פורום הורות (עמוד 178)

נראה לי טבעי שילד מפחד מכל מיני דברים . אבל אם זה בפתאומיות  אז יכול להיות שיש משו ממש לאחרונה שמטריד אותו ...

 

תנסי לשאול את הגננת אם גם בגן זה קורה . אולי זה יעזור לך להבין ..

 

ואין לי מושג עדיין בגמילה .. אבל אולי הוא פוחד לפספס .. וכל גורם חיצוני (חושך,מזגן,רעש) מעצים לו את הפחד..

 

(נ.ב תבררי גם שמישו לא נגע בו. ) 

 

בהצלחה ..

הוא אכן פוחד לפספס ושומר ומתאפק.
וזה לא קשור לגן
אני משום מה מרגישה קשר ישיר לגמילה, ותוהה אם לדחות לעוד איזה חודש או שכבר לא ניתן יותר לדחות
אולי תחתוני גמילה?

מרגישה שהוא השתנה לי יותר עצבני כועס, בוכה ממש אם לא מרצים אותו

לא להזכיר לו, לא לקחת אותו לשירותים, לשדר שפספוס זה לא נורא

הרבה הורים יותר מדי נכנסים לתהליך הזה. מזכירים, מצפים, מוחאים כפיים. 

 

אני הייתי ממש לחוצה בהתחלה.(קצת איסטניסטית- שלא יפספסו על הספה/משחקים וכד')

לאט לאט נרגעתי והשתדלתי שלא יהיה אכפת לי. מפספסים, מחליפים וממשיכים. בלי לדבר על זה ובלי להתרגש.

קונים אותן לא מגולגלות.
הן טובות לעכבישים וכאלה, אבל כמובן שזה לא מונע לגמרי.
אני מנקה את הרצפה עם שואב אבק כל יומיים אז קצת יותר רגועה, אבל כמובן רואים מדי פעם איזה עכביש..

ואיתו שואבים.

זה לא בגלל העכבישים, זה בגלל שאני אוהבת שהרצפה נקיה אבל שונאת מטאטאים.

תמיד נראה לי שהם מפזרים את האבק לצדדים, משאירים המון  לכלוך בחריצים שבין המרצפות, ועוד יש את הערימה בסוף.. והמקום שמאחסנים אותם מלוכלך.

בקיצור, שואב אבק זה הרבה יותר אלגנטי..

 

נראה לי שכשיש כל מיני ערימות אבק זה מקום ליצורים להתחבא או לחפש אוכל.

אבל אני בכלל לא בטוחה שזה משנה לעכבישים..

יכול להיות שאתם צריכים הדברה בביוב של הבית\בניין

או שאולי בביובים של השכונה (שזה העיריה אמורה לעשות)

זה לא ריסוס שמפזרים סתם בבית.

 

נגד עכבישים לא נראה לי שיש הדברה. רק לסגור דלתות וחלונות. לטאטא פינות נידחות וכו'.

למישהו יש עצה מה לעשות??? זו בעיה לא פחות חמורה סובלים מאוד.

יש פתיונות מורעלים.

 

יש אפשרות להשתמש בצמחים המדיפים חומרים דוחי חרקים. למשל עלי דפנה.

 

וכמו שכבר אמרו פה מקקים מגיעים בעיקר דרך מערכת הביוב ניתן לרסס רק במנולים הקרובים לבית וגם אם לא תהיה הדברה מלאה ודאי תהיה הפחתה משמעותית בכמות.

והם באים בכמויות!!! זה אותו טיפול? יש מה לעשות עםזה בכלל? הנסיך בן 11 חודשים

זה גל ירוק שעזר לנו נגד נמלים

 

1. נמלים מתבלבלים מריח של קינמון. לשפוך מעט לאורך הנתיב שלהם ואז יעזבו את המקום.
2. אם את יודעת איפה הקן של הנמלים, לשפוך קמח תירס ליד. במשך כמה ימים הם יאגרו את הגרגרים בתוך הקן אבל מכיוון שאינם יכולים לעכל את הקמח כולם ימותו ויחוסל הקן. לוקח שבוע -שבועיים, תלוי בגודל הקן.
בדוק ומנוסה!

לגבי ג'וקים צריך למצוא את המקום בו הם נמצאים , אצלי למשל מצאתי לפני כמה שנים שהם ישבו מתחת לארונות במטבח בהמוניהם . מצאתי אבקה ללא ריח פתחתי את הפאנל ופיזרתי סגרתי אטמתי וכבר כמה שנים שקט .

לגבי נמלים , הנמלה היא חברתית היא מובילה אוכל לקן וכולם אוכלים בשנה שעברה פיזרתי חומר  שנקרא גרנולר תוך יומיים לא נראתה נמלה יותר כבר יותר משנה.

כמובן ששמים את זה רק במקום אחד או שניים איפה שהשיירות עוברות ואז לדאוג שהילד הזוחל לא יגיע לשם עד ששוטפים

אם הם נכנסות מהכניסה לבית אז פס לאורך של נוזל כלים מונע מהם להיכנס. לא אסטטי אבל עובד מניסיון

זו הדברה שאינה כימית אבל עם אפקטיביות זהה
זה עדיין לא אומר שזה טבעי לחלוטין כמובן...

כמה עיצות: לרסס על מסילות החלונות, הם בעיקר מגיעים משם. ובפתח הבית מבחוץ..
לערב את העירייה בריסוס הביובים
כשאתם יוצאים מהבית ליום/יומיים לרסס במקומות מועדים, להשאיר את המקום סגור

אין הרמטיות גמורה בתחום הזה

בהצלחה

יש כיום שיטות נקיות מועילות
לזבובים לשים מתקן קטן עם חורים ואבקה עם מים מלכודת זבובים...לא בבית אלה בחלון או מרפסת או חצר...זה נמכר בחנויות טמבור או כלי בית
ליתושים...קוטל יתושים גדול מקצועי של 40 w
לנמלים זו'קים...יש מזרק עם חומר ששמים בכמה נקודות בבית הנמלים והזו'קים לףוקחים למלכה וכול הקן מורעל

תכשיר מעולה! נקרא טופג'ל (יש עוד סוגים ושמות אבל אני ניסיתי אותו)
זה מזרק קטן עם חומר פיתיון לנמלים. שמים כמה טיפות לאורך הנתיב שלהם,הם לוקחים את זה לקן וזה משמיד את כל הקן!! ניסיתי בכמה מוקדים של נמלים בבית,תוך בערך שעה כולן נעלמו!!
לשמור שהילד לא יסתובב ויגע בזמן הזה וכשנעלמות לנקות את טיפות החומר שנשאר.

וגם סבון כלים מעולה משמיד אותם ברגע

קניצי בעבר לניקיון במטבח. היא ניקוי כמעט בלי רעלים. בנוסף גיליתי שאם אני מרסתת את הקיר בכניסה לבית, צמוד למזוזו., הנמלים פשוט לא מתקרבות לשבועיים. אין ריח חזק, ופרט לכייף לנקות בזה שייש, כיריים ומה שמתאים לך, ריח של הדרים.

הבעיה שכבר כמה חודשים אל מצאתי את החומר (כתום מעט שקוף). אשמח לשמוע איפה עדיין מוכרים אותו (בעבר קניתי בצ'יפר. או הם חזרו למכור..

 

גם עלי לבנדר אמורים לעזור.

בגיל הזה , וחשוב מאד שהוא ישתה . 

 

לא מיץ ענבים -כי זה גם משלשל . 

 

הכי טוב מים . 

 

וכמובן לשלול רוטה, שזו מחלה מגעילה , אצל רופא. 

 

רפואה שלמה!

תודה על תגובתך 

הוא יונק הנקה מלאה אך בשבוע האחרון התחלתי לשתות מיץ ענבים טבעי להגברת החלב(מאד מועיל) יש מצב שזה קשור לזה?

אם היו שינויים בתזונה כדאי לחזור לתזונה הקודמת כדי לשלול קשר..
בכל אופן יש עכשיו איזה וירוס נחמד של שילשולים, עבר גם אצלנו.. אמור לעבור תוך שבוע..

מאוד יכול להיות שהשפיע עליו

תחליפי לבירה, שקדים או משהו אחר שמגביר חלב

אם היו שינויים בתזונה כדאי לחזור לתזונה הקודמת כדי לשלול קשר..
בכל אופן יש עכשיו איזה וירוס נחמד של שילשולים, עבר גם אצלנו.. אמור לעבור תוך שבוע..

אני אמא לילדה אחת, כך שיש מנוסות ממני ...

 

מה שאני כן יודעת, זה שכשיש שילשול מרתיחים מים , שופכים אורז ומבשלים עד שהאורז רך , וזה עוזר נגד שילשול , אבל אולי הוא קטן מדי בשביל זה .

 

גם תה רגיל טוב, וגם בננה מעוכה. זה כן אפשרי בגיל הזה , ואם יש בננה טריה (נדמה לי שזו לא העונה) , ואם הוא מסכים לקחת כפית , או שתיים , מצויין.

 

מה שכן , חשוב מאד לשתות הרבה , בפרט בחום הזה. 

 

תרגישו טוב. 

שלשולים וגם חום

זה נגיף שהסימנים שלו , זה הקאות ושלשולים , שלא נדע .

 

אני מקווה שהילד בסדר. תעדכני אם אפשר . 

