פורום הורות (עמוד 372)

בהנהלת:
שרשור חדש
היום ער"ח סיון.סגולה לומר את תפילת השל"ה הקדוריבק
אַתָּה הוּא ה' אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁלֹּא בָרָאתָ הָעוֹלָם, וְאַתָּה הוּא אֱלֹהֵינוּ מִשֶּׁבָּרָאתָ הָעוֹלָם, וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל. וּבָרָאתָ עוֹלָמְךָ בְּגִין לְאִשְׁתְּמוֹדָעָא אֱלָהוּתָךְ בְּאֶמְצָעוּת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, כְּמו שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, "בְּרֵאשִׁית", בִּשְׁבִיל תּוֹרָה וּבִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, כִּי הֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהֶם מִכָּל הָאֻמּוֹת, וְנָתַתָּ לָהֶם תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, וְקֵרַבְתָּם לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל. וְעַל קִיּוּם הָעוֹלָם וְעַל קִיּוּם הַתּוֹרָה בָּא לָנוּ מִמְּךָ ה' אֱלֹהֵינוּ שְׁנֵי צִוּוּיִים. כָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ "פְּרוּ וּרְבוּ", וְכָתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם". וְהַכַּוָּנָה בִשְׁתֵּיהֶן אֶחָת, כִּי לֹא לְתֹהוּ בָרָאתָ כִּי אִם לָשֶׁבֶת, וְלִכְבוֹדְךָ בָּרָאתָ יָצַרְתָּ אַף עָשִיתָ, כְּדֵי שֶּׁנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתֶךָ.
וּבְכֵן אָבוֹא אֵלֶיךָ ה' מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, וְאַפִּיל תְּחִנָּתִי, וְעֵינַי לְךָ תְלוּיות עַד שֶׁתְּחָנֵּנִי וְתִשְׁמַע תְּפִלָּתִי לְהַזְמִין לִי בָּנִים וּבָנוֹת. וְגַם הֵם יִפְרוּ וְיִרְבּוּ הֵם וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד סוֹף כָּל הדּוֹרוֹת, לְתַכְלִית שֶׁהֵם וַאֲנִי כֻּלָּנוּ יַעַסְקוּ בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂות וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתְךָ בְּאַהֲבָה, וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְותֶיךָ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ.
אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן, תֵּן לְכֻלָּנוּ חַיִּים אֲרֻכִּים וּבְרוּכִים, מִי כָמוֹךָ אָב הָרַחֲמִים זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים בְּרַחֲמִים, זָכְרֵנוּ לְחַיִּים נִצְחִיִּים, כְּמוֹ שֶׁהִתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אָבִינוּ "לוּ יִחְיֶה לְפָנֶיךָ", וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, "בְּיִרְאָתֶךָ".
כִּי עַל כֵּן, בָּאתִי לְבַקֵּשׁ וּלְחַנֵן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁיְּהֵא זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם זֶרַע כָּשֵׁר. וְאַל יִמָּצֵא בִי וּבְזַרְעִי וּבְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם שׁוּם פְּסוּל וָשֶׁמֶץ, אַךְ שָׁלוֹם וֶאֱמֶת וְטוב וְיָשָׁר בְּעֵינֵי אֱלהִים וּבְעֵינֵי אָדָם, וְיִהְיוּ בַּעֲלֵי תוֹרָה, מָארֵי מִקְרָא, מָארֵי מִשְׁנָה, מָארֵי תַלְמוּד, מָארֵי רָזָא, מָארֵי מִצְוָה, מָארֵי גוֹמְלֵי חֲסָדִים, מָארֵי מִדוֹת תְּרוּמִיּות, וְיַעַבְדוּךָ בְּאַהֲבָה וּבְיִרְאָה פְנִימִית, לֹא יִרְאָה חִיצונִית, וְתֵן לְכָל גְּוִיָּה וּגְּוִיָּה מֵהֶם דֵּי מַחְסוֹרָהּ בְּכָבוֹד, וְתֵן לָהֶם בְּרִיאוּת וְכָבוֹד וָכֹחַ, וְתֶן לָהֶם קוֹמָה וְיֹפִי וְחֵן וָחֶסֶד, וְיִהְיֶה אַהֲבָה וְאַחְוָה וְשָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, וְתַזְמִין לָהֶם זִוּוּגִים הֲגוּנִים מִזֶּרַע תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, מִזֶּרַע צַדִּיקִים, וְגַם זִוּוּגָם יִהְיוּ כְּמוֹתָם כְּכָל אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתִּי עֲלֵיהֶם, כִּי זִכָּרוֹן אֶחָד עוֹלֶה לְכָאן וּלְכָאן.
אַתָּה ה' יוֹדֵעַ כָּל תַּעֲלוּמות, וּלְפָנֶיךָ נִגְלוּ מַצְפּוּנֵי לִבִּי, כִּי כַוָּנָתִי בְּכָל אֵלֶּה לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ וּלְמַעַן תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, עַל כֵּן עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי, בַּעֲבוּר הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב. וּבִגְלָלָם תּוֹשִׁיעַ בָּנִים לִהְיוֹת הָעֲנָפִים דּוֹמִים לְשָׁרְשָׁם, וּבַעֲבוּר דָּוִד עַבְדְּךָ רֶגֶל רְבִיעִי בַּמֶּרְכָּבָה, הַמְשׁוֹרֵר בְּרוּחַ קָדְשֶׁךָ.
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא ה' הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו: יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תאֹכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ: אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ: הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה': יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל:
אָנָא ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה יְקֻיַּם בָּנוּ הַפָּסוּק, וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר ה', רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ, לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר ה' מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגוֹאֲלִי:
קיבלתי מיילראו כי טובאחרונה
עם תפילת השל"ה, אך צורף אליו קטע מאוד חשוב!
בשורות טובות.
 
את "תפילת השל"ה" לא חיבר השל"ה הקדוש (בעל ה"שני לוחות הברית", רבי ישעיהו הלוי הורביץ) אלא אדם בשם רבי שבתאי סופר. אבל השל"ה כותב ולבי אומר לי (כשצדיק אומר כך, זאת אומרת שהוא קיבל נבואה מהשמים), שעת רצון לתפילה זו בערב ראש חודש סיוון. החודש שניתנה בו התורה. וצריך אדם לשבת בתענית ביום הזה, הוא ואשתו, ויתעוררו בתשובה, ויתקנו כל ענייני הבית, איסור והיתר, טומאה וטהרה, ויתנו צדקה לעניים הגונים (של"ה, מסכת תמיד פרק נר מצוה ענייני תפילה).
 
את התפילה הזו את אומרת על כל ילד וילד שיש לך – ועל כל ילד שעתיד להיוולד לך.
אם יש לך שנים עשר ילדים – תאמרי אותה שתים עשרה פעמים. כל פעם מוקדשת לילד אחד, כולל שמו המלא.
אם את רוצה עשרים ילדים – אמרי אותה עשרים פעם. ותבחרי לכל ילד שם מעכשיו (בלב, לא בקול, שלא יצא נדר), כי כשיש לילד שם התפילה עליו מחודדת יותר ומתקבלת יותר.
 
ילד שאמא שלו מתפללת עליו נקרא "ילד מיוחס"; ילד בעל יחוס. כשבן שלך בוכה לך "אמא, את לא מתייחסת אלי", יש פה צעקה מבלי שהוא אפילו מבין: "אמא, תתפללי עלי קצת יותר. שאני ארגיש ילד מיוחס, ילד עם יחוס, ילד שמישהו מתייחס אליו וקושר אותו אליו".
איזה יופי.
ריח רע מהפהבלה
נתקלתם בתופעה הזו אצל ילדיכם? מדובר על ילדה בת 4.
איך מטפלים בזה? מדובר על ריח מאוד לא נעים בוודאות זה מהבל הבה שלה.
על מה זה יכול להעיד?
הבה=הפהבלה
אולי תבדקו את השיניים, יכול להיות שזה חור בשן...נפשי ישובב
 
הרבה פעמים מעיד על פטריה בפה/לשוןנווה מדבר
תסתכלי אם יש על הלשון מעטה לבן או אם יש פצעים בחלל הפה (כמו אפטות).
אם את לא רואה, לכי לרופא ילדים הוא יוכל לגלות.
 
(אצלנו, היה כך לילדה בת שנתיים-  הסתכלתי בלשון/פה לא ראיתי כלום , אחרי שראיתי שזה לא עובר, הלכנו לרופא והוא האיר עם פנס קטן לתוך הפה, ידע גם לאיזה מקומות להסתכל, ובאמת כשהוא בדק ראיתי כמה פצעים יש לה...מסכנה...)
 
יוגורט ביו, אגב, יכול מאוד לעזור.
מים חייםראו כי טוב
ריבוי נוזלים (קרי - מים!) יכול לסייע בדילול החומרים החומצתיים שבגוף.
כדאי לבדוק את מרכיבי התזונה שלה.
 
