תודה על התגובות באמת מענין ומעודדהריון ראשון
בעז"ה אני אמורה ללדת בעתיד ;הקרוב .ואני מאודהריון ראשון
מתלבטת מה לעשות מיד אחרי הלידה. האם ללכת לביתי הפרטי. או ללכת לאימי.-הענין הוא שאני ובעלי לא מסתדרים עם אבא שלי, וזה מאוד קשה להתארח במצב כזה.(אציין שאין לי אפשרות להתארח אצל חמותי ). אשמח לשמוע מנסיונכן האם אוכל להסתדר בכוחות עצמי בביתי הפרטי או שיש לכן הצעה אחרת
תודה רבה לכן !!!
זה לא כ"כ קשה כמו שזה נראהזוג+2
קודם כל- שיהיה בשעה טובה!
לעניננו- את תראי שחוץ מהקושי הפיזי שיהיה לך בימים הראשונים, הטיפול בתינוק הוא לא יותר מדי קשה, ואני בטוח (כן, כן אני לא אמא, אני הזה שאיתה, נו איך קוראים לו... אה כן, אבא) שבעלך גם אם הוא עובד עד יחסית מאוחר יוכל לעזור לך עם הקטעים היותר קשים פיזית כמו אמבטיה או כשהתינוק יבכה בלילה.
וכשבעלך לא נמצא אז אין לי ספק שהחברות שלך יעזרו לך, או שאמא שלך תבוא.
אצלנו בישוב מאד מקובל שחברות באות לעזור לאמהות "טריות" בטיפול בתינוק (בעיקר אמהות לבנים שעוזרות אחרי הברית).
אל תפחדו, נכון שיש חוסר אונים כשהוא בוכה ליותר מ3 דקות (אני לא ציני בכלל, את תראי כשהוא יבכה יותר מדקה-שתיים את תחשבי שהוא בוכה יותר מ15 דקות לפחות) אבל לרוב הנקה/ החזקת התינוק על הבטן/החלפת חיתול ואפילו הפשטה (את לא יודעת כמה חם לו מתחת ל3 שכבות הפוטר שמלבישים אותו בחורף) ירגיעו אותו.
מקווה שלא בלבלתי לך את השכל יותר מדי..
לעניננו- את תראי שחוץ מהקושי הפיזי שיהיה לך בימים הראשונים, הטיפול בתינוק הוא לא יותר מדי קשה, ואני בטוח (כן, כן אני לא אמא, אני הזה שאיתה, נו איך קוראים לו... אה כן, אבא) שבעלך גם אם הוא עובד עד יחסית מאוחר יוכל לעזור לך עם הקטעים היותר קשים פיזית כמו אמבטיה או כשהתינוק יבכה בלילה.
וכשבעלך לא נמצא אז אין לי ספק שהחברות שלך יעזרו לך, או שאמא שלך תבוא.
אצלנו בישוב מאד מקובל שחברות באות לעזור לאמהות "טריות" בטיפול בתינוק (בעיקר אמהות לבנים שעוזרות אחרי הברית).
אל תפחדו, נכון שיש חוסר אונים כשהוא בוכה ליותר מ3 דקות (אני לא ציני בכלל, את תראי כשהוא יבכה יותר מדקה-שתיים את תחשבי שהוא בוכה יותר מ15 דקות לפחות) אבל לרוב הנקה/ החזקת התינוק על הבטן/החלפת חיתול ואפילו הפשטה (את לא יודעת כמה חם לו מתחת ל3 שכבות הפוטר שמלבישים אותו בחורף) ירגיעו אותו.
מקווה שלא בלבלתי לך את השכל יותר מדי..
אחרי לידה כדאי להעזראנונימי (פותח)
במי שרק אפשר.אולי תלכו בכל זאת להורים רק לכמה ימים? האם יש לך מאיפה לקבל אוכל?כי חשוב לאכול טוב ולא שטויות,וזו עזרה משמעותית מאמא או שיש מקום לקנות משהו איכותי.תבדקו גם כמה זמן בעלך יכול להשקיע (למשל שתוכלי להתקלח בנחת) או שהוא חוזר מאוחר. וכן לגבי שכנה או חברה עם נסיון-שתוכל להדריך.אולי יש לך אחות או גיסה רווקה שתוכל לבוא? או אולי אמך תוכל להגיע קצת?
