הרבה פעמים בתור הורים אנחנו מרשים לעצמנו לדבר על הילדים שלנו בפני אחרים
הוא כך וכך..
היא עשתה כך וכך.. כל כך קשה לי איתה..
הוא מאתגר אותי, וסוחט כל כך הרבה כוחות..
אם נכבד את כבודם של ילדנו ולא נדבר עליהם, בפני אחרים,
במיוחד בדברים שבגנותם,
האור והטוב שזה יוסיף ישפיע הרבה יותר
ומעבר לזה- הם ילדינו!! הם לא "שלנו", הם ניתנו לנו כפקדון, ולכן עלינו לכבד אותם,
להעניק, ולעטוף בסביבה נעימה והוגנת
גם ברגעים שקשה לנו..
בהצלחה לכולנו 
אני שונא ביקורות ובדרך כלל לא מקבל אותם.
שקיבל מהוריו כל דבר שביקש.
אני אישית, אפילו לבקשות פעוטות כמו לטפס בסולם עד הירח, מסרבת בעקביות. אפילו כשמבקשים ממני ממש יפה.
אפילו פטוניה וורנון, אני זוכרת לפחות פעם אחת שסירבו לדאדלי.
לגבי האחוז - מעניין. אבל נראה לי שאם הייתי רוצה תשובה מספרית מדויקת, הייתי מעדיפה לפנות לסטטיסטיקאי.
(ואז כמובן שהייתי תולה על המקרר רשימה מדויקת מתעדכנת מעת לעת של כל בקשות הילד, בעצם רשימות נפרדות לכל אחד מהילדים, והייתי מסמנת ומודדת וסופרת ובודקת בתשומת לב שההיתרים לא עברו את סף המותר 
)
מפסיכולוג, לעומת זאת, הייתי מעדיפה לקבל משהו שקשור יותר למקצוע שלו - התייחסות מעמיקה לזרמים הרגשיים שמתחת לפני השטח, אלה שמניעים את המשאלות של הילד ואת התגובות שלנו; כלים לבחון ולדייק לאילו בקשות רצוי להיענות, איפה אפשר להסתפק במילוי חלקי של המשאלה, איפה אפשר להפעיל יצירתיות ולמצוא מענה מסוג אחר לחלוטין, מתי סירוב מוחלט הוא הדבר הנכון ואיך מגישים אותו בצורה בונה ומצמיחה...
חן חן.
<מסייגת: התייחסתי רק למה שצוטט כאן בשמו, לא קראתי את דבריו ישירות>
אם ילד מקבל כל מה שרוצה בלי קשר אם זה לטובתו או לרעתו העיקר שלא יצרח כי להורים קשה לשמוע צרחות אז הוא לא לומד להתאפק, לא לומד מה טוב ומה רע ולא מרגיש שהורים יכולים לעמוד מולו אם זה לטובתו גם במחיר מסוים. זה מסר לא טוב - קח, קח העיקר שיהיה שקט או מסר גרוע יותר - ילדי המלך , הכל שלך.
מצד שני לסרב לבקשה מוצדקת או סתם לא מזיקה בלי סיבה רק בגלל תאוריה זה אכזריות וטיפשות לדעתי.
יש הורים שלוקחים את זה ברצינות או משחקים בפעם כן, פעם לא בגלל שיטות כאלו או רוצים שילד ישכנע אותם. בעיקרון באיזה שהוא שלב ילד יקלוט את השיטה וזה לא יוסיף כבוד להורים ויכול די להקשות על קשר עם ילד
בס"ד
מהסרטון שאריק צירף ג'ון אומר:
תנו לילדים 100% ממה שהם צריכים
25% ממה שהם רוצים (כלומר אופניים,גלגיליות,משחקים וכו'....)
אז הכוונה שרק בדברי מותרות לא להגזים.
אני משער שגם @אריק מהדרום התכוון לזה.
נכון @אריק מהדרום ?
בכל מקרה כמובן ש25% זה לא כלל בל יעבור אלא הכוונה היא להבין את הרעיון באופן כללי שלא לתת לילדים את כל חנות המשחקים ואת כל דברי המותרות (עם דגש גדול על מותרות) שהם רוצים, אלא שגם ילמדו לעבוד ולהשיג דברים בעמל...
