פורום הורות (עמוד 254)

הסיכון בכספית הוא החשיפה הישירה לחומר ובמדחום לא נחשפים אליו אלא אם כן הוא נשבר.

מותר גם להוריד אותו למטה

אין בעיה בשבת

מדחום אקולוגי. לא יודעת ממה הוא עשוי. אבל הוא פועל בדיוק כמו כספית.

יודעת שיש בבצי מרקחת.

 

צריך רק להזהר שלא יפול ויתנפץ..

אפשר לעשות את הדברים הרגילים שמסייעים בהורדת החום..

משהו כזה

אמנם יש לנו מדחום כספית, אבל צריך 3 דק' ותמיד אני מרחמת על הילד ובסוף לא מודדת... פשוט אם מרגיש מאוד חם ובעיקר אם הילד נראה מאוד סובל, פשוט לתת נובימול... בהצלחה!

כל מחלה של ילד נחשבת לספק פיקוח נפש ובוודאי וכשהילד עם חום גבוה
אפשר להתיר למדוד חום

ותלוי גם בנסיון שיש להורים.

 

"היתרים" כאלה - בפרט כשאפשר להצטייד מראש בחלופות - כדאי שכל אחד ישאל פוסק מובהק.

 

[ומי אומר, למשל, שהספק אם החום די גבוה ע"מ לקחת אקמול מצדיק חילול שבת במדידה? אויל הוא פשוט מצדיק לקחת אקמול מספק?...]

לגבי האוכל המוצק- גיל חצי שנה הוא בדיוק שלב הטעימות.

יש ילדים שבגיל הזה כבר אוכלים ארוחות שלמות ויש כאלה שבקושי ליקוק אחד בארוחה.

מה שחשוב הוא החשיפה- לחשוף לטעמים ומרקים שונים,

להציע לו ולראות את תגובתו. אם מתלהב- לתת עוד,

אם לא רוצה- להניח ולנסות שוב בעוד כמה ימים.

הוא עדיין לא צריך להתלהב ממוצקים, אבל כן צריך להתרגל אליהם בהדרגה

וממש בלי לחץ

(הקטנה שלי בת תשעה חודשים ועדיין אוכלת מעט מאד, ברמה של טעימות...)

לגבי כמות חלב- למה את צריכה לדעת?

בעיקרון יש נוסחה של משקל הילד כפול 150 סיסי לחלק למספר הארוחות ביממה.

אבל בגיל הזה- הכי טוב לתת לפי דרישה ולראות שהילד חיוני, שמח, טיטולים רטובים ועולה יפה במשקל.

מן הסתם זה לא מתחלק בצורה שווה בין הארוחות, כמו שהארוחות שלנו לאורך היממה לא שוות זל"ז.

גם סביר שיהיו ימים שיאכל יותר או פחות מזה, וזה בסדר גמור. המשמעות של הנוסחה היא שאם רואים לאורך זמן, בעקביות, שהוא אוכל באופן משמעותי יותר ממנה או באופן משמעותי פחות ממנה - אז, רק אז, צריך לעשות חשיבה אם יש איזו בעיה.

זה בסדר גמור אם הוא עוד לא רוצה ארוחות מוצקים - צריך רק שתהיה לו האפשרות, והוא יבחר

 

שבא לנו לבלוע את כל המקרר

 

אני חושבת שאם אכלה ארוחה טובה ועדין רעבה

להציע פרי /ירק

במקום ואז הרבה פעמים היא תוותר גם על זה

 

מניסיון מילד בריא ברוך השם

ככה חשבתי בהתחלה אבל אני רואה שהיא פשוט התלהבה מהמושג אוכל.
היא ממש מדברת על אוכל והעיניים שלה נוצצות
לא יודעת מה לעשות איתה..

אם אפשר אפילו בשעות קבועות

כי בקרוב תאכל ארוחת בוקר בגן נכון ??

 

ובין לבין פירות וירקות

אפילו לחתוך ולשים לידה שהיא משחקת

 

ולהביל חטיפים וממתקים

 

אצלנו החטיפים רק בשבת וגם פותחים אחד אחד

אני מניחה שזה יתאזן מעצמו במשך הזמן

תודה לכם על העצות..

מכירה הרבה אמהות שהיו מאד מקנאות בך (וגם אני...)

 

אם לילדה אין בעיית משקל, את לא צריכה להלחץ, היא כנראה גדלה ולכן צורכת יותר אוכלת (כמו קפיצת גדילה...).

אל תעשי מזה סיפור כי זה יכול לפתח בעיות אכילה בשלב מבוגר יותר.

 

ייתכן שאחרי האוכל פשוט מתחשק לה משהו מתוק (כמו להרבה מבוגרים) והיא מתרגמת את החשק הזה לרעב.

מלאי לה את הצלחת באוכל בריא, אפשר לצ'פר אחרי ארוחת צהריים בשלוק או בקוביית שוקולד (להרגיע את החשק למתוק).

והכי חשוב- ודאי שהצורך באוכל לא נובע משעמום.

 

 

 

 

למרות מה שעברה

עדין יש נשים שלא מעוניינות שיבזו את בעליהם גם לשעבר

באוזניהם

ולא תמיד קל להוציא מהאוזן השנייה .

וחוץ מזה יכול להיות שהיא תסלח מסיבות שלה ושלו

אנחנו לא יודעים מה יכול להתפתח רק השם.

 

בכל מקרה אני מאחלת לה שיהיה לה את כל הטוב שיש מעכשיו והלאה

חוברת סודוקו, תשבצים, ספר, דיסק, יצירה..

מלבד כרטיס החלמה מהירה.

גם היחס שלך, וביקור קצר ונעים, יהיו משמעותיים וטובים עבורה.

 

כל הכבוד!

ואת ממש חברה חמודה!!

