פורום הורות (עמוד 370)

גליה, דליה, איה, בתיה, ברוריה,

וקליה...סתאםם... עלה לי אז כתבתי...

 

שתהיה לך לידה קלה בעזרת ה' ואמא ותינוקת בריאות ושמחות!

שם סטנדרטי . לא שם שירימו גבה וישאלו פעם שניה אם שמעו נכון.
חלק מהשמות שנכתבו הינם שמות מוזרים.
וחשוב לי שלשם תהיה משמעות .

אוריה, צוריה, מוריה, נריה, טליה, נסיה, נויה, מאיה, גאיה....

יש התחלה של כיוון.....
ממשיכה לחפש במידה ולמשהיא יש רעיון נוסף....

 כדורים נגד דיכאון יכוים להיות כלי יעיל ע"מ לעבור תקופה קשה, הבעיה- שפעמים רבות משתמשים לשיפור המצב רוח- אבל כך שוכחים לבדוק מה הסיבות האמיתיות למצב הרוח הירוד. יש היום פתרונות רבים ומגוונים ברפואות ההוליסטיות למיניהן- תוכלי לשאול את לילך ושאול מפורום רפואה מהטבע, הם בטח יידעו לספר לך יותר.

 אני יודעת שלפעמים תוספת של אומגה 3 יכולה לעזור אותו ניתן ללמצוא בזרעי פשתן טחונים ( עדיף טרי), בדגים ( דגי מים עמוקים)  וכן אפשר לקחת שמן דגים- שמכיל כמות נכבדת של אומגה 3. דיוקר וצמחים יכולים לעזור מאוד גם כן.

בנוגע לכדורים- אני מקווה שמישהי עם נסיון תכתוב לך יותר עליהם, רק שימי לב- ניראה לי לדעתי הלא מקצועית שגם אם את לוקחת כדורים נגד דיכאון- שווה לקחת אותם לתקופה מוגבלת מכיוון שמתפתחת סבילות ( התמכרות) וכן יש תופעות לוואי לא נעימות, כמובן שכל כדור כימי גם מצטבר בכבד במידה מסויימת.

אולי תירצי לחלוק איתנו אם יש דברים בחיים שלך שקשה לך להתמודד איתם, שינויים  חדשים, או הצטברות של עומסים עייפות ומותשות, או כל דבר אחר- בעצמי קיבלתי המון כח פעמים רבות מהפורומים כאן ומהתמיכה  העזרה והניון של נשים רבות טובות וחכמות שמשוטטות כאן .

קבלי בינתיים חיבוק גדול- ובהצלחה בכל דרך שתבחרי

למי שכתבה לא לקחת- למה לא???

אם יש לך הסבר- תסבירי. (מנסיון אני מתכוונת) אם אין לך הסבר אל תמליצי סתם.

 

אני מכירה כדור אחד מסויים- והוא יותר בכיוון של הרגעה מחרדה.

קלונקס- כדור שאם לוקחים אותו יותר משבועיים רצוף הוא מביא לתופעות של התמכרות. (כמו בסמים או אלכוהול) אם לוקחים באופן חד פעמי כדי להרגיע את הגוף והנפש- הוא מאוד מאוד עוזר.

 

לגבי שאר הכדורים- יש הרבה סוגים, לכל אחד תופעות הלוואי שלו. בדרך כלל אמורים הכדורים האלה לעזור תוך שניים-שלושה שבועות מרגע הלקיחה שלהם. ועד אז יש תופעות של החרפת הדיכאון והחרדה- עד להירגעות. (כאמור, אחרי שבועיים-שלושה לפחות!)

 

מומלץ לעבור טיפול נפשי יחד עם לקיחת הכדורים ע"מ שתהיה יעילות מירבית לטיפול.

 

דיכאון- מחלה שהרבה מאוד אנשים סובלים ממנה. היא אינה רצונית והיא מאוד מאוד קשה. הסבל הוא גדול ושייך ביותר ליטול כדורים על מנת להקל על הסבל!!

 

הרבה הצלחה ושמחה לכולנו.

סרוטנין יקרה,

קודם כל- תדעי שכיום בערך 40-60 אחוז מהאוכלוסיה (המספרים האמיתיים לא ידועים כיון שיש אנשים שמסתירים זאת) נוטלים כדורים מסויימים לשיפור המצב רוח. בעיות קלות במצב רוח כמו תחושות של חוסר הנאה או קושי להתמודד עם עומס וקשיים ביומיום הינן נחלתם של רוב האוכלוסיה עד כדי כך שהיום רופא משפחה נותן מרשם לכדורים שמטפלים בבעיות מהסוג הזה.

 

כל מי שאומר לא לקחת או שיש צורך בטיפול נפשי חי בעבר ובדעות קדומות. כמובן שאני לא יודעת מה המצב לאשורו, אולי כן צריך התערבות טיפולית אבל חשוב שתדעי שהרבה ממי שנמצא מסביבך לוקח כדורים מהסוג הנ"ל.

