פורום הורות (עמוד 17)

תודה

בעל ואישה. מקצועיים, נעימים.

מרפאת שיניים ד"ר קנצוקר

צומת בר אילן.

 

אני הולכת אליה בפרטי, אבל זכור לי שכתוב על דלת המרפאה שלה שהיא עובדת עם לאומית...

* להכניס גפרורים/קיסמים לקופסא של תבלינים ריקה
* לגזור, לצייר, להדביק מדבקות, להעתיק אותיות משבלונות ( לאחרונה מעסיק את הילד שלי המון)
* אופנים/בימבה-אפשר גם בתוך הבית /חצר אם לא נוח לך לצאת..
* להדליק מןסיקה ווקאלית ולרקוד איתו
* להכין אוכל איתו - שיערבב וכו' - פנקיקס/ עוגה וכו' ( דורש ממך יותר...אם יש לך כח)
-לקרוא ספרים
-מגנטים
-לדבר בטלפון עם הבני דודים/ סבתא
-טרמפולינה( יש לכם?)
-פאזלים ( הבן שלי מאד אוהב! מאתגר אותו ומעסיק יחסית הרבה זמן בלי לעשות הרבה בלגן)

יש ברשת שלל רעיונות לגיל הזה. ואם תרצי - אוכל לתרום גם מרעיונותיי...
אפשר גם ליצור גן שעשועים ביתי - מגלשה על הספה, טרמפולינה על מזרן, סחרחרה משולחן ילדים הפוך על ראשו, בריכה שעשויה משלל משחקים/בובות, נדנדה מכיסא (שאמא מנדנדת בצורה בטוחה...)
אפשר לאתגר במשחקי דמיון - עכשיו אתה כבאי (ולהכין לו "ציוד" מתאים), בוא נראה אותך מצליח לכבות את השרפה שפרצה במטבח. או עכשיו אתה שוטר - תפוס את כל הגנבים (=הבובות). או עכשיו את רב צדיק (להלביש בהתאם, אפשר עם זקן משחק או זקן שמכינים לבד - אפשר גם להכין ממסכה), בוא תלמד הרבה תורה (לאפשר לו את הספרים של אבא).
משחקי הרכבה: לבנות עיר/בית כנסת/פארק שעשועים לפליימוביל (אם יש).
לבנות אוהל בסלון.
בגיל הזה יש כבר יחסית הרבה משחקי קופסה שמתאימים - אם יש לך כוח לשחק איתו...
ואפשר גם חוברות עבודה תואמות גיל.

בהצלחה!

גם שלי מחרפן אותי.
לגו קטן, של ילדים גדולים.
יצירות
אפיה- להכין בצק לבן וחום ולעשות פרצופים וכאלה
לתת.לו לקלוע חפצים לתוך סל או פח
לקנות לו מברגה, עצים וברגים וללמד אותו לעבוד
לתת לו לשחק הרבה זמן באמבטיה

היום הבנות פשוט ישבו לקרוע עיתונים ושמו בקערה שנתתי להן...

0 בלאגן. 100 הנאה

אירי שהולך לישון אני מקפלת הכל מחדש.....

למדתי אותה והיא כבר מקפלת די יפה מגבות וסמרטוטי ריצפה..😁

תעשי מזה עיסת נייר, יהיה לך 100% בלגן ו100% הנאה...

אפשר לעשות מזה עיסת נייר, כמו שבת 30 כתבה, ואפשר גם לעשות "בריכת ניירות" - למלא בגיגית גדולה את כל הקרעים (ואם צריך להוסיף עוד), ולתת להן "לשחות" שם. (כל הזכויות על הרעיון שמורות לילדים שלי. אם כי אצלם קשה לומר שמדובר במשהו בלי בלגן...)

דבר ראשון משהו שמאוד עוזר זה לתכנן מראש! לעשות מערכת שבועית של פעילות כל יום בימים החמים..אז איזה כיף שפתחת את השרשור יעיל לכולם..
1. מסקינטייפ צבעוני להניח על רצפת הסלון בכל מיני צורות והילד צריך לעבור את המסלול- בריצה, בקפיצה, רגל אחת..זה נהדר!
2. לצייר ציור ולהכין פאזל אפשר להדביק על בריסטול שיהיה קשיח.
3. לנשוף בצמר גפן עם קשית אל עבר נקודה מסויימת.
4. להחביא חפצים והם צריכים למצוא
5. להכין קופסא ממקלות ארטיק
6. לשטוף יחד את המרפסת, חלונות, דברים שאפשר עם ילדים וגם כיף להם
7. צבעי ידיים באמבטיה
8. לחרוץ בקופסת מטרנה ולהשחיל פונפונים / כרטיסים/ כל הבא ליד
9. קיפולי נייר פשוטים, מטוס לקשט אותו
10. להכין קרטיבים מאבטיח..עם קורצנים ושיפודים בריא וכיף!
בהצלחה לכולנו! העיקר לזכור שילדים זו מתנה ענקית והזכות שלנו (גם אם מחרפנים לעיתים) לעבוד על מידת הסבלנות ולהצמיח נשמות גדולות

אהבתי ממש וחידשת לי דברים
והמשפט בסוף👌🏼

לצייר/ לצבוע אותו- לרוב הסיפורים אפשר למצוא ציורים מוכנים שאפשר להדפיס שחור/לבן בבית
להציג אותו אם אביזרים וביגוד מתאים
,לגזור ולצבוע דמויות מהסיפור ולהדביק על מקלות ארטיק- משחק תפקידים. כמו תאטרון בובות קטן
להמציא חידות על הסיפור, משחקי מילים ודמיון בעקבות הסיפור

מתאים לי להיום..
רק 12 וכבר מיצינו צביעה וציור
ובנינו אוהל שגם ממנו נמאס לו
למטבח לא מתחשק לי להכנס היום
ויש עוד 7-8 שעות להעביר עם פצצת אנרגיה מתוק שכזה

ביקרו כבר אצל סבתא וסבא בעיר אחרת
צבענו יחד מלא
בישלתי להם ואכלו...
עכשיו לנוח קצת ( במיוחד שכואבת לי מאד הבטן 🙁)

יש לנו בריכה קטנה לילדים שהם מאוד אוהבים.
כמובן כובע וקרם הגנה

אם פעילות בליווי מבוגר היא אופציה מבחינתך, אז זה יכול להתאים

משושים, פטריות, מגנטים, פליימוביל, מגה בלוק, דופלו וכד'...

להוציא מזרון. לפתוח אוהלים.
לעשות תרגילי ספורט.
יש כל מיני סרטונים מותאמים. בלי מסך - אז תלמדי אותם את ותראי לו

להכין ''תפאורה'' ענקית (נייר רצף אם יש) - נגיד כביש ואז לשחק עליו.
נניח ים ואז משחקים כאילו הולכים לטיול בים. כנ''ל גן חיות וכדומה.

יצירה מעניינת. כדאי משהו שיהיה כיף גם לך, ואפילו אם זה לא לגמרי לגילו, הוא כבר ישתלב... (נניח מדבקות חלון.)

חוברות עבודה.
להתחיל ללמד אותו משחקי קלפים, אם עדיין אין בבית (למשל - מלחמה, קוקו טאקי, שרלוק).

בריכה באמבטיה.
בועות סבון.

תכל'ס כתבתי גם דברים כלליים, לאו דווקא לאחה''צ

בכל מיני נושאים, עם מדבקות או ממש חוברת של דפי עבודה והכנה לגן וכד' (מוטוריקה, מושגים וכד'). אצלנו זה להיט. הן אמנם צעירות משמעותית (שנתיים וחצי), אבל מי לא יתלהב מחוברת עבודה עם מדבקות? 

ההיתי מפסיקה . יכול להיות שהוא בלחץ וזה מה שיצר לו את הגימגום.
תנסו להחזיר תראו אם זה עובר ..

אפשר לחכות לשנתיים וחצי, אין לחץ

תעקבי שזה לא נשאר יותר מידי זמן.
לגבי הגמילה אם זה בנועם ובלי לחץ הייתי ממשיכה

יש צורך לעשות הבחנה בין גמגום לבין חוסר שטף נורמלי.
גמגום- זה מה שנקרא "לא נורמאלי" , אם כי כן אפשר להגיד שככל שהוא מופיע מוקדם יותר בחיים אז סיכויי ההחלמה הספונטנית עולים.

לא בטוח שקשור לגמילה. אבל בגדול כן יש קשר בין גמגום לבין פער בין דרישות ויכולות (לרוב סביב הנושא השפתי, אבל אולי גם סביב דברים אחרים).

לא יודעת אם צריך להפסיק את הגמילה.
אבל כן ממליצה מאוד לקרוא על גמגום אצל ילדים, כדי להגיב בצורה שתעזור לו ולא תחמיר יותר את הגמגום.
גמגום בגיל הרך - אמב״י עמותת המגמגמים בישראל. גמגום ילדים בני נוער ומבוגרים.

תופעה מוכרת שגמגום יכול להתפתח עקב שינויים לדוגמא: מעבר דירה/ גירושי הורים/לידת אח. זה גם אחד הדברים שמתשאלים את ההורים שבאים אחכ לטיפול והדרכה- האם היה איזשהוא אירוע משמעותי שהתרחש עם הגמגום.

אני אישית הייתי משהה לתקופה קצרה את הגמילה ורואה מה קורה. אם הדיבור חוזר להיות שוטף- מה טוב, הייתי מתחילה את המילה יותר לקראת גיל 3. אם הגמגום נשאר (ואתם מרגישים שזה משהוא חריג ולא חוסר שטף נורמלי שיש להרבה ילדים) אז הייתי פונה לייעוץ אצל קלינאית תקשורת. בגיל הזה לא מטפלים אלא זה בעיקר הדרכת הורים.
בהצלחה

אולי
,1)להסביר להם שאם רוצים בית נקי ומסודר,
אז חובה לעזור לאמא
אחרת,
הבית לא יהיה נעים
2) להתנות ביציאה או מתנה שווה,
להסביר בהגיון לילדים שאם הבית אינו נקי, לא ניתן לצאת לטיול/פארק/דודים/וכו'
3) לפרק למטלות קטנות שביכולתם
לא להגיד בכללי - תסדרו
אלא - לפרט ספציפית, ןמטלה אחת לפעם אחת, נניח - את אחראית על הבובות - ולהחזיר לארון איקס
הרבה מטלות ביחד, קשה להם לקלוט

בגיל 6 יכולים להבין את הרמה הזו, לדעתי

בהצלחההההה

הבת שלי בת שבע וחצי, ומבחינתי העזרה שאני מצפה לה זה לעזור לסדר בסוף היום. לפעמים (לא הרבה) היא מעצמה עוזרת קצת עם קיפול/תליית כביסות או קילוף ירקות, אבל מבחינתי בגיל הזה אני מרגישה שזה צריך לבוא כשזה מרצון טוב שלה וכשמתאים לה, ולא כעזרה שאני מצפה ממנה.

בקשר למה ששאלת על נקודות -
אצלנו עבד טוב לכתוב דברים טובים שהילדים עושים (לא רק בקשר לעזרה בבית, אלא גם ביחס אחד לשני, ויתורים וכו'). פשוט לכתוב את מה שהילד עשה - אפשר בדף שתלוי על הדלת/מקרר שכתוב עליו 'מעשים טובים'.
אפשר גם להשקיע יותר, אבל ממש לא חייבים. אנחנו בשנה שעברה הכנו פתקים מיוחדים ומקושטים (זה היה היצירות של החופש - לקשט פתקים) וכל מעשה טוב כתבנו בתוך פתק והדבקנו על דף גדול שהיה תלוי על הדלת, ואמרנו שאלו אבנים טובות שאיתם אנחנו בונים את בית המקדש.
כשזכרנו, הקראנו בשבת את כל מה שנכתב באותו שבוע. לילדים זה היה מאוד משמעותי. (בלי פרס מעבר, רק עצם התשומת לב, שרואים מה הם עשו, זה כבר הרבה בשבילם).
האמת שהשנה לא עשינו משהו כזה. אולי נתחיל מעכשיו...