וכבר מתהילים לומדים זאת:
" יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך"
זה יותר יחס לילד ומה שהורים משדרים
יכול להיות גם ילד עני מפונק בצורה מפחידה
ויכול להיות ילד ממשפחה עשירה שמתקדם בזכות עצמו
בעיניי יש כמה נושאים נפרדים. אחד מהם הוא איזה חינוך לצרכנות אנחנו מעניקים לילדים שלנו (ויש בזה טווח גדול של אפשרויות לגיטימיות בעיניי, אפשרויות שלא גולשות לקיצוניות יתרה לאף אחד מהצדדים). את החינוך לצרכנות מעבירים בעיקר בעיקר בדוגמה אישית, במה שאנחנו עצמנו בוחרים לקנות לעצמנו ולבית, ובחשיבות משנית - גם במה שאנחנו בוחרים לקנות לילד.
נושא אחר, שיכול להיות מעורבב עם הראשון אבל בכלל לא חייב, הוא השדר של ההורים ביחס למשאלות של הילד. בעיניי זה נושא שכדאי מאוד להעמיק בו, ותמיד יש מה לחדד בו עוד ועוד. מתי אנחנו משדרים לילד התקוממות על עצם העובדה שהוא רוצה משהו, מתי משדרים התרפסות, מתי עייפות כזאת ("קח ושתוק" כמו שנכתב באחת התגובות), מתי חרדה - ובעיקר מתי ואיך מצליחים לוותר על כל אלה, ולהתייחס לרצונות של הילד באהדה ובכבוד, לעשות שקלול ממקום נקי של מה שטוב לו ומה שטוב לנו ומה שהנסיבות דורשות. כל כך חשוב בעיניי. ללמוד את עצמנו, ללמוד מה עוזר לנו לחוות ולהעביר שדר נקי כזה, רגוע, בוטח... צריך הרבה סיעתא דשמיא, ובו בזמן יש הרבה מקום להשתדלות. יש מה לעשות כדי להתקרב לשם. זה הרבה יותר עניין פנימי, של ההורה עם עצמו, משזה עניין חיצוני כלפי הילד.
בעיניי זה נושא חשוב ומשמעותי, עמוק ומורכב. חבל חבל לרדד אותו למדידה כמותית או לאמירות פשטניות וגורפות כאלה. עדיף לתת מרחב לקשב פנימי עדין.
המתואר. אדם חכם, לא יתן "בגלל" עצבנות, התבכינות, אימפולסיביות.
הורה צריך להרגיש אם זו בקשה סבירה, שנחמד וטוב להיענות לה - או שיש בה התניה של "הפגנה". וילדים קולטים את זה מצוין.
יש צד, שילדים שרואים שהוריהם מלאי חסד ורצון טוב כלפיהם, מתחנכים מהטוב הזה וכך גם הם יהיו.
לכן הנוסחאות והאחוזים בעניינים אלו, צריכים לדעתי זהירות.
צריך לתפוס מה היסודות של הענין, לנסות לחוש מה זה עושה לילד - ולפי זה לתפקד.
לאהוב להגיד "לא" לילדים, זו לא חוכמה גדולה לדעתי.
מי שב75% מבקשות הילד יגיד לא, חוששני שיתן אולי חומר לפסיכולוג הבא...
אולי האחוז הוא בערך הפוך...
בצורה חזקה יותר, ושני הצדדים מתוסכלים
זה הרבה פעמים פשוט לא עובד
מנגד גם לא צריך להגזים ולתת הכל,
הכל לפי הילד, ההורה, הסיטואציה..
וזה עצמו חוסך את המאבקים
ילדים חייבים לשמוע לא בחייהם.
ובאופן טבעי זה יוצא לא מעט. כי יש להם בקשות מוגזמות/לא אפשריות/לא מתאימות כרגע.
וכששואלים, אפשר לדעת שגם לא זו תשובה.
ואז כשיש לא, הוא מתקבל בטבעיות
וכשמקבלים כן, זה משמח. ולא מובן מאליו.
