פורום הורות (עמוד 224)

אמא יקרה, האם הבן שלך אוהב עבודה חקלאית?

בישיבת "רגבים", שנמצאת בשדה אליהו, הבנים עובדים כל הבוקר בחקלאות באזור, ומהצהריים עד הערב לומדים.

המגמה היא שכולם יעשו בגרות מלאה, מדובר בנערים טובים וחרוצים. 

אם  מעניין אתכם, תפני אליהם, אני מניחה שיש להם אתר אינטרנט.

בנוסף, אני אמליץ לך על מכון "כיוון" (חפשי באינטרנט), יש שם רשימה של כל הישיבות בארץ, יש יועצים אזוריים שיכולים להתאים

נערים לישיבות.

בהצלחה!

 

שהיא מאוד אחרת. משלבים בע"ח, שטח ועוד. התלמידים שם- חלקם הגיעו ממקומות לא פשוטים וחלקם ילדים "טובים ירושלים". שווה בירור.

(אם זה לימין, אז עכשיו לשמאל...)
אםשר לדעת לפי ההבהוב, בשבת זה מהמהב פעם אחת ונכבה, זה אמור להבהב פעמיים.

חג שמת

בטח הסתדרת כבר.

אפילו לא הספקתי לעדכן, כי התינוק כיבה את המחשב, ולא היה זמן להדליקו מחדש...

זורקת דברים.. אולי יעזור.. אם זה בסגנון היקר אז תכשיט מיוחד. בושם. (כמובן הכל עם פתקי החלפה)
אם היא אחת שאוהבת לטייל אז אולי פק"ל קפה שווה כזה.
קישוט לחדר. תמונה מיוחדת.
אם זה הסגנון אז אולי כרית/ספל שמודפסת עליו תמונה של שתיהן.
איפור
מקווה שזה הסגנון

מדובר בבחורה חרדית מחסידות סגורה. היא בת 16,
ואני לא יודעת מה מתאים שם.
מתנה עם פתק החלפה זו בעיה.
אני לא גרה באזור שלה, ואפשרות החלפה ברשת ידועה, אני לא יודעת אם זה בסדר אצלם להיכנס לחנויות כאלה.
אם היה פורום לנשים חרדיות, הייתי מתייעצת שם...
( שרשרתי להדס, אבל מיועד גם לאת פני אבקש )

אז ככה. מאמינה שגם בנות חרדיות שמות קרמים. עם תכשיט אולי היא לא תלך. אבל ערכת קרמים זו אחלה מתנה.
מנסה לחשוב.. אולי ישמח אותה סידור חדש/ספר תהילים עם הטבעה של השם?
תמונה עדינה (ציור של פרח וכו') מאמינה שלא תהיה בעיה.
בושם אולי עדין מאוד.. אפילו רק מי גוף..

ואם בכ"ז בתחום ה"נשי" - אז אולי שרשרת עדינה?

(מודה שאלו המתנות שאני הייתי שמחה לקבל, אף-על-פי שאני לא משתייכת לחסידות סגורה...)

בודישופ למשל אבל זה יקר... אפשר לקנות גם בסופרפארם וכדומה.

ספר
ערכת אפיה
איפור

תלוי מה הסגנון ולמה היא מתחברת.

פעם ראשונה לא מזמן קיבלתי ערכת טיפוח מהממת וזה משמש אותי...

קופסת תכשיטים, כרית יפה עם כיתוב, כוס עם כיתוב ותמונה של החניכה?

 

כי סידור תפילה זה לפי עדות .. תכשיט זה גם נחמד (:

ורעיונות:

יש מוצרי טיפוח נחמדים עם כשרות, כמו הוואי ופינוק (למרות שלפי הרבנים שאני הולכת לפיהם, שאין צורך בכשרות למוצרי טיפוח,

יש מצב ששם מקפידים ) 

אני בגילה הייתי שמחה לקבל סלסלה יפה סגורה בצלופן וסרטים, עם מוצרים כאלה.

לא משנה שהם יהיו מוצרים פשוטים, רק ההשקעה של האריזה ולדעת שהשתדלו בשבילי...  

דוגמה למוצרים שאפשר לקנות בכל סופרמרקט ולסדר יפה בסלסלה מושקעת :

שמפו, תחליב רחצה, דיאודורנט , קרם גוף, מרכך שיער, מברשת שיער ומסרק איכותיים, וסיכות לשיער

שמתאימות בחסידות שלה (אפשר לשאול את אמא שלה מה מתאים, נראה לי ששחורות או לבנות ועדינות מאוד זה מתאים גם בעדה חרדית אפילו).

בהצלחה

 

להקדים תקשורת אסרטיבית לחיבוק הדוב המשפחתי

 

בהצלחה!!

 

 

קודם להפנים בראש שאפשר להתייחס יפה, ועם זה לא להסכים.

 

ולהחליט שאת שוקלת דברים שהיא אומרת, בכבוד - מן הסתם יש לה נסיון חיים - אבל לא משתעבדת. יש ערך חשוב להחלטה העצמית בסופו של דבר,  לסדרי העדיפויות, אחרי שיקול.

 

לכן, כשזה לא משהו מהותי, ואינו סתם כדי "להשתלט" עלייך, ואת יכולה - אז למה לא. אבל כאשר זה אחרת, אפשר להגיד בחיוך: כן, אבל אני בכ"ז...

 

למשל: נכון, סעודה שלישית באמת חשוב - אבל בכ"ז אני מעדיפה לבקר גם אצלה.. ופשוט ללכת. הכל בנחת וחיוך. היא אינה יכולה לכפות עלייך.

 

דייסה - נכון, טעות. אבל לא נורא, לא יקרה כלום אם יאכל פעם לא בידוק לפי ההוראות...  הכל בנחת, בלי להתרגש.

 

היא תתרגל תוך זמן קצר, כנראה, שאת אכן מכבדת אותה, מתייחסת אליה באהבה, מתחשבת בה - אבל יש לך רצונות ודעות גם משלך, וכשאת נוהגת לפיהם, את עדיין מתייחסת אליה בנעימות. זה פשוט שלך.

תתרגל לאהבה שיש בה הקשבה וכבוד והתחשבות, וגם דעה עצמית. לא שיעבוד.

זה לא תינוק בן חודשיים, זו כבר ילדה גדולה שנשמע שצריכה הקניה של הרגל חדש וקשה לה איתו..

נשמע שאת צריכה נשימה עמוקה, סבלנות ועקביות. וגם להיות שלמה ובטוחה עם עצמך במאה אחוז שמה שאת עושה טוב לה וטוב לך.