 

ועכשיו לגופו של עניין-

ישנם מספר סוגי כדורים- אני מכירה סימבלטה, סרוקסט ורסיטל את שלושתם ניתן לקבל ע"י מרשם מרופא משפחה שמשתפים אותו בקצרה בתחושות.לא צריך פסיכיאטר!

הכדורים לא ממכרים, ניתן להפסיק אותם בכל שלב ואנשים שלוקחים אותם מדווחים על הקלה ושיפור משמעותי באיכות החיים שלהם. הם מרגישים שחרור וקלילות יחסית לעומס הנפשי, לחרדות ולדיכאון שליוו את חייהם לפני כן.

 

אין סיבה לסבול. אין שום דבר רע בלקחת כדורים מהסוג הזה. זה נורמטיבי לחלוטין. מהיכרות עם כמה וכמה אנשים שלוקחים אותם וגם מידע מקצועי בנושא אני ממליצה בחום.

 

בהצלחה ותרגישי טוב.

 

שיהיה בהצלחה.

אני עכשיו שמה לב שלא הדגשתי מספיק-

כדאי להתייעץ עם איש מקצוע. אני לא יודעת מה המצב והאם אכן מדובר על דיכאון קל וחרדות או שמדובר במשהו רציני יותר.

במה שכתבתי התייחסתי למקרה הראשון של דיכאון קל, קשיים בהתמודדות עם קשיי היום יום וכו'.

מניסיוני תמצאי חבר או חברה טובה שאיתה אפשר לדבר על הכל והיא טיפוס תומך מרגיע ואז השמחה חוזרת .

או תבדקי באיזה תחומי חיים את לא מרוצה ושם צריך לפעול לשינוי או לקבל את המציאות .

איזו מן אמירה זאת "אל תקחי!"? הגישה ה-אלק-טבעית הזאת משגעת אותי!! תגידו, אם יבוא בנ"א עם סרטן (ל"ע) תגידו לו "אל תעשה טיפולים! תתחבר פנימה ותוכל נבטים וטחינה והכל יהיה בסדר!" ???

 

אז תישמעו: יש מקום של עבודה של מודעות, עבודת ה', עבודה על מידות ואפילו טיפול פסיכולוגי, ויש גם עניין של הרכב כימי במוח שלא כל שיחה עם פסיכולוג יכולה לפתור!

 

אז אשתף אותכם בשני מקרים:

1. אמא שלי היתה בדכאון קשה: נסיונות התאבדות, חוסר שפויות חלקי וכו'. המצב נמשך כמה שנים עד שהיא קיבלה כדורים במשך תקופה וחזרה לעצמה. עד עצם היום הזה ב"ה היא בנ"א רגיל, שמח ומתפקד.

2. בעלי שיח' חי עד גיל 40 חיים די רגילים, עם תקופות של עליות וירידות במצב הנפשי. לא משהו פסיכופאטי אבל בהחלט עם קושי גדול לעצמו לסביבה. אף פעם לא היה שמח לגמרי כי תמיד ידע שאוטו-טו תבוא הנפילה ואכן נכנס למיטה לכמה ימים כל כמה זמן. אח"כ שוב יוצא, שוב תקופה קלה יותר אבל תמיד עם איזו עצבות וקושי. שנים על גבי שנים הוא עבר טיפולים פסיכולוגיים כאלו ואחרים, ואולי המודעות העצמית שלו התפתחה יפה מאוד אבל זה לא שינה את הבעיה הכימית במוחו. ואז יום אחד, לפני כמה שנים, הוא החל לקחת כדורים בשם "סרנדה"... קיבלתי בעל חדש! שמח, יציב ומאוזן, עם שאיפות בחיים ועם אמונה ובטחון והוא יכול להגשים את השאיפות האלו. לא אדיש, לא באיזו אופוריה או משהו לא טבעי. אלא פשוט הוא סוף סוף מצליח לחיות על פי כל הגישה החיובית המאוזנת, שעד אז לא הצליחה לגבור על הבעיה הכימית. ללא שום תופעות לוואי.

 

אז לפני שאתה בא ואומר "אל תקחי!" - תחשוב קצת יותר בגדול ותתן קצת קרדיט לאנשי מקצוע שלא תמיד מחפשים לבצע ניסויים אכזריים במטופלים שלהם אלא רוצים לעזור, וגם יודעים איך לעשות זאת...

 

זה שאת מודעת לכך - כבר שלב ראשון.

שלב שני - תחליטי שאת עובדת על זה בלי להתעצבן על עצמך אם זה לא הולך ב"מכה אחת".

שלב ג': תתחילי עכשיו, עם האחים הקטנים.  אם ילד מעצבן אותך, תנשמי עמוק; אל תגיבי בשום אופן עד שאת רגועה ואז דברי אליו בנחת, בסבלנות, ברצון.  מהמציאות תראי כמה שזה יותר עוזר כך. כמה שזה יותר נעים. ו..תתרגלי.

