פורום הורות (עמוד 39)

ולא חובה.
כלומר, מותר לבחון.

פשוט הציפו את הבנים שלי במבחנים כאילו כלום לא קרה. דיברתי עם המלמד של הילד והוא אמר שילד שלא מגיע לא יצטרך להיבחן וזה לא יפגע לו בתעודה.אז נרגעתי.

זה כדי לקבל שכר דירה גבוה יותר.

אחרת ברור שעדיף להישאר עם דיירים שאתה מכיר ומסתדר איתם.

הם מעלים לכם שכר דירה כל שנה?

כנראה צריך להציע להם יותר, אולי אם מרגישים בנוח לדבר על זה, אז הכי טוב לפתוח מולם כמה הם חושבים שיוכלו לקבל מדיירים חדשים.

הבכי של הקטנה נשמע לי קצת כמו תירוץ כי לא נעים להם מכם, אבל אולי זה כן מפריע באמת.

אם השכ"ד לא עולה כל שנה לדעתי תציעו שכר גבוה יותר זה גם כנראה יהיה כלכלי. לעבור דירה גם עולה כסף....

ואולי גם ללמוד איך 'למכור' את עצמכם. שיידעו שדיירים טובים כמוכם לא מוצאים בקלות. הם עלולים ליפול על דיירים גרועים או אפילו נוכלים.

לגבי התינוקת זה באמת בעיה. להזיז את המיטה שלה למקום אחר יכול לעזור? או להתיעץ עם מישהו שמבין באקוסטיקה. אולי לתלות שטיח על הקיר או משהו אחר שסופג קולות...

ב. אולי תאמרו לה שאתם מתכננים להכנס לתהליך של קניית דירה? שזה תהליך שלוקח זמן. בפועל אל תעשו את זה באמת וגם תמיד תוכלו לומר שלא מצאתם כלום כי תקציבכם מוגבל. וככה יפול לה האסימון שאינכם מתכוונים להתנחל בדירתה לאורך זמן ובעוד סביבות שנתיים, נאמר כך, אתם לא תהיו בדירה והיא תוכל להשכיר אותה למישהו אחר.
במאמר מוסגר אציין כי לא ברור לי ואפילו תמוה בעיניי למה אם הכל טוב עם שוכרים עכשווים בעלי דירות לוקחים את הסיכון להסתבך עם שוכרים עתידיים פחות טובים. אבל זה כנראה צרות של עשירים ואני לא שייכת לזן הזה🙂

הייתי מנסה להסביר שעכשיו התינוקת בוכה בלילות כי היא ממש קטנטנה אבל ככל שתגדל הבכי יתמעט ויפסיק.
אולי יש אפשרות להעביר אותה לחדר אחר שיותר רחוק מחדר השינה של בעלי הבית?

המושג ''מוות'' לא קיים אצלו. הוא כנראה בכה כי רצה אותך

אני מניחה שהוא חי לפי אינסטינקטים.
הוא רעב אז הוא בוכה. חם לו, בוכה.
הוא לא חושב שחם לו. הוא מרגיש.
הוא לא חושב שהוא רעב, הבטן פשוט מציקה לו.

פעם שמעתי שמחשבות מגיעות אחרי שהם לומדים לדבר.
לא זוכרת את המקור.

אנחנו חושבים במילים.
בוודאי שהם חושבים, גם בגיל צעיר אבל באופן מאוד שונה כנראה

שיניים תחתונות? טוחנות? אם התכוונת לקדמיות שזה יותר הגיוני אז לא הייתי נותנת דברים קשים כמו מלפפון או תפוצ עץ וכו'
לחם עם טחינה זה רך הם לא אוכלים את זה ממש רק מוצצים את הממרח הלחם נמס בפה, או בסקוויט זה בסדר כי זה נמס, במבה אפשר לתת

אבל זה לא מפחיד שחתיכות לחם יחליקו לתוך הפה?

מחככים את השיניים ולא ממש אוכלים את זה.
בדרכ מה שאני עושה בפעמים הראשונות שאני נותנת משהו חדש אני ליד הילד משגיחה שהוא מצליח להתמודד עם המאכל ולפי זה אני רועה אם להמשיך לתת או לחכות עם זה.
זה לא מסוכן כי הם לועסים עם החניכיים.

נתתי גם דברים לא טחונים מבערך גיל חצי שנה גם לפני שהיו שיניים בכלל, ופשוט השגחתי עליו בפעמים הראשונות ועם רוב המאכלים שנתתי הוא הסתדר מצויין. היו מאכלים בודדים שקצת התקשה אז הפסקתי לתת.
הוא לעס עם החניכיים ורק אז בלע, נתתי לדוג' ירקות מבושלים רכים, הרך של הלחם עם ממרחים, אורז, פתיתים, חתיכות קטנות של בננה והוא הסתדר מצויין

לפני שיש להם שיניים בדר"כ הלסתות מאד חזקות.
בהתחלה הבאתי מרק עם ירקות גרורים ועדשים שנמסות בתוכו. אח"כ "פסים" של לחם מלפפון וכד'.... (בערך בגיל הזה).

תקני, תוציאי גלעינים, תבשלי בקצת מים עד שמתרככים, תטחני היטב ותני לה קצת בכפית.
טיטול מלא תוך 24 שעות מובטח!

תחפשי סרטון בנושא עיסוי בטן לתינוק ilu

מנסיון עם ילדיי, כשקוראים הרבה, "מצלמים" למעשה את המילה ואז יש פחות שגיאות.
כמובן כדאי להתייעץ עם המורה אם אין בעיה לדעתה.

אבל אני הגעתי למסקנה שאו שיש לו את זה או שאין לו.
וכמה שזה נראה לנו נורא ואיום, זה באמת אחד הקשיים שקל יותר לחיות איתם.
אני אישית לא הייתי קוראת הרבה ולא היו לי שגיאות, ומכירה מישהי מאוד חכמה ומצליחה, אבל יש לה שגיאות, ומה שהיא לא עשתה לא עזר לה. לכן אני אומרת: לא נורא, כפרת עוונות.
ובקשר לכתב, היום זה לא משנה איך הכתב, בתכלס, כולם מקלידים

לק"י

שווה להתייעץ עם איש מקצוע (מורה להוראה מתקנת למשל).

אני לא מאמינה שזה עוזר.
אולי יש מי שיבוא ויספר על מישהו שהיו לו שגיאות והצליח לפתור את הבעיה. אני מכירה אנשים שלא עזר להם כלום, למרות שניסו הרבה.

הייתה לי חברה תולעת ספרים ברמה היסטרית והיו לה מלא שגיאות.
זה לא תמיד קשור.

קורא מספיק?  אפשר לעבור  על טקסטים, שעורי בית וכו'  שהוא כותב, ולעשות רשימה של המילים עם שגיאות הכתיב ופשוט לעבוד איתו על אותן מילים. ככה עשיתי לחברה שלי בגיל ממש מבוגר שהיו לה שגיאות כתיב וזה עזר לה.

הוא משמיט אותיות?

הוא מחליף אותיות שנשמעות אותו דבר?

הוא לא מכיר חוקים בשפה? כמו סיומת שיכות רבים יו.. 

הוא טועה באותיות שורש?

 

ואז פשוט תלמדי אותו את החוקים האלו.....

גם משמיט אותיות.

בעיקר מחליף אותיות שנשמעות אותו דבר.

התחלתי עם 'ה' הידיעה' שהוא יכול לכתוב אותה כ'ע'!!!

אבל זה חוזר על עצמו.

מקווה שלאט לאט יפנים.

 

 

הייתי מתחילה בהשמטת אותיות - אילו אותיות הוא משמיט? 

 זה השלב הראשון. - אגב איך הקריאה שלו?

 

וסבלנות! זה תהליך!

 

 

קודם כל, כתבת שקשה לו להתרכז בשלוש פעולות יחד - לנסח, לכתוב פיזית, ולשים לב לאיות.
אני הייתי חושבת שאם את רוצה להתמקד על האיות, אז כשמתמקדים בזה אז אפשר להקל עליו בתחומים האחרים, למשל שאתם תחשבו ביחד בע"פ איך לנסח את המשפט, ואז את תזכירי את הניסוח ותזכירי לו כל פעם איזו מילה לכתוב והוא רק צריך להתמקד בלכתוב. אולי אפילו לאפשר לו להקליד קודם (ואז לא צריך להתמקד בכתיבה הפיזית) ובסוף להעתיק את כל התשובה למחברת.
בצורה הזאת את גם יכולה להזכיר לו כל פעם כשיש מילה שמופיעה בשאלה שיבדוק איך היא כתובה שם, או להזכיר לו כללים שלמד. אפשר גם לכוון אותו כשהוא מגיע לצלילים שיש כמה אותיות שיכולות להתאים והמילה לא מופיעה בשאלה אז שישאל אותך איך לכתוב. (אם את נותנת לו להקליד בפלאפון אז אפשר לנצל את התיקון האוטומטי, רק לשים לב לקרוא את המילה ולבדוק שלא שינה למילה אחרת, ולנסות לזכור ולשים לב איך זה כתוב).
זה דורש ממך להיות שותפה וזה די הרבה עבודה, אולי שווה להתחיל בחלק קטן משיעורי הבית כל יום שעושים בצורה הזאת, ואת השאר הוא עושה כמו שהוא רגיל (וכמובן שאם הוא רוצה לשאול אותך תוך כדי איך כותבים כל מיני מילים אז כן לאפשר...)

חלק מהן ניסתי אבל לא בצורה עקבית כי הוא חסר סבלנות. תודה!!!

יש משהו דומה.

השגיאות והכתב שלו הגיעו למצב כל כך לא ברור עד שהמורה אישר לו להקליד את שיעורי הבית שלו במחשב כי הכתב היה מזעזע.

 

בסוף איבחנו לו תסמונת אירלן, ( מאפייני תסמונת אירלן - אירלן ישראל -  Irlen Israel )

אני לא כ"כ בקיאה בפרטים של המקרה, אבל נתנו לו שקפים ובסוף משקפיים בגוון כחול שעוזרים לו המון בקריאה וזה משפיע גם על הכתב והשגיאות.

אני לא יודעת עד כמה זה דומה, הילד שלך כן יכול לקרוא לפי מה שכתבת,

אבל ניראה כדאי לבדוק את זה ולקויות למידה אחרות.

