עבר עריכה על ידי Admin בתאריך י"ג כסלו תשס"ח 09:26
שלום בני בן שנה ו10 חודשים, יונק כשלוש פעמים בלילה, זה כבר ממש מעיק עלי וקשה לי לקום בבוקר לעבודה בעקבות כך, הוא אינו מוכן לקבל בקבוק, ואני מרגישה שהיניקה היא אינה צורך של רעב אלא "פינוק" מה ניתן לעשות כדי להפסיק להניק בשעות הלילה, יש לציין שיש בבית עוד אחים, כך שלתת לו לבכות לא כ"כ בא בחשבון- למרות שגם את זה כבר ניסינו, והוא פשוט צרח כשלושת רבעי שעה במשך שניים או שלושה לילות, ולכן התייאשנו (אני מרגישה ששיטה זו לא תעבוד איתו), האם ישנם עוד רעיונות? תודהמה את מגדירה "לתת לו לבכות"?יוקטנהאחרונה
אם הכוונה לכך שהוא נשאר לבד במיטתו, אז אני חושבת שיש לי רעיון שאולי יתאים לכולכם יותר.
כאשר הוא מתעורר ורוצה לינוק, במקום שאת תגשי אליו, שאביו ייגש אליו וייקח אותו בזרועותיו. הוא יכול לקחת אותו לחדר אחר, על מנת שלא יפריע לילדים האחרים, ורק לשמור על אווירת לילה (נניח, חושך בסלון על הספה).
אבא יחבק אותו וילחש באוזנו: "דידי ישן (או איך שאתם מכנים את השד בהקשר של הנקה. השם שהילד מכיר). דידי עייף. עכשיו לילה. בלילה כולם ישנים. גם דידי ישן. בבוקר יהיה אור בחלון (אפשר להראות לו שחשוך בחוץ) ודידי יקום, וזרובבל (או איך שקוראים לילד) יוכל לינוק שוב מדידי."
כך שוב ושוב. כמובן לא יהיה קל, אבל מה שחשוב שהוא לא יהיה לבדו עם הצער, אלא תהיה לו כתף אהובה ומוכרת של אבא לבכות עליה. תהיה לו תמיכה ויהיה לו חיבוק, וזה חשוב.
אפשר ם לבחור בשבילו חפץ מעבר, ולחבק אותו ביחד עם הילד, כך שהילד יתרגל אליו כמעין תחליף להנקה בלילה. אולי איזו בובה, או שמיכה, או צעצוע אחר אהוב.
ני מרגישה שתפקידנו כהורים לא "למחוק" או "להעלים" את הצער, אבל כן חשוב שנלווה ונתמוך בילדים שלנו בהתמודדות שלהם איתו.
המון בהצלחה לכל המשפחה בנקודת המפנה הגדולה הזו
כאשר הוא מתעורר ורוצה לינוק, במקום שאת תגשי אליו, שאביו ייגש אליו וייקח אותו בזרועותיו. הוא יכול לקחת אותו לחדר אחר, על מנת שלא יפריע לילדים האחרים, ורק לשמור על אווירת לילה (נניח, חושך בסלון על הספה).
אבא יחבק אותו וילחש באוזנו: "דידי ישן (או איך שאתם מכנים את השד בהקשר של הנקה. השם שהילד מכיר). דידי עייף. עכשיו לילה. בלילה כולם ישנים. גם דידי ישן. בבוקר יהיה אור בחלון (אפשר להראות לו שחשוך בחוץ) ודידי יקום, וזרובבל (או איך שקוראים לילד) יוכל לינוק שוב מדידי."
כך שוב ושוב. כמובן לא יהיה קל, אבל מה שחשוב שהוא לא יהיה לבדו עם הצער, אלא תהיה לו כתף אהובה ומוכרת של אבא לבכות עליה. תהיה לו תמיכה ויהיה לו חיבוק, וזה חשוב.
אפשר ם לבחור בשבילו חפץ מעבר, ולחבק אותו ביחד עם הילד, כך שהילד יתרגל אליו כמעין תחליף להנקה בלילה. אולי איזו בובה, או שמיכה, או צעצוע אחר אהוב.
ני מרגישה שתפקידנו כהורים לא "למחוק" או "להעלים" את הצער, אבל כן חשוב שנלווה ונתמוך בילדים שלנו בהתמודדות שלהם איתו.
המון בהצלחה לכל המשפחה בנקודת המפנה הגדולה הזו
אל תסתכל על זה בכלל ;ואל תומר לה על זה כלוםמכאל 2 3
למריאל ילדים וניהול זמןיהודית פוגלאחרונה
הזמיני אותה לכוס קפה ושוחחי איתה בנעימות על ענין ניהול וניצול נכון של הזמן. הסבירי לה מה קשה לך ואיך היית רוצה שהעינים ילכו. במקביל תבדקי אם את אולי דורשת ממנה משמעת זמן מידי גדולה לגיל שלה. בגיל 14 לא מוכרחים להיות לחוצים ונסערים כל הזמן כמו בגיל 40. יש לבדוק גם מה אומר השעון הפנימי שלה. אחרי הכל, לכל אדם יש את הקצב שלו, וא"א להלביש את ההסתכלות שלך על הזמן באופן טוטאלי עליה, יש לה את הקצב שלה!
גילצביקוש
בן כמה הילד?
גמילה בלילהיהודית פוגל
במידה רבה זהו ענין של בשלות השלפוחית ולאו דווקא ענין של חינוך. מקובל שעד גיל 5 הרטבה בלילה עדיין נחשבת כנורמטיבית, והדרך הכי טובה להתמודד היא טיטול בצורה דיסקרטית מאוד. אחרי גיל 5-6 יש לטפל בשיטות השונות של הרטבת לילה. אבל אהבתי את ענין הפיזמה החדשה,חשוב לזכור את ענין בשלות השלפוחית!
יש לי ילדה בת 3אנונימי (פותח)
מגיל שנתיים היא גמולה ביום אך בלילה היא לא מפסיקה להרטיב. בהתחלה היינו שמים לה טיטול כשהיא נרדמה אבל היא מאוד נפגעה מזה. זה מאוד מציק לה. אנחנו מקימים אותה לשרותים בלילה לפני שאנחנו הולכים לישוןאבל זה ממש לא עוזר. עכשיו כבר קר בלילה וחשבנו לקנות לה תחתוני גמילה, שזה אולי היא תסכים כי זה עם ציורים ומעניין. השאלה שלי אם זה צעד חכם לעשות או שזה יפגע בה בצורה כלשהי. חשוב לציין שיש לה אח גדול ממנה בשנה והוא קם יבש, היא מאוד רוצה.. מה עושים??
טיפ קטןאודי-ה
לא להעיר בלילה ולקחת לשירותים כיוון שהילד מתרגל לסמוך על זה שיעירו אותו, אלא לתת לו לקום בעצמו כשהוא צריך.
הבן שלי נגמל ביום אחרי הרבה זמן (8 חודשים זה לקח... עד גיל 3 וארבעה חודשים!) אבל אחרי חצי שנה בערך הוא החליט בעצמו שהוא רוצה להוריד טיטול בלילה והוא נגמל מיד (פספס בדרך לשירותים יום-יומיים).
לא לקחנו אותו לשירותים בכלל, אלא נתנו לו להרגיש מתי הוא צריך והוא שותה חופשי לפני השינה.
אז הגמילה קשורה כנראה לבטחון העצמי של הילד כלפי היכולת שלו ונראה לי שעוזר אם סומכים עליו ונותנים לו את האחריות.
הבן שלי נגמל ביום אחרי הרבה זמן (8 חודשים זה לקח... עד גיל 3 וארבעה חודשים!) אבל אחרי חצי שנה בערך הוא החליט בעצמו שהוא רוצה להוריד טיטול בלילה והוא נגמל מיד (פספס בדרך לשירותים יום-יומיים).
לא לקחנו אותו לשירותים בכלל, אלא נתנו לו להרגיש מתי הוא צריך והוא שותה חופשי לפני השינה.
אז הגמילה קשורה כנראה לבטחון העצמי של הילד כלפי היכולת שלו ונראה לי שעוזר אם סומכים עליו ונותנים לו את האחריות.
יש לי ילד בן 3אם הבנים12אחרונה
הוא גמול כבר מזמן (מגיל שנתים וחצי) יום ולילה ביחד, הגמילה היתה ב"ה מאוד מהירה, אבל עכשיו כבר כמה שבועות שבורח לו כל לילה, חשבנו אולי זה קשור לגן או לקור.
ניסינו פרסים, חיוכים וכו' אך המצב ממשיך.
כשלוקחים אותו לשרותים באמצע השינה הוא לא צריך, הוא יכול לקום לבד אבל אח"כ יברח לו.
אשמח לשמוע רעיונות
ניסינו פרסים, חיוכים וכו' אך המצב ממשיך.
כשלוקחים אותו לשרותים באמצע השינה הוא לא צריך, הוא יכול לקום לבד אבל אח"כ יברח לו.
אשמח לשמוע רעיונות
גמילה מ"גדולים"אנונימי (פותח)
שלום,
הבת שלי, עוד חודשיים בת 3 בעז"ה, גמולה מקטנים אבל לא מגדולים...
