פורום הורות (עמוד 23)

אם יש לך שאלות, אשתדל לענות

בכללי: בארץ לרוב מדובר בילדים די גדולים שעברו ילדות זוועה. וגם אז יש המון דרישות למי שרוצה לאמץ (מתחת לגיל 40, השכלה ועוד) . לרוב מציעים אומנה ולא אימוץ.

לכן הרוב פונים לאימוץ בחו'ל. זה תהליך מסורבל בירוקרטית , ארוך, יקר מאוד ( 30000€ ויותר). ובסוף רוב הסיכויים לקבל ילד חולה או עם עיכוב התפתחותי כזה או אחר. צריך לרצות את זה מאוד מאוד, כדי להיכנס לעסק הזה.

תוגלי לקשר אותי לקבוצות הללו?

לאימוץ.
ככה שכבר מגיעים לאימוץ מדובר בילד גדול עם ילדות קשה.

טרמפולינה
משטח פעילות
מתנה לאחים הגדולים- אם יש, או לאמא
סינר הנקה
מגבת

כרטיס מתנה לחנויות שהיא אוהבת, או משהו שהיא צריכה לבית, או קרם איכותי כזה.
לתינוקת אפשר מגבת, מצעים, ובגדים לעוד חצי שנה...זה ממש כיף שיש איזה בגד יפה לשלוף אחרי כמה חודשים

מפנקים אז היא ממש מסודרת ב"ה עם ביגוד ;)

במתנה מקורית יפה כמו מחזיק מוצץ עם שם מוטבע או סתם אחד בעיצוב יפה שעולה יותר מ10 שקל.
או שמיכה עם שם..

משהו שהיא לא צריכה אלא זה תמיד נחמד לקבל כמתנה.

לגבי ביגוד - תמיד חושבת שאפשר להוסיף. במיוחד לחודשים אחרי 0-3. אני אישית משתדלת לקנות משהו בנוסף שיהיה להם גם אחרי התקופה הראשונית.. כמובן לבדוק שהפריט תואם את העונה הצפויה. (אם עכשיו סתיו/אביב אז עוד 3 חודשים כבר קיץ.. עוד 6 חודשים חורף.. וכו)

כשיש הרבה דברים זאת הדרך הכי טובה לדעת שקונים משהו שבאמת נצרך..

אטמי אוזניים נגיד..

אם בתקציב...

מארזים ליולדת עם בגדים בצורת עגלה עוגה וכאלו. תחפשי בגוגל מארזים ליולדת

אני באמת לא חושב שחוויות אישיות של אחרים יכולות לעזור לך פה. 

יש כמה סיבות שבגללן יכול להופיע עיכוב בדיבור - מלקות שמיעה ועד אוטיזם - וחבל סתם להיות בלחץ בגלל זה. 

קבלי אבחנה, התחילי טיפול ושיהיה בהצלחה. 

 

תודה רבה על התשובה אך כבר התחלתי בפרוצדורה.
דווקא כן מעניין אותי לשמוע מניסיונן של אחרות.

התחלנו טיפול אצל קלינאית באיזור גיל 2.5.
את האבחון עשינו עוד קודם אבל אז באה הקורונה והכל התעכב..
הטיפול עזר מאוד מאוד מאוד והיא כמובן הדריכה אותנו איך לעבוד עם הילד בבית. הייתי מאוד סקפטית לפני וב"ה הוא השלים את הפער בקפיצה.

חשוב לא להתמהמה, את כותבת שהתחלתם בתהליך, לא יודעת איזה תהליך, אבל אני התחלתי אצל קלינאית פרטית כדי שאספיק לפני שהוא עולה לגן, כי התורים בקופה הם על הפנים באיזור שלנו.

לאמא,אבא, מים עד גיל שנתיים ושלושה חודשים ותוך חודש דברו הכל!!
אז יש סיכוי טוב שעוד תופתעי 🙂

מה עשית עד גיל 2.3? כססת ציפורניים?
אני מאוד מודאגת.

