנע

אבל מאוד  יכול להיות שהסיבה משמעותית לילד הזה שסובל מהפרעת קשב וריכוז.

כשילד רגיל שהתמונות כל הזמן מתחלפות לו מול העיניים קשה לו להקשיב למורה. כשעבדתי כמורה הייתי צריכה כל הזמן לשנות פעילויות לילדים ביסודי.

אבל לא נראה לי שכל ילד שצופה הרבה במסך תהיה לו בעיית קשב וריכוז.

בתור ילדה  צפיתי הרבה  בטלוויזיה ( שזה על אותו משקל כמו מחשב) והייתי תלמידה מצטיינת.

אבל נראה לי בכל מקרה כדאי להקטין להם זמן צפייה כמה שאפשר.

אבל לא שטויות.

 

הילדים שלי סבלו מדיסלקציה חמורה והתגברו עליה בעזרת שיטה שקינסיולוגיה היא אחד היסודות שלה.

אבל אני לא מספיק מבינה בזה.

טיפול שיכול מאוד לעזור לילדים ,בתור אחד שעבר את זה.

קינסיולוגיה שימושית – חשיבה חדה

 

אני מניח שאת מתכוונת לקינסיולוגיה שימושית. (בניגוד לקינסיולוגיה במשמעות המקורית של המילה). 

 

מבחינה לא מדעית - יש אנשים שמאמינים בזה. (כשם שיש אנשים שמאמינים באסטרולוגיה ואורן זריף. ב"ה, יש מספיק אנשים בעולם כדי שיהיו מספיק מאמינים בכל דבר). 

שיש כמה דרכי טיפול של קניסיולגיה..
אני אישית מכיר טוב את השיטה 'מוח-אחד'..
ואני יודע בוודאות שזה כן עוזר..
וצריך לדעת שזה תהליך,ועבודה..
ואם זה לא מצליח,כנראה שמתאים דרך טיפול אחרת..

זה סוג של לחישות לא מובנות שאמורות להשפיע

 

כאילו המוח/הנשמה שלי יודעים מה כתוב בכל סעיף בספר.

כי אני הייתי בשוק לטובה

אני לא מספיק מכירה, אבל מניחה שזה בדיוק זה - הגוף והנפש שלך יודעים. את האינטליגנציה עוקפים כאן.

 

זה כמו שמטפל/ת מנוסה מאבחן במטוטלת.

הוא כבר לא צריך להחזיק ביד בפועל את התרופה הספציפית שנבדקת , מכיוון שכשהוא לוחש או אומר את שם התרופה, הוא מציף את כל הידע שיש לו על התרופה, ועל האופן שבו התרופה יכולה להועיל למטופל.

 

מספיק לו לומר בקול או בלחש את שם התרופה ולהתרכז בזה לחלוטין, כדי לאבחן במדוייק.

למטופל זה ישמע כאילו לוחשים מילים לא מובנות בלטינית.

 

כדי להשיב לאינטליגנציה את כבודה האבוד, אפשר לבקש הסבר יסודי מהמטפל.

של המטפלת.

מתוך הספר הקדוש.

אם אמצא את הסיכום שעשיתי בפגישה, אכתוב לך אותו. נראה אם תבין משהו

באמת לא מבינה, רק מכירה אישית כמה אנשים רציניים וישרים מאוד שעוסקים בזה.

 

 

קינסיולוגיה היא מונח אחד מתוך המכלול הקרוי מח-אחד.
שיטה שמצילה אותי כל הזמן.
ב"ה למדתי את השיטה ומלבד לטפל באחרים, בבית זאת דרך חיים.
טיפלתי בעצמי אחרי שהיה לי דיכאון לידה.
טיפלתי בתינוק שלי שסירב לבקבוקים ומוצצים והגיע לאשפוז מרוב שהחלב שלי לא הזין (הצליח חלקית. הוא עדיין מסרב למוצצים. אבל כיון הוא דובי כהוגו)
טיפלתי בילדה שלי שהיתה לחוצה בתקוםת מבחנים
ובבן שלי שהיו לו התפרצויות זעם.
ובבן אחר שהיה נעלב המון מחריו
ובבת נוספת שהיו לה קשיים חברתיים.
ובבן נוסף שהיתה לו גמילה קשה מטיטולים.
אחרת טופלה בגלל דיסלקציה
ועוד הוד נטויה.
(ב"ה יש 8 ילדים...)

אני לא אחת שמאמינה באנרגיות ומאגיות. ממש להיפך. אחרי שקראתי מחקרים מדייע על המוח ותפקודו, הבנתי שבעצם השיטה משתמשת בידע המערבי בצורה לא פורמאלית. זה הכל)

בתור אחת שגדלה בבית עצבני כילדה ולצערי התנהגה כך גם עם הילדים, אני יכולה לומר שהשיטה הצילה לי את המשפחה: התקשורת יותר בריאה, הילדים יותר משתםים והכי חשוב....יש להם אמא רגועה (טוב...רוב הזמן...) ושמחב. באמת.

לכו ללמוד את זה! גם אם לא תלכו להיות מטםחים בעצמכם.

ולגבי ה"לחישות לא מובנות", הגוף של המטפל לוקח בחשבון שאת (הגוף שלך) לא יודע על מה המטפל מדבר. לכן המטפל נוגע בך בשתיי ידיים. מן סוג של סגירת מעגל חשמלי ו"שיתוף ידע".
וזה לא אמור להיות לחישות. עדיף שייאמר בקול, כדי שהמטופל יהיה שותף לטיפול. זה לא משהו מאגי.

ביקשתי שיסעו שניים יחד והם כיבדו את הבקשה ועמדו בזה, אפילו בטיולים לגולן.

אחרי כיתה י' הם כבר נסעו איך שהם ראו לנכון.

 

גם דרום/מרכז, טרמפים כלליים, לא מהישוב.

 

שיהיה ערני וזהיר עד כמה שאפשר.

צאתו לשלום, שובו לשלום בעז"ה.

עדיף להסכים עם מגבלות ופיקוח מאשר שיגידו לך שנוסעים באוטובוס ויסעו בטרמפים..

תודה לכל מי שעוזר

להסביר מהן הבעיות והסכנות

ואיך הוא יכול להיזהר מהן.

ואז להחליט מהם הכללים בנושא הטרמפים.

 

את המדדים שלי.

יש שעה בלילה שאחריה כבר מאוחר לעמוד בצמתים?

באילו נסיבות לא עולים על טרמפ?

מקום נגיש מבחינת תחבורה ציבורית - זה שיקול לגבי לקיחת טרמפים?

וכו'

תודה!!

שיקול דעתכם-מה שנהוג אצלכם

קודם כל שלא יגיד לנהג לאן הוא צריך , שהוא ישאל את הנהג לאן הוא מגיע ולפי זה ידע אם לעלות או לא .
לשים לב למבטא של הנהג , גם הוא נראה דתי / חרדי , לא חסר מקרים של ערבים שהתחפשו לדתיים וחטפו יהודים ח"ו
שיהיה הרבה סיעתא דשמייא!

וגם יש לי בנות- שאצלן כמובן זה יותר רגיש, אבל מה שנראה לי:

א. כמו שכתבו- לשאול את הנהג לאן הוא נוסע, ולא להגיד לו לאן אני צריך.

ב. לדאוג שתמיד יש לו כסף בארנק- כך שאם מגיע אוטובוס שנוסע ליעד שלו- שיסע באוטובוס ולא בטרמפים.

ג. עדיף להיות עם חבר.

ד. אם במהלך נסיעה מתעורר חשד הכי קל למשהו- או שהנהג נוסע כמו מטורף, או שאולי הוא ערבי, או שהוא מתנהג בצורה שעלולה להוות איזושהיא פגיעה מינית- אז לרדת במקום הכי קרוב שאפשר. 

ה. לגבי שעה- זה מאוד תלוי איפה. יש טרמפיאדות ביו"ש שגם אם עומדים בהן ב2 בלילה יהיו טרמפים של אנשים הגונים לגמרי, וגם מיקום הטרמפיאדה הוא לא בעייתי. אבל יש מקומות שזה לא לענין. 