בע"ה

אפשר לעשות רשימה של מטלות שצריך לעשות ולומר- בואו תבחרו איזו מטלה אתם רוצים. כשנסיים את כל המשימות ...(משהו נחמד).

מצד שני לא להוציא שום משחק עד שמסיימים את המשימה שבקשת מהם.

אבל בגיל הזה אפשר ללמוד איך עושים דברים, וזה עוד אטרקציה.
איך מורידים כביסה?
איך מנקים את השולחן אחרי הארוחה?
איך מטאטאים את הרצפה?
איך שוטפים אותה?

אני חושבת שאם תשקיעי בזה בילדה הגדולה, כבר כל השאר באופן טבעי יכנסו לעניינים וזו תהיה האווירה בבית.

"ג'מילה היקרה,
את כבר ילדה גדולה
אוכלת, הולכת, מדברת מתלבשת כמו ילדים גדולים;
אבא ואמא חושבים שהגיע הזמן שתלמדי ללכת לשירותים כמו ילדים גדולים.
אנחנו מבינים שזה עדיין קצת קשה לך
ועל כן אנחנו ניתן לך קצת זמן להתרגל.

בואי כעת,
נספור ביחד כמה טיטולים נשארו בחבילה.
כאשר תצטרכי להתפנות, תוכלי להוציא טיטול מהחבילה;
אך דעי נא וראי, כי זוהי חבילת הטיטולים האחרונה שלך.
כאשר יאזלו הטיטולים שבחבילה, תצטרכי כבר להיות מסוגלת להתפנות בשירותים כמו ילדים גדולים.
אבא ואמא מציעים לך להתרגל כבר עכשיו ולנסות להתפנות בשירותים.

אנחנו אוהבים אותך
ורוצים לראות איך את גדלה ומתקדמת.

אנחנו רוצים לקנות לך מתנה מיוחדת
כאשר נראה שאת מצליחה ללכת לשירותים כמו ילדים גדולים".

יש הרבה שיטות..מה שאני שמעתי שעושים זה ככה..
אין בעיה בטיטול אבל בחדר של השרותים
אחרי שבוע עם טיטול על האסלה
כשהיא מסיימת לרוקן את תוכן הטיטול לאסלה ליידה..
תהליך של פרידה ובהדרגה להציע להוריד..

אצלנו היה הפוך..מגיל שנה וחצי ממש נגעלה לעשות בטיטול ועשתה כמעט 100% בשרותים
אבל פיפי אחרי שבוע גמילה כמעט מלאה החליטה שלא מתאים לה וחזרנו לטיטול כמעט עד גיל 3 שאת ארבעת הגדולים גמלתי לגמרי עד גיל שנתיים וחודש

הבת שלי בת שש נרדמת כמעט כל לילה עם היד בתוך התחתונים. לא מלחיץ אותי במיוחד, אבל מענין אותי

בכל המקומות שתקראי יגידו לך להגיד לו לעשות את זה במקום שלא רואים אותו..אני חושבת שצריך לנסות להסיח את דעתו או לשים לו בגד שהוא לא יכול להגיע לשם..
אם אפשרי פיג'מה סגורה מלמעלה למטה..
ופשוט להסביר שזה לא צנוע.
אין לך בכלל מה להתרגש זה ממש מוכר

כי זה יוצר לילד קישור בין תחושה נעימה להגדרה שלילית.
הייתי אומרת שמדובר באיזור צנוע, ובאיברים צנועים ולכן לא עושים את זה ליד אנשים, אלא בפרטיות ובצניעות.
נכון שזה להגיד בערך אותו דבר, אבל זה להשתמש במובן החיובי של צניעות

למשהו דתי זה בעייתי כי זה יכול להמשך..😔
לא חייב לקשר ללא צנוע אפשר לחפש סיבה אחרת למה זה לא טוב

אין לזה קשר לאוננות בגיל בוגר

ההלכה אוסרת כל התעסקות שם. וצריך להרגיל את הילד.

ואם מסבירים את זה ככה ("זה לא צנוע, לא נוגעים שם סתם") אין סיבה שילד יקשר את זה ל"אנטי מנעימות", כי לא אומרים לו שאסור את ה"נעים" אלא כל עיסוק שם, ולא בגלל שיש בעיה בנעימות אלא בגלל שזה מקום מוצנע.

אפשר להרגיל בלי הרבה טררם, פשוט להסביר שלא עושים את זה וזהו.

חשוב עצם החינוך להרגשת הצניעות

 

(מה גם, שאם אומרים במפורש ש"בפרטיות אפשר", זה לגמרי יכול ליצור הרגל כזה גם לגיל גדול יותר... זה כאילו "אישור".)

 

 

 

(אני לא יושב לקרוא בפורום הזה, נתקלתי בראשי. התלבטתי אם לכתוב ובסוף החלטתי שכן, כי זה חשוב..)

אין עניין להרגיל אותו בגיל שלו, כמו שלא מרגילים אותו לצום ביום כיפור.

זאת תופעה מאוד מאוד שכיחה, והיא פשוט נעלמת כשהילד גדל. בדיוק כמו מוצץ או שמיכי וכו'.

כמו כן, חשוב לזכור שהילד לא מקשר את זה בשום צורה למין, הוא לא חושב על מין, אין לו בכלל משיכה מינית או מודעות מינית בגיל שלו.
המגע שם יכול להיות נעים או מסקרן, הילד חוקר את הגוף שלו, ואם נגיד לו שאסור לגעת שם הוא בהחלט עשוי להבין שזה מקום אסור או מלוכלך או טמא וכו', וזאת הבנה הרסנית. כל עוד הוא לא יכול להבין שיש סיטואציה שבה זה מותר ואף מצווה (כי הוא קטן מדי), אז מבחינתו זה פשוט אומר שזה אסור ורע.

אם היינו יודעים שזה יימשך מגיל 3 ועד החתונה זה משהו אחד, אבל כאמור זה לא המצב...

אני מזמין אתכם לשאול כל גננת שאתם מכירים, אני בטוח שאין אפילו אחת שלא ראתה הרבה ילדים עושים זאת בגן.

נ.ב.
הייתה אצלנו בעיה דומה, התייעצנו עם רב (ראש ישיבה) שהוא גם מטפל מיני עם תואר שני בעו''ס קליני ועוד כל מיני תארים טיפוליים, וזה בדיוק מה שהוא ענה. עד שדיברנו איתו הייתי מאוד מבוהל ונבוך, אבל הוא ממש הרגיע אותי.

מתוך כתבה במקור ראשון:

חשוב לא לתת לילד הרגשה שמשהו לא בסדר. אנחנו הרי לא רוצים שירגיש אשם, מלוכלך או מגעיל בשל העובדה שהוא נוגע באיבר מינו ויפתח תסביכים בעקבות כך. אפשר להסביר וללמד בצורה עדינה, בלי לברוח או להסתיר, שמדובר במשהו פרטי שלא נוגעים בו בפרהסיה, אלא לבד בחדר, באמבטיה או בשירותים. במצב תקין כל ילד יבין שלא נוגעים באיבר המין הפרטי בקרב חברים. גם אם יש לכם, ההורים, איסורים וגבולות בענייני מין, עליכם להציב אותם כפי שהייתם נוהגים בכל נושא אחר.

"חשוב שלא תרחף מעל ראשם של הילדים עננה של הסתרה והדחקה. חשוב שרגשות ההורים המועברים לילדים יהיו גלויים ועדינים. סיפורים של מבוגרים עם סיבוכים פסיכולוגיים סביב המיניות שלהם מגיעים לעתים מחוויות מסובכות של מיניות בילדותם. התייחסות לא טבעית לאיברי המין יכולה לבסס אצל הקטנים יחס מורכב למערכת המינית שלהם וחבל. אם אנחנו רוצים מערכת יחסים פתוחה ומשוחררת עם הילדים שלנו, זה צריך להתחיל מפה, מנושא המין''.

ד"ר רוב מחזק את דבריה: "צריך לתת לזה לקרות ולא לעשות עם זה שום דבר. אסור לעצור או למנוע את זה. צריך פשוט להתמודד עם זה ולהבין שזה משהו טבעי שחולף עם הזמן".

- חולף עם הזמן? אנחנו הרי לא מפסיקים להיות אנשים מיניים.

ד"ר רוב: "נכון, אבל הסקרנות ממוצה בשלב כלשהו וכבר אין עניין בהתעסקות באיבר המין''.

ודין חינוך קיים בכל המצוות. צומות זה דבר שונה בגלל הקושי הגופני לצום, כמובן וכידוע.

 

זה שהילד לא מקשר את זה למין אני יודע, וזה עדיין לא מבטל את ההלכה, ואת הדין לחנך אליה גם קטן.

וכמו שאמרתי: אין שום סיבה שילד יראה את זה כמלוכלך או טמא, אם יסבירו לו בצורה נורמלית. הכל תלוי בהסברה של ההורה. אין שום דבר הרסני אם מתנהלים בצורה חכמה.

 

ולעת עתה כתבה במקור ראשון לא מהווה בעיניי פסק הלכה.

:שהוא יהיה רגיל למצוות, וכאשר יגיע לגיל הרלוונטי הן כבר יהיו טבועות בו. כמו שפת אם.

 

הטיעון הזה לא רלוונטי במעשה שעושים אותו פעוטות רבים, כאשר הוא ממילא עובר כשהם גדלים. בכתה א' כבר לא תראה ילדים שנוגעים שם כ"כ הרבה (ואם כן - אז זו כבר באמת בעיה שדורשת בירור יותר מעמיק).

 

כמו שלא אומרים לילד בן שנה וחצי שאסור לעשות צרכים בטיטול, למרות שברור לנו שהמצב הטבעי והטוב הוא ללכת לשירותים. זה פשוט שלב, שלב שעובר מאוד מהר, ואין סיבה להתעכב עליו או לעשות ממנו אישיו.

 

בנוסף, ברמה הטכנית:

 

זה קרב אבוד מראש. הורה יכול להגיד לילד שלו שאסור לו לראות מסכים, כי ההורה שולט במסכים. הורה יכול להגיד לילד שלו שאסור לו במבה, כי ההורה שולט באספקת הבמבה. אבל להגיד לילד לא לגעת בעצמו? הילד יכול פשוט לעשות את זה בכל פעם שהוא בשירותים או לבד בחדר, אין להורה שליטה על זה. אז מה שייצא מכל האיסור זה שהילד ילמד בגיל צעיר מאוד שיש דברים שאבא ואמא לא מרשים, אז אין ברירה אלא לעשות אותם בהחבא בלי לספר להם. ילד בן 3 זה ילד שלומד גבולות, מכיר את העצמאות שלו, חוקר את העולם. זה עוד לא גיל שבו גם כשהילד לבד הוא יידע לשנן את כל מה שההורים אמרו לו.

זה לא רק השטחיות של ההרגל, כדי לייצר אינרציה.

זה כדי לטבוע יחס.

נאמר זאת כך: ילד שחונך שבשום פנים ואופן לא נוגעים שם, כנראה יירתע מלעשות זאת גם כשתהיה לו תאווה אחרת לעשות זאת.

כמו שכתבתי לעיל כבר - אנחנו רוצים לטבוע בילדים שלנו יחס צנוע. (אגב, בשורש, זה בדיוק מאותה סיבה שאתה לא רוצה שהוא יעשה את זה בפומבי. למה? כי אתה רוצה להרגיל אותו לצניעות נפשית. להרגשת צניעות)

 

והטיטול, במחילה, לא באמת קשור. אתה יודע זאת.

