רק בשאלה היא להיכן ילכו הילדים שצימצמו למעון שלהם את התקנים?
אני מתמודדת עם דבר דומה לזה כאן בעיר בה אני גרה.
אף אחד לא רץ לפתוח מעון חדש בימקום...
מגיל 3 הם מחוייבים למצוא גן לכל ילד,
ואם אין מספיק גנים- לפתוח גנים חדשים.
אין כזה דבר להשאיר ילד בלי מסגרת.
במעונות זה באמת מורכב יותר...
אבל במקומות כמו פתח תיקווה - שם גרה גיסתי, מצד אחד מחייבים לרשום לגן של מערכת הציבור, ומצד שני- לא פותחים גנים אז אמהות נאלצות לרשום בכ"ז לגנים פרטיים.
במשרדי הממשלה יד אחת לא יודעת מה עושה היד השניה.
לעזור..
אם את מציגה את זה כאופציה אז את מאפשרת לו להגיד לא. א"א לבוא אליו בטענות...
אז או שתקבעי את זה כעובדה- כמו שכתבו לך כאן "עכשיו אתה עוזר לאמא"
וגם אפשר להציג את זה בתור "משימה" שווה, שמי שמצליח בה מקבל איזה משהו קטן.
(יש אמהות שלא אוהבות לצ'פר על עזרה ושותפות בבית. יכול להיות שהן צודקות.
אבל אצלי, חמוצית קטנה מחוללת פלאים. ובעזרת כמה שוקולד צ'יפס חביבים כל החדר של הבנות מסתדר, מתארגן ונשטף לכבוד שבת...פלא פלאים!!) 
למשל בא חמוד עכשיו אנחנו ביחד מסדרים את החדר. ולא אתה רוצה לעזור לי לסדר? זה שאלה פתוחה שאת גורמת לו לבלבול
קצת מתביישת להודות בזה שהילדים שלי לא שמים עלי
2 חמודים בני 4 ורבע ו2 וחצי שפשוט עושים מה שבא להם!
זה מתחיל בלהוציא לנו את הסדינים והשמיכות מהמיטות ולזרוק על הרצפה
ונגמר בלהוציא את המגירות של המשחקים ולזרוק את כל המשחקים על הרצפה
והקש הוא שהם כבר 3 שבועות יוצאים מהמיטה כל יום אחרי ההשכבה ובאים לקפוץ ולצעוק בסלון
ניסיתי בטובות, ניסיתי ברעות, כלום לא עוזר, זה נטו עניין של משמעת
מה עושים? עכשיו למשל הם עוד נמצאים פה לידי שיא העירניים כאילו הרגע קמו
(וזה לא שהם לא עייפים) ובעלי לא בבית
לפחות עכשיו אני כבר מצליחה לא להגיב מהבטן
רק לא בקבוק שוקו!!!!!!!!!!!!!!!
חבל על השיניים.
הייתי חייבת...
ובטח שלא שוקו
בערך ב9
באותו יום זה היה חריג כי במקרה הקטן ישן ביום
יצא לי לפגוש כמה וכמה אימהות שבגיל הצעיר בנו את שיטת המשמעת שלהן על עונשים גופניים בעת הצורך, ובגיל מבוגר יותר כשכבר ברור שזה לא שייך - נשארו חסרות אונים ואבודות מול הילד, בלי הכלי שהיה להן עד כה, ולכי נסי להתחיל לבנות משמעת נכונה בגיל 12...
עכשיו את בגיל הנכון, זה הגיל שאפשר למצוא בו את הדרך ללמד אותם לשמוע בקול אמא - ומה שתלמדי עכשיו בטוב ילך איתם כל השנים. לא כדאי לגלוש לפתרון הקל, מצטערים עליו אח"כ...
א. שתדעו שלאף הורה זה לא קל. כל הורה מתמודד עם ענינים כאלו ואחרים. וזה חלק טבעי והגיוני מהחינוך והגידול. לכל הורה יש נקודות חולשה אחרות, ונקודות שבירה אחרות ורמות סבלנות ויצירתיות אחרות. אבל מה שבטוח- כל הורההוא ההורה הכי טוב עבור הילדים שלו וזה אומר שהפתרון לכל מיני בעיות כאלה הוא אפשרי ונמצא בידינו לגמרי.
ב. לגבי ענייני משמעת באופן כללי- אני חושבת שיש כמה עקרונות שאם מיישמים אותם- החיים נהים הרבה יותר קלים. (ולא, זה לא אומר שאצלנו הכל תמיד זורם על מי מנוחות..)
1. עקביות. אם החלטת משהו- אז החלטת. ולא יעזור בית דין וגם לא יעזרו צרחות ויללות וכו' וכו'. החלטה זו החלטה. (ואפשר גם להגיד את זה: "גם אם תצרח עכשיו הרבה זה לא ישנה את ההחלטה שלי".)
2. לאור העקביות- לחשוב טוב לפני שאת מוציאה אמירה החלטית מהפה- האם את מסוגלת עכשיו לעמוד בה? האם האמירה שלך היא מספיק עקרונית בשבילך עכשיו כדי שתאזרי את כל כוחותייך כדי לעמוד בה, או שנכון לעכשיו זה משהו שאת יכולה לוותר עליו? אם זו החלטה עקרונית מבחינתך, ויש לך כוח- אז לכי על זה. גם אם יקח שעתיים עד שזה יקרה.