לא חייב מאוג יקר ותמיד כיף לקבל

 

לי לפחות

נראה לי ימצא חן בעיניה

אם הוא אלרגי לעגבניה אז הוא יכול לפרוח לך תוך שניות ולא רק באיזור החיתול.

אבל מה שאת מתארת ,יתכן שהחומציות של העגבניה מגבירה את החומציות של השתן- צואה ולכן זה מתבטא שם.

אם זיהית שזה מעגבניה, פשוט שימנע מלאכול אותה בימים הקרובים.

 

הרבה פעמים כשתינוקות מוציאים שיניים הם נעשים רגישים למזונות וזה מתבטא בצריבה של העור באיזורים מסויימים בגוף. אם כי כמו שכתבו מעלי, התהליך שבו העגבניה מגבירה את חומציות השתן/צואה לא מתרחש בשניות - העגבניה עוברת קודם את מערכת העיכול.

סביר להניח שאם הצריבה מתבטאת רק באיזור הטיטול, זו לא רגישות מיידית לעגבניה. 

 

מה שכן יכול להיות הוא שהעגבניה גורמת ליציאת מעיים דחופה במצב שבו הילד מצמיח שיניים.

כמו גם תפוז ושאר פירות הדר בגלל החומציות הגבוהה.

אין לרופא מה לעשות עם זה- זה לא מסוכן...

פשוט להקפיד לא לתת בכמויות גדולות

ואם יש גם פריחה מסביב לפה- לעזור לאכול נקי

ולשטוף מיד במים.

זה ידוע שיש דברים חומצתיים שעושים פריחה בטיטול וכשנגמלים מהטיטול ומהמגע הממושך לעור זה עובר.

ואם יודעים ממה נהייתה התפרחת כדאי להימנע מדברים אלה

צריך להביא מצעים. רצוי גם משחה לטיטול. ואם הוא אוכל משהו יוצא דופן אז שימי לו שם.

בהצלחה!

מטרנה אם זה מה שאוכל או שכל פעם תביאי חלב שאוב, משחה, בגדים להחלפה ואצלנו ביקשו גם מדחום.

או לחילופין 50 שח כל חודש עד גיל שנה.

 

גם אם את מביאה חלב שאוב, הם מחוייבים להחזיר לך 50 שח כל חודש.

המעון של הילדה שלי עד גיל שנה היה מוכר בתמת וכולם הביאו את המטרנות למעון,

אף אחד לא מימן אותם בחיים לא שמעתי על זה!

זה היה של התחלה חכמה

גם אחותי לא קיבלה, כשאמרתי לה לברר, היא שאלה את מנהלת המעון שאמרה שהיא לא שמעה על זה דבר ושהיא תברר, אחרי שהיא ביררה היא אמרה לאחותי שהיא אכן צודקת והיא החזירה להם כסף על כל חודש עד גיל שנה.

אני אישית ידעתי מהורים שגילו זאת במקרה. 

ההטבה נראה לי עד גיל חצי שנה אח"כ הם כבר אוכלים לרוב מוצקים.

חיתולים

מגבונים

מישחה

בגדים להחלפה

מוצצים

בקבוקים

חפצי מעבר

סינורים

אקמולי

כפית

מחלק מנות

סינורים

במעון של הבן שלי הם אמרו שלא נותנים שום תרופה לילד, אפילו אקמול להורדת חום. מעניין אותי אם זה ככה מקובל בכל המעונות או שיגעון שלהם בלבד.

אבל פעם אחת ביקשתי והם כן נתנו... אבל הם ביקשו ממני לא לספר לשאר האימהות...

אחרי שמדברים עם ההורים בטלפון

מדחום,וכל יום לראות מה חסר ולהשלים ,עוזר מאוד למטפלת.

וגם ברמות איפשהו

היינו שם, ממש נחמד. לא מומלץ בסוף היום כי המים קרים.

גדולה, מרווחת, סגורה מכל הכיוונים עם שירותים ומלתחה קטנה

80 ש"ח לשעה

אבל..

אני לא יודעת פרטים ליצירת קשר ... מצטערת

בסביבות 300-400 ש"ח

 

מביאים עד הבית

אני אנשה להיזכר בשם שלהם

לנו יש תלת אופן מתכתי פשוט, משהו כמו בתמונה כאן- https://www.google.com/search?q=%D7%AA%D7%9C%D7%AA+%D7%90%D7%95%D7%A4%D7%9F+%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D&es_sm=93&source=lnms&tbm=isch&sa=X&ei=XR3tU4qbJuXB7AbCmYHgAg&sqi=2&ved=0CAYQ_AUoAQ&biw=1280&bih=653#facrc=_&imgdii=_&imgrc=f_ZcnAtJ32H2QM%253A%3BGG9mdz2FbZcvCM%3Bhttp%253A%252F%252Fwww.getit.co.il%252FProducts%252FBig%252F52060.jpg%3Bhttp%253A%252F%252Fwww.getit.co.il%252FProd%252F52060%252F%3B207%3B207

 

עלו לנו 220 ש"ח אם אני זוכרת נכון.

קנינו מחנות אופניים ניידת באזור שלנו (שומרון).

 

כשילד לומר לרכוב על תלת האופן במהירות, או אפילו עובר כבר לאופניים עם גלגלי עזר, יש צורך בקסדה ואולי גם מגינים לרגליים.

(אצלנו הלמידה על אופניים קצת זוחלת, תרתי משמע... ).

בסדר. אז טקנה לו קסדה ומגינים... כי זה גם ילד שמחפש את האטרקציות הללו מאוד!!!