אמא שלי הייתה לחוצת טרמפים מאוד מאוד.

מצד אחד זה גרם לי להיזהר- ולא לנסוע בטרמפים מטורפים בשעות לא שעות- כמו שעשו חברותי..

מצד שני באיזשהוא שלב פשוט לא אמרתי לה והייתה הבנה שבשתיקה שאני נוסעת בטרמפים (בעיקר חזרה מהאולפנה הביתה כל יום- שזו טרמפירדה בטוחה והמונית) והיא לא שואלת ולא מתעניינת.

ממש אשמח לתגובות מנסיון בשטח, איך זה עובד אצלכם. תודה!

יש לכם הגדרות של גבולות (מקומות שכן ומקומות שלא? שעות שכן ושעות שלא? עולים לבד על טרמפ? וכו')

ואני לא שואלת על זהירות כשעולים על טרמפ. זה ברור. אלא על גבולות שאתם ההורים מכתיבים לילדים.

תודה מראש!

חשובה פתיחות ושקיפות בין ההורים והילדים- דו כיווני-
גם בשאר התמודדויות..
צריך נוסחה שנינוחה לכולם
לשקול נתונים- תדירות תח'צ. צרכי נגישות. וכו'

אני חסיד של הרגשות בטן- 'יש ספק אין ספק'

ספציפית תלוי בתנאים של כל מש'..

אצלי הצעירים יותר בטרמפים מאשר המבוגרות..
מתאמים מראש נסיעות- דבר שכדאי בכ'מ
כשצריך אז הבנים גם תופסים מחוץ ליישוב. אך ככלל מהישוב ובשעות עבודה

הבן (בכיתה ט') לא שואל אותך אלא מודיע שהוא יוצא לדרך רחוקה (של כמה שעות. שעתיים ברכב) בטרמפים בשעה 9 וחצי בערב?

בעליל לא מקובל. אך בשעת הדחק ניתן לקרוא תהלים ולעבור לסדר היום.

השאלה מדוע וממה זה נובע
מה איכות הקשר ביניכם

האם תוכלו להציע לו חלופה סבירה יותר- והאם יתקבל אצלו
האם נוסע כדי להגיע- או מגיע כדי ליסוע- בכ'מ הוא יגיע לשם.. אז דעתי להבליג- ואחרי שיסמן 'וי' על ההרפתקה אולי הדברים קצת יתאזנו- גם ספציפית עניין הטרמפים וגם התדרים בבית.

אולי רוצה לשמוע מכם איך אתם הייתם בגילו?

כלומר, מה הסכנה באזורכם, בשעות האלו, כשכמובן אצל בן הבעיה פחותה מאצל בת.

 

ואפשר להתנות.

 

כלומר, להסביר שבכללי נכון שלפעמים טרמפים מקצרים - אבל לא תמיד יודעים עם מי נוסעים וזה יכול להיות גם סיכון.

 

ולהכתיב כללים.

 

לדוגמה: אל תגיד לאן אתה רוצה לנסוע, אלא תשאל את הנהג לאן הוא מגיע. וכך תוכל גם לראות שהוא מגיע לאן שטוב לך, ולא מישהו ש"מסדר" לפי מה שאתה שואל. כמו כן, תוכל לשמוע יותר לפי המבטא אם זה יהודי או ערבי. אם חשוד, תגיד, "תודה" ואל תעלה.

 

כמו כן, את יכולה גם להגביל שעות. לומר, באמת אתה כבר יותר גדול - אז אתה יכול בשעות היום, שאז יותר קל להבחין מה קורה בכל סביבה שאתה נמצא. לא בשעות הלילה.

 

[בכל מקרה, הודעה בס.מ.ס אם עולה - וכן על כל חשד-תקלה, עם מיקום]

 

אפשר גם לאסור לגמרי. אבל זה תלוי בהערכה של השלב שבו הילד נמצא בחיים.

 

בד"כ, לענ"ד, כשרואים שזו גזירה שלא יעמוד בה, עדיף להסכים על כללים שמוכתבים על ידכם, ולומר שזה התנאי. 

דומני, שהנסיון מראה שבגילאי-ביניים, זה די עובד.

 

כשגדולים, אצל בנות אפשר פעמים רבות "להכתיב" גם אז, כי הן נוטות לקבל את זה יותר. אצל בנים, פחות חשש. ותמיד צריך תפילה, ולא רק על זה..

זה תלוי כמה הוא "גדול",

 

מה מידת העצמאות,

 

באיזה שלב של "גיל ההתבגרות" הוא נמצא.

 

יש ילד, שהיינו אומרים לו בחיוך, עם כל הכבוד - דבר כזה לא "מודיעים".. בשעה כזו זה לחלוטין לא שייך, מצטערים. אם אתה רוצה, ניתן לך כסף לנסיעה באוטובוס (לדוגמה).

 

יש ילד שהיינו מתעניינים: מה אתה אומר?.. משהו דחוף? יש איזה אירוע? [בד"כ, ההתענינות מנטרלת את "מלחמת העצמאות" - ואז הוא דווקא שמח לשתף. לפעמים בסוף שיחה כזו, אחרי ששואלים, שמע, לא קצת מאוחר? ועד שיגיעו טרמפים, נניח יהיה לך מפה עד.. ומשם עד.. תגיע בשעה.. זה שווה?.. לפעמים יגיד, לא , בעצם אני לא נוסע...]

 

יש ילד שהוא ממש גדול ועצמאי (וזה לא בגיל הזה בד"כ) - ואז, "נסיעה טובה"... בד"כ הוא מאד ישמח אח"כ שבכ"ז יתענינו בו, לאן וכו'..

בשביל לדעת האם הנהג אכן יהודי דתי אפשר להתחיל פסוק מתהילים או מהתפילה ולצפות ממנו להמשיך אותו.

למשל- ה' שפתי תפתח- ופי יגיד תהילתך/ אשרי האיש- אשר לא הלך בדרך.../ אשרי יושבי ביתך- עוד יהללוך סלה/ תפילה לעני כי יעטוף- ולפני ה' ישפוך שיחו/ ואפילו- שהכל- נהיה בדברו.

בעיני אחלה רעיון, מה אומרים?

אם צריך את זה- תוותר.. גילוי נאות כבר בימיי המציאו את זה ..

ואם הוא חילוני הוא בהכרח רע שלא לעלות איתו טרמפ?

לא רלוונטי ולא מעשי.

התכוונתי לעניין הבדיקה האם הוא יהודי או לא.

אוטובוסים מסויימים אינם נעימים לבנות. וגם לא למבוגרות. בתכנוני נסיעה נחשבים לברירה פחות טובה מאשר טרמפים.

אמנם אצלי הם עוד קטנים אבל מבחינתי זה קו אדום, לנסוע עם אדם זר זה ממש סכנה. אני אקח אותך לאן שצריך/תחבורה ציבורית אבל שום מקום לא שווה את הסכנה הזו ליפול על חולה נפש לא עלינו. מחזיקה בדעה מאוד שמרנית בעניין. לא אוהבת להשתמש במשפט הזה אבל כשהוא יהיה הורה הוא יבין.

שהיתה להם בעיה דומה עם אחד הבנים והחליטו ללכת לרב מרדכי אילהו שיפסוק.
הוא פסק לעלות על מה שמגיע קודם.
בדכ הטרמפיאדות ברחבי הערים הן תחנות אוטובוס. אז שיעלה על מה שמגיע קודם ולא יתעקש רק על טרמפעם.

שהרי צריך לדעת, באיזה מצב בטחוני היה מדובר בזמן השאלה; באיזה איזור; באיזה גיל; איזה אופי של ילד ומה מול מה בשיקול...

 

מניח שגם הרב אליהו זצ"ל שמע קודם במה מדובר.

זה סתם עלול ליצור קנאה.

הצהרון לא מצפות ולפעמים זה לא יפה

וסתם ככה הם משקיעות מאוד(מהנסיון שלי)

וזה השעות הקשות של היום ולהאכיל צהריים

לא דווקא משהו קטן מגיע להם

וגם-אם תעטפי אולי לא ידעו

וסתם להביא דברים שונים

בהחלט יכול לעורר קנאה

אולי לא.