אם פעם פעמיים בלילה את צריכה לשבת לידה- כן, זה נשמע נורמלי להתחלה של הקנית ההרגל החדש.                     זה לא נורמלי שזה ישאר ככה, ובהדרגה היא תצטרך להתרגל שאמא לא באה כל פעם שהיא מתעוררת.

איך? אולי היא יכולה לבוא אלייך פעם אחת בלילה, לקבל חיבוק ונשיקה ולזור לישון, אולי אפשר להגדיר שהיא יכולה לבוא אליכם למיטה כשיש אור בוקר בחוץ, אולי לדבר איתה מהמיטה שלך כשהיא מתעוררת, ואולי היא גם תצטרך להתעצבן ולבכות כמה פעמים עד שהיא תבין שהיא ישנה במיטה שלה. או שתחשבי על רעיונות אחרים שמתאימים לכן.

אולי אפשר לנסות "טבלת עידודים"- כל לילה שהיא נרדמת לבד או לא מתעורת, או כל הגדרה אחרת שתתני- היא מקבלת מדבקה, וכל 4-5 מדבקות- מקבלת הפתעה כלשהיא.

לדעתי את עושה מצויין, לאט לאט תנסי להישאר פחות לידה [להסביר מיליון פעמים שאת בחדר השני ושומעת וכו'], 

ותנסי למצוא לה עוד פיתרונות שהיא יכולה לעשות אם מתעוררת באמצע הלילה- לחבק בובה/ לשתות מים/ לשיר לעצמה שיר/ לבוא לקבל חיבוק ולחזור למיטה..

ילד אפתי הוא ילד שפשוט לא מגיב. נסי לראות אם הוא מצליח לעקוב אחרי תנועת יד שלך- בעיניים,

האם הוא מגיב בדיבור או בתנועת גוף, אפילו במעט לקול שלך

אם ממש לא, כדאי לגשת לרופא.

 

מה שתיארת נשמע כמו ילד שפשוט לא מרגיש טוב..

 

 

עם ילדים בדיוק בגילאים האלה והבת שנה- במנשא

מקסים, פורח, ועם כמה אופציות.

יש נוכחות צבאית בכל האזור במשך חול המועד ואטרקציות מיוחדות בכמה אתרים.

המלצות: שמורת עיינות ענר - עצי אלונים ענקיים, מסלולון ו3-4 מעיינות שאפשר להיכנס אליהם. אפשר להגיע גם מכיוון זית רענן- אם רוצים מסלול טיפה יותר ארוך ומאתגר.

מעיין נחליאל: הליכה של רבע שעה בערך עד למעיין מקסים

גבעת היקבים- שווה לברר אם יהיו שם פעילויות והצגות רחוב. בכל מקרה- זה אתר מקסים- זחילה במערות לילדים, ואז ירידה במסלול לא קשה למעיין טלמון. (אפשר לשלב תצפית מחרשה)

וחוץ מכל אלה יש מסלולי אופניים או הולכי רגל חדשים בכל הגוש שפשוט תענוג לטייל בהם: בין דולב לטלמון, בין טלמון לנריה, וסביב נריה.

 

בקיצור- לא רחוק (40 דק' מפתח תקווה), מהמם, ומלא בטבע, פריחה ומעיינות מקסימים. וגם- לא גדוש מדי באנשים, בינתיים לפחות.

 

שכנעתי? 

מה מהמסלולים האלה אפשר לעשות עם תינוקת במנשא (פלוס ילדים בגילאים הנ"ל, פחות או יותר)?

איך מגיעים לשם? (יודעים איך להגיע לגוש טלמונים, אך צריכים פירוט איך משם).

כמה זמן לוקח המסלול?

תודה!

נחל צלמון, קצת רחוק ממכם, ואם לא לכם אז לאחרים, אבל ממש נחמד וקולע. אפשר גם לשלב עם הליכה לקבר הרשבי (בערך 20 דקות נסיעה משם) 

 

הוא קרוב ליישוב מורן (מזרחית לכרמיאל), בגליל התחתון.

 

מעתיקה מאיזה אתר:

"יורדים בשביל רחב, בחלקו עם מדרגות, עד הערוץ. עם ההגעה כדאי לבדוק את מצב המים הזורמים, בימים נעימים או חמים מומלצת טבילה בבריכות. השביל הכחול ממשיך כל הזמן ממזרח לערוץ. לאחר כק"מ מגיעים ליד טחנת קמח גדולה בת שני מפלסים שהייתה פעילה עד קום המדינה. לידה בערוץ יש בריכות שכשוך טבעיות. משם ממשיכים עוד כחצי ק"מ לנקודת הסיום."

 

אנחנו הגענו ב4:30 כשבשש היתה שקיעה, הספקנו תוך רבע שעה בערך להגיע לבריכה, להשתכשך ולנסות לתפוס דגים ולעלות בחזרה עד השקיעה (אפשר גם בלי לחזר בחזרה, אם יש אפשרות לשים אוטו בצד השני). היה מקסים, וכמובן אפשר להשאר יותר. (הולכים לאורך הנחל שברובו יבש עכשיו, בין שני הרים ירוקים ועם הרבה פריחה. ומגיעים לבריכות. הילדים (בגילאים 3-8 הלכו יפה ובלי תלונות וממש נהנו).

 

 

מוזמן/נת לשיחה אישית

אין לי מחקרים, אבל בטוחה שבחיפוש קצר בגוגל תמצאי המון.

לי אישית היה מידי קשה, להניק בתקופת היריון.

(פעמיים נכנסתי להיריון תוך כדי הנקה, כשנה אחרי הלידה)

לי זה גרם להתכווצויות..חשבתי שזה רגיל...ואז נאלצתי להפסיק כי היתה המטומה-קריש דם ברחם וההריון היה בסכנה....וברגע שהפסקתי ההתכווצויות פסקו...
אבל ההבדל הוא שאני הנקתי מלא יום ולילה...


לדעתי אם ההריון תקין ואת קשובה לכוחותיך-תמשיכי.
אם את חלשה מדי- תפחיתי בהדרגה..

 

עד לפני כמה זמן היה באתר של קופ"ח מכבי מאמר של ד"ר ליבוביץ, שהיא מומחית גדולה בנושאי הנקה. חבל שאני לא יכולה לקשר לך אותו.

