פורום הורות (עמוד 168)

לילדים שלי שינויים תמיד עברו בטוב אבל יש ילדים שלא...
אני חושבת שלהורים יש חלק חשוב מאוד בזה:מה ההורים משדרים לילד.. לאמון שלהם ביכולת של הילד להסתגל מצד אחד והאמון במערכת שתהיה טובה לילד מצד שני -כל אלה תורמים ומשמעותיים להצלחה במעברים בכלל ובממעברין בין מסגרות בפרט

קחי בחשבון שתהיה תקופת הסתגלות, וחשוב לשמור על הגבולות של הבית באותו הזמן שיבין שהחיים נמשכים כרגיל.
תנו לו לבטא את הרגשות שלו לגבי המעבר בצורה נעימה ומתוך הקשבה.
נסו לשדר ביטחון ורוגע כלפי המעבר - זה יקל על הילד ועליכם.

נסי לספר לו סיפורים על המעבר, ושהוא יפגוש חברים חדשים.
גם ככה בגיל 3 מחליפים מטפלות ומסגרת, כך שזה שלב שכולם עוברים.
קחו אותו לראות את הדירה החדשה,
לכי את לראות את המעון/גן שהוא אמור לללכת אליו כדי לראות אם מרגיש לך נכון וטוב לשלוח אותו לשם.

המון הצלחה.

ההורים שלי מאוד נהנו

מבטיחים רק לאורי בלון אחר ובפועל הוא בכלל לא מקבל בלון אחר??
הבטחות צריך לקיים!!

התשובה לשאלה הזו, לדעתי, שאחרי שראו שלכולם מתפוצץ הבלון - הבינו שאי אפשר יותר להבטיח בלון חדש לכולם...

ומי אמר לך שהוא לא קיבל בלון חדש אחרי שהסיפור הסתיים??

ואת השאלה מתחתיי בעלי תירץ שרון ביקש פשוט לפתוח את הקשר של הבלון, ולנפח אותו גדול יותר ממה שהיה...

 

ובלי מריבות ו: אני רוצה כזה, ולמה שלו גדול יותר וכו' וכו'...
*פה חשדתי*

אני גדלתי על הספר הזה, אבל את בני בן החמש זה הסיפור הזה הדאיג - הוא שאל אותי "תגידי אמא, אף אחד לא מטפל בו? אחראי עליו? איך נותנים לו להסתובב ככה?"

 

האמת צודק .

 

 

מי משאיר ילדים קטנים לבד בבית?

ומי שמשאיר מגיע לו שנכנס לו לבית חתול תעלול!!!!

בחיים לא חשבתי על זה ככה..

משהו נע בה ונע בה.
ובסוף היא מוצאת את הייעוד והופכת לאפרוח...

איזה מין ייעוד זה? היא משתנה!!
חשבתי שכל הקטע בסיפור הוא שהיא תקבל את עצמה כמו שהיא... אבל בסוף היא הופכת לאפרוח..
אז מה הועלנו בזה?

מתאים כי זה דן פגיס ("כאן, במשלוח הזה...")

הביצה שהתחפשה – דן פגיס

היצירה יצאה לאור בשנת 1973. ואנו חוזרים במסע שלנו לביצה, לאפרוח ולתרנגולת שפתחנו בהם. עמדת המוצא של הגיבורה: היה הייתה ביצה, שלא רצתה להיות ביצה. בניגוד לאפרוח של קיפניס, בעמדת המוצא יש לאפרוח משפחה, ובמסע שלו הוא עובר ממשפחה למשפחה. לעומתו, מתגלגלת הביצה במסע שלה לבדה בעולם, ורוב הסיפור משפחתה כאילו אינה קיימת. (בדומה לביוגרפיה של דן פגיס).
היצירה הזאת דנה באיבוד זהות, בניסיונות הנואשים להידמות לאחרים, ובניסיונות הכושלים להתחפש למישהו אחר. הביצה מעמידה את עצמה בעשרה ניסיונות של "להיות מישהו אחר", ואת מירב האנרגיה משקיעה הגיבורה בבריחה מעצמה ומיעודה. כל הדמויות והעולם שבהם נתקלת הביצה אינם מוכנים לקבל אותה, והם מוצגים כמנוכרים וחסרי אמפטיה.

