פורום הורות (עמוד 23)

תחשבי מה טוב *בשבילם* ומה יהיה איתם אם חו'ח יקרה לך משהו.
צריך לעשות סוויץ' בראש ולהבין שתקופת ההריונות והלידות הסתיימה והגיע שלב אחר, לא פחות טוב.

אני כותבת גם לעצמי, כי התינוק הנוכחי כנראה האחרון. ואני צעירה יותר ממך.

זה עוד יותר מודגש לי כי היה הריון לפני שנה שהייתי חייבת להפסיק ומרגישה שכמעט הגשמתי את החלום..

 

במחילה, אבל את לא 'כמעט הגשמת חלום' אלא ניצלת ברגע אחרון מחיים קשים מאוד של גידול ילד פגוע מאוד. אני בעצמי ראיתי כמה משפחות כאלה , וגם כאן בפורומים לא חסרים שירשורים...

אם את מבינה בשכל, אבל עדיין מתקשה להפנים.. יש היום טיפולים רגשיים שונים ושיטות של מודעות עצמית שאמורים לעזור לך להבין, איזה צורך שלך אמור למלא ילד חדש. ולמלא אותו בדרך אחרת.

אני בת 39 לפני 3 שנים החלטתי שזהו...ושלימה עם זה..
חולמת על נכדים...מקווה שהגדולה תזרום בעיניין ותחשוב על חתונה עןד שנה שנתיים

במדינה שלנו אני נחשבת למבוגרת..

נותנים מגיל 45 אם אני לא טועה. יש המון ילדי אומנה שזקוקים היום. המון!

ומשום מה זכור לי מעל גיל 45 ושהילד הקטן יהיה מעל שנתיים... אבל אולי זה באמת לא נכון וסתם נתקע לי ככה בראש

שמפעילה משפחות אמנה -אור שלום שעובדים במרכז

איך עושים את זה?
מיון והכשרה:

כל הבוחרים לפתוח את ביתם ואת ליבם ולקבל אליהם ילד/ה, עוברים מיון קפדני ועליהם לעמוד בקריטריונים של משרד הרווחה, לפיהם הינם:

בגילאי 25 עד 55
מצבם הבריאותי תקין
אין להם רישום פלילי
בעלי השכלה של עשר שנים לפחות
בעלי מקור הכנסה בסיסי
המשפחות שנמצאות מתאימות, עוברות הכשרה על ידי צוותים מקצועיים של -אור שלום- טרם הגעתו של הילד לבית.

תודה שדייקת

איזה מסירות נפש! עשית ועברת מעל ומעבר לכל דמיון

במסע שלך לעוד ילד.
12 ivf זה מטורף!!!
ועוד תרומת ביצית ...

אני שומעת את המילים שאמר אבא של נחשון וקסמן הי"ד: 'לאבא מותר לומר לא!'
וזה נשמע שהוא אומר...
זה מאכזב וקשה וכואב וגם מכעיס ופוצע ומתסכל... קשת שלמה של רגשות ואת צריכה לתת להם מקום. להרשות לעצמך להתאבל על החלום הזה, שאת נלחמת עליו כבר 8 שנים ונראה שהוא כבר לא יקרה...

תרשי לעצמך לגעת בכאב הזה, להרגיש ולחוות אותו ואני מאמינה שאם הזמן משהו יתחיל להתרפא בתוכך... משהו יירגע ויתנחם וייפתח לך הלב לשליחות הבאה שלך. האם זה להשקיע בילדים הקיימים? איזה חסד מיוחד (כתבת שלא ייתנו לך לאמץ אבל אומנה בטוח אפשר!!!)? השקעה בבית ובזוגיות? אולי כיוון מקצועי חדש?

אף אחד לא יכול לענות לך, רק את. או את ובעלך...
בעזרת ה' תקופת הכאב והאכזבה תעבור ויבואו ימים של שמחה וסיפוק...
בהצלחה רבה!