התינוק עדיין משלשל אך לא מקיא ובלי חום, רופאה שללה חשש לרוטה , מקווה שזה ווירוס כלשהו שיחלוף בעז"ה.

תודה על ההתעניינות ובשורות טובות

כנראה הוא מחלים

שלושה חודשים!@@
הכפלנו את כמות הבגדים שהיה כפולה בלאו הכי, השתגענו בריצות לרופא ולא ידענו ממה.
אחרי שלושה חודשים כשהתחיל אט אט להירגע רופא מחליף קשר את זה בקלות לחיסון.
זה היה סיוט מעייף, מצחיק אותי להיזכר בזה הים.

לבן שלי היה במשך חודש,

ובטיפת חלב טענו שזה כנראה בגלל שלא חיסנתי אותו ברוטה.

מסתבר שעם או בלי זה היינו הך..

שבאופן מצחיק, התסמינים של מי שמתחסן נגדה, הינם תסמינים של שפעת..

אם זה אחרי שבועיים מהחיסון יש מצב גדול שזה לא מהחיסון

והוא פשוט סובל משניים וכדאי להכניס את האצבע ולעבור לראות אולי באמת יוצאת שן ,

ולשים משהו שיקל עליו את הכאב במידת הצורך.

 

(אם כי ישנם תינוקות שלא רק מיציאת השן יכולים לסבול כך, אלא אפילו רק מההכנה של החניכיים לכך, וגם זה דורש טיפול בהתאם.)

את יכולה להסתכל באתר שלהם מפורט ולדבר איתם טלופנית הם יענו לך על הכל.

בגדול יש להם 4 רמות סינוו.

הסינון גם ביוט יוב כלומר ברמה 2 יש תכנים שיהיה ניתן לצפות ביוט יוב שברמה 3 לא.

גם באתרים דוגמא ווינט יש תכנים שברמה 2 תוכלי וברמה 3 זה יהיה בצבע לבן אותו תוכן.

יש להם אופציה שנגיד עד שעה מסוימת תעשי דרגה מסוימת ומשעה מסוימת דרגה אחרת.

יש אופציה שבשעות מסוימות לא תתירי גלישה נניח אם את לא רוצה שהילדים שלך יגלשו בשעות מסוימות.

יש להם אופציה של חסימה לגלוש דרך שכנים .

יש להם אופציה של הנטו שלי נניח אתרים מסוימים שאת רוצה לחסום או אתרים מסוימים להתיר וזאת רק לבעלי הסיסמא.

גם אם אין לך תשרות של הנטו שלי ואת חושבת שאתר מסוים הוא נקי ולא נמצא ברמה את יכולה לפנות אליהם והם בודקים את זה.

חוץ מיזה יש לך תסיסמא ואם בא לך לשנות משו את יכולה..

בזמנו אני בררתי ולא מצאתי שום חברה שעושה סינון בתוך אתרים או אתר כן או אתר לא יתכן שמאז השתנו...

תסתכלי באתר שלהם אולי יש עוד דברים שאני לא זוכרת או יודעת..

בהצלחה!

גם ברמה הגבוהה (לא "הרמטית", שזה משהו אחר).

 

אבל הרמה הזו, חוסמת שם חלק מהדברים, כולל דברים שהם בסדר, אבל יש משהו נלווה (פרסומת או כד', או אפילו תמונות באותו עמוד שמופיעה בו חלונית הסרט, שלא מתאימות) לא מתאים.

 

אבל צריך לתת אמון בחסימה שלהם, ולא להוריד סתם רמה, לגבי יוטיוב.

 

ואפשר להוסיף אתרים שאת רוצה לחסום, לרשימה אישית.

אם הנייד לא מסונן?

 

ואין אפשרות שתהיה חסימה על הנייד.

בעבר היו תלונות על השירות שלהם.

האם אתם כלקוחות רימון מרוצים מהשירות?

 

ממש תודה!!

אין טענות.

 

עונים טוב, אדיב, מקצועי. ממה שנתקלתי.

 

[לגבי "אם יש טעם" כשאין בנייד. לדעתי, כל מה שאפשר לחסום, יש טעם. בתקוה שמה שלא הכרחי לגלוש בנייד, יגלשו בזה. אנשים עם בחירה. אבל לא ברור למה אי אפשר גם בנייד. יש כעת תוכנה גם לזה. וחבל שלא]

 

 

פעם אכן היתה בעיה.

 

נדמה לי שעם הזמן השתפר.

 

תשאלי כאלה שנזקקו לכך לאחרונה.

ותאמיני לא מכירה חצי אדם שעובד שם ..

אני נדהמת כל פעם מהאדיבות שלהם של הנציגים ותמיד ניסו לעזור ככל שאפשר וגם מעבר לזה .

חסימה זה הדבר הכי טוב שיכול להיות גם בשביל הנפש שלך והעינים שלך.

חוץ מיזה יש להם גם סינון לנייד.

השאלה היא כמה אחוז לבן וכמה שחור?

אם את מתכוונת לאיור בקווים שחורים על בגד לבן - לא יקרה כלום לבגד ולכבסים האחרים אם תשימי רגיל עם כביסה לבנה.

אם זה יותר מקווים עדינים (או יותר ניכרים) של שחור על לבן - יותר בעיה .

וגם אז, תלוי מה המרקם של ההדפס ושל הבגד הלבן - יש צבעים מאוד עמידים שלא ירדו בכביסה ולא ישפיעו, ויש שיצבעו את הכביסה כולה.

 

 

רוב הסיכויים שלא יירד צבע. טריקו בדרך כלל זה סבבה.

תוכלי לראות בכביסה ביד אם יורד צבע, ותתחילי עם אבקת "טקסיל" לכביסה ביד ומים קרים.

את יכולה לכבס ככה כמה פעמים, ואחרי שאת רואה שלא יורד כלום לעבור למים חמים, ובהמשך כביסה רגילה עם הכביסה הבהירה כמובן..

 

יש לי כל מיני פיז'מות ורודות כהות או אפורות שאני מכבסת עם הכביסה הבהירה קבוע.

אם החום הוא עד 40 מעלות וזה בגד שעבר כבר הרבה כביסות, הוא כבר לא מוריד כלום.

כמובן, לבדוק בכביסה ביד או לבד לפני שמחרבים מכונה מלאה חולצות לבנות..

 

בגדים אדומים הם הבעיה האמיתית.

לא הולכים עם שום דבר חוץ מאדום וורוד פוקסיה, לעד ולנצח.

ולהבא, נראה לי שאני באמת אמנע מלקנות כאלו שמלות. עכשיו לא היתה לי כ"כ ברירה אני ואחיות שלי קנינו תואם לכל הבנות לאירוע משפחתי, וזה הדוגמה היחידה שהיתה תואם בכל המידות

להשרות בחומץ לפני הכביסה הראשונה, או לכבס בפעם הראשונה לבד עם תוכנית השריה עם חומץ.
באופן כללי, אני שמה בגדים בסגנון ביחד בתור מכונה בהירה, מוסיפה חומץ כי אומרים שזה שומר על הצבעים של הבגדים.

אם יש כזה פער בין התפקוד שלה בבית לתפקוד אצל המטפלת, סימן שהמקום לא מתאים לה.

אולי ככה היא שומרת על עצמה מפני חברים מתוקים שזוחלים לידה על הריצפה.

מה שבטוח זו תינוקת מאוד חכמה  - יודעת מה טוב לה ויוזמת להיטיב לעצמה.

אם כן תוציאי אותה, אם לא (רוב הסיכויים) תשאירי

לדעתי זה לא כזה נורא, בסה"כ בעגלה יש יותר תחושת ביטחון

כמה זמן היא כבר שם? אולי זה עניין ששל זמן

המטפלת מקסימה.

מההתחלה היה לבת שלי בעיה אצל המטפלת כשילד היה מתקרב אליה כשהיא על הרצפה (בעיה שאין עם האחים שלה).

אני מפחדת להניח לה בגלל שיש לי טראומות מהבן שלי שהיה שנה וחצי בפיזיוטרפיה. השאלה היא אם יש משהו לעשות?

תהיה לה "פרטיות" וצעצועים לידה, היא תשחק?

תהיה אותה אצל כל מטפלת,
אולי להעביר למטפחת עם קבוצה קטנה יותר או עם גילאים יותר קטנים שפחות פעילים בהם.
נראה לי חבל שהיא רק בעגלה, זחילה חשובה מאוד בגילה, התהפכויות ובחינת חפצים.

ממש חשוב שתהיה בריצפה או לפחות בלול בגיל כזה ולכן במשפחתון תקני אסור שיהיו בכלל עגלות והתפקיד של המטפלת זה להרגיל אותה לאט לאט ועם הרבה שמירה וקירבה פיזית למרחב 

ניראה לי שאם המטפלת באמת טובה היא תקבל את זה ברגע שההורים מבינים את החשיבות               בהצלחה

היא לא יכולה להרשות לעצמה להיות צמודה לאחד, גם אם היא מצויינת.
הילדים בגיל שזוחלים וזקוקים להשגחה צמודה.
הייתי מעבירה לקבוצה קטנה יותר אם מתאפשר.

קצת מלחיץ.

הייתי עוקבת לראות איך היא בכלל בחברת ילדים- אם זה ספציפי לבית המטפלת או שבכלל קשה לה בקשר עם אחרים. איך היא עם האחים שסביבה? 