מלבד להציע שתעתיקי אותו ידנית.

https://www.google.com/search?q=%D7%AA%D7%9C%D7%AA+%D7%90%D7%95%D7%A4%D7%9F+%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D&es_sm=93&source=lnms&tbm=isch&sa=X&ei=XR3tU4qbJuXB7AbCmYHgAg&sqi=2&ved=0CAYQ_AUoAQ&biw=1280&bih=653#facrc=_&imgdii=_&imgrc=f_ZcnAtJ32H2QM%253A%3BGG9mdz2FbZcvCM%3Bhttp%253A%252F%252Fwww.getit.co.il%252FProducts%252FBig%252F52060.jpg%3Bhttp%253A%252F%252Fwww.getit.co.il%252FProd%252F52060%252F%3B207%3B207

כן ולא. עכשיו אני רואה שכנראה לא שמתי קישור מדויק לתלת אופן שיש לנו, למרות שניסיתי שזה כן יהיה. נו שוין.

מה עשית כדי שהקישור יעבוד?

אשמח לדעת

אפילו שהוא בן 3. אנחנו קנינו מידה 14 בגיל 3 וממבט לאחור, היום הוא בן 6 ,חושבת שהייתי צריכה לקנות מידה 16.
הם גדלים ברגע.
ולומדים ליסוע על גבוה.
אם הוא ילד נמוך אז תקני מידה 14.
עלה לנו 280 של pacific הם מעולות , זה חברת בת של  bmx. קסדה קניתי לו כשהורדנו גלגלי עזר. אבל אולי צריך לפני...

איזה פרטים את מחפשת?

פועל עכשיו, בחופשה?

מה שעות הפתיחה ומה מספר הטלפון?

תודה!

אני לא מכירה פרטים ברמה הזו.
ביקרתי שם והילדים מאד נהנו.
יש חיות נחמדות...פינת.ליטוף.
בהצלחה לך ו.. תהנו

בעל ואשה לא צריכים להגיד אחד לשני דברים בצורה פוגעת. אדרבה, צריכים להיזהר יותר מסתם אנשים.

 

זה לא "לחיות בשקר", זה לחיות בעדינות ואנושיות.

 

הרי גם הוא לא אמר לך שאת צריכה לעשות הצגה שזה נוח, אלא להגיד אחרת.

 

היית יכולה למשל להגיד: אתה לא יודע כמה אני מעריכה שקנית לי. כעת, אחרי שבוע, אני מרגישה פתאום שזה לא נוח פיזית. אבל מצד שני- זה כ"כ משמח אותי שהשקעת וקנית, שזה עצמו הכי "נוח".. אז מה אתה אומר? מה כדאי לעשות? מצד אחד - כ"כ נעים שקנית, מצד שני - "טכנית" כעת זה כך. אתה לא יכולת לדעת מראש וגם אני. מה נעשה?...

 

בעל כזה טוב, כבר היה מציע פיתרון.

 

נו, אז זה לא "להגיד את האמת"? זה "להסתיר"?.. לא. זה הרבה יותר אמת - זה כל האמת. "אמת" - כוללת גם את כל מכלול היחסים ומה שרוצים לבנות. 

 

זה יצר הרע להגיד שבשביל "גילוי הלב" מותר לפגוע.. הרי משנים בשביל השלום, עפ"י דין.

 

 

על כן, לא נכון עשית שאמרת לו "אני שונאת" על משהו שקנה.  זה לא "להגיד מה הם מרגישים" - זה להעליב... "עצבים"..

 

לא צריך להיות "מוגבלים" באפשרות לשתף במה שחשוב - כן צריך להגביל בצורת הדיבור. זה יחס בסיסי בין בני אדם.

 

ולא היתה לך כל סיבה "לכעוס" אחרי שאמר שזה איכזב אותו שהשתדל וזה לא מתאים, ושהבעת את זה כך. מה יש לך "לכעוס" על זה?...

 

תבחיני בין לחיות בגילוי לב, לבין להביע דברים בצורה פוגעת. בעל ואשה זה לא "פח זבל" אחד של השני, שמוציאים זה על זה כל "רגש" שעולה להם בלי להתחשב. ההיפך - זה השקר הכי גדול, שלמען "פריקה" רגעית, פוגעים בבסיס עמוק וכלללי בהרבה.

 

 

מציע לך פשוט ללכת לבקש ממנו סליחה. להגיד שחשבת על הדברים. להגיד שבאמת לא היית צריכה לההתבטא כך, ושאת מאוד מעריכה את זה שהתאמץ וכו', כמו שכתוב לעיל.

 

וגם בעיקרון - לומר לו  שתנסי לעבוד על הענין הזה (אם את באמת מתכוונת לעשות כך..), לעשטת הבחנה בין להיות גלויים, לבין לבטא דברים בצורה לא נעימה, שזה עצמו לא דבר "אמיתי", כמו שהסברנו.

 

הצלחה רבה. בנחת.

 

יום אחד הפתיע אותך בנעליים? לא מדדת את הנעליים לפני?

 

לא ברור לי למה "האשמה" היא של בעלך...אם הלכת וקנית נעליים שלא נוחות לך (וזה קורה לכולנו...) את אחראית ואין לך להאשים אלא את עצמך. לא הבנתי למה בעלך נעלב. את זו שהנעליים לא נוחות לה.

 

(אלא אם כן, הוא הפתיע אותך. ואז זה באמת מבאס שההפתעה שלו התפקששה. אם את יודעת שבעלך רגיש, היית צריכה באמת לומר לו בצורה עדינה יותר...) מסכימה איתך שלא צריך להסתיר רגשות, אבל צריך לדעת איך לומר אותם....

 

 

 

מסכימה עם אלו שכתבו מעליי.

 

יכול להיות שכשאמרת לבעלך שאת שונאת נעליים שהן לא נוחות לך, הוא חווה את זה כשנאה וביקורת שמופנים אליו.

הוא קנה את הנעליים האלה עבורך, לטובתך. כשאת אומרת שאת לא רוצה אותן בצורה לא נעימה ("שונאת"), זה פוגע עבורו.

