פורום הורות (עמוד 179)

בהנהלת:
שרשור חדש
לגדל תאומים זה קשה?את פניך אבקש
בא לי שיהיו לי תאומים.
יש לנו במשפחה סיכוי טוב לתאומים.. (והאמת שיש לי הרגשה שזה יגיע אליי בע"ה מתי שהוא, ויש פעמים שאני לא טועה באינטואיציות שלי, אבל נעזוב את זה עכשיו...)

עם כל הקשיים שיש, זה מרגיש לי שזה קסום, שזה חמוד, שזה כיף... הם יהיו כמו חברים טובים...
זה באמת קשה?

ואני עדיין רווקה אם זה מעניין...
לדעתינפשי תערוג
זה קשה לפחות כמו פי 1.5 -2 מלגדל ילד אחד
ולגדל ילד אחד זה משימה קצת מאתגרת.
קשה זאת לא בדיוק המילה
יותר מאתגר... לדעתי לפחות
מניחה שזה קשה עד מאוד. טוב שההחלטה הזו לא תלויה בנו...בת 30


זה קסום וקשה ומאתגר.מתואמת

אני בגישה של לא לקוות ולייחל לזה, אבל אם זה מגיע - ליהנות ולמצוא את היופי שבזה כמה שאפשר.

 

|אמא לתאומים בני שלוש וחצי, שבאו די בהפתעה - אין כלל תאומים במשפחה|

לא לקוות? בגלל הקושי?את פניך אבקש
גם ההריון הוא בסיכון מעצם ההגדרה.אנונימי (2)

גם ללידה נערכים אחרת.

 

גם לי יש תשוקה גדולה ללדת ולגדל תאומים. ואני כבר אמא לכמה וכמה ב"ה.

אבל איך בני הגדול (אמפתי ובעל טביעת עין מיוחדת נשיקה) אמר לי? "אמא אם היו לך תאומים, היית לגמרי הולכת לאיבוד..."

 

תינוק אחד זה יכול להיות מאוד מורכב, לפחות התינוקות שלנו. אז שניים בבת אחת - מן הסתם מאוד מאוד מורכב.

 

^^^אכן כך.מתואמת


לא מחיב בכללאמא יפה
גיסתי ילדה שלישיה שזה בהחלט קשה ומאתגר עוד יותר מתאומים ועדין היא אומרת שהיה לה הרבה יותר קל לגדל את שלושתם ביחד מאשר את הילד היחיד שנולד אחריהם,
קודם כל בילד אחד את לא מקבלת את העזרה שאת מקבל כשיש לך 2 או יותר גם טכנית וגם כספית,
יש יותר מודעות ולגיטמציה לעזור..
ברור שזה כרוך בהרבה ארגון ומחשבה על כל יציאה מהבית וכו אבל עדין...
אני לא יכולה להגיד כי עדין איו לי תאומים אבל גם גיסתי שילדה שלישיה וגם אימי ואחותי שיש להן תאומים אומרות את אותו הדבר, הקושי פשוט מתחלק ל-2 במקום שיהיה מרוכז רק בילד אחד..
יכול להיות שיש כאלה שחוו את זה אחרתמתואמת

וגם אנחנו - לעומת כל הסיפורים שהפחידו אותנו - חווינו את זה יחסית בקלות.

עיקר הקושי היה כשהם גדלו יותר ונהיו צמד שובבים לא קטן, וגם הגמילה - תארי לך מה זה לרדוף אחרי שניים שמפספסים...

מסכימה עם אמא יפהאנונימי (3)

אמא לתאומים בני שנה וחצי.

 

הקושי הוא כמו כל קושי של אמא טריה שיש לה ילד.

(אין לי עוד ילדים עדיין)

היה לי קשה רק מעצם העובדה שנהייתי אמא במקום להיות "ברשות עצמי" מה שנקרא.

אבל בהחלט אף פעם לא הרגשתי שקשה לי יותר בגלל שהם תאומים (אולי רק בהתנדיינות באוטובוסים לבד)

תאומים זה כ''כ יפה!! אין רגע משעמם וזה הדבר הכי חמוד בעולם!! אם ילד אחד זה חמוד- אז תחשבי שיש לך שניים. ואת יכולה לשחק איתם ולהשתגע ולעשות שטויות.

ילד אחד נראה פתאום משעמם

 

בניגוד למה שאמרו מעליי- ממש רוצה עוד תאומים! כיף גדול!

אולי כשתראי מה זה ילד יחיד - תביני כמה זה עדיףמתואמת

וברצינות - אולי זה באמת קשור לזה שהתאומים שלי באו אחרי ילדים יחידים, ואז ראיתי את ההבדל. ואולי זה קשור גם לאופי. ואולי גם לגיל - כמו שכתבתי, עד גיל שנה-שנה וחצי לא היה לי כ"כ קשה איתם, אבל כשהם התחילו להיות "עצמאיים" ושובבים, זה נהיה קשה.

לא סותר את זה שהם חמודים ומתוקים, וזה באמת חמוד לראות את "תאומותם"!

אני בטוחה שיש הבדל.אנונימי (3)

אני מתכוונת שזו בחירה הסתכלותית..

אפשר להתייחס לקושי ולהעצים אותו. ואפשר לבחור שלא..

יקרה - אל תדוני עד שתגיעי למקום.אנונימי (2)

אז נכון יש לך תאומים. אולי הם תינוקות ופעוטות נוחים יותר מאשר תינוק יחיד של מישהי אחרת?

אולי יש לך יותר כוחות מלאחרת? מערך משפחתי אחר (בעל/אמא/אחיות/חמות שיכולים לעזור, יחסים משפחתיים כאלה שמרגישים נוח לבקש עזרה)? וכו' וכו'.

 

עם כל הרצון הטוב לבחור להסתכל ככה, ולהעצים או לא להעצים את הקושי, את לא במקום לומר.

 

לא הייתי במקום של לשפוט אף אחת.אנונימי (3)

הסברתי איך אני מתייחסת אל זה. ואיך זה מקל עליי.

 

ואני בהחלט במקום לומר את זה. כי לכל אחת יש את הקשיים שלה ולכל אחת יש את הדרך שלה להתמודד עם החיים שלה.

אז לשפוט? לא שופטת אף אחת

אבל לומר איך זה היה לי, איך זה עזר לי ואיך במקום להתמקד בקושי- אני מתמקדת בטוב. זה בהחלט במקום.

אני בהחלט בחרתי להסתכל על זה בצורה חיובית.מתואמת

אם השאלה הייתה מאישה, נגיד, שבהיריון עם תאומים, לא הייתי מספרת את הקשיים, אלא שמה דגש על כמה זה חמוד ויפה ולא כ"כ מסובך כמו שמפחידים.

מכיוון שהשאלה באה מבחורה ש"סתם" מייחלת לתאומים, הסברתי לה למה עדיף לייחל לילדים שיבואו אחד-אחד ולא בזוגות.

משהגיעו לי התאומים - החלטתי אכן להסתכל על החיוב שבזה. (ויש הרבה! ברוך ה'). 

מאמינה שבלידה ראשונה זה אחרת+mp8
אין למה להשוות, ואין עוד ילדים שצריכים גם הם לקבל את הטיפול שלהם ותשומת הלב, בעיני זה בכלל לא בר השוואה.

ולפותחת- גם אני בצעירותי חלמתי על כמה זוגות תאומים, אבל החיים הם לא בדיוק תכנית כבקשתך, והקב"ה ידע כנראה, שמה שטוב בשבילי זה דווקא אחד אחד.
אם את רווקה-העני ממעש

אז אל תדאגי.. יש כמה משוכות לפני..

 

ב. זה קשה. אך ד' מביא לאדם מה שיכול לעמוד בו, והכל לטובה..

דיי קשה ומאתגר מאדאנונימי (4)

מאידך זה אושר גדול וכיף ממש

רק תאומים את רוצה? אני חולמת על שלישיה ..חחאנונימי (5)
וגם אני רווקה..

לסבא שלי היה תאום
וגם לשתי דודות שלי...

כך שיש לי קצת סיכוי, אם לא שלישייה, לפחות תאומים..
כן ירבו משמח לשמוע.אנונימי (2)


זה אתגר מקסים! !פפריקה--
דורש מחד ומתגמל מאידך.
אנחנו נהנים מכל רגע!!
להתפלל צריך שיהיה בריא ושלם ושמח.
תאומים? תשאירי לריבון עולם שיחליט לך.
לנו במשפחה יש היסטוריה של תאומיםאקונהמטטה
ובהריון הראשון התפללתי- בבקשה חא תאומים בבקשה לא תאומים..
וזה לא היה תאומים..
אממה...שנכנסתי להריון 4 חודשים אחכ
והגידול היה כמו של תאומים..
הם חברים כאלה טובים ופשוט כיף שיש להם אחד את השני! תודה לה' !
זה מאוד משתנה בין תינוק לתינוקלשם שבו ואחלמה

כמעט תמיד זה לא קל

אבל יש כאלה שזה ממש ממש קשה בשבילם.