עברת ככ הרבה
לא קל לוותר על חלום
בטח אחרי כאלו מאמצים
צריך לזכור שכל וויתור הוא גם בחירה
בחירה בחיים בריאים שמחים עם ילדייך הנוכחיים שזקוקים לך שמחה בריאה ומתפקדת
בחירה בבעלך שיחיה ובזוגיות שלכם
בחירה בשמחת חיים ואמונה
מאוד עוזר לי במצבים כאלו לשבת לרשום
את כל הדברים שקיבלתי ושאני מודה ושמחה עליהם
לעשות ממש "רשימת הודיה"
אפילו מדברים הכי בסיסיים שאני מודה לה' שנולדתי יהודיה בארץ ישראל ועד הדברים הקטנים...
קשה להסביר כמה זה ממלא ומשמח עד שלא כותבים
להתחזק באמונה ובטחון שה' יודע מה הדבר הטוב ביותר עבורך
שיש סיבה למה מנע ממך הבאת ילד נוסף
להודות לו שניצלת מלידת ילד פגוע וחלילה סיבוכים נוספים
להתפלל שתתיישב דעתך ולא תכנסי לסכנות מיותרות בגילך
ולהתפלל על שמחת הלב
אחרי שלב האבל בעז"ה תבוא שמחה גדולה של השלמה וקבלה

כבר הבאת ילדים לעולם, אבל את רוצה עוד. להעניק.

יכול להיות שהרגלת את עצמך- או שבשטף החיים יצא שהתרגלת- "להרגיש טוב" רק אם את נותנת ומעניקה ומשקיעה??

אולי תסתכלי על הילד/ שניים/ יותר שכן יש לך, ותשקיעי בחיבור אליו? בנתינה לילדים גדולים...

ויש המון מה לתת בדור שלנו. כמה חום ואהבה כולנו צריכים...

 

אפשרות נוספת- "סגירת הבסטה" הזו מרגישה כמו שלב נוסף בהתבגרות אולי?

אולי צריך לחשוב איך לעבוד על זה?

לזה אין לי תובנה, אני צעירה ממך וכבר במשבר גיל:/ אבל למישהו חכם בטח יהיה מה לומר על זה

בהצלחה,

ואת השראה לרצון ונחישות. 12 איי וי אף'ים! גדולה מהחיים!

אולי תנתבי את עצמך לכבוש עוד יעדים, אחרים?

 

 

זה לא הקטע של סגירת הבסטה ..כמו הידיעה שהייתה צריכה להיות לי תינוקת קטנה ואין לי .. ולא רק זה אני 

גם לא יכולה להמשיך ..וזה סופי ..אלא אם אקח תרומה ..

אבל גם לזה כבר עייפה

עברתי גם כל מיני דברים, ואני עדיין מתגעגעת לגידול תינוק קטן. במיוחד שההריון האחרון שלי נגמר בהפלה קשה , אז ברור שיש תחושת החמצה. זה לגמרי לגיטימי להרגיש ככה.
אני מנסה להסתכל על המציאות בצורה קצת שונה. אני אומרת לעצמי שהקב"ה יודע הכי טוב מה טוב בשבילינו.
אם הוא החליט שיהיו לי מס' מסויים של ילדים, כנראה שכך הכי טוב לי. אם הוא החליט שאני צריכה לעבור בחיים שנים של ציפייה, טיפולים או הפלות, אז זאת הדרך שאני צריכה לעבור. השאלה מה אני עושה עם זה? האם עלי להרגיש למשך שארית חיי את תחושת ההחמצה והאכזבה ממה שהחיים נתנו לי או שאני יכולה לעשות משהו חיובי בשבילי ובשביל הסובבים אותי? איך חיובי?
להיות עצובה זה בסדר. אבל יום אחד לאסוף כוחות ולהמשיך הלאה. להסתכל על מה שכן יש. יש ילדים ב"ה, יש בן זוג ב"ה, וואו זה המון. לא כולם זכו. כמה עוד אפשר להשקיע באלו שכאן? אין לזה סוף. ומה עם עצמי? גם בעצמך צריך להשקיע. למצות את עצמך בתחומים אחרים גם כאלו שמחוץ לבית. למלא את עצמך בכל התחומים שיעשו לך טוב, שיגדלו אותך לאדם טוב יותר.
אם את בןאדם של נתינה, יש כלכך הרבה צרכים בעמ"י...
להבדיל... יום אחד ביתי שאלה אותי למה אדם שנפטר אחד מילדיו, כל הזמן מדבר ועסוק רק בילד שנפטר במקום לשמוח בילדים שנשארו לו? היא שאלה את זה בגלל שזה מה שהיא ראתה אצל מההורים שלנו. ולמרות שאני לא שופטת לרגע, כי אבדן ילד זה כאב שאין לתאר, אני חושבת שזו שאלה מצויינת. שאלה שעלינו לשאול את עצמינו בקשר להמון דברים. למה אנחנו לא יכולים לשמוח במה שכן זכינו לקבל? ואנחנו חושבים המון על מה שהיה ונגמר, על מה שהיה יכול להיות ולא היה... אני גם שואלת את עצמי את זה, כל הזמן.
מניחה שזו עבודה עצמית יומיומית. וגם המון שיחה עם ריבונו של עולם.
אז חיבוק גדול, מאחלת לך המון כוחות להתמודד עם החיים כמו שהם.