עזרה בלידהיהודית פוגל
נחמד להתפנק אחרי לידה אצל אמא! אבל אם זה לא כ"כ אפשרי, יש למצוא פתרונות אחרים - כמו אולי שאמך תבוא אליך כל יום לזמן מה כדי שתוכלי לנוח וכן לטפל בבית? מה בדבר בית החלמה ליולדות? מומלץ מאוד! עכ"פ לא כדאי להיות לבד בבית הרבה זמן בימים ובשבועות הראשונים. אהבתי את רעיון החברות שנכנסות ונותנות יד. ידוע לי כי במקומות רבים המאוכלסים ע"י זוגות צעירים קיימת תורנות בין חברות/שכנות והן מכניסות ליולדת כל יום ארוחת בוקר עם כל הפינוקים. נחמד. שיהיה לך בשעה טובה ובנקל.
כיף להיות בביתאנונימי (פותח)
אני אחרי כמה לידות, ובאף אחת מהן לא הלכתי להורים לא שלי ולא של בעלי למרות שאנחנו מאוד מסתדרים. זה פשוט כיף לחזור הביתה עם תינוק חדש, לסדר לו את הבגדים במקום ואת המיטה והכל. ובאמת אם אין בעיות מיוחדות אז זה בכלל לא קשה. סך הכל, התינוק ישן רוב היום, ואת בחופשת לידה אז אפשר ביום להשלים שעות שינה של הלילה. ובכלל גם לבעל יותר קל להסתגל לתינוק כשאתם בבית ולא בנדודים. העיקר זה לקחת את הענין בשמחה ולא להילחץ משטויות, (אם הבית לא מסודר וכדומה) כאשר את תהיי רגועה גם התינוק יהיה רגוע ושליו - מנסיון! העיקר שיהיה בשעה טובה! שבו ע טוב וחודש טוב!
עזרה בלידה תגובה מס 2יהודית פוגלאחרונה
נהיניתי מאוד לקרוא את התגובה שלך, סימיסי, אני לומדת מכך כי ב"ה יש לכם קשר טוב ואתם מספקים לעצמכם את כל צרכיכם, גם הריגשיים, ואתם מקבלים תינוק חדש בהרמוניה, תמיכה ושיתוף פעולה. יפה מאוד מאוד!!
את בטוחה שכך הרבנית מלמד חושבת?אודי-ה
אני לא.
נראה לי שהיא חושבת שהמדינה שלנו. וכל המנהיגים שלא הולכים בדרך התורה ומביאים חורבן עלינו אינם מייצגים את המדינה.
גם הדגל אינו שייך להם. אנחנו תולים דגלים בגלל שהם שלנו ולא בגלל אנשים שהורסים את המדינה אנחנו נתנתק.
מאיפה הבאת את זה שהרבנית חושבת ככה????
נראה לי שהיא חושבת שהמדינה שלנו. וכל המנהיגים שלא הולכים בדרך התורה ומביאים חורבן עלינו אינם מייצגים את המדינה.
גם הדגל אינו שייך להם. אנחנו תולים דגלים בגלל שהם שלנו ולא בגלל אנשים שהורסים את המדינה אנחנו נתנתק.
מאיפה הבאת את זה שהרבנית חושבת ככה????
לרו"ת / בועהאודי-האחרונה
לא הבנתי. איפה הרבנית אומרת את זה? אני שמעתי אותה אומרת דברים אחרים (בע"פ)
אשמח למקורות / קישורים וכו'.
אשמח למקורות / קישורים וכו'.
מטרנה בלילהאנונימי (פותח)
בדומה להנקה, אבל בגיל מאוחר (!!!), בתי בת ה-3 עדיין מקבלת מטרנה לפני השינה. מגיל שנה בערך יש לה תקופות שהיא מתעורת בלילה ומבקשת מטרנה, פעם אחת בלילה, וזה בא והלך.
היא מקבלת המון חום ואהבה בבית כל היום (משתדלים...) ובלילה לא מדברים איתה. מכינים לה בקבוק ואומרים שוב לילה טוב והולכים.
למישהו (או לך, יהודית) יש רעיון איך להפסיק את זה, בתקופות של אחרי לידה או אחרות לחוצות, זה ממש מעיק. (יש לה אחות קטנה ממנה בשנה.)