זה גם תלוי באופי של ההורים. 

 

ובקשר לחברים,

אמנם זה באמת קשר מיוחד אבל 

לפעמים זה דווקא יוצר סוג של קושי רגשי בקשר בניהם

כי לפעמים מתייחסים אליהם כאל אדם אחד וזה מאוד מתסכל

ועוד סיבוכים. 

 

ואני מדבר מנסיון. 

בכל תינוק שנולד צריך להתפלל שיהיה כוחות לטפל בו!אנונימי (6)

ילדתי תאומים בשבוע 39 , לא היו בפגיה .

אבל ילדתי בניתוח - היה לי ממש קשה כל התיפקוד איתם . עם כל העזרה שנתנו לי ..

היום הם יותר גדולים ויש לי ממש נחת!!

מה שאני מנסה לומר זה שיכול להיות שתתברכי בתאומים בריאים ורגועים ובמשקל טוב.. אבל ההריון עצמו/הלידה יהיו לא קלים

 

צריך להתפלל על הכל !!!!!

אני מכירה הורים שהיה להם ממש רגוע וקל וחוויתי גם ממש בהתחלה .

 

אצלי ההריון היה קל ביותר ובלי תופעות לוואי בכלל..אנונימי (3)

(ילדתי בשבוע 38, קיסרי, בלי פגיה)

אומנם ההתחלה הייתה קצת קשה. אבל מאז זה רק הולך ונעשה הכי טוב שאפשר!

 

מה שאני מנסה לומר זה שיכול להיות שתתברכי בתאומים רגועים, בריאים ובמשקל טוב וההריון עצמו והלידה גם יהיו בסדר גמור ואפילו ממש טובים!

 

למה סתם להפחיד? כל הריון יכול להיות לא נעים, לא דווקא הריון של תאומים. וכל לידה יכולה להיות לא נעימה, לא דווקא בגלל התאומים, וכל ילד יכול להיות נוח יחסית או קשה יחסית. זה לא קשור לתאומים! זה קשור לחוויה האישית והסוביקטיבית שלך.

 

לא חושבת שצריך להתעלם מהקשיים, כי יהיו כאלו בהחלט! אבל אי אפשר להתעלם מהרגעים היפים, המתוקים והמקסימים שיש. ויש הרבה רגעים כאלו! למה להדגיש את הקושי ולא את הטוב?

(כמובן שזה לא מכוון רק אליך.. אלא לכל הלך הרוח בשירשור)אנונימי (3)


כמו שהגבתי באחת ההודעות קודם -מתואמת

לו הייתה זו אישה שכעת בהיריון עם תאומים - הייתי מדגישה את הנקודות הטובות שבתאומים.

מכיוון שהפותחת רק שאלה אם כדאי לה לקוות שייוולדו לה תאומים - השבתי לה שעדיף לקוות שהם יגיעו ביחידים ולא בזוגות...

עדיין לא מסכימה איתך.אנונימי (3)

קיוויתי לתאומים מלכתחילה, לא הצטערתי על זה בהריון ובטח שלא מצטערת על זה עכשיו.

 

זכותך לחשוב אחרת

יכול להיות שהיית מצטערת אם היה לך קשה יותרמתואמת

ויכול להיות שמבחינתך תאומים שווים הכול.

(מבחינתי ילדים שווים כמעט הכול, אבל בכל זאת מעדיפה אותם בבודדים. למרות שאני באמת נהנית מהתאומים שלי!)

את לא יודעת כמה היה לי קשה וכמה לאאנונימי (3)

רק אמרתי שהיה לי הריון קל, לא אמרתי מה היה השאר.

אבל אני עדיין לא מחשיבה את הקושי כקושי של "הריון תאומים" אלא כקושי של "הריון"

 

למה אם מישהי תשאל לגבי ילד יחיד יגידו גם וגם וידגישו את הטוב ופה לא?

כי ילד יחיד זה רגיל, ותאומים לא...מתואמת

ונראה לי שבאמת זה סתם ויכוח עקר, אז נעצור פה

אז אני טוענת שגם תאומים זה רגיל.אנונימי (3)אחרונה

ולכן יש פה בחירה הסתכלותית.

שאלה :פינוק או צורך?רק אמונה

כמו שכתבו פה כמה חרדת נטישה -אצל תינוקות מה עושים?

אני מנסה להרים כמה שאני יכולה אבל כל הזמן רוצה שארים אותה ולא נותנת לי לזוז.

אני מרחמת עליה כי היינו בחתונה ואז השארנו אותה קצת אצל אחותי(שעתיים)בלילה  עד 12 וחצי וצרחה לה מלא

אחותי אמרה שלא מפרידים יונקים בלילה מאמא ואחרים אמרו שתתרגל וזהו..

היא בת ראשונה ואני לא רוצה שיהיה לה חסכים ...השאלה אם היא תהיה מפונקת לרעה מזה או שזה צורך שלה ויעבור.

יש לכם נסיון בזה?

זה עובר באמת?

ילד שני ושלישי כבר לא מפונק?זה טוב? מה אומרים?

אין לי כח לא לצרחות ולא להרים אותה...

תודה רבה!רק אמונה


רציתי להתייעץ בנוגע לילד בן שלוש וגןאנונימי (פותח)
אנונימי כי אני ניק מוכר ורושמת הרבה פרטים,ומעדיפה שלא להיחשף.

הבן שלי בן השלוש אני מגדלת אותו בבית (לא שמתי אותו במעון וגם לא אצל מטפלת)

שנה הבאה הוא יהיה בעזרת בשם בתלמוד תורה.
ואני חוששת מאוד.
הוא רגיל להיות איתי או עם הסבתא והסבא...

בגינה הוא משחק יפה עם ילדים ורץ והכל אבל אם יבחין לרגע שנעלמתי יבכה בהיסטריה .
אני חוששת איך יסתדר בתלמוד תורה, אם ישתלב, איך ישתלב, מקווה שלא יבכה רק כל היום כל השנה.

בתחילת השנה הכנסתי אותו לגן פרטי לחודש והוא רק בכה אז הייתי באה לקחת אותו אחרי שעה שעתיים גם אני הייתי בוכה ושבורה מזה.

הגננת אמרה לי שהיא חושבת שזה כבר יותר מידיי והיה אמור להסתגל ..

החשש שלי נובע מעצם היותי אני בעצמי ביישנית ,כשהייתי קטנה לא הסכמתי להשתלב בגן(הייתי עומדת כל היום ולא יושבת אוכלת או משחקת)
רק בכיתה א כבר השתלבתי יחסית ורציתי להיות שם.

אני מפחדת שגם הוא יהיה כמוני.

מה עושים,יש דרכים לעזור לו מעכשיו , להכין אותו לשנה הבאה?

הלוואי ותתנו לי עצות טובות...
בגן מטפלים בדברים כאלהסדר נשים

הבן שלי גם היה (וקצת עדיין) כמו שאת מתארת את עצמך, לא משחק בגן עם חברים

או במשחקים, עומד ומסתכל

והגננת והפסיכולוג מטפלים בזה, הוא היה בוועדת שילוב ורצו לתת לו עזרה בתוך הגן

בסוף זה השתפר אז הם ירדו מזה, עכשיו אנחנו אמורים לבנות עם הגננת תוכנית העצמה בשבילו,

 

אל תדאגי, בבוא הזמן הגננת ןהפסיכולוג כבר ידעו לומר לך מה לעשות

למרות שאם יש מה לעשות עם זה כבר מעכשיו אז ודאי שכדאי

 

ואם את מסוגלת לזה אז אולי יהיה לו הכי טוב להישאר עוד שנה איתך בבית

הוא יהיה בן שלוש ושמונה בספטמבר, אז מפחדתאנונימי (פותח)
שלא יפספס דברים כי הבנתי שמלמדים א"ב
וגם זה חוק חינוך חובה עד כמה שאני יודעת לא?
את גם יכולה למד אותו א-ב אם זה חשוב לך.בת 30


ויש חוק חינוך חובה בגיל 3?אנונימי (פותח)
ומצד שני אם זה לא יהיה השנה אז שנה הבאה נתמודד עם זה
מנסה לעזורבת 30

תראי, טבעי שילד שאיתך בבית יהיה ביישן בחברה חדשה ומאוד קשור אלייך.

אבל כדאי שתזכרי שזה לא רק העובדה שהוא בבית- זה גם ענין של אופי.

אני חושבת שאת יכולה להתחיל להרגיל אותו להיות יותר עם חברים אפילו כשאת לא בסביבה. נניח לצאת אחה"צ לשעתיים ולהשאיר אותו אצל חבר, או להזמין בקביעות כמה חברים שיהיו איתו בשנה הבאה בגן- כדי שיכיר אותם כבר ולא יהיה ממש בודד בהתחלה. גם יעזור לתאם עם הגננת זמן לביקור והכרות עם הגן- זה גם יכול לעזור שהסביבה תהיה מוכרת לו כבר.