שלא צירפו מילים ודיברו.
והתחילו טיפולים בשלב מוקדם אצל קלינאית.
יש להם אפרסקיה/דיספרקציה וורבלית, והם בגני חינוך מיוחד.
והייתה תקופה שאחד מהם נעזר בתת"ח לדיבור ובשלב די מאוחר התחיל לדבר (והיום לא מפסיק)

יש פה מגוון של נסיונות, וכל מקרה לגופו.
טוב מאוד שהתחלת את התהליך- בעז"ה שידייקו את הבעיה ויטפלו בבת שלך.
חבל להילחץ מסיפורים של אחרים.

תת"ח- תקשורת תומכת חלופית.
טאבלט/מחשב עם תוכנה מיוחדת. לנו יש תוכנה גריד. שעם תמונות. הילדים מצביעים על התמונות שרוצים לשתף או "לדבר" וזה מדבר בקול.

במה מתבטא הקושי. באילו צורות התנהגות מסוימות זה בא לידי ביטוי

פעם הבא והיא שואלת תגידי לה: תהיי יצירתית תחשבי לבד. או תגידי לי את או שאם היא מבקשת עזרה על כל דבר תגידי לה בואי נמצא יחד פתרון

אוטומטית יוצא לה "אני לא יודעת"

לדוג' ביקשתי שתכתוב פתקים למשלוחי מנות בפורים. מיליון תירוצים למה היא לא יכולה לעשות.
תירוץ - תגידי לי מה לכתוב. תגובה - מה שאת מחליטה.
תירוץ - הכתב שלי מכוער. תגובה - זה פתק למשלוח מנות, הוא לא צריך להיות יפה ומגיע מהר לפח

היא לא כתבה פתקים בסוף, חוסמת את עצמה

מה שהמליצו להורים שלי לעשות כדי לפתח חשיבה עצמית זה לעודד אותי לבחור לעצמי בגדים לילבוש🤷
ממליצה ללכת להדרכת הורים זה יכול מאוד לעזור
להורים שלי איתי זה עזר...

לעודד אותם לשאול שאלות.
להכין מראש קערה עם חמוציות, שוקולד צ'יפס וכד' ולתת למי ששואל שאלה.

ויחד עם זה כדאי לאמץ צורה טובה יותר...

ולתקן את החורים לפני שעוזבים. אחרת קשה מאוד לגור בדירה עם תינוק.
יש לי ניסיון של כמה שנים טובות בשכירות..

הצורה והגודל שלהן הופכות אותו למסוכנות מאוד לילדים, בגלל סכנת חנק.
ולכן, גם בגיל יותר גדול, אולי אפילו עד גיל למשק לחתוך אותן לחצי לכל האורך, שלא יהיה עיגול, אלא חצי עיגול.
מבחינת תזונה- נקניקיות זה לא ממש בריא...אבל אם כל המשפחה אוכלת והקטן רוצה גם, אפשר לתת לו קצת.

עזרת לי מאוד💕

התיקון האוטומטי שינה...

לרוחב ולאורך

וזה לא כזה בריא מעבר לזה הייתי מעדיפה להמנע...

לא הצלחתי להבין מהאתר

 

רוצה להיות בטוח

רק מי שיצא למעל 6 ימי בידוד, החזירו לו 20% מהתשלום עבור כל יום
בקיצור מגוחך

אלא המעון נסגר בגלל ילד חיובי

ולא שילמנו בכלל על הימים האלה

אם זורם לך לכתוב מקום נשמח

חשבנו שבוע וקצת, בסוף יצא שבועיים (פחות יום) כי עוד מטפלת שהייתה איתם מאוחר יותר גם יצאה חיובית. והמעון לא נפתח עד שעברו 14 יום מהמטפלת השנייה, למרות שכל הילדים עשו 2 בדיקות וקיצרו בידוד...

קיזזו תשלום עבור כל הימים שהמעון היה סגור.

