פורום הורות (עמוד 224)

שתיה, עוגיות, עוגות, פשטידות, בורקסים, סלטים, קוגל, קרקרים,  אצלינו מקובל גם ממתקים לילדים..
העלות תלויה באיכות...
תחשבו גם חד"פ, מפות וכו'...

א. ממליצה לכם לחבור לעוד מישהו מהקהילה, שנולדה לו בת כדי לחסוף עלויות

ב. תלוי בסגנון שלכם

זה יכול להיות דג, פשטידות, עוגות, ירקות ולחמים, שתיה חמה וקרה

או קרקרים, עוגיות, שתיה קרה וממרחים

מזכיר לי איזה קידוש שעשינו והיה שם כל טוב

בורקסים, מאפים מתוקים, עוגיות עוגות, ירקות חתוכים, חמוצים, שתיה הכל מכל כל.

ואז בא אחד המתפללים לאמא שלי- ושואל אותה: "סליחה, יש קוגל?"

ולא. לא היה.

זה חוק מרפי , עכשיו אם הם יביאו קוגל ,יבוא מישהו וישאל , סליחה יש עוגת גזר ?

בפעם השלישית ואף פעם זה לא עשה לי את זה

אולי תשאלי אחות/רופא אם זה יכול להיות בגלל זה

כשהוא אומר "חבר/ה שלי", זה לא מה שחשבת. הוא מתכווין שאתם "בעדו", "איתו", אוהבים אותו.  ולכן חבל להגיד "אני לא".. כי הרי זה בדיוק מה שהוא רוצה לדעת, אם אמא חברה שלו, כלומר: בצד שלו, נאמנות מוחלטת. שהרי בגן אומרים: אני חבר שלך, אני לא חבר שלך.. ("ברוגז"..).

אז כדאי לדעתי לענות: בטח שכן. אבא ואמא תמיד חברים שלך. יותר מחברים שלך, הם אבא ואמא שלך. הכי אוהבים אותך.

השאלות חזרות כנראה כדי לוודא שאתם תמיד איתו. בצד שלו....  כמובן שכן.

ילד (גדול יותר) שאומר בכעס אחרי ש"עיצבנתי" אותו: "אמא, אני לא חבר שלך"?

אתה לא צריך להיות חבר שלי, אתה הבן שלי, ולכן אני אוהב אותך תמיד.

צריך לשמוע את ה"שפה" - אחרת מפרשים מילים לא נכון.

מה הוא מתכווין שהוא לא חבר אלא בן או משהו כזה?..

בוודאי שלא. הוא אומר, אמא - אני כעת "ברוגז" איתך. תירגום חופשי.

על זה אומרים מה שחושבים לומר במקרה כזה.

אפשר כמו שכתבה מישהי - נכון, אתה בן שלי, ואני אוהבת אותך בכל זאת (כלומר: בכוונה "לא הבננו" את כוונתו, וניצלנו את כפל הלשון כדי להעביר מה שרצינו..);

אפשר פשוט לשאול: למה, מה הרגיז אותך?.. או, "הרגיש אותך ש.." ולנסות לדבר..

וכד'

אמא זה אמא..!

ולחילופין כשהיא כועסת עלי היא אומרת "את לא חברה שלי!" , ואני -"נכון , אני לא חברה שלך , אני אמא שלך". אז נדמה לי שאפשר לשחרר ולהגיד . אני כן , ואפילו יותר - אני אמא . 

כבר הרבה זמן היא לא שאלה את זה . הפנימה שאני אמא , שזה משהו שהוא גם מלחיץ , כשאתה בן ארבע (לפחות אצלנו , זה ככה)

יהיה לה סדר יום קבוע והיא תדע עם הזמן מתי הולכים לחברים. זה אפילו לא חייב להיות כל יום.

וגם אם הבת שלך צורחת שאת לא מסכימה, זה לא סוף העולם. עוד יהיו לכן הרבה אי הסכמות בחיים...

