פורום הורות (עמוד 218)

בקבוק שמכיל תמ"ל צריך לעקר אחרי כל האכלה.

בקבוק שמכיל חלב שאוב אפשר להסתפק במדי פעם.

עיקור = במים רותחים על האש לשתי דקות, או בעזרת טבליות חיטוי.

ואת יודעת איפה אפשר לקנות טבליות חיטוי?

חיפשתי בכמה חנויות (בתי מרקחת ) ולא מצאתי...

באמת אין טהרטף בבתי מרקחת? מפתיע.

גיגלתי, ועלה לי אתר שאפשר לקנות דרכו:

http://www.babysrus.co.il/deals/%D7%98%D7%94%D7%A8-%D7%98%D7%A3

אני כמובן לא יודעת כלום על המוצר הזה ספציפית, זה פשוט מה שעלה ראשון. את יכולה לחפש אם יש עוד אתרים שמוכרים, ולהשוות מחירים.

עוד אפשרות שלא הזכרתי בהודעה הקודמת - מכשיר סטריליזטור.

יקרה תנסי להסביר את עצמך ואת הצורך שלך בתמיכה בצורת בקשה ולא בתור דרישה או תלונה לגברים יש נטייה להאשים את עצמם כשלאישה שלהם לא טוב ואז הם ננעלים ולא מסוגלים לתמוך ולעזור תנסי מתוך חום ואהבה ובבקשה.

ותנסי לבדוק את עצמך האם את כן תומכת בו במה שהוא אומר/עושה וגם אם כן תעשי השתדלות נוספת ותתייחסי יותר זה עובד כמים הפנים לפנים....לפעמים מה שאנחנו נותנים זה מה שאנו מקבלים .

בהצלחה לך

לפי מה שאני יודעת זה אמור לעזור.

אם יש לך משהיא שאת מכירה תתיעצי איתה או עם הרופא ילדים.

ובפרטי יש החזרים מהקופת חולים

אבל אני לא הולכת ממש לשמח אותך.

הבעיה היא בתחום הוויסות החושי, ולא כל מרפאה בעיסוק מומחית בתחום הזה!

עוד דבר: בקופ"ח, אכן יש פרוצדורות מאודדדדד ארוכות לקבלת טיפולים פרא רפואיים, בפרטי גם יש שאלונים ואבחון, אבל בסופו של דבר בד"כ, זמן ההמתנה קצר יותר.

אני  שמעתי שקופות החולים לא ממנות ריפוי בעיסוק בשביל טיפול בוויסות החושי. המימון הוא רק לבעיות מוטוריות ולבעיות קשות כמו אוטיזם או ת. דאון. (אני אל בטוחה שכך זה בכל הקופות)

יתכן שבאמת כדאי לך ללכת לפרטי.

בכל מקרה, תתני כבר עכשיו את השאלון לגננת. יש גננות שזה לוקח להן הרבה זמן, ועכשיו כבר מתכוננים למסיבות, אז אל תחכי!

דרך אגב, השאלון נותן לך חלון אל מצב הילד בתוך הגן בכל התחומים! זה כשלעצמו רווח...

מבחינת ההמתנה לתור אני יודעת בוודאות שיש מקומות שבהם ההמתנה היא יותר מחצי שנה! (אחרי מילוי השאלונים והאיבחון!)

בקשר להפניה של הרופא אני אשאל אותך: את יודעת על מקרים שבהם ילדים קיבלו ריפוי בעיסוק רק בגלל בעיות בוויסות החושי, ללא שום בעיה נוספת? אם כן, באיזו קופה?

אשמח לדעת!

בפיזיותרפיה לתינוקות, אין תורות ארוכים כמו אצל המרפאות בעיסוק והקלינאיות תקשורת.

בד בבד לבדוק בקופה האם יש אפשרות לקבל ריפוי בעיסוק בשביל ויסות חושי, וכן כמה זמן לוקחת ההמתנה לטיפול לאחר האבחון.

אם את רואה שהעניין עלול להיסחב  עד שנה הבאה, כדאי ללכת לפרטי. יתכן שבפרטי תוכלי לקבל החזר חלקי באמצעות השב"ן.

הכוונה לביטוח המשלים של קופת החולים.

שסטרפטוקוקוס לא יכול להידבק לתינוקות צעירים.

לא יכלה לחתום על האמינות. יודעת רק שכך אומרים

http://www.shitot.net/

פשוט לומר דברים חיוביים ,כמו "אתה האור שלי", אמא אוהבת אותך. יש המון דרכים יצירתיות להביע אהבה ,וזה החמצן שילדים פורחים בו. 