תודה!
בלילה -רק מיםיונה
צריך לומר לה שבלילה לא אוכלים !!
ואם ממש צמאים -שותים רק מים.
(ועדיף בכוס ולא בבקבוק,ככה גומרים מיד את ה"טקס" של השתיה)
בהצלחה
לילה טוב!
ואם ממש צמאים -שותים רק מים.
(ועדיף בכוס ולא בבקבוק,ככה גומרים מיד את ה"טקס" של השתיה)
בהצלחה
לילה טוב!
מטרנה בלילהיהודית פוגל
איך היא אוכלת במשך היום? יתכן שהיא פשוט רעבה! יש לתת לה לפני השינה דייסה על חלב ולא מטרנה. מטרנה נותנים עד גיל שנה, סתם חבל על הכסף. דייסה טובה וסמיכה, ואז אולי תישן בלי להתעורר.תנסי גם את ההצעה שבלילה יש רק מים, אם היא לא תקים צעקות אז אולי היא תיגמל כך. אבל שוב, תבדקו אם היא לא רעבה ומאוד!
ליהודית מעליאנונימי (פותח)
היא באמת לא אוכלת מי-יודע-מה, ובגלל שקשה לה לשבת בזמן האוכל יוצא שהיא קמה לפעמים.(וכנ"ל אחותה, שישנה שנת ישרים כל הלילה, ואם היא מתעוררת מבקשת מוצץ ואף פעם לא מטרנה)
עכשיו שינינו את השיטה בארוחת ערב, משיטת הניג'וס ("מה עם הביצה? יש עוד קצת עגבניה!") לשיטת ה"בלי לחץ": "סיימת? טוב". לוקחים את הצלחת ולא מעירים כלום. זה הולך יותר טוב אבל הן עדיין לא אוכלות בכמויות. אני אישית לא מודאגת, שתיהן נראות לא רע (ואפילו די טוב... אבל אני לא אובייקטיבית...)
אבל קשה לי להאמין שזה מרעב, גם בגלל שהיא אוכלת כמה שהיא רוצה, וכשהיא רעבה היא גומרת הכל מהצלחת, וגם בגלל שזה בא בתקופות, ולכן זה אני שואלת- יכול להיות שזה קשור לשינויים מסויימים שאפילו אנחנו לא מודעים אליהם (כמו דברים בגן) או לתקופות שבהן היא צריכה יותר אהבה ויותר חום? אולי היחס בלילה צריך להיות אחר?
בכל מקרה- כבר דיברתי איתה על המים בלילה או על חלב, אבל היא מבקשת "רק מטרנה!"
אני יכולה להגיד בפירוש שאנחנו מודעים לחשיבות שיש לחום, חיבוקים, ומילים חמות ומשתדלים לתת אותם בכמויות.
אשמח להתייחסותך, יהודית, ותודה על התגובה המהירה (מאוד!)
עכשיו שינינו את השיטה בארוחת ערב, משיטת הניג'וס ("מה עם הביצה? יש עוד קצת עגבניה!") לשיטת ה"בלי לחץ": "סיימת? טוב". לוקחים את הצלחת ולא מעירים כלום. זה הולך יותר טוב אבל הן עדיין לא אוכלות בכמויות. אני אישית לא מודאגת, שתיהן נראות לא רע (ואפילו די טוב... אבל אני לא אובייקטיבית...)
אבל קשה לי להאמין שזה מרעב, גם בגלל שהיא אוכלת כמה שהיא רוצה, וכשהיא רעבה היא גומרת הכל מהצלחת, וגם בגלל שזה בא בתקופות, ולכן זה אני שואלת- יכול להיות שזה קשור לשינויים מסויימים שאפילו אנחנו לא מודעים אליהם (כמו דברים בגן) או לתקופות שבהן היא צריכה יותר אהבה ויותר חום? אולי היחס בלילה צריך להיות אחר?
בכל מקרה- כבר דיברתי איתה על המים בלילה או על חלב, אבל היא מבקשת "רק מטרנה!"
אני יכולה להגיד בפירוש שאנחנו מודעים לחשיבות שיש לחום, חיבוקים, ומילים חמות ומשתדלים לתת אותם בכמויות.
אשמח להתייחסותך, יהודית, ותודה על התגובה המהירה (מאוד!)