ולבקש ממנה שלא תציע את זה ליד הילדה (אפשר לא לומר שאת לא רוצה בכלל שהיא תלך אלא

רק שלא תשמע שהיא מציעה כי אז היא מתאכזבת) 

לפעמים צריך לדבר ברור, אולי היא לא מספיק הבינה את זה, ברמה כזאת

שתגרום לה לחשוב לבד על זה שכדאי לא להציע

הרי בעצמך אמרת שאת מקווה שהיא רואה- כלומר את לא בטוחה בזה

לענ"ד לומר דבר כזה בעדינות לא אמור לפגוע או משהו כזה

אומרים שלא כדאי לתת לתינוק לישון בעגלה יותר מדי, כי זה מסוכן לנשימה.

זה לדעתי גם קטן ופחות נוח

ולגבי נוחות - נשמע שזה דווקא יותר נוח לה,  לא?

מיותר, ומן הסתם יעבור.

וגם אם לך נראה שזה קטן ולא נוח, כנראה שלה זה נוח....

לא יודעת מה קוורה בלילה עם ההורים שלה ,אבל לקח לי זמן להרגיל אותה לישון במיטה שלה. היא היתה נרדמת ומתעוררת. לאט לאט. אם היא ישנה טוב אז למה לא?

אולי שתירדם בעגלה ולהעביר יותר מאוחר למיטה...

וטוב לו המקום הקטן.

לדעתי תניחי לה לישון בעגלה. זה יעבור לה עם הזמן.

אין מצב להעביר אותה למיטה, היא מתעוררת אם רק מתקרבים אליה. והיא כבר מכירה את המיטה, ויודעת שיכולה להעמד בה, כך שלא משנה כמה נכרבל אותה...

כנראה שהאופציה הכי טובה באמת לתת לה לישון בעגלה. לפחות לבינתיים

תודה רבה!

אז רק "לנחם" טיפה... אני לא קוראת אמנם אלא קורא. אבל לא שמעתי מעולם את שמך, לא שמעתי שזיהו אותך עם איזה ניק, לא יודע מה הניק כתבה על עצמה - ומאמין לגמרי למה שכתבת כעת (ולא עולה על דעתי לשניה לנסות לברר מתוך "סקרנות" על מה מדובר..).

בוודאי יש עוד הרבה כמוני, הרבה למעלה ממי שאולי שמעה את הוצאת השם-רע על ידי מי שאת טוענת שהוציאה.

ומן הסתם כל מי שקורא/ת כאן כעת, ושמע שמועה מוזרה כזו - מבין/ה שזה לא קשור אלייך.

אז אולי טוב שכתבת. לא נעים, אבל יכול לסייע.

תצליחו. ותצאו בכך ידי חובת "יסורים ממרקים" בדיעבד (לכתחילה לא מזמינים דבר כזה כמובן..)

אני מציעה לך, בשבילך, לחמול ולמחול לאותה אחת שאת טוענת שכתבה לך. רק ככה תשתחררי מהכעס שבך.. בהצלחה מתוקה!

זה נשמע ממש ממש לא נעים!

האם את בטוחה שזו מישהי מהפורום?איך??

משחק קופסא. קלפים

טרמפולינה גדולה לחצר

בריכה גדולה

ובעיניי לחוויות יש ערך מאוד גבוה.

היינו בפסח בצפון בנגרייה של סבא יוסי בעין גב,

ראינו המלצה על זה באתר מאמא גורו (אפשר להסתכל שם ולקבל עוד רעיונות).

היה ממש נחמד וחוויתי.

איזה כיף לך שיש ל כזה ילד טוב, ואיזה כיף לו שיש לו כזו אמא טובה

שתרוו  רב נחת יהודית!

שלא תעני תמיד את התשובה.

כשהוא שואל למה את יכולה לענות:

מה אתה חושב? 

למה לדעתך כך וכך?

בוא נראה אם אתה מצליח לחשוב על תשובה נכונה.

תתפלאי לשמוע שהוא יצליח למצוא תשובות מוצלחות ויחסוך ממך...

כאשר לי נמאס לענות, אני עונה לו בשיר עם חיוך: ''למה ולמה רבות עוד שאל, זה אודי חמודי הוא בן אביטל''...