תשבי עם עצמך ותחשבי מה עוצר אותך, כשאת באה לתת חיבוק את נעצרת, למה? ממה זה נגרם?

באיזה בית את גדלת? את בתור ילדה קיבלת מגע אוהב? 

ואולי ככה תגיעי לשורש של העניין ותדעי לעבוד על זה.

אני חושבת שמגע מאד חשוב לילד! ובכל גיל!

כמה שמילים מביעות אהבה זה לא אותו דבר..החיבוק, הליטוף, הנשיקה משלימים את המילים.

זה כמו שאת בטח לא יכולה לחשוב כל זהמן לחיות עם אדם שלא מביע אהבה פשוטה מעבר למילים.. (בלי קשר למשיכה)

ככה גם אצלםף זה ממש חשוב להביע לילד אהבה! קשה? מוצאים את שורש הבעיה ועובדים על זה, גם אם זה דורש עזרה של גורם חיצוני, זה ממש חשוב!

בהצלחה!

מזדהה עם רחוקה מאוד, יש משהו בקטנים (הקטן התורן... גם בגיל 3 ומעלה) שדורש חיבוקים נשיקות והסנפות אינסטנקטיבית, בלי לחשוב על זה בכלל, שהולך ומתאדה ככל שהם גדלים...

מסכימה לגמרי עם חשיבות המגע הפיזי, ועם ההשוואה לבן זוג. אני לא מחבבת מגע פיזי, אך בקשר הזוגי זה החמצן שאני לא יכולה להתקיים בלעדיו, ולכן עם הילדים הגדולים יותר זה צריך לבוא מתוך מודעות, והלוואי ויתפתח להרגל אוטומטי...

אז נשמע שאת רוצה שזה יתפתח להרגל אוטומטי, שאת מאמינה בזה שזה מה שנכון שיהיה, ולא קל לך, זה לא טבעי לך..

כתבת שאת "לא מחבבת מגע" ומצד שני כתבת שזה "החמצן שאני לא יכולה להתקיים בלעדיו"

|(אני חושבת שזה חמצן של כל אדם)

לדעתי שווה לחשוב מדוע מול הילדים את לא מחבבת ואם את באמת רוצה לחיות את המגע הטבעי הפשוט האוהב אז זה כן דורש להגיע למקום יותר עמוק של השורש ולהבין מה זה עושה לך ואיפה זה פוגש אותך כשקשה לך לאהוב במגע.

והאמת גוף שלך שייך רק לך ואת לא חייבת לחבק מישהו אם את לא רוצה גם אם הוא ילד שלך

בארץ לדעתי זה מאוד מאוד מוגזם  הכמות הזאת של חיבוקים

יש לי חברה שאני לא נעים לפגוש אותה כי היא תחבק אותי, ויש הרבה שלא אוהבים את זה

אבל מה שבטוח זה שאף ילד לא אובחן כסובל מיותר מדי חיבוקים, ולצערנו יש ילדים שמשוועים לחיבוקים...

חיבוק לא יכול להזיק, זה בטוח.חיבוק יוצר קשר לא מילולי, מרגיע, מנחם, נותן תחושת אמפתיה ועוד הרבה דברים..

לדוגמה- קבעי לעצמך שכל בוקר כשהם יוצאים לגן/בי"ס כל ילד מקבל חיבוק ונשיקה  וכן לפני השינה.

לילדים זה יתרום המון ואולי עם הזמן זה יבוא לך יותר בקלות!

בס"ד

ממש מסכימה עם הנאמר, גם לי לא בא בטבעיות המגע עם הגדולים,
אבל אני כן עושה בגלל תזכורות עצמיות, הקטן ממש דורש נשיקות חיבוקים וכ',

ואני משתמשת בזה כתזכורת גם לגדולים...

וזה מדהים כמה שזה משפיע עליהם, ונותן שמחה בטחון מצב רוח...

בהחלט שווה את המלאכותיות! 

בהצלחה

והצרכים שלהם בקשר אתך משתנים,

כשהם קטנים יש להם הרבה יותר צורך במגע אינסופי ממך,

ולאט לאט מתרחקים מחבל הטבור... וצריכים יותר הקשבה ודיבורים והכלה, וכמובן המון אהבה,

וגם מגע!

אבל זה מאד נורמלי שהמינון יורד.

כבן 3,

וגם עם ילד כבן שנה.

אנחנו כן הצלחנו לשים לב ממה התחיל להם הפחד, אבל נראה לי שלעצם הפתרון זה לא חייב להיות משנה.

מה שעשיתי - 

לקחתי זמן שבעלי היה בבית ויכל לשמור על שאר הילדים, ונכנסתי עם הילד הזה לבד לאמבטיה.