3. אם החלטת ואמרת- אז תשתדלי עד מאוד לא להיתפס לעצבים. כי כעס מבחינתך זה מראה על חוסר שליטה במצב. ואת הרי רוצה להיות בעלת השליטה במצב הנוכחי אחרת את מרגישה ש"מטפסים עלייך" ו"לא שמים עלייך". גם לילד - טוב להרגיש שמי שמנהל את הענינים זו אמא ולא הוא. (או אבא, כן?)
אם את תעמדי על שלך בנחת. "אמרתי X". ולא מאפשרת ויכוחים, דיונים, ערבובים, סיבובים ושאר דברים שילדים מומחים בהם. אם את עומדת על שלך בלי כעס - בסופו של דבר זה יקרה. כי החלטת שזה יקרה.
ויש מצב טוב שאם דבר כזה מתרחש בצהריים- אז במשך כל אחר הצהריים האווירה תהיה יותר רגועה. כי הצבת גבול ברור והם מבינים אותו.
גם יתכן מאוד שתחילת התהליך היא קשה. פתאום הילדים יצטרכו להתמודד עם אמא נחושה...אבל ככל שהם יבינו את הענין, ככה גם לך יהיה יותר קל, וההתמודדויות יהיו קצרות יותר ומלוות בפחות בלגן. כי אם ילד קולט את הגבול שאמא הציבה- הוא לא ינסה לעבור אותו בלי סוף. באיזשהוא שלב זה פשוט יהיה הגבול וזהו.
4. עיצה חכמה ששמעתי- אל תתחילי להכניס שינויים בכל החזיתות בו זמנית...אם תתחילי להציב גבול ו"להטיל משמעת" בכל התחומים- את תתעייפי והם יתעייפו. עדיף שתבחרי לך תחום אחד ותעבדי עליו. כשהוא יסתדר- תעברי לתחום הבא. נניח- תתחילי בענין המשחקים: ההחלטה אומרת: "מי שמפזר- אוסף". נקודה. גם הקטן. ואי אפשר לעבור לשום פעולה או משחק אחרים עד שכל המשחקים במקום. אפשר לעזור להם בכל מיני דרכים (אתה אוסף צהובים ואתה אוסף כחולים, אני סופרת עד 10 וכל הפזל בקופסה וכד'- לפי מה שמתאים לך). אפשר גם בהתחלה להבטיח צ'ופר קטן למי שאוסף יפה. אבל העיקר- לעמוד על שלך. שכל עוד המשחקים מפוזרים- לא עושים שום דבר אחר. ובנחת. "לא, לא מקבלים עכשיו שלוק כי המשחקים עוד מפוזרים. אני לא קוראת סיפור כי המשחקים מפוזרים" וכו' וכו'. גם אם זה יקח לך את כל אחה"צ זה שווה את זה.
לפעמים גם אפשר להטיל סנקציות עדינות...כל אמא ומה שמתאים לילדיה.
ג. שעת ההשכבה היא שעה קשה להרבה מאוד אמהות. אנחנו עייפות והם עייפים ושמחה וששון. אז כמה דברים: קודם כל- כמו שאמרו: שגרת השכבה קבועה וברורה, זה חשוב ומאוד עוזר.
ומעבר לזה- תפעילי את היצירתיות שלך ותחשבי מה אפשר לעשות...
האם יעזור שתתני להם זמן מוגדר להשתולל (עד שאבא בא, עד שאני מסיימת לשטוף כלים, וכד')?
האם יעזור שתשבי לידם ותשירי שיר עד שלפחות אחד ירדם?
האם יעזור שתשימי להם שירים או סיפור בטייפ שיוצב בחדר שלהם?
האם יעזור להשכיב בהפרש של חצי שעה- אם בעלך יכול להיות עם השני?
בעצם- לא רק להגיד "לא יוצאים מהמיטה" אלא גם לגרום להם להישאר במיטה..
אני רק יכולה לספר שאצלנו ב"ה כמעט ואין עניינים כאלה, אולי כי הן בנות ואולי כי אני יושבת איתן עד שהן נרדמות וזהו. וזה לוקח בערך 5-10 דקות, לא יותר...
בהצלחה!
עזרתם מאוד, חלק ניסינו וחלק ננסה..
אם יש עוד אשמח
יכול להיות שהם ישנים יותר מדי בצהריים? האם כשאת מתחילה את סדר הערב, הם גם מראים סימני עייפות (קצת לפחות)?
אצלנו בת השלוש ישנה במעון וזה ממש פוגע בשנת הלילה שלה. בד"כ היא מוכנה להירדם ב-22:00.
ועוד עצה- אולי כן לתת לבנים (שניהם בנים?) זמן להשתולל כאחד הדברים האחרונים לפני סדר ההשכבה. כמה? אולי עשר דקות. נראה לי שיותר מדי עלול לעורר אותם יותר מדי. ככה הם קיבלו זמן להוציא מרץ, וגם זמן להפסיק עם זה 
(כמובן, כדאי להסביר להם שהשתוללות המוקדמת באה במקום ההשתוללות המאוחרת כי חשוב לישון וכו').