ילד שלא שומע לא זה ילד שלא נעים להיות איתו, מניסיוני האישי.
לגבי אחוזים, לא יודעת, לא מדדתי, מאוד נהנית להגיד הרבה כן, אבל גם הלא נמצא בבית, ולא מעט.
ושמעתי מפי מישהו ששמע מהרב יעקובסון:
לא מחפשת על אילו בקשות לסרב.
אלא כשילד מבקש משהו להשהות שני שניות את התשובה כך שבינתיים הילד חושב בתקווה "הלוואי שאמא תסכים...". בדרך הזו הילד מבין שלא הכל מובן מאליו.
כשהוא/היא קטן/קטנה אז אין מה להתווכח איתו/איתה ולתת לו.
רק בשלב יותר מתקדם להתחיל להציב לו/לה גבולות...
אולי אני טועה בעניין הזה,אבל אם לא...עד איזה גיל יש לתת חופשי מתי שהוא/היא רוצה?
ואולי חלק מהבנים..
היה לי קרם גוף שעבר לו התאריך...שפכתי לצלוחית חד פעמי ונתתי לילדה לשחק
בנוסף נתתי לה מנגטים קטנים של עוגות...
היא ממש נהנתה!!! מילתה עם כפית כל מנגט מהקרם(שהיה ורוד) סידרה על צלחת (הכל חד פעמי...)
וקישטה כל אחד בנצנצים ובעיגולי פלסטלינה...
יצא מהמם...
אולי הוא מתעורר מחלום מפחיד?
תנסו אולי אתם באופן יזום לקחת אותו לשירותים בלילה
אמא_מאושרתאת הטלטלה הכי רצינית חוטף האח הבכור.
ניסית להסביר לו במילים שהוא יכול להבין מה קורה בבית?
הוא מקבל זמן לעצמו?
יכול להיות שאם תצליחי למצוא זמן (אפילו 5 דקות) שהפוקוס יהיה רק עליו הדברים ישתנו.
וגם תנסי לשאול אותו אם יש משו שמפריע לו, תתפלאי לשמוע עד כמה הוא יודע להגיד.
בהצלחה.
ותמיד כשאח/ אחות חדשים נולדים ישר שואלים אם הגדולים מקנאים,
אני הגעתי למסקנה שהקנאה מגיעה לפעמים אחר כך, כשהתינוק גדל ומתחיל לדרוש את שלו (וגם אני טועה בזה שלפעמים לקטן נותן יותר תשומת לב על ההתקדמות שלו מאשר הגדולים)
אחרי פעמיים בתרופה וורמרקס
החלטתי שאני מנסה שן שום, מרחתי אותה בוזלין ושמתי לילדה כמו נר
ב"ה היא נרגעה וישנה טוב
האם כדי לשים היום עוד שן אני חייבת שהראשונה תצא??
הבת שלי לא עושה בד"כ כל יום גדולים...
וכמה ימים צריך לשים
אשמח לעזרה
תודה
זאת שסובלת אצלי מתולעים- מוצצת אצבע בעקשנות, לצערי...
כל השאר- ב"ה לא סובלים מתולעים!
וכמה שמקפידים לשטוף לה ידיים וכמה שמקפידים שתמצוץ פחות אצבע- לא כ"כ עוזר והתולעים חוזרים כל חודשיים בממוצע, לצערי...
התחילו הימים הקרים...
אתם מקלחות כל יום רגיל את הילדים או בחורף פחות?
וגם חפיפות שיער באיזה תדירות בחורף?
חפיפה פעם בשבוע.
ארבע בנות עם שיער ארוך- פעם בשבוע זה לגמרי מספיק מבחינתי....
גם אם קר בחוץ, הבית מחומם, ובייחוד המקלחת.
הבן שלי בן שנה וחצי, והוא חוזר ממש מסריח מהמעון. חולצה מלאה רוק ופה ושם כתמים של לא ברור מה..
אפשר להתגבר על הקור אבל אי אפשר להתגבר על הלכלוך.
בעיניי מקלחת לילדים קטנים שכל היום מתרוצצים ומתלכלים זה א"ב. ואני לא נכנסת לזה שזה חשוב כחלק מסדר היום שיש לילד.