נתת לי הרבה נקודות למחשבה

[מאד מפעים הרון הזה שלך... גם איזון לכיוון הבריא, מול כל מיני "תופעות" בעולם]

שמסתכלים על מה שיש ועל הדרך אותה עברת.
זו דרך ארוכה, מלאה במכשולים, מלאה בסיפוק ואהבה.

אני אישית עם ילד אחד,הריון אחד קשה וארוך ואני גם רוצה עוד אחד. וכל פעם שבעלי אומר "עוד מעט" אני מתכרבלת עם הבן שלי, אוכלת אותו בנשיקות ומבינה שכעת זה הנחת שלי, זה האושר שמגיע לי, ותאמיני לי - זה המון.
זה הזמן שלך להנות מכל הגידול הקשה שהיה לך עד עכשיו... זה הזמן לצאת ולבלות ולפנות מכל ההשקעה שלך. תצאי לחופשה כלשהי עם כל המשפחה, טיול מהנה לצפון, תצברי חוויות עם מי שיש לך.

אני ילדתי את הבן שלי הראשון בגיל מאוחר יחסית. 36. בעלי היה בן 43. ברור שהייתי רוצה מלא ילדים . אבל בשביל ילד שני צריך לחכות שגדול יהיה בן 3 לפחות כי לכי תרוצי אחריו עם בטן היריונית ותאכילי 2 תינוקות במקביל שאין מי שיעזור. אנחנו מתכננים את ההיריון הבא שאהיה בת 38 ככה אני בת 37 היום. אחריו בעלי כבר יהיה קרוב ל50. אני ממליצה לך לקרוא כתבה על הורים שהפכו למעמד בגיל 50 אחד המטקבקים שם כתב שזה היה סיוט עבורו כי את הבגרויות הוא עשה במקביל סיעוד ההורים.מקווה אצלך בעזרת השם שתהיי בסדר. אני לא יודעת מה לומר לך . תראי את הטוקבק ותתייעצי עם עוד גורמים ותעשי שיקולים. כמה ילדים יש לך היום?

לי יש אחד וגם אם השם ירצה שיהיה לי אחד צריך לומר תודה על מה שיש. מה תגידי על אלו שבכלל לא הצליחו להביא?

*כרגע הוא נקרא "וחמותה בערה בה"

לא הבנתי לאן נעלם הפורום חחחח

הרבה ענייני זוגיות, שידוכים.
וחוצמזה, שבגיל הזה, ההחלטה על מה הילדים רואים צריכה לעבור דרך ההורים או בהסכמתם המוחלטת.

הסדרה, היא סדרה רומנטית עדינה של החברה החרדית.

אהבות, יצרים, זוגיות, קונפליקטים, משברים זוגיים, רומנטיקה, אהבה נכזבת, אהבה בלתי אפשרית...

לא ידבר אליה.

מתאים לדעתי לנערות דוסיות מגיל 16.

פשוט לגמרי לא עניינים שקשורים לגיל 12
כל מני התאהבויות ... ענייני הריון... הכל מאד דרמטי...
 

לא מעלה על דעתי להראות לה כזו סדרה.

גם יותר גדולים

וילדים יודעים ויודעים. מתעניינים ומתעניינים.
ובנות יותר- ושונה- מבנים.
טוב שיהיה בהקשר של ערוץ פתוח וגלוי עם ההורים, ולא ממקורות עלומים וסמויים.