מטרנה בלילהיהודית פוגל
אני עדיין מתחברת לאפשרות שהיא רעבה. נסי לכתוב במשך יום אחד כמה היא אוכלת, ובמיוחד בארוחת הערב ואולי תופתעי מהכמות המיזערית, אבל יתכן שיש פה גם מימד ריגשי האומר א נ י רוצה מטרנה בלילה, ונראה אם יהיה לכם אומץ להתנגד. אולי תנסי להגביל את הזמן כמו: עד חנוכה אסכים להביא לך מטרנה בלילה, ואח"כ תצטרכי לישון בלילה כמו גדולה. מישהיא אמרה שהיא השאירה בקבוק מטרנה במיטת הילדה, הילדה בשלב מסויים בלילה ניסתה לשתות, אבל מכיון שזה היה קר ולא טעים, היא נגמלה. מעניין!
סמכות הוריתיהודית פוגל
עדיין מחכים להתפתחות דיון בנושא סמכות הורית בכלל ובתקופתנו בפרט, אנא, גשו לעבודה!
שאלה שקצת קשורה לנושאאם הבנים12
בני בן ה3 ילד שמח ושובב לפעמים, פעמים רבות שהוא רואה את בן השכנים בן השמונה הוא אומר לו דברים מעצבנים והשכן מחטיף לו, הוא כבר מפחד להיות למטה לבד כדי לא לחטוף מכות יש למישהו רעיון מה יכול לעזור לפתור את הבעיה?
ניסיתי לדבר עם השכן שהוא גדול ולא צריך להתיחס לכל מה שצוציק קטן אומר לו אך הוא מתרגז מאוד בקלות ומתחצף חופשי.
אשמח לרעיונות... שושי
ניסיתי לדבר עם השכן שהוא גדול ולא צריך להתיחס לכל מה שצוציק קטן אומר לו אך הוא מתרגז מאוד בקלות ומתחצף חופשי.
אשמח לרעיונות... שושי
לאם הבניםיהודית פוגלאחרונה
את אומרת שהילד הגדול "מחטיף" לו כשהוא מעצבן אותו, אעפי"כ הילד שלך ממשיך, תנסי לחשוב מהוא הרווח המישני שלו מההתנהגות הזו, שלכאורה היא לא הגיונית. את גם יכולה לאמר לו אם אתה לא רוצה לחטוף אתה יודע מה לעשות ולהשאיר את הכדור בידיו.
גמילה מהנקה בלילהאנונימי (פותח)
הבת שלי כמעט בת שנה ועדיין כמה כל שעתיים בערך לינוק. היא לא מסכימה לאכול מבקבוק דבר אחר. היא קמה בלילה בבכי ולא נרגעת עד שאני מניקה אותה. היא כבר אוכלת דברים אחרים במשך היום, אבל לא בכמויות גדולות וגם יונקת מעט.אני לא יודעת איך להפסיק את ההנקה בלילה. אולי למשהי יש רעיון מה לעשות?
הנקהאנונימי (פותח)אחרונה
אין לי תשובה ברורה, אבל קרה לי השבוע משהו שאולי יעזור לך.לפני כשבוע הבן שלי (חמישה חודשים) קם בלילה כל שעה וחצי לאכול. במקרה היה לי טיפת חלב ובשקילה התברר שהוא לא עלה טוב במשקל. אז התחלתי לתת לו הנקה ביום כל שעה או שעה וחצי. מאזף הוא הפסיק לקום בלילה! הוא אוכל בסביבות 9 בערב וקם לאכול שוב רק ב5! מכאן ניתן אולי להסיק שמי שאוכל טוב ביום - קם פחות בלילה. ואולי זה יעזור גם לך
בהצלחה!
בהצלחה!