חפיפה יום כן יום לא.
נכון שלא קיץ ולא מזיעים אבל בכל זאת הם מתלכלכים.
אני מחממת את החדר שבו הם מתלבשים.
בשבת גיליתי שהאצבע שלי התנפחה, ובלילה פחדתי לפוצץ , אז רק שמתי משחה אנטיביוטית כל הלילה
והבוקר - זה כבר ממש התקשה ולא הצלחתי לפוצץ לעצמי,
אני לא יודעת אם זה בגלל שזה התקשה או מפחד לכאב...
יש עצות לרכך את זה?
לתינוק בסביבות חצי שנה ? משמונה עד שתיים אצלה בבית?
עד 14:00 , לא עד 16:00. נראה לי מוגזם קצת אפילו 2500 לא?
המחירים הללו לא נראים לי רלוונטים ליישובים. אשמח לעוד דעות בנושא.
במקרה שהמטפלת מגיעה אלייך הביתה,
ואז יש צורך לשלם לה לפי שכר מינימום + כל ההפרשות.
לאשה שמקבלת תינוק הביתה החישוב שונה,
זו לא משרה מלאה, יש שעות שהתינוק ישן , והיא בבית שלה ויכולה לקבל עוד תינוקות
לא חושב ששייך לכך "שכר מינימום". לוקחת הביתה, זה לא עבודה אצל מישהו.
אצלינו זה 15 לשעה או כ1200 לחודש גלובלי
היי
בשע"ט נולד לנו בן, ואוטוטו צריכה להתחיל להביא 2 ילדים למעון/גן.
אחד בן שנתיים וחצי, ואחד בן 4 חודשים..
איך מתמודדים עם הגשם כשאין רכב, והגדול עוד לא יודע להחזיק מטריה?
שלא לדבר על זה שרק לא מזמן גמלנו אותו מעגלה.
יש רעיונות??
לעגלה..
יש טרמפיסטים בסביבות 150 ש"ח שמחברים לעגלה
לא ניסיתי אבל אם תצליחי את ,להחזיק מטריה גדולה תוך כדי...
וכיסוי עגלה לקטן ואז כולכם תהיו מוגנים מהגשם בעז"ה
אנחנו גרים באזור שכמעט אין גשם אז מן הסתם חלק מהפתרונות לא יתאימו למקומות שגשם שם זה כל יום...
1. לנסוע במונית.
2. טרמפים עם חברים. אם יש לך מישהו בסביבה שאפשר לבקש ממנו עזרה...
3. עגלת תאומים שמוגנת מגשם. כתבת שגמלת את הילד מעגלה אבל נראה לי שאפשר להסביר לילד שבגלל שיורד גשם אז כדי שהוא יהיה מוגן הוא ישב בעגלה.
4. תלוי במרחקים מהגנים אבל מה שאני הייתי עושה לפעמים זה פשוט לקחת אותם אחד אחרי השני.
5. לחכות שהגשם ייפסק...
ומה רע ללמד אותו שבימים גשומים יושבים בעגלה (והקטן במנשא)
אמא_מאושרתאחרונהולכן מומלץ לעצור ולהניק, או להכין בקבוק מראש.
ברגע שהעברנו לכיסא תינוק הנסיעות הפכו לרגועות.
צעצועים מיוחדים לרכב?
אבל זה לא תמיד ניתן לישום:
לתכנן את הנסיעה לפי שעות שינה, או להפך :-/
שוקופלתהיי
נואשת... הבן שלי בן עשרה חודשים, למד להקיא כל פעם שהדברים לא מתנהלים כרצונו.. סיוט
כל הרדמה אם מניחים אותו במיטה והולכים- הוא מקיא תוך שניה. בכיסא אוטו- לפני שיוצאים מהחניה הוא כבר מקיא. ועוד מליון דוגמאות.
ובוודאות זה בכוונה... שאלתי פעם את הגדולה אם היא צריכה להקיא והוא בתגובהעשה קול ורפלקס של הקאה.
אין לי מושג מה לעשות. הוא למד ככה לקבל מה שהוא רוצה.