 

תודה גדולה שהגבת לי!

הוא לא מתלהב לקרוא...

קראתי בקישור וזה מרתק.

הוא היה פעם בהופעה ולא רצה להכנס כי האורות הפריעו לו מאוד... (אין לו בעיות תקשורת כלל ב"ה. אז זה לא קשור לדברים אחרים)

הוא עוור צבעים

וחכם ומתוק מאוד!!!

אבדוק זאת תודה!

יכול להיות שהפתרון יותר קל ממה שנראה לכם.

דווקא בגלל שכתבת שזה ת"ת (אני מניחה שלא מדובר בתתמ"ד).
לת"ת יש הרבה יתרונות אבל התמודדות עם אתגרים לימודיים זה חסרון ענקי אפילו ב"אתגרונים" קטנים.
לכן בגלל הנתון הזה הייתי פונה בכיתה ד' ישר לאיש מקצוע. גם ככה עד שמקבלים ומאשרים זה יכול לקחת חצי שנה בכיף.....

ההמלצה בימינו היא לא להתעכב על זה.

 

כי זה עלול לעכב מויטיווציה לכתיבה.

 

לכאורה, עדיף במקום לעסוק ב"כתיב", לתת לו לכתוב חופשי. פידבקים חיוביים על הכתיבה. לא להעיר.

 

עם הזמן, ילד שקורא הרבה, כבר רואה אם המילה נראית "יפה" או לא.

 

אם הוא שואל איך כותבים מילה מסויימת, לענות כלאחר-יד בלי לעשות מזה ענין..

להסביר על משפחות מילים. שיש להם את אותם 3 אותיות. לדוגמ' א.כ.ל.

לומר לו מילים שקשורות כשהשורש מול העיניים והוא יצטרך לכתוב. כל פעם 7 מילים. (לדודי אכלתי. יאכל. אכלנו. נאכל. אוכלים. אכלה. אוכל)
פעמיים בשבוע 10-15 דקות ותראי איך השגיאות משתפרות..
פשוט אוטומטית המח שלו ינסה לקלוט שורשים ולא לצלם מילים.


בהצלחה!

אם זה ממשיך ואם יש גם שגיאות כשהוא מקריא בקול, כדאי לבדוק אם צריך אבחון ללקויות למידה.
לדעתי גם בתלמודי תורה יש יועצים. גם אם לא במשרה מלאה.
יש לי בת גדולה עם דיסלקציה וקריאת ספרים דוקא עוזרת לה מאוד עם השגיאות. יש לה עדיין שגיאות אבל פחות מפעם.
שוב גיל 9 זה עדיין צעיר מידי בשביל להלחץ משגיאות, אבל אם הוא לא אוהב לקרוא שיקרא לפחות ספרי קומיקס, אולי יבוא לו אח"כ ספרים רגילים.

לא הייתי נלחצת בכלל.... רוב בני ה-9 לדעתי כותבים בשגיאות כתיב איומות.
חשוב לתת טיפים כמו למשל להסתכל במילים בשאלה, שורשי מילים, חוקיות בפעלים/ צורת רבים וכד'....
בנוסף, קריאת ספרים.
לגבי ניסוח- בכיתה ג' הדרישה לניסוח עולה מאד לעומת א-ב הגיוני שהוא משקיע בזה הרבה מאמץ....

קורא המון, חכם בצורה יוצאת דופן (מחונן)
וכותב עם המון המון שגיאות כתיב
כששאלתי את המורה היא אמרה לי שאין סיבה לדאגה
אז בינתיים אני לא דואגת (לעיתים רחוקות ממש אני אומרת לו לתקן שגיאות מסויימות ואומרת לו איך כותבים נכון)

שלום לך,

 

אז קודם כל אני לא איש מקצוע, אך כן היה חשוב לי להגיב.
דבר ראשון מהניסיון שלי בהוראה מתקנת חשוב שתקחי אותו לאיש מקצוע שיאבחן מה הקושי שלו (או לפחות למורה להוראה מתקנת), חבל שהילד יסבול סתם.
 

דבר שני יש היום כלים ממש טובים כדי לעזור לשגיאות כתיב, זה נכון (כמו שאמרו בתגובות) שיש ילדים שקשה מאוד לשפר את השגיאות כתיב אצלם אך זה לא נכון אצל כולם, שגיאות כתיב זה בהחלט דבר שאפשר לעבוד עליו ולשפר אותו,

אבל לפני כן אני חושבת שחשוב שתקבלי את זה שיש לבן שלך איזשהו משהו/קושי שמונע ממנו לכתוב נכון. 
ברגע שיעלו על הקושי שמגביל אותו לכתוב תקין יהיה לו ולכם יותר קל, וגם תבינו אותו יותר. 

 

לגבי הדוגמא שנתת, היא ממחישה מצוין.
כשהבן שלך קורא את המשפט הוא מעביר אותו לערוץ השמעתי (ולא לחזותי), וכשהוא צריך לכתוב הוא כותב "ממה שהוא שומע אצלו בראש" (באמת אמרת שהוא מתבלבל הרבה באותיות שדומות שמיעתית כמו א-ע-ה, ח-כ, וכו', נכון?) 

 

מה שכן, את יכולה בתור התחלה ללמד אותו לשים לב לאותיות שהוא מתבלבל בהם תמיד, ואז כל פעם שיש לדוג' ח' במילה, לבוא לשאול אותך אם כותבים עם ח' עם כ'?. לאט לאט ברגע שהוא ישים לב לאותיות "הבעייתיות" כבר יהיה יותר קל לקדם אותו לעבר כתיבה תקינה.

 

בהצלחה גדולה!!! ההשקעה שלך כאם היא כל כך משמעותית, גם אם לא תצליחי לשפר את שגיאות הכתיב, הדאגה, האהבה והאכפתיות היא המשמעותית!

 

אז באמת לא כדאי להילחץ ולחשוב שמעכשיו הוא יהיה עם שגיאות כתיב, כי הוא באמת בתהליך של הקניית הכתיבה. אבל עדיין כדאי לקדם ולהיות עם יד על הדופק.  

אני לא לחוצה אני רק רוצה מאוד לעזור לו.

קראתי הכל בעיון.

שוב תודה.

שמקשה להתמקד בו זמנית בקריאה הבנה וכתיבה.

מציעה לפנות לאהחון בריפוי בעיסוק דרך התפתחות הילד

למה דורשים מהורים לחתום שהם ליוו את בנם בחודשים הראשונים לאחר שהוציא רישיון נהיגה?

למה מבקשים מהורים לחתום שאין להם הכנסה שהם לא הצהירו עליה, כשהם רושמים את הילד למעון תמ"ת?

 

שקרנים ישארו שקרנים, את צודקת.

אבל יש הרבה אנשים בתחום האפור. אין להם בעיה לשלוח לגן ילד עם נורופן, אבל הם לא ישקרו על כך על טופס עם חתימתם. 

אפשר לקרוא עוד בספר "האמת על באמת", של פרופסור דן אריאלי. מאוד מעניין.

 

דבר נוסף שהוא כותב עליו בספר, זה שיש אנשים רבים שמצפונם ישאר שקט אם הם יגנבו מעט כסף מהמעסיק שלהם (למשל קופאים בסופר, מלצרים וכו'). אך ברגע שהם יודעים שהחוק אוסר על זה, רובם יוותרו על התענוג, גם אם יש להם ביטחון של 100% שהם לא יתפסו.

כלומר עצם הידיעה שאתה עובר על החוק, גורמת לרוב האנשים לוותר על התענוק המפוקפק שבהכנסת היד לקופה.

 

ובאשר לכך שהווירוס דוגר בגוף עוד לפני התסמינים:

את צודקת, ובאמת להרחיק מהחברה רק אנשים שכבר פיתחו תסמינים זה לא הרמטי, אבל זה בהחלט עדיף מכלום.

לפחות דבר טוב יצא לי מהאישורים האלה: למדתי בע''פ את כל מספרי הזהות של כל הילדים...

ב"ה לילדים בביה"ס יש סקולי.

כבר התחיל להיות מעצבן.....
לדעתי גם לצוות.....

למרות החתימה
אז אפשר אולי אפילו להעמיד לדין את מי שעשה את זה

למרות שזה באמת חשש רחוק

למשל החולה קורונה הראשון אמר בהתחלה שהיה רק זמן מועט בחנות ואחכ בחקירה התברר שזה לא היה כך
והיו עוד סיפורים כאלה נדמה לי

אפשר לדעת את זה רק מהעדות שלו.
לאף אחד אין מידע מתי היה לו חום חוץ מלו עצמו.

ושיש מאות חולים שנמצאים במקביל יש גבול לכמה זמן ישקיעו בחקירה.
ישאלו איפה הוא היה והכל אבל חקירה רצינית כבר לא.....

ממה שאני הבנתי ההדבקה בשלב שיש תסמינים היא יותר משמעותית מאשר בתקופת הדגירה. אפשר להדביק גם בתקופת הדגירה ולכן חשוב להיזהר, אבל זה כנראה לא באותה רמה (מן הסתם פחות הדבקה דרך משטחים, פחות הדבקה משנית - מי שמדבר ממישהו שעדיין הדגירה פחות יהיה מדבק כשהוא בתקופת הדגירה וכו').
ועכשיו באמת ראיתי שבגימנסיה היה מורה שידע שהוא חולה (משמע שכבר נבדק, אז כנראה כבר היה אחרי שהופיעו תסמינים) והגיע בכל זאת ללמד, ונראה שלכן היתה הדבקה כל כך משמעותית (מלבד חוסר הקפדה על הכללים שמן הסתם גם היה שם...)

שעות כרגיל.
לא גובים על אפריל, רק מחצית מהסכום של מאי.

ולא גבו על אפריל

לא גבו על אפריל.
מסיימים כרגיל.

לא גבו שקל על ימים שלא היה מעון.
וגם שעות המעון רגילות לגמרי. מעון תמ"ת

עם זאת, את תמיד יכולה לקבוע תור לרופא ילדים בשביל חוות דעת מקצועית.

ועכשיו כבר פחות מרגש אותה אז פחות עושה את הסימנים. אילו לא סימנים מאוד שימושיים לתפקוד היומיומי.
אם היא באופן כללי תקשורתית, וזאת הנסיגה היחידה שראית בהתנהגות שלה, אז זה לא נשמע לי מדאיג.