היא התחילה בגמילה של הקטנים בפסח האחרון, במעון עם כל הילדים, ולקח לה המון זמן להיגמל מהקטנים. רק עכשיו, אחרי חג סוכות היא נגמלה מהקטנים לגמרי. לפני כן, הייתה תקופה שבמעון היא לא הייתה מפספסת ובבית כן.
שאלתי היא - אם יש למישהי רעיון איך לגמול מגדולים. כמובן שאני כל הזמן אומרת לה שכשהיא תעשה גדולים בשירותים אלך לקנות לה את העגלה של הבובה שהיא נורא רוצה. אבל זה לא בדיוק עוזר. תמיד אחרי שהיא עושה בתחתונים או בטיטול (שאני שמה לה לפני השינה, ושם היא עושה ברוב במקרים ולא בתחתונים. לפחות זה...), אני אומרת לה באכזבה קלה: "אבל רציתי לקנות לך את העגלה..." והיא עונה כרגיל: "טוב, בפעם הבאה..." אבל זה לא מגיע....
רעיונות??
הרבה סבלנותיונה
לא להלחץ ולא ללחוץ.
לפי התיאור שלך הגברת בהחלט שולטת ב"עסק".
היא לא עושה בתחתון אלא מחכה שיהיה עליה טיטול כדי להתפנות.
כנראה שהיא עדיין לא מוכנה נפשית להפרד מהטיטול ולהיות "באמת גדולה".
וזה בסדר גמור,היא עדיין לא בת שלוש.
אני בטוחה שעד שהיא תהיה בכיתה א' הכל יהיה בסדר
לגבי המתנה
הזכרת לי ספר ילדים חביב בשם "חפיפת ראש" .
מסופר על ילד (גם בן שלוש) שממלא את הבית בצרחות בכל פעם שאמא חופפת את ראשו.
ההבטחות למתנה לא עוזרות,אלא רק גורמות לבכי תמרורים אחרי המקלחת על כך שהפסיד את המתנה....
האבא בורח מהבית כל פעם שהילד מתקלח ,והאחות בת השמונה מנסה פתרון יצירתי שלא כל כך עובד....
בסוף,
בעמוד האחרון של הספר יש תמונה של הילדון מחזיק מתנה ענקית
(יותר גדולה ממנו) וכתוב כך :
"זאת המתנה שקיבל הילד כאשר היה בן שלוש וחצי, והפסיק לבכות כשאמא חפפה לו את הראש"
חייכי,אמא'לה
ישנן צרות גדולות יותר...
בהצלחה !!
לפי התיאור שלך הגברת בהחלט שולטת ב"עסק".
היא לא עושה בתחתון אלא מחכה שיהיה עליה טיטול כדי להתפנות.
כנראה שהיא עדיין לא מוכנה נפשית להפרד מהטיטול ולהיות "באמת גדולה".
וזה בסדר גמור,היא עדיין לא בת שלוש.
אני בטוחה שעד שהיא תהיה בכיתה א' הכל יהיה בסדר
לגבי המתנה
הזכרת לי ספר ילדים חביב בשם "חפיפת ראש" .
מסופר על ילד (גם בן שלוש) שממלא את הבית בצרחות בכל פעם שאמא חופפת את ראשו.
ההבטחות למתנה לא עוזרות,אלא רק גורמות לבכי תמרורים אחרי המקלחת על כך שהפסיד את המתנה....
האבא בורח מהבית כל פעם שהילד מתקלח ,והאחות בת השמונה מנסה פתרון יצירתי שלא כל כך עובד....
בסוף,
בעמוד האחרון של הספר יש תמונה של הילדון מחזיק מתנה ענקית
(יותר גדולה ממנו) וכתוב כך :
"זאת המתנה שקיבל הילד כאשר היה בן שלוש וחצי, והפסיק לבכות כשאמא חפפה לו את הראש"
חייכי,אמא'לה
ישנן צרות גדולות יותר...
בהצלחה !!
כך חשבתי...אנונימי (פותח)
תיארתי לעצמי שסבלנות תהיה התשובה...
ב"ה אני לא לחוצה על זה וגם לא לוחצת (כי אני אומרת תודה לפחות על ה"קטנים", שהיה תהליך ארוך וממושך...).
בעלי קצת בלחץ, ולכן הוא מנסה 'לדחוף' לה טיטול מתי שהוא רק יכול... פעם הוא היה מצליח, היום קצת פחות... היו היא בדר"כ לא רוצה לשים טיטול בקלות כל כך...
תודה!
ב"ה אני לא לחוצה על זה וגם לא לוחצת (כי אני אומרת תודה לפחות על ה"קטנים", שהיה תהליך ארוך וממושך...).
בעלי קצת בלחץ, ולכן הוא מנסה 'לדחוף' לה טיטול מתי שהוא רק יכול... פעם הוא היה מצליח, היום קצת פחות... היו היא בדר"כ לא רוצה לשים טיטול בקלות כל כך...
תודה!
גמילה מגדוליםיהודית פוגל
ילדים רבים בגיל הזה נתקעים בתהליך הגמילה. משום מה הפעולה במודע מפחידה אותם. השלווה שתצליחי לגייס תהיה ביחס ישר להיגמלות המליאה שלה. תני לה לעשות בטיטול כדי שלא תצטרכי להתמודד עם עצירות קשה. תופעה ידועה, ילדים מתאפקים ימים שלימים, ההורים כבר מתחננים שהם יעשו לא משנה איפה העיקר שיעשו. אם תהיה אוירה רגועה היא תלמד לאט לאט שהפעולה לא מהווה כל איום, וגם הרבה יותר נעים ונוח בשירותים או על הסיר, אבל העיקר - להוריד את המתח. בהצלחה. (אני באופן אישי לא ממש אהבתי את השלב הזה בגידול ילדי היקרים שיהיו בריאים...)
יש לי ילד בן 4אנונימי (פותח)
שגמול הרבה זמן אבל בעקבות עצירות שהייתה לו הוא לא עושה גדולים... עצירות נוראית!!! בתקופה האחרונה אנחנו נותנים לו תרופה שלא יהיה לו קשה וזה "בורח" לו בתחתונים. היום, כששטפתי אותו במקלחת אחרי אחד הפנצ'רים שאלתי אותו- מה יהיה? הוא ענה לי בפשטות- אמא, צריך לעזוב אותי. אני יעשה בשירותים פשוט תעזבו אותי...
בעיות שינהאנונימי (פותח)
יש לי בעיה עם ילדי תאומים בני שנתיים(בן ובת) והיא שהם מרבים להתעורר בלילה הם ישנים במשך היום כשעה עד שעה וחצי ועוד דבר שחשוב לציין היא שהם לא הולכים לשום מסגרת אלא בבית איתי השאלה היא מה ניתן לעשות ע"מ לפתור את הבעיה אוסיף שאתמול הם היו ערים כשעתיים בלילה.
ליהודית פוגל אם יש לך פתרון לעניין אפשר לענות ביום הרביעי הקרוב בשידור חי אני אשתדל להיות בהאזנה.
לגושניקיתיהודית פוגל
צריך לבדוק את כל המערכת. איך נראה היום שלהם,כמה אנרגיה הם מוציאים, מה הם אוכלים בארוחת ערב? המחקרים הוכיחו כי הרבה ילדים קטנים מתעוררים בלילה כי הם פשוט רעבים. חישבי על עצמך, איך את ישנה כשאת שבעה ומרוצה ואיך כשאת בדיאטה?? יתכן ובקבוק דייסה במיטה יגרום להם לישון יותר טוב, אולי יש רעשים?? קר להם?? הטיטול רטוב מידי?? כמו שאמרתי חשוב לבדוק את כל המערך. חיזקי ואימצי וגידול קל!
מנסיון אישיאם ה6
היינו בשליחות בחו"ל - שם לא היתה מסגרת לילדים עד גיל 3
ואני אישית הגעתי למסקנה, שילד עד שנה וחצי-שנתיים יכול להשאר בבית אח"כ הוא כבר צריך מסגרת (גן), אחרת קורה כל מה שתיארת!
בהצלחה
ואני אישית הגעתי למסקנה, שילד עד שנה וחצי-שנתיים יכול להשאר בבית אח"כ הוא כבר צריך מסגרת (גן), אחרת קורה כל מה שתיארת!
בהצלחה
יש לי ילד בן חמש בבביתיוקטנה
וילדה בת ארבע, וילד בן שלוש, ולאף אחד מהם אין בעיות מיוחדות, ולהיפך.
האם את יכולה לתאר מה קורה כשהם מתעוררים?יוקטנהאחרונה
בוכים? שמחים?
מעירים אחד את השני? או כל אחד לחוד?
מה אתם עושים כשזה קורה?
(אם את מרגישה בנח להרחיב)
מעירים אחד את השני? או כל אחד לחוד?
מה אתם עושים כשזה קורה?
(אם את מרגישה בנח להרחיב)
תודה על התגובות באמת מענין ומעודדהריון ראשון
בעז"ה אני אמורה ללדת בעתיד ;הקרוב .ואני מאודהריון ראשון
מתלבטת מה לעשות מיד אחרי הלידה. האם ללכת לביתי הפרטי. או ללכת לאימי.-הענין הוא שאני ובעלי לא מסתדרים עם אבא שלי, וזה מאוד קשה להתארח במצב כזה.(אציין שאין לי אפשרות להתארח אצל חמותי ). אשמח לשמוע מנסיונכן האם אוכל להסתדר בכוחות עצמי בביתי הפרטי או שיש לכן הצעה אחרת
תודה רבה לכן !!!