גילוי נאות. איני יודע מה זה בדיוק שטיסל.

לערוץ פתוח

שזה בגבולות גזרה סבילות

וכי ילדה שרוצה לראות- תראה. בידיעת אמא או שלא, בהסכמץ אמא או שלא.

הרבה חוסר צניעות, ואין אלימות זה הופך את זה למשהו שמתאים לגיל הזה?
זה סדרה שמתאימה נפשית למבוגרים, מה לעשות?

חוץ מזה לא שאלו פה מה לעשות אם בדיעבד מישהי ראתה
שאלו מה דעתינו מלכתחילא
ודעתי שזה לא מתאים לגיל. זהו

לא מבחינתי לפחות.
נכון שהבנות שלי תמימות יחסית, אבל עדיין נראה לי לא קשור בכלל.

יש לי קשר פתוח וגלוי עם הבת שלי. זה לא אומר ש''אפתח'' אותה בגיל הזה לעולם הזה של הסדרות, אהבות, ושאר דברים. זה שזה כאילו חרדי זה לא עושה את זה משהו אחר...זאת סדרה לכל דבר.

כי זו סדרה למבוגרים יחסית.
מצד שני השאלה במה היא צופה בדרך כלל...

קרה פעם או פעמיים שדלגנו על סצנות

כולם רואים.

גם אין דומה צפייה משפחתית בהם משתתפים ילדים בגיל 11-12 בצפייה של ילד לבד לבד.

הבעיה שספרים היא לא אוהבת לקרוא ואת כל הסרטים החרדים הקיימים ראתה פעמיים.

שהם יפים ונקיים ויכולים להתאים לה.
הבנות שלי, אמנם בגיל קצת יותר צעיר, ראו את בילבי, לסי שובי הביתה, ונהנו.
לגיל שלה ''נסיכה קטנה'' יכול להתאים. ובטח יש עוד קלאסיקות כאלה.

הבן שלי למד שם, והייתי מאד לא מרוצה, והבן שלי חושב שזו היתה טעות גדולה בשבילו ללמוד שם. אבל יש לי חברות ששלחו לשם והיו מאד מרוצות, ואני מכירה הרבה בוגרים מרוצים שמאד מחוברים לישיבה גם אחרי שעזבו.
אז אין תשובה ״נכונה״ עבור הבן שלך, בלי להכיר אותו ואתכם, ובלי שהוא או אתם תכירו קצת לפחות את הישיבה...

ראש הישיבה לא מודע למה שקורה עם התלמידים בכלל, וגם המחנכים מפספסים הרבה ואין קשר טוב. התלמידים לא רואים בצוות דמויות שהם יכולים לפנות אליהם.
בישיבות אחרות (ויש לי כמה) המצב שונה לגמרי.
שוב, חשוב לי להדגיש, זו החוויה שלי ושל הבן שלי.

זה נכון שאשתו של ראש הישיבה גם מעורבת בישיבה בייעוץ וכו'??

תלוי בילד. חפשו הורים לילד שלמד שם בשנים האחרונות ורצוי לדבר גם עם הילד עצמו

אבל אני לא רופא. 

במקומך, הייתי קובע תור לרופא אא"ג באופן פרטי ושואל אותו ואולי גם קובע תור מוקדם יותר לבדיקת שמיעה פרטית. (אם את מאזור המרכז, אז יש מכון טוב ברמת החייל בת"א). 

אבל תודה אשמח לשמוע יותר פרטים על המכון ברמת החייל

טעות שלי. 

שם המכון הוא אודיו-טסט ולנו המליצו עליו כשהיינו צריכים לעשות בדיקת שמיעה לילד בן שנתיים. 

מנהלת המכון היא ד"ר לקלינאות תקשורת ואפשר לבקש אותה ספיציפית. 

 

אבל בדיקה שם לא זולה. 

 

ונשמע שיש צורך לטפל בזה.
בדיבור מטפלים אצל קלינאית תקשורת. היות שיש תורות ארוכים, הייתי ממליצה לך להתחיל את התהליך, ומקסימום תבטלי. או יותר טוב - הקלינאית תאמר לך שאין צורך בטיפול.

