פורום הורות (עמוד 147)

תענו שיהיה לנו מספיק אנשים..

אני גם מילאתי זה עתיד שלנו מה אנחנו רוציםם

 

כיפה יפה, ציצית (שכתוב עליה אני בן 3), משחק

עולה בסביבות 90 ש"ח וקניתי לאחיין שלי ולבן של חברה ושניהם אמרו שזאת המתנה הכי מקורית ויפה שהם קיבלו!

 

יש גם לילדים שלי. מענין מאוד ומהנה.

 

אם תרצי- אתן לך טל' איפה אפשר להשיג...

אבל אם כן אז פזל של אבא של שבת הלל הזקן תיבת נוח .יש לילדים שלי פזלים כאלו

אח"כ בשמחת תורה הוא יכול לקחת לבית כנסת וכיוצ"ב וחוץ מזה שהוא לא חייב להבין מיד.
אגב, אם אהבת גביע למה שלא תלך על זה?
רעיון מקסים! הבן שלי קיבל לברית מהסנדק, היום בפסח הוא מאד נהנה עם גביע מכסף שלו האישי.
ואפשר גם שופר זה גם לגדולים יותר אבל בעל ערך יהודי.

שאף אחד כמעט לא מוכן ללמוד מההשלכות שלה...

 

מצטרפת לתפילתך...

למרות שלא ברור לי כמה זה יעזור לפעם הבאה.

ברכב של 5 יכולים לנסוע עד 8 אנשים ןבלבד שכולם חגורים כראוי. (אנחנו ע"ס זה הוספנו עוד חגורה לאוטו לנסיעות המעטות שאנחנו עושים יחד ואנחנו 6..)

אם יש כסאות...
אצלנו כבר לא כולם צריכים כסא אז התאפשר להוסיף חגורה

יש לך מקור מהחוק?

ש גבול כמה אפשר לצופף ילדים (גם מריבות זה לא בטיחותי...)
ואנחנו נוסעים יחד אולי 4 פעמים בשנה...
ואת החוק - תחפשי בגוגל

מותר 6 ברכב של 5, 8 נשמע לי הזוי, וגם - איך בדיוק הם יהיו חגורים? אחד על השני? 4 ילדים מאחורה, כשמוסיפים חגורה, זה הגיוני.
לידע כללי- להושיב ילדים מאחור ברכב סטישן, זו סכנת נפשות גם כשהם חגורים, כי הבגז' לא מיועד לאנשים והברזלים שם הרבה יותר דקים, וחס וחלילה במקרה של תאונה הם הרבה פחות מוגנים. את זה שמעתי ממוסכניק בעל נסיון רב.

איך מוסיפים חגורה?

מחכה גם לשמוע תשובות

מגיל צעיר, שספרים זה לא דבר שמתנהגים איתו בגסות ומשאירים זרוק.
בנוסף אפשר כמובן לעטוף, זה מאוד שומר.
מדי פעם עושים תיקונים לספרים עם סלוטייפ ואחרי שהם כבר במצב רע פשוט זורקים וקונים חדש.

אני שמה את הספרים במדף נגיש

מלמדים שצריך לשמור ולהחזיר למקום...

חלק מהספרים עטופים וחלק מהספרים עם סלוטייפ בצד של הספר זה שומר על החלק הזה

שבד"כ נהרס מהר...

אם נקרע לא נורא מדביקים בסלוטייפ זה לא כזה נורא...

זה נורא מפתח את הילדים ואני חושבת שזה חשוב להתפתחות שלהם..

 

מי שיש לה ילדים מאד סוערים ואנרגטיים תסכים איתי שזה לא כזה פשוט

ואת הכוח והמאבקים אנחנו שומרות לדברים משמעותיים יותר.

את הספרים שמים למעלה ונגמר. חבל לריב על זה.

משחקים כאשר הרצפה\ שטיח נקיים.
משחקים עם ידיים נקיות. אם אכלו קודם מנקים ידיים .
וספרים- קוראים בישביה או על המיטה מדפדפים בעדינות לא מקפלים את הספר...
הספרים נשמרים היטב והספרים והמשחקים מונחים נמוך שיהיו בגישה נוחה לילדים. ונשמרים היטב אם זומרים על הכללים.

לילדים יש יצר להרוס

שמעתי שכתוב בגמרא

שלקנות להם כלים זולים בשוק

ושאיתם הם ישחקו וישברו ללא חשש..

הרעיון שלי זה לקנות ספרים זולים שלא יכאב הלב שיהרסו

ולתת להם להשתמש שימוש יומיומי..

את היותר יקרים לשמור יותר טוב פלוס נילון..

זה שווה להוסיף כסף לזה כי הספר נשמר ככה שנים..

יש בלאי גם אם לא נוגעים..

אני רואה אותם פעם אחרי פעם מגיעים הביתה עם היצירות מהגן ומייד מתחילים להרוס ארותם...

הוא מאוד מהותי כי זה לא יהיה אותו ספר! כמובן אם יש מבצעים אז קונים במבצע אבל יש קלאסיקות שצריך בבית.