יש ת"ת "קנין תורה", עונה על ההגדרה שאמרת.

 

בכללי, גם הממ"ד בי"ס טוב ומסור.

 

לבנות - יש בי"ס ממ"ד בנות - מקביל לזה של הבנים - בי"ס טוב, חינוך טוב.

 

כמובן, החברה זה דבר שצריך תמיד לבדוק ספציפית.

תת זילברמן ותת ברקאי.

אם כן, כדאי שתבררי מהו "המרחק האמיתי" בין שניהם.
שמעתי על זוג שחזר לירושלים בגלל הנסיעות....

אבל זה בהחלט שיקול, כי אני רוצה לעבוד יותר. כנראה במכירות...
תודה על ההערה החשובה!

הרבה סבלנות.
בהחלט לא קל.

תגיד לי אם זה נכון.
חכם, משתמש בשפה עשירה,
יצירתי
רגיש- נפשית ואולי גם פיזית
בטחון עצמי לא משהו


אם כן, אז תקנה מהר את הספר ''ילדים רגישים מאוד''.
ותדע שבכל משפחה יש לפחות אחד כזה, והגידול שלו לא קל בכלל.

וגם אם לא- דווקא ילד כזה צריך, בבסיס, דבר אחד: אהבה ובטחון. יותר משאר הילדים.
זה קשה, אבל אין דרך אחרת.

ולא נעול על איזו שיטה, כזה שיראה את כל המכלול.
מה קורה לו במסגרת לימודית, בחצר? יכול להיות שהוא עובר שם דברים קשים.
בנוסף שיטת שפר לגמרי מתעלמת ששום דבר חוץ מאינטרקציה בין הורה לילד, כך שברובה היא שטויות.
וכן, בן שלך עובר כל גבול. כולנו היינו בני 15 ולא קראנו לאימא מפגרת.

כשהייתי בת עשר לא העליתי על דעתי לקרוא ככה לאמא שלי, הדור היום קצת שונה
לא כולם ככה
יש לי ילדה אחת כזאת.

יש ילדים שרע להם.

נסה למצוא איתו זמנים לשיחה ופתיחות ולהבין מה קורה איתו.

מה שהכי הכי חשוב ולא משנה איך הילד מתנהג, ההורים צריכים לשדר: אנחנו אוהבים אותך, אנחנו בעדך, אנחנו רוצים בטובתך וזה הבית שלך תמיד.
בפועל- לנסות ליצור שיח חיובי בזמנים רגועים, למצוא דברים משותפים, להקדיש לו זמן בילוי משותף שבו אתם רק נהנים, בלי שיפוטיות בלי מחויבויות. לנסות להתעניין בעולם שלו- אם זה כדורגל או סרטים או חברים פשוט להתעניין בלי לחפור ולחקור. שיחה חברית.
להוריד מילים פוגעניות מהשיח. לכבד אותו גם כשלא מכבד אותכם. לאמר מילים בונות. 'אני מאמין בך' 'איזה אלוף אתה ש...' 'איזה כיף לראות שאתה נהנה לשחק עם האחים שלך...' 'אשמח לשמוע אם יש משהו שמציק לך/אם תרצה לדבר איתי אני פה בשבילך....' (מן הסתם בהתחלה יגחך אבל לא להתיאש) למצוא נקודות טובות במעשים שלו ולשים עליהם את הדגש לא על הדברים הרעים.
אם אומר משהו פוגעני להגיד דברים כמו: יהיה לי יותר נעים לשמוע מה שיש לך להגיד אם תגיד את זה בצורה נעימה/מכבדת...
לתת לו אפשרות לפרוק מתחים בצורה חיובית כמו ספורט, נגינה, ציור... מה שהוא אוהב. להציע לו חוג/לקנות משקולות או מתח לבית/ להציע לו לצאת לריצה איתך או עם חבר/לקנות כלי נגינה כלשהו...
ולזכור שההורמונים שלו משתוללים והדם גועש ושהוא בעצמו מבולבל ולא שולט בעצמו ולא ממש מכיר את עצמו, אז לעזור לו.
בהצלחה לכולנו, עם כל ילד לומדים דברים חדשים עליהם, על חינוך ועל עצמינו.

אבל ממה שאני זוכרת מגיל ההתבגרות, ממש לא רציתי זמן איכות עם אימא. ידעתי כבר כל מה שהיא חושבת , זה היה משעמם ולא תורם לכלום.
גם לא מסכימה לענות על חוצפה " אתה אלוף, אנחנו אוהבים אותך בכל מצב".
קודם כל אם הוא נער נבון הוא יודע טוב מאוד שהוא לא אלוף, בנוסף הוא יקבל מסר שאפשר לדרוך על קרובים אליו והם עדיין יהיו שם בשבילו בכל מצב.
עובדתית זה לא נכון, גם אלה שמצהירים הצהרות בסוף לא יצליחו להיות שם עד הסוף. ובטח שזה נכון בעתיד, לגבי חברים או בן זוג.
יכול להיות גם שהוא מכור למשחקי מחשב.
יכול להיות שהורים לא באמת יצליחו להכיל את כל המורכבות שיש לו.
אולי הוא רוצה לא לעשות כלום בבית ובבית ספר ומשיג את זה בעזרת חוצפה ותגובות קיצוניות?

עדיין אין לך ניסיון עם הגיל הזה. כשהיו לי ילדים קטנים יותר אמרתי לעצמי הרבה פעמים איך ההורים של ההוא/ ההיא נותנים לו להתנהג ככה או לצאת ככה מהבית וכו'... היום אני מבינה את זה מהצד של ההורים.
זה נכון שילד שמתחצף לא אומרים לו שהוא אלוף, זה לא מה שאמרתי. אמרתי למצוא את הזמנים של נק' האור ואז לחזק אותו.
מקווה מאוד שהורים של כל מתבגר יכולים לאהוב בכל מצב. אם ההורים לא יאהבו אותו, מי יעשה את זה? לאהוב הרבה פעמים זה אומר להכיל מצבים קיצוניים. לא צריך לשבח אותו על חוצפה, אבל לזלזל בו ולהשפיל אותו עם אמירות' מה יצא ממך?' זה רק יגרום לו לזלזל יותר בהורים ולהתרחק מהם. ממש לא יחזיר אותו לדרך הישר.
ובעניין הבילוי המשותף, חבל לי שלא רצית בגיל ההתבגרות קרבה לאמך, לילדים שלי זה עושה ממש טוב הבילויים המשותפים שלנו. לא צריך לשחנש בבילוי אם זה לא מתאים, צריך לחוות ביחד חוויה חיובית. בתור מתבגרת אהבתי לצאת עם אימי לעיר למשל, אפילו שהיינו יוצאות למטרה מסויימת כמו רופא וכדו', זה היה זמן של אמא רק איתי, בלי אחים ודברים אחרים ברקע. אמא שלי היתה נגיד קונה לי גם גלידה בנסיעה הזאת, אז הרגשתי שאני חשובה לה. אבל לא היו אז פלאפונים מסיחי דעת כמו היום. ממש כדאי לסגור כשיוצאים עם מישהו.
ממליצה מאוד לשמוע את ד"ר אבולפיה בשיעורים שלו לגבי חינוך בדור הזה. יש בארכיון של ערוץ מאיר.

הן לא במקום ואסורות. ובאמת יכול להיות שחסר שם אהבה והכלה. גם אמירה, מה ייצא ממך, מה שאלה מה הוא רוצה מחיי הורים, גם ציפייה שישר אחרי בית ספר ילד יתחיל בעבודות בית.
מצד שני יכול להיות שילד באמת צריך ניעור רציני. אני מכירה משפחות שילדים אכן נשארו בבית לתמיד, רב היום במחשב, הורים מקבלים הכל , מנסים לתמוך, ככל שתומכים כך מצב נהיה גרוע יותר, בקיצור צריך להכיר את המצב מבפנים, להבין מה קורה שם.

יכול להיות שהורים אוהבים, מכילים וכו'... אבל בית מתנהל בצורה מוזרה. לא יודעת, אימא לא מרשה לאוורר מפחד להצטנן או דורשת מכולם ללכת לישון בשבע בערב, או מחייבת לנגן פסנטר, או מחליטה שהיא לא עוברת לשעון קיץ, קשה לילדים לקבל את ההורים במקרים כאלו. מה יעזור פה בילוי משותף?
או כמו בשירה גאולה של נועה ירון דיין, אימא הביאה גבר זר, נתנה לו להשפיל את ילדיה, אבל מבחינתה טריגר הוא חזרה בתשובה והיא מנסה לנהל עם ביתה שיח בנושא, ולא מצליחה כמובן. כי זה לא קשור.

ובאמת העניין עם ההורמונים הוא גם חשוב.
לזכו3 את עצמנו בזמנים מאתגרים ומעורבבים רגישת ולהבין שזה המצב שלו הרבה פעמים.

קודם כל זה לא משהו נורמלי בכלל. יש לי חברים שהיה להם כסאח מטורף עם ההורים שלהם, וגם לי עצמי גילאי 15-16 לא היו פשוטים עם ההורים. אבל אני לא מכיר חבר אחד שלי שאמר לאמא שלו שהיא מפגרת. זה ממש קיצוני. הכי קרוב לזה היתה מישהי מהמשפחה שלי שממש קיללה את ההורים שלה בקללות גסות בזמנו אבל היא באמת נערת רווחה.

מתבגר יכול במקרים קיצוניים להגיד להורה "אני שונא אותך" וזה מאוד פוגע כמובן (אני אישית מעולם לא חשבתי אפילו לומר להורים שלי דבר כזה, אבל עם אחים שלי זה כבר קרה), אבל זה דבר שהוא יכול לומר גם לסתם בנאדם שמתנהל מולו, כי זה מה שתלוי במעשים של ההורה כלפיו. להגיד שאת מפגרת זה זלזול מהותי בך שלא אמור לבוא מצד ילד (אם זה פעם אחת ברגע של חוסר שליטה זה דבר אחד, אבל אם זה כמה פעמים לדעתי זה מעוות לגמרי).

 

אני לא יכול לתת הצעות ממשיות להתמודדות כי אני לא הורה ואין לי נסיון בזה. מה שכן - אני יכול להציע לך כמה הסברים אפשריים וכיווני מחשבה לגבי המצב שלו, מתוך הנסיון שלי כמתבגר.

