פורום הורות (עמוד 39)

הבן שלי כמעט בן שנה איחרתי לו תחיסון לשעלת, היום הוא התחסן ומשהו כמו שעה אחרי החיסון הוא לא מפסיק להשתעל ומקיא וגם לא ממש מצליח לנשום בשיעול ללכת לרופא ?זה חלק מהתופעות לוואי של החיסון ?זה ממש מלחיץ אותי ההתקפים שיעול שלו.

שלום וברכה.

מחפשת זמן רב מכנסי בנים בצבע בז' לגילאי 15-16 מבד גמיש. 

מותגי הילדים כבר קטנים לגיל הזה ומותגי הגברים בד"כ גדולים מידי.

היכן אתן קונות? אשמח לתגובותיכן המחכימות.

הי !
מישהי יודעת מתי נפתחת ההרשמה למעונות דרך התמת לשנת תשפא?
וגם אם אפשר לספר לי מה התהליך... ילד ראשון

כוונתי להגדרה hsp.
אשמח להתייעץ.
תודה

חוששת שאם נשמע את המואזין של הערבים אז הילדים שלי יפחדו ולא יצליחו לישון... אולי גם לי זה יפריע...
האם ידוע למישהו אם בכל הקריה שומעים את המואזין?
ואם יש שכונה שלא שומעים בה - אשמח לדעת מהי?
ובכלל, מי שגר במקום אשמח לדעת בכללי אם הוא מרוצה או לא? (תחבורה? גני שעשועים? תעסוקה לילדים? האם נחמד להסתובב ברחובות גם בלילה? וכו')
כמובן שניתן להשיב לי בפרטי אם זו תשובה שלא מתאים לכתוב ברבים...ואשמח גם להתייעץ טלפונית עם מישהו שגר במקום, ולא אכפת לו למסור לי את מס' הטלפון שלו...)

הבת שלי בת 6

כל הזמן יש לה תסבוכות חברתיות

יש לה חברות

וכמו שהגננת פעם הגדירה יש לה ימים שהכל זורם עם החברות אבל לרוב לא

תמיד מציקים לה

רבים איתה וכו'

 

היא ילדה יפיפיה , חכמה בסדר גודל כישרונית במיוחד , (ממש לא רק אני האמא אומרת !!! )

 

עכשיו בתקופת הקורונה כל הזמן לדוגמא הייתה בקשר עם הבנות של המשפחה שהמרפסת שלהם מתחת למרפסת שלנו,

והיא כל הזמן 

עכשיו X אמרה שהם יסיימו לאכול והן תבאונה לשחק איתי עוד 5 ד'

אחרי 20 ד' (שהיא פשוט לא זזה מהמרפסת אולי הן כבר תצאנה) היא בוכה ועצובה "הם לא באו בסוף אני מחכה להן כבר", 

או "הגיעו אליהם אורחים אז הם עכשיו הן איתם במרפסת" 

וכל מיני כאלה .

ואני מסבירה לה שזה הגיוני שבסוף הם לא יכולות  אבל היא כל כך פגועה וקשורה לזה ..

(אני כל כך לא כזאת שזה משגע אותי לראות את הבת שלי ככה )

 

כל הזמן הייתה בלחץ אולי עכשיו הם היו בחוץ והיא חייבת להספיק אותן,

אז היא בקושי רצה לשרותים בקושי אוכלת 

 

ועכשיו גולת הכותרת חוץ מכל הלחץ החברתי הזה,

גם כשפוגעים בה היא רוצה אותן ואת הקשר איתן , ככה זה גם בגן,

אמרתי לה תחפשי חברות שמעריכות אותך שנאמנות לך

אבל היא פשוט לא מבינה איך להתרחק מהבנות שהן בנות פוגעניות,

היא לא מבינה שלא שווה להיות איתן בקשר ודווקא איתן היא רוצה להיות בקשר ונפגעת...