התכוונתי לקנות  כמה ספרים ב10 ש"ח מנוילנים

ולמעלה לשים את היקרים

ולהוריד אותם רק בהשגחה כשהאמא נמצאת ומספרת.

נראה לי שרשמתי את זה...

 

היום ויתרתי על הגנים לטובת "יום כיף" (שלא היה כל כך כיף) ואני דיי מבואסת מאיך שהוא היה..
אני חושבת שאני דיי מבואסת מזה שאני עוד מעט חוזרת לעבודה ובגלל זה כל הבית בלחץ ועצבים..
אבל איך מרגיעים את זה?

או מקרקעים את אבא או את סבתא וסבא, ונכנסים למיטה לישון.

קמים כמו חדשה .

ואין באזור שום מבוגר אחראי אחר?

עם 3 קטנטנים קודם כל אם כבר קרה שצעקת וכו אז לחכות קצת ואז לחבק חזק חזק ולהגיד סליחה מתוק שלי אמא אוהבת אותך זה ממש חשוב.
ובשביל שלא יקרה דבר כזה אין לי עיצה.

פותחים דלת...

כשיש "זרים" בבית- זה עוזר להתגבר.

אפשר גם לדמיין כאילו עכשיו נמצאת פה א' או ב'- ואז להגיב.

 

או-

לומר בקול- שממש קשה לך כבר, ועוד רגע תכעסי...

אז את רק שותה כוס מים/ נכנסת רגע לחדר/ וכד'- וכבר חוזרת רגועה.

אחרי שהתחייבת באזני הילדים,

אולי תצליחי יותר גם לבצע.

 

אשרייך על השאיפות, ב"הצלחה

נושמים כמה נשימות עמוקות..
ומשנים גישה.

1. לנסות לזהות את הרגעים שלפני ההתפוצצות ולנסות למנוע מבעוד מועד לא להגיע לסוף הסבלנות. לשים גבול ברור לפני כן. למשל אני יודעת שבשעות הערב אם יש רעש או מוזיקה חזקה וכו' אני מהר מאד אגיע להתפוצצות עצבים אז אני מנסה לפני כן לזהות את הרגע ולהחביא את הטייפ/מחשב, ליצור שקט עד כמה שאפשר.
2. אם כבר קרה- לעצור את עצמך ואפשר גם להגיד ולעצמך ולילדים (אפילו אם הם קטנים) "רגע, היה לי יום עמוס/קשה, אני צריכה להירגע עכשיו כמה דקות". לנשום עמוק, להיכנס רגע לחדר לבד (אני אפילו נכנסת לשירותים דקה, ככה ברור להם שלא נכנסים איתי עכשיו) או להיכנס להתקלח אם את יכולה, או להכין לך כוס שתיה קרה/חמה. כל דבר שעוזר לך להירגע. ואז לבוא לילד לחבק אותו ולהגיד לו : לא התכוונתי לכעוס עליך. פשוט הייתי ככ עייפה/פשוט כאב לי הראש/ לא הרגשתי ככה טוב .. ובטעות צעקתי עליך יותר מידי. בני בן השנתיים פשוט הסתכל עלי ואז נרגע מיד באותו רגע.
אני חושבת שהחשיבות העיקרית היא בשביל הילדים. זה מלמד אותם איך לווסת רגשות. הם רואים את הדוגמה מהמבוגר איך המבוגר מתמודד עם תסכול ומעתיקים את זה. וזה נורא חשוב להראות להם שגם אנחנו לפעמים קשה לנו ואיך אנחנו מתמודדים עם זה.
וגם אם הגזמנו אז יודעים לחזור בנו ולנסות לתקן ולהסביר.

 

נראה לי שאולי יש לך מפתח למצוא את הסיבה: יש לך זיכרון של סיטואציות שהציפו את הכעס. למשל הסיטואציה שהייתה היום עם בן השנתיים. את יכולה לנסות לשבת ברוגע, ולשחזר שלב אחרי שלב? לגולל בפני עצמך מה היה, איך היה, איפה נלחץ לך הכפתור? לדעתי אם תצליחי להיכנס מחדש לחוויה ולראות מה שם הוציא אותך מהכלים, זה ייתן לך כלי נהדר לעבוד איתו.

 

מעתיקה לך (בשינויים קלים) קטע שכתבה חברתי:

 

***

 

בשלב הראשון, משלימים עם זה שהכעס שם, ולא מנסים לנפנף אותו. הכעס הזה הוא נורה אדומה שנדלקת אצלך, והוא ראוי לתשומת לבך האוהבת. הוא לא אויב שצריך לגרש.

 

בשלב השני, כדאי להגיע להבנה פנימית עמוקה של מה שהתערער אצלך. בבסיס יש לכולנו צרכים רגשיים די דומים: הערכה, הכרה, הקשבה, ביטחון ועוד. כשנדלקת אצלך נורה כזאת, כנראה שאחד מהצרכים האלה שלך מאוים, ורצוי לזהות אותו ולספק לעצמך את מה שחיוני לך כמעט כמו חמצן. זה לא פינוק, זה צורך בסיסי.