כשיש לך כוח, כדאי לנסות לענות באריכות, לספר, להרחיב מעבר למה שהוא שאל. את תבחרי לאן להרחיב, לפי מה שכיף לך לפטפט עליו. לספר על התהליך שעוברת הקצפת בהקצפה, או על סיפור מצחיק שקרה לך פעם עם קצפת של עוגה, או לאיזו יום הולדת מתוכננת העוגה הזאת ומה עוד מתוכנן באותו יום הולדת - העיקר שיהיה משהו שתיהני לדבר עליו. ואז לבדוק - אם זה מספק אותו, אם זה מוציא אותו מהשבלול של השאלות. יש ילדים כאלה וילדים כאלה.

בכל מקרה, בין אם את ממשיכה לענות לו בפינג-פונג ובין אם את מרחיבה, כשלא מתאים לך יותר - פשוט עצרי. "זהו חמוד, התעייפתי משאלות". הוא חוזר ומקשה - את חוזרת על המנטרה. בלי האשמה, בלי כעס - פשוט התעייפת, ואת שומרת על זכות השתיקה. גם לאמא מותר

כמעט כל ילד עובר את "גיל השאלות", וגיל שלוש זה ממש קלאסי.

יש להורים כל מיני דרכים להתמודד עם השלב הזה, וכך או כך - בסופו של דבר עוברים אותו.

כדאי למצוא דרך התמודדות טובה ככל האפשר, ששני הצדדים ירגישו איתה בנוח - אבל זה בגלל ההווה. מה שאנחנו חיים עם הילדים זה תמיד ההווה, ותמיד כדאי לדאוג שההווה הזה יהיה זמן טוב, חיובי, חינוכי... לא כדאי לחיות בחרדה מהעתיד.

מה יותר גדול מליון או מליארד

מה יותר גדול פיל או פעלה

מי יותר צדיק משה רבנו או אברהם אבינו

.

.

.

.

את לא מבינה מה אני עובר ביום יום

לענות בנחת ורצינות..

זה ממש יופי...

הוא גם מתענין - וכנראה גם מוצא בזה צורה של "שיח" עם אמא.

אז כדאי לענות, וכדי להימנע מ"אריכות" יתרה - כשזה אכן מוגזם (לא תמיד) - אפשר כשרואים שזה מתגלגל בכיוון, להגיד: בוא אסביר לך.. ולהסביר על כל הענין, מעבר לשאלתו. יש סיכוי שגם יעשיר את עצמו כך, גם יקבל סיפוק לרצון לשוחח וגם "ייפסק הרצף" המוגזם..

למשל: למה זה מתוק? בוא אסביר לך. כשעושים עוגה, רוצים שהיא תהיה טעימה. שתשמחו. אם לא שמים סוכר, אז היא לא מתוקה ולא טעימה. מה עושים? שמים.. (הכי טוב לתת לו להשלים. על עצמו כבר לא "יקשה").

כמו כן, אם רואים שמוגזם, אפשר לומר. חכה רגע, אני גומרת ואז אספר לך סיפור. אני רק צריכה רגע לגמור משהו. העברת אותו למשהו אחר, והוא יודע שעוד מעט יש משהו מענין לשמוע..

ויש עוד דרך: למה שתהיה טעימה?  למה אתה חושב שצריך שתהיה טעימה?...

למה את עייפה?  מה אתה חושב מתוק, למה אמא עייפה?..

הוא יענה בעצמו, זה יזעור לשכל שלו. ויפסיק את רצף-השאלות באותו רגע.

לפעמים אפשר להגיד "מה אתה חושב?"

או להחזיר לו בשאלה אחרת. ככה זה מעביר אליו את העניין.

ועל כך נאמר "חוסך שבטו , שונא בנו". חוסך שבטו - שבט לשונו - כלומר , את צריכה סבלנות , וכן , לענות על כל השאלות , פעוטות כגדולות , לענות בהרחבה , להכנס לראש שלו , שלא מבין הרבה ניואנסים ומטבעות לשנון , ולפעמים להגיד : " ככה זה ". צרות של עשירים לדעתי . 

אם זה מעצבן , אז הבשורה הטובה , שזה יעבור (לקראת גיל 30 , אולי). בכל מקרה בגיל 10 הוא כבר ישאל אחרים . 

כשהוא שאל שאלה עניתי בשאלה כדי שהוא יענה את תשובתו. 

אבל תשובתו לא הייתה מספיק נכונה לשאלתו. 

