פורום הורות (עמוד 402)

שלום לכולן,

אני לקראת לידה ראשונה בע"ה. רציתי לשמוע עצות מבעלות ניסיון... על נוכחות הבעל בלידה. מבחינה נפשית אני יודעת שזה הדבר הנכון לנו, השאלה היא מבחינה מעשית:

1. האם מצליחים לשמור על ההלכה ולא להגיע למצב בו הבעל רואה, חלילה, את המקומות המכוסים של האשה? אני לא מצליחה לדמיין מצב בו האשה נמצאת בסערת רגשות כה גדולה, בנוסף להתרגשות ולכאב העצום - ובתוך כל זה מצליחה לשמור על כל גופה מכוסה כל הזמן. האם זאת לא מציאות שאי אפשר להתמודד עימה?

2. האם בגלל שלבעל אין אפשרות לגעת באשתו - אין זה יוצר מצב של חוסר אונים, של רצון להיות שם יותר, לעזור - אבל ללא יכולת לממש את הצורך הזה...?

3. אני רוצה בע"ה ללדעת בשיטת 'לידה פעילה', משמע - להיות כמה שיותר בתנועה במהלך הצירים. האם מישהי ילדה בשיטת זו והצליחה לשרוד את כאבי הצירים ללא אפידורל? אשמח לשמוע חוויות ועצות מניסיון...

תודה רבה... ורק בשמחות ובריאות!!!

ביתנו בת 3 וחצי, וכבר נגמלה ביום כמעט לחלוטין, בלילה לפעמים כן לפעמים לא. לפני כחודש עברנו דירה ואני לא יודעת אם זה קשור אבל היא חזרה להרטיב במשך היום. היא עסוקה בדברים ומפספסת כל פעם. אנחנו מסבירים לה, מדברים, לפעמים כועסים, מציעים חיתול,  אבל בנתיים שום דבר לא עוזר. היא ילדה נבונה מאוד ויודעת בדיוק איפה צריך לעשות, וגם יודעת לנקות את עצמה ולהחליף לבגדים יבשים. את תהליך הגמילה התחלנו כי היא רצתה והתקדמה מצויין, ועד עכשיו הכל היה מצוין. השאלה היא מה לעשות עכשיו? האם זה תקין שיש פתאום נסיגה אחורה? אולי פשוט להתעלם ולא להתייחס לזה? לחזור שוב ללוח המדבקות והפרסים? אנחנו קצת נואשים...

אנחנו מודעים לעובדה שזו יכולה להיות דרך למשוך תשומת לב, אבל גם כשאנחנו נותנים תשומת לב, ממתקים משחקים איתה, מספרים סיפור, היא עדיין מפספסת...

דרך אגב יש לה אח בן שנה וחמש, שהיא קצת מקנאת בו.יכול להיות שזה קשור?

שלום,

יש לי ילדה בת שנה וחצי מקסימה, אך סובלת מבעיה של שעירות יתר (בגוף וגם קצת בפנים)

מה אפשר לעשות בגיל כזה?

אשמח לשמוע רעיונות.

אני שואלת את השאלה בשם אמא שלי (שביקשה ממני לחפש חומר באינטרנט בנושא..)

מדובר בילדה בת 5+, הצעירה במשפחה (וגם מפונקת בהתאם, אולי זה קשור) שנוטה להחביא אוכל שלא מתחשק לה לסיים במקומות שונים ומשונים (מאחורי המדיח, במעמקי ארון, מתחת לספה, בגינה, ואיפה לא.. מזל שיש נמלים שטורחות לגלות לנו את כל המקומות ההזויים שלה..). אמא שלי שיש לה כבר ניסיון בגידול ילדים טוענת שהיא לא נתקלה בתופעה כזו ותופעות דומות לה אצל אף אחד משאר הילדים, אעפ"י שלא היינו בכלל אכלנים גדולים.                                                                                                                     חשוב לציין שזה כבר נמשך על פני תקופה ארוכה וקורה לעיתים מאוד קרובות.

אני מכירה את התופעה הזו מחברה שהיתה אנורקסית ונהגה גם להעלים את האוכל שהכריחו אותה לאכול כדי שיחשבו שהיא אכלה את הכל וירדו לה מהוריד (היא מצהירה על כך בעצמה).