התזונה שלה מעולהבלה
כלומר,היא אוכלת גם שטויות כמו כל ילד אבל בעקרון תזונה שמרכיבה כל מה שצריך.
היא לא מתלוננת על כאבים בפה או בשיניים .אני חושבת שזה קשור לעיכול אבל להפוך את התזונה שלה ל"מושלמת" זה אתגר רציני.
אגב, גם אצלנו היא לא התלוננה על כאביםנווה מדבר
ובכל זאת היה לה, שווה בדיקה לדעתי, הבנתי שזה אחד הגורמים הנפוצים.
חלב עיזיםאנונימי (פותח)
אם באמת המקרה הוא של פצעים בחלל הפה, דבר די נפוץ... כדאי למרוח חלב עיזים על הפצעים. יש אנשים שמתמחים בנושא (יש גם אישה אחת מיוחדת מאוד שעושה פלאים בנושא אך אינני זוכרת את שמה, אנסה לברר). בכל אופן, כמו שציינה נווה מדבר, זה די נפוץ אצל ילדים.
בהצלחה!
לנו הרופא נתן דקטרין אורל גל,עוזר חלקית..אמא קטנה
בהחלט יש מזה ריח לא טוב,וגם הפצעים בהתחלה לא כאבו לביתי,אבל עכשיו זה כבר מציק לה,אני רואה שכשהיא אוכלת הכל מפריע לה בלשון.
והאמת שנדבקתי ממנה,ולי לפחות זה מציק...
המשחה הזו לא ממש עושה משהו.
אולי שווה לנסות חלב עיזים אמרתם??
מחלת חניכיים בדרך כלליהודית פוגלאחרונה
גורמת לריח רע מהפה. החניכיים אמורות להיות וורודות ובריאות למראה, ולא אדומות ונפוחות.
בעיות בתינוקיה..אנונימי (פותח)
שלום לכולם
אני צופה וותיקה וכותבת טרייה בפורום.
רציתי לשתף בבעיה והתלבטות:
בני בן חצי שנה, אני סטודנטית ונמצאת בבעיה איתו לגבי התינוקיה
עד לפני חודש+ הוא היה איתי בלימודים, במנשא, וזה היה לשנינו הכי כיף בעולם. גם למדתי מעט אז הסתדרנו.
בסמסטר ב' הוא כבר היה גדול, אז החלטתי לשים אותו בתינוקיה של האוניברסיטה, ששמעתי עליה דברים די טובים. ככה גם הייתי יכולה לראות אותו הרבה, ולהניק, שזה מאוד חשוב לי.
אז בהתחלה היה לו די סבבה, ואז הוא היה חולה ופסח-- בקיצור, עכשו הוא פשוט לא מוכן להיות שם.
אנחנו מגיעים- מוקדם, עם העגלה שלו וצעצועים מהבית שיהיה לו כיף וכו'- אני עוזבת אותו כשהוא רגוע ומשחק-
ואחרי כמה דקות, הילד מתחיל לבכות והמטפלות לא מצליחות להרגיע אותו.
אז זה גם שיניים, וגם גיל של פחד מזרים- אבל זה מוגזם.
כן, הוא ילד שרגיל להרבה צומי- ממני, מבעלי ומכל הסביבה. והתינוקיה גדולה, הרבה ילדים, מטפלת אחת על כל חמש אבל אין קביעות, לא במטפלות ולא בילדים.. לדעתי (ואשמח לשמוע דעות אחרות) הוא פשוט מפחד שם.
גם בבית, אם הוא לא רואה אותי הוא "קורא" לי ומחפש את הצומי שלי. אני מניחה שהוא עושה את זה גם שם- ואין מי שמתייחס אליו, לפחות לא במיידי, כי יש להן תמיד אחד אחר שבוכה אז למה סתם להתייחס לילד?
קורע לי את הלב לחשוב שהילד שלי מבלה שם בלבכות. בד"כ אני פשוט חותכת באמצע הלימודים והולכת איתו הביתה.
אולי זו תקופה של הסתגלות- השאלה היא אם ישתנה משהו בתקופה הזו, במיוחד שהשנה כבר קרובה להיגמר, וכל החגים, והוא כולה 3 ימים בשבוע שם.
אז גם אם אני אעביר אותו למטפלת יותר אישית- השאלה היא אם שווה את הזמן של ההסתגלות ואת זה שאני לא אראה אותו עד הערב..
ממש אשמח לעצות, כי אני די אובדת עצות..
תודה רבה
הכל יעבור זה ענין של הסתגלותאשה של בעלי
ושלא תחשבי שכל זמן שהוא נמצא שם הוא בוכה
אחרי כמה דקות הם נרגעים ממילא הם רואים ילדים ומשחקים
תמשיכי לתת לו הרבה צומי ואהבה מחוץ לשעות  הלימודים
והכל יהיה בסדר
הרבה הצלחה
אמא של תינוקת שהולכת כל יום למטפלת ולמדה להנות מזה מאד מאד
(היום כבר כשאנחנו פוגשים את המטפלת \הבנות שלה  היא רוצה אותם ולא אותי )
הלואי..אנונימי (פותח)
כל פעם שאני מתקשרת מסתבר שהוא צורח
הם אומרות שהם לא יודעות מה לעשות איתו (מוזר לא?...מטפלות מנוסות)
ואני מפסיקה ללמוד וחוזרת הביתה
אני מפחדת שלהשאיר אותו שיתרגל-
יעשה לו נזק
זה מאד תלוי בהחלטיות שלך- בתחושות ובאמון שלך בצוותאנונימי (פותח)
תבדקי את עצמך- כשאת תהי שלמה את תשדרי את זה גם לילד שלך והוא יהיה רגוע.
בהצלחה
זהירות תגובה חריפהאנונימי (פותח)
אם להיות חריפה-
זה נראה לי שטויות להרגעה עצמית.
המטפלות מתחלפות, הרבה ילדים ובלגן.
גם אניהייתי בוכה.
אם יש לך אפשרות, אפשר למצוא מטפלת שנמצאת איתך שם.
ובהפסקות את רואה אותו ומניקה וגם זו דמות קבועה.
סליחה ובהצלחה.
נשמע שיש לך ילד רגישיוקטנה
ילד שזקוק לעטיפה, ליותר יחס ויותר חום.
הלב שלך אומר שהוא ירגיש טוב יותר אצל מטפלת - לב של אמא לא טועה.
מקווה שתמצאו את הפיתרון הכי טוב לשניכם
לפעמים מותר לילדים לבכות...אודי4
אם להעביר למטפלת או תינוקיה - שאלה טובה,
מסכים עם חירות עולם - את משדרת לו שאת פוחדת ולחוצה והוא קולט את זה - הולכים הביתה.
לדעתי אם תחליטי בלב שלם להשאיר אותו שם - ושיבכה קצת (קצת..) אחרי שבוע הכל יעבור. הרי היה לו טוב שם, ויש לזה שם טוב, אבל אחרי פסח וכל הפינוקים...
תודה לכולם ולכולןאנונימי (פותח)אחרונה
תודה רבה לכולם על ההתייחסות והדברים המחכימים
אחרי הרבה זמן של התלבטויות ובירורים- התחלנו אצל מטפלת חדשה
יותר יקר, פחות לראות את אמא- אבל מטפלת מקסימה עם יחס ממש אישי
ממש כיף לו!
מקווה שבעז"ה ימשיך
: )
שלום,אנונימי (פותח)
אני רוצה לפתוח פורום של נפגעי תאונות דרכים ורציתי לדעת אם יהיה ביקוש לפורום כזה.
 
(אפשר גם בש"א)
גזיזת ציפורניים לילדים קטניםאסופית
איך אתם מסתדרים עם זה? שואלת לגבי פעוטות בגילאי שנתיים שלוש ולא תינוקות.
משתמשים במספריים לא חדות, זה לא כואב בוודאות, רק התנוחה קצת מציקה...
וההתנגדות ממש גדולה עד כדי צרחות ממש. אני תוהה מה השכנים חושבים שאני עושה כשהם שומעים כאלה צרחות
 
כמובן שאנחנו גוזזים רק אחרי המקלחת ומחכים שיראו ממש ציפורן שאפשר לגזוז ולא מעט שזה כואב, ובכל זאת כל פעם זה סיפור רציני. אני מנסה לשלב סיפורים, שירים, משחקים, הפתעות ואפילו קצת פרסים אבל זה לא עוזר.
בסופו של דבר אני מצליחה לגזוז בקושי רב ונשארת עם ילד בוכה וכעוס מאוד (לא שאסור לילד לכעוס, סתם תהיתי אם יש דרך אחרת לעבור את המכשול הזה).
 
אשמח לשמוע הצעות כדי לרכך את הבעיה.
תודה רבה
אצלנו הילדון מתלהב כל פעם שאנחנו גוזזים לעצמנויהודיה מא"י
ומבקש שיגזזו לו גם. ואם אין מה לגזוז הוא ממש בוכה.
נסי לעבור למספרים שהן כן חדות, הגזירה תהיה קלה יותר, תלך מהר יותר ואולי לעורר פחות התנגדות.
אם אין בררה גוזרים כשהם ישנים כבר.חילזון 123
רעיון מגניב שעובד אצלנו:שיקמה
אני מרשה לצעוק רק באגודל. ככה צועקים פחות, ולפעמים בכלל שוכחים.
לגזור כשהוא ישןאנונימי (פותח)
צימוק על כל ציפורן?אנונימי (פותח)
אולי אם תרשי לנסות לבד בעזרת קוצץ (ד"א הילדים שלי מעדיפים אותו בהרבה) על הציפורן האחרונה?
בהצלחה!
מותר לנצל"ש לגבי מלאכון בן שנה?
ואו, שאלה קשה+mp8
אתמול עשיתי בבית "מבצע ציפורניים"- עם בני השנתיים והשלוש הסתדרתי בעזרת חלוקת וופלים לגוזזים, אך בן ה5 וחצי ברח לי לכל הבית, לא עזרו פרסים והבטחות (גזירה קודמת נראה לי היתה לפני חצי שנה והגננת כבר העירה לו...), הצרחות היו עד לב השמים, ואני מתעייפת רק מלחשוב על הפעם הבאה...
(אמרתי לבעלי שאני צריכה יחידה מובחרת שתעזור לי במבצע המורכב....)
לגבי קטנטנים...טוזיאחרונה
אפשר במקלחת עצמה כשהוא משחק. אני נותנת לבת שלי משחק והיא בדרך כלל נותנת לי לגזור לה.
עוד אופציה זה כשהם ישנים.
 
אגב, גיליתי שכשאני גוזרת עם מספריים רגילים וחדים זה הולך יותר חלק וזריז.. עם המספרים של התינוקות כל ציפורן הייתי צריכה לגזור פעמיים שלוש וזה מאריך את התהליך, גם אי אפשר לגזור מאוד קצר ואז צריך לחזור על הטקס לעיתים יותר תכופות...
בהצלחה!
מה שאצלי מצליחאמא מסורה
על כל ציפורן שאני גוזרת, אני סופרת בקול- 1,2,3 וכו' וכשהוא קצת מתחיל להתנגד אני אומרת לו כבר מסיימים לא נשאר עוד הרבה, כשגוזרת מראה לו את הליכלוכים שהיו מתחת לציפורן ואומרת לו: "תראה כמה ליכלוכים היו, צריך להוציא את כולם" (או משהו בסגנון). לפעמים אני צריכה לחזור על המשפט (כבר מסיימים...) כמה פעמים.
 
