פורום הורות (עמוד 217)

מדגימה, מתארת כמה טוב יהיה וכו, זה מספיק ולא צריך ספרים.

 

ובכלל את - יש לך את זה בטבעי  

 

מעבר בקלות ויישוב טוב

ולספר מעבר לזה שעוברים לבית אחר גם על איך שזה יקרה

תבוא משאית ובתוכה ישימו את כל הארגזים

לדבר איתם לא יותר מדי זמן לפני, נראה לי שבוע מספיק

כך הם השתתפו וגם העסקנו אותם...

בילדותי קראתי ספר שמאד אהבתי, מסדרת רחוב סומסום : כרובי עובר דירה. מניחה שאפשר למצוא בחנויות ספרים יד שניה. אבל מצאתי משהו יותר טוב, חיפשתי כעת קצת באינטרנט וקראתי טקסט של אמא שחיפשה ספרים על מעבר דירה אך לא מצאה ספרים לשביעות רצונה ולכן כתבה בעצמה ספר לבנה, ספר בו הוא הגיבור הראשי שעובר דירה. לדעתי זה רעיון אדיר, כך את יכולה לכתוב בדיוק על ילדיך, לשקף את רגשותיהם, תקוותיהם, חששותיהם, ולהוסיף תמונות של הבית הישן והחדש, משאית הובלה וכן הלאה...פשוט לכתוב במסמך וורד, להדפיס בצבע ולעשות למינציה...בהצלחה רבה!!!

יש ספר מתוק בששם 'נעם עובר דירה' לילדים עד גיל 6 זה ממש עושה את העבודה נהדר!

ממליל את ככל השלבים הטכניים והריגשיים שהילד עובר,

מומלץ בחום !!!

אותי אפעם לא הכינו פשוט אמרו לי שעוברים דירה ועברתי 6 דירות עד עכשיו (גיל 17 וחצי) כמובן שהשתתפנו באריזה

נראה לי של א. פז.

זכור לי שיש שם פרק נרחב על נושא הבית, עם חלק על מעבר דירה.

 

בעניין של לדבר איתן: (זכור לי שיש לך רק בנות?)

לתת להן תחושה של כיף, ולהדגיש את הצדדים החיוביים שבמעבר.

את הצעצועים שהן הכי אוהבות לארוז ביחד איתן, שלא ירגישו שהחפצים היקרים שלהן הוחרמו לכמה ימים.

זה כשמארגנים את הבית החדש לארגן קודם כל את חדר הילדים ואת המשחקים.

זה עזר להם ישר להרגיש בבית!

פשוט אמרנו להם כמה ימים לפני שאנחנו בע"ה עוברים לדירה חדשה

ויהיה להם חדר חדש

ושכנים חדשים.

 

בזה זה הסתכם ולא נרשמו בעיות מיוחדות ב"ה

חוץ מזה שבמשך כמה ימים הם היו בטוחים שהגענו לגיחה ותכף נחזור לדירה הקודמת

אם זה גדולים ברור שצריך לשתף ולעשות מסיבת פרידה קטנה מהחברים לצלם את הבית הישן והילדים במקום אהוב. אם זה קטנים יש ילדים שקשורים לחפצים מסויימים צריך לארוז הכול ואת החפץ האהוב לקחת בתיק קטן לדוגמא עברנו דירה שנה שעברה ובני בן הארבע לא נרדם בלי חפץ מסויים ואיך שהגענו לבית החדש הוא בכה שהוא רוצה את זה שלפתי לו מהתיק והוא נרגע. כדאי שכל ילד יקח משהו אחד איתו

הרי מעבר יש בו כדי לערער תחושת יציבות וחמימות שהבית המוכר נותן. חשוב להיפרד. חשוב לתת זמן להכיר את החדש עוד לפני המעבר. אנא תנו זמן לילדים לעכל, זה לא קל בכלל!!!

אנחנו סיפרנו להם על העניין.

ונסענו לדירה החדשה כשעוד היתה ריקה ואמרתי להם שהנה בחדר הזה נשים את המיטה של X וכאן את השולחן וכו'.

וראינו טיפה מה יש בסביבה.

וזהו.

 

(קראתי כמה פעמים, אבל עד שמצאתי זמן להגיב...).

 

ומה זה בלת"ק?

גם אני אשמח לרעיונות. יש משהו אולי באיזור גאולה?

פעמית סטור ושגעון של שולחן.

אולי "מענין לה",

 

ואולי פוחדת מההירדמות.

 

 

אולי תנסי להגיד לה: אמא תספר לך סיפור כשהעיניים שלך עצומות.. תוכלי לראות בראש על מה אמא מספרת, בעיניים עצומות.

הוא לא החזיק את העיניים עם הידיים אבל סירב להרדם עד שעות הלילה המאוחרות למרות שהוא לא ישן צהריים לקראת גיל 4 וחצי זה השתפר..
בעיקרון יש מצב שזה פחד מחושך או חרדת נטישה אני הסברתי לו שאני תמיד כאן גם אם הוא לא ישן איתי,
קניתי ספר שנקרא "ילד רגיש מאוד" הוצאת פוקוס
ושם יש שאלון בתחילת הספר שעוזר לך לדעת אם הספר מתאים לילד/ה.
נסי לשיר הרבה שירים במהלך היום, לשים סדינים ושמיכות על הרצפה בסלון ולבקש ממנה לעצום עיניים וללטף אותה בגב ובכפות רגליים זה ירגיע אותה והיא תחבר את החויה של עצימת עיניים עם מגע אוהב מאמא.

אני יודעת שזה מתסכל, בהצלחה!

בס"ד

אולי תשאלי אותה, למה היא לא רוצה לישון. 
אם היא יודעת קצת לדבר, אז זה הכי טוב לשמוע ממקור ראשון

 

אצל הבן שלי זה היה עוד לפני שלמד לדבר, הייתי רואה אותו כמעט נרדם, ואז מנער את הראש חזק,
פותח את העינים בכוח עם הידיים. התרשמתי שזה לא פחד או משהו,
אלא הוא אהב לשחק והיה לו לוותר על כל מגוון האפשרויות ופשוט לישון... 
הפתרון שלי היה קודם כל לשאול אותו, אם הוא רוצה ללכת ליטה שלו לישון,
כשהוא היה עונה לי לא, הייתי מניחה אותו על המיטה הזוגית, ומדליקה דיסק של שירים חסידיים מקפיצים, 
והוא היה פשוט קופץ על המיטה (כשאני כמובן יושבת לידו) עד שהיה נופל שדוד ורדום לגמרי...

אחרי איזה שבועיים שכל ערב כך הוא נרדם,
כששאלתי אחרי מקלחת אם הוא רוצה לישון במיטה שלו, הוא הסכים...

לא שאני חושבת שזה פיתרון שיכול לעבוד לעוד מישהו, אבל סתם רציתי לשתף

וגם.. העיקרון לפעמים אם יש לך זמן וכ' כדאי להיות קשובים לילד,

ולכל אימא יש את הלב להרגיש מה יעזור לילד שלה

בהצלחה

אולי יש לה חלומות לא נעימים?????

וכתבתי את סיכום הדברים. בסדנה למדנו שיש ילדים שבאמת מפחדים להירדם כי השלב הזה בין היום ללילה ובין הערנות לשינה גורם להם תחושת חוסר אונים. יש בסיכום חלק שמסביר בדיוק מה עוזר במצב כזה. אם את רוצה - פני אלי באישי ואשלח לך אותה בשמחה.

היא מדברת אבל עוד לא ברמה שתגיד למה היא לא רוצה לישון או אם יש לה חלומות רעים....

ממשיכים לנסות, בינתיים כל ערב לוקח שעות עד שנרדמת...

בס"ד

 

וגם אם היא לא ממש מדברת,

אני כן ממליצה לנסות לדובב, אבל בלי לתת לה רעיונות על פחדים וכ'...

 לילד השלישי שלי באמת הייתה תקופה בה פחד ללכת לישון כי היו לו סיוטים, והיה ישן רק איתי, 
ואפילו שהוא לא דיבר בכלל, (היה בן שנה וחודשיים בערך) הרגשתי שהוא מפחד לישון.
אם זה בכי מבוהל, ולעשות לא עם הראש, ורואים הבעה של פחד...

לעומת הגדול שראו שהוא פשוט מסרב להחמיץ את המסיבה שהוא בטוח שמתחילה כשהוא נרדם
בכל אופן גם אם תעלי על מה בדיוק קורה לה, וגם אם לא הכי חשוב שתהיי איתה. בנחת ובסבלנות,

ובע"ה כך או אחרת- זה יעבור

תפקידו של הסוכן הוא ללוות את הילד בהתמודדות שלו ולהפוך אותה לקלה יותר במקומות בהם נדרשת יכולת שאינה בידי הילד ובמידה מסוימת אף לא בידי ההורה.

דוגמא קלאסית ל"סוכן" כזה הוא המוצץ - המשמש סוכן כללי לצורך העניין, במקרים בהם נדרש "סוכן ספציפי" יש ליצור אותו בהתאמה לדרישות...

למשל אפשר לקנות לה בובה חדשה אשר מטרתה המוצהרת היא ללוות אותה ולהצטרף אליה לתהליך ההירדמות או חפץ כלשהו אשר ייתפס בעיניה כמתאים. יש להסביר לה את תפקידו של הסוכן ולא רק לתת לה אותו. חשוב שתבין (עד כמה שאפשר) ותסכים לתהליך.

בהצלחה!

