פורום הורות (עמוד 146)

בהנהלת:
שרשור חדש
פעם ראשונה בפורום מקווה שאני במקום הנכון..תקשורתית
אני ממש מרגישה צורך לקבל נקודות מבט חדשות שוב מקווה שאני בפורום הנכון.. אם לא מתנצלת
כבר כמה שנים אנחנו חושבים על מעבר דירה אבל על מהפך כולל, ז"א לקהילה מאוד סגורה ומעורבת (קיבוץ).
עושים את זה כמובן גם בשביל הילדים, כלומר יש לי בראש תמונה של הילדים רצים בדשא ומשחקים כל היום בחוץ. גדלים לתוך עולם עטוף ומחבק ומחונכים לאהבת אדמה וכבוד לכל הבריות..
כמובן שעם כל טוב יש גם את מה שאנחנו צריכים לתת בתמורה שזה בעיקר ירידה באיכות חיים מבחינה כספית מעבר לדירה הרבה יותר קטנה ובעצם להתחיל מאפס שוב, אחרי כל מה שהשגנו עד כה.. ועוד לא דיברתי על שינוי מקומות עבודה ומרחק מהמשפחה שגרה מטר מאיתנו..
אלו ממש דברים שתלויים משני צידי המאזניים ומאוד כבדים..
אוסיף גם שאני משערת שהמעבר יתרום לנו בזוגיות וברוגע בחיים אם כי לא בהכרח ביותר זמן משפחה (שם נצטרך לעבוד יותר).
אני פותחת את זה כאן כי בא לי לשמוע קצת דעות של אחרים אולי אני מפספסת משהו בראייה שלי..
בערך 350 אולי אפילו יותרתקשורתית
כמה שאלותרק אמונה

-.באיזה גיל מעבירים למיטת מעבר?

-מי שהתינוק שלה לא ישן איתם-מה אתם עושים כשהוא בוכה בלילה?

לוקחים אליכם למיטה?נותנים אוכל או מים ועוד..

מוציאים אותו בלילה?ואיך אתם מסתדרים עם לקום כל פעם כשהוא בוכה כמה פעמים..

-משכיבים לישון עם אור או חושך (לי יש מנורת לילה קטנה ולא יודעת אם מספיק)

-בהמהלך היום מה הסדר יום שלכם עם התינוק.מתי אתם מספיקים משהו בבית

(אני מדברת על הורים לגיל שנה פלוס)

כשהילד לא מרגיש טוב(לא חום-שיעול-)-אתם שולחים למסגרת או משאירים?

והאם זה מדבק..(שיעול)

אה למטפלת לא איכפת היא אומרת שכולם שם מצוננים..

 

תודה לעונים!

אני העברתי יחסית מאוחרתקשורתית
כי אהבתי שהם נמצאים במיטת תינוק ולא יוצאים מתי שבא להם, מטעמי בטיחות ונוחות
כשבוכים בלילה מנסים להרגיע במיטה עם בקבוק או מוצץ, יושבים קצת, לפעמים זה חלום לפעמים זה רעב ולפעמים לא מרגישים טוב. זה ממש תלוי במקרה. כשל הרגישו טוב לקחתי אלי למיטה, אני מאמינה שחיבוק מרפא תינוק צריך את האנרגיה של ההורים שלו.
אצלי הילדים מתעוררים בלילה יחסית עד גיל מאוחר אבל תמיד היה חשוב לי קודם לנסות לפתור את הבעיה המיטה שלו ורק כמוצא אחרון להוציא. זה גם עניין של חינוך והרגל, אחרת הם יבואו כל הזמן לישון איתך, לי זה לא מתאים.
משכיבה לישון עם מנורה קטנה או אור מהמסדרון. לאט מרגילה לחושך כי זה חשוב ליצירת אווירה של לילה. שלא יחשוב שעכשיו בוקר. וגם זה עוזר להכנס לשינה עמוקה מאוד חשובה.
סדר יום בבית בגיל שנה אצלי היו במסגרות ואז אני איתן אחצ עושים תוך כדי מה שאפשר. בימים יפים אני דוחה את העבודות לערב ויוצאת איתם לגינה.
גדול כשקטנים צריך לשחרר, הבית לא יהיה מתוקתק תמיד כמו קודם וזה משהו שלח לי זמן להפנים אבל בסוף הבנתי שהבריאות הנפשית שלי ושל הילדים יותר חשובה מרצפה מבריקה או על כביסה ריק.. בכל מקרה הכל מתחרבש אחרי חצי שעה אז מנקים יסודי לקראת שבת ואם אפשר מביאים עזרה. סהכ צריך לסגור שהתקופה הזאת שהילדים קטנים ויש בלאגן היא מוגבלת וזה עובר וכשנהיה מבוגרים נצטרך לסדר רק כשיבואו הנכדים בע"ה
מקווה שעזרתי השתדלתי לענות על הכל
עזרת מאוד מאוד תודה!!רק אמונה


עונה לגבי סדר יום ומסגרתש.א הלוי
סדר יום- הוא עושה איתי הכל. (כביסה, כלים, סדר, ניקיון שהוא לא שטיפה, לבשל, אפייה)
הוא כרגע אחד אז זה קל יחסית.

בעז"ה כשיבואו עוד נמצא את הפתרונות שלנו

לא מהלחוצים על סדר וניקיון אז מסתדר לי.

(הוא גם הגיע לשלב שבו הוא מאוד מעסיק את עצמו)
אנחנו כל צהריים יוצאים (גם בגשם, גם בשלג) עם הכלב כך שזה מעייף אותו והוא ישן שעה לפעמים ואפשר להספיק המון.

מסגרת-
שיעול זה לא תמיד מדבק, במידה וכן הייתי משאירה יום בבית כדי שיתחזק טיפה לפני שהוא פוגש את כל החולי שהאחרים מביאים למטפלת..
כנ"ל כל מחלה, צינון- שולחת כרגיל.
כל המדבקים האחרים- שולחת לקראת הסוף, אם אין אפשרות לקחת המון ימי חופש אז שולחת. (כל עוד הוא לא סמרטוט ממש. )



אגב, אם יש מקום למיטה רגילה לא הייתי משקיעה במיטת מעבר , ויותר נוח להרדים במיטה רגילה ולא במעבר. (יש מיטות נמוכות מספיק ואפשר להוסיף מעקה בקלות, יש לאיקאה משהו כזה)
על ראשון ראשוןחלבית

-בן שנה וחצי והוא עדיין במיטת תינוק. נח לי שהוא לא יכול לצאת מהמיטה.

הוא ישן בחדר נפרד וכשהוא בוכה בלילה אנחנו שומעים אותו. בד"כ הוא רוצה לשתות וחוזר לישון ואם זה לא מרגיע והוא ממש צורח- כנראה שזה שיניים..

לא לוקחים אותו למיטה שלנו כדי שלא יתרגל אז גם אם לוקח שעה להרדים- מעדיפים..

משכיבים לישון עם חושך ודלת כמעט סגורה.

 

סדר יום:

במעון עד16:00. אח"כ הוא בבית איתי. העברת הזמן היא מגוונת: אם קיץ - יוצאים לפארק, אם חורף- משחקים כמו לגו (לפעמים אני יושבת להרכיב איתו, יש לו בימבה, ציור..

תוך כדי מנסה לעשות משהו בבית- כביסה, כלים, בישול..לא תמיד זה מצליח. אני תמיד יוצאת מנקודת הנחה שאם הספקתי- זה בונוס..

כשהוא חולה בעלי או אני נשארים איתו- הגן לא מקבל ילד עם חום..

אם זה רק שיעול אז שולחים..

 

כל זה כשיש עוד קטנצ'יק בן חצי שנה בבית אז לפעמים הקטן חייב את תשומת הלב שלי אז אני שמה לגדול לולי במחשב. משתדלת כמה שפחות ורק כשאני ממש צריכה (כששניהם בוכים ואני לבד)

 

בהצלחה!

כמה תשובותאנישוש
עד עכשיו ישנה איתי.. לא לזרוק עגבניות היה טוב לכולנו בזמן האחרון ממש קשה רוצה להעביר ללול לא יודעת איך לעשות את זה יונקת המון כל הלילה.
נרדמת גם באור ישנה יותר טוב בחושך..
בתור אחת שעובדת בגן ורואה באיזה מצבים שולחים ילדים לפעמים ממש רחמנות ילד שחלש פיזית ומרגיש לא טוב וכול רגע לוקחים לו חוטפים לו נוגעים בו רק ניהיה מטורטר ועצבני יותר..זו דעתי לפחות
למה לזרוק עגבניות? אם לכם טוב אין שום סיבה שתתביישי בזה...צביה22אחרונה
גם אצלי ישנים איתנו בכיף (עכשיו אנחנו הרבה פעמים עם שניהם איתנו במיטה...). אני מקפידה רק שבתחילת הלילה כל אחד הולך לישון במיטה שלו. אחרי שאנחנו הלכנו לישון אפשר להצטרף אלינו (אם מתעוררים לפני שאנחנו הלכנו לישון אז כן נחזיר לישון במיטות).
אצל ההורים שלי אני זוכרת שהיה תקופה ששלושה ילדים היו מתעוררים איתם במיטה (תינוק שהיה איתם כל הלילה ועוד שניים שהיו מצטרפים, בגיל 2 ו4). אז היה להם בסדר עם זה, ובטווח הארוך זה הפסיק כשהם כבר לא היו צריכים את זה (הגדולה שהייתה אז בת 4 אפילו לא זכרה את זה כשדיברנו על זה לא מזמן).
אם להורים זה מפריע אני מבינה למה צריך לשנות את המצב (או לא להתחיל אותו כך מראש), אבל אם להורים טוב עם זה, אז זה מספק את הצורך של הילד, וכשהוא יהיה גדול מספיק הוא כבר לא יצטרך את זה יותר (או שכשזה יתחיל להפריע אז יהיה אפשר לשנות את זה).
אצלינוסדר נשים

בת השנתיים ו4 עדיין במיטת תינוק, ולוקחים אותה די חופשי למיטה שלנו

(וגם הגדולים באיםחושף שיניים)

משאירים אור במסדרון

היא לא במסגרת רוב הימים אבל תיאורטית אם הילד היה מעוך הייתי משתדלת להשאיר בבית,

תלוי ביכולת ובכוחות, אם הוא לא מעוך ועצבני הייתי שולחת

 

תשובותשמן פשתן

-מיטת מעבר (אצלי מיטת נוער נמוכה) בגיל שנה וחצי שנתיים.

-שהוא בוכה בלילה נותנת מוצץ/בקבוק, ואם הוא לא רגוע לוקחת אלי למיטה.

איך מסתדרים עם לקום כמה פעמים? עייפים ועייפים ועייפים תמיד.

-משכיבה לישון עם חושך ואור קטן במסדרון. 

- הספקים בבית: מנצלים את הזמן כשהתינוק ישן , ובין לבין. כשהילדים הגדולים מגיעים אני מטילה עליהם את ההשגחה עד כמה שאפשר.

- כשהילד לא מרגיש טוב משאירה בבית, אלא אם כן זה משהו לא רציני ולא מדבק. זה סיוט כי רב הזמן התינוק בבית. רק להיזכר בזה נהיית לי גרדת... 

 

לגבי לקום בלילהמעייני

הבן שלי בן שנה וחצי היה קם כל שעה/ שעתיים לשתות. לי זה היה סיוט כי לא ישנתי וגם הוא היה קם רטוב כולו.. לא היה לי כח להחליף כמה פעמים בלילה.