בד"כ זה מצליח, ואין הרבה התנגדויות, רק קצת בהתחלה. בסוף אני משבחת אותו כמה הוא היה ילד גדול ונתן לאמא לגזור לו ציפורניים (אומרת את זה גם אם יש קצת התנגדויות).
 
תנסי לא להתחיל לחשוש עוד לפני שאת מתחילה לגזור על הקושי שיהיה, בד"כ הילדים קולטים שאנחנו בלחץ ממשהו וההתנהגות שלהם בהתאם, תשתדלי שמצדך זה לא יהפוך ל-מעין "מלחמה" 
 
לא מסוגלת עדיין להשתמש בקוצץ או במספריים חדות, לפעמים בכל זאת הם זזים ואני מפחדת לפצוע להם את האצבעות בטעות.
 
 
בכי בהשכבהבלה
בן שנה ו-9.
היו לנו המון בעיות שינה איתו.כשאני כותבת את אני מבינה שאכן עברנו איתו דרך ארוכה בנושא אבל עדיין נשאר דבר שמכאיב לי.
הוא כמעט תמיד בוכה כשאני שמה אותו במיטה.
פעמיים ביום אני צריכה להקשיב לזה. לפעמים אני יושבת לידו וזה מרצה אותו אבל הרבה פעמים{במיוחד בשנת צהריים} הוא בהיסטריה. הוא בד"כ מספיק עייף ונרדם אחרי כמה דקות של בכי.לפעמים דקה לפעמים חמש ולפעמים יותר!
לדעתכן אני פוגעת בו שאני נותנת לו לבכות? מה אפשר לעשות?
 
לא לעולמיםראו כי טובאחרונה
ברוך ה' לנו יש שני בנים. ועם שניהם עברנו קשיים בנושא השינה.
עם הגדול היינו אובדי עצות, ולא האמנו שזה ייגמר אי פעם.
כשהוא היה כבן שנתיים הכל נעלם. ימים ולילות של בכי לקראת שינה, הרדמות על הידיים ולידינו במיטה.
עם הבן השני זה היה יותר קל. לא בגלל שהוא ישן טוב יותר, אלא כי אנחנו היינו מוכנים יותר.
ידענו שזה ייגמר, והוא יגדל, ולא לעולמים הוא יישן על הידיים שלנו או במיטה או בעגלה וכו'.
והרגשנו שמה שהכי חשוב לנו זה שלא יהיו לו טראומות סביב הנושא הזה, ואם הוא צריך אותנו - אז הוא יקבל אותנו, עד שהוא ירגיש בטוח יותר.
לנו זה נתן כח לשרוד את התקופה הקשה הזו, לדעת שלא הזקנו בנושא הרגשי סביב השינה.
יש שיטענו שהזקנו בנושא ההרגלים, העצמאות וכו', אך אני בגישה שלהיות עצמאי ולרכוש הרגלים של שינה נכונה יש לו עוד המון שנים בעזרת ה'.
איך מפסיקים לתינוק בן שנה ו4אנונימי (פותח)
שלום וברכה
אני אם לתינוק בן שנה ו4 והוא עדיין קם בלילה 3 -4 פעמים בלילה אני מביאה לו חלב פרה בבקבוק
והוא חוזר לישון בעקבות זה שהוא שותה הרבה הוא קם כולו רטוב מפיפי
רציתי לדעת איך אפשר להפסיק את זה !? לתת לו לבכות עד שהוא ירדם ופשוט לא להתייחס אליו??
 
אשמח שתענו במהרהההה תודהה
שלום לך, נסי לתת לו א-ו-כ-ליהודית פוגל
חלב פרה הוא בגיל הזה רק בגדר שתיה. הוא זקוק למזון מוצק כמו לחם, חביתה, קציצה ועוד. חלב כנראה לא משביע אותו ולכן הוא מתעורר. חשוב גם, במקום סתם חלב לתת לו דייסה סמיכה כדי שישבע ויישן במנוחה. במקביל נסי להפחית לו את כמות השתיה בהדרגה עד שיתרגל שבלילה אין לאכול ולשתות. בתנאי כמובן שאכל טוב לפני השינה. בהצלחה
הוא לא אמור להיות רעבקיפי.
בגיל הזה כל 3-4 שעות בלילה.
נראלי שאמורה להספיק ארוחת ערב טובה,
ומקסימום עוד בקבוק אחד לפני שאת הולכת לישון.
לא שיש לי נסיון מוצלח עם גמילת ילדים מהנקה/בקבוק בלילה,
אבל בעיקרון את יכולה לנסות למהול את החלב במים, ולאט לאט למהול יותר ויותר,
ובסוף כשתתני לו רק מים אולי כבר לא יהיה לו שווה להתעורר בשביל זה..
האמיניראו כי טוב
כמו שכתבו קודם - כדאי לוודא שמבחינת ארוחת הערב, הוא הולך לישון שבע.
כמו הרבה שאלות שיתעוררו בחינוך בעזרת ה' את תראי שאין תשובה חד משמעית לשום דבר.
דבר בסיסי שחייב להיות הוא האמונה, האמיני שהוא יכול לישון לילה שלם, שהוא זקוק לשינה רצופה, האמיני שהוא לא זקוק באמת לבקבוק (הוא לא רעב כי הוא אכל טוב בערב, ואם הוא צמא - הוא יסתפק במים),
ו....אני ממש מתחננת בפנייך שלא תתני לו לבכות עד שהוא יירדם.
תתייחסי אליו, תדברי איתו, הוא כבר מבין.
והנה הצעה אחת:
לפני השינה - דברי איתו ואמרי לו שבלילה הוא מתעורר, ומקבל בקבוק מאמא, ובאמת הוא לא צריך אותו, וזה לא טוב לו, כי הבטן שלו לא מצליחה לנוח, וגם היא צריכה לישון, והוא צריך לישון טוב כדי לגדול (וזו לא קלישאה) ועוד ועוד.
ואז תכיני אותו (ואל תנחיתי עליו פתאום באמצע הלילה: "לא, אמא לא נותנת בקבוק! זהו, תלמד לישון עד הבוקר!"), ותאמרי לו שהלילה את תעזרי לו ללמוד לישון, ואם הוא יתעורר "אמא לא תיתן בקבוק", אבל אמא תלטף אותך/תרים אותך/תנדנד אותך/ תשיר לך/ומה שאת יודעת שמרגיע אותו.
תאמרי לו זאת אפילו כמה פעמים במשך היום לפני הלילה שבו החלטת לשנות לו את דפוס ההתנהגות (אם נתייחס למצב כדפוס שיש לשנות ולא כמשהו שיש להפסיק, זה יהיה יותר קל).
תחליטי שזה אפשרי ושלא תהיה לו טראומה מזה כי את שם בשבילו, וזה הדבר הכי חשוב לו.
ברכה והצלחה!!!
איזו תגובה מתוקה!קרנלהאור
רוצה להוסיף...
כמו שאנחנו לא רעבים בלילה, גם תינוק בגיל שנה + כבר לא מרגיש רעב לאוכל בלילה.
ההיתעוררויות האלה כן מעידות על רעב מסוג אחר..... רעב לקשר, לחום, לקרבה...
אני בטוחה שבמשך היום את מרעיפה עליו מאהבתך ומקרבתך, אבל עם כמה שזה לא נשמע נוח לפעמים, תינוקות זקוקים לתחושת הבטחון והקרבה גם בלילה. (מי יותר ומי פחות...) כנראה שהתינוק שלך זקוק ליותר.
אין דרך לעקוף את זה!
הוא זקוק לזה לצורך גדילה ממש כמו למזון!
אם תמנעי את זה ממנו בבת אחת, את עלולה לגרום לו לנזק נפשי לא פשוט בכלל.
עם החלב רצוי להפסיק בהדרגה, גם בגלל שהבטן צריכה מנוחה בלילה, וגם בגלל הפגיעה בשיניים.
לעומת זאת, את הקרבה אותה הוא מבקש, יש למצוא דרך כיצד לספק לו.... אולי להביא מזרון לשכב לידו, אולי להביא אותו למיטה שלכם, אולי לשבת לידו עד שירדם, ולהבטיח לו שתבואו לבקר אותו במשך הלילה גם כשהוא ישן (ולקיים!)
ואולי תוכלו למצוא דרכים אחרות שיתאימו לכל המשפחה.
העיקר לא לתת לו תחושה שהוא נזנח לבד בלילה. זו תחושה קשה שתינוק (ואפילו מבוגר) לא יודע להתמודד איתה ומשאירה משקעים בנפש.
ממליצה לך לקרא את הספר: "הורים גם בלילה". נמצא בחנויות סטמצקי וצומת ספרים.
 