במקביל הייתי מתייעצת עם אאג נוסף.
כבר יש לכם תור לבדיקת שמיעה בעוד חודשיים? אם לא, הייתי ממליצה לקבוע כבר עכשיו.

מכיר מישהו מומלץ?

על ד'ר ג'יי וולגרנטר- משהו כזה
מקבל בלאומית בשומרון
ואם איני טועה- מנהל מח' בלניאדו

אז מניחה שתהיה בעיה להתקבל אצלו דרך מכבי..

ממליצה על בדיקה במכללת הדסה.
בעיקרון יש תקופות שסטודנטים בודקים שם, אבל תינוקות בגיל שנה וחצי נבדקים על ידי המומחים שם, הסטודנטים רק צופים.
יש להם ציוד שלא בכל מקום יש (כדי לבדוק את אוזניים בנפרד - יש להם אוזניות מיוחדות שמתאימות לתינוקות) ויש להם זמן וסבלנות יותר מאשר במקומות אחרים, מהניסיון שהיה לי שם (כבודקת סטודנטית בעבר, אין לי ניסיון כנבדקת). אני מניחה שהם גם יוכלו לדעת לאן להפנות אותך הלאה.
הייתי קובעת תור בקרוב, לא מחכה חודשיים. בגיל כזה נראה לי שממליצים להתחיל שיקום, כי התפתחות השפה היא משמעותית ולא רוצים שיווצר עוד פער.

לדעתי הם מקבלים את כל הקופות.
כשפעם רציתי לקבוע תור לבדיקת שמיעה לבת שלי שם, הקופה (כללית) לא הסכימה לתת התחייבות כי לא היתה סיבה מיוחדת להיבדק דווקא שם. אבל הבנתי מהם שאם יש מקרה מורכב יותר אז כן היו נותנים.
ולבני משפחה שקבעו דרך מכבי נתנו התחייבות לשם בלי בעיה.

התור שנתנו לי שם הוא גם לעוד חודשיים, אז בכל מצב צריך לחכות.. אבל תודה רבה!

אם הוא נרדם במנשא תוכלי להעביר אותו למיטה, וגם תוכלי לזוז ולעשות דברים באופן חופשי.

ניסיתי מנשא כשהיה בן חודש. הוא צרח נורא וזה הרגיש לי נורא מסורבל. זה ילד ראשון שלנו, אז אין לי ניסיון.

אולי אנסה שוב. אבל - האם אפשר להניק במנשא?
ואם מנשא אז איזה?

כולם מסביב אומרים שאני מרגילה אותו לידיים וזה לא טוב, אבל להשאיר אותו עייף ובוכה בגיל הזה נשמע לי הרבה פחות בריא.
תודה.

יש כאלה שכן.
יש כ'''כ הרבה סוגי מנשאים. שווה לך להסתכל באתר המנשאים הישראלי.
נראה לי שמצד ההרגל שלו זה פחות בעייתי, אבל מהצד שלך זה בעייתי כי את לא תחזיקי מעמד ככה.

גזים? לא יונק מספיק?
מוצץ הוא לוקח?
יכול להיות שזה עניין של תזונה שלך?
יכול להיות שצריך לעשות איתו יותר פעילות במהלך היום?

יש שיטות שונות כמו עיטוף, יש חלונות ערות של תינוקות שצריך להקפיד עליהם.

יש קבוצות בפייסבוק של התפתחות התינוק שיש שם מומחים שעונים לשאלות. ואפשר ללמוד מלא משם. ממליצה להיכנס וללמוד משאלות של אמהות אחרות /לשאול בעצמך.

מאד מאד קרובים

זיתים שחורים

או שהתקשרת והיא לא מוכנה לדבר?

נראה לי שזה יותר יעיל מאשר לשאול אותנו...

