פורום הורות (עמוד 251)

אולי אפשר לדאוג גם למלווה מטעמכם?

הוא מטעם חברה רשמית כלשהי?

יש עליו פיקוח?

עוד אנשים/ ילדים???

עבר הכשרה להסעת ילדים??

זו לא שירות שליחויות להעברת חפצים. זו ילדה!!

לבדוק את כל הנ"ל.

אם את יודעת שכל הפרטים לעיל מטופלים-

המצב נשמע הרבה יותר טוב,

ולהתפלל על הילדים תמיד צריך...

קבוע עם אנשים שאת סומכת עליהם? או כפי שאמרו- ליווי מטעמכם. אין דרך אחרת לוודא את שלומה.

תודה על ההרגעות.

הבנתי שכשאני מעלה את הילדה להסעה, אני חוגרת. ובחזור, הסייעת חוגרת, אז זה מכוסה.

היא לא לבד בהסעה. זו הסעה שהמועצה כאן מארגנת (mp8- אין לי מושג לגבי חברה רשמית. כן יש לו חברה כלשהי, יש עוד ילדים בהסעה, ויש לו רשיון לזה. ברור. בכ"ז לפני הפעם הראשונה ששולחים ילד בהסעה, לפני שפוגשים את הנהג, יש לחץ טבעי).

בינתיים אני נוסעת איתה בהסעה (כי יש מקום. בהמשך כנראה לא יהיה).

היום היה בסדר. נקווה שימשיך ככה בעזרת ה'.

סטטיסטית, ילדים נפגעים מינית לא פחות מילדות.

אם נראה לך שהגישה הנכונה היא לא לשלוח ילדה עם גבר - אל תשלחי גם ילד עם גבר. אותה רמת סכנה.

(זה לא בציניות ולא בביקורת כלפי מה שכתבת. אני אישית לא יודעת מה הייתי עושה. ב"ה שלא צריכה לעמוד במצב כזה שצריכה להכריע.)

ואת מאד מעריכה את זה שהיא נוסעת לבד בלי אמא.

תגידי לה שאת ממש מחכה לה בבית, והכנת לה משהו טעים/ הפתעה מחכה לה בבית..

ואולי לא.

אני לא יודעת מה הדבר הנכון לעשות. הבת שלי מאוד קשורה אליי. יש בי את המחשבה שכן לתת לה לנסוע בהסעה לבד כדי שתתרגל וכדי שלא תצפה שאסע איתה כל הזמן.

ויש בי גם את המחשבה- אולי זה לא נכון בכלל? אולי זה לא נכון לתת לה בימים הראשונים (רק עכשיו נגמר השבוע הראשון. זה עדיין נחשב תחילת השנה) לנסוע לבד, אם זה קשה לה? מה הטעם? לחשל אותה? להקשיח אותה? ללמד אותה שהיא יכולה בלי אמא כבר בגיל הזה (בת 4)? בשביל מה? האם זו באמת טובתה, או שהיא כן צריכה אותי יותר?

אתמול נסעתי איתה, והיא התנהגה כרגיל. לא בכתה (כמובן), אבל גם לא נצמדה אליי. פשוט ישבה והסתכלה מהחלון. אחר כך בגן היה לה קצת קשה להיפרד.

עוד אתמול אמרתי לה כמה פעמים שלא אוכל לנסוע איתה היום, ושזה רק פעם אחת. אז היום רק העליתי אותה להסעה וחזרתי הביתה, והיא בכתה . לא יודעת מה נכון לעשות...

שלי גם אוכלת בכריך לגן חמאת בוטנים . אני מכינה בבקר .

ולפעמים היא לא גומרת /לא רוצה .

אז יום אחד אמרתי לה . לאכל את מה שנשאר בכריך עד שארוחות הצהריים הוי מוכנים.

לא רוצה זה יבש ולא טעים .....

מה זה לא מתיבש לך כשאת מכינה בערב ? 

אני קמה קמה דקות יותר מוקדם ומכינה בבוקר אחרת הכל יחזור בתיק

מה שאני כן עושה לילה קודם זה.. שותפת את הפירות והירקות. ואם זה יום שאני עושה לו ביצה מגורדת עם גבינה

אז אני מבשלת את הביצה ומגרדת לילה קודם. זהו....

