פורום הורות (עמוד 179)

בהנהלת:
שרשור חדש
ממתקים......................................מודדת כובעים

לביתי החמודה בת ה- 9 יש תאוות ממתקים שגובלת בבהלת ממתקים.

הכלל אצלנו הוא שמתחלקים בממתקים שמקבלים במסיבות וכו, הממתקים שמקבלים כ"צידה לדרך".

כאשר היא זו שצריכה לתת, היא עושה מניפולציות ומריבות שלימות.

וכאשר אחרים צריכים לתת לה, היא משתלטת על הכל ולוקחת לעצמה הרבה יותר.

אם אנחנו יוצאים לטיול משפחתי ולוקחים ממתקים - היא לא גורעת עין מהתיק וכל הזמן מנדנדת מתי אוכלים אותם.

כל הזמן רוצה עוד ועוד, בצורה של מחטף.

במסיבות יום הולדת, היא מתנפלת ברעבתנות, ועוד.

 

כל ילד אוהב ממתקים (וגם כל מבוגר...), אבל ההתנהגות הזו נראית כמו רעב או טראומה לא סבירה.

 

בבית אנחנו משתדלים לאכול בריא, אין ממתקים חופשי, אבל בהחלט מקבלים ממתקים, במידה.

אבל אנחנו שמרנים יותר ממשפחות בסביבתנו בנושא הממתקים: אין ממתקים בין הארוחות, אין ארון עמוס ממתקים, לא כל יציאה לגינה מלווה בחטיפים...

 

אמרתי לה פעם אחת שאם היא כל כך אוהבת ממתקים, נעשה שלושה ימים בהם היא תקבל רק ממתקים, מהבוקר עד הלילה דווקא היא שמחה זה אולי יכול להיות פתרון, אבל לטווח קצר.

 

האם כדאי לעשות משהו, או לנהוג בצורה מסויימת, או לחכות שיתאזן עם הגיל (איזה גיל??)

 

אין לי עצהבת 30

אבל לא נראה לי שזה יעבור לה עם הזמן. מניחה שזה רק יתגבר עם הזמן, כי זה מזין את עצמו- סוכר זה דבר ממכר, למעשה. וגם המונוסודיום גלוטמט ששמים כמעט בכל חטיף גורם לנו ל"טעם של עוד".

גם לי יש אחת כזאת שיכולה לאכול סוכר מהצנצנת אם שכחתי אותה על השיש..

אני מכירה משפחות שעושות "עסקים" עם הילדים: כל ממתק שילד מקבל משכנים, בגן וכד' הוא מביא להורים ומקבל תמורתו הפתעה כמו משחק, מדבקות וכד- בהתאם לגיל ולילד.

אני ניסיתי את זה קצת. האמת שקצת הצליח, אבל בעלי לא אהב את זה אז הפסקתי...

אין לי ממש עצותחילזון 123

גם לי יש אחת שקשה לה להתאפק יותר מלאחרים.

מדי פעם נופל עליה מן "רעב" והיא יכולה לאכול לי קצת אפילו שוקולדים ששמרתי לאפיה וכאלה.

תכלס נראה לי שאני מנחשת ממי היא ירשה את זה...

אצלינו אין שום כלל כזה של התחלקות. להפך כשמישהו מקבל משהו אישי שלו (גם כשזה ממתק של לקראת שבת) יש לכל אחד פינה קבועה במטבח ששם הם שמים את ה"אוצרות" שלהם. ולא אמורים לגעת אחד בשל השני.

 

שמתי לב שדווקא כמה שנראה שהבת הזו מאד נלהבת ולא מתאפקת, ולרוב מקנאה באח שלה ובמה שהוא קיבל, וכל זה, דווקא כשיש לה שם מצבור של כמה דברים היא הרבה פעמים בכלל לא נוגעת בזה מלא זמן. כאילו היא רגועה שיש לה איזה סטוק משלה...

 

את אומרת משהו מענייןמודדת כובעים

שיכול להיות שבגלל שהיא צריכה לשלם מס, שלא תמיד הוא משתלם, ולא תמיד מקבלת כמו שנותנת, לפחות לדעתה, אולי זה גורם לה להרגיש את הרעב המוגבר הזה...

 

המממ.... צריך לחשוב על זה.

 

מה באמת אתם עושים בעניין הזה, שאחד בא הביתה עם חבילת משהו וכולם רוצים גם? מה המידה שחייבים לכבד את האחים???

אני חשבתי שחינוכית נכון להתחלק, כדי ללמוד לוותר ולתת משלי, ולא להוציא את העיניים של האחרים.

 

 

 

 

אני לא מחייבת לכבדחילזון 123

אם יש לו הרבה אני מציעה לתת לאחרים לטעום קצת גם אבל זה לא חובה. פעם אחד מקבל ופעם השני.

אם זה מוציא את העיניים אני אומרת לשים בצד ולאכול אח"כ.

הרבה פעמים הם ישר מחביאים את זה "במחבוא" שלהם ואוכלים אח"כ לאט לאט. (טוב לא כולם אוכלים לאט לאט זה ממש עניין של אופי...).

קצת קשה לי לתרגם את השיטה הזו לבית שלנו...מודדת כובעים

איך אחד אוכל והשני לא יוציא ריר/יחטוף/יבכה/ישתולל .

בגלל שזה מוציא את העיניים החלטתנו שמתחלקים.

הילדים שלך כנראה לא מאוד להוטים לממתקים ויכולים להכניס לפה בלי לעשות מזה עניין...

אנחנו לא מחריכים לכבד את השאר. יש מספיק מה להתחלקאנונימי (2)

במשפחות גדולות

מה שכן גם אצלנו יש תזונה בריאה מאוד ומיעוט ממתקים אבל בשבת יש שפע!!

וכן מחלקים מדי פעם בחול

אני מעדיפה שלא יגדלו עם חסך שהלאה בחיים יזללו ממתקים בביתם או שהולכים לחברים הם יקנאו. שוב, אני משתדלת מאוד. אחרים רואים אותנו כאלה שלא נותנים הרבה ממתקים..

כן הייתי מייעצת לך לחשוב איך התנהגותם תהיה הלאה בהמשך החיים.

לענ"ד זה נתפס כחוסר בממתקים וצורך שלה שלא ממומש גם על ילדתי אני רואה את זה ומשתדלת לפנק אותה יותר שלא תחפש אצל השכנים...

לא מכריחים מתקנת טעותאנונימי (2)


גם לי אין עצה...יראת גאולה
אבל מכירה את התופעה..
כן, יש כזה דבר ילדים ש"להוטים למתוק", וזה לא עובר עם הגיל ‏‎:-/‎
וזה כנראה לא פונקציה של היצע ממתקים, כי רואים שבאותו בית יש ילדים כאלו ויש ילדים שלא..
מה שכן, כשילד שבע, החשק הזה קצת פחות מגיע לידי ביטוי
קשה לזהות את הבעיה מרחוק,כוחות שמימיים
אז כמה דברים שעלו לי .

סליחה...דבר ראשון שעלה לי מהכותרת בראשי-אולי כדאי לבדוק תולעים.
דחף בלתי נשלט למתוק...

ואולי לבדוק חוסר רגשי כלשהו.
(חום ואהבה..? ) אגב, גם אם יש חוסר זה לא מצביע עליכם כלום. לפעמים אדם נולד עם צורך גדול שקשה או כמעט בלתי אפשרי לספק.
( אם אכן זה זה-אבחון וטיפול רגשי יכול לעזור )

יכול להיות שהיא חווה חוסר של ממתקים בבית?
אני גם חושבת שלא לחייב להתחלקl666

רק אם ילד רוצה לתת אז כדאי שייתן. 

אולי שיהיה ממתק יומי לתקופה מסוימת כך שזה לא יהיה משהו נחשק ונדיר.

בפורום הריון ולידה מישהי כתבה שרצון למתוק זה צורך לחלבונים. אולי זאת הסיבה

מוכרימ''ל

 

הגדול שלנו גם מאד להוט למתוקים (שוקולד, סוכריות ובעיקר מסטיקים), גם אם לא בקיצוניות כמו שתיארת. בבית הוא מקבל במידה אבל בחוץ הוא מקבל בצורה מוגזמת ולא מפוקחת, בכלל זה מעצבן שמחלקים לילדים ממתקים וחטיפים בלי לשאול את ההורים לא מבחינת כשרות ולא מבחינת בריאות (ומה הקטע של חב"ד לפטם את ילדי ישראל ברעלים האלה??).

 

אין לי עצת קסם, אבל אני התחלתי איתו תהליך של לימדת דחיית סיפוקים - אם הוא מבקש ממתק אז אני מאשר לו (במידה כמובן) אבל לא כרגע, אני תמיד אומר לו "עוד מעט" או "עוד כמה דקות" וככה הוא לומד שאפשר לדחות את הסיפוק והוא לא חייב לקבל את המתוק כאן ועכשיו. שמתי לב שזה הוריד אצלו את הלהט והאימפולסיביות בנוגע למתוקים והוא מקבל יותר בהבנה את ה"לא".

 

נתת לי רעיון לעשות עליה את מבחן המרשמלו מודדת כובעים


המבחן טוב בתור אינדיקציה ראשונית, החשובות הן הלמידהימ''ל

 

וההתרגלות לדחיית סיפוקים, וזה ע"י תהליך הדרגתי.

 

עוד נקודה חשובה (ששמעתי ממו"ר) - הרבה מ'המלחמות' עם הילדים הם על עניין הבחירה ולרוב דווקא הילדים הם הצודקים. הרבה פעמים הילדים יסתפקו בנתינת הבחירה הרבה יותר מאשר ממה שהם אמרו שהם רצו. 

לדוגמה: מוכרת המציאות שאת הולכת עם הילדה לסופר והיא מתעקשת שהיא רוצה "את זה, ואת זה ואת זה..." ואת כמובן לא מסכימה ואז מתחילה הסאגה של הבכיות וכו'. במקום זה אפשר לומר לה "אני מרשה לך לבחור דבר אחד", זה אמור לספק אותה (אלא אם היא התרגלה למשהו אחר, ואז גם לשינוי הזה יידרש תהליך). אח"כ יהיה אפשר גם לרדת מזה ל-"פעם שעברה שהיינו בסופר קנינו לך הפתעה, הפעם לא. בע"ה פעם הבאה תקבלי, את יכולה כבר עכשיו לבחור לך לפעם הבאה" וכדו'.

 

ועוד דבר - אשתי אומרת שבלימודים שלה הם למדו על זה שלילדים עם בעיות קשב וריכוז יש נטייה גבוהה יותר ללהט אחרי מתוקים, אולי גם זה גורם.

 

האמת שכך אנחנו מתנהגים ביציאות מחוץ לביתמודדת כובעים

מותר לבחור דבר אחד, וגם לא תמיד.

 

אין לה בעיות קשב וריכוז.

 

תודה על התגובות המפורטות.

כמו שאני רואה את זה, זה צורך אמיתיאנונימי (3)

שאם לא מספקים, נגרמת לילד עוגמת נפש ממש.

אבל אם זה צורך לגמרי לא מאוזן, אולי כדאי לטפל בעזרת רפואה אלטרנטיבית שמטפלת בשני ההיבטים בו זמנית - הפיזי והרגשי.

אני לא יודעת איך אצלכם, אצלנו הילדים האלה (בלי עין הרע כמה וכמה מתוקים במיוחד - שגם אני יכולה לנחש ממי היא ירשו את זה  קורץ) מורכבים גם מבחינות אחרות, וטוב היה שיקבלו מענה טיפולי לכל המכלול.

*הםאנונימי (3)


יש ילדים שרעיון כזה עזר להם לרדת קצת בהתלהבותיעל מהדרום
לק"י

אני חושבת שדודה שלי עשתה את זה עם הבן שלה עם סוכריות...

השאלה אם יש ילדים שאצלם זה לא מעורר עוד יותר תאבון לממתקים.
כנראה שהיא תהיה בקבוצה הראשונה מודדת כובעים

סתם הרגשה.

אני רוצה רק לציין, לא מדובר רק במתוקיםמודדת כובעים

אלא גם חטיפים מכל הסוגים.

יש בזה גם אלמנט חינוכיnaergel

בתור ילדה שגלה במשפחה עם נטיה להשמנה ושכל הפוקוס היה סביב זה מכל מיני דורות, דווקא לא ההורים, אני יכולה להגיד שהנטיה הרבה פעמים מולדת אבל קשורה גם בחינוך.

לנו באמת לא היו ממתקים בבית חוץ משבת וגם אנחנו היינו מסוגלים לזלול אותם כל הזמן חלקית בגלל שהיה אסור לנו ואמרו שאנחנו שמנים (לא, משפחה לא ממש נורמלית בעניין), אבל חלק מזה היה בהחלט חינוכי. תחשבי על כל אספקט אחר בחיים שלך או של הילדים - לכל אחד יש נטיות ואם הן לא טובות צריך לעבוד על זה. את מחליטה מה הגבול ומלמדת כמה שיותר על איזון כי זאת העבודה שלך. מכיוון שהיא בת 9, היא בהחלט מבינה את המושגים שאת מדברת עליהם.

את יכולה גם לקבוע שכל פעם שהיא עושה מניפולציות היא תקבל תגובה לא בהכרח נעימה, ושאם בטיול היא מתנהגת בצורה כזאת והיא לא מפסיקה לנדנד על זה את תהיי זאת שתחלקי ממתקים ושאת לא מוכנה לשמוע על זה יותר. סביר להניח שתעשה פרצופים אבל תמצא משהו אחר להשיח את דעתה. חלק מזה נשמע לע גם כמו שליטה (למרות שאני באמת לא רוצה להתיימר, כ"כ הרבה נכנס לדינמיקות משפחתיות). אם היא מנזסה להשתלט, היא לא תקבל כלום, או פחות. זה נראה לא נעים, אבל זה לקיצוניות השניה כדי לאזן מה שכבר יש לה.  

 

בעניין החלוקה - את יכולה לקבוע כלל שכולם מקבלים שווה בשווה אבל שוב אם היא תיקח יותר ותתנפל היא פשוט לא תקבל. 

מצד שני חשוב מאוד כן לתת לה כמה שיותר כמו כולם ולנסות להשתחרר מהפחד שעוד שניה היא תחטוף למישהו כדי לתת לה צ'אנס להתשנות.

 

לצערי לא תוכלי לשלוט על מה שהיא עושה מחוץ לבית ומה שהיא תעשה כשהיא תגדל אבל כלים את בהחלט יכולה לתת לה עכשיו, מתוך השאיפה שהיא תכיר את האימפולס הזה שלה ותוכל לבחור בין להכנע אליו או לא בגילאים יותר מבוגרים כשיש לה הרבה יותר שליטה ושיקול דעת לגבי עצמה. 

הדוגמא הכי טובה היא ההבדל בראש שלנו בין כשרות ודיאטה. כשרות זה כשרות! דיאטה זה......דיאטה. תכלס, מה ההבדל? שתיהן מגבלות אוכל מסויימות, אבל אחת כ"כ חזקה לנו שהיא בתוך הנשמה, כי על אף הנטיה הטבעית שלנו לאכול, גם אם רעבים אנחנו לא נאכל חלב אחרי בשר או לא כשר. בדיאטה אנחנו נגיד - טוב, מחר, טוב, רק קצת. הרצון הוא הוא אותו רצון, הצורך אותו צורך אבל התגובה היא שונה לגמרי.

אני חושבת שאם היא תקבל תגובות לא נעימות להתנהגות הזומודדת כובעים

אז תהיה הרגשה ששמים את הפוקוס סביב הממתקים.

 

את צודקת מאוד בענין הדיאטה... הכל הראש.

אני מבינה לגמריnaergel

צריך איזון. השאלה אם את מרגישה שיש לך דרך להעיר על התנהגות ובמקביל לשדר קבלה והבנה שהיא ממש אבל ממש אבל מ-מ-ש אוהבת ממתקים שזה דבר שיש להרבה אנשים ושבאמת קשה להתגבר על זה.