 

קראתי פעם על מחקר שגילה שילדים שנמצאים בבית עם אמא גם בגילאים שהיום זה פחות נפוץ- גיל 3, 5 וכד'- אז באמת בשנים הראשונות של המסגרת קשה להם מבחינה חברתית אבל דווקא בגילאי 10-11 והלאה הם מאוד מצליחים מבחינה חברתית. אולי זה יעזור לך לחשוב על זה...

בכל אופן- מה שבטוח זה לא לדחוף לילד הערות על כך שהוא ביישן מדי וצריך להיות עצמאי יותר, זה  רק יהרוס ולא יעזור לכלום (גננת של הבת שלי בגן שלוש, שהייתה בדיוק כמו הבן שלך, עשתה את זה וזו היתה טעות גדולה)

ואם את מרגישה בשנה הבאה שאכן יש כאן התנהגות שהיא לא בטווח הנורמלי (ואפשר להתייעץ עם הגננת על זה)- אז תבדקי אפשרות של טיפול רגשי. יש מגוון רחב של טיפולים וגם טיפול קטן יכול לעזור לו לעבור את המחסום הזה.

בהצלחה!!

תודה לגבי להיות לבד עם בבית של חבראנונימי (פותח)
זה רעיון, אני חושבת שהוא חברותי ואוהב ילדים ואם היה מצב שהיה מכיר את הגננת לפני זה היה עוזר מאוד, נגיד אם הגננת הייתה חברה שלי ונכנסת לעיתים תכופות אלינו.

את בעצם מציעה קודם כל להתחיל גן ואז לטפל
אם יהיה צורך?
להכיר ילדים שיהיו בגןאורי8
אם אפשר ללכת לגן כבר השנה להכיר, לא לחכות לפגישה רשמית , לבא איתו להכיר את הגן, להכיר לו ילדים שיהיו איתו, להזמין אותם לשחק איתו בבית או בגן משחקים
לדבר הרבה על הגן בצורה חיובית, להסביר לו מה יהיה שם, מה סדר היום, להפך את זה לחלק מהשיח, לא לומר לו כל הזמן שיהיה שם בלעדייך אך להזכיר זאת מידי פעם ולומר לו מה הוא יכול לעשות כדי להרגע כדאת לא נמצאת, אפשר לתת כמה אפשרויות ולבחר איתו. ה נח לו יותר ואפילו לנסות זאת בקטן בסיטואציה שחא קשה לו , אפשרויות יכולות להיות- לפנות לגננת( אם היא דמות שהוא מכיר), להסתכל על תמונה של אמא שתהיה בתיק, לדמיין משהו נעים שעשיתי עם אמא
אני לא חושבת שעוד שנה בבית היא פתרון, והעיקר - לומר לעצמך ולהאמין בזה שתהיה תקופה קשה אבל הוא מסוגל לזה, הוא יתמודד ויצא מזה מחוזק, גם ללמד להתמודד עם פרדה מאמא בגן זה לימוד מחזק על עצמו והיכולת שלו להיות עצמאי, אולי בהתחלה אפשר לסכם איתו על התרגלות הדרגתית, ולשדר לו שהוא יכול, בהצלחה
התכוונתי ל...אורי8
לנסות את הדרכים להרגעה עצמית כבר עכשיו בסיטואציה שלא קשה לו מידי
זה שנתון חדש לא יהיו איתו ילדים שעכשיו שםאנונימי (פותח)
זה מתחיל מגיל3
אז אני לא יודעת לאתר את הילדים שיהיו איתו...

תודה
תשאלי אמהות בגן משחקיםאורי8
כשאת רואה ילדים בגילו, תשאלי את האמהות, או שתרשמי אותו לגן בו יש מ'פחות שאתם מכירים, אין לך שום אפשרות לדעת אפילו על ילד אחד שיהיה איתו?
תיקון טעות- משפחותאורי8
לא אנחנו גרים בעיר לא במושב או יישוב קטןאנונימי (פותח)
ולכן בדיוק ניתן לדעת מי הולך לאן
כן כי בכלל לא בטוח שיש לו בעיה שצריכה טיפולבת 30


אפשר לשאול איך זה אצלך אם יש שיפוראנונימי (פותח)
שניכר אצל הבת עם הזמן או שפשוט ילד שנשאר בבית עד גיל כזה +גנים(אני הייתי ביישנית)אז הופך את הילד אוטומטית לסטטוס הזה הביישני והפחות משתלב כמו כל הייתר?

דווקא הילדים האלה הביישנים יש להם הרבה מה להציע לחברה הם חכמים,ומתוקים וחבל שזה ככה...

ממש לא הופך אוטומטית לביישן!!סדר נשים

זה עניין של אופי, ואם כבר השנים בבית משפיעות על זה זה לכיוון ההפוך,

זה נותן לילד חום וביטחון שמאפשר לו אח"כ להשתלב יותר טוב ולהתרגל יותר בקלות

הילדים שלי הסתגלו לגן ממש מהר למרות ובגלל שהיו איתי עד אז בבית.

וזה שהם ביישנים זה כבר אופי

אצלי הוא לא ביישן דווקא אבל קשור אלייאנונימי (פותח)
או לאבא
או לדמות מוכרת כמו סבתא למשל...
^^^אנונימי (4)
הילדים שלי גם בבית איתי והם ילדים מלאי ביטחון עצמי ומאוד חברותיים!!
תנסי לטיפול במוח אחדאנונימי (3)
אצל דבורה האיתן
נשמע בעיה מוגזמת
אולי הוא מרגיש שאת לא סומכת עליו או מאמינה שמסוגל?
את צריכה לתת לו כלים לחיים נראה שככל שני לו לקפוץ למים מהר יותר יהיה לו יותר קל
אני תמיד מאמינה בו ומשדרת לו שסומכת עליו בהכלאנונימי (פותח)
אוליl666

קודם כל שנה הבאה הוא יהיה יותר גדול ויותר בוגר ויכול להיות שבשלב הזה יהיה לו הרבה יותר קל להתרגל למסגרת

ולא לצפות להתרחשות שאת תיארת - מה שקרה בילדות שלך לא מחייב אותו כי הוא לא את.

ולהסביר לו אז לפני הגן שהוא יהיה בגן ואת תגיעי בסוף היום. 

ויש הבדל גדול בין אימא שנעלמה לבין אימא שהסבירה שהיא הולכת ותחזור בסוף היום.

לא הבנתי למה את נעלמת בגינת משחקים בלי להגיד לו

עונה רק לגבי הגינה -אנונימי (פותח)
לא נעלמת באופן ייזום, פשוט זה גן שעשועים גדול, אני לא צמודה אליו לפעמים אני אומרת לו שהולכים לספסל והוא לא שם לב לאיזה כיוון ואז הוא נעלם לי מטווח הראיה וגם אני לו, ושנינו מחפשים אחד את השני, האמת שזה לא בסדר מצידי אבל זה קרה פעמיים ומעכשיו אני יקפיד יותר פשוט אני עם הבת הקטנה גם(שנתיים) והתינוקת(חצי שנה)

ותודה על התגובה, היה בה משהו מעודד
זה מאד טבעי לבכות אם אימא נעלמת מטווח ראיהנקודה

בס"ד

 

לא חושבת שזה צריך להדאיג אותך.
 

זה גיל שכבר אפשר לדבר אז נראה ליחילזון 123

תתחילי לדבר איתו מעכשיו. שידע מה יהיה, מתי, מה עושים שם וכו'.

גם על הגינה - תדברי איתו על זה שאת לא יוצאת משטח הגינה לשום מקום בלי להודיע לו ושאם הוא לא רואה אותך אז כנראה שאת מאחורי אחד המתקנים ותתכנני איתו מה לעשות אם הוא לא רואה אותך (משהו במקום לבכות...).

ותתרגלו את זה כמה פעמים. אולי זה יתן לו יותר ביטחון.

אני גם חושבת שהכנה מראש יכולה לעזורצביה22
אצלי כשאני רוצה להכין את הבת שלי מראש למשהו קצת רחוק בזמן, בלי לבלבל אותה עם 'מתי זה יקרה לי', אני ממציאה לה סיפור על ילד אחר שקרה לו מה שיקרה לה, וממש מפרטת את ההרגשות שלו, הפחדים, התמודדויות, וגם את כל פרטי הרקע (כל הפרטים מסביב זהים למה שהולך לעבור עליה, בכל מה שאני יודעת, ומה שלא אני ממציאה כי זה רק סיפור ולא חייב להיות זהה).
ככה כשהמאורע האמיתי מתקרב אליה אני מספרת לה מה הולך לקרות לה והיא כבר מזהה את זה עם הסיפור המוכר לה וכבר יודעת יותר למה לצפות ואיך להתמודד.
(אצלנו הסיפורים שאני ממציאה הם בזמן הארוחה ולפני השינה, אבל אפשר למצוא זמנים לפי מה שנוח לכם).
^^רעיון ממש יפה, תודה לך !אנונימי (פותח)אחרונה
הוא מאוד אוהב לשמוע סיפורים
גם אני גידלתי ככה את שלושת הבנים שלינקודה

בס"ד

 

שלושת הבנים שלי נכנסו לגן (כל אחד בתורו..) כשכבר היו לקראת גיל 4, 
וזה היה ממש טוב ב"ה.