ילד שגדל על זה שמגע נעים הוא מוקצה ואסור, הוא ילד שיכול לפתח בסבירות גבוהה הפרעות התנהגות או קשיים מיניים משמעותיים. במקום זה כדאי פשוט להרפות, ולתת לגיל לעשות את שלו. זה יעבור מהר מאוד, כאמור לא תמצא ילדים בכיתה א' עושים זאת.

 

היחס לפומביות שונה - כי אנחנו לא אומרים לילד שהמגע או התחושה הנעימה הם רעים או אסורים (כאמור זה יכול לגרור הרבה בעיות בעתיד), אלא להפך - זה בסדר גמור מתוק שלנו, רק תעשה את זה כשאתה לבד. אפשר גם להציע בילויים אחרים, לעניין אותו בדרכים אחרות להרגיש טוב ו/או להרגע, אבל בלי המסר של "אסור".

מה הוא לומד מזה? שיש דברים שהצנעה יפה להם, וזה מסר שמצד אחד חשוב שהוא ייקח אותו הלאה, ומצד שני לא יעשה לו שום נזק בעתיד.

 

הטיטול קשור במובן הזה שהדגשתי שזה רק שלב, ולכן לא צריך להתרגש. זה שלב שלא ממשיכים איתו הלאה אל הבגרות, ולכן אפשר פשוט לתת לגיל לעשות את שלו.

 

ובדיוק כמו טיטול - אם ההתנהגות התינוקית/ילדותית ממשיכה יותר מדי זמן, אז זה כבר באמת דורש בירור מעמיק יותר.

אנחנו לא רוצים ליצור לו תחושבת גועל או רוע כלפי זה. אנחנו כן רוצים לטבוע בו רגש של צניעות.

אם אתה חושב שעצם הטבעת רגש של צניעות היא מה שאתה לא רוצה, אז באמת השיח מיותר, ואתה מוזמן גם ללמד אותו לעשות את זה בפומבי.

 

מה שהסברת לגבי הפומביות לא עונה על מה שכתבתי. לא כתבתי בנוגע ל"איך עושים את זה בלי נזק" אלא בנוגע ל"למה זה חשוב לנו לחנך אותו לזה", והתשובה היא כמובן כי אנחנו רוצים להרגיל אותו להרגשת צניעות.

 

ולא, רגש של צניעות זה ממש לא מילה נרדפת לרתיעה וגועל ומיאוס. לא יודע למה אתה מערבב בין הדברים.

מבחינתו יש אסור ויש מותר, קשה לו מאוד לשים גבולות על דברים שהם מותרים ובשביל זה הוא צריך עזרה.

 

כשאתה אומר לו שמשהו לא צנוע ולכן לא עושים, אז מבחינתו זה אסור ורע וכו'. הוא לא בגיל שבו הוא יכול להכיל מורכבויות.

טוב, עד לרגע זה לא ראיתי צורך לומר זאת והיה נראה לי לא ראוי להכנס לדוגמאות אישיות. אבל אני רואה שזה כן נצרך:

מאז שאני  זוכר את עצמי, כילד קטנטן שאבא עושה לו מקלחת, הוא לימד אותי את זה. ולא, זה לא יצר לי רתיעה, ולא גועל, ולא אנטגוניזם. זה פשוט טבע בי רגש צניעות בריא וטוב שקיים בי ב"ה עד היום.

כנראה שבכל זאת זה אפשרי... אתה פשוט לא צודק בתיאוריה שלך, הכל תלוי בצורת ההתנהלות של ההורה ובהנגשת הדברים.

 

 

 

(וכדרכי לגבי "לא תהא כהנת כפונדקית", אני בטוח שאתה יכול למצוא שלל דוגמאות של דברים שאתה מלמד את ילדיך שהם אסורים, לא מבחינה דתית, למרות שאתה כמובן לא מעוניין בפיתוח אנטגוניזם ורתיעה. ולמרבה הפלא זה עובד, אני מניח..)

 

על המצב ההלכתי אין עוררין: לילד בן 3 אין איסור לגעת בגוף של עצמו, אפילו אם זה במקומות האינטימיים ואפילו אם זה לצורך עונג.

 

בנוסף, המטרה גם כן ברורה:

כשהילד יגיע לגיל ההתבגרות ומעלה, מצד אחד הוא לא יהיה מכור למגע כזה ומצד שני הוא לא יירתע ממגע כזה (אני מתכוון שלא תהיה לו רתיעה פסיכולוגית, לא הלכתית). 

 

לכן מה שנשאר זה רק הוויכוח לגבי הטקטיקה.

 

אני חושב שבאמת כל המומחים, דתיים וחילוניים כאחד, פסיכולוגים ואורולוגים ורופאי ילדים וכו', אומרים את אותו הדבר - לא לעשות מזה אישיו, לא להגיד שזה אסור, להבין שזה שלב שבו בילד בוחן את הגוף שלו ולחכות בסבלנות שזה יעבור. 

דין חינוך הוא מושג הלכתי, תרצה בכך או לא תרצה, זו העובדה.

 

ושוב: אפשר וצריך לומר את זה בצורה שלא מייצרת לילד תחושה רעה כלפי זה, אלא תחושה של צניעות טבעית ובריאה.

מתי הוא יחליט להפסיק?

ילד לא נשאר עם מוצץ עד גיל הבגרות, למשל.

כל עוד המינון לא מוגזם וכל ילד זה לא מגיע על חשבון הנאות אחרות, כמו מפגש עם חברים עם משחקים.

אבל זאת רק הקונוטציה שלנו כמבוגרים לעניין מביאה אותנו לידי מבוכה.
אצל הילד הכל תמים. יש ילדים שנעים להם לסלסל בשיער, ללטף דובי, למשש את הפופיק וכו'... ויש ילדים שנעים לגעת שם. מכיוון שאין להם בכלל יצר מיני בגיל כזה, לא נראה לי שצריך יותר מידי להתייחס לעניין, אלא יותר להסיח את דעתו למשהו אחר.
הבן שלי (קצת יותר גדול) הרבה פעמים מגרד שם ואני שואלת אותו, אתה צריך לשירותים? כדי שיבין שנגיעה במקום הזה שייכת לשירותים. בד"כ הוא אומר שלא, שמגרד לו שם. אני שואלת אותו אם הוא רוצה שאשים לו משחה או משהו והוא אומר שלא ומפסיק לגרד. יכול להיות שבאמת מגרד לו שם. אין לי מושג.
אפשר לעשות מה שאת עושה בלי להתייחס יותר מידי, להוציא את הכרית או היד מהמקום בעדינות ולהציע משחק או התעסקות אחרת. לדעתי כמה שפחות לדבר על העניין, הוא יבין את המסר המרומז עם הזמן. זה יעבור מתישהו.
בהזדמנות אחרת בלי קשר צריך לדבר איתו על שמירה על גופו וגופם של אחרים. איזה מקום הוא פרטי ואסור לאף אחד (שהוא לא רופא) לגעת שם וכו'...

הנה כתבה מעולה על הנושא הזה, ממש עושה סדר בעניינים:

מביך אבל חשוב: מה נכון לומר לילד קטן שמאונן בסלון? - וואלה! בריאות

את לא חיבת להיות עם הילדים 100 אחוז מהזמן...
את אמא ממש טובה ומשקיעה נשמעת! וגם מתוקתקת... שתקתקת הכל ויש לך זמן לשבת איתו לשחק.... כל הכבוד לך!!!!!!

את צריכה גם זמן לעצמך ולחברות אם יש לך צורך

ואת יכולה להזמין לו חבר, אם נוח לך, וכך ודאי יהיה לו נחמד

אולי משהו כיפי כמו תופסת או שק קמח, אוירון, או לסובב או להקפיץ אותם וכו'?

לדוגמא לשים מוזיקה ולרקוד
לצאת החוצה
לעשות יחד יצירה

לחילופין עהודות בית שיהיה איתך ויעזור לך

וגם לתת לו לשחק כשאת מתעסקת בדברים אחרים

שבוע טוב!

בן שנתיים
אפשר ללמד אותו לספור עד 10
שמות צורות: משולש, מלבן, טרפז ישר זווית וכו'
צבעים
שמות עצם (עם תמונות) כלי בית, כלי תחבורה, בגדים וכו'
שמות אברי הגוף (5 אצבעות וכד')
אותיות א-ב

ל'דוסים':
שמות חמשה חומשי תורה
ששה סדרי משנה

שמות פרשיות השבוע
ספרי התנ"ך

זה מצויין שיעסיק את עצמו ותעשי את הדברים שלך.
הוא יכול להתעסק לידך.
אפשר לצאת איתו החוצה זה תמידדדדד יותר מעניין ונעים
אפשר להיפגש עם חברה או מישהי עם ילדים ושיתעסקו

אלא מתוך התבוננות במה שהמבוגר עושה (ואז מתוך חיקוי). נגיד, כשמבשלים, נותנים לילד להוסיף מים/קמח, לערבב וכד'. 

לא חיבת ממש לשחק איתו... את אמא טובה גם בלי הקרטריון הזה... לדעתי לפחות...
כן אפשר להעניק לו- צומי, חום ואהבה בדרכים נוספות
כמו-
1) להחמיא לו על המשחקים שמשחק או בונה גם נחשב, בעיני,.... או לחילופין לחייך ולהתלהב איתו
2) לצאת לגינה - ולעודד אותו שעלה גבןה או התגלש וכו'

משחקים בכדור, מטיילים בחוץ, פוגשים חברים
אפשר כמובן גם לקרוא ספר, להרכיב פזל פשוט, קוביות, שירים וכו'

אולי נתקע לה גרעפס, אולי היא צריכה לעשות בטיטול, אולי היא רעבה?

עד עכשיו היא ישנה באמבטיה של העגלה

אולי יש לה יותר מקום עכשיו..

כדאי לגלגל שמיכה או כרית גדולה ולצמצם את המרחב בעריסה.
בצורה בטיחותית כמובן...
היא רגילה למקום מצומצם כמו הרחם או העגלה והמרחב לפעמים מפחיד אותם.
בהצלחה.

התיאור ממש מזכיר לי. שווה בדיקה.
למרות שזה מוזר בגיל הזה.

אין לי כ''כ עיצות. רק רוצה להגיד שטון מעט פקודתי זה לאו דווקא משהו לא טוב, אם הוא מוקף באהבה והקשבה לילדים.
אני למשל, בבעיה ההפוכה...וקשה לי שאני לא מצליחה לייצר טון שגורם לילדים להקשיב לי...ובעלי יותר פקודתי, והילדים נשמעים לו יותר מאשר אלי

ולנסות לחקות?
אני בכלל חושבת שאם תפגשי עם אמהות אחרות בגינה לאט לאט תאמצי הרגלים אחרים...אני ממש רואה את זה אצלי שאני בלי לשים לב מאמצת מילים שחברות אומרות ליידי.

אולי בתור התחלה, כל בקשה תסיימי או תתחילי עם המילה בבקשה?
אם כן אומרת בבקשה,
אז פשוט תנסי כמה טכניקות או אחת מהן, מה שהכי מתאים לך-
1) לשלב חיוך עדין בתוך הבקשה/'פקודה'
2) לסיים בשאלה - 'טוב? ' עם חיוך
3) לדבר יותר לאט, זה נותן הרגשה של סבלנות ורוגע, הפוך מלחץ
4) לתת כמה אופציות לבחירה - לדוג' - רוצה לאסוף את הבובות או את הקליקס? - ברגע שאת נותנת לילד לבחור, נותן תחושת חשיבות
5) להתחיל את הבקשה בשאלה במילה ב'רוצה...' ולא בפועל ציווי
דוגמא-
רוצה לאסוף את הבובות?
ולא-
תאספי את הבובות!
6) לשבח ולעודד מאד אם קיימו את הבקשה, לאחר מעשה - זה גורם להרגשה יותר רכה ונינוחה בבית

בהצלחההה
כל הכבוד שאת חושבת איך להיות אמא הכי טובה, אשריך!