הרגעתי אותו אלף פעמים שאני לא מכניסה אותו אם הוא לא רוצה, (וזה היה אמיתי לגמרי... לא היה לי שווה הפחד שלו, והעדפתי שיישן מלוכלך...)

רק אמרתי לו שאני רוצה שיראה משהו.

ישבתי ליד האמבטיה, פתחתי את הברז על זרזיף דקיק ממש, והראתי לו איך אני שמה את האצבע מתחת, ואיך זה משפריץ קצת. איך אני ממלאת בכלי ומעבירה לכלי אחר... איך תוך כדי שפיכה לכלי שלמטה אני מעלה את הכלי שלמעלה ונהיה זרם ארוך ודקיק...

הראתי לו איך זה גם משפריץ עלי טיפה...

בנחת... מלא זמן...

לאט לאט הוא רצה גם לשים את האצבעות. אח"כ לשטוף את כל היד, לאט לאט התקדמנו...

הצעתי לו לעמוד על השרפרף שיהיה לו נח יותר,

אח"כ הצעתי לו לשים את השרפרף בתוך האמבטיה ולעמוד עליו...

מתישהו הורדתי לו את הבגדים שלב שלב לאט, לא בשביל לקלח אותו ח"ו, אלא רק כדי שלא ירטבו לך. ותכלס - לא היתה לי בעיה שכן ירטבו...

בסוף הוא היא מקולח!!

(וגם אני... אבל הכנתי את עצמי מראש לזה.)

במקלחת הבאה שוב היה סיפור כזה, אבל מקוצר הרבה יותר, וזהו!! מאז זה זורם חלק.

אותו דבר היה עם הילד השני, בגיל קצת יותר משנה, אצלו לקח אולי 3 פעמים, ועכשיו הוא בוכה כשהוא רואה שאחים שלו נכנסים והוא עדיין לא.

רק סבלנות ולזרום איתו בקצב שלו...

בהצלחה!

לי היה סיפור דומה ולבסוף התברר שאחת הביביסיטר שלה עם עודף אנרגיה ובטחון עצמי ,קילחה אותה במסגרת קייטנת קיץ וכנראה שהיא קילחה לא בצורה הרגילה ונכנס לה מים לעיניים או שהיא החליקה...

לקח לנו כחודשיים פלוס להחזיר אותה למסלול הכיפי של מקלחת ומים.

בכל מקרה עכשיו היא שוב נהנית במים כבתחילה  

לא להיבהל ולא ללכת רחוק.

את תראי שזה פשוט יעבור

עוד איזה זמן

בעזרתה׳

אם יש לך כח להיות יצירתית 

אז תשתמשי בכוחות היצירתיות שלך

ואם לא אז פשוט תקלחי

או שתקבעי כלל יום כן יום לא או משהו

והיא תדע מראש. אפשר להזכיר לה בבוקר שהיום זה יום של מקלחת.

רק לא לדאוג

מכירה אתזה מכמה ילדים

לא רק שלי .

בהצלחה

לעיתים ילדים קטנים וזה נשמע מצחיק חוששים לרדת עם המים לתוך חור האמבטיה  עברתי את זה עם כל ילדי  מה שעושים לוקחים חפצים קטנים ששיכים לילד שמים במקום הפקק ומראים ליליד שלא קורה כלום !!!  בדוק ב100% שזה פותר מידי את הענין  

קניתי את האותיות ג'לי האלו שאפשר להדביק על קירות האמבטיה וכל יום הוא היה מדביק ומשחק עם זה באמבטיה.

זה דיי שימח אותו והסיח את דעתו.

בהצלחה!

למשל:

מצב כלכלי של ההורים,

מצב כלכלי של הילד,

הסתכלות של ההורים על מימון לילדים,

היחסים בין ההורים לילדים, 

דברים אחרים שההורים מממנים/נותנים/נתנו לילד,

גיל הילד,

סיבה להוצאת רשיון, (אולי הכרחי במקום המגורים/איפה שעובדים וכו) 

מה הילד עושה כרגע

ועוד ועוד, זה רק מה שעלה לי ברגע.

ההורים שלי ממנו.

אצל בעלי כל אחד מהילדים

היתה עזרה של שיעור פה ושם אבל לא מעבר.

אישית חושבת שחינוכית זה הכי נכון

ההורים שלי מימנו,

אם הילד צריך ללמן זה יבוא על חשבון משהו מכיוון שלממן רשיון זה עשרות אלפי ושקלים, ומשכורת של חודש חודשים לא תספיק לכך!