לדעתי דווקא השנים עם אימא בבית מד בריאות לילד ומעניקות חוסן נפשי,
אם הוא ילד ביישן אז במיוחד- הוא קיבל את השנים הראשונות במתינות של הבית, גדל,
התבגר ובע"ה מוכן יותר לגן ולחברה.

זה שאת רואה קווי דמיון בינך לבינו לא אומר שהכל יהיה ככה,
וגם כילד ביישן הוא יכול להיפתח בגן, בה החברה בגילו,

ויש את אותן הגננות יום יום.

מחשבה של אימא על הילד פועלת המון.

תשימי לב לחוזקות שלו, ותדמייני אותו משתלב יפה בגן,
שימי לב איך שהוא משתלב עם ילדים בגינה, שימי לב כמה שהוא מבטא את עצמו פה, ובכלל לכל דבר שהוא עושה באופן עצמאי, זה יעזור לך לראות שהוא אכן מוכן (או במקרה הצורך יעזור לעלות על דברים שצריך לחזק על מנת שיהיה מוכן בע"הץ בהצלחה!!

שביתת הנקהIrishen
היי יש פה אימהות שהצליחו להחזיר להנקה אחרי מס רב של חודשים של בקבוקים?
הבת שלי בת 5.5 חודשים, מגיל שבועיים אני שואבת בלעדית ומתה להחזיר אותה להנקה.. לדעתי לא כל כך אפשרי וניסיתי כמה פעמים וקיבלתי פרצוף נגעל..
אם יש פה כאלה אימהות אשמח לשמוע איך עשיתן זאת..
הבן שלי הפסיק את ההנקה מעצמו..אני123
בגיל חצי שנה. הוא פשוט היה מוציא את הפה לבד.
למה להכריח?
כנראה שהוא מיצה את היניקה..
לא אישית, אבל שמעתי סיפוריםאנונימי (2)

את יכולה לגגל את האתר מאמילק, נדמה לי שבעלת האתר פרסמה שם סיפור דומה שקרה לה.

בגדול ממה שאני מבינה ההמלצה היא לא להכריח, לא ללחוץ, אבל להיות מדי פעם במגע עור לעור, שהאפשרות תהיה קיימת. יש תינוקות שיום אחד ינצלו אותה...

ואפשר גם להתייעץ בפורום של לה לצ'ה. מן הסתם יהיו להן עוד עצות.

במקרה כזה הייתי לוקחת יועצת הנקה.44444
בדר"כ אחרי גיל 3 חוד' זה אבודפעם ראשונהאחרונה


הפעלות לילדים באיזור הצפוןסדר נשים

מחפשים רעיונות לטיול/הפעלות/אטרקציות עם הילדים

באיזור הצפון (גליל), בלי רכב

אם מישהו מכיר נשמח, תודה!

עדעין רלוונטי?אנונימי (2)
פארק המשפחה בכרמיאל ( או משהו כזה)
פארק גיל לכל גיל בנהריה
הבנתי שבמעלות היו הפעלות - שכחי איך קוראים לפארק שם
תודה, כבר לא רלוונטיסדר נשים


במעלות- אגם מונפור. יש החלקרח שייט ועודובצאתי
תודה!סדר נשיםאחרונה


בואו נשים את הדברים על השולחן - חופש למוריםלשם שבו ואחלמה
מוצדק או לא מוצדק?
הם באמת זקוקים לחופש יותר מעובדי ההיטק/פס ייצור/נקיון/מטפלות/מנהלים/זבנים וכו?

ולשם ההגינות, חשוב שתגידי אם את מורה או לא מורה כשאת כותבת את דעתך.

לדעתי אגב החופש מיותר ומושחת, ואני מורה
כי זה גן אנגלית ושפת האם של בעלי היא אנגליתאסתיאסתי

אז הוא מדבר איתו אנגלית וגם שלחנו לגן אנגלית כדי שייכנס יותר, ובבני ברק אין מבחר... זה בערך הגן היחיד.

משהו ,שלא בטוח שקשור להורותזקנת השבט

אנחנו לא דתיות ...וגם חילוניות גמורות  אנחנו לא. אני מתקשה לייצר לבת שלי את הגבולות הרצויים , ועוד יותר מתקשה לעמוד בהם . כרגע המצב הוא שהרבה שבתות וחגים היא מול מסך הטלויזיה. בשבת לא נוסעים באוטו , קרה שנסענו באופניים . 

יש קידוש , לא אוכלים במקומות לא כשרים . בפסח מחליפים את הכלים. סוג של חילונים מסורתיים?

 

היום קראתי על אנשים שתרמו כליה , רובם דתיים . זה ריגש אותי עד דמעות. נזכרתי שפעם פגשתי יהודים משיחיים , שהרגשתי שהם בני אדם טובים . כמובן שעצם הרעיון דחה אותי , אבל הבנתי בכאב לב, איך אנשים מצטרפים לקבוצה הזו . כשאתה רואה אנשים שהם אלוהיים , גומלי חסדים , אתה אומר לעצמך  ,לו יהי חלקי עמהם . אז חשבתי , שאם יש דבר כזה גאולה , מי שמביא אותו בצעדי ענק , זה לא פוליטיקאים שחותמים הסכמי שלום מפוקפקים , אלא אדם צעיר שמחליט לתרום כליה . מדבר בגילוי לב על החששות והקשיים ועושה את המעשה , שאצלי לפחות הוא קצת בלתי נתפס -נכנס מרצונו להליך רפואי. 

 

מה שגורם לאנשים לעבור תהליך של חזרה בתשובה , או לחילופין להתחיל לחגוג כריסמס (מכירה מישהי כזו) זה טוב לב שמושפע עליהם בלי לצפות מהם להשתנות. מה דעתכם?

מרגשl666

אני לא הייתי מסוגלת לתרום כליה. מסכימה שהם מקרבים את הגאולה ופוליטיקאים רק מרחיקים -לא כולם - בדרך כלל.

לא נראה לי שמישהו באמת משפיע טוב בלי ציפיות. לפחות יש על זה שכר בעולם הבא. 

ואצל תנועות שמחזירות בתשובה יש ציפייה שיחזרו בתשובה.

להבדיל אצל נוצרים גם יש ציפייה שיצטרפו לדת שלהם. אין חינם בעולם. אם מישהו שהוא יהודי התחיל לחגוג חג המולד תמורת טובת הונאה אז הוא איש רע. מכר את נשמתו תמורת טובות כאלו או אחרות. ובארץ היום מצב יחסית טוב. כך שאין שום הצדקה לזה

 

אוליבת 30אחרונה

נראה לי שהדבר העיקרי שמניע אנ שים לחזור בתשובה זה חוסר סיפוק פנימי ורוחני מהחיים שלהם.

אם הם יפגשו עם משהו שעונה להם על חוסר הסיפוק הזה- והמשהו הזה יהיה מוגש בטוב לב- זה אכן ימשוך אותם.

שתי שאלות בקשר למעוןכינוי
שלום לכולם!
יש לי שתי שאלות שקשורות למעון:
1. מאיזה גיל יורד התשלום של המעון ולאיזה מחיר? הבנתי שבגיל גדול יותר המעוו עולה פחות.
2. כששולחים את המסמכים להנחה במעון, תלושי משכורת של איזה חודשים בדרך כלל משרד התמ"ת מבקשים?
תודה רבה!
תשובות מעון תמתבשאיפה
1. אני לא זוכרת בדיוק, אבל ההבדל הוא של פחות ממאה שח. אפשר לבדוק באתר שלהם.
2. ברישום בתקופה זו ,עבור השנה הבאה, מבקשים את תלושי ינואר, פברואר, מרץ 2016.
ההבדל הוא גדול יותרבטובאחרונה

ההבדל הוא בין תינוקות לגדולים. גדולים זה השנתון שעולה לגן בשנה אח"כ. תסתכלי באתר של משרד הכלכלה יש מחירון.

את יכולה גם תלושים מאוחרים ור אם 123 לא טובים העיקר שיהיו 3 ברצף.

תשובות אוטומטיות לשאלות כשרות במטבח "סימולטור"אנונימי (פותח)
שימושי מאוד! תודהאשתו של בעלי


..ריקואחרונה


ילדים של שכנים שלא מפסיקים לצרוחאנונימי (פותח)

 

יש לנו שכנים שגרים צמוד אלינו (קיר מפריד בין הדירות, גבס בחלקו), יש להם 3 ילדים שלא מפסיקים לצרוח יומם ולילה - ממש סיוט.