 

איך את מזהה איזה צורך שלך נפגע? את מתחילה לשוחח עם עצמך. למשל:

-מה אני רוצה? מה הדבר שממש הייתי רוצה שיקרה כרגע?

-אני רוצה שהפעוט שלי יקשיב / יבין / יגיד / יעשה כך וכך.

-למה? למה אני רוצה את זה?

-כי זה יגרום לי להרגיש ש...

בינגו! גילית מה את רוצה להרגיש. גילית את לב העניין. זיהית את הצורך שלך. הצורך האמיתי והעמוק שלך הוא תמיד עצמי, תמיד קשור אלייך עצמך, אנשים אחרים (ואפילו הילדון היקר שלך) הם רק הדרך להגיע אליו. כל זמן שהתשובות שלך לעצמך כורכות את המילה "הוא", תמשיכי להעמיק פנימה, עד שתגיעי לגרעין - מה את עצמך צריכה.

 

סיכוי טוב שעצם זה שתגלי את הצורך הבסיסי שלך שנפגע - יקל עלייך ויביא אותך להשלמה. אם לא, צריך לחשוב איך להשלים אותו, אילו מקורות תמיכה את יכולה להשיג לעצמך שיעזרו לך למלא את החיסרון. בעלך? הילדים האחרים? אנחנו כאן בפורום? חברה טובה? מי יודע, אולי אפילו תגלי שמתאים לך לפנות לשובב עצמו ולהגיד לו: "שלום-נחמן, אמא צריכה עכשיו ליטוף / שיר / שתגיד לה שהיא אמא חמודה / כל דבר אחר". אולי כשהוא ישמע את הצורך שלך בצורה ברורה הוא יירתם להיענות לך?

 

מה את חושבת על זה?

 

 

מתייחסת רק לצד הגופני - כתבת שאת עצבנית בתקופה האחרונה. אצלי זה קורה מחוסר בויטמיני בי.
או יתר פעילות של בלוטת התריס..
ובאמת יכול להיות גם בלי סיבה גופנית כמובן, אנחנו בני אדם.
מעבר לזה לא יודעת לעזור לך, קורה לי עם פשושית אחת בבית לפעמים..

הדרך להתמודד עם אי ציות זה משהו שאין בו חוקים. יש ילד שברגע שנעשה לו נו נו נו - הוא יבין שמה שהוא עושה זה לא הרצוי ויחזור להתעסק במה שאנו מצפים ממנו, ובצד הקיצוני מנגד, יש ילד שככל שנראה לו שאיננו מרוצים מהתנהגותו הוא יגביר זאת כדי למשוך את תשומת הלב.
המטרה בגיל הצעיר בהתפתחותו של הילד, הי לזהות את הסגנון של הילד בביצוע הוראות הורים או סמכות אחרת בחייו.

אחרי שיהיה לך ברור מהי דרכו של כל ילד, ברור שלא תצעקי סתם על ילד בן שנה שרץ לך כל דקה לעציץ, כי אחרי הפעם הראשונה תביני את מטרתו (כנראה משיכת תשומת ליבך) ותפעלי בהתאם.

הבעיה מתחילה בעניינים אלו - אצלנו בראש. אנחנו לפעמים שוכחים שהילד פשוט בונה כרגע את המנטליות שלו, כאשר בידינו לבנות זאת יחד איתו או להרוס את זה במו ידינו.

מקווה שעזרתי.

קודם כל מבינים שזה הגיוני, וחייב שיקרה, 

ילדים הם יצורים מתוקים, תובעניים, שרואים רק את עצמם לפני הכל  (ואחרי הכל)

ואת כל כך רוצה להיות בשבילם, אבל הי, יש גם את עצמך, שלפעמים נגמרים לה הכוחות, 

ולפעמים מרגישה שהגיעה לקו האדום של הכוחות!!

 

אני עושה שני דברים :

א. מול הילדים - מותר לצעוק לפעמים , להרגיש שזה בסדר אם התפרצת, ולנסות בפעם הבאה למנוע את זה,

אם הילדים שלך יותר גדולים - פשוט לומר - לאמא עכשיו אין כוח , אז אתם משחקים בשקט ונותנים לי רגע לנוח,

אם הם קטנים  גם אפשר, לומר להם : עכשיו אני לא מביאה כלום, קשה לי.

 

ב. מול עצמך, תעצרי רגע, ותביני את עצמך שקשה לך.

את גם בנאדם , וחשוב שתדאגי לך לא פחות מבן השנתיים, תנסי לראות מה קשה לך,

תדברי עם השם וספרי לו מה את מרגישה ותבקשי עזרה ראשונה, מנסיון , יש הצלה מופלאה לרגעים כאלו שמבקשים עזרה של רגע אחד לפני אחרון.

 

ילדים הם בעלי רגשות כלפי השני אם רק נשקיע את המאמצים לפתח את זה אצלם.
לצעוק מתוך חוסר אונים (להתפרץ) מול ילד זהו הרס העולם ההערכי במבנה ההתפתחות של הילד.
להודיע לילדים 'הגעתי לסף הכוחות' עלול להפחיד אותם מאוד, אלא אם כן זהו דבר שבשגרה והם רגילים לכך ממש באופן יומיומי.