אז יש אפשרות שיענה לך גם "לא", ולא יבצע את המשימה. למשל את רוצה לאפשר לו להחליט אם להכנס למקלחת אז את שואלת: "רוצה להכנס להתקלח?" אז הוא שיענה כן או שיענה לא.

חשבתי על כך גם כן..... מצד שני היא/פותחת השרשור ביקשה להתאזן לצד של הרכות, אז אולי לה זה מתאים....

אם אני שואלת -'טוב'?, אני נותנת לילד להבין שבעצם הוא יכול להחליט אם לעשות מה שאמרתי או לא.
כנ''ל כשאומרים ''בבקשה''. או ''רוצה?'' זה נותן לילד אופציה להגיד ''לא''.
אם רוצים לתת את האופציה- אז זה נהדר
אבל אם רוצים שהילד יבין שנדרש ממנו משהו עכשיו, בלי אפשרות אחרת, אז לדעתי עדיף להימנע מזה.

נכון, תלוי בסוג הבקשה..... לא כל הזמן.....

הפותחת ביקשה להוסיף רכות,
אם היתה מבקשת עצה איך לגרום לכך שילדים יקשיבו ויישמו- זו שאלה אחרת

וצריך איזון לדעתי... כמו בכל דבר....
מצד אחד שהילדים יקשיבו להורים רוב הזמן, מצד שני - קצת רכות בבית לא מזיק, שהילדים ירגישו שחרור וכיף בבית שלהם ולא שהם תחת איזו מפקדת....

תנסי להמתין רגע-קט לפני שאת פונה לילדים בדברים "מועדים"..

 

ואז, תנסי "מהלב"... תדמייני רגע איך את היית רוצה לשמוע - או את הילדים "מבפנים", איך הם רוצי לשמוע. ואולי ממישהי שיש לה נעימה כזו. ותסגלי לך בהדרגה מה שגם מתאים וגם מבטא תחושה שלך, שאתה רוצה בה.

 

יישר כח על המודעות ועל המאמץ. ילדים מרגישים גם את הרצון שלך...

מילים כמו
אפשר
אשמח אם
בבקשה
וגם:
חמוד/ה
מתוק/ה
אהו/ב

לדוגמא חמודה אשמח אם תאספי את המשחקים בזריזות.

לפנות לילדים כך.. 'חמוד/ה' -זה באמת נפלא

מצב לא פשוט, וכל הכבוד שאתם מכבדים אחב את השני למרות השוני - לדוג' הדוגמא של השירים מהממת בעיניי- שכל אחד בוחר לפי תור!
לדעתי מה שאת עושה - מצוין,
טוב שאת לא עושה יותר מזה, כי גם לא נכון לדעתי,

מה שכן - בכללי לשדר לו נעימות ונחמדות ורכות, ככה הוא יתפוס שהדת היא דבר חיובי, כי עובדת ש'הדוסית' הכי נחמדה מכולם
ואז ככל שיהיה לו יותר קשר חיובי וכיפי איתך, רוב הסיכויים שאת תשפיעי עליו הכי חזק והוא יבחר ללכת בדרכך

אולי גם להכין לו דברים טעימים או לקנות לכבוד ארועים יהודיים - כגון תחילת לימוד א'' ב מסיבת סידור וכדו'

בסופו של דבר, הוא יבחר את דרך חייו, אין לך הרבה מה לעשות חוץ מלשדר שהדת דרך טובה ושמחה ולא מלחיצה או כופה, דוגמא אישית וזהו
כל הכבוד, המשיכי בדרך הנעימה ללא כפיה והכל ברוגע! ושיתקבלו תפילותיך לרצון - שהילד יגדל ת''ח! אמן
מרגש שיש כזו בת מיוחדת שחושבת על אחיה וכזו רוחנית, אשריך ואשרי חלקך! את ברמה רוחנית גבוהה!

אין שום דרך שהם מנסים להנחיל בבית?

אין בררה אלא לתאם איתם ועם האחים האחרים, ולהגיע להכי שיתוף פעולה שאת יכולה להוציא מהם.

 

אין לך את היכולת להפעיל מבצע סודי של אנוסי ספרד.

אבל לא הייתי נלחמת איתו בגיל כזה על נטילת ידים..
גם בבתים דתיים לגמרי אומרים שהולכים ליטול ידים מציעים לקטנים אבל לא מכריחים 😐
אני חושבת שזה שאת מראה לו דוגמא אישית ומספרת לו סיפורים זה הכי חשוב...
הייתי אומרת לו אולי מה מותר מה אסור ומנסה לחבב עליו את זה בלי לחץ..

קודם כל זה שהוא שואל זה הכי נפלא ומבורך
זה הגיל שבו מבררים זהות ושאלות זה הכי חשוב וטוב
אפשר לדבר על זה גם
איך זה לו כשיש כל כך הרבה סגנונות וכו

ודוגמא אישית של מישהו שהוא מעריך זה חשוב מאד. בסוף גם אם זה לא נראה
חלק מהתפיסה הדתית או אפילו הסגנון כבני נוער הוא בעקבות דמות שאנחנו "מחזיקים ממנה"

שלום.

לקיים שיחת גישור ביניהם (ברצינות).

להודיע להם שבשעה מסוימת את מזמינה אותם לפגישה. לא צריך לספר להם מראש במה מדובר.
אפשר להכין בקבוק שתייה ועוגיות כדי להשרות אווירה נינוחה.
לפתוח ולספר להם איך את רואה את היחסים ביניהם, ללא פרשנויות וללא שיפוטיות.
לשאול אותם איך הם מרגישים עם המצב ביניהם.
האם טוב להם כך.
לשאול אותם אם הם מעונייינים לשנות את המצב.
איך הם רוצים שיהיו היחסים ביניהם.
כיצד לדעתם ניתן לשנות את המצב.

תני לכל אחד מהם את המקום שלו להתבטא בחופשיות.
לשקף את הדברים שכל אחד אמר, ולשאול אם אכן השיקוף נכון.

רצוי לנצל את ההזדמנות ללמד אותם פרק בחרטה ובקשת מחילה.

לעזור להם להגיע להבנה שיהיה לשניהם יותר נעים כאשר הם ביחסים טובים ביניהם.

[בל נשכח את התיאוריה שכל המריבות שבין ילדים נועדו למשוך תשומת לב (שלילית) של ההורים]

בהצלחה!

לענ'' ד
המרביץ - מקנא באחיו +משועמם
(לא התעמקתי בכל הפרטים.... בכללי על מריבות עונה...)
ולכן הדרך
1) למצוא לו תעסוקה הולמת ומענינת יותר מהרגיל, אולי לאפות עוגה יחד, טיול או יצירה, משהו מיוחד ומרגש עבורו לגילו
2) לעודד ולשבח אותו, להרעיף עליו צומי וחום, קצת יותר מהאח מושא הקנאה, כדי שלא יגיע למצב של קנאה ותחושת קיפוח

ההמשך של ''איך לדבר כך שילדים יקשיבו ואיך להקשיב כך שילדים ידברו''.

אבל לא הייתי מסתמכת על המטפלת אלא פונה לרופא ילדים. מי אמר שצריך הידרותרפיה? אולי סתם פיזיותרפיה.

רופא, מרפא בעיסוק או פיזיותרפיסט וכו'

ויש ספר חדש על שערי ניקנור - ספר פופ-אפ של יצחק אברהמי.

גם הסבר בחרוזים על בית המקדש, וגם חלק מהציורים הפכו למרקם מתאים לציור (נגיד - מעין צמר על הכבשה) - אז זה אטרקטיבי כזה. (קנינו אותו בדברי שיר)
כשהיינו ילדים היה לנו ספר מתוק בשם "צילי הטלה למקדש עולה", אבל לא יודעת אם הוא קיים היום.
גם יואש עולה למקדש הוא טוב (נראה לי שיש שניים בסדרה).

ואם מעניין אותך סיפורים קצרים (שמתאימים לשלושת השבועות/תשעה באב) אבל בלי איורים - את מוזמנת לפנות באישי

דיסקים שגדלתי עליהם כילדה (עוד בקלטות...), וגם הילדים שלי נהנים מהם היום. בכל דיסק יש סיפור סביב המקדש, חלק סביב החגים וחלק בנושאים נוספים (צרעת, מנחות, קרבן תודה). אנחנו אוהבים לשמוע בנסיעות, וגם בבית לפעמים.
מצאתי פה קישורים לקניה-
https://www.templestore.co.il/product-page/%D7%97%D7%95%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%9E%D7%A7%D7%93%D7%A9-1-1
https://www.templestore.co.il/product-page/%D7%97%D7%95%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%9E%D7%A7%D7%93%D7%A9-2-1

וכשחיפשתי גיליתי שזה נמצא גם בקול הלשון להאזנה (ללא הורדה. מקווה שחוקי..)-

קול הלשון - חוויות במקדש

יש שם קטעים שהם לגמרי שנות ה80 ובעלי ואני מתפוצצים מצחוק עליהם, אבל הילדים לא מבינים את הפארודיות ונהנים מאוד מהדיסקים גם ככה..

ניסו גם השנה לעשות, ברוב המקומות לא עשו כי צריך אחוז מסוים של הורים שיסכימו.

יציגו מעין הסכם, שהורה צריך לחתום עליו.
השאלה אם אני לא חותמת לא נוכל להתחיל את השנה? לאן זה יוביל?

ומה יקרה אם 80 אחוז מההורים בבי:ס מסוים לא יסכימו לחתום? כמו שקרה בהרבה מקומות עם "מגן חינוך"..

אז לא ילמדו באותו בי"ס?

אגב, בעיני הבדיקה עצמה לא נוראית, היא הרבה פחות פולשנית ומכאיבה ממה שהיתה בתחילת הקורונה. 

בעיני זה בעייתי מסיבות אחרות

אז לא יודעת מה היה שנה שעברה. אניממקווה שזה באמת לא יעבור חלק, אני מסכימה על עניין הבדיקות לא כתבתי את הסיבה האמיתית לחשש מפני דעות נגדיות בפורום.

אם זה במקום בידוד זה עדיף בעיני בהרבה רק חייבים שהבדיקות יהיו נגישות יותר.

אז אני לא מסכימה עם הגישה הזו.
הבדיקות האלו הם לא משחק ואם לא צריך לא דוחפים מטושים סתם.

זו לא תרופה.....
זה לא שמכניסים חומרים לגוף.
עובדי תחום הבריאות כבר מפורים שנה עושים את זה

אם ילד אחד בכיתה חיובי,כל הכיתה תצטרך בידוד

דברים משתנים כל הזמן

הכל סתם דיבורים באוויר
חכו לפתיחת שנה

*משרד החינוך*
▬▬▬▬▬▬▬▬
*שנת הלימודים הקרובה תשפ"ב תפתח כסדרה*
▬▬▬▬▬▬▬▬
_משרד החינוך מציג את תכנית העבודה לשנה הבאה בסימן הקורונה_

_הלימודים יתקיימו ברצף ובשגרה מהגן ועד לכיתות יב, כולל החינוך הבלתי פורמלי_

_יבוצע פיילוט משותף למשרדי הבריאות והחינוך לבחינת צמצום ימי הבידוד ל- 48 שעות: לתלמיד או עובד הוראה שנבדקו ונמצאו שליליים_
*****

משרד החינוך מציג את תכנית העבודה של מערכת החינוך לשנת הלימודים הבאה, תשפ"ב, בסימן נגיף הקורונה. בהתאם לסיכומים של שרת החינוך, ד"ר יפעת שאשא ביטון ומנכ"ל המשרד, תא"ל יגאל סלוביק, עם משרד הבריאות, שנת הלימודים תפתח כסדרה מהגן ועד לכיתות יב'. מדובר בבשורה גדולה וחשובה לציבור ההורים בישראל, לפיה, תלמידי ישראל ייהנו מרצף של שגרת לימודים.