 

חשוב לשים לב שיש כאן שני דברים- מה שאת מרגישה כלפי הנעליים, וזה שבעלך קנה את הנעליים כמתנה עבורך.

את לא צריכה להעמיד פנים שנוח לך ללבוש משהו שלא נוח לך, אבל כשאת משתפת בזה שלא נוח לך, צריך לעשות את זה בחוכמה ובהתחשבות, ובאהבה.

 

בעיניי זה חלק מהחוכמה של בנית בית. כן, לא הכל צריך להגיד. ברור שלא צריך להסתיר רגשות על בסיס קבוע ולהגיע למקום של חיים כפולים, אבל בין שיתוף ברגשות ובין אמירות שיכולות לפגוע יש מרחק.

 

הרבה הצלחה.

והאמת שדברים שלא יכולים לבנות- אלא לבאס לא בטוח שכדאי להגיד.

איך היית מרגישה אם בעלך היה מחיל את הכלל שלך גם על עצמו (כרגע הוא נשמע אדם מודע ורגיש.. )
ואומר לך למשל:
* ממש נהייתה לך בטן שמנה ומכוערת אחרי הלידה, אני כבר לא כל כך נמשך אלייך
* וואו, הבשר יצא הפעם פשוט דוחה, מרקם של סולייה של נעל וגם הטעם לא רחוק
* אוף, קשה לך להבין מה שאני מסביר לך כבר מלא פעמים, לפעמים אני חושב שחבל שהתחתנתי עם אישה טפשה

אפשר למצוא עוד דוגמאות בלי בעיה, המשותף הוא שגם אם לך אישית אין בעיה שיגחדו לך כאלה דברים
(וצריך לבדוק טוב למה.. ) ברוב בני האדם זה היה פוגע.
רוב הדברים שהבאתי אין להם מקום להיאמר.
מקסימום אפשר למצוא דרך להערות שתפקידן לבנות כמו: פעם שעברה כשבישלת פחות את הבשר המרקם יצא יותר מוצלח לטעמי
אבל אני נגד לקדש שיתוף בכל דבר במחיר הפגיעה בבעלך.

אם את ממש רוצה לקטר על משהו עשי זאת בפורום או לחברה.
חבל.

עכשיו צריך למצוא דרך לתקן.

במקום להגיד "אני שןנאת נעליים לא נוחות וחבל שביזבזנו מלא כסף על זה"

לומר " תודה שקנית לי את הנעליים שרציתי אין עליך! אבל אתה יודע, כל כך חיכיתי לנעליים האלה ועכשיו אני קצת מתבאסת שהן לא נוחות לי. אבח לא נורא נראה מה נוכל לעשוצ".

אצלנו הקטן קופץ לכל מים אפשריים ומבסוט עד הגג..

 

גם בן שנה..

יש לו גלגל-ים והוא יושב בו (בהשגחה צמודה כמובן..) ומשפריץ ונהנה..

 

ילדים בגיל הזה לא צריכים הרבה יותר מזה, חבל להשקיע כסף ומאמץ מיוחד לרצות אותם..לענ"ד..

 

 

 

מחפשת אטרקציות למבוגרים שיהיה אפשר לעשות אותם גם עם תינוק..

מעיינות ומסלולים בטוח נעשה אבל רוצים גם אטרקציה..

הקור הורג אותן

צריך לעשות ניקוי טוב של הבית, לדאוג לריקון של פח האשפה

ולבדוק מה המקור שלהן: בד"כ זה באחד ממוצרי המזון שכנראה התליע.. לפעמים זה סיר שהונח הרבה זמן עם שאריות מזון

לפעמים פח האשפה..

תבדקי, תמצאי את המקור להן, נקיון טוב- וזה עובר

אם לא- כנראה שהמקור בביוב וצריך טיפול מקיף יותר

 

איך הן נראות? לבנות כמו גרגר אורז?

זה או בקיעה של גלמי פרפר/ זבוב

המקור יכול להיות פח אשפה, סיר שהונח הרבה זמן עם שאריות מזון, מוצר מזון שהתליע

ולפעמים זה מהביוב ואז הטיפול מקיף יותר..

 

איך הן נראות? לבנות כמו גרגר אורז?

באיבורי מחשבים עלתה לנו בערך 150 ש"ח

שזה ממש זול

פנסוניק 131

אשתדל לענות לך בהמשך. עסוקה עכשיו. ותוכלי לפנות גם באישי.

של אחד ליד השני. ואם המדרכה עקומה, עליה/ירידה את תרגישי את זה בהובלה יותר מאשר האחד ליד השני.

חוץ מזה, מה שלי היא נתנה מענה:
רציתי עגלה ששני הילדים יוכלו לישון, גם הגדול וגם הקטן.
אהבתי שיש אופציה לאמבטיה (השתמשתי בזה)
הלכתי הרבה ברגל והיה חשוב לי גלגלים גדולים.
סל ענק שהיה לי לעזר כל כך.
יחסית קל לקפל את השלד.
יחסית צרה, נכנסת כמעט בכל דלת. (רק במעלית של חמותי היינו צריכים לפרק גלגל)
גלגלים נשלפים במידת הצורך..
בכלל אנחנו העמסנו עליה המון! כמעט בית והיא ממש יציבה וחזקה.
אפילו כשהשתמשתי רק בכיסא אחד, הגדולה שלי בהליכות למרחקים היתה יושבת על הכסא של אח שלה מקדימה, וזה לא ניכר כלל על השלד. במקרים רבים היא היתה מתחפרת בסל העגלה וישנה שם חופשי...(גיל3)


אבל זה לא נוח במדרגות. כבדה יחסית- שוב בגלל שכובד המשקל הוא לאורך.
וגם העליות כמו שכבר הזכרתי.