והרבה סבלנות. אם אכן מדובר בשני בנים, הגיוני שהם אנרגטיים. אז ההשכבה שלהם, בפשטות, יותר קשה. עם זאת, זה אפשרי
בהצלחה רבה!
כמה טיפים שאני מנסה ליישם:
א. אמרה לי פעם מישהי שהיא בעיניי "כוהנת" של חינוך:
"אין חינוך בשלט רחוק"
לא לומר מהסלון לילדים במטבח, לדוגמא, לא לעמוד על הכיסא. אלא להיות שם איתם וליישם את הכלל.
ב. לחפש לכל דבר את התוצאה הטיבעית שלו. כלומר-אם ילד מנדנד על כיסא ואת לא מרשה (אפשר להסביר לו כמובן שאת ממש חוששת שהוא יפול), הוא יכול לאכול בעמידה. כמובן ליד השולחן (אצלינו יש ילד שמתנדנד על כיסא מעץ ואמרנו לא שהכיסא די רעוע ואנחנו לא רוצים שהוא יישבר ולכן הוא יושב על כיסא פלסטיק. הוא לא הפסיק להתנדנד, אבל לא זאת היתה המטרה) ואם הוא מתחיל לטייל באמצע האוכל - אז התוצאה הטבעית היא : "אתה כנראה לא רעב, ארוחת הערב נגמרה".
כל משפחה צריכה למצוא את התוצאה הטבעית שקיימת בסביבתה.
חשוב מאוד לא לעשות את זה כנקמה, אלא לתת לו תחושה שהוא רומז לך ע"י המעשים מה הצעד הבא שלך.
ג. לכל כלל צריך שיהיה מענה. לא לומר באויר-לא להוציא בדגים מהמגירה, אלא מי שעושה בלאגן-צריך לסדר ואפשר לקבל ארטיק/ממתק/מסטיק/לצאת החוצה רק אחרי שהמשחקים מסודרים.
ד. (וואי חפרתי...) להמעיט בכללים.
מה היה לפניכן? האם לפניכן הם פשוט הלכו לישון?
כי אם כן, נראה שיש כבר טקס שינה והכל, והם פשוט למדו דרך למתוח את הגבול.
אז אני מצטרפת לכל מה שנאמר למעלה, ומוסיפה עוד משהו שאולי יכול לעבוד.
אולי כדאי להפריד זמני שינה, ולקטן יותר להגיד שרק ילד גדול שלא יורד מהמיטה יכול לישון במיטה של גדולים. אם הוא יורד הוא יצטרך לחזור למיטת תינוק. אם הוא יורד פעם אחת, להחזיר אותו ולהגיד לו שבפעם הבאה את תחזירי אותו למיטת תינוק. בפעם השנייה באמת להחזיר אותו למיטת תינוק. אם הוא בוכה, לתת לו לבכות שתי דקות, ואז לשאול אותו אם הוא עכשיו יכול להישאר במיטה. אם כן, להוציא אותו להזדמנות שנייה.
בינתיים אולי כדאי שבן הארבע יקשיב לקלטת סיפור או משהו בסגנון כדי שהוא לא יפריע.
ממה שאני זוכרת, בגיל שנתיים נרדמים נורא מהר אם הם ממש עייפים, אז אני מקווה שתוך עשר דקות רבע שעה תוכלי להתפנות לבן ארבע.
אצלו אולי כדאי לעשות לו טבלה שבכל ערב שהוא מצליח לא לרדת מהמיטה (חוץ משירותים או משהו שכואב וכאלה) הוא מקבל מדבקה. ומצד שני להודיע לו שאם הוא יורד מהמיטה את מחזירה אותו חזרה בלי לתת לו שום יחס, בלי לדבר אתו, כלום.
ברגע שמכניסים ילד לחדר שבו יש כבר ילד ישן, הוא נרדם הרבה יותר מהר. אין לי מושג למה...
לגבי המשחקים, אגב, כדי לא להיכנס למאבק כוחות מתיש (הם לא מרימים, את מגיעה כבר לשלב שאת חייבת לתת ארוחת ערב וכדו' והם עוד לא הרימו) אפשר להגיד שמשחק שלא מרימים אימא מרימה, אבל אז המשחק גם עולה לארון למעלה ויורד רק עוד יומיים.
אצלי הבסיס למשמעת זה לשבת ולחשוב לפני מה אעשה במצבים נתונים, כי כשאני בתוך הסיטואציה אני עלולה כבר לא לחשוב אלא לפעול מהבטן, והבטן בדרך כלל טועה.
להשכיב את הקטן קודם
מה שאמת על המיטת תינוק זה בדיוק מה שאני עושה איתו
כי זה התחיל מאז שהעברתי אותו למיטה של גדולים
נראה שבן ה-14 חודשים לא כל כך.... אוהב אותי
חשבתי שזו תהיה רק תקופונות שהוא עובר אבל לא... זה לא נגמר!