אז בסוף עניתי לו את תשובה לשאלתו : "למה" 

אז עדיין אני נמצאת בלמה.. ועונה שאלה "מה דעתך?" תשובה לא נכונה כ"כ (יש מקרים שכן עונה נכון.) 

ואז בסוף עונה את תשובתי לשאלתו .. 

אז להמשיך לענות? או לשאול בחזרה, אבל אז מקבלת תשובה לא מספיק נכונה ואז זה קצת מסבך לי ולו את השאלה..

מקרים שקרו:

הבן: אמא, מה זה למעלה בשמיים?

אמא: זה ירח.

הבן: אני רוצה ללכת לשם..

אמא: חחחח זה רחוק מתוק שלי.. 

הבן: למה?

אמא: "מה דעתך", למה זה רחוק?

הבן: "כי זה מסוכן" ... 

אמא: ??? (תמההה.) 

עכשיו שאלה: 

למה הוא ענה לי "כי זה מסוכן" אבל זה קשור לשאלה "למה זה רחוק"? 

מקרה ב'.

(אנחנו הולכים בשדרה כאשר יש איתי ילד בן שנה וחצי שמחזיק לי יד שמאל והולך . ועגלה ביד ימין שלי. אז קצב ההליכה איטי. לעומת זאת הגדול בן שלוש וחצי אוהב לרוץ אז חשש שלי שלא יילך רחוק שלא אאבד אותו.) 

אמא: מתוק שלי, אני מעדיפה שלא תלך לשם..

הבן: אמא, למה לא ללכת לשם?

אמא: אני מעדיפה שתישאר קרוב אלינו כדי שאראה אותך מקרוב 

הבן: אה טוב אמא אני לא הולך רחוק.  נכון זה מסוכן? 

אמא: (???) (אין כ"כ חשש של סכנה בשדרה הזו. אין שום קרבה לכביש. אבל הסכנה היחידה זה לאבד אותו.) 

אז כשהוא שואל נכון זה מסוכן?

אני עונה לו: כן זה מסוכן. (מסוכן שהולך רחוק מחשש של איבוד)

הבן: "למה מסוכן?"

(אני כבר מיואשת.. ולא עונה ) כי פעם עניתי לו מחשש איבוד וכו.. ולא הבין מה הכוונה. לא יודעת איך לפעמים לגשת אליו. 

הבן: "כי יורד דם"?

כבר כאן ענה או שאל תשובה לא עניינית לשאלתו.  כי בעצם ההשלכה של המילה מסוכן- ויורד דם זה מתאים כאשר מדובר, בסכין חיתוך.

אם ילד נוגע בסכין, זה מסוכן! ואז עלול לרדת דם!! הגיוני? נכון!

אבל ילד שהולך רחוק זה מסוכן! אבל... למה זה מסוכן מחשש ל.. איבוד

אבל אם הילד יילך רחוק זה מסוכן אבל לא יירד לו דם.. 

וכל זה העלתי חזרה כי אני חוששת לתת לו לענות לבד שמא ויענה תשובה לא כ"כ קורה וזה עלול להטעות אותו.

ואולי, אני טועה וכן שיענה בעצמו כדי שיהיה לו סוג של  התמודדות? או ביטחון עצמי? 

תודה לעונים.

[ומכל מקום אפשר לראות מהיכן הבן לקח את ה"כישרון הפלפולי" שלו...]

קודם כל, לא אסון אם ילד עונה תשובה לא הכי מדוייקת.. כך הוא גם לומד לאיטו מה זה תשובה על הענין. מה שאת יכולה לעשות, זה "להסביר לו" את כוונתו.

למשל: "למה זה רחוק" (שאלה כזו אגב, את לא יכולה לשאול אותו. יישמת מופרז את הכלל שהציעו.. אפשר לשאול שאלות שיש סיכוי שיוכל לענות. "למה זה רחוק", אין סיכוי..) - ענה, "כי זה מסוכן". "אתה מתכוין שאם נוסעים רחוק לבד זה יכול להיות מסוכן אם לא מכירים את הדרך - נכון. והירח הוא באמת רחוק. הוא לא מסוכן - סתם רחוק"..