 

אם זה בזמן האחרון מניסיון כמטפלת זה לגיטימי בהתחלה היא בוחנת את הסביבה, המקום הילדים, עדין לא מרגישה ביטחון להסתובב במקום שהיא לא מכירה עדין.
העגלה זה המקום הבטוח המוכר והמוגן שלה.

אם היא מתחילת השנה שם. הייתי מבררת עם המטפלת, שואלת לגבי ההתנהלות, איך שאר הילדים. יכול להיות שיש ילד שמציק לה והיא מרגישה יותר בטוחה בעגלה

האם כל הילדים באותו גיל?
האם כולם זוחלים או שיש גם כאלה שהולכים?
זה מאוד משמעותי. אם יש ילדים שהולכים, זה באמת יכול להלחיץ אותה ובעגלה היא מרגישה בגובה ובטוחה.

שגם להעביר מטפלת יכול ליצור בעיות וקשיי הסתגלות..

אם היא התרגלה למטפלת ובסה"כ טוב לה, חוץ מזה שהיא לא על הרצפה, הייתי משאירה.
לי חשוב שהעיקר שהילד רגוע ולא בוכה אצל מטפלת. אם לא טוב לה ברצפה לא נורא. אמרת שבבית היא זוחלת המון(הבית הוא הביטחון שלה)
אז לא הייתי מעבירה ונלחצת מזה.

היא התינוקת היחידה עם הבעיה הזאת.

כולם פחות או יותר אותו גיל. 2-4 חודשים הפרש מקסימום.

למסגרת היא יותר ארוכה, ויש כאלה שלא מסתגלים בכלל. אני הייתי מדברת עם המטפלת, תופסת אותה לשיחה לא ממקום של להתלונן אלא להסביר את המצב ולנסות ביחד למצוא פתרון לבעיה, אולי כשהילדים ישנים אז לשים אותה על הרצפה, אחד על אחד המטפלת והבת שלך.

אם המטפלת יושבת עם כל הילדים על הרצפה שרה להם שירים או מספרת סיפור שתקח את הבת שלך ותושיב אותה עליה. ככה לאט לאט היא תרכוש אמון ובטחון.

לא הייתי מוציאה אותה באמצע השנה למשפחתון אחר אם באופן כללי את מרוצה ממנה.

עוד אפשרות אולי להביא מישהי בתשלום לבית שלך שתשמור עליה כמובן מישהי שאת סומכת עליה בעיניים עצומות וככה יהיה לה את המרחב המוכר שלה.

לא נירא לי שכדי להוציא בגלל זה ממטפלת שאת סומכת אליה אבל כן לדבר לא בקטע של תלונות שתיקח אותה לשבת אליה או צמוד בכול פעילות או סתם בזמן שקט ,אבל זה שאת אומרת שהיא לא משחקת בעגלה זה קצת מוזר כמה שעות ביום היא שמה ומה נירא לך שהיא עושה?

בעיקרון הדרך לבדוק היא להניח את הביצה בתוך כלי עם מים (בעל תחתית ישרה). אם הביצה נשארת שוקעת או קצת "נעמדת", היא בסדר. אם היא קצת צפה, או צפה לגמרי, זה סימן שהיא מקולקלת.

 

רק בריאות!

היא פשוט מקולקלת.

כשמכינים חביתה אין חשש לסלמונלה, אבל אם הביצה מקולקלת אז אולי יש חשש לכאב בטן...

 

זה חיידק, אין דרך לזהות אותו חוץ ממעבד. מה שכן אפשר להיזהר שהוא לא יכנס לתוך הביצה (כשהוא נמצא הוא בעיקר על הקליפה), לכן סדקים זה בעייתי וגם מגע עם מים זה לא טוב (המים חודרים לביצה ומחדירים את החיידק, לכן כשמוציאים ביצים מהמקרר עדיף שלא יהיו בחוץ הרבה זמן כי מצטברים עליהן נוזלים מהלחות באוויר).

 

אם יש חשש אז בישול אמור להרוג את החיידק, אבל אם עושים ביצת עין לא לגמרי בשלה אז בחלמון יכולים להישאר חיידקים.

 

למרות שמדובר ב2 וחצי תבניות....

יש לי אומנם רק אחד כרגע אבל בתור ילדה אני זוכרת שאהבתי שיש דברים שרק אני עושה עם אבא/אמא.

לא חייב ערב שלם, ולהבהיר שזה לא מחייב אתכם או את הילד (כי יצצו דברים ויש ילדים שלפעמים קשה להם עם שבירת שיגרה בלי הודעה מראש)

לפי דעתי זה רעיון יפה וחיובי.
אפשר אפילו לעשות דברים בבית או לבית תוך כדי - נגיד להכין קינוח לשבת יחד בחמישי/רביעי עם הילד
או לסדר משהו לא רגיל
או אפילו להבריק יחד את הכלי כסף - אם עושים את זה בכייף וברצון של שניכם אפשר להנות מהכל.
טיול בחוץ, או סתם לשבת על כוס שוקו/קפה/תה.
זה יכול להיות שעה ואפילו פחות.

מה שחשוב הוא תשומת הלב ולהיות פנויים רק אליו.

ממש נחמד, גם לנו כהורים.

אני עושה את זה עד היום גם עם בחור הבר מצווה שלנו.....

כך היא קראה לזה, או משהו דומה.

בקיצור - מומלץ. בהצלחה ביישום!...

נכנסתי כי זה בראשי.
אני כבר לא ילדה קטנה, אבל אחד הדברים שאני זוכרת מפעם זה שממש רציתי זמן כזה. שאמא תהיה רק איתי. וזה לא קרה, ואני התביישתי לבקש. זה היה כל כך חסר לי. ועד היום זה חסר לי.
אני מאמינה שזה אחד הדברים שגרמו לחוסר תקשורת בינינו, וכיום קשה לי מאוד לפתור את הבעיה הזו.

אני משאירה כל ערב אחרי שכולם הולכים לישון אחד מהילדים למשחק או ארוחה עם אמא לפי סדר השבוע כל ילד יודע מתי תורו וחושב על משהו שהוא רוצה לעשות עם אמא… לפעמים זה גם ללכת לגינה / לעיר / או לסופר… .
הילדים נורא נהנים וכל ילד מכחה לתורו…
זה לא זמן ארוך מידי כחצי שעה עד שעה… .

לפעמים נדמה שהעצות האלה מגיעות ממקום "מערבי" ו"חילוני" , היום זו עצה מאוד פופולרית להקדיש לכל ילד שעה פרטית בשבוע "זמן אבא" "זמן אמא". בעצם מה שהעצה הזאת משדרת היא שהילד נפגע מזה שיש לו עוד אחים... ושההורים חס ושלום לא יולידו עוד ילדים כאשר הם לא מסוגלים לתת לכל אחד את מלוא צומת הלב...

ומה לעשות? יש הרבה הורים שגידלו משפחות לתפארת של 8, 9, 10 וכו' ילדים.. אני מניח שלא היה להם זמן להיות שעה בשבוע בנפרד עם כל ילד...

מצד שני, סיפרו לנו פעם על משפחה עם באמת הרבה ילדים, שעשו פעם באחד הימי נישואין של ההורים שאלון אנונימי בין הילדים , סוג של פעילות לכבוד השבת... ואחת השאלות היתה , מתי הייתה פעם עם אבא ואמא לבד? ואחד הילדים ענה... בחדר לידה!!

אני מניח שזה היה בצחוק אבל בכל צחוק יש גרעין של אמת. בקיצור, לדעתי  צריך להיזהר שלא להיכנס לקיצוניות לא כזאת ולא כזאת, אלא לשמור על דרך האמצע- שזה אומר להשתדל לתת לכל אחד מהילדים יחס אישי וכן, מידי פעם גם יותר תשומת לב כגון ביומולדת או לקראת גיוס, חתונה, כניסה לישיבה וכו' וכו' הכל בנחת ובשמחה לפי הכוחות שיש.

הגעתי מהראשי...

יש לי 8 אחים ועדיין אמא שלי מספיקה לעשות לכל ילד פעם ב זמן איכות כזה(מגבלת הזמן העיקרית היא יותר הזמן שלנו כהתחלנו ללכת לישיבות ולאולפנות)

הלוואי שהייתי מצליחה לעשות את זה באופן קבוע.

זה הרבה יותר מחשוב. וההפרדה הזו היא מאוד נכונה, לתת לילד את כל כולך לזמן מסוים.

כשיגדל- הוא גם יוכל לשמור דברים לדבר איתך בזמן הזה.

 

ולגבי מה שכתבו מעלי- מצטערת לומר את זה באופן בוטה, אבל כן, ילדים יכולים להיפגע מזה שיש להם הרבה אחים.

כל ילד הוא עולם ומלואו ואם כל הזמן היחס לילדים הוא באיזשהוא מקום כאל "יחידה אחת": עכשיו כולם אוכלים, עכשיו מתקלחים, קוראים סיפור, נוסעים לטיול, הולכים לישון, וכו' וכו', אז זה יכול לגרום לילד להרגיש ש"לא רואים אותו".

מעבר לזה- כשיש הרבה ילדים קטנים, אז מטבע הדברים ההורים עמוסים ועסוקים, ויותר מדי בקלות אפשר ,לדלג" על משהו שעבר על הילד היום, או לדחות יותר מדי התייחסות לאיזה מצב שנוצר. דינמיקה בין אחים צפופים יכולה לפעמים ליצור מתחים שמתפוגגים מאליהם ברגע שכל ילד מקבל את הקצת זמן פרטי שלו עם אבא או אמא.