את רוצה לקחת את הסיכון -בחירה שלך

אבל העיקר הרגש המעריך והמילים המודות בע"פ והברכה המצורפת

הייתי בת שרות שנה שעברה והייתי בצהרון של גן ואני ממש זוכרת את זה שהביאו לכל הצוות של הצהרון משלוח מנות ולי לא ובנוסף השקעתי לצוות והם לא עשו לי כלום...זה לא היתה הרגשה לא נעימה קחו לתשומת ליבכם.

אבל מבחינתי ברור לי (גם כבת שרות) שזה בסדר שלא קיבלתי מתנה באותו סדר גודל של מנהלת הגן והסייעת הקבועה. בכ"ז העבודה שלהם רבה.
וגם כיום כשאני עובדת בגנים לא כמנהלת גן אני לא מצפה לקבל מתנה/ משלוח מנות/דבש בכלל ובטח שלא באותו סדר גודל של מי שעובד הרבה יותר קשה ממני..

יש כאן עבודה על האגו והצטיידות בהרבה ענווה

ולגננת ולסייעת ביום שישי?

באופן דומה,

ואז יהיה פחות צורם...

לדעתי זה הגיוני ולא נורא,

אבל מאד תלוי באופי הגננת של הצהרון, אם היא תבדוק ותשוה,

או תשמח בכל מה שתקבל. את מכירה אותה ויודעת.

והההההעיקר- הברכה,

המילים הטובות- חשוב לפרט!! ובאמת להודות מכל הלב.

לא רק "פורים שמח", חבל לפספס את ההזדמנות

אני חדשה בעולם הגנים..
בדר"כ ההורים מביאים משלוחי מנות לגננת והסייעת או שזה רק יחידי סגולה?

אוספים כסף מכל ההורים וקונים או מכינים משלוח מנות בשם כולם

גם אם המטפלת של הצהרון תראה את המתנות, זה נראה לי מצופה שהיא תקבל קצת אחרת, לא?
היא נמצאת שעתיים ביום עם הילדים, לעומת שש שעות של הגננות...

מה שחשוב שלמי שאת חושבת שמגיע לה את ההכי טוב תתני ומי שיודעת להעריך תעריך ומי שיש לה תלונות גם שתהי הכי בסדר איתה יהיה רק תלונות

לא חייבים ממש להעיר.

 

אפשר להחזיק על הידיים ותוך כדי שינה.

 

 

ולעצם הענין - תלוי באיזה סוג ומה החשיבות; מה הוראות הרופא.

אם כשהם ערים- הם לא ממש נותנים לאנהלציה לעבוד לידם (אם הם מתנגדים).

בגדול כיסים זה מעולה אבל עולה יותר מדיגיטלי.
לבחור תמונות - זו העבודה הגדולה, תתחילי עם זה ואחרי שתראי כמה תמונות יש לך תחליטי אם יש כוח לעצב או רק לפתח.

וזמן זה אכן מדד...

 

לגדול שלי לקח לי חצי שנה לעצב!!!! מלא זמן.. ועוד עכשיו אני בע"ה אהיה עוד יותר עמוסה..

 

וצריך גם לפתח לגדול תמונות..עוד...

לפיצי שבע"ה יוולד גם...

וגם לדרדס הנוכחי..

 

באמת אתחיל קודם למיין..פיווו...

והיום יש אלבומים מעוצבים ממש יפים, שאת רק משבצת את התמונות.
אני עושה דוגמא בלופה כבר שנתיים, והם כמו ספרי ילדים בעובי- ומכילים מלא תמונות.
עדיף לך להעלות למחשב ולשבץ- לשבת על זה שעתיים\שלוש מאשר תמונות באלבום כיס.

תמיד זה דורש עוד התעסקות מטורפת....

ותחשבי שזה לא לעצב לילד 1.. זה כבר לפתח ל3...[בע"ה..מתקרבים לתל"מ..]

 

אם תוכלי לשלוח לי בווטזאפ את מה שעשית.. כמה דפים מזה..אולי באמת אחליט גם לעשות כך וזהו...

 

 

[וזה יותר משעתיים-שלוש אבל ניחא]

תמונות זה דבר לדורות. 

אלבום דיגיטלי לא מספיק עמיד,

זה נחמד כתוספת אבל לא במקום פיתוח על נייר פוטו.

 

ונראה לי שאחזור לכיסים גם כן. אחרי הכל - אין כמו הדבר האמיתי והנוסטלגי של פעם שעד היום אני נהנית להסתכל באלבומים של ילדותי

כתבה יפה בנושא שהעלו פה בפורומים..

עדיין בעלי אומר שאין לו אפשרות לעזור יותר.
והוא לא מסתלבט
הוא עובד ולומד.

אבל עדיין יש הרבה ממשימות הבית שהן רק עלי..

ותמפו את כל צרכי הבית.
מה מתוכם את יכולה מה הוא יכול
ומה לא
ואיך מסתדרים עם הכוחות הקיימים.
אפשר להחליט שהוא לומד או עובד פחות, להביא עוזרת, לותר על דברים.
בסופו של דבר האחריות והמשאבים של שניכם.
לא שלך והוא מתנדב לעזור.

שניכם בניא אדם באתה מידה, גם את יכולה לומר אני נקרעת, אין לימאפשרות לעשות כ"כ הרבה, ואז נשאלת השאלה, מי יעשה את השאר? ואז שבו יחד ותחשבו איך מתחזקים את הבית יחד בהתחשב בכל האילוצים, כמובן שזה לא נושא לדיון כויכוח, כך לא תגיעו לכלום חוץ ממריבה, שבו יחד בנחת, אפשר גם לצאת מהבית אם אפשרי, ותחשבו יחד איך שניכם חיים בצורה שפויה , ולא את נקרעת והוא עודה כפי יכולתו וזהו.

 

משתדלת להמיר את 'אתה חייב' ב'יש לנו בעיה, בוא נחשוב ביחד איך לפתור אותה'.

מפרטת את ממדי הבעיה, אילו משימות מוטלות עליי, מה זה גורם לי - ומנסים לחשוב ביחד על פתרונות מכל הסוגים. שאלות שאנחנו מנסים לבדוק במצבים כאלה: האם יש מטלות שאנחנו יכולים איכשהו לוותר עליהן? האם יש מטלות שאפשר להשקיע בהן פחות? האם יש לנו אפשרות לקחת עזרה בתשלום? האם יש אפשרות ללמד את הילדים להשתתף במשימות יותר? האם יש אפשרות להעביר חלק מהמטלות לבעל? ועוד.

כלומר, הגיוס של הבעל הוא אחד מהרבה פתרונות שבודקים ביחד, לא פתרון שאני החלטתי ומודיעה לו עליו. הרוח הכללית היא שהבעיה קיימת, היא משותפת, ואנחנו נשב עד שיצא עשן ונצליח למצוא פתרונות.

 

כאמור, הכול בשאיפה. זו האוטופיה מבחינתי. לפעמים היא עובדת יותר, לפעמים פחות...

 

 

משתפת, משתפת, משתפת.
אין ברירה. הוא חושב שזאת עזרה אבל זו המציאות!
צרכי הבית משתנים, הכוחות שלנו, הזמנים שלנו.
וכמובן כשהוא עושה לא לקחת כמובן מאליו אלא לשבח ולהודות.

אבל אם הוא היה אומר לך שאת חיבת לעשות משהו שקשה לך לשעות אותו- מן הסתם זה לא היה גורם לך לעשות.

כמדומני שניסוח ששם במרכז את הקושי שלך והצורך שלך- ישמע יותר טוב באזניו וגם לא יהיה מאיים או מעצבן.

"ממש קשה לי לארגן את הבית בערב - כל הכלים, הכבסיות, הבישולים". אולי יהיה לו רעיון שיקל עלייך? 

מבעלי כבר יומיים...

ואפילו עשיתי הכל בעצמי.

ואמרתי לו: לי חשוב הסדר והניקיון בבית ולך אין זמן..