פשוט החלטתי יום אחד שהוא מקבל מים רק לפני השינה וזהו. הוא הרי לא צריך את זה פיזית אלא כדי להירדם.. פשוט הייתי באה כשהיה מבקש ומסבירה לו שאמא לא מרשה מים עכשיו. אז היו כמה לילות קשים שקמתי והרגעתי אותו בלי מים (לא הוצאתי מהמיטה שלו בשום אופן!) ואחרי 3-4 לילות הוא לא קם בלילה יותר... הוא ישן טוב לילה שלם, 12-13 שעות ואני ישנה בנחת.

צריך להתעקש על שלך ותוך כמה ימים הוא מתרגל ולומד.

היום הוא כבר כמה שבועות ככה, אז אם הוא ממש ממש רוצה מים בלילה (וזה חריג) אז אני מביאה לו קצת. אבל מקפידה שלא יהפוך שוב להרגל של שתיה בלילה.

ולא על כל בכי קטן אני רצה אליו, לפעמים הוא מסתדר לבד, מוצא את המוצץ או פשוט מבין שישנים עכשיו.

 

הוא ישן בחושך גמור.

אני ממש לא מביאה אותו אלי למיטה. כל אחד ישן במיטה שלו בלילה, חשוב שיתרגל.

 

כשלא מרגיש טוב אני שולחת עד שאומרים לי שאי אפשר.... לא יכולה להפסיד ימים וגם הסדר במעון טוב לו.

 

בהצלחה רבה!!

תשובותפרה

-כאשר הילד טיפס ויצא ממיטת התינוק, העדפתי להעביר, כדי שלא יהיה מצב שיפול ויחבל.  (בדר"כ גיל 2 וקצת).

-כאשר בוכים ניגשת, לפעמים צריך שרותים, שתיה... מגיל שנתיים ישנו כמעט תמיד לילה שלם.

-אם את יכולה להרגיל להרדם ולישון בחושך, בלי מנורה, זה עדיף והרבה הרבה יותר בריא (צריך לישון בחושך!).

-בבית לא מספיקים הכל, תעשי סדר עדיפות, מה חשוב, מה פחות וכך תבצעי.  צריך לדעת לוותר קצת כדי לחיות נורמלי ולא בלחץ.

אפשר גם לנסות להרגיל את הילד להעסיק מעט את עצמו.

-רק שיעול, אפשר לשלוח.  לפי איך שנראה שהילד מרגיש.

 

הצלחה.

 

מעבירים למיטת מעבר כשבוזי נוזי

הילד מתחיל לגלות עצמאות ולעשות בנג'י מהמיטה הרגילה שלו. זה כמובן מסוכן , וחוץ מזה מתאים להתפתחות של העצמאות והבגרות לעבור למיטת מעבר.

כאמא עובדת כבר קרה לי עם הגדולים שלי ששלחתי לגן עם אקמול בשביל להגיע לעבודה וב"ה נגמלתי עם הקטנים יותר מהדבר הזה.

בשביל זה יש חופש מחלה, והילדים שלי חשובים מכל דבר שבעולם. 

צינון קל שולחת. אם זה גם עושה חולשה, משאירה בבית שינוחו.

שינה- בחושך גמור.

לא מספיקים הרבה בבית כשיש ילדים קטנים מסתובבים. ככה זה. לומדים לחיות עם זה ומתכננים טוב טוב את היום החופשי. כשהם עדיין קטנים משכיבים מוקדם- שש וחצי שבע ואז יש ערב ארוך לארגן, לסדר לבשל למחרת היום. כשהם יותר גדולים והולכים לישון מאוחר יותר, הם ממילא צריכים אותנו פחות במהלך היום ואז מנצלים את אחה"צ לסדר, תוך כדי שהם מעסיקים את עצמם( גילאי 6+ וגם לא לכל הזמן, שם קיפול כביסה, בין לבין משחק, בין לביו כלים וכו'..)

מה אגיד לך- יהיה בסדר בע"ה.

מה שחשוב זה- להנות מכל רגע מהמתיקות והחן

בהצלחה!

נהניתי לקרוא את התגובות של כולם .ממש החכמתי..רק אמונה


ישן איתנו במיטה בכיף ואהבה. בן שנה וחצי.גאולה אחת קטנה
ישן עם אור חושך רעש וכו.. לא בוכה בלילה... גם לא יונק.
אם לא מרגיש טוב אחד מאיתנו נשאר איתו בבית. אם רק שיעול כן שולחים. זה בכלל לא מדבק. ובכלל יש סוגי שיעולים שכל שיעול מעיד על מקור בעיה שונה.
מחזירה אותו ב4 מנמעון. מחזיקה אותו ער עד 9 ואז הוא הולך לישון
בריא יותר לישון בחושךשואל שאלות

כשיש ילד שמאד רוצה מנורת לילה,

אנחנו מכבים אותה אחרי שנרדם.

השינה יותר טובה לילד (ולמבוגר!) כשהיא בחושך

כשהוא קם בלילהשואל שאלות

אנחנו מאכילים, ומחזירים לישון.

אם תאכילי בחושך בד"כ הוא מתרגל לכך שזה המשך של שינה ולא מתעורר למשחק וכד'.

אנחנו מעדיפים שלא יישן איתנו,

אח"כ זה יוצר התמודדויות וכשלא נח זה בעיה להחזיר אותם למיטה וכד',

מעדיפים למנוע מראש...

עם הרבה חום ואהבה, ישנים מצויין במיטות שלהם. ולא מתעוררים אם אנחנו זזים בלילה.. או אם ילד אחר צריך אותנו בלילה...

משיהו יודע/ת האם יש בעיה לעשות בממ"ד חדר ילדים?גלית

יש בעיה בשינה ממושכת בממד שהחלון סגור ודלת פתוחה?

אפשר לאוורר לכמה שעות ביוםלב אמיץ

נגיד בבוקר כשהילדים לא נמצאים.

 

בעצם זה כמו כל חדר שמאווררים ואחר כך סוגרים את החלון.

 

מה שחשוב יותר נראה לי, זה שלא תהיה להם אפשרות לסגור את הדלת בעצמם. כי זו דלת כבדה, עלולה להיסגר על האצבעות חלילה, גם הצד של הצירים - שלא יסגר על כפות הידיים, וגם שלא ינעלו בפנים.

 

לשים משהו כבד צמוד לדלת הפתוחה - שידה קטנה או מתקן לנעליים.

ניסיתי לעשות קצת חיפוש בגוגלגלית

מצאתי שאוורור עוזר .

אבל ראיתי כתבה אחרת ולא הבנתי עם זה קטע מסחרי בקשר לגז ראדון...?

http://www.radon.co.il/%d7%92%d7%96-%d7%a8%d7%90%d7%93%d7%95%d7%9f/%d7%92%d7%96-%d7%a8%d7%90%d7%93%d7%95%d7%9f-%d7%91%d7%97%d7%93%d7%a8%d7%99-%d7%9e%d7%9e%d7%93/

תודה שהבאת לתשומת הלב.לב אמיץ

אני חושבת שאי אפשר להתעלם לגמרי ממה שהם כותבים.

נכון שזו חברה עם אינטרס כלכלי, נכון שיש לה נגיעה, אבל יש משהו במה שכתוב.

 

השאלה מה עושים עם המידע הזה...

 

אני חושבת שאם זה חדר שנמצאים בו רוב שעות היום גם (משמש כחדר משחקים ומחשב), יש ענין לשקול אם להפוך אותו לחדר ילדים.

ובהחלט להמשיך לחפש מידע.

חצי חיוך עוד תחום שהאזרח הקטן צריך לחפש את המידע ולעשות את השיקולים שלו.

זה לא מסחרי. ממ"ד בנוי מבטון ובטון פולט גז ראדון. לכןראה

אומרים לאוורר תמיד את החדר

התכונתי למסחרי למה שהם מוכרים [בכסף] בקישור שצרפתי.גלית

כי מלבדם שאר הנתונים בחיפוש בגוגל אומרים שאין בעיה אם מאווררים...

אה הבנתי.. אין לי מושג.ראה


בכל מקרה אחרי 4 שנים אין שום בעיהאלעד


יפה. תודה.לב אמיץ


אצלי זה כרגע חדש חדש אז זה בעיה?.אבל אחרי 4 שנים למה כן?גלית


מן הסתםלב אמיץ

הגז שהיה אצור בחומרים שמרכיבים את הבטון מתפוגג אחרי 4 שנים.

 

זה הגיוני - הרי לא מדובר במבנה תת קרקעי שחשוף תמיד לדליפת גז מעצם היותו תת קרקעי.

ממה שידוע ליגל123אחרונה

הרבה שמים בממד ילדים..

התייעצות על תינוקת בת חודש וחצי - קשר עין (פתחתי ניק חדש)כדי להתייעץ
מאחר ואי אפשר לכתוב כאן מאנונימי, פתחתי ניק חדש לצורך התייעצות בעניין הזה...

יש לי תינוקת בת 6 שבועות ב"ה. מקסימה ביותר.
והיא בתי השניה...

ומשום מה, קיים לי חשש על הקשר עין שלה עם אנשים (לא עם חפצים)
אתחיל מזה שהזמנים שבהם אני יכולה ל"תרגל" איתה ו"לבדוק" אותה הם מאוד מצומצמים כיון שהיא סובלת אחרי האוכל ולא ממש נינוחה..אז רק אחרי שהיא נרגעת.

אני מנסה ליצור איתה קשר עין, מדברת אליה, שרה לה..והרבה פעמים בגלל שהיא לא מזיזה את מבטה לעברי, אני מתמקדת בעיניים שלה בזווית שאליה היא מסתכלת כדי לתפוס לה את התשומת לב..אבל (!!!) הרבה פעמים היא מזיזה את המבט לכיוון אחר...שלא נדבר על זה שזה ממש מייאש, ומקשה על החיבור אליה..זה נורא מלחיץ אותי. אני מנסה גם כמובן תוך כדי הנקה, והיא לא ממש מסתכלת עליי..ואם היא מסתכלת, היא מזיזה את העיניים למשהו אחר...


חשוב לי לציין שהיא כן יוצרת קשר עין לפעמים, היה יום השבוע שהצלחתי ליצור איתה קשר עין כמעט בכל זמני הערות שלה.
מעבר לכך היא כן מחייכת,ף הרבה פעמים כשהיא מסתכלת אליי, או רק עליי (בלי קשר עין), מחייכת חיוך מכל הלב. ולפעמים עושה קצת קולות...מחייכת לגירויים שעושים לה מסביב לפה/בלחיים..או כשעושים לה קולות עם פה ומדברים אליה וכד'...

חשוב לי לדעת אם יש למישהו ניסיון בנושא הזה..
אני קצת מודאגת כי לא זכור לי שהיה ככה אצל הבכור/ה שלי.
אבל אני לא רוצה לעשות השוואה עם ילד אחד כי כל תינוק וההתפחות שלו...לכן חשוב לי לדעת אם זה בכלל בטווח הנורמה.
מה אמור להיות תדירות ואופי הקשר העין בגיל הזה?
אשמח לשמוע מהניסיון שלכם..

תודה רבה



ומקווה שהייתי ברורה...
נשמע לי תקין (אני לא מקצועית )שיר מזמור
וחוץ מזה יש את בדיקת ההתפתחות בגיל חודשיים
אם הצוות הרפואי יהיה מודאג הוא יאמר לך

שבועיים זה המון זמן בגיל הזה...
(אציין שיש לי תינוקת בת כ-3 חודשים אז הפניות המבט האלה זכורות לי כזכרון טרי. ..שלי עדין עושה אותם אבל הרבה פחות )

בהצלחה
אני לא רופאה או אחות, אבל נראה ליחדשה ישנה
שהיא ממש קטנה בשביל לקבוע דבר כזה!

זה עדיין צעיר מידי לעניות דעתי
כשאני חששתי מדבר כזה אצל הבת שלישירהלי

פניתי לאיזה ארגון.. אני לא זוכרת את שמו.