 

הלוואי שהיתי זוכה לעשות את זה באופן קבוע לכל ילדה שלי, זה באמת קשה.

אבל בפעמים שכן עשיתי- השינוי היה נדהים. שינוי בהתנהגות כלפי, בהנהגות כלפי אחיות קטנות וכו'.

 

ש"ילדים יכולים להיפגע מזה שיש להם הרבה אחים".. הם יכולים כמובן גם להיפגע מזה שאין להם הרבה אחים. כל דבר תלוי מה עושים איתו.

אחים, מעבר לערך העצמי של הרבה ילדים, זו שותפות. מעסיקים את עצמם, עוזרים אחד לשני. עם השנים זה משמעותי לא פחות.

 

ולגבי ה"היבלעות", אכן הכל תלוי בהתנהלות ההורים. ויותר מזה, בהסתכלות הפנימית, הטבעית, שלהם. בוודאי שלא "כולם אוכלים" סתם, אלא שמים לב תוך-כדי למה שקורה עם כל אחד, יש שיח במקביל. כך גם כמשספרים סיפור. הרבה דברים שעושים ביחד - יכול כל ילד להרגיש שזה מדבר אליו, במקביל למה שמדבר אל כולם. זה מתבטא שתשומת הלב, בהגבות קצרות על דבריהם.

 

אבל נכון ש"טכנית" לפעמים יכולים לא להגיע למשהו מספיק. והזמן של ה"לבד" - מעולה. אפילו כשזה לא באריכות גדולה.

אבל לא בהיסטריה ולא בלחץ.. להשתדל..

עד היום כשאני מגיעה להורים בתור נשואה, אני מבינה שיש הבדל אם עוד אחים נשואים מגיעים לשבת או שרק אני. ברור שתשומת הלב של ההורים מתחלקת בין האחיל. וכן,זה כיף לפעמים שבת לבד..

שיש גם להם. וכמובן, להיזהר מ"אפליה"...

 

ילדים צריכים, מלבד הביחד של כולם שגם הוא חשב וטבעי, גם לבד עם ההורים מידי פעם. מלבד מה שחשוב לשים לב לכל אחד ועניינו גם כשהם ביחד.

עם מספר דו ספרתי של ילדים.
הילדים שלו, שכבר גדולים היום מספרים שלאבא שלהם, כמה שהיה עסוק, היה המון זמן איכות פרטני.
כששאלו את האב-רב איך הוא הצליח,
הוא סיפר שהקדיש כל יום חמש דקות עם כל ילד,
חמש דקות בלבד אבל בתשומת לב. מ ל א ה!
בחוויה של הילד, אם אבא קשוב לי לגמרי,
זה עולם ומלואו.

אני החלטתי בלנד שביום שאני מסיימת מוקדם אני מוציאה ילד אחד מהמעון ומקדישה לו חצי שעה לבד. נותנת גם לעצמי הזדמנות להנות ממנו באופן מלא. רווח שלי.

ילדים הם לא יחידה אחת
חשוב לתת לכל אחד זמן לבד עם אבאמא.

אבל אבאמא הם כן...

 

 

 

(סורי, זה היה מתבקש)

אז אתמול עשינו ערב ראשון של "אחד על אחד"

יש לי שני ילדים- הגדול בן שלוש וקצת והקטן בן עוד מעט שנתיים

הם באותו מעון (קבוצות שונות) חולקים חדר שינה משותף וחברים מצוינים ב"ה

ובגלל זה קצת חששתי להפריד ביניהם, הם פשוט תמיד תמיד יחד.

אתמול בערב לקחתי אני את הגדול ובעלי את הקטן (בדר"כ אחד יוצא מוקדם מהעבודה אבל התארגנו לזה ששנינו נהיה בבית) וכל ילד בילה שעה של איכות עם אבא\אמא

הגדול כל הזמן שאל על אח שלו, אבל נהנינו מאוד

אני חושבת שזה תרם המון לקשר שלי איתו. וכשנפגשנו שוב שני הילדים שלי כל כך שמחו לראות אחד את השני, זה ממש ריגש אותי..

אני חושבת שזה עשה ממש טוב לכולם- גם לילדים, וגם לנו כהורים

מקווה להצליח לשמר את זה אחת ל.. גם כשהמשפחה תתרחב בע"ה עוד כמה חודשים.

אמנם זה ניסיון רק של פעם אחת, אבל אני ממליצה מאוד,

ותודה רבה לכל העונים

בהצלחה בהמשך!!
זו אחלה הזדמנות להכין כל אחד מהם בנפרד (ויחד.) ללידה הצפויה בעז"ה. (בקטנה. רק לוודא שהם הבינו ומוכנים לזה בדרך שלהם)

וכמובן, לא לגרוע גם מהאיכות של ה"כולם ביחד"..

אני משלבת את זמן האיכות בסדר היום השוטף שלי וככה מוצאת לזה זמן
למשל : לוקחת רק את הבת האמצעית כשאני הולכת למספרה, היא יושבת על ברכיי וזה מעולה בעיניה
או הולכת לערוך קניות רק עם ילד אחד..
בשבבת קיץ הכי טוב- זה זמן איכות קבוע עם הגדול, משחקים משחקי קופסא לפי בחירתו, בזמן שכולם נחים צהריים

מכירה רק את הבייבי גוגר היחיד, הוא מאוד פופולרי, במיוחד ה4 גלגלים.
תבדקי גם על הstroll air, זו עגלת אחים פופולרית שנדמה לי שיש בה אופציה לאמבטיה.

הבנתי שהסלקט כבדה ומסורבלת. וגם לא אהבתי שיש מושב שהילד לא רואה בו עולם.

יתרונות של הקוקו:
אפשר לכוון את המקום של הרגליים וכך לסגור לתינוק. יש גם כיסוי רגליים וגגון גדול.
אני גם רציתי אמבטיה, אבל ירדתי מזה כי זה כבד, מסורבל ומגביל. ומעולה לי ככה.
נשכבת לגמרי, כך שמתאים לתינוק קטן.
קלת משקל מאד.
נוסעת היטב.
מתקפלת בקלות ופנימה.
קל להתנייד איתה.
סל גדול.

לי היא ממש כיפית.

הלידה צריכה להיות בעז''ה בסוף הקיץ אז עקרוני לי אמבטיה בחורף.

אבל תודה לא שקלתי משקל- למרות שאין לנו מדרגות אז אני לא יודעת כמה זה קריטי.

כי זה רוחב רגיל והיא נכנסת ברוב הדלתות.

לדעתי משקל חשוב תמיד, אלא אם מתניידים עם רכב בלבד.

(וגם אני ילדתי בתחילת החורף... אבל זה תלוי כמה את מסוגלת להיות עם עגלה מסורבלת.)

אמנם קנינו אותה רק עכשיו אז לא הספקנו עוד לנסות אותה יותר מדי. אני כותבת פה את ההתרשמות שלנו ממנה עד כה.

יש לנו ילד בן שנה ותינוקת שעכשיו נולדה.

קנינו אותה בעקבות המלצה בפורום של קובי סופר (הוא יבואן עגלות שמבין בנושא... שווה להסתכל בפורום שלו).

היא עגלה מאד צרה (רוחב 65 ס"מ), אפשר להחליף לה את אחד הטיולונים/שניהם לאמבטיה (אני לא קניתי אמבטיה)

יש לה גלגלים חזקים (עוברת אצלנו במדרגות ובשטח בנייה שיש ביציאה מהבית)

מתקפלת ונפתחת ממש בקלות

גגונים ממש גדולים

המחיר הרשמי שלה 3190 ש"ח, אנחנו מצאנו בפחות...

 

בהצלחה ובשעה טובה

לי יש מאונטיין באגי דואט (תינוקת בת חצי שנה וילד בן שנתיים) אני מאוד ממליצה. אני לא קניתי את האמבטיה (חוסר תקציב- 800 ש"ח לאמבטיה) אבל לא כל כך יצאתי לבד כשהיא היתה קטנה מאוד, ויצאנו עם שתי עגלות (ג'ואי כרום+ג'ואי דלוקס). צרה מאוד- 63 ס"מ! נוחה לקיפול- ביד אחת. נוסעת ומתניידת בקלות

זר פרחים ביום שישי

מארז של שמן זית, דבש קטן וכד'

אז משהו יפה לאוטו שיוכל לשים תמונה של הילדים.

 

איזו רגישות והכרת הטוב!

רעיונות טובים.

 

מודדת- את יודעת באיזה חנויות אפשר לקנות משהו לאוטו לשים תמונות של הילדים?

ותודה על ההערכה . קצת מצחיק ועצוב שזה טריוויאלי להודות לצוות הגן, ולא טריוויאלי שגם כאן מגיעה תודה.

8-9: משחקים שונים, יותר עבודה על מוטוריקה גסה ועדינה, משחקי השחלות, להתאים צורה למקום, מגדל של חישוקים, לחבר פזאלים שונים (משושים, צינורות, כל מיני גדלים וצורות- דברים שמותאמים לגיל.)
9-10: שירי בוקר + ארוחת בוקר (הם כולם אוכלים בבית לפני שמגיעים אז בזמן הזה זה רק סנדוויצ'ים ופרי/ירק אם צריך)
10-12- ישנים, האמת שעכשיו זה התקצר ל11-12 אז הם משחקים יותר ומספרים בבוקר על החג/יום הקרב (נגיד ל"ג בעומר, שרים שירים קשורים וחוזרים על מוטיבים של החג)
12-13- משחק חופשי בעיקר בובות, כדורים, בועות סבון, שרים שירי ידים + רוקדים, צובעים בטושים/צבעים, מדביקים מדבקות- לא עושים הכל כל יום. כל פעם משהו אחר.
13:30- אוכלים פירות וירקות
14- הולכים הבייתה.