המון הצלחה עם המתוק שלכם
קרן
 
 
ספר חשוב אבל בזהירותנחשוניתאחרונה
תקראו אבל תיקחו ממנו רק מה שטוב לכם. אני הלכתי עם זה רחוק מדי ובדיעבד אני מצטערת על זה.
ציור קיר בחדר ילדיםקרן2
רציתי להתייעץ: אני רוצה לצייר ציור ענק על הקיר בחדרו של הבן שלי (בן שנה ו - 4), שבע"ה ישאר שם כמה שנים טובות גם בשבילו וגם בשביל הבאים אחריו בע"ה. אז כבר תיכננתי את כל הציור ובאתי לצייר ואז פתאום התחלתי להתלבט: הציור שרציתי לצייר זה דשא ירוק ענק עם כל מיני חיות המשחקות עליו. משהו מאוד צבעוני ובולט. אז פתאום חשבתי שאלי לא כדאי לי ללכת על גירוי כל כך חזק - הרי כרגע החדר משמש לבני למקום שינה והחתלה בלבד, ואולי גירוי כזה עלול להפריע לו להרדם בנחת (הוא ישן בו גם בצהרים - כשהחדר יחסית מואר).
מה אתם אומרים?
לאחר התלבטות דומה..אמא קטנה
פשוט ציירנו כמה תמונות ,חמודות ממש ,בגודל של a4 ושמנו בחדר...
כמובן שאפשר להתאים וילון חמוד שמוסיף גם,ולצבוע את הקיר כולו בצבע מעניין ונעים,או בחציו..אבל בהחלט ציור גדול גדול על כל החדר יעשה לו בלאגן לדעתי...
אני מנסה לדמין את עצמי ישנה מתחת לציור כזה גדול,אולי הייתי מפחדת ממנו בחושך,או לחילופין-לא מפסיקה להביט בו והמוח יהיה עסוק כל הזמן.
בהצלחה זה באמת פרוייקט כייפי מאד!!
ועוד משהוקצת אחרת
אולי בעווד כמה שנים הוא לא יאהב את הציור ותהיה לך מזה עוגמת נפש אחרי כל ההשקעה?
אני בעד ציור קיר פסטורליאני ירושלמית
גם אני התלבטתי באותו העניין, לבסוף החלטתי לצייר משהו עדין ופסטורלי, שיגרום לאוירה נינוחה ורגועה בחדר הילדים. ועם זאת ישרה עליצות ילדותית ותמימה.
חלקתי את הקיר לשליש ושני שליש, את החלק התחתון צבעתי בירוק דשא אבל לא זורח, אלא נעים לעין. את שני השלישים העליונים צבעתי בתכלת שמים מקסים. את קו התפר בין החלקים ציירתי כדשא. (קווקים בצבעי ירוק חום צהוב השונים כמו דשא שגדל) אה, ושכחתי החלוקה לא היתה אחידה אלא שרטטתי קודם גבעות לאורך הקיר וככה יצא שהדשא צמח על אדמה טבעית ולא ישרה...
ב'שמים' ציירתי עננים בעזרת ספוג (ווואש) לא על כל הקיר אלא ממש כעננים מפוזרים פה ושם.
והסמל המרכזי של החדר היו שני אוזים עומדים צמודים אחד לשני כשראשיהם מופנים לכיוון הנגדי, ולצואריהם סרט. זהו איור שנמצא על מיטת התינוק שלנו והחלטתי שהוא יהיה המוטיב של החדר.
עוד אוז אחד בודד זהה לשניים הצמודים ציירתי בקיר קטן יחסית.
יצא מקסים!!!
חבל שאני לא יכולה לצלם.. כי עברנו משם דירה...
זה החיסרון העיקרי של ציור על קיר.. אי אפשר להעביר אותוממקום למקום.
אבל עדיין אני מאד בעד ציור על קיר בחדר ילדים. זה הופך את החדר למושקע ומיוחד במינימום השקעה כספית (כמובן בתנאי שאת מציירת בעצמך)
ובאשר לגיל הילדים, לדעתי אם תבחרי איור לא תינוקי מדי הוא יכול להתאים לילדים עד גיל 8-10 בכיף. ואז אולי תרצי לשנות, אבל זה כל הכיף!!!
 
אגב בביתנו החדש (בן השלוש שנים) עדיין לא השלמתי את הציור שתכננתי...
צבעתי את כל הקיר בתכלת שמים יפהפה, ועל כל הקיר עשיתי וואש לבן כמו עננים צפופים צפופים.
תכננתי לצייר את נילס הולגרסון עם אוזי הבר בתעופה, אבל עד היום לא הספקתי, עכשיו אני חושבת שאולי זה כבר לא מתאים, הגדול שלנו בן 8 ב"ה, מה דעתכן?
וואו איזה משקיעניות!!מאמע צאדיקהאחרונה
לי יש רק המלצה אחת-
יש סוג של צבעי קיר שנקרא "צבע רחיץ" זה צבע על בסיס מים- שאחרי שהוא מתייבש הוא לא יודד משיפשוף מטלית\ שפריץ מים. 
בעיקרון זה מיועד למטבחים או לאמבטיות- אבל מה זה משנה? אפשר גם להשתמש לחדר ילדים... יותר קל לנקות את הקיר אחריהם....
 
יש מקומות שמוכרים את זה רק בדלי של 5 ליטר- ויש גם שמוכרים בדלי נורמאלי.  אז תחפשו...
 
ומניסיון- זה באמת לא יורד!! את תשתמשו הרבה בסמרטוטים כדי שזה לא ישאר לנצח על הרצפה...
 
 
שמיכה,? גרביים? לא תודה!ראו כי טוב
בני בן השנתיים, מאז שנולד "סובל" מאוד מרגישות בכפות הרגליים.
הוא לא אהב לשים גרביים, עד היום הוא מוריד אותם כל הזמן, ובלילה הוא התעורר, ועדיין, ובוכה בגלל שכיסינו אותו. הוא בועט בשמיכה, ועד שהוא לא מרגיש שהוא כבר לא מרגיש אותה ברגליים, הוא לא נרגע. ואז כבר קשה לו להירדם חזרה. ו
זה ממש נראה שזה בדמו, וממש קשה לו עם זה. כתינוק זה היה ממש סיוט - כל שעה בלילה הוא היה קם, עד שהבנתי  שהוא מתעורר בגלל השמיכה, או בגלל הבגד שהיה עם רגליות וכו'...
אשמח לשמוע אם משהו מכם נתקל בדבר כזה,  ואם יש לכם רעיונות איך לסייע לו בהפחתת הרגישות.
חשוב לומר שמבחינת וויסות חושי נראה שחוץ מהנקודה הזו הכל בסדר, הוא אוהב פלסטלינה, לא נרתע מחול וכו'...
שימו לו במקום זה עוד חולצה או משהו...יוקטנהאחרונה
אני צריכה רעיונות לל"ג בעומרs83
אנחנו חוגגים כמה משפחות ביחד את ל"ג בעומר וכל אחד צריך להכין איזו הפעלה קצרה לילדים.
טווח הגילאים 3 וחצי - 8.
יש רעיונות? או אולי אתר כלשהו שאפשר לקחת ממנו רעיונות / חומר?
תודה מראש!
בינגוראו כי טוב
בינגו שאלות ותשובות.
להכין כרטיסים - כרטיס לכל זוג (כך שגם אלו שלא יודעים לקרוא ייעזרו בגדולים).
בכל כרטיס 6 משבצות (שלא יהיה ארוך ומלאה)
למפעילה דף עם שאלות שקשורות ללג' בעומר או לאש, מדורות, ר' שמעון וכדומה.
בכרטיסים מופיעות התשובות (ניתן גם לשבץ בתשובות תמונות (כדי להקל על הקטנים ובכלל בשביל הכיף)
כמובן שניתן לחזור על תשובות בכרטיסים השונים ולגוון כדי שיהיה הבדל ביניהם.
משחקים במשחק עד שכולם מסיימים את הכרטיסים.
אפשר לחלק לכל מסיים כרטיס בתורו מרשמלו... ועוד יד הדמיון רחבה...תהנו!
רעיון נחמד..אנונימי (פותח)
שלום.. קודם כל אפשר להכין שירון נחמד ושמישהו ינגן... או סתם לספר סיפור על ר' שמעון וכו' בשיתוף של הילדים ועם תחפושות...
שנה שעברה גם אצלנו עשו כך והייתי עמוסה באותם ימים וגם ידעתי שיהיו הרבה הפעלות.. פשוט הבאתי רצועות בריסטול וצלופנים עם מספריים ומהדקים ועשינו דוכן להכנת כתרים לילדים...זה הוסיף לאווירה ולא דרש יותר מידי מאמץ...
בהצלחה..
האמת היא שצריך גם רעיונות לבוקר שלמחרתאנונימי (פותח)אחרונה
מה עושים עם הילדים בים ראשון בבוקר?
הילדים מגיל הגן אצלי ועד בית ספר בחופש?
 
מישהו מכיר קצת את ההפנינג הזה? חוויות וכיופים בעיר התנאים
שידוכיםאנונימי (פותח)
איך אמא  יכולה   לעזור   הצורה מעשית, בעינין שידוכים ללא ידיעת הילדים.
 
בני בן ה29  ובתי בת 25  מוכנים להכיר אבל לא דרך פרסום באתר כלשהו .ובלי לפנות לשדכנים.
 
מה נית לעשות?
תודב
טובה פ
 
לפנות לשדכנית ולבקש שתעביר את ההצעה דרכך.ד.
את תדברי עם המדובר/ת טלפונית - ואם הנתונים הראשוניים נראים, תציעי לילדייך.
אם זה יצליח - יש להניח שבסוף לא יקפידו על הדרך הזו.
כמובן, אפשר גם להתענין אצל מכרים אם נראה להם מישהו ששייך.
כוחה של אמאראו כי טוב
לי באופן אישי, כשהייתי רווקה היה קשה כשאמא שלי ניסתה לעזור באופן מעשי. ייתכן שלילדייך לא, אך מה שבטוח שדמעות של אמא, תפילה של אמא ותחנונים של אמא יכולים לפעול המון ולזרז דברים בצורה שלא תיאמן.
בקשי מה' שיזמן להם את הזיווג שלהם, בקרוב, בשמחה, בקלות ובברכה - גם אם הדבר לא ייעשה דרכך.
שנשמע ונתבשר בקרוב בשורות טובות, אמן.
אז דרך מה הם מוכנים להכיר בני זוג פוטנציאליים?יהודית פוגלאחרונה
רק דרך חברים וידידים? ברור שלשדכנים למיניהם ולאתרים השונים אין שם כ"כ טוב, אבל הרי תמיד יש יוצאים מהכלל.
איך מורידים צבע גואש מכיפה בוכרית?נחשונית
קונים חדשהיהודיה מא"י
אולי בכל זאת? ממש חבל לי עליה...נחשונית
אפשר לנסות קליה וכדו'שחרחורתאחרונה
תנסי קליה\ סנו אוקסיג'ן.(אפילו כמה כביסות) אם זה לא יעזור כלום לא יעזור..
שלום לכולם!אנונימי (פותח)
זה אומנם לא קשור לבעיות חנוכיות אבל משפיע על המצב רוח של ההורה ...
אשמח לשמוע אם יש לכם רעיון איך לארגן את הצעצועים של הילדים. כרגע משחקי קופסא בכוננית. כל שאר המשחקים הלא מוגדרים במגרות כתר- אבל הכל מתבלגן וכל פעם מחדש צריך למיין -אולי תספרו לי איך אתם מארגנים ?  תודה רבה!
בתוך המגרות, עם סלסלותאני ירושלמית
ועדיין אין מה לעשות- אחרי שהם הופכים בלהט המשחק ה-כ-ל, אז יש בלאגן וצרך למיין ולסדר...
מוכר בהחלט..שחרחורת
אכן.. מתסכל. אך אין מה לעשות. גם אצלי בסלסלאות וגם אצלי כל פעם מתבלגן וצריך לסדר..
צריך לקחת נשימה עמוקה ולזכור שיום אחד נתגעגע לבאלגן הזה...
עלה לי רעיון, הרגע.. אחרי שמסיימים לשחק,נפשי ישובב
רגע לפני שהולכים להתקלח/ לאכול/ לישון, אפשר לשחק עם הילדים משחק מיונים: כל אחד בתורו לוקח חפץ ומניח אותו בסלסילה המתאימה.. אם הם קטנים מדי- אפשר להדגים להם באיזו סלסילה כל דבר, ואם הם גדולים- לכתוב פתק על הסלסילה- מה היא מכילה (חיילים, חיות, לגו וכדו'..) וכך בזריזות הם מניחים כל חפץ במקומו המתאים והסדר שב על כנו. אפשר גם לשדרג את זה בצורה תחרותית (תלוי במצב רוח ואם זה הולך אצלכם. לא לכולם זה מתאים) - מי מניח הכי הכי מהר את החפצים במקומם, בלי להתבלבל.. זה יכול להיות גם מצחיק למי שמתבלבל.. 
 