זהו ארגון שמתעסק עם כל עניין התקשורת אצל תינוקות,

ומה שמדהים אצלם זה שיש להם שיטה לעבוד עם תינוקות שמתגלה אצלם חלילה בעיית תקשורת,

ולפי מה שהבנתי הם מצליחים אפילו "לתקן" את העניין.

אצלנו ב"ה העניין היה בסדר בסופו של דבר, ללא התערבות, אבל כשהתקשרתי אליהם,

דיברתי עם אחת המטפלות שאמרה לי: "אמליץ לך דבר אחד שאני ממליצה לכל הורה-

דברי עם הילד כמה שיותר, תקשרי איתו המון, וצרי קשר עין תמיד".

אני מנסה להיזכר בשם הארגון ולא מצליחה...

אם אני לא טועה הם יושבים בצפון.

נסי לחפש בגוגל.

בהצלחה!

לבן שלנו בזמנו היתה בעיה דומההשיראחרונה

ודמיינתי כל מיני דברים.

בסוף התברר שיש לו ליקוי ראייה באחת העיניים...

חוץ מזה הכל בסדר ברוך ה'...

תזונה ילד בן שנה וארבעחדשה ישנה
שאלה שמטרידה אותי בזמן האחרון-
הבן היקר שלי נראה לי אוכל יותר מדי.. כל בוקר הוא דורש לאכול לחם, אני מורחת לו משהו והוא פשוט אוכל אחד אחרי השני, עד שאני עוצרת אותו. למשל הבוקר אכל 3 לחמים, אחרי שעה, אכל במעון עוד אחד.!
בצהריים אחרי שקם משינה אכל שוב 4 פרוסות!! זה בעצם שני סנדוויצ'ים...

אגב, את הקשה של הלחם הוא לא אוכל..

אם אני עוצרת אותו, הוא מתעצבן אבל שוכח די מהר..

זה הגיוני שאוכל ככ הרבה?
שייך לעשות סטופ?
יכול להיות אכילה רגשית?
אשמח לעזרה מהמבינים..
אולי להמיר את הלחם במשהו אחר יעזור?ש.א הלוי
דייסה, חביתה, ביצה קשה, סלט ירקות, פירות, לביבות ירק שונות, אבוקדו,
והייתי מתחילה להתעקש על הקשה- זה חלק שהם כבר אוכלים בגיל הזה. (אפשר לטבול אותו בממרח או לחתוך קטן, וכל פעם להתעקש קצת יותר.)

לחם מאוד "קל" לאכילה
ובגיל הזה הם גדולים ומוציאים יותר אנרגיה מבעבר (בד"כ ההליכה יציבה יותר) וצריכים אוכל שמורכב גם מחלבונים.

ובבוקר הם קמים רעבים בד"כ (אא"כ הוא אוכל במהלך הלילה?אחרי 22-23)

וצריכים אוכל שיחזיק אותם

את יכולה לתת פרוסה + מנת חלבון וירק קטן או דייסה כלשהי.
בגן אוכלים רק לחם? נשמע לי מוזר כי בגיל הזה בד"כ מביאים ארוחת בוקר ממש.

אם אני לא מגבילה את עצמי אני יכולה לאכול בלי לשים לב כמעט כיכר לבד.
תודה רבה על התגובה המושקעתחדשה ישנה
זה קורה גם עם אוכל רגיל, עוד צלחת ועוד צלחת.. אבל עם לחם זה נראה לי יותר מוגזם כי אפשר'לספור' כמה אכל... והוא ממש לא זורם עם ירקות לצערי, מאבוקדו הוא מסוגל להקיא, ומלפפון ועגבניה הוא אוטומטית מסנן..

מה שכן, אפונה, עדשים וכד' הוא ממש אוהב, אבל שוב, הכמויות משגעות אותי! הוא אוכל יותר ממני! ואני לא ציפור...

פעם הייתי נותנת לו בבוקר פירות , אבל הגבר הזה, זה כבר לא מדבר אליו, הוא מצביע לי על הלחם מעל המקרר....

חמוד קטןש.א הלוי
א. לשלול צמא

ב. להתחיל להגביל אותו בארוחות - לתת מנה (אפשר של מבוגר) וזהו. ולתת ארוחות ביניים בתדירות גבוהה יותר של פירות (נגיד כל שעה וחצי- שעתיים)

ג. תני פרוסה אחת בבוקר + ארוחה כלשהי ולא רק פרי. או פשוט 2 פרוסות עם ממרח.

ד. להציע ירקות תמיד, להקפיד לאכול איתו ירקות, אצלי הוא לא מוכן לאכול ירקות שלמים/חתוכים אבל כן אוכל כשזה חתוך לסלט (ועוד עם שום טרי. הילד אוהב.. אצלי הוא בן שנה ו4) או ירקות מבושלים.

אישית - אני יכולה להביא לו מרק ירקות בבוקר,, אבל אנחנו לא אוכלים חלבי אז פחות בעייתי מבחינתי (חוץ ממקרים מיוחדים פעם ב.. )


אני מטפלת בילד שמבחינתו גם- לאכול המוןןן (מנה של מבוגר - פעמיים. ) ואני פשוט לא מאפשרת לו, מביאה מנה. וזהו. אח"כ פירות או ירקות. לפעמים מביאה לו עוד קצת, אבל לא לחם.

אני באמת רשמתי לעצמי לשאול אחות טיפת חלב או רופאת ילדים לגבי זה כי זה נראה לי מוגזם לאכול כ"כ הרבה בגיל כזה קטן..
(אני מדברת על הילד שאני מטפלת בו ולא על שלך... )

קודם כול כתבת שהוא לא אוכל את הקשה..א..א..
יכול להיות שבגלל זה מבקש עוד עוד כי מה שמשביע באמת זה כשאוכלים גם את הקשה
עכשיו אני נזכרת שאחת הבנות שלי בגיל זה גם היתה אוכלת המון לחם.
שיהיה לו לבריאות לחם זה דבר חשוב, אין לך מה להלחץ
יכול להיות קפיצת גדילה...ר.ד
הבן שלי קצת יותר גדול. בן שנה ושבע.
היה לו גם לא מזמן תקופה שאכל הרבה...
ושמנו לב שהוא פשוט היה מוציא המון אנרגיה והשלים את זה באוכל. זה עבר....
עכשיו חזר לאכול מסודר ובכמיות כמו לפני זה..
עדיין מוציא אנרגיות אבל נראה לי שהקפיצת גדילה עברה...
גם אצלי אכלו כזו כמותיראת גאולה
נשמע לי נורמלי לגמרי.
בגיל הזה הם אוכלים המון!
במיוחד בבוקר,
ארוחת בוקר היו אוכלים אצלי 4 פרוסות + ירקות.
אל תדאגי, עכשיו זה כבר לא קורה...
אם זה ממש אכפת לך, את יכולה לחלק לארוחה נוספת.
כלומר, לתת לחם ועוד משהו מיד כשהוא קם, לעצור אותו אחרי 2 פרוסות, ואחרי שעתיים לתת ארוחה שלימה נוספת.
תודה רבה לכל המגיבים! מה שהכי מוזר שהיום שקלתיחדשה ישנהאחרונה
אותו בטיפת חלב ומסתבר שהילד ירד במשקל!

הייתי בשוק.

אמרו לי לבדוק צליאק...
סקר-לאחר וויכוח עם חברהארץהדבש
האם אתם גרים קרוב להורים של האישה?
אנחנו לא, ב"ה.ש.א הלוי
יחסית לא אבל גם לא רחוק.רק אמונה

למה לגור קרוב?

אם בגלל שצריך עזרה 

אז יש בזה מן הצדק..

אבל צריך גם פרטיות ואינטימיות

כן. אנחנו. מנסה לעזור

קרוב להורים שלי. כבר 9 שנים כמעט ב"ה.

ולא מפריע לנו בכלל. לא לי וב"ה גם לא לבעלי.

 

זה כייף ללכת לאכול אצלם בליל שבת ולחזור הביתה לישון...

ועוד ועוד...

 

גם אחותי גרה קרוב.

 

אבל זה מאוד תלוי בבני הזוג.

ועוד יותר תלוי בהורים.

 

ב"ה ההורים שלנו מכבדים את הפרטיות שלנו. לא "דוחפים את האף" ולא מתערבים יותר מידי.

עוזרים כשצריך ואפשר.

ולנו- זה כייף.

 

אני רגילה לזה עוד מילדותי. סבתא שלי שתהיה בריאה גרה עדיין קרוב אליי ואל הוריי.

ובזמנו גם סבי ז"ל- היה עוזר הרבה לאמא שלי: להוציא מהגן וכו'.

ויש לנו קשר מאוד טוב עם סבתי שתהיה בריאה עד 120 שנה.

 

וזה כייף חיוך גדול

ב"ה!

קרוב רחוק.me.
מספיק קרוב להזעיק

מספיק רחוק בשביל לא ללכת ברגל סתם כך
גרנו קרוב בעבראישה ואמא

ראיתי שזה מפריע לי להתנהלות תקינה.

כל פעם שאין כח לבשל הולכים לאמא.....

כל פעם שאין כח לעשות שבת- הולכים לאמא

כל פעם שרוצה קצת שקט- שמה את הילדה אצל אמא.

בקיצור- חיים ללא התמודדות אמיתית עם החיים עצמם.

הבנתי שאם אני רוצה להתפתח ולהצליח והיות עצמאית צריך לעזוב.

היום גרה די רחוק ומסתדרת מצויין.

איזה מעניןרק אמונה

ואני כל הזמן חושבת שאולי אם היתי גרה קרוב

היתי מתנהלת יותר טוב..

התשובה שלך ממש האירה לי את העיניים..

תודה.

זה מאוד תלוי בבנ"א עצמו.מנסה לעזור

אני אף פעם לא הולכת לאכול אצל אמא שלי סתם ככה כשאין לי כוח לבשל.

ואף פעם לא שולחת את הילדים שלי לאמא שלי רק כי אין לי כוח אליהם.

(ואני אחת שעובדת משרה מלאה מחוץ לבית ומבשלת כל יום כי ככה אני אוהבת...

וב"ה בית מבורך ועמוס בעבודה! ב"ה!)

 

גם אחרי לידה למשל- קשה לי לבקש ולקבל עזרה.

אבל ככה אני.

משתדלת להתמודד לבד!

(וגם זה לא כ"כ טוב.

כי היה טוב אם הייתי לומדת לבקש ולקבל עזרה אחרי לידה למשל.

אבל תמיד מרגישה לא נעים להעמיס את הילדים שלי על מישהו אחר.

אפילו שזה ההורים שלי.

ויש לי גם שכנה מאוד חמודה וטובה שמציעה בחפץ לב לקחת את הילדים אליה בכל מיני הזדמנויות

ואני, כרגיל "לא נעים לי"...

רק אחרי לידה אני מעזה קצת להעזר בה...)

 

ואני מתמודדת יפה מאוד עם החיים גם כשגרים קרוב! ב"ה.

תלוי רק בך ואיך את מתמודדת.

 

מה שכן- לכולנו כייף להיות בליל שבת אצל ההורים שלי.

ואני לא באה בידיים ריקות אפ'פם. תמיד מכינה כמה סלטים ועוגה/ תוספת.

ובחגים מציעה עזרה בהכנת האוכל עצמו וכו'.

וזה כייף לכל הצדדים. (ההורים שלי אוהבים שולחן מלא ורועש אצלם בשבת)

ובסעודות של היום- אני תמיד בבית...

 

כך שיש הרבה יתרונות בזה

 

כל הכבוד לך!!רק אמונה

גם מתבישת לבקש עזרה

אבל כשלוקחים לי (לא אני שלחתי הציעו ועשו-רק ככה זה עובד..)את הילדה 

אני כ"כ עסוקה בלנשום ולעשות דברים

ושוכחת ממנה קצת..