סמכות הוריתיהודית פוגל
במענה לבקשת הורים רבים אני מבקשת להעלות כאן לדיון את נושא הסמכות ההורים כפי שהיא מתבטאת בגילאים השונים, החל מהגיל הרך עבור לגיל ההתבגרות, השלב של עזיבת הקן, וכמובן איך וכיצד רואים הורים וילדים את ענין הסמכות ההורית גם כאשר הילדים כבר נשואים והקימו משפחות. מאוד מעניין יהיה לקבל התייחסויות לשאלות הנ"ל מכל זוויות הראיה, הורים, ילדים, וגם סבים וסבתות. לדוגמה: הורים המנסים להטיל וויטו על החלפת מקום המגורים של זוג צעיר, הורים המנסים לגרום להפסקת הלימודים של הבעל בכולל שלא לפי התכנון של הזוג עצמו, כי צריך פרנסה, ועוד סיטואציות שונות בהן מסתמן קונפליקט בין הסמכות ההורית לבין רצון הילדים. נשמח לשמוע גם דיעות שונות לגבי מהות הסמכות ההורים בדורנו בפרט ובכלל.
ילדון מרדן בן 3אנונימי (פותח)
אני כותבת את ההודעה הזו לאחר מערכה קשה שהתנהלה ביני לבין בני בן השלוש שלא רצה לישון _למרות שהשעה היתה כבר אחרי 22:00. לא מיותר לציין שניסיונות ההשכבה החלו עוד ב 21:00...
הקטנטן החמוד מרגיש בנוח להגיד לי לא רוצה, לצעוק, לבעוט בי- כשאני אומרת בתקיפות- "לאמא לא מרביצים" אז הוא עונה בחוצפה, משתמש במילים לא נקיות וכו'.
בעלי ואני ניסינו כל מיני שיטות, בסבלנות, לדבר יותר, באסרטיביות, לאיים, בנחישות. בשורה התחתונה אני מרגישה שהוא פשוט לא מקשיב ושמשהו בסמכות ההורית שלנו לקוי.
איך אני אמורה להתייחס להתנהגות הזו, איך אני אמורה להגיב כשוא מרביץ / מקלל. ההתנהגותץ שלו משפיעה על אחיו בן השנה ועשרה. חוצ"מ בשעה טובה לפני חודש נולד לנו בן נוסף (יודגש שהתנהגותו של בני הבכור דנן לא "התדרדרה בדווקא בעקבות הלידה אלא היתה כך אף קודם).
אשמח לקבל עצות מאמהות מנוסות.
יש לי ילדה בת שנתיים שהחלה עם התנהגות כזאתיעל ל'
כל התנהגות שלה שגובלת בחוצפה
(אם היא מרביצה לי, יורקת עלי, עושה פרצוף מתריס, או ממרה את פי בכוונה),
היא מייד מקבלת מכה על היד.
ואכן זה עוזר, היא צריכה להבין שההורים אם אלו שמחליטים.
( ויסלחו לי כל השיטות המתחסדות של לא להכות ןכן'...)
ובמקביל התנהגויות טובות מתוגמלות בצורה חיובית
(אם היא מרביצה לי, יורקת עלי, עושה פרצוף מתריס, או ממרה את פי בכוונה),
היא מייד מקבלת מכה על היד.
ואכן זה עוזר, היא צריכה להבין שההורים אם אלו שמחליטים.
( ויסלחו לי כל השיטות המתחסדות של לא להכות ןכן'...)
ובמקביל התנהגויות טובות מתוגמלות בצורה חיובית
מסכימה עם יעל בהחלט !יונה
אלימות וילדיםיוקטנה
אני זוכרת את התחושות שעלו בי בעת שהורי היכו אותי: השפלה, אפסות, אומללות, מחשבות נקמה: "אני כבר אראה להם!" "אני חייבת להחזיר להם!".
אני בוחרת אחרת בשביל הילדים שלי.
יש האומרים: "גם אני קיבלתי פליק מדי פעם, ותראו! יצאתי בסדר!"
אז לא. לא יצאת בסדר - עובדה! יצאת אדם שחושב שמותר להכות ילדים!
קשה מאוד לצאת ממעגל הקסמים ילד מוכה-הורה מכה. אני מרגישה לא פעם את תחושת הזעם שגואה בי נוכח "חוסר ציות". אבל אני משתדלת לנהוג אחרת, ולהעניק חיים אחרים, ילדות יפה יותר משהיתה לי, ומסר אחר, לדעתי נכון יותר, של חוסר אלימות.
כי אם לך, אמא, מותר, אז גם לילדייך מותר, והם אכן נוהגים כך: בועטים בך ומרביצים לך. אני שוכרת את ההפתעה על פנניה של אמי כשהיכתה אותי בגיל מאוחר יותר, והחזרתי לה, עם כל הכח של ילדה גדולה יותר. זו היתה הפעם האחרונה שהיא הרימה עלי יד, וחווייה שאת לא רוצה שתהיה חלק מזכרונות חייך או חיי ילדייך.