אם יש להורים אפשרות ללממן בהחלט לעשות זאת.

אם לא אז לתת לילד לעבוד בחופש הגדול בלבד, ולאחר מכן לעזור לו בחצי חצי.

ושאין אפשרות כלל, אז לתת לילד לממן. אין מה לעשות, אי אפשר להשים את זה בסדר העדיפויות שצריך להאכיל נפשות ולסגור את החודש. 

אם זה אלפי שקלים-

מי אמור להוציא אותם?

מי שמשלם גם דיור, חשמל, מים, תקשורת, חינוך,ועוד מיליון הוצאות אחרות??

או מי שמשתכר אפילו קצת וזו ההוצאה היחידה שלו???

השאלה הזו תלויה בהרבה גורמים אין חד משמעי לכאן או לכאן.

אין אף "חובה" לממן לילד רשיון.

אם ההורים יכולים כלכלית, אז תלוי באופי הילד. יש כאלה שזה טוב עבורם, ויש כאלה שטוב שמרוויחים בעצמם. ויש המשתדלים וההורים מסייעים.

לדעתי התפקיד של ההורים הוא לתת כלים לילד לעמוד בכוחות עצמו.

לכן אני רואה חשיבות עליונה לממן לילד לימודים לתואר ככל שאפשר. (אנחנו אישית כבר התחלנו לחסוך לזה והם עדיין במעון)

בניגוד לטיולים, חתונה ברמה וכו' שזו הוצאה שגם אם הילד יוותר עליה היא לא תמנע ממנו יכולת עצמאות כלכלית (ובכלל) בעתיד.

רישיון נהיגה לדעתי נכנס לקטגוריה הראשונה. אם לא מוצאים רישיון בגיל צעיר וזה נגרר זה כבר הרבה יותר קשה גם כלכלית (צריך לממן גם בייביסיטר במקביל) גם מבחינת זמן פנוי. מוטיבציה לסיים מהר ועוד.

גם אם בפועל זוג צעיר לא יקנה רכב עצם זה שיש את האפשרות במקרה הצורך לשכור רכב מקלה מאוד מאוד.

אם יש אפשרות שהילד יממן בעצמו בגיל תיכון- סבבה.

אם יש אפשרות להורים לתת את זה כמתנה לחיים- אני רואה בזה ערך חיובי.

השאלה היא במקרה לשני הצדדים קשה... אז לדעתי ההורים צריכים להתאמץ. (כי גיל תיכון עדיין יש תלות כלכלית)

לא הייתי נוסעת במקומך

עשרים דקות בלי אמא - זה ממש יכאב לתינוקת קטנטנה שכזאת, גם אם היא לא תדע להביע זאת כמו שגדולים יותר יכולים

ואכן יכולה להיות השפעה על היניקה שלה בהמשך, אי אפשר לחזות את זה מראש

וממש לא הייתי מצליחה ליהנות בחתונה כשאני צריכה גם לשאוב ולדאוג לחלב השאוב לתנאים נאותים ולנקות את המשאבה כמו שצריך - זה תיק! וממילא הלב יהיה בבית, וכל הזמן תחשבי רק על הקטנה שלך ותתגעגעי אליה ותדאגי לה איך היא מרגישה

בכל מקרה,

יש המון מדריכים ומאמרים ברחבי גוגל

תהני!

והם בדיוק מה שנדרש להתפתחות תקינה.

לראות אותך מכניסה  כביסה למכונה ומסבירה -  הנה חולצה של אבא, גדולה גדולה, וזה הכובע שלך - זוכר שחבשת אותו אתמול כשטיילנו? אחר כך לצפות ביחד איך הבגדים מתערבלים במכונה.

להרגיש את הרוח על הפנים כשאת תולה כביסה בחוץ, ובו בזמן לראות את הבגדים מתנפנפים ברוח  - חומר למחשבה לשעה לפחות בשבילו

לראות אותך מסדרת קניות ומסבירה כנ"ל.

לרבוץ על הבטן שלך כשאת תופסת כמה דקות על הספה ומלטפת אותו (כן, מה לעשות, גם למשוך לך קצת באף ובאוזניים... עד שנמאס לך ואת מזיזה אותו)

וכו' וכו'.

עוד מעט הוא  ילמד לזחול,  ויצא למסע תגליות מלהיב. אין לך מושג כמה שהבית שלך מעניין!

ואת יכולה לפי החשק להוסיף עוד דברים - מה  שיעשה לך טוב, הוא ירוויח.

את זקוקה לכמה דקות אוויר - צאי איתו לסיבוב במנשא או בעגלה.