אבל אפשר להכין חביתה. ובבוקר לשים בלחם. ביצה קשה. פסטה.

הכל, לחם עם גבינה / חביתה/ חומוס וכו'.. בתוך שקית בתוך קופסא, נשמר מצויין!

כתבת לנו, או שלחת אותו עם מדבקה כזו על הבגד? (נשמע לי חמוד ומצחיק ).

ואם זה רק לנו- תציבי את הגבולות שלך. פשוט לומר "כך אני מלבישה אותו", "זה מה שבחרתי לתת לו לאכול", "זו הגישה החינוכית שלי" וכן הלאה. לא צריך לספוג כל הזמן הערות. תציבי גבול שיגיד לזולת "עד כאן, על זה לא מעירים לי".

בהצלחה!

אולי באמת בתור חולצה זה טוב, ואז להלביש את הילדים כל פעם כשבאים לסבא וסבתא,

אולי הם יבינו את הרמז

יש מספיק חומר באינטרנט. 

יש שם על האכלת חלום ואני מתנגדת לזה

ממליצה בחום עצום.

אימצתי כמעט כל מה שהיא מציעה

צריך לזרום , לשנות דברים לפי הילד/ה .

נ.ב

בפעם הראשונה ראיתי את הספר בית החולים לאחר הילדה .... ודפדפתי בו .

ואז בעלי שאל אותי אולי אני רוצה שהוא יקנה אותו . אמרתי כן .

ומאז יש לנו אותו .

* יש גם לוחשת לפעוטות . זה מעיון המשיך לילדים קצת יותר גדולים סביב שנה וחצי /שנתיים ....

כדי גם לקרוא משם .

לגמרי לא מעודכנות, וידועים מקרים של תינוקות שהתייבשו כי ההורים מילאו אחריה באדיקות...

את החלק על הנקה, שזה רק יזיק

עזר לי המון עם שלושת החמודים שלי,

כמובן שלא יישמתי הכל ובאדיקות.

אבל הכיוון ממש טוב ונכון (לדעתי)

ולשפוך לשירותים..

לוקח שתי דקות נוספות..

לדבר איתו על זה, זה יגיע.

אחת הבנות שלי הייתה כזו.

הפתרון שלי היה: לתת לאבא לקלח אותה

התינוק שלי בן שנתיים (עוד לא גמול , ולא בכיוון בכלל)

יצא פעם או פעמיים שהוא עשה באמבטיה צואה .

מכיוון שאחרי ארוחת הערב אני מקלחת אותם .

בדרך כלל את התינוק קודם כי הוא אוכל אם : הבגדים , כיסא , שולחן .....

ויש פעמים , בזמן שאני מנסה קצת לסדר אחרי האוכל שלו ....

אני ראה שהוא רוצה לעשות אז מחכה קצת ...

זה עוזר .

נ.ב

אם את מקלחת אחרי האכל תנסי לשם לב אם הוא מנסה לעשות ....

ואז לחכות כמה דקות 3-5 (בערך) .

כמובן עם עידודים וכד'.

הרבה פעמים כשנמצאים במים זה עוזר לשחרר..
מכירה כמה אנשים בוגרים שכשהם נכנסים למים (בריכה, ים, אמבטיה..) הם פתאום צריכים להתפנות דחוף..

ממש כשהייתי מכניסה אותה למים הייתי שמה שמפו וסבון וכשהיתה עושה הייתי מוציאה ושוטפת בעמידה עם הדוש (?) 

ותנסי אולי תוך כדי האמבטיה לשאול אם הוא צריך ורוצה לעשות בשירותים..

בהצלחה..

יש לנו שתי ילדים . התינוק (שנתיים) צריך כיסא .....

והגדלה בת 5.5 גם היא בכיסא ולא בבסטר רוב  הזמן .....(הגן גם בתוך הישוב שלנו )

אבל פעמים היא סתם חגורה בחגורה של הגדולים שהכיסא לא באוטו ואין כח /זמן להכניס אתו לרכב .