סדנת יצירה כלשהיא- החל מעגילי פימו וכלה בתופי מרים...אפשר לחשוב על מליון דברים, בהתאם לתקציב. אפשר לארגן בעצמכם או להביא מישהי שתעביר. - זה מתאים יותר לחברות. אבל אולי גם למשפחה, תלוי בהרכב.
פעילות תוכן בסגנון חדר בריחה, קופסאות בריחה. זה המון תכנון והכנה (עשיתי לבת מצווה של הבת שלי והמוזמנות מאוד נהנו!!) אבל אפשר גם להזמין ממישהו שמכין.
פעילויות תוכן בסגנון של חידונים שונים- או על הילדה או על נושא שקשור לתאריך, לשם שלה וכד'.
זה יכול להיות קהוט, או משהו בסגנון ישן יותר כמו פיצוחים וכד'.

סדנאות קשה למצוא למשפחה בכל הגילאים והמינים ורמות דתיות...
חידונים מיצינו
יצא לי רק פעם אחת להיות בחדר בריחה עם הילדים ולא ממש נהניתי. מה זה אומר קופסאות בריחה?

שמחלקים לקבוצות או למשפחות, וכל משפחה מקבלת קופסה שבתוכה עוד שתי קופסאות. כדי להגיע לקוד של המנעול שנועל את הקופסה הראשונה, צריכים לפתור חידה. כנ''ל אח''כ בקופסאות שבפנים. ובסוף- שמים איזו הפתעה או מזכרת לכולם

תוך כמה זמן זורקים מהשימוש?

אצלנו - הניקיונות וההכשרה המיוחדת לפסח - בשבוע לפני החג.
והרוב עושה בעלי. (מקרר, תנור, כיריים, שטיחים... הכשרת המטבח לפסח, ציפוי השיש בניילון עבה).

חברה שלי ואני אמהות לתינוק והיא אומרת לי שהיא כבר סיימה לנקות לפסח ועכשיו היא מתחילה להכשיר. לא קונה את זה.

אם אין ילדים שעלולים לפזר אוכל בבית, אלא רק תינוק, אפשר לנקות את ארונות המטבח ואת המקרר. כמה שעות וזהו.

אני מתחילה לנקות בר"ח ניסן, כי אין לי כוח לרדוף אחרי הילדים עם החמץ. מספיק לי שבוע לרדוף, ובשבוע השני אוכלים רק כשר לפסח, או חמץ בחוץ.

מי שרוצה להתחיל מוקדם, כדי לנקות בנחת - סבבה, אני מבינה. אבל למה לנקות מוקדם ולהיות בלחץ שאין חמץ? אני לא מצליחה להבין מה התועלת בזה.

כשמתחילים מוקדם צריך לשמור הרבה זמן וזה די מתיש 😐

אני עוד לא התחלתי לנקות לפסח בשנה הבאה

אין כמו להיות מאורגנות שנה מראש!!!

המשפט "רק סיימה לנקות" ממש מצחיק.. את יודעת כמה פעמים עוד נסיים לנקות עד פסח בע"ה?
הרי כל שבוע מזיזים את הרהיטים ומנקים אבק, את הצעצועים כל סוף יום, בחדרים רוב האנשים לא מרשים לאכול (כולל אנחנו ב"ה), ובמילא שוטפים כל יום ומזיזים את הרהיטים גם שם כל שבוע ב"ה, ארונות בגדים, גם זה לא חמץ- ובכל זאת, כולנו מוצאות את עצמנו מסדרות אותם כל הזמן שוב ושוב.. וסדר ספציפי בבגדים (תורמים מה שלא בשימוש) עושים תכלס כל פעם כשמתחלפת העונה..
עד פסח ננקה ונסדר עוד הרבה פעמים בע"ה.. כחלק מתחזוקת בית ולאו דווקא קשור ספציפית לפסח.. פסח=הכשרת המטבח. אישה שהבית שלה תמיד נקי (שלדעתי מדובר ברוב המוחלט של הנשים) לא צריכה להרגיש מאוימת, כי מה יש לנו חוץ מלהכשיר את המטבח ב"ה?
מי ש"סיימה עכשיו לנקות" תתאכזב לגלות שהלכלוך חוזר בלי תחזוקה..
אין דבר כזה לסיים לנקות.. ב"ה יש אנשים שחיים בבית (;
ואין הגיון בלהכשיר מעכשיו מטבח לפסח- כשעוד אוכלים חמץ 🙃