בהצלחה.. אשמח לשמוע ממי שתנסה, אני עוד לא בשלב..
תודה על הרעיון עם הסלסלות!אנונימי (פותח)
ברור לי שזה יתבלגן שוב ושוב אבל לצמצם את יכולת הבלגון...
לגבי המיון זה רעיון! תודה - אבל אצלי בזמן שהם גומרים לסיים זה זמן שאין בדיוק עם מי לדבר- רק לאסוף מקלחות ושלום! הם משתדלים להחזיר כל דבר למקום אבל כמובן שזה רק 90% וכל יום 90% נהיה בסוף בלאגן של מאה אחוז!
אני אשמח לדעת איך למיין סוגי לגו וכדו'.. לעומת משחקים שאין לי איפה לתקוע אותם כמו סירים קטנים, פלא' משחק וכיו"ב וגם איך אתם מארגנים את החיות המכוניות וכיו'ב ...שוב  תודה רבה לכולם על העצות!
אפשר להשתמש בקופסאות נעלייםאסופית
אני שומרת קופסאות נעליים שלנו ושל הקטנים ובהם אני מאחסנת משחקים קטנים:
יש קופסא לחיות,
קופסא לצבעים,
קופסא לכלי עבודה,
קופסא למדבקות,
קופסא לכלי מטבח (במקרה הזה 2 קופסאות- אחת בשרית ואחת חלבית )
ועוד ועוד...
מאוד נוח, זול ושומר על הסדר!
יש דברים שגם אני מאחסנת בסלסלות כמו שכתבו לפני אבל בדר"כ מעדיפה קופסא סגורה, פחות מתבלגן כשהקטנים מחפשים משהו ונוברים בין הקופסאות, לפחות הרוב נשאר בפנים (לעומת סלסלה...).
 
בברכת שמירה על הסדר ושתזכרי תמיד שזה בלאגן שמח ומבורך!!!!!!!!!
2 מגרות של בלגןראו כי טובאחרונה
פסח השנה היה בשבילי הזדמנות לשינוי.
 
קיבלתי מאמא שלי קופסאות איחסון שהיא פעם שמרה מקייטרינג שהיא הזמינה (קופסאות גדולות - 2 קופסאות נכנסות במגרת כתר) וקופסאות גלידה (4 קופסאות במגרת כתר). (אני אישית מעדיפה קופסאות מפלסטיק ולא נעליים כי הן יציבות יותר).
 
משחקים שהילדים לא שיחקו בהם ונראה שאיבדו עניין או שלא מתאים לגיל - ארזתי ואחסנתי בכל מיני מקומות שהילדים לא מגיעים אליהם (גם לגו יש לי לפחות 3 סוגים, אז 2 שסתם בילגנו ולא ממש היו שימושיים ארזתי).
חיילים וכלי מלחמה, משחקי הרכבה, אנשים, חיות - כל דבר שמתי בקופסא נפרדת)
מכוניות, משאיות, טרקטורים וכו' - שמתי בשקית עם ריצ'רץ' (כמו של פוכים)
ויש כמובן, איך אפשר בלי - 2 מגרות בלגן, שבהן יש קוביות ענקיות ועוד כל מיני משחקים שאין להם כותרת...
נכון שעדיין יש בלגן, אך פחות, וגם כיף יותר לסדר, כי אז כיף להסתכל על זה אח"כ כשזה מסודר ולא מבולגן בתוך המגרות.
בהצלחה!
זקוקה לעזרה מיקצועית..עטרת אור
זקוקה ליועץ\יועצת לחינוך מתבגרים  במגזרינו.
אשמח לקבל המלצות מניסיון אישי [לא סתם משהו ששמו מוכר כיועץ..]
 
באיזה איזור?אנונימי (פותח)
בשומרוןעטרת אור
לא אכפת לי ליסוע למרכז-פ"ת ב"ב ראש העין והסביבה.
באזור שלךאודי4
את יכולה לפנות אלי באישי
כלומר מכיר מישהו טוב באזור שלךאודי4אחרונה
עריכת סרטים לאירועים...שחרחורת
אם מישהו מכיר/מעוניין בעצמו- אני עורכת סרטים וקליפים לאירועים. (בר/בת מצווה, חתונות, ימי הולדת, ימי נישואים וכו')
 
סרט/ קליפ כזה יכול ממש לשדרג אירוע וגם להיות במרכזו (סרט חיים שכאלה לדוג'..)
 
אני יודעת שבד"כ לוקחים על סרטים או קליפים כאלו סכומים גבוהים. אני בתחילת דרכי ולכן לוקחת סכומים מאוד נמוכים יחסית למחירים בשוק.
 
אם מישהו מעוניין או מכיר מישהו שמעוניין אשמח שתפנו אליי במסר אישי ואתן את הפרטים שלי (ניתן גם לראות דוגמאות של עבודות שעשיתי).
 
תודה מראש...
שאלה....בת אל123
האם זה נורמלי שהורים לילדה בת 17 וחצי יגידו לה מתי ללכת לישון?
{מדובר בשעות מוקדמות לגילה כמו 10 10 וחצי....}
כדאי לשוחח איתם על זה. בנחת.ד.
לא, זה לא נורמאלימאמע צאדיקה
זה הרסני
זה מכניס את הילדה לנישה של "דווקא" -כי לא נותנים לה מקום לחופש פעולה אמיתי
ולטווח ארוך לא נותנים לה לפתח משמעת עצמית של לישון ולקם מתי שנכון וצריך לחיים שלה.
 
(ובמיוחד שמדובר בשעות מוקדמות- מי הולך לישון ב22 בגיל 17?!?1 הגוף פיזית לא צריך את זה!! למה לאלץ ילדה להכנס לריבוע המקובע של ההורים?!)
 
(רק תשימו לב מתי כתבתי את זה....^^)
זה באמת לא נורמלישירק
רק תתעודדי שיש הרבה הורים כאלה - לא רק בקטע של שעות שינה. 
יש בהורים משהו בסיסי מאד שלא נותן להם לשחרר את הילד, זה מאהבה, אבל צריך ללמד אותם להשתחרר מזה בהדרגה. יש משפט שאומר, צייתי צייתי ואחר כך עשי כרצונך. כלומר יש פעמים שאת יכולה להגיד לעצמך שמה אכפת לך לציית, כדי שהם ירגישו שאת עדיין בידיים שלהם, הם צריכים את זה. אבל הצורך שלך  לעצמאות הוא הרבה יותר גדול וחשוב להתפתחות שלך מהצורך שלהם - הם כבר ישלימו עם הגוזל שפורח מהקן באיזשהו שלב.
מה שאני מנסה פה להגיד, את חייבת להשתחרר, אבל תשתדלי לעשות להם את זה כמה שפחות כואב.
נורמלי ביותרaima
אני הייתי הולכת לישון ב9 בגיל הזה.
רוב הילדים ובמיוחד בני הנוער לא מקבלים מספיק שינה.
 
וזה מאד מאד לא בריא ומזיק.
תודה על התגובות....בת אל123
אני גם חושבת שזה לא נורמלי, עובדה שזה די מפריע לי ללמוד למבחנים ובמיוחד עכשיו בתקופה הלחוצה של הבגריות.....
 
אין מצב שאני מדברת איתם כי ניסיתי את זה....
 
וזהו שאני לא יודעת מתי להגיד שייאלה אין לי כוח ולוותר לה ומתי לעמוד על שלי בשביל העצמאות שלי?
 
תודה רבה!
אז בלי לדברשירק
פשוט תעשי מה שאת רוצה.
חינוך למופתaima
יש לה הורים והיא חייבת לשמוע בקולם.
אם היא באמת לא צריכה את כל השינה הזאת, אז היא יכולה לקום ב4 בבוקר או אפילו בשלש וללמוד.
 אם כשהיא הולכת לישון ב10 היא קמה ב7 אז היא כנראה זקוקה לשינה הזאת.
גיל 17 כבר לא גיל חינוךשירק
היא חייבת בכבודם אבל לא חייבת למלא יותר הוראות מהסוג הזה, היא חייבת קודם כל לעצמה ולעצמאותה. 
בעלי בגיל הזה ייסד תנועת נוער, ואמא שלי בגיל יצאה לפרנס את כל משפחתה. 

חכי שמישהי אנונימית תגיד לבת שלך באיזה פורוםקרנלהאור
"פשוט תעשי מה שאת רוצה".....
 
חשוב מאד לשמור על יחסים ותקשורת בתוך המשפחה, וגם כשמתעוררות אי הסכמות, למצוא את הדרך הבוגרת לפתור אותם ולא להתנתק מהמשפחה, רק בגלל שלא מתאים לי .
ילדים זה לכל החיים וגם הורים זה לכל החיים!!
אנחנו זקוקים לקשר הזה וצריך למצוא דרכים להתגבר על חילוקי דיעות.
 
רוחות טובות - מה אם תציעי להם שמשעה עשר עשר וחצי תהיי עם עצמך בחדר, תעסקי בעיסוקיך, ולישון תלכי כשתרגישי צורך?
מה הסיבה שהם דורשים את זה ממך?
אולי הם מחפשים זמן איכות עם עצמם, בלי נוכחות ילדיהם? זה גם חשוב...
נסי לפתח איתם שיחה בוגרת שבה כל הצדדים אומרים את שעל ליבם ומקשיבים לרגשות הזולת, וביחד תעלו את הפתרון היצירתי והטוב ביותר לכולכם.
בהצלחה
קרן
ברור לי שהמטרה שלהם טובה....בת אל123
רק שקשה לי לראות את זה....
 