במקביל לביצה גם בחברה הישראלית החל מאמצע שנות הששים מתחיל תהליך של אובדן זהות. המילה ציונות הופכת להיות מילה גסה, ומתחיל תהליך של התנתקות מהשורשים היהודיים. בניגוד לדור המייסדים שהיה לו קשר וחיבור עמוק לתנ"ך ולמקורות היהודיים, החל תהליך של בורות וניתוק מהטקסטים שלנו. בתקופה זו מתחילה ירידה המונית מהארץ, והישראלים רוצים להיות כמו כל הגויים, תוך תהליך של חיקוי והתבוללות.
הביצה מוצגת ביצירה כדמות מוזרה וכחסרת תועלת, למרות שבמציאות יש לביצה ערך רב, יותר מאשר לרוב הדמויות אליהן היא רוצה להתחבר או להתחפש. ההתייחסות לביצה באופן זה משותף הן לדמויות שהיא פוגשת במסע הייסורים שלה והן לביצה עצמה. במקביל לביצה ביצירה, גם האנטישמים רואים ביהודי דמות מוזרה ומציגים אותו כשטן, וכן רואים אותנו כחסרי תועלת וכטפילים. למרות שבמציאות ההיסטורית תרם העם היהודי רבות לעולם.

למרות הניסיונות הרבים של הביצה להתחפש למישהו אחר, שום דבר אינו מועיל לה וכולם אומרים לה: "מכירים אותך מרחוק". במקביל, מתרחש תהליך דומה ליהודים / לישראלים הנמצאים בחו"ל; לכל מקום בעולם שאנו הולכים אליו- מכירים אותנו מרחוק ומצביעים עלינו. גלי האנטישמיות לא פסו מן העולם.

המסר של פגיס חד משמעי: תהליך אבדן הזהות הוא תהליך מסוכן הן לאדם הבודד והן לחברה. איננו יכולים לברוח מהשורשים שלנו, כי בצורה זו אנו מבטלים את אישיותנו וגם האחרים אינם מוכנים לקבל אותנו. רק חזרה לשורשים – לאימא תרנגולת (רק בסוף היצירה אנו מתוודעים לקיומה של משפחה) תביא עמה את הגאולה. כתוצאה מהמפגש האינטימי עם האם, חלה בביצה המתגלגלת לבדה בעולם מטמורפוזה ומשהו בקע בה, נפתח בה ופרח בה, והיא השיבה את הגיבורה למצב של אינטימיות וקבלה מוחלטת. ובהקבלה לביצה ולאפרוח ביצירה, גם חזרה שלנו לשורשים תביא עמה מטמורפוזה, תגבש את זהותנו, ותאפשר את מימוש היסודות היצירתיים המצויים בתוכנו הן ברמה האישית והן ברמה של החברה הישראלית.

 

 

והקישור המלא נמצא פה

יש שם פרשנויות לעוד סיפורים.. זה מעניין...

תודו ל- @1289

בזכותה חיפשתי בכלל..