אז אני יעשה. כי לי זה חשוב. אני לא מבקשת ממך כי אין לך זמן.

והיום הוא עשה לי הפתעה וקיפל הרים של כביסה שחיכו הרבה זמן.
בלי שביקשתי ממנו. לבד..

אז לפעמים להרפות.. לבקש פחות עזרה..

לא יודעת אם זה עובד עם כל אחד...

כל הכבוד לך ולו.

יש ילדים שכבר בגיל ארבע יצליחו להתארגן עצמאית בבוקר, ויש כאלה שגם בכיתה ד' יצטרכו עזרה.

בקיצור - מה שאת מתארת נשמע נורמלי לחלוטין.

שימי לה את הבגדים על כיסא ליד המיטה, תעירי אותה בעדינות ובחיוך ותושיבי אותה על המיטה. אולי אפילו תעזרי לה להתפשט, ואח"כ תלכי לארגן את שאר הדברים/הילדים. מדי פעם תחזרי לראות שהיא מתלבשת.

 

דרך אגב - שבע זו שעה מוקדמת למדי... (אני אישית קמה רק בשבע - מוסדות הלימוד שלנו קרובים לבית). יכול להיות שהיא "פשוט" עייפה?

מעריכה אותך מאוד על ההתמודדות לבדך, ובשעות כאלה, כל בוקר!

 

אני בעד להפנות את עיקר האנרגיות לערב שלפני.

כתבת שאת משתדלת שהילדים יתארגנו בערב. ו-זה הולך? בערב את זוכה לשיתוף פעולה יותר מאשר בבוקר?

אם כן אפשר להעביר לשם עוד ועוד דברים, כל מה שיחסוך לכם לחץ מהתארגנות הבוקר.

האם יש אפשרות שתבחרו בגדים בערב ותשמרו אותם על כיסא בחדר, או מקום נגיש אחר?

 

לגבי שעת ההשכבה, אני מסכימה אתך שהיא חשובה מאוד ויכולה ממש לשנות את הבוקר ואת כל היום, ודעתי האישית היא שבגיל כזה עדיף שההורים ייקחו על כך אחריות ויקבעו שעת השכבה מוקדמת מספיק. השאיפה היא להסכמה ושיתוף פעולה עם הילדים, אבל מתוך נקודת מוצא של מנהיגות הורית. יש נושאים שבהם אני יותר בעד פתיחות ובחירה חופשית של הילדים (כולל התמודדות עם התוצאות), אבל שעות שינה זה נראה לי נושא גדול על ילדים צעירים (אם תרצי אפרט גם למה).

 

מה דעתך? אם פספסתי במשהו מוזמנת לחדד.

 

אשמח לעזרה מנסיונכן איך משתפים את הילדים בהתארגנות שלהם/ ארגון הבית אני עושה הרבה לבד אשמח לעצות איך הם ישתתפו בשמחה במטלות...
תודה

 

הנה כמה דברים שעובדים טוב אצלי, ואולי כדאי לבדוק גם אצלכם (מן הסתם יהיה צורך בהתאמות):

 

# בשלב זה הייתי מסתפקת בכך שישתתפו, גם אם לא בשמחה. מבחינתי הם לא צריכים לשמוח, וזה יכול להיות להם לא נוח ומבאס - כמו שגם בשבילי לפעמים מטלות הבית הן לא נוחות ומבאסות. פה ושם אני מוצאת את עצמי מקטרת יחד איתם. אוף, הכביסה הלא-נגמרת הזאת...

לחנך אותם לשותפות בעבודות הבית זו מטלה רצינית בפני עצמה. להוסיף עליה גם אחריות לכך שישמחו בכך - בעיניי עומס מיותר.

 

# הילדים שלי אוהבים הרבה יותר עבודות צוות מתפקידים אישיים. אז אני מכנסת אותם ומקפלים כביסה כולנו ביחד, למשל. או מכינה דף משימות משותף לכולם, שמונח על השולחן, וקוראת לכולם לשעה של התגייסות לטובת הבית - כל אחד בוחר לו משימה מהדף, מבצע, מוחק, בוחר משימה אחרת - עד שהדף כולו מחוק. אבל העיקרון הוא שכולנו עובדים במקביל.

אני כמובן לא יכולה לדעת אם זה נכון גם לילדים שלך. ממליצה לנסות ולראות.

 

# אם לאחד הילדים יש חשק לקבל ממני עזרה מיוחדת (למשל - שאלמד אותו לקפל מטוס מנייר, שאכין לו מאכל מושקע וכו' וכו') - אני הרבה פעמים מתנה את זה בהדדיות - אני אשקיע זמן בדבר המיוחד שאתה רוצה, ואתה תחסוך לי זמן ותזרוק את הפח במקומי (או כל מטלה אחרת, בהתאם לגיל ולצרכים).

 

# נקודה קצת מורכבת, אבל חשובה מאוד בעיניי:

בין השלב של 'אמא עושה בשבילי הכול' לשלב של 'אני עושה בשבילי הכול' יש שלב ביניים שיכול להיות ארוך מאוד, וזה נכון לא רק אם מסתכלים על כל המכלול, אלא גם אם מתמקדים במטלה אחת קטנה. למשל, לבחור בגדים - אני חושבת שלהרבה ילדים יש שלב ביניים ארוך מאוד, שבו הם כבר מספיק בשלים לעשות את זה בהדרכה צמודה (ועם הזמן - פחות ופחות צמודה כמובן), אבל עדיין לא מספיק בשלים לעשות את זה לבד. כשלא לקחתי את שלב הביניים בחשבון, והנחתי שהעצמאות המלאה היא השלב הבא אחרי התלות המלאה - גם הילדים וגם אני יצאנו מתוסכלים. זה לא עבד.

הבעיה עם זה, כמובן, היא שהרבה פעמים קל יותר כבר לעשות את המשימה לבד מאשר לשבת ולהדריך את הילד.

ההדרכה מועילה יותר לטווח ארוך כמובן, ועוזרת להגיע לשלב הכיפי של העצמאות המוחלטת, אבל לפעמים הטווח הקצר הוא כל כך לא פשוט, שלא נשאר מקום לשיקולי טווח ארוך. וזה לגיטימי.

אני מציעה בהקשר הזה בעיקר - להיות קשובה לעצמך. כל מקרה לגופו, כל ילד לגופו, כל יום לגופו. בכל פעם הנסיבות שונות. מתוך שאיפה בגדול לחנך ולהדריך את הילדים לעשות בעצמם עם הזמן, אפשר לשאול על הכאן והעכשיו: כרגע מתאים לי לגייס לכך את האנרגיות הנחוצות, לשלוח אותה לעשות את המשימה, לענות לה לכל השאלות, לעודד אם קשה לה, להיות ברורה והחלטית ביחס לזה? או שברגע זה זה גדול עליי ועדיף לי לעשות בעצמי מראש? כל תשובה לגיטימית, ואני מאמינה שעם הזמן יצטברו מספיק רגעים כאלה ומספיק רגעים כאלה... והיא תגדל לתפארה.

 

מקווה שעזר. אם אזכר בעוד, אכתוב.

מוזמנת לשאול אם משהו לא ברור.

 

להכין ה-כ-ל בערב לפני.

בבוקר אף פעם אין זמן. וגם זה זמן קשה להרבה אנשים.

 

לגבי העזרה של הילדים: זה מאוד תלוי בילדים ומאוד תלוי בדרך שאתם מחנכים אותם. 

לדעתי לא צריך להכביד על הילדים בגילאים האלה עם מטלות בית קשות, אבל כן צריך לחנך אותם לקחת אחריות בעצמם. נראה לי שסביר בהחליט שכל ילד אחראי על הדברים שלו, סידור מערכת סידור בגדים נעלים וגרביים וכדומה. (אם את רואה שהם לא אחראיים תהי שם לפקח ולעזור, ובמיוחד בהתחלה)

עם הזמן ניתן להוסיף גם עזרה של כל ילד במטלות הכלליות כל אחד לפי גילו ומה שמתאים לו...