לפי הרב עובדיה ניתן לבשל מלפני פסח בכלי חמץ. לידיעת מי שהולך לפי פסקיו

למה את שואלת?

והמצב הכלכלי שלכם - יש שאיפות וחלומות שלא רואים איך מממשים בגלל מצב כלכלי?
צריך להכיר קצת את הנסיבות שלכם כדי להגיב.

אז אמנם אני בת 25, אבל לגמרי מזדהה עם התחושה..
***כמובן שכל הנאמר כאן נאמר מתוך נקודת המבט שלי.. יכול להיות שתזדהי עם זה, ויכול להיות מאוד שלא.. אני מנסה את מזלי 😅

בקרוב מאוד אחגוג 26 בע"ה, וזה מלחיץ אותי, כי פתאום אהיה קרובה יותר ל30 מאשר ל20 😱
אני רגילה להיות הכי צעירה בכל מקום.. נהנית מזה אפילו ב"ה (:
בהריון הראשון הייתי בת 19, בשני בת 20, בשלישי בת 22 וברביעי בת 25 (ילדתי לפני כמעט 3 חודשים ב"ה)- ונהנתי מאוד לשמוע את התגובות של האנשים על הגיל שלי ביחס להיותי אמא כל פעם מחדש. כל פעם כשטבלתי (זה יוצא בעיקר לאחר לידות ב"ה, כי אני לא מקבלת בהנקה ב"ה), עד היום- הבלנית שואלת אם אני כלה, ואת האמת? אני פשוט נהנית מזה.
להרגיש חצי ילדה חצי אישה, את הרוח הצעירה הזאת שבי ב"ה.. 20 זה בדיוק המעבר בין גיל ההתבגרות שלפני, לנשיות שלמה ובוגרת בגיל 30. ככה זה נתפס אצלי בכל אופן..
ויש משהו בגיל 30 שהוא אמנם עדיין צעיר, אבל זה כבר גיל של נשים לכל הדעות.. זה כבר לא ילדה..
אבל אני מנסה לחשוב על זה שתכלס גם היום אני כבר אישה, והאמת שכבר לפני גיל 20 הרגשתי ככה, אז מה זה משנה בעצם?
הגיל הוא בסופו של דבר רק מספר.. הרוח הצעירה הזאת יכולה להיות בתוכנו גם עוד 20 שנה, ומנגד לכך- אפשר לראות אפילו ילדים עם אישיות של זקנים..
30 זה צעיר!! ויחד עם זאת, ברור לי שכשאגיע לגיל הזה בע"ה אהיה קצת בהלם.. איך הזמן טס כ"כ מהר??!!
ולפעמים קשה לעכל את המצב הנוכחי שאנחנו נמצאים בו, כי הוא "של גדולים".
לי לפחות זה היה כ"כ מוזר.. להפוך להיות פתאום בצד של ה"מבוגרים", כששנה לפני זה הייתי תלמידת תיכון.. אז כשמגיעים לגיל 30 ב"ה, ובטח מרגישים שכבר לא "ילדים" בעיני כולם- זה נשמע לי כ"כ הגיוני לחוות משבר!!!
את לחלוטין נורמלית! וכל פעם כשעוברים עשור לוקח זמן להתרגל.. אבל את עדיין צעירה, ועדיין בתחילת החיים ב"ה! יש לך עוד 90 שנה בע"ה 😜
תנצלי אותן כדי לשמוח, להפיץ את הטוב שבך ולעבוד את ה'!! שולחת חיבוק 😘😘

תחשבי מה טוב *בשבילם* ומה יהיה איתם אם חו'ח יקרה לך משהו.
צריך לעשות סוויץ' בראש ולהבין שתקופת ההריונות והלידות הסתיימה והגיע שלב אחר, לא פחות טוב.