את יכולה להתחיל את היום מאוחר יותר, בנחת.
לתת לך זמן מנוחה, לצאת פעם בשבוע החוצה אם יש כוח (מאוד מעייף אותם - לא לשכוח קרם הגנה והמון מים!!!! ואפשר לקחת את א. הערב איתך לגינה ואז רק לחזור למקלחת קצרה ולישון)

לא חייבים כל יום להספיק הכל, יש לנו ימים שהם ישנים עד 13 ואז הם בקושי משחקים לפני שהולכים הבייתה, יש ימים שהם מספיקים גם לשחק גם לצבוע דפים וגם לשיר ולרקוד את כללל השירים(ויש המון.)

בהצלחה.

לאחרונה אנחנו מרגישים שהצעצועים והספרים כבר לא מעניינים אותו, ואפילו לא שיטוט בארונות המטבח.

הוא ילד חכם מאוד, אוהב להתעסק בדברים.

אשמח לשמוע רעיונות איך להעסיק ולאתגר אותו.
איזה משחקים? איך מפתחים שיחה עם הילד?

תודה

1. יש מישהי באזור שלך עם ילד בגיל הזה +- שאיתו בבית? אולי להיפגש פעם אצלה ופעם אצלך לזמן משחק (זו גם הזדמנות לך לקצת חברה)
2. לקחת לוח עץ מלא (כל נגריה יש, או מדף מיותר,) ולהבריג/לחבר/להדביק עם דבק עץ כל מיני אביזרים מענינים - גלגלים שונים, מפתחות ומנעולים, פנס, שקע חשמלי (בלי חיבור לחשמל) ומשהו לחבר אליו, ליצור צינורות מבקבוקי פלסטיק ובתחתית קערה ולהפיל דרכם כדור, מסננת מתכת ולהשחיל אליה מנקי מקטרות.
אפשר לעשות כמה לוחות ושכל אחד יתמקד במשהו אחר - 1. צינורות וכדורים(כדורי ספוג קטנים או פינג פונג וצינורות מבקבוקים)
2. השחלות שונות - מסננת בגדלים שונים, לחבר קופסאות תמ"ל ולעשות חורים במכסה בצורות שונות
3. כל מיני פנסים ומנורות שנלדקות ונכבות ( אפשר לד שיש על בטריות ויותר בטיחותי מלהט)
4. לוח עם כל מיני אביזרים שונים- בכל חנות של כלי בית ושיפוצים יש המון דברים טובים ולא יקרים.

קוראים לזה ארגז גרוטאות והרעיון זה לקחת איזה קופסה גדולה או מזוודה ולמלא בחפצים אמתים מעולם המבוגרים האמתי שכבר לא בשימוש ולהכניס אחד בתוך השני [נגיד תיק ישן של אמא בתוכו ארנק בתוכו תיק משקפים בתוכו פלאפון ישן וכו]  הם מאוד אוהבים וטוב גם למוטוריקה וגם לדמיון ואפשר לפתח הרבה למידה סביב החפצים

בני גם לא היה שותה כל כך מים.
קנינו לו בקבוק קטן של נביעות ( הקטנים)
הוא התלהב מהבקבוק ושזה אישי שלו
ומאז- ב״ה שותה...
הבקבוק לידו כל הזמן - בארוחות, יציאה לטיול, מתקנים
ובלילה שצמא.( לא לוקחים למעון)
אגב, הוא יודע ששמים בבקבוק רק מים! איני מוהלת לו עם מיצים למינהם.
בשבת אני מרשה לו מעט מיץ עם מים בכוס בלבד.
קיצר- תקני לה בקבוק קטן, אפשר להדביק עליו מדבקה יפה
וצבעונית שתעודד לשתות.
בהצלחה!

אם כן, מסתכלים באסלה ביחד איתה אחרי כל פיפי, לבדוק מה הצבע. אם שקוף שמחים איתה ששתתה מספיק, אם כהה מסבירים שזה אומר שהגוף שלה צריך עוד נוזלים.

(בבוקר לא להתרשם מהצבע, אחרי כמה שעות שינה זה נורמלי שיהיה כהה)

(דווקא שאלתי פה לא מזמן גם לגבי הגמילה שלה, כי היא ממש מוכנה מבחינת מודעות והבנה של התהליך, והתחלנו יום אחד יחסית מוצלח, אבל מאז לא מוכנה להמשיך בכלל. היה יכול לעזור באמת גם בהקשר הזה אם היתה מסכימה לעשות בשירותים...)

ואני גם לא יודעת באיזו גישה באתם כשניסיתם, אז אולי הדברים שלי מיותרים, אבל רציתי להגיד לך ולהציע לפעם הבאה שתתחילו: מה שאני למדתי מהניסיון עם הילדים שלי בתחום הזה, שכדאי שההורה יהיה המוביל וזה יהיה ברור לילד. כשנתתי לילדים שלי להחליט לבד מתי ללכת לשירותים (אפילו הייתי רואה אותם מתפתלים ולא מציעה כדי "לא לשדר לחץ" ו"לתת תחושת עצמאות") הם התבלבלו מזה לגמרי, כי זה דבר שהם לא מכירים ופתאום הם אמורים לשלוט בו. כששידרתי שאני יודעת מה אני עושה ושיסמכו עלי, זה נתן להם ביטחון. נתתי יד ואמרתי - הגיע הזמן ללכת לשירותים. אחר כך השליטה עברה בהדרגה לידיים שלהם.

היא ילדה עם רצון מאוד חזק, ולא נראה לי חכם להכריח אותה להיגמל. כשהצעתי לה בבוקר אחרי היום הראשון של הגמילה שמורידים גם היום חיתול היא ממש סירבה, ולא היה נראה לי חכם להילחם על זה.
אני גם לא הרבה אחרי לידה (חודשיים וחצי) ואולי זה הדרך שלה להיות 'קטנה' כמו התינוק...
אבל כן הייתי שמחה לרעיונות איך לעזור לה להחליט שהיא רוצה...

אלא שכשתקבעי שבאה העת לנסות מחדש, והשאלה תהיה איך - אז זו השיטה שאני ממליצה. חשבתי שאולי הסיבה שהיא החליטה להפסיק היא שהיא נבהלה כמו שהילדים שלי נבהלו כשיותר מדי אחריות היתה עליהם. ואולי לא ויש לזה סיבות אחרות, אני הרי לא מכירה אותה ולא יודעת איך גמלתם. סתם זה הטיפ הקבוע שלי.

לצערי לא יודעת לעזור במה ששאלת בסוף.. בהצלחה.

(ובהחלט יתכן שהיא רוצה להיות כמו התינוק!)

נגיד אבטיח, ענבים, מלפפון - בטח יש עוד שאני לא זוכרת או מכירה.
ושתמיד יהיה בקבוק מים או כוס שהיא שלה בהישג יד.

אייך היא שותה במעון? יש לנו ילד במשפחתון שבקושי שותה- אבל בבית הוא שותה המון (שאלנו את האמא) ועכשיו התחיל לשתות יותר.

אבל אני מבין שאנשים פה יותר בקטע טבעי...

 

מישהו פעם אמר לי: יותר בריא שישתו את המיץ עם התרכיז והסוכר וכו' וכו' - מאשר שלא ישתו בכלל ויתיבשו...

 

אז בימים חמים במיוחד חוזרים מהגן, נותנים לכל אחד כוס מיץ ושישתו אפילו כמה כוסות! לדעתי זה טוב ששותים ושיהיה להם לבריאות.

במצב חירום, כשיש התייבשות על הפרק, אז גם נוזלים גרועים הרבה יותר ממיץ עדיפים על כלום, אין שום ספק.

למרבה השמחה לרוב אנחנו לא במצב חירום, ויש עוד כל מיני אפשרויות, לא חייבים לבחור בין התייבשות לבין עודפי סוכר לגוף הקטן (שכמו שמשנן לי פעם אחר פעם הרופא הנחמד שלנו, שהוא הכי לא "בקטע טבעי" שבעולם, לגמרי איש של רפואה מערבית מתקדמת - זה פשוט רעל לגוף הקטן).

אפשר פירות עסיסיים כמו אבטיח, אפשר משחקי שתייה, אפשר למצוא כלי אהוב, אפשר להכין סיפור יפה מאויר על כמה שהגוף שמח כששותים... יש המון דרכים.

יש דרך לדעת אם היא שתתה מספיק? כמה בערך אמורים לשתות בגיל הזה?

אם יוצא לך להגיע לשם עם הקטן..


אפשר גם לנסות לתת פופסים/שלוקים- הקטנים שמקפיאים, אין בהם הרבה מיץ.
או להכין יחד איתה ארטיק מפירות + מים ולהקפיא..

סביר להניח שזה שום דבר, אבל עם העין אני לא לוקחת סיכונים..

תקבעי לה תור, תשמעי בשורות מרגיעות ממישהו שמבין..