אני לדוגמא יכולה לחיות על ממתקים ונשנושים ולוותר על אוכל.

אני בתור אדם מבוגר עשיתי תיקון שאני מחלקת מכל ממתק שיש לי גם אם אני ממש לא רוצה (אני אף פעם לא רוצה, בואי נהיה כנות, זה ממתקים!). 

את יכולה להסביר לה גם על מימד ההתמכרות? לילדים קשה מאוד להבין את המימד הבריאותי, אבל זה שהממתק מיוצר בצורה כזאת שיגרום לה להגיע למקומות שהיא לא באמת רוצה להגיע אליהם ושאת רוצה מאוד לעזור לה שמצד אחד מאוד תהנה מממתקים וממצד שני שזה לא יגרור תגובות לא נעימות שלה ושל הסביבה. ככה יש לה שותפה וגם מסגרת.

לדעתי קודם כדאי לאבחן אם זה פסיכולוגיאמאשוני
או משהו רפואי פיזי. כדאי להתייעץ עם רופא ילדים או תזונאית אם יש בדיקות מסויימות שכדאי לעשות.
למשל בהריון צורך למתוק מלמד על צורך אחר כמו פחמימות או שתיה וברגע שמטפלים בשורש הבעיה הצורך מעצמו פוחת.
לדעתי השיטה של להקציב ימים ללא הגבלה היא שיטה טובה אבל הייתי מקצרת אותה. 3 ימים זה המון.
לי בתור ילדה הייתה גישה פעמיים בחיים למתוק ללא הגבלה- פעם אחת לקרמבו בלי הגבלה ומאז אני לא נוגעת בקרמבו ופעם אחת לשערות סבתא שהסתיימו בהקאות נוראיות.
זה סוג של פתרון אם הבעיה היא באמת פסיכולוגית של חוסר יכולת לעמוד בגבולות המתוק.
גיל 9 זה גיל מספיק גדול שהתחושה תישאר לזמן רב ככה שזה לא רק פתרון לטווח קצר.
אגב גם מלוחים שאוכלים ללא הגבלה יגרמו לתחושה נוראית בגוף כמו המתוק.
אבל לא לערבב- יום אחד רק מתוק. חודש אח"כ רק מלוח. אחרת היא תקיא על ההתחלה ולא תקלוט מספיק את המסר...

אגב, אם הבעיה היא ברכושניות ולאו דווקא בחוסר יכולת להתאפק מול הממתק, אז זה לא הכיוון לפתרון...

לכן כדאי קודם לאבחן מה בדיוק שורש הבעיה.

בהצלחה!!

אגב 2, פירות יכול להיות תחליף ובניגוד לממתקים גורם לתחושת שובע ולא לטעם של עוד ללא הגבלה.
תודה על הדיוק של יום מתוק ויום מלוחמודדת כובעים

אני לא יודעת אם זו בעיית רכושנות, כי היא אוכלת על המקום ולא אוגרת אצלה כלום.

 

2 פירות כתחליף - הלוואי.

פירות זה הנשנוש הרגיל אצלנו בין הארוחות (סוג של ארוחת 4). היא לא תחליף ממתק בפרי. דווקא ילדים אחרים אצלנו כן יסתפקו בשמחה בפרי.

אני שמרתי על שני ילדים מאוד מתוקיםהפי
וממש הזדעזעתי מכמות החטיפים שהם אוכלים אוכלים שקיות ענקיות כמו של מסיבה.. ובמקום ביחד לבד...
אמרתי נעשה ניסוי שתקתי...
הוצאתי מהמקרר פירות שאי אפשר לסרב להם כמו אבטיח.. ישר הממתקים נעזבו ...
החשיפה הזאת של הממתקים היא הרבה פעמים לא בגללך אלא בגלל משפחות אחרות בגנים לכי לגני שעשועים כמה ממתקים ה' ישמור...
אני חושבת שגם חשוב להסביר לילדה בדרך כיפית מה היא צריכה לאכול..
פירות אצלנו זה חלק מהתפריט היומימודדת כובעים

וכתבתי שאין לה ממתקים ללא הגבלה. ממש לא.

היא יודעת טוב מאוד מה ממתקים עושים לגוף ולשיניים ואיך נראית פירמידת המזון.

הבעיה היא לא אי חשיפה.

 

תודה על התגובה

אהההפיאחרונה
אני מכירה מישהו שהם אוכלים רק בריא ושהוא רואה ממתקים הוא "מאבד את זה" ..
אולי בגלל שאת מגבילה אותה זה קורה.. למרות שחייב הגבלה אבל תנסי שיהיה חטיפים בבית ואולי אם יהיה גם פירות וירקות וגם ממתקים נגישים היא תדע לאזן.. וימאס לה הממתקים..
בתור אחת שאמא שלי מספרת שלא יכלת למצוא אותי בלי שלל של סוכריות בפה או בשימלה.. אכלתי גם דברים מאוד בריאים.. אממ כמובן שאין פה פיתרון אחד הכל פה זה ניסוי וטעיה
אפשר גם שנכנסים לסופרהפי
במקום שהם יבחרו רק ממתק ממתק ופרי.. או ירק.
אני חושבת שזה קטע של הגיל...אנונימי (4)
תולעיםביולוגית

הרבה פעמים משיכה מוגזמת למתוקים נובעת מבעיה של תולעים או פרזיטים, או מפיטריה בשם קנדידה שנמצאים בגוף. (כשאחד מהילדים ממש רודף אחרי ממתקים- ברור לי שמשהו מהם קיים אצלו)

היצורים האלה ניזונים מסוכרים וגורמים לגוף לרצות לאכול עוד ועוד סוכרים כדי להזין אותם.

בתולעים ניתן לטפל יחסית בפשטות ע"י תרופה בשם ורמוקס, או ע"י טיפולים טבעיים שונים. (היה על זה פעם שירשור פה באתר)

בקנדידה יותר מסובך לטפל- אפשר למצוא הרבה מידע באינטרנט.

 

הימים הראשונים של ההתנזרות מהמתוקים מאוד קשים, כי התולעים/ קנדידה עדיין נמצאים, והם ממש מעוררים רצון לאכול מתוק. הימים הבאים כבר יותר קלים.

לפעמים בימים הראשונים אני מאפשרת לאכול מוצרים עם ממתיקים מלאכותיים- זה אמנם לא בריא, אך רק כמה ימים זה נראה לי לא נורא.

 

אני חושבת שלאבחן מישהו בלי להכיר אותו לא הכי חכםהפי
ממש לא התכוונתי לאבחןביולוגית

 (וגם לא כתבתי שזה מה שיש לילדה, אלא רק כתבתי שהרבה פעמים משיכה מוגזמת נובעת מזה)

רק לאחר שראיתי שהמידע הזה לא מופיע בשרשור רציתי לתת כיוון מחשבה נוסף, שאולי יועיל.

תודה שהסבת את תשומת ליבי,מודדת כובעים

אבל ההתנהגות הזו קיימת כבר כמה שנים.

אין לה תולעים.

 

הסיפור הוא גם בממתקים וגם בחטיפים.

החילוק הזה בין מתוק למלוח הוא לא כל כך מהותי...אנונימי (3)

זה לא שאם היא אוכלת רק מתוק אז היא לא מאוזנת בריאותית או רגשית וכו', כל מה שנאמר פה, ואילו כיוון שהיא אוכלת גם מתוק גם מלוח, זה עניין התנהגותי גרידא, חוסר שליטה, או מה שקראת לו "זה הכל בראש"...

 

גם אצל ילדים שמאזנים את המתוק עם מלוח ואחר כך ההיפך, הדבר עלול להצביע על חוסר איזון פיזי, וביותר חוסר איזון רגשי שדורש מענה שהוא מעבר למענה החינוכי.

 

enough is enough זהירות פצצה . בקשר ליום השואה..זקנת השבט

גדלתי בחינוך החילוני , ובכל שנה היו מדכאים אותנו מחדש. אין לי מילה אחרת לתאר את זה . סיפורי זוועה של השואה . כבת לניצולי שואה , זה היה קשה מאד , והשפיע על החיים שלי באופן לא טוב. יתרה מכך , אני רואה , שבחברה החילונית ,יש בריחה מהזהות, לפעמים בריחה פשוטו כמשמעו מהארץ , ולפעמים הקבלה מעוותת בין השואה לבין הערבים כאשר אנחנו הבחורים הרעים -כלומר סיפורי הזוועה לא הוכיחו את עצמם מהבחינה החינוכית .

 

אשר על כן , פשוט לא שולחת מחר את הילדה לגן , בתקווה שגם היום לא יכניסו לה תכנים חינוכיים . יש מספיק עצב וצער בעולם , וגם בעולם שלה.

לזכור -בהחלט , אבל חסר לי כל כך המימד של האמונה, של הגאולה (שגם אני לצערי לא ממש מאמינה בזה , אבל רוצה להאמין)

קשה לי עם המסרים של "לעולם לא עוד" כי מבחינתי אלו מילים נבובות , ואין שום תעודת ביטוח. 

 

זהו. 

למה להשאיר משהו אחריך ?זקנת השבט

כי אתה מקווה שיהיה טוב . איך אמר אריאל הורוביץ בשיר שלו "תמיד תאמין בימים שיבואו". ואת צודקת, בפרט בתור יהודים , יש סיכוי טוב ,שלא יישאר אף אחד אחריך . 

את מעלה שאלות קשות , ואין לי תשובות עליהן . 

 

הנה אני לא בדיוק אישה מאמינה על פי ההגדרה והלוואי שהיה לי בן , והייתי רוצה שיעשו לו ברית עם מוהל לפי ההלכה.  כך גם רוב משפחתי , שהם לא דתיים . 

הנקה ומניעת הריון...אנונימי (פותח)
אני חודש וחצי אחרי לידה וממש לא רוצה לקחת גלולות למניעת הריון כרגע כי הגלולות של הנקה עשו לי מצבי רוח.
מצד שני, אני לא חושבת שאני מוכנה ממש עכשיו להריון נוסף.

האם אפשר לסמוך רק על ההנקה כאמצעי מניעה.
אני הנקתי מלא כל שעתייםבטוב

יום ולילה . בלי תוספות.

וקיבלתי כשהתינוק היה בן ארבעה חודשים

חינוך מיוחדבנות ירושלים
בס"ד
שלום,
מעוניינת בחוות דעת של הורים שילדם היה בביהס חינוך מיוחד "ארזים" בירושלים לילדים בעלי קושי רגשי והתנהגותי.
תודה מראש


גם שואלת על גמילהצביה22
הבת שלי בת שנתיים וחמישה חודשים, כבר מזמן מודיעה לי אחרי שעשתה, וכבר הרבה זמן אנחנו מדברים על ללכת לשירותים (היא כבר גמלה את כל הבובות שלה- היא יודעת ממש לעשות איתן תהליך של ללכת לשירותים).
ביום חמישי האחרון ניסינו להתחיל גמילה, הכנו אותה לפני, בבוקר אמרנו לה שהיום לובשים תחתונים, והיא בהתחלה נורא נבהלה ורצתה בכל זאת חיתול, אז שמנו לה אבל בכל זאת השארתי אותה בבית ואחרי לא הרבה זמן היא החליטה לשים תחתונים.
סה"כ אותו יום היה ממש בסדר בשביל היום הראשון (פעם ראשונה עשתה בסיר אחרי שאני אמרתי לה לשבת עליו, אחר כך כמה פספוסים ברצף כי כל פעם עצרה את עצמה די בהתחלה ואז כשישבה בשירותים כבר לא יצא, ורק אחרי כמה דקות יצא שוב לפני שהספיקה לשבת בשירותים, אבל בסוף קלטה והצליחה לעשות בשירותים, ומאז אמרה לנו עוד כמה פעמים לפני שעשתה ובאמת הספיקה לעשות בשירותים).
באופן מפתיע, ביום שישי כשרצינו בבוקר להוריד חיתול היא ממש סירבה ולא רצתה להמשיך בתהליך.
בינתיים לא לחצנו עליה, אמרנו לה שהיא תחליט מתי היא מוכנה, ואנחנו סומכים עליה.
השאלה איך אפשר לעזור לה להחליט שהיא מסוגלת ורוצה. או שאולי עדיף בכל זאת להתעקש יותר?
האם ביום שישי היא היתה צריכה ללכת לגן ?זקנת השבט

או למקום אחר? כי אולי כל עוד זה במסגרת הבית , היא מרגישה שזה יהיה בסדר לפספס , כי היא סומכת עליכם . 

אצלי בהתחלה שבוע שלם היא עשתה בתחתונים כמעט רוב הזמן . הכנתי את עצמי נפשית , פשוט החלפתי כל הזמן המון תחתונים , בלי לעשות עניין. בסוף השבוע כבר נגמלה . 

לא, ביום שישי היתה בבית, וכמובן בשבתאנונימי (2)
אבל סירבה להמשיך בגמילה...
הייתי מניחה לה לשבוע שבועיים בלי להזכיר את הנושאl666אחרונה

שהיא לא תרגיש בלחץ

ואז מציעה עוד פעם וכמה שפחות תשומת לב סביב זה. הצליחה - יופי. לא הצליחה -לא נורא

שאלהkit
איך עוזרים לילד בן 4 להצליח מבחינה חברתית? הוא כרגע בגן של תלמוד תורה. ילד מטופח נקי עם ביטחון עצמי וכו. מאז שהוא עלה לגן בנים הוא חוזר עצוב. מתלונן כל הזמן שמציקים לו.. (חוטפים לו אוכל משחקים מרביצים לו) כל הילדים לא מהשכונה ככה שאין כלכך אפשרות להזמין ילדים הביתה. לאחרונה הוא גם מסרב לרדת לגינה. אני לגמרי לא יודעת מה לעשות. ואיך לעזור לו.
נראה לי..אמא_מאושרת
מצד אחד לשבח ולחזק אותו על הדברים שהוא עושה, להעלות לו את הביטחון
מצד שני לדבר איתו כשהוא חוזר הביתה- איך היה, מה היה, להבין מה בדיוק קרה ואיך אפשר למנוע מזה להישנות
אולי שווה לדבר עם הגננת, שזה יהיה בשיתוף פעולה איתה, שתתן לו קצת יותר תשומת לב, יותר אחראיות, תשבח אותו בפני הילדים

בעיקרון אני בגישה של אם מרביצים לך תרביץ בחזרה
אבל אני יודעת שהרבה לא מסכימים עם זה
אז אולי להחליט על דרך התגוננות אחרת שנכונה בשבילו, משהו שיבהיר לילדים האחרים לא לחזור על זה..
אה, ולבדוק אם זה ילד ספציפי שמטריד- אולי הטיפול צריך להיות נקודתי יותר..
ניסיתי ממש כל מה שכתבתkit
אני גם בגישה של מרביצים לך תחזיר אבל הוא מסרב להחזיר בחזרה. כי אחרת מרביצים לו יותר חזק. וזה גם לא ילד נקודתי אלא הרבה ילדים. איך אפשר להעלות לו את הביטחון העצמי?? חוץ ממחמאות והמון אהבה שזה הוא מקבל בשפע)
אולי בשיתוף פעולה של הגננת..אמא_מאושרת
היא יודעת מזה?
שתתן לו אחראיות בגן (אפילו משהו קטן, אחראי על להביא את הצבעי פנדה לשולחן היצירה בבוקר- יכול לגרום לתחושה טובה..) ושתשבח אותו בפני הילדים, אולי שתעביר איזה תוכן על ואהבת לרעך כמוך ותסביר איך מתנהגים לחבר בגן..?
בסוף היום כשאת מגיעה תשאלי אותו איך היה ותעדכני את הגננת, שתבין שאת שם עם האצבע על הדופק..
היא עם הרבה שנות ניסיון? בדר"כ למבוגרות יותר יש רעיונות יצירתיים שהתפתחו עם השנים..
ואם זה לא עוזר אז אולי באמת להעביר גן, חבל שיסבול והרבה פעמים כשמשנים מקום הילד פתאום פורח..
הייתי שוקלת לעבור גן .זקנת השבט

פעם חשבתי שזו בריחה. אחר כך ראיתי אמא שעשתה את זה והילד שלה פרח. לדעתי זה הציל לו את החיים (היום בן 20 פלוס)

גם אני חושבת.אנונימי (2)

מהנסיון שלנו, לפעמים זו אוירה מאפשרת אלימות בגן. 

