שלום
אנחנו משכירים את דירתנו לשבתות או אמצע השבוע
הדירה בת 3 חדרים, יפה ונעימה
בישוב תורני וירוק השוכן במרחק חצי שעה מת"א
ו- 40 דק' מי-ם
(מתאים למשפחות עם עד 4 ילדים)
באיזור יש כל מיני טיולים אפשריים-
ג'יפים, חווה לילדים, בריכה (הבריכה ביד בנימין)
כל מיני אתרים יפים ומעניינים באיזור עמק האלה או יערות בן שמן
המחיר שווה של נפש
מומלץ לקבוע כמה שיותר מראש
לפרטים
0523486407
שלום,
אנחנו עוברים לפ"ת בזמן הקרוב.
האם משהי מכירה קופת חולים של מכבי טובה באיזור כפ"ג או העיר.
שיש בה רופאים טובים וגם טיפת חלב טובה?
תודה!
יש ברחוב שפיגל (זה יוצא ליד הבניין של העירייה) יש שם רופאים ממש טובים אבל זה נחשב מוקד.
אם את צריכה רופא ילדים יש את ד"ר שטייר (רופא ילדים מעולה, ממליצה בחום) 03-9303644 למזכירה קוראים חדווה.
לרופאת נשים יש את ד"ר נעמי נסינוביץ (אין לי מס'...)
לגבי טיפת חלב באיזור צריל לברר במוקד...
מקווה שהצלחתי לעזור קצת.
תתחדשו על הדירה והתאקלמות קלה ומהירה
אני בת 17 וחצי סיימתי י"א ואני לוקחת רטלין (מכיתה א)!!..ישלי A D D
אמא שלי מורה ביסודי ובמשך כל השנים האחרונות אני כל הזמן שומעת מהורים של התלמידות שהם לא רוצים ח"ו לתת לילדה שלהם רטלין (למרות שהיא מאובחנת כאחת שצריכה את זה..)..אז רציתי לספר לכם -לאותם הוריo יקרים!! אתם בטוחים שאת עושים את הטוב בשביל הילדה שלכם..אבל אתם כ"כ טועים!! תאמינו לי רטלין זה מציל באמת!! אז נכון יש לזה גם תופעות לוואי _=חוסר אכילה ...לפעמים כאבי ראש..(למרות שהכאבי ראש עוברים אחרי כמה ימים שהגוף מתרגל לרטלין קצת..)..אבל יש לזה המון דברים טובים.. כמו לשבת וללמוד *בקלות*! להצליח במבחנים ...(אני סיימתי י"א עם המון בגרויות..ואין לי מושג מה ההיתי עושה בלי רטלין ..וכן..ישלי גם המון כוח רצון לשבת וללמוד אבל בלי רטלין זה היה פשוט עינוי בשבילי!! אז הורים יקרים אל תנסו להיות חוכמלוגים ולחשוב שאתם עושים טוב לילדה שלכם ולחשוב שהיא יכולה גם בלי..אני בטוחה שכל אחד יכול בלי..אבל עם רטליון אפשר יותר להצליח ובלי לענות את עצמך לשבת וללמוד!!....!! תמיד אמא שלי אמרה לי.."את צריכה רטלין ,ואחרת צריכה משקפיים..לכל אחד יש משו שהוא צריך וקשה לו להסתדר בלעדיו"!!!!!!!!!!........
* * *
אם ישלכם הערות שאלות אתם מוזמנים!! 
בנתיים אני אנונימית..נראה אולי יזדהה..
שלום,
אשמח להמלצות על דיסק עם שירי תפילה לילדים קטנים
משהו שיתאים לסביבות גיל שנתיים שלוש.
איפה קונים, מה המחיר, שירים ומנגינות מסורתיים או חדשים?
תודה רבה רבה!
הסידור מעט יקר, כך שחבל שנזכרת אחרי שהסתיים שבוע/חודש הספר... בכל דף יש תפילה מסויימת ואם לוחצים על הלחיץ, שומעים ילשים שרים אותה. משך הזמן הילדים לומדים לזהות את התפילות לפי הציורים.
אצלנו הסידור נחל הצלחה גדולה!
תבדקי, נראה לי שיש שם אפשרות להאזנה לדגימות מתוך השירים
זה נראה כאילו יש שם תקלה
שלום,
אני אמנם עדיין לא נשואה, סה"כ בת 20, אבל רציתי להתייעץ..
אני בכורה בבית, עם עוד 5 אחים, חלקם בנים בגיל ההתבגרות. אין נורא מזה.
אחי, הגדול בבנים, בן 16, מאבד את עצמו. הוא ילד תמים, נגרר אחרי חברים שלו בכל דבר, עושה הרבה דברים רק כדי להרשים אותם.
בזמן האחרון זה כבר מוגזם.
הוא מדריך בבנ"ע כבר שנה ואומר בעצמו שהוא בהדרכה רק בשביל בישב"צים, החבר'ה, הכיף.
מגיע הביתה באמצע הלילה במקרה הטוב, כשזה בערב שבת הוא ישן למחרת מהרגע שחוזרים מהתפילה, הולך כל הזמן לבקר את סבא וסבתא כשבפועל הוא בכלל עם חברים, בלי שההורים ידעו. השמועות שמסתובבות אומרות שהם מעשנים. והוא לא ילד כזה, הוא נגרר.
אני יודעת שזו תקופה שכולם עוברים.
יותר משמפריעה לי ההתדרדרות הדתית שלו, מפריע לי היחס שלו להורים.
הם לא יכולים עליו. הוא מסובב אותם. מתחצף, מקלל, מאשים, הורס אותם. שובר להם ת'לב.
לא רק אותם. את כולנו. לא עושה כלום בבית, אדון לעצמו. רב עם כולנו.
לא מצליחה להתמודד עם זה.
בתור אחת שכבר מתחילה לצאת אני כל הזמן מסתכלת על ההורים שלי-הזוגיות שלהם, הדרך החינוכית שלהם. אני כ"כ מעריכה אותם, אז למה לא ללמוד מהם?
אבל כאן נתקעתי.
אני כ"כ לא מסכימה עם הדרך שהם מחנכים אותו.
ברור לי שהם יודעים יותר טוב ממני איך להתנהג איתו, ובכל זאת.
אני כ"כ הרבה פעמים מתאפקת לא להגיב, לא להתערב במריבות.
אבל די.
כמה אפשר?
הוא דורך עליהם בלי הפסקה, והם לא מפסיקים להוריד ראש בפניו. עושים בשבילו הכל, ורגע אחרי הוא רק מקלל את כולם ורק מכריז איזה משפחה לא טובה אנחנו, במלים עדינות.
וקשה להם איתו, לא מצליחים להתמודד.
הרבה פעמים בא לי פשוט לצרוח עליו! לנער אותם!!!
אבל זה מכאיב להם יותר.
מה אתם, בתור הורים, חושבים שנכון לעשות?
איך אני אמורה לנהוג?
להתעלם לגמרי?
אני כ"כ משתדלת לא להתערב להם בחינוך, אבל כמה אפשר לראות אותם אוכלים את עצמם בלי לנער אותם?!
(אני לא יודעת מה אני רוצה מכם.
כתבתי קצת מבולגן.
אני נסערת עכשיו, אחרי עוד מריבה, הייתי חייבת לפרוק)
יש לך לב טוב.
ואת צודקת - זה נורא ואיום.
לגבי מה צריך/אפשר לעשות - צריך לחשוב על זה עוד.. (אולי נכתוב בהמשך).
אני מניח שהחשבון של ההורים, זה לא "לדחות" אותו, בהבנה שהגיל יעבור ואולי יתעשת. כנראה הם חשים שהוא בעצם במצוקה.
ובאמת, הם בניסיון מאד קשה. אני מניח שגם להם "בא לצרוח" עליו. זה שהם מצליחים להתגבר על זה, דורש הרבה כחות, שיקול דעת, אחריות וביטחון-עצמי.
יתכן שהפיתרון במידה רבה גם דרכך (כלומר: הזדמנות של שיחה רצינית, ומהלב. לא בצעקות ו"להוריד" אותו. אלא להסביר: כמה הוא בעצם יותר מהחברים, ואחרי מי הוא נגרר, איך הוא מדבר אל ההורים שכל כך אוהבים אותו, איך הוא יכול להתקדם מתוך עצמו בדרך אמיתית יותר וכו'). יש להניח שכלפי חוץ הוא לא יקבל (הוא פה ה"בן" שצריך להרשים - מי את....), אבל בפנים הדברים יכולים לחלחל. הוא ייזכר בהם. וגם אם לא - בתור אחותו הוא יכול להתנגד לדברייך, בלי שזו התנגשות עם "הבית", שאותה ההורים רוצים למנוע. תנסי אולי למצוא שעת רצון. כשאחות גדולה מדברת מהלב, מתוך כבוד, ברצינות, לא ב"תוכחה נגד" - יכולות להיות לכך לפעמים תוצאות מפתיעות. אי אפשר לדעת..
קצת קשה לדבר איתו במצב כזה, שהוא יודע שקשה לי עם ההתנהגות שלו והוא חושב שאני תמיד נגדו.
אתה צודק, ברור לי שזה יכול לעזור.
הוא ילד(?) עדין, אפשר להגיע אליו בקלות אם הוא מבין שזה לטובתו.