עכשיו ביום זה לא נעים אבל עוד נסבל, אבל לא מעט פעמים קורה שהילדים שלהם צורחים בלילה ומעירים את הילדים שלנו שהחדר שלהם צמוד לקיר המשותף.

מצד אחד לא נעים להעיר וגם אין כל כך למה, הרי סה"כ זה לא שההורים מבקשים מהילדים לצרוח, אבל מצד שני המצב לא נעים בכלל בכלל.

 

יש לכם איזה רעיון יצירתי לפתור את הבעיה?

תודה

 

(אנונימי כי אולי גם הם פה)

 

תחליפו חדרים, אתם והילדים?ירושלמית טרייה
כנראה שזה בלתי אפשרי אחרת כבר הייתם עושים את זה..
משתתפת בצערכם!
אכן בלתי אפשריאנונימי (פותח)


אולי להוסיף איטום?יראת גאולה
יש כזה דבר להוסיף איטום לרעש, זה כמו שכבת גבס נוספת על הקיר. לא חוסם לגמרי רעשים, אבל מצמצם בצורה ניכרת, מניסיון.
אם זה בית שלכם, הייתי הולכת על זה.
זה גם ימנע שישמעו אתכם...
וכמובן, השכנים לא חייבים לדעת מזה...
אולי להוריד את האנונימי ושיבינו לבד?binbinאחרונה
אני הייתי מביאה לילדים סירים או כלי עבודה והיינו עושים רעש חזק יותר ככה לא נשמע את שלהם
איך אתם תופסים את מצוות כיבוד הורים?תרחיב לבי

אני לא נשוי ולא אבא, ושואל ממקום קצת למדני ונפשי.

אתם תופסים את חובת הילדים כלפיכם כעזרה או ככיבוד?

או: האם המשפט 'אני לא יכול/ה להסתדר לבד!!' הוא תקין?

 

כמה נקודות למחשבה שעלו לי:

א. הוקש כבודם לכבוד המקום, והוא לא צריך את הכבוד שלנו [בלי להתחכם עם עבודה צורך גבוה].

ב. נפשית - האם כיבוד הורים אמור לפתח תלות של הורה בילד?

ג. ברור שכשההורים מזדקנים, לסעוד אותם וכו' זו חובתם של הבנים הלכתית (בלי קשר להכרת הטוב בסיסית).

 

אשמח לשמוע מכם, בתור הורים, איך אתם תופסים את זה...

תודה

זה מאוד תלוי בגיל של הילדיםבת 30

בגיל הרך מחנכים ילדים לכבד את ההורים. בגילאים בוגרים יותר יש ציפיה שיעשו את זה...

את א לא הבנתי

ב. תלות של הורה בילד היא לא בריאה כמו כל תלות אחרת. גם תלות של ילד בוגר בהורה היא לא בריאה.

 

לדעתי יש גם יש פה דיוק של הצד שבו אתה עומד. כלומר- מצד ההורה, אם אני צריכה עזרה אני יכולה לבקש מילדי (מדברת על ילדים בוגרים), אבל אני לא יכולה לדרוש מהן מתוקף מצות כיבוד הורים. ככה לא נראית מערכת יחסים בריאה. מצד הבן שמבקשים ממנו- בהחלט וכמובן שיש מקום ורצוי מאוד להשתדל ולהשקיע מעבר לרגיל כדי לעזור או לעשות כל דבר למען ההורים. אבל לא בגלל שההורים דורשים זאת, אלא בגלל שהבנים מצידם רוצים ומקיימים את המצווה בשמחה ובמאור פנים.

 

המשפט "אני לא יכולה להסתדר לבד" - אם מדברים על בנים בוגרים הוא בעיני בעייתי. כי יש בו לחץ נפשי על הילדים שיעזרו, ועזרה כזו לא באה ממקום נכון ושמח.

אצל ילדים קטנים- לא נכון שאמא תגיד "אני לא יכולה לבד". יותר נכון לומר" אני צריכה את העזרה שלך" ואז גם הילד מרגיש שיש לו חשיבות ותפקיד ומקום בבית.

יש הבדל גדול בין מה שאמור להיות ולמה שקורה בפועלl666

אני מניחה שבגיל מסוים נגיד 75 פלוס מינוס הורים צריכים עזרה מילדים או שמישהו אחר יעזור להם. 

ואני חושבת שילדים באמת חייבים לשאוב להגיע למצב שהם שם בשביל הורים.

אני גרה בבניין מלא זקנים. אז היה לנו שכן בן 88 שלפעמים נפל. והוא גר לבד והיה מתקמצן להזעיק אמבולנס. אז הוא היה צועק לשכנים. ולא תמיד יש מישהו שיכול לעזור לו. וכשפינו אותו למיון אף אחד לא נסע אתו. כי אני עם ילדים קטנים ושאר שכנים שהיו בבית או עם הורה זקן או עם ילד קטן או זקנים בעצמם. בת שלו השתדלה אבל כשגרים רחוק אז ברור שזה לוקח זמן עד שמודיעים לה ועד שהיא באה. 

יש לי עוד שכנה בת 83 והיא הולכת בקושי עם מקל. ובן שלה גר בקצה השני של הארץ ומבקר כמה פעמים בשנה. לדעתי זה לא מצב נורמלי. 

נפשית - ברור שאסור לפתח תלות בילד. קודם כל יש לו חיים משלו. ולא תמיד ילד יכול לתמוך גם אם הוא רוצה.

בקשר לעזרה - אני חושבת שבעיקרון הורה אמור להסתדר לבד אבל כשהוא צריך עזרה ילד חייב להגיש לו. וכמובן תלוי ברמת העומס. נגיד אם בבית עם עשרה ילדים הם רק ילכלכו ויצרכו ולא יזיזו את אצבע בבית והכל יהיה רק על אימא אז ברור שהיא לא תוכל לעמוד בעומס כזה ולעשות הכל לבד. אבל באמת עזרה פה היא לא לאימא אלא לילדים עצמם כי הם אלו שמביאים לעומס והם גם צריכים שבית יתפקד בצורה סבירה. האמת שגם אם יש ילד אחד והוא לא רוצה לעזור אז זאת בעיה רצינית כי הוא לא מלך והורים לא משרתים. או אימא שוכבת עם דלקת גרון אז אם ילדים לא יתחשבו ולא יעזרו - כמובן בתנאי שהם כבר בגיל שהם יכולים לעזור - אז ילדים כאלה חזירים 

מה שקורה בפועל - שהורים משקיעים את עצמם אבל ילדים הרבה פעמים לא מרוצים ויש להם רשימה ארוכה מה לא בסדר ולמה הורה אשם. אני חושבת שכיבוד הורים מצווה קשה מאוד. הרבה פעמים ילדים אכן אוהבים את ההורים וצריכים אותם ואת התמיכה שלהם אבל לא מכבדים וכיבוד זה מאוד קשה. אז בתור ילדים זאת עבודה קשה ובתור הורים אין טעם לפתח ציפיות יתר

למען יאריכון ימיךאוהב תורהאחרונה
זכות גדולה היא לבן לכבד את הוריו ולפעול למענם. כאשר הבן מסייע להוריו, הוא מסייע בראש ובראשונה לעצמו. הוא הופך להיות אדם טוב יותר, אשר מתמלא במידות טובות, ומקשר את עצמו עם שלשלת הדורות מאז אבותינו.
זו המצוה הראשונה עליה נאמר, כי אדם אוכל פירותיה בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא; ושכר הטובה ואריכות הימים מפורש בתורה.

מצות כיבוד אב - משל אב. כלומר: אין כל חובה על הבן להוציא הוצאות ממוניות לטיפול בהוריו, מצד מצות כיבוד אב. יש מקום לחייב זאת מצד מצות צדקה, כשאין אדם אחר שיטפל בהם ואין להם אפשרות לממן זאת, אך הוא הדין גם להפך, שיש מקום לכפות מצד מצות צדקה על הורים לטפל בילדיהם הנזקקים שאין מי שידאג להם.

גם כשאנחנו מכבדים את ה' אנחנו נהיים יותר טובים ומכובדים - מכבדי אכבד. ממילא, כך גם בכבוד מלך, כבוד בית כנסת, כבוד תלמיד חכם ובכיבוד אב ואם.
ברור שהקב"ה לא זקוק לכבוד שאנו מעניקים לו, וזה אנחנו שמתעלים בזה.

לא אמורה להתפתח תלות נפשית על בסיס מצות הכיבוד. טעות נפוצה היא לחשוב, שמצות הכיבוד כוללת ציות לכל בקשה מכל סוג שהוא של ההורים - ועל כן מתפתחים פעמים רבות בעיות שונות מסוג זה. אולם חכמינו בגמרא הדגישו, כי מצות הכיבוד היא בדברים שההורים נהנים מהם - מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא. בדברים שאינם נוגעים להורים, אין זו מצות כיבוד אב ואם.