זה לא כ"כ קשה כמו שזה נראהזוג+2
קודם כל- שיהיה בשעה טובה!
לעניננו- את תראי שחוץ מהקושי הפיזי שיהיה לך בימים הראשונים, הטיפול בתינוק הוא לא יותר מדי קשה, ואני בטוח (כן, כן אני לא אמא, אני הזה שאיתה, נו איך קוראים לו... אה כן, אבא) שבעלך גם אם הוא עובד עד יחסית מאוחר יוכל לעזור לך עם הקטעים היותר קשים פיזית כמו אמבטיה או כשהתינוק יבכה בלילה.
וכשבעלך לא נמצא אז אין לי ספק שהחברות שלך יעזרו לך, או שאמא שלך תבוא.
אצלנו בישוב מאד מקובל שחברות באות לעזור לאמהות "טריות" בטיפול בתינוק (בעיקר אמהות לבנים שעוזרות אחרי הברית).
אל תפחדו, נכון שיש חוסר אונים כשהוא בוכה ליותר מ3 דקות (אני לא ציני בכלל, את תראי כשהוא יבכה יותר מדקה-שתיים את תחשבי שהוא בוכה יותר מ15 דקות לפחות) אבל לרוב הנקה/ החזקת התינוק על הבטן/החלפת חיתול ואפילו הפשטה (את לא יודעת כמה חם לו מתחת ל3 שכבות הפוטר שמלבישים אותו בחורף) ירגיעו אותו.
מקווה שלא בלבלתי לך את השכל יותר מדי..
לעניננו- את תראי שחוץ מהקושי הפיזי שיהיה לך בימים הראשונים, הטיפול בתינוק הוא לא יותר מדי קשה, ואני בטוח (כן, כן אני לא אמא, אני הזה שאיתה, נו איך קוראים לו... אה כן, אבא) שבעלך גם אם הוא עובד עד יחסית מאוחר יוכל לעזור לך עם הקטעים היותר קשים פיזית כמו אמבטיה או כשהתינוק יבכה בלילה.
וכשבעלך לא נמצא אז אין לי ספק שהחברות שלך יעזרו לך, או שאמא שלך תבוא.
אצלנו בישוב מאד מקובל שחברות באות לעזור לאמהות "טריות" בטיפול בתינוק (בעיקר אמהות לבנים שעוזרות אחרי הברית).
אל תפחדו, נכון שיש חוסר אונים כשהוא בוכה ליותר מ3 דקות (אני לא ציני בכלל, את תראי כשהוא יבכה יותר מדקה-שתיים את תחשבי שהוא בוכה יותר מ15 דקות לפחות) אבל לרוב הנקה/ החזקת התינוק על הבטן/החלפת חיתול ואפילו הפשטה (את לא יודעת כמה חם לו מתחת ל3 שכבות הפוטר שמלבישים אותו בחורף) ירגיעו אותו.
מקווה שלא בלבלתי לך את השכל יותר מדי..
אחרי לידה כדאי להעזראנונימי (פותח)
במי שרק אפשר.אולי תלכו בכל זאת להורים רק לכמה ימים? האם יש לך מאיפה לקבל אוכל?כי חשוב לאכול טוב ולא שטויות,וזו עזרה משמעותית מאמא או שיש מקום לקנות משהו איכותי.תבדקו גם כמה זמן בעלך יכול להשקיע (למשל שתוכלי להתקלח בנחת) או שהוא חוזר מאוחר. וכן לגבי שכנה או חברה עם נסיון-שתוכל להדריך.אולי יש לך אחות או גיסה רווקה שתוכל לבוא? או אולי אמך תוכל להגיע קצת?
עזרה בלידהיהודית פוגל
נחמד להתפנק אחרי לידה אצל אמא! אבל אם זה לא כ"כ אפשרי, יש למצוא פתרונות אחרים - כמו אולי שאמך תבוא אליך כל יום לזמן מה כדי שתוכלי לנוח וכן לטפל בבית? מה בדבר בית החלמה ליולדות? מומלץ מאוד! עכ"פ לא כדאי להיות לבד בבית הרבה זמן בימים ובשבועות הראשונים. אהבתי את רעיון החברות שנכנסות ונותנות יד. ידוע לי כי במקומות רבים המאוכלסים ע"י זוגות צעירים קיימת תורנות בין חברות/שכנות והן מכניסות ליולדת כל יום ארוחת בוקר עם כל הפינוקים. נחמד. שיהיה לך בשעה טובה ובנקל.
כיף להיות בביתאנונימי (פותח)
אני אחרי כמה לידות, ובאף אחת מהן לא הלכתי להורים לא שלי ולא של בעלי למרות שאנחנו מאוד מסתדרים. זה פשוט כיף לחזור הביתה עם תינוק חדש, לסדר לו את הבגדים במקום ואת המיטה והכל. ובאמת אם אין בעיות מיוחדות אז זה בכלל לא קשה. סך הכל, התינוק ישן רוב היום, ואת בחופשת לידה אז אפשר ביום להשלים שעות שינה של הלילה. ובכלל גם לבעל יותר קל להסתגל לתינוק כשאתם בבית ולא בנדודים. העיקר זה לקחת את הענין בשמחה ולא להילחץ משטויות, (אם הבית לא מסודר וכדומה) כאשר את תהיי רגועה גם התינוק יהיה רגוע ושליו - מנסיון! העיקר שיהיה בשעה טובה! שבו ע טוב וחודש טוב!
עזרה בלידה תגובה מס 2יהודית פוגלאחרונה
נהיניתי מאוד לקרוא את התגובה שלך, סימיסי, אני לומדת מכך כי ב"ה יש לכם קשר טוב ואתם מספקים לעצמכם את כל צרכיכם, גם הריגשיים, ואתם מקבלים תינוק חדש בהרמוניה, תמיכה ושיתוף פעולה. יפה מאוד מאוד!!
את בטוחה שכך הרבנית מלמד חושבת?אודי-ה
אני לא.
נראה לי שהיא חושבת שהמדינה שלנו. וכל המנהיגים שלא הולכים בדרך התורה ומביאים חורבן עלינו אינם מייצגים את המדינה.
גם הדגל אינו שייך להם. אנחנו תולים דגלים בגלל שהם שלנו ולא בגלל אנשים שהורסים את המדינה אנחנו נתנתק.
מאיפה הבאת את זה שהרבנית חושבת ככה????
נראה לי שהיא חושבת שהמדינה שלנו. וכל המנהיגים שלא הולכים בדרך התורה ומביאים חורבן עלינו אינם מייצגים את המדינה.
גם הדגל אינו שייך להם. אנחנו תולים דגלים בגלל שהם שלנו ולא בגלל אנשים שהורסים את המדינה אנחנו נתנתק.
מאיפה הבאת את זה שהרבנית חושבת ככה????
לרו"ת / בועהאודי-האחרונה
לא הבנתי. איפה הרבנית אומרת את זה? אני שמעתי אותה אומרת דברים אחרים (בע"פ)
אשמח למקורות / קישורים וכו'.
אשמח למקורות / קישורים וכו'.
מטרנה בלילהאנונימי (פותח)
בדומה להנקה, אבל בגיל מאוחר (!!!), בתי בת ה-3 עדיין מקבלת מטרנה לפני השינה. מגיל שנה בערך יש לה תקופות שהיא מתעורת בלילה ומבקשת מטרנה, פעם אחת בלילה, וזה בא והלך.
היא מקבלת המון חום ואהבה בבית כל היום (משתדלים...) ובלילה לא מדברים איתה. מכינים לה בקבוק ואומרים שוב לילה טוב והולכים.
למישהו (או לך, יהודית) יש רעיון איך להפסיק את זה, בתקופות של אחרי לידה או אחרות לחוצות, זה ממש מעיק. (יש לה אחות קטנה ממנה בשנה.)
תודה!
בלילה -רק מיםיונה
צריך לומר לה שבלילה לא אוכלים !!
ואם ממש צמאים -שותים רק מים.
(ועדיף בכוס ולא בבקבוק,ככה גומרים מיד את ה"טקס" של השתיה)
בהצלחה
לילה טוב!
ואם ממש צמאים -שותים רק מים.
(ועדיף בכוס ולא בבקבוק,ככה גומרים מיד את ה"טקס" של השתיה)
בהצלחה
לילה טוב!
מטרנה בלילהיהודית פוגל
איך היא אוכלת במשך היום? יתכן שהיא פשוט רעבה! יש לתת לה לפני השינה דייסה על חלב ולא מטרנה. מטרנה נותנים עד גיל שנה, סתם חבל על הכסף. דייסה טובה וסמיכה, ואז אולי תישן בלי להתעורר.תנסי גם את ההצעה שבלילה יש רק מים, אם היא לא תקים צעקות אז אולי היא תיגמל כך. אבל שוב, תבדקו אם היא לא רעבה ומאוד!