אני אנסה.
תודה רבה!!!
שבת שלום 
אבל את מתחילה "לצאת", נכון?
אולי "תצאי" איתו...
"אתה רוצה שנשב ב... על גלידה ונדבר על כמה דברים"? [סתם דוגמה.. תלוי בעניינכם]
ובאמת - כדאי שתעשי קודם "הפוגה" קלה מלהסתכל על מה שהוא לא בסדר, ולהיות קצת "בעדו", להחמיא לו פה ושם, להתענין בפעולות שהוא מעביר.. וכד'.
בהתחלה הוא יהיה קצת חשדן, אבל אם לא תיסחפי לפרובוקציות - אחרי כמה זמן כבר אפשר לנהל שיחה חברית.
הרבה פעמים, ילדים מאד לוקחים לשימת לב מה שאחות גדולה אומרת להם מתוך השתתפות, מתוך שהיא מבינה אותם, מהלב, מתוך כיבוד האישיות, הערכה ועצה טובה.
חוברות בנושא המקדש
ללימוד עם הילדים, ובכלל..
יש פה אפשרות להוריד קובץ כדוגמא- http://www.temple.org.il/show_shgrir.asp?id=32705
(ובאתר ישנה אפשרות לרכוש חוברת, כל אחת ב5 ש"ח)
להשרות עם אבקת כביסה ומרכך ל4\3 שעה בערך
ומצטרפת להמלצה להשרות עם אבקת כביסה ומרכך. מומלץ לדעתי להשרות במים חמים (כך יורד יותר לכלוך) ואחר כך לקרצף עם מברשת (מה עשו בעבר ללא מכונת כביסה??....).
אם יש לכם גינה עם צינור או משהו - אז זרם חזק זה מצוין
מה עושים עם ילד בן 3 שמפספס כל הזמן
אני לא במינה איך נעים לו להיות עם תחתונים רטובות
הוא לא בא ואומר רטוב לי, אני רואה לבד
אני שואלת אותו - יש לך פיפי הוא אומר לי לא, ואחרי דקה המכנס רטוב
בגן דוקא זה הולך כי הוא עושה מה שהחברים עושים
אבל בבית דוקא לא
חבל מאד
ושלא נדבר על קקי שאת זה אני משאירה לבעלי לנקות
אני לא מסוגלת
טוב אני מקווה לטוב
תנו עצות
יש ילדים שלוקח להם יותר זמן
כדאי לבדוק ולשלול בעיה רפואית
עד כמה הוא מוכן לקבל אחריות על יציאותיו
עד כמה הוא שותף
אומרים לך שבגן הוא מתנהג כמו החברים שלו
וקני לו חבילת מדבקות.בכל יום שבו הוא מצליח לעבור מבלי להרטב מדביקים מדבקה שהוא בוחר
במידה והוא מפספס,אמא כותבת יישר כח על ההשתדלות ומנסים פעם הבאה שוב
כל הבית צריך להיות מגויס למשימה באם הוא מצליח ולעודד אותו..
אפשר גם לקרוא סיפורים המתאימים לעניין
לעשות את זה לא בהפחדה,אלא במתינות ומתוך אמונה בהצלחה שלו
לנסות לשלוח אותו לשרותים כל פעם שנראה לך שצריך מבלי לשאול אותו.
דבר נוסף שאפשרי הוא פרס קטן בכל פעם שעושה בשרותים ונשאר יבש ונקי- אפילו שוקולד ציפס קטן וכדומה.
תני לו קצת להישאר עם הבגדים הרטובים, שיציק לו. אל תשאלי אותו, ואל תחייבי אותו ללכת לשירותים בזמנים קצובים כי אז הוא יבין שזה לא תלוי בו, ושזה התפקיד שלך לדאוג לנושא הזה. אני ניסיתי את הטבלה של הימים, וזה לא עזר. לחברה שלי היתה בעיה דומה עם הבת שלה, רק עם קקי (תארי לך איזה גועל...), גם אצלן לא עזרה טבלה. היא שוט בחרה לקחת אותה לשירותים בלי לומר כלום כל פעם שהיא הבינה שהיא עשתה בתחתונים, לתת לה מגבונים ובגדים נקיים ולשבת לידה עד שהיא מחליפה ומנקה. אני הלכתי על שיטה יותר "אגרסיבית" השארתי אותה עם זה עד שהיא ביקשה להחליף וככה היא גם קלטה את עניין הסיבה והוצאה- ז"א שהתאפקות=פיפי בתחתונים וג'יפה.
ואני כמובן לא מדברת לצאת איתו ככה, ולטייל, מדובר רק כשהילד בבית ועסוק כ"כ במשחקים שלו. את לא חושבת שכל נושא הפיפי לא צריך להיזרק עלינו ההורים כי אז הילד לא לומד לשלוט בצרכים שלו ולקחת אחריות ו"לצאת להפסקה" בשעת הצורך?
ואגב, בכנות? אני הכי לא האמא הזאת בעולם, אבל שכנעו אותי כ"כ חזק לעשות את זה כי ניסיתי כ"כ הרבה לגרום לה להפסיק עם זה וטיפסתי על הקירות מרוב שכלום לא עזר. ותחשבי שזו ילדה שנגמלה רק בקיץ שעבר כשהיתה בת 3.5 כי כל נסיונות הגמילה שלפני זה לא זכו לשיתוף פעולה. ומגעיל? לטעמי יותר מגעיל כשילדה בת 4.5 עושה לך קקי במקלחת כמו תינוקת!!! הרבההה יותר מגעיל! (מקרה טרי טרי, עוד לא התאוששתי מהחוויה).
הבחורינה שלי די רגישה, ואם אכעס זה רק יעודד שימוש באמצעים כאלו בהמשך. עזבי, סיפור ארוך ומסובך איתה. פשוט הבנתי באותו רגע שלהתעסק עם *** זה חלק מההורות וניקיתי את זה כמו גדולה. היא די נבוכה, אבל היתה עסוקה מידי בשביל להתעכב על זה...
אני למדתי עם ילדיי שהם מרגישים אותי.לפי מה שכתבת,נראה שמאוד קשה לך יש בך לחץ גדול והילד מרגיש אותך. במילא הוא גם לחוץ ומרגיש שנושא הגמילה עבורו הוא הר שהוא לא יצליח ולא רוצה לעבור.נסי לפתוח דף חדש איתו.עובדה שבגן הוא מצליח-הוא מרגיש ויודע מה לעשות-אבל עם אמא זה יותר קשה לו. צרי אוירה נעימה בכל שאר התחומים,שירגיש מוגן ואהוב ולא עומד למבחן. חייכי אליו גם כשהוא מפספס ובהחלט את יכולה לתת לו להחליף בגדים לבד,אבל אל תענישי אותו. תפרגני לו על כל הצלחה קטנה ותגידי לו שאת מאמינה בו.שחררי את הלחץ בתוכך ואז גם הוא יוכל לשחרר. זה מה שלמדתי עם החבר'ה שלי הכל התחומים. מה שנחשוב עליהם בתוכנו, זה מה שיוביל אותם.מחשבות טובות-יגדלו אותם.רק צריך לדעת שזה דורש מאיתנו המון לעבוד על עצמנו,להאמין בהם ולרצות בזה. בלי אמון בתהליך,יהיה קשה לו להצליח. בהצלחה!
אתמול פשוט עשיתי מעשה והתקשרתי לקו ייעוץ להורים של ויצו
איזה כיף לגלות שקיים דבר כזה!
ועוד בחינם (הם מתנדבים)
ענתה לי מישהי מקסימה, סבלנית ומתעניינת, ומקצועית מאוד
וייעצה לי בקשר לבן שלי - סיפור דומה לשלך
(לי באופן אישי, אחרי ששמעה את כל הפרטים, היא ייעצה פשוט לשחרר ולא להעיר בכלל, לא להזכיר, לא לצ'פר... לתת לו להיות אחראי על זה לבד, ובעיקר לשחרר שליטה. ועוד כמה עצות טובות).
בני המתוק בן השנה חוזר על הטקס הזה כל ערב: הוא מגלה סימני עייפות, אנחנו מקלחים אותו (בסביבות תשע) אני מניקה אותו והנה הוא מתחיל ליהרדם... אני מניחה אותו במיטה והוא פוצח בצרחות... מרימה אותו על הידיים, הוא נרדם, מניחה אותו במיטה, צורח וכן הלאה וכן הלאה... במשך שעה וחצי שעתיים.... הערב הולך לי, לא מספיקה לאכול, לא מספיקה לקפל כביסה, לא מספיקה לסדר את הבית, דוחה הכל למחר והכל שוב חוזר....
אם למשהי יש עצה טובה אני אשמח...
כלומר לפני תשע ככה לוקחים את הטווח זמן שלוקח להם להרדם
וכמה זמן זה כך? כימה ימים הוא הרבה זמן?
חוץ מזה- תנסי אולי לסדר את הזמן כך שאת לידו ומחכה שירדם- את עושה דברים שקטים בישיבה: אולי לקפל כביסה או משהו אחר שמתאים לך וכך לא תרגישי שהזמן שלך מתבזבז.
הרבה גירוים,תנועה והוא יהיה עייף
אלא שהוא רוצה אותך יש אפשרות שבעלך ישכיב אותו?