לפעמים השהות במרפאה עם כל הילדים החולים, הוא לא טוב כשלעצמו

למרות שהייתי לוקחת בכל אופן לרופא ילדים

נכון שההמתנה לא משהו, אבל זאת עין.. אם זאת היתה אדמומיות ביד זה היה פחות נורא..

"שותף"..

כמו שלאדם מבוגר יש תקופות של קושי, כך גם לילד. וכמו שלמבוגר, כל עוד מדובר על "התפרקות" חיובית שלא פוגעת באף אחד ושהיא לא בעיתית מבחינת המוסר הלכה וכו'... , הדבר טוב וחיובי. ככה גם אצל הילד.

אני אישית הייתי נותן לו יותר חופש בדברים כמו שינה במיטה של ההורים, אכילה לא מסודרת, שמבחינתי אין בזה בהכרח פסול, ומצד שני בדברים שהם חציית קו אדום כמו צרחות ושינה בלילה לא הייתי מוותר. 

כמובן שלכל הורים יש את העקרונות שלהם ולפי זה אפשר להתגמש במקומות הפחות עקרוניים.

אפילו דברים קטנים יישבו לך על המצפון וייראו גדולים..

קודם כל תשתדלי לנוח ולדאוג קצת לעצמך כן?

לגבי הגדול שהוא בעצם קטן,שנה וחצי זה תינוק וזה עדיין קטן, לפעמים כשיש תינוק חדש בבית,אז את הילד הגדול יותר אנו מחשיבים כבר לאיזה ילד בר מצווה..
אז קודם כל הרבה הבנה כלפיו,הוא פתאום צריך לחלוק את אמא שלו בעוד תינוקי חמודי, כרגע הוא ממש לא אוהב את העניין וזה מובן..

הזמן יעשה את שלו הוא דיי קטנצ'יק..
הייתי מציעה כרגע להתייחס בסבלנות רבה, סלחנות קבלה והבנה..

להבליג על הרבה איתו כרגע לא להתעקש רק משהו שממש חשוב לך תתעקשי.

אחרי שתתאוששי קצת מהלידה, עוד איזה כמה שבועות, כבר הדברים יתבהרו יותר תוכלי יותר לסדר לך את היום לתת לו הרבה יותר תשומת לב..

כרגע נגיד תוך כדי האכלת הקטן שימי את הגדול לידך שישב איתך עם צעצוע,תוך כדי תלטפי אותו..

בהצלחה התקופה אחרי לידה היא לא קלה לאף אחד, לא לאמא וגם לא לאחים הקטנים, לפעמים גם האבא חווה משבר או משהו מסויים.. ואפילו לרך הנולד זה הסתגלות של ממש לעולם..

מה שאת מתארת נשמע מאד לגיטימי ,וצריך לחשוב דרך להתמודד . 

גם לך מגיעה מנוחה .

ואם את צריכה אותה כל יום , אז את צריכה אותה כל יום.

 

אפשר אולי לקבוע שעות מסויימות שבהן רק פעילות שקטה במסגרת הבית?

יש מצב לפגוש חברים באיזה גן או אצל החברים , בלי שהורים אחרים יכעסו?

זה לא נשמע לי משהו לא נכון , כי יש הורים , אני למשל, שמעדיפים שיבואו אליהם , מאשר שהילדים ילכו לאחרים.

זה דבר חיובי ומבורך.

 

תנסי להגדיר מה בדיוק מפריע לך ולהציב גבולות בהתאם לכך אבל להפסיק לחלוטין את הביקורים לא נשמע לי הוגן כ"כ כלפי הילדים.

 

אגב, אם את אחרי לידה זה בהחלט מובן שאין לך כח לחברים 

אבל עדיין, להפסיק לגמרי לא נראה לי כדאי  כאמרה: "מי אין לו זמן לחברים- כשיהיה לו זמן, כבר לא יהיו לו חברים"

 

אולי לצמצם לפעם בשבוע- וללמד את הילדים לקבוע מראש- בלי הרבה טלפונים ושינויים- רק הטלפונים יכולים לשגע...

בגיל שנה וחצי ילד כבר מבין המון (ולדעתי גם בגיל צעיר יותר אפשר לדבר על זה).
לדבר איתו בזמן רגוע: אתה מפחד כשאמא הולכת? אמא לא הולכת בלי לומר לך קודם (וזה חשוב מאוד!!! ייתכן שמזה החרדה), אמא תמיד דואגת לך, אם אמא הולכת היא דואגת שיהיה מישהו אחר שישמור עליך וכו וכו.
אפשר גם לספר סיפור על ילד / בעל חיים שאמא שלו הלכה והוא פחד... (אני בטוחה שבין ספרי הילדים יש כזה סיפור אבל אני לא מכירה משהו ספציפי, אפשר כמובן גם להמציא)

לדעתי הוא עדיין מבין בלב יותר מאשר בשכל
וגם לסיפורים או לדוגמאות הוא עוד לא בשל.

ממש כמו תינוק

יותר קרבה, יותר חיבוקים, יותר זמן איתו,

ממילא לדעתי יחזור להרגיש בטוח, וזה יתאזן.

 

לא נראה לי שזה גיל שדיבורים יעזרו.

אם יש לו איזה חשש, צריך לתת לו להרגיש רגוע.

 

מקווה שאכן יעזור ויעבור.

 

בד"כ כל הדברים שנראים שינוי לרעה - הם פשוט תקופה שעוברת. לא צריך לחשוש שזה עכשיו ילווה אותו וישאר ככה לתמיד.

 

לדעתי הלא מומחית...

גם אני מקווה שיעבור מעצמו..
אגב חרדת הנטישה באה לידי ביטוי כלפי כל מי שעוזב את הבית וכד', רק שכלפי אימו היא מועצמת מאוד ומלווה בבכי

ובודאי שלא להתרחק ממנו ע"מ שכביכול יתמודד
זה יוצר בדיוק את ההפך.
לתת לו הרבה חום ואהבה, ובשלב מסוים זה עובר
פשוט להתאזר בסבלנות. הוא עבר תקופה לא נעימה, ומשלים חסכים. אל תמעטו מלתת לו את מה שהוא צריך כרגע
תרגישו טוב ובהצלחה

דבר שני, אני חושב שכדאי פשוט להעניק לו הרבה חום וקרבה. לא ב"היסטריה" אלא בתחושה טבעית.

 

ואולי אפשר לומר לו במילים פשוטות, עם "מנגינה": "אבא היה חולה, אמא הלכה, וחזרה ל.. אמא הלכה וחזרה ל... אמא הלכה וחזרה ל... אמא הלכה וחזרה ל... וגם אבא חזר - וזהו. כולנו בבית...  ...הולך לגן, וחוזר הביתה, הולך לגן וחוזר הביתה.. כולנו בבית"...

תראה אם יעזור.

 

הצלחה רבה.

 

יש להעירך שיעבור. אם תוך תקופה לא ישתפר, יש מקום להתייעץ.

להפיג את החרדה ולהוציא אותו מהמקום הזה בעזרת הומאופתיה.

כמה שיותר בזריזות, יותר מוצלח.

 

אני מכירה מישהי טובה .

 

 

אומנם לא במצבים כאלה קיצוניים, אבל אפשר לנסות.

אם יש לאחד ההורים "תקלה" בהתנהלות עם איזה ילד- מנסים לתקן על ידי נתינה לילד זמן אישי עם אותו הורה: ללכת איתו לטיול  ולקנות לו משחק אוכל וכו' כו'

זה אותו עיקרון כמו שהזכירו מעליי (נתינת יותר תשומת לב ויחס אישי) רק שבעצה הזאת יש משימה יותר מעשית וספציפית שאפשר לעשות. 

תני למישהו אחר להריח. אולי את רגישה .

תשטפי אותו תחת זרם מים. תראי אם הריח עבר.

תריחי את העצם - קצה עצם השוק (רואים אותה)

קצה עצם הכנף, ואת הקצה של הגרון. אם הן מריחות לא טוב, אל תשתמשי בעוף.

 

עוף טרי בקיץ - לשמור בעומק המקרר על צלחת זכוכית/חרסינה או בכלי מתכת, ולכסות בצלחת זכוכית/חרסינה - להצמיד אל העוף. הזכוכית מוליכה קור ומגבירהה את הקירור. 

 

 

יש ספק אין ספק!
לא שווה להסתכן

ביחד עם קופסה עם מים ויצאת צדיקה. 

להציץ למטבח .

לראות אם יש מרחב לילדים , אם יש סיכונים . למשל דברים שראיתי -ארגז חול שלא מכסים אותו והוא מלא צואת חתולים!

 

ואחרי שבחרת מקום , לבוא מדי פעם לביקור פתע. 

זה הדבר הראשון.

ואני אומרת את זה בתור אחת שעבדה בעבר בכמה מעונות (ו״בישובים שנחשבים״) שהיו שם כמה דמויות שנראה שהן שם רק בשביל ההכנסה החודשית.

או פעמים שברגע שלפני שההורה נכנס, לובשות את החיוך המתקתק, וממהרות להחזיק את התינוק ״המקסים והמהמם״ של אותו הורה, כאילו לפני רגע לא היו עצבניות על הקטנטנים שמסביב.

ומקווה שאני לא מוסיפה חששות שיש לכל אמא רגע לפני שמכניסים את הפעוט למעון, באמת יש גם הרבה מטפלות טובות, חמות ואוהבות.

רק הן יגידו לך באמת מה קורה בפנים...

כשבודקים מעון צריך לבדוק כמו שבודקים שידוך.