את צריכה קצת חברה - תזמיני את השכנה שבדיוק בשמירת הריון לשבת אצלך קצת. הם לומדים המון ממעקב אחרי שיחות  של גדולים!

השירים שטובים בשבילו - אלה שאת הכי אוהבת לשיר, אלה שיכניסו אותך למצב רוח טוב.

העיקרון פשוט: כמה שיותר טוב לאמא עם הילד, יותר טוב לילד עם אמא.

(יותר טוב מכל הבחינות - תומך בהתפתחות רגשית, קוגניטיבית, חברתית, מילולית, מוטורית וכו' וכו')

אז לפי העיקרון הזה - לחפש איך לבלות איתו בצורה שהכי נעימה לך.

בענייני סדר יום אני לא ממש אוכל לעזור, אני לא כל כך בעניין -  אבל בטח תקבלי פה המלצות טובות.

לתת לו לשחק במה שאת עושה. למשל: מקפלת כביסה - תשימי ביד לו חולצה אחת, ממיינת ניירות - תני לו להתעלל בחתיכת נייר, עובדת במטבח - אם את בעלת לב חזק תני לו למשל לחקור חתיכת בננה, אם הניקיון שזה ידרוש הוא למעלה מכוחותייך אז אפשר  להסתפק בלתת לו טעימה קטנה על קצה הלשון.

ככה הוא מקבל את המשחק, את החקירה של המרקם והמשקל והגמישות וכו' - בתוך  הקשר אמיתי, של החיים. כשהוא רואה שגם את מתעסקת עם אותם דברים, ויוצא מזה משהו מעניין. יש לזה משמעות עבורו יותר מלצעצוע שהוא מקבל במנותק מהחיים של מי שסביבו.

לדעתי לא צריך להרגיל אותו לסדר יום, אלא להתרגל לסדר שלו.

בגיל הזה בדר"כ את יכולה לצפות מתי הוא ירדם וכמה זמן הוא יישן, מתי יהיה רעב ומתי נינוח ורגוע.

זהו.

לא נראה לי שצריך לדאוג יותר מדי להתפתחות תקינה. ה' ברא אותם בצורה כזו שהם מתפתחים יפה מעצמם.

תעשי מה שאת רוצה איתו- לשיר זה תמיד טוב, לדבר, להחזיק, במנשא, להניח גם על הבטן זה חשוב, לתת לו כמה משחקים שונים במשך היום, לאו דווקא משחקים שעולים הון אלא כם כלי מטבח, וסתם דברים שיש בבית.

בנחת ולפי מה שאת מרגישה.

גליל סלוטייפ

כריכה שנשרה מספר

כף עץ

גביע לבן ריק

אצטרובל

ועוד כיד המלך. כל מה שאצלך בבית ומסביבו.

או לאכול אותם כמו שהם

או לבשל ולתת לה לשתות את המים

או לבשל בלי הגלעינים ולמעוך למחית ולתת לה לאכול כמה כפיות מדי פעם.

גם תמר או שניים כל יום יכולים לעזור.

בת כמה היא?

זה בריא באופן כללי..

מה שיכול לעזור זה לתת לה לקרוא סיפור בשירותים ואז זה מסיח את דעתה והכל יוצא ומשתחרר..

לדעתי לתת נר גליצרין.אחרי שתשחרר את העצירות, אפשר לחשוב על דרכים טבעיות למנוע את העצירות הבאה.

מן עיגול מחומר פלסטי עם חור מעוגל באמצעו כדי להכניס את הראש.

זה בעצם כובע עם שוליים אבל בלי הכובע, רק השוליים.. מרחיק את המים מהעיניים.

http://www.elementtal.com/product-p-102/%D7%9B%D7%95%D7%91%D7%A2-%D7%A8%D7%97%D7%A6%D7%94-%D7%9E%D7%92%D7%9F-%D7%A9%D7%9E%D7%A4%D7%95-/%D7%94%D7%A0%D7%A7%D7%94-%D7%95%D7%94%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%94.html

זה באמת מה ששמו פה בקישור רק שבהזמנה מחו"ל (אליאקספרס) זה עולה פחות מדולר כולל משלוח

פשוט לאפשר לה...

לי אישית הכי נוח בסיר, למרות שזה קצת מגעיל לפעמים.

זה פשוט מאפשר לה לעשות לבד בלי שאני צריכה לקום כל פעם.

תורידי לה את הטיטול, וכל פעם שהיא עושה בסיר או באסלה- תני לה איזה פרס קטן- שוקולד צ'יפס, או נשיקה גדולה וכד'.

וגם- תתאזרי בסבלנות כי תמיד בהתחלה בורח לפעמים...