(ואני מסבירה לה כמה היא מיוחדת וכמה שווה לה להיות בקשר דווקא עם הטובות לב ולא רק אלו שהיא נדבקת אליהן והן פוגעות בה )

 

אני מרגישה שחסר לה או בערך העצמי או בביטחון עצמי (מה ההבדל??)

יש לציין שהיא בחוג שקשור לכישרון החזק שלה והיא ב"ה ממש מצליחה ונהנת בו 

איך אני עוזרת לבת שלי היקרה לי , כואב לי , ואני לא יכולה ללכת את הדרך במקומה 

איך אני יכולה להביא לה כלים להתמודד נכון ובריא עם החברה 

 

חוצמזה היא בוגרת חכמה מבינה מכילה הכל,

בקטע החברתי .. ה' יעזור...

 

 

מי מכיר מה המאפיינים של כפר פינס?
של בהרן?
מנסה לעזור לבת שלי לקבל החלטה ומרגישה שחסר לי מידע עדכני.
אני יודעת מה היה נכון לפנמ הרבה שנים ודברים משתנים.

בת שנה וחצי ויש לי כיסא שאין אפשרות להרחיק מהמושב,מה שיוצר מצב שהרגליים שלה מקופלות.
שוקלת אם להחליף כיוון..

היי, תודה לכל מי שענה, אני מישהי אחרת עכשיו.
גדלתי, התבגרתי.
למדתי לשלוט בכעס שלי ושאני לא צריכה להוציא את זה על עצמי.
קמתי בבוקר אמנם לא עם מיטה רטובה אבל כן בקטנה, ואני לא מודאגת מזה.
השנה אני מסיימת את כיתה י, הייתי מודאגת מאוד מבחינה חברתית מאחר שהגעתי לתיכון די לבד, אבל הצלחתי להסתדר.
כשאני ישנה אצל חברות או כשהן ישנות אצלי עדיין קיים הפחד, אבל אני יודעת שאם אבוא בגישה הנכונה, זה יכול להשתפר.
יש לי חברה אחת מאוד קרובה שיודעת על זה והיא עזרה לי מאוד כשהייתי צריכה אותה.
עכשיו גם יותר נוח לי להזמין אותה אליי או ללכת אליה.
אני שותה כמה מים שהגוף שלי צריך ולא מגבילה.
זו הייתה שנה שבה בניתי את האישיות שלי ואת מי שאני, ואילולא ה"בעיה" הזו, לא הייתי מי שאני היום.
אני יודעת שאני לא לבד ושיש עוד הרבה נערים ונערות שנמצאים במצב כזה.
אז יש תקרית מידי פעם, מתגברים.
בטיול השנתי הייתי ממש בלחץ כי ישנו באזור ה - 200 בנות באותו המאהל, אבל ידעתי שאני שם עם חברות ושבסופו של דבר כולן בנות והן יבינו.
אבל עברתי את זה ללא תקריות.
אז לסיכום, סתם רציתי לעדכן ככה בקטנה, תודה רבה לכולם, קראתי את הכל שוב וזה עשה לי טוב על הלב.
המשך שבוע נפלא.

היי, תודה לכל מי שענה, אני מישהי אחרת עכשיו.
למדתי לשלוט בכעס שלי ושאני לא צריכה להוציא את זה על עצמי.
קמתי בבוקר אמנם לא עם מיטה רטובה אבל כן בקטנה, ואני לא מודאגת מזה.
השנה אני מסיימת את כיתה י, הייתי מודאגת מאוד מבחינה חברתית מאחר שהגעתי לתיכון די לבד, אבל הצלחתי להסתדר.
כשאני ישנה אצל חברות או כשהן ישנות אצלי עדיין קיים הפחד, אבל אני יודעת שאם אבוא בגישה הנכונה, זה יכול להשתפר.
יש לי חברה אחת מאוד קרובה שיודעת על זה והיא עזרה לי מאוד כשהייתי צריכה אותה.
עכשיו גם יותר נוח לי להזמין אותה אליי או ללכת אליה.
אני שותה כמה מים שהגוף שלי צריך ולא מגבילה.
זו הייתה שנה שבה בניתי את האישיות שלי ואת מי שאני, ואילולא ה"בעיה" הזו, לא הייתי מי שאני היום.
אני יודעת שאני לא לבד ושיש עוד הרבה נערים ונערות שנמצאים במצב כזה.
אז יש תקרית מידי פעם, מתגברים.
בטיול השנתי הייתי ממש בלחץ כי ישנו באזור ה - 200 בנות באותו המאהל, אבל ידעתי שאני שם עם חברות ושבסופו של דבר כולן בנות והן יבינו.
אבל עברתי את זה ללא תקריות.
אז לסיכום, סתם רציתי לעדכן ככה בקטנה, תודה רבה לכולם, קראתי את הכל שוב וזה עשה לי טוב על הלב.
המשך שבוע נפלא.