ליהודית מעליאנונימי (פותח)
היא באמת לא אוכלת מי-יודע-מה, ובגלל שקשה לה לשבת בזמן האוכל יוצא שהיא קמה לפעמים.(וכנ"ל אחותה, שישנה שנת ישרים כל הלילה, ואם היא מתעוררת מבקשת מוצץ ואף פעם לא מטרנה)
עכשיו שינינו את השיטה בארוחת ערב, משיטת הניג'וס ("מה עם הביצה? יש עוד קצת עגבניה!") לשיטת ה"בלי לחץ": "סיימת? טוב". לוקחים את הצלחת ולא מעירים כלום. זה הולך יותר טוב אבל הן עדיין לא אוכלות בכמויות. אני אישית לא מודאגת, שתיהן נראות לא רע (ואפילו די טוב... אבל אני לא אובייקטיבית...)
אבל קשה לי להאמין שזה מרעב, גם בגלל שהיא אוכלת כמה שהיא רוצה, וכשהיא רעבה היא גומרת הכל מהצלחת, וגם בגלל שזה בא בתקופות, ולכן זה אני שואלת- יכול להיות שזה קשור לשינויים מסויימים שאפילו אנחנו לא מודעים אליהם (כמו דברים בגן) או לתקופות שבהן היא צריכה יותר אהבה ויותר חום? אולי היחס בלילה צריך להיות אחר?
בכל מקרה- כבר דיברתי איתה על המים בלילה או על חלב, אבל היא מבקשת "רק מטרנה!"
אני יכולה להגיד בפירוש שאנחנו מודעים לחשיבות שיש לחום, חיבוקים, ומילים חמות ומשתדלים לתת אותם בכמויות.
אשמח להתייחסותך, יהודית, ותודה על התגובה המהירה (מאוד!)
עכשיו שינינו את השיטה בארוחת ערב, משיטת הניג'וס ("מה עם הביצה? יש עוד קצת עגבניה!") לשיטת ה"בלי לחץ": "סיימת? טוב". לוקחים את הצלחת ולא מעירים כלום. זה הולך יותר טוב אבל הן עדיין לא אוכלות בכמויות. אני אישית לא מודאגת, שתיהן נראות לא רע (ואפילו די טוב... אבל אני לא אובייקטיבית...)
אבל קשה לי להאמין שזה מרעב, גם בגלל שהיא אוכלת כמה שהיא רוצה, וכשהיא רעבה היא גומרת הכל מהצלחת, וגם בגלל שזה בא בתקופות, ולכן זה אני שואלת- יכול להיות שזה קשור לשינויים מסויימים שאפילו אנחנו לא מודעים אליהם (כמו דברים בגן) או לתקופות שבהן היא צריכה יותר אהבה ויותר חום? אולי היחס בלילה צריך להיות אחר?
בכל מקרה- כבר דיברתי איתה על המים בלילה או על חלב, אבל היא מבקשת "רק מטרנה!"
אני יכולה להגיד בפירוש שאנחנו מודעים לחשיבות שיש לחום, חיבוקים, ומילים חמות ומשתדלים לתת אותם בכמויות.
אשמח להתייחסותך, יהודית, ותודה על התגובה המהירה (מאוד!)
מטרנה בלילהיהודית פוגל
אני עדיין מתחברת לאפשרות שהיא רעבה. נסי לכתוב במשך יום אחד כמה היא אוכלת, ובמיוחד בארוחת הערב ואולי תופתעי מהכמות המיזערית, אבל יתכן שיש פה גם מימד ריגשי האומר א נ י רוצה מטרנה בלילה, ונראה אם יהיה לכם אומץ להתנגד. אולי תנסי להגביל את הזמן כמו: עד חנוכה אסכים להביא לך מטרנה בלילה, ואח"כ תצטרכי לישון בלילה כמו גדולה. מישהיא אמרה שהיא השאירה בקבוק מטרנה במיטת הילדה, הילדה בשלב מסויים בלילה ניסתה לשתות, אבל מכיון שזה היה קר ולא טעים, היא נגמלה. מעניין!
סמכות הוריתיהודית פוגל
עדיין מחכים להתפתחות דיון בנושא סמכות הורית בכלל ובתקופתנו בפרט, אנא, גשו לעבודה!
שאלה שקצת קשורה לנושאאם הבנים12
בני בן ה3 ילד שמח ושובב לפעמים, פעמים רבות שהוא רואה את בן השכנים בן השמונה הוא אומר לו דברים מעצבנים והשכן מחטיף לו, הוא כבר מפחד להיות למטה לבד כדי לא לחטוף מכות יש למישהו רעיון מה יכול לעזור לפתור את הבעיה?
ניסיתי לדבר עם השכן שהוא גדול ולא צריך להתיחס לכל מה שצוציק קטן אומר לו אך הוא מתרגז מאוד בקלות ומתחצף חופשי.
אשמח לרעיונות... שושי
ניסיתי לדבר עם השכן שהוא גדול ולא צריך להתיחס לכל מה שצוציק קטן אומר לו אך הוא מתרגז מאוד בקלות ומתחצף חופשי.
אשמח לרעיונות... שושי
לאם הבניםיהודית פוגלאחרונה
את אומרת שהילד הגדול "מחטיף" לו כשהוא מעצבן אותו, אעפי"כ הילד שלך ממשיך, תנסי לחשוב מהוא הרווח המישני שלו מההתנהגות הזו, שלכאורה היא לא הגיונית. את גם יכולה לאמר לו אם אתה לא רוצה לחטוף אתה יודע מה לעשות ולהשאיר את הכדור בידיו.
גמילה מהנקה בלילהאנונימי (פותח)
הבת שלי כמעט בת שנה ועדיין כמה כל שעתיים בערך לינוק. היא לא מסכימה לאכול מבקבוק דבר אחר. היא קמה בלילה בבכי ולא נרגעת עד שאני מניקה אותה. היא כבר אוכלת דברים אחרים במשך היום, אבל לא בכמויות גדולות וגם יונקת מעט.אני לא יודעת איך להפסיק את ההנקה בלילה. אולי למשהי יש רעיון מה לעשות?
הנקהאנונימי (פותח)אחרונה
אין לי תשובה ברורה, אבל קרה לי השבוע משהו שאולי יעזור לך.לפני כשבוע הבן שלי (חמישה חודשים) קם בלילה כל שעה וחצי לאכול. במקרה היה לי טיפת חלב ובשקילה התברר שהוא לא עלה טוב במשקל. אז התחלתי לתת לו הנקה ביום כל שעה או שעה וחצי. מאזף הוא הפסיק לקום בלילה! הוא אוכל בסביבות 9 בערב וקם לאכול שוב רק ב5! מכאן ניתן אולי להסיק שמי שאוכל טוב ביום - קם פחות בלילה. ואולי זה יעזור גם לך
בהצלחה!
בהצלחה!
סמכות הוריתיהודית פוגל
במענה לבקשת הורים רבים אני מבקשת להעלות כאן לדיון את נושא הסמכות ההורים כפי שהיא מתבטאת בגילאים השונים, החל מהגיל הרך עבור לגיל ההתבגרות, השלב של עזיבת הקן, וכמובן איך וכיצד רואים הורים וילדים את ענין הסמכות ההורית גם כאשר הילדים כבר נשואים והקימו משפחות. מאוד מעניין יהיה לקבל התייחסויות לשאלות הנ"ל מכל זוויות הראיה, הורים, ילדים, וגם סבים וסבתות. לדוגמה: הורים המנסים להטיל וויטו על החלפת מקום המגורים של זוג צעיר, הורים המנסים לגרום להפסקת הלימודים של הבעל בכולל שלא לפי התכנון של הזוג עצמו, כי צריך פרנסה, ועוד סיטואציות שונות בהן מסתמן קונפליקט בין הסמכות ההורית לבין רצון הילדים. נשמח לשמוע גם דיעות שונות לגבי מהות הסמכות ההורים בדורנו בפרט ובכלל.
ילדון מרדן בן 3אנונימי (פותח)
אני כותבת את ההודעה הזו לאחר מערכה קשה שהתנהלה ביני לבין בני בן השלוש שלא רצה לישון _למרות שהשעה היתה כבר אחרי 22:00. לא מיותר לציין שניסיונות ההשכבה החלו עוד ב 21:00...
הקטנטן החמוד מרגיש בנוח להגיד לי לא רוצה, לצעוק, לבעוט בי- כשאני אומרת בתקיפות- "לאמא לא מרביצים" אז הוא עונה בחוצפה, משתמש במילים לא נקיות וכו'.
בעלי ואני ניסינו כל מיני שיטות, בסבלנות, לדבר יותר, באסרטיביות, לאיים, בנחישות. בשורה התחתונה אני מרגישה שהוא פשוט לא מקשיב ושמשהו בסמכות ההורית שלנו לקוי.
איך אני אמורה להתייחס להתנהגות הזו, איך אני אמורה להגיב כשוא מרביץ / מקלל. ההתנהגותץ שלו משפיעה על אחיו בן השנה ועשרה. חוצ"מ בשעה טובה לפני חודש נולד לנו בן נוסף (יודגש שהתנהגותו של בני הבכור דנן לא "התדרדרה בדווקא בעקבות הלידה אלא היתה כך אף קודם).
אשמח לקבל עצות מאמהות מנוסות.
יש לי ילדה בת שנתיים שהחלה עם התנהגות כזאתיעל ל'
כל התנהגות שלה שגובלת בחוצפה
(אם היא מרביצה לי, יורקת עלי, עושה פרצוף מתריס, או ממרה את פי בכוונה),
היא מייד מקבלת מכה על היד.
ואכן זה עוזר, היא צריכה להבין שההורים אם אלו שמחליטים.