 

ראשית כל - אתה יודע מה מצבו עם החברים? בלימודים? יכול להיות שברמה המהותית ביותר אין לו בית ומקום שבו הוא מרגיש רצוי ואהוב. אם אין לו ביטחון במעמד החברתי שלו (הוא לא מקובל, או שהוא כן אבל לא מרגיש שזה קבוע וחש כל הזמן צורך להלחם על זה ומפחד שזה יאבד, יש טיפוסים כאלה) ואם הוא לא מי יודע מה בלימודים, ואיך שהוא נכנס הביתה ישר נופלים עליו ב"מה עם הציונים? למה המורה אמרה עליך ככה וככה? מה עם לקום לתפילות?" וכו' (לא שזה לא צריך לעניין אתכם, כן? זה צריך. אבל זה בעדיפות שניה לזה שהוא ירגיש רצוי בבית שלו) אז באמת אין לו מקום בעולם. ומצב שבו הוא בורח למחשב ויושב עליו המון שעות ביום במקום לעשות דברים זה מצב קלאסי שבו הוא מנסה לברוח ממשהו. אתם מעורבים מספיק בחיים שלו (לא בקטע פולשני, בקטע של התעניינות) בשביל לדעת אם יש משהו שיושב עליו ככה?

לנערים בגיל יש לפעמים דברים שמאוד מאוד מטרידים אותם, ומטבע הדברים בגלל שהכל חדש הם חושבים שהבעיות שלהם הן הבעיות החשובות ביותר בעולם וזה מה שקובע להם את החיים (אם אני מקרטע בלימודים בתיכון לא ייצא ממני כלום, אם עכשיו אני לא מקובל אני לא אהיה כל החיים, אם הנערה שמצאה חן בעיני לא מעוניינת בי לא תהיה לי יותר אהבה כל החיים, וכו'). אם יש משהו שיושב עליו זה דבר שצריך התייחסות אמיתית ולא פלסטרים.

יש לציין שזה דבר שקשה מאוד לשקם. אם עד עכשיו לא התעניינת בכנות בחיים שלו, ומה מעסיק אותו - אם פתאום תתעניין הוא יהיה מאוד חשדן.

 

אני גם חייב להעיר על מה שכתבת שאתה אומר לו - אל אל אל תצמיד לו תארים אלא תתלונן על התנהגות. כלומר, נניח ואתה רואה שהוא לא עוזר כשהוא אמור, אל תגיד "אתה סוציומט" אלא "זה לא בסדר שאתה לא עוזר" וכו. גם אם אתה מתעצבן מאוד, אל תקבע את זה על הנער כתואר. אחרת הוא קודם כל בטוח שזה באמת הוא, ושנית הוא באיזשהו מקום מתחיל להרגיש נוח התדמית הזו ועלול אפילו לנסות לשמר אותה.

 

ייתכן גם מצב אחר ח"ו. יכול להיות שלא רובץ עליו כלום ויש דברים אחרים שגרמו למצב הזה. למרבה הצער יש דברים שגורמים להשחתת הנפש. לדוגמה להסתובב בחברה מדורדרת.

ודבר חשוב ,מנסיון אישי התמכרות למסך מוציאה את הרע ביותר מהבנאדם. הלכו לי כמה שנים מהחיים על מסכים וזה נזק למידות ונלפש שאין דרך לתאר, אפילו בלי קשר לדברים לא צנועים, קל וחומר עם קשר. 

בלי קשר - זו פשוט התמכרות. זה נותן לך דרך לברוח מכל דבר חשוב שצריך לעשות, ומונע ממך לראות את בני האדם סביבך כצלם אלוקים, ולא כסתם יצורים שמפריעים לך כשאתה על המחשב.

ועם קשר - מכניס המון אלימות וניתוק לאהבה הכי טהורה שאמורה להיות, מה שעושה דברים נוראיים בפנים לכל אהבה מסוגים אחרים.

במידה וזה אכן המצב:

החדשות הרעות הן - אחרי שהבנאדם כבר בפנים, קשה מאוד מאוד להוציא אותו מזה. בלי קשר לדברים לא צנועים וכאלה שזו עלולה להיות התמכרות ממש ובגיל הזה זה נסיון מזעזע, אפילו סתם ישיבה של שעות על שעות על המחשב זה דבר שאפשר להתמכר אליו ממש ולהרגע רק אם מקבלים.

החדשות הטובות הן - הכל הפיך. אני עדיין משלם מחירים על ההחלטות שלי ועל אלפי השעות שישבתי על המסך. אבל אלוקים עשה את האדם ישר, ולאט לאט הדברים חוזרים להיות כשהיו. אני רואה את האנשים סביבי הרבה יותר אנושיים ממה שראיתי אותם לפני 4 שנים.

 

כמובן שאלו לא הסיבות האפשריות היחידות. יש הרבה דברים שיכולים להשפיע לרעה על התנהגות. וכמובן שאפילו אם תפתוחר את כל הבעיות שגורמות לו להתנהג בצורה חריגה זה לא שהוא בהכרח שהוא פתאום יהיה כמו מלאך, אלא שהוא מתבגר רגיל עם ויכוחים רגילים ובלי דברים כאלה כלפי ההורים שלו והאחים עד כדי כך.

 

נ.ב. כל מה שכתוב פה זה דברים שראיתי בעיניים. אבל את ההסברים לדברים וההבנה בדיעבד איך דברים מסויימים בהתנהגות של ההורים שלי כלפיי השפיעו בדיעבד על ההתנהגות שלי והיחס שלי למי שאני, התחלתי להבין בעקבות צפייה בסרטון של הרב אלי שיינפלד על תפקיד ההורים בבניית ביטחון עצמי אצל מתבגרים. מומלץ לראות. חפש ביוטוב.

 

יש לי ילדה מתוקה בת עשר. וכשהיא בסערת רגשות חזקה, וזה קורה לה מסיטואציות שבעיני הן לא משהו מיוחד, אבל בעיניה כן, היא בהחלט יכולה להגיד, מתוך כעס ותסכול בלתי נשלט ''מטומטמת'' או ''קרציה''.
כך שזה לא ממש ''לא נורמלי''.
נראה לי שהגברת שלי די נורמלית באופן כללי. אבל כן, אני תוהה לעצמי איזה כיף יהיה איתה בבית עוד שלוש ארבע שנים...

וכן, זה לא בסדר, גם אם הורים לא הכי חכמים

זה לא ענין של לבקש סליחה. זה ענין של להירגע ולחזור למצב התנהגות רגוע.
אני לא דורשת ממנה שתבקש סליחה. זה לא רלוונטי בעיני. אם אני מדברת איתה אחרי שנרגעת, היא מעצמה לפעמים מבקשת סליחה.

אבל זה גם תפקיד שלנו להראות מה כן אומרים ומה לא. נגיד, יש לי בן 12, וסגנון של בנים בינם לבין עצמם לא מתאים לשיחה עם אחות קטנה, ובדיחה שמתאימה שם לא מתאימה מול אבא ואימא.
יש דברים שלא אומרים להורים או מורים, יש דברים שלא אומרים בכלל.
אם יש לילד אחים קטנים והוא אומר להם את זה לפעמים זה הרסני בדיוק כמו במצב שהורה אומר את זה, כי ילדים כן מכבדים את האחים הגדולים.

אבל, כמו שאומרים, הדור של היום שונה...
ברור שיש דברים שאני חושבת שלא אמורים להגיד אותם.
מה לעשות שילדים היום אומרים הרבה הרבה יותר ממה שאנחנו אמרנו כשהיינו ילדים?
אני לא אומרת שאני בסדר עם זה. לא, זה לא נעים ובעיני גם לא חיובי מאוד, למרות שיש בזה גם צד חיובי, אני חושבת. צד שבו הכל פתוח, וילדים לא שומרים רגש בבטן.
אבל זה המצב.

האמת, לא רואה הבדל רציני בין ילדים של היום לילדים של פעם. גם לפני עשרים שנה אם מורה או הורה לא ידע להציב גבול אז גבול נחצה.
סיימתי בית ספר בחו''ל לפני עשרים שנה, ואם מורה לא היה מספיק סמכותי יכלו אפילו לקלל אותו.
ובסיפורים מלפני ארבעים שנה תלמידים שמו דליי מים מעל הדלת וכפתורים על הכסא.
גם ברחוב ובגינה לא רואה שום הבדל . יש ילדים טוב, יש פחות, תמיד היה ככה.

יש הבדל.
פעם ילדים לא היו מעזים להגיד דברים, גם אם הם חשבו עליהם
היום מעיזים הרבה יותר.
לא שאני חושבת שהילדות שלי הן הכי מחונכות בעולם, ברור שיש גם בעיות...
אבל בגדול הן ילדות טובות.
ואני שומעת מהן על ילדות חצופות בכיתה, זה רמה אחרת לגמרי...

גיל 15 הוא כבר בתיכון, אמור להיות לו הרבה יותר מודעות למשמעות הדברים שהוא אומר

יש לו בעיה רצינית. לי ולחבריי בגיל 15 הייתה ההבנה הבסיסית מאוד הזו.

ואז אני אעדכן אותך אם לבת שלי יש בעיה רצינית או לא...

פשוט נשמע שלך זה לא כזה מפריע. והיא קולטת את זה.

אני בשוק כל פעם.
אבל אין לי יותר מדי מה לעשות עם זה, חוץ מלדבר איתה בזמן רגוע (מה שכנראה לא יעזור) ולהבין עם עצמי מאיפה זה בא לה.
ובדר''כ, כשמבינים מאיפה זה בא, אז פחות מחשיבים את זה כמשהו חמור.

ואתם ממד לא צריכים להכיל ולחבק כשהוא מדבר ככה!!
יכול להיות שהפוך, שהוא זועק לגבולות..
כמובן לפרגן ולחבק כשהוא מתנהג בצורה חיובית ולשבת אז ולדבר איתו על מה שעובר עליו , אבל חוצפות ואלימות עד כאן!! ממש לא להכיל ולחבק

אמנם לא קורא לי מפגרת, אבל חוץ מזה עושה הכל שנראה כאילו הוא חושב שאני כך.

מהבוקר עד הערב משחק בפלייסטיישן, ואני מעדיפה שכך כי אחרת יש נזקים וצעקות בכל פינה אחרת.