עם הקטן באמת היה לי סרט של הירדמות עצמאית. כבר שקלתי לפנות ליועצת שינה (היום אם תשאלי אותי, אני חושבת שזה שטויות, העיקר לעשות כסף על הורים). בקיץ הקודם בעלי החליט לקחת את הנושא כפרוייקט אחרי נמאס לו לראות איך נראים הערבים שלנו, וללמד אותו להירדם לבד. איך? הוא פשוט בכה הרבה במיטה, מידי פעם בעלי ניגש אליו ודיבר איתו, והרגיע אותו. כיום הוא נרדם לבד יותר טוב מהגדולה שמשגעת אותנו עד שהיא נרדמת.
לצערי רוב התינוקות היום מפתחים תלות בהוריפ בכל נושא ההירדמות. זה מזה קשה. אוף, לא מתגעגעת לחלק הזה בכלל...
והוא מרשה לעצמו קצת להתפנק,כי אתם הולכים בדרך שהוא מנחה..
ע"כ הדרך היחידה היא לתת לו לבכות קצת במיטה,זה לא נורא..ובמקביל להגיע וקצת ללטף ולדבר איתו.לומר:עכשיו אנחנו הולכים לישון,אפשר לומר ביחד המלאך הגואל..
אך בנחישות לא להרים אותו.
כמובן שלבדוק לפני אם משהו מפריע לו:חום,צמאון..
הגדולה לא נרדמה בשום צורה בעולם במשך חצי שעה ולכן נאלצתי לתת לה לבכות במיטה כדי שתלמד לישון לבד. כל בכי שלה גמר לי את הלב אבל לא היתה לי שום ברירה אחרת...
והפעם- כאב לי הלב לתת לה לבכות כדי ללמוד להרדם, אז אני מאכילה אותה היא נרדמת ובדרך כלל כשאני מניחה אותה במיטה היא מתעוררת ורוצה על הידיים. אני מסבירה לה שעכשיו לילה וכל אחד ישן במיטה שלו (היא בת שנה ושלוש) ולא מוציאה אותה מהמיטה, אך מחבקת ומלטפת עד שמרצונה היא נשכבת כי לא נוח לישון בעמידה ולהניח עלי ראש.
כך מצד אחד- היא לא בוכה סתם כי אמא "הפקירה" אותה ומצד שני- לומדת להרדם לבד במיטה.
אחרי תקופה כזאת- היא למדה כבר לישון לבד ובדר"כ מספיק לה לראות אותי יושבת ועובדת בזוית עין ותוך כמה דקות היא כבר ישנה...
בהצלחה!
כמה שעות הוא ישן בלילה?
יכול להיות שצריך להרגיל אותו ללכת לישון יותר מוקדם כי הוא כן עייף אבל רגיל לישון בשעה מאוחרת ועל הידיים.
לעניות דעתי, בגיל שנה הילד כבר אמור להבין ("עכשיו הולכים לישון - ואתה צריך לישון במיטה שלך ולא על אמא/אבא")
והעובדה שהילד בוכה במיטה לא אומרת שהאמא מזניחה אותו אלא היא מלמדת אותו לישון
בד"כ צריך לעזור להם ללמוד ללכת לישון לבד
אפשר להרים כדי להרגיע אבל ממש חשוב שהילד לא יירדם על הידיים כי ברוב המקרים הוא יתעורר בשניה שירגיש שמניחים אותו (וגם ככה הוא הוא לא ילמד ללכת לישון לבד)
הבת שלנו (בת שנתיים) הולכת לישון בקלות (וגם אם היא לא עייפה ממש ולא נרדמת אז היא קוראת לנו, שותה קצת מים ומנסה לחזור לישון לבד) ואומנם היה קשה להרגיל אבל היא עושה זאת כבר הרבה זמן (לא זוכרת באיזה גיל אבל היא הייתה ממש קטנה)
קשה ללמד הרגל חדש אבל צריך לזכור שבסופו של דבר זה לטובת הילד (אפילו אם הוא בוכה) אז צריך להתמיד..
הענין הוא שזה סחרור:
הילד רוצה להרדם ואך ורק על הידיים את האם מנסה להשכיב אותו לישון במיטה/לול אך הילד מרגיש שאת לא לגמרי שלימה עם הענין לכן הוא מחליט לבכות ולנסות את האם אם היא החלטית בצעד שלה החדש או לא וכך הסירנה מתחילה מחדש!
עצות:
1) עצתי קודם כל להיות החלטית (גם אם הוא בוכה וקורע את הלב!) הילד פשוט רוצה להרגיש שאת החלטית!!
2) אולי יש אפשרות שתפרשי שמיכה/סדין וכו' על הרצפה (רק אם הילדה יודעת כבר ללכת {לפי דעתי האישית} או לפי דעתך איך שתרצי גם אם היא לא הולכת עדיין ) . זה ימים מאוד חמים כך שאולי אפילו תקלי על הילד!
ואת מתפנה לעיסוקיך הילד בהתחלה ילך אחרייך לכל מקום ומידי פעם שאת נכנסת לחדר איפה שהשמיכה, את אומרת לו שכאן הוא יכול לישכב לישון לאט לאט הילד יפסיק לשוטט אחרייך יישכב ויעצמו עיניו וירדם.
3) תני לו משחק אחד או שנים מענינים במיטה ושייגרו אותו הילד ישחק במיטה ואת עסוקה תוך כדי בעיסוקייך בקרבתו הילד רואה שהאם נמצאת לידו ואם הוא עייף ישחק וישחק עד שיעצמו עיניו וישן אך חשוב מאוד להיות בקרבתו תמיד!! בימים הראשונים זה יעבוד אך אחר כך יקלוט שזה טריק ויבכה אז את אומרת לו שאמא פה לא הולכת אתה יכול להיות רגוע (בתקיפות והחלטיות ) הילד ירגיש שאין לו ולא יהיה לו ברירה ויסכים אט אט לשיטה החדשה
בתקווה שהקלתי עלייך, ובהצלחה!!
שינה זו מחזוריות..
עייפים, לא עייפים, עייפים, לא עייפים.. עייפים יותר, טיפה לא עייפים, וכו' עד שגמורים..
אין כזה דבר לעבור שעה..
זה משפט כזה שגורם לאימהות להשכעב יותר ויותר מוקדם.. כדי שלא יעבור את השעה.. ולרוב נידודי השינה זה כי ילד זקוק לעוד חום או לא מספיק עייף
אז רק להחמיר את העניין? להשכיב אותו יותר מוקדם?
לדעתי.. הרבה הרבה חום. ובסוף גבול.והעיקר בנחת..
יש דבר כזה לעבור את השעה, חוויתי את זה על בשרי.
לפני מספר שנים טסתי מארה"ב לישראל, קודם היתה טיסה פנימית קצרה ואח"כ הטיסה לישראל שהיתה ארוכה. בטיסה הפנימית היתי גמורה מעייפות אבל החלטתי שאני לא ישנה בה כדי שאני אצליח להרדם בטיסה הארוכה לישראל. ממש עיניתי את עצמי להישאר ערה בכוח מרוב שהייתי עיפה. באמת בסוף הצלחתי להשאר ערה בטיסה הקצרה, אבל כשעליתי על המטוס לישראל וניסיתי להרדם פשוט לא הצלחתי ואין לך מושג כמה הייתי עיפה! כך העברתי בערך עשר שעות בנסיון להרדם ופשוט לא הצלחתי.... בקיצור יש דבר כזה לעבור את השעה, ואני גם רואה את זה קורה לבת שלי לפעמים.
אם הבת שלי לא ישנה בזמן הרגיל. היא נהיית עצבנית ועייפה ולא מצליחה להרדם. היא נרדמת רק בבכי.
הצחיק אותי פתאום לראות תגובות חדשות לשאלה שלי כי בינתיים הכל די הסתדר. החלטתי פשוט לזרום איתו ולא לנסות להרדים אותו כי יש לי דברים לעשות ואני רוצה לעשות אותם כבר. בדר"כ הוא משחק יפה בסביבתי או יושב על כסא האוכל וצופה בי שוטפת כלים ומסדרת ואז כשאני רואה שהוא עייף אני מקלחת אותו ומניקה אותו. אם הוא עדין לא נרדם והוא נראה לי עייף מביאה לו בקבוק דייסה שאיתה בדר"כ הוא כבר נרדם.
תודה רבה לכל המגיבות...
יש ילדים שזקוקים לכך שיעירו אותם בלילה, אפילו במשך די הרבה זמן
ויש ילדים שמסתדרים יפה בלי, ואפילו יפריע להם שיעירו אותם בלילה
כדאי פשוט לנסות ולראות מה מתאים לה.
בכל מקרה הערה חשובה - אם מעירים בלילה לשירותים, לדאוג שהיא ממש תתעורר בשביל זה, ולא תעשה ככה מתוך שינה.
אבל את רוצה להרגיל אותה שלא עושים פיפי מתוך שינה, ואם לוקחים אותה מתוך שינה לשירותים, היא רק ממשיכה בהרגל של לעשות מתוך שינה
אם את:
אוהבת לצלם,
יודעת להתבטא,
מצייצת להנאתך?
מקומך איתנו.
אנו קבוצת נשים מיו"ש מצטרפות עכשיו לצוות הסברה שקטה של נשים ברשתות החברתיות. פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם.