האמת היא שבהתחלה לא שמתי לב ושאלתי אותה דברים אחרים והיא נפנפה אותי ואז הבנתי.. אז מה אני אשאל. אני לא חושבת שיש סיבה או משהו שמצדיק לא לדבר עם מישהו סתם כך. חוץ מזה שהיא לא תגיד שהיא לא מדברת איתי. היא תגיד שזה סתם או שהיא מחכה שאני אעשה את הצעד

עם המון חמלה ואהבה תפני אליה בזמן רגוע:
אמא, מה קרה? אני שמה לב שאת לא מדברת אתי ואין לי מושג מה עשיתי.
אולי זה משהו שעובר עליה ואולי באמת קרה משהו ולא שמת לב.

אל תשארי עם הספק.

קטנים עד גיל 2 אוהבים להתחפש לחיות, והם חמודים ככה, גם בנים וגם בנות.

הילדה בגן חובה הזמינה תחפושת חד קרן. ואחותה ביסודי תהיה ג'וקר (כמו ליצנית, אבל הכל בשחור ואדום וקלפים)

בת ארבע

לא משנה מה...ליבי לפעמים יוצא אל האחת שתיים שלא באות מאופרות ועם שמלה פורחת...הן כל כך עצובות 🙁
אני הכי לא ליידי אבל הן כל כך אוהבות ומחכות לזה ..(יש לי 3בנות ו2 בנים ככה שיש לי ניסיון )

להתחפש בשימלה פורחת למרות שהיא מאוד אוהבת שמלות בשבת וכו היא תמיד רוצה להתחפש למשהו מפחיד/מצחיק/מיוחד.
אין לך מה להצטער על הבנות שמתחפשות אחרת.

רק מזכירה שצריך לשאול אותם בגיל הזה ולהציע שמלות פורחות...
( הייתי כנראה נחרצת מידי קודם 🙂)

אבל כמובן שהכי חרוש זה נסיכה וכלה, וילדות קטנות כנראה ירצו את זה.

פעם עשיתי תחנה בשוק פורים לכיתה א', חצי מהבנות נסיכת ה- (הפרחים, הלבבות, המים, וכו') בערך רבע אלזה ועוד כמה נסיכות דיסני, והשאר כלות.

אבל אלה רעיונות יותר מקוריים.

 

אינדיאנית- שמלה חומה פשוטה, עם חתיכת בד צבעוני לחגורה וסרט ראש עם נוצה מודבק. אפשר יותר מקושט עם עוד נוצות ובדים.

 

אמא- כיסוי ראש, סינר, תיק גדול. אפשר עגלת משחק ולשים בה בובת תינוק.

 

פנטומימאית- חולצת פסים שחור לבן, שלייקס, חצאית שחורה, כפפות לבנות, איפור.

 

ערביה- צעיף\ מטפחת בתור חיג'אב, שמלת מקסי עם שרוול ארוך, אפשר לשים הרבה שרשראות וצמידים.

 

כתבת חדשות- ג'קט כחול\אפור, חצאית צרה שחורה, מיקרופון, גולגול\ קוקו נמוך עם שביל באמצע, נעלי סירה\ עקבים.

 

סופרת- עיפרון מאחורי האוזן, משקפיים גדולות, מחברת.

 

מדענית- חלוק מעבדה, משקפי מגן, בקבוקים שקופים עם מים צבעוניים.

 

ספורטאית- חולצת טישרט, חצאית נפנף, קוקו גבוהה, בקבוק מים, סרט ראש, נעלי ספורט.

 

זקנה- מטפחת קשורה בסנטר, משקפים עגולים על קצה האף, בגדים מיושנים.

 

פיראטית- חולצה לבנה נפוחה ומעליה סרפן שחור-אדום, מגפיים שחורים גבוהים, כובע פיראט, שיער פרוע. אפשר גם רטייה, קרס וחרב פלסטיק.

 

אחות\ רופאה- חלוק לבן, סטטוסקופ, תיק עם פלסטרים ותחבושות וקופסאות ריקות של תרופות.

לעצמי כי אין לי בנות עדיין, תודה!

אופה- כובע טבח, סינר עם ציורי מאפים, וצלחת גדולה של עוגיות לחלק לכולם...
ציירת- ברט, סינר מקושקש בגואש, פלטת צבעים ותיקית ציורים.
אבל תכל'ס בנות בדר''כ רק רוצות שמלה מפוארת, תסרוקת, נעלי שבת וקצת איפור...