היי, תודה לכל מי שענה, אני מישהי אחרת עכשיו.
למדתי לשלוט בכעס שלי ושאני לא צריכה להוציא את זה על עצמי.
קמתי בבוקר אמנם לא עם מיטה רטובה אבל כן בקטנה, ואני לא מודאגת מזה.
השנה אני מסיימת את כיתה י, הייתי מודאגת מאוד מבחינה חברתית מאחר שהגעתי לתיכון די לבד, אבל הצלחתי להסתדר.
כשאני ישנה אצל חברות או כשהן ישנות אצלי עדיין קיים הפחד, אבל אני יודעת שאם אבוא בגישה הנכונה, זה יכול להשתפר.
יש לי חברה אחת מאוד קרובה שיודעת על זה והיא עזרה לי מאוד כשהייתי צריכה אותה.
עכשיו גם יותר נוח לי להזמין אותה אליי או ללכת אליה.
אני שותה כמה מים שהגוף שלי צריך ולא מגבילה.
זו הייתה שנה שבה בניתי את האישיות שלי ואת מי שאני, ואילולא ה"בעיה" הזו, לא הייתי מי שאני היום.
אני יודעת שאני לא לבד ושיש עוד הרבה נערים ונערות שנמצאים במצב כזה.
אז יש תקרית מידי פעם, מתגברים.
בטיול השנתי הייתי ממש בלחץ כי ישנו באזור ה - 200 בנות באותו המאהל, אבל ידעתי שאני שם עם חברות ושבסופו של דבר כולן בנות והן יבינו.
אבל עברתי את זה ללא תקריות.
אז לסיכום, סתם רציתי לעדכן ככה בקטנה, תודה רבה לכולם, קראתי את הכל שוב וזה עשה לי טוב על הלב.
המשך שבוע נפלא.

יש לי 2 מתבגרים בן ובת בני 14/15. לאחרונה התעוררו מחלוקות ביננו בנושא שעת השינה בכל לילה. כאמא אני חושבת ש12 זה שעה מספיק מאוחרת בשביל לישון(כמובן שאם יש מטלות לימודיות לעשות אז לא אכפת לי גם אחרי.. כל חופשת הקורונה הם היו שרועים עם הפלאפון וזה פשוט שיגע אותי. גדלתי כל כך אחרת. עם סדר יום.חינוך ניצול זמן.. כשניסיתי לדבר עם ביתי בכמה הזדמנויות שונות(על ניצול זמן ולמידה/שעת השינה) היא פשוט דיברה באיבה כלפיי..שלא אחפור לה.. זו הבת שגידלתי וטיפחתי.... פוגע..ולא עושה לי חשק לתקשר איתה יותר..
בעלי בתחילת החופשה דרש מהם לקום מוקדם מאד אבל דווקא בקטע הזה לא היה לי אכפת שישנו..כמובן שבלילה הפריע לי שימשיכו לחגוג עם הפלאפון ועוד.. כשניסיתי בפעם האחרונה לדבר על כך עם ביתי..נוצרה מריבה גדולה ובעלי פתאום אמר שגם לא אכפת לו שזה יהיה גם 12.30 ועוד..הוא זה שלפני כמה שבועות לא הסכים שב12 עוד תהיה ערה ותעשה דברים..יצאתי האמא הנוראית מול 2 מתבגריי.. אני גם חושבת שגם שהם יוצאים בערב שבת/בערבים אני מאמינה שראוי לדרוש לחזור עד חצות..בכיוון הזה.. אשמח לשמוע מהורים למתבגרים את דעתם. אשמח לעיצות ותמיכה.