הוא מעדיף את אבא שלו על פני כל הזמן. בוכה בכי קורע לב כשאבא שלו עוזב, מחפש אותו, רוצה אותו תמיד.
בהתחלה חשבתי שזה בגלל שנמאס לו ממני.
בעיקרון אני איתו בבית רוב הזמן. בבוקר אבא שלו מוציא אותו מהמיטה, נותן בקבוק ומשחק חצי שעה. בצהרים הוא גם שעתיים בבית ואז בערב.
אבל זה לא נראה לי זה.
חייבת לציין שבעלי יותר 'מפנק' ממני, נראה לי. יותר אוהב לתת ממתקים. כיוון שאני בהריון יותר קשה לי לשאת אותו בידיים וכדומה.
מה עושים?
כואב לי.
בעלי מצידו די נהנה מכל המצב עד שהסברתי לו שבאמת כואב לי שככה זה. הרגשה כל כך לא נעימה.
גם לי היה נדמה שהילדה פחות אוהבת אותי, כי הייתי איתה רוב היום, ואבא היה קצת יותר נדיר...
אבל ברגע שהייתי קרובה ללדת פתאום היא נקשרה אלי.. כנראה הרגישה שמשהו משתנה...
קרה גם לחברה שלי אותו דבר... ומתקופה קרובה ללידה של אח קטן פתאום הילד העדיף אותה...
לדעתי זה לא שהם אוהבים יותר את אבא, אלא שאמא היא ברורה מאליה, ויש להם ביטחון שהיא איתם, ברגע שהביטחון קצת מתערער (אח חדש לדוגמא..) הם מראים רצון לקשר עם אמא...
זהו מנסיוני..
אבל תיזהרי לא לתת לבעלך תחושה כאילו הוא "לא בסדר"..
מעולה שהבן אוהב את אביו, מעולה שכך האבא מתייחס אליו - יש כאלה שמתלוננות שהאבא לא מספיק "בעניינים"..
את צריכה לדעת שאת ובעלך זה ביחד, לא להסתכל כעל "תחרות", אלא לשמוח שהבן מתייחס כך אל אביו, בעלך.
יחד עם זה - זה לא "על חשבונך". יש תקופות-אמא ויש תקופות-אבא, ויש יחס פנימי חזק אלייך, גם אם את לא רואה את זה ב"מדד הבכי" כשהאבא עוזב אותו לרגע.
אל "תמדדי", זה רק עושה הפוך. תני מצידך יחס לבבי וחם - שמן הסתם את עושה את זה - תחייכי על זעקותיו אל האבא, קחי הכל בחיוך, ותראי שכאשר את לא תגלי סימני לחץ, מבפנים, אלא מרגישה "שותפה" לאבא בכך שהבן מתייחס אליו ככה, היחס יתאזן גם כלפייך, ובגלוי, מצד היחוד שלך כאמא, מלבד מה שגם כעת זה נמצא בליבו, ללא ספק.
[ויש גם צד של הזדהות של בן עם אביו. זה דבר חיובי לכשלעצמו]
בקבוק שמכיל תמ"ל צריך לעקר אחרי כל האכלה.
בקבוק שמכיל חלב שאוב אפשר להסתפק במדי פעם.
עיקור = במים רותחים על האש לשתי דקות, או בעזרת טבליות חיטוי.
באמת אין טהרטף בבתי מרקחת? מפתיע.
גיגלתי, ועלה לי אתר שאפשר לקנות דרכו:
http://www.babysrus.co.il/deals/%D7%98%D7%94%D7%A8-%D7%98%D7%A3
אני כמובן לא יודעת כלום על המוצר הזה ספציפית, זה פשוט מה שעלה ראשון. את יכולה לחפש אם יש עוד אתרים שמוכרים, ולהשוות מחירים.
עוד אפשרות שלא הזכרתי בהודעה הקודמת - מכשיר סטריליזטור.
יקרה תנסי להסביר את עצמך ואת הצורך שלך בתמיכה בצורת בקשה ולא בתור דרישה או תלונה לגברים יש נטייה להאשים את עצמם כשלאישה שלהם לא טוב ואז הם ננעלים ולא מסוגלים לתמוך ולעזור תנסי מתוך חום ואהבה ובבקשה.
ותנסי לבדוק את עצמך האם את כן תומכת בו במה שהוא אומר/עושה וגם אם כן תעשי השתדלות נוספת ותתייחסי יותר זה עובד כמים הפנים לפנים....לפעמים מה שאנחנו נותנים זה מה שאנו מקבלים 
.
בהצלחה לך
1. סליחה על הבורות אבל עם מה מתעסקת מרפאה בעיסוק?
אני רושמת פה מספר בעיות שאני רואה אצל ילדיי ולא יודעת אם הן קשורות אליה או לאיש מקצוע אחר.
- אכילת כיפות / נשיכת בגדים, שמיכות (בן 6)
-ריור מהפה (גיל 4)
- הכנסת חפצים קטנים מידי פעם לפה (גיל 4)
-צווארון חולצה שמפריע (העדפה לחולצת טי שרט)
אני מזהה בלי להבין יותר מידי איזושהיא בעיה של תחושתיות. האם זה קשור למרפאה בעיסוק? אם לא אז למי?