על ידי עשייה של שעה בשבוע אנחנו יכולים להשפיע ולהראות נוכחות כלפי הציבור הישראלי כולו.
כל אחת שתצטרף לצוות תבחר את הכיוון שמתאים לה.
כ - 5 מצלמות סטילס יחולקו בין נשים באיזורים שונים ביו"ש לצלם את חיי היום יום שלנו ולשתף בו את כל הציבור.
בנוסף אנו זקוקים לנשים שיודעות להתבטא, שיכולות לשתף את כל הציבור בחיי היום יום ביו"ש לראיין אנשים מעניינים הגרים או עובדים בהתיישבות או לסקר מקומות קטנים ומעניינים.
מידי פעם נקיים מפגשים והרצאות עם ממומחים לרשתות חברתיות, סיורים מעניינים וערבי הווי למתנדבות.
המעוניינות להצטרף למשימה חשובה זו, מוזמנות ליצור איתי קשר במערכת המסרים.
חגית
הילדה שלי בת שנתיים וחצי חכמה ונבונה. גמולה (מאוד בקלות) ביום ועכשיו גם בלילה.. רק ש.. היא מכורה לבקבוק תה בשינה שהופך אחר כך למוצץ.. ואני מודעת לכמה זה לא בריא.. עששת וכדומה.. אבל היא לא מוותרת. מה גם שהיא עדיין עושה במיטה ולא קמה לשירותים לבד. אני לוקחת אותה באמצע הלילה..
אז איך גומלים בלילה? ואיך גומלים מבקבוק? וזו הדרך היחידה שלה לישון.. היא לא מסכימה בלעדיו...
ועדיף ממתיק שלא מקלקל את השיניים.
עצם הענין ממילא יעבור מן הסתם תוך זמן לא רב. כולל, לקחת אותו מהפה מיד אחרי שנרדמת, בעדינות.
כמין צעצוע,
ולאט לאט הפחיתי לה את זמני האחיזה מהבקבוק.
בעת בכי-הראי לה את הצעצוע האחר שהיא בחרה בעצמה ונסי להסיח את דעתה אפשר אולי להציע לה באותה הזדמנות לגשת לשירותים יחד איתך..
למשל:אם היא זקוקה לכך במהלך כל הלילה,אז בהתחלה הפחיתי לה שעתיים מהאחיזה בבקבוק, והראי לה את הצעצוע במקום.נסי להסיח את דעתה ואולי הציעי לה לגשת לשירותים
בהמשך: הפחיתי 4 שעות
וכך כל לילה הגדילי את טווח הגמילה..
ואל נא תתייאשי,הרגלים מאד קשה לשנות ואלו דברים שלוקחים זמן
אך בעת הצלחה שכרם בצידם!!
אם אין בעיה של סוכר בפה,
אז את עושה טוב שאת לוקחת כשהיא נרדמת. ולא נורא אם היא לוקחת שוב בלילה.
מבחינה מסוימת, זה עדיף ממוצץ או אצבע - כי גומרים עם זה יותר מהר.
יש בכך צורך נפשי, ולדעתי זה לא אסון. עוד קצת..
יתכן שזה אכן צורך נפשי
ויתכן שלא
נקודת הסתכלות אחרת:ילדים נולדים עם רפלקס המציצה,וקשה להם להתנתק ממנו.הדבר לוקח זמן.
עלינו בתור הורים לעזור להם לאט לאט להשתחרר ממנו
ולא להפך- להשאיר אותם בקטנותם אם אותו רפלקס.יש שטוענים שזה צורך נפשי של הילדים ולכן יש לספק להם אותו.על כך אני מסכימה,אך גיל שנה הוא גיל של רכישת עצמאות והתנתקות.
לתפיסתי והבנתי,היא עדיין כבולה באותו רפלקס.
לכן לעניות דעתי גיל שנה הוא גיל מספיק גדול כדי כן להקנות הרגלים
וכדאי אפילו לגמול אותה לגמרי
אני יכולה להעיד על עצמי,שבעודי קטנה,לא נגמלתי ממוצץ עד גיל כמעט 5!!
אי סיוע להם להגמל מאותו רפלקס,לא תמיד מיטיב עמם
וככל שעובר הזמן,קשה מאד להתנתק מהרגלים ישנים..
(וזו אני האנונימית הראשונה שהציעה לרכוש לה צעצוע)
אבל לדעתי, הקביעה "גיל שנה" היא דוֹגמטית מידי.
ילד זה לא רק"רפלקסים", יש מה שהוא צריך ועושה לו טוב.
נכון שלעיתים זה פשוט אינרציה של מה שלפני כן ולא צורך אמיתי. מי שיש לו "עין" יכול להבחין בין הדברים.
ומשתנה בין ילד לילד.
וכבר ציטטתי פה פעם רופא שיניים שאמר: מוטב שיניים עקומות מנפש עקומה.. (ואפשר לא להגיע לא לזה ולא לזה..).
אלא,שלעניות דעתי,המקרה המדובר קשור באותו ריפלקס מציצה המקשה על הילדה להתנתק..
כמו"כ לא קבעתי שגיל שנה הוא הגיל וכו'.אלא הבהרתי נקודה:הרי היא כבר בת שנה..(ילדה גדולה)
ומן הראוי,להקנות לה הרגלים כי אחרת הדבר נהיה קשה יותר ויותר.
כמובן שאין אני או אתה יודעים האם מדובר בצורך נפשי או לא,רק הצגתי עוד נקודת הסתכלות
ועל האם הטובה והמסורה-כותבת השאלה-המטלה להבין את ש-ביתה חשה..
בגיל שנה וחצי בטעות שכחנו את הבקבוק אצל סבתא, ובזה זה נגמר..
היא פשוט הבינה שאין לנו בקבוק, ואין מה לעשות, אז התרגלה לישון בלי.
אולי אפשר ליזום היעלמות בקבוק..
אכן ככל שיותר עובר הזמן אני מבינה שאיכשהוא הבקבוק אמור "להעלם פתאום".. אבל קשה לי לעשות את זה כי היא חכמה מאוד וקשה לי "לשקר " לה... בכל מקרה עדיין בורח לה בלילה ולפי דעתי זה רק בגלל שהיא שותה המון..
את המינון של כמות המים בבקבוק הורדתי למינימום אבל עדיין לפני היא שותה המון. וגם מהרגל זה אנו מנסים להגמל.
אני מסבירה לה שכשהיא שותה המים יורדים בגוף למטה עד שיוצאים ב... והיא מבינה אבל עדיין צמאה המון (לא ילדה שאוכלת הרבה אבל שותה המון) ועדיין רוצה בקבוק לפני השינה...
קראתי את כל מה שכתבתם.יכול להיות שאכן זה רפלקס והלוואי והיינו מוצאים פתרונות טובים יותר למילוי הצורך הזה ללא בעיות עתידיות.. אני עובדת עם ילדים כבר שנים. הרבה ילדים מגיעים בגיל ארבע ללא יכולת דיבור נכונה ושיניים עקומות רק בגלל שמוצץ היה תקוע להם בפה מרגע לידתם. אני באופן אישי הייתי נגד מוצצים אבל אז ילדתי התמכרה לבקבוק כמוצץ.. וגם זה לא טוב. אומנם לא מוצץ זמין כל היום בפה ורק בלילה הבקבוק מגיע אך עדיין לא טוב לשיניים. ורק אם יכלה הייתה נמצאת עם הבקבוק בשאר שעות היממה (משהו שאני ממש לא מרשה..) אז איך אקח לה אותו בלילה?? היום בני השני לוקח מוצץ- רק בשינה... אז באמת פתרון לכל זה עדיין לא מצאתי...
מקווה שעם הזמן זה יחלוף ומקווה שזה יקרה במהרה
אם היא צמאה היא תשתה, לא צמאה לא תשתה
בתחילה היא כנראה תבכה אבל אם אתם תחליטו שרק מים-היא תתרגל.
כמו שכתבתי עם הבת שלי בעיה דומה.
ניסינו להביא לה רק מים. יום אחד בכתה חצי שעה ואתמול מראש לקחה את המים.
שתרגיש שהיא חלק מהתהליך,נסי לתאר לה את הפרידה מהבקבוק בצורה חיובית שהנה היא נהיית ילדה גדולה ועצמאית.
אני מזדהה עם בת 30.
לפעמים דברים נראים לנו קשים להתמודדות,
אך עובדה, שכאשר מגיעים לסיטואציה,
ה' נותן כח להתמודד.
לפעמים כשיש ברירה - אנו בוחרים בדרך שנראית לנו בטוחה יותר, רגועה, נוחה יותר.
אם לא יהיה בקבוק - היא תצליח להתמודד, את חייבת להאמין בה.
לנו זה קרה עם מוצץ.
מאוד רצינו לגמול כי כל הזמן היינו במרדף אחריו, ודחינו זאת בלי סוף.
ובסופו של דבר - כל המוצצים בבית נעלמו איכשהו, בשעת ערב כשאין חנות פתוחה, והקטן צריך לישון,
ו...
הוא בסוף נרדם (לא, הוא לא צרח שעות, אפילו לא דקות)
והוא למד מהר מאוד להירדם בלי .
ולנו לקח כמה ימים לצאת מההלם ולא להיכנע לדחף לרוץ לחנות ולקנות חדש.