אולי זה בעיה שלי גם, אבל אני לא רוצה לדבר בגלל שעשיתי את זה מלא פעמים וזה לא כ"כ הצליח.... אין יל כוחות לבלאגנים, צעקות ומריבות... בגלל הכשלונות שהיו קודם אני לא רוצה...
 
עכשיו את אומרת את זה אני יודעת בברור שזה בגלל שהם רוצםפ זמן עם עצמם.... אזמה? בגלל אני צריכה ללכת לישון מוקדם?
 
שנה הבאה אני בעז"ה ולכת לשרות לאומי אז אני מאמינה שיהיה בעז"ה יותר קל...
בנתיים אני מנסה לשרוד איכשהוא...
 
{היא גם לא תמיד מרשה לי ללכת עם חברות אבל יייאלה נסתדר עוד חצי שנה וזהו...}
אני מקווה שאני לא יתאכזב שנה הבאה שזה ישאר אותו דבר....
 
תודה אנשים צדיקים!
אם את יודעת מה הסיבותאמא מסורה
שהם רוצים שתלכי לישון מוקדם, אז למה שלא תתחשבי?
 
תחשבי שאת רוצה שקט בחדר שלך כשאת עם חברה, בלי שכל שניה מישהו אחר יכנס ויפריע, איך תרגישי אם כן יפריעו?
 
בתור אחת שלא כ"כ מזמן הייתה בגיל הזה ויש לי אחות שעכשיו בגיל הזה, אני מאוד מבינה אותך ובטח יש עוד דברים שמרגיזים אותך חוץ מזה ואת חושבת לעצמך למה כל הזמן אני צריכה להתחשב בלי להרגיש שמתחשבים ברגשות וברצונות שלי, אבל אל תשכחי שגם להם יש את הרגשות והרצונות שלהם ובשורה התחתונה הם בני אדם עם רצונות ורגשות בדיוק כמוך, רק שהם הורים שלך ואת מחוייבת בכבודם, גם אם זה קשה לך.
 
לכן הרעיון של קרנלהאור שתהיי עסוקה בחדר שלך הוא רעיון טוב, (רק כדאי שזה יעשה בדלת סגורה, כדי שהם לא ירגישו שמסתובבים בבית כשהם רוצים את השקט שלהם ואולי קשה להם לישון כשיש רעש בבית, וכשיש מישהו ער בבית זה מפריע) כי מצד אחד את מתחשבת בהם ומצד שני את לא מרגישה שמכריחים אותך לישון בשעה שנראית להם שאת צריכה.
את כזו צדיקה!!!אנונימי (פותח)
לא רוצה ויכוחים  ואין לך כוח לבאלאגאנים ולמריבות.
מניסיון שלי (גם אני עשיתי כל מה שההורים שלי רצו) את חייבת בעדינות ובנחרצות ללמד אותם שיש דברים שאת לא חושבת כמוהם ולפעמים את חייבת לצער אותם ולעמוד על שלך. אם תעשי את זה עם כמה שיותר עם דיבורים הסברים  וכבוד אליהם ולא בכעס אני מאמינה שהם לא יותר מדי יכעסו ויבינו שהם חייבים לחתוך את חבל הטבור, כדי שתלמדי לנשום בכוחות עצמך, גם אם זה מלווה בבכי שלך ושלהם.
חשוב לך לשמור על שקט אבל אסור לך לשכוח את עצמך! זה לא טוב לנסות"לשרוד אייכשהו" אחרת תמצאי את עצמך מתחתנת רק כדי לברוח מהבית.וזה יכול להיות אסון!
אולי תמצאי רב או מחנכת שתדבר איתם?
הרבה כוח ותבונה!!
להעזר במתווך חיצוני..שחרחורת
מצטרפת לרעיון של לפנות לדמות רבנית או חינוכית. אם היית בת 13-14 הייתי יכולה להבין את ההורים למרות שגם בגיל כזה זה לא ממש הגיוני. אבל בגילך את חייבת לעמוד על שלך- גם אם בנימוס ובכבוד. באהבה ובאמונה צודקת.
זה מאוד לא נעים ולא טובא-ל נקמות ה'
תנסי להסביר ואם זה לא עובד פשוט תעשי דווקא ותגידי להם
שזה בכוונה בגלל שאת כבר מספיק בוגרת בשביל להחליט לעצמך מה לעשות....
 
וגם....
אשרייך!!!!!
שאת מקיימת את מצוות כיבוד הורים
לא,זה בכלל לא נורמליtilaXtequila
אהמ.....בת אל123אחרונה
בשבט, לפני ההכתרה שלי מישו חיצוני עשה שיחה איתה.....
בתכלס, אני לא יכולה להגיד שלתקופה של חודש- חודשיים היה גרוע.... אבל זה לא אומר שאין בעיות עכשיו....
אתמול הלכתי לאיזה מפגש עם חברות וכרגיל הייתי צריכה לחזור מוקדם, לפני כולם.... קיצור, החלטתי פשוט להתעלם מהצעקות בטלפון ולללכת עם כולם... בסופו של דבר חזרתי הבייתה באיזה 10- ממממש לא מאוחר!!!! המצחיק הוא שאני חשבתי ש"כל הכבוד לה שהיא לא נידנדה לי בטלפון..." אבל מתברר שהיא בכלל לא היתה בבית.... לא נורא! זה היה טוב בשבילי ללמוד להתעלם.... בחסדי ה' הצלחתי ובעז"ה פעמים הבאות יהיה יותר קל....
 
אני לא יכולה להגיד שממש גרוע לי בבית עם המלחמות על השעות והיציאות... אלא שקצת לא מבינים אותי ואני צריכה לא לקבל רגלים קרות שאומרים לי לא אלא לנסות להתעקש עד שאני רואה שה"לא" נאמר אחרי מחשבה ולא כסתם, משו רגיל.....
 
תודה רבה לכולם!!!! {זה ממש מחמם את הלב!!!}
הורים יקרים וחכמים שבפורום... התייעצות:נפשי ישובב
(אחרי הפתיחה הזו בטוח יענו לי..)
 
אני עדיין לא אמא ואפילו עוד לא רעיה, אבל עושה שעות שמרטפות לעיתים קרובות, אצל משפחה קבועה..
 
יש להם בת בת 3, מתוקה מתוקה, שובבה שובבה ומלאת מרץ ששבתה את ליבי באופן מיוחד, ונראלי שזה הדדי.. בפעם הקודמת שהייתי אצלם, לכמה שעות טובות, הקטנטנה הזו פשוט עשתה מה שהיא רוצה! כלומר- רצתה מיץ- התלבטתי, הסכמתי. רצתה למזוג לבד- בסדר (עם קצת עזרה טכנית שלי..), אבל לא הסכמתי לה למלא את כל הכוס. היא התחילה להתעצבן ולבכות, לקחה את הכוס ו.. פחחח- שפכה את הכל לתוך הפח הגדול במטבח.. (במאמר מוסגר- אני יודעת מה זה ילדים, ואפילו שובבים, באתי ממשפחה מבורכת, אבל עדיין- כשזה לא אחים שלי/ ילדים שלי, המצב שונה במקצת..) בסוף, כמובן, בהתייעצות עם האחיות היותר גדולות- היא קבלה את מה שרצתה..
 
ואני שואלת- איך להציב גבולות, כשאני לא האמא אלא רק השמרטפית, וצריכה מצד אחד- לדאוג שהסדר התקין יתנהל, ומצד שני- בכל זאת, אני לא אמא, ומותר להן להתנהג קצת יותר בחופשיות בשעות הללו (משהו כמו מילוי מקום בכיתה..)?...
 
תודה רבה, אשמח לתובנות מעניינות, ומניסיון..
"לא שמים עלי פס, דיגדן דיגדן"... (במנגינה.נפשי ישובב
תתיעצי עם האימאיהודיה מא"י
האם היא רוצה שגם תחנכי, או רק תשמרטפי?
ותעשי מה שהיא תגיד לך
קודם כל סיגרי עם עצמך על הגבולות שאתיהודית פוגלאחרונה
רוצה להציב לה. וכשהיא מגיעה לגבול הזה אימרי בקול נחרץ לא!!! אבל תהיי מוכנה להתמודד עם בכי, רקיעה ברגליים וכו'. כמו"כ תבדקי אם את לא מפחדת ממנה בסתר לבך, כלומר מפחדת מהבכי והרעש שילדה בגיל הזה מסוגלת להקים. ככל שתהיי יותר בטוחה בעצמך ובכוחותיך, יהיה לך יותר קל עם הגבולות. בהצלחה.
לכאורה שאלה הלכתית אבל -אנונימי (פותח)
בס"ד
 
מסתבר שהתשובה היא לא חד משמעית ולכן רציתי להתייעץ עם חברי/ות הפורום ע"מ לשמוע מה מקובל.
 
א. מאיזה גיל הילד/ה אמורים לדעת להתקלח בכוחות עצמם?
 
ב. באותו הקשר - בהנחה שהילד/ה עדיין לא יודע/ת להתקלח, עד איזה גיל מקובל שאב יקלח את ביתו או שאם תקלח את בנה?
 