כי זה מאוד מאוד משמעותי.

בהצלחה!

לי לא מפריע שאין 100 אחוז. בוודאי שהייתי שמחה שכך יהיה אבל זה לא תמיד כך.
כל עוד זה לא רע גם אם זה לא מושלם זה בסדר

כדאי להגיע בשעות שההורים לא נמצאים ולבדוק אם שומעים בכי או צעקות.

יכול להיות הבדל משמעותי בין קבוצות שונות באותו מעון בגלל המטפלות, אבל אי אפשר לדעת מראש מי תהיה המטפלת.

יושבת ומשחקת עם הילדים ושיש לה תיקשורת טובה איתם. חוץ מזה היה לי חשוב שהמטפלת תיהיה פחות או יותר באותה גישה שלי בעיקר לגבי הנקה (אנשים שלא בעד הנקה או לא מבינים בהנקה יכולים סתם לחמם הרבה חלב ולזרוק או להביא מטרנה למרות שנשאר חלב כי זה יותר ממלא וכ"ו...) במעון נוסף גם העיניין של מספר מטפלות מתחלפות חשוב שתראי את כל המטפלות לפני שאת סוגרת. אנחנו כמעט סגרנו במעון מסויים כשבאנו להביא להם קבלה על תשלום להרשמה ראינו מטפלת שעוד לא ראינו מתנהגת בצורה נוראית בנס ראינו את זה וביטלנו מייד את ההרשמה.

אף אחד לא מבטיח שהן לא יתחלפו בהמשך לצערי...

כדאי לבדוק את הניקיון- במיוחד באזור פינת החתלה והמטבח.

לדבר, להכיר את הגננת- אפשר לקלוט מזה איך יחסי הבינאישיים שלה. (טון דיבור, הארת פנים)

לשמוע על סדר היום המתנהל בגן

 

אחרי שהולכים מהביקור להציץ מבין השיחים ולבחון איך היא מתנהגת לתינוקות

סתם!

 

בהצלחה!

כשהילדים בחצר. אז שומעים אם הילדים בוכים או משתוללים, אם המטפלות צועקות או מדברות בנועם וכו.

לראות שלא מקלים ראש בבטיחות

התפקיד של החינוך מוטלת על ההורים. אלא אם כן הוא נוגע בדברים מסוכנים אש חשמל וגם אז אין לו זכות לתת מכה אלא להסביר במילים.

לי אישית קשה מאוד שהסבא והסבתא מתערבים בחינוך. ואנו מבהירה להם את זה די ברור

מכות באופן כללי פוגעות מאוד בנפש של הילד על אחת כמה וכמה שזה בא מהסבא.
סבא וסבתא אמור להיות מקום שכיף לנכדים לבוא לשם, להתפנק שם.
זו דעתי

כל כמה הזמן הוא עושה בייביסיטר? משהו קבוע? כמה שעות? אצלכם או אצלו בבית? כמה פעמים זה קרה?
האם יש סיכוי שהילד התנהג בצורה מוגזמת?

כי לפי דעתי מכה סימלית על היד נצרכת לפעמים. - הכל תלוי במקרה ובצורה שעושים את זה.

לפי דעתי - סבא וסבתא מפסיקים להיות רק לפינוק כשהביביסיטר הוא באופן קבוע ולהרבה שעות
ובחינם- אז זה המחיר שתשלמו.


אפשר לשמור על קשר עם סבא וסבתא בשעה של כייף איתם (קבועה בחודש/בשבוע) שמוגדרת כך מראש או בביקורים משפחתיים בשבתות/סתם באמצע שבוע, אז סבא וסבתא לא יכולים להתערב בחינוך והם נטו לפינוק.
(חוץ ממקרים חריגים שאת לא נראה לי חלק מהם.)

אל תשכחי - הם אלו שגידלו אותך ואת בעלך אז החינוך שלהם לא עד כדי כך גרוע

אבל לא ע"י הסבא!

כתבתי בפירוט בתגובה מתי הם "משלמים את מחיר החינוך ע"י סבא וסבתא" ושיחלטו לבד אם הם רוצים להמשיך בזה או לקחת בייביסיטר בתשלום.

בתור אמא בחיים לא הייתי מאפשרת דבר כזה. גם לנו היה פעם שהיינו צריכים בייביסיטר קבוע מהסבתא ובחיים היא לא הרימה יד בשביל חינוך על הילד שלי.
ופותחת בשביל הקשר הנפשי בין הילד לסבא ובשביל המשך קשר טוב ביניכם לבין הסבא.
לא הייתי ממליצה לבקש בייביסיטר קבוע מהסבים והסבתות.
זה יכול ליצור מתח

אני לא הייתי עושה את זה, אבל זה לא כזה נורא (דורות התחנכו ככה...)

אם אתם רוצים שיעשה בייבי סיטר- זה חלק מהמחיר. 

אם זה כל כך מפריע- אז תוותרו על הבייבי סיטר.

כדאי לבחון את התגובה של הילד- הוא מפוחד? או שהוא אוהב את הסבא בכל זאת?

אם זה גולש מעבר למכה קטנה- אז כמובן שלא.

אם היה מדובר באיזו "אלימות" לא נשלטת, אז נו.. משהו אחר.

 

אבל מה שאת כותבת, זה שהוא נותן "מכה קטנה על היד". כלומר, משתמש בשיטות-החינוך שהיו נוהגות בזמנו.

 

אפשר כמובן לבקש בנעימות שיימנע מזה.

 

אבל אם אתם "מפקידים אותו לשמור עליו" - ויש להניח שזה לא כמו בייבי-סיטר בתשלום, אז צריל להביא בחשבון שהוא ינהג כדרכו, כל זמן שזה בתחומי הסביר.

 

תחליטו אם אתם רוצים את ה"שמירה" שלו, עם ה"מחיר" של מה שהוא עושה באופן מינורי, בתור חינוך לדברייך - או לא.

 

כדאי גם לראות מה היחס הכללי של הילד אליו. לפעמים ילדים לא מתרשמים יותרמידי מדברים כאלה. השאלה העיקרית היא, האם הוא אוהב ללכת אליו, להיות איתו, מה החוויה שלו מזה

הוא אוהב את סבא. ואוהב לשחק איתו וכו'..
אני חושבת שהוא לא מתרשם מזה יותר מידי.
לי זה מפריע,אולי בגלל שהיום יש גישות חינוך אחרות ויש הרבה התנגדות להרמת יד. אני דווקא כן נעזרת בזה כאקט חינוכי אבל התלבטתי עד כמה זה חמור שהסבא עושה את זה.

מכה עדינה לחינוך ואני לא רואה את השיטה הזו כעתיקה, אבל את בעצמך כותבת שאת משתמשת בדרך הזו לפעמים...אז...?!
דבר שני, אם אני נותנת להורים שלי/אחים לשמור לי על הילד אני סומכת על שיטת החינוך שלהם, מאמינה שאם הילד עושה משהו לא במקום, משתולל,מתחצף ולא נרגע אז ברגע הזה שההורים שלי אתו הם אחראים לחנך אותו. זה הבית שלהם (מין הסתם אנחנו תמיד מוסרים את הילד לשמירה בבית של ההורים), הפינה שלהם עם החוקים שלהם. ולא, אני לא אומרת לגרום לילד נזק פיזי, סכ"ה מכה קטנה.

זה יכול להתרשם אצל הילד כחלק מהיחס הרציני של הסבא אליו.. כאילו "איכפת לו", לוקח אותו ברצינות.. הוא יכול לתפוס את סבא כחלק מ"מעצבי הדרך"... תערובת של קצת "חינוך של פעם". אז לא שאני מתלהב מהאופן הזה, אבל העיקר שזה לא בא עם שמץ "עוינות". הוא ילד קטן, כנראה לוקח-טבעי שזה חלק מהמכלול של הסבא הזה...

 

כמובן, הכל בלי שיודעים מכאן על מי מדובר. רק על-סמך תיאורך.

שהסבא לא יעשה בייביסטר? נניח שזה אפשרי.
אבל זה קורה גם סתם כשאנחנו נפגשים. ואין מצב לא להיפגש איתם. זה ההורים של בעלי.
אז מה ? לעזוב את בעלי חס וחלילה? אני באמת שואלת כי אין מצב שבעלי מוותר על מפגשים של כולנו ביחד עם ההורים שלו. כלומר,הוא לא יקבל את הרעיון שרק הוא ילך. ואנחנו נפגשים איתם המון

הרי אפילו אם היה ממש חשוב לכם - הייתם יכולים לדאוג שהילד לא יהיה יותר מידי בקרבת הסבא בזמן המפגשים.

ואם הוא היה מרגיש סובל, יש להניח שגם היה נמנע מלהיות על יד הסבא.

 

 

ואם זה יהיה לכם ממש חשוב - אז תגידו לסבא כמה פעמים, אנחנו מבקשים לא לתת לו מכה.. אנחנו כבר נטפל.

 

בייבי סיטר לא היה אף פעם!!

מבחינתי לתת לילד מכה לילד לא מתאים.
זו דעתי וכך הייתי נוהגת .
זה לפעמים פוגע בנפש מפחות מה יותר.

ובמפגשים מאת נמצאת אז את מן הסתם מעורה ויכולה גם לדבר בפתיחות ,לא לפחד להגיד לסבא בכבוד ונעימות שאם יש הילד משתובב שימנע ממכה/סטירה משזה לא יהיה..