מה אפשר לעשות איתו? אני אומרת לו כל פעם שאסור להקיא...
אשמח מאוד לעצות
תודה!
בערך בגיל הזה שהיה עושה את זה כשהיה בלול ורצה לצאת
היה שם ידיים בפה ומקיא
המפקחת במעון שעבדתי בו אמרה לאמא שצריך לא להתייחס פשוט להוציא אותו לנקות אותו להחליף בגדים
ממש עינייני!! בלי שום תשומת לב גם לא תשומת לב שלילית...
אני מאמינה שאם הוא יראה שלא מקבל מזה תשומת לב הוא יפסיק בקרוב...
אסור להקיא; זה עושה ההיפך.
העיקר העיקר, לא להתרגש, לא להתייחס, אלא כלאחר יד.
תיכנסי לחדר, תגידי באדישות-חביבה: אה, הקאת. ננקה. לנקות צ'יק צ'אק ו..לילה טוב....
העיקר, בלי להתרגש כלל.
זו ענ"ד.
מגיל 10 חודשים היתה כביכול מאבדת את ההכרה.
כשהפסקנו להתייחס- זה עבר....
וכשילד חוזר אז מעבידים אותו בפרך.
וברצינות, ברור שהורים צריכים זמן גם לעצמם ולעבודות בית. ואלה סתם בדיחות.
תכונה של "טפיל" שצריך "לשים אותו במסגרת"....
נמצאים עם הילדים ושמחים בהם.
וגם כשהם עסוקים בענייניהם, זה חלק מההתפתחות. ברור שלא כל הזמן חייבים להתעסק בפועל, תלוי בגיל ובשלב - וטוב שיש להורים גם זמן לעוד דברים - אבל לא כדי "להיפטר".
חלילה!! וממש לא אוהבת שמתבדחים על דברים כאלה..
רגעי קושי יש לכולם
גם בעבודה,
גם ברמה האישית
גם ברמה הזוגית
וגם ברמה המשפחתית
עדיין זה לא אומר שלא אוהבים, ומואסים..
יש לנו ב"ה שני קטנים שהגדול בן שנה וחצי.
אני עובדת משרה מלאה.
אני מרגישה שכל יום אני מגיעה לשעה תשע עם הלשון בחוץ.
עד שיש זמן לבעלי ולי לאכול ביחד אני כבר נורא עייפה.
משעה שש ועד תשע בערב אני בריצות-מקלחות,ארוחת ערב, הרדמה,כביסה,כלים וכו'
ובעלי עוזר המון.
אצל כולם זה ככה?
כשאני עם הילדים מארבע עד שש אני לא מצליחה לעשות משהו למען הבית אז הורדתי ציפיות אבל עדיין אני מרגישה עייפות יומיומית.
איך אפשר להתנהל נכון?
או שאולי זה לא הבעיה ובכלל ככה זה השנים הראשונות להורות?
חשוב!לצערי, אינני יכולה לתת לך עצות, כי אני לא מספיקה גם מה שאת מספיקה. כל הכבוד לך! בטח שאת עייפה. אני בכלל לא מתארת לעצמי איך אפשר לעבוד משרה מלאה עם שני ילדים קטנים צפופים בגיל. אני מבינה שזה מחוסר ברירה, אבל זה נורא קשה! שה' ייתן לך המון כוחות!
נראלי שהייתי צריכה לשמוע שאני לא היחידה וקצת עידוד מהמין הנשי
מנסה לעזורגם אני כמוך...
יש לי ב"ה ילדים כפול ממך ועובדת משרה מלאה וזה לא קל.
עייפה- עייפה..
ילדים קטנים...
אבל יש סדרי עדיפויות!
בעבר, כשהיו לי 2 ילדים הייתי הולכת לישון ממש מאוחר (לא לפני 1 בלילה) ועובדת ומסדרת את הבית.
כל יום מתקתקת את הבית וכו'.
כיום- יש ימים שאני פשוט צונחת עם הילדים והולכת לישון כבר ב-9:30 בערב. אין ברירה.
לא מצליחה להחזיק מעמד!
אבל בגדול אני חושבת שזאת תקופה שעדיין הילדים קטנים ואין פנאי לנוח וכד'. וגם זה יעבור...