אם אני שוכחת תזכירי לי
ומציעה לכתוב גם בפורום היריון ולידה בטח יהיה יותר היענות ותשובות

זה מאתגר תמיד, ובאמת לרוב נשים חוזרות רק אחרי.

חודש אחרי לידה זה לא קל בכלל (למרות שאומרים

שאין זמן נח להביא ילדים..) ב"ה הילד כאן ואני די בטוחה שאת שמחה בו ואוהבת אותו

נסי למצוא פתרונות קונקרטיים כמו חלוקה בטיפול בו עם בן הזוג, כמו מטפלת אפילו לכמה שעות,

כמו להקל על עצמך בשאר הדברים שגוזלים  ממך אנרגיה (לדוגמא עוזרת או אוכל מוכן).

 

עם הזמן לומדים את זה וזה נהיה פשוט בהרבה, וגם יש מעון ומטפלת לעת הצורך..

אל יאוש!

היה מאוד קשה אבל ב"ה עברתי את זה . קודם כל מלא עזרה ולהוריד סטנדרטים לא לאפס-למינוס. אז אני בהתחלה ניסיתי ללמוד קצת כל פעם שהיה לי זמן פנוי אפילו בהנקות או בזמן שנדנדתי עגלה או כשהתינחקת עלי במנשא. וברגע שבעלי היה מגיע הוא היה אחראי עליה. בתקופת מבחנים זה לא הספיק וכל יום השגנו מישהו אחר שישמור עליה- ההורים שלי, שלו, סבתות וכאלה. אם לא היה מניחה שהיינו מוצעים מטפלת לפי שעות. היה לי תקופה משוגעת- הייתי לפעמים כל היום באוניברסיטה וחוזרת בתשע-עשר. אבל מה שהחזיק אותי היה הידיעה שזה זמני ומאוד לא רציתי למרוח עוד שנה. שתביני כמה הורדנו סטנדרטים- לא קיפחנו כביסה חודש ולא הכנו אוכל. מי שהיה בא אלינו הביתה היה עושה את זה ואם לא לא היה. ההשקעה הכי גדולה שלי היתה להכין פתיתים למראה חי שעשיתי את זה פעם אחת. בקיצור ממש מינימום. אבל זה עובר ועכשיו הרבה יותר נחת וכיף והיא מותק ושווה את זה לגמרי. ואם זה מידי קשה אז באמת אפשר להוסיף עוד סמסטר
מקוןה שעזרתי מהניסיון המועט שלי. כמובן מוזמנת לשאול עוד

אני לא יודעת אם מה שכתבת הלחיץ את הפותחת או לא.
אבל אני קצת נלחצתי במקומה.
התואר שלי גם נחשב קשה, ונכון, לא ילדתי שניה לפני תקופת מבחנים, אבל ילדתי שני ילדים במהלך התואר.
קשה, כן. הורדת ציפיות. כן. בהחלט.
אבל לא הגעתי ל'לא לקפל כביסה חודש' או לא לבשל בכלל. אני הורדתי ציפיות ביחס לציונים שלי. אז השאיפה הייתה לעבור את המבחן. לא מעבר.
לפעמים דווקא כשהם פיצ'קים וישנים המון זה יותר קל (תלוי אופי).
בקיצור, לדעתי ממש לא חייבים להיות הקיצוניות כזאת. גם אם לומדים רפואה או עריכת דין (חחח הכי קשה שיכלתי לחשוב, תקנו אותי אם אני טועה).
ברור שמורידים ציפיות, גם בלימודים וגם בבית, ברור שצריך עזרה מהבית, ובע''ה מסתדרים!!
לא יותר מדי עניתי לפותחת, רק היה לי חשוב לתת פרופורציה אחרת על מה שנכתב כאן.
חס וחלילה לא מעבירה ביקורת, כל אחת ומה שטוב לה בסופו של דבר.

קטע שזה מה שהבנת. לי זה היה סבבה והיה לי מאוד חשוב לקבל ציונים טובים. ברור שיכולתי להשקיע פחות ועדיין לקבל ציונים עוברים. דווקא התכוונתי להציג את זה כמשהו אפשרי בהחלטאז אולי לאנשים אחרים זה נשמע יותר מידי. לי פשוט מעולם זה לא היה מידי חשוב שתהיה כביסה מקופלת. אז לחודש זה משהו שהייתי יכולה להשלים איתו. דברים כמו כלים שטופים נגיד זה משהו שכן היה קריטי. אבל באמת במבט לאחור יכול להיות שהיה עדיף אם הייתי נחה יותר ומקבלת ציונים פחות גבוהים

בקיצור נראה לי עשיתי כאן סלט. פותחת יקרה-

כל מה שרציתי להגיד זה שזה אפשרי לחלוטין ואת צריכה לבחור במה להתגמש (אני לפני תקופת מבחנים הייתי בטוחה שלא אצליח לסיים את הסמסטר)

נקיים. עשיתי את זה בתקופות לחוצות (גם אחרי לידות וקטנטנים צפופים..)- ממש מקל וחוסך זמן

אני פשוט שמתי אצל מטפלת ולמדתי.
לא הצלחתי אחרת.....

גם חזרה מחופשת לידה לעבודה שלושה וחצי חודשים אחרי, ברור שחודש אחרי יהיה לך קשה, ועוד עם הקורונה...
האמת שאני לא יודעת איך עשיתי את זה
ילדתי בשבוע האחרון של סמסטר ב' בשנה א', כשהוא היה בן חודשיים עשיתי כמעט את כל המועדי ב' בשבועיים (שניים השארתי למועד ג)
בניגוד לתחזיות של אמא שלי, גמרתי את התואר בזמן. (ילדתי ילד שני חודשיים אחרי שגמרתי..)
אמנם זה לא תואר קשה, אבל די הורדתי ציפיות בנוגע ללימודים... אם לא היו לי ילדים די ברור לי שהייתי גומרת בהצטיינות. עכשיו גמרתי בהצטיינות אחרת שהיא לא פחות משמעותית רק בלי תעודה.
היה לי לוח זמנים די מסודר, מתי ביום אני דואגת לבית, מתי אני לומדת.

יש לי ילד בן חצי שנה וקצת ואני מתכננת ללמוד שיהיה בול בן שנה. תלמדי באוניברביטה הפתוחה או מכללות שם משלבים מצוין אמהות עבודה ולימודים לימודים של לא יותר מפעמיים בשבוע ותדאגי שברגע שאת לומדת שמישהו יחליף אותך ב" משמרת".

ב. הבעיה אצלי שהתינוק ממש קטן, אבל רוצה כל היום ידיים, אוכל, קשה לו להרדם לבד.. אני כבולה אליו כל היום.
איך משלבים את זה?
ג. יש לכן עצות איך להתחזק בכך שהקב"ה הביא לנו ילד בתקופה של לימודים? אני לפעמים מוצאת את עצמי מקנאה בנשים שדחו היריון, מסיימות את לימודיהן בהצלחה, ואפילו עם יותר זמן זוגי..

שיגע אותי עם :"על הידיים" הזה אז בת דודה שלי הציעה לי להעסיק אותו לדוגמא לשים אותו באוניברסיטה וכאלו ולהשמיע לו שירים אבל לא להראות טלויזיה מתחת לגיל שנתיים וחצי

לא שמתי אצל מטפלת אלא עם הורים או סבתות. מגיל כלום, אולי חודש. פעם אחת גם בגיל שלושה שבועות( עכשיו אני משלימה כי אני לומדת מהבית והיא איתי בבית)

ב. נסי מנשא. לי עזר.. ולפעמים הרדמתי אותה במיטה לידי ולמדתי במיטה וככה כל היום, ברגע שהיא נרדמה אני יכולתי ללמוד והיא נרדמה כי הרגישה קרובה אלי

ג. לגיטימי להרגיש ככה. זה עובר ואני גם שאלתי את עצמי את זה אבל עוד כמה חודשים תסתכלי עליו ולא תתחרטי לרגע. מיום ליום הם יותר מחייכים, יותר תקשורתיים, זה פיצוי מטורף על כל הקושי

בהצלחה!

אני עוד לומדת, בדיוק ילדתי את הבן השני שלי.
הורדתי ציפיות של ציונים גבוהים שהייתי רגילה אליהם בתיכון.
השנה למדתי בערבים כשהגדול שלי ישן, לפעמים עד 12 1 כי זה היה הזמן השקט שלי.. ובבקרים כשהיה במעון.
לגבי הגיל הקטן יותר, שמתי במשפחתון מגיל 5 חודשים כי הייתי חייבת בשביל הלימודים המעשיים שלי. אז למדתי בבקרים שהיו לי פנויים וכשהתינוק היה איתי אז הייתי איתו. לפעמים לא הצלחתי ללמוד כשהיה ער וחיכיתי לזמן שישן ולפעמים פשוט למדתי עם מנשא עלי, כך הוא תמיד היה רגוע..

ממש שמחה במשפחה שלי. יש לי סדר עדיפויות מאוד ברור במחשבה- קודם כל משפחה, אח''כ לימודים. זה שיש ילד, לא אומר שאין זמן זוגי. נכון זה לא כמו שהייתם רק שניכם אבל מוצאים את הזמנים. חייב למצוא את הזמן הזה של רק שניכם, לשבת לדבר, לאכול יחד ולעשות מה שאתם אוהבים יחד. לדעתי רק מכח המשפחה אפשר לסיים עם הלימודים בשפיות.

אם יש לך עוד שאלה אז בשמחה! הרבה הצלחה! פשוט מתוקים הקטנים האלה(:

האם הגידול ילדים השפיע על ההישגים הלימודיים שלך?

יכול להיות שאם לא הייתי נשואה עם ילדים אז היה לי יותר זמן להשקיע בלימודים ואולי היתי עם ציונים יותר טובים.. אי אפשר לדעת.
אבל אז מה? אקבל ממוצע 95 אבל אפספס את העיקר?

סך הכל אני כן עם ממוצע בסדר

גם ככה אני לא מתכננת תואר שחובה בו ציון 90 ומעלה. סתם תואר בתולדות האמנות גם פחות נקודות אז סבבה

יש לי בן בן חצי שנה ואני מתה ללכת ללמוד אבל זה בלתי אפשרי הילד לא יודע להחזיק בקבוק אז איך בדיוק אשלב את זה. ואם הילד שלך בן חצי שנה אז רגע את לא בחל"ד עכשיו?