אמנם, אדם המתגורר בבית הוריו מחויב לציית להוראותיהם, וזה בכלל הלכות דרך ארץ; שכל מה שיאמר לך בעל הבית - עשה. אך דבר זה אינו נוגע רק לבן; ולא שייך למצות כיבוד אב ואם. גם ילד מאומץ מחויב להישמע להוראות בעל הבית; ולענ"ד גם אבא הגר בבית בנו מחויב להישמע להוראות בנו. בעל הבית הוא הקובע את סדרי ביתו. מסיבה זו אני סבור, כי תלמיד המתגורר בפנימיה מחויב להוראות הנהלת הפנימיה, גם אם הן עומדות בסתירה ברורה להוראות שהוריו נתנו לו.

בתור אבא, אשבח את ילדיי שקיימו מצות כיבוד הורים, אך כאשר אדרוש מהם לבצע דברים, לא אטען זאת בשם מצות הכיבוד. פשוט מאוד: אתה גר כאן? אתה צריך ליטול חלק במשימות הנדרשות.

מצוה נוספת ונפרדת היא מצות מורא אב ואם. מצוה זו היא על דרך השלילה - מה לא לעשות. לא לעמוד במקומו, לא לשבת במקומו ולא לסתור את דבריו. כאן אני כן אעיר לילד במקרה של התבטאות לא ראויה - ככה לא מדברים לאבא. זאת, משום שמצוה זו מחזקת את הסמכות ההכרחית, והילד מבין מעצמו, שאני לא סתם מחפש כבוד.

שתזכה בעז"ה לכבד את הוריך כראוי, ולזכות לילדים רבים שגם כן יכבדוך כראוי!
כסא בטיחות וטיולוןחלבית

אנחנו מתכננים לקנות בעז"ה את שני אלה.

אשמח לנקודות חשובות שכדאי לבדוק לפני קניתם.

 

המחירים בשניהם בטווחים גדולים. איך יודעים מה טוב?

 

תודה

לגבי כיסא בטיחות: תבררי דירוג בטיחותיירושלמית טרייה

זה הכי חשוב כי זאת המטרה שלו..

חשוב שיהיה נוח לתינוק לנסיעות ארוכות.

לא כתבת לאיזה גיל, עד גיל שנתיים מומלץ נגד כיוון הנסיעה, ומעל משקל מסוים אסור לחבר עם איזופיקס. וממש לא כל הכסאות מתחברים הפוך.

 

בקיצור ממליצה לך לקרוא ולשאול בפורום של קובי סופר - הידע שלי ממנו.

את יכולה גם להגיד לו את טווח תקציב שלכם והוא יגיד לך מה רלוונטי.

אנחנו קנינו עגלה, סלקל (שלמען הדיוק קיבלנו מהמשפחה, אבל כמו שרצינו) וכיסא בטיחות לפי ההמלצות שלו וכל מה שאמר היה נכון. מלבד דרוג הבטיחות שבזה אני סומכת עליו ועל מה שראיתי באינטרנט כי אנחנו הרי לא בודקים בעצמנו..

 

עד גיל שנה מחברים הפוך..לא?!אנונימי (2)
הבנתי שהחוק הוא עד גיל שנה-9 ק"גחלביתאחרונה

ויש המלצה להשאיר נגד כיוון הנסיעה עד גיל שנתיים

איך מסתדרים עם תפילות במנין בטיולים ועם הפריצות שיש?אנונימי (פותח)

 

יצאנו פעם ראשונה לטיול בארץ... מאז החתונה לא התאפשר לנו...

 

אבל היה מאוד קשה להספיק דברים... כי בעלי היה צריך קודם כל להתפלל במנין

אבל עדין זה היה מאוחר מדי ונתקענו בפקקים (6 שעות נסיעה לצפון- פי 3 מהמתוכנן)

 

ועוד בדרך עוד לפני שהגענו, בתחנות עצירה והדלק,הכל כל כך לא צנוע.. לא מה שאנחנו רגילים...

הלבוש, ההתנהגות..

מילא ככה זה בחוף הים - אבל למה כל הנסיעה להסתובב ככה?

 

וגם באתרים עצמם -

כאילו, אם יש קצת מים באתר כלשהו - זה כבר סיבה ללכת כמעט ערומים ...

 

ואז שוב, לא נשאר לנו הרבה זמן כי צריך היה לחפש בית כנסת עם תפילת מנחה (בפקקים כמובן).. 

 

אז נסענו למה שמכירים - קבר רבי מאיר בעל הנס..(לקח עוד שעה וחצי להגיע לשם). וגם הדרך לשם.. לאורך כל הכביש... הולכים בבגדי ים ברחובות, על הכביש, מול הקבר...

אין לאן להסתכל...

לא התקרבנו מדי לכנרת כי הכל פרוץ שם, אלא הסתכלנו מרחוק...

 

יש לכם פתרונות?

בטוחה שאנחנו לא היחידים...

ללכת לטייל במקומות שאין בהם מקור מיםש.א הלוי
לקחת חופש בזמן אחר (אם אפשרי) שהוא לא חופשת משרד החינוך ואז אין כמעט פקקים ויש פחות אנשים וכו'

תפילות במניין - זה או לתכנן את המסלול בצורה כזו שמספיקים מניין בישוב/עיר קרובה (ומנחה אפשר עד מאוחר בקיץ ואז מיד ערבית.. ) או להתפלל יחיד.

פריצות - יש בכל מקום כיום לצערנו..
ואחכ מדברים על כפייה דתית....כוחות שמימיים
רעיונות- לטייל בזמנים שקטים יותר....
לטייל במקומות שקטים יותר...
לטייל במקומות שכמעט רק דוסים מטייליםאנונימי (3)
יהודה ושומרון
ירושלים
לטייל בחורףנפשי תערוגאחרונה
בדרך כלל יש פחות בעיות צניעות

ובקיץ ללכת לאיזורים דתיים או חרדים
כמו למשל בני ברק או מאה שערים
גם בישובים דתיים ביו"ש יחסית אין בעיות צניעות
ילד שמכאיב וצוחק..אנונימי (פותח)
הבן שלי בן שנה וחצי. ילד מקסים, חכם ושמח..
יש לו נטייה ממש להכאיב לנו! תופס באף ומושך חזק, תופס בלחי וצובט. זה כואב ברמה שאנחנו פשוט צועקים עליו. עוצרים את עצמנו בכל שלא לתת לו מכה, מרוב כאב וחוסר אונים..

כשאומרים לו 'לא!'/'אסור'/'זה כואב' - הוא פשוט ממשיך, תוך כדי חיוך או צחוק..

הוא באמת לא מבין?
מה עושים?
מכירה את הבעיה מקרובאמא_מאושרת

הייתי מסבירה שאסור, שזה כואב..

כשהוא מרביץ אני אומרת שלא נעים לאמא ומתרחקת. כשהייתי אומרת שזה לא נעים- בדיוק כמו שאת מתארת- הוא היה צוחק כאילו סיפרתי בדיחה.

אחת התיאוריות שלי היתה שזה עניין של תושמת לב- וזאת הדרך שלו להשיג התייחסות- אז ניסיתי להגיב יותר (בחיוב) כשהוא עושה דברים טובים וככה להראות שהוא מצליח להשיג גם תשומת לב (חיובית) מדברים אחרים שהוא עושה.

זה ככה כבר כמה חודשים. ואני מאוד זהירה עם מה שאני אומרת עכשיו אבל נראה לי שלאחרונה (עכשיו הוא בן שנה ו-9) הוא התחיל להבין וממתן את עצמו קצת. הוא גם עובר תהליך של גמילה מחיתולים אז כמובן שאני מאוד משבחת על כל פעם שמצליח ויכול להיות שזה ממלא את החוסר שהיה שם שגרם להתנהגות הזאת. עוד קצת מוקדם לי לדעת, הכל דיי חדש..

אבל ניסיתי לתת כיוון למחשבה

 

בכל אופן את לא הראשונה שכותבת כאן על מקרה כזה בגיל הזה אז אל דאגה, כנראה שבסוף זה מסתדר.. 

מאחלת לך המון המון סבלנות

 

בגיל הזה הם עוד לא מבינים תחושות של מישהו אחרצביה22
הוא לא מנסה לגרום לכם כאב, זה סתם משחק נחמד, וגם התגובות שלכם מעניינות..
לי עזרה עצה שכתב פה ד. - ללמד מה כן אפשר לעשות: לקחת את היד שלו וביחד ללטף אותך, ולהגיד 'הנה, עושים טובה לאמא, איזה כיף, ככה נעים'...
אני לפעמים ראיתי שיש לבת שלי צורך להוציא את האנרגיות, אז לימדתי אותה שאפשר לתת מכה לספה או לכרית, או לתת לי כיף ביד (שאז זה לא כואב גם כשהיא עושה חזק), היא מאוד אהבה את זה.
אבל זה כאב משתק!אנונימי (פותח)
הוא תופס כ"כ חזק שקשה בכלל לעצור אותו, יורדות לי דמעות מרוב כאב, ואני עוצרת את עצמי לא לתת מכה מרוב חוסר אונים!