אני לא בטוחה שצריך להעלים,
אולי כשתהיו מוכנים הוא פשוט ייעלם לבד 
אבל תתחילו לחשוב טוב, להאמין בילדה שהיא מסוגלת,
ולהאמין בעצמכם גם.
מתי הוא צריך וזה חשוב לו -
ומתי לא, סתם הרגל, ויכול להיות שמח לא פחות גם בלי זה.
לדעתי, אין בזה יותר מידי נוסחאות. אם כי נכון שכאשר מדובר בילדים ראשונים, יותר קשה לחוש, ובעלי ניסיון שאומרים ש"יש מצב" שזה כבר לא באמת - יכולים לעזור ל"אומץ" לבחון בזהירות את הענין..
זה נכון לא רק לגבי בקבוק וכד'.
ענ"ד.
בת שנתיים וחצי ושותה בקבוקים בלי סוף..
הבן שלי בן 3+ מכור ל: מוצץ ובקבוק חלב לפני השינה ובבוקר . גמול במהלך היום, אבל בלילה עם חיתול.
האמת שזה נח לי ואני דוחה את הגמילה מהמוצץ לחופש... והבקבוק חלב- אני מאמינה שזה יעבור לבד, בהדרגה ורק אח"כ אני אנסה להוריד את החיתול בלילה, וזה נראה לי בסדר גמור!!!
אני מחפשת ספרים שיעזרו לי ללמוד איך להתנהג נכון עם הבן שלי (שנה וחצי), כיצד להגיב, כיצד לא להגיב וכד'..
האם יש לכם ספרים שקראתם ואתם ממליצים עליהם?
אשמח גם לשמוע את הגישה של הספר ודוגמא או שתיים מתוכו...
בנוסף - אתם מכירים את לייף סנטר? מה הגישה שלהם? ומי עוד עוסק בתחום?
האם יש הבדל גדול בין השתתפות בקורס לבין רכישת ספר?
תודה מראש, תזכו למצוות!
(בלי סתירה..) להסתמך הרבה על ה"אהבה של אמא".. השכל הישר, הרגש הבריא והחם, שימת הלב להישתנות ההתנהגות בגילאים השונים. והרבה סבלנות ואורך רוח.
סליחה על התשובה הלא-ישירה-לשאלה..
מוצאים בזה יותר ממה שחושבים בתחילה.
במיוחד על "איך לדבר לילדים כך שיקשיבו ולהקשיב להם כך שידברו"
ספר מעולה, מביא דוגמאות מעשיות של מה לעשות ואיך, מדגים בעזרת ציורי קומיקס חמודים מה נכון ומה לא.
עם הילדים שלי זה עובד כמו קסם.
ספרים נהדרים. מומלץ בחום. (עוד לפני שדאלת על לייף סנטר רציתי לכתוב לך עליהם...)
קראתי אותו ולא במיוחד מצא חן בעיניי כספר חינוך.
הספר הזה מבטל דבר חשוב ביותר לילדים - את הסמכות ההורית
כספר על תקשורת בין-אישית הוא נהדר, ומלמד איך לדבר לאחר, בצורה שתגרום לו להקשיב, ותגרום לו לדבר, ואיך לבקש כך שהבקשה תשמע ותענה. אבל כספר חינוך? לא במיוחד מוצלח בעיניי.
אני מאוד התחברתי דווקא לספר "אינטליגנציה ריגשית להורים", אבל בעיקר מצטרפת להמלצה של דן. כדאי לקרוא ספרים בנושאי חינוך ילדים, ולשמוע שיעורים בנושא, אבל בסופו של דבר ללכת עם הלב שלך, ועם השכל שלך, כדי להתנהג בדרך הכי טובה עם הילד שלך, כי הספרים מדברים באופן כללי, אף ספר לא יכול לתת לך את ההנחיות הספציפיות שיתאימו דווקא לילד שלך.
ועדיין, לא תמיד אנחנו מבינים הכול, ואני לא רוצה לעשות טעויות שרק אחרי התוצאות שלהן אני אבין שזו הייתה טעות... לא חבל? אני רוצה לקרוא, ללמוד, ואז להחליט אם אני הולכת עם זה או לא...
ה"בעיה" היא - שיש כל כך הרבה ספרים, ואינסוף גישות - שקשה נורא למצוא את עצמי בתוך זה...
נגיד לייף סנטר - אז יש להם מליון ספרים...................
תודה רבה מתחדשת!!!
ויהודיה מא"י - מעניין מה שאמרת לגבי הגישה שלהם......
תקראי הרבה, כדאי בשותף עם בעלך, תדברו ביחד על הדברים שקראתם ותחשבו ביחד עם זה מתאים לכם או לא, ולאט לאט תסגלו לעצמכם את הגישה החינוכית שלכם.
ואת האמת, אפילו בלי לקרוא ספרים, פשוט לחשוב ביחד על ההתמודדויות החינוכיות שאתם נתקלים בהם עם הילד, ולחשוב איך כדאי להתייחס אליהן.
ואם את מרגישה שאת הולכת לאיבוד בתוך כל הגישות, אולי שווה ללכת לאיזה חוג של הנחיית הורים או משהו כזה? אולי יותר משתלם מאשר סתם לקרוא ספרים
ומה על שיעורים? לחפש רב שהגישה הכללית שלו מתאימה לכם, והשיעורים שלו זמינים באינטרנט.
אבל אם הולכים עם גישה אחת באופן טוטאלי וטועים אז הטעות תתמיד ואת זה רואים רק לפי התוצאות.!
אז מה עושים?
דן רמז ויהודיה מא"י כתבה במפורש
כדאי ללמוד על חינוך . לשמוע לקרוא לדבר לדון לחשוב ולהיות תמיד עסוקים בחינוך .
ולא להיות עסוקים ב"הישרדות" עם הילדים.
ומתוך העיסוק המרומם בסוגיות החינוך ,
הרגש האימהי יתפתח לפי מה שצריך הבן שלך ! ולא לפי מדריך זה או אחר.
הקב"ה חיסן את הילדים שלנו מטעויות , אחרת אין שום הסבר לכך שיוצאים ילדים נורמליים (הרב יחיאל יעקובסון)
(ועדיף לטעות כל פעם בטעות אחרת מאשר להתמיד באותה הטעות)
הרבי בתפילה וה' יהיה בעזרכם
וזיכרו תמיד שהוא השותף השלישי אז תנו לו חלק פעיל בחינוך.....
לגבי לייף סנטר
זכור לי שקראתי את מרבית הספרים שלהם במקביל לסדנא שלהם שאשתי עשתה
לענ"ד אין בזה שום דבר פסול ואפשר לקרוא\ללמוד אותם ולהוסיף עוד נדבך בתקשורת בינאישית שבוודאי יתרום גם לחינוך הילדים.
הרבה טכניקות לקחתי משם ואני נעזר בהם לעיתים מזומנות ע"פ שיקול דעת
אבל כנ"ל אין זו תורה מסיני החוכמה היא לדעת באיזו שיטה להשתמש באיזו סיטואציה ובהמשך ... עם איזה ילד לנהוג כך ועם איזה אחרת וכו...
יש את מי שלא הולך בתלם, כמעט בכל משפחה.
אפילו במשפחה של יצחק אבינו.
חשוב לדעת לקרוא על כמה גישות - ובמקביל - גם לשמוע שיעורים מרבנים - כי זה מחזק בקטע הרוחני, של הכוחות והיעד,
אבל לענ"ד אי אפשר לוותר לא על הספרים ולא על שיחות הרבנים - כי כל אחד תורם לצד אחר.
הרב לא מביא תורה של איך להתנהג, הוא בד"כ נותן עצות בתחומים שונים, וכמו מספר הרבנים כך גם מספר עצותיהם והשונות בינהם, לכן אני בד"כ גם לא הולכת ע"פ עצות מעשיות של רבנים, אלא לוקחת משם את הרוח, הכוחות, התוספת הרוחנית והרעיונות הקטנים (אךך לא את דרך ההתמודדות)
(לצורך העניין, כבר הייתי בשיעור שהרב אמר שילד שמתחצף צריך לת לו פליק במקום, רב אחר דיבר על זה שאם הילד בוכה ורוצה שאמא תהיה איתו בשינה שניהם צריכים לצאת מהבית אומשהו כזה - לא שופטת אותם, אך זו לא דרכי, ובטח יש גם רבנים שחולקים עליהם)
ואני ממליצה גם על "הורים משוחררים, ילדים משוחררים" של אותן המחברות.
קראתי עוד הרבה ספרים, שמייצגים גישות שונות.
בכל ספר מצאתי דברים שהתאימו לי, ודברים שלא דיברו אלי. זה גם השתנה מתקופה לתקופה, מילד לילד.
אני חושבת שכשהלב פתוח, ואת נחשפת לרעיונות שונים, את יכולה להרגיש מה הכי נכון לאותו הזמן. זה גם מה שאני אוהבת בפורום
יש דברים שיתאימו ליותר ילדים (והורים), ותמיד יש מקרים יוצאים מהכלל, בהם יעזרו יותר כלים אחרים. אין תשובה אחת נכונה לכל השאלות
אני מאוד מכבדת את ילדיי ורואה אותם כבני אדם שיש להתייחס אליהם ולהקשיב להם.