אודה לכם על תשובותיכם.
לדעתיאנונימי (פותח)
על השאלה הראשונה אין לי כ"כ תשובה
 
בנוגע לשאלה השנייה אני חושבת שעד
גיל 6/7..
לע"ד 
מקלחות..אנונימי (פותח)
לגבי א-הבת שלי מגיל חמש מתקלחת לבד
לגבי ב- שמעתי שהלכתית, האב מקלח את בתו עד גיל שלוש. וכך אנו נוהגים בביתנו..
לדעתי באמת עד גיל 6-7 צריך לעזוריהודית פוגל
להם להתקלח, אמא או אבא. אחרי הגיל הזה אם הם עדיין זקוקים לעזרה אז אבא יעזור לבנים ואמא לבנות.
פעם ביררתיתיכף6
על העניין הזה
 
נאמר לי שעד שאחד מהם מתחיל להתבייש.
ז"א אם הבת לא מתביישת אך אביה כן ולהיפך- יש עניין להפסיק.
ביתי הבכורה התחילה להתבייש מאבא בגלי 8 וקצת...
אמא לילד בן 5 -הצילואנונימי (פותח)
אבל אתם לא פוחדים שיפתחו בטעות את הרותחים??
בגיל 8,9  מכוונים לילדה את המים מקודם..ד.אחרונה
גמילה מטיטוליםאנונימי (פותח)
שלום לכולן!
אני גומלת את בני בן השנתיים ושמונה חודשים בימים אלה.
2 שאלות:
1. התחלנו לפני שלושה ימים. לפעמים הוא עוד מפספס (פיפי). אז אני שואלת אותו כל בערך חצי שעה. ואם אני יודעת שהוא הרבה זמן לא עשה אני שואלת אותו ממש כל כמה דקות ואפילו מכריחה אותו לשבת על הסיר למרות שהוא מתנגד ואפילו בוכה.
בעלי טוען שאני אולי מנצחת בקרב (שהוא לא מפספס) אבל מפסידה במלחמה (הוא מקבל מסר שאני לא סומכת עליו וגם מקבל טראומה מהעניין).
2. הוא לא עושה קקי בכלל- מתאפק ימים שלמים ובסוף בורח לו בתחתונים. הוא ממש פוחד להוציא אותו בסיר\ בשירותים. יש למישהי רעיון מה עושים? הילד ממש סובל..
 
מה דעתכן?
גמילהאמא מסורה
אני גם גומלת עכשיו, כמה תובנות:
 
אתם ממש בתחילת התהליך, הכי חשוב לשדר לילד רוגע ולא קרה כלום אם מתפספס, אפילו אם זה 10 פעמים ביום! (אחיינים של בעלי בהתחלה היו מפספסים בכמויות כאלה).
 
להכריח, אף פעם זה לא טוב, זה בסוף יכול להגיע למאבקי כוחות וחבל, כי אז יתפספס הקטע של הלמידה.
צריך לשדר לילד שהוא גדול והוא מסוגל לזהות את הצורך ולדעת מה עושים. הוא צריך לזהות את התחושה בגוף לפני, לשלוט על השרירים ולשמור בגוף עד שמגיעים לסיר/ שירותים ורק אז לשחרר.
 
תחשבי על עצמך, כמה פעמים ביום את נכנסת לשירותים? (אם אין בעיות מיוחדות, כמו בריחת שתן), בטוח שלא כל חצי שעה.
פרק זמן סביר בין פעם לפעם בגיל הזה זה שעתיים -שלוש, אם הוא שותה נוזלים בכמות סבירה.
 
אני ממש מסכימה עם הגישה של בעלך.
פיספוסים, זה חלק מהתהליך, לא שמעתי על ילד שנגמל בלי פיספוסים בכלל.
אם קשה לך עם הפיספוסים- העבודה היא אצלך ולא אצל הילד. צריך לנשום עומק, לשחרר אוויר ורק אז להגיב בצורה עניינית ומאוד רגועה, "אני רואה שפיספסת, בוא נוריד את המכנסיים ונחליף, בפעם הבאה תשים לב לפני שזה קורה." 
לא צריך להלחץ מפיספוסים.
 
עם הזמן הוא ילמד לשלוט בעצמו, אבל התחושה שתישאר לו מהתהליך צריכה להיות תחושה נעימה, מקבלת ולא פחד ולחץ, כי אמא לא רוצה שאפספס.
 
אנחנו עם הרבה פיספוסים (בעיקר של קקי) גם אחרי שבוע של גמילה.
 
לגבי 2- אין לי רעיון, כרגע אני נותנת לו לפספס (לפחות הוא לא מתאפק), נראה עוד כמה ימים מה נעשה עם זה, אולי נשאיר ככה עד שילמד לעשות בשירותים.
 
בהצלחה!
לאחר נסיוני עם הרביעי שלי שסובל הרבה מעצירויותקרנלהאור
שיניתי לגמרי חשיבה עם החמישי. הוא כבר בן 3 וחצי, התחיל תהליך גמילה בערך לפני שנה, אבל קקי הוא עושה בחיתול. הוא מבקש שנשים לו חיתול לקקי, הולך לעמוד בשירותים לעשות, ואז מבקש שנוריד וננקה אותו. אני מרגישה שממש בקרוב הוא כבר יבקש לעשות בשירותים. הייתה תקופה שהוא עשה בקלות בשירותים אבל פתאום חלה נסיגה. אז כיבדתי את תחושותיו, ובע"ה כשיהיה בשל ריגשית לכך, זה יקרה.
עד גיל 5, זה עוד נחשב נורמלי "לפספס".
כל ילד והרגישות שלו.
אתן מדברות על כמה ימים של גמילה, על שבוע, זה ממש מעט זמן!!!
תהליך של גמילה, בעיקר אצל בנים, לוקח הרבה יותר מזה. תתכוננות נפשית!! שלא תתחילו לאבד איתו את הסבלנות אם הוא לא יעמוד בלוח הזמנים שהקצבתן... אז כל ההשקעה תתפספס, והתהליך עלול להתקע. זה פסיפוס אמיתי וחמור הרבה יותר!!!
מצרפת לינק לשרשור בנושא..אסופית

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t135046

 

יש שם תגובה מפורטת שלי בנושא....

אם יש שאלות נוספות אשמח לענות גם באישי...

אבל סתם דרך אגב נראה לי שבכוח זה לא שיטה טובה. הילד עלול לפתח טראומה מזה ולשנוא את זה ואז בעלך באמת צודק, את מנצחת בקרב ומפסידה במלחמה.

מה שחשוב זה להקנות הרגלים נכונים ולא להילחם... תנסי לשכנע בדרכים יותר עדינות ולא בכוח עד שהוא בוכה...

 

אבל זו דעתי האישית, כל משפחה ומה שמתאים לה...

בהצלחה

 

ב-ה-צ-ל-ח-הקוד אבל פתוח
קודם כל בהצלחה רבה והרבה כח
מניסיון של גמילה של שבעה ילדים יש ילדים שקלטו את הרעיון בציק כלומר ביום אחד ויש שמס' שבועות מה שבטוח שאת לא יכולה לדחוק בילד לכן להושיב בכח זה פספוס עצום צריך להסביר לילד הרבה פשוט לדבר אתו ולהסביר וזה דורש מעקב צמוד שלך כל הזמן להיות עם הילד ולנסות לחוש מתי הוא צריך להתפנות לעזור לו להבין את התחושות וכמובן לתגמל כשהוא מצליח אצלינו בבית יש סוכריות מיוחדות למילה (עדשים ובתחילה כשהילד רק יושב בסיר הוא מקבל עדש ואח"כ כשיש תוצאות מקבל 
מחזיקה לך אצבעות m8
מצטרפת לרוח הדבריםיוקטנה
גמילה לא עושים בכח. אני מקווה שתצליחי למצוא את הדרך לרכוש אורך רוח למקרים של הפספוסים. 
אצלנו מנגבים פספוסים עם חולצה משומשת שהולכת לכביסה, ומעבירים מגבון. עניין של שתי שניות, ככה שאפילו לא שווה להתעצבן  מלחמה על העניין ממש עלולה לפגוע בקטנטנים (ובהמשך גם לחזור ולהתנקם בכם, כשהוא יתפוס שזה עניין גדול עבורכם, ויחזרו פספוסים סביב כל קושי, לדוגמא, אחים חדשים, גן חדש, מעבר דירה...) 
לגבי קקי, הייתי מנסה להציע לו ל1עשות קקי בחיתול. זה יכול לקחת אפילו כמה חודשים, לפני שיהיה לו אומץ לעשות בסיר או בשירותים. קקי זה ממש מפחיד להם, והם צריכים המון תמיכה וביטחון. אם הם מסכימים לשים חיתול, ללכת הצידה, ולחזור אחרי שעשו בחיתול - זה נהדר. חשוב לשים לב שאין עצירות של יותר מיומיים-שלושה, כי אז זה כבר ממש כואב לעשות, (עלולים להתפתח טחורים או פצעים), ואז זה עוד יותר מפחיד אותם...
שיהיה בנחת הכל עובר בסוף! 
לפעמים..תאנה.
מה שמפחיד אותם זה העובדה שזורקים את זה אחר כך לאסלה,
מורידים את המים - וזה נעלם.
מפחיד שמשהו שהיה בתוכך - נעלם עם המים.
יכול להיות שזה גם מה שמפחיד את הילד שלך.
תשאלי אותו אם כן, ותחשבו על פתרונות ביחד
(שהוא יוריש את המים, או שדווקא את תורידי אחרי כמה זמן, וכו וכו)
בהצלחה!
כמה זה מדאיג....קרנלהאור
נשמע לי מדבריך שיש לבעלך כמה רעיונות טובים בנידון, תתיעצי איתו איך הוא חושב לעזור לילד בגמילה.
הכלל הבסיסי בכל התהליך הוא: בלי לחץ!!!
ותובנה חשובה ביותר היא: זה ת-ה-ל-י-ך...
זה לוקח זמן, יש פיספוסים, וטוב שיהיו!!! כך הילד לומד לזהות בעצמו מתי הוא צריך, איך זה מרגיש לפני, איך זה מרגיש אחרי, ולאט לאט, מדגישה, לאט לאט, הילד מתחיל לזהות התחושות הפנימיות של עצמו, באיזה שלב עליו ללכת לשירותים.
כאשר יוצא לו פיפי מחוץ לאסלה (אני נגד המילה "מפספס", כי הוא לא. הוא לומד), גשי אליו עם חיוך ומילות עידוד "איזה יופי, הנה הפיפי שלך, איזה גוף חכם נתן לך ה'! " ואז תנקי בתנועות קלילות ובלי לרטון, שלא לטעת בו תחושה שהוא עשה משהו לא בסדר. אפשר גם להזמין אותו לעזור לך בניקוי, למשל להגיש לך נייר סופג, או להחזיק את שקית הניילון שאליה תשליכי את הנייר הספוג.
דרך אגב, אפשר להגיד לו, שזה הרבה יותר נוח נקי ומסודר, לעשות פיפי בשירותים, ואם הוא רוצה עזרה להסתדר בשירותים שיקרא לך כשהוא מרגיש צורך.
 חשוב שהוא ירגיש שאת ביחד איתו ולא בוחנת אותו או שופטת. הלחץ הזה לא יאפשר לו תהליך גמילה בריא.
את אותה התייחסות אני ממליצה גם לגבי הקקי, ובכל פעם שיוצא לו הקקי, תודי לה' שזה יצא, כי לחיות עם עצירות זה נורא ואיום. אני מדברת מנסיון של ילד בן 6.5 עם המון עצירויות!
לא לחינם קיימת ברכת "אשר יצר". זה באמת ברכה גדולה שהנקבים נפתחים כשצריך ולא נסתמים חלילה. לחץ נפשי יכול לגרום לעצירות. 
תהפכי את היציאות לחוויה חיובית, ואפשר בהזדמנות זו ללמד את הילד ליטול ידים ולברך "אשר יצר", ולהסביר לו שאנחנו אומרים תודה לה' שעשה לנו גוף כל כך חכם שיודע בעצמו מתי הוא מלא וצריך להתרוקן.
אל תפחדי לתת לילדך את המושכות ולהחליט בעצמו מה טוב לו ומתי.
 