אני ךא מצפה ממנה שתתלבש לבד כל בוקר
ביצים שהיא קמה מוקדם היא "מפתיעה" אותי ומתלבשת..
אבל בימים שאני מעירה אותה?
יושבת על המיטה שלה ועוזרת לה להתלבש. לא בא לי חלומות בהקיץ... זה משגע אותי בעיקר בבוקר.
אז יש לנו הסכם שהיא לובשת 2 דברים ואני עוד 2 והיא בוחרת מה (חולצה חצאית גרביונים ונעליים) תלוי במצב רוח. לפעמים אני לא מציעה בכלל להתלבש לבד.
לא רואה בזה שום בעיה,
כל עוד היא יודעת לעשות את הפעולות האלו...
שומרת את הוויכוחים לדברים חשובים באמת...

הכי קל להלביש אותה אבל בעומס המטלות שיש לי בבוקר חשוב לי שתעשה לבד גם שתלמד להיות עצמאית וגם כי אני במרוץ אחרי השעון אחרי כל המטלות משעה 5 ועשרים עד 7 וחצי.... למרות שקצת עושה בערב אבל בערב הכוחות נגמרים לי ומשתדלת בצהרים לבקש מהם לעשות מערכת ומה שאפשר לארגן למחר אבל הבעיה שאני צריכה להזכיר כמה פעמים עד שבכלל עושים זאת אני גם לא תמיד יכולה להיות צמודה אליהם כדי שכך הם יעשו...
הכי קשה לי להזכיר להם הרגלים שאני רוצה שירכשו כמו לפנות צלחת לכיור (מי מדבר על לשטוף.. ) נעליים ותיק למקום ....
לא מתלוננת ב"ה שיש הרבה מטלות והרבה כביסות!! רוצה שזה יקרה ביותר שמחה בבית...

ילדים תמיד צריכים שיזכירו להם... לא נראה לי שיש כזה דבר ילדים מושלמים ששמים תמיד את הצלחת בכיור ומתארגנים למופת בלי שיעירו להם או יזכירו להם או ינג'זו להם לפעמים... 

אולי רק אם הילד נולד עם אופי מסודר כזה... אולי אולי...

לדעתי אין מנוס מלהמשיך לבקש את כל מה שאת רוצה שיקרה ולעמוד על זה שזה יקרה... 

 

האם גם אבא בבית
כמה ילדים ומה המיקום שלה
האם ההורים מתקתקים ומתוקתקים
מה התנאי רקע- בית מסודר או לא

קחי בחשבון כדי שילדים יעזרו הם צריכים להרגיש שמעריכים את העזרה שלהם, זה יכול ליהיות במילה טובה ולצ'פר מידי פעם, תחרות משעשעת בין הילדים על משימות שהטלת עליהם, במשך הזמן הרגל יהפוך לטבע... אוירה טובה חייבת להתקיים בבית כתנאי כדי שיהיה להם רצון וחשק לעזור ילדים לא אוהבים לאכזב את הדמות שמכבדת מעריכה ואוהבת אותם!!!!
זה בסדר ומותר להם גם לסרב מידי פעם כי גם לנו אין תמיד חשק.

עם מספר משימות . לבושים כבר מהערב גם הגדולים. (אם רוצות ללבוש חצאית וגרביון-אז ישנות עם הגרביון ובבוקר לובשות את החצאית. אבל לרוב לבושות חליפות פוטר נוחות) כל משימה מסמנות וי. ובסוף השבוע אני אמורה לתת להם הפתעה.
לא אצל כולם זה הולך, תמיד יש אצל חלקם ריחוף והתעסקות במשחקים אבל אצל חלקם זה רץ. וזה מאפשר לי לעזור למתעכבים.

אני חושבת שיש עניין שלך של התמדה.. כל פעם שהם לא מפנים מהשולחן תחזירי אותם שיפנו.. שוב ושוב..

לגבי החזרת דברים למום- יש להם מקום? להגדיר מקום מוגדר לכל דבר, אולי אפילו לכל ילד, מקום לתיק, מקום למעיל/ למטריה לנעליים. ושיהיה נגיש! ומותאם לגובה שלהם.. כי אם המתלה מעילים גבוה אז איך הם יכולים לתלות אותו..?
ועל זה הדרך..
להכין בגדים בערב לבוקר- על כסא ליד המיטה.. ברור שהיא לא תמצא אם זה על המיטה כי זה מתבלגן בלילה ועל המיטה יש עוד כרית ושמיכה ופיגמה.. דברים שיכולים לבלבל אותה..

אין לי עדיין ילדים בגיל אבל שמעתי עצות מאישה חכמה וגם זוכרת מילדות דברים אז מעבירה הלאה..

אצלנו הבגדים מונחים בערב על הכיסא בחדר (אני מניחה אותם ...).

לפעמים מביאה לבת שלי בבקר , כשאני לא שמה על הכיסא.

היא מתלבשת לבד. אני אומרת לה להתלבש והיא מתלבשת אם יש בגדים על הכיסא .

ואם אין אז היא מבקשת שאביא לה ....

 

 

נ.ב

היום אמרתי לה שתחפש על הספה (בגדים שיצאו מהמייבש ) או במייבש.

ואז בעלי אמר לי שיש לי דרשות גדולות מדי , היא לא מגיעה למייבש (הוא מעל המכונת כביסה ).

שאני יביא לה את הבגדים .

 

אני חושבת שהתעסקות בנושא ההתארגנות רק בבוקר

גורמת לו להיות נושא מלחיץ ומעצבן גם עבורך וגם עבור הילדה (כי בבוקר כולם לחוצים...)

אם תשחקו אחרי הצהריים ב"חנות בגדים" או באמא שמתארגנת עם הילדה וכדומה,

ויחד ובנחת מתוך כיף של משחק תתרגלו את המיומנויות הדרושות -

איזה בגדים צריך ליום גשום? איזה ליום אביבי? איפה כל דבר נמצא? מה מתאים למה?

איך לובשים כל בגד? את תתתפלאי לגלות דברים שנראים לך פשוטים אבל היא צריכה הדרכה בשביל להצליח בהם.

אפשר לעשות תחרות בין הילדים בכיף, עם מוסיקה ופרסים קטנים, מי מתלבש הכי מהר? מי שובר את השיא שלו?

ככל שהם יתרגלו יותר ויותר את מיומנות ההתלבשות זה ילך יותר מהר ובפחות בעיות כי לאף אחד לא נעים לעשות דברים קשים (ולילד קטן ההתלבשות היא קשה).

בהצלחה! חזקי ואמצי.

הבוקר שלך באמת נשמע עמוס ולא פשוט,

הרבה כוח!

אשתף שאתמול אמרתי לה שתלך מיד אחרי בי"ס לחברה ובבוקר היא היתה מוכנה ראשונה!!! ( היא פחדה לפספס את ההסעה ואז לא תוכל ללכת לחברה..) זה מוכיח שהיא מסוגלת וזקוקה לחיזוקים!! אשמח לעוד עצות איך הולך אצלכם? איך כולם שותפים בארגון הבית מתוך הרגל ושמחה?
תודה רבה!!

הייתי רחפנית..
אמא שלי הכינה איתי ביחד רשימה עם ציורים של כל מה שצריך לעשו. בבוקר. למשל להתלבש, להסתרק, לצחצח שיניים וכו. כל פעם שסיימתי משימב- עשיתי וי, וזו היתה רשימה קבועה לכל יום (אפשר לניילן ולסמן בטוש מחיק)
זה עזר פלאים בה!! ברמה שעד היום מזכירים את זה אצלנו כדוגמא
זה גורם לילדה להיות 'נגד' הרשימה במקום 'נגד' אמא ונותן לה מסגרת ממקדת.
אפשר כמובן גם ליישם לתחומים אחרים.
בהצלחה!!

לגבי התארגנות בוקר- אישית, נראה לי יותר מדי לצפות ממנה לעשות הכל לבד, כולל הוצאת בגדים מהארון.

אצלנו יש הסעה, כך שיש "דד ליין" מאוד ברור של מתי צריך לצאת מהבית (שלי בא' יוצאת ב7:20, קמה בסביבות 6:30 או לפני).