אל תפחדי להתחתן, אל תפחדי להיות אמא.  תתכונני. בסבלנות, בהתמדה, בשמחה.

בהצלחה.

עבודת המידות.

ודווקא טוב שיש לך אחים קטנים ואת מודעת לזה.

 

בתור אמא לילדים שגם סובלת מאופי כזה

אני רואה כמה זה חשוב עד קריטי

ואני עדיין כל הזמן עובדת על עצמי

בין השאר שמעתי על עיצה טובה שמאד עוזרת לי-

לומר פעם בשבוע איגרת הרמב"ן

ולקרוא כל יום כמה דקות מספר מוסר

יש עוד הרבה עיצות אך לא כאן המקום.

 

בהצלחה רבה, תנצלי את הזמן!

אין ספק שהאחים שלך הם אמצעי שהקב"ה נתן לך כדי לעבוד על המידה הזו ובכלל על המידות, אך זה לא צריך לייאש אותך.

לא נהיים אמא ברגע אחד,

מתחתנים, יש עוד 9 חודשי הריון, ואז נולד תינוק (ולא ילד גדול), הרגש הטבעי של האמהות ניתן יחד עם הלידה ויש לך נקודת התחלה אחרת מאשר המקום שאת נמצאת בו בתורה אחות.

את לא אמא של האחים שלך, ואל תנסי להיות. נסי להפיק את הטוב כדי להכין את עצמך להיות אמא טובה,

והעיקר - האמיני בטוב שבך ותעצימי אותו.

ורק תראו כמה אמהות חשות שהפתיל שלהן קצר ממה שהיו רוצות...

וטריק משלי:  לדבר בשקט יחסי כהרגל מועיל לכך שכשמתחילים להתרגז אז הקול לא עולה יותר מדי

מקווה אני שבאמת עבודת המידות זה הפתרון. מקווה שזה לא בעיות יותר חמורות של חוסר יכולת הכלה עצמית ושל הסביבה. כי כשמשו לא נראלי אני יש לי התפרצויות וזה מה שיותר מדאיג אותי.

היום נהייתה "אופנה", שאומרים איזו "הגדרה מקצועית" כביכול, ואז זה כאילו לא שייך לעבודה מידותית.  גם "חוסר יכולת הכלה" וכו', הוא לא "חוסר יכולת" אלא קושי, מילה אחרת ל"פתיל קצר". ואפשר לעבוד על זה: להסתכל על עצמך ועל הסביבה בעין טובה, לתרגל לראות את נקודות החיוב וכו'.  החשש "אולי יש לי..." הוא עצמו גורם לבעיה: כאילו אם יש לי משהו שאפשר להגדיר אותו כך או אחרת, אז זה כבר ענין "מדעי" כזה... מעבר לעבודה העצמית. זה ממש שטויות, אל תחששי מדי. תתקדמי, תעלי, ותראי שאת גבוה בהרבה ממה שהיית קודם.

מודעת לעצמך בקטע הזה הוא כבר התקדמות ובכיוון הנכון. האם הפתיל הקשצר מפריע לך בעוד מקומות?? כמו עם חברים, בדייטים, במקום העבודה? ואיך שם את פותרת את האופי הזה שלך? בודאי צדקו אלה שכתבו לך שניתן לעבוד על כל מיני מאפייני אופי ודברים משתנים לטובה. בהצלחה|!

אני עובדת בגן ילדים שרוב הילדים עם הרבה מצוקות בבית. יש ימים שפשוט אין לי סבלנות בגרוש לילדים אבל זה די נדיר. ובאופן כללי אני מוכרת כאחת עם סבלנות אין קץ. הצוות שאני עובדת איתו לא מאמין לי שבבית אני עצבנית וצועקת. אני מאמינה בעבודת המידות ובנוסף לה יש מקרים שנדרש טיפול. השאלה היא אם עלי להיות מטופלת באיזשהוא אופן?.

בעבודה עצמית.

את יכולה לקבוע פז"מ של כמה חדשים. אם עדיין אין התקדמות מספקת, לדעתך, אפשר לבקש קצת עזרה בעבודה הזו.  העיקר לא לחשוב שזו איזו "בעיה עמוקה עם תיוג מדעי..."

בהצלחה.

הייתי הולכת לקורס שמדבר אליי, בגלל שאת עובדת בתחום החינוך תוכלי לספר שם על התמודדויות שיש לך בעבודה.

יש הבדל בין התנהלות בעבודה לבין התנהלות בבית, בעבודה אין לנו אומץ להתפרץ ואנחנו יותר בשליטה, מה גם שאלו לא ילדים שלנו ויש לנו יותר אחריות.

לי עזר להבין שהילדים שלי הם ילדים של הקב"ה חוץ מזה שאני אוהבת אותם והם לא צריכים לסבול מחוסר סבלנות שלי בעקבות יום קשה שהיה לי בעבודה וכד' .