לא באמת אבל העול יורד לי מהגב..

כשאני איתה אני לא נחה..

אבל היא נתנה מבט אחר שאת כבר ככה כמו שכתבת

שלהיות נותנת ולהסתדר

זה ברגע שהופכים מנוטלים לנותנים

זה תהליך פנימי שעוברים בלי קשר למגורים

אבל כשנמצאים לידם הרבה פעמים מצפים ומקווים שיעשו לי טובות

ואם יודעים שאין מצב

אז זה מעולה..

זהו. יש מצב שיעזרו. רק צריכה להתגבר על עצמי ולבקש.מנסה לעזור

ובהחלט יש מצבים שאני נעזרת לעיתים...

זה לא שאין מצב שהם עוזרים.

 

ימי שישי- אבא שלי שיהיה בריא מחזיר לי קבוע את הבן מהת"ת...

אם אני צריכה לצאת לרופא או סידור מסוים ביום- אז נעזרת בהורים שלי.

בייביסיטר- מעדיפה לקחת את אחותי או בת דודה שגרה קרוב ולא מישהי זרה שתסתובב לי בבית.

ואני גם משלמת להן (לאחותי/ לבת דודתי) על הבייביסטר. למרות שהן מתנגדות לתשלום אבל אני "דוחפת" להן לתיק/ לשקית שלהן...

ויש דברים נוספים.

 

אבל לא בצורה כזאת שאני תלותית בהם ומרגישה שאני רק נוטלת ולא יכולה להסתדר אם לא הייתי גרה קרוב.

 

חוץ מיזה שאני חושבת שזה גם כייף גדול להורים ולסבתי שתהיה בריאה שהבית שוקק חיים מדיי פעם.

הנכדים/ נינים באים ומבקרים...

לא מידי שקט אצלם...

 

ולא מזמן סבתא שלי ביקשה ממני ומאחותי שנבוא אליה מידי פעם בליל שבת אחרי הסעודהעם הילדים שלנו כי משעמם לה והיא לא ראתה את הילדים לאחרונה...

לא תמיד זה קל לצאת בקור הזה בליל שבת לביקור אבל בסופו של דבר כולנו נהנים מעצם הביקור.

גם הילדים שלנו, גם סבתי וגם אני!

ולילדים יש קשר טוב עם הסבתות שלהם וכו'.

(לא כמו הקשר שיש להם עם חמותי שתהיה בריאה שגרה רחוק מאיתנו. מרחק נסיעה של שעה...

ולכן לא יוצא לנו להתראות לעיתים קרובות. לצערנו.)

 

 

איזה מענין..רק אמונה

אז במקרה שלך את ממליצה..

כן. אנחנו מאוד נהנים ומרוצים לגור ליד ההורים.מנסה לעזור

היינו רוצים לגור במקום אחר בארץ מבחינת אותו מקום (ירושלים כמובן. יש לנו משפחה גם שם.)

אבל קשה לנו לעזוב את המגורים ליד המשפחה. לנו זה כייף.

אולי באיזה שהוא שלב בעתיד בעז"ה נעלה לי-ם. מקווה...

אין על י-םרק אמונה


ברורררררר!!! בעז"ה זה יבוא מתי שהוא!!מנסה לעזור

חמי וחמותי ירושלמים, שיהיו בריאים.

ובעלי כמובן ירושלמי... (ירושלמים נשארים ירושלמים גם אם גרים באיזשהוא שלב כמה שנים טובות במקום אחר...)

 

ואני מאוד אוהבת את ירושלים!
 

מקווה לעשות את זה מתי שהוא בעז"ה!

 

 

מסכימה על הסוגריים מאודרק אמונה


את גם ירושלמית, עכשיו או כביכול "לשעבר" (שזה אומר עדיין)?מנסה לעזור


לשעבר אבל עדיין שם כל היוםרק אמונה


צמודהאמא_מאושרת
בהתחלה היה קשה אבל למדנו לשים גבולות ולהסתדר.
לענ"ד היתרונות עולים על החסרונות, בעיקר עם הורים מקסימים כמו שלי
מסכימה איתך על היתרונות...מנסה לעזור


ב"ה קרוב להורים של שנינו,עוגי פלצת

יש בזה הרבה יתרונות ב"ה

ניסינו תקופהאנישושאחרונה
לבעלי היה קשה.. עברנו ליד ההורים שלו ולשתינו קשה כל הזמן שמים גבולות מאוד צריכים את הפרטיות והשקט שלנו..
חייבת להתייעץ - איך מגיבים לילד שהדחף שלו לעשיה שליליאם לשלושה

חייבת לשמוע את דעתכם.

יש לי ילדה מתוקה וטובה בת 9. מצטיינת בהמון תחומים. לימודית, חברתית, הנהגה, ארגון. 

שמתי לב כבר הרבה זמן שהדחף החזק שמניע אותה להצליח ולהצטיין הוא הרבה פעמים - שהסביבה יראו/ ידעו/ ישמעו וכדו'. זה נורא מבחינתי.

אתן דוגמא קטנה - היא לומדת נגינה. (בגדול הייתי מוציאה אותה מהחוג מזמן - א. כי היא פשוט לא נמשכת ומתאמנת. רואים שהיא לא אוהבת את התחום. ב. היא פשוט מזייפת. לי יש שמיעה מוזיקלית ואני פשוט רואה איך שלה אין.)

שאלתי אותה והערתי לה שאם לא תתאמן יותר מפעם בשבוע... פשוט נחליף חוג. אז היא ביקשה שלפחות זה יהיה אחרי הקונצרט של החוג... ובאמת לקראת הקונצרט התאמנה המון והיתה לה מוטיבציה גדולה שיראו שהיא טובה... והיא אומרת את זה בפה מלא. זו דוג' קטנה וברור לי שכל ילד מתאמן ורוצה שיראו שהוא טוב. אבל אצלה זה פשוט המנוע להמון פעילויות.

בקיצור, אני מודה לה' שהיא מצליחה בהרבה תחומים ושיש לה מוטיבציה להצליח. אבל מפריע לי מאוד הרצון הזה לעשות דברים ושכולם ישימו לב כמה אני מוכשרת. איך אני מנתבת אותה? אודה מאוד לתובנות.

בעיקרון זה דחף בסיסי אצל כל בני האדםבשאיפה
לעניות דעתי (הענייה באמת, לא מבינה בזה במיוחד...), כל אדם בריא בנפשו צמא להערכה מהזולת. המון פעולות שאנחנו עושים הן בגלל " מה יגידו" ו"איך זה ייראה", כשחשוב לנו לזכות להערכה וכבוד מהזולת.
ולפרוש אחרי הקונצרט זה נראה לי נקודת זמן הגיונית וסבירה (אלא אם הקונצרט הוא בתמוז..), וכן, אם השתתפתי בחוג אני רוצה להנות גם מהחלק של הכבוד וההערכה על המאמץ שלי בחוג, גם אם אני לא מצטיינת בתחום.
אני לא יודעת איך לחנך ילדה לפעול מתוך אידאל בלבד, אבל ההרגשה שלי היא שלא צריך לפעול כנגד הדחף הטבעי שלה להצטיין כדי לקבל הערכה, כי זה דחף טבעי ובריא....
מצטרפת לקודמתי. הייתי מרפה.בהתהוות

 

שמעתי שבחסידות גור הייתה פעם אמרה 'פלוני התחיל ללמוד לשם שמים'. מה הכוונה? שהוא עזב את הישיבה. עכשיו אין לו שום מוטיבציה חיצונית. הוא לא לומד לשם ההסמכה, לא כדי להיחשב מתמיד, ולא לשום מטרה אחרת. הוא מן הסתם לא לומד בכלל. אבל מה? עכשיו בטוח שהוא כבר לא נגוע בשום לימוד שלא לשם שמים...

המשמעות של האמירה החכמה הזאת, בעיניי, היא שהדבר שאת כתבת שהוא נורא מבחינתך הוא טבע אנושי שרובנו לא יכולים לנער מעלינו, ורוב הסיכויים שאם נצליח לנער מעלינו נינזק: אדם שלומד תורה, גם אם מגיע בין השאר מתוך מניעים חיצוניים, מתוך שלא לשמה בא לשמה, והיה חבל לוותר על הלימוד מראש בגלל המניעים.

 

ואם בכל זאת יש לך תחושה שזה מוגזם, ודחף פנימי לא להשלים עם המצב ולעשות משהו - אז במצב כזה הייתי משתדלת למקד את העבודה פנימה. אני חושבת שדוגמה אישית משפיעה יותר מכל דבר אחר בחינוך, וכשהורה עובד על עצמו לחזק את העוצמה הפנימית שלו, את תחושת הערך העצמי שלו, ולהחליש את התלות שלו במשוב חיצוני - בדרכים נסתרות זה מחלחל גם אל הילד.

 

איך זה נראה לך?

 

נראה לי ששאתן ממש צודקות. תודה רבה!אם לשלושה


מוסיפהנקודה

בס"ד

 

מצטרפת למה שנאמר ומוסיפה עוד נקודה.

לענ"ד לתת לה הרגשה טובה עם עצמה,

גם ללא קשר להצלחות.

להוסיף בהבעת אהבה למי שהיא,

אהבה לא תלויה בדבר.

במגע, במילים טובות למשל כשהיא באה לבית אז לפני ששואלים איך היה בבית ספר,
לציין שהתגעגעת אליה.

לא שאני חושדת שחסר לה, אבל תמיד אפשר להוסיף

וכאן חשוב שזה יהיה בלי קשר לכלום.

בנוסף לכל ההערכה שהיא מקבלת
שהיא ילדה טובה חכמה מתחשבת עוזרת וכ'

 וכל מה שאתם מפרגנים לה, גם אהבה פשוטה ככה.

נראה לי שזה כדאי, על מנת

לפתח אצלה מקום של אהבה עצמית ללא תנאי,

ולעתיד כשהיא תתבגר ותתחיל לעבוד על עצמה,
יהיה לה מקום של עוצמה פנימית להמשיך להשקיע גם ללא תמריצים חיצוניים.

 

 

 

 

אשתדל ממש. אני לא מספיקה מרעיפה מגע וכדומה. תודה.אם לשלושה


אני חושבת שבגילה אפשר קצת לנסות הערכה עצמיתאמאשוני

כלומר, לתת לה משימות ושהיא צריה למדוד את עצמה מ1 עד 10.

למשל, כמה התכוננתי למבחן, ולרשום על לוח מבחנים.

או לסדר ולשטוף את החדר כל שבוע- כשהקריטריונים הם עמידה בזמנים ורמת ניקיון.

עם הזמן היא תרגיש שהיא יכולה להעריך את עצמה ולהרגיש מצוין גם אם אחרים לא רואים או לא מודדים 

בנוסף, אפשר לחשוף אותה יותר לנושאים כמו מתן בסתר.

כשתרגישי שהיא בשלה- אפשר בשיתוף המורה לתת לה "פרוייקט" למשל לחנוך חברה/ תלמידה מכיתה נמוכה יותר,

אמנם צריך לתת לה פידבקים חיוביים מאמא/ מהמורה אבל זה לא "שואו".

אני חושבת שהכיוון הזה יכול לתת לה לגלות על עצמה דברים חדשים.

 

אגב, איך היא מתמודדת עם כשלונות? זה גם חלק מהעניין...

סביר. לנתב לתועלתהעני ממעש
תודה על התשובות המושקעותאם לשלושהאחרונה

כשאני מנסה לחשוב על כישלונות שלה. אז למעשה - לא זכור לי כישלון שלה. ב"ה היא מצליחה. אבל אם לדוג' היא מקבלת 85 ומודיעה לי על כך בטון קצת עצוב. אני מיד עונה שזה ציון מעולה וגם אם תקבל 50 היא מצטיינת בשבילי. בפעמים אחרות שסתם מדברים אני אומרת לה שמה שחשוב זה המאמץ ולא הציון.