אז אנחנו מוותרים לה , רק לנסעיה בתוך הישוב עצמו (לגן וכאלה).

חוקי , לא נראה לי שזה חוקי .... אבל בכל זאת .

תלוי בגבהים שלהם.

את באמת סבורה שהחוק מחמיר ונועד להתעלל בהורים?

לא  נועד  להתעלל  בהורים  אבל  באמת  מדובר  בנסיעה  קצרה.  והחוק  לא  הותאם  לכל  מקרה  ספציפי.

תאונה יכולה להתרחש גם בנסיעה קצרה ח"ו.

ולגופה של שאלה- אם חוגרים כך, לשים את החלק של החגורה שעובר באלכסון מאחורי הגב. אבל- זה הרבה פחות בטיחותי!

כמובן שאף אחד שמבין בתחום, לא יתן המלצה כזו- כי זה פשוט לא מומלץ...

אבל, שמעתי (ממקור מהימן), שאם החגורה חלילה תחת בית השחי ומתרחשת תאונה, עלולה להיות קטיעה של היד ח"ו.

וכפי שחז"ל לימדונו, "עברות שאדם דש בעקביו סובבות לו לאדם בשעת הדין".

דווקא האירועים הלכאורה קלים וקצרים, בהם אנו נוטים לזלזל ולהקפיד פחות- עומדות בעוכרינו.

חשוב לי מאוד..

חנה אבגי

והיה ממש מעולה! היא מקסימה, ונעימה!

היא היתה גרה בבן ציון, אבל הם עברו דירה (בתוך השכונה), ואני לא זוכרת לאן... ולצערי אבד לי הפלאפון שבו המספר שלה היה שמור..

בכל אופן, אם תאתרי אותה, אני ממליצה מאוד מאוד!

שעה קבועה שתראי לה בשעון

לדוגמה שהמחוג הגדול יגיע לספרה 6

10 דקות לפני את מודיעה שהזמן עוד מעט יגיע

והיא צריכה ללכת למיטה לאחרי הזמן הזה אי אפשר לבקש בקשות

יש לה 10 דקות למלא בהם את המכסה

אצלנו הם יודעים שהשעון מגיע לשעה מסוימת אי אפשר לבקש דברים

" אמא סימה את יום העבודה שלה "

בהצלחה ולילה טוב

היתה תקופה שהבת שלנו גם רצת כל מיני דברים לפני השינה .

בעיקר בקשה ממני ... כי אצל אבא שלה זה לא עבד .

אמא רוצה לשתות אמא אוכל ....

בעלי אמר לי זה אל תביא לה אחרי זה מסוים (כמו שהכותבת למעלה אמרה ).

בהתחלה בכתה וכעסה ... פעם פעמיים שלוש אולי  ארבע .(לא זוכרת כמה .... אולי גם קצת יותר )

ואז היא הבינה את הקטע של לכת לישון בזמן .

נ.ב

צריך גם שעה וזמן קבוע לשנה .

גם אצלנו יש זמן היא יודעת שבין 7 ל 7 וחצי היא אמורה ללכת לישון .

פעם אחת זה התאחר קצת .ואז בעלי אמר לי את כבר שמונה ורבע ...

הי אמא אני צריך כבר לישון .(ילדה בת 5וחצי ...).

אמרתי לה ללכת לישון.. הטקסט היה הרבה יותר קצר ב"ה!!!

מפה יפה וגדולה (תלוי בגודל השולחן ועם ש/אם הרבה אורחים )

עציץ יפה (חמותי אוהבת עציצים )

זר פרחים חיי ...

מצעים /ומגבות

כלי מטבח

ספר /ספרי בישול /חוברת -ספר מתכונים (דפים ריקים שאפר לכתוב שם מתכונים )

זה טבעי שעושים צעד קדימה ולפעמים צעד אחורה. הייתי מציעה לך, היות ולא פירטת פה באמת על מה הרקע למשברון הזה, לקרוא חומר בנושא רגרסיה בגמילה. אני יודעת שיש חומר מצוין באתר של האגיס. לפי מה שכתבת רואים שאת נוהגת נכון, אולי זה רק סבלנות 

יוצא כמו חדש ממש ורק ככה הצלחתי לנקות (ניסיתי מברשות וקיסמים וזה לא עזר).