אני מתפקדת כמחנכת, ה' הפקיד פיקדון בידיי ואין לי זכות לעשות בו כרצוני, כמו-כן לעיתים ילד לא יכול למחות על התנהגות כזאת או אחרת של ההורה, הוא נתון לחסדיו.

חשוב שנשקול ונבין את תגובותינו מתוך מודעות וידע, אני מעשירה את עצמי ע"י הרצאות באינטרנט והשתלמויות שאני עוברת בתחום החינוך- עבודתי, וכמובן- עבודה על המידות, לקיחת הדברים בפרופורציה הנכונה. אז מה אם שבר את הכוס, שווה לצאת מגידרי בגלל זה? כמו-כן איך הייתי יכולה למנוע את הדבר? וכמובן לא לקבל רגליים קרות ולא להעיר בכלל, אנחנו ההורים והסמכות בבית, ילד זקוק לנו חזקים ויציבים.

סליחה על האורך

את מציינת דבר שמטריד כל אדם העוסק בחינוך ב"ה והמודעות היא חלק נכבד בטיפול.

בהצלחה

אני חושבת שאם אנחנו נחשוב ככה וניתן זמן להסתגלות הם יתרגלו אחרת מה?כל הזמו הקטנה תהיה איתך בחדר???

ילדים הם כמו מרגרינה איך שאנחנו נעצב אותם ככה הם יהיו

אני זוכרת את עצמי על גחלים ממש, ואפילו מגיעה למצב שאני כועסת על הבן הגדול שהוא מרעיש, וממש הסטרית שהנה הקטן מתעורר וה' ירחם!

לקח לי המון זמן לעבוד על עצמי ולקבל את הגרוע מכל שיקרה - שהקטן יתעורר ואצטרך להתחיל אתו את כל התהליך מחדש.

ורק אחרי שהצלחתי לעמוד בלחץ, אז הילד הגדול כבר פחות הרגיש צורך להרעיש, והקטן כבר לא התרגש מכל רחש, ונראה לי שכמו כל תהליך שהילדים צריכים ללמוד, הם ילמדו להרדים את עצמם חזרה.

אם את מרגישה שזה לא השלב שבו הילדים נמצאים, אז אולי תנסי להרדים את הקטנה אחרי הגדולה, או להרדים אותה בחדר שלכם, ואחרי שהגדולה נרדמת - להעביר אותה למיטה שלה.

לאט ובהצלחה.

חדר, יש סיכוי שתתרגלנה. הרי אין לך אפשרויות נוספות,

זה רק ידרוש הרבה זמן ונחישות. לשים אותן ביחד בחדר).

 

אבל אם עכשיו את בתקופה עמוסה (נניח, רק נניח, חתונה של אחות, מבחני סוף סמסטר, עבודה "תובענית וקשה"),

אז אולי תוותרי לעת עתה ותשימי אותה בחדר השני? וכשיהיה יותר פנאי תתחילו?

 

מצד שני אז היא תחסום לכם את המחשב, אז או שתהיו בשקט או שאולי בלית ברירה תעבירו אותו לחדר שלכם?

 

בהצלחה!

וזה די עובד!! בלי עין הרע טפו טפו טפו...  באמת כי אין להן ברירה... ובאמת אחרי תהליך...

במקביל הקטנה לומדת להירדם לבד כך שזה ממש פרויקט אבל בעזרתו יתברך!

 

תודה לכל העוזרות והמגיבות!

 

רק בשמחות!

ראש הישיבה התיכונית במצפה רמון

שיחה מדהימה ובין השאר הוא אמר שתחרותיות זה משהוא שכדאי לא להשתמש בו בכלל.

חבל שאני לא זוכרת מה עוד הוא אמר בקשר לזה ...

בהצלחה....

בכלל, אין ענין לגדל על "יותר טוב מהאחר".

כדאי להפסיק עם זה מיד. במקום זה אפשר לומר: נראה מי מתלבש בזריזות, בלי להתעסק באמצע בדברים אחרים.  ואז אפשר לתת את הצל"ש לשניהם. גם כי לא אמרת "מי יותר מהר", וגם כי שניהם עמדו בתוכן המשימה.  אדרבה, אם האחד יגיד "אני גמרתי ראשון", תגידי: זה לא כל כך חשוב. העיקר שגם אתה וגם אתה עשיתם מה שאמא ביקשה/ הזדרזתם וכד'.

אפשר במקום ליצור תחרות עם אמא/אבא.

אני סופרת עד 10 ונראה מי מנצח אותי ומספיק להתלבש/לאסוף משחק וכו'...

זה מאתגר אותם!

גם אני בעד להסתדר בלי תחרות, אך (בעיקר אצל בנים) זה משהו באישיות, והם הרבה פעמים מחפשים את זה.