תינוק שלי מאז שהיה בן שנה בכה וצרח חצי שעה עד שנרדם...אפילו שהיה עייף נורא...ניסינו הכל. עד שלאט לאט הרגלתי אותו להתפנק עם שמיכה רכה...עם הזמן התחיל לחבק את השמיכה ונרגע ואפילו מבקש לישון... עם הזמן עובר! למדי אותו לישון עם משהו...

אני אוהבת שעושים פעילות משותפת עם האם, אך לא משהו מעיק מדי.

כשמדובר בגן חובה - אני נהנית לראות הופעה שמשלבת גם קטעי הצגה, ולא רק שירים. (גם אם הילד שלי לא יציג).

בהצלחה!

ריקוד אמא ילד, בוקר כדי לא להצטרך למצוא סידור לשאר הילדים, אמהות בלבד תוכן ערכי.

בס"ד

 

ראיתי הרבה מאד סוגי מסיבות סיום,
החל מתקופה שגרתי המרכז הארץ, והייתה לנו ריתמיקאית שבעברה הייתה מורה למחול ברוסיה,
והילדים קיבלו 4 שעות ריתמיקה בשבוע, 

והילד שלי בגיל שלוש, רקד עם בלט, (צעדי בלט אמתיים!!) 
ובסוף כל ילד בריקוד הגיש לאימא שלו ורד אמתי כמעט בגובה שלו עצמו... (מהוורדים הענקיים האלו מי שמכירה..), וכן הצגת תיאטרון מושקעת ברמות שלא יאמנו(כולל תלבושות וכ'),והעבודה על המסיבה הייתה כמה חודשים, (חוץ מזה שבמשך כל השנה הם למדו את הכלים...)  
וכלה בגננת ששנאה הופעות של ילדים עוד כתלמידה בעצמה, ועשתה רק שיר אחד עם מקהלה, והשאר היה תחנות שונות של סדנאות שונות, כאשר בכל תחנה יש משהו אחר מעניין וכייפי, (לא רק יצירות, הייתה גם תחנה שכל אימא הייתה צריכה להרים את הרגליים של הילד, והוא הלך על הידיים דרך מבוך מסוים, עם חידות עד שהגיע לשקית ההפתעה, תחנה בה שמעו סיפור ויצרו משהו תוך כדי הסיפור  כמובן תחנת יצירה ועוד).
היו גם גננות שפשוט שילבו מקהלה, ריקוד הצגה וכ', אבל באמת שראיתי סגנונות שונים, הן ברמת ההשקעה המקצועית, (בעיקר ההבדל בין המקום שגרתי בו במרכז, לבין המקום בו גרה כעת בדרום) והן בסגנון עצמו, ובכל מקום בו הגננת עשתה את מה שבאמת מתאים לה ולכישוריה, ועשתה זאת בשמחה,
האווירה הייתה ממש טובה וכייפית. לעומת זאת גננת אחת שאני מכירה כמה שנים והיא די קוטרית,(הכל קשה, ואין עזרה, והלוואי ולא היה את המסיבות האלו..) האווירה הייתה פחות נעימה גם אם ראו השקעה.
 לדעתי כל עוד הגננת עושה משהו שהיא מחוברת אליו, אוהבת אותו ומאמינה בו, זה יהיה מקסים,

ודברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב, ההורים יעריכו.
אבל כשגננת עושה דברים שהיא עצמה לא מבינה בשביל מה צריך,

או שהיא בתחרות עם הגננת של הגן השני... מרגישים גם את זה.

בהצלחה!!

העקרון המנחה הוא לא לעשות רושם על ההורים, לא תמצאי אצלנו הופעות של וואו, אלא ממש פעילות נחמדת שלא מעיקה על הילדים עם אלפי חזרות וכדומה. אז מה כן עושים: שיר ילדים בביצוע הילדים, פעילות יצירה קלילה של הילד עם ההורה, מצגת לא בומבסטית עם תמונות ממהלך השנה, מתנה לילד: יצירה שהילד הכין עטופה יפה בצלופן. אני הסייעת אז מרשה לעצמי להחמיא לגננת על הקו שלה. והעיקר הכל באווירה שמחה, נעימה וביתית.

אופי המסיבה- ריקודים/שירים+הפעלות וכיוצא בזה.

ריקוד אמא וילד- מביך קצת.

זמן- בוקר או שעות אחר הצהריים (17).

מוזמנים- רק ההורים.

תוכן- סביב נושא מסוים (מוזיקה/חיות/אחר).

מראה הגן- שיהיה יפה וייצוגי.

 

אם יהיה לי זמן ורעיונות, אכתוב עוד.

 

בהצלחה!

לא כל אחד יכול לקחת חופש או לצאת מוקדם

ואמהות שלא עובדות בדרך כלל נמצאות עם קטן או קטנים בבית וקשה להסיג ביביסיטר בבוקר

אני ראיתי שכאשר עושים מסיבות בבוקר, אימהות מביאות איתן תינוקות. (הן לא שמו לב שהגננת כתבה לא להביא...)

לעומת זאת, כשהמסיבה היא אחה"צ, האימהות מגיעות עם כל הילדים 

אני נהנת כשרואים שהילדים עןשים את המסיבה בכיף!! בלי לחץ להשתתף,או אם נפל לי/טעיתי..
אצלי אין תשע מאות חזרות לפני. למדנו כל השנה והמסבה היא סיכום ושיקוף של תכנים שנלמדו בריתמיקה/תנועה וכו' . תקשה- שירגיש בכיף לרקוד ולשיר ברמה שלו -וזאת עבודה אישית וחברתית לאורך השנה...
עבודות של הילדים על הקירות בצורה נעימה מסודרת

ריקוד הורים וילדים- בעייתי כשמתחיל ערבוב גברים-נשים.

ושעה- כל שעה תמיד יהיה בעייתית:בוק- יש מי שעובד (כולל עובדי הוראה...) אחה"צ- למצוא סידור לכולם... צריך לקבוע זמן שמתאים לך לצוות ולרב ההורים.

שירים שהילדים שרים עם תנועות שעבדו עליהם במשך השנה.

לא כל הילדים שרים בבית ומספרים ונעים לדעת ולראות איזה שירים ופעילויות עשו.

מה גם שזאת שעת איכות עם הילד.

זמן המסיבה עדיף אחרי צהריים.

מראה הגן- הסביבה הטבעית, רצוי עם יצירות שהילדים עשו

אופי המסיבה- קליל וזורם. לא הפקה מטורפת עתירת פעלולים, אביזרים ותלבושות. משהו שרואים שנהנו ממנו תוך כדי תהליך, ולא נלחצו כדי להרשים אותי.
שונאת יצירות מלכלכות וכאלה שהאימהות אמורות לעשות.
ריקוד משותף- מעיק.
הזמן: אחה"צ כדי שלא יפריע להורים עובדים. רק אימהות לזמן איכות עם הילד ובלי תינוקות ואחים מרעישים.
אוהבת שהגן מקושט באווירת המסיבה , יצירות של הילדים ולא של הגננות.
מבחינתי המסיבה אמורה לקחת כארבעים דקות עד שעה.
ואם עושים מזכרת- תמונות של הילד- לשים לב שהילד יהיה עם פנים נקיות ושיער מסודר, ולא העיקר שצילמו.

שיהנה בהכנות. עבדתי כסיעת וביום המסיבה אסור היה לילדים לקום 3 שעות רצופות כדי לא להפריע. הזדעזעתי

שהגננת תהיה שמחה ורגועה.

לא אכפת לי בכלל מה יהיה התוכן, רק בבקשה לא משהו שאני אצטרך אח"כ לצאת מגדרי מהתפעלות ולפרגן על ההשקעה...

שירים זה מקסים, דיקלום משותף של פסוקים, סיפור שהילדים מציגים חלקים- הם הכבשים בסיפור וכאלה. 

 

העיקר שזה לא יהפוך לדבר שמצטערים שיש אותו. אם ביום הזה גומרים מוקדם כדי להכין ולקשט את הגן בפאר- לא שווה.

אם הילדים מכלים את הימים האחרונים בגן בחזרות- לא שווה.

אם הגננת לחוצה ונהיית חולה מהמתח- ממש ממש לא שווה.

מבחינתי מסיבה זו הזדמנות יפה להיפרד, להסביר לילדים שנגמר הגן ומתחיל החופש, ובשבילי כאמא הזדמנות להודות. 

לא צריך יותר מזה.

 

מסכימה ומוסיפה:

כשהגעתי למסיבת חנוכה של הבכור שלי, הגננת אמרה בהתחלה כמה מילים להורים: הילדים נהנו מאוד בחזרות, אבל עכשיו הגן שונה ממה שהם רגילים, והם נרגשים ואולי קצת לחוצים. אם הם לא ירצו ללכת ולהציג, או ירצו רק חלק מהזמן, זה בסדר. אל תדחקו בהם ואל תילחצו מזה.

כאמא לא מנוסה זה היה מסר חשוב בשבילי. אני בעד להעביר להורים מסר ברוח דומה.

 

ישנן גננות שעושות חזרות מטורפות, ומרגישות שעדיין לא עשו מספיק, ואז הן אומרות להורים שזו בעצם מסיבה חצי ספונטנית, וכמעט לא עשינו חזרות ומוסיפות את הדברים הנ"ל שכתבת....

אני מכירה יישוב מסוים שבו זה ממש כך, ולא אצל גננת אחת!

בס"ד

 

אני לא מסכימה עם ההלך הכללי שגננות שמשקיעות המון במסיבת הסיום ובאופן המקצועי ביותר,
הן יותר לחוצות, והילדים פחות נהנים. יש גננות שיש להם כישורים לכך, הן יכלו להיות במאיות טובות,
הן יודעות להפיק ויש להן את זה בטבע, והן נהנות מכל רגע, וגם הילדים נהנים.