2. ניסיתי דרך קופת החולים להגיע למרפאה בעיסוק והבנתי שזו פרוצדורה שלמה. צריך להביא הפניה, שאלונים שמילאו ההורים והגננת וכו'. כך מקובל? או שעדיף לפנות באופן פרטי ולחסוך את הבלאגן?
תודה
לפי מה שאני יודעת זה אמור לעזור.
אם יש לך משהיא שאת מכירה תתיעצי איתה או עם הרופא ילדים.
ובפרטי יש החזרים מהקופת חולים
אבל אני לא הולכת ממש לשמח אותך.
הבעיה היא בתחום הוויסות החושי, ולא כל מרפאה בעיסוק מומחית בתחום הזה!
עוד דבר: בקופ"ח, אכן יש פרוצדורות מאודדדדד ארוכות לקבלת טיפולים פרא רפואיים, בפרטי גם יש שאלונים ואבחון, אבל בסופו של דבר בד"כ, זמן ההמתנה קצר יותר.
אני שמעתי שקופות החולים לא ממנות ריפוי בעיסוק בשביל טיפול בוויסות החושי. המימון הוא רק לבעיות מוטוריות ולבעיות קשות כמו אוטיזם או ת. דאון. (אני אל בטוחה שכך זה בכל הקופות)
יתכן שבאמת כדאי לך ללכת לפרטי.
בכל מקרה, תתני כבר עכשיו את השאלון לגננת. יש גננות שזה לוקח להן הרבה זמן, ועכשיו כבר מתכוננים למסיבות, אז אל תחכי!
דרך אגב, השאלון נותן לך חלון אל מצב הילד בתוך הגן בכל התחומים! זה כשלעצמו רווח...
מבחינת ההמתנה לתור אני יודעת בוודאות שיש מקומות שבהם ההמתנה היא יותר מחצי שנה! (אחרי מילוי השאלונים והאיבחון!)
בקשר להפניה של הרופא אני אשאל אותך: את יודעת על מקרים שבהם ילדים קיבלו ריפוי בעיסוק רק בגלל בעיות בוויסות החושי, ללא שום בעיה נוספת? אם כן, באיזו קופה?
אשמח לדעת!
מוזמנת לעוד שאלות..בפיזיותרפיה לתינוקות, אין תורות ארוכים כמו אצל המרפאות בעיסוק והקלינאיות תקשורת.
בד בבד לבדוק בקופה האם יש אפשרות לקבל ריפוי בעיסוק בשביל ויסות חושי, וכן כמה זמן לוקחת ההמתנה לטיפול לאחר האבחון.
אם את רואה שהעניין עלול להיסחב עד שנה הבאה, כדאי ללכת לפרטי. יתכן שבפרטי תוכלי לקבל החזר חלקי באמצעות השב"ן.
הכוונה לביטוח המשלים של קופת החולים.
פשוט לומר דברים חיוביים ,כמו "אתה האור שלי", אמא אוהבת אותך. יש המון דרכים יצירתיות להביע אהבה ,וזה החמצן שילדים פורחים בו.
תשבי עם עצמך ותחשבי מה עוצר אותך, כשאת באה לתת חיבוק את נעצרת, למה? ממה זה נגרם?
באיזה בית את גדלת? את בתור ילדה קיבלת מגע אוהב?
ואולי ככה תגיעי לשורש של העניין ותדעי לעבוד על זה.
אני חושבת שמגע מאד חשוב לילד! ובכל גיל!
כמה שמילים מביעות אהבה זה לא אותו דבר..החיבוק, הליטוף, הנשיקה משלימים את המילים.
זה כמו שאת בטח לא יכולה לחשוב כל זהמן לחיות עם אדם שלא מביע אהבה פשוטה מעבר למילים.. (בלי קשר למשיכה)
ככה גם אצלםף זה ממש חשוב להביע לילד אהבה! קשה? מוצאים את שורש הבעיה ועובדים על זה, גם אם זה דורש עזרה של גורם חיצוני, זה ממש חשוב!
בהצלחה!
מזדהה עם רחוקה מאוד, יש משהו בקטנים (הקטן התורן... גם בגיל 3 ומעלה) שדורש חיבוקים נשיקות והסנפות אינסטנקטיבית, בלי לחשוב על זה בכלל, שהולך ומתאדה ככל שהם גדלים...
מסכימה לגמרי עם חשיבות המגע הפיזי, ועם ההשוואה לבן זוג. אני לא מחבבת מגע פיזי, אך בקשר הזוגי זה החמצן שאני לא יכולה להתקיים בלעדיו, ולכן עם הילדים הגדולים יותר זה צריך לבוא מתוך מודעות, והלוואי ויתפתח להרגל אוטומטי...
אז נשמע שאת רוצה שזה יתפתח להרגל אוטומטי, שאת מאמינה בזה שזה מה שנכון שיהיה, ולא קל לך, זה לא טבעי לך..