היא סקרה מחקרים והסבירה שבתחילת הריון עדיין אין ברחם קולטנים לאוקסיטוצין, לכן אין דרך להנקה להשפיע על הרחם (למרבה הצער לפעמים יש הפלות, זה תמיד נכון, וכשזה קורה ביחד עם הנקה אנשים מקשרים את זה, היא כתבה שזו אמונה רווחת אך אין לה בסיס מחקרי). בשליש השלישי המצב כבר שונה, כי יש ברחם קולטנים לאוקסיטוצין, אבל גם אז רוב הנשים יכולות להמשיך להניק. רק כשיש חשש לתקינות ההריון, לפעמים ההנחיה תהיה להימנע מדברים שמשחררים אוקסיטוצין (בראש ובראשונה יחסי אישות, אבל גם ההנקה משחררת מעט אוקסיטוצין).

 

למיטב זיכרוני היא לא התייחסה לשאלה של כוחות. זה לשיקולך... נראה לי שאם אני הייתי רוצה להמשיך להניק בהריון אך מרגישה גמורה, הייתי מנסה קודם למצוא לעצמי כמה שיותר זמן למנוחה, להגביר שתייה, אכילה קלה במשך היום, להקפיד על נטילת ברזל וויטמינים - ואם כל זה לא עוזר, אז אולי באמת להפסיק.

לשיקולך

 

ואני בעד להניק! אני תכננתי להמשיך כל עוד יהיה לי כח..אבל נאסר עלי...
אבל לא אוהבת כשפוסקים על תופעה שקיימת לעיתים שהיא דמיון....

ושוב -אם ההריון תקין ומרגישים טוב- אני לגמרי בעד!

 

(יצא לי כבר לכתוב לך שאני אוהבת מאוד לקרוא אותך? אם לא - זה הזמן)

תשמעי, אני בוודאי שלא מומחית. ציטטתי את מה שאני זוכרת מהמאמר של ד"ר מירה לייבוביץ, שהיה מבוסס על מחקרים גדולים בתחום. כדי לשמוע התייחסות שלה למקרה הפרטי - יהיה צריך לפנות אליה. אני לא הכתובת...

בכל מקרה אני מתנצלת אם ההודעה שלי פגעה בך.

שיהיה המשך הריון בריא ולידה טובה בשעתה!

 

 

הרגשתי רק צורך להגיב מול המשפט שלה שאמר שזה דמיון...

פשוט מתוך ההתנסות שלי שאצלי ההנקה באמת כמעט הזיקה חלילה חהריון ואני הרגשתי זאת בחוש. לא דמיינתי.

ואולי היה לי רגיש קצת כי באמת שהייתי מחוברת להנקה בעמרי נשמתי...כשנאלצתי להפסיק לא הפסקתי לבכות ימים שלמים.....כ''כ רציתי להמיך...

היום ב''ה אני כבר מבינה שזה הדבר הכי טוב שיכלתי לבחור כי ב''ה ההריון המשיך בנס.
וב''ה גם מול התינוקת המתוקה- היא ממש קיבלה כוחול משמיים! לפני לא התקרבה לתמ''ל..לא הסתדרה עם כלום....ובבת אחת התרגלה כמו גדולה הלי בעיות ואפילו לא דרשה ממני יותר מדי..כאילו גם היא הבינה שזה לטובה מאת ה'.....
ב''ה היום גם מסוגלת לראות בזה גם יתרונות....( לא מלכתחילה אבל מתוך המציאות)
והעיקר שהפחד העיקרי שלי שזה ירחיק ביננו-לא התממש. קשורות בלב ובנפש.

ובהתהוות- את עשר עשר. תודה לך

זה באמת גומר את הכוחות

עשיתי את זה כדי לסיים הנקה בהדרגה בלי לגרום לטראומה לילד או גודש לעצמי

לא מצליחה להבין למה לרצות להניק עד הלידה הרי תצטרכי להניק שתיים או לגרום לקנאה מיותרת לגדול 

 

זה עוזר להן להתגבר על הגודש של ההתחלה, על גילויי קנאה של ההתחלה - או סתם על הקשיים של טיפול בפעוט ותינוק קטן במקביל (כששניהם יונקים לא צריך להיקרע בין הנקת הקטן להשגחה על הגדול).

ונשמע אולי מוזר, אבל שמעתי מכמה נשים שהנקה בהריון דווקא ממתנת אצלן תופעות הריוניות כמו בחילות. יש לי גם חברה שבמפגש עם תזונאית על רקע חשש לסכרת הריון קיבלה צל"ש על זה שהיא מניקה - ככה הגוף מפנה חלק מהסוכר!

 

(אישית אני לא בעניין ומעולם לא הנקתי בהריון, אבל לשאלתך 'למה לרצות' - יש סיבות טובות ולא מעט נשים ששמחות בכך)

 

 

ובקשר ליתרונות - גם ככה אין לי בחילות ואין לי גודש

ולא מבינה איך זה עוזר בהשגחה על הגדול, הרי בגיל שנה -שנתיים אוכלים ברווחים שונים לגמרי מתינוק החדש ומשך הנקה שונה ובכלל בעניין זה מה שחשוב זה להתאים את הבית מבחינה בטיחותית

גם לא הבנתי מה קשר בין גילויי קנאה להנקה, נראה לי שאין כל קשר

האמת היא שלא הנקתי שתיים אבל נשמע לי שזה צורך של האם שחשה ייסורי מצפון או לא מצליחה לשחרר או מכניסה רגשות לא שייכים למערכת יחסים עם ילד

וזה מאוד מאוד מעייף

הריונות שלי היו בלי שום תופעות ועדיין זה קשה אבל אצל רב השים הריונות הרבה יותר קשים אז להוסיף עוד קושי?

הנקתי את תהל שלי עד גיל שנה
מתוכם חודשיים הייתי בהריון
הרופאה שלי ציוותה עליי להפסיק מיד.

היה לי ממש לא קל...
עשיתי זאת בהדרגה אבל תוך שבוע גמלתי.

אעביר את השאלה להריון ולידה.. הטמטמת..

" בבית שלנו לא מדברים כך"

בגיל כזה לא מבינים משמעות של מילים לא יפות. אם משתמשים בהן זה כי שמעו אותן בגן או אצל חברים אבל אם ההורים נזעקים ונתקפים פאניקה כל פעם שילד משתמש במילים כאלה הם לומדים שזה מושך תשומת לב. לכן לא להיבהל ולומר בנחת כל פעם את המשפט הנ"ל. ברגע שהילד לומד שזה לא "כלי" לקבל צומי- העניין ייעלם מאליו.