המסיבה הכי מושקעת שהייתי בה- הייתה כייפית לילדים,
הם נהנו מהתלבושות, מההפקה, מהמסיבה, מההצלחה, וראיתי שגם הגננת נהנתה.
(באותה תקופה לא עבדתי ומול הגן יש גן שעשועים אליו הייתי לוקחת את הקטנים יותר,
ושמעתי מעבר לגדר איך הגננת עושה איתם חזרות, זה היה בנעימות ובשמחה.)
מעבר לזה הילד שלי מאד נהנה בתקופת החזרות בגן.
גם במסיבה עצמה, לילד שלי היה תפקיד, ופתאום הוא עצר באמצע, התיישב, חלץ נעל, ניער אותה, ושם בחזרה,

וחזר לגלם את תפקידו, הסתכלתי על הגננת -החיוך והאהבה שהיו על הפנים שלה אמרו הכל,
והיא לא התאפקה ניגשה ונתנה לו נשיקה. איזה מתוק הוא. (וכן, אני יודעת שהיא נדירה הגננת הזאת...) 

לעומת זאת במסיבה אחרת שהגננת לא השקיעה אפילו רבע ממה שהיה באותו גן,
ראו את העייפות, הלחץ, הניסיון להרשים וכ', ובאמת הילד שנא את תקופת החזרות,
וגם הגננת לא אהבה את זה. לכן אני אומרת חשוב שזה ייעשה בשמחה, בהתאמה לכלים, למשאבים,
ליכולות לכישרון ולאהבה של הגננת.  תחשבי איך את רוצה לסיים את השנה הזאת.
הייתה גננת אחת שממש לא אוהבת מסיבות ולדעתה הן חסרות טעם- והיא הציעה לעשות טיול סוף שנה במקום מסיבה.
ונסענו עם הילדים לפרק אתגרים וכ', וכולם נהנו. ובגן בבוקר וללא אימהות הייתה גם מסיבה. 
לדעתי המבט לא צריך להיות החוצה- מה מצפים ההורים,
אלא פנימה- איך מתאים לי לסכם את השנה, באופן שישמח אותי ואת הילדים.

ההורים בעיקר מצפים לראות את הילדים שלהם שמחים ומאושרים- איך הגננת מביאה אותם לשם זו בחירה שלה.

 

 

לא קראתי את התגובות האחרות, אולם זו דעתי .

 

מוזמנים - גם האבא, לפעמים סבתא/סבא או אפשרות להביא דמות שחשובה לילד.

מראה הגן - לי חשוב מסודר ונקי. מקושט כן אבל לא צריך להגזים בהשקעה.

מה שמאוד מפריע לי בגנים היום, שהילדים בעצם לא "עושים" כלום.  שרים עם מוזיקה שצועקת, ולא שומעים את הילדים (והם גם לא צריכים לשיר, כי יש דיסק).   כל ההפעלה היא עם ציוד קיים שהם מרימים ומורידים ומסובבים.

מעדיפה משהו שמפעיל את הילד והיכולת שלו.  - דוגמא שיר וריקוד שהילדים שרים ורוקדים לא עם דיסק קולני. (כמו פעם עם האקורדיון של הריתמיקאית)  או הצגה שלכל ילד תפקיד ותלבושת.

סנדאת יצירה  - יכול להיות נחמד, אולם יש אמהות עם ידים שמאליות וגם ילדים, וזה יכול ליצור תסכול.

בעלי הלך למסיבת חנוכה של הילד בגן שלוש/ארבע, וכל האבות השתעממו ביצירה.

מצד שני במסיבה בגן חובה הייתה יצירה מבלונים והיה נחמד, אם כי לא כולם הצליחו, והמפעילה היתה צריכה לעזור.

(וגם לא היה מה לעשות עם זה בבית אח"כ) 

הם גם הקימו מקהלה של כל ילדי הגן. עמדו יפה על כסאות ונתנו הופעה עם תנועות ידים. (מסכנים הזייפנים). אבל היו מספיקים שנים/שלושה שירים ולא חמישה.

 

זמן: יש להתחשב בכך שיש הורים עובדים, וכן שיש עוד ילדים.  מסיבות בערב מצריכות איסוף מוקדם של הילד מהגן. מה שמהווה בעיה לאנשים עובדים. 

לי הכי נח יום שישי, אבל אם כולם יעשו ביום שישי, אמא תצטרך להתחלק להרבה חלקים כדי להגיע לכולם. 

נראה לי גם שתלוי בגיל.  לילדים קטנים לא מתאים בערב.

 

מקוה שעזרתי במשהו.

אם הייתי גננת לא בטוח שהייתי מצליחה לענות על הדרישות שלי.

בהצלחה

 

כל הסוגים בסדר. אבל עדיף לדעתי הופעה\ריקודים ולא יצירה.

יצירות אפשר גם להכין עם הילד בבית. וגם זה הופך די מהר לשיחת אמהות.

זמן- עדיף אח"צ. או בבוקר מוקדם (נגיד 8). ולא באמצע יום שישי שזה לפעמים היום היחיד הפנוי לכל מני סידורים.

מוזמנים- מי שרוצה. לפעמים נח לשלוח אבא או דודה וכו'. לא אוהבת שמחליטים לי מי בדיוק אמור לבוא.

אם אין מקום בגן כדאי להגביל לאחד או שני מוזמנים לכל ילד.

תוכן- הכי נחמד לדעתי זה כשהריקודים זה פשוט המשך ישיר למה שעבדו איתם בחודשים האחרונים.

אם זה שירים וריקודים שהם למדו במשך השנה אז רואים שהילדים נהנים מזה ומכירים.

לא אוהבת בכלל את הקטע הזה שאם זה ריקודים אז כל ריקוד זה אביזרים ותלבושת אחרים.

זה נראה לי גם כאב ראש לגננות וגם מבלבל את הילדים. עד שהם מתחילים להנות עם הפונפון או הרעשן אז לוקחים להם. סתם מבאס. בקיצור סתם מיותר. אפשר להחליף פעם פעמיים.

מראה הגן- מסודר ומקושט כרגיל מספיק. אפשר קצת להוסיף אבל לא צריך לצאת מגידרך בישביל זה.

 

נתתן לי הרבה נקודות למחשבה, והרבה תובנות חדשות.

תודה רבה על שיתוף הפעולה!

לא מכירה

כי בקלות אתם יכולים לומר להם שזה הסכום האמיתי והם חייבים לכם עכשיו עוד 200 אלף.

 

אני הייתי נזהרת להיות שותפה לשקר הזה.

אולי גם אתם תתיעצו עם הרב שלכם...

יאשר להם משכנתא על המחיר האמיתי קל וחומר שלא על מחיר גדול יותר לא?

הם יטענו לבנק שיש להם הון עצמי 200 אש"ח.

הם צריכים למצוא מישהו שישאיל להם כסף לתקופה מסויימת...

הבנק לא ייתן להם לפי החוזה אלא לפי השווי שיאמר השמאי של הבנק..
אם הדירה באמת שווה 800 ואתם מוכרים אותה ב600 אז זה באמת שיקול..

פה הייתי חושדת!

ומן הסתם אתם מוכרים אותה לפי הערך שלה.

(לפעמים מחיר השוק גבוה מהמחיר שהשמאי נוקב בגלל בניה בלתי חוקית וכד' אבל לא מקרה הפוך שהשמאי יעריך בסכום גבוה ממחיר המכירה)

 

לחתום על חוזה פיקטיבי זה רמאות גם אם הרב אומר שלא...

 

לחתום על חוזה פיקטבי זה פלילי... בנוסף לזה למחיר הנקוב בחוזה יש השלכות מיסוי, עמלות לעו"ד, מתווך וכד'.

הדירה שווה כפי מחירה מכיוון שהיא לא מושקעת.

אם היה לנו כסף להשקיע בדירה - היינו  יכולים למכור אותה ב800.

קשה מאוד לשקר בדברים האלה..
גם שמאות וגם דיווח לרשויות המס נועדו למנוע מקרים כאלה

 

תיארת בצורה מאוד נוגעת, מה שהמון אימהות מכירות: יש תכונה כזאת אצל בכורות, יש בהם משהו שנוגע לנו בעצב רגיש. הם מציבים לפנינו אתגר. מלמדים אותנו שיעור קשה מאוד.

אני בטוחה בטוחה שלא סתם הקב"ה ברא כך את העולם. זה לא בשביל להכביד עלינו -  זה בשביל לתת לנו מתנה. כנראה שהשיעור הזה שאנחנו לומדים מהבכורות בדם יזע ודמעות יכול להיות עבורנו שיעור מפתח לכל החיים. הזדמנות לצמיחה עצומה שלא הייתה יכולה להיפתח  לפנינו בשום דרך אחרת.

 

אז איך את יכולה לצמוח מהשיעור הזה?

 

הדרך של החלטות  נחושות, של  אשמה ומצפון, של משמעת עצמית - נתת לה צ'אנס.  ניסית. גילית את מה שרבים גילו לפנייך: זה לא עובד.

ממליצה לך בחום, מניסיון, למדוד את הדרך ההפוכה: הדרך של קבלה עצמית בחמלה.

יש סיטואציה עם הבכור שמטלטלת אותך, שמוציאה אותך מאיזון? עצרי, תני לזה מקום. הקשיבי לעצמך. ברכות, באהבה, כמו אמא טובה ועוטפת: מה כואב לי? מה מתעורר שם? איזו קליפה נבקעה? על  מה הקליפה הזאת הגנה?

תהיי טובה לעצמך. לטוב אין גבול - הוא מתפשט ומשפיע החוצה.

