פורום הורות (עמוד 252)

מטפלת לא יכולה לטפל בקבוצה של הילד שלה- בדיוק בגלל הדברים שתארת. זה מבלבל את הילדים. למטפלות קשה לעבוד ככה.

 

אבל אם מדובר רק ביום שישי שזה יום קצר- אולי כדאי לך לנסות

לפני שנתיים החלפתי סייעת בגן של הבת שלי .

וגם בשנה שעברה , החלפתי  את הסייעת שלה ליומיים  או 3 . ואלו הוי ימים קשים .

היא רצתה שאני אשב במפגש לידה , ורוב הזמן הייתה סביבי .....

נסתי לתעל אותה ולעזור לי ..... לכי תביא את היעה /תעזרי לי להביא  דפים וטושים ....

זה הלך כך כך . היא ילדה גדולה בת חמש . והיה לה קשה שאני  מתחלקת אם ילדים אחרים בגן .

 

יש כאלה שזה מאוד קשה ומפריע להם . לא כדי בכלל. עדיף להימנע מזה ,אם אפשר .

 

נ.ב

בגן של הקטנים (שהבת שלי הייתה ) של גיל 3 , הגן הראשון.....

לסייעת שם יש הייתה בת והיא שמה אותה בגן השיני ,כדי שהיא לא תהייה אם הבת שלה

מאותה סיבה .  זה לא טוב ולא בריא .

 

 

זה אפשרי אם מהתחלה מבהירים לילד את הכללים בגן,שלא שונה מילדים אחרים ושלא מקבל יחס מועדף מהמטפלות

הבת שלך תצפה, ובצדק, ליחס רב יותר מלשאר, מה שיהיה קשה לתת לה כשיש עוד ילדים שצריכים טיפול.

 

בבית ספר, ילד יכול לקבל אמא כמורה שלו אם אין ברירה אחרת כי הוא בוגר יותר להבין ולהכיל את זה שהוא לא תלמיד יחידי ואמא שלו היא המורה שלו ושל כל שאר התלמידים ביחד (ברור שיש את המורכבות של הצבת גבולות. אני לא נכנסת לזה כי זה לא העניין).

במעון פעוט עדיין קטן מלהבין שאמא שלו היא המטפלת של כולם. מבחינתו, היא האמא שלו, באופן בלעדי.

 

אם במעון כ"כ צריכים את זה, הייתי מציעה להם לעשות החלפה כלשהי, של מטפלת אחרת, ובלבד שלא תטפלי בקבוצה שבה גם הבת שלך.

 אני החלפתי סיעת בגן של הבת שלי  וזה לא היה קל ....

אמנם חלק מהזמן היא הרפתה וניסתה (אולי) להבין שאני לא רק שלה אלה של עוד 30 ילדים אחרים .....

 

 

  אצלנו שהגדולה בת ה5 וחצי היתה קצת עצובה /כעסה

אז הקטן שנתיים באה ודפק על הגב ...מנסה להרעי אותה .

 

או בבקר שהם מתעוררים ושנהם אצלנו במיטה הם משחקים ....והוא מביא לה כפות /תפיקות כאלה לבטן והרגליים ...

במעיון משחק . אז אמרי לו שאסור .... והגדולה לא שימיך זה כיף ......

 

הרבה הוא זוחל ובאה לקרתה כשהיא משחקת בסלון .... רוצה גם לשחק איתה .

יום אחד היא הלכה גם להתפנות והוא זחל ו"נעלם " אז חפשתי אותו הכין הוא ו... הוא באה אם הגולה לשרותיים .

אמרתי לו שיצא ושנלך משם .... הגדולה לא  תשאירי אותו .

 

 

ומחליט שהוא (הקטן) חייב לשחק דווקא במה ואיך שהוא (הגדול) החליט שהוא (הקטן) ישחק..

והקטן לא מבין מה הוא רוצה ממנו

 

שהגדולה רוצה את מה שיש לקטנה, ואז אני אומרת לה שהיא קודם צריכה להביא לקטנה משהו אחר (וגם לבקש לשחק בצעצוע שבו שיחקה הקטנה), ורק אז לקחת/לקבל מהקטנה את מה שהיא שיחקה בו.

ואם הקטנה לא מסכימה לוותר, אז הגדולה צריכה לחכות (ברוך ה', הקטנה מוותרת ממש יפה ).

החליט שהוא מקלח את הקטן בן 1.9

ואח"כ מלביש שם חיתול ומסרק

 

אמרתי לעצמי שגם שיאכיל אותו  ואני מיותרת 

אני יכולה לצאת לחופש

לפני שבועיים אחיינית שהחליטה לקלח לי את הילדה כמעט בישלה אותה.

המזל היה שלפני שהיא הכניסה אותה לאמבט הגעתי לבדוק את טמפ' המים

אני לא נעלמתי אני היתי לידם לראות מה קורה

פשוט נתתי לו את התחושה שהוא עושה לבד

בלי הערות מצדי

זה ממש משנה איזה בגד זה.. יש בגדים שמורידים צבע ויש בגדים שלא..

אם הם לא בהירים, אני ממליצה להשרות אותם בדלי עם מים חמים מאוד (כן כאלה שאת יכולה להכניס פנימה את היד. "יד סולדת" זה רק מ-45 מעלות), לחצי שעה, ואז לכבס (זה בתנאי שהם טרם כובסו).

 

ככה אני משתדלת לעשות עם בגדים לא בהירים, מגבות עם צבע גבולי וכו'.

אם הבגדים החדשים כהים, אני הייתי מכבסת בנפרד.

לגבי בקבוק- אחת הילדות שלי באמת לא היתה עם בקבוק. רק כוסות. בגיל מאוד צעיר למדה לשתות מכוס רגילה.

של תינוקות. הוא יצטרך לשתות כמויות די גדולות, והוא עדיין לא בן שנה, שאז נראה לי יותר אפשר אולי לדלג על בקבוק.

במיוחד אם הוא בלי מוצץ, כדאי בקבוק שמשמר את המציצה, כמו אוונט או מאם, לא כדאי את הפשוטים מדי, שיותר נשפך מהם.

בהצלחה.

שתי הילדים שלי הם בלי מוצצים ..... לגדולה היה חייך שסועה אז לא יכלה בכלל למצוץ .....

והבן   השני שלי כיום בן שנתיים לא אהב ולא רצה מהתחלה ....

כל הזמן זרק לא וזה לא עיניין אותו בכלל אז ויתרנו ולא התעקשנו .....

 

חבל אחר כך ל"היפרד" מהמוצץ זה סיפור ...

על בקבוקים של טומי טיפי, שהם בעלי פטמה הדומה ביותר לשד, וזה מקל על התינוק את המעבר. לגבי מוצץ, יש מוצץ לסרבנים, אבל באופן כללי מאוד קשה להרגיל בגיל שמונה חד׳ למוצץ...אנחנו ניסינו ולא עבד... באמת למה זה כל כך דחוף? הבן שלנו בלי מוצץ

אולי תחפשי מישהי עם המלצות, שידוע שהיא יודעת לטפל גם בקטנים, כולל להשכיב לישון.

ואולי אפשר גם לבקש משכנה שתהיה מודעת שאתם לא בבית, והבייביסיטר יכולה לפנות אליה אם צריך.

יש ילדות בח' שהייתי סומכת עליהן,

וילדות בי' שלא הייתי מעיזה לקחת.

ילדה בכיתה ו' לא הייתי לוקחת,

ילדה אחראית מאוד בכיתה ז' עם המלצות, אחים קטנים שהיא מטפלת בהם הרבה

ניסיון רב וגישה לילדים , בלית ברירה כן הייתי לוקחת,

ומיידעת שכנה שאני ביחסים טובים איתה , שאם צריך הבייביסיטר תוכל לפנות אליה.

ואני אמא פדנטית ואחראית מאוד , צוחקים עלי שאני אמא פולניה והיסטרית.

יש הבדל גדול בין בנות שיש להן ניסיון  עם ילדים ומורגלות בטיפול באחים קטנים,

לבין בנות שלא. הרבה פעמים ילדה בכיתה ז' תהיה טובה יותר בבייביסיטר מבחורה בת 19.

לי לא היה ניסיון בטיפול בתינוקות כמעט בכלל, אין לי אחים קטנים, אחיינים או בני דודים קטנים,

משפחה נטולת ילודה כמעט...