ההקשרים ההגיוניים שלו לא מפותחים. אז כשהוא לא יכול לענות על שאלה כזו, הוא עושה את הקישור שידוע לו ל"רחוק" - מסוכן. כנראה שמע משהו כזה.

אותו דבר מה שאמר על הדם. את מצפה שהוא יענה על השאלה באופן הגיוני, ו"מתפלאת": נכון שיש קשר בין דם למסוכן, אבל ללכת לאיבוד זה לא קשור..  אבל הילד, שלא קיבל תשובה למה מסוכן ללכת רחוק - ענה מה שזכר ש"מסוכן". מבחינתו אין בעיה "לקרב את הרחוקים", יש לו "אמונת חכמים".. אמרו פעם שדם זה  מסוכן, אמא מסכימה שללכת רחוק מסוכן - אז כנראה יכול לרדת דם.. לא כ"כ חשוב לו באמת המציאות. העיקר "יש תשובה". פחות חשוב כמה מבין בדיוק...

אז מה שאת יכולה לעשות: א. להסביר לו מה הוא מתכוין. אבל לכתחילה לא לשאול אותו על מה שאים סיכוי שידע. אלא אם כן שאל כ"כ הזוי, שזו הדרך היחידה "להיפטר". ואז, תשמעי בחיוך. לא קרה כלום..

והדרך הנוספת היא, פשוט לענות - כמו שהוזכר לעיל - בפירוט מראש. סיפור דברים מעבר למה ששאל.

כשהוא שאל למה על התשובה של "זה רחוק" הוא לא התכוון לברר את הסיבה, רק שהוא לא ידע לבטא את אכזבתו.

כמו כשאמא לא מרשה משהו וילד שואל "למה?" ממש לא תמיד צריך "לתרץ" לו את הסיבה.

מה דעתך על כיוון שיחה כזה:

הבן: אני רוצה ללכת לשם..

אמא: חחחח זה רחוק מתוק שלי.. 

הבן: למה?

אמא: אתה רוצה ללכת לשם?

הבן: כן. (הרי כבר אמר שרוצה ללכת לשם...)

אמא: אבל זה רחוק?

הבן: כן.

(אם הילד בשל: אמא: אתה מאוכזב? (או עצוב אם הילד לא מספיק מבחין ברש המדוייק)

הבן: כן.)

אמא: אפשר לגעת בירח?

הבן: לא.

אמא: אפשר לגעת בכוכבים?

הבן: לא.

אמא: למה? 

הבן" למה?

אמא: כי זה רחוק.

אמא: במה עוד אי אפשר לגעת?

הבן: במה?

אמא: בעננים אפשר לגעת? תנסה.. במה עוד אי אפשר? (להמשיך לתת דוגמאות שיותר קל לן לקלוט כמו מנורה ברחוב, עץ גבוה וכד', באיזשהו שלב הוא יקלוט את הרעיון ויתן דוגמאות משלו גם אם לא הכי קשורות...)

אמא: למה אי אפשר? כי זה רחוק.

אמא: במה כן אפשר לגעת?

הבן: במה?

אמא: (כמה דוגמאות...) במה עוד אפשר לגעת? 

הבן: בגדר.

למה אפשר לגעת? כי זה קרוב.

אמא: בוא נראה מי ראשון נוגע בגדר...

ככה ממשיכים את המשחק עם כמה דוגמאות...

הרווחת ללמד אותו עוד מושג מופשט של "קרוב" ו"רחוק".

ניתבת את השיחה ממקום "מנדנד" למקום תורם.

הרווחת פעילות ותעסוקה.

פירטת לי ברור תודה!

אהבתי את הרעיון. 

יש לי בן שאוהב את הסגנון שכתבת ואוהב מאוד ללמוד. 

ובאמת זו הזדמנות ללמד אותו קרוב ורחוק..

תודה!

בין זה שהירח גבוה למושג "מסוכן" -

כי מן הסתם כשהילד טיפס פעם למקום גבוה אמרו לו שזה מסוכן,

אז נשמע שהוא עשה בראש את הקישור בין שני הדברים.

לפעמים צריך לנסות לרדת לסוף דעתם... הגיון של ילדים קטנים זה דבר חמוד

כמעט הכל אפשר להסביר במילים שהם מבינים,

בוודאי שלא הכל הם באמת מבינים אבל (לפעמים) עצם העניין שהוא קיבל מאמא תשובה מפורטת - מניח את דעתו.