כתבת שאת "לא מחבבת מגע" ומצד שני כתבת שזה "החמצן שאני לא יכולה להתקיים בלעדיו"
|(אני חושבת שזה חמצן של כל אדם)
לדעתי שווה לחשוב מדוע מול הילדים את לא מחבבת ואם את באמת רוצה לחיות את המגע הטבעי הפשוט האוהב אז זה כן דורש להגיע למקום יותר עמוק של השורש ולהבין מה זה עושה לך ואיפה זה פוגש אותך כשקשה לך לאהוב במגע.
והאמת גוף שלך שייך רק לך ואת לא חייבת לחבק מישהו אם את לא רוצה גם אם הוא ילד שלך
בארץ לדעתי זה מאוד מאוד מוגזם הכמות הזאת של חיבוקים
יש לי חברה שאני לא נעים לפגוש אותה כי היא תחבק אותי, ויש הרבה שלא אוהבים את זה
אבל מה שבטוח זה שאף ילד לא אובחן כסובל מיותר מדי חיבוקים, ולצערנו יש ילדים שמשוועים לחיבוקים...
חיבוק לא יכול להזיק, זה בטוח.חיבוק יוצר קשר לא מילולי, מרגיע, מנחם, נותן תחושת אמפתיה ועוד הרבה דברים..
לדוגמה- קבעי לעצמך שכל בוקר כשהם יוצאים לגן/בי"ס כל ילד מקבל חיבוק ונשיקה וכן לפני השינה.
לילדים זה יתרום המון ואולי עם הזמן זה יבוא לך יותר בקלות!
בס"ד
ממש מסכימה עם הנאמר, גם לי לא בא בטבעיות המגע עם הגדולים,
אבל אני כן עושה בגלל תזכורות עצמיות, הקטן ממש דורש נשיקות חיבוקים וכ',
ואני משתמשת בזה כתזכורת גם לגדולים...
וזה מדהים כמה שזה משפיע עליהם, ונותן שמחה בטחון מצב רוח...
בהחלט שווה את המלאכותיות!
בהצלחה
והצרכים שלהם בקשר אתך משתנים,
כשהם קטנים יש להם הרבה יותר צורך במגע אינסופי ממך,
ולאט לאט מתרחקים מחבל הטבור... וצריכים יותר הקשבה ודיבורים והכלה, וכמובן המון אהבה,
וגם מגע!
אבל זה מאד נורמלי שהמינון יורד.
היי , מחפשת המלצות למשפחתון טוב בשכונת הדר גנים שבפתח תקווה .
תודה רבה מראש.
כבן 3,
וגם עם ילד כבן שנה.
אנחנו כן הצלחנו לשים לב ממה התחיל להם הפחד, אבל נראה לי שלעצם הפתרון זה לא חייב להיות משנה.
מה שעשיתי -
לקחתי זמן שבעלי היה בבית ויכל לשמור על שאר הילדים, ונכנסתי עם הילד הזה לבד לאמבטיה.
הרגעתי אותו אלף פעמים שאני לא מכניסה אותו אם הוא לא רוצה, (וזה היה אמיתי לגמרי... לא היה לי שווה הפחד שלו, והעדפתי שיישן מלוכלך...)
רק אמרתי לו שאני רוצה שיראה משהו.
ישבתי ליד האמבטיה, פתחתי את הברז על זרזיף דקיק ממש, והראתי לו איך אני שמה את האצבע מתחת, ואיך זה משפריץ קצת. איך אני ממלאת בכלי ומעבירה לכלי אחר... איך תוך כדי שפיכה לכלי שלמטה אני מעלה את הכלי שלמעלה ונהיה זרם ארוך ודקיק...
הראתי לו איך זה גם משפריץ עלי טיפה...
בנחת... מלא זמן...
לאט לאט הוא רצה גם לשים את האצבעות. אח"כ לשטוף את כל היד, לאט לאט התקדמנו...
הצעתי לו לעמוד על השרפרף שיהיה לו נח יותר,
אח"כ הצעתי לו לשים את השרפרף בתוך האמבטיה ולעמוד עליו...
מתישהו הורדתי לו את הבגדים שלב שלב לאט, לא בשביל לקלח אותו ח"ו, אלא רק כדי שלא ירטבו לך. ותכלס - לא היתה לי בעיה שכן ירטבו...
בסוף הוא היא מקולח!!
(וגם אני... אבל הכנתי את עצמי מראש לזה.)
במקלחת הבאה שוב היה סיפור כזה, אבל מקוצר הרבה יותר, וזהו!! מאז זה זורם חלק.
אותו דבר היה עם הילד השני, בגיל קצת יותר משנה, אצלו לקח אולי 3 פעמים, ועכשיו הוא בוכה כשהוא רואה שאחים שלו נכנסים והוא עדיין לא.
רק סבלנות ולזרום איתו בקצב שלו...
בהצלחה!
לי היה סיפור דומה ולבסוף התברר שאחת הביביסיטר שלה עם עודף אנרגיה ובטחון עצמי ,קילחה אותה במסגרת קייטנת קיץ וכנראה שהיא קילחה לא בצורה הרגילה ונכנס לה מים לעיניים או שהיא החליקה...
לקח לנו כחודשיים פלוס להחזיר אותה למסלול הכיפי של מקלחת ומים.
בכל מקרה עכשיו היא שוב נהנית במים כבתחילה
לא להיבהל ולא ללכת רחוק.