הדבר היחיד שהסכמתי איתך זה החלק השני, לעצור ולהתבונן.


נ.ב.
לגיטימי לגמרי לחלוק על דעתי ואין לי שום כוונה לוויכוח אישי חלילה.

גם אני משתדלת כמה שאפשר להמנע, אבל כן להבין את עצמינו אם זה קרה.

אני לא יודעת באיזה עולם אתה חי , בעולם שלי אני לא מכירה אף אחד שמגדל ילד בלי לצעוק עליו לפעמים (כמובן תלוי איך ולמה, גם כשצועקים צריך לזכור את הילד)

 

ולא כתבתי להודיע לילדים הגעתי לסף הכוחות , מצטטת:

פשוט לומר - לאמא עכשיו אין כוח , אז אתם משחקים בשקט ונותנים לי רגע לנוח,

אם הם קטנים  גם אפשר, לומר להם : עכשיו אני לא מביאה כלום, קשה לי.

 

לילדים קשה יותר כשאמא מגיעה לסף העצבים , מאשר שהיא מודעת לעצמה , ואומרת להם : עכשיו שחקו רגע בשקט, כי אני לא רוצה להתעצבן עליכם.

 

וזה לגיטימי לגמרי לחשוב אחרת

 

אחרי שהסברת את עצמך כל כך טוב (👍) אני מגיע למסקנה שאני די מסכים איתך, מלבד נקודה אחת.

אסור שיקרה לנו שנצעק על ילד מתוך עצבים, אני גם צועק על הבת שלי אבל לא מתוך עצבים לעולם!!!
אם אני עצבני, אני לא מטפל בבעיה שנוצרה עד שארגיע את עצמי, (אגב, כך גם בזוגיות).
רק אם אני חושב שכעת צריך לצעוק על הילדה כדי שתבין שחצתה קו אדום מבחינתי, אצעק עליה כשאני רגוע לחלוטין.

כמובן שאנחנו לא אמורים להלקות את עצמנו על טעויות, וכמו שאמרת, אנחנו צריכים להבין להבין את עצמנו. אם לא הייתי מבין את עצמי ומרגיע את עצמי לאחר כל טעות, לא הייתי מסוגל להגיע למסקנה שכדאי לי לא לצעוק מתוך אינסטינקט.


תודה על ההסבר.

אני גם שואפת להגיע למצב הזה, אבל לא יכולה להתחייב שזה לא קורה לי .

להגיע למצב כזה שלא צועקים מעצבים זה כמעט בלתי אפשרי...
האישה פועלת יותר מרגש והגבר מהשכל.
כל הכבוד לך שאתה מצליח וכמובן שזה לא פותר אותנו הנשים לעבוד על זה אבל להשוות ביננו זה לא נכון.

אבל עדיין צריך לחתור לכיוון הזה.
ובכל זאת אני חושב שאמנם לאשה זה קשה יותר, אבל אפשר להגיע לזה בעבודה מאומצת.

מהזמן שאנחנו נמצאות איתם. לכן מה הבעיה לא להתעצבן עליהם.

אבל הם לוקחים פחות קשה כל בכי וחפירה.
אצלנו למשל אם הילד בוכה על איזה משו סתם והחלטנו שלא מתיחסים
אז בעלי באמת לא מתיחס ובכלל לא מפריע לו אבל אני גם אם לא אתיחס אני אשתגע למשמע הבכי כי זה נוגע לי יותר.
כמו שבכלכלת הבית שני בני הזוג שותפים אבל הגבר מרגיש יותר אחריות כך גם בטיפול הילדים למרות שיכול להיות שותפות מלאה האישה מרגישה יותר אחריות וזה יכול לגרום לעצבים ולתסכול גדול יותר..

דבר ראשון צריך לשאול מהו סדר היום שלו.....יש עוד שינה במהלך היום? האם הוא פעיל ? האם מספיק נרגע לפני השינה? אולי שהנקה תהיה צמודה לשינה בלי הפסקות של שירותים..

ואח"כ אם לא עוזר, תנסי חתיכה של אגוז ברזיל.

 

כמובן אם הוא יודע ללעוס. וקודם לשבור את האגוז לחתיכות קטנות מאוד.

 

יכול להיות שהוא עבר תקופה של מתח וחסר לו קצת B6 או מגנזיום. אם הם חסרים, קשה להתנמנם ולהיכנס לשינה עמוקה וטובה.

אם כן - יכול להיות שזו הסיבה. הרי קשה לשנות הרגל כזה... (אם כי את צודקת שעדיף להפסיק את זה, ושיתארגן כמו גדול לשינה...)

אולי לאט לאט הוא יתרגל שאין צורך בהנקה בשביל להירדם.