אח''כ משרה לכמה שעות במים נקיים כדי להוריד את האקונומיקה.

לנקות עד כמה שאפשר ולהרתיח עם מים ולימון.

לעשות לכל אחד..

אם יש כח לטירחה (וגם מה תמונות שביחד - שמים עותק לעכל אחד).

[ולא בטוח שיקחו איתם. יכולים בבית להראות את ה"אלבום שלהם".. חוץ מזה  - היום סבתא, זה בגיל די צעיר לא פעם..]

ואפשר גם אלבום "משפחתי" ביחד עם זה. שיש בו הכל.

אלבום לכל ילד, ובנוסף אלבום משפחתי (גם אנחנו ההורים מצטלמים פעם ב...)

זה מאוד כיף לילדים שיש להם אלבום משלהם. הקטנים אצלי ממש אוהבים לשבת עם האלבומים שלהם. ככה גם אפשר ממש לראות גדילה של כל ילד בפני עצמו, וזה נותן לו תחושה טובה.

יש גם מלא תמונות משפחתיות, וזו עוד סיבה לעשות אלבום משפחתי.

במשפחה של בעלי אין אלבומים מסודרים וזה ממש מבעס! הם כל כך דומים שיש תמונות שהם בעצמם לא יודעים מי זה מי...

ותמונות מתוקות במיוחד תפתחי פעמיים- ותכיני אלבום מיוחד בשבילך (ואז יהיה אלבום כשבאים לסבתא )

בכל אופן, מאד כיף לילדים שיש להם אלבום אישי, ולהסתכל בו מדי פעם, וגם כיף אלבום משפחתי בנוסף, כך שזה שווה את ההשקעה

ועדיין לא עשיתי לנו שום אלבום

עשיתי לילדים. וכל אחד יקח את שלו, איתו לקינו בע"ה

חושבת לעשות גם משפחתי שישאר אצלי.

בכל מצב כשאזדקן ויהיה לי מלאן כסף- אוכל לפתח שוב את כל אלבומים, שישאר אצלי.

תשתי שתי כוסות מיים, ולמלאכה...

אני מוכנה לתרום...

הם מכירים אותו?

לכל הארוחות, למשך חצי שנה!!

יש לי כמה מנות שאובות במקפיא, אבל הבת שלי כבר בת 9 וחצי חודשים. זה בעייתי?

קצת יקר אבל בעיני מועיל די מהר

לא בהכרח יקרים.

גם בחנויות טבע אפשר למצוא - אולי קצת יותר יקר

עולה בסביבות 50 ומחזיק המון זמן

טימי. די טבעי, ומניסיון הוא ממש עוזר. אפשר גם להכין בבית מטימין (אם תרצי אשלח מתכון)

השיעול הוא חלק מההבראה . הרופאה של הילדים שלי אמרה לי שנותנים רק במקרה שמרוב השיעולים הילד לא מצליח להירדם

למשל : להכין בגדים  ליום המחר ליד המיטה או על כיסא (לך לתינוק ...)

לנסות לארגן את התיק של התינוק יום לפני .....

ובערב לעשות כלים מכונה וגם בישולים.

מעיין סדר עדיפויות ואם אפשר (כדי מאוד) לעדשות טבלה על המקרר או לוח מודעות .

מה את צריכה להספיק לאותו היום . ולסמן אחרי כל משימה /עינין  עם סיימת .

תחדדי לעצמך מהן הנקודות הבעיתיות ותנסי לחשוב פתרון לכל נקודה ונקודה.

לגדל תינוק ולעבוד- זה לא פשוט בכלל.

למשל:

1. קניות- אם בעלך עובד במשמרות, עדיף שהוא יעשה את הקניות השבועיות באיזה בוקר שהוא פנוי (אז הסופרים פחות עמוסים). לא חייבים לעשות קניות דווקא ביום חמישי...

2. נקיונות- אולי עדיף לך להשאיר את הילד עוד שעתיים בשבוע אצל מטפלת על מנת שתוכלי לנקות את הבית בנחת ובלי לחץ.