אינני זוכרת פעם שילדי היכו אותי. הם לא מכירים אלימות כחלק מהחיים (לא בתוך המשפחה, בכל אופן. ילדים, כמו גורי נמרים, נוטים לשלב אלימות כלשהי במשחקיהם).
אני דוחקת בכן לדוק שוב ושוב, ולשאול את עצמכן האם לא ניתן לחיות אחרת. מנסיוני - אפשר. קשה, אבל אפשר, ולילדים שלנו כבר יהיה קל יותר, ולילדיהם - עוד יותר. אנחנו מניחות כאן לבנים לעתיד טוב ויפה יותר למען המשפחות שלנו.
קשה מאוד לוותר על האלימות בלי לרכוש כלים אחרים להתמודד עם הכעס. עזר לי מאוד הספר: "הורים משוחררים, ילדים משוחררים" של אדל פייבר ואלן מייזליש. נתן המון כלים מעשיים. יש למחברות הללו ספרים רבים נוספים, וכולם מומלצים בחום.
אני בוחרת אחרת בשביל הילדים שלי.
יש האומרים: "גם אני קיבלתי פליק מדי פעם, ותראו! יצאתי בסדר!"
אז לא. לא יצאת בסדר - עובדה! יצאת אדם שחושב שמותר להכות ילדים!
קשה מאוד לצאת ממעגל הקסמים ילד מוכה-הורה מכה. אני מרגישה לא פעם את תחושת הזעם שגואה בי נוכח "חוסר ציות". אבל אני משתדלת לנהוג אחרת, ולהעניק חיים אחרים, ילדות יפה יותר משהיתה לי, ומסר אחר, לדעתי נכון יותר, של חוסר אלימות.
כי אם לך, אמא, מותר, אז גם לילדייך מותר, והם אכן נוהגים כך: בועטים בך ומרביצים לך. אני שוכרת את ההפתעה על פנניה של אמי כשהיכתה אותי בגיל מאוחר יותר, והחזרתי לה, עם כל הכח של ילדה גדולה יותר. זו היתה הפעם האחרונה שהיא הרימה עלי יד, וחווייה שאת לא רוצה שתהיה חלק מזכרונות חייך או חיי ילדייך.
אינני זוכרת פעם שילדי היכו אותי. הם לא מכירים אלימות כחלק מהחיים (לא בתוך המשפחה, בכל אופן. ילדים, כמו גורי נמרים, נוטים לשלב אלימות כלשהי במשחקיהם).
אני דוחקת בכן לדוק שוב ושוב, ולשאול את עצמכן האם לא ניתן לחיות אחרת. מנסיוני - אפשר. קשה, אבל אפשר, ולילדים שלנו כבר יהיה קל יותר, ולילדיהם - עוד יותר. אנחנו מניחות כאן לבנים לעתיד טוב ויפה יותר למען המשפחות שלנו.
קשה מאוד לוותר על האלימות בלי לרכוש כלים אחרים להתמודד עם הכעס. עזר לי מאוד הספר: "הורים משוחררים, ילדים משוחררים" של אדל פייבר ואלן מייזליש. נתן המון כלים מעשיים. יש למחברות הללו ספרים רבים נוספים, וכולם מומלצים בחום.
תלוי מאיפה זה באאנונימי (פותח)
אני דווקא חושבת שיש מצבים שיש לתת איזה פליק
השאלה היא מאיפה בא הפליק או כל ענישה אחרת? אם היא באה מכעס אז באמת אין להכות במצב כזה אך אם היא באה ממצב של שליטה עצמית אז ניתן להכות אך כמובן לא בצורה חזקה מידי צריך לחשוב מתי יש לעשות זאת. הכאה אצלי באמת מגיעה במצבים קיצוניים או במצבים שילד מביא את עצמו לידי סכנה. החשוב הוא מול הילדים לא לאבד שליטה עצמית לא להתרגז אם את בשליטה אז יותר קל לדעת מתי ומה לעשות בכל מצב.