הוא כבר הרבה זמן לא נרדם בהנקה, מקסימום מתנמנם קצת.. ואני בכלל רוצה מתישהו להפסיק לו את ההנקה אז אני לא רוצה שתיווצר תלות של שינה בהנקה ובגלל זה גם כשהוא מתנמנם אני כבר מעירה
אני אנסה אולי באמת אגוזים, אולי גם איזה בדיקת דם- זה באמת כיוון שלא חשבתי עליו
ובקשר לסדר יום שלו- הוא קם ב7 ישן צהריים מ12 עד 14 (בגן, וגם שם קשה לו להירדם) ב6 בערב יושב לאכול א.ערב, אחר כך מקלחת משותפת עם אח שלו, סיפור, הנקה, ציחצוח שיניים ושירותים, הולכים למיטה, קריאת שמע ואז שעתיים של התהפכות במיטה עד שנרדם.
זה התחיל רק בחודש האחרון אז אולי באמת נבדוק כיוון לחוסרים בדם..
תודה לעונים!

יש אפשרות לבקש בגן שינסו לא להשכיב אותו? אצלנו הורדת שנת הצהריים פתרה את הבעיה של חוסר הירדמות בלילה.

אם מורידים את שנת הצהריים (למשל בשבת לפעמים הוא נשאר לשחק עם אח שלו והאחיינים) הוא מגיע ל5-6 בערב שפוך ממש ובוכה מכל דבר
ועדיין לוקח לו זמן להירדם
זה כאילו לא קשור לעד כמה הוא עייף, כי גם עם השינה הוא עייף..

סתם לדעת הסכימו בגן לא להשכיב אותו בצהריים????

זה חלום של הרבה אמהות...

כבר מגיל קטן היא לא היתה ישנה שנת צהריים מסודרת. כשהיא התחילה אצל מטפלת בגיל 11 חודשים היא ישנה אצלה אולי חצי שעה (היא היתה אצלה עד 2), ולא בזמן קבוע. בהמשך גם זה ירד. המטפלת זרמה איתנו.

גם אצלי זה ככה, ואצל כמעט כולם.
אם הם מתרגלים לישון, ברור שהוא יהיה עצבני ב5, לכן צריך שישן פחות בצהרים.
לא יודעת באיזה שעה הולך לישון, ומתי קך, שזה גם רלוונטי.

אצלי תינוקות לא ישנים שעתיים...זה המון!!

ובגיל הזה זה הרסני...
ישר כשקראתי את ההתחלה ניחשתי שישן בצהרים.

הגדולה שלי היתה נרדמת ב11 בלילה כל יום ..עד גיל קרוב לשנתיים....לא היה סכוי לפני עשר...

הורדנו שינה בצהרים- נשפכת ב6וחצי-7 בקלות ב''ה.

חבל על הייסורים והתסכול.

אולי להקדים את השינה ל1..ולקצר לפחות משעה.

ולהיות בלי שינה הילד מתרגל לאט..בהתחלה אכן עייף...אבל לאט לאט פחות.
אני נותנת לה לישון עשרים דקות ומעירה עם איזו עוגיה ואז קמה שמחה...מספרת לה סיפור והיא מתאוששת לאט לאט ויוצאת מזה...

אצלי התינוק בן שנה+2 ישן שעה ורבע מעשר וחצי עד 11וחצי....וער עד הערב ...
היום ישן בצהרים והוא עדיין ער ברגע זה...

שלו ... אם שכחתי להבא לו אז מתחיל השמחה-תביאי לי .. בקיצור המוצץ שלו עוזר לו ממש... אני לא בעד להוריד אותו בלחץ ....

כשהילדים שלי במעון בשנה השלישית, אני קוראת לזה השנה הקשה.
כי בערב הם לא נרדמים וזה סיוט.

טיפול הומאופתי.

גם יתן תמיכה ויכולת לעבד את הטלטלות הרגשיות, גם יטפל בטיקים. יוציא אותה מהמקום הזה.

ללא צורך בדינמיקה טיפולית שכרוכה בשיחות או תרפיה כלשהי.

 

אמרו לנו את זה רופאים שונים, בהזדמנויות שונות.

גם אצלנו הטיקים מלווים את הילד במשך שנים ולא הולכים לשום מקום.

יכולה להעיד שעם השנים פשוט מפסיקים לראות את זה. מדי פעם אנחנו עוצרים ושואלים את עצמנו - רגע, עדיין יש לו טיקים, או שנעלמו? ואז מסתכלים בו בתשומת לב, נהיים מודעים לזה, ותכף רואים שהם לגמרי שם. אבל ביומיום השוטף אנחנו לגמרי לא שמים לב אליהם. התרגלנו לגמרי - וכמונו גם בני כיתתו. כשהוא עבר בית ספר הוא נעמד לפני הכיתה בתחילת השנה והסביר על הטיקים, שלא יתפלאו. ההסבר התקבל והובן, והילדים התרגלו לזה לגמרי. כרגע אין לעניין הזה שום חשיבות. יש ילדים עם משקפיים, יש ילדים עם נמשים, ויש ילדים עם טיקים. לא רואים סיבה שזה יטריד אותנו.