שמרתי על תינוק בגיל 20 , כשכבר הייתי בהריון, ועם הטעויות הטיפשיות שעשיתי אני בטוחה שיש ילדות בכיתה ח'

שהיו יודעות יותר טוב ממני איך לטפל בו. (לבונבון שלום , הייתי מאוהבת בו, היה לנו כיף ביחד והשקעתי בו ממש...)

כמה ימים לפני הייתי מפגישה ביחד איתי את הילדים עם הבייביסיטר לחצי שעה (ומשלמת לה על זה...)

כדי לקבל התרשמות כללית.

בהצלחה

אם זו ילדה מבית ברוך ילדים שמנוסה בזה- עוד איכשהו.

 

לא הייתי נותנת עבודה כזו לסתם ילדה.

 

(האמת?? נראה לי גם עבודת פרך לילדה גדולה ומנוסה. לנו כהורים זה הפרויקט הכי כבד ביום, אז לילדה??)

מילא תינוק בן כמה חודשים... לו הייתי מכירה/שומעת המלצות עליה שבוגרת ויש לה ניסיון עם ילדים- הייתי משאירה.

ולכן אני קצת לחוצה שבחורה בכיתה ז או ח ישמרו על פעוט בן 2 ....

כרגע אין מישהיא ספציפית  .... כי לא ממש בררתי על זה .

פשוט גילתי שכנראה זה יה המצב וזה קצת הלחיץ אותי .

אני מעדיפה גדולות ובגרות יותר ....

 

נ.ב

 

בקשתי עוד לפני כמה ימים מאמא שלי שתבוא לשמור על הנכדים....

יוכל להיות שהיא תוכל לבוא .זה עדין לא בטוח .

 

זה תלוי אישיות כמו שכתבו למעלה, יש לי אחות בח' גם בו' הייתי סומכת עליה בעיניים עצומות את צריכה להזמין את הילדה כשאת נמצאת ולבחון את היכולת הפיזית שלה כגון: לחטל, להרים...
ולבדוק את הגישה שלה לילדים אם היא בוגרת ואחראית זה יכול להיות יתרון על ילדה בט' י' שחושבת מתי ישנו ויהיה לה שקט...

ילדות בגילאים האלה שומרות על האחים שלהם כל הזמן.

אני הזמנתי מדי פעם ילדות בגילאי 12 והם היו פי אלף יותר טובות מנערות מבוגרות יותר שרק שיחקו באייפון שלהן

דווקא בגיל 12 הן נורא מתלהבות מהקטע של לשמור והן ממש משקיעות.

גם שיריינתי שכנה ואמרתי לנערה שבכל בעיה שיש- שתתקשר לשכנה שיכולה לבוא תוך דקה אם חלילה צריך.

 

 

 

(השאלה אם מותר לנערות צעירות לעשות ביבסיטר עד שעות מאוחרות כל כך.)

בהצלחה

לבדוק את המזרנים - אם אין בהם "בורות".
אם הם לא מוכתמים/ מעלים ניחוחות.
אם מנגנון פתיחת המיטה עןבד כמו שצריך (במיטות על- קל) ולא חלוד/ חורק/ נתקע.
לשאול מי השתמש בזה וכמה זמן (לא דומה מיטה ששימשה בחדר אורחים מידי פעם למיטה ששני בנים אנרגטיים ישנו עליה כמה שנים.
בהצלחה!!

והכול היה בסדר

למיטות שלנו החלפנו מזרונים בהמשך כי כבר התיישנו והתקלקלו הם הקפיצים

 

נראה לי לבדוק יציבות וחוזק של המיטות

בהצלחה 

עדיף מראש לחפש מיטה עם מזרון (שניתן להחליף, לא אחד שמגיע כחלק מובנה במיטה) או לא?

אז שימו לב שאין חורים קטנים ועגולים בעץ (קוטר של 1 מ"מ בערך), ואין תלוליות קטנות של אבקה מתחת למיטה!

בצד? למטה?

 

בכל אופן, תודה רבה על העצה!

לא להציע לה טיטול כסיוע! אחיין שלי עד גיל מאוד מבוגר, בכל פעם שהיתה לו יציאה, קיבל טיטול כי פחד לעשות בשירותים. בסוף פשוט הודיעו לו שנגמרו הטיטולים ואין יותר. הטא סבל מעצירות במשך שבוע או קצת יותר ואז זה פשוט עבר לו... אולי פשוט צריך לא לעשות עניין סביב זה. היא תבין שאין לה הרבה ברירות חוץ מלשחרר את הפחד. הבן שלי פוחד מאוד מחרקים, רק כשהפסקתי להתרגש הוא התחיל להירגע קצת.

אולי היא מפחדת מהשרותים עצמם ?

אולי אם את יכולה להיות איתה בזמן שהיא שם או להשאיר קצת מהדלת פתוחה

 

ואולי לנסות לחזור לסיר

טיטול ממש לא נשמע לי בא בחשבון היא גדולה

זה יתן לה הרגשה שהיא קטנה, ויתסכל אותה עוד יותר

תנסי להזכר, האם ברח לה מתישהוא ולעגו לה?

האם קרה שהייתם במקום כלשהוא והיא היתה צריכה לשרותים ולא היתה לך אפשרות לקחת אותה?

האם השרותים בגן נוחים?

 

כשהיא אומרת שכואבת לה הבטן, לא בהכרח כואב לה. יכול להיות שזו ההגדרה שלה להרגשת הצורך להתפנות, או להתאפקות.

 

קצת קשה להגיד לה להתגבר על הפחד, כי היא לא יכולה לצאת מהפחד הזה לבד, והיא צריכה משהו שיוציא אותה מזה.

 

נסי לעשות דבר כזה:

כשאת חושבת שהיא צריכה להתפנות, תושיבי אותה בשרותים ותספרי לה סיפור ארוך מספר, הצגה, משחק שאפשר לשחק כשהיא "באויר", תלכי להביא משהו טעים ותחזרי אחרי הרבה זמן..

לא כתנאי ליציאה - אלא כי עכשיו צריך לשבת ולחכות שיצא.בלי לחץ. אפשר לשבת 10 דקות, 20 דקות, בכיף, במשחק.

 

בהצלחה

 

רק שהבת שלך נשמעת פשוט מתוקה. ובהחלט הקושי שהיא מתמודדת איתו מעורר הערכה כלפיה.

וכמובן, הערכה גם כלפיכם - ההורים.

אני לא נלחצת מזה שהיא לא עושה יציאה.

כן קצת "יצאתי מדעתי" היום, כשהיא שוב ושוב נשכבה על הרצפה באמירה שכואבת לה הבטן והישבן... (וכאמור, זה לא פעם ראשונה שזה קורה).

 

אני לא מציעה טיטול, ובהחלט נכנסת איתה לשירותים. אני לא מושיבה אותה בכוח לעשות, אבל כשאני רואה את העמידה הכפופה... זה מתסכל אותי שהיא לא עושה.

ויש לנו מעין סיר- בית כסא קטן, שאני מסכימה שהיא תעשה בו (כמו שאחותה עשתה), והיא לא עושה.

 

נקניקיות- ברח לה פיפי פעם בגן. אני לא יודעת אם לעגו לה או לא, אבל הבעיה הזו (של עצירות ופחד מלעשות), מלווה אותנו לסירוגין כבר מאז הגמילה, אז אני לא חושבת שזה קשור לזה כ"כ.

ההצעה שלך היא יפה, ועם זאת- 99% שהבת שלי לא תשתף פעולה. כלומר, אם ייראה לי שהיא מוכנה גופנית לעשות ואבקש ממנה לשבת- היא דווקא תימנע ותסרב, תנסה להתרחק ותגיד שהיא פוחדת (זה מה שקורה בינתיים). אפשר לשבת שם סתם, "לכיף", אבל לא נראה לי שזה יביא לתוצאות :/

 

מדי פעם פה- תודה . היא באמת מתוקה (לאחרונה כשכואבת לה הבטן, היא אומרת לי "יש לי גזים שרוצים לצאת, אבל הקקי אומר להם-לא!" ).

ותודה על הסבת תשומת הלב |כוכב|

 

תודה רבה לכולן. אעדכן בעז"ה.

שתשב על האסלה עם הבגדים ואת תספרי סיפור

אולי תמציאי משהו דומה למה שעובר עליכן

 

ואז אולי היא תפתח ותספר לך מה סיבת הפחד

אם יש לך בובות זה יכול להמחיש יותר טוב.