הבן שלך צריך אמא שטובה לעצמה 

 

 

 

את ההתחבטות אם יש בך אהבה או לא. זה לא העניין.

תחשבי איך למלא את מאגרי האהבה *שלך* (וזה כולל גם להדק קשרים עם כל אדם שאת מקבלת ממנו אהבת אמת, ולרופף קשרים עם כל אדם שאת מקבלת ממנו תחושות רעות לגבי עצמך) - וממילא האהבה תקרין ממך הלאה.

 

 

את מקסימה. ריגשת אותי.
זה רק מראה כמה שאת אמא רגישה ונפלאה
רק מכורח הנסיבות המציאות הזו ישנה...
אני מרגישה שאת פשוט נושקה עם עצמך.
הביקורת העצמית והאמהית שלך מאוד גבוהה.
אנחנו לא מלאכים
גם לא סופר וומן
אנחנו בני אדם, סה"כ בני אדם.

אכן
מותר לנו להרגיש כך לפעמים
אך החוכמה היא לפרוח ולצמוח מהקושי
זוהי גדולה אמיתית.

והמודעות העצמית שלך לבעיה, היא כבר חצי מהדרך.
היא כבר חצי מההתמודדות.

שולחת לך המון חיבוקים וחיזוקים
מאחלת לך שתצליחי לפלס דרך טובה בע"ה
שתכבשי את היעד האישי שלך, בשמחה ותעצומה.

וכיועצת ומנחת הורים, אני חושבת שממש ממש כדאי לך ללכת לייעוץ.

את מתארת מצב לא נורמלי:

אמא נפלאה, משקיעה, נמצאת עם הילדים, ערכית, עובדת על המידות-

ומרגישה נורא עם עצמה.

למה? מה מביא אמא לחשוב שאולי נגמרו לה מאגרי האהבה? האם האמת היא שאמא אמורה להיות *תמיד* מלאה אנרגיה חיובית, שמחה, סבלנות ולעולם לעולם לא להתעצבן משום דבר?

אולי התבלבלו שם למעלה, כשנתנו ליצורי אנוש להיות הורים? מה דעתך?

ברור לי שאין מה להשוות למציאות של אמא, אבל לצורך העניין אענה מהמקום שלי. עבדתי בעבודה שבמובן מסויים דמתה להתנהלות של אמא בבוקר לחוץ(אוכל להסביר בפרטי, חשש אאוטינג), היו הרבה פעמים שכמעט איבדתי שליטה ומעט שאיבדתי שליטה לחלוטין.
אענה ממה שעזר לי. תתחילי בלמחוק כל אשמה, אין מפלצות אלא אנושיות. אח"כ, כהתמודדות תנסי בזמן רגוע להגדיר(ואפילו לכתוב) מה המצבים שמביאים אותך לחוסר שליטה, המודעות הזאת חשובה. בהמשך תחשבי על איך להימנע מלהגיע למצבים אלו או לייצר דפוס מתוכנן מראש של התחמקות מהתמודדות בזמן מעשה. אני לא אתן דוגמאות כי איני במקום הזה, אוכל לתת דוג' מניסיוני בפרטי.
לפעמים אנחנו משכנעים את עצמינו שעלינו לייצר שליטה עצמית, ליצור מצב שכל התמודדות ואפילו הקשה ביותר לא תוציא אותנו מאיזון, זה נחמד אבל מה לעשות שאנחנו לא כאלה ועד שנגיע לשם כדאי שנמצא דרך להתמודד במקום להלקות את עצמינו ולהעצים את הבעיה.
כן, לפעמים ההתמודדות היא להתחמק כמה שאפשר ממצב של התמודדות, זאת לא בריחה.
המציאות בשטח לימדה אותי שככה בסוף מקבלים את היכולת להשאר באיזון גם כאשר הגענו למצב שבו אנו עשויים לאבד שליטה.
קיצור - הכרת הגורמים, הימנעות מהגורמים, דפוסי התנהגות מוכנים מראש.
להתפלל לקב"ה תמיד רצוי. עלייך ועל בנך היקר
מצטער אם התשובה שלי לא שייכת או שאיני מבין את המציאות מפני שאני רווק. נדמה לי שהדברים יכולים להועיל.
המון הצלחה ונחת בע"ה

יש מצבים שמאד דומים להורות , ואפשר ללמוד מכל אחד. מסקרן לדעת במה אתה עובד. 

רק אל תצפי ליותר מדי.. עבודה נורמלית לחלוטין.
אני כבר לא עובד בזה

מזדהה עם חלק מהדברים שכתבת.

הלוואי שתהיה לנו תשובה...

בס''ד

 

היי יקרה,

 

מזדהה מאד. זה נושא קשה. אני משקיעה המון רק כדי לא להגיע לזה. בילדות שלי סבלתי מיחס קשה יחסית מאמא שלי ואני כל כולי בשאיפה שצלי יהיה אחרת. שני דברים שלי עוזרים המון :

 

• להעזר בבעלי - הוא מודע לזה שלפעמים אני עלולה לצאת מכלל שליטה (ב''ה שום דבר קשה אף פעם לא אירע אבל יש לי תמיד חשש כזה שיום אחד אני כן אתפרץ באמת) ואם אני מודיעה לו שאני צריכה אותו הוא ממש מתגייס לעזרתי. זה כולל להיות כאן באופן קבוע בערב בשעת המקלחות/ההשכבות.
• לקרוא ספרים מעולים על חינוך, שעושים ממש סדר במה כדאי ומה לא כדאי לעשות על מנת להצליח לחנך ולהנות מהחינוך. אני חושבת בעיקר על How to talk so kids will listen and how to listen so kids will talk של Faber and Mazlish. יש גם את Setting limits with your strong-willed child של Robert J. Mackenzie. ספרים מעולים עם שילוב של היגיון, אנושיות ויעילות.

 

בקיצור : תרכשי את הכלים להיות יעילה בחינוך שלך (ספרים, חוגי הורים...) על מנת שהבעיות שמוציאות אותך מדעתך תהיו פחות ופחות רווחות.

 

בהצחלה !!!

איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו.

יש עוד ספרים מעולים בסדרה. מומלץ!!

אפשר למצוא מידע גם באנטרנט ב"לייף סנטר",

שהם המתרגמים לעברית וגם עושים סדנאות וכו'

ברכה והצלחה !

מבקשת סליחה מראש,

אם אני לא בכיוון.

נראה לי שכדאי לבדוק את הילד .

להתייעץ עם גורם מקצועי ממקום הלימודים

או סתם חברה שיש לה מושג.

יש לי חברה שיש לה בן מקסים ונדיר כלשונך

והוא דורש המון המון תשומת לב,

עד כלות כוחותיה של אימו

ואחרי יעוץ ואבחון הסתבר שיש לו קושי 

משמעותי בקשב וריכוז

וזה אחד הסימפטומים.

ואפשר לטפל2 

אם זה רק מול אחד הילדים

ולא מול האחרים

יתכן מאוד שזה לא אומר עליך

אלא עליו

וברגע שמבינים איפה נעוץ הקושי

אפשר להתמודד נכון-

 גם ההורים וגם הילד.

ה׳ יברך אותך ובהצלחה רבה.

מאוד מעריכה את האומץ להעלות

את חיבוטי הנפש על מנת להתקדם.

רק טוב!

בס''ד

 

שלום שלום,

 

אני גם אבא, ומכיר מה זה התחושות האלו לפעמים. זה לא פשוט, זה מאוד מציף. 

מה שכן, אני גם בוגר לתואר ראשון בפסיכולוגיה ובמהלך התואר התוודעתי לתאוריה מאוד מעניינת שיכולה הרבה פעמים להביא ליחסים טובים יותר בין הורים לילדים. זה נקרא Self-Determination Theory. אני מאמין שניתן גם למצוא מידע על כך בעברית. 

בנוסף יש הרצאות של הרב יחיאל יעקבזון. תוכלי למצוא ביוטיוב. יש גם ספר. הוא מדבר מאוד לעניין והרבה דברים שהוא אומר מאוד מתקשרים גם עם התאוריה הזאת.

 

כל מה שאנשים אמרו לגבי קבלת עצמך הוא נכון בעיניי, אבל כמובן שיש צורך לשנות דפוסי יחסים עם הבן כי משהו שם מביא למצבים האלה. הבן פחות יכול לבצע התבוננות עצמית ולחפש איפה לשנות, אבל להורים יכולת הרבה יותר גדולה.

 

דבר אחרון, אותו שמעתי מרב מסויים כשהייתי בתקופה קשה עם הבכור: כן להגביר בתשומת לב. הרבה פעמים זו קריאה אילמת למפגש. אולי אפשר לעשות יום כיף, אבל באמת כיף, לקחת יום בשבוע להיות רק איתו... בקיצור צריך לחשוב, אבל למצוא את הנקודה שתאפשר איזו צמיחה ביחסים. מה שכן, אחת המגיבות דיברה על ייעוץ, וזה בהחלט רעיון שחשוב לזכור... גם בענייני הורות.

אותו הדבר עם הבכורה שלי
כל מי שנפגש איתה מתפעל...וגם אני...
אבל לרוב היא מוציאה אותי מאיזון...

ברוך ה התחלתי לבנות עליו עין טובה זה מסייע לי המון

תודה לכולם על ההתייחסות הנעימה והעצות שבטוחה שהם מועילות

מתבוננת על כך ברצינות..

תודה.

בס"ד

 

לגבי היציאה משליטה- וייסורי מצפון וכל העסקת חבילה הזאת-

כמו שכתבו כאן לא לתת דריסת רגל לכל האשמה וכ', לחשוב בצורה יעילה.