יחד עם הכבוד וההקשבה להם יש הרבה כללים בבית שלנו והם ברורים וידועים, ואין עוברים עליהם.
הילדים נהדרים, קשובים ומאוד מאוד נעימים. ואני לא היחידה שאומרת את זה.
ההקשבה שמציעים ב"לייף סנטר" לא מזמינה חוסר כבוד אלא להפך. אצלי זה מרים את היכולת שלהם ללכת איתי, להקשיב לי ולהיות יחד ולא נגד.
המון פעמים הורים מתבלבלים ובשם הסמכות ההורית הם רומסים את הילדים שלהם ואת כבודם.
הילדים זקוקים לכבוד ולהקשבה. אם נקשיב ולהם וניתן מלהם מקום זה לא סותר ורק מועיל בעיני ליכולת שלנו לפעול יחד איתם.
לי מאוד התאימה הגישה, אבל כמו שנאמר כבר- כל אחד ילך עם מה שהוא מרגישה שטוב לו.
ולך, אהבה של אמא, לא בניתי את דרכי החינוכית ביום אחד. היא נבנתה לאט לאט, ע"י ניסוי וטעיה, וכמו שיהודיה מא"י המקסימה (
)כתבה- קראתי כל מני ספרים וניסיתי כל מני גישות עד שהגעתי לגישה שאני חושבת שהיא נכונה.
ואני כמובן מתחדשת איתה כל הזמן. הילדים הרי גדלים ומשתכללים כל הזמן... אז גם אנחנו משתכללים בהתאם...
איך לדבר כדי שהילדים יקשיבו
למה זה כ"כ מסובך
הסמכות החדשה
מוטיבציה - שבע דרכים (לא סגורה על השם של הספר, אבל משהו עם מוטיבציה ו7)
אין ילדים רעים
אני חושבת שאני לפחות לא יכולתי להסתמך רק על האינטואיציה שלי - ויש דברים שדורשים בירור, כי כמו שההורים שלנו עשו אי אלו טעויות, למרות שהייתה להם אהבה והיה להם שכל - כך גם אנחנו בוודאי יכולים.
לדעתי חשוב לקרוא מכמה גישות, כדי לקבל בעיקר תמונה של המחירים, היתרונות והחסרונות של כל גישה (אדלר מול שיטת ההורות המקושרת - נראה לי שאלו בעיקר הקצוות) - ולמקם את עצמנו גם בתבונתנו מה לקחת ומה לא, וגם - אלו דברים יותר חשובים לי וטבעיים לי - הגבולות או ההקשבה, איפה לשים את הדגש וכו'.
לדעתי חייבים למזג בין 2 הגישות,
הגישה המקושרת היא בסיס להבנה ומאפשרת שיח נכון (הספרים שלה הם הראשון והשני- בטח יש עוד)
אבל זה לא נגמר שם, בטח עם ילדים קצת יותר מאתגרים שמתאימה להם גם תשומת לב שלילית - העיקר צומי מאמא...
לידים כאלה - אני רגשתי שאין מענה בגישה המקושרת ואדלר נתנו לי הרבה תשובות - ואפילו גרמו לי לפעול הפוך מהמקושרת במס' תחומים.
אבל אני ממש באמצע, לא רק אדלר, בכלל לא, אבל גם לא רק מקושרת.
צריכה עוד לברר.
(אין ילדים רעים משקף את אדלר, הסמכות החדשה והמוטיבציה הם לא ספרים לישום וביצוע אלא להבנה של המציאות, להשקפה מהצד ולפתרון חינוכי של כמה סוגיות)
בהצלחה!
כל זמן שלא מוגזם - לא צריך להתערב.
אם מוגזם - להעיר בעדינות.
וכדאי להסביר מראש לילדים את החשיבות, שגם בחופש שומרים על סדרים מסויימים, כדי לא לבזבז סתם את הזמן, ושכך זה יותר שמח.
אבל גם בחופש יש לילדים צרכים ושינה היא אחת מהם כך שהם לא אמורים ללכת לישון מאוחר.
קשה להתעורר בבוקר.
הענין העיקרי הוא שימת הלב לשינה מספיק מוקדמת בערב, שיהיו מספיק שעות שינה. כך קל יותר לקום.
יש שנוח להם להתעורר בכחות עצמם, שעון; ויש ע"י שמעירים אותם.
מי שמעיר ילד - צריך לדעתי לעשות את זה בעדינות. לא להוציא ב"מכה אחת" מהשינה.. אולי הוא בדיוק צריך "לגמור חלום"...
אפשר פעם, רק לקרוא באופן ראשוני. אחרי 2-3 דק' שוב. יש ילדים שצריך לעמוד על ידם עד שמתעוררים.
וישראל נמצאת באחד המקומות הגבוהים בעולם בחוסר שינה לילדים.
אני לא מעירה את הילדים הם לא מתעוררים עם שעון. וגם אני לא מתעוררת עם שעון, פרט למקרים חריגים כמו טסט נהיגם ב7 בבוקר ואני רוצה לודא שהתעוררתי.
אינני זוכר מי מבניו של הרב סיפר זאת בהספדים.
אבל הוא סיפר שהרב היה נכנס בכל בוקר לחדר של הילדים ומברך את ברכות התורה בקול, כך שהם התעוררו מקולות התפילה המתוקה של הרב על כך ש"נהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה".
לגופו של עניין זה מאד אישי לכל ילד ולכל משפחה כלעוד זה בגבולות הטעם הטוב.
ילדים יכולים למקד בעצמם מה הם רוצים ומתכננים לעשות מחר.
אם את צריכה אותם-- שתפי אותם בצורך ותבקשי שבשעה מסויימת יהיו מוכנים (זה מה שעשיתי היום למשל- בכדי להתארגן מוקדם לשבת).
וכמו שכבר אמרו כאן-- כדאי לפרגן יותר זמן לשינה ולהתחיל להכניס לסדר בשבוע שלפני תחילת הלימודים.
תכנון של "סקיצה" כללית ליום המחרת עם הילדים (עם מספיק "פתחי איורור לפעילות עצמית) - עושה הרבה טוב, גם מבחינת הרגשתם, ערנותם, שמחתם, ניצול זמן לדברים טובים.
שלום!
אשמח לעזרתכם, אני מעוניינת לדעת מה ההבדל בין ישיבה תיכונית "קול מבשר" במבשרת, לבין "קרית הנוער" בירושלים? מבחינה לימודית ומבחינה חברתית? אם אפשר לפרט , כמה שיותר.
מדובר בילד, עם הפרעות קשב, עדין וילד טוב, אבל מתקשה בלימודים.
תודה מראש
לאור הפופולריות של הנושא, אשמח לשתף מניסיוני:
שלום רב.
התחלנו את תהליך הגמילה בקיץ שעבר, כשבני היה בן שנתיים ו-8 חודשים. לאחר 10 חודשים, עדיין היו פספוסים (בעיקר של קקי), יותר נכון - עשיית קקי בתחתונים. במהלך התקופה היו פרסים, תגובות כפי שאת מתארת ועוד, וגם שבועות שהיה נקי לגמרי. אחרי פסח הורדתי לו את החיתול בלילה, ולא היתה לו שום בעיה לקום בבוקר יבש לגמרי. כל זה הביא אותי למסקנה שהוא מסוגל להיות נקי (וגם שללתי את העניין של חרדת אסלה וכו'), ומסיבה לא-ברורה (יתכן שהוא רוצה תשומת-לב) הוא בוחר להמשיך לעשות את צרכיו בתחתונים ולא בשירותים.
אז מה עושים? אני החלטתי מספר דברים: א. אין יותר פרסים. זהו תהליך טבעי, והפרס הוא זה שהוא מרגיש יותר טוב ולא כואבת לו הבטן כשהוא צריך לשירותים. ב. "לא משתלם לפספס" - המשמעות של ההחלטה היתה, שאם הוא עשה קקי בתחתונים ביום שישי בצהריים, לא איפשרתי לו ללכת לביהכ"נ בערב, "כי ילד שעושה קקי בתחתונים לא הולך לביהכ"נ". או שקניתי לו הרבה תחתונים של כדורגל (שהוא אוהב) ואם הוא מלכלך אותם, אני אומרת לו שאני זורקת אותם לפח ולא יהיו לו תחתונים שהוא אוהב, ויצטרך ללבוש תחתונים אחרים שהוא פחות אוהב. (אגב, אפשר גם לכבס שלא בידיעתו....)
לדעתי הכי חשוב זה להחליט שזה באחריותו ולא לנסות "לשלוט בו". ברגע שהחלטתי כך, ב"ה הוא עושה צרכים רק בשירותים, וגם קורא לי כשצריך לנגב וכו', ואם הוא מתלונן שכואבת לו הבטן, אני שולחת אותו לשירותים, אבל לא רבה איתו.
בהצלחה!
אם לא לכולן,גם לי.
למה אסור שהלול של התינוק יהיה ליד החלון?
כדי שבמצבי משבר כאלו לא נזרוק אותו מהחלון.
לגופו של עניין: אין מה לעשות! לפעמים זו הדרך היחידה לתת לתינוק להרגע בעצמו, כי חלק גדול מחוסר היכולת שלו להרגע נובע מהלחץ שלנו ההורים. רק אם אנחנו מסוגלים להיות 100% רגועים אפשר להיות בטוחים שהתינוק יוכל להרגע בידיים שלנו. לכן, לפני שקמים להרגיע תינוק חייבים להרגיע את עצמנו.