לא שואלים אותי... הכי הרבה אני תופרת, מסדרת, קונה, מרכיבה... אמא יהודיה עסוקה לפני החג הקדוש! עוד מתלבטת למה אני אתחפש!! נסיכות מלכות אינדיאניות וקאפקייק... זה מה שהיה אצלי

מיני מאוס

פרפר

חיפושית

 

הכל מגיע עם שמלות פורחות להפליא

נתתם לי כיווני מחשבה.
אני לא אחת שתתחיל לעצב בבית דברים.
אם יש למישהי אתר באינטרנט שראתה שם תחפושות יפות לבנות באיזור ה50-60₪ אשמח .
תודה.

בקבוצה של תחפושות יד 2

דברים שהבנות שלי בחרו עד היום:
שלגיה
כיפה אדומה
פרפר
ברבי/כלה (שמלה לבנה של ברבי, ובחלק מהזמן היא החליטה שזאת כלה ופשוט הוסיפה הינומה ופרחים)
אנה ואלזה (כשהן היו בנות 4 ו3- וזה היה פשוט מתוק!!)
ליצנית
הלו קיטי
מיני מאוס
מלכת אסתר
פיה

הרבה פעמים הצעתי ונתתי רעיונות, אבל מגיע גיל שהילדים יודעים מה הם רוצים גם בלעדיי..
אפילו בן הכמעט 3 שלי בחר וידע בעצמו מה הוא רוצה (סמי הכבאי כמובן)
היחיד שהחלטתי בשבילו השנה זה בן החודשיים ושבוע שלי חחח

שכדאי לדעתי לקנות תחתיות עם חישוק.. שיהיה בבית..
עלה לי 24 ש"ח כל תחתית, ומאז כל שמלה משתדרגת, נראית ואווו, והבנות בעננים!!
חרוש, לא חרוש- זה רק בעיניים שלנו.. בעיני הילדים הכל חדש, מדהים, מפליא ומרגש, ואם הם מרוצים- זה הכי הכי חשוב 🥰

עלה 24 ש"ח, והגיע ממש ממש מהר עד הבית ב"ה!
מצרפת קישור: חצאית חישוק לניפוח שמלה | תחפושות לפורים | במבינו צעצועים | 02-5819787

קנינו משם גם את התחפושות, ככה שהמשלוח היה חינם.. יש שם תחפושות מהממות והמחירים ממש בסדר!! (יש גם תחפושות יקרות יחסית, צריך לחפש ולראות.. אך בהחלט יש שם מציאות ב"ה! )

אני עם קורונה וכולם בבידוד לפחות עד תענית אסתר( אם שתי הבדיקות יצאו שליליות ☹)

ובזמנו!

נכנס למשפחה טובה, הורים טובים... אשריו.

 

 

[היולדות של זמננו....  תוך כמה שעות כבר בווסטפ ובפורום.. ב"ה]

 

תזכו להכניסו לבריתו של אברהם אבינו בעיתו ובזמנו, לגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים

כי זה ממש דיני נפשות לא לפגוע ולא להפגע ולא לסבך עוד יותר קשר משפחץי שכבר מסובך

זה כמובן רק הפתיח.
בהמשך אתה יכול להסביר כמה אתה אומלל בגלל ההחלטה שלך לנתק את הקשר, אתה יכול לספר לו כמה אתה מתחרט, להגיד לו שחייך אינם חיים מאז אותה החלטה אכזרית שאתה כה מצטער עליה.

רק אל תתחיל לתרץ, כי אין שום תירוץ בעולם.

תהיה גיבור ותדבר איתם.
הוא בן 12 אין לך זכות לגשת אליו ללא אישור הוריו

הקשר שלנו עם הורי בעלי נותק בגלל התנהגות חמורה מאד שלהם, ובעקבות כך גם שלנו... (כמובן, כולם צודקים...)

כואב לי על כך שלילדי יש חצי משפחה פחות, אבל סוכם בינינו- בעלי ואני- שכך בריא יותר לכל הנוגעים בדבר.

אם אדע יום אחד שאי מי מהם מנסה ליצור קשר מאחורי גבי- אני אעמוד על הרגליים האחוריות ואלחם כנגד- רק בגלל ה"תחמנות" שאולי תיראה.