המון אורך רוח והצלחה בתהליך
ספרי על התקדמות
קרן
לא נוראlila317
הבת שלי בת 3 וחצי ועדיין לא גומלה לגמרי רוב הפיספוסים שלה זה בגדולים.
הבנתי שבכעס זה לא עובד ורק עם המון חיוך ועידוד על כל פעם שהיא עושה מקדם אותה עוד ועוד.
עוד דבר שאני למדתי לא גומלים עד שמרגישים שהילד בשל. אני התחלתי לפני שהיא היתה בשלה היא ניכנסה לגן של עיריה ואני פחדתי שיהיה לי בעיות עם זה. ורק בגן הם העלו לה את הביטחון .
בכל אופן יש לבת שלי פרסים ממדבקות וטופי ובלונים הילדה מאד מאושרת וגם אני.
יש לי רעיון!אנונימי (פותח)
אני גם אם ל4 ילדים בלי עין הרע קוראים להם: רועי בן 5%
 שילה בן 3
שקד בת 2
ועדן בת 5% חודשים
 
רועי כל הזמן מפספס אבל (רק פיפי) לפני חודש בעלי ירון ואני
החלטנו שאנחנו חייבים לעשות משהו נגד זה זה לא יכול להיות טוב התייעצנו עם פרופסורים מובחרים
אמרנו להם מה זה לא הגיוני שילד בן 5% עדיין מפספס פיפי הם אמרו שזה מקרה נדיר ונתנו לנו כמה עצות אחת מהן היא: אסור להתייאש וצריך לתת לילד כל הזמן הרגשה טובה שאם אוי הוא פיספס לא נורא אפשר לנקות את זה
פרופסור אחד שאל אותנו אם הוא מפספס גם קקי אמרנו לו מה פתאום כשהוא צריך קקי הוא מיד הולך לשירותים
ואז הוא אמר לנו כמה עצות טוב ניסינו את כל העצות שהם אמרו לנו היו כמה פרופסורים שדיברו עם רועי וניסו להסביר לו וזה לא כל כך עזר יום אחד באה שכנה שלי ואמרה לנו שאם אנחנו רוצים שהילד לא יפספס אנחנו צריכים לקחת אותו ברגע זה לחנות צעצועים ולקנות לו מה שהוא רוצה בתנאי.... שהוא יבטיח להשתדל לא לפספס ואם הוא מפספס אז תיקחו לו את הצעצוע לכמה זמן שתחליטו טוב הרעיון מצא חן בעייני ובעיני בעלי והרמנו את הרעיון לידיים ועכשיו ברוך ה' הוא כבר לא מפספס חוץ מפעמים נדירות אני חושבת שזה מה שתעשו לילד שלכם
ודבר אחרון אחרון אאססווררר   ללההתתיייאאאששש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!    ב-ה-צ-ל-ח-ה גדולה@!
 
ההודעה האחרונה נראית לא פיירית,אנונימי (פותח)
אולי זה פותר את הבריחות אבל לא הייתי רוצה שיעשו לי דבר כזה
לא להילחץ ולא ללחוץאנונימי (פותח)
קודם צריך אם הוא אכן בשל (אם הוא אומר לך מתי יש לו ואכן עושה זאתבסיר ) מספיק ששישים אחוז הוא מצליח לא לפספס
בקשר ל"גדולים" לטעמי יש אפשרות שכל פעם שהוא יאמר לך תשימי לו טיטול כדי שיעשה וישר תורידי לו (זה לא הורס אלא סוג של תהליך .
אולי גם לדבר ממה הפחד
 
בהצלחה רבה
חמודה! שלשה ימים זה בסדראנונימי (פותח)
א.  בנים זה בנים
ב. תמיד מתנסים על הגדול. הגדול שלי נגמל חודשים ארוכים והקטנה שלי תוך יומיים.
ג. גמילה מוצלחת לוקחת בין יומייםלשבועיים אז לא להילחץ בכלל. הילד עד עכשיו לא הוצרך לשלוט בעצמו. עכשיו הוא לומד מה זה ומתי זה יוצא, דבר כ"כ פשוט בשבילו זו מיומנות לא קלה ולוקחת זמן.
פתרון- לתת לילד ללכת רק עם חולצה בבית, שירגיש מתי זה יוצא. לא להתרגש, וכמובן לא לכעוס. מיד לנקות, לומר לו: לא נורא ולהזכיר שעושים בשירותים פעם הבאה. לא להבטיח פרס- אבל אחרי שמצליח לו- מיד לתת משהו מאוד טעים, סוכריה וכו'. לא להכריח ולא להיכנס למאבק, גם לא להזכיר (להזכיר רק מחוץ לבית) כי האחריות היא שלו ואת הרי בגמילה מעבירה אחריות אליו.
ד. קקי הרבה יותר קשה להם לכן שימי לו חיצול בלילה ותשאירי חצי שעה בבוקר לתת לו פתח מילוט. ילדים מרגילים עצמם לשעות הנוחות להם. ואם הצליח לו אפילו חתיכה קטנה- מיד לתת סוכריה על מקל.
בהצלחה
מה לא נראה פייר?אנונימי (פותח)
המניפולציה עם הצעצועיוקטנה
גם בעיני זה נשמע ממש לא לעניין, וממש לא מכבד את הילד כאדם. 
אם זה מתנה לילד - אז זה שייך לו! ולא גוזלים את זה ממנו. 
ילד רוצה להיגמל. ילד לא רוצה לעשות על עצמו את הצרכים, ולא רוצה ללכלך את הבית שלו. אם זה קורה, אפשר להניח בוודאות שזו תאונה, ושהתאונות יחלפו (וכל ילד עם הפזיולוגיה והבשלות הנפשית שלו והקצב שלו בהתאם).
מי שמניח שהילד עשה את זה בכוונה - נותן לילד רעיונות לעשות את זה בכוונה, ומביא על עצמו ועל ראשו את הצרות האלה לזמן רבבבבבב. 

בעצם עכשיו ראיתי שזה בכלל טרול!יוקטנה
כנראה ילד משועמם. אל תגיבו לו! 
(למי שרוצה עוד פרטים, שיסתכל בכרטיס האישי של הכינוי הזה ויבין...)
גם לי יש רעיון מוצלח..אנונימי (פותח)אחרונה
טוב שיש אמא גננת עם רעיונות יצירתיים...
כשאחיינית שלי היתה בשלבי גמילה הוריי הגיעו לאחי לשבת ובידיהם סיר לבן חדש ופשוט וחבילת מדבקות יפה..
בכל פעם שהאחיינית עשתה בסיר היא זכתה לקשט אותו במדבקה אחת...
צ'יק צ'ק ובשמחה גדולה הילדה נגמלה לחלוטין.. ההתלהבות שהיתה העידה על ההנאה שבכך..
כולם הרוויחו.. בהמשך עשיתי כך גם אני עם ילדיי בהצלחה..
כמובן, כפי שציינו לפניי יש לשים לב לבגרות הנפשית והפיזית של הילד...
בהצלחה ממש..
 
אמא של..
 
תזונת תינוקותרצון הרצונות
הבת שלי בת עשרה חודשים.
אני מוסיפה לה דייסה במטרנה הצמחית.
עד פסח נתתי לה דייסת סולת,
בפסח יש רק קורנפלור- ויש לי תחושה שזה ניפח אותה...
 
בכל מקרה,
ערכתי השוואה של הערכים התזונתיים בסוגי דייסות,
בכל דייסה היו דברים שגבוהים מאחרות, ודברים שנמוכים באחרות. (אני מובנת?...)
השאלה מה חשוב בגיל הזה שיהיה יותר-
סידן?
ברזל?
ויטמינים שונים (איזה)?
 
תודה!
עדיף שתחשפי אותהטל תלתלאחרונה
לקצת מהכל, כי לכל מאכל יש את היתרונות שלו. למשל לתת לה דיסה אחת בבוקר, אחרת בצהריים ואחרת בערב.
לדעתי האישית, עדיף בכלל ללכת על מזון "אמיתי"- דייסת קוואקר אמיתי ולא באבקה, ירקות טחונים, פירות טחונים, פירות יבשים, טחינה, שקדיה, לחם, אורז, עוף, בשר, חביתות...
ויעידו כל מכריי- אני ממש לא טבעונית, וגם לא מתקרבת לזה. אבל בענייני תינוקות אני מאמינה שעדיף אוכל אמיתי מאשר להרגיל אותם לפאסט פוד מינקות
באיזה גיל צומחות השיניים?אנונימי (פותח)
ארבע חודשים זה נחשב מוקדם מאודאנונימי (פותח)
נורמלי מחצי שנה והלאה(עד שנה ) וזה רק התחלה...
אצל הגדולה שלי מאוד מאוחר...רצון הרצונות
בגיל שנה ושלושה חודשים בקעה השן הראשונה!
 
(ואשמח לדעת מי החליט שכששיניים צומחות מאוחר אז הן יותר בריאות, פשוט אצלה עד גיל 6 היא צברה בערך שמונה סתימות...) 
ואצל אחותיטל תלתלאחרונה
בקעה השן הראשונה בגיל שנתיים! ויש לה בסך הכל שתי סתימות. היא בת 24.