אולי לא בכוונה, אבל הגננת לא רואה בזה התנהגות יוצאת דופן, שצריך לעשות עבודה חינוכית כדי להפסיק ולא לאפשר אותה, או לכל הפחות להעיר עליה .

 

ככה היה אצלנו. הגננת אפילו לא הבינה על מה אנחנו מדברים - "ילדים...בנים, זה טבעי..." ככה היא אמרה. וכשדרשנו שתתערב לפחות עד סוף השנה שהילד בגן, הא עשתה את זה כלאחר יד, בלי באמת להבין שמה שהיא מאפשרת פשוט לא תקין.

והיתה לנו אינדיקציה ברורה שזו ההתנהלות שלה - כשהיא יצאה לחופשת לידה ובאה מחליפה, בהדרגה הילד התחיל להתאושש ולגלות רצון ללכת לגן, ולבסוף פרח.

בשבוע שבו גננת האם חזרה מחופשת לידה, הילד קיבל דלקת ראות עצוב.

 

לדעתי תעשי שיחה עם הגננת - אם את רואה שזו דמות חינוכית שנפש הילד חשובה לה והיא מוכנה להירתם כדי לעזור, תראי אם ההתמודדות החינוכית שלה עם הקושי מקדמת את הילד. אם לא, פשוט תבדקי בדחיפות (עכשיו שהגנים פועלים ואת יכולה לבקש להיכנס ולהתרשם) מקום אחר בשבילו.

 

אל תשאירי את זה ככה. הילד במצוקה.

בהצלחה רבה - ואל תדאגי - את תדעי לחוש את האוירה ולזהות מה טוב לו, וה' יעזור.

יש לי 2 ילדים כאלה, מנסיון..א..א..
הבן היותר גדול היום הוא בן 9,הוא ילד עדין ורגיש, משחקי בנים לא בקטע שלו הוא לא אוהב השתוללויות, בגיל 3,4 הוא היה בגן מעורב, זה מה שהיה בישוב. וראיתי שהיה לו טוב ממש אח"כ שעברנו לגן נפרד, עברנו דירה וזה מה שהיה בישוב. ראיתי שלא טוב לא בגן זה לא היה בשבילו גן רק של בנים. כי הוא עדים ורגיש ומופנם. הוא ממש נבלע בין הילדים ולא ממש שמן לב מה עובר על הנפש של הילד. הוא ילד מאוד יצירתי. אני שמתי לב וכמובן שעזרתי לו לעלות את הביטחון העצמי וגם בשיתוף עם הגננת, תכלס לא היתה לי אפשרות להעביר אותו גן כי לא היה משהו אחר. הבנתי שהגן המעורב, הבנות, גורמות לאיזון בגן של רוגע שלווה ולא כמו גן רק של בנים שיש שם המון אנרגיות. יש ילדים בנים שלא מתאים לנפש שלהם בלאגן והשתולליות והחברה עם בנות מאזנת אותם. בשבילי גן טרום חובה לא קריטי לי שיהיה נפרד. יותר חשוב לי שגן חובה ההכנה לכיתה א' תהיה בנפרד.
את הילד השני אוטומטית הכנסתי אותו לגן נפרד. כבר בגיל יותר צעיר הבנתי את הנפש שלו שהוא ילד מאוד עדין ורגיש, ידעתי שבגן רק של בנים יאכלו אותו בלי מלח. והוא פשוט פורח

אז זה גם שיקול לנסות להעביר לגן מעורב כמובן דתי.
העיקר שתביני את הנפש של הילד.
בהצלחה
*את הילד השני הכנסתי ישר לגן מעורב..א..א..
לדבר עם הגננת! היא צריכה לטפל בזהaima


להעביר גן במיידיתמיניונית
ילדך סובל מנתעללות, ועל כן אין זמן לבזבז מהר להעביר לגן אחר, ולוודא בגן החדש שאין אלימות גם אני ממליצה גן מעורב
אז אתן חושבות שזה רק בעיה של הגן?kit
ולא בעיה אצלו? קושי מבחינה חברתית? מפחדת שאני יעביר אותו גן ויהיה יותר קשה לו אפילו.לעבור בסוף השנה ולנסות להשתלב עוד פעם. הוא אמור להמשיך עם הילדים האלו הלאה כי זה גן של תלמוד תורה. דיברתי עם הגננת הרבה פעמים ואין שום שיפור!! ודווקא יש לה הרבה ניסיון
אגבkit
אני גם בעד גן מעורב. פשוט אין משהו מתאים
הייתי מתחילה בלדבר עם הגננת ולא להרפות עד שיש שיפורaima

ואם את רואה שהגננת לא יודעת מה לעשות אז להעביר גן.

 

 

לא חייב מעורב - העיקר שיהיה שם נעים ובטוח.אנונימי (2)

אני חושבת שזו בעיה בגן כי כתבת שהוא נכנס לגן עם בטחון עצמי. 

בכל מקרה, זה לא משנה - כרגע הוא במצוקה גדולה. ואם דיברת עם הגננת המון פעמים וכלום לא משתנה, אין מה להשאיר אותו שם.

נניח שהבעיה נובעת ממנו עצמו - גם ילד כזה זקוק למקום מגונן במיוחד.

 

בעז"ה שתמצאי מהר.

אני את הבן שלי שלפתי מהגן ברגע שזה הגיע למצב כזה שאפילו אחה"צ הוא לא רצה לרדת למטה. כל רגע בגן במצב כזה זה סיוט בשבילו.

לדעתיאמא_מאושרת

מן הסתם שיש עניין של קושי, לכל ילד יש את הדברים שבאים לו יותר בקלות ואת אלה שבאים פחות

מצד שני יש גם גורם סביבתי- מקומות בהם זה יהיה מורגש יותר ויותר קשה להתגבר על זה ומקומות בהם זה פחות יורגש, והילד יוכל להתגבר על זה יותר בקלות.

ואם הילד סובל מהצקות וגם הגננת לא מצליחה להתמודד עם זה אז באמת חבל שהוא יסבול

ויש עוד 3 חודשים לשנת הלימודים, וזה לא מעט זמן

וגם בתקופה הזאת הם מאוד מעצבים את האישיות ואת התפיסה שלהם לגבי עצמם- וחבל לשלוח לגן שמשאיר חוויה שלילית על הילד..

 

אם את רואה שאת לא מצליחה לפתור את זה הייתי שולחת לגן אחר, 

ואולי כשאת מחפשת גן והולכת לראות גנים פוטנציאליים להסביר שזו הסיבה שאת מעבירה מלכתחילה ולראות מי יודע לתת מענה הכי טוב לסיטואציה, ולהכניס את זה לשיקלול של לאיזה גן ללכת

ואם את מאמינה בזה (אני כן אבל אני יודעת שלא כולם..) אולי לשלב איזה טיפול הומיאופתי (דרך קופות החולים) או תרפיה כלשהי, משהו שאולי יעזור גם לקושי..

כ"כ חבל שלא שאלתי אתכן קודםkit
השנה הזאת כ"כ שינתה אותו. הוא נהיה הרבה פחות משוחרר ובטוח בעצמו. בהתחלה חשבתי שזה קשיי הסתגלות עכשיו מסובך להעביר אותו. הכל מלא. ממש מקווה שזה לא שינוי בלתי הפיך!! על איזה תרפיה/טיפול הומפאתי היית ממליצה? ותודה רבה לכל העונות!
טיפולאנונימי (2)

הומאופתי - תבקשי דרך קופת חולים או תשאלי בסביבתך מי מכיר הומאופת/ית טוב/ה.

רכיבה טיפולית. מעולה ממש..א..א..
ברור שזה הפיך..אמא_מאושרת

הוא הרי עוד קטן..

ואיזה כיף לו שיש לו אמא ששמה לב לדברים האלה, זה בכלל לא מובן מאליו..

אני מכירה את הדברים האלה רק מהצד של המטופל, לא מהצד של המטפל..

אני יודעת שהומיאופתיה יכולה לגעת בנקודות בנפש ו"לתקן" את ה"מקולקל"

ויש תרפיות.. אישית אני נמשכת לתרפיה בבעלי חיים אבל זה באמת לא מתוך ניסיון אישי, סתם הרגשה..

הייתי הולכת לקופ"ח ורואה מה הם יכולים להציע.. (אם אני לא טועה הטיפולים האלה קצת יקרים כשזה לא דרך הקופ"ח, למרות שאולי אפשר לבדוק..)

 

מקווה שתהיה כאן מישהי שתדע לפרט לך יותר..

מקבלים החזר מהקופה חולים..א..א..
יש תרפיה במים, סוסים אומנות
כדאי לשאול בקופה.
מניסיון עוזר מאוד
לא קראתי את כל התגובותחילזון 123

כדאי לך לדבר עם המלמד\גננת או מה שיש לך שם.

שידווחו לך איך הוא בגן. אולי מה שהוא מספר זה לא בדיוק מה שקורה?

ואפשר לבנות איתם איזה תוכנית איך כן להעצים אותו. זה חלק מהתפקיד שלהם שיהיה הווי חברתי חיובי בגן. לא שלחת אותו לגן חיות...

אפשר שיביא מהבית לכבוד איזה ארוע ממתק לכולם ושהגננת\מלמד יעצימו את זה, יתנו לו לחלק יודו לו וכל זה.

אולי שמישהו מכם ההורים יגיע עם איזה פעילות קצרה.

אולי שהילד יביא לגן איזה משהו שהוא טוב בו ויספר על זה בגן בתיווך הגננת (חוג שהוא הולך אליו, משהו על חיות, איזה ספר מיוחד, אולי סיפור על מקום שביקרתם בו וכו' וכו'). זה יכול להיות גם משהו מתמשך של כמה פעמים.

נגיד פעם הבן שלי היה לו תפקיד לקחת מאמר על חיה מאיזה עיתון חודשי שקיבלנו ולהביא את זה לכיתה. והמורה תלה את זה על הקיר והוא יכל לספר על זה וכו'.

שהגננת\מלמד ישימו לב מה קורה איתו יותר. אין דבר כזה ש כ ל הזמן חוטפים לו הם אמורים לראות מה קורה. אי אפשר ללמוד כשצד החברתי והריגשי תקוע לגמרי.

שיגידו לך מי הילדים שכן רגועים יחסית (בטוח שי עוד כמוהו. תמיד יש!) ותנסי לעשות בכל זאת מאמצים להפגיש אח"צ.

אפשר לקחת אוטובוס, אפשר להזמין את החבר לארוחת צהריים אצלכם ואח"כ ישאר לכם רק להקפיץ אותו הביתה. אפשר למצוא פיתרונות.

ותבקשי שיספרו לך מה הם עושים ליצור אוירה חיובית יותר. גם בגן יש מערך של לימוד, של פרסים על התנהגות וכד', כל מני מבצעים...

ואולי תחשבי על לרשום אותו לחוג קרב מגע או משהו דומה לזה. זה יכול לעזור מאד אם המורה מוצלח.

גןיהושבעט5

אם הילד השתנה בהתנהגות,ואין עם מי לדבר בגן,להעביר גן.לחפש גננת סמכותית חמה ומכילה.

לא להכנס לסרטים על נזק קבוע לילד וכו, הרבה פעמים שמעבירים ילד גן זה עובר הילד שוב רוכש ביטחון.ממולץ לשתף את הגננת החדשה.

אם הילד לא חוזר לעצמו תוך כמה חודשים לשקול טיפול רגשי,אם הילד "מפורק לגמרי" להוציא ולטפל.

 

^^אני חושבת שסיכמת את זה נכון.אנונימי (2)


אם הוא יפסיק להתייחס לאלו שמציקים לואנונימי (3)

אם הוא יפסיק להתייחס לאלו שמציקים לו (גם בשעה שהם לא מציקים לו. ממש כאילו שהם אוויר), אז הם לבסוף יפסיקו להציק לו. זה שיטה בדוקה. היה לי פעם תלמיד בכיתה שכל הזמן הציק לי ולאחר שהפסקתי להתייחס אליו באותו האופן, הוא הפסיק להציק והוא אפילו הפך להיות חבר טוב שלי (וכמובן שגם אז המשכתי לא להתייחס אליו כדי שלא יחזור לדרכו הרעה). בהצלחה!

תודה לכולם. עזרתם מאד!kitאחרונה
עזרה בגמילהnaergel

הבת שלי בת שנה ו9 והתחלנו גמילה בפסח. היה שבוע קשה, אבל אחר כך היא ממש נכנסה לעניין ונורא כיף לה איתו. היא מפספסת אבל גם אומרת שהיא צריכה (לפעמים גם כשלא). סה"כ אני מרגישה שמתקדם יופי. עם החזרה למעון היו לה 3 ימים נהדרים ואז יומיים לא, והודיעו לי שהיא חייבת לחזור לחיתולים.

כרגע סיכמתי עם הגננות שנשים לה פולאפס ועדיין יקחו אותה לשירותים כל כמה זמן, אבל קשה לי להאמין שזה יעבוד. היא נורא חכמה והיא תבין שעכשיו הכל חוזר אחורה. אני מדגישה - זו ילדה שקמה ממנוחת צהרים יבשה ומבקשת ממני להוריד חיתול כדי ללכת לסיר בבית. אחת הסיבות שהתחלתי את הגמילה שאני בחודש שישי ב"ה ואני ממש ממש צריכה שהיא תהיה גמולה על הלידה, כי אני לא רואה מצב שאני מצליחה להחליף ל 2 ילדים חיתולים, וגם ככה קשה להרים אותה, שלא נדבר על עוד חודשיים. היא גם בועטת ודי לא מתה על חיתול (לילה אחד היא החליטה שהיא מורידה אותו לבד וישנה ככה. היא היתה רטובה אך מרוצה). והכי נורא שהחיתולים התחילו לגרום לה פצעים ואדום ברמות של גמבה גם אחרי חצי יום ונחמץ לי הלב לראות אותה ככה סובלת.

 

אחת הבעיות היא שאיתי היא מתקשרת ומקשקשת בלי סוף ובגן היא נאלמת דום, למרות שנורא טוב לה וכיף לה, היא פשוט לא מדברת.

 

אנא מכם - אני לא מאמינה בשיטה של "מוכנות הילד". אני מאמינה במוכנות הורית וזה מוכיח לי את עצמו כל פעם מחדש. גם אין לי אפשרות לעבור גן.

 

יש רעיונות לגישור הפער?

 

תודה מראש!

אין לי מה לייעץ בנושאl666

רק רציתי לכתוב שאין טעם להחליט שילד יהיה גמול עד הלידה או ילך לבד עד הלידה או כל פעולה אחרת אם הוא לא מוכן.

ממש לא מבינה מה בעיה להחליף חיתול לשני ילדים חוץ מזה שזה יקר. החלפה לוקחת שלוש דקות.

ציינת שהיא ילדה חכמה אז תעבדי אתה שלא תבעט בך. נראה לי בגיל הזה כבר אפשר להבין שלא בועטים באימא.

כנראה את יכולה להמשיך בגמילה כשהיא בבית אחרי צהריים או לחכות לחופש הגדול. לא נראה לי שמטפלות ירצו להתעסק בגמילה בגיל הזה.

או אם יש אפשרות להשאיר אותה כמה ימים בבית כדי לסיים תהליך.

אבל אצל רב הילדים בגיל הזה גמילה לוקחת המון זמן. 

אצלי הכי הולך זה בשנתיים וחצי. את שני הגדולים ניסיתי לגמול בגיל שנתיים וזה לקח המון זמן והמון בגדי החלפה.

ובגיל שנתיים וחצי היה מהר וקל.