אהבתי מאוד ההצעות כאן לפתח את השאלה לשיחה שבה הוא צריך גם לחשוב, וגם לענות על שאלות איתך

כך על הדרך את גם מרוויחה שהוא לומד איך לנהל שיחה של גדולים.....

בת 7.5, עם סיפור דומה...

(ואחותי, שמצצה אצבע מלידה, נגמלה רק בגיל 10 בערך, מכוח רצון עצמי...)

וסבלנות. והרבה תעסוקה. כמובן חום ונעימות.

ואפשר גם לומר, ממש כבדרך אגב, שבהיוץ שלפעמים זה יכול לגרום אח"כ לצורך ליישר שיניים - אז כדאי כשלא באמת צריכים, להשתדל לא למצוץ.

בגלל זה הצעתי ש"בשכל", רק כבדרך אגב. אחרת זה עלול לגרום להיתפס יותר במה שחוששים ש"ייגזל"..

ובמציאות - סבלנות..

אבל אני נפטרתי מזה רק כשהתחלתי את הטיפולים ליישור שיניים (גיל 13) 

 בשבילי זה היה תסכול ממש גדול ופאדיחה רצינית (זה לא שהייתי עם אצבע במקומות ציבוריים אבל בלילה זה בא עם השינה) וכל הזמן חפרו לי שזה לא יפה ושיניים עקומות וזה רק עצבן ולא השיג את מטרתו וזה פשוט עבר לבד, מעצמו....

כנראה זה סוג של שלב התפתחותי...שאין יותר מידי מה לעשות איתו (בניגוד למוצץ או נשנש כזה שאפשר לעשות טקס פרידה והשלכה לפח..)

שיהיה בהצלחה ומהר בכל מקרה!

אבל איזו דרך יעילה יש כדי להפסיק?

מציצת אצבע זה נחמה ואפילו משהו שנותן ביטחון לילד.

צריך מאוד להיזהר שזה לא יהפוך למאבק או שיבוא עם הפחדות, אלא בעיקר לעודד ולהסביר.

בסופו של דבר זה חייב לבוא מהילד עצמו, תנסי להיות איתן בתהליך ולא נגדן.

ובעיקר - הרבה סבלנות..

תזכרי שזה משהו שלהן ולא בעיה שלך.

אמא יקרה, האם הבן שלך אוהב עבודה חקלאית?

בישיבת "רגבים", שנמצאת בשדה אליהו, הבנים עובדים כל הבוקר בחקלאות באזור, ומהצהריים עד הערב לומדים.

המגמה היא שכולם יעשו בגרות מלאה, מדובר בנערים טובים וחרוצים. 

אם  מעניין אתכם, תפני אליהם, אני מניחה שיש להם אתר אינטרנט.

בנוסף, אני אמליץ לך על מכון "כיוון" (חפשי באינטרנט), יש שם רשימה של כל הישיבות בארץ, יש יועצים אזוריים שיכולים להתאים

נערים לישיבות.

בהצלחה!

שהיא מאוד אחרת. משלבים בע"ח, שטח ועוד. התלמידים שם- חלקם הגיעו ממקומות לא פשוטים וחלקם ילדים "טובים ירושלים". שווה בירור.

אפילו לא הספקתי לעדכן, כי התינוק כיבה את המחשב, ולא היה זמן להדליקו מחדש...

ואם בכ"ז בתחום ה"נשי" - אז אולי שרשרת עדינה?

(מודה שאלו המתנות שאני הייתי שמחה לקבל, אף-על-פי שאני לא משתייכת לחסידות סגורה...)

כי סידור תפילה זה לפי עדות .. תכשיט זה גם נחמד (:

ורעיונות:

יש מוצרי טיפוח נחמדים עם כשרות, כמו הוואי ופינוק (למרות שלפי הרבנים שאני הולכת לפיהם, שאין צורך בכשרות למוצרי טיפוח,

יש מצב ששם מקפידים ) 

אני בגילה הייתי שמחה לקבל סלסלה יפה סגורה בצלופן וסרטים, עם מוצרים כאלה.