אני כותבת גם לעצמי, כי התינוק הנוכחי כנראה האחרון. ואני צעירה יותר ממך.

זה עוד יותר מודגש לי כי היה הריון לפני שנה שהייתי חייבת להפסיק ומרגישה שכמעט הגשמתי את החלום..

 

במחילה, אבל את לא 'כמעט הגשמת חלום' אלא ניצלת ברגע אחרון מחיים קשים מאוד של גידול ילד פגוע מאוד. אני בעצמי ראיתי כמה משפחות כאלה , וגם כאן בפורומים לא חסרים שירשורים...

אם את מבינה בשכל, אבל עדיין מתקשה להפנים.. יש היום טיפולים רגשיים שונים ושיטות של מודעות עצמית שאמורים לעזור לך להבין, איזה צורך שלך אמור למלא ילד חדש. ולמלא אותו בדרך אחרת.

אני בת 39 לפני 3 שנים החלטתי שזהו...ושלימה עם זה..
חולמת על נכדים...מקווה שהגדולה תזרום בעיניין ותחשוב על חתונה עןד שנה שנתיים

במדינה שלנו אני נחשבת למבוגרת..

נותנים מגיל 45 אם אני לא טועה. יש המון ילדי אומנה שזקוקים היום. המון!

ומשום מה זכור לי מעל גיל 45 ושהילד הקטן יהיה מעל שנתיים... אבל אולי זה באמת לא נכון וסתם נתקע לי ככה בראש

שמפעילה משפחות אמנה -אור שלום שעובדים במרכז

איך עושים את זה?
מיון והכשרה:

כל הבוחרים לפתוח את ביתם ואת ליבם ולקבל אליהם ילד/ה, עוברים מיון קפדני ועליהם לעמוד בקריטריונים של משרד הרווחה, לפיהם הינם:

בגילאי 25 עד 55
מצבם הבריאותי תקין
אין להם רישום פלילי
בעלי השכלה של עשר שנים לפחות
בעלי מקור הכנסה בסיסי
המשפחות שנמצאות מתאימות, עוברות הכשרה על ידי צוותים מקצועיים של -אור שלום- טרם הגעתו של הילד לבית.

תודה שדייקת

איזה מסירות נפש! עשית ועברת מעל ומעבר לכל דמיון

במסע שלך לעוד ילד.
12 ivf זה מטורף!!!
ועוד תרומת ביצית ...

אני שומעת את המילים שאמר אבא של נחשון וקסמן הי"ד: 'לאבא מותר לומר לא!'
וזה נשמע שהוא אומר...
זה מאכזב וקשה וכואב וגם מכעיס ופוצע ומתסכל... קשת שלמה של רגשות ואת צריכה לתת להם מקום. להרשות לעצמך להתאבל על החלום הזה, שאת נלחמת עליו כבר 8 שנים ונראה שהוא כבר לא יקרה...

תרשי לעצמך לגעת בכאב הזה, להרגיש ולחוות אותו ואני מאמינה שאם הזמן משהו יתחיל להתרפא בתוכך... משהו יירגע ויתנחם וייפתח לך הלב לשליחות הבאה שלך. האם זה להשקיע בילדים הקיימים? איזה חסד מיוחד (כתבת שלא ייתנו לך לאמץ אבל אומנה בטוח אפשר!!!)? השקעה בבית ובזוגיות? אולי כיוון מקצועי חדש?

אף אחד לא יכול לענות לך, רק את. או את ובעלך...
בעזרת ה' תקופת הכאב והאכזבה תעבור ויבואו ימים של שמחה וסיפוק...
בהצלחה רבה!