 

לא מבינה את התגובה שלךnaergel

אין טעם לחכות לחופש הגדול. אני עובדת במשרה מלאה והיא עדיין תהיה במעון ואז במסגרת אחרת בשבועיים של החופש.

יש גם בשפע ילדים שגם בגיל 3-4 קשה להם הגמילה ויש ילדים שהולך חלק מוקדם מאוד. 

 

נראה לי שלחנך אותה לא לבעוט זה גם לא לשים אותה בסיטואציה שזה פיתוי ואני לא מפסידה שום דבר מזה שיש לי ילדה שבבית כמעט גמולה. לשים אותה בחיתולים בכוח?!

אני גם לא מקבלת את הדבר הזה שהגננות לא רוצות להתעסק עם זה כי לא מתאים להן. על מורים אנחנו נופלים על דברים כאלה, אבל פה את מסכימה כי זה מתאים לך. לי זה לא. 

 

אני שמחה שלך מה שאת עושה עובד, אבל כמו שציינתי, אני לא בגישה שלך ואני לא ממש מבינה אותה כי סגנון ההורות שלי הוא שונה ובאופן כללי הוא עובד לי. 

 

שוב, מבקשת עזרה בגישה שלי, אני לא נכנסת פה לויכוחים אם לדעתכם הגישה שלי טובה או לא. 

סליחה. התנסחתי לא יפהl666

פשוט אני יודעת שבדרך כלל במעון אין שיתוף פעולה בגיל הזה

בתור מישהי שהייתה בבית עם כמה צמודים אני יכולה להבין למה אבל אין לי מוסג מה נכון באמת. 

מצד שני מבינה גם אותך כי באמת יש ילדים שבגיל הזה כבר מוכנים וחבל. אחת הבנות שלי נגמלה בגיל שנתיים.

ומגדולים שלי  באמת הורדתי חיתול כי היו גירויים. אבל לקח להם הרבה זמן להיגמל.

אז אני רוצה שפשוט תהיי מוכנה שלפעמים זה לוקח זמן. ובאמת יש נסיגות. ואחרי לידה בהחלט יכולה להיות נסיגה זמנית.

ואני לא מסכימה שמוכנות הילד לא משנה אלא רק מוכנות של הורים. צריך להיות קשובים לילד ספציפי ולהיות גמישים יחסית. 

מפני שילדים שלי שונים זה מזה אני מבינה שתוצאה הרבה פעמים ממש לא קשורה להורות שלי אלא לאופי של ילד ולקישורים שהוא נולד אתם. 

ויכול להיות שאת ילד אחד צריך יותר להוביל ועם שני עדיף לחכות ולתת לו יוזמה.

ואני חושבת שילד צריך להיות גמול בשלב שהוא צריך להיות גמול. אישה שיש לה צמודים או תאומים כן מחליפה שני ילדים וגם מטפלות ואין בזה שום דבר מסובך. ויש ילדים שבועטים בגיל שנה - הרי לא נגמול אותם בגיל שנה כי הם בועטים? זאת בעיה נפרדת שלא קשורה לגמילה.

 

אם היו שלושה ימים נהדרים ואז נסיגה אז הגננות רואות שאפשר.aima

תבקשי שתהיה בלי טיטול שבועיים והן תעשנה את המקסימום ואז נראה.

לצערי נתקלתי בחומת ברזלnaergel

מנהלת המעון הודיעה לי חד וחלק שלא. האמת זה היה ממש מדכא, בייחוד כי בבית היא מתנהלת הפוך לגמרי. 

לדעתי זה כי הם לא מאמינות שבכלל צריך לנסות בגיל הזה עצוב

זה נורא מצחיק כי הן אמרו לי בעצמן שיהיו רגרסיות וכשהגיעה אחת הן אמרו לי שאין להן זמן להתעסק עם זה.

 

חחח כנראה לכלך להן את המעון אז התעצבנו הם חשבו שתפשל בבית...רק אמונה


כשהבת שלי הייתה בת שנתיים היא נכנסה למעוןמולדת

וזה היה אחרי חודשיים שהייתה גמולה בבית. ובמעון היו מליון פספוסים וזה היה נראה לי כי היא לא ידעה למי לפנות ומה לעשות כשהיא צריכה פיפי ובגלל שהייתה יחסית קטנה גם לא הגיעה לשירותים.

יום אחד הבאנו את הסיר שלה למעון ונגמרו הפיספוסים גם במעון..וכל יום היינו מביאים את הסיר שלה ככה במשך כמה חודשים.

ושכחתי לכתוב שהיא פשוט היתה הולכת לבד לסיר..מולדת


זה נשמע כמו רעיון טוב...פנסאי
ללמד את הבת שלך ללכת לבד לסיר כשהיא צריכה לשירותים בלי להיות תלויה בצוות במעון. כמובן שתגיד להם, אבל שתלך לסיר ולא תהיה עבורם עוד מטלה.

בסופו של דבר אפשר להבין את המטפלות שלא רוצות להוסיף עוד משהו לרשימה של האחריות שלהן.

אז אם הדברים יהיו חלקים וזה לא ידרוש יותר מדי אנרגיה מהן אני מניחה שלא תהיה להן בעיה, אבל ברגע שזה דורש קצת מאמץ זה קצת לא פיר לעשות להן את זה.

במיוחד שזו קבוצת גיל שזה לא רישמי חלק מהעבודה שלהן.
מה הענינים?אולי יענו יותר בהריון ולידה ?רק אמונה


תנסי אולי בחופשה של יום העצמאות..אמא_מאושרת
מן הסתם היא תהיה בבית בלי חיתול..
תגידי לגננות שאת רוצה לנסות להחזיר אותה לגן בלי טיטול אחרי החופשה
ושפעם בשעה- שעה וחצי יקחו אותה לשבת בסיר. הרבה פעמים בגן הם נוטים לפספס יותר כי יש אטרקציות מסביב ואז הם שוכחים מהעניין..
היא נותנת שיושיבו אותה בסיר? אם כן זה חצי נחמה..
אצלי הוא בהתחלה לא הסכים שהגננת תושיב אותו בסיר אז לקחתי יום חופש ובאתי כל כמה שעות להושיב אותו, ובהדרגה "העברתי את המושכות" לידי הגננת.
לדעתי זה גיל שללא ספק ניתן לגמול בו, ועל אחת כמה וכמה אם בבית היא כבר בלי טיטול..
מה עם בגן עם חיתול ובבית בלי?ש.א הלוי
היא תסתדר עם זה?
שתבוא למעון בלי, וישימו לה אחרי שיתנו לה לשבת קצת על הסיר/בשירותים בבוקר.

יהיה לך החלפה אחת לעשות לה אחרי שהיא תחזור- אפשרי מבחינתך?

אני פשוט חושבת שיגיע שלב שהיא תרצה להוריד גם במעון ואחרי שהיא תתרגל ותרגיש בטוחה לגבי איפה עושים במעון (טכנית.) יהיו הרבה פחות פספוסים ואולי זה יגרום לה לבקש מהמטפלת ולדבר יותר.(זה סוג של שילוב בין הגישה שלך לגישה של מוכנות הילד.. )




הבן שלי מבדיל בין בית ולא בית ויותר זורם בבית (הוא בן 9 חודשים ומפושפש חלקית לפיפי. כל היום הוא עם חיתול, ואני לוקחת אותו לשירותים לפיפי אחרי שינה ומידי פעם במהלך היום. )
תודה רבה לכל העונותnaergel

ישבתי וניתחתי לי את הבעיה לכמה דברים:

בבית היא לא 100% גמולה אבל מתקדמת נהדר, אז אני מקווה שהיא באמת תרגיש את הבטחון וזה ישתנה גם בגן.

 

אני יודעת שהיא מבחינה בהבדל בין הגן לבית כי בבית היא בלי החיתול לגמרי חוץ מבלילה, והיא ממש נהנית מזה. היא מתחילה להגיד יותר ויותר לפני ואני גם מדברת על זה איתה וכמו שאמרתי היא ילדונת שמפנימה.

 

יש לה קושי בלהוריד את התחתונים לבד, שזה מונע הליכה לבד. עד שהיא מורידה אותם הכל יוצא. כי היא קולטת שמשהו קורה אבל לא תמיד מהר מהר מספיק, ונראה לי שזה השלב הבא לעבוד עליו.

 

השירותים בגן די מסכנים. יש לה סיר משלה שהיא מתה עליו ונהנית לשבת עליו אבל זה מאוד מבודד והיא רואה שהילדים האחרים משחקים ועושים והיא יושבת שם לבד, כך שאין לה באמת רצון ללכת לשבת שם ואני לא יכולה להאשים אותה בעניין הזה ממש ברור שהיא מפספסת כיף וזה סתם מבאס אותה. בבית היא לא באמת מפסידה. היא משחקת, אני בודקת מה שלומה, הסיר באופן כללי קצת מסתובב איתה ואולי גם על זה אני אעבוד - שרצים למקום מסויים.

 

אין לי שום בעיה עם החלפות וכביסות ולקחתי את זה בחשבון. ככה גם הבנתי שבטווח הקצר גמילה לא באמת משמרת יותר את הסביבה מחיתולים

 

אני גם משוכנעת שאם המעון היה עובד איתה אפילו קצת אז היא היתה מתקדמת הרבה יותר טוב, כי יומיים לא טובים זה כלום, אבל הם לא נתנו לה צ'אנס.  הלוואי שהפולאפס לא היו כ"כ חיתול, היה יותר יעיל אם הם אכן היו עוצרים נוזלים מלצאת החוצה אבל עדיין נותים חלק מהתחושה של הרטיבות. במצב כזה זה באמת לא נח ולילד יש מוטיבציה ללכת לשירותים כמו בתחתונים.

 

כשהיא נולדה האחיינים שלי שאלו אותי מה אני רוצה שהמילה הראשונה שלה תהיה. התשובה שלי: אמא, הלכתי לשירותים וניגבתי לבד....בסוף זה היה אמא

חמוד...רק אמונהאחרונה


ממ"ד הר נוף בנות או "נווה עציון" בבית וגן?shaulreznik

שלום וברכה! בתנו עוד שנה תלך לבי"ס, ואנחנו מתלבטים בין שתי האפשרויות הבאות: ממ"ד בנות בשכ' הר נוף בירושלים או ממ"ד "נווה עציון" בבית וגן.

 

ההתלבטות היא כזאת. מצד אחד, ממ"ד הר נוף נחשב למוסד דתי יותר, עם הקפדה יתירה על חינוך למצוות. מצד שני, הוא מדורג פחות טוב במדרוג המדל"ן, כולל אחוז המדווחות על אלימות וכיו"ב.

 

המטרה העיקרית שלנו היא למצוא לבתנו מקום עם סביבה חמה ואיכותית. איזה משני בתי הספר הנ"ל יתאים לה יותר?

אני מורה בממד הר נוףאנונימי (2)
בית הספר חם ואוהב בנות מצוינות ממשפחות טובות .
לא ראיתי אלימות... אני ממש נהנת ללמד שם הבנות פשוט מתוקות !!!ולימדתי בכמה בתי ספר .
את בית הספר השני לא מכירה
אך ממליצה פשוט לבוא לראות.. אין כמו מראה העיניים והרגשת הלב של הורה
תודה רבה לך!shaulreznik


נשמע כמו הוצאת שם רע לבית הספר.אנונימי (3)


ממ"ד הרנוףmshlomo

לא מכירה את נווה עציון, אבל יודעת שממ"ד הרנוף זה בי"ס מעולה!

 

אחותי הקטנה לומדת בממ"ד הר נוף. מקום אחלהובצאתי
נראה לי שפשוט באמת אין על מה לדווח שם
תודה רבה!shaulreznik


בתי לומדת בממד הר נוף כבר כמה שניםאנונימי (4)

ברוך ה' מרוצים מאוד.

רמה תורנית גבוהה,

מורות חמות, אכפתיות, רמה לימודית גבוהה אך מתאימה

אלימות? לא שמעתי בכלל.. אולי אצל הבנים?..

 

תודה!shaulreznikאחרונה


מחר יום הולדתזקנת השבט

המום ואין לי שמץ , מה עושים.

 

 

כל עצה תתקבל בברכה.

 

הילדים מהגן מוזמנים, יבואו בערך שליש או פחות. 

מזל טוב!אנונימי (2)

אם זה מעט ילדים - אפשר יצירה.

אפשר להכין כדורי שוקולד מקמח מצה.

אפשר חידון על פסח.

אפשר לרקוד לצלילי מוזיקה.

לשחק דג מלוח (וקודם ללמד את המשחק...הילדים של היום)

והרצל אמר.

חבילה עוברת.

לספר סיפור.

 

מרשמלו בשיפוד על להבת הגז.

 

אלו הרעיונות שלי.

תודה רבה .זקנת השבט

אני בקושי נושמת...

 

יהיה בסדר גמור בעז"ה אנונימי (2)

העיקר תשמחו זו בזו אמא ובת חיבוק.

וזה מה שהיה ....זקנת השבט

חמש דקות אחרי תחילת יום ההולדת הנסיכה נרדמה . וישנה שעתיים בערך . התעוררה לקראת הסוף לברך את המעריצים .

כנראה תוצאה של המתח .זקנת השבט

אני כמובן הרצתי סרטים של נסיעה לבית החולים ,וכל מני סרטים מפחידים ( למה היא נרדמה?????. .)זה תוך כדי שאני מבדרת את הילדים , ומתפללת בשקט בלב.  נקווה שעד החתונה שלה זה יעבור. 

מעולה אנונימי (2)

היה לה יום שמח.

 

איזה חמודה מלך.

כל הכבוד לך - הכי בזרימה.

הרגת אותיהרש
ממש נסיכה!
טוב שלא לחצת להעיר אותה.
המון נחת ושמחה!!

מזל טוב!!!
תודה על הברכות ואמן .זקנת השבט


בת כמה החמודה?הקטנה שלך?רק אמונה


בת חמש אני מתקשה להאמין...זקנת השבט


מזל טוב!הרבה נחת היא עדיין תינוקת בראש שלך?רק אמונה


לי יש בת ששאנונימי (2)

שביעית חביבה אחרונה. והיא כנראה לעולם תהיה התינוקת שלי...

איזה כיף . חמסהזקנת השבט

כשהייתי בת 20 אמרתי כמה שה' יתן . בגיל 28 קיוויתי שיהיו לי שמונה ילדים . היום בדרך לשנות החמישים , שצוחקים על החילונים עם הילד והכלב , אז זה בדיוק אנחנו . 

אשרייךאנונימי (2)

שהשתוקקת להרבה ילדים.

מהבחינה הזו, חילונים עם ילד וכלב, זה ממש לא את חיוך.

 

ומה שה' נותן, ומה שמסתדר, ונסיבות החיים...ב"ה.

כן . נכון מוזר?זקנת השבט


כן . נכון מוזר?זקנת השבט

אני תוהה, אם זה יעבור איי פעם . מהחרדות אשמח להיפטר. 

מה מוזר?שהיא קטנה בראש שלך?לא .כולם ככה מתקשים להאמין-רק אמונה

חושבים שהם תינוקים...

איזה חרדות?

you name itזקנת השבט

אני תוהה אם זה קשור למספר הילדים , או לגיל שלי .

מקווה מאד לוותר עליהם . 

לא הבנתי סורי...אנחנו חושבים שאנחנו תינוקים לכן זה מצחיקרק אמונה

על מי לוותר?כשהם מתחתנים?