את יכולה בהתחלה אפילו להלביש לה חצאית בלי תחתונים ואז עוד יותר קל לה רק לשבת על הסיר.

אח"כ היא תלמד גם להוריד וללבוש תחתונים או מכנסיים.

תראי, אצלי היא גם התחילה בגיל הזה, אבל היו לה לא מעט פספוסים, כך שבחורף כבר לא עמדתי בזה והחזרתי לה את הטיטול. איך שהגיע הקיץ היא הורידה טיטול בעצמה ונגמלה תוך שבוע בערך. כך שגם לנסיון הקודם אני מעריכה שהיה ערך כלשהוא בגמילה שלה.

אי אפשר לקפוץ ישר, אנחנו היינו עם תחתון חיתול לתקופות הביניים האלה. 

את שמה לה פול אפס שמתלבשים כמו תחתון והיא יכולה להוריד אותם כמו תחתון כשיש לה פיפי. 

אם בורח לה פיפי, תראי לה שהציורים על החיתול נעלמים וככה היא תלמד. 

א. אפשר ואפשר לקפוץ ישר. עובדה...

ב. תחתוני חיתול הם מאוד יקרים ולדעתי עלולים לבלבל את הילד- או שהוא עם טיטול או שעם תחתונים, לא אוהבת את יצור הכלאים הזה...

ג. אם בורח לה פיפי בתחתונים היא תלמד שזה לא נעים, תלמד להחליף וככה שתים לב שלא יברח לה...

אצלנו תחתוני הגמילה קיצרו את זמן הגמילה ובעצם חסכו לנו כסף על חיתולים.

בהתחלה קיבלנו אותם כדוגמית במתנה, הילד עדיין לא ממש היה מוכן לגמילה ולאט לאט נוצרה אצלו מוכנות. אלו תחתונים שבכוונה לא סופגים כמו חיתול אז הוא מרגיש את הרטיבות ולא נוח לו. אם הוא מפספס הציורים דוהים והוא יודע שצריך ללכת לשירותים וכך בעצם מעבירים את האחריות לילד. כמו תחתונים, הוא יכול להוריד לבד וכשהוא כבר מוריד לבד ועושה בשירותים אז אפשר להגיד שהגמילה בדרך הנכונה ורק עניין של זמן עד שעוברים לתחתון רגיל. 

המון פעמיים בגיל הזה הם מתחילים להבין אבל לא באמת מוכנים..

תני לה עוד זמן!!! אני אישית גם הבן שלי עשה לי ככה בגיל הזה, ולא גמלתי אותו רק בגיל 3.

לפחות תחכי עד אחרי החופש הגדול באזור החגים שתהיה בגיל שנתיים, שנתיים+.

בגיל הזה כל חודש זה משמעותי וקפיצת גדילה.

בהצלחה ענקית!!!

אני משאירה בלילה לפחות עד גיל 4. אם היה קם יבש היה מה לחשוב על זה. מקובל שלא מטפלים בהרטבת לילה לפחות עד גיל 5 (נראה לי שאפילו יותר מאוחר).

אפשר לקחת אותו לשרותים כשעה שעתיים אחרי שנרדם. אולי זה יעזור.

זה משבש את המנגנון הטבעי של התעוררות להתפנות כשבאמת נצרך

צריך קודם לבדוק כמה הוא שותה? אם רגיל לשתות הרבה לפני השינה, צרך קודם להפחית. שישתה רק לפני ארוחת ערב וכד'.

כמובן- שילך לשירותים לפני השינה. גם בצהריים.

ועוד פעם לקחת אותו אחרי שעה-שעתיים, או לפני שאתם הולכיםלישון.

בד"כ זה מספיק ומצליחים להתאפק עד הבוקר, אבל זה עניין אישי ושונה לכל ילד

שמנו סיר, ופעם בכמה זמן שמנו את הנידון על הסיר.
כל פעם שהנדונת עשתה משהוא בסיר מחינו כפים וכו, וככה היא למדה מה תפקידה בעולמה.

אני יודע שזה נשמע מגוחך אבל זה עבד כמו קסם, בהצלחה!

לפי עצת שכנה - קניתי המון תחתונים . 

החלטתי בלב , שהגיע הזמן והיא מוכנה , ויכולה . 

ואז הבאתי סיר והסברתי. 

בשבוע הנ"ל , שהיה חם . הלבשתי תחתונים . וחולצה , או שמלה . 