תמיד הערצתי אמהות,כנרית על הגג=)

שמתקתקות את הילדים לשינה אחרי אחה"צ פעילים למדי, מקלחות, ארוחת ערב, שיניים פיג'מות וכו'...

ואז כל הילדים ישנים.

ויש להן את החצי שעה כוח הזאת להחזיר את הבית למצבו הקודם, לפנות ארוחת ערב, בגדים מלוכלכים למקום וכד'.

שלא לדבר על זה שאחר כך מתפנים לעבודה, ללימודים, למה שצריך בתור אישה עובדת.

 

פתאום נהייתי אמא בעצמי.

מאיפה הכוחות האלה? באמת שמרגישה מרוקנת ברגע שהאור בבית נכבה. אין כוחות לקום מהכסא ולהרים צלחת. וגם לא להתחיל ללמוד למבחנים.

פשוט ריקנות של כוח ומוטיבציה עד שהולכים לישון.

 

איך אתן עושות את זה? היה לכן קשה להתמיד? המלצות? הערות?

אני עדיין ממשיכה להעריץShellykaz
והולכת לישון מוקדם. אין לי את הכוחות המדוברים וכנראה שזה בסדר.
זו הסיבה שאחרי שהילדים נרדמים אני לא עובדת, לא שוטפת כלים ולא ממהרת לקפל כביסה. אני אומנם מפנה את הכלים אבל בעלי שוטף או מקסימום למחרת. אני מאמינה שהכל יכול לחכות כדי שאמא תנשום ותרגע.
כך יש לי זמן לשוחח ולהשקיע באבא, בעצמי ובנשיות שלי.
כנ״ל פנסאי
נכבה לי הכוח ברגע שהאור נכבה...

לפעמים עוד מצליחה לעשות משהו, במיוחד אם הוא לא סובל דיחוי, אבל לרוב פשוט פורשת...

משתדלת בבוקר מוקדם לתקתק כמה שאני יכולה... ואם לא, אז במהלך היום עם הילדים כמה שאפשר.
אני ממש ממש מבינה אותך! כמה הצעותאשריך
להתקלח אחרי שיש שקט בבית, זה מרענן ונותן כח,
דבר שני, לעשות את המטלות בכיף, נניח ללמוד למבחנים עם שתייה ומאכל מפנקים בצד, לשטוף כלעם עם שירים ברקע או שיעור מעניין...
גם החושך וגם הקור עושים לי רע בנשמה..רק אמונה

שמחה שיש עוד כמוני

אני עושה ביום מה שאני מספיקה ודוחה למחר

או לקיץ שיהיה נעים.

העיפות הזו נוראה..

מובן ומוכר מאדשירהליאחרונה

ובכל זאת... אולי כמה טיפים שיכולים להועיל:

תמיד את הערבים שיש יותר כוח ואת אלה שפחות. כשאני מרגישה שיש לי כוח ומוטיבציה- אני מנצלת את הערב, מבחינת צרכי הבית ומבחינת צרכי העבודה (אני מורה).

דבר נוסף, גיליתי שכשאני מדברת בטלפון אני יכולה לעשות המוווון דברים בבית תוך כדי בלי להרגיש... לקפל כביסה, לתלות, לשטוף כלים, לסדר ועוד. זה מעביר את זמן העבודה בכיך ובלי להרגיש.

וגם-כמו שאמרו לפניי- מקלחת טובה מרעננת ומזרימה כוחות מחודשים.

ובימים שאין את הכוחות- מוותרת לעצמי (עד כמה שאפשר..)

בהצלחה!

יש פה במקרה הורים מגבעת שמואל?פסידונית

או אחרים שיודעים כמה נהוג לקחת שם דמי בייביסיטריות?

איך אפשר לקבל את ערכת צעדים ראשונים?רק אמונה

אם חסום  לי המייל שלהם?

טלפון שלהםמנסה לעזור

077-3324477

תודה..רק אמונה

בהריון או אחרי לידה?

זה הערכה בשילב?

ניר'לי שאחרי הלידה! תתקשרי עכשיו ותשאלי...מנסה לעזור

אבל יש גם ערכות מטעם סימילאק, סופר פארם, שופרסל וכד'...

לאחרי..?היה פעם שירשור על זה.רק אמונה


אחרי לידה. נרשמים באתר שלהם והם חוזרים אליךחלבית


אבל יש ערכה בשילב להריוןרק אמונה


לפי מה שהבנתי יש כמה ערכותש.א הלוי
אחת לפני הלידה
אחת אחרי
ועוד אחת לגיל שנה או חצי שנה.. משהו כזה..
הכי פשוט לשאול אותם..
(ויש חנויות שיש להם את שלהם בלי קשר)
טוב לדעת אני אתקשר בל"נרק אמונה


לא הבנתי מה הקשר שילב. צעשים ראשונים זה משו אחרחלבית


שילב בשיתוף צעדים ראשוניםרק אמונהאחרונה


ספר פרשת שבוע לילדיםO.L
אשמח לקבל המלצות לספרי פרשת השבוע לילדים בגיל 3-4 חוץ מהפרשה מספרת לי..
תודה!!
'על אבות לילדים' של רבקה אליצור - מומלץ בחום!בהתהוות


תודה!O.Lאחרונה
עדיין יש את הספרים האלה? לי היו אותם כשהייתי קטנה..
דפדפתי באתרי אינטרנט וזה אזל מהמלאי.. את יודעת איפה ניתן לרכוש?
פחדים בהורותרק אמונה

יוצא לכן להתקשר הרבה למוקד הרעלות?

לפחד מהרווחה שתראה את ההזנחה?

סוג של פוביות

לא ולא, אבל כן יותר דואגת ויותר שמה לבש.א הלוי
ב"ה עובדת על הביטחון בקב"ה
ויותר דברים שבעבר לא נחשבו מסוכנים- עכשיו כן.. (עד שיגדל כמובן.. )
אבל זה גם בכללי אני אדם פחות לחוץ ופחות נבהל מדברים יחסית ...

לדוגמא - בתקופה שהיו הרבה פיגועים בצומת גוש עציון השתדלתי שלא להגיע לשם לבד עם התינוק אלא עם בעלי או שהוא חיכה לי בתחנת אוטובוס.
(בעיקר בגלל הגדר האידיוטית ששמו שם)
מעולם לאדבוריתאחרונה
אבל כל אחד והפוביות שלו
כמה שאלות על בגדיםאורה*

1. בדיקת שעטנז-איפה בירושלים אפשר לעשות?

2. איך מורידים מסטיק מבגד?

3.איך מורידים שעווה מבגד?

4. איך מכבסים סוודר מצמר אמיתי?

לא עונה על הכולאנישוש
שאלה אחת. במאה שערים יש מעבדה מצוינת. שאלה שתיים פעם שמעתי שמכניסים לפריזר לא ניסיתי.
שאלה ארבע..קערה עם מעט אבקת כביסה מסיר כתמים ומים חמימים לא מדי חמים להשרות כמה שעות.
בהצלחה
תודה רבה!! ומקפיצהאורה*

מכירים עוד מעבדה חוץ מ100 שערים- אני לא כל כך באזור הזה. (ממרכז העיר ודרומה)

 

יש בבית וגן ובקרית יובל בשטרןבשאיפה
מעבדה ואיש שבודק אצלו. אני גם צריכה בדיקה חכמה בגדים, הערב בע"ה יהיו לי פרטים
פרטים על בודקי שעטנז:בשאיפה
מעבדת שעטנז בבית וגן: 02-6420315
ר ארליך מרחוב שטרן בקרית יובל: 0548453635

בהצלחה ותתחדשי
3. מניחים נייר אפיה/פרגמנט ומגהצים מעלט'
יש מעבדות שעטנז כמעט בכל שכונה חרדית, תשאלי שכנים ומכריםירושלמית טרייה

או במייל שכונתי אם יש לך.

סוודר צמר - תלוי איזהירושלמית טרייה

אם זה אנגורה אז פשוט אי אפשר לכבס, נקודה.

 

אם זה צמר מעורב עם אקרילן וכו', כמו רוב הדברים מצמר, אז אפשר כביסה ביד במים קרים אבל מעט זמן!

אם זה נמצא במים חמים או יותר מדי זמן הסוודר נהרס. מתחיל להתכווץ, ואפילו אם לא מתכווץ מתחילים להיקשר סיבים, אם את מבינה למה אני מתכוונת.

יש תכניות במכונה לכביסה ביד של צמר, אבל לא הייתי סומכת עליהן. עדיף להשרות בקערה למעט זמן עם אבקת "טקסטיל" לכביסה ביד, ואחרי חמש דקות להעביר למכונה רק לשטיפה ומרכך. סחיטה עדינה מאד, אפילו רק שאיבת מים אם אפשר.

תשובה ל2 ו3אמא ל6 מקסימים
מסטיק מבגד: קונים בבית מרקחת בנזין, זה מגיע בבקבוק זכוכית, כמו שקונים אלכוהול ואציטון. זה מוריד מסטיק בקלי קלות! !
שעווה מבגד: מגהצים, כאשר שמים בין הבגד והמגהץ נייר סופג, או נייר עיתון, או שקית נייר כמו שמוכרים בתוכה פלאפל, בקיצור: נייר שיספוג את השעווה מהבגד כשהיא נמסה מחום המגהץ. לחזור על הפעולה עם נייר נקי עד שאין שעווה. אחוז ההצלחה תלוי בסוג הבד.
2. תכניסי את הבגד למקפיאפלפל שחוראחרונה
ואח''כ תקלפי. המסטיק יתקלף בקלות.
איך רותמים ילדה בת 6 לשותפות במטלות הבית?חיפושית אדומה

וכן את אחיה בן ה-4.5.

הבת לא תמיד נענית כשאני סתם מבקשת ממנה. הרבה פעמים "אין לה כוח".

וגם אין לה מודעות להחזרת הדברים שלה למקום.

 

חשבי שאולי אני צריכה לעשות א תזה יותר רשמי ולהחליט איתה ביחד מה התפקידים שלה בבית.

אשמח לעצות ותובנות ממי שיש לו ניסיון.

טבעי מאודמודדת כובעים

אם זה חשוב לך לחינוך - תני לה תפקיד קטן, ממש פיצי .

בהחלט אין לך מה לצפות ש"תעזור" לך במטלות הבית.

לסדר ביחד, אפשר, תוך כדי שאת מעודדת אותה איך הבית מסודר עכשיו.

 

 

מנסה את כוחי:בהתהוות

 

נראה לי שיש איזה פרדוקס מובנה בנושא של שותפות הילדים במטלות הבית:

כשמצטייר לנו שהגיע השלב לטפס מדרגה, להתקדם הלאה ברמת השותפות שלהם (ויש המון מדרגות לטפס לאורך השנים, במסלול הארוך שמתחיל באפס שותפות ובשאיפה מגיע בשלב כלשהו לשותפות מלאה) - זה לרוב קורה בדיוק כשאנחנו לא בשיא כוחותינו החינוכיים

 

אם אני לא טועה, נדמה לי שאת אחרי לידה? אני צודקת? אני מרשה לעצמי לנחש שאת כרגע בשלב הזה שהרבה דברים שלפני תקופה קצרה היו חלק פשוט מהיומיום הם פתאום ממש מעל כוחותייך. כי הכוחות הידלדלו וכי המשאבים שלך מופנים לדברים אחרים, סופר-חשובים כרגע.