השאלה היא מאיפה בא הפליק או כל ענישה אחרת? אם היא באה מכעס אז באמת אין להכות במצב כזה אך אם היא באה ממצב של שליטה עצמית אז ניתן להכות אך כמובן לא בצורה חזקה מידי צריך לחשוב מתי יש לעשות זאת. הכאה אצלי באמת מגיעה במצבים קיצוניים או במצבים שילד מביא את עצמו לידי סכנה. החשוב הוא מול הילדים לא לאבד שליטה עצמית לא להתרגז אם את בשליטה אז יותר קל לדעת מתי ומה לעשות בכל מצב.
ל יעל ל' ;זה נשמע כאילו שאת מדברת על כלבמכאל 2 3
בחסדי אבאלה
ילדים זה לא כלבים
לא צריך לתן להם מכה
צריך לחנך רק אם נקודות טובות
ילדים זה לא כלבים
לא צריך לתן להם מכה
צריך לחנך רק אם נקודות טובות
ילדון מרדןיהודית פוגל
יתכן שהוא בגיל המרי, ורצוי להקטין את כמות העימותים איתו, כלומר להתעקש רק על הדברים החשובים ולהעלים עין מהזניחים יותר. כמו כן מאוד יעילה שיטת הסחת הדעת. את מספרת סיפור מסעיר כלשהוא, תשומת ליבו מוסחת מה"מלחמה" ביניכם, ואז בזריזות את מלבישה/מפשיטה/ רוחצת/ מאכילה ועוד, שיטה זו הוכיחה את עצמה מאוד, גם תורמת ליצירת קשר טוב ביניכם עם חוויות חיוביות ולא כל הזמן לחוות עימותים. תוכלי לפנות אלי לשיחה בטלפון כדי שאדגים לך שיטות של הסחת הדעת בגיל הזה, שיהיה לך הרבה כוח, כ"ט
ניסינו הסחות דעתאנונימי (פותח)
השאלה היא אם ככה מחנכים? מה עם צייתנות פשוטה? חוצ"מ, אם אני צועקת עליו הוא אומר בטון תקיף "אמא, אל תכעסי עלי". אם אני מרביצה לו- אז הוא מחזיר לי.
הוא ילד מאוד חכם, יודע מאוד לדחות סיפוקים ובד"כ אם אני מסבירה אז הוא בוחר בטוב.
השאלה היא אם כך ראוי לנהוג- כל הזמן להסביר?
חוצ"מ, מה אני עושה כאשר הוא ממש משתולל בבית,ולפעמים אפילו מרביץ לאחיו הקטן סתם?
לא כל הזמן אפשר להסביר... וגם נראה לי שלא כל הזמן נכון וצריך להסביר אמור להיות צד של צייתנות פשוטה- לא?
הוא ילד מאוד חכם, יודע מאוד לדחות סיפוקים ובד"כ אם אני מסבירה אז הוא בוחר בטוב.
השאלה היא אם כך ראוי לנהוג- כל הזמן להסביר?
חוצ"מ, מה אני עושה כאשר הוא ממש משתולל בבית,ולפעמים אפילו מרביץ לאחיו הקטן סתם?
לא כל הזמן אפשר להסביר... וגם נראה לי שלא כל הזמן נכון וצריך להסביר אמור להיות צד של צייתנות פשוטה- לא?
ילדון מרדן, תגובה מס 2יהודית פוגל
קשה לדרוש צייתנות כפשוטה בגיל הזה. עליך לדבר איתו על צייתנות כאשר הילד רגוע, מפוייס, לא עייף ובמצב רוח טוב. צייתנות נבנית לאט. כמו כן אמרנו שהוא בגיל המרי. בזמן אמת אני בכל זאת ממליצה מאוד על הסחת הדעת. ע"י מכות וצעקות את רק מגדילה את המהומה, נראה לי שילד לא משתולל "סתם" אולי הוא עיייף,משעמם לו, מקנא באחיו, אין לך מספיק זמן וכוח בשבילו, הוא נדרש להיות "גדול" לפני הזמן ועוד.מה בדבר חלוקת התפקידים המסורתית, אמא רכה יותר אבא משליט משמעת? הוא ממש צודק כאשר הוא לא מקבל את הצעקות שלך, צעקות מצידך אומרות לו שאת לא בשליטה, כמו לשבת במטוס עם טייס מגמגמם, צועק וכו, האם את טיפוס שליו ורגוע?, בד"כ ילדים לאמהות רגועות ושליוות גם הם כך רוב הזמן.תבדקי טוב אם את אוכלת מספיק ונכון, מקדישה זמן למנוחה גופנית ונפשית, עזרה בעבודות הבית, בדיקה מדוקדקת של כל הנ"ל תהווה תשתית בריאה ואיתנה לטווח ארוך בעבודת הקודש הזו. חזקי ואימצי,
דרך האמצע: כבוד לילד, בלי אלימותיוקטנה
הדרך בה אנו נוקטים, שמשרתת אותנו היטב כבר 4 ילדים רוב הזמן, דרך נעימה לנו וגם לילדים: שיטת השיעמום.