בואו נדבר " data-goomoji="1f634" goomoji="1f634" src="https://mail.google.com/mail/e/1f634" /> רגע על יונתן הקטן . הילד הזה רץ  בבוקר  אל הגן. קודם כל, מי ההורים  חסרי האחריות ששולחים ילד  לבד לגן. מה הפלא  שהוא רץ? כולו בטח מפוחד  פצצות וצריך לדווח  על ההורים  שלו  לרשויות. פתאום באמצע הריצה הוא קולט עץ  ויונתן שלנו כנראה ילד עם הפרעת קשב וריכוז, שוכח " data-goomoji="1f607" goomoji="1f607" src="https://mail.google.com/mail/e/1f607" /> שהוא ממהר  לגן  ומקבל דודא לחפש  בעלי חיים  על העץ. ולא סתם בעלי חיים, אלא אפרוחים, כי ידוע בטבע שאפרוחים חיים על עצים. הרי מי מאיתנו לא ראה תרנגולות  מקננות בצמרות עצים. לא משנה, בקיצור, חיפש  אפרוחים, עשה תנועה  לא נכונה, נתקע באיזה ענף  ונהיה לו חור⚫ גדול במכנסיו. בינתיים  בכל הסיפור " data-goomoji="1f634" goomoji="1f634" src="https://mail.google.com/mail/e/1f634" /> הזה עומד איזה מישהו, מתצפת  על יונתןמהרגע שיצא מהבית בריצה, עומד  מתחת לעץ , בשיא חוצפתו  קורא ליונתן  בשיפוטיות ״שובב״  ובמקום לעזור לו לרדת מהעץ  עומד ומתמלל " data-goomoji="1f634" goomoji="1f634" src="https://mail.google.com/mail/e/1f634" /> את כל הקטע בחרוזים  (אגב, נשמה, חרוז לא משהו עץ וחיפש). לא רק זה, פתאום יונתן  המסכן, ילד מוזנח ששולחים אותו לבד לגן, מן העץ מתגלגל וההוא  במקום ללכת לעזור למסכן, ״את עונשו קיבל״. לך תעזור לו יא אפס, ילד נפל מעץ  מדמם שם, ההוא  עומד מבסוט בצד, כותב שיר. ועוד לא דיברנו" data-goomoji="1f634" goomoji="1f634" src="https://mail.google.com/mail/e/1f634" /> על השפן  הקטן הדביל, שלדעתי כבר בן 100, שעוד לא למד לסגור דלת וכל פעם חוטף שפעת.

 

 

 

המקור זה בסמיילים של ווטסאפ, פה זה יצא מוזר...

אני לא עד כדי כך משועממת 

מן הראוי לציין את זה מלכתחילה.

 

ובכל מקרה ראוי היה לך לענות "תודה. אבל לא אני כתבתי".

 

אנחנו כאן בפורומים משתדלים לענות בנימוס וברוח טובה, ודאי וודאי כשמגיב/ה אחר/ה טורחים להביע הערכה להודעה מושקעת שמישהי כותבת, או לפחות חשבנו שכותבת.

סתם צחקתי איתך... סליחה.

וזה משהו שסתם רץ בווטסאפ, לא יודעת מי כתב.

כי פה זה באמת יצא מוזר.

אז הנה:

מטפלת בצורך הזה להעסיק את האצבעות ומוציאה את המטופל מהמקום הזה.

אני ממש לא אומרת שיש לה בעיה חלילה אבל אני יכולה לספר על עצמי שסבלתי ממש מגרד בראש עד פצעים פתוחים וכואבים ממש וההורים שלי כעסו עלי וכו..התרגלתי לחיות ככה ואחרי החתונה הייתי אצל רופא עור מומחה שגילה לי פרוסיאזיס שהתבטא בעיקר בקרקפת וגרם לי לגרד חזק..
זה לא היה נשלט..
קיבלתי טיפול ועדיין מקבלת כשהתופעה חוזרת וזה הקל עלי מאוד..
שווה ממש לבדוק..

תודה. לא הייתי מעלה בדעתי שיש אפשרות לפסוריאזיס רק בקרקפת... מעניין. אבל האם היית מגרדת ומתעסקת בידיים ומחטטת באף וכדו' או רק מגרדת בקרקפת?

אני בחורה בת 20 וככה גילו לי פסוריאזיס בקרקפת...כדי לבדוק אצל רופא עור!!!

קושי לימודי, חברתי, וכד'? אמרת שזה מחריף בשעת לחץ.. 

מתח נפשי יכול לגרום להרבה תופעות. אולי אפשר לשאול אותה בעדינות אם משהו מציק לה.