פעם אחת הושבתי על הסיר וסיפרתי סיפור -דווקא לא "סיר הסירים" , אבל אפשר סיפורים מהסוג הזה. היתה לי בעיה עם הסיפור - כי מי שמספרת אותו , זו אמא שלו -ולטעמי בסיפור הוא-הגיבור -נפתלי , יוצא  קצת "קטן",ולא יכול לדבר . אני הייתי בעניין של העצמה תינוקית. 

ואז...הלבשתי תחתונים , ו...זהו. בהתחלה היא עשתה בתחתונים-כולל מספר שתיים  . לא קרה שום דבר . הלבשנו תחתונים חדשים . אח"כ אם חשבתי שכדאי - הושבתי על הסיר . אם לא , אז ככה כמה ימים החלפנו תחתונים . הילדה ראתה , שאני הולכת לשרותים , ויודעת במה מדובר. לפעמים ראיתי שהיא רוצה , והצעתי לשבת על הסיר. אם היא לא ישבה ועשתה אפילו מספר שתיים בתחתונים . לא עשיתי מזה עניין . החלפנו , ניקינו , והמשכנו הלאה .

אחרי כמה ימים של סבלנות , זה התחיל. היא עשתה בסיר. לא השתוללתי משמחה . לא נתתי פרס, אבל אמרתי "יופי !  " . אח"כ בהדרגה היא יותר עשתה בסיר ופחות בתחתונים . וזהו . 

נ.ב הילדה נגמלה בערך בגיל שנתיים וחודשיים . כשהיה קיץ , חם ונעים . פיספסתי את שנה וחדשיים . -אבל חשבתי שזה גיל סביר. 

אח"כ פה ושם ברח - אבל זה הפך להיות פחות ופחות שכיח. 

כל היום עם לבנים, ונכון שבהתחלה- יהיו פספוסים. מקבלים בסבלנות והבנה את הנקיון והכביסות, והיא לומדת להכיר את עצמה.

אם בחלק מהיום עם חיתול ובחלק עם לבנים- זה מבלבל, האם היא צריכה להתאפק או לא?...

-אם רוצים לצאת החוצה (גן שעשועים וכד') צריך להצטייד ב: מגבונים, בגדים להחלפה, חיתולי בד, שקית לבגדים מלוכלכים.

לרוב לא צריך להשתמש בכל זה....

(חיתולי פול-אפ זה קצת מבלבל כי זה כן בהרגשה כמו חיתול ולא כמו לבנים. אולי זה טוב לזמן של נסיעות).

אנחנו כן התלהבנו כשהצליחה- התקשרה לאבא/ לסבתא.. קיבלה במבה (אחת, לא חבילה...) וכד'.

אפשר לגמול מייד לילה ויום ביחד.

מנסיון- כך נגמלים בלילה הרבה יותר מהר! כשמפרידים, לוקח יותר זמן לילד לשלוט ביציאות בלילה

בהצלחה!

-שנה ושבע זה לא קטן מעט? אצל כל ילד זה שונה.. אם תתחילו וממש לא ילך לאורך זמן, אפשר להפסיק. ולחזור לכך בעוד חצי שנה וכד'.

אני אמא לשישה ילדים ב"ה.

א. ברוב המקרים לענ"ד גיל 1.7 צעיר מידי להתחלה. ברב המקרים אין בשלות ואז הגמילה נמשכת זמן רב ומתישה את הילד ואת ההורים. לכן אני מציעה לחכות לשלב מאוחר יותר ושהגמילה תהיה קצרה ולעניין. כשילד מוכן באמת עיקר הפספוסים אמורים להסתיים אחרי שבועיים! ואם זא אומר להגיע לגיל שלוש עם טיטול אז נעמוד בזה... (לפחות נגיד תודה שזה בעידן טיטולים ולא חיתולים...)

ב . בדברים מסוג זה אין חשבונות של כסף גם מי שנמצא במצב דחוק. לכן הדיון כאן על חסכון או לא חסכון בטיטולים הוא לא רלוונטי. רק טובת הילד עומדת לנגד עיננו בשיקולים.

ג. אחרי שהתלבטנו והחלטנו סופית שזה הזמן לגמול, צריך להשתדל להיות עקביים. הורדת הטיטול נעשית באופן טוטאלי במשך שעות הערות (אפשר להשאיר בלילה אם כי יש הסוברים הורדה מלאה בבת אחת לי זה אף פעם לא הצליח...).

אין לשים טיטול כדי שיהיה נוח (כמו נסיעה לדו') בתקופה הראשונית. אחרי שנרכשה הגמילה ורוצים הקלות- אפשר..