ולכל זמן ועת!
בהצלחה!
חלביתבי פולן של חברת " פוראוור" הוא 100% טבעי ונותן לגוף אנרגיה מדהימה! אם מעניין אותך אשמח לדבר איתך בפרטי.
מחכה ומצפהאחרונהטיפות d3 וברזל..
אמא'לה אני נבהלת לגלות שאני פשוט שוכחת בתדירות גבוהה!!
ועד איזה גיל צריך לתת את ה- d3?
ואת הברזל מה שידוע לי עד גיל שנה 4 טיפות ואח"כ 6 טיפות, עד מתי?
תודה!!
ופליז על תצעקו עלי כבר מספיק הלקיתי את עצמי....
ואם כבר אז טיפים איך לא לשכוח. (באמבטיה זה קצת מסובך לי)
כולנו בני אדם..
גם אני שכחתי הרבה..
בעיקרון שתיהם עד שנה
בגיל שנה עושים ספירת דם לראות את ערכי הברזל
אם הוא נמוך ממשיכים..
עצות לעשות את זה בזמן קבוע נגיד כל בוקר בא. בוקר
ניסיתי לתת פעם אחת מחוץ לאמבטיה ומיד התלכלכו בגדים.
מאז באמבטיה.
לפותחת - זה תלוי גם מה הבת שלך אוכלת.
שלי אוכלת רק ג'אנק אז אני נותנת לה הרבה. כמעט בת שנתיים ועדיין נותנת, עוד לא עשינו את אותה ספירת דם שמחכה בתיק כבר כמה חודשים ובטח פג תוקפה..
כיום נותנים ברזל עד גיל שנה וחצי ולא כפי שהיה מקובל בשנים קודמות עד גיל שנה!
ויטמין D עד גיל שנה!
אני הייתי נותנת את הויטמין D והברזל בבקבוק של החלב השאוב שהייתי נותנת למטפלת.
(לא לערבב עם תמ"ל כי זה חלב פרה וזה לא נספג בגוף, הברזל)
בשישי , שבת כשהוא היה איתי והיה רק יונק בלי חלב שאוב בבקבוק- הייתי שוכחת הרבה פעמים. לצערי...
לאחרונה, כשהפסקתי לשאוב (אבל עדיין מניקה ב"ה) - אני משתדלת לתת לפני ארוחת ערב. משתדלת.
כמה פעמים, הבת שלי בת ה-5 הזכירה לי....
(שלי כבר בן שנה וחצי אוטוטו)
אבל בגילאים קטנים יותר, כשנותנים פירות מרוסקים/ טחונים- ניתן להוסיף את הברזל והויטמין D לפירות הטחונים...
גם את זה הייתי עושה לילדים הגדולים שלא הנקתי מי יודע מה...
ככה זה גם נספג טוב בגוף ולא מלכלך והכל נכנס פנימה לגוף!
כמובן שכדאי גם שהתזונה שלהם תהיה בריאה ועשירה בברזל: קציצות בשר, מרק עדשים וכו' וכו'
אבל בגדולים שלי זה היה עד גיל שנה ולפני כמה חודשים שעשיתי לקטן שלי בדיקה, אמרו לי שהיום זה השתנה וזה עד גיל שנה וחצי...
ויטמין די בערך 4 ימים בשבוע. הבקבוקון על שידת ההחתלה, אז אחרי כל רחצה -2 טיפות.
הברזל- קטסטרופה... נמצא באמבטיה, אבל אני שוכחת לתת לו. אם אגיד פעם בשבועיים זו תהיה הגזמה.
וחבל, דוקא בתקופת המעבר הויטמנים ממש חשובים 
אנחנו נתנו לגדול בקפדנות ייקית של ילד ראשון, ובבדיקת דם של גיל שנה היה חסר לו ברזל והיינו צריכים להמשיך עד שנה וחצי.
כמובן זה לא מונע מאיתנו לתת באותה קפדנות גם לילד השני - אבל קחו בחשבון שזה לא תמיד קובע, כי אני מכירה גם כאלה שחיפפו מאד ואצלם לא היה חסר.