3. בקרים עמוסים- כדאי להכין מהערב את התיקים לעבודה ולמטפלת.

למה ככ חשוב לך בית הספר הזה?

אם טובת הילד היא לא לתת לו ריטלין אלא לעזור לו בדרכים אחרות- חפשי מקום שיקבלו אותו כמו שהוא.

עם גישה זו לילדים, בכלל לא בטוח שגם את הגדולים הייתי משאירה שם.

שאין בית ספר אחר שמתאים, יש ממ"ד פחות חזק מזה ולא מתאים לנו רוחנית ויש אחרים שהם מוכר שאינו רשמי, חרדי לגמרי עם תנאים וקריטריונים שונים משלהם(רק מי שהאבא לומד בכולל יום שלם וכל הדברים האלה). המצוקה היא שכיום כל המוסדות האלה עושים מה שהם רוצים...

שההמלצה היא לא לתת ריטלין?

היא טוענת שלא משנה מה הרופא אומר, היא יודעת מניסיון שאי אפשר להתנהל בכיתה מול ילד שיש לו הפרעות קשב ולא לוקח רטלין, יש להם שם קטע שהם לא מעוניינים להתמודד עם דברים חריגים, ואני מופתעת מהגישה הנחרצת הזאת מאוד כי עם הילדים האחרים אני מאוד מרוצה שם והגישה לילדים "רגילים" שם יוצאת מן הכלל, אבל הם לא מוכנים להתמודד עם קשיים כל שהם.

ראשית, אם באמת זה בעיות קשב וריכוז אז בקמקום שלומדים "אינטנסיבית" יותר, זו אכן יכולה להיות בעיה. יש להניח שכוונתה היא שנסיונה מלמד שפיתרון אחר אינו יעיל.  יש בזה משהו.

השאלה, מה הפיתרון שהציע הרופא. איזה "טיפול אחר"? האם באמת הוא יעזור לו, או שמא הוא ירגיש לא נוח בלימוד בכיתה.

עקרונית, ניתן לפנות לאחראית על הייעוץ במוכר שאינו רשמי במשרד החינוך, לומר לה את הנתונים - ולהתייעץ עימה מה לעשות. ולראות אם היא חושבת שמהותית וחוקית נכון ואפשר לפעול אחרת.

ובכלל האם קרה למישהו שהיתה לו בעיה מול מוכר שאינו רשמי שבאמת פתרו לו? ואם כן מי פתר ואיך? כי ממה שאני יודעת מסיפורים הרבה מוסדות מוכר שאינו רשמי לא תמיד מקיימים את המחויבות החוקית שלהם וכשהם לא עומדים בנהלים (שבגינם הם מקבלים תקציב) אז בפועל מאוד מאוד קשה לעשות נגד זה משהו. נכון שתאורטית כתוב שעל הפרת זכויות של תלמידים משרד החינוך אמור לטפל אבל ברוב המקרים למישהו פרטי מאוד קשה לעמוד מול המערכת וזה אבוד מראש כביכול, אשמח מאוד לשמוע מניסיון אישי של אנשים שאני טועה ושלבן אדם פרטי יש מה לעשות לפעמים..

מוסדות המוכר שאינו רשמי נתונים לפיקוח. יש להם מפקח באגף שלהם במשרד החינוך.

נכון שיש להם יותר "עצמאות", בלל זה הם גם מקבלים פחות מימון, ובד"כ זה רצון ההורים, ללמוד במוסד שמותווה לפי הדרך שמתאימה להם. כך שיש שני צדדים למטבע. לא פעם זה משמש לטובה.

אתם יכולים להסתכל בספר הטלפון, או בבזק בגוגל. לחפש משרד החינוך. מוכר שאינו רשמי. אחראית על הייוץ. אפשר גם לשאול במרכזיה.  אפשר גם לדבר עם המפקח על המוכר שאינו רשמי, זה לא סיפור כ"כ גדול. לכל היותר מסבירים למזכירה במה מדובר - ללא שם המוסד - ומבקשים שיחה איתו בטלפון.