 

אני מקווה שזה יועיל

או שוקולד על כל הצלחה. תוך שבוע זה נכנס להרגל ללא צורך בתגמול. אולי זה יעזור?

אולי בגלל שזה מוציא אותך מדעתך היא ממשיכה?

אולי יש הרבה מלל ומעשים סביב זה?

אני רק מעלה השערה

כבר ראינו הרבה ילדים שעושים המון המון דברים הזויים בגלל כל מיני תגובות של ההורים..

והי דרך אגב 

אני ממש לא חושבת.

בגדול, אין הרבה התעסקות סביב זה (חוץ מזה שהיא נשכבת על הרצפה הרבה, אבל אני לא עושה מזה עניין). היום ספציפית זה כן קצת "הוציא אותי מדעתי", כאמור, אבל בד"כ זה לא מלווה ביותר מדי התעסקויות.

 

אני עוד אחשוב על זה, אבל בגדול, לא נראה לי.

 

תודה בכל אופן

אולי להציע לה להזרים מים חמימים ולנסות באמבטיה?

הבת שנו בת חמש וחצי ומדי פעם יש לה עצירות .....

ואין לה ממש סבלנו אלהם . אמרנו לה שאם היא תשתה הרבה /תוכל מלפונים זה יעזור .

אפשר לנסות גם אתה , אולי יש לה עצירות וכאבים .....וזה משפיע .

 

נ.ב

וכן לשבת בשרותים אתה  אם ספר וכו .... כמו שזכירו כאן .

אפשר גם לנסות שהיא תבחר איזה ספר או איזה בובה /משחק היא רוצה ....

 

שוב תודה על העצות האחרונות.
אני לא חושבת שהן היו עוזרות (היה פרס שהובטח כשתעשה וזה לא שיכנע מספיק, דובבתי צעצועי אמבטיה, וגם זה לא עזר). הפחד מהכאב היה גדול מדי.

בכל אופן... בליל שבת, היא שוב הרגישה צורך לשירותים, והסכימה לשבת, ועשתה.
וכמה היא הייתה מאושרת אח"כ... זה היה תענוג, ברוך ה'.

שלום אמא נחמדה

אני ממש מבינה את התסכול שלך. זה קשה מאד!!!

ביתי בת ה3+ חוותה בדיוק את מה שאת מתארת

לא רצתה ללכת לשרותים בכלל. פחדה נורא כי זה אכן כאב לה. [היו לה יציאות ממש קשות, כנראה לא מספיק הקפדתי שתשתה]

בכתה כל פעם כשכבר כן הסכימה,

הרגשתי, לא נעים לומר, ממש כמו בלידה.

אפילו לפעמים הייתי עוזרת לה ידנית(...)

בסופו  של דבר, לאחר תקופה של תמיכה והסברים, ותוספת של פרות ונוזלים לתפריט, זה עבר לה.

וכיום, גם כשהיא מזהה את הכאב, היא אומרת: יש לי קקי ענק, אבל אני יותר ענקית ממנו....

 

אין לי עצה מעשית, חוץ מלעודד אותה, ולהסביר לה שזה יעבור.

אבל היא תעבור את זה בסוף בעז"ה.

הרבה נחת

גם לבת שלנו יש עצירויות ולפעמים כאב לה ....ואין לה תמיד סבלנו לשבת שם בשירותים .

היא אמנם לא בגמילה אלא יותר גולה בת חמש וחצי עולה לחובה .

ממה שקראתי כאן , זה נראה שיש חוסר בנוזלים וכדומה ....

 

ואצלנו היא אומר (כשהיא מתפנה ויש עצירות ) אמא תביא מלפפון כדי להוצאי לי את הצואה .

 

בהצלחה לכולם

(וגם אני הרגשתי פעם כמו בלידה. זה היה מוזר, אבל מובן).

החיסרון הגדול- הסלקל לא הכי טוב לתינוקות ממש קטנים. מעבר לזה- קיפול נוח מאד ויחסית קטן, נוח לשים ולהוריד את הסלקל והעגלה עצמה נוחה.

שחשוב שתדעי שלא משנה מה את הדמות החשובה ביותר עבור הבת שלך.

לפעמים האבא הוא יותר "אטרקטיבי" כביכול, פשוט כי הוא פחות נמצא עם הילדים ולכן כשהוא מגיע זה משהו "מיוחד" יותר.

ולגבי אחרים- המחשבה שהיא לא רוצה אותך היא לא נכונה בכלל.

כנראה שהיא ילדה לא ביישנית, אולי סקרנית וכנראה שבזכותך ובזכות האהבה שלך יש לה גם בטחון עצמי מספיק חזק כדי לא להיבהל מאחרים וגם לרצות בקרבתם.

חס ושלום שתחשבי שהיא לא רוצה אותך או משהו כזה. היא כ"כ קטנה, ואת מרכז החיים שלה. כל השאר אולי נחמד, מעניין, מסקרן, אבל בסופו של דבר את אמא שלה.  וזה לא נכון שבאמת לא יזיז לה אם תלכי. אם תלכי לחמש דקות אולי לא יזיז לה, אבל אם תלכי לשעה? ליום? ליומיים? אוהו יזיז לה! כי היא כ"כ קשורה אלייך שהיא לא באמת יכולה בלעדייך.

הדמות העיקרית, וכל השאר-כולל האבא-אטרקציות שמעניין להכיר מבחינתה.... תראי את זה כך.

[הודעה נוגעת ללב - ו..מעלה חיוך..]

 

זה לא שהיא "לא רוצה אותך". 

 

לפי הגיל - יש גילאים שילד הולך יותר בקלות לאחרים (שלא לדבר על האבא, שזה ממש מצוין. הוא אבא שלה..).

 

אני חושב שזה מראה בדיוק ההיפך: בגלל שאת משקיעה בה, והיא מרגישה ביטחון רב, אז היא כ"כ חברותית. לא "חוששת".

 

אם חלילה היתה חווה יחס לא טוב איתך, אז זה לא שהיא היתה אומרת "אלך לחפש אמא אחרת"... זה לא כמו בסיפורים - היא פשוט היתה נרתעת כנראה גם מאחרים, חלילה.

 

אז תשמחי שאת כזו אמא טובה, שילדתך מרגישה שיש לה בסיס-בטוח. וכך - כל מישהי  שהיא הולכת אליה, רק תוסיף לך ביטחון עצמי, תגידי לעצמך: הנה, היא חושבת ששגם אצלה זה כמו הטוב שהיא רגילה אצל אמא (וכמובן זה לא ממש כך - כי אין כמו אמא..). יש לה ביטחון מהבית.

 

וכך הכל יבוא על מקומו בשלום. 

 

שמחי שאת אמא טובה, שיש לך בעל שהוא אבא טוב, ובת שגדלה עם ביטחון. ועל כל אחד מהדברים הללו, תני "קרדיט" גם לך..

 

הצלחה רבה.

וואו ממש חיזק אותי הדברים שנכתבו... זה נותן הסתכלות אחרת.
אני מקווה שבשעת אמת זה גם יעבוד כי דווקא שם אני נופלת לייאוש ותיסכול.

פשוט מבט אחר. ואמיתי.

 

 

יש ילדות /ילדים שמסקרן אותם אחרים ..... ולכן אולי היא מתנהגת כך .

גם שלנו היתה סקרנית ונמשכה לחברה ופחות אלי שהיתה קטנה ....

 

נ.ב

לא ממש זוכרת ת'גיל .

פעם אחת שהיתי אצל אמא שלי בחופשה או משהו כזה .

יצאתי איתה לדשא ליד הבית של אמא שלי לעשות מעיין "פקניק" שמיכה /סדין עם צעצועים ופרות/שתיה בשבלי .

כך בשמש היה מתחת לעץ  , בכיף . אז הלכתי לפח על הכביש איתה בידיים (חושבת שהיא עוד לא ממש הלכה לבד ....)

ומעבר לכביש היתה שכנה שעשתה מעיון משפחתון /שמרה על כמה תינוקות .... ורק אמרתי שלום נימוסי וזהו היא "שחקה " אתה בכייף שחכה שאני שם בכלל . לרגע קצת נלחצתי .

והשכנה אמרה לי יהיה בסדר היא בטח היא חברותי זה כל ....