ממש מדהים איך כל אחת מוצאת את הדרכים שלה להתמודד!

עשיתי תואר ראשון ושני רצוף עם ילדים. בתחום שנחשב יחסית קשה.(הראשון בתואר ראשון והשני בתואר שני...)

המלצותיי-
( כל מה שלא צריך דווקא אותך תני למשהו אחר לעשות.
כלומר ניקיון בית, בישול להוריד למינימום, פרנסה (חוץ מעבודה מעשית)
גם בתוך הלימודים-
נניח אם אפשר בתשלום לתרגם מאמרים, להשיג סיכומים.
כל ה שיכול לעשות קיצורים

כשהתינוק קטן אפשר ללמוד איתו אם הוא במנשא או ישן.
למצוא חבר/ה דיעזור לך להשלים פערים וכ'

להאמין ששני הדברים הם השליחות שלך בעולם והקב"ה יעזור לל להיות אמא נהדרת וסטודנטית טובה.
אם אפשר להנמיך ציפיות בציונים.

ממש אבל ממש עודדת אותי



נשואה פלוס תינוק שמתכננת לימודים

חשוב שזו תהיה החלטה משותפת של שני בני הזוג. אנחנו גם עברנו דירה לשנה שהייתה לי הכי אינטנסיבית כדי לגור ליד העבודה מעשית.

יש לה הרבה. יפים מאוד.
הגיע הזמן- סדרת קומיקס שאצלי מאוד אוהבים

יופ יופ
הרפתקאות דוד אריה
הרפתקה בעיר דוד

היא קוראת ספרי מתח?? ספרים מצחיקים??

ארי פוטר את מרשה לה לקרוא?? (דרך אגב ארי פוטר ממש יפה!!!!) (אני קראתי אותו בכיתה ד' ה'...)

יש בו הרבה מורכבויות.
אני אישית ממש אוהבת אותו

זהו אני גם ממש אוהבת אותו... לכן גם שאלתי...

וגם שאלתי על ארי פוטר כי אני לא יודעת אם זה מתאים...

היא קוראת ספרי מתח??

איזה סוג ספרים היא קוראת??

המצחיקה עם העגילים
אלישע
מי מבין את בטסי
ספרי אריך קסטנר (אורה הכפולה, הכיתה המעופפת, האיש הקטן, אמיל והבלשים, אמיל והתאומים ועוד)
אן מאבנולי
עמליה וגו'

למייל ושולחת.. אחפש את המייל

מנסה להיזכר מתי קראתי אותו..

הסדרות מנהרת הזמן ומשימה עולמית (סדרות אינסופעות בערך), סדרת שקופים.
ספרים של אשכר ארבליך
ספרים של זוהר אביב (סדרת כח המח ויד הפלא)

עוד ספרים מהמחבר של צרלי והשוקולד

ספייסי
מנהרת הזמן

מצטרף להמלצת 21 בבית אחד

מנוחה בקרמן - ילדי שי

גילה המאירי - דבש למתוק

שרי ולך - אוהבים אותך ילד

אסתר קווין - המושל מארץ דרדרולה

 

אשמח לעוד המלצות

כמו שאמרו פה על אריך קסטנר, מוסיף גם את רואלד דאל (גם אם הספרים שלו עם נטייה למוסריות קצת עקומה, ועדיין יכול להעיד על עצמי בצורה סובייקטיבית שיצאתי בסדר). בכללי הוצאות מרגנית ועוץ כוללות לא מעט ספרים שיתאימו מאוד לגיל הזה.

סדרת 39 הרמזים מתאימה גם לגיל הזה.
לדעתי אם תאהב פנטזיה אז יכולה להנות מסדרות הספרים 13 האוצרות, אריק רקס, (בכללי מספרים של קורנליה פונקה), סדרת ספטימוס היפ יכולה להתאים לגיל, וכן פרסי ג'קסון (אם לא מפריע שהספר מתנהל במיתולוגיה היוונית).
ההוביט יכול גם להתאים.
נרניה אחלה סדרה שבכתיבה מיועדת לילדים.

יכול לחשוב על עוד אם יש צורך...

כי היא ממש לא מתאימה בגיל הזה.
גם פרסי ג׳קסון לדעתי ממש לא מתאים.

אבל מצטרפת להמלצות על מרגנית.

כמובן שאין לי את נקודת המבט של הורה שצריך להחליט מה לתת לילד שלו לקרוא בהתחשב בגיל שלי, אבל לי אישית לא הפריע מדי לקרוא אותם.

ואם היא כותבת שעוד לא הארי פוטר, אז נראה לי שגם הם עוד לא...

מהאנשים) הרבה יותר קיימת ומודגשת מברוב הספרים שציינתי (אולי למעט החמישי של פרסי ג'קסון).

דאל

ותוהה לעצמי אם ספרים של טרי פראצ'ט יכולים להתאים גם לגיל הזה (בעיקר בגלל סגנון הכתיבה, לא צניעות/אלימות וכד')

חוץ מ'בחזרה אל הבונקר'.
ספרים של שמואל ארגמן.
סוד הגן הנעלם, ילדי המסילה, הנסיכה הקטנה וכל שאר הספרים בסגנון.

היכולת של ילד להתגבר על קשיים.   וגם: לורד פונטלרוי הקטן מאד מרגש. בסגנון הנסיכה הקטנה וסודות הגן הנעלם.

 

 

@באר מרים

קודם כל, מזל טוב!!
שנית, ההתחלה עם שני ילדים זה אחד הדברים הקשים...תתפלאי, אבל ילד חמישי יותר קל משני... אני לא כותבת כדי לייאש אותך, אלא כדי לתת פרופורציה. לעזור לך לנשום עמוק, לדעת שזה קשה ושזה יעבור.
ועכשיו בתכל'ס, אחה''צ ערב זה זמן של חוסר מנוחה ונודניקיות אצל תינוקות...אולי עם הגדול לא הרגשת, אבל זה בהחלט הגיוני...
אם בעלך בבית- אולי הוא יקח קצת את הקטן או את הגדול? אולי עזרה ממשפחה, מבייביסיטר מדי פעם? משכנה שמוכנה לפעמים לקחת את הילד לגינה יחד עם הילדים שלה?
אם לא- אני אישית מאוד ממליצה על מנשא
היו חודשים שבהם התינוקת התורנית היתה במנשא מ4 עד 7 בערך, לסירוגין, וככה יכולתי לתפקד באופן סביר- להכין ארוחת ערב, לרחוץ את הגדולים.
כי אם לא- זה היה משגע אותי לגמרי...
העדפתי שקט במנשא למרות שלפעמים קצת היה כבד. (בגיל יותר בוגר העברתי לגב ואז היה הרבה יותר קל)

בהצלחה!!!

דבר ראשון- מזל טוב!!!!!!!!!!!!

ועכשו לעניין- תראי אני מקירה את זה וזה בתכל'ס ממש בעייתי בשלב מסויים.

אז את יכולה לומר לגדול בו נלך בשקט ביחד להרדים את התינוק... וככה אחרי שהוא ירדם נוכל להיות ביחד/ בשקט והוא לא יפריע לנו... את יודעת איך שמשכנעים ילדים קטנים לעשות דברים...

בהצלחה יקירה!!!

מקווה בשילך שזה יעבוד!!!

והמוןן מזל- טוב!!!!

שבי איתו לשתוצ משהו או אפילו לאכול לדבר על איך היה בגן וכו'
אם הוא ימצה וילך מעצמו לשחק מה טוב.
אם לא תגידי לו שאמא רוצה לשחק איתו עוד,
אבל צריך בשביל זה שהוא ישחק בשקט ואמא תיקח את התינוקי ותכף תחזור.

הם ישנו לי יופי טופי במנשא, והייתי פנויה לגדולים. מנשא שמערסל ועוטף את התינוק מכל הכיוונים.

את שפת האם שלי .
מניסיון השיטה היחידה בגילאים האלה זה פשוט לדבר איתם. אם זה חשוב לסבא וסבתא- אולי שהם יתקשרו וידברו עם הנכדים?
את יכולה גם לנסות משהו שלי לא הייתה סבלנות לעשות: לבקש מהילדים כל דבר פעמיים, בעברית ובשפה השניה. בגיל הזה קולטים מהר, אח'כ יהיה קשה אם בכלל אפשרי.
בהצלחה!

אני לא הייתי לוקח את הסיכון שיהיו גרועים בשני שפות, אם השפה השניה היא קווקזית מדוברת למשל.. לפעמים ילדים יוצאים עם חוסרים בשתי השפות.

אם זו שפה מדוברת ורלוונטית בעייתי מלמד. שומרית לא הייתי מלמד למשל

בדר"כ זה לא פוגע בכלל ברכישת העברית.

ואם לא היו סבא- סבתא בתמונה והשפה השניה היתה הונגרית אולי הייתי אומרת לוותר.....

אבל הקשר עם סבא וסבתא חדוב לדעתי ואם מדובר על שפה שיכולה להיות מאד שימושית כמו רוסית/ צרפתית/ ספרדית לא הייתי מוותרת. במיוחד שפות שקרובות יחסית לאנגלית (אני מניחה שלא מדובר באנגלית כי אחרת לא הייתה עולה השאלה....)

בעלי דובר אנגלית ואנחנו מבחירה מדברים בבית כמעט רק בעברית.
תלמד אנגלית אצל סבא וסבתא

ולמידה בבית הרבה יותר אפקטיבית ולא מעיקה.
וגם הרבה ישראלים יצליחו להבין אנגלית ברמה של ילדה בת 3. ואני ממש גרועה באנגלית- במיוחד בדיבור.

אני מכירה 2 משפחות שיש בהם רק האשה דוברת אנגלית.
הם באמת דיברו עם הילדים אנגלית בבית שהבעל לא נמצא.
אצל אחת מהן זה די התמסמס בגלל שהאבא עבד משמרות ולא היו שעות קבועות ובעיקר בגלל שגם בבית של האשה כבר לא כ"כ דברו אנגלית.... כולם דוברים עברית ברמת שפת אם (היא והאחים גדלו בארץ) והתחילו להגיע גיסים למשפחה וחברים ובאופן טבעי כבר המשיכו לדבר בעברית. גם הסבא וסבתא שלהם כבר נפטרו אז לא היה עם מי "לתרגל".
אבל....
הם עדיין משקיעים עם ספרים.
זה לא כמו שיחה שוטפת באנגלית אבל בסיס טוב.
בכל מקרה נראה לי שמלכתחילה היא היתה רוצה לדבר באנגלית יותר.
זה שווה לגמרי וחוסך המון המון אח"כ.
זו נקודת פתיחה שונה לגמרי למי שלא הולך לעבוד ברווחה- חינוך.