אז כדאי דת חשבתי מה הצרכים שלך ומה המקומות שאת מסתובבת בהם לפני שאת מחליטה.

בהצלחה! היא לא זולה..

(ועכשיו, אם בעז״ה אני אצטרך לקנות עגלה לשניים אני דווקא אלך על הסיטי קלאסית של שניים אחד ליד השני, למרות שלא יהיה בה אמבטיה כח אני אעמיס עליה לפחות שלושה ילדים. וגם אני גרה במקום שאין בעיה עם מרחבים כל כך...)

של בייבי סייף. לפני 10 חודשים... קצת כבדה  אבל יש לנו שכנים עם עגלה של אחד ליד השני יותר כבדה. לקח לי קצת זמן ללמוד איך להסיע אותה, אבל שלומדים היא סבבה, ושמקפלים אותה היא תופסת מעט מקום..

אני מרוצה!

נראה לי קוראים לחנות בייבי אאוטלט.

אכן, יש רבנים שאומרים- ילד מביאים- בשביל הילד עצמו, וצריך לראות שיש את התנאים בעולם כדי שיהיה לילד טוב שהביאו אותו... 

 

 

אני שואלת את עצמי איזה גורמים את יכולה להכניס לחיים שלך כדי שיעזרו לך לשמור על חוסן נפשי, שייתנו לך את המקום של אמא שחסר לך בחיים שלך.... 

 

כבר הרבה זמן שחיפשתי אומץ לפרסם בקשה כזו.
אתם, ורק אתם, יודעים איך תתנהגו במצבי לחץ, כשאתם כועסים, כשאין אף אחד אחר בבית.
רק אתם יודעים אם האכזריות שטבועה בכם היא בגדר הנורמה או מוגזמת ובעלת השלכות הרסניות.
בבקשה, אל תקימו משפחה לפני שתדעו ב200% שאתם יציבים מספיק. ואם כבר יש לכם ילדים, אני מתחננת, תפנו למישהו שיכוון ויעזור לכם ללמוד איך להתנהג איתם. איך לא להתאכזר ולהכאיב, אפילו שלא בכוונה...

בבקשה קחו את ההודעה הזו ברצינות, יש מספיק ילדים שנלחמים בצלקות ובפחדים שההורים טבעו בהם. יש מספיק ילדים שיצטרכו להילחם בעצמם כדי להבין מה זאת הורות טובה וכדי להצליח להקים משפחה בריאה כשיגיע הזמן,
האחריות שלא יהיו עוד מוטלת עליכם.

אני תמיד אומרת שלדעתי כל אדם צריך איזה הכוונה לפני שהוא הופך להורה .
להביא נשמה לעולם זו האחריות הכי כבדה שיש כי יש ביידינו הרבה כוח - לגדל אדם ולחנך אותו והכי חשוב לאהוב ולכבד אותו .
מצטערת לשמוע שכך את חווה את חייך מאחלת לך ולמשפחתך הרבה הצלחה במשימה הלא פשוטה הזו...

אבל כידוע, בד"כ אדם לא מוליד ילדים על דעת שיגדל אותם ב"חוסר שפיות"..  ומצבי נסינות מגיעים בחיים, ה' יעזור לכולם לעבור אותם בצורה נכונה.

 

ומוכרחים להגיד, שלפי כתיבתך - האמת שמזל שנולדת... מן הסתם גם אחייך. ב"ה. 

 

[וכמובן נכון, שאם למישהו יש קשיים, אז ראוי שיטפל בהם ולא יוציאם על אחרים. כל אחד צריך להשתדל בזה]

 

בהצלחה גם לך ולכולכם.

כיצד יכול להיות שהקב"ה מוריד נשמות לאותם הורים שהוא יודע שהם יאבדו שפיות יתאכזרו לילדים יתעללו בהם...
הרי קראו דברים מעולם שהורים רצחו את ילדהם..
ה' לא ידע שזה יקרה?

ואם ה' לא שולח להורים שמנסים להיכנס להריון שנים אז כנראה שהם לא ראויים להיות הורים שבגלל זה אין להם ילדים?


באמת הכל נמצא בגדר של שאלה ולא כעובדה!

וכנראה יש דברים שלא נדע ולא נבין לעולם.
מה שאנחנו כן יכולים לעשות זה לא לאטום את עצמנו , להיות קשובים לסביבה ואם יש ילד במצוקה לנסות לעזור, ואני יודעת שיש כאלה שחושבים שזה ״התערבות בחינוך״ אבל זה תירוץ...אם אתם מרגישים שיש ילד שעובר כל סוג של אלימות / התעללות מחובתנו להושיט לו יד....

זה ברור שצריך לעזור..
ואנחנו לא יודעים כלום.. הרי איך נדע אם לא נקבל?

אבל ה' לא יכול למנוע זאת? הרי הוא יודע עתיד שלנו.

מה? זאת אומרת שה' יודע שהיא תתעלל בתינוק שלה אבל מנסה להעמיד אותה בניסיון ולראות איך היא תתמודד?

האלו... אפשר לשאול יום יום אלפי שאלות כאלה למה ילדים חולים ? למה יש פיגועים? למה קרתה השואה? הרי כאן נמדדת האמונה שהרי אם הכל היה ורוד אז כולם היו מאמינים... יש שאלות שאין תשובות עליהן יש שאלות שבני אדם לעולם לא ידעו את התשובות עליהן....

שלא מסוגלים לגדל את ילדם. באמת עצוב. ומבינה את כותבת האנונימית שכתבה כך מתוך הסבל שהיא מרגישה.
ב'ה שהיא כתבה על עצמה שיש לה חוסן בריא חזק...
ובאמת כל הכבוד לה.
וודאי לי שהיא קוראת כאן אך לא מגיבה.
אבל מבינה לליבך ושבאמת ה' ייתן לך את הכוחות המתאימים להמשיך להתמודד עם זה.
וכמו שפרח בר כותבת : שום דבר אנחנו לא יודעים ואין תשובות לשאלותינו..
והרי את אנונימית הגעת לעולם ובטח שלא סתם והרי זה מזל כפי שדן הוסיף...