גם לפני כמה חודשים פשוט היתה שעות מגרדת בנקודה מסוימת בראש בהתחלה חשבתי כינים בדקתי ולא היה, המשיכה והמשיכה לגרד בדקתי שום וכל פעם שבדקתי היא פשוט צרחה עד שהזזתי לה את השערות ואז גיליתי פצע מחריד מדמם, נראה כמו הרפס.
לקחתי לרופא משפחה הביא משחה ולא עזר כ"כ.
אבל בכל זאת המשכתי לשים לה. אח"כ פתאום אני מגלה מבין גולות פנימיות בעורף נלחצתי ממש, טסתי לרופא עור אמר שזה פצע ממשפחת ההרפס לא זוכרת את שמו הטיפול שהרופא משפחה לא היה טיפול יעיל. הרופא עור נתן את הטיפול המתאים כולל אנטיביוטיקה וב"ה עבר לכמה חודשים עכשיו חזר הפצע שוב קניתי את התרופות ועזר פלאים הבנתי שזה פצע שחוזר על עצמו, לצערנו.
שמתי לב שבחודשים האחרונים היא כל הזמן מכניסה אצבעות לפה, כאילו מוצצת אצבע אבל לא את האגודל את שאר האצבעות. את כל זה אני מקשרת ללידה האחרונה שלי לפני שנה כי מאז הדברים האלו התחילו לקרות.

ממש תודה. אתם פותחים לי כיווני מחשבה. היום כבר יש לה 3 פצעים והיא אומרת שהצורך לגרד חזק ממנה.  אפשר לומר שהיא אולי קצת לחוצה אבל לא משהו מטריד לדעתי. סתם חיים זורמים נורמטיביים. אם יש עוד רעיונות אשמח לשמוע.

לאחיינית שלי (לא מאחלת לאף אחד) יש אסטמה של העור 

וזה מתבתא בגירודים בלתי נשלטים ומרוב גירוד יורד לה כל הזמן דם

הייתי ממליצה לך לבדוק את זה

בילדות גירדתי את עצמי כמו שאת מתארת. בגיל ההתבגרות זה כמעט נעלם, היה מאד מינורי אבל חזר ביתר שאת אחרי גיל 40. בדקתי אלרגיות , ולא נמצאו, ניסיתי לבדוק האם שינוי בתפריט עוזר , והייתי הרבה  אצל רופאי עור. אחד אמר לי שזה ממתח , אולי , אבל לזה אמור להיות פתרון, אחר אמר דרמטיטיס - כלומר גירוי עור לא מוסבר, ולאחרונה רופא הסביר לי שזה פשוט נטייה גנטית. הפתרון המניעתי הוא לשמן את העור כמה שיותר (קרם גוף, אני משתמשת בוזלין אינטנסיב) ובתקופות שזה מתפרץ להשתמש במשחה עם מרשם  (אלוקום) שמכיל קורטיזון. לא אוהבת להשתמש בתרופות , אבל זה חיצוני ולפעמים באמת אין ברירה.

בעוד דברים ולא רק בגרד. הייתי חושבת על הכיוון של טיקים. יכול להופיע בכל גיל. תפני לנוירולוג.

הומאופתיה למשל זה טיפול עומק שיכול לענות על קשיים רגשיים או פיזיים כאשר הרפואה הקונבנציונלית מחשיבה את המצב כתקין.

ד"ר איב סרוסי, טיפולי ולימודי הומאופתיה, ברמת הגולן 1

 

מכירה אישית הרבה שעזר להם,

טיפול אחד מקסימום שניים שלושה.

 

במשפחה שלנו יש בעיה פיזיולוגית של הרטבה לילית ועזר כמעט לכולם ב95 אחוזים בערך

את השיר של דים דים דים...

והשבת התלהבה גם מ"שלומחלם".

משבת אנחנו שרים שלום עליכם כל לילה.

סיפרנו לאמא שלי והיא ניסתה לנחש והתחילה לשיר "הבאנו שלום עליכם". נקרענו!!

זה עובר עם הגיל. היום אני צריכה לריב איתם על כל ביס... 