צוותי החינוך, התלמידים ויתר הבאים בשערי מוסדות החינוך יקפידו על כללי הבריאות וההיגיינה, ויתנהלו בכפוף לשיעורי התחלואה והנהלים הנדרשים במקומות הרלוונטיים.

*שרת החינוך, ד"ר יפעת שאשא ביטון* ציינה כי לחזרה של התלמידים לשגרת לימודים בבתי הספר ובגנים השפעה מכרעת על החוסן הנפשי האישי והחברתי שלהם ועל עיצוב אישיותם ולכן אין ספק שמקומם בתוך מוסדות החינוך. בשנה וחצי האחרונות שילמו הילדים מחיר יקר בשל הניתוק החברתי והבדידות וכן בשל אובדן ימי לימודים רבים. מוטלת עלינו חובה מוסרית וחינוכית, ליצור בעבורם וודאות ויציבות למען חוסנם האישי והנפשי.

*כאמור, תכנית העבודה כוללת*
•פתיחה של כל מוסדות החינוך ללמידה פיזית, ללא תלות בצבע הרשות.
•מדיניות בידוד מותאמת למערכת החינוך.
• עם המעבר של רשות לצבע כתום, יתבצעו מהלכים בית-ספריים לצמצום מגעים, כמו כן, יתוגברו פעולות מניעה ואיתור, בהם: מגן חינוך ובדיקות מהירות.
• סגירת מוסד חינוכי תיעשה רק בהינתן עלייה משמעותית בתחלואה במוסד החינוכי, בהחלטה משותפת של מנהל המחוז ולשכת הבריאות.
• מסגרות הצהרונים תפעלנה כבשגרה.
• פעילויות בלתי פורמליות תתקיימנה בכל תנאי, אך ברשויות כתומות ואדומות, הן תתקיימנה רק בשטחים פתוחים.
• הסעות יופעלו כרגיל.

*תינתן גמישות למוסדות חינוך לשם צמצום מגעים*
במוסדות חינוך בהתאם לשלב הגיל, מנהל בית הספר ינקוט בצעדים לצמצום מגעים, בהתאם לשיקול דעתו, ובהם: מעבר לקבוצות לימוד קטנות, הפרדה בין השכבות במרחבי הפעילות השונים, שילוב למידה מרחוק.

*עקרונות דיגום וניטור מקדים*
יתבצעו דיגום וניטור מקדימים (תלוי משאבים ויכולות ביצוע של חברות הדיגום).
התכנית תתבסס על פי התעדוף הבא:
-התמקדות בערים אדומות.
-התמקדות בבתי ספר יסודיים ובפרט בתלמידי כיתות ה'-ו'.
בהתאם ליכולת יבוצעו דיגומים מדגמיים תחילה בערים כתומות.
-בדיקה וולונטרית, מותנית באישור הורים.
-הסברה חיובית שמשותפת למשרדי החינוך והבריאות.
-שימוש בשיטות דיגום שונות (איגום מטושים, בדיקות מהירות, בדיקות רוק בהתאם לאישור בריאות).

כדי להגדיל את היקף פטורי הבידוד של תלמידים וצווי חינוך *יתבצע בחודשי אוגוסט-ספטמבר מבצע ארצי של בדיקות סרולוגיות*.
• קהל יעד: כלל התלמידים וצוותי ההוראה שאינם פטורי בידוד, בדגש על תלמידי יסודי ובפרט תלמידי כיתות ה'-ו'.
• הבדיקות הללו תסייענה באיתור תלמידים הנושאים נוגדנים לקורונה ללא גילוי תסמינים לכלל התלמידים.
• המבצע ייערך בשיתוף של משרדי הבריאות, החינוך והשלטון המקומי.

*מנכ"ל המשרד, תא"ל יגאל סלוביק אמר* כי רציפות התפקוד של מערכת החינוך הינה יעד לאומי ראשון במעלה בימים של שגרה. קל וחומר בעת הנוכחית, בה נדרש צמצום של פערים לימודיים המתפרסים על פני שלוש שנות לימוד, וצמצום של נזקים רגשיים וחברתיים שצברו התלמידים. הסגר והלימוד מרחוק גרמו לעליה של 44% בהפניות לאבחון סיכון אובדני, עליה של קרוב לכ- 25% בתקיפות המיניות (מ- 3,741 ל- 4,653 מקרים) ולעלייה של כ- 6% בהתנהגויות סיכוניות. לצד אלה הוסיף המנכ"ל סלוביק, כי מבפר המחוסנים הולך וגדל, נתון שיש בו כדי לחזק את מדיניות השגרה והרצף.
_______________
_דוברות והסברה משרד החינוך_

זה לחכות לרגע האחרון להודעה רשמית
כל הזמן רצים בווטסאפ הודעות, אבל הכל משתנה...
עכשיו למשל הם כל הזמן בדיונים

לק"י

זו לא סתם הודעה שרצה בווצאפ.

עד סוף אוגוסט סביר להניח שיהיה גל רביעי שיצריך סגר/חצי סגר
או לכל הפחות קפסולות.

משרד החינוך אוהב לפרסם מתווים ואז לשנות אותם.

תשמחו בו.

 

חום ואהבה וחיבוקים.

 

אם מושך שיער, צובט, לקחת בעדינות את היד או להזיז הצידה עם "די" חייכני ולתת במקום זה תעסוקה אחרת. או לא להגיב כשזה לא ממש מפריע.

 

התהליך לא צריך להיות כ"כ ארוך.

 

בינתיים, שיקפוץ ממשחק למשחק, מה איכפת לך. תשימי הרבה משחקים.. תנסו לשים לב איזה משחקים יותר "תופסים" אותו (אולי למשל מכונית ששומעים אותה כשנוסעת וכד').

 

לא נראה לי שאת צריכה כ"כ לחשוב כעת איך "לקדם" אותו.. מתקדם יפה לבד. העיקר לשמור על אוירה שלוה ושמחה.

הוא מאוד פעיל, מעפיל כוח רב בכל פעולה...

אבל הרי פנית לאיבחון.

 

בינתיים - מלבד שכמובן צריך לשים לב היטב לנושאי בטיחות ולאן הוא מסוגל להגיע - לא נראה שיש לך ספציפית משהו לעשות עם זה, וגם לא נראה שייגרם מכך נזק כלשהו.

אז כעת ככה הוא, תחייכו. תספקו תעסוקה מתאימה לכחותיו.

 

יבדקו, יתנו אבחנה, יציעו מן הסתם גם פעילות פיזית מתאימה.

ויכולה להימשך אפילו שנה....

 

מתוסכלת מזה שאני רוצה להיות שם בשבילו, לקדם אותו ולעזור לו להתמודד..אבל אין לי את הכלים

למשל, דרך הפיזיוטרפיסטית המחוזית של קופה"ח.

 

אפילו שווה ביקור פרטי, לצורך איבחון ראשוני.

 

ברור שאם לך כאמא נראה שיש כאן תופעה חריגה מובהקת, לא לחכות כ"כ הרבה זמן.

יוצאת איתו לגינה או לחברים?
אם כל היום סגורים בבית, יכול לגרום לזה
יש מצב שזה המצב?

גם במשפחתון הוא מפעיל כוח רב..

בגינה הוא יכול לגשת לילד ולגעת בו בצורה שלא נעימה ואולי מכאיבה לילד

אז צריך באמת להיות קרובים - וברגע שזה קורה, ממש ללא שמץ כעס לקחת את היד הצידה.

אולי לצאת איתו לטיולים יותר רציניים? משעמם להם וצפוף וקטן רק במשפחתון ובבית

לעומת זאת בפארקים גדולים שיש הרבה מקום ללכת, הם פורחים ונהנים, 

מנסיון

וכך הם מוציאים את המרץ על דברים טובים במקום על מכות

 

השאלה אם רלוונטי? אולי את מוציאה אותו לפארקים כבר?!

בהצלחה

 

 

הבן שלי בדיוק התיאור הזה ולא חשבתי לקחת אותו לאנשהו.
צחקתי שהוא לא בוכה מבדיקות דם כי הוא פשוט עסוק בדברים סביבו עד שהוא לא שם לב לזה.

למה זה בעיה?
אני רואה בו ילד אנרגטי קצת יותר.
הוא מציק כמו שאר הילדים.
גם חזר לי עם ביסים בזרועות מילד אחר. הוא עצמו לא נושך.
בן שנה ו8.

לי נשמע שיש לילד ויסות חושי נמוך.
אנחנו חיים על ידי החושים.
ויסות חושי גבוהה זה כאשר יש רגישות לכל מיני רעשים, בדים, תאורה וכו (תלוי על איזה חוש מדברים) ואז מנסים להוריד את העצומה כדי לא להגיע להצפה.
ויסות חושי נמוך הוא הפוך. כאשר יש חוסר רגישות ואז הילד נגרר להרגלים על מנת להרגיש חי וקיים.
זה מתחיל בגיל שנה כאשר הילד יוצר ישות משלו ומתחזק עד שמגבש ישות עצמית ומתייצב.
יש מלא דרכים לטיפול ועזרה במינון.

לא בטוחה שזה המקרה אע"פ שהתיאור נשמע די מדוייק.

אומנם התכוונת להגיב לפותחת אבל גם רלוונטי אלי

האופציה הקלה היא פרטי. אבל זה יקר. אם את מאיזור השומרון אז יש לי המון המלצות.
בעיקרון דרך הקופה ברגע שאת מבססת את הצורך מול עצמך אז נדבר היחיד שאת צריכה זה הפניה של רופא ילדים (אל תסכימי ללכת להתפתחות הילד! הם אלופים בביצוע 1000 אבחונים ו-0 מענה ואז את כבר לא יכולה לקבל מענה מהקופה).

אני ממליצה קודם לחקור את הנושא עוד מעט (לא בפראנואידיות.. קל להישאב לשם) יותר כידע ומיקוד. יש המון ספרים בנושא. תתחילי לקרוא ולנסות להגיע לבד לסוג של דרך מה נכון בעיניך ואז כבר כל ההמשך יותר קל

המטרה שלכם היא לעזור לו למנן את הנושא.
זה יעזור לו מול עצמו ולכם בהתנהלות מולו אבל תזכרו שבאופן חלקי זה תמיד יהיה.
חלק מהעבודה היא מול עצמנו. לשחרר ציפיות ולקבל אותו כמו שהוא.

זה חשוב כי זה לא משהו פגום. אין לנו יכולת לתקן אותו רק לעזור לווסת.
בלי התובנה הזאת זה מעגל מאוד מתסכל

מאד מאד אוהבים אותו איך שהוא ושמחים בו בדיוק ככה.🤭
אבל זו תזכורת והארה חשובה תודה.

הוא בן שנה, כל מה שתארת זה יותר מנורמלי לגילו.
למה צריך טיפול בכלל? במה יש לך לקדם אותו?
או שלא הבנתי את הסיטואציה.
ממש לא מאבחנים היפראקטיביות בגיל כזה. ממש נורמחי מה שתארת על ההתנהגות שלו.
ואני הכי בעד לטפל כשיש באמת בעיה. אבל בגיל שנה , לא רואה משהו בעיתי בתאור שלך

זה לא חריג בעינייך?