עברת ככ הרבה
לא קל לוותר על חלום
בטח אחרי כאלו מאמצים
צריך לזכור שכל וויתור הוא גם בחירה
בחירה בחיים בריאים שמחים עם ילדייך הנוכחיים שזקוקים לך שמחה בריאה ומתפקדת
בחירה בבעלך שיחיה ובזוגיות שלכם
בחירה בשמחת חיים ואמונה
מאוד עוזר לי במצבים כאלו לשבת לרשום
את כל הדברים שקיבלתי ושאני מודה ושמחה עליהם
לעשות ממש "רשימת הודיה"
אפילו מדברים הכי בסיסיים שאני מודה לה' שנולדתי יהודיה בארץ ישראל ועד הדברים הקטנים...
קשה להסביר כמה זה ממלא ומשמח עד שלא כותבים
להתחזק באמונה ובטחון שה' יודע מה הדבר הטוב ביותר עבורך
שיש סיבה למה מנע ממך הבאת ילד נוסף
להודות לו שניצלת מלידת ילד פגוע וחלילה סיבוכים נוספים
להתפלל שתתיישב דעתך ולא תכנסי לסכנות מיותרות בגילך
ולהתפלל על שמחת הלב
אחרי שלב האבל בעז"ה תבוא שמחה גדולה של השלמה וקבלה

כבר הבאת ילדים לעולם, אבל את רוצה עוד. להעניק.

יכול להיות שהרגלת את עצמך- או שבשטף החיים יצא שהתרגלת- "להרגיש טוב" רק אם את נותנת ומעניקה ומשקיעה??

אולי תסתכלי על הילד/ שניים/ יותר שכן יש לך, ותשקיעי בחיבור אליו? בנתינה לילדים גדולים...

ויש המון מה לתת בדור שלנו. כמה חום ואהבה כולנו צריכים...

 

אפשרות נוספת- "סגירת הבסטה" הזו מרגישה כמו שלב נוסף בהתבגרות אולי?

אולי צריך לחשוב איך לעבוד על זה?

לזה אין לי תובנה, אני צעירה ממך וכבר במשבר גיל:/ אבל למישהו חכם בטח יהיה מה לומר על זה

בהצלחה,

ואת השראה לרצון ונחישות. 12 איי וי אף'ים! גדולה מהחיים!

אולי תנתבי את עצמך לכבוש עוד יעדים, אחרים?

 

 

זה לא הקטע של סגירת הבסטה ..כמו הידיעה שהייתה צריכה להיות לי תינוקת קטנה ואין לי .. ולא רק זה אני 

גם לא יכולה להמשיך ..וזה סופי ..אלא אם אקח תרומה ..