לא כל כך חשוב אופן התגובה,

מה שחשוב הוא התגובה עצמה. שצריכה להעשות כמה שיותר סמוך למעשה

וזה כולל גם מפגר מטומטם וכו. הילד יכול לבחור איפה הוא רוצה להיות ולהתנהג בהתאם. אחינית שלי נכנסת לשרותים ומוציאה קיטונות של מילים עד שנמאס לה. הילדים שלי מותרים על העונג.

בהנחה שברור לילד שאלו מילים לא רצויות, והוא אומר כדי לעצבן.

 

אם הוא אומר את זה לילד אחר, זה כבר סיפור אחר וכדאי לעצור כמה שיותר מהר ולהבהיר שזה לא נעים ואנחנו לא מרשים. 

גם בעיני ללכת לשרותים לפרוק שם זו אופציה.

לכל ילד יש נקודת חולשה/תורפה וזאת ההזדמנות לראות ולנצל את הארוע בתור ההזדמנות ולקדם אותו בנקודות החלשות, למשל:.......

נאמר (נתריע/נזהיר) מראש את הילד כי:..........

1. על קלקול הפה, יש עליו לעשות תיקון באמצעות הפה ......

2. על קילקול בידיים (מכה/מרביץ/בועט/שובר וכד'), יש לעשות תיקון באמצעות הידיים?.......

נניח שילד חלש במקצוע אנגלית ואנו רוצים לקדם אותו כלהלן:...

תיקון באמצעות הפה /הלשון: , על כל ניבול פה, עליו לקרוא עמוד בספר שנותנים לו -.........

תיקון האמצעות הידיים: לכתוב, דהיינו להעתיק עמוד מהספר באנגלית.............

כך זה יסייע בלשפר את האנגלית שלו. ................

כמובן שהילד לא יהיה מרוצה ויקטר, אבל לכשיתבגר יבין שההורה בעצם פעל על מנת לקדם אותו. באיזה גיל יבין? כל ילד זה אחרת מי יבין ויעריך מוקדם יותר ומי מאוחר יותר, מכל מקום עד גיל 40 כולם יבינו.....

אם מדובר בילד' פקח שיודע לשלוט בעצמו אזי לאחר מספר פעמים הוא כבר ידע להיזהר. מאידך יש ילדים שלא לומדים לקח, למשל כאלה שהם בעלי תסמונת ADHD, חרף התיקונים הם ימשיכו לקלקל שוב ושוב וזה דווקא יקדם אותם עוד ועוד, אך כאן עלי להזהיר שיש לעשות את זה בזהירות וברוך ולהעניק הרבה והרבה אהבה כדי שלא ייותרו אצל הילד משקעים שהוא עלול לסחוב אותם שנים רבות. עוד עלי להזהיר כי כאשר מדובר בילד עם ADHD, על ההורה להבין שהוא יידרש להירתם לעניין במשך שנים רבות ועליו לךהיות נכון להשקיע את האנרגיות הרבות הנדרשות ממנו שהרי מדובר בלא אחר מאשר הילד שלו.

על מילים לא יפות, במיוחד בגיל צעיר, התגובה צריכה להיות מיידית, קצרה ולא להפוך את זה ל אישיו.

מעבר לכך, 

התגובה שנכתבה למעלה היא תגובה מתאימה למורים, לא להורים.

בנוסף,עלול לצאת מתגובה כזו שכרו בהפסדו, כלומר הילד לא יקלל, אבל במקביל- הילד ילמד שלימודים זה עונש!

אך כשיש ילד שיש לו הפרעה שמובילה אותו להידרדרות/פיגור לימודי, זאת הזדמנות לקדם אותו.

דבר נוסף: יש הורים שלא מתאפקים ומפליקים לילד. זאת הזדמנות להורה לפעול בדרך של כביכול הענשה, אך למעשה זה מוביל לקידום לימודי של הילד וגם הרתעתי ומבחינת ההורה זה עשוי להיות תחליף להפלקה שחשוב להימנע ממנה ככל האפשר למעט מקרים יוצאי דופן חריגים מאוד שבהם הרכבת ירדה מהמסלול וצריך להחזיר אותה למסלול, וגם אז לשקול אולי כדאי להתייעץ עם בעל מקצוע. כאמור, יש להפעיל הרבה הרבה הרבה שכל, על מנת שלא יצא שכרו בהפסדו.

חוץ מזה, על כל הורה לדעת שבחינוך,  הדרך לעתים היא ארוכה ועם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. מי שלא מוכן לצאת למסע לדרך ארוכה, כדאי שישאל את עצמו מדוע הוא מביא ילדים לעולם?!?! הרי אם הוא גנן ו/או שיש לו גינה עם עץ ויש בו ענף שגדל עקום, כל גנן מתחיל יודע כיצד להכווין את הענף לכיוון הרצוי ושזה לוקח זמן ומצריך תשומת לב והשקעה. בחינוך ילדים זה די דומה.

 אם אתן לילד עונש בתחום לימודי בו הוא חלש, אני משדר לכאורה שהאנגלית=עונש. השיטה הזו לא תקדם אותו א לא רק תרחיק כי בסופו של דבר האנגלית נזכר בשיטת הענשה.  ( עייני לעומק בספרו של הרב יעקובסון על חינוך). אגב, הרעיון  כשלעצמו ייתכן ויהיה יעיל אך יש מצוא תחליף- אולי- קילקלת ביידיים- תתקן ביידיים( ליטוף, חיבוק, נתינת ממתק..) קילקלת בפה- תתקן בפה- (בקשת סליחה)

בנעימות, "לא אומרים ככה".. ולהמשיך הלאה.

 

לפעמים אפשר להציע, אולי במקום זה נגיד...

 

וזהו. 

 

גיל ארבע.

 

[זה אמנם לא "איך אתן מגיבות", אבל אני מניח שזה בסדר..]

 

ההורים שלי עשו דבר מקסים עם אחיי. ממש בסמוך לאמירת המילים הם אמרו "אנחנו לא מדברים במילים כאלה". והיו נותנים אלטרנטיבה ותחושה שהבינו למה התכוונו הילדים- "אז את ממש כעסת עליה, הא?" "זו תחושה לא נעימה בכלל!" "את נשמעת פגועה.." וכד

אלא גם אין כח וסבלנות להתחיל להכין אוכל.

 

תכלס את יכולה להכין מרק ירקות וכאלו..