אבל בכל אופן- נראה לי כדאי להכין את הבגדים במקום קבוע כבר בערב ולהראות לה- "מחר כשאת קמה- תעשי לי הפתעה! לוודא שהיא יודעת מה סדר הלבישה ובהחלט לא לצפות שבאופן קבוע תתלבש לבד, במיוחד לא בחורף- גרביונים זה עדיין קצת קשה ובכלל- יש הרבה בגדים. בקיץ יותר קל- חולצה חצאית, טייץ סנדלים וגמרנו...

הייתי גם נותנת לה תמריצים- כיד הדמיון הטובה עלייך. יום אחד שתעשה לך הפתעה, יום אחד תחרות עם השעון, יום אחד תחרות איתך, יום אחד תחרות עם החביתה ( באמת..."בא נראה מי תהיה מוכנה ראשונה את או החביתה")- ושאר תמריצים שאת תבחרי לפי ההכרות שלך איתה. בין אם זה טבלת מדבקות או צ'ופר קטן.

 

הערה חשובה- שמעתי, וזה גם מאוד הגיוני- שנקודות ציון ביום של מפגש ופרידה הן מאוד משמעותיות וצריך להשתשל מאוד שהן יהיו נעימות ושמחות. ילד שיוצא מהבית בלחץ או עצבים- זה ילך איתו לכל היום, ולכן- גם אם לחוץ, כן להיפרד בנחת, חיבוק ונשיקה ואיחול ליום נעים, או כל דרך אחרת שנעימה ושמחה לכם. 

 

בנושא השתתפות במטלות הבית- יש לי כמה דברים להציע...

א. ברמת העיקרון להבין שילדים קטנים הם קטנים ולא טוב ולא נכון שיעשו מתוך כעס או חוסר רצון. (בגבולות ההגיון...אני כן דורשת מילדה בא' לסדר את החדר לפי יכולתה, למשל, גם אם לא בא לה)

ב. לרוב- מטלה כמו "לסדר את החדר" היא קצת גדולה על ילד קטן. כלומר- זו מטלה שמורכבת מהמון פרטים שלך הם ברורים מאליהם אבל לילד ממש לא...

כך שבעצם צריך ללמד את הילדים איך עושים. ממה מורכבת כל משימה גדולה.

אני יכולה לספר לך מה אני הייתי עושה כששלי היו קטנות, בנות 3,4. ועדיין עושה לפעמים.

הייתי מכינה לי על השיש שקית עם שוקולד צ'יפס או חמוציות וכד' ונותנת לכל אחת משימה קטנה. אחרי שעשתה- קיבלה חמוצית אחת ועוד משימה קטנה. נניח- "להרים את כל הבגדים שעל הרצפה ולשים בכביסה" "לאסוף את כל המשושים ולהניח בקופסה שלהם" וכו' וכו' כך שמתקדמים עד שמגיעים לסידור כל החדר.

 

לפעמים הייתי יושבת איתן וביחד מכינה רשימה של "מה צריך לעשות כדי שהחדר יהיה מסודר" ואז הן בעצמן אמרו וכל משימה שהתבצעה- מחקנו אותה מהרשימה. 

ככה לאט לאט הילדים מפנימים איך מבצעים כזאת מטלה.

 

וכנ"ל גם בעזרה במטבח- הכנת סלט, הכנת עוגיות, שטיפת כלים וכו'- כל דבר כזה דורש הבנה של דבר הפעולות שצריך לעשות כדי להגיע אליו (מוציאים ירקות מהמקרר, שוטפים היטב, מניחים על השיש, מוציאים קרש חיתוך וכו' וכו')

 

בנוסף לכל זה- להביע הערכה על כל מה שילד עושה ולהדגיש כמה זה נעים וכמה זה חשוב וכו' וכו'. ו

 

ולסיום- ילדים הם ילדים, כל אחד שונה ולכל אחד יש דברים שהוא אוהב יותר ופחות. אז לשים לב לזה- לא ליצור מצבי תסכול מדרישות יתר, ולתת לכל אחד משימות שהוא אוהב. וגם- להשתדל לא לבנות על העזרה שלהם עד הסוף... ולקחת בחשבון שלפחות בהתחלה זה יותר קשה להפעיל אותם כי זה דורש ממך הרבה יותר מאשר לעשות לבד, אבל בסוף זה משתלם!!  (לפני חודשיים בערך הייתי גמורה עם שפעת והודעתי להן בערב שאני לא זזה מהספה. הגדולה בת 8 הכינה לכולן ארוחת ערב- פיתות, חביתות וסלט, השניה עזרה לשלישית להתקלח וכולן שיתפו פעולה כ"כ יפה שממש רוויתי נחת.) 

 

מילדים בגיל יסודי אם אין בעחה מהותית וקשה מיוחדת.
מה שכן כדאי לעזור ולתת טיפים.
למשל לייחד מקום שבו שמים נעליים ובגדים.
כל ערב קבוע שמים שם בגדים. את הכל, כולל גרביים.
אגב, להלביש ילדים עם בגדים ליום למחרת מהערב אחרי מקלחת חוסך המון זמן והמון בלאגן.
אפשר לעשות סדר התארגנות קבוע.

בכיתה א' לא יוכל להתלבש לבד (מכנסיים/ חולצה/ סוודר...) גרביונים קצת יותר קשה בזה אפשר לעזור...
בהחלט לבחור בגדים בערב, להניח במקום מסודר ונגיש, עם הנעליים ליד.

יכולה להגיד שאצלי ילד א' אפילו עוזר להלביש ולארגן את בן ה3... (שגם בגיל הזה כבר מתחילה יכולת להתמודד עם הבגדים להתפשט ללבוש מכנסיים)

הרבה עניין של רצון של הילד, חיזוקים מצד ההורה (אני לא בעד פרסים על משימות שאמורות להתבצע גם ככה...) וגם החלטה של ההורה (אם אני משדרת שהילד מסוגל ואני לא מתרגשת מהבית 'חוסר' יכולת מדומה זה לא הופך לאישיו- בעיקר לא בבוקר)

אני ממש נעזרתי בזה.היתה לי גם ילדה כזו והכל השתנה ..

יצא לי ללמד ילדים בגילאי יסודי כמה שנים.

אצלי אישית הילדים בינתיים בגילאים יותר קטנים.

אבל לדעתי ההתקדמות של הילדים ביסודי  בתחום ההתארגנות ועזרה בבית דומה גם  להתקדמות בתחומים אחרים.

באמת ראיתי כמה שכל ילד הוא מיוחד, וכל אחד יש לו קצב משלו.

 

מצד אחד אני חושבת שצריך לשדר להם אהבה בלי תנאים. ויחד עם זאת לקדם אותם בתחומים שונים. וגם אז באווירה טובה כמו שכבר כתבו פה. הרבה פרגון ועידוד, שבח המעשה שהילד עושה, מדבקות ופרסים. עין טובה זה מדהים! ראיתי שכששיבחתי ילדים, הם רצו להמשיך בכיוון הטוב. כמובן שלא בהגזמה.

 

אני לא חושבת שנכון לעשות להם תחרויות. אומנם יותר מדי תחרות יש לנו בחיים, אבל בתפילות שלנו אנחנו מבקשים מה' "הסר מאיתנו קנאה, שנאה ותחרות". תחרות יכולה לגרום לילד שעשה את המשימות הכי טוב לגאווה. ( כל אחד הוא הכי טוב במשהו אחר)

תחרות יכולה לגרום גם לקנאה בין ילדים, להשוואות מיותרות וכו'. חשוב להראות לכל הילדים שהם טובים, כל אחד בדרך שלו. נכון שתחרות לפעמים זה תמריץ, אבל התחרות יכולה לגרום להרבה תסכולים בנפש. וגם לריחוק בין הילדים.

 

אני מצטרפת גם למה שכתבו פה על התארגנות כמה שיותר מוקדם. בתור נערה הייתי מאחרת להרבה מקומות, ומאז שלמדתי להתארגן מראש, אני כבר הרבה פחות לחוצה ופחות מאחרת.

בהצלחה!

גידול ילדים זו עבודת קודש!