גם אני שאלתי את השאלות האלו (עם הרבה יותר כאב, ובגיל הרבה יותר צעיר...)
והגעתי למסקנה שככה הכי טוב לי.
כן, אני יודעת שזה נשמע מזעזע, אבל משפחה כזאת והורים כאלה זה מה שהכי טוב לי.

אומנם יש לי התמודדויות שאין לאחרים- וכנראה שגם ימשיכו להיות עוד הרבה שנים- אבל ההתמודדויות האלה הם הדרך הטובה ביותר שבה יכלתי לגדול.
כנראה שדווקא הכאב הזה העצים אותי הכי הרבה, ודווקא המשברים האלה בנו אצלי הכי טוב את האמונה בקב"ה..

ואסור לשכוח שחוץ מהצלקות קיבלתי מהניסיון הזה גם הרבה כוח ורגישות. ועכשיו ב"ה הרבה יותר קל לי "לזהות" אחרים "כמוני" ובעז"ה גם לעזור..

אולי זה כואב, אבל אני מאמינה שזה לטובה.. אם זה מה שהוא החליט אני מקבלת

להגיע לגישה כזו בחיים בגיל צעיר - זה דבר גדול מאוד.

מאחלת לך (ולפותחת) רק טוב.

באופן כללי, יש לאדם בחירה. אז אפשר סתם לשאול למה ה' נתן לבני האדם בחירה.. אבל זו ממש מהמגמות היסודיות של הבריאה.

 

אפשר גם לשאול, אז למה שתהיה אופציה שאחרים יינזקו מבחירה לא טובה שלו.. גם על כך יש תשובות ארוכות. ככלל, הכל בחשבון. אנחנו לא יודעים את כל פרטי החשבונות, למה לפלוני קרה כך ולמישהו אחר אחרת.  מה שחשוב לדידנו הוא שני דברים אולי: האחד לדעת שאכן הכל בהשגחה ובסופו של דבר בחשבון אורך הכל לטובה. והדבר השני, הוא שה' נתן לנו בחירה ואחריות - ואנחנו צריכים לנצלם לטוב. להרבות טוב.

 

ולא נכון לומר שאם ה' לא שולח ילדים לאנשים טובים - אז הם לא רואיים להיות הורים. הרי אצל אימותינו כתוב על זה :הקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים", כלומר, היה ערך גדול לכך שזה יופיע דרך תפילה גדולה. יכולים להיות הרבה חשבונות, איננו יודעים. גם בענין זה, אנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות שלנו - ובוודאי לא לחשוב שאינם ראויים. ח"ו. 

 

שיהיה טוב לכולם.

 

[ואת יודעת מן הסתם, שלשאלת הידיעה והבחירה התייחסו כבר הרמבם והראב"ד ועוד.. ]

אני יודעת שיש כל כך הרבה מקרים כאלה, חשבתי שזה די נדיר עד שראיתי בפורום בוגרות הרבה בנות שכותבות על מצב דומה... וזה ממש מצער שיש לי שותפים לכאב. זה לא מנחם, זה כואב...

אני באמת כואבת כל מקרה כזה...
מלבד הכאב הפרטי שלי, וההזדהות עם הכאב של הילדים של הורים כאלה, נראה לי שהרבה כאבים היו נחסכים להם עצמם אילו היו מתייחסים לילדים שלהם אחרת.

אני באמת חושבת שאם אמא שלי תתיחס אלינו אחרת, הרבה כאבים שלה יחסכו. הסוד
טמון ביחס שלה אלינו.
אחי הגדול כבר מזמן לא בקשר איתה וזה כואב לה! לאט לאט היא מאבדת אותנו ורק בגלל שהיא לא מסוגלת לשמוע ולהבין שזאת הבעיה שלה.
היא חיה בשבילנו, אבל מאבדת אותנו במו ידיה.

תעשו טובה לילדים שלכם ולעצמכם...
ושלא נדע עוד על סיפורים כאלה

בהיות שאת כותבת שב"פורום בוגרות" יש הרבה שכותבות כך - צריך לומר את האמת שלא תמיד הילדים "צודקים"...

 

גילההתבגרות אינו פשוט, וכיום נמשך לפעמים מעבר לגיל ה"עשרה", ויש כאלו (לא מדבר עלייך) שרואים דברים מהצד שלהם, ואינם רואים עד כמה יש להם חלק לפחות במצב. ילדים יכולים לפעמים "להוציא הורים מדעתם", לפעמים סתם לצער, להתחצף - ולהתפלא איך ההורה מרשה לעצמו להגיב כאילו הוא בן אדם..

 

לעיתים, סתם ילד/ה יכול להבין את עצמו כשקשה לו או מדבר לא בדיוק כפי שרוצה, אבל לא מוכן בשום אופן "להכיל" שגם להורה זה יכול לקרות..

 

אז חשוב מאד שכל מי ש"מצטרף" לתלונות כאלו, יבדוק היטב את עצמו. אחרי הכל - יש מצוות כיבוד הורים, יש מצוות מורא אב ואם, יש השקעה אין-סופית של הורים בילדים, ומדרך הטבע יש גם סגנונות שונים בין הורים לילדים. יש מציאויות שילדים מוציאים את כל תסכוליהם האישיים על ההורים כאילו "הכל קרה בגללם".. ושוכחים שגם ההורים התמודד עם דברים בבחרותם ואח"כ ולא תמיד "האשימו" את הוריהם..

 

הקיצור, לבדוק כל דבר ביושר ואמיתיות. מה תלוי גם בנו, ומה לא. ומה אפשר לעשות - עד כמה שאפשר - כדי להיטיב הן את מצבנו הפנימי ללא תלות בהתנהלות אחרים, והן את היחס איתם..