והאם יש הבדל בין סתם נשיקות חיבה, לבין נשיקה שמיועדת להרגיע ילד בוכה?

אם זה לא נוח לי, רלוונטי להעיר לה או שעדיף להבליג? אני מדבר על מצב שבו לילד זה לא מפריע בכלל.

א. "חטאנו בזה שלא אנחנו הקמנו את ארגון 'בצלם'", כתב סבא שלי לפני כחצי יובל.
"...גם בתוך עם אחד, בין השלטון לבין האזרח, יש הרבה מקרים של אטימות, רשעות ושחיתות. אבל האזרח היהודי בארץ מוגן ברבדים רבים של הגנה. יש חוק ויש בג"ץ ויש עיתונות ויש גם קשרים אישיים כמעט לכל אדם, עם בן-דוד או שכן או חבר של מישהו בעל השפעה. האיש הערבי בלתי מוגן לחלוטין מול השלטון הישראלי.
אנחנו היינו צריכים להיות הכתובת שלו. אנחנו היינו אמורים, ויכולנו, לעמוד לימינו ולהגן עליו בתום לב, שנים לפני שהשמאל הישראלי לקח את זה על עצמו שלא בתום לב".
(אורי אליצור / נקודה, ערב ראש השנה תשנ"ה. קישור למאמר המלא בתגובה השנייה)

ב. אני חושב שאם יש נושא שדומה לכך בימינו, הוא הפגיעות המיניות.
בסדר הדברים המתבקש, החברה הדתית הייתה מובילה את המאבק בתופעה הזו. מדובר בעניין כל-כך נורא, הן מבחינת מוסר אנושי טבעי והן מהבחינה הדתית. התורה עצמה משווה אותו לרצח. ברור שחברה שמנסה לתקן עולם, להיטיב, להביא אור, תשים את המאבק בפוגעים במקום חשוב בראש סולם הערכים שלה.
בכאב גדול אני אומר שזה לא המצב.
אשתי סיפרה לי שבאוניברסיטה שבה היא לומדת יש צוות מיוחד לטיפול בפגיעות ובפוגעים. קרתה פעם אחת שמרצה התנהג בצורה בלתי הולמת, והתגובה הייתה חדה וברורה. לצערי, כל ימי גדלתי במוסדות נהדרים של הציונות הדתית, ואם בתור נער מישהו חלילה היה פוגע בי, לא הייתי יודע לאן לפנות. לא היה גורם חינוכי שהיה לי קשר מספיק איתו, או שסמכתי עליו.
יתירה מזאת – אני לא בטוח שאם הייתי פונה, הנושא היה מטופל כראוי. שמעתי יותר מדי סיפורים על רבנים שהשתיקו, טשטשו, לפעמים "חששו לפגוע בשידוכים" של הפוגע, לפעמים לא האמינו לנפגע.

ג. למעשה, אם יש נושא שקולו של הציבור השמרני (שרוב הדוברים במגזר הדתי-לאומי משתייכים אליו) נשמע בו באופן בולט בהקשר הזה, הוא דווקא תלונות השווא. קראתי עשרות מאמרים שמדברים על התופעה הזו, מסבירים שהיא נפוצה, מדגישים כמה אסור להאמין לנתונים שמתפרסמים. כמה פעמים ראיתי את הטענות על כך ש"ארגוני הנשים" מונעים מאג'נדה, הם מנסים לערער את התא המשפחתי, להציג את כל הגברים כפושעים.
ואתם יודעים מה, ייתכן שזה נכון. אולי מעורב בשיח הפגיעות הרבה אג'נדה. אבל כמו שכתב סבא שלי, אנחנו היינו צריכים להניף את הדגל הזה בתום לב, הרבה לפני שמישהו אחר לקח אותו שלא בתום לב.
אני מסכים כמובן שתלונות השווא הן נושא חמור. ובכל זאת, לתחושתי אנחנו רחוקים מאיזון. הנושא כמעט לא מדובר במערכת החינוך, אנשים לא מודעים מספיק לסכנה ולא יודעים איך למנוע אותה, נפגעים לא תמיד זוכים לאמון ולא תמיד יודעים לאן לפנות, עבריינים לא באים על עונשם וממשיכים לפגוע.