( ויסלחו לי כל השיטות המתחסדות של לא להכות ןכן'...)
ובמקביל התנהגויות טובות מתוגמלות בצורה חיובית
(אם היא מרביצה לי, יורקת עלי, עושה פרצוף מתריס, או ממרה את פי בכוונה),
היא מייד מקבלת מכה על היד.
ואכן זה עוזר, היא צריכה להבין שההורים אם אלו שמחליטים.
( ויסלחו לי כל השיטות המתחסדות של לא להכות ןכן'...)
ובמקביל התנהגויות טובות מתוגמלות בצורה חיובית
מסכימה עם יעל בהחלט !יונה
אלימות וילדיםיוקטנה
אני זוכרת את התחושות שעלו בי בעת שהורי היכו אותי: השפלה, אפסות, אומללות, מחשבות נקמה: "אני כבר אראה להם!" "אני חייבת להחזיר להם!".
אני בוחרת אחרת בשביל הילדים שלי.
יש האומרים: "גם אני קיבלתי פליק מדי פעם, ותראו! יצאתי בסדר!"
אז לא. לא יצאת בסדר - עובדה! יצאת אדם שחושב שמותר להכות ילדים!
קשה מאוד לצאת ממעגל הקסמים ילד מוכה-הורה מכה. אני מרגישה לא פעם את תחושת הזעם שגואה בי נוכח "חוסר ציות". אבל אני משתדלת לנהוג אחרת, ולהעניק חיים אחרים, ילדות יפה יותר משהיתה לי, ומסר אחר, לדעתי נכון יותר, של חוסר אלימות.
כי אם לך, אמא, מותר, אז גם לילדייך מותר, והם אכן נוהגים כך: בועטים בך ומרביצים לך. אני שוכרת את ההפתעה על פנניה של אמי כשהיכתה אותי בגיל מאוחר יותר, והחזרתי לה, עם כל הכח של ילדה גדולה יותר. זו היתה הפעם האחרונה שהיא הרימה עלי יד, וחווייה שאת לא רוצה שתהיה חלק מזכרונות חייך או חיי ילדייך.
אינני זוכרת פעם שילדי היכו אותי. הם לא מכירים אלימות כחלק מהחיים (לא בתוך המשפחה, בכל אופן. ילדים, כמו גורי נמרים, נוטים לשלב אלימות כלשהי במשחקיהם).
אני דוחקת בכן לדוק שוב ושוב, ולשאול את עצמכן האם לא ניתן לחיות אחרת. מנסיוני - אפשר. קשה, אבל אפשר, ולילדים שלנו כבר יהיה קל יותר, ולילדיהם - עוד יותר. אנחנו מניחות כאן לבנים לעתיד טוב ויפה יותר למען המשפחות שלנו.
קשה מאוד לוותר על האלימות בלי לרכוש כלים אחרים להתמודד עם הכעס. עזר לי מאוד הספר: "הורים משוחררים, ילדים משוחררים" של אדל פייבר ואלן מייזליש. נתן המון כלים מעשיים. יש למחברות הללו ספרים רבים נוספים, וכולם מומלצים בחום.
אני בוחרת אחרת בשביל הילדים שלי.
יש האומרים: "גם אני קיבלתי פליק מדי פעם, ותראו! יצאתי בסדר!"
אז לא. לא יצאת בסדר - עובדה! יצאת אדם שחושב שמותר להכות ילדים!
קשה מאוד לצאת ממעגל הקסמים ילד מוכה-הורה מכה. אני מרגישה לא פעם את תחושת הזעם שגואה בי נוכח "חוסר ציות". אבל אני משתדלת לנהוג אחרת, ולהעניק חיים אחרים, ילדות יפה יותר משהיתה לי, ומסר אחר, לדעתי נכון יותר, של חוסר אלימות.
כי אם לך, אמא, מותר, אז גם לילדייך מותר, והם אכן נוהגים כך: בועטים בך ומרביצים לך. אני שוכרת את ההפתעה על פנניה של אמי כשהיכתה אותי בגיל מאוחר יותר, והחזרתי לה, עם כל הכח של ילדה גדולה יותר. זו היתה הפעם האחרונה שהיא הרימה עלי יד, וחווייה שאת לא רוצה שתהיה חלק מזכרונות חייך או חיי ילדייך.
אינני זוכרת פעם שילדי היכו אותי. הם לא מכירים אלימות כחלק מהחיים (לא בתוך המשפחה, בכל אופן. ילדים, כמו גורי נמרים, נוטים לשלב אלימות כלשהי במשחקיהם).
אני דוחקת בכן לדוק שוב ושוב, ולשאול את עצמכן האם לא ניתן לחיות אחרת. מנסיוני - אפשר. קשה, אבל אפשר, ולילדים שלנו כבר יהיה קל יותר, ולילדיהם - עוד יותר. אנחנו מניחות כאן לבנים לעתיד טוב ויפה יותר למען המשפחות שלנו.
קשה מאוד לוותר על האלימות בלי לרכוש כלים אחרים להתמודד עם הכעס. עזר לי מאוד הספר: "הורים משוחררים, ילדים משוחררים" של אדל פייבר ואלן מייזליש. נתן המון כלים מעשיים. יש למחברות הללו ספרים רבים נוספים, וכולם מומלצים בחום.
תלוי מאיפה זה באאנונימי (פותח)
אני דווקא חושבת שיש מצבים שיש לתת איזה פליק
השאלה היא מאיפה בא הפליק או כל ענישה אחרת? אם היא באה מכעס אז באמת אין להכות במצב כזה אך אם היא באה ממצב של שליטה עצמית אז ניתן להכות אך כמובן לא בצורה חזקה מידי צריך לחשוב מתי יש לעשות זאת. הכאה אצלי באמת מגיעה במצבים קיצוניים או במצבים שילד מביא את עצמו לידי סכנה. החשוב הוא מול הילדים לא לאבד שליטה עצמית לא להתרגז אם את בשליטה אז יותר קל לדעת מתי ומה לעשות בכל מצב.
השאלה היא מאיפה בא הפליק או כל ענישה אחרת? אם היא באה מכעס אז באמת אין להכות במצב כזה אך אם היא באה ממצב של שליטה עצמית אז ניתן להכות אך כמובן לא בצורה חזקה מידי צריך לחשוב מתי יש לעשות זאת. הכאה אצלי באמת מגיעה במצבים קיצוניים או במצבים שילד מביא את עצמו לידי סכנה. החשוב הוא מול הילדים לא לאבד שליטה עצמית לא להתרגז אם את בשליטה אז יותר קל לדעת מתי ומה לעשות בכל מצב.
ל יעל ל' ;זה נשמע כאילו שאת מדברת על כלבמכאל 2 3
בחסדי אבאלה
ילדים זה לא כלבים
לא צריך לתן להם מכה
צריך לחנך רק אם נקודות טובות
ילדים זה לא כלבים
לא צריך לתן להם מכה
צריך לחנך רק אם נקודות טובות
ילדון מרדןיהודית פוגל
יתכן שהוא בגיל המרי, ורצוי להקטין את כמות העימותים איתו, כלומר להתעקש רק על הדברים החשובים ולהעלים עין מהזניחים יותר. כמו כן מאוד יעילה שיטת הסחת הדעת. את מספרת סיפור מסעיר כלשהוא, תשומת ליבו מוסחת מה"מלחמה" ביניכם, ואז בזריזות את מלבישה/מפשיטה/ רוחצת/ מאכילה ועוד, שיטה זו הוכיחה את עצמה מאוד, גם תורמת ליצירת קשר טוב ביניכם עם חוויות חיוביות ולא כל הזמן לחוות עימותים. תוכלי לפנות אלי לשיחה בטלפון כדי שאדגים לך שיטות של הסחת הדעת בגיל הזה, שיהיה לך הרבה כוח, כ"ט
ניסינו הסחות דעתאנונימי (פותח)
השאלה היא אם ככה מחנכים? מה עם צייתנות פשוטה? חוצ"מ, אם אני צועקת עליו הוא אומר בטון תקיף "אמא, אל תכעסי עלי". אם אני מרביצה לו- אז הוא מחזיר לי.
הוא ילד מאוד חכם, יודע מאוד לדחות סיפוקים ובד"כ אם אני מסבירה אז הוא בוחר בטוב.
השאלה היא אם כך ראוי לנהוג- כל הזמן להסביר?
חוצ"מ, מה אני עושה כאשר הוא ממש משתולל בבית,ולפעמים אפילו מרביץ לאחיו הקטן סתם?
לא כל הזמן אפשר להסביר... וגם נראה לי שלא כל הזמן נכון וצריך להסביר אמור להיות צד של צייתנות פשוטה- לא?
הוא ילד מאוד חכם, יודע מאוד לדחות סיפוקים ובד"כ אם אני מסבירה אז הוא בוחר בטוב.
השאלה היא אם כך ראוי לנהוג- כל הזמן להסביר?
חוצ"מ, מה אני עושה כאשר הוא ממש משתולל בבית,ולפעמים אפילו מרביץ לאחיו הקטן סתם?
לא כל הזמן אפשר להסביר... וגם נראה לי שלא כל הזמן נכון וצריך להסביר אמור להיות צד של צייתנות פשוטה- לא?