...לוותר על הפחדים , על החרדות.זקנת השבט

אמא זה לנצח

תעזבי זה כיף לדאוג בלי זה מה נעשה?וזה הראשונה שלירק אמונה


הלוואי.זקנת השבט


זה נושא לשרשור חדש.מוזמנת.רק אמונהאחרונה


כיסאות מוזיקליים. נחמד ומחזיק דקות ארוכות.אנונימי (2)


נכון , רק שאין לנו כסאות. אבל עבר בשלום .זקנת השבט

בפרט הנסיכה נהנתה . כזו שינה טובה היתה חסרה לה (ראה תגובתי לעיל)

עזרה בבחירת מתנת יום הולדת..א..א..
לילדה בת 6 וילדה בת 8.
תאמת נמאס לי כבר לקנות משחקים למיניהם יש להם המון. למי שיש רעיון אשמח.
וגם בקשר למכונת כביסה בשבוע האחרון הבגדים לא יוצאים נקיים, שום דבר לא השתנה מבחינת אבקה ומרכז. מה זה יכול להיות?
למכונהאנונימי (2)

ניקוי עם מלח לימון.

יכול להיות שהצטברה אבנית או שאריות אבקה ומרכך, בטח בגלל האינטנסיביות של הכביסות לפני ואחרי פסח.

לשפוך אל התוף מלח לימון, להפעיל את המכונה על 60 מעלות בתוכנית בינונית מבחינת הזמן.

תודה, כמה מלח לימון לשים?..א..א..
אני שמה 40-50 גרםאנונימי (2)

בערך חצי מהשקית שקונים באזור התבלינים בסופר.

בקשר למתנות..אנונימי (3)
משחקים זה באמת כבר לא מעניין.. אולי משהו שקשור ליצירה? אולי לבת ה8 ערכה של תפירה לילדים?
בטוח תמצאי משהו גם לבת 6 שמתאים לה..
טיול לספאריזקנת השבט

ארוחה במסעדה ...ביקור בכותל/קבר רחל.

ספריםחילזון 123

ערכות\חומרי יצירה

טיול לאנשהו

יציאה עם ההורים למסעדה

דברים שאולי אין לכם כמו אופניים\סקטים\כדור טוב

מנוי לעיתון

מנוי לערוץ מאיר או משהו כזה

בגד לשבת\נעליים שלא היו בתיכנון הקרוב

מצעים חדשים

משהו שצריך לחדר

ספרים וחומרי יצירה זה רעיון טוב..א..א..אחרונה
תודה
ברכת האילנות בפתח תקוה - מי מכיר איפה אפשר לומר?אנונימי (פותח)

 

חדשים בעיר.....

 

 

ועם כל המעבר דירה פספסנו.....

מקפיצהאנונימי (פותח)


היה בהדר גניםחלושאחרונה
ליד הכיכר בין בן אליעזר ליהודה הנשיא. תלו שם את הברכה אז אם זה עדיין רלבנטי נראה לי שתמצאו את זה בקלות. מקווה שנשארו פרחים..
מה עושים עם ילד שבא קבוע באמצע הלילה אלינו למיטה?אנונימי (פותח)
הוא ישן במיטה שלו מיטת מעבר,הוא בן שלוש וחצי (אני מריגשה שהמיטה קצת קטנה לו ונמוכה...הוא יחסית גבוה לגילו,יש מיטת ילדים לגיל הזה עם מעקה בטיחות? כדאי להעביר למיטת ילדים או שזה עוד מוקדם לגיל?)

אז ככה כל לילה או שהוא קורה אמא או שהוא פשוט עובר עצמאית אלינו למיטה...
זה לפעמים נהיה מעיק ,ומצד שני אני יודעת שהאופציה הכי טובה גם לו לנו (רגשית)לשים לידו מזרן ולישון איתו כשרוצה לעבור...

אני פונה להורים שהילדים שלהם גם עוברים או עברו אליהם בעבר ,איך התמודדתם?,איך אתם מתמודדים עם זה?

אנא תגובות כמו תנעלי את הדלת או תשאירי אותו לבכות או בסיגנון הזה לא מקובלות עליי, וחיסכו אותם מהכתב,כי אני מחפשת עיצות שמתאימות לי (אני מאוד מתחשבת בצורך הזה שלו).

מה ניתן לעשות שיימלא את הצורך הזה שלו האמת שמעולם לא דיברתי איתו על זה (עם הילד כמובן)


פשוט - נותנים לזה לקרותאורי8
אנחנו פשוט מתעוררים בבוקר עם "אורחים" ולא נלחמים בזה, הולכים לישון בלי ילדים בחדר( חוץ מהתינוק), ומי שבא באמצע הלילה - בא, לא משקיעים אנרגיה בלהחזיר אותו למיטתו ופשוט ישנים, בתקופות שזה הפריע , כשהיה תינוק קטן מאוד, או שהרגשנו שזה מעיק עלינו הסברנו לילד שאפשר לבא רק בבוקר ולא באמצע הלילה, ואם בא באמצע הלילה החזרנו אותו למיטה ונשארנו קצת עד שנרדם, כשהיה ילד שממש היה מכור למיטה שלנו בעלי ישן כמה לילות במזרון לידו והבעיה די נפתרה. כשזה לא מפריע לנו אנחנו לא נלחמים בזה( כן דואגים שכשהולכים לישון- אין ילדים במיטה כדי שגם לנו תהיה פרטיות), מתישהו זה עובר להם לבד

מסכימה לגמרי עם אורי8פיגא

עד לפני לא הרבה שנים, משפחה חיה בחדר אחד.  שמעתי מיהודי שמקורו בצפת, שהסבא שלו היה אחד מעשירי צפת המופלגים.  איך התבטאה העושר המופלג? הם חיו בדירת שני חדרים.

 

פעם, הילדים ישנו עם ההורים ועם כל האחים ביחד באותו חדר והדבר היה נורמלי לחלוטין.

היום, כשיש ב"ה עוד חדרים בבית, יש מי שחושב שילד חייב לישון בנפרד מאבאמא.  מעניין מאוד - המבוגר, שיכול להתבטא, וכבר מבין דבר או שניים ממהלך החיים, זכאי לישון עם אדם אחר, אבל הילד, שאולי יש דברים רבים שמציקים לו, אבל קשה לו לבטא אותם, ולא נעים לו להיות לבד בלילה, בחושך, בדממה של הלילה, ממנו מצפים לישון לבד.

 

הילד מבין שיש לכל אחד מיטה, אבל הוא ילד, והוא זקוק לנוכחות הורית גם בלילה.  כל הדברים שמציקים לו, לאו דווקא נעלמים כשמחשיך.  לפעמים, דווקא כששקט מסביב, הוא נזכר בכל הדברים שמציקים לו במשך היום.  ואז??? ואז הוא חייב את העוד ליטוף \ חיבוק \ תשומת לב מאבאמא.  הוא חייב לדעת בוודאות גמורה שאבאמא פה לידו, ויכולים לסייע לו גם בשעות החושך.

 

כמו שנאמר - כשממלאים צורך, הצורך נעלם.  כשלא ממלאים צורך של ילד - הצורך קיים ובא לידי ביטוי בדרכים אחרות, אולי פחות נעימות.

 

תמיד סברתי שברגע שזכיתי להיות אמא, אני מחוייבת לאמהות 24 שעות ביממה.  אין לי "זכויות יתר" לאמהות רק בשעות האור.  כשילד יודע שאמא שלו ואבא שלו קיימים בשבילו גם באמצע הלילה, הוא מרגיש בטוח יותר.  יש על מי לסמוך.

אגב, הנושא עולה בעיקר עם הילדים הגדולים.  הילדים הצעירים יותר לא תמיד מטריחים את עצמם עד לחדר ההורים באמצע הלילה.  הם פשוט עוברים מהמיטה שלהם למיטה הכי קרובה - של האח או האחות הגדולים, ומתכרבלים איתם, כי דמות של אח\ות גדולים יכולים, בהרבה מקרים, למלא את החלל הרגשי הרגעי שנוצר באמצע הלילה. 

 

ולסיום - בהחלט כדאי לשאול את הילד מה קורה באמצע הלילה שהוא מרגיש שהוא חייב אתכם.  

יש הורים ששמים מזרון על הרצפה בחדר שלהם. כשהילד מגיע, הוא מוזמן לישון על המזרן הזה, בלי להעיר את אבאמא  (אם זה מספיק לו מבחינה רגשית).  

יש הורים שנהנים מהפרטיות שלהם בתחילת הלילה, ובהמשך - מי שבא ברוך הבא.  אם נגמר המקום במיטה של אבא\אמא, קורה שאחד ההורים עובר למיטה של הילד...

ועוד דבר - בהחלט ניתן לתת לו  מיטת נוער רגילה.  יהיה לו מקום להתפרס, ויהיה לכם איפה לישון אם הוא מתנחל לכם במיטה באמצע הלילה!  בהחלט יש מעקות בטיחות למיטת נוער.

 

בהצלחה!

לא מסכימה עם זה בכללl666

אני לא מבינה למה לישון במיטה נוחה ונקייה פחות טוב מלשכב צפוף עם עוד אנשים כשאי-אפשר להתהפך או לפרוס ידיים. מישהו גם מזיע ומישהו אחר מרטיב ועוד מישהו מרגיש לא טוב. 

בעיניי יש בזה משהו לא בריא או חוסר ביטחון קיצוני אם ילד לא יכול לישון במיטה שלו.

וזה שאת אימא זה לא אומר שאסור לך לישון במיטה שלך איך שאת רוצה. שזאת זכות בסיסית.

ולא צריך לתאר שינה בחדר כמו איזה עינוי. הרבה יותר נעים לישון בחושך ולא עם אור - גם לילדים.

הרבה יותר נעים לישון ברווחה ולא על קצה המיטה תוך שמיעת נחירות. והרבה יותר נעים לישון רצוף ולא לקום ולהסתובב בלילות ולקום בבוקר בלי כוחות. גם לילדים

הפותחת,דוקא די הסכמתי עם משנאמר,לא מעיד לדעתי על חוסר ביטחוןאנונימי (פותח)
בכלל לא

כשהייתי ילדה בת שש בערך גם פתאום הייתה לי תקוםה שהייתי מביאה מזרון לישון ליד הוריי

הם לפעמים צעקו ולא הבינו וקיבלו , זה לא עזר הצעקות והביקורת ,המשכתי בשלי רק בכיתי אני זוכרת יותר

בסוף עבר לי לבד
מסכימה עם 1666אמא יפה
מסכימה עם אורי8דעתי
יש תקופות כאלה שפשוט חולפות מעצמן. אני לצערי עכשיו בתקופה שמתעוררת בבוקר עם שניים או שלושה....
לפעמים אנחנו מחזירים בעדינות למיטה המקורית אך לא נאבקים. אני יודעת מנסיון מילדי הגדולים מהם שיום אחד אתעורר בבוקר ואגלה שכולם ישנו במיטותיהם כל הלילה.
מה עם להחזיר אותו בעדינות למיטה שלו וללטף אותו שם עדלשם שבו ואחלמה

שנרדם? אולי אפילו לשכב איתו שם קצת

עד שיתרגל שבכל מקרה הוא לא ישן אצלכם?

 

 

היה לנו עם גדולהl666

חצי שנה היא ישנה לגמרי במיטה שלנו ובעלי ישן בסלון

באיזה שהוא שלב נמאס לנו. אז אמרתי לה בטון רגיל שמהיום היא חוזרת למיטה שלה. באותו יום היא חזרה למיטה שלה. וזהו. 

אני חושבת שכדאי להחזיר ילד למיטה שלו בעדינות.

 

אם אבא ישן בסלון בגלל זה חיבים לעשות שינויאורי8
אצלנו אין מצב שבעלי ישן בסלון בגלל שהילדים באים, קודם כל להורים חייבת להיות גם פרטיות, אנחנו מאפשרים לבא רק במהלך הלילה , פשוט ממשיכים לישון, אם זה מגיע למצב של הפרעה לנו , אנחנו מחזירים את הילד למיטה ונשארים איתו עד שירדם
זה היה לפני חמש שנים. מאז לא היו לנו מצבים כאלהl666

אני חושבת שפשוט לא צריך להגיע לזה

יש ילדים שאתם  במהירות אפשר להתגלגל למצבים הזויים - כל ילד ואופי שלו

אז מבחינתי עדיף לא להרגיל למרות שילדה כאמור חזרה למיטה שלה בלי בעיות ברגע שהעזתי לבקש ממנה

שימו לו מזרון בחדר שלכם, שישן עליו וככה הוא מבסוט ואתם מרוציבת 30


נתת את התשובה בעצמךאנונימי (3)

תאמיני לאינטואיציה שלך. לא מה שטוב לאחד טוב לשני. אם את כתבת שיודעת מה האפשרות הכי טובה לכם-לכו על זה. הקב"ה הפקיד את הנשמה הזו במיוחד אצלכם!

גם אצלנו כל הילדים בשלבים מסוימים היו קוראים או באים אלינו,זה עובר לבד. אם זה מעיק אני "עוזרת" לזה לעבור,בד"כ מלוה למיטה שלהם,או מאפשרת להם לישון בסלון על הספה במקום בחדר,משום מה זה לפעמים יותר נינוח להם.

בהצלחה!

האם הבית עבר שינוי לאחרונה..?אנונימי (4)
האם הילד עבר שינוי לאחרונה...?

נשמע שלא תמיד זה היה ככה...

אצלנו בתקופות מורכבות התדירות עולה (מעבר דירה, גן חדש, שמירת היריון, מילואים וכו'...)

מאפשרים.
עד שזה לא נח לנו ואז מחזירים.

התייעצנו על זה פעם עם יועץ - והוא הסביר להו שזה צורך של הילד, כמו שהסבירה אחת לפניי מעולה...

ו--תנסי לרגע להיות במקום הילד...

בהצלחה
תודה לכל משהגיב -עונהאנונימי (פותח)
אז תודה באמת מכל הלב לכל מי שענה קראתי הכל גם אם לא הגבתי.

לגבי שינוי לא עבר שינוי כלשהו , זאת אומרת עברנו דירה לפני שנה ומאז פחות או יותר אין יציבות בקטע של לישון קבוע במיטה שלו .. אממ אז אולי זה כן השינוי, מצד שני היו חודש חודשיים טובים שישן במיטה שלו כל הלילה..

לשם שבו ואחלמה,הצעת להחזיר למיטה,אז אם מחזירים באמת צריך להישאר עד שנירדם, במציאות אנחנו קצת מתקשים לקום ולשבת לידו, כבר רוצים לישון ואומרים יאללה לא חשוב...פעם הבאה ... אני יודעת שזה לא טוב, אבל זה המצב, גם קרה שפעם אחת כן ישבתי לידו ואז אחרי שעתיים קם שוב אז כבר וויתרתי.

אני חושבת שאני אקנה מיטה עם מעקה בשבילו ומזרן דומה לשלנו נוח ועבה, המזרן של המיטת מעבר נראה מתאים לילדים קטנים.. אולי לא נוח לו.


דבר נוסף כמו שהרוב אמרו אז כן לקבל ולהבין שזה בעצם משאני עושה...

מעבר לזה עודד אותי קצת שזה משהו מוכר והרבה הורים חווים או חוו את המצב הזה- זה חצי נחמה כזה שאנחנו לא חרגים
ההתמודדות שלנוי.ש.נ

קנינו ספונת בטויס אר אס (ספה שנפתחת למזרן) - ביום היא משמשת ספה קטנה בה הילדה משחקת עם הבובות שלה, ובלילה היא הופכת למזרן/מיטה עבורה בחדר השינה שלנו.

כך הילדה מרגישה בטוחה אצלינו בחדר ומצד שני - יש לה את המזרן שלה.

האמת שאני אישית הייתי פשוט מונע ממנו פיזית להכנס למיטהלשם שבו ואחלמה

ואם הוא נכנס הייתי מוריד אותו ונותן לו לבכות עד שיבין שזה או לישון במיטה שלו או לישון על הרצפה... מזל שאשתי יותר רחמנית

תחשבי כמה את מוכנה לתת לו וזה מה שתאפשרי44444
אם למשל את מסכימה שיבוא למיטה שלכם רק בשש בבוקר אז כל פעם שהוא מגיע לפני פשוט תחזירי למיטה ברוגע.