כי נגיד הבן שלי לא בוכה.
לא מניד עפיף.

אולי, אם את רוצה להחות בטוחה תתיעצי עם מרפאה בעיסוק, לגבי הנושא של תחושה. אני לא מומחית בעניין הזה. ולא יודעת אם זה חריג או לא. אבל שאר הדברים שהיא כתבה לא נראים לי חריגים לגיל שנה, ולגבי זה, פשוט לא יודעת.
אבל הוא רק בן שנה, ולומר שהוא היפראקטיבי, זה מרחיק לכת. אני יודעת בוודאות שלא מאבחנים בגיל כזה. והנושא של בכי בחיסון, שוה בדיקה, אבל בלי לחץ.

אלא פשוט לתאר אותו.
🙂
היפראקטיבי זה תיאור לילד ששובב מעבר לנורמה😅
גם שלי אנרגטי ושובב מעבר למה שאני רואה בסביבה. ואמיץ בצורה חריגה לגילו (קופץ נגיד מגובה של 2 מדרגות בלי למצמץ. והילד בן שנה ו8 בסה"כ).
לא חשבתי שזו בעיה. ואפילו צחקנו על הבדיקות דם.
(חשבתי בהתחלה שזה חד פעמי שהוא לא בוכה. אבל עשינו לו עוד בדיקה לאחרונה ושוב הוא לא בכה)
וכשזה מצטרף זה ועוד זה זה גורם לסימן שאלה.

אני אישית לא חשבתי שאולי יש לילד שלי משהו. כן העירו לי בסביבה שכנראה יש לו בעיה של ויסות חושי. וכשהיא הציפה את זה בשאלה זה גרם לי להרהר🤔

אמרה לי פעם האחות שילדים שבוכים בבדיקת דם זה בגלל שהאמא לחוצה. אם האמא רגועה אז גם הילד רגוע. מניסיון עם כמה ילדים שלי.

הבת שלי בוכה למרות שאני סופר רגועה
בטח שהיא בוכה, זה כואב

כנראה שזה מה שאת משדרת לה.
מבחינתי בדיקת דם זה משהו ממש לא נורא. לא יותר גרוע מלגזור ציפורניים, להסתרק... ואם זה מה שמשדרים להם אז ככה הם מתנהגים.
כמובן שיכולות להיות סיבות נוספות-אחות לא עדינה מספיק או לא נעימה, אבל הדקירה עצמה לא נוראית ברמות שצריך לצרוח.
אני מדברת על קטנטנים (נניח בגיל שנה) שלא מבינים את עצם הרעיון. בגיל יותר גדול הם מפחדים מהפרוצדורה, אז כן יותר בוכים ולחוצים.

אני חושבת שזה לא נורא, אבל כואב זה בטוח. גם בדיקת דם בשבילי זה כואב אבל לא נורא

לא בכה בכלל בבדיקות דם מגיל חודשיים.
( עד היום הוא די מחבב בדיקות דם)
היה שובב אבל עד כמה שזכור לי לא קיצוני כמו שכתבת..
היום אין לא שום בעיית תחושה והוא ילד סופר רגוע ( אנרגטי כשזה רלוונטי)

לק"י

עשיתי לקטנה ספירת דם מהאצבע לא מזמן, והיא בכלל לא בכתה, אלא הסתכלה בעניין לראות מה עושים לה.
מסתבר שיש כאלה...

מחט וממלאים מבחנות.
הוא כבר עבר 2 כאלה. ללא ציוץ.
כמובן גם ספירת דם בלי בכי.

לקפוץ ממשחק למשחק זה לגמרי הגיל.
בגיל הזה נותנים משחק וזהו- אחרת הם "מאבדים את זה".....
מקסימום בחירה בין 2 משחקים.
בכלל צריך לא לגרות אותם מידי...

לגבי משיכת שיער/ צביטות/ מכות זה גם תואם גיל.
לוקחים הצידה ואומרים שאסור.
אסור וזהן- מילה אחת.
צריך שהמסר יובן שזה אסור בלי יותר מידי משפטים ומילים.

בגיל הזה למדתי שחשוב לא לגרות אותם יותר מידי...
לדעתי זו גם הבעיה של לתת מסך בגיל הזה.....

נשמע מתוק.
לגבי תחושת כאב אין לי מושג
שלי צרחה כל פעם🙈

שגורם לקצת כהות בתחושת הכאב. שכנראה שתידרש לו עבודה עם מרפאה בעיסוק על הויסות התחושתי, חזק חלש וכו. שמעתי על זה מחברה שלי שחוותה דבר דומה עם הבן שלה.
יקרה ! תלכי תעזרי ותעשי כל מה שירגיע אותך קודם כל. אבל בסוף בעיניי הכי הכי חשוב זה לא לעשות עניין מזה. לדעת שזה האופי שלו ואיתו הוא יתפתח להיות מי שהוא ! מי אנחנו שנקבע ליציר כפיו של הקדוש ברוך הוא איך הוא צריך להיות ולהתנהג ? כמובן שאם יש איזשהו קושי נקודתי צריך לפתור אותו ולעזור, כגון הכאות או חוסר שקט מתמשך, אבל זה האופי שלו ואיתו הוא יעבוד את השם הכי טוב ויוציא מן הכח אל הפועל את מי שהוא נולד להיות !
אז קודם כל הכי בנחת בעולם.
והייתי מציעה לך כשאת נכנסת לכל המערכת הזו של האבחונים והבדיקות והמדדים - לזכור שאת מכירה את הבן שלך יותר טוב מכל הרופאים והמומחים. ותאמיני בו. תראי לו כמה את רואה בו את הכוחות הטובים, כמה שאת אוהבת אותו ומעריכה אותו. ובעזרת השם תנתבי את הכוחות שבו ליצירה ולבנייה. אל תתני למומחים לחרוץ גורלות. השדר שלך לילד שלך הוא בעל השפעה פי כמה כמה יותר עוצמתית. אז תאזיני בקשב, תתייעצי ותשמעי המלצות, אבל תסמכי על עצמך ועל ריבונו של עולם יותר מהכל.
כבר מאוחר, הייתי רוצה לכתוב לך יותר גם מנסיוני האישי. אם מעניין אותך לשמוע עוד כתבי לי בפרטי. בהצלחה יקרה לילה טוב!

הבן שלי גם היה כזה, ממש מה שאת מתארת! היום הוא כמעט בן שנתיים, עדיין מאד פעיל אבל הרבה יותר רגוע, מצליח קצת להתרכז יותר במשחקים ואפילו התחיל להעסיק קצת את עצמו לבד! (שזה משהו שעד עכשיו בכלל לא היה!)
ככה שזה מצויין לבדוק ולנסות טיפול אבל מציעה לא להבהל אלא לחכות ולראות מה קורה כשהוא גדל..
בסוף הוא עוד בגיל מאד מאד צעיר והמון דברים יכולים להשתנות לבד!
ובינתיים- אנחנו פשוט היינו איתו כל היום בחוץ.. (ועדיין מבלים איתו הרבה בחוץ)- גני שעשועים וכאלה.. מאד מרגיע ועושה טוב, להיות איתו הרבה בבית גורם לבכי ותסכול מיותרים וחבל..

האם יש מצב שבגלל קושי נשימתי הוא מקבל סטרואידים כלשהם באופן קבוע או כמעט קבוע?
(משאף או אינהלציה).

רצוי מישהי שמתמחה בתחום הויסות החושי

אז אשתף אותך שבני היקר גם היה ככה בגלל חוסר וויסות של התחושה. אנחנו עכשיו בטיפול של ריפוי בעיסוק.
את מתארת ילד שקופץ ממשחק למשחק. כך הבן שלי היה ועדיין.. אני עשיתי איתו הרבה טעות ומבכה על זה כי יש השלכות. אני יודעת שזה מתיש ומתסכל. עצה שלי מנסיוני, מסגרת עושה לילדים כאלה ממש ממש טוב. כי כל הזמן יש משהו שמתחלף בלו"ז. תפילה, זמן משחק, סיפור,חצר,יצירה,אוכל . ילדים כאלה רגועים במסגרת כי יודעים מה הולך להיות. דבר שני כמה שנשמע מצחיק במון המון אהבה ותשומת לב. ים עושה לילדים כאלה מאוד טוב. שבי איתו על החוף. קחי את הידיים שלו שיחוש את החול עם המים. ילד כזה צריך הרבה פעילות כמו פארק, ליסוע על הבימבה מהר, לקפוץ בטרמפולינה, שימי לו מוזיקה לקפיצה חופשית וריצה בבית. בגיל שנתיים וחצי הבן שלי נרגע קצת.
במקרה אצלי הוא גם מאוד מאוד רגיש עם חוסר תאבון משווע. אני עדיין בהתמודדות יומיומית ללמוד על הרגישות והחוסר תאבון שלו. מקוה שמה שכן אני יודעת יצליח לעזור לך. בהצלחה.

ועוד תשלום לועד גן. תלוי כמה שמחליטים.
בדרך כלל סביב 100-150

יוצא בערך 50 ש''ח לחודש

לילד בן שנתיים?
בהנחה שאין לנו הנחה?

יש טבלאות באינטרנט לדעתי.
שכר לימוד מלא על תינוק אצלנו זה 3300.
אז מניחה שלפעוט זה 2000 פלוס פלוס.

בגני עירייה הפעילות מתקיימת עד 14, אחר כך זה כבר בתשלום נוסף אל מול מפעיל חיצוני.

הגן והמעון עד השעה 16

רק על הצהרון. (משהו כמו 1900 לשנה)

כמובן שיש ועד גן ורב גן וכו. אבל זה תשלום חד פעמי ולא מטורף.

על הגן לא שילמנו

דמי שכלול 350- תשלום חד פעמי

צהרון- 1000 לכל השנה (עשינו 10 תשלומים של 100 ש"ח)

 

זה מאוד זול.
הוא מסובסד?

אצלינו זה פי 2 מזה ךחודש.....

אצלנו הגנים בחינם
אבל יש דמי רישום (450 שח אאלט)
והגנים התורניים משלמים עוד תוספת לרב גן והדרכה לגננת..
אם יש צהרון אז יש עוד תוספת של 1000 שח ליוחא

במעון - באיזור שלנו אם זה תמ"ת באיזור ה2000 לחודש (תינוק קטן זה יותר)
אם זה מסגרת פרטית אז ניתן גם למצוא במחירים של 1400 בחודש.

תבררי מה אצלכם.

גן- זה לא הרבה נראה לי סביבות 500 בשנה.
במקומות עם מחיר מלא לצהרון גן זה ממש הכסף הקטן....

צהרון אצלינו של העיריה 950 לחודש בערך.
אבל, ברוב הגנים אין צהרונים אז שולחים לפרטי.
בפרטי התמחור משתנה. הכי נפוץ אצלינו זה בערך 660 עד 16:00 ו- 750 עד 17:00. חוץ מזה בימי החופש משלמים בנפרד בערך 100 ליום.

עוד דבר זה הקייטנות.
זה משתנה כל שנה גם לפי מה שהמדינה מסבסדת.

יום יום יחד עם בני גילו. מכירות כל ילד מכל הצדדים

מצד שני, יש גננות שיש להן נטיה להשאיר ילדים. מכירה אחת כזו
איך הגננת בכללי? איך תיפקדה מול הילד? היא גננת שנוטה הרבה להשאיר ילדים?

כיתה א' בבית ספר יסודי זה לא שנה א' בהנדסת מכונות בטכניון.