ילדון מרדן, תגובה מס 2יהודית פוגל
קשה לדרוש צייתנות כפשוטה בגיל הזה. עליך לדבר איתו על צייתנות כאשר הילד רגוע, מפוייס, לא עייף ובמצב רוח טוב. צייתנות נבנית לאט. כמו כן אמרנו שהוא בגיל המרי. בזמן אמת אני בכל זאת ממליצה מאוד על הסחת הדעת. ע"י מכות וצעקות את רק מגדילה את המהומה, נראה לי שילד לא משתולל "סתם" אולי הוא עיייף,משעמם לו, מקנא באחיו, אין לך מספיק זמן וכוח בשבילו, הוא נדרש להיות "גדול" לפני הזמן ועוד.מה בדבר חלוקת התפקידים המסורתית, אמא רכה יותר אבא משליט משמעת? הוא ממש צודק כאשר הוא לא מקבל את הצעקות שלך, צעקות מצידך אומרות לו שאת לא בשליטה, כמו לשבת במטוס עם טייס מגמגמם, צועק וכו, האם את טיפוס שליו ורגוע?, בד"כ ילדים לאמהות רגועות ושליוות גם הם כך רוב הזמן.תבדקי טוב אם את אוכלת מספיק ונכון, מקדישה זמן למנוחה גופנית ונפשית, עזרה בעבודות הבית, בדיקה מדוקדקת של כל הנ"ל תהווה תשתית בריאה ואיתנה לטווח ארוך בעבודת הקודש הזו. חזקי ואימצי,
דרך האמצע: כבוד לילד, בלי אלימותיוקטנה
הדרך בה אנו נוקטים, שמשרתת אותנו היטב כבר 4 ילדים רוב הזמן, דרך נעימה לנו וגם לילדים: שיטת השיעמום.
אחרי תום טקס השינה, כפי שהוא נראה בביתכם (אצלנו זה אמבטיה פיז'מה וסיפור או יותר, לפי המצב רוח), המסר שלנו הוא: עכשיו זמן לילדים לישון, ולגדולים לעשות דברים אחרים.
הילדים בדרך כלל הולכים מיד לישון (הם כבר הבינו את הרעיון), אבל בהתחלה זה עובד ככה: את הולכת לרחוץ כלים או לקרוא ספר או לסדר את הבית או לקשקש בטלפון, ולילדים מותר להסתובב בסלון כל עוד הם לא מפריעים! אם הוא מנסה למשוך את תשומת ליבך בפעולה הרסנית: "רוצה להיות בחדר שלך או בסלון? אז בסלון מתנהגים יפה!" וממשיכה בענייניך. אם ממשיך להפריע, הוא נלקח בעדינות לחדר, אבל חופשי לצאת ממנו בתמורה להבטחה "להתנהג יפה". אפשר שוב ושוב ללכת ולחזור. הילד לבסוף משתעמם ונרדם איפשהו, או הולך בעצמו למיטה. אחרי מספר ימים כאלו (חשוב לשמור על אווירה טובה, שלא ייווצר "מאבק כוחות" שהילד ירגיש חובה לנצח בבו) הוא כבר ישכיב את עצמו לישון, ובשעות יותר ויותר שפויות.
השיטה לא עובדת מהיום להיום, אבל יתרונותיה ברורים: כבוד לילד, זמן פנוי בשבילך לעיסוקייך, בלי אלימות, אווירה חיובית, מסר ברור: "עכשיו זמן להורים לעשות דברים אחרים". בלי הסברים מכבידים שלא יעבדו עם ילד קטן. קצר ולעניין, בליווי מעשים שמדגימים את הנאמר: לא מעסיקים, עוסקים בעניינינו, ואם אתה מפריע - אז אתה תהיה חדר שלך. אם אתה לא מפריע - בבקשה, ברוך הבא.
בהצלחה!
אחרי תום טקס השינה, כפי שהוא נראה בביתכם (אצלנו זה אמבטיה פיז'מה וסיפור או יותר, לפי המצב רוח), המסר שלנו הוא: עכשיו זמן לילדים לישון, ולגדולים לעשות דברים אחרים.
הילדים בדרך כלל הולכים מיד לישון (הם כבר הבינו את הרעיון), אבל בהתחלה זה עובד ככה: את הולכת לרחוץ כלים או לקרוא ספר או לסדר את הבית או לקשקש בטלפון, ולילדים מותר להסתובב בסלון כל עוד הם לא מפריעים! אם הוא מנסה למשוך את תשומת ליבך בפעולה הרסנית: "רוצה להיות בחדר שלך או בסלון? אז בסלון מתנהגים יפה!" וממשיכה בענייניך. אם ממשיך להפריע, הוא נלקח בעדינות לחדר, אבל חופשי לצאת ממנו בתמורה להבטחה "להתנהג יפה". אפשר שוב ושוב ללכת ולחזור. הילד לבסוף משתעמם ונרדם איפשהו, או הולך בעצמו למיטה. אחרי מספר ימים כאלו (חשוב לשמור על אווירה טובה, שלא ייווצר "מאבק כוחות" שהילד ירגיש חובה לנצח בבו) הוא כבר ישכיב את עצמו לישון, ובשעות יותר ויותר שפויות.
השיטה לא עובדת מהיום להיום, אבל יתרונותיה ברורים: כבוד לילד, זמן פנוי בשבילך לעיסוקייך, בלי אלימות, אווירה חיובית, מסר ברור: "עכשיו זמן להורים לעשות דברים אחרים". בלי הסברים מכבידים שלא יעבדו עם ילד קטן. קצר ולעניין, בליווי מעשים שמדגימים את הנאמר: לא מעסיקים, עוסקים בעניינינו, ואם אתה מפריע - אז אתה תהיה חדר שלך. אם אתה לא מפריע - בבקשה, ברוך הבא.
בהצלחה!
השיטה שלנו: שיטת השיעמוםיוקטנה
הדרך בה אנו נוקטים, שמשרתת אותנו היטב כבר 4 ילדים רוב הזמן, דרך נעימה לנו וגם לילדים: שיטת השיעמום.
אחרי תום טקס השינה, כפי שהוא נראה בביתכם (אצלנו זה אמבטיה פיז'מה וסיפור או יותר, לפי המצב רוח), המסר שלנו הוא: עכשיו זמן לילדים לישון, ולגדולים לעשות דברים אחרים.
הילדים בדרך כלל הולכים מיד לישון (הם כבר הבינו את הרעיון), אבל בהתחלה זה עובד ככה: את הולכת לרחוץ כלים או לקרוא ספר או לסדר את הבית או לקשקש בטלפון, ולילדים מותר להסתובב בסלון כל עוד הם לא מפריעים! אם הוא מנסה למשוך את תשומת ליבך בפעולה הרסנית: "רוצה להיות בחדר שלך או בסלון? אז בסלון מתנהגים יפה!" וממשיכה בענייניך. אם ממשיך להפריע, הוא נלקח בעדינות לחדר, אבל חופשי לצאת ממנו בתמורה להבטחה "להתנהג יפה". אפשר שוב ושוב ללכת ולחזור. הילד לבסוף משתעמם ונרדם איפשהו, או הולך בעצמו למיטה. אחרי מספר ימים כאלו (חשוב לשמור על אווירה טובה, שלא ייווצר "מאבק כוחות" שהילד ירגיש חובה לנצח בבו) הוא כבר ישכיב את עצמו לישון, ובשעות יותר ויותר שפויות.
השיטה לא עובדת מהיום להיום, אבל יתרונותיה ברורים: כבוד לילד, זמן פנוי בשבילך לעיסוקייך, בלי אלימות, אווירה חיובית, מסר ברור: "עכשיו זמן להורים לעשות דברים אחרים". בלי הסברים מכבידים שלא יעבדו עם ילד קטן. קצר ולעניין, בליווי מעשים שמדגימים את הנאמר: לא מעסיקים, עוסקים בעניינינו, ואם אתה מפריע - אז אתה תהיה חדר שלך. אם אתה לא מפריע - בבקשה, ברוך הבא.
בהצלחה!
אחרי תום טקס השינה, כפי שהוא נראה בביתכם (אצלנו זה אמבטיה פיז'מה וסיפור או יותר, לפי המצב רוח), המסר שלנו הוא: עכשיו זמן לילדים לישון, ולגדולים לעשות דברים אחרים.
הילדים בדרך כלל הולכים מיד לישון (הם כבר הבינו את הרעיון), אבל בהתחלה זה עובד ככה: את הולכת לרחוץ כלים או לקרוא ספר או לסדר את הבית או לקשקש בטלפון, ולילדים מותר להסתובב בסלון כל עוד הם לא מפריעים! אם הוא מנסה למשוך את תשומת ליבך בפעולה הרסנית: "רוצה להיות בחדר שלך או בסלון? אז בסלון מתנהגים יפה!" וממשיכה בענייניך. אם ממשיך להפריע, הוא נלקח בעדינות לחדר, אבל חופשי לצאת ממנו בתמורה להבטחה "להתנהג יפה". אפשר שוב ושוב ללכת ולחזור. הילד לבסוף משתעמם ונרדם איפשהו, או הולך בעצמו למיטה. אחרי מספר ימים כאלו (חשוב לשמור על אווירה טובה, שלא ייווצר "מאבק כוחות" שהילד ירגיש חובה לנצח בבו) הוא כבר ישכיב את עצמו לישון, ובשעות יותר ויותר שפויות.