 

 

זה אובחן?

 

זה מדויק?

 

או שסתם יש לה צורך לעבוד על המידות או שהילדים קצת "שיגעו" אותה עם ההתנהגות שלהם,

 

לפני שמגיעים למסקנות, צריך לבדוק עם אילו קשיים התמודד הבנ"א שעומד מולכם,

 

למשל, נושא לא קשור כ"כ אולי,

 

אבל אשה אחרי לידה לפעמים עלולה להיכנס לדיכאון, אבל אם תינתן לה התמיכה הנכונה והיחס הנכון זה יכול להימנע.

 

נכון שאנחנו לא מנהלים את העולם, והקב"ה מנהל את הכל,

 

יחד עם זאת, אנחנו צריכים לעשות השתדלות, לתת לבנ"א האהוב והקרוב לנו את הסביבה הנכונה,

 

כמובן, שאני לא מצפה ממך, בתור ילדה של אמא שלך לטפל בה.

 

בכל אופן, אני מאחלת לך בהצלחה, ואולי גם את צריכה למצוא את האנשים שיקשיבו לך ויתמכו בך כדי שתתמודדי נכון עם המצב!

 

בהצלחה בעז"ה

זה לא אובחן ולא בודק, ואני אשמח לדעת שטעיתי.
זה שהיא חולת נפש זה רק לימוד זכות להתנהגות שלה.

גם אם לא חולת נפש, אז "מישהי שלא מתנהגת בשפיות".

שמצטבר הרבה זמן. לא פשוט.

 

ה' יעזור לכולכם. בבריאות ובשמחה.

 

 

אני לא חושבת שמה שדובר שם קשור לזה.
יש הורים ששום דבר לא מצדיק את היחס שלהם. שום דבר.
יש שם בנות שמספרות על אלימות פיזית. באיזה תנאי זה מוצדק?? שום תנאי.
אין הבדל בין זה לאלימות מילולית.
גם אם קשה להם עם הילדים.
שילכו לטפל בעצמם.
כל אחד צריך לטפל בעצמו במה שצריך.
ואם הילדים חצופים, שיתמודדו בדרך אחרת. בלי אלימות כלשהי.

לא מבטלת את זה שגם להורים קשה לפעמים, בכל אופן יש התנהגויות שהן לא מוצדקות בשום מחיר, עם כל ההבנה לגהי המצב שלהם.

הרי אינני יודע על מה כותבות שם.

 

כתבתי כעיקרון, למי שזה מתאים.

 

גם ילדים לפעמים יכולים לנהוג ב"אלימות מילולית" אל הוריהם. חוצפה קשה למשל. זה לא פחות חמור בהכרח, ולא לכל הורה יש את היכולת לעמוד מול זה בשלוה ו"הבנה" שזה הגיל..

לדרוש שאם "הילדים חצופים" - כשמדובר ב"ילדים גדולים", בוגרים - כלומר, אלימים מילולית, אז שההורים "יתמודדו בדרך אחרת" כשהילדים עצמם אינם עושים זאת - לא מאה אחוז בטוח שזו דרישה לגיטימית כשהיא באה מצד "ילדים" כאלה (כמובן, תיאורטית למקרה שיש דבר כזה, ולא בג"יל הרך")..

 

ונכון שכל אחד צריך לטפל בעצמו במה שצריך. וכמובן, לא באנו חלילה "להצדיק" התנהלויות לא ראויות..

 

 

אבל, א. אני חושבת שלהורים יש אחריות מול ילדיהם, שהרי הם בוגרים יותר. ודיברתי כעט עם ההורים ולא עם ילדיהם.
ב. שום דבר לא מצדיק התנהגות כזאת גם אם היא מובנת. יש לנו אחריות על המעשים שלנו.
אסור להפוך יחס גזה ללגיטימי בגלל שקשה למישהו.

הדדית אסור להפוך יחס כזה ללגיטימי, משני הצדדים, גם בגלל ש"קשה" למישהו", אפילו שזה נותן מקום ללימוד זכות והבנה.  עפ"י רוב, הורים אכן מלמדים זכות כך..

 

ובוודאי שהורים צריכים להשתדל לגלות איפוק, ולזכור את ה"כח" שיש למילותיהם על ילדיהם; ובד"כ גם מגלים "הבנה" ל"שגעונות" גם של גדולים, כי יודעים שלומדים מנסיון החיים..

 

אבל, כשמדובר בחבר'ה שהם כבר בוגרים בעצמם - האחריות שלהם היא לא פחות. והחובה המוסרית וההלכתית שלהם היא יותר. היום נהיה לעיתים משהו משונה, שבמקום לדבר על כיבוד הורים, מדברים על איך הורים אמורים לסבול כל התנהלות חסרת מעצורים.. אז זה לא נכון. זה לא אנחנו. וזה מזמין התנהלויות כאלו.

 

וציינתי מפורש, שכאשר תביעה כזו באה - אם באה - מצד "ילדים" שאינם תובעים מעצמם אותה, לא בטוח בלגיטימיות שלה...

איפה הרווחה שתעזור לילדים אלו?
אם אמא לא מסוגלת לגדל אותם לא היה עדיף למסור אותם לאימוץ בכדי שלא יסבלו?

כנראה, שאם הרווחה לא בשטח יכול להיות והאמא לא מוגדרת כחולת נפש? ואולי הגיל ההתבגרות משגע אותה?

עונה לפותחת השירשור בעקבות השירשור שנבנה כאן

בהרבה מקרים של חולי נפש הרווחה לא בשטח.

יש רמות במחלות נפש. יש דברים מטופלים שהחולים בהם בהחלט יכולים וראויים להיות הורים.