הדברים הללו יכולים לעזור. כמובן נכון שבהיות שכולם בני אדם, אז תלונה כנגד מוסד, יש לה השלכות מסויימות לגבי היחס בין ההורים למוסד. לכן, צריך לבדוק אם זה שווה את הענין. אם תצייני מה הפיתרון החליפי שהציעו לכם לבעיית הקשב, אפשר יהיה אולי להתייחס.

זה קצת מוזר. אני לא שמעתי עד כה על מישהו שמאובחן ע"י נוירולוג באופן מובהק כבעל בעיית קשב וריכוז, והנוירולוג עצמו מציע פיתרון אחר.

לכן להם הוא טוב.

אני כותבת את זה ממה שהבנתי ממך לא מכירה את ביה"ס.

בכל מקרה בעניין הנ"ל קודם כל הייתי נשמעת לרופא/ איש מקצוע.

אם המנהלת לא מוכנה לזה הייתי שולחת לביה"ס אחר.

הכי הרבה אפשר להעביר אותו שנה הבאה.....

אם הם כל כך נוקשים וחסרי רצון להתמודדות עם ילדים לקויי למידה, 

אולי תבדקו לגבי הממ"ד ה"פחות חזק" כהגדרתכם?

הממד"ים הרגילים הם הרבה פחות סנוביים מהתלמודי תורה בסיגנון שאת מתארת,

שלא רוצים להתמודד עם ילד שקצת חורג מהנורמה.

יש גם יתרונות לממ"ד שמקבל ילדים מכל סוגי המשפחות,

הרב במקום שאני גרה שולח את הילדים לממ"ד האזורי המאוד לא דוסי

מתוך אידאולוגיה.

תמיד אפשר, וחובה אפילו, להשלים בבית את מה שחסר בבית הספר.

בעלי למד בממ"ד הזה והוא יצא בסדר גמור... 

בהצלחה!

גם לנו המנהלת והיועצת המליצו (כמעט כפו) לנו שהילד ישאר שנה נוספת בגן - למרות שנוירופסיכולוג שאיבחן אותו ראה קושי אחר שאינו מהווה קושי להעלות אותו לכיתה א'.

אצלנו אמנם לא עלתה שאלה של ריטלין מול טיפול אחר אבל ניסו בכל דרך להניא אותנו מלרשום אותו לביה"ס. לנו לא היתה שום חלופה אחרת משום שבית הספר היחיד הנוסף במקום היה חילוני. נסיעה למקום אחר לא באה בחשבון משום שהמרחק היה רב והילד הזה מקיא ברגע שמתניעים את הרכב.

בסופו של דבר די כפינו את המערכת לקבל אותו ולצערי לא ראינו ברכה, בלשון המעטה, במהלך הזה.

לבית הספר לא היו כלים לסייע לילד והדברים הגיעו לידי כך שאני כאמא ישבתי עם הילד בכיתה (בהסכמתה האדיבה של המחנכת) שישה ימים בשבוע. ומצבו החברתי הידרדר. בלית ברירה, כמעט שרשמנו אותו לבית הספר החילוני - שם היתה תוכנית שילוב מצויינת - בית ספר משופע בתקציבים. בסופו של דבר החלטנו לעזוב את מקום הישוב הזה וגם ילדינו הגדולים יותר שנהנו מאוד בבית הספר נאלצו להיפרד ממנו.

אני מבינה שהנהלת ביה"ס לא מתנגדת אליכם כמשפחה כיוון שילדייך הגדולים יותר לומדים שם. כנראה שכשהמנהלת מתעקשת על ריטלין על אף שמבחינה פורמלית אין לה עילה, זו הדרך שלה לומר -לא נצליח להתמודד. למעשה היא אומרת את זה די במפורש.

מהנסיון שלנו,כפי שתיארתי כאן, להצניח אותו על המערכת למרות ההסתייגות היה טעות.

מאחלת לכם המון בהצלחה.

בהצלחה רבה. 

אני חושבת שכל א ' בטבת מתחיל שנתון חדש.

ככה שילד שנולד ב כט כסלו שייך לשנתון אחר מילד שנולד בב בטבת. (למרות שיש בניהם רק 3 ימים).