יש לי חברה שיש לה ילד עם קושי שפתי קל מסוים. דווקא בגלל זה הם מדברים באנגלית (גם היא וגם בעלה- דוברים) למרות שכל המשפחה מדברת כבר עברית ברמת שפת אם (וחלק לא מדברים אנגלית בכלל). הוא הרי יצטרך אנגלית אז עדיף להקל עליו וללמוד בדרך טבעית וטובה יותר.

גם אני דוברת אנגלית וזה ממש לא עוזר. הילדות שלי שוברות את השיניים עם אנגלית.
שיטת הלימוד היום היא בעיני פשוט לא יעילה ..כך שממש עדיף שיתרגלו לשפה מגיל צעיר

מחקרית הוכח שהיכולת השפתית לא נפגעת מידיעת שתי שפות

אבל דיברתי עם חבר שטען שלו כאדם מבוגר זה עשה בעיות.

כנראה שלרוב הילדים זה לא בעייתי, אבל לא הייתי מסתכן בשביל שפת הנוואחו.

בתור קלינאית תקשורת למדתי שדו שפתיות דווקא תורמת לגמישות המחשבתית ולתחומים שפתיים שונים. לדעתי אין כאן כאן סיכון.

אומרים שזה עוזר לרכישת שפה שלישית ומפתח את המח.
שפה אחרת זו גם צורת חשיבה שונה.

יש משפחות שכן מתנהלות כך שכל אחד מההורים מדבר עם הילדים בשפת האם שלו וכך הילדים נחשפים לשתי השפות ולומדים את שתיהן. אם את לגמרי שולטת בשפה אז זה אפשרי וזה לא אמור לפגוע ברמת השליטה של הילדים בשפות השונות.

מצד שני, אני גדלתי במשפחה שההורים עם שפות אם שונות (אבא מרוסיה, אמא מארה"ב), וההורים שלי החליטו לדבר איתנו (וגם בניהם) בעברית. חלק מהשיקול היה שלא יהיה מצב שאחד ההורים מדבר עם הילד וההורה השני לא מבין אותו. לדעתי זה בהחלט מצב שיש לו השלכות משלו וצריך לקחת את זה בחשבון.

מה שכן, גם עם חשיפה חלקית, בגיל קטן כן אפשר לקלוט לפחות בצורה בסיסית. אצלנו הילדים הגדולים כן קלטו מעט רוסית (סבתא שלי היתה גרה סמוך אלינו כך שנפגשנו יחסית הרבה, והצלחנו לקלוט את השפה ברמה בסיסית אבל מספיקה לתקשר איתה).

אני חושבת שאם עיקר המטרה היא הקשר עם סבתא, ואין עניין דווקא בידיעת השפה (כך היה נשמע ממה שכתבת, אם הבנתי נכון), הייתי משקיעה בעיקר בקשר עצמו, ומנסה תוך כדי להכניס גם את השפה - לעשות יותר שיחות וידאו ולהתכונן אליהן מראש עם מילים חדשות או משפטים קצרים שלומדים להגיד לסבתא (לספר לה משהו שהיה וכו'), ואחר כך תוך כדי השיחה סבתא שואלת שאלות ואת מתרגמת, ואחרי שהילדה עונה את מגלה לה איך להגיד לסבתא והיא חוזרת אחרייך, אפשר גם שסבתא תקריא להן סיפור ואת גם תספרי להם מראש עם תרגום אז זה כבר יהיה להן מוכר כשהן ישמעו שוב מסבתא. אפשר גם לעשות כל מיני משחקים ביחד בשיחות וידאו (שהעיקר שלהן הוא יצירת הקשר והכיף ביחד, אבל על הדרך לומדים את השפה כשאת כל הזמן מתרגמת ומתווכת כדי שישאר בכיף ובלי קושי), למשל שסבתא אומרת שם של צבע וצריך למצוא משהו בבית בצבע הזה ולהביא לה לראות (כמו תופסת צבעים), או שסבתא מראה משהו בבית שלה וצריך למצוא גם לכם בבית יש משהו דומה, או שהילדה בוחרת משהו ומסתירה אותו וסבתא שואלת שאלות (שאת מתרגמת) עד שהיא מנחשת מה זה, או משחק כמו 'מה חסר בגננו הנחמד' - סבתא מביאה כמה חפצים, מלמדת איך קוראים לכל אחד, ואז מכבה את המצלמה ומוציאה חפץ אחד ומדליקה שוב, וצריך להיזכר מה חסר (ואם זוכרים רק בעברית אז את מזכירה איך להגיד בשפה של סבתא), ואפשר גם להחליף תפקידים (ואולי גם ללמד את סבתא איך אומרים בעברית, אם היא זורמת...).
כל זה רעיונות שאני חושבת שהייתי מנסה אבל לא ניסיתי בעצמי... ונראה לי שהם מתאימים יותר לבת 3 (אולי גם היא עוד קטנה בשבילם, אבל אולי יתאים להמשך...)

אצלנו בסופו של דבר היתה קצת שפה משותפת עם סבא וסבתא (באנגלית יותר אבל בעיקר כשדגלנו ולמדנו בבית הספר), אבל לא ברמה של שפת אם. זה כן מחיר של הבחירה של ההורים שלי, אבל לדעתי זה מחיר סביר ויותר נכון מאשר המחירים של התנהלות שכמה שפות בבית שלא כולם מבינים אחד את השני. ובסופו של דבר היה לנו קשר מעולה עם סבא וסבתא ומאוד אהבנו אותם גם כשלא ידענו ממש לדבר איתם...
(אגב, גם הסבים השקיעו מצידם בלימוד מילים בסיסיות בעברית, בשביל הקשר עם הנכדים, וזה גם הוסיף...)

בהצלחה! מקווה שהועיל...

האמת שאמא שלי יודעת עברית, אז הם יכולים לתקשר גם בעברית.
הקשר עם אמא שלי זה נושא טעון בפני עצמו. יאללה אם כבר נגענו בזה, אז אפרוק קצת.
הלוואי והיה משתפר. השיחה בינינו לצערי לא זורמת, כי היו התערבויות מצידה והרבה שאלות שנובעות מדאגה, אבל מלחיצות ולא נעימות.
הייתה תקופה שהייתי עושה מאמץ ועושה שיחות וידאו לפחות פעם בשבוע בשביל שתתקשר עם ילדים וכדי ליצור קשר ואווירה טובה. עד שגם באחת השיחות האלה היא התחילה עם הביקורת ושאלות. אני בן אדם עם הרבה סבלנות, אבל החלטתי לטובת כולנו קצת להתרחק ולאהוב מרחוק. הרוב אנחנו מתכתבות, ככה יותר קל לשתינו. לפעמים אני מתקשרת. היא לא מתקשרת, לפעמים שולחת הודעה שאצלצל.
אני עושה עבודה פנימית שלי ללמוד להעריך ולכבד אותה למרות הכל.
גם הבקשה שלה שאלמד בנות רוסית ״כי גם ככה אנחנו בבית״ הייתה בהודעה. רוצה באמת באמת לכבד אותה ושהבנות ידעו לפחות קצת אוצר מילים, זה תמיד יתרון. אבל בינתיים לא כל כך מצליח לי.

בעצם ממה שאת כותבת נשמע שהרצון ללמד את השפה בא מהכיוון של אמא שלך, וזה לא בשביל שיהיה קשר (כי גם ככה היא יודעת עברית, וגם ככה הקשר בכל מקרה קצת מורכב) אלא פשוט כי זה חשוב לאמא שלך, ואת מתלבטת מה לעשות עם הבקשה הזו.

לדעתי כדאי שקודם כל תבררי עם עצמך - האם גם לך יש רצון שהילדים שלך ידעו את רוסית? או שזה נטו בשביל לרצות את אמא שלך?
כי נכון שהרבה כותבים פה על היתרונות של שפה שניה ועל זה שזה אפשרי גם עם בעלך לא מבין רוסית וכו', אבל אם את לא רוצה את זה, אז אני לא חושבת שנכון לשנות את השפה בבית רק בגלל הרצון של אמא שלך. (אומנם יש יתרונות לדו שפתיות, אבל אפשר להסתדר מצויין גם בלי זה)

אני מבינה שהקשר עם אמא שלך יותר מורכב, אבל אם אפשרי הייתי מנסה לחשוב איתה למה זה חשוב לה, ואולי דווקא מנצלת את הרצון שלה לבניה מחודשת של קשר עם הנכדים שממוקד בזה (למשל - להגיד לה שאת מבינה שחשוב לה שהילדות גם יכירו רוסית, לך באופן אישי לא מתאים לדבר איתן רק ברוסית בגלל השיקולים המשפחתיים אבל היית שמחה שהן דווקא כן ילמדו להכיר קצת את השפה כדי לחזק את הקשר עם סבתא במשהו שמיוחד לה, ואז להציע שכל שבוע תהיה שיחת וידאו של 'משחקים ברוסית' וככה תרוויחו גם את הקשר והכיף ביחד וגם את למידת השפה).
אולי אם יש תוכן מוגדר לשיחות וידאו זה יפחית את הביקורת והשאלות שגרמו לך להפסיק עם השיחות האלו?

ואם לא הולך בכיוון הזה, ועדיין חשוב לך שיכירו קצת רוסית אבל לא ברמה שאת רוצה לדבר איתו כל היום ברוסית, אפשר גם לעשות זמנים מוגדרים של 'חוג רוסית' עם משחקים, קריאת סיפורים וכו'. זה לא ייתן להם שליטה מלאה בשפה אבל כן ייתן בסיס.

אני כותבת פה בלי להכיר באמת, אז אולי כל מה שכתבתי לא רלוונטי ולא יתאים. אבל אולי כן...

בכל מקרה, שיהיה בהצלחה בכל החלטה...

מקווה ליישם את זה לא תמיד אפשרי עם בת 3 שיש לה קוצים;)
תודה רבה שוב על כל העצות!