אז ככה הקטן שלי בן כמעט שנה והגדולה בת שנתיים פלוס... החלטתי שלא משתלם לי כלכלית לעבוד ולהכניס אותם למסגרות כי הרווח שלי יהיה בקושי משו.. ואני סתם אוציא אנרגיות על ילדים אחרים שאני יכולה להשקיע בשלי... מה גם שאני לא מרוצה כ"כ מהתפקוד של המעון בעיר בה אני גרה ומהמטפלות... מבחינת הנפש אני ממש רוצה להשאר איתם בבית אבל הבעיה היחידה שאני מפחדת שזה לא יעשה טוב לגדולה כי היא ממש חברותית ואוהבת חברה., היא לא תשתגע איתי בבית? אבל מצד שני אני מרגישה שלא הכי טוב לה במעון, לא שהיא בוכה שהיא שם היא חוזרת עצבנית תמיד ומרביצה.. ואני מרגישה שזה קשור לטיפול ולמה שקורה שם, שזה לא הכי נכון לנפש שלה... כי שהיא איתי שבת היא פתאם רגועה. בכל מקרה, מישהי נשארה בבית עם הילדים?מה צריך להיות הסדר יום? מה עושים? אשמח לטיפים הכוונות?
אין עוד מסגרות כמו משפחותונים עד אחת וכד'? אני לא עובדת כבר שנים, שני הילדים שלי נשארו איתי בבית עד שנה, כל אחד בתורו, אבל אצל שניהם שמתי לב לתופעה מהדימה. ברגע שהם נכנסו למסגרת עם חברים, הם פשוט פרחו!!! איתי בבית המוח שלהם לא מאותגר ובגלל זה גם לא מתפתח.
שתי הצעות לי אלייך:
א. תעבירי את הבת שלך למסגרת אחת ועם הקטן תנסי לסחוב עוד קצת.
ב. הפתרון היצירתי יותר שעושות הרבה נשים במצבך: קחי עוד שני ילדים אלייך בסביבות הגיל שלך וכך גם תרוויחי קצת כסף וגם תשארי עם הילדים, והילדים שלך יזכו לחברה ותעסוקה טובה.
על הנכונות להשאר בבית עם הילדים, ועל ההשקעה.
ומנסיוני - יש לי שני ילדים בערך באותו הפרש, ושניהם איתי בבית עד עכשיו (כשהגדול בן 4 והקטן עוד מעט 3)
אז דבר ראשון, רק שתדעי. לפחות אצל השניים שלי, שמתי לב שכהקטן הגיע בערך לגיל שנה+ הוא התחיל להיות חברה משמעותית לאח הגדול שלו. לפני כן היה קצת קשה, ובשלב כלשהו ראיתי שהוא נהיה רגוע יותר. בהחלט יתכן שגם אצלך זה יהיה כך.
ומה לעשות עם הילדים בבית?
בשביל החברה - עכשיו קיץ, אחה"צ הורים יוצאים עם הילדים לגן שעשועים. לצאת איתם לגן שעשועים, בזמן שעוד הורים עם הילדים יוצאים לגן (חשוב בשבילך לא פחות, שתהיה לך חברה של מבוגרים)
לחפש בסביבתך עוד אמהות שנשארות עם הילדים בגיל הזה בבית, ולהפגש מידי פעם בבוקר למשחק משותף - פליי גרופ או סבב אמהות. חשוב במיוחד בחורף, שאז לא כ"כ יוצאים לגן שעושעים. בחורף אפשר כמובן לחפש גם חברים למפגש אחה"צ.
למעשה בגיל הזה הם לא צריכים הרבה יותר. בעיקר, מעט חברה של ילדים אחרים (לא בהכרח באותו גיל) וזאת ביחד עם הנוכחות של אימא. (כלומר - שהמפגש עם ילדים אחרים יהיה עם אימא, ולא במקום אימא)
תעסוקה בבית. - עבודות הבית משמשות כר פורה לתעסוקה לילדים, עם שווה של הזדמנויות ל"משחקים התפתחותיים" לילדים.
שטיפת כלים - לתת לבת השנתיים לעמוד לידך על כיסא, ולתת לה סקוצ' שתסבן גם כן את הכלים. רוב הילדים אוהבים לשחק במים, ובימי הקיץ החמים זאת פשוט פעילות נהדרת.
קיפול כביסה - אפשר למיין לפי צבעים, סוגי בגדים ולמי זה שייך. אז לומדים צבעים, לומדים להכיר את הבגדים, וגם את הגוף, מפתחים את היכולות הקוגנטביות וכו'. ובגיל קצת יותר גדול הם אפילו יכולים להתחיל לקפל, ולפחות הילדים שלי נהנים מזה מאוד.
תליית כביסה - הילדים יכולים להביא את הבגדים לתלייה/אטבים
בישול - הרבה ילדים נהנים לעזור לאימא לבשל, ולאט לאט אפשר לשתף אותם יותר ויותר.
ברירת אורז - אומנם מצריך סבלנות מצד אימא, אבל איזה דבר נהדר לפיתוח המוטריקה עדינה של ילדים. מצביעים לילד על גרגירי האורז הפגומים שיוציא.
שיפודים - משחק נהדר לילדים. פיתוח המוטריקה העדינה, וגם רצפים. וגם הילדים נהנים לאכול אח"כ את מעשי ידיהם. אפשר גם להסתכל בשרשור שבראש יש שם קישור לתחרות מתכוני הפעלה, עם כל מיני רעיונות לפעילויות במטבח לילדים.
וכמובן, כשנמצאים בבית עם ילדים, במיוחד קטנים כ"כ בלי אחים גדולים כדאי גם להעסיק אותם בפעילויות שלהם, ולא רק לצרף אותם לעבודות הבית.
יצירה - טושים, צבעי שעווה, צבעי פנדה, פסטל גיר, צבעי גואש, פלסטלינה (לכיור, וגם במריחה) גל אחד מהם הוא עולם שלם של משחק וכיף לילדים
פאזלים, דופלו, ושאר משחקי הרכבה. אפשר להכנס לחנות צעצועים גדולה וזולה, ולראות מה יש להם להציע לגילאים אלו במחירים זולים.
סיפורים, משחקי אצבעות (10 אצבעות לי יש, על הקיר טיפס לו עכביש קטן, ידיים למעלה לצדדים...) גם מוזיקה בבית במהלך היום מוסיפה הרבה
כלי נגינה - אורגנית, חלילית, ואפילו סיר וכף. רק לא בשעות המנוחה...
באופן אישי - אני נותנת גם לשחק קצת במחשב. ממליצה על תוכנת GCompris לומדה מדהימה לילדים שרצה על מערכת הפעלה לינוקס. ויש בה פשוט הכל. חינם לגמרי.
ואני חייבת לציין עוד דבר שאני גיליתי. ברגע שזכרתי שהעיקר הוא להיות עם הילדים, ועבודות הבית הם רק במקום שני, הבית שלנו הפך הרבה יותר רגוע, וגם הספקתי את כל עבודות הבית.
צריך לזכור שילדים בגיל הזה עוד לא יודעים להעסיק את עצמם, אבל שכל דבר הכי קטן שעושים איתם, בשבילם זה המון
ואין, אין על אימא בגיל הזה, תזכרי תמיד שכשהילדים איתך, את פשוט נותנת להם את הטוב ביותר,בצורה ששום מעון, אפילו הטוב ביותר בארץ לא יכול לתת.
אם את מסוגלת להיות כל היום בבית עם הילדים
אני אישית חייבת לצאת. אני עם שני קטנים.
בת שנתיים וחצי ובן 5 חוד' ועובדת.
ויהודיה מא"י יישר כח על התגובה המפורטת!יוקטנהילדים מתפתחים חברתית לא רק בין השעות 8:00 ל-13:00 (או 16:00), אלא בשעות שונות, מקומות שונים, והכל הזדמנות שיש להם - ויש!
בגילאים כל כך צעירים, הצורך החברתי העיקרי הוא ממש לא של הילדונת (היא צריכה בעיקר את אמא), אלא שלך! חשוב שלא תישארי בודדה עם הילדים, אלא שתמצאי דרך להיות עם עוד אנשים מבוגרים, כמה שיותר. למשל, לסוע פה ושם לאמא/חמות/אחות/גיסה/חברה, או סתם ללכת להסתובב בקניון/ברכבת/בעיר. כמובן, גינה שיש בה נשים נוספות (אמהות או מטפלות - לא משנה), וכל רעיון אחר שעולה בדעתך, שיאפשר לך להיות בין אנשים בוגרים (כמובן, עם הקטנטנים).
אני לא שולחת את הילדים למסגרות (הגדול בן 10), והם כולם מתפקדים חברתית בצורה ממש רגילה (טוב, נו, אני אשוויץ שהם פשוט יוצאים מן הכלל כמובן - אפשר לראות גם בחתימה שלי!). אני לא עוסקת לבלהעסיק, והם מוצאים לעצמם במה להתעסק רוב היום. זה עניין של הרגל
אשמח לענות על שאלות גם באישי. תהנו!