אם לא מדובר בגן פרטי אני מניחה שיש פיקוח, ויש פסיכולוגית לגן. הגננת לא יכולה להחליט לבד. אם יש ילד שהוא גבולי ואת חושבת שהוא משועמם כדאי לך לבקש שיחה עם פסיכולוג הגן לשמוע את חוות דעתו.

אבל, לפני שאת מערבת את הפסיכולוג של הגן תחשבי שוב על הדברים. אולי לבן שלך יש פשוט חבלי קליטה בגן? אולי קשה לו כמו שקשה לעוד אלפי ילדים שהלכו לגן.? (אגב, הגן התחיל רק לפני 3 ימים) האם באמת כל הילדים קטנים ממנו באופן ניכר? אין ילדים שיותר קרובים אליו בשנתון? מה לגבי ילדי פברואר- אפריל? הם גם נחשבים גדולים בשנתון. האמנם אין בינהם שפה משותפת?

גם להיות הצעיר ביותר בגן יש השלכות שלא תמיד נעימות.

אולי אם תתני לזה עוד קצת זמן ותעודדי את הילד- דברים ישתפרו.

תנסי לתת לזה צינס אוליע בהמשך יכיר חברים חדשים בגן ?

יש כאלה שלוקח להם זמן להתרגיל למשהו מחדש /שונה גן חדש או ילדים חדשים ....

ומתי את צריכה ללדת ? בקרוב או בערך עוד חודש חודשיים ?

אם אחרי כמה זמן זה לא מסתדר , דברי עם הפסיכולוג /יועצת .....

ותסבירי לו את המצב . תהיה במעיין "מעקב" איך הילד מרגיש בגן .

יש כאן שני קשיים עיקריים (אם אני מבינה נכון ואם הכל כמו שתיארת):

1. חוסר עניין של הילד בגן. יכול להיות שזה בגלל שהכל מוכר לו ואין משהו שמאתגר אותו, ויכול להיות שזה בגלל שיש לו פחות חברים.

2. התחלופה בגן, כתוצאה מהמחלה של הבן של הגננת, ל"ע.

בעיניי, יכול מאוד להיות שזה שהגננת הנוכחית היא מחליפה (וחדשה עבורו), בתוספת של עוד גננת חדשה, ממש יוצר בלאגן בתחושה הפנימית של הבן שלך- לא מכיר את הגננות, החברים הטובים שלו עלו לגן הבא- מה כבר יכול למשוך ולעניין אותו? זה באמת מצב מאוד קשה.

מבחינת תחלופת הגננות- כדאי לשים לב איך הן מתייחסות לילדים (לא שאני חושדת, ובכ"ז), ואיך הבן שלך מרגיש איתן. כרגע אין מה לעשות באמת מהבחינה הזו, בגלל מחלת הבן של הגננת.

עם זאת, רצוי מאוד לשדר לילד אמון בו וביכולות שלו להסתגל למצב החדש. תחשבי איך את, כאמא שמכירה אותו הכי טוב, יכולה להרים אותו. מה הוא יכול לעשות כבוגר? להוביל? להנהיג? לשחק במשחקים המורכבים יותר? קדימה, לכו על זה.

תדברי איתו על ההתחלה הקשה, ועל זה שאת מאמינה בו שאפילו שהחברים שלו, (שמותיהם), כבר לא בגן, הוא יכול להכיר חברים חדשים וללמד אותם להכיר את הגן כי הוא כבר בוגר ומכיר.

ובתוכך, תהיי רגועה. תאמיני בבנך. נכון שהמציאות מתסכלת קצת, ועם זאת, אפשר למצוא בה נקודות חיוביות ולתת להן לצבוע את התמונה שלכם.

הרבה הצלחה!

שבהמשך הם אכן יתחברו.

בד"כ ישנם כל מיני שיקולים של הגננות בכאלה מקרים, אבל גם הן אינן חפות מטעויות.

אם את חושבת שהוא יוכל להסתדר, תשאירי אותו. יש בזה גם אמירה חינוכית על זה שאנחנו יודעים להסתדר עם מה שיש.