אני לקראת לידה. תהינו אם הוא מרגיש את זה ואולי זה קשור..

קשה איתו!

תודה על התגובות
זה נשמע יותר ממשחק נחמד לבדוק את התגובה שלכם לכאבאנונימי (3)

הייתי מפסיקה את זה חד משמעית.

אין סיבה שתתנו לזה להימשך.

אל תתנו לו מכה אבל תשחררו את האחיזה שלו ותצעקו עליו חזק. לא יתכן שבשם הצורך להימנע מתגובה פיזית מצידכם הילד יהפוך לאלים פיזית.

 

זה לא המקרה שתופסים לו את היד ומראים לו איך לעשות "טובה" במקום להכאיב.

רק בעניין הצעקות..כוחות שמימיים
לא נראה לי שזה טוב לצעוק.. בשום מצב.
רק בפיקוח נפש.
חבל לטשטש לו את החושים ...
לא מסכימה איתך.אנונימי (3)

יש מצבים שחובה לצעוק.

למשל כשילד מסכן את עצמו או את האחים שלו.

וגם במקרה הזה. זה לא אנושי לא לזעוק מכאב ולהפסיק את הפגיעה. זה לא לצעוק מכעס. 

מה שכן (ושכחתי לציין זאת אתמול), מיד אח"כ צריך לחבק את הפעוט, לחזור לטונים הרגילים, ולהסביר שזה היה מאוד כואב ולא נעים וכו'.

 

 

כתבתי,כוחות שמימיים
רק בפיקוח נפש. זה נראה לך פיקוח נפש?
לי לא. נכון שבמציאות יוצא שנפלטת צעקה אבל אני לא חושבת שזה יעזור.
ילד שמתרגל לצעקות החושים העדינים שלו יכולים להשתפשף ולא יתרגש מזה כשיהיה צריך באמת.
ונראה לי שזה לא נכון לצעוק ואז לחבק. זה סתם יכול לבלבל את הילד ולגרום לו לחשוב שההורה שלו לא סגור על עצמו.
צועק ואחכ מחבק... עדיף לא את שתי הקיצוניות האלו.
כמובן שלחבק ככה סתם זה מצויין אבל מיד אחרי צעקה...זה לא נראה לי בריא.
למה לא להוריד את היד ולהגיד בתקיפות
'לא' ? 'זה לא נעים לי'. אם לא עושים מזה סיפור סביר להניח שלא יקרה מזה סיפור.
במיוחד שהיא כתבה שהיא לפני לידה אז זה גם מסביר את ההתנהגות והגיוני שזה גם יחלוף ואם לא יש דרכים נעימות לטפל בזה, הילד לא עושה את זה מרוע, זה דחפים פנימיים אצלו.
התרגשות יתרה מזה יכולה לגרום לתסבוכים.
הכל ענין של מינון נכון לאותו רגע.אנונימי (3)

גם התנהגות לא טבעית של קדוש מעונה לא נראה לי בריא.

וזה מה שהבנת מדבריי?כוחות שמימיים
הבנתי מה כתבת. עניתי לךאנונימי (3)

שאם משתמשים בצעקה/זעקה במסורה, במקרים מיוחדים, כשמדובר בפגיעה מכאיבה מאוד של הילד, ואחרי שמתאוששים מהכאב מחבקים את הפעוט, זה טבעי וזורם ומעיד על בריאות נפשית של ההורה, ולא יבלבל או יפגע בבריאות הנפשית של הילד.

עכשיו זה כבר נשמע אחרת...כוחות שמימיים
זעקה נשמע קצת יותר טוב מצעקה,
ואנחנו לא חייבות להסכים...
הבן שלי למד לעשות "מותק" וזה אכן מכאיבהודלולה

מה שהייתי ועדיין עושה. זה מורידה אותו ואומרת לו בצורה ברורה שמאוד כאב לי ולא נעים.

ואז הוא רוצה לחזור אז אני אומרת לו אתה יכול לעשות טובה, לתת נשיקה.

ולאט לאט הוא לומד.

בעצם המשחק הוא רוצה להגיד משו ולא יודע איך, בדרך כלל זה להביע אהבה, פתאום מרביץ בהתלהבות...

וצריך ללמד אותו את האפשרות הזו

תודה על התגובות.אנונימי (פותח)
ברגע האמת, עם כל הכאב, אני חסרת אונים ולא מתפקדת.

מקווה שזה זמני בגלל הלידה הקרובה. בכל מקרה יש הרבה עבודה עצמית..

תודה על ההכוונה! ואם למישהו יש עוד כיוון - אשמח לשמוע..
כדאי להראות אטרנטיבהאנונימי (4)אחרונה
בא ללטף את אמא
תעשה לי טובה
יופי
ככה נעים לי
חיבוק למתוק שלי אתה עושה נעים לאמא

וכן על זו הדרך
חשוב להראות להם מה כן...
הוא לא רוצה להכאיב לך אין עדין תפיסה של כאב של האחר לא בגיל הזה וגם לא אצל גדולים יותר..הם עדין עסוקים בעצמם ובתחושות שלהם
הבן שלי היה בדיוק ככה!פרת משה

צובט לנו את הפנים וזה ממש כואב!!

אמרתי לו שזה כואב לאמא, ושהוא צריך ללכת לפינה עד שהוא מבקש סליחה.

שמתי אותו באיזה פינה ולא הרשיתי לו לצאת. הוא בכה בהתחלה אבל בסוף ביקש סליחה ונתן לי נשיקהאוהב

אחרי כמה פעמים כאלה הוא הפסיק.

הוא גם אוהב שמכאיבים לו?!נשואים פלוס

אם כן, תבדקי בעיות תחושה דחוף! 

כי זה בדיוק הגיל שלטפל בזה יהיה קצר ויעיל לפני שמצטרפות בעיות רגשיות

איך אפשר לדעת?אנונימי (פותח)
איך אני יכולה לזהות אם הוא אוהב שמכאיבים לו?
תגלגלי בעיות תחושה / ויסות חושי/ רמי כץנשואים פלוס

אין לי זמן והמחשב נשאר בחמץ..

אז אני משאירה לך הוראות

ילדים עם ויסות חושי לקוי זה אומר שיש להם איברים מסוימים שהם צריכים תחושות חזקות.

כנגזרת מזה, יש ילדים שנושכים כי הם מחפשים תחושה בפה.

יש ילדים שמחבקים חזק וכואב כי חסר להם תחושה בגוף.

יש ילדים שאוהבים להסתובב עד כדי סחרחורת.

יש ילדים שלא כואב להם נפילה על הראש נניח.

 

יש מלא דוגמאות.

מטפלים בזה בעזרת נתינת תחושה חזקה לאותם איברים שחסר להם. (כלומר אם הוא אוהב תחושה חזקה בידייםץ,

גם אם לך זה נראה כואב, פשוט עושים לו מסז' חזק חזק. יש כאלה שאוהבים עם סקוצ' או מברשת קשה)

זה שיטה שלימה שעכשיו מערכת החינוך הכניסה אותה לגנים.

אבל אל תחכי עד לגן! אם את חושבת שיש לו את זה תטפלי בזה עכשיו.. יעיל יותר!

 

(נותנים על זה ריפוי בעיסוק)

אצלנו...עוד כינוי

עד היום יש מושג בבית "תעשה בנעימות" חיוך

הילד (כיום בן 13) היה צובט אותנו ומכאיב נורא

הייתי מורידה לו בעדינות את הידיים ואומרת לו "תעשה בנעימות"

ומדגימה לו על הלחיים לו ליטופים עדינים ונעימים.

זה לא הלך ביום אחד אבל זה עבד

אח"כ התמכרנו לנעימות...

וזה הפך למושג ביתי.

אולי יצליח גם אצלכם.

בהצלחה!

מחפשים אטרקציות שוות למשפחה בירושלים והסביבהאימון באמונה

יהיה נהדר אם זה מתאים לילדים מגיל שנה וחצי ועד 14...

בתשלום או בחיק הטבע . פארקים, לונהפארקים, חורשות שוות וכו'

תקחו יום אחד לעשות את כל השטח של העיר העתיקהרבקה כהן

בממילא יש מזרקות מטריפות כאלה שהילדים יכולים לרוץ בתוכם ולהירטב. 

מוזיאון מגדל דוד עם הפעלות וחינם לילדים בפסח.

קפיצה לכותל - וסיימתם יום. 

גן החיות התנכ"י הוא מדהים אם כי בפסח מפוצץ שם ברמה שיש שאטלים מאצטדיון טדי עד הגן כי כל מקומות החניה עד הכביש הראשי תפוסים...

מוזיאון המדע גם מדהים לילדים ויש שם ממש דברים לכל הגילאים האפשריים.