כאנחנו שואלים את אחותי למה היא מחביאה אוכל היא בד"כ מתחמקת, או מתחילה להתעצבן, אבל פעם הצלחנו להוציא ממנה את התשובה שהיא אכן מפחדת מהתגובה שלנו על כך שהיא לא מסיימת את הכל כמו שצריך.

אז דבר ראשון רצינו לדעת מה פשר ההתנהגות הזו, ודבר שני איך עלינו להתנהג (מה לומר ומה לא לומר וכו') ואיך עוזרים לה להיפטר מההרגל הזה.

תודה.

שלום לכולם,

אני אמא לתינוקת בת 9 חודשים (משקל: כ-7.5 ק"ג). כבר מספר חודשים שאני מנסה להעביר את בתי לאכילת מזון מוצק. בתי בכלל "לא מתלהבת" מהרעיון ובהרבה מקרים סוגרת את פיה חזק חזק ברגע שרואה את הכפית שלה בידי. בזמן האחרון היא אף מתחילה ליילל כאשר אני רוצה להביא לה כפית עם מזון.                         המזון העיקרי שלה כרגע הוא בקבוק מטרנה. (ללא הנקה).

מה שכן, היא מאוד אוהבת גרבר (בגלל שהוא מתוק) ושאר דברים מתוקים אך אוכל נורמלי היא לא מוכנה לאכול.

אני מפחדת שעקב הניסיונות החוזרים שלי להציע לה לאכול אני יגרום לה "אנטי" לאוכל ושהיא תהפוך לילדה שצריך להתחנן אליה בשביל שתאכל (אני הייתי כזאת בתור ילדה).

מה לעשות? איך לגרום לה להסכים לאכול אוכל נורמלי? ושלא תהיה כל כך בררנית לגבי הטעם המתוק?

מחכה לעצתכם. תודה!

יש אצלנו בבנין ילד אלים במיוחד (בן 10 ויש שמועות שהוא אובחן כ´היפר´ וגם לוקח טיפות מיוחדות לזה) ממש ידו בכל וכל ילדי הבנין והשכונה ממש רועדים ממנו ! לא פעם אחת הילד שלי סבל מנחת זרועו וחזר הביתה בוכה, השיחות עם אמו לא מועילות כלל, התגובות שלה נעות בין משיכת כתף לאמירה ש´ככה זה ילדים´...

היום ראיתי את אחת השכנות בחורה שירדה עם אחיה הקטנים לחצר, ואז הגיע הילד ההוא והתחיל כהרגלו להציק לילדים, לזה הוא העיף דברים לזו הוא משך בשיער וכו,, הבחורה ההיא הזהירה אותו שוב ושוב שהיא תרביץ לו אבל זה עזר רק לכמה דקות, בסוף היא ממשה את איומיה ולקחה את החוק לידיים... היא הפילה אותו והתיישבה עליו והתחילה להרביץ לו, אני ועוד מישהי מהשכונה שעקבנו אחרי זה, התלבטנו מה לעשות, מצד אחד זה טוב שהוא ילמד קצת לקח, אולי זה יתן ככה להרגיש את ההרגשה של מכות . ומצד שני אני לא הייתי רוצה שהבת או הבן שלי יהיו אלימים גם אם זה בתגובה לאלימות. בסופו של דבר הפרדתי ביניהם אבל עדיין אני מתלבטת מה הייתי צריכה לעשות....

שלום, אני ממש לחוצה. אני אמא לתינוקת בת 9 חודשים. בשבוע האחרון בתי היתה חולה עם חום ושלשולים (וירוס). היום נראה שהיא כבר מחלימה וחוזרת לעצמה.פתאום ביומיים האחרונים היא התחילה להיות המון עם לשון בחוץ. זה נראה ממש מוזר ומלחיץ אותי. מיששהו יודע ממה זה יכול לנבוע? יש סיכוי שזה משהו רפואי? בבקשה תענו לי אם אתם יודעים משהו..

האם למישהו\מישהי יש רעיון למתנת יום הולדת לילד בכיתה א שמתאפיין במלא מלא מלא מרץ. יש לו כבר אופניים וחשבתי על סקטים אך נראה לי שזה מסוכן מידי. אני צריכה משהו שיעזור לו ולי להוציא המרץ הבלתי נדלה שלו ולא משהו שישכב בארון. בתודה אמא אחת עייפה ומאושרת.