אולי אפשר לנסות ליצור תחרות לכל ילד ביחס לעצמו - יותר מהר מאתמול, הכי מהר שאתה יכול, מי מתלבש בזריזות? ולהשמיט את המילה "יותר" ביחס לילד השני, כמו כן במקביל חשוב ללמד את הילדים לשמוח בהצלחות של האח השני, כדי שהם יגדלו לשמוח בשביל הזולת, ולהבין שאם השני הצליח זה לא אומר שאני הפסדתי...

גם לי יש בנים בגילאים קרובים לאלו וגם אני משתמשת בזה הרבה. זאת הנעה מצויינת וגם אני תמיד בהתלבטות אם זה נכון...

סתם לשתף

ובטעם טוב. מותר לך גם להגיד לילדים, כשהם רגועים ומסוגלים לקלוט, שאת עושה את התחרות במידה רבה כדי לזרז אותם בגלל הלחץ שלך בבוקר ובערב, אבל בסך הכל את אוהבת אותם בכל מקרה מאוד מאוד.

בבקשה תענו על הסקר!!! זה ממש חשוב לי!!!

1.כן

2 לעשות משהו שלא עשיתי קודם

3 הצבעים הבולטים

4הרגשתי רגיל

5כן-לטובת

6כן

7תוכן לא ראוי

8אינטרנט

9כן-3

10השפעה רבה וכשהפרסומות לא ראויות זה מאוד מזיק

 

בהצלחה

הסקר:

שם(לא חובה):

גיל(חובה!!!!): 28

1.האם יש פרסומת שהושפעת ממנה? כן

2.מה גרמה לך הפרסומת הזאת? לרכוש את המוצר המפורסם בה

3. מה הדבר שהכי משך אותך לפרסומת? הרצון שלי להשתמש במוצר

4.כיצד הרגשת בזמן ראית/שמיעת הפרסומת? כנ"ל

5. האם שכנעת אנשים לטובת/נגד הפרסומת? כן

6. האם יש פרסומות שאת זוכר באופן מיוחד? כן

7. מה גורם לך לזכירה הפרסומת? להראות אותה לאחרים

8.איפה אתה נתקל בחיי היום יום שלך הכי הרבה בפרסומות?(עיתונים, רדיו, טלוויזיה, אינטרנט...) שלטי חוצות, אינטרנט, עיתונים

9. האם את נחשף לפרסומות בחיי היום יום(לדרג עד כמה מ 1-5) 5

10. מה דעתך כלפי ההשפעה של הפרסומות על הציבור היום? 

1. משפיעה  על אנשים לרכוש מוצרים שהם לא בהכרח צריכים

2. פרסומות לא צנועות משפיעות בצורה שלילית על הנפש

 

בהצלחה!

התשובה הנכונה- זו היתה פרסומת מהטלויזיה (כנראה, קיבלתי אותה במייל) והיא היתה מאד מענינית עם סיום מפתיע ביותר, רק בסוף הבינו שזו פרסומת.

 

שם(לא חובה): אסופית

גיל(חובה!!!!): 25  

1.האם יש פרסומת שהושפעת ממנה? כן

2.מה גרמה לך הפרסומת הזאת? להתעניין במוצר

3. מה הדבר שהכי משך אותך לפרסומת? השיר

4.כיצד הרגשת בזמן ראית/שמיעת הפרסומת? עניין רב

5. האם שכנעת אנשים לטובת/נגד הפרסומת? לא

6. האם יש פרסומות שאת זוכר באופן מיוחד? כן

7. מה גורם לך לזכירה הפרסומת? המנגינה

8.איפה אתה נתקל בחיי היום יום שלך הכי הרבה בפרסומות?(עיתונים, רדיו, טלוויזיה, אינטרנט...) באינטרנט

9. האם את נחשף לפרסומות בחיי היום יום(לדרג עד כמה מ 1-5) 1

10. מה דעתך כלפי ההשפעה של הפרסומות על הציבור היום? השפעה גדולה מאוד

.האם יש פרסומת שהושפעת ממנה? מה, לקנות ממש את המוצר? לא נראלי.. אבל יש כמה פרסומות שמשכו את תשומת ליבי.. (בעיקר ברדיו,

2.מה גרמה לך הפרסומת הזאת?סקרנות, עניין, העלתה חיוך על פני..

3. מה הדבר שהכי משך אותך לפרסומת? תמונה מעניינת וצבעונית, אמירה שנונה ומצחיקה, היצירתיות והמקוריות שבה

4.כיצד הרגשת בזמן ראית/שמיעת הפרסומת? רציתי לשמוע אותה שוב ושוב, נהנתי ממנה

5. האם שכנעת אנשים לטובת/נגד הפרסומת? לא למוצר עצמו, אלא הסבתי את תשומת ליבם בהתלהבותי מהתחום היצירתי של הפרסומות בכלל, שהתגלה בפרסומת הזו..