(ואולי אני מפספסת לגמרי בניחוש הזה, ואז גם מה שאני אכתוב בהמשך כנראה לא הכי רלוונטי. במקרה כזה אני מבקשת את סליחתך, ואת מוזמנת אם את רוצה להעמיד דברים על דיוקם. בינתיים מתקדמת מתוך הנחה שצדקתי)

 

אם אמנם זה המצב, אז השלב הזה שבו את מבינה שהגיע הזמן שהבת שלך תיקח חלק גדול יותר בתחזוקה השוטפת - הוא בדיוק השלב שבו אין לך הכי הרבה כוחות ופניות להקדיש לעצם הדרישה, וגם להדרכה והסבר איך לעשות את הדברים בצורה טובה ויעילה - זה שלב שלרוב דורש פניות ותשומת לב עד שהדברים נהיים פשוטים יותר.

 

אז איך בכל זאת לקדם את העניין?

 

דברים שעזרו לי:

 

א) לבחור מאוד בתשומת לב מה יהיו הדרישות שהכי יועילו לך, ובהכי פחות מאמץ. או את הדברים שממש משגעים אותך, שאת ממש חייבת בהם את השותפות שלה, או את הדברים שהיא ממש זורמת בהם, וצריך רק דחיפה קטנטונת מצדך כדי שהיא תשתף פעולה, או - הכי טוב - שילוב של שניהם ביחד.

 

ב) ילדה בת שש צריכה עזרה מאמא בהמון פכים קטנים, שרובנו עושות אוטומטית בלי לעצור לרגע לחשוב. אמא, תורידי לי את הקופסה של הטושים. אמא, איפה הספר מהספרייה? אמא, תחתכי לי את השניצל. אני מציעה לעצור לרגע בכל פעם שאת מתבקשת לעזור לה, ולבדוק אם יש גם משהו ש*את* היית רוצה ש*היא* תעשה. ליצור הדדיות. כן, בשמחה אני אחתוך לך מתוקה שלי, רק קודם אני רוצה שתערכי לנו סכו"ם.

 

ג) זה שאין לה כוח - זה בסדר, זה לגיטימי, זה מובן. אם צדקתי קודם בניחוש שלי - גם לך אין כוח, אז את יכולה לגמרי להבין אותה. השאיפה החשובה כרגע היא שהיא תעשה את הדברים, לא שהיא תיהנה מהם (למרות שכמובן כיף גם ליהנות, אבל זה לא תנאי הכרחי). כדי לשפר את האווירה את יכולה להצטרף אליה בתלונות ולקטר ביחד

 

ד) דברים שדורשים הדרכה צעד אחרי צעד, אני גיליתי שהם עובדים אצלי הכי טוב כשאני במנוחה מלאה ומוקדשת אך ורק לעניין הזה (ולא בשביל היעילות מנסה לעשות משהו אחר במקביל). אז אם את מגיעה למסקנה שכרגע חשוב לך שהיא תסדר את הצעצועים בסלון, וזה שווה השקעה ומאמץ עכשיו (אם! בתלות בשיקולים שהצגתי בסעיף א'), והיא - מן הסתם לא ממש יודעת מה לאן, ולא יודעת באיזה שלב זה נחשב מסודר - את יושבת בקרבתה על הספה, ואומרת - עכשיו אני אדריך אותך איך מסדרים. עונה לכל שאלה במאור פנים, בוחרת בתשומת לב מתי לשבח, מתי להעיר, מתי להתעלם מטעויות ומתי להסב את תשומת הלב. את פנויה אליה, כי ללמוד דבר גדול כזה זה לא דבר של מה בכך, והיא צריכה בשביל זה אמא נוכחת ומעודדת.

 

אולי בהמשך יעלו לי עוד. בינתיים הרבה הצלחה!

 

אצלנו זה עובד טוב כש...מנסה לעזור

מרוממים את ערך הילדה בעיני הסובבים.

למשל- בעלי אומר לבן ( 7.5) / לבת (בת 5)-

אמא, בואי תראי איזה ילדים בוגרים יש לנו בבית...

צ'יק צ'אק אוספים את הצעצועים/ מתלבשים/ מורידים כביסה (הגדול בעיקר...)

 

או שאני אומרת לילדה:

לכי תעסיקי את קטנצ'יק (בן 1.5)- תשחקי איתו בלגו כשי שאני אספיק לבשל ונספר לאבא/ נכתוב לגננת איזה מעשה גדול עשית ועזרת לי!
את ממש בוגרת!

ואח"כ כמובן לספר לאבא: בזכות X הספקתי להכין אוכל כי היא העסיקה את קטנצ'יק...

בזכות Y יש לנו אוכל טעים כי הוא עזר לאמא לקלף תפו"א!

 

ואפשר גם לכתוב פתק לגננת עם מעשים טובים שהילדים עשו. הגננת קוראת בקול ונותנת מדבקה והילד/ה מתלהבים...

 

וכמובן להחמיא כל הזמן ולספר לאבא/ אמא/ סבתא- איזה ילד בוגר וגדול יש לנו בבית! ממש נעים לנו איתו! והוא עושה ככה וככה וכ'ו וכו'...

 

לפרגן הרבה ולתת הרבה מחמאות וצומי ואפשר גם פרסים קטנים לעידוד מידי פעם אבל לא על בסיס קבוע! שלא יהפך להרגל...

אהבתי את השירשור! מאד שימושי לי אורה*


כמה רעיונותפלאפל

אפשר לשאול את הילדה מה היא אוהבת לעשות מבין עבודות הבית (לתת לה אפשרויות שונות).

לעשות מבצע עם פרס קטן בסוף השבוע. בכל יום לאחר השלמת המטלות היא מקבלת מדבקה במבצע ובסוף השבוע פרס קטן לדרבון.

לחשוב על משחק שבמהלכו מסדרים- לדוגמה כמה רעיונות שהילדים שלי חשבו עליהם:

כולנו חיילים בצבא וצריכים למלא את הפקודות של המפקד ולסדר את המחנה הצבאי שלנו (כלומר את הבית).

אנחנו בנ"י במצרים וצריכים לעבוד...(כמעט התעלפתי כששמעתי אותם משחקים בשעבוד מצרים, אבל הם נהנו עד הגג מסידור הבית...).

אנחנו משרתים בארמון ומכינים אותו לקראת בואו של המלך החשוב.

וכך הלאה... לחשוב בצורה יצירתית וכיפית. ולהיות חלק מהמשחק.

תוך כדי העבודה אני מצ'פרת אותם במשהו מתוק כמו קוביית שוקולד שנותנת כוח להמשיך.

וכמובן כמו שאמרו כאן- המון פירגון והעצמה,  לספר לסבתא בטלפון "איזה נכדים מדהימים יש לך! את לא מאמינה כמה שהם עזרו לי היום"...

למצוא את הטוב שהם עשו (גם אם בטעות הם הציפו את הבית וגרמו לנזקים...) ולהתפעל ממנו.

אף אחד לא אוהב לעבוד כשהוא מקבל בסוף ביקורת.

 

 

לבקש בחכמה~א.ל

אפשר או ממש לומר: בואו, אוספים עכשיו את הצעצועים.. מי רוצה לשמח את אמא/ להרויח מצווה?ליקוק אצלי זה עובד טוב..

חיוך

 

את יכולה גם לנסות לבקש בחכמה מאחד הילדים:

למשל: אמא מאוד עייפה, ומישהו צריך להוציא את הבגדים ממכונת הכביסה..

יש לך רעיון מה אפשר לעשות?..

וכששואלים לעשות זאת מתוך אמונה אמיתית שהקטן/ה יסייעו ויתגייסו לעזור

 

 

גם לפתח להם מודעות בעניין זה חשוב:

אי אפשר לקום מהשולחן בלי לפנות את הכלים

כשם שאכלנו יפה, כך אנחנו מפנים ומסדרים יפה

 

אם משהו נפל על הרצפה, אנחנו מרימים,

כי לכולנו חשוב שיהיה נעים בבית

 

אם אף אחד לא יעזור לאמא להתארגן ליציאה,

אנחנו נאחר, או שלא נספיק לצאת וחבל

לכן צריך לעשות א, ב, ג..

מי רוצה להיות אחראי ולעשות??

 

וכמובן- כשהם עושים טוב,

להגיד כמה נעים לראות את האחריות והבגרות שלכם!

ולציין שזה משמח מאוד..

 

בהצלחה!

 

כמה כללים פשוטים ועקבייםאביול

תהיי עקבית-

לא מוציאים משחק חדש לפני שאוספים את הקודם.

מסדרים אחרי כל דבר שעושים.

תתני לה לפעמים גם הפתעות בתמורה לזה שהיא מסדרת...

מורידים בגד אז זורקים לארגז כביסהzmil
מקלפים תפוח אדמה בצל שום גזר
בעיני חשוב למצוא תפקיד שיהיה לה כיף לעשות.שוגיאחרונה

בגילה אני אהבתי מאוד ללכת למכולת (בלי כביש בדרך) ולנקות מראות.

אז התפקידים שלי בבית כללו ניקוי המדרגות והמראות ביום שישי, סידור שולחן שבת, והליכה למכולת מידי פעם.

ועד היום הם זכורים לי כחוויה גדולה.

אח"כ הייתה תקופה שעניין אותי המטבח, אז אמא שלי לימדה אותי לחתוך ירקות, והייתי חותכת סלט, וגם ירקות לשקשוקה או לדגים וכו', ונהניתי מכל רגע.

והאדירו אותי וסיפרו לכולם איך עזרתי, אמא שלי ממש לא הסכימה שאף אחד מאחי יעשו את התפקידים שלי במקומי.

 

כמובן שמעבר לזה להרגיל שמסיימים לאכול מורידים מהשולחן, קמים בבוקר מקפלים שמיכה, שמים בגדים מלוכלכים בסל כביסה, משחק שמסיימים לשחק בו ישר מסדרים, חוזרים מבי"ס תיק ישר למקום, וכו' וכו' להרגיל את הילדים בכל גיל לפי רמתם להרגלי סדר וניקיון שחוסכים המון זמן ואנרגיה.

 

בגילה אני חושבת שהיא יכולה ללמוד לזווג זוגות גרביים, לטאטא, לערוך שולחן, להגיש לשולחן, להוריד מצעים מלוכלכים, לתלות כביסה בתוך הבית וכדו'

מה שחשוב בעיני זה למצוא אילו תפקידים היא יכולה לבצע בקלות ללא עזרה שלא יתסכלו אותה, ושיכולים לעניין ולשמח אותה ואותם לתת לה ולהעצים ולהאדיר.

לדעתי אפשר אפילו לומר לה שהיא גדולה ויכולה ולכן את נותנת לה תפקיד מסויים ולא לאחיה הקטן שעדיין לא יכול, ושהוא יגדל הוא גם יוכל.

 

ואגב,  אפשר גם לפעמים לפעמים לוותר לילד שאין לו כוח באמת בדיוק כמו שלפעמים אני מוותרת לעצמי כשאין לי כוח. כמובן שלא בתדירות גבוהה, אבל מידי פעם גם לה מותר להרגיש שמוותרים לה ובאים לקראתה. אפשר לסכם מתי כן וכדו'.

וחשוב מאוד לוודא שאת לא דורשת ממנה מעבר לכוחותיה וזו הסיבה לסירוב, או שאת מוותרת הרבה בסוף, או שאת לא שלמה עם עצמך וכו',לא בהכרח שאילו הגורמים רק נק' למחשבה.

 

ועוד משהו, תני לה להיות לידך ולראות כשאת מסדרת ומנקה ומבשלת, גם בלי לבקש כלום ממנה, שותפות בבית היא לאו דווקא בעזרה ובעשייה, שותפות יכולה להיות גם בנוכחות איתך, בלהיות חלק מהבית, אם היא לידך כשאת מבשלת לשבת והיא רואה אותך במרץ ואת מדברת איתה או שיש מוזיקה ברקע ומשתפת אותה בהכנות ובהתרגשות סבתא מגיעה לשבת וכדו', היא מעצמה תרצה לערבב/ ללקק/ לחתוך/ להוציא ירקות מהמקרר/ יהיה חסר משהו היא תרצה לרוץ למכולת להביא ריץ' כדי לראות את העוגה מתקדמת/ היא תשמח לנגב סכו"ם/ לנקות את השולחן/ ואפילו לבחור איזה שיר ברקע יהיה כשסבתא תגיע/ איזה עוגה כדאי להכין לכבוד סבתא/ איך לקשט את העוגה/ להכין שלט לכבודה וכו' וכו'

 

שיהיה גידול קל שמח ואוהב!