הרמה הלימודית מ-א-ו-ד נמוכה, היא מיועדת להכניס את הילדים לעולם של בית הספר, להקנות להם הרגלי למידה וכו', ובזה היא טובה.
יש ילדים שיכולים תוך חודש לסיים את החומר של כל השנה (ולעומתם כמובן יהיו ילדים שיתקשו).

תנאי הקבלה - דופק. כלומר זה לא מקום שיש בו רק ילדים סופר מצטיינים, רגועים, בוגרים, שכבר יכולים לשבת שעתיים ברצף על הכסא. להפך, רוב הילדים אינם כאלה בשלב הזה.
יש בכתה א' ילדים בכל כך הרבה רמות, ואם תהיה מורה טובה - היא תדע למשוך את כל הכיתה קדימה, כולל הילדים שיותר קשה להם.

מבחינה חברתית, אם טוב לו היום בחברת הילדים האחרים בגן - למה שזה ישתנה אם הוא יעלה איתם ביחד למוסד חדש?

לדעתי חבל לאכזב את הילד ולגרום לו לאבד את כל החברים שלו, ולהיות כל היום עם ילדים צעירים יותר.
אם בית הספר יהיה לו קשה מדי (למרות שכאמור ממילא יש שם ילדים בכל כך הרבה רמות והמערכת בנויה לזה), אפשר תמיד להוסיף תמיכה הורית או ליווי יותר מקצועי.

בסוף כולם עוברים את זה, פלוס מינוס תוך 12 שנים


הבהרה:
אני כמובן לא מכיר את הילד שלך, ויכול להיות שכתבתי דברים לא רלוונטיים בעליל. אבל לדעתי *הלא מקצועית*, מתוך הניסיון *שלי בלבד*, מה שכתבתי כאן נכון ברוב המקרים.

בנוסף- כיתה ב' היא כיתה שלא עושים בה יותר מידי אז תמיד אפשר להשלים ב-ב'.

בממ"ד (לא ת"ת) הרמה לדעתי נמוכה יחסית ליכולות של הילד הממוצע.
גם היום לעומת העבר כמעט ואין עליהם אחריות.
היום הכל מגיע להורים בווצאפ- אף ילד לא ננזף כי הוא שכח משהו אלא ההורים מקבלים הודעה שהם צריכים להכניס לילד מה שחסר.
הלימוד די איטי.

במיוחד שכתבת שיש שיפור הייתי נוטה לעלות.

גם היום הלמידה חוויתית מאד.

יש לי עולה ל-ה' תחילת- אמצע שנתון. אני כל הזמן מרגישה שהוא לא מאותגר. גן חובה היה מיותר.
מבחינה חברתית בגילאים גדולים יותר השנה הזו פחות משמעותית..
לעומתו עולה ל-ג' סוף שנתון. רץאחרי החוויה עם בכור לא התלבטתי בכלל. אני אני ממש שמחה. אני מרגישה שאצלה הכל בזמן. ועוד אצלה היתה קורונה מאמצע א'.....
עדיין אצלה הכל יותר התאים לה. לא קשה- שובר ולא הכל קליל.
בעקבותיה גם השלישי שקטן בשנתון הוכנס לגן עיריה לפני גיל 3 השנה ואני ממש מרגישה שאצל שניהם הכל בזמן. אצל הגדול הכל כל הזמן מרוח....
הוא די מנסה לאתגר את עצמו ומתעניין מעצמו בחומר ברמה גבוהה יותר.
חברתית הנה הזו לדעתי כבר פחות משמעותית ככל שעולים בגיל.

זה לא רק ברמה הלימודית- זה גם הדרישות לריכוז ובעיקר הציפיה לאחריות.....
הציפיה לאחריות מהם לדעתי לא כ"כ שונה מהגן... אין הבדל גדול ....
היום הציפיה שההורים יסדרו את התיק בכיתה א', הם האחראים שהילד יכין ש.ב וכד'....
אני הרגשתי שרמת האחריות המצופית מהם עלתה רק שהבכור עלה לכיתה ג' אבל היתה לו מורה חרדית מבוגרת- יותר עניין של מנטליות....
בא'-ב' היום אין ממש ציפיות לאחריות מהילדים משמעותית יותר מהגן.
הציפיות מבחינת אחריות הן יותר מבחינת ההתנהגות ויחס לילדי הכיתה- לא שונה מהותית מגן.
גם מבחינת ריכוז- לפחות אצלינו אין דישות הרבהניותר גבוהות מגן בהבדל ניכר.
בשיעורי חשבון ועברית הרבה פעמים זמן ההקניה קצר וחוזר על עצמו ואח"כ עבודה אישית בכיתה שדורשת יחסית פחות ריכוז. גם בגן יש מפגש בבקר ובצהריים ויש יצירות אישיות באמצע.
כל השיעורים המקצועיים בכיתה א' (לא של המחנכת) הם לגמרי ברמת גן....

ההבדל המשעותי הוא יותר בדרישות להתנהלות עם הספרים,מקלמר וכד'..
גם לזה יש שנה שלמה ....

אני הרגשתי עם הילדים שלי ב-א' כמו גן +.
אצל הבכור רק ב-ג' ממש התחלתי להרגיש שהוא ממש בביה"ס ולא רק חיצונית.

אני לא רואה את ההבדל רק מבחינת רמה לימודית ודרישות. יש את הפן הרגשי שהוא מאוד חשוב ואם לא עברת את זה עם ילד לא בשל, אולי לא הבנת את ההבדל.

בנוסף - לא הבנתי למה את ממעיטה באחריות של ילד בכיתה א'. מבחינתי ילד בשל הוא כן ילד שיודע להתמודד עם ארגון התיק והוא כן אמור לדעת קצת לעבוד לבד. ברור שבהתחלה הוא יקבל עזרה, אבל במהלך השנה הוא אמור לעבור תהליך שבסופו הוא יידע לעבוד לבד.
אני חושבת שאם בביה"ס שלכם זה לא ככה אז יש משהו בעייתי בהתנהלות.

אני חושבת שעכשיו הדרישות נמוכות משמעותית.
לא מצפים מהילדים לארגן תיק לבד, לא מצפים מהם לזכור את ש.ב שלהם, לא מצפים מהם להודיע הודעות להורים וכד'....

אני הרגשתי שבעצם ההבדל מהגן לביה"ס הוא ההתנהלות בכיתה בהוצאה והכנסה של ציוד.
זהו בערך....
וגם זה לא נדרש בתחילת א' אלא במהלך השנה.
יש להם המון זמן לרכוש את המיומנות הזו...
וגם בתחילת שנה הרבה זמן מושקע בנתינת כלים והתארגנות.
בכלל הכל איטי מאד יחסית.
אמא שלי היתה מורה של א' מסוף שנות ה-70 במשך 30 שנה.....
היא ספרה לי שבעבר (עוד לפני שאני הייתי ב-א') לימדו קריאה עד חנוכה!!!
היום הכל מרוח......
לילדים שלי (2 בתי ספר שונים) היה הרבה יותר פעילויות חוויתיות מאשר "שיעורים".
אני הרגשתי שהם סוג של המשיכו את הגן רק עם ילקוט.
כמו בגן- כל יום ורבע היתה פעילות אחרת וצריך לדאוג למשהו....
מבחינת התמודדדויות חברתיות לא ראיתי הבדל בין גן לכיתה א'.
האמת שעברית זה המקצוע היחיד שממש הצריך מיומנויות ועוד היה דורש.
שאר המקצועות חוץ מחשבון יכלו להיות מוערים בגן כמעט אותו דבר. בגלל שהם לא קוראים כל השנה אז השיעור יותר דומה למפגש בגן.
חשבון זה באמצע- הרבה הרבה פחות דורשני מעברית. הילדים יודעים את רוב החומר שנלמד במהלך השנה (חיבור וחיסור עד 10) אבל לעומת שאר המקצועות כן יש עבודה יותר מסודרת עם ספר וחוברת עבודה.

אני לא אומרת לעלות כל ילד אוטומטית אבל רק ציינתי שלדעתי כיתה א' בממ"ד רגיל הדרישות הן מתחת לממוצע. כך שאם מדובר בילד ממוצע עם קשיים קלים לדעתי כדאי לעלות.
ובאמת אחד הסיבות לכך היא שיש אח"כ את כיתה ב' שזו כיתת שנטי לגמרי....
זה לא שלא עושים כלום אבל הכל איטי יחסית.

לגבי האחריות- שאני הייתי ב-א' אני רעדתי מפחד שאני אשכח איזה משהו לביה"ס.....
היום אם ילד לא מביא ציוד וש.ב ההורים מקבלים הודעה לווצאפ שהם מתבקשים להכין עם הילד ש.ב ולהכניס לו מספריים/ לחדד לו את העפרונות וכד'....
הילד לא ננזף בכלל- אין ציפיה שזה יהיה באחריותו.
גם לא מצפים ממנו לדעת מה הש.ב- מקבלים כל יום דף ביומן או הודעת ווצאפ עם ש.ב.
אצלינו המורה בקשה גם שנכין עם הילד את התיק לכיתה כל יום ולא ניתן לו להכין לבד.
הרבה פעמים הילדים שלי בכלל לא ידעו מה יש להם בתיק. אני קיבלתי הודעת ווצאפ להכניס למחר דברים מסויימים בשעה שהם כבר ישנו....
אגב אלו 2 בתי ספר שונים.
הבנתי שההתנהלות אצלינו לא חריגה...
זו הנורמה היום.
ת"ת זה עולם אחר.....
ועוד אצלינו יחסית הילדים מגיעים מרמה סוציו אקונומית לא נמוכה בכלל....

דיברתי על זה עם חברה גננת גם בממ"ד וגם במוכש"ר והיא אמרה שבאמת יש פערים. בממ"ד הדרישה אחידה וצריך להתאים אותה גם לאוכלוסיות חלשות ולכן היא נמוכה.

ההעניין הוא שמורידים אחריות מהילד מבחינה רגשית הוא פחות צריך להיות מוכן.
מבחינה חברתית שבה התחום הרגשי הכי משמעותי לדעתי במילא ההבדל לא משמעותי....

מורים היום מודעים מאוד לכל המורכבויות של מעבר לכיתה א', הוא בעצמו רוצה לעלות.
האם הוא יודע לפנות לגננת כשהוא צריך משהו? האם יודע לשבת 40 דקות? אם כן אז אין ממה לחשוש
מבחינה לימודית אם אתם שולחים לממ''ד רגיל אז לומדים שם קריאה וכתיבה מההתחלה, לאט וביסודיות, אין ממה לחשוש.

אם הגננת אומרת שהוא לא מתאים רגשית לעלות אז אל תעלי אותו!
אני ממליצה להתקשר למחנכת של א של שנה הבאה לברר מהן המיומנויות שהילד צריך ולראות אם הבן שלך עונה על הדברים..
להעלות ילד שלט מוכן רגשית באמת יכול לעשות לו עוול ולגרום לו תסכול רב בבית הספר שמתמשך לאורך שנים

עם הגדולה היינו באותו מצב שאת מתארת ממש אחד לאחד..
עשינו איבחון ואמרו לנו שהיא יכולה לעלות אבל אם נשאיר זה יתן לה נקןדת פתיחה טובה יותר והיא תצטיין.
היא סיימה י"ב עכשיו בהצטיינות!
לעומת זה יש לי אחות שהעלו מוקדם ואמא שלי אכלה את עצמה שנים בגלל זה.
אני מבינה את הקושי הרגשי בגלל שזה בכור גם אצלי זה קצת היה קשה אבל אני ממש שמחה שזה מה שהחלטתי

עוד שנה בגן זה טוב מאד.
 

אינני יודעת אם זה בי"ס ממלכתי או ת"ת.
בכל אופן הדרישות בת"ת הרבה יותר גבוהות מביה'ס הרגיל.