אמרתי לשכנה טוב אז אני יכלה להשיאר אותה לחמש דקות ללכת להתלבש (היתי בפזמה ) היא לא תשים לב .

כן ,כן היא עודדה אותי טסתי לבית (של אמא שלי ) להתלבש  וחזרתי מהר כול האפשר ..... לא הזי לה שנעלמתי לרגע .

היתה עסוקה .... לא בכתה בכלל היא שחקה שם והשכנה שמה אותה בלול אם כל החבורה יחד , כיאלו הם מכירים .....

נחמד לא?

 

זה טוב שהיא חברותי ולא תלוי רק בך .

לפעמים זה עוזר וממש מציל . למשל בטסה שהיא בכה עד לב שמיים ..... ואת ובעלך כבר משתגעים .

אז דילת נחמדה באה לעזור ולקחת אותה בידיים והופ שקט ודממה ......

(לנו זה קרה ) 

 תחשבי טוב , מקווה שעזרתי .

 

בהצלחה .

אני יכולה לחזק אותך שזה מוכיח כמה בטחון הענקת לה באהבה שלך, כמו שכתבו לעי'ל, אנשים שיש להם אינטלגנציה וידע בחינוך מבינים שזה מחמיא לך...
מבינה ממש את ההרגשה שלך! היא ממש פיצית בסביבות גיל שנה וחצי שנתיים זה עובר זאת אומרת שקיץ הבא זה לא יקרה.
פרגני לעצמך שאת אמא מצויינת!!! והכי חשוב אם היא שלך אז את האמא הכי טובה בשבילה.

בחנות בירושלים במחיר ממש טוב.

הזמנתי דרך הטלפון, לא הייתי בחנות כי אני לא משם.

נדמה לי שקוראים לחנות חלומות שוויצריים או משהו כזה.

אם תרצו אבדוק יותר לעומק.

אם את מחפשת משהו יותר מעוצב, אז זה לא זה... (וכמובן התשלום בהתאם).

 

לייבש את האיזור ולהתפטר מהאדמומיות

גם כי זה סותם את הנקבוביות וגם כי תינוקות עלולים לנשום חלקיקי טלק.

 

אם נראה לך שזה יכול לעזור לאדמומיות אז אפשר לשים לזמן מוגבל, אבל לא כדאי לאורך זמן

ועלול לגרום ליובש עד כדי קילוף העור - בלי שתשימי לב, כי האזור יהיה לבן מהאבקה.

רק במקרה שהאודם חלש מאד אפשר לשים טלק כדי לא לגרום לגירוי חזק. אם כבר יש גירוי חזק עדיף להשתמש במשחה יעודית.

ועוזרים אותו דבר...

הבעיה שעדינול ומשחות פשוטות לא הועילו

 

ולא בא לי כל הזמן לשים לו קורטיזון

הראית לרופא? 

קצת קצת מסריחה, אבל נהדרת.

אני שמה רק מתי שיש להם אדמומיות.

קניתי אותה ב15 שח מבית המרקחת

אז בייבי פסטה יכולה לעזור יחד עם ניגוב יסודי של האזור, כלומר אחרי שטיפה או ניגוב במגבון ליבש בממחטה בטפיחות ולא בשפשוף ואז למרוח. אם זה לא עוזר, משחה חזקה יותר ללא מרשם רופא היא ביבי אגיסטן, בהצלחה.

טלק הרבה יותר עדין מעדינול ומשחות פשוטות,

אז אם הן לא עוזרות- לא נראה לי שהטלק יעזור...

ממליצה ללכת שוב לבית מרקחת ולשאול את הרוקח,

יש היום משחות טובות וחזקות גם ללא קורטיזון.

ואם את יכולה- הכי טוב זה להשאיר אותו כמה שיותר זמן בלי טיטול.

 

 

וזה מחמיר את המצב

טלק לא מתאים במקרה כזה.

 

רפואה שלמה. 

תעשי לו אמבטיה ארוכה ללא סבון ותזרקי פנימה גרב קשור שבתוכו תשימי 2-3 כפות שיבולת שועל. (המים אמורים להעכיר קצת אז אין מה להיבהל)

עוזר לכמעט כל גירוי.

שירגיש טוב!

ולפני טבע קוטן

 

פעם היה איזה סבון של ד"ר פישר

לא זוכרת את השם והאם צריך מרשם

זוכרות אולי ?

http://www.maryal.co.il/?products=אבקת-ליקו-טלק-טבעי-lycopodium-powder

אודם בטיטול יכול להגרם מכל כך הרבה סיבות...

את לא רוצה לחכות עם כל כך הרבה נסינות עד שתמצאי מה שעובד.

מניסיון, המשחות שרופאים נותנים ממש עוזרות, והטיפול הוא לכמה ימים ספורים, אז גם אם את לא מתלהבת ממשחות רפואיות, אולי זה לא כזה נורא...

כמובן, יש את הדברים שטובים לעור בלי קשר למה שיש לו: שמן זית, להקפיד על טיטול נקי ועל יובש ( אחרי ניגוב/שטיפה לייבש בטישו בעדינות כמו שכתבו).

כבר כמעט עבר ואחרי יום יומים שוב חוזר

זה סותם את הנקבוביות.

עדיף שטיפה של מים וסבון שמן זית (יש של לייף בסופר פארם) ומשפחת החתלה זהה. אצלנו עבד מצויין!

ולכן כדאי ללכת לבדיקה אצל רופא

תוכלי להמשיך?

תודה

או בעיות חניכים? היה לה חיידק בגרון לאחרונה? עששת?

בעיות חניכיים? חיידק בגרון? לא יודעת. עששת? בפעם האחרונה שהייתי אצל רופא שיניים (לפני חצי שנה) המצב היה בסדר גמור.

 

יש משחה או ויטמינים, מאכלים מסוימים או משהו אחר שיכול לגרום ללנטרול הריח, לפחות באופן זמני עד שאני אבדוק את זה מול הרופאים?

 

אוף. תחילת שנה!! אני מפחדת מהחברות שלה! זה שיא הלא נעים!

אומרים שעלי סלרי (לא הגבעול) או עלי פטרוזיליה עוזרים לנטרל ריח פה לא נעים

תפנית מוזרה:

כשחזרתי מהעבודה ממש בלט לי שהיום - הבת שלי מריחה רגיל! שאלתי אותה מה אכלת היום, והיא ספרה שלא רצתה לאכול לחם, ואכלה דברים אחרים.

עכשיו אני חושבת שהריח נובע מהלחם (לא קמח לבן).

מה עכשיו? להמנע מלאכול את הלחם? או שיש דרך לעקוף את זה?

 

איזה מוזר

יכול להיות שהיא לא מסתדרת עם הסוג הזה של לחם 

ואז אפשר לצאת למסע של חיפוש מה הלם שכן מתאים לה- לנסות סוגים שונים

או ללכת למטפל ממגוון שיטות אלטרנטיביות שמאבחן אלרגיות ורגישויות 

קונים את זה בכל בית מרקחת. זו מן מברשת שנועדה לנקות את הלשון, זה יכול להקל על הריח.

 

כמובן, במקביל לא להזניח וכדאי לשאול רופא.

אבל את יכולה לקחת אותה לרופא שיניים שייעץ מה לעשות.

שיקראו ויחזירו לך וככה יגיע ליותר נשים

 

בהצלחה

חשבתי דווקא להביא לאין שהוא .....

או לגמ"ח  או לספריה ( שאלתי בספריה אצלנו .... היא אמרה שלא צריך .

כי צריך לקטלג וזה מלאה עבודה .וגם לאחרונה הם עברו מבנהאז יש לה המון קטלוגי וסידר ספרים ואין לה זמן לזה ....)

 

 

 

טוב נחשוב בכיון שלך ,נראה 

תודה לבנתיים . 

התינוקות שלי כיסחו לפנימה את הצורה-עילעלו, קרעו, אכלו. אבל מה שאפשר להציל-תודה על הרעיון!חבל לי לזרוק.

תמיד יש שם עלונים לא מתאימים או באנגלית...

יש עיתונים, שמחלקים כך בחינם, לכל הבא ליד

אז זה אני מניחה שאפשר..

 

אבל עיתון כמו פנימה שצריך לשלם עליו סכום של 32 ש"ח על כל גליון, למי שלא מנויה,

נראה לי שלא לעניין לקנות, ולתת את זה להנאתם של המון אחרים.