אשמה וכ' זה לא יעיל, אז לא לתת לזה מקום. 
כי בסופו של דבר זה בונה את המתח בניך לבין הילד. 
(כי אם לא מטפלים בזה, ונותנים לאשמה הזאת מקום,
זה מייסר, ובזמנים שהכל כאילו בסדר יש את המתח שלא יקרה שוב,

ודברים קטנים שהילד עושה כאילו מוכיחים לך גם כשאת בשליטה "הנה, את רואה? למה את מתפוצצת עליו?"
המבט עליו יותר בקורתי ובוחן וכ') 

 

כאשר יש ילד אחד שבמיוחד קשה כדאי לנסות לחשוב עליו בצורה חיובית כמה דקות בכל יום.

האהבה לילד לא נגמרת, אבל היא כן יכולה להיכנס למקום לא מורגש בלב.

כדי להוציא את זה לפועל מספיק להסתכל עליו לפעמים ולחשוב כמה שהוא מתוק.

להתבונן במעשים היפים שלו, להקפיד על מגע- חיבוקים ליטופים על בסיס קבוע ממש כמו משימה,

שלא יעבור יום בלי שהילד הזה קיבל ממך X פעמים מגע אוהב. 

ההשקעה בזמן הרגוע, פיתוח עין טובה עליו ועל עצמך, מאד עוזרת בזמנים המועדים...

וכמה שזה נשמע אנוכי- אבל זה עובד- חפשי נקודות דמיון בינך לבינו. תתפלאי כמה זה מקרב...

 

אצלי זה קרה עם הבן האמצעי, שהיה מוציא אותי מדעתי, באופן לא רגיל,

וב"ה בעבודה מודעת של מחשבה חיובית, מגע יזום, (וזה מחריד לחשוב שבאופן ספונטני זה לא היה קורה,

אלא הייתי צריכה להשקיע בזה יוזמה, מחשבה, תשומת לב, רק כדי שיהיה מגע... זה באמת נשמע לא אימהי..!)

וב"ה האהבה מתגלה, והרגשתה הולכת ומתעצמת, ומענגת... כשמתמקדים "בעשה טוב",  זה מעיר את האהבה,

(בניגוד למצב כשמתמקדים  בסור מרע בלבד, וזה יותר רגשות של יראה (גם יראת חטא) לחץ, פחד מכישלון..)

 

המון המון הצלחה, ושלא יהיה לך שום ספק, הרגש יכול להתחבא, אבל לא להיגמר או להעלם...

בתור אחת שחוותה את אותן תחושות ב ד י ו ק

ושהיום אני במקום אחר לגמרי אם אותו אחד..

הכל השתנה בביתי בזכות הגישה והתובנות שקבלתי.

נסי לאתר שלהם ותראי היכן יש חוגים או יעוץ אישי שקרוב אליך

ותעברי את הבעיה הקשה הזו...

בהצלחה רבה

תהילה

 לא יכולה לומר שהכל מושלם. אבל כמה נקודות שהם טבעו בי מאוד חזק ועוזרות לי. חלקן כבר נאמרו בתגובות הקודמות:

 

1. הם משכנעים (בעלי אמר שעברתי שטיפת מח...) שאת האמא הכי טובה שיכולה להיות לילדים שלך. וההוכחה היא שה' בחר רק בך להיות האמא שלהם. ולכן-

2. אין צורך ברגשות אשמה. כולנו בני אדם וכולנו טועים. וכל עוד הנר דולק אפשר לתקן. ורגשות האשמה לא מובילות להתחזקות ושיפור אלא בד"כ זה מוריד ביטחון עצמי ולכן כדאי לברוח מזה ולהתחזק במשפט "אמא לא טועה" - קשה לי להסביר ולנמק בדיוק אבל זה הכיוון הכללי.. (גם כשטועים ומבקשים סליחה זה לא בא ממקום של נמיכות והשפלה אלא כממקום בוגר שמראה שכל אחד טועה.)

3. אמון בילד - כל יהודי הוא בעל נשמה טהורה שרוצה בתוכיותו להיות טוב. ההתנהגות הלא תקינה היא קליפה ותחפושת. האני האמיתי של הילד הוא טוב , רצונותיו האמיתיים הם להיות ילד שמשתף פעולה עם הוריו, מוריו וכדומה. בגישת שפר מנחים איך מזהות את תכלית ההתנהגות השלילית לפי התגובה שאליה רגיל הילד, וכך לשנות את תגובתינו להתנהגות השלילית כך שהילד ירגיש שאין לו בשביל מה להמשיך בהתנהגות זו. (אפשר להאריך באישי)

4. עין טובה - כשמתמקדים בראיית הטוב הרע מתגמד.

אם מתרגלים לשים דגש על התנהגויות טובות של הילד (לעצמך בעיקר, בלב, וכמובן שכדאי גם באמירה לילד או לסביבתו) - פתאום באורך פלא משדרים לילד משהו אחר ולכן גם התנהגותו בד"כ משתנת. (גם בזה יש מה להאריך...)

בהצלחה רבה!

מחילה, אבל לא צריך להיות בגישת שפר כדי לדעת ולהבין את הדברים האלה...
אלו נקודות בסיסיות שגישת שפר ממש לא המציאה...

הם מדגישים שהעקרונות שעליהם בנו את הגישה השלימה לקוחים בחלקם מהתורה -  ולהבדיל רעיונות מסוימים משיטת אדלר המתאימים לדעתם לרוח היהדות. ולכן לא נראה לי שיבהלו אם תגידי להם שהם לא מחדשים. להיפך - במפגש הראשון אצלם הם מדברים על זה שפעם לא הלכו כמעט לחוגי הורים והיום זה נפוץ כי תרבות המערב (ולא אפרט כרגע מה בדיוק) גרמה לבילבולים ובעצם הם חוזרים לדברים הפשוטים והברורים של פעם.

 

לסיום רק אוסיף שהם מרחיבים כמובן בהרבה נושאים ומפרטים בהם ולא כתבתי את כל המכלול והפרטים של שיטתם.

 

השתתפתי בסדנה עם מדריכה מדהימה, זה גרם לי לשינוי עצום בכל הגישה להורות, וכלים להתמודדות.
בכל מקרה, זו עבודה תמידית.

לאיזה צורך הזלזול?

אני מסכימה שאלו דברים בסיסיים ויסודיים מאוד.
אבל, גם דברים כאלו צריכים חיזוק.
וטמונים בהם כוחות גדולים, אמיתות גדולות.
אף אחד לא הבטיח חידושים עצומים...

זה בא בעיקר מתמיהה.

 

מהצד של הילדים הרבה פעמים דברים נראים אחרת...

יש שיטות חינוך ידידותיות יותר לילדים.

ומחסלים אותם עם מחבט חשמלי. כרגע אני יושבת על המיטה ומהווה פיתיון אנושי בציפיה שיגיעו... הרגתי אחד, ואני מחכה לראות אם יש עוד.

בהצלחה!

גם אחת מבנותיי הייתה אלרגית, והעקיצות היו גורמות לה לאדמומיות נרחבת סביב העקיצה+נפיחות, וטיפות פניסטיל ממש שיפרו את המצב (טיפות דווקא, ולא המשחה. בכל מקרה, צריך מרשם).

למנורה הזו.

מי לימד אותם?

מרגיז.

זה טבעי וגם מוריד את כמויות העקיצות

של חברת "פיניתוש". כל מדבקה עוזרת ל-60 שעות. בממוצע- מדבקה אחת לשלוש לילות.

כל חבילה עולה בערך 12 ש"ח עם 6 מדבקות. קונים בסופר פארם או בבית מרקחת.

כן, זה קצת יקר. אבל שווה על אגורה.

שמים מדבקה אחת ליד הילד (על המיטה או על הקיר ליד) וזה עובד פלאים.

אני אישית הייתי נעקצת כל לילה, לא משנה מה שמתי, ומאוד נעזרתי במדבקות הללו.

 

בהצלחה!

את גם לא חייבת למרוח את זה ישר על העור... אני מורחת על הבגדים והסדין וזה מרחיק אותם

וזה מחומרים טבעיים ככה שזה ממש לא רעל.

אבל גם דברים טבעיים יכולים להיות רעילים, לדוגמא, ציאניד בגרעיני תפוח או צמח ההרדוף.
נקודה למחשבה.

יתושים לא אוהבים לעוף ברוח. תנסו לשים בחדר מאוורר מסתובב, אצלנו זה בד"כ עוזר.

אני חוויתי התעללות בילדותי.

פעם שמעתי אמירה, שלדעתי היא מאוד נכונה:

"התעללות בילד ע"י ההורה, אינה נובעת מסדיזם אלא ממזוכיזם"

אני מסכימה עם האמירה.

אני מגכחת בכל פעם שאחרי התעללות כזו, בודקים האם ההורה המתעלל, הוא בסדר מבחינה נפשית.

לדעתי לכל הורה מתעלל יש בעיה נפשית חמורה.

אין צורך להכניס הורה מתעלל לכלא.

הורה מתעלל חייב אשפוז פסיכיאטרי בכפיה.

זו דעתי.

ותודה על השיתוף

גם אני עברתי התעללות פיזית ומילולית בילדותי.
לצערי ראיתי גם אלימות כלפי אמא.

כשאני שומעת/רואה, לדאבוני, חדשות
על התעללות כזו או אחרת בילדים
מה שלא תהיה,
אני בוכה במשך שעות.
קשה לי להאמין שהדבר הזה ישנו אצל ילדים אחרים.