לגבי מה שהזכירו פה לגבי החדרים,
באמת פעם כל המשפחה ישנה ביחד באותו חדר אבל היתה מחיצה בין הורים לילדים.
(אני כותבת לגבי יהודים).
לגבי המיטה שלו- אני הייתי מעבירה למיטה רגילה עם מעקה.44444
בלי קשר לקימות.....
במיוחד אם הוא גבוה.
כן זה הכיון כרגע, ואז יש בת שנתיים אוכל להעביר אותה למיטתאנונימי (פותח)
המעבר?היא ישנה במיטת תינוק או שנחכה עוד כמה חודשים?

בסוף היא זו שתבוא אלינו כל לילה...
כמו שכתבתי לא תמיד יש את בכח להחזיר למיטהאנונימי (פותח)
שלו ולהישאר איתו עשר דקות רבע שעה עד שיירדם..

יש לי עוד שני תינוקות שנתיים וחצי שנה ואני נוטה להעדיף לישון מאשר ליצור לו את ההרגל הטוב של לישון במיטה שלו... אני יןדעת שזה נכון וטוב אבל קשה לי..

ובעלי עובד קשה ומאוד עייף וגם לו אין את הכח לקום באמצע הלילה להחזיר ולהרדים,הוא מסוגל להירדם בחדר שלו מרוב עייפות

תודה לך
חמי וחמותי היו שמים לאשתי מזרן כשהיאהאריאלניקהנאמן

היתה ילדה וזה לא נתן לה את האפשרות להתמודד עם החרדות שלה. זה קל להורים הרסני לילד.

נו באמתאנונימי (פותח)
סליחה על השאלהM9
- אך כל אלה שמאפשרים לילדים שלהם לישון איתם. מה אתם עושים כשהמיטות מופרדות...?
מצטופפים.אנונימי (5)


יש כאלה שלא מפרידים את המיטות אלא ישנים בחדרים נפרדיםאנונימי (פותח)
או שאבאאנונימי (5)

עובר אל המזרון ואמא והילדים מתרווחים במיטה...חיוך.

 

לנו היתה גם מיטת יחיד בחדר וגם מיטה זוגית נפרדת.

את מיטת היחיד הכנסנו עבור ילד שסבל מתקופה של חרדות.

עד גיל 10 בערך זה עובר... : )חילזון 123


אצלנו גם נותנים להם להגיענהורא

ללא שום ייסורי מצפון של: "אני יודעת שזה לא טובת אבל..."

להיפך! בשיקול הדעת הכולל נכון לי יותר לישון לילה שלם עם כמה שפחות הפרעות,

ובבוקר לגלות שיש לי אורחים קטנים במיטה,

מאשר להיות אשת עקרונות וכל לילה לעסוק בחינוך מחדש ולהחזיר למיטה שלהם ולשבת לידם וכו.

 

ניסיתי את הדרך ה"חינוכית" יותר כמה וכמה פעמים והבנתי שהיא לא בשבילנו, גם אני קמה עייפה וגם לאחר כמה ימים מגיעה איזו שפעת/ דלקת אוזניים וכו' והכל מתחיל מחדש.

 

מקפידה כן, כמו שכתבו, שבתחילת הלילה כולם במיטותיהם ללא חריגות, "נדידת העמים" מתחילה באזור 2-3 בלילה.

 

אני זוכרת את עצמי היטב בגילאי 4-7 מתעוררת מחלומות מבעיתים ומסיוטים, וגם אמי מעולם לא החזירה אותי למיטה, נכנסתי לרוחב המיטה שלהם בצד של הרגליים, לאחר שהסברתי לאמי (בלחש שלא תתעורר...) תחושת הבטחון שיש במיטה של אבא ואמא לא ניתנת להסבר בכלל!

 

גם היום אם יש לי חלומות אימה אני מרגישה צורך להתקשר בבוקר לאבא ואמא... או להעיר את בעלי ולשתף כדי להרגע, אז למה למנוע צורך כזה מילדי שלי.

צודקתפופקוואחרונה
הרטבת לילהציפורי

בתי בת עוד מעט 11 ועדיין מרטיבה בלילה, כל פעם שאני מעלה את האופציה לטיפול הרופאה אומרת שאין צורך ושזה יעבור לה מעצמו... כשבני היה בן 6 עשיתי לו טיפול ומאז הכל נהדר אז אני תוהה למה איתה אני מחכה?

אשמח לשמוע תובנות בנושא.

להחליף רופא. מרפאת הרטבה כדאי מאדבטוב
זה פוגע בדימוי העצמי של הילדה . וגם מגביל אותה בפעלויות הדורשות שינה
בגיל 11 והרופאה אומרת שיעבור?בת 30

קצת מוזר.

כלומר- יכול להיות שיעבור בגיל 15, אבל אם אפשר לעזור לה שיעבור בקרוב יותר- למה לא? זה ממש כבר לא נעים בגיל הזה.

או שתלכי לרופא אחר או שפשוט תדרשי הפניה למרפאת הרטבה מהרופאה הזו וזהו.

בהצלחה!

היו לנו כמה שהרטיבו עד גיל כזה ועבר מעצמוyr


אני הרטבתי עד גיל 13 בערךאנונימי (2)אחרונה
ואכן עבר מעצמו בסוף, אבל היה נורא קשה עד אז.
לא יודעת למה ההורים שלי לא פנו לטיפול. זכור לי פעם אחת שהיינו אצל רופא המשפחה והוא אמר לשתות פחות לפני השינה. הם גם הציעו לי זמזם אבל אני סירבתי כי התביישתי שאחים שלי ישמעו אותו.
בכל מקרה, בכיתה ח' להרטיב זה ממש לא נעים, ולא הייתי מחכה אם אפשר לעזור קודם.
עוד שאלה על הרטבת לילהפלמונית

ילד בן 8.5 מרטיב לעיתים קרובות (אפילו אם מעירים אותו באמצע הלילה להתפנות) יכול לישון רטוב לילה בלי שיפריע לו.

מישהי התנסתה? זה קשה לו, בפרט שלאחיו הקטנים אין את הבעיה הזו

 

גדר להגבלת מרחב תנועה של פעוטות...אור היום

יש דבר כזה? מה שאני מתכוונת אליו דומה קצת לשער ששמים לפני מדרגות, שמונע מפעוטות לעלות/לרדת בהן, אבל זה שונה בכך שהוא לא אמור להגביל את חופש התנועה בין מפלסים, אלא באותו מפלס.

 

השאלה עולה בגלל שהקטנה בת שנה, פעילה מאוד (ברוך ה' ), ורוצה ללכת לאן שהיא רוצה . המרחב שיישאר לה לתנועה הוא עדיין די גדול (אלא שהיא פשוט לא תוכל לצאת ממנו. מקווה שהכוונה הובנה).

 

אשמח לשמוע אם יש דבר כזה, באיזה רוחב, אם זה בטיחותי ועמיד, איפה קונים ובאיזה מחיר. תודה רבה מראש

אולי תשאלי גם בפורום דירה נאה - מקצועיים שם אנונימי (2)

לא נתקלתי באמצעי כזה.

יכול להיות שאפשר להשיג משהו כזה בחנויות או סוכנים של ציוד לגני ילדים ופעוטונים.

זה נקרא שער חיות, יש בהום סנטר טמבוריות וכאלהאנונימי (3)
עולה כמאה שח תלוי באיכות
תודה רבה לכולם על התגובות ועל הקישורים!אור היום

קראתי, נכנסתי לקישורים, והחכמתי . עוד לא נסגרתי על משהו, אבל תודה בינתיים.

...שמחה ומשמחתאחרונה
שאלה: סגנון חינוךשלג ורוד

היי,

 

מקווה שהגעתי לפורום הנכון.

 

אם לא, אשמח שתפנו אותי לכתובת הנכונה...

 

הבן שלי מסיים בשעה טובה מעון, ואני תוהה לגבי השנה הבאה.

 

במקור אני מזרם חב"ד ולכן רשמתי אותו לגן חב"ד בעירי,

אבל נראה שבשנים האחרונות הם הקצינו מאוד

ואפילו הגן לילדי גיל 3-4 נפרד ואין בנות בגן.

לא מוצאת חן בעיני הקצנה כזאת, אבל לא הכרתי פתרון אחר שיענה הן על רמה חינוכית ואישית והן על רמה דתית.

 

עכשיו שמעתי על אופציית דתי-לאומי-תורני.

 

מאחר שאני לא מכירה כמעט בכלל את הציבור הדתי לאומי ובאינטרנט לא מצאתי הרבה מידע מה זה אומר,

אשמח אם תוכלו לענות לי על השאלות הבאות:

 

1. דתי-לאומי-תורני - הכוונה לסגנון "מתנחלים" זרוקים? או סגנון החוצניקים האלגנטיים מפתח תקווה?

(שוב סליחה על ההתבטאויות העילגות, אני מרגישה כמו עולה חדשה )

 

2. מה בערך העיקרון של גן / בית ספר דתי-לאומי-תורני? 

 

3. האם סגנון כזה מאוד חזק בקטע של "אתחלתא דגאולה" וכל זה - שטיפות מוח כאלה, או איש באמונתו יחיה?

 

4. כל דבר נוסף שאפילו "לא ידעתי לשאול" ואתם חושבים שכדאי לי לדעת... אודה לכם מאוד חיוך

באופן כלליאלעד
מדובר בסגנון חינוך תורני מאוד,
ללא שטיפות מח ועם הרבה חיוביות


זה מה שחשוב לי כהורה.
את הפסוקים וכד' הילדים שלך יוכלו להשלים גם בבית
אצלנו גן תורני גם היה נפרדl666

ואני במקומך כן הייתי שולחת לחב''ד אם את שייכת לחב''ד

כי בהחלט יש אידיאולוגיה, שלנו זה מתאים וזה הסגנון שלנו ואנחנו מזדהים עם זה.

אבל חב''ד זה קצת אחרת. אומנם גיל קטן אבל אם יגידו בגן דברים שזה לא אתם אז מה תגידי לילד?

ושיהיה גן נפרד. אני לא הכי דוסית ולא מבינה למה זה מפריע לאנשים עקרונית. אם יש תאומים בן ובת או צמודים בגיל אז קשה טכנית להסתובב בין הגנים אבל חוץ מזה לא רואה שום בעייה     

 

אין סגנון אחדאמא, ברוך ה'

את צריכה לבדוק ספציפית את המקום אליו את רוצה לרשום, אם מתאים לך.

אנחנו בדתי לאומי תורני - הגנים נפרדים כבר מגיל 3 ומאוד תורניים.

יש מקומות שהם לא נפרדים עד גן חובה או עד כיתה א, ממש תלוי.

סגנון מתנחלי/עירוני - תלוי במקום אליו את שולחת. לרוב בעיר, הסגנון יהיה עירוני.

לרוב אין שטיפות מוח, זה ממש לא הסגנון. אבל כן חוגגים יום העצמאות ומתייחסים ליום השואה והזכרון.

אבל האם מחייבים שלהורים אין טלויזיה/כיסוי ראש/אין אנטרנט/פלאפון כשר בלבד, זה כבר תלוי במוסד עצמו. 

יש מקומות שנקראים "תלמודי תורה ממלכתי דתי" שלרוב יותר תורניים מאשר גן ממלכתי דתי תורני. מצד שני יש גנים שנקראים תורניים, אבלגם מעורבים ובנות יכולות לבוא עם מיני קצר/אפילו עם מכנסיים (לא כולן, אבל מאפשרים גם לכאלה ולא כופים כללי צניעות). הכל תלוי במוסד עצמו. תבררי טוב על מקומות ספציפיים אם מתאים לך. ובעיקר תבררי האם הגננת טובה, אין אלימות, משפחות טובות וכו'.

תלוי גן לגמרימיניונית
גן דתי לאומי הוא נפלא, מחנך למידות טובות ויראת שמים. ובכל מקרה הכי חשוב מי זו הגננת. יצא לי לחוות גן דתי ממלכתי, ונפלנו על גננת חרדית.. קצת חששתי אך היא הייתה נהדרת ולימדה אותם יראת שמים וציונות וחגגו יום עצמאות וציינו יום זיכרון..
בקיצור, אני בהחלט הייתי משקיעה כי גם אני נגד הפרדה מגדרית בגיל כה צעיר
אז לא ילך לחב"ד אך בטוחני שתמצאי גן דתי לאומי כלבבך, תשאלי הורים על הגננת כי היא המפתח לאיך הגן מתנהל
א. תלוי איפה.ד.

זה לא כמו חב"ד, שיש גוון אחיד בערך (ואני לא חושב שנפרד זו "הקצנה". כך מקובל בחינוך חרדי, גם מגיל 3).

 

ב. גן תורני, זה עם דגש תורני. גם מבחינת המרכזיות, גם מבחינת הזמן והתכנים. אם זה מקום טוב, אז יש גם מלמד - "רב גן" - שמגיע לזמן-מה, בנוסף לגננת.

 

ג. בי"ס "תורני" זה כבר סיפור אחר. יש רמות שונות. בד"כ, דומני, מקום שאינו ממש תלמוד תורה, לא יהיה מבחינה תורנית באותה רמה של ת"ת טוב "חרדי". אבל יש גם תתי"ם "תורניים לאומיים". צריך ממש לבדוק מקום-מקום לגופו. וגם, מה הכיוון אליו אתם שואפים.

 

ד. בד"כ לא מדברים כ"כ על "אתחלתא דגאולה".. אבל בוודאי ששמחים ביום העצמאות וכו', במקומות שהם כאלה, כלומר, עם השקפה "ציונית". ויש מקומות חזקים מבחינה תורנית, שזה חלק מהחינוך, להודות לה' על שיבת ציון בזמננו. זו לא שטיפת מח..  אבל בכללי, אם אתם לא ממש "ההיפך", זה לא אמור להפריע במיוחד. זה לא כמו חניוך חבד"י שה"חבדיות" נמצאת בכל.

הכל ממש תלוי בעיר\מוסד הספציפיםחילזון 123

כנ"ל לגבי הגן חב"ד. תלוי במקום ובאוכלוסיה ששולחת. ובצוות וכו'.

אם יש מוסד ספציפי באזורך שיכול להיות רלוונטי- תיפגשי עם הורים, תדברי עם ההנהלה, תסתכלי איך ניראים הילדים\ההורים. תבררי לאן ממשיכים אחרי הבי"ס\הגן הזה רוב הבוגרים. תבדקי מה תרבות הפנאי של הילדים האלה מעבר לשעות הלימודים...

 

תודה רבה למגיבים!שלג ורוד

תודה רבה למי שנתן מידע, עזרתם לי <3

קצת פחות תודה למי שעיקם את האף אבל אני מבינה שהכל מכוונות טובות

שיהיה לכולנו רק נחת!

הבת שלי היתה בגן כזה תורני -לאומי.זקנת השבטאחרונה

אהבנו מאד . עזבה מסיבות טכניות .

 

לגבי סעיף 4 , בגיל הזה ממש לא הייתי דואגת. 

 

יש לאנשים נטייה לחשוב בצורה סטיגמטית וזה חבל . מה שחשוב זה הקווים הכלליים . למשל בגן של הבת שלי שהוא גן חילוני , אופים כל יום שישי חלות ויש התייחסות לשבת , לחגים , לליל הסדר . לימדו אותם ממש יפה את המדרשים על עשר המכות . אז נכון , שלמרות הכל בשנה הבאה היא תלך לגן דתי , שאולי הוא פחות טוב , בעיקר כי חסרה לי האמונה הפשוטה בבורא העולם שיש לגננות הדתיות -אבל מצד שני מה שחשוב לדעתי , זה שהילד יפגוש דמות חיובית , אוהבת . זה העיקר. 

רוצה בייבי חדש. אבל ,אנונימי (פותח)

 

אני לא בזוגיות משו ..

יש לי בת בגיל שנתיים . וממש מתחשק לי תינוקי קטן וחדש  עגלה .

אבל , כמו שאמרתי בהתחלה..הזוגיות שלי לא משו..