אולי כדאי לשאול אותם...

למען האמת, יש לי חברה שמבקשת ממני מדי פעם בהשאלה את הגיליונות הישנים. אולי גם על זה אני צריכה לשאול אותם, אם זה בסדר.

זה בדיוק מה שספריות עושות:

קונות ספרים, ומשאילות לאנשים.

למה עיתוטן אי אפשר להשאיל?

 הביעה שאין לי ממש לאן להביא את זה .

אני גרה בישוב , ובספריה היא לא מממש מעוניינת  ( עברו לא ממזן מבנה וצריך לקטלג את זה .... ואין לה עודף זמן )

במקווה זה לא שייך כי בקושי יש חדר המתנה , כל אחת קובעת (פחות או יותר ) אם הבלניות ובאה בתור שלה אחת אחת ....

 טוב אולי בקוק"ח החולים וטיפת החלב .... אשאל ? (ראיתי שם כמה חברות בודדות  של פנימה ...)

 

יש עוד   רעיונות ? משהיא כאן מנויה ? אם כן מה אתן עושות ?

ומפזרת גליונות בחדרי המתנה כמו שצורית 7 הציעה. כדי שבין כל האשפה שהממתינים צורכים שם ימצא עיתון אחד איכותי וצנוע לקריאה. זה ממש בבחינת הפצה....

 

אולי זה יפתח את ליבה של מישהי לתשובה.

 

תבורכי.

לא זוכרת מתי גמלנו את הגדולה בלילה ... זה היה פחות או יותר ביחד אם היום .

לא עשנו הפרדה יום ולילה אלא ביחד כך זה יצא .

 

לפני שהיא הלכה לשון אמרנו לה ללכת לשירותים , אחרי שהיא כבר נרדמה .

אנחנו דאגנו להעיר אותה (או יתר נכון להרים אותה לשירותים ...) לשירותים לפני שהלכנו לישון ,

נניח 11 או 12 בלילה .... 

בהתחלה גם כאשר אנחנו קמנו לשירותיים העירנו אותה .

דרך אגב עד לאחרונה יצא לנו (בתדירות פחותה , לא כל יום .....) להעיר אותה מדי פעם , עד לפני שנה או חצי שנה .

כיום היא בת חמש וחצי עולה לגן חובה.

 

תוך כדי שינה, להחזיק אותה - ולהחזיר למיטה.

שאם לוקחים ילד לשירותים תוך כדי שינה בתת מודע נקלט אצלנו שתוך כדי שינה עושים...

לדעתו אם ילד מרטיב במיטה, בלי הכעס של ההורים הוא עוזר להוריד את המצעים, להוריד את הבגדים הרטובים וכ'..

בהצלחה רבה רבה  

 

הילד המשיך לפספס גם לאחר שלקחנו אותו לשרותים. אחרי כמה לילות שלא לקחנו הוא הפסיק לפספס. (יש לציין שהוא לא ישן כ"כ חזק והיה מתעור כשהוא היה רטוב.)

אצלנו לפחות גיליתי שעוזר לדבר על זה.

בימים שהזכרנו שהיא אחראית לקום בלילה ושהיא מסוגלת- היא אכן קמה,

בשאר הימים פספסה (לפעמים אפילו הודיעה לי שהלילה היא מאד עייפה אז לא נראה לה שתמליח לקום...)

זה ממש לא מתאים לכולם (ולפעמים יכול אפילו לפגוע)

אך אפשר לנסות בעדינות לדבר על זה ולראות אם זה עוזר.

 

ואני כן מרימה לשרותים, די מתוך שינה כשצריך,

עדיף מאשר לקום רטובים בבוקר....

בהצלחה!

מבינה את המצב. גם אנחנו משכנו שנה עם גמילה בלילה.
לפי דעתי ומנסיוני, אחד ההורים צריך לקחת אותה כמה פעמים במהלך הלילה לשירותים.
בימים הראשונים זה קצת לא קל אבל היא ואתם תתרגלו. אצלי זה על אוטומט כשאני קמה להניק את הקטן שלי. מיד אח"כ לוקחת את הילדה לשירותים..
הרבה הצלחה

אצלנו זה דווקא עם בן

ומגבילים שתיה נגיד כוס  בארוחת ערב ועוד חצי כוס מקסימיום

עד לפני השנה

וכמובן להזכיר להתפנות לפני השינה

 

בהצלחה

זה סוג של מוצץ להרבה ילדים.. פה הקושי. ששותים תוך כדי שינה..

עד גיל 5 זה בסדר להרטיב ,אפשר לשים חיתול (לא קורה כלום)

כולם ישנים טוב ,שנה היא דבר חשוב לילד ולהורים שלו.

אם רוצים אפשר לנסות בגיל 3 אפילו 3.5 .

אם מחליטים לגמול את הילד בלילה חשוב לדבר איתו על כך.

היא בחרה להפסיק לשתות מהבקבוק כדי להפסיק לישון עם טיטול.

 

והיא גם לא שותה כמעט בשעתיים שלפני השינה...

לדעתי זו טעות כי היא תתרגל שמעירים אותה והגוף כבר לא יגיב באופן טבעי.
לדעתי יש להתכונן נפשית לשבוע של הרטבות ליליות ועד שתתרגל לקום בעצמה לשרותים.

וזה בסדר. היא עוד קטנה.

 

אני הייתי מחכה עוד כמה ימים- ואם אין שיפור מחזירה טיטול.

הפטנ של לקחת אותה בלילה-  לא יעיל אם הילדה לא בשלה לגמילה. אמנם הסדין יהיה יבש בבוקר אבל זה לא יהיה משמעותי ביחס לגמילה של הילדה.

 

תוכלו עוד כמה חודשים לנסות עוד פעם.

 

.

 

 

הרי זה שהיא בזכות זה קמה יבשה לא הופך אותה לגמולה.

השאלה אם יש לכם עניין בעצם השינה בלי טיטול גם בלי להיקרא "גמולה"

נראה לי שזה סתם נותן לה תחושה שהיא כאילו מצליחה

אבל זה בעצם בדיוק כמו לקום רטובה

מישהו שמע על זה? 

בבעיות הרטבה בלילה

אז מציעים משהו על עקרון של עוררות, וכך הגוף מרגיל עצמו להתעורר בכוחות עצמו

(רק שהעוררות נעשית על ידי משהו חיצוני. אבל לא רואה הבדל בין זה לבין עוררות על ידי ההורים..)

כשעה לפני השינה. ורגע לפני שהיא הולכת לישון. שתלך לשירותים, אפילו אם היא אומרת שהיא לא צריכה. היא כן צריכה.
וזה מקטין את הסיכוי לכך שהיא תצטרך שירותים בלילה

השיטות השונות בהן משתמשים לטיפול בהרטבה, כולל פעמונית, מינרין ועוד- מגיל 5.

ואז, טוענים שלא להעיר את הילד, אלא להרגיל את הגוף להתעורר כשהוא מרטיב, ובהמשך- לפני שירטיב.

ולפני היא עושה בירור שאין דלקות וכ"ו

1. הילדה לא שותה לפני השינה כמעט ובכלל (וגם לא ישנה עם בקבוק). מיוזמתה ומרצונה.

 

2. לי באופן אישי בכלל לא דחוף לגמול אותה. היא זו שרצתה להיגמל.

 

3. היא קמה רטובה, אבל לא מאוד. כמות השתן קטנה, כי היא לא שותה הרבה.

 

4. היא לא מתעוררת מכך שנרטבה.

 

 

תודה על העיצות המחכימות!

 

אם יש לכם דבר מה להוסיף, אשמח לשמוע!

כמות השתן בלילה וגם בהתעוררות כשיש שלפוחית מלאה, לפעמים מתאחרת.. ואפילו מעבר לגיל 5. 

אז אם כל העצות לא עזרו, אולי כדאי להמתין.

1. הרבה סבלנות. יכול להיות שתוך שבועיים-חודש זה יסתדר מעצמו. כלומר, ייפסק.

 

2. לדבר עם הילדה על זה (אולי כבר עשיתם, אז למקרה שלא). לתאר את הבעיה בצורה לא מאשימה, ולשאול מה היא מציעה לעשות. (כמובן, אפשר לציין את זה שהיא ממעטת לשתות לפני השינה, וזה טוב ועוזר).