עברנו עכשיו על החשבון בנקשלומית2

ופתאום ראינו שלא קיבלנו קצבת ילדים בכמה חודשים.. בספטמבר ובחודש זה...

למישהו יש מושג למה זה קורה? ועם מי צריך לדבר?

תודה

ביטוח לאומימשה
בעלך עצמאי או משהו? יש מצב שהם קיזזו את זה עם החובוצ או 'החובות' שלו.
לא.. שכירשלומית2

איך יכול להיות שיכולים לקזז חוב של  האבא על זה?  באופן עקרוני הקצבת ילדים ניתנת על השם של האמא נראה לי...

לא יודעת לענות אם לא עצמאי אבליויה
יש מקרים שמקזזים עם דמי ביטוח לאומי של ההורים לפי מקומות העבודה. לא יודעת אם רק אצל עצמאי או גם שכירים.. בכל מקרה כמו שהציעו -תתקשרי אליהם לברר
תתקשרי לבט"ל לברר, אולי לא עידכנתם את הח-ן החדש?מודדת כובעים


אני לא חושבת שזה קשור לעצמאישמש צהובה
בעלי שכיר והיה חוב על שמו וזה התקזז לנו בקצבת ילדים.. בכל אופן תוכלי להתקשר ולברר..
מומלץ להוציא קוד אינטרנט לביטוח לאומימושיקו

אפשר לבדוק הכל בנחת

איך עושים את זה?שלומית2


בסניף ביטו"ל שלךמושיקו

מומלץ להוציא קוד טלפוני למכונה ולאתר ולשמור אותם במקום שזוכרים.

 

זה חוסך המון כאב ראש

אפשר גם דרך האתר - הם שולחים בדואר...משה


אולי יש לכם חוב אז לכן הורידןzmil
לפני המעסיק לא מעדכן שאנחנו עובדים אצלו
דואר ישראל זה נושא לשרשור נפרדמושיקואחרונה
אין מערבים ביטו"ל בדואר ישראל
את יכולה גם דרך האתר עצמולבי ובשרי
אחד זה שם משתמש וסיסמא לאתר והשני זה קוד סודי שתוכלי להשתמש בו אם תרצי להתקשר אליהם.

הרבה יותר עדיף מלחכות בתור נצחי של ביטוח לאומי...
שאלהבריאות ונחת

לפני שאני טורחת טירחה עצומה ונסחבת לרופא עם תינוק וילד בן שלוש במזג אויר קר ובאוטובוס, אולי תוכלו לחסוך לי.

איך מזהים פטרייה בטוסיק (מקווה שההגדרה בסדר) של תינוק?

נראה לי שיש לבייבי בן החצי שנה

ואם כן מה עושים? מה דרכי הטיפול?

אם יש אדום ולא עובר עם משחה רגילה-כמה ימים.רק אמונה

קונים אגיסטן ביבי בבית מרקחת.

תודה לךבריאות ונחת

זה בדיוק מה שקרה ואחרי כמה זמן נהיה לו פצעים לבנים כאלה שהיום הם כבר נהיו אדומים עם דם

כבר היה נראה לי שמשתפר אתמול אז לא הלכתי אבל נראה שאין ברירה.

יש לי בבית אגיסטן בייבי, אני יכולה לשים בינתיים בלי לשאול רופא?

זה מה שהרופא נתן לתינוקת במקרה כזה....אימל'ה
אז מניחה שאפשר לשים ולראות אם יש שיפור
כן.רק אמונה

אל תרגישי רע..

זה קורה הרבה בטיטולים

אני חרשתי את הנושא..

הבת שלי סובלת מזה הרבה(בין פעם לשבוע לחודש)

גם קשור לשיניים  ו

אני אפרט בהמשך אם יש לך עוד שאלות תשאלי..

שלוםבריאות ונחת

ביום שישי בבוקר שוב היה לו דם אז הכרחתי את בעלי ללכת לרופא, מסכן, נסחב עד שם, חיכה בערך שעה בתור (וכאלה שבאו אחריו נכנסו לפניו - מזכירה נוראית, אבל זה כבר סיפור בפני עצמו)

ובסוף הרופא אומר שזה מקקי שעמד שם - אין סיכוי! מחליפים לו מיד!

לא משנה, העיקר שכבר עבר לו.

תודה רבה רבה לכל הדואגות והמרגיעות.

גם לנו אמרו..רק אמונה

הגענו למסקנה שזה מיציאות חומציות של שילשולים ושיניים..-אצלינו

וסתם ככה יש לה עור רגיש..

מוכר וכואבאנישוש
יש משחה אנטיביוטית ממש טובה שעוזרת מיד מיד ממליצה ממש.
מה היא?רק אמונה


Triderm creamאנישוש
את זה עוד לא הכרתי..חחרק אמונה


ממליצה לשטוף בכל החלפה עם מיםתהילה 4

גם לי זה כה והילד ממש היה פצוע ומדמם. ניסיתי אלף משחות אנטיביוקיות ואני לא יודעת מה ובסוף פשוט התחלתי לשטוף מתחת הברז. תוך כמה ימים הכל נעלם. 

מאז מחליפה רק ככה אלא אם כן אני נמצאת בתנאי שטח

^^^אימל'האחרונה
מצטרפת להמלצה גם אנחנו עושים ככה
אין על קורנפלור...מה שהציל אותנו אחרי חודש של משחות מכל סוג.רחובות...


ניתוח פזילה לילד בגיל גןשיר מזמור
נשמח לתובנות ממי שעבר את זה
(אפילו לא יודעת איזה שאלות לשאול... )

תודה
מקפיצהצופי שלי

בהצלחה ורפואה שלמה

תודה!!!שיר מזמור
מקפיצה לי שוב
מישהו? מישהי?
לא מנסיון אישיפרה

לבדוק מי נחשב רופא טוב  ואולי ללכת לדעה שניה.

לבדוק מתי הגיל האידיאלי לעשות לבעיה הספציפית הזאת.

אפשר גם להעזר ברב פירר, פישר....

 נראה לי שלילד עדיף לא להיות פוזל עד שארית חייו,  נראה רע, משפיע על הראיה והחזקת הראש.

 

 

בריאות והצלחה

 

תודהשיר מזמור
האמת שדי ברור שלטובתו לבצע את הניתוח
ולמיטב הבנתי מדובר בניתוח לא מסובך.
יותר רציתי לשאול לגבי ההרגשה של הילד וההחלמה שלו אחרי וכו
אז כדאי לנסח אחרת את השאלהש.א הלוי
התאוששות מניתוח והכנה של הילד אליו יכולים לעזור גם כאלה שלא עשו ניתוח פזילה לילד...

יש פה גם כמה שרשורים עם עצות בנושא.

(אישית הבנתי שאת מחפשת מידע על הניתוח/מנתח/המלצות וכו')
תודהשיר מזמור
כתבתי תובנות ממי שעבר אז חשבתי שברור שאנו הולכים לקראת ניתוח
תודה שדייקת אותי
הבת שלי עברה ניתוח פזילהמנסה לעזור

כשהיתה בת שנתיים.

 

עשינו אותו אצל פרופסור שניר, בפרטי, לפי התייעצות אצל הרב פירר.

פר' שניר הוא מנהל מחלקת עיניים ילדים בשניידר.

הניתוח לא עלה לנו הרבה . רק 500 ומשו שקלים כי זה היה מטעם המושלם.

אבל הביקורים אצלו - יקרים.

 

עכשיו היא צריכה לעבור ניתוח נוסף. היא בת 4 והרופא גם לא נכלל ברשימת ה"מושלם".

זה אמור לעלות 27000 ש"ח.

אנחנו מחכים לנסות להתייעץ שוב עם הרב פירר.

בעז"ה!

 

אם יש לך שאלות ספציפיות- אשמח לעזור!

תודה!שיר מזמור
אשמח לדעת מנסיונך בעיקר על התאוששות מהניתוח
1. כמה זמן אורך הניתוח עצמו והאשפוז
2. כמה זמן אח"כ הילד חוזר לפעילות רגילה
3. זה כואב לו ? ביום עצמו או גם הרבה מעבר?
4. ההתאוששות כוללת טיפול - משלות טיפות סגירה של העין וכדו'.

תודה
אז ככה:מנסה לעזור

הניתוח לא ארך הרבה זמן. משהו כמו שעה + -, ואז התאוששות עוד כמה שעות טובות.

הניתוח שלנו היה בסביבות 8 בבוקר (צריכים לבוא בצום כמובן וכל שהילד יותר קטן, התור שלו מוקדם יותר).

בסביבות 4 אחה"צ היינו כבר בבית.

היא פתחה את העיניים יותר מאוחר כבר. בסביבות 6 בערב...

אבל דיברה כבר קודם כמובן. בהתאוששות. ביקשה מים וכו'. (נותנים בקשית כי היא בעיניים עצומות)

 

הייתי איתה בבית איזה שבוע+ בערך (לא זוכרת במדויק. בכ"ז עברו שנתיים כבר).

כי יש סידרה של טיפות שהיא אמורה לקבל כל כמה שעות.

בימים הראשונים זה כל שעתיים, שלוש. 6 פעמים ביום- משהו כזה

ובימים שלאחמ"כ זה יורד בהדרגה. (ני'רלי ל-4,3 ואז פעמיים ביום)

זאת סידרה של 3 שבועות בערך של טיפות.

לא נעים. נתנו לנו 3 סוגי טיפות... ואח"כ זה ירד ל-2.

אחד מהם מאוד שורף ולא נעים. אבל אין ברירה...

 

בהתחלה, לכאבים, ניתן לתת נורופן/ אקמול.

לא זוכרת שכאב יותר מידי. רק הטיפות ששרפו, כאמור.

אנחנו לא היינו אמורים לסגור את העין.

היתה לנו ביקורת אצל המנתח בשבוע שלאחר הניתוח.

העין בהתחלה אדומה אבל זה עובר...

 

יכולות להיות בחילות/ הקאות בשעות שלאחר הניתוח בגלל חומרי ההרדמה.

כמובן שאת מקבלת את כל ההוראות כתובות ומפורטות.

תשאלי הכל גם קודם הניתוח.

המנתח נתן לנו כמובן גם את הנייד הפרטי שלו למקרה הצורך.

והיתה הוראה שאם יש הפרשות מוזרות מהעין אז להתקשר אליו או ללכת למיון. ב"ה לא היו.

 

דבר נוסף- בניתוח עיניים, פזילה, יש סיכוי רק של 80% הצלחה.

 

מה עוד?

אצל מי אתם עושים את הניתוח ובאיזה קופה אתם, אם יורשה לי לשאול?

 

ושיהיה בהצלחה רבה והרבה סיעתא דשמיא!! הכי חשוב! חיוך

 

תודה ! כמה מידע חשוב!שיר מזמור
הייתי אצל פרו' מוראד מאסף הרופא.
אני ב"לאומית"
מקווה לקבל טופס 17 מהקופה
והרופא אמר לגבי ה80%שיר מזמור
את שאר הדברים לא אמרו לי וטוב שאת אומרת כדי שנדע להערך מבחינת העבודה
בשמחה ובהצלחה!מנסה לעזור


בהצלחה רבה!מנסה לעזור

מי המליץ לך עליו?

את עושה פרטי או בבי"ח?