שנה טובה ומתוקה לכולם! 

היו אצלינו אורחים עם תינוק בן חצי שנה, ושמתי לב שהוא לא ממש מחייך כמו תינוקות אחרים
בני גילו, וגם לא ממש מתיחס למשחקים. אמנם הוא מחייך אם משמיעים לו צליל, כמו שריקה וכד'
אבל רק ממבט הוא לא, אלא דוקא בוהה בפרצוף שמולו. וזה לא רק אלי, אלא נגיד גם לספתה שלו
הוא לא מחייך, רק למישמע צליל, והוא כן רואה, הוא עוקב אחרי חפצים.

ההורים שלו צעירים נורא (יותר ממני) ואני תוהה אם זה משו שצריך להסב תשומת ליבם אליו.
ובכלל, איפה אפשר לקרא קצת על התפתחות תקינה של תינוקות?

שנת אורה והתפתחות
אהבה ופתיחות

כּנרת

אני צריכה עצות, לילד בן 6 שמגמגם,

הוא היה אצל קלינאית תקשורת, ניסינו גם במח אחד ,

 שום דבר לא עוזר.

יש למישהו עצות?

יש שיטה שאתם מכירים שהוכחה כיעילה?

בתודה

בעקבות קריאה בבלוג הזה רציתי לשאול האם זה אכן מומלץ לרתק ילד אלים במיוחד ע"י ישיבה עליו?

תודה

שלום לכולם,
אני סטודנטית לתואר ראשון בפסיכולוגיה וחינוך.
במסגרת לימודיי אני כותבת עבודה על עמדותיהם של הורים כלפי שימוש ילדיהם באינטרנט.
אשמח מאוד אם ישנם פה הורים שמוכנים לענות על שאלון קצר בנושא המצורף להלן.
אשמח אם תשלחו לי את השאלון המלא לכתובת: shirayos@bgu.ac.il

תודה רבה,

גמר חתימה טובה,

שירה

יש לי בעיה עם גמילה

בני בן ה-3 ועשרה חודשים נגמל מטיטול לערך בגיל 3 וארבעה חודשים הבעיה היא עם פעולת מעיים את השתן הוא עושה בלי בעיות בשירותים אך עם פעולת מעיים הוא פשוט מסרב לשבת על האסלה ניסיתי מספר גישות: ניסיתי להעיר לו על אי הנעימות שבעניין ניסינו להתעלם מהעניין ורק להושיב אותו 2-3 ביום על האסלה אך הוא פשוט מסרב ניסינו את שיטת הפרסים

מה ניתן לעשות? 

הוא תאום מזוג תאומים ראשון מתוך שני זוגות תאומים כאשר אחיו התאום גמול ללא בעיות ואילו אחיו התאומים הקטנים בני שנה ואחת עשרה חודשים (הפרש של שנה ואחחת עשרה חודשים בין שני הזוגות)

המפשפש במקום מוצנע. לי כאם זה מפריע [הוא הבכור בין כמה]

זה כבר יותר משנה. בתדירות יומיומית. אז זה נעים לו. זה הגיל, אבל מה אני עושה עם זה?

לא מגיבה? מתעלמת? אומרת לו לגשת לחדר/ לשירותים ורק שם מותר?

אשמח לעצות מבעלות נסיון, אמהות לבנים...מן הסתם.תודה

משתתפי פורום יקרים,

שנת הלימודים בפתח. להלן שאלתם של הורים לנער בן 14 אשר זו פעם שניה מבקש לעבור ממוסד אחד למישנהו

בתואנות שונות כמו:חברים, לא מסתדר עם הצוות, רמת הלימודים וכו" מפעיל לחץ חזק על ההורים.

ההורים מצידם אומרים לו צריך להתמודד, בכל מסגרת יש התמודדויות, ולא ניתן לעבור כל פעם שמשהוא לא מסתדר.

גם בחיים צריך ללמוד להתמודד ולא למצוא פתרונות של נסיגה או מעבר למקום אחר. הילד מסרב לשמוע, מתעקש ומאיים שלא יילך לביה"ס.

נא עצותיכם ורעיונות לפיתרון הבעיה,

עד כאן להיום,

כל טוב מיהודית פוגל