אולי בשיחה יעלה משהו.

אפשר גם לומר לה שאולי הגוף שלה לא מוכן לזה, והיא צריכה עוד קצת זמן לישון עם טיטול בלילה, ולראות אם היא תסכים.

 

בהצלחה!

אחרת לא נוכל לכתוב לך פלוסים או מינוסים של כל אחד מהדגמים.

מה ההפרש בין שני האחים?
מה חשוב לך בעגלה? (מחיר, איחסון, מדרגות, קיפול, משקל)
תח"צ או רכב?
בנין עם מדרגות או צמוד קרקע?

אנו לא בצמוד קרקע ויש מעלית-אבל הנתון הזה אולי ישתנה.

יש טיולון של גוד ביבי או איזי ביבי. משהו כזה. בטיולון הקידמי המושב קטן והראש מגיע לגגון, בהנחה שיגדלו בינתיים, אז אולי לא כדאי. זה גם מתקפל ארוך. אם כי מקפלים וזהו בלי להפריד מושבים. העגלה קלה, אבל התימרון קשה. הפיתוי: 700 שקל בלבד.

הגיע אלי פירסום של אי בי סי זום דיזיין.  וזה עד גיל 4 בקידמי. וניתן לכיוונונים-זה מול זה/גב לגב/ טור עורפי. מלבד יתרונות נוספים. יש לי אפשרות לקבל ב3000 ש"ח. במקור זה המון יותר יקר. ראיתי כזו בהשגחה פרטית בטיול וניסיתי. היא נהדרת, אבל שוב- קושי בתימרון. כבדה יותר. וי-ק-ר-ההה.

את העגלות שראיתי ביד 2 חיפשתי בגוגל כדי לראות יתרונות ומחירים מקוריים. ואז ראיתי את גרקו. שנראית גם טובה ויש לה כמו טרמפיסט מובנה-דרגש לעמידה בין היד לגב הטיולון הקידמי. וגם את ציקו קורטינה.

אני רוצה רק טור ולא לרוחב.

יד 2 אין באזור שלי או שנחטפו מייד או שאני קצת פוחדת בלי אחריות.

צריכה בעיקר לשבתות, להליכות ולגן.

אנחנו גם ברכב וגם בתח"צ. ויש לנו את העגלת יחיד בשביל התינוק.

חשוב! אל תמליצו לי על פיל וטד-העיצוב מזעזע אותי. לא רוצה סנדביץ' אחד על השני.

 

ואם מישהו פה מוכר/נותן יד שניה - מוכנים לשמוע.

 

תודה רבה.

 

פרטתי כפי שנתבקשתי . אפשר לענות לי? אני ממש רוצה לקנות כבר ומרוב מבחר עגלות - לא מחליטה. רוצה משהו טוב. זה ממש דחוף.

לא מבינה בעגלות של אחים ....

אני חושבת שעד גיל שנתיים ומשהו זה מספיק .

כי אחרי זה לא ממש צריך את העגלה (אולי טיולון למרחקים יותר ) כמון תלוי בילד כמה הוא הולך לבד ...

מקווה שתמצאי בקרוב .

 

נ.ב

 

יש גם אתר אגורה ששם גם מוכרים דברים .... אפשר לנסות גם שם .

בהצלחה

מרוצים מאוד (לא מתאים לתאומים). עולה 2000 חדש.

 

אפרוס בפנייך את כל היתרונות וכל החסרונות

 

ההבדל בין שני הבנים שלנו הוא שנה ושמונה ואני ממש ממש אוהבת את העגלה למרות חסרונותיה. קניתי אותה אחרי חקירות באינטרנט ובחנויות כשהגדול נולד (רק עם מושב אחד), כיוון שקיוויתי שה' ייתן לי במהרה עוד אחד ולא רציתי להשקיע פעמיים בעגלה, ואכן 11 חודשים מלידת הגדול ה' העניק לי הריון נוסף.

לנו זה הכרחי עגלה כי גרים במקום שהכל רחוק : מכולת -בית, מרפאה- בית  וכו'

היתרונות:

כמו שבטח ראית באינטרנט יש המון המון שילובים שניתן לשלב,

האמבטיה ממש ממש נוחה - זאת הייתה המיטה שלהם בחודשיים הראשונים.

 השילוב הכי כיף זה  כשיוצאים מהרכב :סלקל  שמחתבר לעגלה לקטן ומושב לגדול לכיוון החוצה .

 המושבים גדולים ונוחים גם לגדול שלי שכרגע בן שלוש

 סל ענק מתחת למושב ממש מחסן

 ידית ניתן להאריך ולהקטין

גלגלים ענקיים נוסע בכיף גם על שבילים לא סלולים

 

חסרונות:

  יקר חבל"ז. את העגלה קנינו בחסדי שמואל עם האמבטיה , למרות שיש לי משפחה בחו"ל, התעקשתי לקנות כאן כדי שיהיה לי אחריות ביד. שאם יהיה בעיה אני אדע למי לפנות ואקבל טיפול במקום . אך את המושב הנוסף הזמנתי מחו"ל - הבדל משמעותי במחיר , ניתן לחפש ביד 2 

​ כבדהההההה. הגדול שלי שוקל בערך 11 קילו הקטן שלי שוקל כ10 קילו העגלה עוד כעשר , לעלות עלייה עם זה זה קשה מאוד. אבל אני עושה את זה הרבה ויש לי שרירים ב"ה. לעלות מדרגות עם זה חייבים עזרה

​  משהו קטנוני : כשמשלבים אמבטיה עם המושב- אין אופציה למושב שפונה כלפי חוץ אלא רק כלפי ההורה... אותי זה קצת הרגיז שבחודשיים הראשונים כשהקטן היה באמבטיה, הגדול היה במושב שהוא מכיר אבל עם פנים אלי ולא החוצה,( הוא כמובן לא התלונן על זה,)לכן הכי אהבתי את השילוב של סלקל ומושב (מחבר לסלקל עוד הוצאה קטנה)

 

ממליצה על צבע שחור  או כסוף. לנו יש אדום ושחור, האדום דהה הרבה בשמש

מתפקד כמו חדש ובחצי המחיר!

את העגלה הזו ביד שניה,אבל אין לי למכירה

דבר ראשון- אל תדאגי, בשלב כלשהו כולם לומדים להרדם בכוחות עצמם (אבל זה יכולה לקחת גם כמה שנים)

 

דבר שני- לא הצלחתי להבין מה מטריד אותך בעיקר, האם זה הקושי להרדים אותו בבית? או החשש שלא יצליחו להרדים אותו המעון?

אם את דואגת למה שיהיה במעון- הסירי דאגה מליבך! בד"כ ילדים מתנהגים באופן שונה בבית ובמעון, ולמטפלות במעון יש נסיון... רוב הסיכויים שבמעון הוא ירדם הרבה יותר בקלות!! (כך היה עם 2 ילדיי, ועם רוב הילדים שאני מכירה...)

 

אם את מוטרדת מהקושי להרדים אותו בבית- דעי לך שזה נורמלי שתינוק זקוק לעזרה על מנת להרדם. כל עוד שיטת ההרדמה נוחה לך ועובדת, אני פשוט הייתי ממשיכה כך... אם השיטה לא נוחה לך, תנסי לחשוב על דרך אחרת, שתתאים לך יותר (זה מאוד משתנה מאמא לאמא, וכן מילד לילד...). יתכן שייקח לו קצת זמן להתרגל, אך אם תהי נחושה, סבלנית ורגועה, זה יסתדר בסוף בע"ה.

 

בהצלחה רבה!

 

אם את מעוניינת ברעיונות לדרכים לעזור לתינוק להירדם, כתבי כאן, ואשתדל לעזור (ואני מניחה שלרבים כאן יהיו עיצות מצויינות בתחום...)