ירא ה' אינו מעודד לתחרות בין אחים, התחרות אינה מרחיקה כשהיא באה באופן משעשע, ומלווה בחינוך והסבר שלכל אחד יש חוזקות וחולשות,להפך היא תפתח בילד את ההבנה שלא משנה מה יהיו השגותיו בחיים ויכיר בעובדה שהוא לא מלאך, ועל חוסר הצלחות והישגים ידע לקבל ולא יפול לעצבות.
התיסכולים ומפחי נפש באים מציפיות גבוהות!!!! מה שגורם לקנאה בין אחים זה כשישנה *העדפה* כמו בסיפור של יוסף ואחיו, יוסף הכיר בזאת ולכן שיכל את ידי אביו ושם ידיו על אפרים לפני מנשה.

יכול להרגיש שהוא פחות מאחים שלו, או ילד שהרבה פעמים מנצח יכול לחשוב שהוא הכי טוב, וזה לא נכון. כל אחד הכי טוב במשהו אחר. אני חושבת שעצם החיים נותנים להם להרגיש הצלחות וכישלונות. לא צריך בשביל זה ליצור במיוחד תחרויות.

ההפך. לא טוב שתהיה בין אחים.

אני לא יודעת אם התייחסת למה שכתבתי קודם- אבל אני הצעתי רעיונות לתחרויות משעשעות כמו תחרות עם השעון, תחרות איתי, עם החביתה ועוד ועוד.

נכון שלא את כולם זה ממריץ, לי אישית יש ילדה בא' שנדלקת מהתחרויות האלה וזה ממריץ אותה, כשבעצם התחרות היא מול עצמה...ובסופו של דבר זה מצחיק אותה ואת כולם.

ומשפט שלמדתי לומר לאחרונה, כשהבת שלי שואלת על מה שהיא צירה: "זה יפה?"

"זה יפה כי את ציירת את זה"

"אני אוהבת את זה כי זה שלך"

 

מזכיר לי את הקלאסי שאומרים : "אני אוהבת אותך כי את הבת שלי "

אבל עדיין הבת שלי אומרת שאני אוהבת אותה כי היא מתוקה...

אני כ"כ מבינה אותך.  זה בטח מאוד מאכזב/ מכעיס/ מעליב. 

אם הייתי צריכה לבחור ילדה מכל הילדות בעולם- הייתי בוחרת אותך!!

אומרים  את המשפט האחרון לכל אחד מהילדים בנפרד?

בטח כאילו בסוד.

לא?!

טוב נגעת לי בנקודה רגישה:

איך אפשר לאהוב ככה ולהרגיש ככה על כולם

(אני עם אחת ועוד אחד בדרך)

אבל זה לא קשור לכאן

לא נראה לי שיש כללים...זה מהלב, בכיף. 

אפשר להגיד איך שרוצים. אפשר גם "מכל הילדות בנות 8 בעולם הייתי בוחרת אותך, ומכל הילדות בנות 6 וחצי בעולם הייתי בוחרת אותך, ומכל הילדות בנות 4 בעולם הייתי בוחרת אותך ותנחשו את מי הייתי בוחרת מתוך כל התינוקות בנות שנה וחצי בעולם?".....

 

ולגבי הענין השני- התשובה היא לא בשכל והגיון, אלא פשוט במציאות. כשתלדי בע"ה את תרגישי איך יש מספיק אהבה לעוד אחד ואח"כ בע"ה גם לעוד 10. אהבה היא בחינם, השבח לאל, ועם כל אחד נוסף הלב מתרחב. 

אני מניחה שיש רגשות משתנים כלפי כל ילד- בהתאם לאופי שלו ולחוויות אחרות, אבל אהבה בסיסית, לילד שאת הרית, ילדת, הנקת, גמלת וגידלת? איך אפשר שלא תהיה....

עד שנולדו התאומים שלי, שניהם בנים (ושניהם זהים!)...

אבל אני בהחלט אוהבת עדיין לומר לילדיי: "אתה הכי מתוק בעולם!" ולא נראה לי שמפריע להם שאמרתי את זה רגע לפני לאח אחר שלהם...

לדוג'- את הרחלי הכי מתוקה מכל ה'רחליות' שבעולם;)

או בכיתות- אתה הילד שאני הכי אוהבת מכיתה ב' 3

או- אתה הבכור הכי מקסים מכל הבכורים;)

וכן הלאה....

אתה הבחור שאני הכי אוהבת בעולם

אתה הילד\התינוק  שאני הכי אוהבת בעולם

 

 

עד היום אומר לכל אחת מהבנות שלו או הינה הבת הכי טובה שלי וכמובן ששניה אחרי זה אומר למשהי אחרת. אותנו זה הצחיק לא לקחנו את זה ברצינות...

אני מתה עליך;)

שרשור מתוק

הייתי מחליפה ב"לא רק שאני אוהבת אותך, אני מתה עליך!".

 

(אישית לא הייתי אומרת "מתה", אבל במקומך).

נשמע מוזר ומצחיק בהתחלה אבל טוב הרבה יותר מ'מתה' ו'חולה' 

 

כל החיים שלי.

אני סומכת עליך.
אני גאה בך.
אתה המתנה שלי.
איזה כיף שאת/ה הילד/ה שלי.
איך זכיתי בך!
אתה הכי... בעולם. מכל הילדים
אני אוהבת להקשיב לך.
אתה כל כך נבון!

ומה שהם הכי אוהבים:
אני חייבת לספר לאבא
סבתא כל כך תשמח לשמוע
(שאני משוויצה)

גם משפטים כלליים כמו שכבר ציינו - במיוחד לפני השינה.
וגם אוהבת לתפוס סיטואציות בכל יום ולהעצים מעשה שעשה:
"וואו זה רעיון נהדר מה שהצעת"
"איזה משחק יפה המצאת! איך משחקים?"
"אתה מספר מקסים"

יודעים מה ענה לי המתוק?

מגיע לך, אמא

 

 

איזה אלוף

מכל ההורים בעולם ה' נתן אותך לי.. תודה לה'!

 

יש לך רעיונות ממש טובים

 

כמה את תורמת למשפחה שלנו

 

איזה מזל שיש לנו אתכם

 

--

ותודה לכם על המשפטים שכתבתם.. יישר כח!

יש לנו גם חיים אחרים, לא?

 

אנחנו אומרים: איזה מזל שה' ברא אותך בדיוק כזה (בגובה הזה/ עם העיניים האלה / עם התכונות האלה)

איזה מזל שקיבלנו מה' בדיוק אותך.

 

אני מכירה סבתא ששואלת:

היית רוצה להיות יהודי או גוי, וקוראת בהתלהבות אחרי התשובה הצפויה: בדיוק יצא לך!

כנ"ל נחמד או גועלי, חכם או טיפש וכו' וכו'. 

 

אגב, אני אישית מתנגדת למילה 'הכי', כי גם אם הוא כרגע הכי משהו באמת, עצם התחרות הזו לא נכונה בעיני

אני מהמגזימות לפעמים

איך אפשר לעמוד בזה? ;)

-איזו מתנה ה' נתן לי !

- את היהלום של אמא!

-איך כיף לי לחבק אותך , את כל כך נעימה , את עושה לאמא אור בפנים!

- את הכי טובה בעולם , הכי מתוקה מכולם

- את השמחה של אמא ושל אבא !

- אני הכי הכי אוהבת אותך בעולם עמוק עמוק בכל הלב!

-את נסיכה של ה' וכמה ה' אוהב אותך  (שרה לה את זה הרבה המצאתי לחן )

 

-התנהגת כל כך יפה היום - ממש שמחת אותי היה לי כיף לראות!

 

(בת 3 )

-אתה ילד גדול, אתה יכול לבד

- אני אשב לידך, אני בטוחה שתצליח לבד

-יש לך פה, אתה יכול להסביר לי מה הבעיה

גם אני לא הבנתי בהתחלה

אני מאמין בך.

הכי חשוב בעיניי!

כן גם לילדים שלי אבל להם זה יותר מתוק חמודי ילד גדול ויכול וכו

חיים מקסים יהלום נשמה אושר דבש נשימה סומכת עליך אתה הכי חזק שיש הכי חכם הכי מבין הכי מכיל וכו' זה בעלי 😍

ובכללי, למדתי לחייך כשמדברים איתם.