אבל גם לזה כבר עייפה

עברתי גם כל מיני דברים, ואני עדיין מתגעגעת לגידול תינוק קטן. במיוחד שההריון האחרון שלי נגמר בהפלה קשה , אז ברור שיש תחושת החמצה. זה לגמרי לגיטימי להרגיש ככה.
אני מנסה להסתכל על המציאות בצורה קצת שונה. אני אומרת לעצמי שהקב"ה יודע הכי טוב מה טוב בשבילינו.
אם הוא החליט שיהיו לי מס' מסויים של ילדים, כנראה שכך הכי טוב לי. אם הוא החליט שאני צריכה לעבור בחיים שנים של ציפייה, טיפולים או הפלות, אז זאת הדרך שאני צריכה לעבור. השאלה מה אני עושה עם זה? האם עלי להרגיש למשך שארית חיי את תחושת ההחמצה והאכזבה ממה שהחיים נתנו לי או שאני יכולה לעשות משהו חיובי בשבילי ובשביל הסובבים אותי? איך חיובי?
להיות עצובה זה בסדר. אבל יום אחד לאסוף כוחות ולהמשיך הלאה. להסתכל על מה שכן יש. יש ילדים ב"ה, יש בן זוג ב"ה, וואו זה המון. לא כולם זכו. כמה עוד אפשר להשקיע באלו שכאן? אין לזה סוף. ומה עם עצמי? גם בעצמך צריך להשקיע. למצות את עצמך בתחומים אחרים גם כאלו שמחוץ לבית. למלא את עצמך בכל התחומים שיעשו לך טוב, שיגדלו אותך לאדם טוב יותר.
אם את בןאדם של נתינה, יש כלכך הרבה צרכים בעמ"י...
להבדיל... יום אחד ביתי שאלה אותי למה אדם שנפטר אחד מילדיו, כל הזמן מדבר ועסוק רק בילד שנפטר במקום לשמוח בילדים שנשארו לו? היא שאלה את זה בגלל שזה מה שהיא ראתה אצל מההורים שלנו. ולמרות שאני לא שופטת לרגע, כי אבדן ילד זה כאב שאין לתאר, אני חושבת שזו שאלה מצויינת. שאלה שעלינו לשאול את עצמינו בקשר להמון דברים. למה אנחנו לא יכולים לשמוח במה שכן זכינו לקבל? ואנחנו חושבים המון על מה שהיה ונגמר, על מה שהיה יכול להיות ולא היה... אני גם שואלת את עצמי את זה, כל הזמן.
מניחה שזו עבודה עצמית יומיומית. וגם המון שיחה עם ריבונו של עולם.
אז חיבוק גדול, מאחלת לך המון כוחות להתמודד עם החיים כמו שהם.

נתת לי הרבה נקודות למחשבה

[מאד מפעים הרון הזה שלך... גם איזון לכיוון הבריא, מול כל מיני "תופעות" בעולם]

שמסתכלים על מה שיש ועל הדרך אותה עברת.
זו דרך ארוכה, מלאה במכשולים, מלאה בסיפוק ואהבה.

אני אישית עם ילד אחד,הריון אחד קשה וארוך ואני גם רוצה עוד אחד. וכל פעם שבעלי אומר "עוד מעט" אני מתכרבלת עם הבן שלי, אוכלת אותו בנשיקות ומבינה שכעת זה הנחת שלי, זה האושר שמגיע לי, ותאמיני לי - זה המון.
זה הזמן שלך להנות מכל הגידול הקשה שהיה לך עד עכשיו... זה הזמן לצאת ולבלות ולפנות מכל ההשקעה שלך. תצאי לחופשה כלשהי עם כל המשפחה, טיול מהנה לצפון, תצברי חוויות עם מי שיש לך.

אני ילדתי את הבן שלי הראשון בגיל מאוחר יחסית. 36. בעלי היה בן 43. ברור שהייתי רוצה מלא ילדים . אבל בשביל ילד שני צריך לחכות שגדול יהיה בן 3 לפחות כי לכי תרוצי אחריו עם בטן היריונית ותאכילי 2 תינוקות במקביל שאין מי שיעזור. אנחנו מתכננים את ההיריון הבא שאהיה בת 38 ככה אני בת 37 היום. אחריו בעלי כבר יהיה קרוב ל50. אני ממליצה לך לקרוא כתבה על הורים שהפכו למעמד בגיל 50 אחד המטקבקים שם כתב שזה היה סיוט עבורו כי את הבגרויות הוא עשה במקביל סיעוד ההורים.מקווה אצלך בעזרת השם שתהיי בסדר. אני לא יודעת מה לומר לך . תראי את הטוקבק ותתייעצי עם עוד גורמים ותעשי שיקולים. כמה ילדים יש לך היום?

לי יש אחד וגם אם השם ירצה שיהיה לי אחד צריך לומר תודה על מה שיש. מה תגידי על אלו שבכלל לא הצליחו להביא?

*כרגע הוא נקרא "וחמותה בערה בה"

לא הבנתי לאן נעלם הפורום חחחח

הרבה ענייני זוגיות, שידוכים.
וחוצמזה, שבגיל הזה, ההחלטה על מה הילדים רואים צריכה לעבור דרך ההורים או בהסכמתם המוחלטת.