ולשניהם - קפלות

לגו

מגה בלוקס

סודוקו, rush hour, 

אבל זה משחקים לשעה וזהו לא כפי שכתבת "הכי הרבה זמן".

 

לא קופסא אבל מעסיק מאוד - פליימוביל לסוגיו, לגו, קליקס, קפלה, קשיות.

 

שכולם יושבים ומשחקים ביחד.

תודה לכולם , גם מה שמתאים לגילאי בי"ס

קוקו-טאקי, חתחתול, ג'אנגל-ספיד, פרצופונים, זנזיבר

יש כל הזמן משחקי קלפים חדשים בסגנון הנ"ל

מעולה לבנים.

 

ואפשר לחפש בחנויות משהו כזה לבנים צעירים יותר.

ואני מכירה את הקטע שהיא קמה באמצע הלילה לשעתיים.

זה קורה אצלי בגיל שמונה חודשים, קבוע.

אין לי אלא לומר לך- תעשי מה שאת יכולה כדי להרדים אותה חזרה, אבל בעיקר- זה פשוט יעבור...

כי לוקח זמן עד שזה מגיע
מקס סטוק ודומיו יש מלא דברים זולים
משחק ומחשבה בתלפיות - לא הכי זול, אבל אפשר למצוא איכותיים ולא יקרים (גננות ומטפלות קונות משם)

כדורים
מכוניות
בובות
משחק השחלה ממטרנה
דופלו (לגו גדול)
חיות מפלסטיק קשיח - ולעשות את הקולות שלהם
צבעי ידיים אם הוא אוהב
בועות סבון
מגנטים - על הדלת, אפשר לקנות רצועת מגנט ולהדביק אליה פקקים של בקבוקים או צורות מסול/פוליגל

ממש עזר לי!

ותני לו כפות בשביל לדפוק עליהם.
סירים, קופסאות פלסטיק, בקבוק עם מים, קרטונים וכדומה...
שלי אוהבת מאוד מברשות שיניים ומכחולים. גלילים של ניילון נצמד ועטיפות מקרטון.

לק"י

ואוהב לשחק בלגו (הגדול).

אני גם מחפשת מה לחדש לו...פ

לק"י

רקשלפאזל היחיד שיש לו הוא כבר איבד חלקים.
צריך לקנות עוד כמה...

יש פה בתמונה למטה חלק מהמשחקים שיש לנו בבית,
בובות (כל הסוגים) וכדורים של ברכת כדורים גם מאוד אהוב אצלנו
יש גם המון פאזלים במשחק ומחשבה (ובמחירים בסדר, יחסית... יש מצב שבדרום תמצאי ביותר זול, יש בניר גלים על יד אשדוד חנות מעולה- לא יודעת את השם שלה או שעות פתיחה אבל יש המון דברים לגננות שם)

רק אם יש לך כח לב- ל -א -ג -ן. אני שומרת אותם בשקית (100 כדורים) סגורה ורק כשיש לי מוזה אני מוציאה להם והם מתלהבים.

משחק משושים עם לוח (את שלי העסיק בלי סוף)

בימבה גוק

מכוניות 

תוספת ללגו של אנשים בית ורהיטים

קופסת סימלאק מחוררת שצריך להשחיל בתוכה מקלות רופא

או למתקדמים - קופסת תבלינים שצריך להשחיל לתוכה גפרורים.

 

 

כמו שש.א הלוי המליצה.
ותחת השגחה לשלוף מדי פעם פלסטלינה וטושים ומדבקות ודף נייר.
הם גם מאוד אוהבים לשחק בחול בגיל הזה, את יכולה לקחת אותו עם דלי וכפות לגינה ולחצר ומובטח לך שלא ישתעמם.

אולי בכל זאת משהוא....

אלפ....

אבל באינטרנט לא ראיתי איזכור לזה

כל האזור סביב קרית שמונה - הדן, החצבני, חורשת טל, שם נעים וקריר גם בקיץ.

שמורת החולה היא נפלאה ויש מסלול נוח לעגלות. יש שמש אבל זה על אגם, אולי זה בכל זאת נעים.