 

וחוצמזה, בתור מורה לכיתה ד',
אני רואה תלמידים שהגיעו לא בשלים מספיק לכיתה א' ואיך הם גוררים את זה  ש נ י ם ...
משנה אחת לא תפסידי- רק תרויחי יותר!
הילד שלך רק עכשיו התחיל להיות עצמאי, לעשות דברים לבד, להפתח ולהתעניין בכל מיני נושאים.
אם הוא ישאר עוד שנה בגן, תרויחי ילד בעל בטחון עצמי, שיגיע לביה'ס במוכנות אמיתית.

הבגרות וההתבגרות לא יברחו לו. הם ימתינו והוא יחווה אותם בצורה שלימה יותר בלי תסכולים.

 

ודבר אחרון
אני נשארתי בגן - ורק הרווחתי מזה! 

 

ב"הצלחה!!

אצלנו בבית ספר היועצת פוגשת את הילדים שעולים לכיתה א,
אולי אפשר גם אצלכם שתכיר אותו ותגיד את דעתה האם הוא בשל לעלות וגם איך להכין אותו רגשית.
מה שמשעשע שביקשת שיעודדו אותך, ובמקום זה כולם הביעו דעתם האם לעלות או לא....
יש ילדים מהגן שעולים איתו לכיתה א? כי הכנה לכיתה א תהיה להיפגש איתם בחופש בגן שעשועים ולהעמיק את הקשר לפני המעבר.
וחוץ מחומר לימודי (אנגלית זה לא לפני כיתה ב-ג), כדאי גם לראות איך מגיב לאכזבה, האם יודע להתמודד עם קושי בעצמו (לשאול את הגננת...). אישית פחות מבינה בזה וכדאי להתעניין אצל היועצת, מורה, גננת... אני קצת יותר מבינה בבחינה מוטורית: קופץ על רגל אחת, הולך עקב לבהונות, תופס כדור, מוסר לרחוק, גם כדור קטן, בועט למטרה מכדרר, רץ, מטפס בבטחון במתקנים מגניבים. מארגן את הסביבה שלו, מביא מה שצריך לשולחן לקראת משחק, ועוד ועוד ההתפתחות המוטורית היא גם מדד לבשלות. וחשובה על מנת לאפשר משחק חברתי.

מהניסיון שלי מאוד עדיף להשאיר במצב כזה.
אני לא רואה שום קשר לרמה לימודית. אצלי היו ברמה לימודית גבוהה (יכולה לפרט בפרטי).
אני חושבת שהכי חשוב להסתכל מבחינה רגשית האם הילד באמת בשל ואם יש ספק מבחינת גבולות ומבחינת היכולת לשבת ולהתרכז ולקחת אחריות לימודית וגם להכיל מצבים מורכבים - הייתי משאירה.
עדיף להצטער שהשארת מאשר להצטער שהקפצת. רוב רובן של האמהות מצטערות שהעלו מוקדם מדי ולא להפך.
אם הגננת ממליצה להשאיר אז בטוח שכדאי. אצלי היא והפסיכולוגית היו בספק ונתנו לי להחליט ובדיעבד היה עדיף להשאיר.

הרבה פעמים הוא מגלה בכיתות הגבוהות שהוא באמת הסתדר אבל הוא לא למד מיומנויות למידה.
כי כשעולים ל-א' אחרי ש-4 שנים לומדים אותיות ומספרים ואח"כ לא-ב שיכולים ללמד אותך צליל שבועיים ו-ב' בכלל זו כיתת שנטי ...

אז איפשהוא מגיעים לשלב שהדברים מצחילים להיות קשים ונתקעים בלי מימנויות למידה כי לא רכשו אותם ב-א' כי היה קל מידי ודי "פספסו" את השנה.

את "עוזרת" לתיאוריה שלי.

אני טוענת שלהשאיר שנה בגן יכול לפגוע רק שלא רואים את זה ב-א' אלא כמה שנים אח"כ.
פתאום מגלים שבכיתה א' הילד לא רכש מיומנות למידה כי בשביל לרכוש אותם צריך אתגרים.
אי אפשר לרכוש מיומנות למידה שלומדים משהו שכבר הבנת ומיצית לפני שנה.

אצלינו בכיתה א' לדוגמא מתחילים עם הכרת המספרים. זה אחרי 3 שנים בגן שהם למדו את זה.....

אז ילד שזה הרמה שלו- זה בסדר תוך חודש+ יגיעו לשלב הבא וזה יתאים לו. ילד שכבר יודע חיבור וחיסור עד 10 (ויש הרבה כאלה) כמעט חצי מהשנה לא מאותגר. הוא יכול לרחף חופשי ולהצליח ואף אחד לא ישים לב שהוא ריחף.
ילד שיודע כבר מספרים עד 20 בכלל....

אגב, אני הייתי גדולה מאד בשנתון (אני מדברת על לפני דור......) ודי כל הזמן הרגשתי שאני כבר רוצה את השלב הבא אבל היתה סוג של תקרה שחסמה אותי.
בתיכון ההרגשה כבר היתה ממש חזקה.
כאילו כל הזמן הרגשתי שמנסים למשוך אותי למטה....

את הרגשת על עצמך את הפער ההפוך ולכן את משליכה על כולם. בדרך כלל המצב הפוך לגמרי ממה שאת חווית.
היום גם מאתגרים בהרבה מקומות ילדים שהם ברמה גבוהה ויש להם אפשרות למצות את היכולות שלהם גם אם הם ברמה גבוהה מהכיתה.

יש דברים שהתנסיתי בהם שאמרתי כבר שאני לא אפרט פה.
ואני חולקת עלייך לגבי מה שכתבת בהתחלה.

אני גם קטנה בשנתון, הורי סיפרו לי כי הגננת של גן חובה המליצה להם להשאיר אותי עוד שנה בגן (גם בקטע חברתי וגם לימודי) הורי החליטו שלא לקבל את המלצת הגננת והעלו אותי, אמרו שכשעברתי לבית ספר היה שינוי משמעותי מבחינה חברתית (נפתחתי יותר והביישנות שהיתה בגן נעלמה עברתי למסגרת עם בנות אחרות מהבנות שלמדו איתי בגן) מבחינה לימודית אמרו שבכיתה א הייתי ממוצעת לא הלך קשה אבל גם לא מאד קל, בשנים אח"כ פרחתי לימודית, סיימתי לימודים לאורך כל השנים בהצטיינות.

היום שאני מסתכלת אני חושבת שהרמה הלימודית בבתי ספר (ממ"ד) בכיתות הנמוכות נמוכה, לומדים מאד לאט יחסית כך שגם אם יש קושי יש זמן לעבוד עליו. הילדים שלי היום בכיתות הנמוכות מאד משועממים בגלל קצת הלמידה האיטי (מוצאת פתרונות של חוברות העשרה וכיוב').

בין מי שבעד/ נגד לעלות ל-א' לבין סוג בית הספר שהולכים אליו.....

לא רק ממ"ד- ת"ת של המוכש"ר אלא סיווג פרטני יותר.

לדעתי שם ההבדל.

אנחנו עברנו דירה שהבן שלי היה בגן בין 2 מסלולים קצת שונים וראינו את ההבדל.
אני גם בדיוק דיברתי עם מישהי שגננת גם במוכש"ר חרד"ל וגם בממ"ד ובאמת יש פערים לא קטנים- בעיקר אצל הבנים.

יש הבדל מבחינה רגשית בין בנים לבנות.
כשמעלים ילד לא בשל מבחינה רגשית זה יוצר בעיות.


(זה לא אומר שאני חושבת שלהעלות בנות זה מצויין אבל ברור שיש הבדל).

אני מסכימה שבנות נוטות להיות בוגרות יותר ולכן ממליצים לעלות אבל אי אפשר להתעלם שכיתה א' במקום מסויים שונה לגמרי מכיתה א' במקום אחר.

אנחנו חווינו את זה עם הבן שלנו- עוד בגן.
הוא היה בגן במקום שמכווין לתתמ"ד ועברנו למקום עם ממ"ד סטנדרטי.
כבר בגן הדרישות היו שונות.
הוא בגן טרום- טרום חובה במקום הקודם נדרש ללמוד מה שנדרש בממ"ד רגיל בגן חובה.
אגב, גם בחשבון.
במקום הקודם לימדו מספרים ואותיות כבר שנה לפני גן עיריה (לא ציפו שידעו ממש אבל כן לימדו כל הזמן). בגיל 4.5- הוא כבר ידע לספור עד 10 ולזהות כמויות.
בממ"ד בכיתה א' עוד חוזרים שוב על המספרים והתאמת ספרה לכמות.

הוא עבר באמצע טרום- טרום לממ"ד רגיל וכמעט עמד בדרישות לכיתה א' בממ"ד רגיל....

אבל במקום הקודם, כשהיה בגן הוא לא היה חריג כ"כ.....
אולי ילד ממוצע החה מגיע למקום שלו בגיל 5....
עדיין יש עוד שנה וחצי לכיתה א'....

הבן שלי ידע כבר בגן 3 לקרוא ולכתוב מעצמו.
בגן 4 קרא שוטף ספרים ברמה גבוהה והתחיל לכתוב סיפורים. הוא מוכשר בצורה יוצאת דופן בכל תחום, כולל בתחומים חברתיים.
אצלנו יש רק ממ"ד. המליצו לי בכיתה א' להקפיץ לב' (הוא גם גדול בשכבה) ואני שמחה מאוד שלא עשיתי את זה. הוא מוכשר ב"ה אבל המורים יודעים לאתגר. פער רגשי אי אפשר לתקן.
היום הוא כבר בתיכון ואני עדיין שמחה שהוא לא קפץ כיתה ובטוחה שהיה חכם יותר להשאיר אותו.
יש לי גם מדד לילד שקטן בשכבה והעלנו אותו למרות זאת (חכם מאוד... פשוט אין קשר) וזה הבדל עצום.

אבל גם שהדרישות הלימודיות נמוכות גם הדרישות הרגשיות נמוכות- זה פחות אתגרים.

מבחינה חברתית, לדעתי ההבדל לא עצום. ההתמודגות לא שונה מהותית מגן- בטח בתקופת הקורונה שבמילא כל כיתה לעצמה אבל גם לפניכן.....

והכי חשוב- זו האחריות
מבחינה רגשית- זה ההבדל המרכזי.
היום לא מצפים מילד לא לסדר תיק, לא לזכור לעשות ש.ב, לא להגיע בזמן וכד'.....
די הורידו ממנו חלק גדול מהאחריות שלפני דור היתה על ילד בכיתה א'.
המעבר היום הרבה הרבה הרבה פחות חד מהגן.

אצל בנות הקטע של העלאה מוקדמת כנראה פחות משחק תפקיד. לא עשיתי מחקר, אבל זה מה שהתרשמתי מהניסיון שלי.
אולי כדאי לברר אם יש נשים בסביבתך שהקפיצו או השאירו ילד ולראות מה ההמלצות שלהן. כדאי שאלו יהיו בנים בכיתות הגבוהות כדי שיהיה מדד טוב.

לנסות לעצור את ההתפתחות המוקדמת
אם לא תעצרי את זה היא תקבל מחזור פחות משנה שנתיים.

למחוק את השאלה, קצת מפחידה....

זה היה הדבר הראשון שהתפתח אצלה.
אבל היא קיבלה מחזור קצת לפני גיל 12, שזה טיפה מוקדם אבל לגמרי נורמלי.
לא הייתי נכנסת ללחץ, כן אפשר לפנות לרופא לשאול.

ניתן לעכב התפתחות מינית מוקדמת הנחה שאכן תאובחן כזאת.

זה טוב שאת עירנית.