את תראי שזה פשוט יעבור
עוד איזה זמן
בעזרתה׳
אם יש לך כח להיות יצירתית
אז תשתמשי בכוחות היצירתיות שלך
ואם לא אז פשוט תקלחי
או שתקבעי כלל יום כן יום לא או משהו
והיא תדע מראש. אפשר להזכיר לה בבוקר שהיום זה יום של מקלחת.
רק לא לדאוג
מכירה אתזה מכמה ילדים
לא רק שלי .
בהצלחה
לעיתים ילדים קטנים וזה נשמע מצחיק חוששים לרדת עם המים לתוך חור האמבטיה עברתי את זה עם כל ילדי מה שעושים לוקחים חפצים קטנים ששיכים לילד שמים במקום הפקק ומראים ליליד שלא קורה כלום !!! בדוק ב100% שזה פותר מידי את הענין
תודה לכולם על העצות.החכמתי!הריון שני=)קניתי את האותיות ג'לי האלו שאפשר להדביק על קירות האמבטיה וכל יום הוא היה מדביק ומשחק עם זה באמבטיה.
זה דיי שימח אותו והסיח את דעתו.
בהצלחה!
ההורים? הילדים בעצמם? חצי חצי? אשמח אם תשתפו איך זה אצלכם....
למשל:
מצב כלכלי של ההורים,
מצב כלכלי של הילד,
הסתכלות של ההורים על מימון לילדים,
היחסים בין ההורים לילדים,
דברים אחרים שההורים מממנים/נותנים/נתנו לילד,
גיל הילד,
סיבה להוצאת רשיון, (אולי הכרחי במקום המגורים/איפה שעובדים וכו)
מה הילד עושה כרגע
ועוד ועוד, זה רק מה שעלה לי ברגע.
ההורים שלי ממנו.
אצל בעלי כל אחד מהילדים
היתה עזרה של שיעור פה ושם אבל לא מעבר.
אישית חושבת שחינוכית זה הכי נכון
ההורים שלי מימנו,
אם הילד צריך ללמן זה יבוא על חשבון משהו מכיוון שלממן רשיון זה עשרות אלפי ושקלים, ומשכורת של חודש חודשים לא תספיק לכך!
אם יש להורים אפשרות ללממן בהחלט לעשות זאת.
אם לא אז לתת לילד לעבוד בחופש הגדול בלבד, ולאחר מכן לעזור לו בחצי חצי.
ושאין אפשרות כלל, אז לתת לילד לממן. אין מה לעשות, אי אפשר להשים את זה בסדר העדיפויות שצריך להאכיל נפשות ולסגור את החודש.
אם זה אלפי שקלים-
מי אמור להוציא אותם?
מי שמשלם גם דיור, חשמל, מים, תקשורת, חינוך,ועוד מיליון הוצאות אחרות??
או מי שמשתכר אפילו קצת וזו ההוצאה היחידה שלו???
השאלה הזו תלויה בהרבה גורמים אין חד משמעי לכאן או לכאן.
אין אף "חובה" לממן לילד רשיון.
אם ההורים יכולים כלכלית, אז תלוי באופי הילד. יש כאלה שזה טוב עבורם, ויש כאלה שטוב שמרוויחים בעצמם. ויש המשתדלים וההורים מסייעים.
לדעתי התפקיד של ההורים הוא לתת כלים לילד לעמוד בכוחות עצמו.
לכן אני רואה חשיבות עליונה לממן לילד לימודים לתואר ככל שאפשר. (אנחנו אישית כבר התחלנו לחסוך לזה והם עדיין במעון)
בניגוד לטיולים, חתונה ברמה וכו' שזו הוצאה שגם אם הילד יוותר עליה היא לא תמנע ממנו יכולת עצמאות כלכלית (ובכלל) בעתיד.
רישיון נהיגה לדעתי נכנס לקטגוריה הראשונה. אם לא מוצאים רישיון בגיל צעיר וזה נגרר זה כבר הרבה יותר קשה גם כלכלית (צריך לממן גם בייביסיטר במקביל) גם מבחינת זמן פנוי. מוטיבציה לסיים מהר ועוד.
גם אם בפועל זוג צעיר לא יקנה רכב עצם זה שיש את האפשרות במקרה הצורך לשכור רכב מקלה מאוד מאוד.
אם יש אפשרות שהילד יממן בעצמו בגיל תיכון- סבבה.
אם יש אפשרות להורים לתת את זה כמתנה לחיים- אני רואה בזה ערך חיובי.
השאלה היא במקרה לשני הצדדים קשה... אז לדעתי ההורים צריכים להתאמץ. (כי גיל תיכון עדיין יש תלות כלכלית)
לא הייתי נוסעת במקומך
עשרים דקות בלי אמא - זה ממש יכאב לתינוקת קטנטנה שכזאת, גם אם היא לא תדע להביע זאת כמו שגדולים יותר יכולים
ואכן יכולה להיות השפעה על היניקה שלה בהמשך, אי אפשר לחזות את זה מראש
וממש לא הייתי מצליחה ליהנות בחתונה כשאני צריכה גם לשאוב ולדאוג לחלב השאוב לתנאים נאותים ולנקות את המשאבה כמו שצריך - זה תיק! וממילא הלב יהיה בבית, וכל הזמן תחשבי רק על הקטנה שלך ותתגעגעי אליה ותדאגי לה איך היא מרגישה
שלום.