לא משנה שהם יהיו מוצרים פשוטים, רק ההשקעה של האריזה ולדעת שהשתדלו בשבילי...  

דוגמה למוצרים שאפשר לקנות בכל סופרמרקט ולסדר יפה בסלסלה מושקעת :

שמפו, תחליב רחצה, דיאודורנט , קרם גוף, מרכך שיער, מברשת שיער ומסרק איכותיים, וסיכות לשיער

שמתאימות בחסידות שלה (אפשר לשאול את אמא שלה מה מתאים, נראה לי ששחורות או לבנות ועדינות מאוד זה מתאים גם בעדה חרדית אפילו).

בהצלחה

להקדים תקשורת אסרטיבית לחיבוק הדוב המשפחתי

בהצלחה!!

קודם להפנים בראש שאפשר להתייחס יפה, ועם זה לא להסכים.

ולהחליט שאת שוקלת דברים שהיא אומרת, בכבוד - מן הסתם יש לה נסיון חיים - אבל לא משתעבדת. יש ערך חשוב להחלטה העצמית בסופו של דבר,  לסדרי העדיפויות, אחרי שיקול.

לכן, כשזה לא משהו מהותי, ואינו סתם כדי "להשתלט" עלייך, ואת יכולה - אז למה לא. אבל כאשר זה אחרת, אפשר להגיד בחיוך: כן, אבל אני בכ"ז...

למשל: נכון, סעודה שלישית באמת חשוב - אבל בכ"ז אני מעדיפה לבקר גם אצלה.. ופשוט ללכת. הכל בנחת וחיוך. היא אינה יכולה לכפות עלייך.

דייסה - נכון, טעות. אבל לא נורא, לא יקרה כלום אם יאכל פעם לא בידוק לפי ההוראות...  הכל בנחת, בלי להתרגש.

היא תתרגל תוך זמן קצר, כנראה, שאת אכן מכבדת אותה, מתייחסת אליה באהבה, מתחשבת בה - אבל יש לך רצונות ודעות גם משלך, וכשאת נוהגת לפיהם, את עדיין מתייחסת אליה בנעימות. זה פשוט שלך.

תתרגל לאהבה שיש בה הקשבה וכבוד והתחשבות, וגם דעה עצמית. לא שיעבוד.

זה לא תינוק בן חודשיים, זו כבר ילדה גדולה שנשמע שצריכה הקניה של הרגל חדש וקשה לה איתו..

נשמע שאת צריכה נשימה עמוקה, סבלנות ועקביות. וגם להיות שלמה ובטוחה עם עצמך במאה אחוז שמה שאת עושה טוב לה וטוב לך.

אם פעם פעמיים בלילה את צריכה לשבת לידה- כן, זה נשמע נורמלי להתחלה של הקנית ההרגל החדש.                     זה לא נורמלי שזה ישאר ככה, ובהדרגה היא תצטרך להתרגל שאמא לא באה כל פעם שהיא מתעוררת.

איך? אולי היא יכולה לבוא אלייך פעם אחת בלילה, לקבל חיבוק ונשיקה ולזור לישון, אולי אפשר להגדיר שהיא יכולה לבוא אליכם למיטה כשיש אור בוקר בחוץ, אולי לדבר איתה מהמיטה שלך כשהיא מתעוררת, ואולי היא גם תצטרך להתעצבן ולבכות כמה פעמים עד שהיא תבין שהיא ישנה במיטה שלה. או שתחשבי על רעיונות אחרים שמתאימים לכן.

אולי אפשר לנסות "טבלת עידודים"- כל לילה שהיא נרדמת לבד או לא מתעורת, או כל הגדרה אחרת שתתני- היא מקבלת מדבקה, וכל 4-5 מדבקות- מקבלת הפתעה כלשהיא.

לדעתי את עושה מצויין, לאט לאט תנסי להישאר פחות לידה [להסביר מיליון פעמים שאת בחדר השני ושומעת וכו'], 

ותנסי למצוא לה עוד פיתרונות שהיא יכולה לעשות אם מתעוררת באמצע הלילה- לחבק בובה/ לשתות מים/ לשיר לעצמה שיר/ לבוא לקבל חיבוק ולחזור למיטה..