6. האם יש פרסומות שאת זוכר באופן מיוחד? כן, כמה

7. מה גורם לך לזכירה הפרסומת? המקוריות כנ"ל- ברוב הפרסומות, והיתה אחת שהכעיסה אותי בשל חוסר האמינות שהשתקפה ממנה..

8.איפה אתה נתקל בחיי היום יום שלך הכי הרבה בפרסומות?(עיתונים, רדיו, טלוויזיה, אינטרנט...) רדיו ועלונים בעיקר..

9. האם את נחשף לפרסומות בחיי היום יום(לדרג עד כמה מ 1-5)3

10. מה דעתך כלפי ההשפעה של הפרסומות על הציבור היום? השפעה מאד גדולה בכלל בשיח וברדיו, אך לאו דווקא לקניית המוצר

בשאלה 9 לא ציינת האם 1 זה מעט או המון והאם 5 זה המון או מעט...

 

תשובותי עבורך: 1. לא זכורה לי כזו

2. טוב, לא רלוונטי

3. כנ"ל

4. כנ"ל

5. כנ"ל

6. כן

7. הסוף המפתיע, המקוריות וההומור

8. כנראה בעיתונים ובעלוני שבת ( אין לנו טלויזיה, לא שומעת כמעט רדיו אז כנראה זו התשובה)

9. מעט מאד (זה 1 או 5 ?)

10. השפעה רבה , כשזה לחיוב זה פשוט נהדר ואפשר לקבל המון מידע מפרסומים שונים, כשזה לשלילה זה איום ונורא. וכשמדובר על פרסום של מוצר אז התמימים יקנו מוצרים כחתול בשק והחכמים יחפשו איפה מסתתרת הרמאות הקטנה ( או הגדולה),

 

בהצלחה בעבודה שלך!

 

אגב! ככה זה הולך פה? כי לי יש סקר על הנקה לבצע מתאים לאמהות פה?

בשאלה 9 אחד זה הכי נמוך וחמש הכי הרבה...

--------------------------------------------------

מחירים סבירים בהחלט באלון מורה

ואם ממש לא תמצאו אתם יכולים לבוא לשרוץ אצלנו בשומרון

גם אצלנו יש ששה ילדים בלי עין הרע אפשר לעשות שמח

 

כשאנחנו נוסעים מהשומרון אנחנו "מתנחלים " באיזה פינה ( בעלי אלוף בלמצוא כאלו מן פינות) חלק ישנים ברכב (סטיישן, שכסא אחורי מתקפל) וחלק באוהל שמקימים. הכי זול!

 

 

ו2 ארוחות ביניים. אם כרגע הוא מסרב לפירות אפשר לנסות גרבר, או בכ"ז למצוא מתוך השפע את הפרי שכן נראה לו.. כ"ט

יש לי הרגשה שאת פוחדת מהצרחות שהיא עלולה להקים במידה ולא תחענו לגחמותיה. זה הזמן לתת לה המון אהבה ותשומת לב, אבל עם הצבת גבולות ברורים ועמידים, כמו לא אוכלים ולא שותים בלילה, אין צורך שאמא תישן איתך ועוד. עשו לעצמכם רשימה ברורה של למה אתם מסוגלים ומסכימים ולמה לא, נסו ליידע אותה על מה אתם מוכנים לעשות ומה לא ועמדו בתוקף מאחורי ההחלטות שלכם. אם תהיו חזקים מספיק היא תכנס למסלול. עליכם להבין שהיא כל הזמן משדרגת את המניפולציות האלה כי כך היא בעצם בודקת כמה אתם בשליטה. תחושה של להורים אין שליטה מאוד מפחידה ומבלבלת את הילדה והיא מחפשת בעצם לדעת מי בעל הבית כאן. כי אם אין בע"ב אז אולי היא צריכה לקחת אחריות וזה כמובן גדול עליה ומפחיד אותה. בהצלחה.

התעלמות-הדרך הכי טובה. קשה מאוד-אבל טובה. זה קרה לי עם כמה מילדיי-אמנם לא בכזו רמה (כפי שאת מתארת) אבל ההתעלמות של הבעל ושלי עשתה את העבודה.(לקח קצת זמן....)

התגובה הכי טובה להתקפות כאלו היא-

לומר את דעתכם בצורה שקטה וברורה לדוגמא "עכשיו לא מקבלים ממתק, בשבת תקבל ממתק"

וזהו. מרגע זה, כמו שאמרת, התעלמות מהצרחות.

ואם הוא ממשיך לצרוח ומצפה שתענו לו, לומר לו שרק אחרי שהוא ירגע תוכלו לדבר איתו.

במקרה שהוא מעיף דברים וכו אצלנו העונש הוא ללכת לחדר בתוספת אזהרה שאם גם בחדר הוא יעיף אז נסגור את הדלת, ומאז שהוא למד שזה רציני, אחרי ניסיון אחד או שניים הוא לא מעיף, ואחרי כמה זמן בחדר הוא יוצא רגוע ושלו.