ד. יש מושג חשוב שטבעה יונינה פלנברג, שעוסקת בתחום הטיפול בפגיעות המיניות (למדתי אותו מOri Sherman-Knohl, ואני מצטט אותו): "'שערי פגיעה', כלומר המאפיינים החברתיים שמאפשרים לפוגעים לפגוע.
שערי פגיעה קיימים בכל חברה, לא משנה אם היא חברה דתית, חילונית, יהודית או סקנדינבית. ללא קשר לשמרנות או ליברליות, ישנם שערים שמאפשרים לפוגעים לפגוע למשל, בחברה ליברלית הם יכולים להיות התפיסה של יחס טבעי ומשוחרר לגוף, דרישה לחירות אומנותית והאדרה של העזה וחשיפה עצמית.
בחברה שלנו יש לא מעט שערי פגיעה אחרים, ביניהם שיח הצניעות שמשאיר את הילדים תמימים ללא יכולת הבנה של גוף ומיניות; איסור לשון הרע, שהוא איסור חשוב אך בשימוש לרעה יכול לאפשר פגיעות; ריבוי הילדים – שגורם לפחות השגחה של המבוגרים, לכך שלעתים קרובות ילדים שומרים על ילדים ונדרשים להתנהג כמבוגרים בגיל צעיר, וגם לכך שילדים כמהים לתשומת לב של מבוגרים. נכון שכל אלה יכולים להתקיים גם במשפחה שבה יש ילד אחד, אבל הסבירות גבוהה יותר בחברה שלנו.
אין זה אומר שריבוי ילדים או להבדיל יחס חופשי לגוף הם ערכים רעים או שצריך לשנות אותם. שערי הפגיעה לרוב יהיו דברים בעלי משמעויות חיוביות בנוסף להיותם גורמי סיכון. הבנה של שערי הפגיעה מאפשרת לנו להסתכל למציאות בעיניים, ולראות כיצד אנו מציבים שומר בשער, כדי להרוויח את יתרונות השער ולהימנע מהסכנות שכרוכות בקיומו".
עד כאן דבריו. אני חושב שכל הורה צריך להכיר את המושג הזה, להיות מודע, להבין איך לשמור ואיך להיזהר.

ה. אני מתרשם שבכל זאת יש שינוי בתחום. הוא אמנם איטי, ואמנם לא מספיק נשמעים בהקשר הזה קולות של מנהיגי ציבור, ובכל זאת הוא מתרחש.
הלוואי שהפוסט הזה יהיה עוד צעד קטן בדרך אל התיקון.

להצעת אורי, מצרף בתגובה הראשונה דרכי יצירת קשר, למקרים שהלוואי ולא נזדקק להם. מצווה לשמור.

קרדיט: אברהם אליצור


בנימה אישית:
אני חושב שצריך לפתוח פורום "מיניות בריאה"
זה משהו כל כך חשוב ומתבקש בימים האלה
ובפרט בחברה הדתית, ויש קבוצת נפלאות בפייסבוק
שמנהלות זאת בצורה מדהימה, רגישה וצנועה.

אני חושב שזה ממש יהיה לתועלת כולם/ן
בפרט מורים, הורים ומדריכים
אבל ממש לא רק.

שלום לכולם
כותבת פעם ראשונה .. הלוואי שתעזרו לי.
צריכה המלצה לרופא שיניים "קוסם" שיצליח לטפל בתאומים שלי בני 5... שכבר ניסינו וניסינו ולא הולך... עדיף בצפון אבל מה שיש... אנחנו בכללית אבל אפשר פרטי.. יש לנו מישהי מעולה בירושלים אבל התורים רחוקים מאוד.... וגם המקום..
אשמח מאוד מאוד לעזרה!!