השיטה לא עובדת מהיום להיום, אבל יתרונותיה ברורים: כבוד לילד, זמן פנוי בשבילך לעיסוקייך, בלי אלימות, אווירה חיובית, מסר ברור: "עכשיו זמן להורים לעשות דברים אחרים". בלי הסברים מכבידים שלא יעבדו עם ילד קטן. קצר ולעניין, בליווי מעשים שמדגימים את הנאמר: לא מעסיקים, עוסקים בעניינינו, ואם אתה מפריע - אז אתה תהיה חדר שלך. אם אתה לא מפריע - בבקשה, ברוך הבא.
בהצלחה!
רעיון מקורי ;להשכבה קלה!אנונימי (פותח)
יש לנו ילד שגילה נטיות להשתולל ולהפריע לאחים שלו בשעת ההשכבה ונוצרו סביב הנושא המון מאבקי כוחות.באחד הלילות כשהוא היה כבר הרוג מעיפות ועדיין סרב לישון,קלטתי איזה מטען שלילי הוא סוחב ביחס לשינה,ואז שיניתי את הגישה ב-180 מעלות.אמרתי לו שאני לא מרשה לו לישון,ושילך מיד לשחק !(להזכירכן זהו גיל המרד) בהתחלה הרעיון מצא חן בעיניו והוא באמת שיחק,עד שרצה לישון,אבל עמדתי על האיסור בתוקף למרות שהוא התחנן שאתן לו לישון(ואפילו הוצאתי אותו מהמיטה כשהלך אליה בשקט בלי ששמתי לב) לאחר שני לילות כאלה אחותו הגדולה הסבירה לו(כשראתה אותו עצוב בגלל שאמא לא מרשה לו לישון) שהאיסור נגרם בגלל שהוא מפריע לכולם לישון ושאם ילך לישון בשקט אז אמא תרשה לו(היא חשבה על ההסבר בעצמה) מאז כמו בסיפורים הטובים הוא הולך לישון הכי יפה ובשמחה!
טבלת מדבקות וצ'ופריםאנונימי (פותח)
אפשר להכין טבלה שבועית של מדבקות יפות וצבעוניות, בכל יום שהילד הולך לישון בזמן ובשקט למחרת הוא מקבל מדבקה ומדביק בלוח, ובסוף כל שבוע הוא מקבל איזה צ'ופר קטן, זה עבד בגילאים האלה עם ילדי ובאיזה שהוא שלב הילד גדל ומתרגל והטבלה פשוט יורדת, אם יש מספר ילדים קטנים בבית אפשר להכין לכל אחד טבלה משלו בתחום שמתאים עבורו,
מנסיון הילדים גאים מאד להראות את הצלחותיהם בדמות המדבקות גם בלי קשר לצ'ופר של סוף השבוע.
בהצלחה.
מנסיון הילדים גאים מאד להראות את הצלחותיהם בדמות המדבקות גם בלי קשר לצ'ופר של סוף השבוע.
בהצלחה.
ב"ה "ילדון מרדן"מכאל 2 3
בחסדי אבאלה
לאמא של ה"מרדן"
רבנו אומר שצריך לראות את השכל שבכול דבר
תחשבי מה ה' רוצה לומר לך בזה שהבן שלך "מרדן"
תשאלי את ה' אבאלה(ה') מה אתה רוצה לומר לי בזה
תבקשי ממנו שאיתן לך כוח ואיתן לך ליות רגוע
כדי מאוד מאוד לדבר על זה אם הרב שלום ארוש שליט"א 025323339
לאמא של ה"מרדן"
רבנו אומר שצריך לראות את השכל שבכול דבר
תחשבי מה ה' רוצה לומר לך בזה שהבן שלך "מרדן"
תשאלי את ה' אבאלה(ה') מה אתה רוצה לומר לי בזה
תבקשי ממנו שאיתן לך כוח ואיתן לך ליות רגוע
כדי מאוד מאוד לדבר על זה אם הרב שלום ארוש שליט"א 025323339
ילדה בת שנתייםבלה
היא מספיק קטנה כדי שיהיה אפשר לשלוט בהתנהגות שלה מבלי להכות.
אם אומרים לא והיא לא מקשיבה אפשר לשים בפינה, אם היא מרביצה להחזיק לה את הידיים ברגע שמרביצים אז מלמדים אותם שזה בסדר ומה תעשי אם היא תמשיך לא להקשיב ? תרביצי לה יותר?
אם אומרים לא והיא לא מקשיבה אפשר לשים בפינה, אם היא מרביצה להחזיק לה את הידיים ברגע שמרביצים אז מלמדים אותם שזה בסדר ומה תעשי אם היא תמשיך לא להקשיב ? תרביצי לה יותר?
בלה צודקתמכאל 2 3
בחסדי אבאלה
מה שבלה אומרת זה נכון
וגם אם את מכה אותה היא לומדת שאם לא עושים מה
שאומרים אז נותים מכות
ז"א שאולי היא תקשיב לך
אבל היא גם לומדת לאכות לא חבל?
אבל אפשר לחנך על ידי נקודות טובות וכו'
ערב טוב
נ נח נחמ נחמן מאומן
מה שבלה אומרת זה נכון
וגם אם את מכה אותה היא לומדת שאם לא עושים מה
שאומרים אז נותים מכות
ז"א שאולי היא תקשיב לך
אבל היא גם לומדת לאכות לא חבל?
אבל אפשר לחנך על ידי נקודות טובות וכו'
ערב טוב
נ נח נחמ נחמן מאומן
בעיה דומה בילד בן שנתיים אך מאד שונהאם ה6
הבן ה5 מתוך 6 ילדים מסרב ללכת לישון בלילה, גם אם הוא עייף מאד
כל אחיו הולכים לישון יפה בשעה נורמלית ורק הוא קם מסתובב ואם מכריחים אותו להשאר במיטה הוא בוכה ומפריע לכולם.
הוא עוד לא ממש מדבר (רק כמה מילים), אבל בכל זאת די מובן מה הוא רוצה. ניסינו צורות שונות של השכבה: השכבנו אותו בהשגחה מרחוק (אני יושבת ליד החדר והוא רואה אותי מהמיטה שלו) אבל הוא לא הולך לישון בד"כ בוכה ואם לא אז זז בלי סוף ויכול לקחת לו יותר משעה עד שהוא נרדם! ניסינו לשבת לידו ממש ואז הוא לא בוכה אומנם אבל כמו קודם זז ולא הולך לישון.
ניסינו כמה פעמים את השיטה של "אני לא מרשה לך ללכת לישון" אבל זה לא עוזר הוא מסוגל להחזיק את עצמו ער עד 12 בלילה ולהתנהג מאד יפה רק שלמחרת הוא לא מצליח לקום בבוקר ומסתובב עייף כל היום.
אם תשאלו אם הוא ישן צהריים, אז כך- בדר"כ הוא ישן 20 דק' (בנסיעה מהגן הביתה) לפעמים הוא ישן יותר-ואם הוא החליט שהוא ישן אז תנערו אותו כמה שתרצו (לעלות מהאוטו הביתה להחליף חיטול לשתוף פנים) כלום לא מעיר אותו! ויש גם ימים שהוא לא ישן בכלל בצהריים - השינה בערב יכולה להיות בעייתי גם אם לא ישן כל היום ורק אם לפנות ערב הוא ממש ממש עייף הוא ילך לישון תוך 10 דקות מזמן ההשכבה
אשמח לשמוע רעיונות נוספים איך להרדים אותו
נ.ב. 1) הילד הקטן שלנו בין חודשיים, עד הלידה הביעה היתה קיימת עם כי המצב הלך והשתפר והכל חזר להתחלה כשהתינוק נולד.
2) הקשר שלי אם הילד טוב מאד הוא ילד שמח ונחמד חוץ מזה שהוא הולך לישון בלילה...
כל אחיו הולכים לישון יפה בשעה נורמלית ורק הוא קם מסתובב ואם מכריחים אותו להשאר במיטה הוא בוכה ומפריע לכולם.
הוא עוד לא ממש מדבר (רק כמה מילים), אבל בכל זאת די מובן מה הוא רוצה. ניסינו צורות שונות של השכבה: השכבנו אותו בהשגחה מרחוק (אני יושבת ליד החדר והוא רואה אותי מהמיטה שלו) אבל הוא לא הולך לישון בד"כ בוכה ואם לא אז זז בלי סוף ויכול לקחת לו יותר משעה עד שהוא נרדם! ניסינו לשבת לידו ממש ואז הוא לא בוכה אומנם אבל כמו קודם זז ולא הולך לישון.
ניסינו כמה פעמים את השיטה של "אני לא מרשה לך ללכת לישון" אבל זה לא עוזר הוא מסוגל להחזיק את עצמו ער עד 12 בלילה ולהתנהג מאד יפה רק שלמחרת הוא לא מצליח לקום בבוקר ומסתובב עייף כל היום.