 

שנזכה לגדלם ברוגע ובשלווה.

בקצרה עכשיו... (הילדים מחכים לתשומת לב...)

מאוד טבעי והגיוני, ואפילו תראי את זה כדבר בריא.

אבל כמובן מצפה להצבת גבולות.

יש ילדים שהתעלמות מצויינת להם, ויש כאילו שרק יגבירו מינון/צעקות/שבירת חפצים, עד שתאלצי להפסיק אותם ומיד ע"יע כל מיני דרכים.

לכן, תבדקי מה מתאים לו.

הכל אופן השיטה העתיקה היא שיטת "פינת המחשבה". אם הילד מתפרע וכו' עליו להכינס לאיזו פינה/חדר/מקום למשך זמן עד שתגייד לו לצאת. תקופת ה"צינון" - דקה לכל שנה. דהיינו, שימי אותו שם ל-2 וחצי דקות. ואם יוצא, צריך להחזיר אותו.

את מאוד צודקת שהתגובות שלכם עכשיו, יוסילו אותו ואוכתכם במהשך הדרך להורות תקינה ולחינוך הולם.

בהצלחה!

 

שאני רואה מישהי אחרת שמספרת את זה, כי חשבתי שרק לי זה קורה.

גם בננו הבכור מגיע ל"התקפי זעם" כאלו, גם לו יש אח שקטן ממנו בערך בשנתיים.

אצלנו זה בא לידי ביטוי בעייקר כשהוא עייף, ולכן אני מקפידה שהוא יישן כ-12 שעות בלילה, כי זה מאזן אותו ועוזר לו לא להגיע למצבים של כעס גדול וחוסר איזון.

לי אישית קשה להתעלם, במיוחד כשהוא מרביץ לי, והוא כבר בן 4, אז...

אני מנסה לחפש מה מרגיע אותו, למשל: עוזר לו לצאת קצת החוצה לעשות סיבוב (לא כעונש אלא כפיתרון), לפעמים פשוט עוזר שאני אומרת לו בצורה מרגיעה ואוהבת "מה מתוק שלי? רוצה חיבוק?"

כשאני בטוחה בעצמי ולא נבהלת מהצעקות שלו, אז הרבה יותר קל לי להתמודד עם זה.

כמו שאומרים: דמייני שזה הילד של השכנים, ואז פתאום יבואו הרעיונות החינוכיים...

המון הצלחה, והרבה תפילות. עם כל ילד באות התפילות המיוחדות לו, וזו ההזדמנות לפנות לשותף השלישי ולבקש ממנו עזרה.

שמעתי על רגרסיות שונות אצל ילדים בעקבות לידת אח חדש.כדאי להתייעץ עם יועצת חינוכית,פסיכולוגית וכד'.והעיקר לא להילחץ ולא להלחיץ את הילד-לזרום איתו ולשדר לו שאוהבים אותו מאוד ,"למרות שנוסף עוד יצור למשפחה".אפשר לעשות "פיקניק"על השטיח בזמן שמניקים את החמודה החדשה.לשים הרבה קוביות ומשחקים ופשוט לשחק איתו תוך כדי.בהצלחה

בכלל, עד גיל 5-6-7 בכלל לא מטפלים לקויות דיבור, אלא במקרים חריגים. לא מתקנים ש'-ס', לא ט'-ק', לא ר'-ל', לא גמגום, ולא כלום אלא אם, נגיד, לילד יש בעיות חברתיות קשות, או משהו כזה. 

גם לנו היה בדיוק אותו דבר, נלחצתי אבל לא עשיתי שום דבר וזה פשוט עבר מעצמו.. ד"א- גם אצלנו זה התחיל אחרי לידה של אח קטן.

אני יודעת שזו תופעה די נפוצה..

כמו שכתבו כולם זה מאד נורמלי והעיקר לא להתייחס לזה.

לא להשלים לא את המילה לא לחזור אחריו ולא להעיר לו. בד"כ כמו שזה בא זה ילך

בהצלחה

פשעפ ארשונה שאני שומעת שמגבים הנקה בהריון!!!!!!!!

אפילו סבתא של בעלי סגילתה שהיא בהריון (בחודש 5 נאלצה להפסיק ע"י הדרכה של רופא)

 לדעתי הכי טוב  לגמול אותה מהנקה בפעם אחת ולא לשחק עם זה

שרופאה ממליצה על זה (בד"כ רופאים לא ממש מבינים בהנקה וישר אומרים להפסיק גם אם הכל בסדר).

בכל מקרה -

לדעתי לדעתי תעשי את זה לאט לאט. תורידי נגיד את ההנקה של הצהריים ותשאירי של הערב והבוקר ואחרי חודש תורידי את של הבוקר ותשאירי את של הערב (שזה הכי קשה להפסיק).

ותנסי לקצר את הזמן של ההנקה נגיד אחרי זמן קצר תפני את תשומת ליבה למשהו אחר.