שמעתי שאמרו לא לבחון את התלמידים.משהו כזה

זקוקה לעצתכם, אשמח שתקראו ותייעצו,

אנו זוג צעיר יחסית בתחילת דרכינו כאשר אחד מאיתנו סטודנט והכנסותינו לא גבוהות כלל(לאור הסטטוס) אך ב"ה אנחנו סוגרים את החודש בצורה טובה ללא חובות/הפסדים/מינוסים. בשעה טובה לפני כחודש נולדה לנו תינוקת מתוקה המתווספת לילד נוסף בן שנתיים.
מזה כשלוש שנים(כמעט..) אנו גרים ביחידת דיור במיקום מושלם עבורנו, שכר דירה זול מאוד ביחס לשכונה הטובה וגם הגודל של היחידה מאוד טוב לנו.
הבעיה שאנו בסימן שאלה אם נמשיך לגור כאן או לא מכיוון שהבכי של הקטנה בלילה מפריע לבעלי הדירה(ולא היא לא צורחת כל הלילה, בוכה כאשר קמה לאכול) ובנוסף בעלת הדירה רוצה "לרענן" את הדיירים ביחידה כי ייעצו לה שלא כדאי להתקבע על אותם דיירים למשך זמן רב.
הקטנה סובלת מרפלוקס ועל כן הבכי לפעמים מעט חזק, אך לרוב אינו ממושך לאורך זמן(ישנה מגמת שיפור!)
חשוב לציין שאנו אוהבים מאוד את בעלי הדירה, הם אנשים טובים באמת, יש לנו יחסים מאוד טובים איתם ואפילו יצאנו איתם מספר פעמים ואכלנו במשותף. שכר דירה וחשבונות אנחנו משלמים שלוש שנים במן ללא עיכוב וללא בעיה בתשלומים כלל. במידה והיא תסיים לנו את החוזה לפני הזמן(בהתראה מראש על פי הכתוב בחוזה)או שתבחר לא להאריך לנו את החוזה- אנו נכנס לבעיה כלכלית עם שכר דירה הרבה הרבה יותר גבוה שלא נוכל לעמוד בו.
זה מכניס אותנו ללחצים מיותרים, בכל פעם שהקטנה בוכה אני ממהרת להרים אותה במיידי כדי לצמצם את זמן הבכי כדי שלא ישמעו ויעירו לנו בבוקר שהיה רעש של בכי בלילה.
מה ניתן לעשות כדי לפנות ללב של בעלת הדירה ובאמת לגרום לה להשאיר אותנו לפחות עד גמר הלימודים ועד שנוכל להתפרנס בכבוד? אנחנו באמת רוצים להישאר כי טוב לנו, מפחדים שהיא לא תרצה אותנו עכשיו בגלל התינוקת הקטנה וזה שאנחנו פתאום כבר זוג+2.
 

אחרי " משמרת לילה" ואחרי זה גם 7 בבוקר שסיימתי להאכיל את הילד הוא רצה שאהיה איתו והייתי עייפה לקחתי אותו איתי למיטה נרדמתי והוא התחיל לבכות כי חשב שאני מתה חחחח

הי , לבן שלי יש 2 שינים תחתונות ברוך ה.
קראתי בכל מיני מקומות שיש אמהית שחותכות למשל בגיל כזה מלפפון לרצועות דקות ונותנות לו או לחם עם טחינה.
הבן שלי אוכל כל דבר רק טחון אני לא רואה את עצמי מביאה לו משהו בצורתו המקורית אם כן זה יכול להיות מסוכן.
מישהי מבינה בזה? נורמלי שבגיל כזה זה יהיה ככה??

היא התחילה טעימות כבר ממזמן. אבל בימים האחרונים עושה פרצופים ולא רוצה. אז היא רק יונקת. ולא היה לה יציעה כבר מיום חמישי בלילה...

עצות?