אשמח לרעיונות איך להרדים את התינוק

 

שלום לך,

כמובן שמה שעובד אצלי לא חייב להתאים לאחרים, כי כל אמא וכל ילד הוא שונה, ולכן חשוב שתנקטי בשיטה שאת חושבת שהיא הכי מתאימה לך ולילד. אני ישנה עם התינוקת עד שהיא לומדת להתהפך או לזחול, כלומר, עד שזה מסוכן והיא עלולה ליפול לא עלינו מהמיטה. בשלב זה אני מלמדת אותה לישון בלילה בתוך הלול (במשך היום היא ישנה בעגלה כשהיא חגורה). מכיוון שזה חדש לה היא בוכה והיא לא כ"כ מרוצה מהרעיון, בלשון המעטה. אז אני יושבת ליד הלול ומלטפת אותה ומדברת אליה ושרה לה, גם אם היא צורחת וכלל לא שומעת אותי. לאחר כשלושה לילות של בכי היא כבר לומדת שבלילה ישנים בלול, והיא נכנסת ללול בלי בכי וצעקות. יש לציין שגם אז אני יושבת ליד הלול ומחזיקה לה יד עד שהיא נרדמת. בלילות הראשונים זה יכול לקחת כמה שעות, ועם הזמן זה יורד משמעותי. לאחר כשלושה לילות התהליך אצלי לוקח בין עשר דקות לרבע שעה. כך נהגתי אצל שתי בנותי ואני מאוד מרוצה מהדרך הזו. אני מרגישה שהדרך הארוכה היא באמת הדרך הכי קצרה! זה נורא מעצבן ומתסכל לשבת שעות לצד הלול ולחכות עד שהתינוקת תירדם, אך זו דרך משתלמת. התינוקת מקבלת הרבה חום,אהבה וביטחון (כי היא רואה את אמא שלה לצידה כל הזמן) עד שהיא נרדמת ולומדת להירדם תוך כמה דקות. שיטה זו עובדת אצלי ואני מאוד ממליצה עליה. בהצלחה רבה בכל דרך שתבחרי!

לא עדיף מראש להשכיב אותה בלול? למה סתם לעשות את המעבר הזה אח"כ?

גם אם את לידה זה עדיין קשה לה (ולך..)

דבר ראשון- קריאת שמע על המיטה. מלבד הערך העצמי של הדבר (שהוא כמובן העיקר), קריאת שמע יכולה לשמש כ"טקס הרדמה", כאשר הילד רגיל לכך, הוא מקשר את קריאת שמע לתחילת תהליך ההרדמה.

 

- לשכב יחד איתו במיטה שלך. לשיר לו (או לספר סיפור) בטון רגוע ואיטי. היא הוא מתרומם, להשכיב בחזרה בעדינות, אפשר אפילו קצת לחבק. אצלנו סרבנית השינה נרדמה כך תוך 20 דקות פחות או יותר... אחרי ההרדמות, ניתן להעביר למיטה שלו.

 

- נדנוד בעגלה (דומה לטיול, אבל בתוך הבית)

 

- לשבת על קצה המיטה שלו (או בכיסא סמוך), לקרוא קריאת שמע, אם הוא נרדם, מצויין. אם לא- להציע עיסוקים שניתן לעשות במיטה בשכיבה (דפדוף בספר, בובה...), להישאר לידו, בשקט, ולחכות שירדם  (כך אנחנו נוהגים עם הגדולה בלילות שקשה לה להרדם..) אם הוא קם, להשכיב בחזרה (ניתן להחליף משחק אם הוא נמאס עליו...). זה יכול לקחת קצת זמן, בעיקר עם הילד לא מספיק עייף (ממליצה להיא גם לך עיסוק כמו ספר...)

 

בהצלחה!

התחלתי ללמד את הבכורה שלי ללמד בכוחות עצמה (עד אז הייתי מלטפת/מניקה וכו', על מנת שתירדם).

 

קצת הסברתי לה מראש (כמה ימים מראש) מה הולך להיות- מתוקה, את כבר גדולה (יחסית ), אמא מאמינה בך שאת יכולה להירדם לבד. עוד מעט אמא תשים אותך במיטה, ואת תצליחי להירדם לבד. אם יהיה לך קשה, אמא תבוא.

ואז התחלתי- אחרי ה"סדר ערב", השכבתי אותה במיטה. היא בכתה, כצפוי. חיכיתי בדיוק שתי דקות- ובאתי להרגיע.

נרגעה- החזרתי למיטה (גם אם תוך כדי ההורדה היא התחילה לבכות שוב). שוב חיכיתי שתי דקות, שאחריהן באתי להרגיע שוב (הרגעה כוללת הרמה, חיבוק, החזרת מוצץ לפה וגם שמיכה/חיתול ליד, הרגעה במילים שנותנות ביטחון וכו').

ככה שוב ושוב ושוב.

בלילה הראשון זה לקח הרבה זמן, ואחרי כמה לילות, זה הסתדר.

אני אוהבת את השיטה הזו כי היא לא נותנת לתינוק לבכות יותר מדי (לפעמים שתי דקות מספיקות להרטבת חצי חולצה בדמעות), והיא משחררת אותי מלהיות בחדר עד שהקטנה נרדמת). השיטה הזו גם מלמדת את התינוק שאמא כאן והכל בסדר- הוא לא ננטש או נשכח.

ועוד משהו- לפעמים היה נדמה לי שהיא בוכה כבר הרבה זמן והגיע הזמן לקום אליה- אבל הסתכלתי בשעון ועברה רק חצי דקה ("זמן בכי" נדמה ארוך יותר...). אז זה גם לימד אותי להרפות, ושלא על כל יבבה צריך לקום. אם היה בכי של ממש ברציפות שתי דקות- אגש. אם לא, אחכה.

 

זהו. הרבה הצלחה! תעדכני

עם הבכור שלי גם עשיתי ככה (המתנתי קצת יותר ממך, נראה לי חמש דקות כל פעם) וגם תוך כמה לילות הגיע השקט המיוחל והיה נראה שהוא הולך לישון בקלות. רק אחרי שנים התבררה גודל הטראומה שלו. עם האחים שלו כבר הייתי חכמה יותר. היום האחים שלו שכבר עברו את הגיל הזה וקיבלו את הביטחון שהם לא נטושים לבד כשקשה להם - כבר מסתדרים יופי ללכת לישון לבד, ורק הוא, הגדול, עדיין שונא ללכת לישון לבד ותמיד רוצה ליווי שלנו... לא לקלקל מראש קל יותר מלתקן אחר כך (אם כי אנחנו מתקדמים, והוא כבר במצב יותר טוב משהיה לפני שנה. משתדלים לעזור לו עם המון אהבה וסבלנות ויש שיפור איטי). לא כל ילד ייקח את זה כל כך קשה, אבל את לא יכולה לדעת מראש בגיל כזה מי רגיש מאוד ומי פחות.

לא אומר שהוא יעשה אותו הדבר במקום אחר.

אולי בהתחלה יהיה לו קצת קשה אבל הוא יתרגל לכללים השונים שיש בבית ובמעון.

תשלחי איתו בקבוק, מוצץ, חיתול וכל מה שיכול להרגיע אותו. 

ותחבקי אותה.
זה חיוני להערכה העצמית שלה ויתן לה כוח להתמודד (ואני מדברת בתור אחת שרגילה ליחס כזה מההורים, ובעיקר מהאמא).

היא צריכה שתראי לה שהיא טובה.

גיל ההתבגרות...

איך אני אעשה את זה עכשיו?
אני אעשה את זה.. השאלה איך..

וכשאחותי לא מתייחסת למה שהיא אומרת, אמא שלי צועקת עלי שתתיחס...

מה יש לה להתייחס בכלל??

היא ממש החמירה במצב שלה, אני לא מאמינה שהיא יכולה להוציא כאלו מילים מהפה ובגלל מה??

מסכנה...
מסכנות שתיהן.

ומישהי אמרה לי להפסיק לקחת אחריות על אחים שלי.
מאמינה שאם היו הורגים את אחים שלה מול העיניים, היא הייתה מתביישת ביציאה ה"מקצועית" שלה...

אמרה שטויות. טיפשות. "תפסיקי לקחת אחריות"... קודם שהיא תפסיק לקחת אחריות בעצות כאלה על אחרים..  הרי לא מדובר על "דקויות" שבין הורים לילדים.

 

[ואת תעשי את זה ע"י דיבור]

מקוה שאת בסדר עכשיו...

אם את האחות הדגולה /הבכורה יוכל להיות שבמצב זה את דואגת מואד לאחים שלך ....

זה בסדר שאת דואגת  לאחותך .

המשיכי כך אחות טובה .

 

מקווה שהכול יסתדר לטוב והיה בסדר .

 

 

אם תגיעי אליה היא תדחה אותך או פשוט לא תגיב?
אם היא לא תגיב אז לכי אליה בכל מקרה. יעשה לה טוב לדעת שאחותה הגדולה נמצאת כאן בשבילה כשצריך למרות הריבים בינכן.