כתבתי גם בהיריון ולידה, אבל אשמח גם לעצתכם.
הבן שלי, בן חצי שנה, נמצא איתנו בבית.
לאיזה סדר יום כדאי להרגיל אותו?
איזה דברים חשוב לעשות איתו בשביל התפתחות תקינה? יש משחקים שמתאימים לגיל הזה? שירים?
תודה רבה.
בכל מקרה,
יש המון מדריכים ומאמרים ברחבי גוגל
תהני!
והם בדיוק מה שנדרש להתפתחות תקינה.
לראות אותך מכניסה כביסה למכונה ומסבירה - הנה חולצה של אבא, גדולה גדולה, וזה הכובע שלך - זוכר שחבשת אותו אתמול כשטיילנו? אחר כך לצפות ביחד איך הבגדים מתערבלים במכונה.
להרגיש את הרוח על הפנים כשאת תולה כביסה בחוץ, ובו בזמן לראות את הבגדים מתנפנפים ברוח - חומר למחשבה לשעה לפחות בשבילו
לראות אותך מסדרת קניות ומסבירה כנ"ל.
לרבוץ על הבטן שלך כשאת תופסת כמה דקות על הספה ומלטפת אותו (כן, מה לעשות, גם למשוך לך קצת באף ובאוזניים... עד שנמאס לך ואת מזיזה אותו)
וכו' וכו'.
עוד מעט הוא ילמד לזחול, ויצא למסע תגליות מלהיב. אין לך מושג כמה שהבית שלך מעניין!
ואת יכולה לפי החשק להוסיף עוד דברים - מה שיעשה לך טוב, הוא ירוויח.
את זקוקה לכמה דקות אוויר - צאי איתו לסיבוב במנשא או בעגלה.
את צריכה קצת חברה - תזמיני את השכנה שבדיוק בשמירת הריון לשבת אצלך קצת. הם לומדים המון ממעקב אחרי שיחות של גדולים!
השירים שטובים בשבילו - אלה שאת הכי אוהבת לשיר, אלה שיכניסו אותך למצב רוח טוב.
העיקרון פשוט: כמה שיותר טוב לאמא עם הילד, יותר טוב לילד עם אמא.
(יותר טוב מכל הבחינות - תומך בהתפתחות רגשית, קוגניטיבית, חברתית, מילולית, מוטורית וכו' וכו')
אז לפי העיקרון הזה - לחפש איך לבלות איתו בצורה שהכי נעימה לך.
בענייני סדר יום אני לא ממש אוכל לעזור, אני לא כל כך בעניין - אבל בטח תקבלי פה המלצות טובות.
לתת לו לשחק במה שאת עושה. למשל: מקפלת כביסה - תשימי ביד לו חולצה אחת, ממיינת ניירות - תני לו להתעלל בחתיכת נייר, עובדת במטבח - אם את בעלת לב חזק תני לו למשל לחקור חתיכת בננה, אם הניקיון שזה ידרוש הוא למעלה מכוחותייך אז אפשר להסתפק בלתת לו טעימה קטנה על קצה הלשון.
ככה הוא מקבל את המשחק, את החקירה של המרקם והמשקל והגמישות וכו' - בתוך הקשר אמיתי, של החיים. כשהוא רואה שגם את מתעסקת עם אותם דברים, ויוצא מזה משהו מעניין. יש לזה משמעות עבורו יותר מלצעצוע שהוא מקבל במנותק מהחיים של מי שסביבו.
לדעתי לא צריך להרגיל אותו לסדר יום, אלא להתרגל לסדר שלו.
בגיל הזה בדר"כ את יכולה לצפות מתי הוא ירדם וכמה זמן הוא יישן, מתי יהיה רעב ומתי נינוח ורגוע.
זהו.
לא נראה לי שצריך לדאוג יותר מדי להתפתחות תקינה. ה' ברא אותם בצורה כזו שהם מתפתחים יפה מעצמם.
תעשי מה שאת רוצה איתו- לשיר זה תמיד טוב, לדבר, להחזיק, במנשא, להניח גם על הבטן זה חשוב, לתת לו כמה משחקים שונים במשך היום, לאו דווקא משחקים שעולים הון אלא כם כלי מטבח, וסתם דברים שיש בבית.
בנחת ולפי מה שאת מרגישה.
או לאכול אותם כמו שהם
או לבשל ולתת לה לשתות את המים
או לבשל בלי הגלעינים ולמעוך למחית ולתת לה לאכול כמה כפיות מדי פעם.
גם תמר או שניים כל יום יכולים לעזור.
בת כמה היא?
זה בריא באופן כללי..
מה שיכול לעזור זה לתת לה לקרוא סיפור בשירותים ואז זה מסיח את דעתה והכל יוצא ומשתחרר..
לדעתי לתת נר גליצרין.אחרי שתשחרר את העצירות, אפשר לחשוב על דרכים טבעיות למנוע את העצירות הבאה.