ויש מצבים שהבן אדם כלפי חוץ מתמודד ורק המשפחה הקרובה יודעת כמה זה גרוע בבית פנימה.

בשני המקרים האלו הרווחה הרבה פעמים לא בעסק.

מהכרות אישית- משפחות במצב גרוע, ילדים שנפגעים אחד אחרי השני במשפחה ואין רווחה!

 

שוב, לא מביעה דעה בנוגע להשלכות שאמורות להיות לזה. רק עובדות.

כי הסוגיה עצמה מורכבת מאוד ויש המון מה לטעון ל2 הצדדים.

 

את הכרית תשימי עטופה בציפית, או במצעים על תוכניתצ עדינה ללא סחיטה

לא ציפיתי בשום דבר, פשוט הכנסתי למכונת כביסה עם כל הדברים הנוספים (שהתרטבו באותו הלילה ), שמתי בכביסה עדינה למדי לא זוכרת אם 30 או 40 מעלות.

והתפללתי לטוב.

בינתיים זה יצא נקי וטוב, ולא נראה שמשהו נהרס..

עוזר לנוצות להיפרד וכך הן לא נדבקות

שמעתי שכדאי לשים עם כמה כדורי פינג פונג שעןזרים לזה להתנפח מחדש ולא להישאר מצומק.

 

(אנחנו עשינו את זה עם מעילי פוך)

מניסיון אישי,

תלוי מה המילוי של הכריות והשמיכות:

מילוי אקרילן- אפשר לכבס במכונה בדרך כלל יש הוראות בתוית מה הטמפ' המתאימה והאם אפשר לסחוט.

מילוי נוצות: אישית אני ממליצה שלא לכבש במכונה, הכנסתי פעם כרית למכונה, אומנם הציפית יצאה נקיה אבל הכרית היתה כל כך מסריחה (הנוצות בכביסה הפרישו שומן מסריח) שהיא עברה להיות כרית טיולים, ולכן אני ממליצה לשלוח אותן לניקוי יבש...

 

המלצה אישית שעשיתי- לכל הכריות של הילדים קניתי מגן כרית (האיכותיים קצת יקרים ) וזה חוסך לי הרבה בלגן.

אצלי היא גם הסריחה קצת, אחרי הכביסה. אבל אחרי שהתייבשה- הריח נעלם..

וטוב שאמרת על מגן כרית, לא ידעתי שיש כזה.. 

בע"ה

תחפשי בגוגל..

אמרו לי מקום שווה ממש...

את האמת...שנהננו ביום קניות באיקאה..יש שם משחקייה כיפיית ממש..

ומסעדה כשרה למהדרין דיי זולה...

 

אני גם אשמח לשמוע על אטרקציות..בין ירושלים למרכז אפילו בדרום..אבל לא מקום מאד מרוחק מהמרכז...

בואו נעשה שרשור של אטרקציות לילדים...

אני מחפשת אטרקציות לילדים בני 4     ,1.8

כל אחד יפרט, אם זה מותאם לקטנים מה המיקום וכו...

איקאה זה גם רעיון טוב, אבל לא בשביל המשפחה המסוימת הזו.

 

 

 

אני לא בטוחה שהרכבת עדיין קיימת בטוואי הזה, אבל מבית שמש לגם חיות הדרת ברכבת פשוט יפיפיה!!

שקיפצובה אמורה להתאים גם לגדולים יותר. נדמה לי שזה עד גיל 14.

אבל אם את רוצה פארק יותר רציני אפשר סופרלנד אולי.

אבל זה גם מאד תלוי בהורים ואיך הם מתגרשים ...

עניתי לך כבר (השואל) על השאלה

אבל רואה צורך לחזור על זה כאן.

זה ממש לא מחייב לשום כיוון!
ילד קטן יכול להיות לו יותר קל, כי לא מכיר מציאות אחרת
מצד שני יותר קשה שלא גדל עם האבא (בד"כ)

ילד גדול- יכול לא לפתח תקוות ולהבין את המצב, ולהתמודד
מצד שני יהיה לו קושי מאד גדול בחיי ביום יום כי ההורה יחסר לו מאד. הוא רגיל אחרת...

בקיצור- תלוי ילד תלוי משפחה,
כל מקרה לגופו

לפחות במשפחה שלנו.
דווקא הצעירים יותר קיבלו את הסיטואציה בהבנה... או ב׳קבלת הדין׳.
הגדולה ( גיל שידוכים ) קיבלה את זה מאוד קשה!
ממש משבר.. קשה לה גם חמש שנים אחרי.

בשורות טובות

קשה ואפילו לא נסבל

וכולל מריבות לא כדאי לדחות את זה

 

ההורים שלנו  התגרשו אחרי שהתחתנתי

ושדיברנו על זה הילדים

אמרנו שחבל שלא עשו את זה שהינו צעירים יותר

זה היה פותר להם וגם לנו הרבה

כבר הבנתי את המקום שהם נמצאים בו ותמכתי בהם ככל יכולתי ... היום אני יודעת שזה היה הצעד הנכון עבורם שניהם ולכן היה לי קל לקבל ולהכיל את הפרידה, נראה לי שממקום של ילד זה נראה מפחיד ומאיים יותר....

ולקחתי את זה מאד קשה
(ביחס לאחים הקטנים- גן ותחילת יסודי)

בעלי היה בן תשע בערך והוא אמר לי שהוא רק הרגיש רווחה עצומה כשאבא שלו יצא מן התמונה. וכן אחותו הגדולה שממש הגנה על אמא שלה הרבה פעמים...
לעומת זאת, אחיו הצעיר ממנו בשנתיים לקח את זה ממש קשה ולקח לו הרבה שנים להתגבר על החוויה.

מאמינה שכל מקרה לגופו, וזה תלוי גם ב״הצטיירות״ הקשר בעייני הילדים.