ד. כיוון שלענ"ד צריכה להיות פה החלטה עקבית, צריך לתזמן את הגמילה לזמן שמתאים להורים. לדו' אמא בסוף הריון, אחרי לידה, בזמן לחוץ בעבודה וכו' זה לא מתאים.. צריך פניות וסבלנות. עדיף לחכות לתזמון מתאים.

ה. לגבי טיטול בלילה- עד גיל 6 הרטבת לילה נחשבת נורמטיבית לחלוטין עד כדי שקופות החולים לא ממנות את הטיפול...

שניים מבני סבלו מהרטבות בלילה עד גיל שמונה (אולי אפילו יותר, כבר לא זוכרת). צריך לא לעשות עניין מהפספוס,

להקל טכנית במה שאפשר ( לדו' ילד בן שמונה אצלי קם ומחליף פיג'מה לבד שהכנו ערב קודם וממשיך לישון על מזרון שמונח בצד למקרה ש... ואז לא צריך לקום אליו)

ומה שבטוח- זה עובר.. הרבה סבלנות .

להוריד קצת כמות שתיה בשעות שלפני השינה עוזר, וגם אולי לקחת לשירותים מתוך שינה לפני שהמגורים בבית הולכים לישון.

בהצלחה ממש.

רוצה להיגמל ולא מציעה בעצמי בהתחלה.

אחת הבנות שלי הורידה יום אחד את הטיטול ולא הסכימה להחזיר.

כל בוקר היתה עושה פעם אחת בשרותים ואחכ מפספסת כל היום במשך שבוע.

החזרתי לה את הטיטול, היא לא הסכימה אבל הסברתי לה שאם היא רוצה להוריד טיטול היא צריכה להתפנות בשרותים ולא על הרצפה. אחרי שבועיים היא החליטה שהיא מורידה שוב, ומאז לא היו פספוסים.

לגבי לילה- אצל אחת הורדתי בבת אחת, ואחרי שנה היא התחילה לפספס בלילה, אצל אחת השארתי טיטול בלי להילחם ואני מחכה שזה יבוא ממנה.

רק אם נתייחס לעונש .

ממחר אין טלויזיה, מחשב וחברים, זה עונש לא מספיק מוגדר.

עד מתי העונש בתוקף?

זה עונש שלא ניתן ולא נכון לבצע.

עונש צריך להיות ידוע מראש ובעל זיקה למעשה ה'אסור'. התנדנדת על הכיסא-אתה צריך לעמוד עד סוף השיעור.

הדוג' מתאימה יותר לסביבת בי"ס, אבל העיקרון ברור. עונש ידוע מראש, קשור למעשה, בעל תוקף הגיוני.

שימי לב, העונש גרם לילד תוספת התמרדות, כלומר הוא לא יעיל!

להגיע למצב שרק פליק עוזר, זה לא מצב טוב.

שהפליק מתפלק מעליו, זה מראה על חוסר שליטה בעייתי (אם כי מאוד מובן)

בהצלחה.

צריך מאד מאד להזהר ממכות . אם אפשר עדיף בלי . מבינה אותך לגמרי - אנחנו בתור הורים עושים טעויות , אבל אפשר משמעת -בלי מכה אחת.

אם עשית בסדר או לא - בינינו , זה כבר לא משנה . מה שהיה היה . את לא כתבת מה היתה התגובה של הילד. 

באופן עקרוני - עדיף בלי מכות. מה שאומרים "חוסך שבטו - שונא בנו" הכוונה לשבט-הלשון . עם הילדים צריך לדבר - ככה שהם יבינו . להרביץ זה לא טוב. זה רק הורס ומשפיל את הילד , ולא ממש מחנך אותו, בפרט אם זה בא מתוך כעס וחוסר שליטה. 

הכל כדי להמנע ממנו . יש אנשים שחושבים אחרת. אני לא בעד פינוק. צריך משמעת וצריך חינוך , ולמעשים יש תוצאות. מכות בגלל שאת איבדת שליטה - הם כישלון בחינוך ילדים . זה קרה לי ואני מקווה שלא יקרה יותר. 

אבל את צריכה להקפיד שלא יהיה לו מחשב, טלויזיה וחברים בימים הקרובים. לעמוד במה שאמרת לו. זה החלק הכי חשוב לבצע לא רק לאיים.

אחרי כמה ימים שהוא מכבד את אמא שלו אפשר לאפשר חברים. ואחרי עוד תקופה אפשר לאפשר את הדברים האחרים.

למרות שאני הייתי משתמשת בזה כטריגר לא לתת יותר בכלל טלויזיה ומחשב.

אני לא הייתי קוראת לאותה בייביסיטר עוד פעם.

ב"ה בסדר.

היום היתה בבית, בלי חום ובלי תלונות מיוחדות.