 

תרופתי שעוזר מאד יכול להיות שזאת בעיה נפרדת שלא קשורה כלל לאבחון. אני הייתי הולכת לנוירולוג מומחה! ומטפלת חבל לסבול סתם.ואגב מדהים היחס שלכם כלפי הילד ואיך הוא דיבר לפני הכיתה. ממש התרשמתי(:

מאוד מרשים. 

נו, זאת בהתהוות .

 

אבל גם אני חושבת שאפשר לטפל ולהוציא מהמקום הזה.

כי טיקים הם בעצם תסמין - כאמא שמכירה את הילד לפני ולפנים, יכולה להגיד למה - מה מאפיין אותו, את האישיות שלו, שבא לידי ביטוי גם בטיקים.

הטיפול צריך לטפל באתם מאפיינים.

 

גם העובדה שרופאים שונים, בהקשרים שונים, הגיעו לאותה מסקנה - שאין צורך לטפל, גורמת לי להשתכנע שהם יודעים מה הם אומרים.

תודה על המחמאות (אבל היי, לא אמרתי כלום על היחס לילד. אולי בכל פעם שיש לו טיק אנחנו כולאים אותו במרתף? )

 

 

בד"כ הטיקים של מצמוץ או עווית אחת אכן לא מתייחסים ומטפלים וזה עובר כשעוברת תק' הלחץ. אבל כאן נשמע אוסף די נרחב של טיקים: קולות, עוויתות שונות..

יש הסידור הראשון שלי שלוחצים על כפתור וזה משמיע בצורה נחמדה ונעימה, מתאים בול לגיל שנתים
ויש עוד אחד של חיות גם ממש נחמד

למשל צינורות, לגו וכו

אפשר ערכה של חול קינאטי עם צורות

 

מצטרפת להמלצה של הסידור המנגן

עגלת בובה - גם בנים מאוד אוהבים לדחוף אותה,  לחילופין יש היום עגלות סופר.

לגו.

קוביות - יש גם צבעוניות/צורות/בתוך עגלה.

מגנה-טיילס.   משחק מגנטים מקסים.  לא מקורי עולה במכירה כ 200,  מתאים עד גיל 8.

פאזלים.

משחקי הרכבה שונים כמו סברס, קליקים וכדומה.

ספרים.

כדור.

משאיות ומכוניות.

יש ירקות ופירות שנחתכים לשנים ומתחברים עם סקוטש - מאוד נחמד.

מר תפוח אדמה.

משחקי השחלות . (חזורים על חוט ...)

כלי עבודה - מתים על זה.

 

עברתי על מה שבבית

יש עוד הרבה .....

מכוניות

קשה לכבס כל בוקר מצעים שמיכה וכו

יש ילדים שמרטיבים עד גיל מאוחר, גיל ארבע הוא בהחלט גיל שאפשר בשקט לשים טיטול בלילה.

אם את לא רוצה ממש טיטול- יש משהו שהוא כמו טיטול רק יותר בצורה של תחתונים, חפשי בסופר. יש לבנים ולבנות, וזה לפי משקל וגיל הילד.

בהצלחה!

לקחת אותו כל לילה לשירותים, לפני שאתם הולכים לישון. 

אם הוא הולך לישון באיזור 8, אז לקחת שוב בערך ב- 11, מתוך שינה.

 

הרבה פעמים זה עוזר.

או נשהו כזה. משהו של התרבות הטבעית או משהו .. לא זוכרת איפה ראיתי. תחתון שעשוי בד וסופג כמו חיתול.

אולי כדאי לראות רופא??

נסי ללכת למטפלת במח 1
עזר מאד במקרה דומה אצלנו

לגבי משקל - מה נראה לך? את חושבת שהיא גדלה? את רואה קצת שומנים - בלחיים, בסנטר, באצבעות?

אם יש לך ספקות כדאי ללכת ולשקול. כדאי מאוד שזה יהיה באותו משקל ובאותה רמת ביגוד שהייתה בשקילה הקודמת, שייתן מידע מדויק ככל האפשר. אאל"ט מצפים בשלב הזה לגדילה של מינימום 600 גרם בחודש (לא במאה אחוז סגורה על זה, ואם היא תהיה פחות יהיה כדאי לברר יותר בוודאות).

על רקע השינוי ההתנהגותי, נראה לי שהדבר הראשון לוודא הוא שהיא ניזונה היטב.

כל הכבוד על הערנות.

קשה לי להעריך אם היא גדלה.. אולי באמת אלך לשקול אותה..

בס״ד

האם זה יכול להיות קשור לחיסונים שהיא קיבלה? מה עם שאר ההתפתחות שלה? נראה לך תקין, חוץ מ״חוסר השמחה״? היא מסתכלת אליכם בעיניים?

💕

לא קשור לחיסונים, הם כבר היו מזמן..
היא כן מסתכלת עלינו, מתקשרת, פשוט היתה כמה ימים פחות חיונית:/

היא גם מריירת יותר מהרגיל..
שיניים יכול להיות קשור לזה שהיא פחות חיונית?
וזה יכול להתחיל לצמוח בגיל שלושה חודשים?
תודה לך!