אם תשאלו אם הוא ישן צהריים, אז כך- בדר"כ הוא ישן 20 דק' (בנסיעה מהגן הביתה) לפעמים הוא ישן יותר-ואם הוא החליט שהוא ישן אז תנערו אותו כמה שתרצו (לעלות מהאוטו הביתה להחליף חיטול לשתוף פנים) כלום לא מעיר אותו! ויש גם ימים שהוא לא ישן בכלל בצהריים - השינה בערב יכולה להיות בעייתי גם אם לא ישן כל היום ורק אם לפנות ערב הוא ממש ממש עייף הוא ילך לישון תוך 10 דקות מזמן ההשכבה
אשמח לשמוע רעיונות נוספים איך להרדים אותו
נ.ב. 1) הילד הקטן שלנו בין חודשיים, עד הלידה הביעה היתה קיימת עם כי המצב הלך והשתפר והכל חזר להתחלה כשהתינוק נולד.
2) הקשר שלי אם הילד טוב מאד הוא ילד שמח ונחמד חוץ מזה שהוא הולך לישון בלילה...
אולי תספר לו סיפור ;תוך כדי שהוא הולך לשוןמכאל 2 3
אני הייתי הולכת על מעבדת שינה, בשלב הזהיוקטנהאחרונה
תנסי לקרוא יותר באתר של פרופסור אבי שדה: http://www.tau.ac.il/~sadeh/clinic/sleep.htm
לסוזי הקטנהיהודית פוגל
שלושת המושגים אכן מתייחסים לאותו דבר, הולדינג היא המילה באנגלית לאחיזה מכילה שאומרת להחזיק בילד בעוצמה, אבל שיזרמו אליו אנרגיות חיוביות של אהבה, קבלה וכו. האחיזה באה בשביל לעזור לו לא לעשות את מה שהוא עושה ובד בבד להרגיע אותו דרך המגע העוצמתי אבל האוהב. לשבת על הילד?? לא שמעתי על דבר כזה, רק אולי אם הוא בן 16 ואלים... בקרקוע מתכוונים למניעה החלטית ממנו לעשות את מה שאתם לא רוצים שהוא יעשה. בהצלחה.
תוספת מזוןananas
יש לי ילד בן שלושה חודשים, ואני מתלבטת האם להתחיל להוסיף לו מזון מוצק, ואם כן אז איזה. כרגע הוא כבר לא יונק אלא אוכל סימילאק. אשמח לעצות מאמהות מנוסות
לאננס: תוספת ;מזוןיהודית פוגל
ממליצה להוסיף לסימילק כפית דייסה ולעלות בהדרגה ל-2 כפיות, מתכוונת לדייסות האינסטנט המפתות שאנו רואים על המדפים.הן תורמות להרגשת שובע, וגם מכילות (בתקוה) הרבה אבות מזון חשובים. לכה"פ כך נאמר על האריזה.
תודה לכולם!ananas
תוספות למזון- ירקות ופירותאם ה6אחרונה
אם את מאוד ממהרת- בד"כ מוסיפים מזון של ירקות או פירות מגיל 4 חודשים - לא לפני (וניתן להמתין אם אוכל מוצק אפילו עד 7 חודשים), מתחילים ירק ירק (או פרי פרי) כל אחד במשך שלושה ימים על מנת לראות שאין רגישות למאכל החדש (כמובן שצריך לרסק את האוכל) אם אחרי שלושה ימים אין תגובה זה נחשב שהוא לא רגיש לאותו מאכל, התחלה בירק או פרי תלויה בשיטות התסכלות על החיים(של מתיקות בעיקר), ולא מתחילים דברים שכוללים דבש- עד גיל שנתיים!!!!!!!!!!! (מסוכן למוח) וביצים עד גיל 9 חודשים ולפני גיל שנה (כדי שיוכל לקבל חיסון של MMR)- כשמתחילים ביצים -קודם בודקים את הלבן ואח"כ את הצהוב - לא ביחד
בהצלחה
בהצלחה
בעללי וביתי במאבק - ואני מותשת.אנונימי (פותח)
יש לנו 4 ילדים ב"ה. הגדולה בת 4 וחצי , תאומים בני 3 וחצי ותינוקת בת שנה. כולם ברוך השם ילדים טובים ומתוקים.
הבת התאומה מאז לידה היתה קשה יותר, עם עליות ומורדות, היא בוכה הרבה, עקשנית, עומדת על שלה, וממרא את פינו (בחיוך אך בנחישות), דוגמא קטנה - היא בזמן האחרון מטפסת ולוקחת דברים מהארונות ללא רשות, ומנסה להחביא או לאכול בזריזות. לאחותה הקטנה היא הרבה מציקה ומרביצה קלות.
אני מנסה לנהוג בסבלנות אך מתוך עמידה איתנה על עקרונותי. אני מנסה להעניק הרבה אהבה ולהקדים ןלתת לה אך לא תמיד זה מצליח, כי היא מאד זריזה בלקחת. אני מנסה להקפיד על זמן שלי ושלה בלבד ולעשות דברים שטוב לנו יחד. לפעמים גם סבלנותי קצה ואני כועסת וצועקת עליה.
בעלי מגיע לזמן המקלחות , הוא רעב ועייף. והאמת די רוצה לסיים את השלב במהירות ולהיות שוב בבית שקט על מנת שיספיק לסדר/לאכול קצת לפני דף יומי. יש לו בערך שעה בבית.
עם שלושלת הילדים האחרים פחות או יותר העינינים זורמים אך עם הבת התאומה, יש כל הזמן חיכוכים, ודווקא היא עושה לו והוא מאבד את סבלנותו ומתעקש איתה והכל בקוצר רוח והוא סופר לה עד שלוש כדי.... והיא לא עושה זאת אז הוא לוקח אותה למיטה כמו שהיא, והיא מתחילה לצעוק ולבכות, והוא זורק עוד איום: אם... אז... ואז היא לא עושה ואז הוא לוקח את המוצץ ... וכן הלאה, ואני לא רוצה להמרות את פיו אבל מצד שני מרחמת עליה והיא באה אליי בוכיה אז אני מנסה לגבות אותו וגם לעזור לה, ובסוף השעה הזאת אני מותשת יותר מכל היום כולו שהייתי לבד עם ארבעתם. בעלי אומר שהוא לא מצליח לתקשר איתה.
מה עושים? לתת לו להמשיך? למנוע מפגשים בינהם? אני רוצה לציין שלא קל לי איתה אבל אני מרגישה לבד בעול החינוך מולה מאחר ובעלי הרים ידיםץ היא רק בת 3 וחצי, יש לנו עןד בלי סוף התמודדויות בחינוך, ואני לא יכולה לשאת זאת לבד.
אני לא יכולה לקלח אותם בעצמי מאחר ואני בשבועות הראשונים להריון ויש לי עיפות בשעות הערב.
אודה על תשובה מפורטת, תודה לך על תשובותיך המאירות והנהדרות בתוכנית בערוץ 7.
מאבק בין הבעל לבתיהודית פוגל
תראי יקירה, אתם מטופלים בליע"ה ב4 תינוקות (כן, גם הגדולה עדיין תינוקת) ואתם מצפים בעז"ה לילד חמישי, אתם זקוקים להרבה עזרה. טכנית, ריגשית וכו. זה לא ברמה של תשובה בפורום הזה או ברדיו. הגדולה שלך כנראה מגיבה למשהוא,וכן גם בעלך מרוב עומס ועייפות נכנס למאבקי כוח עם ילד קטן! תינוק בעצם! אלו הם סיפטומים ברורים של חוסר יכולת לתפקד נכון מרוב עומס ועייפות, אני מאוד חרדה למצבים של חוסר כוח ועייפות. כמו שאמרתי, אתם זקוקים לעזרה, סבתות, בייבי סיטר, עוזרת וכו. כמו כן חשוב מאוד מאוד להשתתף בחוג הנחיית הורים. יש מטפלים שטוענים כי אי אפשר לגדל היום ילדים ללא הנחיה צמודה. בכללי, מאבקי כוח בין הורים וילדים (בכל הגילאים)הם דבר שאנחנו מנסים למנוע בכל מחיר! וברוב המקרים כאשר כבר התפתחו מאבקי כוח ההורים לא מצליחים לצאת מהם בכוחות עצמם, לכן המלצתי על השתתפות בחוג הנחיית הורים. כל טוב ובהצלחה בכל.
תגובה של מבוגראנונימי (פותח)
הילדה מחכה כל היום לקשר כלשהו עם אבא (וגם אתך). נסי לומר לאבא
לקחת אותה על הידים מיד עם כניסתו הביתה עם חיוך ונשיקה ולא להוריד אותה עד שתרצה היא לרדת . נכון בהתחלה זה יהיה קשה אך כשהילדה תתרגל לקבל צומי חיובי, יהיה זמן זה קצר יותר וקל יהיה לבקש ממנה שיתוף פעולה. רק הכל בסבלנות הילדה רוצה הורים ואהבה יותר מאוכל וכו'
לקחת אותה על הידים מיד עם כניסתו הביתה עם חיוך ונשיקה ולא להוריד אותה עד שתרצה היא לרדת . נכון בהתחלה זה יהיה קשה אך כשהילדה תתרגל לקבל צומי חיובי, יהיה זמן זה קצר יותר וקל יהיה לבקש ממנה שיתוף פעולה. רק הכל בסבלנות הילדה רוצה הורים ואהבה יותר מאוכל וכו'
לאביביתיהודית פוגלאחרונה
התנהגות האב נובעת ממשהוא. צריך לטפל בסיבה ולא בתוצאה, ללמד אותו טכנית איך להתנהג עם ילדתו זה לא ממש יעיל, קרוב לודאי שבתנאים אחרים הוא היה עושה ספונטנית את מה שאת מציעה.