תודה רבה .היינו בכותל ואח"כ בפארק טדי מומלץ!אימון באמונה


ממליצה על הפנינג מתנפחים ב'חן במדבר'- ליד מצפה יריחוייעל

יש שם מגוון מתנפחים, פינת ג'ימבורי לקטנטנים, מתחם אופניים, בריכת סירות ועוד...

כניסה 160 ש"ח למשפחה!!!

(לבודד-35)

 

מוסיפה שיש מופע קוסם ב14:00 16:00 ופתוח עד יום שלישי...ייעל

היינו ונהננו מאוד!!!

 

שואלת גם. פארק גילה בירושלים. שווה להגיע לשם?רק בריאותאחרונה


צריכה עת עזרתכםט1
אני יודעת שאני קטנה וזה לא ממש הפורם של הגיל שלי ..
אבל הייתי שמחה אם מישהו יכול להגיד לי רעיון למתנה להורים לחג .. משהו שאתם הייתם רוצים לקבל
ממש תודה למי שיענה
מדובר באנשים שיש להם כבר נכדים .. אין ילדים קטנים
אני הייתי רוצה כריות נחמדות לספהאנונימי (2)

או קערות הגשה יפות לסלטים.

כמה רעיונותפופקוו
סכו"ם
סט מצעים טוב
סיר או מחבת
סט מגבות מטבח
שעון קיר יפה
מפת שולחן יפה ואולי גם להוסיף מפת ניילון
אולי קעריות יפות כאלה למרק או לאירוח..

כל הכבוד לך! יישר כח!


רשמתי בעיקרון דברים שהייתי רוצה אני לקבל או נגיד לתת להוריי ויודעת שיהיה שימושי..
אם הם בקטע של תמונות של הנכדיםש.א הלוי
יש שעונים שאפשר לשים תמונות קטנות במסגרת שלהם..
או לוח אלקטרוני עם תמונות רצות(מה התקציב? רק את קונה? כמה אחים יחד?)
ההורים שלי אישית - היו שמחים לקבל כל אחד ספר שמעניין אותם..
(פשוט מצעים ודברים למטבח כבר יש להם מלא..)

^^^ הייתי הולך על משהו יותר אישי ולאו דווקא פרקטי, כמו תמונהימ''ל

 

ומוסיף מכתב מושקע.

 

עצם המחשבה חמודה מאד, כל הכבוד לך.

 

באיזה סכום בערך?חילזון 123

בגדול הייתי חושבת על משהו שיראו שחשבו עליהם.

לוא דווקא משהו שעולה הרבה ואח"כ לא נעים שהוציאו הרבה על המתנה.

אולי זר פרחים יפה או עציץ, איזה משהו שימושי קטן למטבח.

אולי משו לחדר שינה שלהם- תמונה/שעון קיר/עיטור לקירנוני שלי
כל הכבוד על המחשבה!
אני מוסיפה כי כולם שאלוט1
אין סכום מחייב ... אני כן רוצה למצוא משהו אישי ... אבל הם לא אוהבים לתלות תמונות של אנשים בבית ...
רעיון מישהו
אהבתי את הרעיון של מצעים
אבל כן הייתי רוצה לתת משהו יותר אישי
אבל תמונות של אנשים הם לא אוהבים לתלות ..
מכוונה שהבנתם
אם יש עוד רעיונות אני ממש אשמחח
אפשר תמונות לא של אנשיםבתאל1

אפשר תמונות ל אנשים לא לתליה- כמו באלבום קטן או משהו....

כיסא נח.כורסת מסא'ז...לפנק אותםרק אמונה


אלבום תמונות מעוצב של הנכדים.רבקה כהן


זורקת רעוינות שונים (ומשונים ) בעלות שונהפרה

משהו אישי יותר אולי:

שעון יד

תכשיט

דיסק/ספר

כיסוי ראש /כיפה

ארנק/תיק

יום כיף בספא

בגד יפה  אן לחילופין חולצה עם הדפסה של הנכדים וכדומה

ספלים עם תמונות של הילדים/נכדים

סידור/ברכת נרות...עם הדפסה של השם על הכריכה

נעלי בית חמודות

מגבות/חלוקים עם הדפסה של השם/סבתא/סבא/אמא/אבא...

 

משהו שצריך לבית:

כלי בית

מדפסת

כסא לגינה

מחזיקי מפיות יפים

מטאטא או מגב מיוחדים (כמו אלה מהסיליקון)

כורסא נוחה (עם מסאג)

מכונת מסאג (יש כל מיני)

מצלמה

מגבות לנטילת ידים

נטלה מיוחדת/מים אחרונים

 

 

בהצלחה

חג שמח

 

בטח כבר קנית, אם לא אז מכונת קפה נשמע לי נחמדאסתיאסתי


ספל פלא עם תמונההעני ממעשאחרונה


צריכה עצה..אמא_מאושרת
ב"ה יש לי 2 ילדים, בן שלוש ובן שנה וחצי.
המשפחה הקרובה של בעלי לא כל כך דתית, שומרים בעיקר בשבילנו
במשפחה המורחבת שלו יש חילונים גמורים ויש דוסים, אנחנו איפושהו באמצע..
במשפחה המורחבת היו בזמן האחרון הרבה ימי הולדת- בין היתר של חמותי. והם החליטו שחוגגים מחר לכולם באיזה פארק.
אני אמרתי בסדר מתוך מחשבה שגם הבני דודים הדוסים מגיעים ואז אני מכוסה מבחינת כשרויות
עכשיו אני מגלה שהחבר'ה הדוסים בסוף לא מגיעים וגם שמתכננים להביא עוגות ומאפים שעשו בבית. אני ממש לא בטוחה לגבי הכשרות שם. דיי בטוחה שזה לא עומד בסטנדרטים של פסח אצלי.
מצד אחד לא נעים לי לא ללכת, זה גם היום הולדת של חמותי
מצד שני- מילא אם זה היה רק אני ובעלי, פשוט לא היינו אוכלים. אבל אני לא יכולה להביא לשם ילדים ולהגיד להם לא לאכול. ואני גם לא יכולה להתחיל להתערב לכל אחד אם יש לו כלים של פסח בבית ואם הגעילו את התנור כמו שצריך ואם ואם ואם...

איך אני יוצאת מזה??
ווי בעיה, אין מצב להביא אוכל שווה מהבית?פופקוו
שיכסה אותך מבחינת הילדים?
כי זה גיל שאפשר להוציא לילד מהתיק משהו מעניין ולהלהיב אותו כמו שוקולד,עוגה כשל"פ, חטיפים...

אולי גם תביאי איתך משחק חדש או שניים ככה שיהיו עסוקים במשחקים .

אפשר לתת להם לאכול מדברים קנויים שנמצאים שם, או ממה שנראה שכשר לפסח לפי כל הדעות.

מה בעלך אומר על זה?
בגדול אפשר לא להגיע אם זה ממש קיצוני או מוסכם גם מצד הבעל..

בהצלחה
א.העני ממעשאחרונה

תביאי מהבית.

תמציאי תירוץ אמתי, הם כנראה גם יבינו..

 

אם היה בשאר השנה אז מילא, אבל פסח באמת יש מקום לא לאכול.

את לא צריכה לדאוג "שמישהו ייעלב", לפחות לא על חשבון הילדים.

לדעתי המסר החינוכי יותר חזק מהשאלה של האיסור והיתר, שכאמור לא פשוט..

 

אבל שיהיה עם טאקט. את יכולה גם מראש לאמר להם שאתם בשביתת רעב..

 

 

 

 

 

 

 

איזה ילד מוזר יש לנואריק מהדרום
הוא לא אוהב חטיף דובונים, אני פוחד שזה יפגע לא בילדות, תכף גם הוא יהפוך למטורלל פליאו רח"ל.
בא לי להחזיר את הילד לחנות, מה זה???
לא אוהב דובונים????aima

אבל הוא מאוד קטן לא?

זה יעבור לו. בסוף הוא חייב לאהוב....

לא הצלחתי להבין מה אתה רוצה?אמא יפה
בשביל להבין מה אריק רוצה - צריך להכיר אותו קצת...ד.

[ולאריק: נדמה לי שהאחריות זה רק לשנה - אז זהו, כבר אי אפשר להחליף.... ב"ה]

מילא דובונים , חשבתי בוטנים ;) בלי דובונים הוא עוד איכשהוbinbin
יסתדר חחח
צודק הילד זה באמת מגעילggg
חחח אין ספק שהילד יודע מה טוב אמא_מאושרת

מלא חומרים ושומנים, עדיף שיאכל תפוח

הנחיית הורים דחוף.+mp8

בהמשך- פניה לטיפול ולייעוץ משפחתי שיעזור לכם לבחור את החטיף האכיל ביותר מתוך הזבל הקיים.

שמן פשתןאחרונה


תזכורת: לארגן גדר / הרחקה מהמנגל לילדיםאנונימי (פותח)


סמארטפון ומסכיםאנונימי (פותח)