 

מארגנים הכל בשקיות בתוך ארגז עם כלים חד"פ וממרחים וכל מה שצריך לסיים. ואוכלים במרפסת/ בחוץ.
אם לא נשאר לכם תקנו! כמות קטנה אבל תקנו.
לא מספיק שבוע של רעב שצריך לצום גם לפני?
אצלנו רק בערב בדיקת חמץ אוכלים בחוץ פיצה פלאפל וכד'

רק במצב שיש לבנ"א הפסד כלכלי מאוד גדול מזה.. למשל המון בקבוקי וויסקי

לא לוותר על זה. צריך אנרגיות כדי לנקות.

 

אז בישול קל, לא מושקע: ירקות חתוכים ל-4 מאודים או מבושלים כמרק,

ביצים בשלל דרכי בישול, חזה עוף באופן הכי פשוט, או אפילו פסטרמה,

 

כבד צלוי על הגז ברשת (ממילא עוד רקע מנקים יסודי את הכיריים).

 

פחמימות פשוטות: סיר עם אורז שזורקים לתוכו גרגירי אפונה קפואה, פסטה + תוספות פשוטות: קטשופ, קוטג', סתם שמן זית או חמאה, טונה,

קוסקוס מהיר הכנה עם רוטב קל,

ואפילו - אפשר לקנות אבקת להכנת פירה אינסטנט - טעים, משביע ולא משולל ערכים תזונתיים.

 

ירקות חיים חתוכים,

 

לחם עם גבינות.

 

בשבוע האחרון קונים פיתות במקום לחם - לא מתפורר, לא מתפזר

 

אני מכינה אוכל ומשאירה במקרר בתבניות אלומניום ומחממת על הפלטה במרפסת. וככה יש לנו ארוחה חמה בלי לבשל... אפשר גם להקפיא מראש.

אני מנקה את המטבח יומים לפני פסח ויש לי ילדים בבית.אוכלים רק במטבח ..אין מה לעשות צריך להאכיל משפחה. לא...?!
וכמובן מחסלים את כל מה שחמץ גמור

1. האם אתן מאלה שמקפידות להמתין 24 שעות בין ניקיון השיישים לבין ההכשרה?

2. האם אתן מבשלות את כל ליל הסדר בבית?

 

וביומים האלו כבר לא בדיוק אוכלים ממש במטבח אלא בחוץ או רק על השולחן או אם אין ברירה אז יוצאים לקנות פיצה אבל זה רק ביומים האלו

אנסה לכתוב את מה שהבנתי:

את בעצם מנקה את המטבח תוך יום אחד, וביום השני נותנת למטבח המתנה של 24 שעות.

(וליל הסדר לא מכינה בבית)

 

ואנחנו ליל הסדר בבית

מתחילים מהכשרת המטבח וכך כבר מוציאים את כלי הפסח ומבשלים כשר.
עושים את זה כמה שנים טובות ורק נחת יש מכך.

למשל ילדים שחוזרים מהגן לאחר שאכלו חמץ.
או אורחים שמגיעים והם עדיין אוכלים חמץ בקלות יכולים לסחוב איתם פירורים..

או שאני סתם מגזימה??

את המטבח מנקים יומים לפני , אוכל אוכלים כרגיל בשולחן .

ביינתיים התקופה הראשונה של עד חצי שנה היתה הכי מאתגרת. ההנקות ברצף, הבכי שלא נגמר, גזים, רפלוקס סמוי ולחיות ברצף של לילות לבנים.

בעלי ואני הסתובבנו סהרוריים אבל מאוד שמחים וזה סידר את הכל. אמא שלי עזרה לנו המון וחברות דאגו לארוחת בוקר למשך חמישה חודשים.
בבית היה קצת בלגן ביחס לשגרה אבל שבת החזירה אותו לסדר הרגיל.

מצחיק להיזכר בזה.
עכשיו זה משעשע ומאתגר כאחד.
ויש לנו זוג בנים.

אצלנו דוקא השלב הכי קשה (שזכור לי כמובן.), הם בני חמש וחצי כיום, היה בין גיל חצי שנה לשנה וקצת- עד שלמדו ללכת..

כי הם זחלו בכל מקום, פתחו ארונות טיפסו והיה מאוד קשה לרוץ אחרי שניים כל היום...

אבל האושר האין סופי שמילא אותי מהרגע שהם נולדו (והתווסף לאושר שהיה כבר מהאחים הגדולים שלהם..) חיפה על כל קושי זמני..

מרגע שידעו ללכת זה היה רק נחת ונחת.. עד היום!

תאומים זה ברכה ושפע מהקב"ה אין סופיים!

רק נחת שמחה ובריאות!

אמא שלי תמיד אומרת שהגיל הקשה היה כשהתחלנו לזחול וללכת טיפה.
פתאום הסתובבנו בכל הבית, מתעניינים בכל דבר, מכניסים לפה, שופכים, מוציאים ובודקים...
פתאום היה קשה לשלוט ולהשגיח.
בהתחלה בהתחלה היתה ב"ה הרבה עזרה.
והיום היא אומרת שזה שווה את הכל

וממבט של איך זה להיות חלק מזה - חוויה וחיבור מדהימים!
תאום - זה פשוט דבר מופלא! זכיתם שיש כאלו בבית! מתנה גדולה!
תשמרו על הביחד שלהם.

אבל אני כל כך רוצה תאומים!!!
(סליחה הייתי חייבת)
ושוב תודה על הכל!

אמן !!

כולם הפחידו אותנו לגבי השנה הראשונה - אך בפועל אני רואה שהשלב הכי קשה הוא מאז שהחלו ללכת אך לא להבין הסברי "לא". לצערי השלב הזה עדיין נמשך (בני שנתיים ושמונה), כי הם עדיין לא מדברים ולא מספיק מבינים.

השלב הזה הכי קשה לנו, כי זה שני בנים שובבים שמסתובבים ברחבי הבית והורסים כמעט כל דבר שנוגעים בו. ואלה שני בנים ב"גיל שנתיים האיום" - שמתנגדים לכל דבר, ומתעקשים לעשות לבד גם דברים שאינם מסוגלים להם.

אבל חוץ מזה - הם באמת מתוקים ומאירים, ויש הרבה קטעים חמודים ביניהם, שיש רק בין תאומים!

אני תאומה, אנחנו 2 בנות.