מתנצלת אני די חדשה פה אך ראיתי כבר את התגובות פה מבלי ליכתוב וזה יפה מאוד אם זה פגע אני מתנצלת
אך באמת מאד רוצה לדעת כפי ששאלתי קודם כמה הם הילדים ולא סתם בשביל להסתקרן אני אם לשלושה והם איתי כל היום וזה מאד מאוד קשה לי כך שבאמת לשמוע על אחרים איך הם מסתדרים זה יהיה לי אולי הקלה עם ילדי
אשמח לקבל תשובה בתודה
יוקטנהשישה ילדים ב"ה, הגדול בן עשר, לא עולה לכיתה ה', אחריו בת 9, לא עולה לכיתה ג', אחריה בן 7.5 לא עולה לכיתה ב', בת 5.5 לא עולה לגן חובה, בן 3 ובת שנה גם לי זה מאוד קשה. ראית אושפיזין? "על הפנים, ישתבח שמו!" 
לא נעים לא נורא...
כדי שיהיה בבית קצת ציוד ליצירות וכל מיני שכאלה (גם דברים כמו בועות סבון, בלונים וכו')
כדי שיהיה משחקים שהילדים, במיוחד הגדולה מסוגלים לשחק גם בלי הנחיה צמודה שלך - כמו למשל דופלו, בובות וכו'.
בכל מקרה, לא צריך להשתגע, ציוד ליצירות, משחקים וכו' אפשר וכדאי לקנות לאט לאט, לפי הצורך - כשרואים שמשעמם לילדים עם המשחקים שיש להם או כשרוצים לעשות יצירה מסויימת, אז קונים את מה שצריך, ומאחר שבדר"כ לא משתמשים בכל החבילה, לאט לאט מצטברים חומרי יצירה בבית.
אני דווקא ראיתי שהילדים שלי מאוד זקוקים לכך שלפחות חלק מהזמן יעסיקו אותם, להעסיק את עצמם יום שלם זה פשוט גדול מידי על ילדים בגיל הזה. (ושלי כבר יותר גדולים). אם מסיבה כלשהי השארתי אותם להעסיק את עצמם במקרה הטוב הם סתם מתפתלים משעמום בלי לעשות שום דבר, ובמקרה הפחות טוב הם משתוללים, מרביצים, ומזיקים לסביבתם.
ראיתי גם שלילדים שלי מאוד הועיל שיש להם כמה פעילויות קבועות ביום - אבל ממש לא צריך את הסדר יום הקפדני של מעון/גן. קימה, ארוחות והליכה לישון בשעות פחות או יותר קבועות מהוות סדר יום מספק לילדים. אפשר להוסיף עוד פעילויות, אבל הכי חשוב, פשוט לזרום בבית עם הילדים, לראות מה מתאים לך, ומה מתאים לילדים ולעשות את זה.
עוד טיפ קטן - הם עוד הולכים לישון בצהריים? אם שניהם עוד הולכים לישון בצהריים, תדאגי שהם ילכו לישון ביחד, שעה-שעתיים של שקט בבית ביום עושות הבדל גדול מאוד.
בהצלחה
דווקא בגיל של הילדים שלך יש הרבה יותר מה להעסיק.
בגילאים האלו כבר אפשר לתת חוברות - צביעה, מבוכים וכו'.
בגיל שנתיים + עם הילדים שלי כבר התפללתי בבוקר + תלמוד
זיכרון, פאזלים (בהתחלה צריך לעזור להם, אח"כ הם לומדים להרכיב לבד, ואם הם אוהבים זאת תעסוקה מעולה שהם יכולים להעסיק את עצמם)
כמו שכתבתי למעלה - לשתף אותם איתך בעבודות הבית, והפעלות במטבח
יצירה - בגיל הזה הם צריכים הכוונה ביצירה
לשים להם מזרון על הריצפה שיעשו גילגולים וכו'
ובכלל לא כל משחק חייבים ממש לשחק איתם, לפעמים הם רק צריכים שיכוונו אותם למשחק, ויצאו להם במה אפשר לשחק.
וגם - משחקים של גדולים - מנקלה, רמיקוב, שבץ נא, טנטריקס הם כולם משחקים של מבוגרים שגם לילדים יש איך לשחק איתם. הבונוס במשחקים כאלה - שבאותו מחיר קונים משחק גם לעצמכם וגם לילדים.
ודבר שמאוד חשוב בעיניי שנוסף לשניים הגדולים יש לך עוד תינוקת בבית - זמן שבו את יכולה לישון!
תמצאי משחק שמעסיק אותם טוב מספיק שתוכלי להשאר אותם וללכת לישון, ביחד עם התינוק לפחות פעם ביום. ואפילו אם זה יהיה סרט או משחק במחשב(חוזרת על ההמלצה לGCompris), זה חשוב, בשבילך, שתוכלי לנוח.
קודם כל, מרגיש לי כאילו את בכלל לא שלמה עם רעיון המעון, כשאמא לא שלמה- הילד מרגיש. הילדים יחד מספקים חברה אחד לשני בשלב מסויים. כדאי גם לשים לב, אם יש באיזור עוד אמהות שנשארות עם הילדים בבית, זה טוב לאמא וגם לילדים, לילדים זו חברה, אפשר לקבוע יום ושעה ותמיד להפגש בגינה, לאמא זה טוב כי זו מעין חברה מבינה ותומכת, מנסיוני (שלושה ילדים שהיו איתי בבית) הילד רוכש הרבה ביטחון וידע, ומגיע מאוחר יותר לגן, כמה שזה נשמע הפוך- הרבה יותר מוכן ובוגר.
יש לך את זה על ווינדוס?
את משתמשת בגירסה העברית?
כי הורדתי את גרסת הדמו ויש דברים נחמדים אבל ויזואלית זה נראה מאד לא מזמין.
כל האותיות (בעברית) עולות אחת על השניה וקשה להבין לילד מה כתוב. ו"התרגום" של ההוראות משעשע למדי...
זה רק אצלי בגלל הגדרות או הרזולוציה שלי או משהו כזה? או שזה בגלל העברית? או בגלל הווינדוס?
הגרפיקה מעולה (ושל החדש אפילו יותר)
האותיות אינן עולות אחת על השנייה
יש לי את הגירסא העברית, ואין כמעט בכלל בעיות בתרגום (יש מעט מאוד בעיות בדיבוב, בעיקר הגיה לא נכונה של שמות של ארצות, במשחק רלוונטי)
אני לא יכולה לומר לך אם זה בגלל הווינדוס, העברית, הרזולציה או ביעה כלשהי בקינפוג של התוכנה כפי שהיא מותקנת אצלך. רק ביום שישי האחרון גילית שבכלל אפשר להתקין אותה גם על וונדוס.
בכל מקרה, אני מצטרפת קישור לאתר של התוכנה לטובת כולם, האם מפה הורדת את התוכנה?
כל הכבוד לך! להיות בבית עם ילדים זה לא פשוט!! אז קודם כל גם לי יש 2 קטנות איתי בבית ואחת באמת מעל גיל שנתיים. היא מאד מאד חברותית ועצמאית וממש ממש טוב לה בבית! ראשית כל זה שהיא בבית לא אומר שאין לה חברה. יש לה אותך ואת אחיה שזה המון. בצהרים לכי איתם לגן שעשועים יהיו שם עוד ילדים. את יכולה גם לקחת אותם לגימבורי בקניונים ויש שם עוד ילדים. אני רק אציין שאני גרה ביישוב קטן אז אני לא נוסעת לקניונים והבת שלי ממש שמחה. יש גם המון דברים שאת יכולה לעשות איתה בבית. יהיה לך גם המון גמישות לבוא ללכת לנסוע לאן שבא לך מתי .שבא לך. להישאר בבית עם ילדים זה קשה ומתסכל לפעמים אבל ממש מדהים. אני כ"כ מקנאה בך. כנראה שאני הולכת לצאת לעבוד אנחנו צריכים עוד הכנסה ואני ממש לא רוצה. רק תדאגי ךעצמך לקצת חברה כי מנסיון זה יכול להיות קצת בודד. תחפשי עוד אמהות שנשארות בבית אצלך באיזור. אז המון בהצלחה!
שלום,
אנחנו יראת ואלישבע, סטודנטיות לתואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה.
במסגרת לימודינו אנו עורכות מחקר שעוסק בקשר בין מעורבות אבות בטיפול בתינוק, אווירה זוגית ואיכות השינה של התינוק. אם את/ה נמצא/ת במערכת זוגית, הורה לתינוק/ת מגיל שלושה חודשים עד שנה- נודה לך אם תסכימ/י להשתתף במחקר. ההשתתפות כוללת מילוי שאלון, אליו ניתן להגיע דרך הקישור הבא:
https://docs.google.com/spreadsheet/viewform?formkey=dFVpSWdtbENuSWI2VE9sbXd2eEtIY1E6MQ#gid=0
חשוב לנו לציין כי לא תתבקש/י לציין את שמך או פרטים מזהים כלשהם, ולמערכת אין כל דרך לדעת מי ממלא כל שאלון. כלומר, כל תשובותיך יישמרו באופן אנונימי לגמרי ולא תהיה לנו דרך לדעת מה ענית. אם תחוש/י אי נוחות תוך כדי מילוי השאלון את/ה רשאי/ת להפסיק למלאו.
תודה רבה!
יראת ואלישבע
Iratk16@gmail.com