אם את חושבת שזה לא יסתדר, חבל ליצור לו תסכולים. תפעלי בהקדם להעברת גן, בכל הדרכים: פסיכולוגית, הנהלה וכו'.

ובעז"ה רפואה שלמה לבן של הגננת.

תודה רבה על העצות הטובות. באמת החלטתי לא למהר ולהעביר אותו גן, ולנסות לעודד אותו לשמוח במה שיש ו"לחבר" אותו עם החברים שיש ושפעם לא רצה להתחבר איתם. אני גם עושה דברים שישמחו אותו, כמו לתת לו להכנס לגן לבד עם אחותו הגדולה שתלווה אותו, וכד'. 

תודה לעונים. 

אני חושבת שנראה לי שכן ,אם הוא יודע לטפל ,ויודע מה לעשות וכו .... למה לא?

אם הוא מעוניין כמובן . ואם את סומכת עליו .  אז כן למה לא ?

ממה שאני רואה סביבי בנים מתקשים להסתדר עם תינוקות אבל זה ה"ממוצע" אפשר למצוא בנים שמסתדרים יותר מבנות.

לגבי פעוטות + לרב אין הבדל גדול לעניות דעתי....

אם זה לשעות הערב- ז"א לא אמור להעסיק אותם לא היה אכפת לי אם מדובר בבן או בת אלא אם הם אחראיים.

מסייגת אם יש לך בנות בבית מעל גיל 10 אז זה נראה לי פחות מתאים....

בני כמה הילדים

האם הם כבר ישנים או לא

האם יש לו ניסיון בסיסי

האם יש בנות בבית או רק בנים

לא נראה לי שהיתי משאירה את הבת שלי עם בן ביביסיטר

וזה לא קשור לבנים לא יכולים לשמור אני פשוט פחדנית בנושא

אז למה לא?

זה תלוי באופי של המשפחה שממנה בא.

הבנים שלי עושים בייביסיטר כשהשכנות נתקעות.

ויש לי בן אחד שאם הוא לא היה חובש קרבי הוא היה גננת.

כמובן שזה תלוי בגיל הבנות שלך.

אם זו משפחה של בנות בלבד, נראה לי לא שייך.

והשכנה הציעה לי את הבן שלה.

נער חמוד בן 15, אני מכירה אותו טוב.

אבל סירבתי, ואחר כך הרגשתי רע עם הסירוב שלי...למה ישר רצו לי סרטים לראש? זה לא ממש נורמלי שישר חשבתי על דברים כמו תקיפות מיניות וכו. באיזו מן חברה אנחנו חיים?  איך הגעתי למצב שברגע שחשבתי על נער בן 15 ישר עלו לי בראש חששות שהוא עלול לפגוע בילדות שלי ??

וגם נראה לי שהשכנה נעלבה.

גם אני הייתי נעלבה אם היו חושבים רעות על הבן שלי.

אוף, לא נעים.

ואני אומרת לך בפה מלא- אל תרגישי לא נעים.

הנער בן 15. זה גיל מאוד הורמונלי. את חושבת שאת מכירה אותו היטב. הוא חושב שהוא מכיר את עצמו היטב. ומה אם יצרו יתגבר עליו, חס וחלילה? (אגב, זה גיל שבו הרבה נערים, גם דתיים, כבר היו לא פעם באתרים לא צנועים, כך שהנושא לא חדש להם, לצערנו. בעיה מוכרת, נפוצה וקשה מאוד).

האחריות שלך היא לדאוג לילדים שלך. זהו זה. עם כל ההערכה והאמון, אסור לך לסכן את ביטחון ילדייך. את שלומם.

עדיף שתצטערי קצת על כך שהשכנה נפגעה, משתצטערי חס וחלילה כל החיים על נפש ילדייך שנפגעה.

ואם יש לך בן שמתקרב לגיל הזה- האם נראה לך תקין, סביר, שהוא ישמור על ילדות של משפחה אחרת,, בבית אחר? את חושבת שזה נכון באמת לשים אותו במקום הזה? (אני שואלת באמת, ולא לי את צריכה לענות).

כל הכבוד על מה שעשית. הדבר הנכון עבור בנותייך.

חזקי ואמצי.