בבקשה מכם, הורים שיש לכם תאומות, תחזקו את הקשר בינהם. זה כ"כ חשוב. אנחנו בנות 19 ורק שנה שעברה התחלנו להיות חברות. וזה מאוד מוסיף לנו. אז תחזקו אותו מאז שהם יהיו קטנות- אתם תרוויחו וגם הם

תתני טיפים כי אני מפחדת בטירוף מזה

הייתי חייבת לשתף בניסיון שלי יש לי שני זוגות מספר 1,2 ו 4,5 הזוג הראשון הן בנות והתקופה הקשה הייתה בחצי שנה הראשונה. בזוג השני הייתי הרבה יותר מנוסה. וטיפלתי בהם לבד לגמרי. וישנתיום בלילות!!!! והם בנים והתקופה הכי קשה זה עכשיו הם בני כמעט 3 ועושים לי בית ספר. שובבים בטירוף. והופכים לי את הבית. אני יוצאת קניה מהחדר ואני לא יודעת למה אני חוזרת. אבל הם מתוקים בטירוף ומדהימים. כך שזה עדיין שווה

היית בהלם כשנודע לך על הזוג השני?

הייתי חייבת לשתף בניסיון שלי יש לי שני זוגות מספר 1,2 ו 4,5 הזוג הראשון הן בנות והתקופה הקשה הייתה בחצי שנה הראשונה. בזוג השני הייתי הרבה יותר מנוסה. וטיפלתי בהם לבד לגמרי. וישנתיום בלילות!!!! והם בנים והתקופה הכי קשה זה עכשיו הם בני כמעט 3 ועושים לי בית ספר. שובבים בטירוף. והופכים לי את הבית. אני יוצאת קניה מהחדר ואני לא יודעת למה אני חוזרת. אבל הם מתוקים בטירוף ומדהימים. כך שזה עדיין שווה

למה לחכות למה שקשה?
בעיני זה לא שונה בהרבה מילד אחד. במיוחד שהגדולים אצלי צפופים.
ובאמת עם המחשבות הטובות זה בא.
והם כמו שאמרו לפני יכולים לישון בלילה ולהיות תעסוקה אחד לשני.
בקיצור
לא לחכות לדברים קשים
לחכות לכיף הגדול שיש בזה.

אבל בכל זאת, מכיוון שקשה לי - רציתי שותפים לקושי...

בגיל 3 יש הקלה משמעותית מאד (הרבה פעמים מגיל שנתיים).

אמנם קטנים יותר בגיל אבל בכל שלב של גיל אני מבחינה שיש דברים קלים יותר וכאלה שקשים יותר
אני לא מכירה מציאות אחרת של ילד יחיד כי ב"ה זה מה שאלוקים נתן לנו ואנחנו לא מפסיקים להודות.

אני לא חושבת שהיה שלב אחד קל... הבכי הבו-זמנית שקורע אותך מבפנים, התקופה של לפני הזחילה, טוב אצלי היה ריפלוקס, וכל פעם שהונחו על הבטן הופיעו בביתנו שלוליות... וגם התקופה שלפני שידעו לישון לילה שלם ממש (רק בגיל תשעה חודשים) שאז הייתי איתם לבד בלילות וזה היה מתיש... אני זוכרת סצנות של ריצה מלול אחד, הרמת תינוק בוכה, בנסיון להרגיע, בינתיים אחיו בוכה, החזרה למיטה וריצה ללול השני, הרמת השני ונסיון להרגיע בזמן שאחיו כמובן - בוכה... וכך כל ערב למשך לפחות חצי שעה ארבעים דקות בסוף יום כשאני גם ככה מפורקת, זה היה אחד השלבים הקשים אצלי, גם השלב שהם זרקו צעצועים בכל הבית, לא יודעת אם רק אצלי או בגלל שהם בנים, אבל המהירות בה הם מלהיבים אחד את השני על הצלחות המעופפות בבית היא מדהימה... השלב של גיל שנתיים הסרבן והכניסה למעון, הכניסה לגן, ולאחרונה הגמילה מהחיתולים, טוב כאן ממש היה לי אישית קשה, תשמעי איזה חופשת לידה היתה לי... הילדים נכנסו לגן עיריה בגיל שנתיים ושמונה חודשים לא גמולים, טעות ענקית, לא שלא ניסינו, אז אין טעם לזרות מלח, אבל מי שיכולה שתגמול קודם, בגן לפי החוק חייבים לקבל אבל מבחינת תנאי השטח אין אפילו איפה לחתל, הם היו שוכבים על הרצפה, כששאר הילדים מביטים בהם... זכיתי בסייעת מקסימה שעזרה לי, אבל בכל זאת זו היתה תקופה קשה לי מאד, הייתי אחרי לידה, דמיינו את הסצנה: אני עם תינוק שסובל מגזים וכמעט כל היום על הידיים כשאחד התאומים קורא: אני צריך לשירותים, ורצה עם התינוק לשירותים ואז אחיו התאום: אני גם צריך לשירותים, רצה עם התינוק לשירותים השני ושוב לראשון וחוזר חלילה, לפחות זה הרגיע לתינוק את הגזים... מאד השתדלתי ליהנות מכל שלב, וגם להנציח ולתעד, אבל לומר שהיה קל? שום שלב לא היה לי קל, ורק אמא לתאומים תבין... רק אחרי הגמילה שבאה ביחד עם תקשורת איתם, היתה לנו הקלה משמעותית (כמעט בגיל שלוש). שלא תביני לא נכון, באמת נהננו מכל רגע בגידול, ולפעמים דוקא בגלל הקושי, כל התקדמות קטנה היתה שמחה גדולה. אני חושבת שבגלל כל הטכני סביבם, ממש חשוב לעצור ולדאוג כל הזמן גם לעצמך וגם לזוגיות, אחרי שמצאת בייביסיטר שתסכים... ואז באמת אתה יכול גם ליהנות מכל שלב קשה ככל שיהיה... וזו הרי שמחה הרבה יותר מכפולה...

עוד לא הגענו לשלב של הגמילה, וזה אכן נשמע מפחיד... וגם אני עם תינוקת (קצת גדולה יותר).

טוב, בע"ה נעבור את זה.

ובהחלט יש רגעים משמחים עם התאומים!