זו גם מחמאה בשבילם- הם מרגישים אהובים

וגם רווח אישי שלי- אני מחייכת כל הזמן.

 

הילדים שלי אוהבים...

בעיקרון תמיד עם בצל מטוגן (כשאני ממהרת את פשוט שמה את הבצל אחרי שמטגנת את העוף קצת) ולרוב גם כמה שיני שום פרוסות.
אחר כך מוסיפה את הירקות, מים רותחים ומלח, ולרוב התיבול יכלול פפריקה וכורכום, לפעמים כמון, חוויאג' למרק, רסק עגבניות, פטרוזיליה קצוצה (אני מקפיאה כל פעם אז זה פשוט לשלוף מהמקפיא ולשים בסיר), לפעמים גם קצת סילאן.

לפעמים גם מכינה מתוך מתכון מסודר, יש לי כמה קבועים שאני אוהבת-
המרכיב הסודי: תבשיל עוף וירקות
https://www.bishuli.co.il/2013/06/04/עוף-עם-תפוחי-אדמה-ודלעת/
http://www.nikib.co.il/main-course/25102/
http://www.tavshilim.co.il/archives/recipe-items/צלי-עוף-וקישואים

בד"כ ילדים לא יאכלו מסיר ירקות אבל אם תשלבי את זה בעיקרית-יש יותר סיכוי

 

לדוגמא- בקציצות בשר להכניס גם ירקות, במוקפץ עם חזה עוף להכניס גזר,כרוב,נבטים,גמבה

 

מה שלא רואים לא כואב

עם רטבים אלא נניח תפו"א מבושל בלי כלוווום

יש ילדים שזה הירק היחיד שהם אוכלים.

גם טוב.

 

לפעמים אפונה לבד בלי גזר, זה עובר.

 

אולי מרק כתום מרוסק, או אפילו מרק ירקות (בלי תפ"א) במרקם חלק.

ואם גם זה לא, אפשר מרק עוף עם ירקות ושישתו רק את הנוזל עם אטריות או אפילו שקדי מרק אם אין ברירה.

לפעמים שקדי מרק מצילים את העסק גם במרקים אחרים.

 

מרק עגבניות או שקשוקה עם ביצה.

אז אל תבנו עליו יותר מידי בקטע של בריאות

אצלי אוהבים סלק, אולי בגלל הצבע החזק. תנסי מאוד בריא.

ומצטרפת לעצה של להכין ביחד את הירקות והעיקרית, לא בנפרד.

לדוגמא עוף בתנור עם בטטה ובצל,

קציצות ברוטב עם פלפלים בצבעים שונים, בצל, גזר, קישואים

 

אשלגן למשל. גם ויטמין B5.

 

אם יש ילד שאוהב תפ"א כנראה שזה מה שהוא צריך. לא לזלזל בזה.

כי זה התסכול הקבוע שלי... שתפו"א הילדים שלי תמיד יזללו, אבל ירקות אחרים לא כ"כ. (חוץ מהקטנה - שמשום מה מעדיפה גזר ובטטה ולפעמים אפילו משאיה את התפו"א בצלחת).

ושניים מתוך הילדים לא מוכנים לאכול שום ירק מבושל אחר בכלל...

 

אתגר הירקות

 

ומתואמת - תודה מקרב לב (את יודעת על מה).

 

 

ותודה

למי שרוצה לעשות שינוי תזונתי אבל לא מצליחה לבד וצריכה תמיכה וליווי - היא מעולה ממש.

ובאמת לא חסר להם כלום, ולא רק שלא חסר להם,

מה שמעניין זה שהילדים שכן אוהבים ואוכלים ירקות אצלי - להם יש נטיה להיחלש, וקצת אנמיה, ואותם צריך לקחת לבדיקת דם מדי פעם ולתגבר.

 

וגם לי יש אחד שלא סובל תפ"א. ילדים מעניינים .

ילד שאוהב רק תפ"א מאז ומתמיד, כנראה שהוא לא זקוק למה שיש לירקות האחרים להציע,

אבל ילד שאוהב ופתאום מסרב, צריך לעשות משהו כדי להחזיר לו את התיאבון.

(רק לפעמים סובל מעצירות - הוא באמת אוכל כמעט רק פחמימות!)

אבל השנייה - סובלת מהרבה דברים, לצערי... וזה ברור לי שזה קשור לתזונה. (ולצערי גם אני הייתי כמוה כילדה...)

קליפות תפ"א לא אכילות.

אולי של התפ"א הקטנטנים, צלויות בתנור, אפשר לאכול.

אגב, זה לא נכון לגבי אף ירק או פרי - תמיד הם מכילים ויטמינים ומינרלים כשלעצמם, גם כשהם קלופים.

נכון שהקליפה יותר עשירה ויותר מרוכזת. אבל במקרה של התפ"א הקליפה עושה נזק. היא לא אכילה.

אני לא מטבלת בינתיים בגלל הילדה וחשש האלרגיות בעור

יש לך רעיון לטיבול לא חזק מידי?

וגם אומרים שירקות שנפתחו כבר מאבדים מהויטמינים זה נכון?

חיבים לאכול ישר?עד כמה זמן זה נשאר?

שאריות סלט לא לאכול?

 

אפשר להוסיף פלפל ואם היא יותר משנה אפשר קצת דבש.

אפשר לאפות עם מעט מלח ולפני האכילה להניח על התפ"א מעט חמאה והיא נמסה.

אפשר תפ"א עם עוף והם מקבלים את הטעם.

 

תמיד טוב לאכול טרי. תפ"א לא טעימים כל כך אחרי קירור וחימום מחדש.

אבל הם לא מאבדים הכל - המינרלים תמיד נשארים, וגם חלק מהויטמינים.

 

סלט ירקות חיים? יש סלטי ירקות שהטעם שלהם וגם הערכים התזונתיים שלהם משתבחים ככל שמשהים אותם ברוטב - גזר, כרוב, אפילו מלפפונים שמשהים בשמן וחומץ/לימון ובצל.

 

הסלט ירקות הרגיל אין טעם, וגם לא נעים לאכול ממנו אחרי יום, או אפילו פחות.

 

סלטי ירקות מבושלים ודאי שאפשר לאכול אפילו אחרי כמה ימים - סלק, גזר מבושל, עגבניות ופלפלים וכו', רוב הערכים שלהם נשמרים.

תירס
מרק כתום
לפעמים הולך אצלי בטטה, אפונה

בטטה אפויה. תפוא, ירקות מוקפצים עם נודלס

בירקות מבושלים- גזר, בטטה, קישוא וכו', אבל כשאני מביאה לו את זה בתור מרק כתום טחון , הוא זוחל הכל.

אצלי אוכלים את הירקות כמו שהם.

מבשלת בלי רוטב כי הם לא אוהבים ברוטב.

שעועית ירוקה, אפונה, ברוקולי, כרובית...

אני אישית לא כ"כ אוהבת רוטב אדום בדברים האלה.. יותר צהוב...

או אולי בלי הגזר ורק האפונה-

אפונה עם תיבול כזה:

כרכום, פלפל לבן או שחור (קצת), ומלח. וממש קצת לימון (ממש קצת... שלא יהיה חמוץ...)

וזהו. לבשל בסיר עם מים, שלא יהיה המון מים כדי שלא ישחה...

אם יש לך שומר זה אחלה להכניס בפנים חתיכות, נותן טעם טוב.

 

אני בד"כ מכינה עוף עם הירק באותו סיר... למשל המתכון לעיל עם עוף עובד מצוין.

עוף עם כרפס (הגבעולים ) או סלק (גם גבעולים)  אם את עושה עם כרפס כדאי לבשל קודם את החתיכות של הכרפס בסיר נפרד ולשפוך את המים ורק אח"כ לשים בסיר עם העוף...ותבלינים כנ"ל- כרכום, פלפל ומלח.

 

אפשר לעשות מרק ירקות עם קוסקוס... הם אוהבים?