אולי תדברי עם הבנות שלך כשבעלך לא בבית?
לידיעת שפה נוספת יש הרבה ערך ובטח שמקבלים תקשורת בין סבא- סבתא לנכדים.

ככה לא יהיה מצב שבעלך יהיה בבית ולא יבין אבל הן ילמדו עוד שפה גם אם לא ברמת שפת- אם.

גם התחתנתי עם צבר שלא מבין מילה משפת האם שלי ועדיין החלטתי לדבר עם הילדים בשפה שיוכלו לתקשר עם סבא וסבתא.
בגיל צעיר זה עבד מעולה אבל כשהגענו לגילאי 7/6 נתקלנו ב-2 בעיות. אחד זה תקשורת שלי מול הילדים כשהחברים שלהם נמצאים והבעיה היותר קשה היא לנהל איתם דו שיח מעמיק כאשר הם לא מכירים המון מילים בגלל שהם לא נחשפים לשיחות בין מבוגרים ולכן האוצר מילים מאוד מוגבל.

אני עדיין שמחה על ההחלטה שעשיתי אבל רק מוסיפה צדדים חדשים שאולי לא חשבת עליהם.
בהצלחה!

זה לא מושלם אבל עדיף מכלום.

וכמה זה דורש ממך מאמץ. זה שאמא שלך רוצה זה נחמד, אבל מדובר על ההתנהלות שלך בבית עם הבנות , את צריכה לראות איך זה מסתדר לך, מה זה דורש ואם זה שווה לך את זה.
אני מדברת עם הבן שלי אנגלית כשבעלי לא נמצא, וכשנמצא אז לרוב מדברת עברית. מקווה לתת לו בסיס באנגלית גם אם לא יהיה דובר לגמרי. אבל זה בא לי בקלות, אם היה דורש המון מאמץ אז לא נראה לי שהייתי עושה את זה.

אני יודעת רוסית פרפקט, אבל חושבת בעברית ומדברת עם בעלי בעברית, אז זה כן דורש ממני

אין לי ילדים אבל עונה בתור קל"ת.
כדי שילד ידע לדבר מושלם 2 שפות, כלומר להיחשב "דו לשוני" הוא צריך להיחשף לשתי השפות כבר מילדות ולגדול עליהן ולא שלפעמים מבליחים לו משפטים בשפה השנייה. כדי לא לבלבל את הילד כדאי אולי שהורה אחד ידבר איתו בשפה אחת וההורה השני בשפה השנייה. אבל שוב, זה צריך לקרות מרגע הלידה, להתחיל לדבר עכשיו 2 שפות לילד בן 3 , זה כבר עבר את הגיל של רכישת שפת אם ולכן לא יודעת עד כמה זה יתרום..(הוא אמנם יכיר מילים באותה שפה, אך הוא לא ייחשב דובר שלה..)
בהצלחה

מכירה כמה כאלה שאחרי כמה ילדים פתאום התחילו לדבר רק עם הילד הכי קטן בשפה השנייה וזה עזר גם לשאר הילדים (לא במה של לדבר שוטף, אלא בעיקר להבין)
בקיצור אף פעם לא מאוחר

גם לי אין ניסיון אישי, אבל עונה בתור קלינאית תקשורת.
באמת אם את מרגישה שלא "זורם" לך להשתמש בשפה השניה עם הילדות ביומיום (בתור שפה מרכזית), ההמלצה הרווחת כיום היא לא להשתמש בשפה! מאוד חשוב שהתקשורת שלך עם הילדות תהיה טבעית ונוחה לכולם.
עם זאת, בשביל כן לתת קצת אוצר מילים ומשפטים פשוטים, את יכולה לקבוע זמן קבוע ביום שבו תדברי איתן בשפה השניה. זה יכול להיות דרך ספרים בזמן קבוע, או בסיטואציה קבועה כמו ארוחת ערב, מקלחות וכד'. נכון שאולי הן לא ידברו בשפה ברמת שפת אם, אבל אני מניחה שזה יכול לתת בסיס רחב ומספק.
באופן כללי, לימוד שתי שפות מומלץ לילדים (בקרב ילדים ללא בעיות שפה נוספות). מחקרים הראו יתרונות קוגניטיביים לדוברי שתי שפות.
בהצלחה בכל החלטה🙂

בתור אחד עם שני הורים דוברי ספרדית ממש מבאס שלא לימדו אותנו בתור ילדים אלא רק את הגדולים.
אני אישית הייתי מאוד שמח שיהיה באמתחתי שפה נוספת, בייחוד עם קהל דוברים גדול.

שפה נוספת זה נכס, ולדעתי נכס שכדאי מאוד להשקיע בו.

לא תפקידך להעלות דברים כאלה. אלא אך ורק של בעלך.
למה להכניס את עצמך למקום הזה? הוא הבן שלהם.

דבר שני לדעתי זה באמת זניח. ילדים בגיל הזה אין להם שום משמעות לגוף שלהם.
ירצה להוריד? תסבירי לו שאצלכם לא מורידים וסלאמט..
שבת בחודש לא הופכת ילד לנודיסט..

דבר שלישי. את לא מגזימה. זה באמת מעצבן לראות ילד שנותנים לו לעשות מה שבא לו. אבל אין סיבה שתתיחסי לזה.

כל עוד הוא לא בן 18, אין דבר כזה "לא מוכן". יש לו הורים, וההורים צריכים להרגיל אותו שבכל מקום למעט אמבטיה ושירותים, יש על הגוף מכנסיים/תחתונים/טיטול.

 

אם הילד בוכה כי הוא לא רוצה - אז שיתעקשו עד שהוא יתרגל. או שהם מעדיפים לדחות את ההתמודדות לכתה א', כשפתאום יהיה להם בבית ילד בן 7 שרוצה להסתובב ערום.

 

אבל מכיוון שאת לא אמא שלו, אז כמובן זה לא תפקידך לחנך אותו או את ההורים שלו, אני כתבתי זאת רק כדי שתדעי שזה באמת חריג - ולכן התגובה שלך (חוסר נוחות וחוסר רצון שהילד שלך יראה) הגיונית ונורמלית.

 

מה לעשות בפועל?

אני הייתי רומז להם (דרך בעלך) שילד בן שנתיים וחצי לא אמור להסתובב ערום, אפשר גם להשתמש בתרוץ של "אני מפחד שזה יגרום גם לילד שלי לרצות להיות בלי טיטול". ככה זה נשמע פרקטי ולא ממקום של לחנך.

לדברי פשוט אני- הגיל והמקרה, לא מצדיק ווטו

לכל הדאגה הזאת.
כדאי לשחרר

באופן עקרוני אנחנו לא מאפשרים לפעוט/ה בני שנתיים להיות ערומים אם הם לא בדיוק בדרך לאמבטיה.
אבל תהיתי לעצמי מה המדיניות בבריכה מתנפחת בחצר שלנו. חשוב להתעקש על טיטול בריכה ו/או על בגד ים?

אם זה חשוב לך זה חשוב לך. אם לא אז לא.

לעניות דעתי אין שום עניין בגיל הזה. אולי בגיל 3.

יש לכם כוח להחליף מים כל פעם?

אם התשובות הן לא, כן, לא - עדיף עם טיטול ים...

(לא יעשה קקי במים)

 

רק עוד תאומה איתו

 

סתם ניסיתי לחשוב לעצמי- האם בריכה זה כמו אמבטיה שברור שזה הגיוני להיות ערום,

 

או שזה כמו פעילות אחרת בבית- שלא מסתובבים סתם ככה ערומים?

 

אני לא נותנת להיות ערום בבריכה בחצר.
מרגיש לי לא שייך בכלל.

ערום. זה פשוט לא שייך, לא מכובד, די מגעיל.. אפשר לשים מכנסיים קצרות בלי טיטול מתחת כי זה מתמלא מים.

אני שמה חיתול שהוא בגד ים.
גם מבחינה בריאותית....

כך שחופשי בגיל הזה אני מכניסה איתי לשירותים ומתלבשת לידם.
רק בסביבות גיל שנתיים וחצי- שלוש אני שמה יותר גבולות....
הם לגמרי לא מבינים.....

לגבי גיל שנתיים וחצי- הבן שלי בגיל הנ"ל בגמילה. והוא מסתובב הרבה בבית ערום....לא כל היום אבל עד שמנקים אותו/ מוריד ובורח וכד'...
זה די תואם גיל....
יום שלם שהסתובב מול אנשים בלי כלום זה קצת מוגזם אבל זם עניינם.
לגמרי לא הייתי מתערבת.... במיוחד עם הילד שלך בן 1.8.

ומטריד שזה נושא לבדיחה אצל הדודים.

בני כמה הם?

 

רק בגלל זה לא הייתי נותנת לו להסתובב ערום, למרות שיש לי בן בגיל שלו ואם היה מתעקש על להוריד את הטיטול לא הייתי עושה עסק, ואם כן אז בגלל שלא הייתי רוצה שילכלך.

אם הסביבה עושה ממנו עסק זה ממש מגעיל וזה לא לכבודו. לא משנה כמה הוא קטן זה לא לכבודו.

 

את רואה ממש שהבן שלך ממש מבין איך שהוא הולך??

 

אני לא חושבת שבשלב הזה צריך להתערב עם ההורים.

אבל אם העניין ממש מסובך אז כן...

ככה אני חושבת שלבנתים לא צריך לערב את ההורים...

אבל אני חושבת שזה גם קצת קשור לאיך הילד מסתכל על זה...

תגידי שזה מגעיל אותך נורא (בקטע של נקיון כאילו)

תדרשי שילבישו גופיה ארוכה מאוד לכל הפחות, ככה שהעסק מוסתר בכל מצב

במקביל תסבירי היטב לילד שלך שזה לא צנוע וילד יהודי לא הולך בלי מכנסיים

אני משערת שזה לא עושה נזק בנפשו בכלל אם הוא מבין את הפסול בעניין

סך הכל הם באמת קטנים ולא היית מהססת לקלח יחד שני אחים (או בני דודים מאוד קשורים) למשל בגילאים כאלו

שוקולדים טובים עם ברכה יפה.
או סט מגבות ידיים יפות

אבל זה מרגיש לי פשוט מדי לא??

או לא שימושי...

אפשר ספר יפה, עציץ

 

עם הקדשה אישית...
תמונה, עציץ, מראה, משהו לשירותים יפה...