ובכל פעם שקשה, אני מנסה לדמיין אותם ואותי בעוד כעשר שנים, שאז ניזכר בכל התעלולים שלהם בחיוך... (בתקווה שבגיל הזה לא יהיו להם תעלולים אחרים, מורכבים יותר)

א- סליחה אם הלחצתי, נראה לי שבמקרה שלי זכיתי בכל הקופה מבחינת הקשיים, וזה בכלל לא מחייב, אני שומעת הרבה הורים שיש להם תאומים מאד נוחים, אז כמובן שאפשר להוריד לחץ, להתפלל על כל שלב ושלב ולשמוח אם לך היה קל יותר
ב- טוב לדעת על קושי צפוי ולו בשביל להיערך אליו מראש. אני חושבת שאם הייתי יודעת מה היה צפוי לי, קודם כל הייתי בתקופות הקשות נעזרת הרבה יותר באנשים ולא מנסה להיות גיבורה גדולה ולהסתדר לבד. זה נשמע לפעמים מוגזם אבל בימים הקשים זה ממש ההבדל בין ליהנות מהגידול לבין לשרוד ולצאת שפויים איכשהו...
מאחלת לך המון סיעתא דשמיא, הצלחה, ותמיד לזכור להוריד את המצפון, כי את האמא הכי מדהימה שיכולה להיות לתאומים שלך, ואם השם יתברך נתן לך שניים, אז יש בך את הכוח בגוף ובנפש לעבור איתם הכל וגם בשמחה

במיוחד את השיחות המתוקות ביניהם ואחר כך שניהם צוחקים, שכשלפעמים רק הם מבינים אחד את השני. אצלי הם עכשיו בני שלוש ושלושה חודשים והדיבור בא להם ברוך השם בבת אחת, אבל מתגעגעים לזה...

באמת עדיף לי ככה, לדעת מראש מה מצפה לי...

ובקשר לתיעוד הדיבור שלהם - כרגע אנחנו כ"כ מֵצֵרים על כך שהם עוד לא מדברים, ושוכחים לשים לב ל"חמידות" שב"שיחות" שלהם... אבל צודקת.

אצלנו הם היו מדברים מילה פה ומילה שם כשהתחילו את השנה בגן, ורק אנחנו הבנו מה הם אומרים (חתואה= חתולה, איכסאי = מכנסיים וכד') וכ"כ ריחמתי עליהם שהם לא מבינים מה קרה סביבם, ועוד יותר על שאף אחד לא מבין אותם, אבל כיוון שעם תאומים אתה תמיד משווה ובודק פערים (בפרט שאצלנו נולדו פגים בשבוע 34) אז נמאס לי כבר והחלטתי שכל עוד יש התקדמות, אז בלי לחץ ופשוט ליהנות מהדיבור החמוד הזה בינתיים. (אגב, התייעצתי עם קלינאית תקשורת, שאמרה שזה לא קריטי, אלא אם כן הילד מתוסכל מכך שלא מבינים אותו, אז הגדול יותר היה שקט בגן כשבבית כל הזמן שר וכו' והקטן יותר לעומתו היה פורח בגן). אבל אז הגננת דחפה אותנו לאבחונים דרך המכון להתפתחות הילד (זכאים לזה דרך הקופה). היא טענה שיש פערים לעומת שכבת הגיל שלהם. מודה שבהתחלה נלחצתי, והיה לי ממש קושי נפשי לחשוב שכבר בגיל כזה יש פערים, שאלתי אותה: את משווה לגיל שלהם? הם עוד לא בני שלוש... כבר מדברים איתי על פער, מספיק שבבית הספר ידברו איתם כל הזמן על תוצאות מבחנים וימדדו אותם, אבל כבר מהגן? מה הם אמורים לעשות? לכתוב ולקרוא בגיל שלוש?... (ובכלל לכי תסבירי לה שאת עדיין רוצה ליהנות מהדיבור החמוד הזה שלהם, כשהם עושים סלט שלם עם השפה) הייתי בשוק... אמרתי לה שמצידי שיישארו בגן עוד שנה, אבל לי חשוב כרגע שהם יאהבו ללמוד, וישמחו לבוא לגן (ובעיניי התפקיד של הגננת הוא לגרום לילד להיפתח, ולא רק לשלוח לאבחונים...) בכל אופן, בעיקר בגלל הגדול מביניהם, החלטתי שנתעלה על עצמי ונלך לאבחון בכל זאת, ולו בשביל שיהיה זכאי לטיפול קלינאית תקשורת וילדים סביבו יבינו אותו וזה יעלה לו את הבטחון העצמי ואת ההשתלבות בגן. כרגע סיימנו את סדרת האבחונים, והוא זכאי לקלינאית תקשורת (וזה בסה"כ השתתפות עצמית סמלית, כי השאר דרך הקופה). אני הצטערתי שלא ידעתי על זה קודם... זה מאוד עוזר.

בסוף כולם מדברים, אצלנו זה בא להם בבת אחת, וכל התקשורת איתם מדהימה אותי כל פעם מחדש, ממש כל שבוע לא דומה לקודמו. הם מבינים יותר אז הם מתקדמים יותר גם בדברים אחרים.

כך גם היה עם הגמילה מהחיתולים, התחלנו רק כשממש התחילו לתקשר איתנו. לפני כן פשוט לא הבינו מה אנחנו רוצים.

אז אמנם לקח קצת זמן והימים הראשונים היו הכי קשים, גם כי בקושי הבינו וגם הבאלגן שזה יצר מסביב, אבל שאר התהליך היה הרבה יותר רגוע. (והטיפ שלי, בבוא העת: כשמורידים חיתול, לא מחזירים! זה רק יבלבל אותם). אנחנו בהתחלה הורדנו חיתולים לגמרי (הם הלכו בבית בלי כלום) שעתיים-שלוש. היו סירים מפוזרים בסלון ושירותים הם לא ממש רצו בהתחלה, אבל אם היו רוצים, בעיניי הייתי מדלגת על הסירים בכלל. פשוט להראות ממש פרס ולשאול: אתה רוצה? אז בוא תשב, עד שאתה קולט עם הזמן מתי באמת הוא עומד לעשות והולך איתו לשירותים והוא מקבל כמובן פרס או עידוד ובמקביל ביקשתי מהסייעת בגן להראות להם את השירותים, ושילדים אחרים הולכים לשירותים. אגב, מכל הטיפים לגמילה (פרסים, עידודים וכו') מה שאצלנו הכי עזר בבית היה לעבור אחד-אחד על שמות הילדים בגן, ולשאול: שי עושה בחיתול? לא.... שי עושה בשירותים! אסתר עושה בחיתול? לא... בשירותים... וכך עברנו על כל השמות שזכרנו, והם הרי לא רוצים להיות שונים... ואז כששאלנו אותם על עצמם? הם ענו: לא... בשירותים! ומיד רצנו לשירותים...  אין מה לעשות, בשביל הגמילה הכי חשוב זה התקשורת (אפילו התחלה שלה) ורצון...