אגמון החולה עלול להיות פחות מוצלח כי אולי אין עכשיו ציפרים וזה די חם.

מתאים לעשות גם מסלולים קצרצרים במים? שכחתי לציין שהבחור יונק אז נהיה עם בקבוקים שאובים והנקות..

אתם מתכננים לשים את הבחור הנכבד במנשא, נכון.

במים לא רואים על מה דורכים ואפשר למעוד קצת.

כשאת הולכת לבד את אפילו לא שמה לב לזה. כשאת עם מנשא עלייך כל נפילה או חצי נפילה עלולה להיות מכה לתינוק. חבל להסתכן.

הולכים בזהירות , אי אפשר לעצור את החיים כי יש תינוק, ברוך ה' , הסתדרנו ואפילו הרטבנו קצת את התינוק שגם לו יהיה נעים

שנים לא עשיתי מסלולים במים, אולי מהתיכון..

וגם סתם מסלול ראוי לשמו לא עשיתי כמה שנים.

כיף לכם!

אנחנו עשינו הכל עם הקטנטנים.הם נהנים מהאויר ומהמים שמשפריצים עליהם.
לגבי ההנקות והבקבוקים-אני בטיולים רק הנקתי מהסיבה הפשוטה שההתארגנות סביב בקבוקים היא מעיקה.מקפידה לשתות טוב ולאכול וכשהקטן דורש את שלו עוצרים בפינה נחמדה לכמה דקות מנוחה. אם נורא חם אפשר לשלב בקבוק עם מעט מים.

כי זה גם מגניב אותם, וגם זה נעשה כאילו באובייקטיביות.

וגם- עדיף לקבוע מראש בסמכותיות מי יהיה למעלה.

שיקוף: רבקה'לה מה את רוצה? לישון למעלה. ומה אתה רוצה שמעון? גם רוצה לישון למעלה.

אהה, אז יש פה שני ילדים שרוצים לישון למעלה.

יש לכם רעיון לפתרון?

אם הם לא נותנים רעיון- את יכולה לתת רעיון. מנסיוני- לילדים יש פתרונות מגניבים לפעמים.

העסק מסתיים רק כשמוצע רעיון שמתקבל על דעת כולם וכולם הולכים לישון בשמחה.

 

כתבת שהלימוד להבא כבר נלמד, מה הוא? איך תנהגי בפעם הבאה?

אשמח גם לשמוע ולהחכים למצבים כאלה.

 

ואיך זה הסתדר בסוף? מסקרן

 

אני מקווה שאת לא מבואסת מדי. ההצעה הראשונה שלך הייתה הגיונית וסבירה לגמרי. לוקח לאימהות כמה שנים לעשות את הסוויץ' בראש וללמוד לזהות מראש את המצבים שבהם מה שפשוט וחלק אצלנו המבוגרים הוא בשביל ילדים עניין גדול וחשוב - ולהיערך בהתאם.

מבחינתי, מה שאני משתדלת להיות מודעת אליו במצבים כאלה שפתאום יש עניין גדול סביב משהו שלא תכננתי - הוא שהמצבים האלה הם חשובים, חשובים ביותר, ושהרבה יותר מלמצוא פתרון שיעבוד, חשובה בהם הדרך להגיע לפתרון. חשובה, מלמדת, חינוכית. שבעצם מצבים כאלה שפתאום נתקלים בהם באמצע החיים ומשבשים לנו תוכניות - הם הם ההזדמנויות לחינוך אמיתי, יותר מכל מיני שיחות יזומות.

ואני מאוד בעד התיווך שהציעה בת 30. כמה שפחות לבוא אליהם עם פתרונות מוכנים מראש, כמה שיותר עם נכונות להקשיב. חשוב מאוד בעיניי. לא תמיד אני זוכרת בזמן אמת ליישם...

 

 

הלימוד נלמד על דרך השלילה, לא לוותר לגדולה על פיתרון כי "היא תפסה" וזה יותר נח. לחשוב רגע, ולהראות להם שגם לי חשוב שימצאו פתרון טוב...