ברגע שך עצבים הכי קל לתת לילד סטירה, באמת הכי קל.. לא צריך הרבה מחשבה לזה.


זו דעתי הלא קיצונית לטעמי

אז בכלל אין סיבה למנוע מהסבא לעשות את זה

גם שהוא צוחק על עצמו...

אולי שווה לשאול קלינאית תקשורת?

אצל קלינאית תקשורת. אפשר פרטי ואפשר דרך הקופה (תהליך קצת ארוך).

קלינאית תקשורת יכולה מאוד לעזור.

פגישה עם קלינאית ?

אנסה לברר או למצוא זמן לכל זה...
אולי אתחיל דרך הקופה ובמקביל אבדוק פרטי ..
תודה לך יקירה

שאפשר לקחת פרטי והם מחזירים ...בכללית זה ככה תבררי

מהקופה זה עם השתתפות עצמית ממש נמוכה, ולקחת פרטי זה סדר גודל של 200 למפגש לפחות (לא מניסיון, כך שמעתי, יכול להיות שהמידע לא מדויק).
רק כדאי להתחיל בתהליך (צריך גם בדיקת שמיעה, בדיקת ראיה, כדאי לקבוע תורים כי הכל לוקח זמן).
בהצלחה!

התופעות שכתבת נשמעות לי תקינות בגיל שלו... רוב הדברים מסתדרים מעצמם.

את מדבר על עצמך בגוף ראשון?
לפעמים אומרים "אמא תעזור לך" "בוא לאמא" "אמא מכינה אוכל" וכו'
יכול להיות שזה חלק מהבילבול...

אם הדיבור מפריע לך או לו, או שההרגשה שלך היא שמשהו לא תקין, אפשר לפנות לבדיקה ויעוץ

בסה"כ לי זה נשמע שניתן להבין אותו והוא מתקשר יפה.

מדברים הרבה "אמא תביא לך משחקים, אמא אוהבת אותך וכו' עד שבשלב מסויים קלטנו שזה אולי הסיבה לדיבור שלו..

וגם בעלי עד היום (רק שעכשיו הוא שם לב ומשנה כל פעם כדי לא להטעות אותו)
מדבר אבא הולך לעבודה עכשיו וכו'...

תודה על התגובה שלך די מרגיעה
ובכלל אני אוהבת לקרוא את התגובות שלך.

נשמע לי תקין לגמרי.
גם ה"דווקא" שהוא עושה לך תואם גיל.
לדעתי אם תדברו לידו נכון זה יסתדר מעצמו.
אם את רואה שיש משהו חריג לגיל תבני לקופ"ח או למרכז להתפתחות הילד באזורכם ותבקשי טיפול אצל קל"ת.

אבל בתור סטודנטית לקלינאות תקשורת המצבים שהזכרת נשמעים לי תקינים ולגיטימיים לגמרי לילדים בגיל 3 ולגבי המשפט שאמרת שבהשוואה לילדים אחרים נראה שרמתו נמוכה, אני יכולה להגיד לך שזה לא מדד וממש לא אמור להכניס אותך לדאגה כי יש שונות רבה בין ילדים בקצב ההתפתחות( והכל בגדר הנורמה) בין אם זה שפה ובין אם זה מוטוריקה או משהו אחר. כמו שיש תינוקות שמתחילים ללכת כבר בגיל 10 חודשים ויש כאלה רק בגיל שנה וחצי וכולם בסופו של דבר בסדר גמור, כל אחד ורמת ההתקדמות שלו

אבל אם בכל זאת את רוצה את כמובן תמיד יכולה ללכת להתייעץ עם אשת מקצוע.

בהצלחה! 

זה שהוא מודע לעצמו שהוא לא מצליח למצוא מילים וצוחק על זה, זה דרך מקסימה להתמודד!
לגבי ה'למה'-זה ממש הגיל וזה מצויין שהוא שואל, קחי את זה כהזדמנות להרחיב לו את הידע והשפה.
לגבי השימוש בגוף שלישי-אני חושבת שזה כן היה צריך להיעלם כבר(בעיקרון גוף ראשון מופיע באזור גיל שנתיים). נסי לשים לב איך את מדברת אליו- האם את אומרת 'אמא עושה כך וכך ' או אני... נסי להשתמש יותר בגוף ראשון ואולי זה יעודד אותו לעשות כך בעצמו. בנוסף, את יכולה לפנות לאבחון כמו שהוצע.
בהצלחה רבה!

אני יודעת שזה שלב חשוב והכל
מנסה לענות לו ולהרחיב..עד שסבלונותי פוקעת ואני אומרת לו שנעשה הפסקה עם השאלות כי אני נחה כמה דקות ושאחר כך נענה.

יש שאלות ששואל שהוא אמור לדעת את התשובה ולא אני.
כמו למשל

למה אני משחק בטרקטור

או למה אני אוהב חולצה אדומה(נגיד בחר חולצה אדומה ואמרתי לו אתה אוהב אדום)

אז תמיד יש לי התלבטות אם להחזיר את השאלה אליו(משלא תמיד הוא יודע להחזיר תשובה, או לענות לו אני משערת ש...

שזה נובע מזה שהוא לא מבין עד הסוף את המשמעות של 'למה' ולכן הוא כל הזמן מנסה..תנסי לכוון אותו לתשובה בעדינות (בוא נחשוב- למה אתה עושה כך וכך וכן הלאה).

הבת שלי עכשיו בשלב ה'מה זה' וגם היא שואלת לפעמים על דברים שהיא יודעת וזה מה שאני עושה.

זה באמת מצריך הרבה סבלנות ולא תמיד חייבים לפרט, אבל זה שהוא שואל הרבה זה בסך הכול חיובי כי זה מראה על סקרנות בריאה.

היותר קטנה (שנתיים)עדיין בשלב הזה,אני עונה לה תמיד בכיף, זה כזה חמוד

.. גם שלי אגב כמו בתך שואלת הרבה פעמים על דברים שכבר אמרתי ועניתי והיא יודעת בטוח..

תודה ננסה את עצתך אני חייבת לעבוד על מידת הסבלנות שלי(!)

הוא רוצה לדבר איתך, להיות חלק בשיח אבל עוד אין לו את הכלים לעשות זאת.

את צריכה להרגיש מה הכי מתאים כרגע, להחזיר לו את השאלה/להחזיר תשובה תמציתית/להחזיר תשובה ולפתח ממנה שיחה/לעצור את השאלות. תלוי בסיטואציה ובכוחות של שניכם.

בקשר לענין של להחזיר תשובה מומלץ מגיל מאוד צעיר לדבר אם הקטנטנים בתשובה לשאלה וככה הם לומדים בעצמם את הדפוס הזה. לדוג' מה אמא עושה?אמא מקפלת כביסה. את מי אמא אוהבת? אמא אוהבת את יוסי. וכו'

שנדבר או שהוא סתם מתעקש על משהו או שואל משהו מלא פעמים ומבקש משהו וכועס כשאני לא נענת לו,וכשאני מפתחת איתו שיחה אז הוא משיב לי יפה ואני רואה שזה ממש היה צורך, גם כשהוא שואל למה זה כי באמת הוא רוצה שיחה.

והרבה לא אומרים משפטים כך שלא נראה לי שהגוף שלישי צריך להעלם בגיל שנתיים...

מה שאת מתארת נשמע נורמלי לחלוטין לגילו, נראה לי שלא כדאי לתקן אותו, זה עלול לגרם לו לתחושה לא טובה עם עצמו , שמשהו לא בסדר איתו, הוא ילמד לדבר בשפה תקינה עם הזמן מעצמו
אם בכל זאת נראה לך שמשהו לא תקין, את יכולה לבקש מרופאת ילדים הפנייה לקלינאית תקשורת, מגיע לך דרך הקופה ללא תשלום

אם יש לך ביטוח משלים בקופת החולים יש סל מסויים של טיפולים פרטיים שאת יכולה לקבל עליהם החזר, את צריכה לשלם, להביא קבלה ואת מקבלת החזר של כ80%, תבדקי בקופה

אני קלינאית תקשורת, ויכולה לומר לך שבשטח הרבה פעמים אנחנו מגלים ילדים עם קושי כי משהו לא הסתדר לאמא הערנית שלהם, גם כשהסביבה לא הבחינה בשום דבר חריג. 

באופן כללי, אני ממליצה לפנות לאבחון כשיש סימן שאלה ויש תחושה לא נוחה. ייתכן ותגלי שהכל בסדר ותקין לגיל, אבל גם יכול להיות שההתנהגויות שתיארת הן בעצם רק סימפטום לקשיים נוספים שלא תמיד קל להבחין בהם, וחבל לפספס אותן. 

אבחון לא עולה הרבה, משהו בסביבות 56 ש"ח. תפני לקופת החולים שבה את חברה, ליחידה להתפתחות הילד, ותבקשי אבחון שפה. לא כדאי לפנות לקלינאית פרטית כי בנוסף לעובדה שהאבחון יעלה לך המון (מאות שקלים), הוא לא מתקבל בד"כ ביחידה להתפתחות הילד בתור אסמכתא לצורך בטיפול, וייצא שתשלמי סתם. 

אם אכן יתברר שיש צורך בסדרת טיפולים תוכלי לפנות לקלינאית פרטית בהחזרים או לקלינאית שעובדת ישירות בקופה. מוזמנת לפנות בפרטי להמלצות או לשאלות נוספות.

הרבה נחת ובהצלחה.