אני אסביר:

זה הולך אצלינו בתקופות .. לרוב אנחנו מרוחקים ולא משדרים על אותו גל בכלל!! אבל יש תקופות (כמו עכשיו שאנחנו ממש מתאמצים ומחליקים על כל מיני דברים וממש נעים לנו יחד! (לא מסתובבים עם לבבות בעיניים .אבל חיים טוב. עם הבנה והקשבה והכלה..)

 

כרגע אנחנו בתקפוה טובה - וממש בא לי בייבי חדש!!

בעלי אומר לי "עזבי , אנחנו לא יודעים איפה אנחנו עומדים בכלל" ( לפני כמה שבועות המצב היה בלאגן ענק! ואפילו דיברתי איתו בציניות על גירושין.. )

 

לא יודעת מה לעשות מבולבל !!?!?!??!

לא בטוחה שהוא הבעל שחחולמת להיות איתו עד 120. אבל ממש רוצה תינוק חדש.

 

נא עיצות מה נכון לעשות ??? אני לא רוצה לעשות עוול לילד שבא לעולם להורים שאולי בדרך להיפרד . אבל ממש

רוצה עכשיו ...

 

 

הכי הגיוני שתלכו ליעוץ ובירור מה קורה איתכם לא?אנונימי (3)

ילדים זה לא משחק שמקבלים כי "בא לי" ואח"כ מחזירים לחנות את יודעת...

...אור היוםאחרונה

נראה לי שבשלב הזה נכון לחכות. לאו דווקא כי הדברים יתדרדרו ותתגרשו (בעז"ה זה לא יקרה), אלא בגלל שהיריון עשוי לאתגר את הזוגיות (תופעות לוואי שהאישה חווה וכו'). לכן נראה לי נכון לחכות שהדברים יותר יתייצבו ביניכם. לראות איך אתם מסתדרים עם החיים וזו עם זה, ואז ללכת לכיוון של הרחבת המשפחה.

(בנוסף, יכול להיות שההתמודדות עבור הקטנה תהיה קצת קשה- אמא בהיריון ופחות פנויה, הורים שרבים לפעמים וכו').

 

שיהיה בהצלחה בכל, וכל טוב.

לגדל תאומים זה קשה?את פניך אבקש
בא לי שיהיו לי תאומים.
יש לנו במשפחה סיכוי טוב לתאומים.. (והאמת שיש לי הרגשה שזה יגיע אליי בע"ה מתי שהוא, ויש פעמים שאני לא טועה באינטואיציות שלי, אבל נעזוב את זה עכשיו...)

עם כל הקשיים שיש, זה מרגיש לי שזה קסום, שזה חמוד, שזה כיף... הם יהיו כמו חברים טובים...
זה באמת קשה?

ואני עדיין רווקה אם זה מעניין...
לדעתינפשי תערוג
זה קשה לפחות כמו פי 1.5 -2 מלגדל ילד אחד
ולגדל ילד אחד זה משימה קצת מאתגרת.
קשה זאת לא בדיוק המילה
יותר מאתגר... לדעתי לפחות
מניחה שזה קשה עד מאוד. טוב שההחלטה הזו לא תלויה בנו...בת 30


זה קסום וקשה ומאתגר.מתואמת

אני בגישה של לא לקוות ולייחל לזה, אבל אם זה מגיע - ליהנות ולמצוא את היופי שבזה כמה שאפשר.

 

|אמא לתאומים בני שלוש וחצי, שבאו די בהפתעה - אין כלל תאומים במשפחה|

לא לקוות? בגלל הקושי?את פניך אבקש
גם ההריון הוא בסיכון מעצם ההגדרה.אנונימי (2)

גם ללידה נערכים אחרת.

 

גם לי יש תשוקה גדולה ללדת ולגדל תאומים. ואני כבר אמא לכמה וכמה ב"ה.

אבל איך בני הגדול (אמפתי ובעל טביעת עין מיוחדת נשיקה) אמר לי? "אמא אם היו לך תאומים, היית לגמרי הולכת לאיבוד..."

 

תינוק אחד זה יכול להיות מאוד מורכב, לפחות התינוקות שלנו. אז שניים בבת אחת - מן הסתם מאוד מאוד מורכב.

 

^^^אכן כך.מתואמת


לא מחיב בכללאמא יפה
גיסתי ילדה שלישיה שזה בהחלט קשה ומאתגר עוד יותר מתאומים ועדין היא אומרת שהיה לה הרבה יותר קל לגדל את שלושתם ביחד מאשר את הילד היחיד שנולד אחריהם,
קודם כל בילד אחד את לא מקבלת את העזרה שאת מקבל כשיש לך 2 או יותר גם טכנית וגם כספית,
יש יותר מודעות ולגיטמציה לעזור..
ברור שזה כרוך בהרבה ארגון ומחשבה על כל יציאה מהבית וכו אבל עדין...
אני לא יכולה להגיד כי עדין איו לי תאומים אבל גם גיסתי שילדה שלישיה וגם אימי ואחותי שיש להן תאומים אומרות את אותו הדבר, הקושי פשוט מתחלק ל-2 במקום שיהיה מרוכז רק בילד אחד..
יכול להיות שיש כאלה שחוו את זה אחרתמתואמת

וגם אנחנו - לעומת כל הסיפורים שהפחידו אותנו - חווינו את זה יחסית בקלות.

עיקר הקושי היה כשהם גדלו יותר ונהיו צמד שובבים לא קטן, וגם הגמילה - תארי לך מה זה לרדוף אחרי שניים שמפספסים...

מסכימה עם אמא יפהאנונימי (3)

אמא לתאומים בני שנה וחצי.

 

הקושי הוא כמו כל קושי של אמא טריה שיש לה ילד.

(אין לי עוד ילדים עדיין)

היה לי קשה רק מעצם העובדה שנהייתי אמא במקום להיות "ברשות עצמי" מה שנקרא.

אבל בהחלט אף פעם לא הרגשתי שקשה לי יותר בגלל שהם תאומים (אולי רק בהתנדיינות באוטובוסים לבד)

תאומים זה כ''כ יפה!! אין רגע משעמם וזה הדבר הכי חמוד בעולם!! אם ילד אחד זה חמוד- אז תחשבי שיש לך שניים. ואת יכולה לשחק איתם ולהשתגע ולעשות שטויות.

ילד אחד נראה פתאום משעמם

 

בניגוד למה שאמרו מעליי- ממש רוצה עוד תאומים! כיף גדול!

אולי כשתראי מה זה ילד יחיד - תביני כמה זה עדיףמתואמת

וברצינות - אולי זה באמת קשור לזה שהתאומים שלי באו אחרי ילדים יחידים, ואז ראיתי את ההבדל. ואולי זה קשור גם לאופי. ואולי גם לגיל - כמו שכתבתי, עד גיל שנה-שנה וחצי לא היה לי כ"כ קשה איתם, אבל כשהם התחילו להיות "עצמאיים" ושובבים, זה נהיה קשה.

לא סותר את זה שהם חמודים ומתוקים, וזה באמת חמוד לראות את "תאומותם"!

אני בטוחה שיש הבדל.אנונימי (3)

אני מתכוונת שזו בחירה הסתכלותית..

אפשר להתייחס לקושי ולהעצים אותו. ואפשר לבחור שלא..

יקרה - אל תדוני עד שתגיעי למקום.אנונימי (2)

אז נכון יש לך תאומים. אולי הם תינוקות ופעוטות נוחים יותר מאשר תינוק יחיד של מישהי אחרת?

אולי יש לך יותר כוחות מלאחרת? מערך משפחתי אחר (בעל/אמא/אחיות/חמות שיכולים לעזור, יחסים משפחתיים כאלה שמרגישים נוח לבקש עזרה)? וכו' וכו'.

 

עם כל הרצון הטוב לבחור להסתכל ככה, ולהעצים או לא להעצים את הקושי, את לא במקום לומר.

 

לא הייתי במקום של לשפוט אף אחת.אנונימי (3)

הסברתי איך אני מתייחסת אל זה. ואיך זה מקל עליי.

 

ואני בהחלט במקום לומר את זה. כי לכל אחת יש את הקשיים שלה ולכל אחת יש את הדרך שלה להתמודד עם החיים שלה.

אז לשפוט? לא שופטת אף אחת

אבל לומר איך זה היה לי, איך זה עזר לי ואיך במקום להתמקד בקושי- אני מתמקדת בטוב. זה בהחלט במקום.

אני בהחלט בחרתי להסתכל על זה בצורה חיובית.מתואמת

אם השאלה הייתה מאישה, נגיד, שבהיריון עם תאומים, לא הייתי מספרת את הקשיים, אלא שמה דגש על כמה זה חמוד ויפה ולא כ"כ מסובך כמו שמפחידים.

מכיוון שהשאלה באה מבחורה ש"סתם" מייחלת לתאומים, הסברתי לה למה עדיף לייחל לילדים שיבואו אחד-אחד ולא בזוגות.

משהגיעו לי התאומים - החלטתי אכן להסתכל על החיוב שבזה. (ויש הרבה! ברוך ה'). 

מאמינה שבלידה ראשונה זה אחרת+mp8
אין למה להשוות, ואין עוד ילדים שצריכים גם הם לקבל את הטיפול שלהם ותשומת הלב, בעיני זה בכלל לא בר השוואה.

ולפותחת- גם אני בצעירותי חלמתי על כמה זוגות תאומים, אבל החיים הם לא בדיוק תכנית כבקשתך, והקב"ה ידע כנראה, שמה שטוב בשבילי זה דווקא אחד אחד.
אם את רווקה-העני ממעש

אז אל תדאגי.. יש כמה משוכות לפני..

 

ב. זה קשה. אך ד' מביא לאדם מה שיכול לעמוד בו, והכל לטובה..

דיי קשה ומאתגר מאדאנונימי (4)

מאידך זה אושר גדול וכיף ממש

רק תאומים את רוצה? אני חולמת על שלישיה ..חחאנונימי (5)
וגם אני רווקה..

לסבא שלי היה תאום
וגם לשתי דודות שלי...

כך שיש לי קצת סיכוי, אם לא שלישייה, לפחות תאומים..
כן ירבו משמח לשמוע.אנונימי (2)


זה אתגר מקסים! !פפריקה--
דורש מחד ומתגמל מאידך.
אנחנו נהנים מכל רגע!!
להתפלל צריך שיהיה בריא ושלם ושמח.
תאומים? תשאירי לריבון עולם שיחליט לך.
לנו במשפחה יש היסטוריה של תאומיםאקונהמטטה
ובהריון הראשון התפללתי- בבקשה חא תאומים בבקשה לא תאומים..
וזה לא היה תאומים..
אממה...שנכנסתי להריון 4 חודשים אחכ
והגידול היה כמו של תאומים..
הם חברים כאלה טובים ופשוט כיף שיש להם אחד את השני! תודה לה' !
זה מאוד משתנה בין תינוק לתינוקלשם שבו ואחלמה

כמעט תמיד זה לא קל

אבל יש כאלה שזה ממש ממש קשה בשבילם.

זה גם תלוי באופי של ההורים. 

 

ובקשר לחברים,

אמנם זה באמת קשר מיוחד אבל 

לפעמים זה דווקא יוצר סוג של קושי רגשי בקשר בניהם

כי לפעמים מתייחסים אליהם כאל אדם אחד וזה מאוד מתסכל

ועוד סיבוכים. 

 

ואני מדבר מנסיון. 

בכל תינוק שנולד צריך להתפלל שיהיה כוחות לטפל בו!אנונימי (6)

ילדתי תאומים בשבוע 39 , לא היו בפגיה .

אבל ילדתי בניתוח - היה לי ממש קשה כל התיפקוד איתם . עם כל העזרה שנתנו לי ..

היום הם יותר גדולים ויש לי ממש נחת!!

מה שאני מנסה לומר זה שיכול להיות שתתברכי בתאומים בריאים ורגועים ובמשקל טוב.. אבל ההריון עצמו/הלידה יהיו לא קלים

 

צריך להתפלל על הכל !!!!!

אני מכירה הורים שהיה להם ממש רגוע וקל וחוויתי גם ממש בהתחלה .

 

אצלי ההריון היה קל ביותר ובלי תופעות לוואי בכלל..אנונימי (3)

(ילדתי בשבוע 38, קיסרי, בלי פגיה)

אומנם ההתחלה הייתה קצת קשה. אבל מאז זה רק הולך ונעשה הכי טוב שאפשר!

 

מה שאני מנסה לומר זה שיכול להיות שתתברכי בתאומים רגועים, בריאים ובמשקל טוב וההריון עצמו והלידה גם יהיו בסדר גמור ואפילו ממש טובים!

 

למה סתם להפחיד? כל הריון יכול להיות לא נעים, לא דווקא הריון של תאומים. וכל לידה יכולה להיות לא נעימה, לא דווקא בגלל התאומים, וכל ילד יכול להיות נוח יחסית או קשה יחסית. זה לא קשור לתאומים! זה קשור לחוויה האישית והסוביקטיבית שלך.

 

לא חושבת שצריך להתעלם מהקשיים, כי יהיו כאלו בהחלט! אבל אי אפשר להתעלם מהרגעים היפים, המתוקים והמקסימים שיש. ויש הרבה רגעים כאלו! למה להדגיש את הקושי ולא את הטוב?

(כמובן שזה לא מכוון רק אליך.. אלא לכל הלך הרוח בשירשור)אנונימי (3)


כמו שהגבתי באחת ההודעות קודם -מתואמת

לו הייתה זו אישה שכעת בהיריון עם תאומים - הייתי מדגישה את הנקודות הטובות שבתאומים.

מכיוון שהפותחת רק שאלה אם כדאי לה לקוות שייוולדו לה תאומים - השבתי לה שעדיף לקוות שהם יגיעו ביחידים ולא בזוגות...

עדיין לא מסכימה איתך.אנונימי (3)

קיוויתי לתאומים מלכתחילה, לא הצטערתי על זה בהריון ובטח שלא מצטערת על זה עכשיו.

 

זכותך לחשוב אחרת

יכול להיות שהיית מצטערת אם היה לך קשה יותרמתואמת

ויכול להיות שמבחינתך תאומים שווים הכול.

(מבחינתי ילדים שווים כמעט הכול, אבל בכל זאת מעדיפה אותם בבודדים. למרות שאני באמת נהנית מהתאומים שלי!)

את לא יודעת כמה היה לי קשה וכמה לאאנונימי (3)

רק אמרתי שהיה לי הריון קל, לא אמרתי מה היה השאר.

אבל אני עדיין לא מחשיבה את הקושי כקושי של "הריון תאומים" אלא כקושי של "הריון"

 

למה אם מישהי תשאל לגבי ילד יחיד יגידו גם וגם וידגישו את הטוב ופה לא?

כי ילד יחיד זה רגיל, ותאומים לא...מתואמת

ונראה לי שבאמת זה סתם ויכוח עקר, אז נעצור פה

אז אני טוענת שגם תאומים זה רגיל.אנונימי (3)אחרונה

ולכן יש פה בחירה הסתכלותית.

שאלה :פינוק או צורך?רק אמונה

כמו שכתבו פה כמה חרדת נטישה -אצל תינוקות מה עושים?

אני מנסה להרים כמה שאני יכולה אבל כל הזמן רוצה שארים אותה ולא נותנת לי לזוז.

אני מרחמת עליה כי היינו בחתונה ואז השארנו אותה קצת אצל אחותי(שעתיים)בלילה  עד 12 וחצי וצרחה לה מלא

אחותי אמרה שלא מפרידים יונקים בלילה מאמא ואחרים אמרו שתתרגל וזהו..

היא בת ראשונה ואני לא רוצה שיהיה לה חסכים ...השאלה אם היא תהיה מפונקת לרעה מזה או שזה צורך שלה ויעבור.

יש לכם נסיון בזה?

זה עובר באמת?

ילד שני ושלישי כבר לא מפונק?זה טוב? מה אומרים?

אין לי כח לא לצרחות ולא להרים אותה...

תודה רבה!רק אמונה


רציתי להתייעץ בנוגע לילד בן שלוש וגןאנונימי (פותח)
אנונימי כי אני ניק מוכר ורושמת הרבה פרטים,ומעדיפה שלא להיחשף.