בכל מקרה, כדאי נראה לי ללכת לרופא, והוא כבר ייתן כיוונים ויבדוק איך אפשר לטפל...

רפואה שלמה!

ויצא עוד מעט..

שיניים, השאלה אם בכזה גיל היא מוציאה..

זה גנטי, תבררי אצל הורייך ואצל הורי בעלך מתי יצאו שיניים ראשונות לילדים.

ב"ה היא גם נראית הרבה יותר טוב בימים האחרונים

תבדקו שהכל בסדר שם.

ראיתי חנוכיה מעץ שצריך לצבוע

יש גם ציורים עם מדבקות מצורפות.

 

1. סט או סוויש - משחק של חשיבה ומהירות תפיסה חזותית

2. רמי קוב - חמוד לכל גיל (היינו משחקים איתו גם הרבה משחקים נוספים כמו אמת ושקר)

3. אנדרלמוסיה - זריזות ידיים כיפית לכל המשפחה

4.אבלון - מקסים לגיל יותר גדול ומבוגרים

5. המתישבים של קטאן - גיל גדול יותר (12+) אסטרטגיה ומזל משחק מקסים

6. שחמט - גם נקרא?

7.דאבל - מהירות תפיסה , מתאים יותר לגילאים קטנים (12-)

 

רמיקוב, המבוך הקסום, בלוקוס, שחמט ושות' (כולל כל סוגי הדמקה שהומצאו אי פעם), וגם רביעיות הישן והטוב - משחק גאוני שלא נמאס לעולם (וכשהוא נמאס, תמיד אפשר להכין אחד חדש ולהתלהב שוב  מי ביקש ציור של צוצלת, יצירת מופת של אמן בן שבע, ולא קיבל?)

ובנסיעות - אישיות.

 

(אם רוצים פירוט על אחד המשחקים, בשמחה)

מה זה המבוך הקסום?

המשחק בנוי בצורת מבוך, והשחקן צריך לתכנן את הדרך שבה יצליח להגיע לכל אחד מהיעדים. בכל תור אפשר לשנות משהו בצורה של המבוך, ומי שמצליח לתכנן מסלול במספר השינויים הקטן ביותר, מגיע הכי מהר. זה היה להיט אצלנו לכמה חודשים טובים, ועדיין חוזרים לזה מדי פעם.

יאאאאהההה נוסטלגיה 😍😍😍

משחקי קלפים כמו פוקר ומיני ברידג' (לילדים חכמים מתאים כבר מגיל 10)

משחק שאין בארץ אבל אם תשיגו מחו"ל - אחד השווים - פייס תן (phase 10)

מונופול

טריוויה

-7 בום לגילאים צעירים 5-8 כזה
-רייס גם טווח גילאים צעיר
-משחק זיכרון עם הרבה חלקים זה כיף לשחק כל המשפחה
-מונופול
-סט, מתאים ממש אפילו למתבגרים +
-בלוקוס כיף גם לכל המשפחה מגיל 6+

משחק מעולה למבוגרים וילדים.
שש בש חולים על זה
רמיקוב
פאזלים

רמי לא יכול לשבת ליד דני וכו וכו

קש-קשים

לגו עם חלקים קטנים

משחקי אסטרטגיה-צוללות .משחק שמפוצצים את היריב

דמקה שחמט

כסף גדול

דומינו רגיל ומגדל של דומינו שבונים ויכול להתפרק

טאקי

רמי

זה חומר עם ריח מזעזע אבל מוריד ככתמי סיד.

זה עובד גם לצבעים אקריליים?
או אולי מישהו מכיר משהו אחר?
ניסיתי כבר הכל..

ואני לא יודעת אייך זה ישפיע על צבע הבגד.
נסי גם עם שמן חמניות על הכתם עצמו
וגם- סיטנובון (נראה לי ככה כותבים) זה סבון קשיח כזה של פעם לכביסה.
כל אלה יעילים לאקריליק.

הם בד"כ לא קמים בלילה לשירותים. די נדיר.

כשהבת שלי נגמלה מטיטול בגיל שנתיים וקצת- בסביבות 11,12 בלילה  היא היתה קמה לשירותים. אבל כמה לילות ראשונים וזהו. הגוף שלה התרגל לזה וב"ה אין פספוסים.

 

אני בארוחת ערב נותנת להם לאכול ולשתות כמה שצריך. משתדלת שלא ישתו מתוק.

אח"כ שירותים ומקלחות ולמיטות.

אם הם מבקשים מים במיטה - אני מביאה רבע/ שליש כוס. לא יותר. ומסבירה להם שלא כדאי לשתות הרבה מים לפני השינה בגלל שיצטרכו לשירותים.

וככה בלילה הם לא צריכים בעיקרון לשירותים.

 

הרעיון הוא לצמצם את השתייה לפני השינה וחובה שירותים לפני השינה כמובן. גם אם הילד טוען ש"אין לו"....

אבל הם מעירים לללכת לשירותים..

בן  שנתיים (!!) ובן 3 וחצי ושניהם כבר גמולים בלילה??

מעורר השראה..