בקשר לאמא שלך, אני לא יודעת אם מה שאני הולכת לומר הוא נכון, אבל דפוס ההתנהגות שאני פיתחתי לעצמי היה פשוט לא להגיב. כן להקשיב, כן להראות שאני מכבדת ושומעת, אבל לא להחזיר תשובות ולהעצים את הוויכוח. פשוט להוריד את הראש ולהחזיק מעמד עד שיעבור (ואני מדגישה, יכול להיות שזה לא טוב ודווקא מזיק. אז קחי את זה מאוד בעירבון מוגבל).


ובקשר לאותה אחת "מקצועית" כביכול, טוב עשית שהתעלמת.
אסור שאחים יהיו זרים ואדישים אחד לשני! פשוט אסור!
תישארי שם איתה, גם אם המחיר עצום. למענה ולמענך...


שולחת חיבוק וכוחות

את נשמעת חכמה ומתוקה

מההורים.

 

ה' יחזק וישמח אתכם.

 

[ומסכנים ההורים - אם הם מגיעים לכך. מי יודע איזה עומסים..]

אלו דברים חמורים מאד (ולגור עם האבא - גם אם יש סיבות משום מה שמקשות, זה אולי הרבה פחות בעייתי מדברים כאלה).

 

את קודם כל צריכה לגשת אל אחותך, ולומר לה: תדעי, אנחנו צריכים אכן לכבד הורים, אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים להאמין לכל דבר שמישהו מהם אומר בגלל "עצבים" שיש לו. שיהיה לך ברור - את לא "סתומה", את הכי מתוקה בעולם. את חכמה.וללמוד תורה חושב הרבה יותר מלדעת אנגלית.

 

ותגידי לה: אני אוכיח לך שאמא מדברת מתוך "מצב רוח" שהיא לא שולטת עליו: האם יכול להיות שאמא תגיד לבת שלה "אם את מתכוונת להיות סתומה אני לא רוצה אותך בבית".. בוודאי שלא - אפילו למי שהיא "סתומה" באמת, קל וחומר לחכמה כמותך. אז מכאן את רואה שהיא פשוט במצב רוח שאינה שולטת על מה שאומרת, ואומרת גם דברים שהיא עצמה לא מאמינה בטיפה מהם.

 

כך תגידי לה.

 

אח"כ תלכי לאמא, ותגידי לה בשיא הסבלנות: את אמרת לה, אם את מתכוונת להיות סתומה אני לא רוצה אותך בבית שלי. בשביל שתעלה ל"הקבצה" גבוהה יותר - שזה ענין טכני ולא הכי חשוב בעולם - אמרת לה המון פעמים "סתומה", קיללת אותה, פגעת בתדמית העצמית שלה. על דברים כאלה, אנשים מדווחים לפעמים לרווחה; כי זה פיקוח נפש של הילד.  להרוס לילד תדמית עצמית, זה גרוע פי מיליון מקבוצה ג באנגלית.  אז אני באמת מכבדת אותך - ואני מבינה שזה בא מעומס נפשי - אבל כשזה מגיע להרוס אותה, אז זה נקרא בהלכה, "לא תעמוד על דם רעך". ואם היא תחליט לעבור לגור אצל אבא בגלל זה, את לא תוכלי להגיד כלום. אף אחד לא ישמע.  אז כדאי עכשיו, שזה הרגע אחרי האחרון, ממש ללחוץ ברקס חזק, לפני שכבר יהיה קשה להחזיר דברים לתלם.

 

ה' ירחם. יישר כח על שימת הלב שלך (ואיך אפשר שלא..)

ניגשתי לאחותי...
קראתי לה ואמרתי לה בדיוק מה שאמרת (כבר לפני שעתיים ) רק שהוספתי שהיא "לא נורמלית" (אולי טעות)...

(אחותי גם יודעת שהיא גאונה, היא פשוט למדה בביה"ס שהאנגלית שם נמוכה ועכשיו היא עוברת...)

היא אמרה לי כמעט בוכה "נכון... ואם היא רוצה אותי רק בשביל האנגלית, אז אני אלך מפה"... הסברתי לה שזאת יציאה מרוב שהיא רוצה שתצליח, והיא לא באמת מתכוונת. אבל את צודקת.

רחמנות

ובאמת 5 דק' אחרי, אמא שלי דיברה איתה כאילו לא קרה כלום... (וגם אמרה לה שכן צריך תנ"ך צריך לחיים, אבל אנגלית בשביל הלימודים בהמשך..)
אבל הפנים של טחותי נפולות וכבויות, והיא אפילו לא בוכה הכל עצור אצלה...

**
לאמא שלי אני לא יכולה לומר, היא לא תקבל.
וגיליתי שעדיף לי לא לומר לה כלום, כי זה כאילו שאני מחנכת אותה.
וזה עוד יותר כואב לה (סוג של היפוך יוצרות), ואז הקרע בנינו גדל.

מה שהייתי בשוק זה המילים שלה, ו"התנאי" להשארותה בבית... ויציאות כמו "לא צריכה שתהי טובה בתנך"
אח"כ היא מתפללת כל היום שיהיו לה ילדים צדיקים...
באמת שה' ישמור...

תודה רבה!

אם את לא יכולה  להגיד לאמא שלך.. שאלה.

 

אולי זה יותר כואב לה, אבל אם זה בצורה מכובדת.. פה מדובר על פגיעה נפשית בילדה. זה לא פשוט.

 

הפגיעה העיקרית היא מהמילה הקשה שחוזרת על עצמה (ואם הילדה יודעת שהיא מוכשרת מאד, אז זה באמת פחות פוגע. לוקחת כ"יציאה"), ועוד יותר מ"אם את מתכוונת.. לא צריכה אותך בבית". זה חמור. ה' יצילנו. וגם אותה.

 

[מה שאומרת על התנ"ך, הדעת נותנת שתגרום לבת לאהוב יותר תנ"ך..]

 

וכל הכבוד שכך נהגת. אחות טובה.

אני יודעת שהיא לא תקבל, "בעיקר לא מהבת שלה ש"מתיימרת" לחנך יותר טוב ממנה"
וזה רק יגרום למריבות ומתחים..

המילה עצמה אולי פחות תופסת משמעות.
אבל האמירה השלילית שחוזרת על עצמה (כמו שאמרת) זוועה...

ובקשר לתנ"ך נכון חח חשבתי על זה...

ותודה רבה...

לתת לאחותך כוח לקום וללכת? שייך? שייך לחזק אצל אחותך את המקום שמסוגל להגיד לאמא "אני לא מסכימה שתגידי לי ככה"?

אם כן, זה נראה לי דבר חשוב ומשמעותי. אפילו "ללמד" אותה, להראות לה, שהיא יכולה להגיד שהיא צריכה לשירותים ולהסתגר שם עד יעבור זעם. היא לא צריכה לתת לאמא לפרוק עליה דברים- היא צריכה לא לתת לאמא לפרוק עליה דברים. היא צריכה להגן על הנפש הרכה שלה.

 

ואם לא... כמה שאת יכולה, לחזק ולעודד אותה, בליווי יומיומי. לא רק במחמאות כמו "את גאונה" (בלי קשר למה שכתבת, סתם מבחינת הרעיון), אלא גם "איך התקדמת במדעים! את יודעת ללמוד מצוין". להראות לה את היכולות שלה.

 

הרבה הצלחה.

והיא יודעת לומר "אל תקראי לי סתומה"
רק יש פעמים שהיא פשוט מגזימה, אז היא קצת אולי חוששת או מעדיפה לשמור על שקט...

אמא שלי אישה טובה מאוד, וכל מה שהיא עושה זה מהדאגה והרצון שלה להיטיב לנו.
חבל שהיא לא אוהבת את עצמה... מגיע לה... זה היה עוזר לה.


החיזוקים הם פחות "את חכמה"... יש לה את זה לא מעט.
הם יותר לתת חיבוק למרות הכל.
ולהיות שם כשקשה לה עם אמא שלי...
שתדע שיש מי שעומד מאחוריה גם כשהיא "מתבגרת שלא מדברת איתך בלי סיבה".

תודה ושנזכה בע"ה לאהוב ולסלוח
לראות רק במעלות חברינו, ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי מלפניו.