בחורף כן משתדלת לתת יותר ויטמין D כי מטבע הדברים רואים פחות שמש.
ברזל- בקושי נותנת. לא היו אצלי בעיות של ברזל. צריך שתהיה תזונה מתאימה.
בכלל- נכון שהדברים האלה חשובים אבל צריך לזכור שהנחיות רפואיות לכלל הציבור הן מתאימות לנורמות של כלל הציבור.
וכיום, כלל הציבור צורך בעיקר דגנים לבנים (שיש בהן הרבה פחות ברזל), ולא מספיק מוצרים כמו טחינה, קטניות וכד'.
אז לדעתי- אם יש תזונה טובה ועשירה בברזל- (וגם בלי מוצרי חלב- כ חלב מונע ספיגת ברזל)- אין לחץ לתת ברזל.
כי אני גם מקפידה על תזונה נכונה אבל עדיין נזקקת לברזל.
אפשר רעיונות?
דייסת קוואקר מבושלת במים עם סילאן טבעי, טחינה גולמית ואגוזי מלך טחונים.
זה בפני עצמו הפצצת ברזל...וזה מעולה לתינוקות. הגדולות כבר פחות אוהבות, אבל אוכלות תמר עם אגוז כמה פעמים בשבוע
אני משתדלת, אם אני מכינה קציצות וכד'- שיהיה מבשר או הודו ולא מעוף.
הרבה עדשים- כתומים, שחורים, חומים.
וכמובן- דגנים מלאים. אני לא מכינה הכל מלא, כי לא הכל מתקבל בעין יפה...אבל אורז מלא מדי פעם, או אורז בסמטי, קוסקוס מלא, פסטה מלאה, לחם מקמח מלא (אני מכינה).
גם לא אוכלים אצלנו כמעט מוצרי חלב. בזמן האחרון אני כן קצת מכניסה, אבל ממש בקטנה- קוטג' בסנדוויץ' פעם פעמיים בשבוע לאחת הילדות, ויוגורט ביו כל יום לאחת הבנות שסובלת מכאבי בטן וזה ממש מציל אותה.
בבדיקות הבודדות שעשיתי להן הן היו בסדר מבחינת ברזל.
מנסה לעזוראז אני גם מקפידה על עדשים מכל הגוונים. הן באורז הן במרק וכד' ומשתמש גם בקוקוס מלא. כל השאר לא מתקבל אצלי...
קציצות גם מבשר בקר וגם מהודו. לא משתמשת בכלל בעוף טחון....
ולגבי האורז- האם אורז בסמטי עדיף על אורז רגיל? הוא שווה ערך לאורז מלא או מה?
כי זה משהו חדש שלא ידעתי...
לאו דווקא מצד הערכים התזונתיים שיש בקליפה - שזה יתרון של המלא- אלא מצד איזה רעלן שמופרש באורז מלא יותר מאשר בלבן.
אני משתמשת גם בבסמטי לפעמים
העצה שלי היא פשוט לתת בזמן קבוע
למשל לפני אמבטיה ואז זה כרב הופך לחלק מהשגרה
הפאזלים שצריך לחבר חיות או צורות ללוח עץ כבר לא מאתגרים אותו ויש לו גם ספריית ספרי קרטון עם סיפורים מטופשים שנמאס לנו לקרוא לו.
גם לגו וקוביות יש לו אבל הוא חוזר לאחרונה גם מחשב ולטלפונים של אבא ואמא וזה מציק לי בעין.
כמו "צבעוני לטף", אבל יש גם יותר זולים שפועלים על אותן מיומנויות.
פאזלים של 4 חלקים.
חרוזים, כמו שאמרו.
פטריות.
תיכנסו לחנות ותראו, יש דברים ממש נחמדים.
אם הוא כזה מוכשר - אז תיקנו לגיל 30-36 חודשים.
מוסיפה גם :
משחק פטריות - עוד משחק ב30 שקל שמעסיק הרבה,
קופסת תבלינים ריקה שצריך להשחיל בה גפרורים,
מכוניות , אנשים קטנים וכל חפץ שיצא מכלל שימוש בבית (כמעט) מהווים בסיס למשחקי דמיון,
ולדעתי תמיד המחשב והטלפונים יענינו יותר אם הם בהשג יד..