נזכרת בדמעות, בכאב, בחוסר האונים שלך בתור ילד
בהבטחות שאגדל ואברח
בשנאה.
וכואב לי הלב שילדים אכן עוברים את זה.
ילדים רכים, טהורים, ילדים שרק רוצים לגדול בבטחה
שיהיה מי שיגן עליהם.
שיאהב.

כאב עצום.
ה' ירחם וישמור.

מעניין אותי מה אומרות התקנות של התמת. הבת שלי חזרה הביתה עם ציפורנים גזוזות עד העור וחלק מהאצבעות פצועות.

אני מאמינה שלא תרצי להילחם בכל הכוח.

חוקית, את אמורה להגיש תביעה משפטית!

אם תיגשי למנהלת להתלונן, המטפלות יצטרכו להודות לך שהעברת את הסיפור בשקט!

בכל מקרה, תצלמי היום את האצבעות של הילדה.

אני גם ממליצה לך להתקשר למטפלת, עם שיחה מוקלטת ולהוציא ממנה בעדינות, הודאה במעשה.

את התמונה וההקלטה תשמרי אצלך בשקט.

אני מקווה בשבילך, שהסיפור יסתיים בשלום, ושלא תצטרכי להביא הוכחות למה שקרה...

 

אני לא רואה התייחסות ספציפית לנושא, בתקנון התמ"ת, אבל לי נראה שדבר כזה נחשב משפטית כאלימות.

אמנם, כשאימא גוזרת והילד נפצע, זה נחשב רק לרשלנות. אך במקרה הספציפי, זו אלימות, היות שאין מתפקידה של המטפלת לגזור ציפורניים.

רשלנות אולי. חריגה מסמכות, או עבירה על תקנות, אבל ממש לא נראה לי אלימות.

לדבר עם המטפלת - בוודאי , אולי להתלונן למנהלת.

ולשים לב לגזוז לילדה בזמן, שלא תשרוט את עצמה וילדים אחרים. אולי זאת הסיבה שגזזו לה במעון.

אפילו אם לתינוק היו ציפורניים ארוכות, כאשר מטפלת מרשה לעצמה לקחת את החוק לידיים, לפלוש לתחום לא לה, ולהגיע למצב של כמה אצבעות פצועות, זה דורש בדיקה.

לי זה נותן תחושה שגם כאשר היא מחליפה טיטולים, היא לא ממש עדינה.

 

אולי היא שרטה ילדים?

כמובן זה לא התר לגזוז ללא רשות לבטח לא לפצוע..

את רואה בעיניים שלך, אצבעות פצועות.

הציפורניים נגזרו ב א י ס ו ר   ו ב ח ו ס ר   ס ב ל נ ו ת.

מה לדעתך, קורה שם בתחומים שאת לא יכולה לראות??

אם הילד שורט, צריך לדבר עם האימא, אסור לה לקחת את החוק לידיים!

דיברתי עם המנהלת וממש כעסתי על התגובה שלה. היום דיברתי עם המטפלת ( היא לא היתה אתמול) היא ממש ממש התנצלה, הסבירה לי שמטפלת אחרת יצאה עם הילדים ו היא נשארה לנקות את הגן ובזמן הזה השנייה החליטה לגזוז לילדים ציפורניים. שמחתי לדעת שלפחות זו לא היא.

מה זה התגובות האלה כאן?

אלימות, משטרה, לקחת את החוק לידיים, חציית קו אדום

 

אנא הרגענה, מדובר סה"כ במטפלת שטעתה והתנצלה.

מי שישמע על העוול הגדול שנעשה כאן....

איכשהוא אצל המטפלות הם יותר ממושמע ים ומסכימים שיקצצו להם

את חושבת שיש הבדל בין לעשות זאת על פי בקשת האימא לבין לעשות זאת ללא הסכמתה?

גם אצלך הפעוט חוזר עם כמה אצבעות פצועות?

אותה מטפלת שגרה את הציפורניים, איך היא? היא נעימה? סבלנית? את מרוצה מזה שהיא מטפלת בבת שלך?

המטפלת הקבועה מאוד נעימה ואכפתית.

 

כמה אפשר להאשים בכל דבר? אז אימא ביקשה לחכות לה כמה דקות או אפילו יותר אז מה?

אי- אפשר לדחות את כל המשימות ללילה

 

זה יכול להיות גם שטיפת כלים וכביסה ובישולים וכו'.

זה מזכיר לי שגם כשעושים דברים כדאי לשתף אותם איתנו.

ילד יחכה, אין מה לעשות

ולפעמים זה לא מתאים או מסוכן לשתף אותו או ילד לא מעוניין, 

או מרדימים את ילד אחר או סתם אין כח

אסור שיהיו איסורי מצפון על כל דבר. מה כבר היה בסרטון- אימא ביקשה לחכות בקול נעים וכבר אשמה? מה זה?

ככה מגיעים למצב שמעדיפים לא להביא בכלל ילדים- אומנם בציבור חילוני - כי פשוט בלתי אפשרי ככה

בקטע של אמהות עצמאיות שעובדות מהבית..
ממש ישן.
איזה מצחיק שזה הגיע לפה..

שהאמא לא מקיימת מה שאמרה...

אם אמא אומרת "עוד רגע אני באה" ולא באה- זו הבעיה.

לא נראה לי שזה כ"כ נורא להגיד לילד מדי פעם שאני לא יכולה לבוא עכשיו.

הרבה יותר גרוע ליצור ציפיה אצל הילד ולא לממש אותה...

לא מעביר את המסר החשוב , אלא מאשים את האמא בצורה חדה.
ואיפה האבא ?
המסר אגב כן חשוב בעיני אבל ההגשה שלו מזעזעת

לנו יש, לא זוכרת בדיוק את הדגם.
אני מרוצה מאוד
כדאי לבדוק איזה מים הוא צורך )מהברז או מזוקקים( ולקחת את זה בחשבוו.

רק בשאלה היא להיכן ילכו הילדים שצימצמו למעון שלהם את התקנים?

אני מתמודדת עם דבר דומה לזה כאן בעיר בה אני גרה.

אף אחד לא רץ לפתוח מעון חדש בימקום...

מגיל 3 הם מחוייבים למצוא גן לכל ילד,

ואם אין מספיק גנים- לפתוח גנים חדשים.

אין כזה דבר להשאיר ילד בלי מסגרת.

במעונות זה באמת מורכב יותר...

אבל במקומות כמו פתח תיקווה - שם גרה גיסתי, מצד אחד מחייבים לרשום לגן של מערכת הציבור, ומצד שני- לא פותחים גנים אז אמהות נאלצות לרשום בכ"ז לגנים פרטיים.

במשרדי הממשלה יד אחת לא יודעת מה עושה היד השניה.

לעזור..

אם את מציגה את זה כאופציה אז את מאפשרת לו להגיד לא. א"א לבוא אליו בטענות...

אז או שתקבעי את זה כעובדה- כמו שכתבו לך כאן "עכשיו אתה עוזר לאמא"

וגם אפשר להציג את זה בתור "משימה" שווה, שמי שמצליח בה מקבל איזה משהו קטן.

(יש אמהות שלא אוהבות לצ'פר על עזרה ושותפות בבית. יכול להיות שהן צודקות.

אבל אצלי, חמוצית קטנה מחוללת פלאים. ובעזרת כמה שוקולד צ'יפס חביבים כל החדר של הבנות מסתדר, מתארגן ונשטף לכבוד שבת...פלא פלאים!!)

למשל בא חמוד עכשיו אנחנו ביחד מסדרים את החדר. ולא אתה רוצה לעזור לי לסדר? זה שאלה פתוחה שאת גורמת לו לבלבול

 

כל הזמן מדברים איתם על חסד, עזרה
מראים גם המון דוג' אישית
אחד כלפי השניה וגם מחוץ לבית.

מעצימים ואומרים אח"כ:
ראית איך אבא עזר לגברת להרים את השקית?
איזה יופי. איך ה' שמח בו!

בנוסף, מספרים סיפורים לפני השינה (מומצאים)
כמו ילדים מספרים על עצמם
סיפורים בד"כ נכנסים ללב ולרגש שלהם.

קראתי ים של כתבות בנושא,
אפשר לקחת נקודות ליישום מכל אחת מהן.

מצרפת קישור עם הסבר וכלים
את יכולה לקחת מה שנראה לך לנכון
לגבי אופי הילד/הסיטואציה וכו'
ולהשאיר את מה שלא.

http://www.hamishpacha.co.il/index.php?dir=site&page=articles&op=item&cs=3379

נקווה שיצליח
כי בעיניי זה עניין של התמדה מקטנות.

גם הקטנים שלי עושים לי ב י ת ס פ ר
קופצים על המיטות
מבלגנים את החדר
מצחקקים בשובבות בכל פעם שאני מכסה ויוצאת
ממש ממש לא קל.
בסופו של יום אני פשוט רוצה לנוח.

ניסינו לא להשכיב שנ"צ, לא הלך
ניסינו לקחת לגינה שיוציאו מרץ, לא הלך
ניסינו כמעט הכל...
בסופו של דבר הבנו שהחיבור בניהם מקסים
הקשר והאחדות נרקמים דווקא בשעות האלו
שהם "מתאחדים" נגדינו.

אבל מה, יש לי בכ"ז כמה עצות
ששווה להתמיד איתן כי אחרת זה עף ברוח...

טקס שינה מותאם.
לגיל שלהם. עם 4-5 פעולות קבועות כהכנה לשינה
ארוחת ערב, אמבטיה, סיפור, שמע, כיבוי האור
אומרים באסרטיביות:
לילה טוב ילדים! עכשיו הולכים לישון! נא לא לצאת מהמיטה.
כך הם מתחילים לאט לאט להיפרד מהיום
להכנס לאוירת לילה.