אבל נראה לי שאם לא תהיי שלמה עם עצמך שאת באמת רוצה להפסיק היא תקלוט את זה ככה שאת צריכה קודם להחליט שזה באמת קשה לך ולא מתאים כרגע.

 

בהצלחה.

תראי בכך הזדמנות והזמנה לעשות תיקון חשוב בחיים שלך - מתנה לכל החיים! 

בהצלחה בכל דרך בה תבחרי  

שרק כשהחלטתי בוודאות שהכי טוב לילדי להפסיק לינוק, והסכמתי לשחרר אותו מההנקה, קמתי בבוקר שלפני ואמרתי: "מחר - זהו!"

ואז היה לי יום שלם להכין אותו לכך שהיום זה היום האחרון, ומחר אמא כבר לא מניקה, וגם בערב לפני ההנקה האחרונה.

בבוקר למחרת פשוט הייתי צריכה להיות חזקה, והסחתי את דעתו מההנקה, או שהזכרתי לו "נכון שהיום כבר לא יונקים?" עם חיוך, ועשינו דברים כיפיים...

וכמו כל חידוש בחיים, אחרי כמה ימים התרגלנו למציאות החדשה.

העיקר זו ההחלטה הפנימית. בלי ייסורי מצפון, ואז גם לא יהיו משקעים לילדה.

אני תמיד גמלתי במהלך ההריון הבא ובהדרגה, הכי קשה להגמל מהנקה שלפני השינה אז את זה לשמור לסוף, ואז לצרף את אבא לתהליך למשך כשבוע, שישכיב לישון. אבל באמת הכי פשוט לגמול כששלמים עם זה. על צמי אני יודעת שזה פשוט "סחט" אותי בשלב כלשהוא של ההריון וזה השלב שבו ההנקה הסתיימה לגמרי ובקלות

אין לי הרבה מה לחדש חוץ ממה שכבר אמרו כאן- אם לא תהיי שלמה עם זה ברמה של- אין לי כוח\חשק יותר- לא באמת תפסיקי. כי סה"כ שניכם נהנים מזה.

גם אצלי, הפסקתי להניק כשהרגשתי שההריון וההנקה ביחד גומרים אותי. ואז זה הלך ביום. הייתה איזושהיא הבנה לא מדוברת ביני לבין הקטן שנגמר.

בהצלחה.

אם לא, אז לא הייתי מוותרת ולא הייתי יורדת מהטלפון עד שהיו נותנים לי תור קרוב יותר. 

אם הוא רק לא זוחל - אני יכולה לעודד אותך שיש לי שובב גדול וחזק בן שמונה שלא זחל. 

בגדול - תקשיבי ללב שלך. הוא יודע הכי טוב אם יש בעיה או אין. 

אם הזחילה סימטרית אפשר גם לדלג על הזחילה על השש בלי שזה יעשה בעיות.

הרעיון הוא לגרום לילד להתרומם על שש ולהתקדם כמה צעדים על ידי שאת מושיטה לו חפץ קצת גבוה, ואחרי שהוא מתרומם על שש להרחיק לו לאחור, לא מדי כדי שלא יתייאש ויצנח. אפשר לשים את החפץ על כרית גבוהה או משהו. אם מישהו נוסף יכול לעזור הוא יכול לתפוס לו את הרגלים כשהן מקופלות ולעזור לו להתקדם.

"חוסך שבטו שונא בנו"- מותר להגיד "לא" בצורה נחרצת בנושאים מאוד מסויימים, אפילו אם הוא יקח את זה קשה.

"ואוהבו שיחרו מוסר"- אפשר לנסות ולהראות לו שבצורה חיובית ומילים יפות יוכל להגיע לתוצאות יותר טובות, כדאי להעניק לו דוגמא אישית ממכם

 

אנחנו יכולים בקלות לעצב את התנהגות ילדינו.

וגם בצורה רכה ה"לא" שלנו יישמע, ולאו דווקא בצורה נחרצת שהוא ייקח את זה קשה.

אנחנו כהורים צריכים להיות המתווכים של הילדים שלנו, בעיקר בשלב שהם לא יודעים לתקשר מילולית, וגם אח"כ כשהם לא יודעים להשתמש במילים הנכונות.

כדאי להשתדל ככל יכולתנו למנוע מצב שבו הוא יתנהג בצורה הזו, ולתפוס את הרגע לפני שזה קורה, ואז להסביר לו מה כן לעשות.

אם לא הצלחנו לתפוס את הרגע וזה כבר קרה, אז להסביר לו שאנחנו לא עושים כך, ו"הנה, תראה כמה הילד שנתת לו מכה עצוב, וזה כואב לו. אוי, בוא נבקש סליחה..."

להבין שזה רק שלב שחולף, אך הוא אכן יחלוף אם ניתן התנהגות חילופית שתאפשר לו לתקשר בצורה נכונה עם הסביבה.

עבודת מידות....תודה לכם!!