ולשתות לבד באמצע הלילה...
אבל היא ילדה עצמאית מאוד ככה שאולי זה לא מתאים לכל יחד...

אני חושבת שהם מפחדים לקום לבד בלילה..
במהלך היום הם הולכים באופן עצמאי
האמת היא שהם גם גמורים מעייפות, הגדול שלי בדר"כ הולך עם עיניים עצומות וצריך לכוון אותו לאיפה ללכת

ישנים עד הבוקר. הולכים לפני השינה ומיד כשקמים

הבן שנתיים שותה משהו לפני שהוא הולך לישון? יש לו איזה מטרנה או משהו?
ואם כן באיזה שלב של הערב זה קורה?
אצלי לפני השינה יש סיפור עם שתיה (בן 3.5 עם חלב שקדים ובן שנתיים בהנקה) אולי אני צריכה להזיז להם את זה לשלב יותר מוקדם של הערב, רק לא בטוחה מתי..

היתה איזה תקופה של שנה בערך שהבת שלי כשהיתה בת שנתיים וקצת היתה לוקחת בקבוק דייסה לפני השינה והיא היתה גמולה כבר מגיל שנתיים וחודשיים..

אז בלילות הראשונים היא היתה קמה מעצמה בסביבות 12 בלילה כדי ללכת לשירותים...

ואח"כ כבר לא.

דיי הייתי לחוצה שלא תפספס לי במיטה...

אבל ב"ה לא פספסה בכלל.

ובבקרים- מיד כשהיתה קמה, ישר לשירותים!

 

כאילו הוא קצת משתן / משלשל.
תמיד אחרי שהם שותים חלב שקדים, אני מיד שולחת לשרותים.
לא קראתי או שמעתי את זה, אבל אצלנו זה עובד ככה...

היא בת שנתיים וחצי זה נורמלי? לאחרונה באמת אני במחשבות אם זה תקין או לא... היא לא שותה מבקבוק כבר שנה בערך ושותה כמות מים סבירה בארוחת ערב.. וזה לא שהיא סתם אומרת שהיא צריכה לשירותים באמת יוצא לה הרבה.. מתסכל קצת לחזור להתעורר בלילה כל כמה שעות.. 

נדמה לי ששמעתי פעם על עוד ילד עם בעיה דומה.

 

תחפש בגוגל משהו על ילדים עם התפתחות איטית....

 

חנוכה שמח.

להקלה בצינון שימי לידו בלילה חצי בצל זה מייבש ופותח את מערכת הנשימה..
הוא בוכה / לא רגוע/ עצבני- זה המדד שלי לרעב.

ב"ה עבר לו

אנחנו בערך גרים עם בצל מתחילת החורף - לא כ"כ עוזר

תמ"לים כמו אנפמיל יסייעו לזה

זה היה רק כמה ימים וכבר עבר כמו שכתבתי שלמעלה.

העיקר שעכשיו הכל בסדר ב"ה

לחתוך בצל ולשים בחדר- כל לילה להחליף לבצל חדש. (זה מסריח. אבל מייבש את הנזלת ועוזר לנשימה)

לטפטף חלב אם לאף- אם את מניקה

יש פיטטה שהיא יותר רחבה מהרגיל ומיוחדת עבור "ניקוי מערות אף" ומשפריצים איתה מי מלח/מים לתוך האף וזה מנקה את האף מבפנים - לעשות מעל כיור. ולהתכונן להמון נזלת ובכי. תחפשי בגוגל ניקוי מערות אף..


להוריד מוצרי חלב, אם אוכלת תמ"ל חלבי- בהתייעצות עם רופא.

יש מגבוני אף לתינוקות שיש בהם שמן אליפקטוס ועוד שמנים נוספים שעוזרים גם לפתוח את הנשימה..

נמשיך להתמיד עם הבצל,

וננסה חלב אם

אבל הסרטון מלחיץ ממש! לא רואה אותי עושה כזה דבר...

אבל זה בעיקר למקרים קשים ביותר של נזלת.. זה פשוט מרוקן הכל ואפשר לנשום שוב...
אם הבצל והחלב אם יעבדו לא הייתי עושה את זה

מסריח אבל מועיל
שימו לב להחליף אותו כל 10 או 12 שעות כי הוא צובר בקטריות..

תרגישו טוב!

לא תאמיני אבל אני שמה לילדים בחדר מס פעמים בשבוע בימות החורף .. וברה...
יום אחד היה ליחדה דלקת ענים שמתי בצל ליד הראש בבוקר היא קמה נקיה צינון זה מעוחה בקיצור...
בצל

עד גיל שנה בערך תקפידי על שמן אקליפטוס לימוני. הבנתי ששמן אקליפטוס (לא לימוני) חזק מדי..

והמוכרת המליצה לי לקנות במקום שמן רבנסרה, היא אמרה שהוא יותר בטוח ועדין גם לתינוקות וגם לנשים בהריון.
אנחנו משתמשים בזמני צינון או שיעול וזה די עוזר- קערה עם מים רותחים ו8 טיפות מהשמן (האדים מתפזרים בחדר).