*בטח שהם יקומו ויעשו באלגן...
אבל זה צריך להיות עיקבי ובוודאי שזה יקל על הבעיה
ממליצה להכניס למיטה כבר בשעה 7
ואפילו 6.
כדי שהם יותשו ויכנסו לישון ב-8 גג 9.

אם מגיעים לסלון, לקום, להכניס לחדר
ולחזור על הנאמר.
לא לוותר.
לא להתייאש.
להחזיר למיטה.
אפשר לתת בקבוק שוקו (חלב משרה שינה)
לכסות שוב.
לומר לילה טוב ולא יוצאים מהמיטה.
ללטף קצת, לומר שיחשבו על הגן מחר, על החברים
שמי שיכנס לישון יפה יקבל מחר קינוי נוסף.

אפשר גם לתת זמן קצוב לפני השינה
למשחק/ציור
ולומר שאחרי זה הולכים לישון.
זה בד"כ גורם לפחות התנגדות.

זו תקופה, סה"כ הם קטנים, הם ילדים וזה הכיף שלהם
תהיי חזקה. המון חיזוקים.

רק לא בקבוק שוקו!!!!!!!!!!!!!!!

חבל על השיניים.

הייתי חייבת...

ובטח שלא שוקו

נשמע לי ממש לא כיף

בערך ב9

באותו יום זה היה חריג כי במקרה הקטן ישן ביום

לא יודעת אפ זה טוב או לא

אבל אם הם מגזימים ממש ממש , אז פליק בטוסיק עם צעקה קטנה זה מפסיק את העניין.
לא יודעת אם זה טוב, מקווה שלא יפגע בהם בטווח הרחוק. מאוד משתדלת להימנע מזה .

יצא לי לפגוש כמה וכמה אימהות שבגיל הצעיר בנו את שיטת המשמעת שלהן על עונשים גופניים בעת הצורך, ובגיל מבוגר יותר כשכבר ברור שזה לא שייך - נשארו חסרות אונים ואבודות מול הילד, בלי הכלי שהיה להן עד כה, ולכי נסי להתחיל לבנות משמעת נכונה בגיל 12...

עכשיו את בגיל הנכון, זה הגיל שאפשר למצוא בו את הדרך ללמד אותם לשמוע בקול אמא - ומה שתלמדי עכשיו בטוב ילך איתם כל השנים. לא כדאי לגלוש לפתרון הקל, מצטערים עליו אח"כ...

גם אני עם כמה קטנטנים בדומה למשיח, ומאוד מזדהה איתה...

איך כן בונים משמעת נכונה בגילאי 0-4??

א. שתדעו שלאף הורה זה לא קל. כל הורה מתמודד עם ענינים כאלו ואחרים. וזה חלק טבעי והגיוני מהחינוך והגידול. לכל הורה יש נקודות חולשה אחרות, ונקודות שבירה אחרות ורמות סבלנות ויצירתיות אחרות. אבל מה שבטוח- כל הורההוא ההורה הכי טוב עבור הילדים שלו וזה אומר שהפתרון לכל מיני בעיות כאלה הוא אפשרי ונמצא בידינו לגמרי.

 

ב. לגבי ענייני משמעת באופן כללי- אני חושבת שיש כמה עקרונות שאם מיישמים אותם- החיים נהים הרבה יותר קלים. (ולא, זה לא אומר שאצלנו הכל תמיד זורם על מי מנוחות..)

1. עקביות. אם החלטת משהו- אז החלטת. ולא יעזור בית דין וגם לא יעזרו צרחות ויללות וכו' וכו'. החלטה זו החלטה. (ואפשר גם להגיד את זה: "גם אם תצרח עכשיו הרבה זה לא ישנה את ההחלטה שלי".)

2. לאור העקביות- לחשוב טוב לפני שאת מוציאה אמירה החלטית מהפה- האם את מסוגלת עכשיו לעמוד בה? האם האמירה שלך היא מספיק עקרונית בשבילך עכשיו כדי שתאזרי את כל כוחותייך כדי לעמוד בה, או שנכון לעכשיו זה משהו שאת יכולה לוותר עליו?                                                                                                         אם זו החלטה עקרונית מבחינתך, ויש לך כוח- אז לכי על זה. גם אם יקח שעתיים עד שזה יקרה.

3. אם החלטת ואמרת- אז תשתדלי עד מאוד לא להיתפס לעצבים. כי כעס מבחינתך זה מראה על חוסר שליטה במצב. ואת הרי רוצה להיות בעלת השליטה במצב הנוכחי אחרת את מרגישה ש"מטפסים עלייך" ו"לא שמים עלייך". גם לילד - טוב להרגיש שמי שמנהל את הענינים זו אמא ולא הוא.  (או אבא, כן?) 

אם את תעמדי על שלך בנחת. "אמרתי X". ולא מאפשרת ויכוחים, דיונים, ערבובים, סיבובים ושאר דברים שילדים מומחים בהם. אם את עומדת על שלך בלי כעס - בסופו של דבר זה יקרה. כי החלטת שזה יקרה.

ויש מצב טוב שאם דבר כזה מתרחש בצהריים- אז במשך כל אחר הצהריים האווירה תהיה יותר רגועה. כי הצבת גבול ברור והם מבינים אותו.  

גם יתכן מאוד שתחילת התהליך היא קשה. פתאום הילדים יצטרכו להתמודד עם אמא נחושה...אבל ככל שהם יבינו את הענין, ככה גם לך יהיה יותר קל, וההתמודדויות יהיו קצרות יותר ומלוות בפחות בלגן. כי אם ילד קולט את הגבול שאמא הציבה- הוא לא ינסה לעבור אותו בלי סוף. באיזשהוא שלב זה פשוט יהיה הגבול וזהו.

4. עיצה חכמה ששמעתי- אל תתחילי להכניס שינויים בכל החזיתות בו זמנית...אם תתחילי להציב גבול ו"להטיל משמעת" בכל התחומים- את תתעייפי והם יתעייפו. עדיף שתבחרי לך תחום אחד ותעבדי עליו. כשהוא יסתדר- תעברי לתחום הבא. נניח- תתחילי בענין המשחקים: ההחלטה אומרת: "מי שמפזר- אוסף". נקודה. גם הקטן. ואי אפשר לעבור לשום פעולה או משחק אחרים עד שכל המשחקים במקום. אפשר לעזור להם בכל מיני דרכים (אתה אוסף צהובים ואתה אוסף כחולים, אני סופרת עד 10 וכל הפזל בקופסה וכד'- לפי מה שמתאים לך). אפשר גם בהתחלה להבטיח צ'ופר קטן למי שאוסף יפה. אבל העיקר- לעמוד על שלך. שכל עוד המשחקים מפוזרים- לא עושים שום דבר אחר. ובנחת. "לא, לא מקבלים עכשיו שלוק כי המשחקים עוד מפוזרים. אני לא קוראת סיפור כי המשחקים מפוזרים" וכו' וכו'. גם אם זה יקח לך את כל אחה"צ זה שווה את זה.

לפעמים גם אפשר להטיל סנקציות עדינות...כל אמא ומה שמתאים לילדיה.

 

ג. שעת ההשכבה היא שעה קשה להרבה מאוד אמהות. אנחנו עייפות והם עייפים ושמחה וששון. אז כמה דברים: קודם כל- כמו שאמרו: שגרת השכבה קבועה וברורה, זה חשוב ומאוד עוזר.

ומעבר לזה- תפעילי את היצירתיות שלך ותחשבי מה אפשר לעשות...

האם יעזור שתתני להם זמן מוגדר להשתולל (עד שאבא בא, עד שאני מסיימת לשטוף כלים, וכד')?

האם יעזור שתשבי לידם ותשירי שיר עד שלפחות אחד ירדם?

האם יעזור שתשימי להם שירים או סיפור בטייפ שיוצב בחדר שלהם?

האם יעזור להשכיב בהפרש של חצי שעה- אם בעלך יכול להיות עם השני? 

בעצם- לא רק להגיד "לא יוצאים מהמיטה" אלא גם לגרום להם להישאר במיטה..

אני רק יכולה לספר שאצלנו ב"ה כמעט ואין עניינים כאלה, אולי כי הן בנות ואולי כי אני יושבת איתן עד שהן נרדמות וזהו. וזה לוקח בערך 5-10 דקות, לא יותר...

 

בהצלחה!

 

עזרתם מאוד, חלק ניסינו וחלק ננסה..

אם יש עוד אשמח

יכול להיות שהם ישנים יותר מדי בצהריים? האם כשאת מתחילה את סדר הערב, הם גם מראים סימני עייפות (קצת לפחות)?

אצלנו בת השלוש ישנה במעון וזה ממש פוגע בשנת הלילה שלה. בד"כ היא מוכנה להירדם ב-22:00.

 

ועוד עצה- אולי כן לתת לבנים (שניהם בנים?) זמן להשתולל כאחד הדברים האחרונים לפני סדר ההשכבה. כמה? אולי עשר דקות. נראה לי שיותר מדי עלול לעורר אותם יותר מדי. ככה הם קיבלו זמן להוציא מרץ, וגם זמן להפסיק עם זה

(כמובן, כדאי להסביר להם שהשתוללות המוקדמת באה במקום ההשתוללות המאוחרת כי חשוב לישון וכו').

 

והרבה סבלנות. אם אכן מדובר בשני בנים, הגיוני שהם אנרגטיים. אז ההשכבה שלהם, בפשטות, יותר קשה. עם זאת, זה אפשרי

 

בהצלחה רבה!