אפשר להבין את הרצון לדלג את ה"מחלוקת" על הדור האמצעי, ולקרב את היחסים, אבל עם כל הכבוד זה חייב להיעשות בתיאום ובאישור של ההורים, ולו בשביל שלא להחריף את כל המערכת מסביב, ואני מאמינה שאתה מבין מה זה אומר...

ועוד נקודה למחשבה: אולי אתה לא צריך לתרץ לילד? אולי יש דברים שהם בין אנשים מסויימים ולא כולם צריכים לדעת את כל הפרטים? אולי אפשר להפריד- אני וההורים שלך חלוקים בנושא מסויים, ולא מצליחים להסתדר, ואפילו מנתקים קשר, אבל אם זה לא עקרוני שהנתק יהיה מוחלט, אולי הילד לא צריך לדעת הכל???

לצעכרי, מדברת מנסיון- נתק מעל שלוש שנים, הנכדים מתראים עם סביהם ביוזמתנו!

 

 

מלחדש את הקשר עם ילד בן 12( כמובן אם הם לא יגידו שום מילה רעה על ההורים)
המיתוק גורם נזק גם לילד...אבל יש מצב שאני תמימה ממש כי לא רואה מצב של נתק אצלנו למרות שיש לא מעט כעסים ( רק מהצד שלי 🙁)

לא לעניין.
ילד בן 12 הוא ילד קטן שאין שום עניין להכניז אותו להסתבכות כזאת.
מילא היה בן 16. עוד אפשר היה לשקול בהנחה שהמסר הובן נכון...

כרגע למרבה הצער ויתרת יחד עם הקשר עם הוריו על הקשר איתו.

אם חשוב לך הקשר איתו כדאי שתדאג לתיקון הקשר עם הוריו.

חבל חבל על כל שנה בחיי ילדיך ונכדיך שאתה לא חלק מהם. באמת.

ב. אתה לא צריך "להסביר" לו. קבל אותו בחום ואהבה. בטבעיות. מניח שגם הוא לא ישאל יותר מידי.

 

ג. תלוי בן כמה הוא. אם הוא ממש צעיר, אז קשה לראות דרך "לעקוף" את ההורים..

 

תשדר מצידך שאתה ממש תשמח לפגוש בו, בכל דרך שלא תפגע בהורים.

אל תכניס לשיחה איתו עניינים עם ההורים.

אם ישאל, תגיד שהיו דברים קצת מצערים, ולא נורא ובטח זה יסתדר עם הזמן. ושאתה מאד שמח בינתיים על הקשר איתו.

 

 

 

[כעת ראיתי שכתבת בן 12. אז אם הילד כתב לך ישירות, או משהו כזה, תאמר לו שבהחלט תשמח ושהוא יכול לומר להורים שאמר לך שרוצה לפגוש אותך וענית שבשמחה.. נקוה שיהיו מספיק חכמים לא להתנגד. ילד צריך גם סבא...]

ולפי דעתי צריך לעשות כל מאמץ לחדש קשר עם המשפחה של בתך. כולל להעזר במטפל משפחתי / פסיכולוג.
לא מבינה איך אפשר לנתק קשר עם הילדה שלך. לא משנה מה היא עושה.
אני חושבת שצריך לעשות ממש הכל כדי לחדש קשר, גם להוציא הרבה כסף על טיפול טוב שיתן לך רעיונות לך לחדש את הקשר.

אפשר לדבר איתה יותר פעמים בזמנים נינוחים ולראות מה מטריד אותה. בדכ שפותרים את הדברים המטרידים זה גם משפר את הטיקים

טיקים לבדוק נושא רגשי

חברתית, מצד עצמה וכו'. אם אין משהו שלוחץ איתה (אל תאמרי שאת בודקת בגלל הטיקים).  

 

אם משהו לוחץ, לשוחח על זה. להרגיע.

 

ב. אם לא - נוירולוג ילדים.

 

ג. אם הכל בסדר, יש מקום לבדוק אופציה לטורדנות כפייתית (או.סי די). 

 

 

אף אחד מהדברים לא נוראי.... (מניח שאם היה אירוע רגשי קשה - כבר היית יודעת ממנו).