הסדרה, היא סדרה רומנטית עדינה של החברה החרדית.

אהבות, יצרים, זוגיות, קונפליקטים, משברים זוגיים, רומנטיקה, אהבה נכזבת, אהבה בלתי אפשרית...

לא ידבר אליה.

מתאים לדעתי לנערות דוסיות מגיל 16.

פשוט לגמרי לא עניינים שקשורים לגיל 12
כל מני התאהבויות ... ענייני הריון... הכל מאד דרמטי...
 

לא מעלה על דעתי להראות לה כזו סדרה.

גם יותר גדולים

וילדים יודעים ויודעים. מתעניינים ומתעניינים.
ובנות יותר- ושונה- מבנים.
טוב שיהיה בהקשר של ערוץ פתוח וגלוי עם ההורים, ולא ממקורות עלומים וסמויים.

גילוי נאות. איני יודע מה זה בדיוק שטיסל.

לערוץ פתוח

שזה בגבולות גזרה סבילות

וכי ילדה שרוצה לראות- תראה. בידיעת אמא או שלא, בהסכמץ אמא או שלא.

הרבה חוסר צניעות, ואין אלימות זה הופך את זה למשהו שמתאים לגיל הזה?
זה סדרה שמתאימה נפשית למבוגרים, מה לעשות?

חוץ מזה לא שאלו פה מה לעשות אם בדיעבד מישהי ראתה
שאלו מה דעתינו מלכתחילא
ודעתי שזה לא מתאים לגיל. זהו

לא מבחינתי לפחות.
נכון שהבנות שלי תמימות יחסית, אבל עדיין נראה לי לא קשור בכלל.

יש לי קשר פתוח וגלוי עם הבת שלי. זה לא אומר ש''אפתח'' אותה בגיל הזה לעולם הזה של הסדרות, אהבות, ושאר דברים. זה שזה כאילו חרדי זה לא עושה את זה משהו אחר...זאת סדרה לכל דבר.

כי זו סדרה למבוגרים יחסית.
מצד שני השאלה במה היא צופה בדרך כלל...

קרה פעם או פעמיים שדלגנו על סצנות

כולם רואים.

גם אין דומה צפייה משפחתית בהם משתתפים ילדים בגיל 11-12 בצפייה של ילד לבד לבד.

הבעיה שספרים היא לא אוהבת לקרוא ואת כל הסרטים החרדים הקיימים ראתה פעמיים.

שהם יפים ונקיים ויכולים להתאים לה.
הבנות שלי, אמנם בגיל קצת יותר צעיר, ראו את בילבי, לסי שובי הביתה, ונהנו.
לגיל שלה ''נסיכה קטנה'' יכול להתאים. ובטח יש עוד קלאסיקות כאלה.

הבן שלי למד שם, והייתי מאד לא מרוצה, והבן שלי חושב שזו היתה טעות גדולה בשבילו ללמוד שם. אבל יש לי חברות ששלחו לשם והיו מאד מרוצות, ואני מכירה הרבה בוגרים מרוצים שמאד מחוברים לישיבה גם אחרי שעזבו.
אז אין תשובה ״נכונה״ עבור הבן שלך, בלי להכיר אותו ואתכם, ובלי שהוא או אתם תכירו קצת לפחות את הישיבה...

ראש הישיבה לא מודע למה שקורה עם התלמידים בכלל, וגם המחנכים מפספסים הרבה ואין קשר טוב. התלמידים לא רואים בצוות דמויות שהם יכולים לפנות אליהם.
בישיבות אחרות (ויש לי כמה) המצב שונה לגמרי.
שוב, חשוב לי להדגיש, זו החוויה שלי ושל הבן שלי.

זה נכון שאשתו של ראש הישיבה גם מעורבת בישיבה בייעוץ וכו'??

תלוי בילד. חפשו הורים לילד שלמד שם בשנים האחרונות ורצוי לדבר גם עם הילד עצמו