כמה טיפים שאני מנסה ליישם:

 

א. אמרה לי פעם מישהי שהיא בעיניי "כוהנת" של חינוך:

"אין חינוך בשלט רחוק"

לא לומר מהסלון לילדים במטבח, לדוגמא, לא לעמוד על הכיסא. אלא להיות שם איתם וליישם את הכלל.

 

ב. לחפש לכל דבר את התוצאה הטיבעית שלו. כלומר-אם ילד מנדנד על כיסא ואת לא מרשה (אפשר להסביר לו כמובן שאת ממש חוששת שהוא יפול), הוא יכול לאכול בעמידה. כמובן ליד השולחן (אצלינו יש ילד שמתנדנד על כיסא מעץ ואמרנו לא שהכיסא די רעוע ואנחנו לא רוצים שהוא יישבר ולכן הוא יושב על כיסא פלסטיק. הוא לא הפסיק להתנדנד, אבל לא זאת היתה המטרה) ואם הוא מתחיל לטייל באמצע האוכל - אז התוצאה הטבעית היא : "אתה כנראה לא רעב, ארוחת הערב נגמרה".

כל משפחה צריכה למצוא את התוצאה הטבעית שקיימת בסביבתה.

 

חשוב מאוד לא לעשות את זה כנקמה, אלא לתת לו תחושה שהוא רומז לך ע"י המעשים מה הצעד הבא שלך.

 

ג. לכל כלל צריך שיהיה מענה. לא לומר באויר-לא להוציא בדגים מהמגירה, אלא מי שעושה בלאגן-צריך לסדר ואפשר לקבל ארטיק/ממתק/מסטיק/לצאת החוצה רק אחרי שהמשחקים מסודרים.

 

ד. (וואי חפרתי...) להמעיט בכללים.

מה היה לפניכן? האם לפניכן הם פשוט הלכו לישון? 

כי אם כן, נראה שיש כבר טקס שינה והכל, והם פשוט למדו דרך למתוח את הגבול.

אז אני מצטרפת לכל מה שנאמר למעלה, ומוסיפה עוד משהו שאולי יכול לעבוד.

אולי כדאי להפריד זמני שינה, ולקטן יותר להגיד שרק ילד גדול שלא יורד מהמיטה יכול לישון במיטה של גדולים. אם הוא יורד הוא יצטרך לחזור למיטת תינוק. אם הוא יורד פעם אחת, להחזיר אותו ולהגיד לו שבפעם הבאה את תחזירי אותו למיטת תינוק. בפעם השנייה באמת להחזיר אותו למיטת תינוק. אם הוא בוכה, לתת לו לבכות שתי דקות, ואז לשאול אותו אם הוא עכשיו יכול להישאר במיטה. אם כן, להוציא אותו להזדמנות שנייה. 

בינתיים אולי כדאי שבן הארבע יקשיב לקלטת סיפור או משהו בסגנון כדי שהוא לא יפריע. 

ממה שאני זוכרת, בגיל שנתיים נרדמים נורא מהר אם הם ממש עייפים, אז אני מקווה שתוך עשר דקות רבע שעה תוכלי להתפנות לבן ארבע. 

אצלו אולי כדאי לעשות לו טבלה שבכל ערב שהוא מצליח לא לרדת מהמיטה (חוץ משירותים או משהו שכואב וכאלה) הוא מקבל מדבקה. ומצד שני להודיע לו שאם הוא יורד מהמיטה את מחזירה אותו חזרה בלי לתת לו שום יחס, בלי לדבר אתו, כלום. 

ברגע שמכניסים ילד לחדר שבו יש כבר ילד ישן, הוא נרדם הרבה יותר מהר. אין לי מושג למה...

לגבי המשחקים, אגב, כדי לא להיכנס למאבק כוחות מתיש (הם לא מרימים, את מגיעה כבר לשלב שאת חייבת לתת ארוחת ערב וכדו' והם עוד לא הרימו) אפשר להגיד שמשחק שלא מרימים אימא מרימה, אבל אז המשחק גם עולה לארון למעלה ויורד רק עוד יומיים. 

אצלי הבסיס למשמעת זה לשבת ולחשוב לפני מה אעשה במצבים נתונים, כי כשאני בתוך הסיטואציה אני עלולה כבר לא לחשוב אלא לפעול מהבטן, והבטן בדרך כלל טועה. 

להשכיב את הקטן קודם

מה שאמת על המיטת תינוק זה בדיוק מה שאני עושה איתו

כי זה התחיל מאז שהעברתי אותו למיטה של גדולים

וגם לקרןא את איך לדבר כךשהילדים יקשיבו..

אולי זו רק הרגשה שלך? אני בטוחה שאת אמא אוהבת ומעניקה ואכפתית והוא אוהב אותך מאוד,
אבל כנראה כי האבא לא נמצא איתו הרבה כשהוא מגיע אז הילד רוצה זמן איכות איתו, וזה טבעי שיהיה קשה לו כשהוא עוזב.
מה שאני מציעה זה להרפות, את גם בהריון וכנראה יותר רגישה.
אולי תעשי איתו דברים שיכולים לעניין וגרום לו הנאה, תראי לו שפע אהבה, נשיקות וחיבוקים, אני בטוחה שהוא יחזיר לך אהבה גם כן.
חיבוק והמון הצלחה!

עם הגדול שלי.
בדיוק אותה הסיטואציה!

את איתו רוב היום?

בהתחלה תירצתי לעצמי, שהוא איתי בד"כ
ורואה את אבא רק בזמן מסויים
אבל בסוף הפנמתי שהוא אכן מעדיף את אביו.

וזה בסדר, תני לי להרגיע אותך, הוא מאוד קטן
היום הגדול שלי בן 4
והוא קשור אליי ברמה אחרת!
(מצטערת להגיד, הרבה יותר מלבעלי)

אז לא לפסול ולהעלב ולהלחץ מזה...
זה עשוי להשתנות. רוב הפעמים.

בינתיים חיבוק.

חייבת לציין, שאין בזה שום דבר רע
זה דווקא מחמאה שיש לך בעל כזה ואבא נהדר.

אני מתכוונת לגבי הרגשתך,
שזה עשוי להשתנות והוא יקשר אלייך
בעוצמות גבוהות.

גם לי היה נדמה שהילדה פחות אוהבת אותי, כי הייתי איתה רוב היום, ואבא היה קצת יותר נדיר...

אבל ברגע שהייתי קרובה ללדת פתאום היא נקשרה אלי.. כנראה הרגישה שמשהו משתנה...

קרה גם לחברה שלי אותו דבר... ומתקופה קרובה ללידה של אח קטן פתאום הילד העדיף אותה...

לדעתי זה לא שהם אוהבים יותר את אבא, אלא שאמא היא ברורה מאליה, ויש להם ביטחון שהיא איתם, ברגע שהביטחון קצת מתערער (אח חדש לדוגמא..) הם מראים רצון לקשר עם אמא...

זהו מנסיוני..

פשוט ככה בדיוק היה לי עם הבן שלי, ומעניין, שדווקא אחרי הלידה (לא ממש מיד, זה לקח זמן וגם די השקעתי בזה, ועדיין משקיעה...) אבל אני ממש לא יכולה להגיד שמעדיף אותי פחות.
אולי נהיה בערך שווה? קשה להעריך כי זה מאוד משתנה...
עדיין לפעמים מעדיף את בעלי, וגם הרבה פעמים מתגעגע אליו ורוצה אותו, וגם יש להם קשר מיוחד וקרוב, אבל למדתי שזה המקום שלהם, ואני לא נכנסת לזה בכלל! זה חשוב להם!
יש להם את הזמנים כפי שציינת גם, בערב ובבוקר, ובשאר הזמן אני בד״כ איתו. והוא מאוד יודע את זה ומחכה לזה! והיום אני ממש מרגישה שכן מחובר אלי ואוהב אותי, וזה כיף
בהצלחה!!

כל כך לא נעים וגם פשוט לא פרקטי!!!

 

כל עוד זה עובר....

אבל בעלי הסביר לי ברוב סבלנותו פעם אחרי פעם עד שהפנמתי,

שהילד אוהב אותי מאוד, אני צריכה פשוט לפתוח יותר את  העיניים

וגם שאני צריכה לשמוח שהוא קשור ואוהב את אבא,

בכל מקרה שנינו ההורים שלו ;)

  

אבל תיזהרי לא לתת לבעלך תחושה כאילו הוא "לא בסדר"..

 

מעולה שהבן אוהב את אביו, מעולה שכך האבא מתייחס אליו - יש כאלה שמתלוננות שהאבא לא מספיק "בעניינים"..

 

את צריכה לדעת שאת ובעלך זה ביחד, לא להסתכל כעל "תחרות", אלא לשמוח שהבן מתייחס כך אל אביו, בעלך.

 

יחד עם זה - זה לא "על חשבונך". יש תקופות-אמא ויש תקופות-אבא, ויש יחס פנימי חזק אלייך, גם אם את לא רואה את זה ב"מדד הבכי" כשהאבא עוזב אותו לרגע.

 

אל "תמדדי", זה רק עושה הפוך. תני מצידך יחס לבבי וחם - שמן הסתם את עושה את זה - תחייכי על זעקותיו אל האבא, קחי הכל בחיוך, ותראי שכאשר את לא תגלי סימני לחץ, מבפנים, אלא מרגישה "שותפה" לאבא בכך שהבן מתייחס אליו ככה, היחס יתאזן גם כלפייך, ובגלוי, מצד היחוד שלך כאמא, מלבד מה שגם כעת זה נמצא בליבו, ללא ספק.

 

[ויש גם צד של הזדהות של בן עם אביו. זה דבר חיובי לכשלעצמו]