לדופלו יש המון ערכות בנושאים שונים ואפשר לשבת ולספר סיפורים מהדמיון, זה לא רק העניין של ההרכבה. תשחקו יחד ותמציאו דברים ממה שאתם בונים ואז כבר לבד הוא ישחק ככה.
בגיל הזה גם משחק בפלסטלינה הוא מרתק ואפשר לעשות עם זה הרבה דברים כמו למיין צבעים או ליצור צורות מסוימות.
גם משחק בכלי מטבח הוא מהנה - אפשר להכניס קופסאות פלסטיק אחת לתוך השניה או למיין חפצים לקופסאות
לגו, פליימוביל, כלי מטבח וקוביות מפתחות את החשיבה הרבה יותר ממה שנדמה כלפי חוץ.
פיתוח הדמיון הוא הכלים הבסיסיים ליצירה ולוגיקה בהמשך.
ממליצה בחום רב על צעצועים והמשחקים שציינתי לעיל.
בקושי במעיל או בקפוצ'ון כשהיא לא שמה לב
על המגן גשם לעגלה כששמים היא צורחת..
יש למישהו נסיון בזה?
היא מאוד כועסת כשלא עושים מה שהיא רוצה
.זה ממש עימות..
גם אצלכם זה ככה?
חשבתי שרק בגיל 2.
היא אומרת לא
וצועקת שלוקחים לה
ממש לא התכוננתי
לכזה דבר
ופתאום נהיתה לה גברת דעתנית
וואו..
איפה הבובה שלי נעלמה..
כמובן בצחוק..
ולא חם כאן ..אבל חשבתי לנסות לשים גגון בעגלה במקום
להתעקש רק על מה שצריך..
(ואז מגיע גיל שנתיים.. ) קייט מידלטוןעקביות , ולא לוותר,
ובסוף היא תסכים.
הקטנטונת שלי בת שנתיים ורבע,
והיא יכולה לסבב את העולם ,אבל מגיל שנה כבר.
ואוטומטית כל הוראה זה עימותים ומלחמת כוח
את נושא הכובע כבר עברנו מזמן,
אבל יש דברים חדשים , וזה לא קל
ממליצה על הספר של הרב יעקובזון - זה מאד מאד עזר לי,
ועדיין קשה ביום יום.
יש ילדים דעתניים מאד, ומי שאין לו לא יבין מה זה.
יש לי רגשות אשמה שזה בגללי(הדעתנות)
שאני מפנקת אותה.
באיזה ספר של הרב יעקובזון מדובר?
דעתנות כשלעצמה היא לא דבר רע,
אבל אם היא מבהילה את ההורה, או גורמת לו לוותר, או להכנס למעגל של ויכוח ויחסי כוחות בלי אפשרות לצאת - זה אומר שהתגובה לא נכונה.
קוראים לו "אל תחטאו בילד" והוא מקסים, לדעתי טוב יותר מהרצאות בשמע.
לשים מחממי אוזניים יש מתוקים של הלו קייטי למשל
ואז אולי היא תתלהב לשים
ויהיה לה קשה להוריד את הכובע...
לקשור מתחת לסנטר.
אבל בעיני שהוא שומע שיש לאבא/אמא סיבה ומתעקשים איתו לטובתו זה מוריד חלק מהבעיה. לא רק במקרים של סכנה לבטיחות או לבריאות, אני לא יכולה לקיים משא ומתן 
.
זה גם תלוי איפה גרים.
לפעמים זה מגרד
הדמיון עבד שעות נוספות, ולא זזו לי מהראש תמונות של כל מיני חלקיקי רעל שמחלחלים עמוק פנימה...
כל אחת והשריטה שלה
ש.א הלוי
-:בהתהוותמודדת כובעיםאחרי שאחת אכלה אצלי צבעי פנדה כמה פעמים, ואחרי מציצת מגבונים, אכילת אדמה בתור שוקולד, ואכילת שפע של פרות וירקות עם חומרי הדברה....
לא נראה לי שדיו זה מה שיעשה פה את ההבדל הגדול