ובהמשך כשראיתי שהם אומרים לי "שירותים" כשבאמת יש להם, הם כבר הלכו לגן בלי חיתול (וזכיתי לסייעת מדהימה ששיתפה פעולה ולא היה לה קל...), אבל באמת אם מוציאים חיתול לא מחזירים. פעם החזרנו ושניהם פספסו, זה מבלבל אותם.

לקטן זה הלך חלק לגמרי, מהרגע שקלט את הרעיון, הלך לבדו לשירותים. ולגדול - היה קשה עם ה"גדולים", לקח כמה שבועות נוספים, אבל לא לחצנו עליו בכלל. גם בגן, הסייעת לא הלחיצה.

בסוף, נסענו למירון לרבי שמעון לחאלקה (באיחור של חודשיים מגיל שלוש) אבל, פשוט, מאז אותו שבוע... לגדול הפסיקו הבעיות עם ה"גדולים" ואפילו גמלנו אותם בלילות בצורה חלקה שאני מאחלת לכולם (המליצו לי לא לחכות עם הלילות, וזה היה חכם מאד, כשראיתי ששבוע שלם החיתולים יבשים בבוקר פשוט הוצאנו את החיתולים בלילה וזהו, רק השתדלנו לא לתת לשתות ממש סמוך לשינה, ומתרוקנים גם לפני השינה, וזה פשוט הלך חלק...)

אז גם התפילות אצל רבי שמעון עשו פלאות...

בפעם הבאה נראה לי שנתחיל עם זה....

המון בהצלחה בבוא העת...

 

 

את מתארת כמעט בדיוק אותו דבר כמו אצלנו.

גם התאומים שלנו נולדו בשבוע 34, וגם להם העיכוב כרגע הוא רק בדיבור ובהבנה. (וגם הם אומרים "איכאסאי"... אבל בתור חתולה הם אומרים "אולה").

אנחנו התחלנו כרגע בתהליך של אבחון וטיפול אצל קלינאית תקשורת, והיא המליצה על גן שפתי, במקביל לטיפול. ויכול להיות שהטיפול כן ישפיע בזמן, ולא תהיה בעיה שייכנסו לגן רגיל.

מצד שני - לגבי הגמילה, אם עד הכניסה לגן הם לא יהיו גמולים לגמרי, אני לא בטוחה שתהיה סייעת שתסכים להתמודד עם זה, ואז אולי כן עדיף גן שפתי עם קצת ילדים ויחס אישי.

מדהים מה שאת מספרת על החלאקה! יום ההולדת שלהם יוצא כחודשיים אחרי ל"ג בעומר, אבל אולי נקדים את התספורת כדי להקדים גם את ההתפתחות? ואולי אפילו נתאמץ לנסוע עד למירון...

ותודה על הטיפים בגמילה! אימצתי

שני בנים. והרבה פעמים אחד היה מפספס אחרי אח שלו..

בערך מגיל 2.5-3.5. 

 

אבל עדיין חולמת על זה ...

מתנה כפולה ומאתגרת.
הרבה כוחות לכולכן!!

יהיו לך שמונה (לפחות) עוזרים צעירים... אז כנראה שיהיה לך קל יותר

(לנו היו רק שני "עוזרים", כשהגדולה בהם בת 4.5... אבל בעצם זה לא פייר שאני לא מזכירה את עזרתם הרבה של בני משפחתנו - ההורים והאחים...)

שיהיה לך הרבה נחת וכח!!

גרתי באילת. היה מאוד לא צנוע! קחי בחשבון שבאילת עכשיו ממש קיץ ובים כולן עם ביקיני. כדי לוודא את יכולה לבדוק באתר שלהם, בטח יש תמונות. לא מומלץ.

 

ממליצה לך ללכת לטייל (לא בשעות החמות), לחפש מקום שקט לעשות בו בננות/ סירות פדלים וכד', ללכת לחוף הנפרד, יש IMAX , כמובן המצפה התת ימי ועוד...

המדריכות (שצופים בהן מפעילות את הדולפינים) לבושות בבגדי ים, כך שקצת קשה לצפות מבחינת צניעות....
חוץ מזה כבר מספיק חם שכל המבקרים יהיו בבגדי חוף.
הסתייגויות:
גם אצלי זה נכון להיותי ילדה.
כשקריר זה סבבה! המדריכות לבושות כמו שצריך כי קר להן...

 

שתהיה צרה -  עד כמה שעגלת תאומים יכולה להיות...
גלגלים חזקים למעבר בכבישי עפר - לא הכי מתמצאת...
מתאימה גם לתינוק בן חודשיים וגם לבן שנה וחצי - נראה שכן. (חסרון - בישיבה היא לא מספיק ''זקופה'', כלומר לא 90 מעלות)
שכיבה מלאה - 170 מעלות
גגון שמגן טוב משמש - גגון גדול שסוגר את רב השטח.
עדיף גם קיפול קל וכמה שיותר קטן - זה הפטנט המיוחד של ביבי ג'וגר, הקיפול הקל והידידותי.

וגם קלה יחסית ופרקטית.

 

ומזל''ט על התינוק החדש.

צר, ומאד נח ל2 ילדים במשקלים שונים..

לנו היתה ד"ר בייבי שקנינו יד שניה, והיא היתה מצויינת.. הקיפול היה קל והיא התקפלה כמו עגלה רגילה- לא מטריה. שכיבה מלאה לכסא אחורי ושכיבה חלקית למושב קדמי 

 

מבחינת השקעה כספית וכמות דרישות- תחשבי עד כמה העגלה תהיה בשימוש.. אם זה רק לחצי שנה (ואולי עוד חצי שנה בעוד שנה+- ) אולי אפשר להתפשר על דרישות ומותג בשביל דבר פשוט וזול יותר (ובמצב טוב, לא זבל שיתפרק מהר..)

זה מה שעמד לנו בראש כשקנינו אז את הד"ר בייבי ב400 ש"ח.

 

יש לי אותה כבר 9 חודשים, מצוינת!!!!

הילדים בהפרש של שנה...

צרה ועוברת כמעט בכל מקום, נשכבת עד הסוף, גגון גדול, תא מטען למטה גדול ונוח...

אומנם לא הכי קטנה בקיפול, אבל לפי דעתי שווה!

אני לא מצאתי אותה ביד 2, אבל הבנתי שיש דגם חדיש עכשיו, אז אולי תוכלי לקנות את הדגם הישן בזול...

אני ממש ממליצה!!!