לגבי איך שזה הסתדר, הגדולה פשוט לא הלכה לישון בסוף, והקטן נרדם... לא משהו מבחינתי. לא בגדר פיתרון, בכל מקרה.

למשל לבנות בית מגרוטאות. אפשר גם לעשות את זה יותר אטרקטיבי- בית ממתקים, למרוח בשוקולד ולקשט בסוכריות, מרשמלו, ובכל מה שמתחשק...

אפשר גם להכין משחקים לבד ולשחק בהם- למשל סולמות וחבלים ענק על גיליון גדול. כייף לשחק במשהו שמכינים לבד.

גם אפיה ובישול זה נחמד..

ולהזמין חברים שלהם שישחקו יחד. זה מעביר את הזמן הכי טוב.

בהצלחה! 

מטבח - לבשל / לאפות יחד, אפשר עוגיות, כדורי שוקולד, פיצה, אפשר ארוחת ערב ולאכול בחוץ.
יש אפשרות לבריכה בחצר?
חידות ותשבצים, סודוקו - הם בקטע?
יש חצר? אולי לשתול משהו, אפשר גם בבית - קטניות, גרעיני אבטיח, פרחים באדנית.
אפשר להכין יחד ספר משפחתי -לכתוב סיפור, לצייר ציורים מתאימים.
אפשר למיין תמונות.
אולי לצבוע קיר או לחדש איזה רהיט או לקבוע מסמרים לתמונות?
להכין 'חפש את המטמון' או 'סימני דרך' אחד לשני.

כמובן שבחוץ
כדאי מאוג להקפיד על מים

תתפלאי כמה זמן בנים יכולים לשחק כדורגל
וזה ממש מתיש ככה שאחרי זה אוכל מקלחת ולישון בלי הרבה בלאגן

אבל לא נורא.. בנתיים מסתדרים דיי טוב.. 

אז תודה לכל הרעיונות.. היום הכנתי איתם כמה משחקים גדולים והם ממש נהנו

 

תכיני לך כמה סרטי ילדים לעת צרה, תקראו ספרים ותציירו.

 

נרשמה הצלחה גדולה. אחרי שעות שהם התעסקו בזה, עם כל מיני ניסיונות, ואחרי שכולנו ישבנו לזלול - הם עוד העסיקו את עצמם בלשבת ולנסות לשחזר את המתכון ולרשום. מה עוד אפשר לבקש?

 

 

מוציאים ירקות מהמגרה השמאלית במקרר למטה, ובמקום להכין מהם סלט מהוגן, מתעללים בהם עד שיוצאת נשמתם. רצוי שיהיה רוב ניכר לעגניות.

יש אלף מתכונים בגוגל. והרבה יותר מתכונים בראש של הילדים.

 

בתיאבון

 

 

 

זו ממש עבירה לא לשלם

כדי שלא יתקע שוב.

הזכרתי לה..
בא נאמר שבלי התגובות הייתי ממש ממש מתפדחת אז לא הייתי מזכירה.
אז אשריכם לגמרי

לשים לב ולא להכניס את השמרטפיות שלנו למצב לא נעים כזה.

אישית איבדתי כמה מאות מהביישנות ומכל מיני מבטיחים ששכחו אותי.

לילד שלי- הרבה פחות.
מקפידה שלא יהיו חלקים קטנים ושלא יתפרק תוך שניות (שיחזיק לפחות כמה ימים)

עיניים בעיקר

גם המילוי מסוכן אם הבד נקרע בקלות.
ויש בעיה עם צעצועים דליקים. ושערות של בובה שנתלשות.

עם הבת השניה שלי אני מאוד מקפידה,

פעם ב.. כשאני קונה לה משהו אני אבדוק שזה עם תקן.

עם הגדולה לא הבנתי בזה ולא הייתה לי מודעות ...

אבל מצד שני , קל לי להקפיד ... אני לא קונה להן הרבה צעצועים , פעם בשנה אולי, קיבלתי בשבילן הרבה צעצועים משומשים טובים מחברות של אמא שלי

שהילדים שלהן גדלו . איכותיים כאלה, פישר פרייס, לגו אמיתי , תומי וכד' .