בבי"ח. לא פרטי.שיר מזמור
המליצה עליו רופאת עינים מבי"ח בצפון שאני ממש סומכת עליה.

אני מתפללת שהוא ינתח ולא רופא אחר.
זהו. אבל א"א לדעת מי בדיוק ינתח אותו. בהצלחה בכ"א!מנסה לעזור


מנסה לענות מנסיוננו:מ.א.

1. אצלנו הניתוח היה בצהרים, חזרו בערב הביתה. ניתוח כשעה וחצי, ואז התאוששות שהאורך שלה תלוי בילד. התעוררות מהרדמה מלאה זה לא נעים, תתכונני נפשית לבכי היסטרי וכדומה.

2. הבת שלי חזרה לגן אחרי 3 ימים (אחרי ביקורת של הרופאה). ההנחיה היתה להימנע ממשחק בחול במשך חודש.

3. יש כאבים, ברמה שנורופן או אקמול אמורים לעזור. אנחנו נתנו 2 פעמים, נדמה לי, ואח"כ כבר לא היה צריך. מעבר לזה, העין רגישה. יש ילדים שלא פותחים עיניים אפילו שבוע, אצלנו זה לקח כמעט 2 יממות. זה די מתיש (ילד שלא רואה זו תלות גדולה - צריך להאכיל, לקחת לכל מקום בבית, להעסיק - א"א לקרוא או לשחק במשחקים שדורשים ראיה) ומאוד מעורר רחמים.

4. יש טיפות בתדירות יורדת והולכת במשך כמה שבועות. לא כיף בכלל לשים אותן, ובהתחלה זה ממש קשה, כי העין די דבוקה מהפרשות שיוצאות בגלל הניתוח (תתכונני נפשית: יורדות דמעות דם בהתחלה), וקשה לנקות אותה כי הכל רגיש.

המלצה חמה: לדאוג להרבה הפתעות קטנות וצ'ופרים. ביום שאחרי הניתוח דאגנו לפנק באוכל טעים, כדי לתת תחושה טובה; לפקוח עיניים היא הסכימה בזכות "שוחד" - קניתי לה משהו שהיא רצתה כבר זמן, ושכנענו אותה שכדי לראות את זה כדאי לה להתגבר ולהסכים שננקה לה את העיניים; בכל פעם ששמנו לה טיפות נתנו לה צ'ופר ושיבחנו אותה מאוד על הגבורה שלה (זה יוצא די הרבה צ'ופרים, אל תציבו רף גבוה מדי קורץ).

עוד משהו שעולה לי: העין אדומה מאוד בהתחלה. זה בסדר גמור, פשוט תתכונני נפשית שזה לא יראה כרגיל.

וואו תודה!!שיר מזמור
רק עכשיו ראיתי את התגובה הארוכה והמפורטת שלך!!

ממש תודה.

האוכל הבחור קצת יותר קשוח... זה לא ממש תחום הפינוקים שלו...אבל בהחלט נחשוב על מה כן....
בכיף!מ.א.

ואם אפשר לעזור בעוד משהו - בשמחה!

 

מרחיבה לך קצת על עניין העיניים העצומות: אנחנו לא מספיק חשבנו מראש על המשמעות של זה, ופתאום קלטנו שהילדונת, שמאוד מאוד אוהבת ספרים, פתאום לא יכולה להעסיק את עצמה. עד אז לא הקדשתי מחשבה למקום שראיה תופסת במשחקים של הילדים (לבנות בלגו, לשחק בכלי בובה, להסיע מכוניות - הכל מסובך אם לא רואים, שלא לדבר על משחקים כמו כדור וכו'). מציעה לכם לנסות לחשוב מראש מה יוכל להעסיק אותו בזמן הזה (משחקי מישוש, לספר לו סיפורים), ולהתכונן נפשית שהוא יצטרך אתכם כל הזמן.

אצלנו, העיניים העצומות היו רק ביום הניתוח.מנסה לעזור

בימים שלאחר הניתוח- לא היתה עם זה בעיה.

 

הבעיה העיקרית היתה מתן הטיפות. חלק מהם ממש שורפות וחלק פחות...

והתכיפות שלהן.. כל שעתיים, שלוש...

 

ועד כמה שזכור לי לא אמור לרדת ממש דם מההפרשות. לנו אמרו שבמקרה שיש הפרשות דמיות ללכת מיד למיון.

מה שכן- העין אדומה בימים הראשונים... 

אצלנו אמרו בפירוש שדמעות דם זה תקין.מ.א.אחרונה

זה לא דימום, אלא דמעות אדומות (כי הן מעורבות בדם). רואים שזה דליל יותר מדם. סליחה על התיאור המפורט...

בכל מקרה, כמובן שמה שקובע זה מה שהרופא אומר.

 

אכן, טיפות זה לא כיף.

אגב, לפותחת: לא תמיד רופאי העיניים יודעים אלו טיפות נכללות בסל של הקופה ואלו לא. אצלנו קיבלנו מרשם לתרופות שמצריכות אישור של ועדה מיוחדת, ואחרי בירור עם רופאת העיניים הסתבר שאפשר להחליף אותן בטיפות שמקבלים בלי בעיה. אם את במקרה נתקלת בבעיה, תדעי שיכול להיות שזה הפתרון.

אין לה דלקת גרון.אבל הגרון אדום אז מה זה?רק אמונה


לכי לרופאשמש צהובה
וירוס, צינוןמודדת כובעיםאחרונה


משפחהRUNEN

 

בס"ד

לפני שנים לא רבות ולא מעטות

אולי בכלל היו אלו ימים

אולי היו אלו חודשים

מעטים או רבים

 

מרב רעש אני ממעט לספר

 

אמא רעשנה

ושני ילדים רעשנים

 

אמא רעשנה אהבה כשמועים רק אותה

קולה רם ונישא ואימתה מתילה על כל פינה

גם דיבורה נשמע כצווחה

 

גם את הרדיו כיבתה כדי שלא יהיה נוכח בלעדה.

לידה אסור לשוחח כי רק היא ראויה לתהילה

כל איש הוא נמלה, שלו יש קונכיה

ירחם ה' ויעזור לך למשפחת רעשני לא תחזור.

מתבגרת בת 14אמאאחת
ילדה טובה בדרך כלל. מתחילה לאחרונה להתלבש לא צנוע בהתאם לסטנדרט של האולפנה. טוב. לא ממש לא צנוע..אבל חולצות צמודות מידי..חצאיות גבוליות כאלו..עצות איך לעבור את התקופה בשלום
לחבק ולאהוב.me.
הערות היא תקבל מספיק.'
תודהאמאאחתאחרונה
אניאני267
שלום אני בדילמה אני מנהלת בית דתי .
לא לובשת חצאיות אבל מתנהלים בבית בכשרות טהרה.
וכו ילדיי לומדים בחילוני בשל רמה לא גבוהה בבית ספר הדתי בשניהם.
לצערי שמתי בחילוני אבל גילתי משמעת חזקה ומנהלת איכפתית .
בנושא אלימות שזה חשוב לי מהכול.
בגלל ההתלבטות שלי בנושא בית ספר ולקחתי את זה קשה בכיתה א בכיתי המון כי ילדיי היו בגן דתי ופתאום אין תפילה בבוקר או כיפה וקשה לי .
אבל התגברתי בבית מקבלים הכול.
השאלה בגלל שלא בדקתי לעומק כי לא הלכתי לראות את הבית ספר החילוני
.נוכחתי לדעת שלחלק מההורים נתנו בחירה איזה כיתה להיות .
אותי לא שאלו בכלל הכיתה של בני בנויה מהורים מבוגרים שגם בעלי .
אבל כולה כזו ילדים בעיתיים וחלקם עם בעיה של פיגור קל שעליתי על זה.
הכיתה השניה יש שם אימהות חזקות שפשוט בנו להם כיתה עם כול הילדים החזקים.
ושבאים עןד ילדים מוסיפים אליהם ולא אלינו. מה עושים אני בדילמה קשה לי להחליף בית ספר והילד לא רוצה טוב לו חוץ מהילדים שמרביצים ומציקים ממש .
החלפתי ביום המורה וגילתי ילד שעולה לכיתה ג בכיתתו לא יודע לכתוב והבן שלי לא מעוניין לשחק עם ילד מציק ולידי מציק לו דוחף מין נודניק כזה ויש כמה .
אפשר כמה שאלותl666

מצד אחד כתבת שיש לכם משמעת חזקה אבל מצד שני כתבת שיש מלא ילדים מרביצים, שאלה היא איך זה הולך ביחד? בעיניי אווירה בכיתה זה יותר חשוב מרמה לימודית. איך בדיוק יכול להיות טוב בבית ספר אם יש ילדים שממש מציקים ומרביצים אלא אם כן יש לך ילד עם אופי חזק שלו לא מציקים או שזה בסדר מבחינתו.  אם באמת כיתה של בנך מיועדת לילדים עם קשיים ובנך לא זקוק לכיתה כזאת אז חבל שהוא יהיה שם. את כתבת על רמה גבוהה אבל נשמע שגם את זה ילדך לא מקבל. אולי כדאי לך לדבר עם הורים נוספים ומכנחת של הכיתה. 

אצלנו בממלכתי דתי חלוקה היא לפי אזור מגורים, ילדים מתקשים מקבלים עזרה, כולם יודעים לקרוא. בעיקרון ביסודי העניין הוא לימוד קריאה וחשבון ועוד כמה דברים ולא נראה לי שיש הבדל מהותי בספרי לימוד או ברמת לימוד בבתי ספר שונים

אניאני267
תודה רבה. יש לנו מפגש גיבוש וההורים שיגיעו אנחנו רוצים ליזום מפגש ולדבר על זה מי שהילד שלו חזק בכיצה זה לא כל כך מפריע לו
מנסהפרה

לא ברור לי בדיוק מהו בית הספר.

1- ילד לא צריך לסבול הצקות של ילדים.

2- אם את רוצה שהילדים שלך ילכו בכיוון הדתי, שימי בבית ספר דתי.

     בכיתות ה-ו מי שבחילוני כבר לא יענין אותו דברים דתיים בבית.

      צריך חיזוק ואוכלוסיה מתאימה גם בבית הספר.

3- את יכולה לבקש לעבור כיתה.

נשמע שכדאי לעבור לדתיירושלמית טרייה
גם אם פחות רמה. הכיתה עכשיו היא בוודאי פחות רמה..
ממש חבל.
אניאני267
בבית הספר הדתי עוברים מטחד לשני שתי חברות הוציאו שמו בחילוני והם גם דתיות הבית ספר של בני הכי קטן וכולם באים אליו עכשיו כי עלה ברמה וגם ברמת האלימות המנהלת חזקה יש לו שם טוב .כול יום שומעת הורים שרוצים לעבור עליו. נמאס לי מהילדים האלה ואני ממש סובלנית אבל השבוע אכנס למנבלת על דבר קטן שהילד שלי טוב הורידו לשיחה אצל המנהלת . ושהבן שלי חוטף לא הורידו לשיחה .אני בעד דתי אבל הלב לא נותן לי לשים שם הילדים מופרעים
אניאני267
בדתי יותר גרוע מלא הורים רוצים להוציא .והרוב משאיר כי אין לו כוח להוציא ולהחליף .אני בדילמה . בכיתה א המורה הייתה חזקה אז לא היה אלימות עכשיו המורה חדשה והם עושים מה שבא להם פחות חזקה החליפו להם מורה והילדים שם לקחו את זה קשה. הדתי יותר גרוע בהרבה
אז אולי לחפש בית ספר בשכונה אחרתl666

נשמע שכל בתי ספר בסביבה שלכם לא משהו

אניאני267אחרונה
שתי בית ספר דתי לא משהו וזה מה שיש והרוב כך. לכול המגיבות אין אצלכם מכות וכו?