הבן שלי בן השלוש אני מגדלת אותו בבית (לא שמתי אותו במעון וגם לא אצל מטפלת)

שנה הבאה הוא יהיה בעזרת בשם בתלמוד תורה.
ואני חוששת מאוד.
הוא רגיל להיות איתי או עם הסבתא והסבא...

בגינה הוא משחק יפה עם ילדים ורץ והכל אבל אם יבחין לרגע שנעלמתי יבכה בהיסטריה .
אני חוששת איך יסתדר בתלמוד תורה, אם ישתלב, איך ישתלב, מקווה שלא יבכה רק כל היום כל השנה.

בתחילת השנה הכנסתי אותו לגן פרטי לחודש והוא רק בכה אז הייתי באה לקחת אותו אחרי שעה שעתיים גם אני הייתי בוכה ושבורה מזה.

הגננת אמרה לי שהיא חושבת שזה כבר יותר מידיי והיה אמור להסתגל ..

החשש שלי נובע מעצם היותי אני בעצמי ביישנית ,כשהייתי קטנה לא הסכמתי להשתלב בגן(הייתי עומדת כל היום ולא יושבת אוכלת או משחקת)
רק בכיתה א כבר השתלבתי יחסית ורציתי להיות שם.

אני מפחדת שגם הוא יהיה כמוני.

מה עושים,יש דרכים לעזור לו מעכשיו , להכין אותו לשנה הבאה?

הלוואי ותתנו לי עצות טובות...
בגן מטפלים בדברים כאלהסדר נשים

הבן שלי גם היה (וקצת עדיין) כמו שאת מתארת את עצמך, לא משחק בגן עם חברים

או במשחקים, עומד ומסתכל

והגננת והפסיכולוג מטפלים בזה, הוא היה בוועדת שילוב ורצו לתת לו עזרה בתוך הגן

בסוף זה השתפר אז הם ירדו מזה, עכשיו אנחנו אמורים לבנות עם הגננת תוכנית העצמה בשבילו,

 

אל תדאגי, בבוא הזמן הגננת ןהפסיכולוג כבר ידעו לומר לך מה לעשות

למרות שאם יש מה לעשות עם זה כבר מעכשיו אז ודאי שכדאי

 

ואם את מסוגלת לזה אז אולי יהיה לו הכי טוב להישאר עוד שנה איתך בבית

הוא יהיה בן שלוש ושמונה בספטמבר, אז מפחדתאנונימי (פותח)
שלא יפספס דברים כי הבנתי שמלמדים א"ב
וגם זה חוק חינוך חובה עד כמה שאני יודעת לא?
את גם יכולה למד אותו א-ב אם זה חשוב לך.בת 30


ויש חוק חינוך חובה בגיל 3?אנונימי (פותח)
ומצד שני אם זה לא יהיה השנה אז שנה הבאה נתמודד עם זה
מנסה לעזורבת 30

תראי, טבעי שילד שאיתך בבית יהיה ביישן בחברה חדשה ומאוד קשור אלייך.

אבל כדאי שתזכרי שזה לא רק העובדה שהוא בבית- זה גם ענין של אופי.

אני חושבת שאת יכולה להתחיל להרגיל אותו להיות יותר עם חברים אפילו כשאת לא בסביבה. נניח לצאת אחה"צ לשעתיים ולהשאיר אותו אצל חבר, או להזמין בקביעות כמה חברים שיהיו איתו בשנה הבאה בגן- כדי שיכיר אותם כבר ולא יהיה ממש בודד בהתחלה. גם יעזור לתאם עם הגננת זמן לביקור והכרות עם הגן- זה גם יכול לעזור שהסביבה תהיה מוכרת לו כבר.

 

קראתי פעם על מחקר שגילה שילדים שנמצאים בבית עם אמא גם בגילאים שהיום זה פחות נפוץ- גיל 3, 5 וכד'- אז באמת בשנים הראשונות של המסגרת קשה להם מבחינה חברתית אבל דווקא בגילאי 10-11 והלאה הם מאוד מצליחים מבחינה חברתית. אולי זה יעזור לך לחשוב על זה...

בכל אופן- מה שבטוח זה לא לדחוף לילד הערות על כך שהוא ביישן מדי וצריך להיות עצמאי יותר, זה  רק יהרוס ולא יעזור לכלום (גננת של הבת שלי בגן שלוש, שהייתה בדיוק כמו הבן שלך, עשתה את זה וזו היתה טעות גדולה)

ואם את מרגישה בשנה הבאה שאכן יש כאן התנהגות שהיא לא בטווח הנורמלי (ואפשר להתייעץ עם הגננת על זה)- אז תבדקי אפשרות של טיפול רגשי. יש מגוון רחב של טיפולים וגם טיפול קטן יכול לעזור לו לעבור את המחסום הזה.

בהצלחה!!

תודה לגבי להיות לבד עם בבית של חבראנונימי (פותח)
זה רעיון, אני חושבת שהוא חברותי ואוהב ילדים ואם היה מצב שהיה מכיר את הגננת לפני זה היה עוזר מאוד, נגיד אם הגננת הייתה חברה שלי ונכנסת לעיתים תכופות אלינו.

את בעצם מציעה קודם כל להתחיל גן ואז לטפל
אם יהיה צורך?
להכיר ילדים שיהיו בגןאורי8
אם אפשר ללכת לגן כבר השנה להכיר, לא לחכות לפגישה רשמית , לבא איתו להכיר את הגן, להכיר לו ילדים שיהיו איתו, להזמין אותם לשחק איתו בבית או בגן משחקים
לדבר הרבה על הגן בצורה חיובית, להסביר לו מה יהיה שם, מה סדר היום, להפך את זה לחלק מהשיח, לא לומר לו כל הזמן שיהיה שם בלעדייך אך להזכיר זאת מידי פעם ולומר לו מה הוא יכול לעשות כדי להרגע כדאת לא נמצאת, אפשר לתת כמה אפשרויות ולבחר איתו. ה נח לו יותר ואפילו לנסות זאת בקטן בסיטואציה שחא קשה לו , אפשרויות יכולות להיות- לפנות לגננת( אם היא דמות שהוא מכיר), להסתכל על תמונה של אמא שתהיה בתיק, לדמיין משהו נעים שעשיתי עם אמא
אני לא חושבת שעוד שנה בבית היא פתרון, והעיקר - לומר לעצמך ולהאמין בזה שתהיה תקופה קשה אבל הוא מסוגל לזה, הוא יתמודד ויצא מזה מחוזק, גם ללמד להתמודד עם פרדה מאמא בגן זה לימוד מחזק על עצמו והיכולת שלו להיות עצמאי, אולי בהתחלה אפשר לסכם איתו על התרגלות הדרגתית, ולשדר לו שהוא יכול, בהצלחה
התכוונתי ל...אורי8
לנסות את הדרכים להרגעה עצמית כבר עכשיו בסיטואציה שלא קשה לו מידי
זה שנתון חדש לא יהיו איתו ילדים שעכשיו שםאנונימי (פותח)
זה מתחיל מגיל3
אז אני לא יודעת לאתר את הילדים שיהיו איתו...

תודה
תשאלי אמהות בגן משחקיםאורי8
כשאת רואה ילדים בגילו, תשאלי את האמהות, או שתרשמי אותו לגן בו יש מ'פחות שאתם מכירים, אין לך שום אפשרות לדעת אפילו על ילד אחד שיהיה איתו?
תיקון טעות- משפחותאורי8
לא אנחנו גרים בעיר לא במושב או יישוב קטןאנונימי (פותח)
ולכן בדיוק ניתן לדעת מי הולך לאן
כן כי בכלל לא בטוח שיש לו בעיה שצריכה טיפולבת 30


אפשר לשאול איך זה אצלך אם יש שיפוראנונימי (פותח)
שניכר אצל הבת עם הזמן או שפשוט ילד שנשאר בבית עד גיל כזה +גנים(אני הייתי ביישנית)אז הופך את הילד אוטומטית לסטטוס הזה הביישני והפחות משתלב כמו כל הייתר?

דווקא הילדים האלה הביישנים יש להם הרבה מה להציע לחברה הם חכמים,ומתוקים וחבל שזה ככה...

ממש לא הופך אוטומטית לביישן!!סדר נשים

זה עניין של אופי, ואם כבר השנים בבית משפיעות על זה זה לכיוון ההפוך,

זה נותן לילד חום וביטחון שמאפשר לו אח"כ להשתלב יותר טוב ולהתרגל יותר בקלות

הילדים שלי הסתגלו לגן ממש מהר למרות ובגלל שהיו איתי עד אז בבית.

וזה שהם ביישנים זה כבר אופי

אצלי הוא לא ביישן דווקא אבל קשור אלייאנונימי (פותח)
או לאבא
או לדמות מוכרת כמו סבתא למשל...
^^^אנונימי (4)
הילדים שלי גם בבית איתי והם ילדים מלאי ביטחון עצמי ומאוד חברותיים!!
תנסי לטיפול במוח אחדאנונימי (3)
אצל דבורה האיתן
נשמע בעיה מוגזמת
אולי הוא מרגיש שאת לא סומכת עליו או מאמינה שמסוגל?
את צריכה לתת לו כלים לחיים נראה שככל שני לו לקפוץ למים מהר יותר יהיה לו יותר קל
אני תמיד מאמינה בו ומשדרת לו שסומכת עליו בהכלאנונימי (פותח)
אוליl666

קודם כל שנה הבאה הוא יהיה יותר גדול ויותר בוגר ויכול להיות שבשלב הזה יהיה לו הרבה יותר קל להתרגל למסגרת

ולא לצפות להתרחשות שאת תיארת - מה שקרה בילדות שלך לא מחייב אותו כי הוא לא את.

ולהסביר לו אז לפני הגן שהוא יהיה בגן ואת תגיעי בסוף היום. 

ויש הבדל גדול בין אימא שנעלמה לבין אימא שהסבירה שהיא הולכת ותחזור בסוף היום.

לא הבנתי למה את נעלמת בגינת משחקים בלי להגיד לו

עונה רק לגבי הגינה -אנונימי (פותח)
לא נעלמת באופן ייזום, פשוט זה גן שעשועים גדול, אני לא צמודה אליו לפעמים אני אומרת לו שהולכים לספסל והוא לא שם לב לאיזה כיוון ואז הוא נעלם לי מטווח הראיה וגם אני לו, ושנינו מחפשים אחד את השני, האמת שזה לא בסדר מצידי אבל זה קרה פעמיים ומעכשיו אני יקפיד יותר פשוט אני עם הבת הקטנה גם(שנתיים) והתינוקת(חצי שנה)

ותודה על התגובה, היה בה משהו מעודד
זה מאד טבעי לבכות אם אימא נעלמת מטווח ראיהנקודה

בס"ד

 

לא חושבת שזה צריך להדאיג אותך.
 

זה גיל שכבר אפשר לדבר אז נראה ליחילזון 123

תתחילי לדבר איתו מעכשיו. שידע מה יהיה, מתי, מה עושים שם וכו'.

גם על הגינה - תדברי איתו על זה שאת לא יוצאת משטח הגינה לשום מקום בלי להודיע לו ושאם הוא לא רואה אותך אז כנראה שאת מאחורי אחד המתקנים ותתכנני איתו מה לעשות אם הוא לא רואה אותך (משהו במקום לבכות...).

ותתרגלו את זה כמה פעמים. אולי זה יתן לו יותר ביטחון.

אני גם חושבת שהכנה מראש יכולה לעזורצביה22
אצלי כשאני רוצה להכין את הבת שלי מראש למשהו קצת רחוק בזמן, בלי לבלבל אותה עם 'מתי זה יקרה לי', אני ממציאה לה סיפור על ילד אחר שקרה לו מה שיקרה לה, וממש מפרטת את ההרגשות שלו, הפחדים, התמודדויות, וגם את כל פרטי הרקע (כל הפרטים מסביב זהים למה שהולך לעבור עליה, בכל מה שאני יודעת, ומה שלא אני ממציאה כי זה רק סיפור ולא חייב להיות זהה).
ככה כשהמאורע האמיתי מתקרב אליה אני מספרת לה מה הולך לקרות לה והיא כבר מזהה את זה עם הסיפור המוכר לה וכבר יודעת יותר למה לצפות ואיך להתמודד.
(אצלנו הסיפורים שאני ממציאה הם בזמן הארוחה ולפני השינה, אבל אפשר למצוא זמנים לפי מה שנוח לכם).
^^רעיון ממש יפה, תודה לך !אנונימי (פותח)אחרונה
הוא מאוד אוהב לשמוע סיפורים
גם אני גידלתי ככה את שלושת הבנים שלינקודה

בס"ד

 

שלושת הבנים שלי נכנסו לגן (כל אחד בתורו..) כשכבר היו לקראת גיל 4, 
וזה היה ממש טוב ב"ה.

לדעתי דווקא השנים עם אימא בבית מד בריאות לילד ומעניקות חוסן נפשי,
אם הוא ילד ביישן אז במיוחד- הוא קיבל את השנים הראשונות במתינות של הבית, גדל,
התבגר ובע"ה מוכן יותר לגן ולחברה.

זה שאת רואה קווי דמיון בינך לבינו לא אומר שהכל יהיה ככה,
וגם כילד ביישן הוא יכול להיפתח בגן, בה החברה בגילו,

ויש את אותן הגננות יום יום.

מחשבה של אימא על הילד פועלת המון.

תשימי לב לחוזקות שלו, ותדמייני אותו משתלב יפה בגן,
שימי לב איך שהוא משתלב עם ילדים בגינה, שימי לב כמה שהוא מבטא את עצמו פה, ובכלל לכל דבר שהוא עושה באופן עצמאי, זה יעזור לך לראות שהוא אכן מוכן (או במקרה הצורך יעזור לעלות על דברים שצריך לחזק על מנת שיהיה מוכן בע"הץ בהצלחה!!

שביתת הנקהIrishen
היי יש פה אימהות שהצליחו להחזיר להנקה אחרי מס רב של חודשים של בקבוקים?
הבת שלי בת 5.5 חודשים, מגיל שבועיים אני שואבת בלעדית ומתה להחזיר אותה להנקה.. לדעתי לא כל כך אפשרי וניסיתי כמה פעמים וקיבלתי פרצוף נגעל..
אם יש פה כאלה אימהות אשמח לשמוע איך עשיתן זאת..
הבן שלי הפסיק את ההנקה מעצמו..אני123
בגיל חצי שנה. הוא פשוט היה מוציא את הפה לבד.
למה להכריח?
כנראה שהוא מיצה את היניקה..
לא אישית, אבל שמעתי סיפוריםאנונימי (2)

את יכולה לגגל את האתר מאמילק, נדמה לי שבעלת האתר פרסמה שם סיפור דומה שקרה לה.

בגדול ממה שאני מבינה ההמלצה היא לא להכריח, לא ללחוץ, אבל להיות מדי פעם במגע עור לעור, שהאפשרות תהיה קיימת. יש תינוקות שיום אחד ינצלו אותה...

ואפשר גם להתייעץ בפורום של לה לצ'ה. מן הסתם יהיו להן עוד עצות.

במקרה כזה הייתי לוקחת יועצת הנקה.44444
בדר"כ אחרי גיל 3 חוד' זה אבודפעם ראשונהאחרונה


הפעלות לילדים באיזור הצפוןסדר נשים

מחפשים רעיונות לטיול/הפעלות/אטרקציות עם הילדים

באיזור הצפון (גליל), בלי רכב

אם מישהו מכיר נשמח, תודה!

עדעין רלוונטי?אנונימי (2)
פארק המשפחה בכרמיאל ( או משהו כזה)
פארק גיל לכל גיל בנהריה
הבנתי שבמעלות היו הפעלות - שכחי איך קוראים לפארק שם
תודה, כבר לא רלוונטיסדר נשים


במעלות- אגם מונפור. יש החלקרח שייט ועודובצאתי
תודה!סדר נשיםאחרונה