פעם בשנה כשדודה שלי מגיעה מחו"ל לבקר היא מביאה להן משחקים איכותיים מעץ .

כשחמותי דוחפת להן את הצעצועי חתונות המסוכנים בשקל וחצי שבכלל לא מיועדים לילדים (בכל חתונה היא מסתובבת עם 2 שקיות סופר ברחבה ואחר כך בין השולחנות ואוספת מכולם את המהבהבים והשטויות שמחלקים "לנכדות" ) אני זורקת אותם ישר לפח. 

 

 

 

לכן שווה להשקיע בכמה איכותיים מאשר כל ילד לקנות הכל חדש/יד שנייה..

בהרבה יותר זול,

לא חייבים לקנת הכל חדש חדש!

ויש שם דברים טובים!

אני קניתי אוניברסיטה של חברה טובה מאוד ב100 ש"ח והיא הייתה בשימוש חודש! (חדשה כזו הייתה עולה 700)

במיוחד כשיש אנשים שמביאים 2 ילדים ולא צריכים עוד את המשחקים ולא מנסים להרוויח עליהם.
גם בפשפשוק- בפייסבוק אפשר למצוא המון מציאות.

ומסתכלים.
לרוב כשלא שמור רואים מיד. בנוגע למשחק אלקטרוני, רואים רק אחרי ששמים סוללות, אפשר להביא איתך סוללות ולבדוק.
וגם אם המצב משומש, הרבה פעמים עדיף על סחורה לא איכותית.

אם הפלסטיק חזק וחתיכות לא מתפרקות.
יש צעצועים כמו רעשנים שזה יותר קריטי שיהיה איכותי אבל את בהחלט יכולה למצוא צעצועים טובים גם במחיר נמוך. פשוט להפעיל שיקול דעת. לפעמים שווה להשקיע בצעצוע שמחזיק יותר, הוא יספיק לך לכמה ילדים ויהיה בטיחותי. תשאלי קרובות משפחה אם יש שהילד שלהם גדל אם יש להן להשאיל לך, זו גם אופציה. במיוחד בצעצועי תינוקות שהבטיחות חשובה בהם משום שהם מכניסים לפה והשימוש בצעצועים הוא לזמן מאוד קצר, אם בכלל.

שלם.

כשהתינוק בוכה בעלי קם ומביא לי אותו למיטה - קימה, אבל תוך פחות מדקה הוא שוב ישן.

אני מתוך חצי שינה מחברת את התינוק להנקה ונרדמת יחד איתו.

אם אחרי שהוא גמר לינוק מפריע לי שהוא שם, בעלי שוב קם לרגע להחזיר אותו.

וכולנו מרגישים מעולה בבוקר (טוב, לרוב).

אני בחיים לא הצלחתי להעיר את בעלי בלילה...

אני לא..

אבל הוא ישן פחות שעות וקשה לו לחזור לישון.
אני ישנה בד"כ יותר שעות וגם נרדמת חזרה מהר יותר.
באופן כללי משתדלים לישון מספיק גם אם נצטרך בלילה לקום בגלל הילדה.

צריך לחלק את זה בהתאם ליכולות ולתנאים של בני הזוג.
לא חושבת שיש פתרון שנכון לכולם.

אפשר שהבעל לא יקום בלילה אבל יארגן את הילד בבוקר כך שהאישה יכולה להמשיך לישון עוד קצת כי נחסכו כמה דקות התארגנות בבוקר.
אפשר גם לארגן לה את התיק לעבודה.
אפשר לחסוך כמה דקות התארגנות בערב לפני השינה.

בקיצור, אפשר להגדיל את שעות השינה מכל מיני כיוונים..
העיקר שהפתרון יתאים לשני הצדדים. בסופו של דבר שני בני הזוג הם ההורים של הילד וצריכים לדאוג זה לזו ולילד יחד בשמחה ובאהבה.