אחרי תום טקס השינה, כפי שהוא נראה בביתכם (אצלנו זה אמבטיה פיז'מה וסיפור או יותר, לפי המצב רוח), המסר שלנו הוא: עכשיו זמן לילדים לישון, ולגדולים לעשות דברים אחרים.
הילדים בדרך כלל הולכים מיד לישון (הם כבר הבינו את הרעיון), אבל בהתחלה זה עובד ככה: את הולכת לרחוץ כלים או לקרוא ספר או לסדר את הבית או לקשקש בטלפון, ולילדים מותר להסתובב בסלון כל עוד הם לא מפריעים! אם הוא מנסה למשוך את תשומת ליבך בפעולה הרסנית: "רוצה להיות בחדר שלך או בסלון? אז בסלון מתנהגים יפה!" וממשיכה בענייניך. אם ממשיך להפריע, הוא נלקח בעדינות לחדר, אבל חופשי לצאת ממנו בתמורה להבטחה "להתנהג יפה". אפשר שוב ושוב ללכת ולחזור. הילד לבסוף משתעמם ונרדם איפשהו, או הולך בעצמו למיטה. אחרי מספר ימים כאלו (חשוב לשמור על אווירה טובה, שלא ייווצר "מאבק כוחות" שהילד ירגיש חובה לנצח בבו) הוא כבר ישכיב את עצמו לישון, ובשעות יותר ויותר שפויות.
השיטה לא עובדת מהיום להיום, אבל יתרונותיה ברורים: כבוד לילד, זמן פנוי בשבילך לעיסוקייך, בלי אלימות, אווירה חיובית, מסר ברור: "עכשיו זמן להורים לעשות דברים אחרים". בלי הסברים מכבידים שלא יעבדו עם ילד קטן. קצר ולעניין, בליווי מעשים שמדגימים את הנאמר: לא מעסיקים, עוסקים בעניינינו, ואם אתה מפריע - אז אתה תהיה חדר שלך. אם אתה לא מפריע - בבקשה, ברוך הבא.
בהצלחה!
אחרי תום טקס השינה, כפי שהוא נראה בביתכם (אצלנו זה אמבטיה פיז'מה וסיפור או יותר, לפי המצב רוח), המסר שלנו הוא: עכשיו זמן לילדים לישון, ולגדולים לעשות דברים אחרים.
הילדים בדרך כלל הולכים מיד לישון (הם כבר הבינו את הרעיון), אבל בהתחלה זה עובד ככה: את הולכת לרחוץ כלים או לקרוא ספר או לסדר את הבית או לקשקש בטלפון, ולילדים מותר להסתובב בסלון כל עוד הם לא מפריעים! אם הוא מנסה למשוך את תשומת ליבך בפעולה הרסנית: "רוצה להיות בחדר שלך או בסלון? אז בסלון מתנהגים יפה!" וממשיכה בענייניך. אם ממשיך להפריע, הוא נלקח בעדינות לחדר, אבל חופשי לצאת ממנו בתמורה להבטחה "להתנהג יפה". אפשר שוב ושוב ללכת ולחזור. הילד לבסוף משתעמם ונרדם איפשהו, או הולך בעצמו למיטה. אחרי מספר ימים כאלו (חשוב לשמור על אווירה טובה, שלא ייווצר "מאבק כוחות" שהילד ירגיש חובה לנצח בבו) הוא כבר ישכיב את עצמו לישון, ובשעות יותר ויותר שפויות.
השיטה לא עובדת מהיום להיום, אבל יתרונותיה ברורים: כבוד לילד, זמן פנוי בשבילך לעיסוקייך, בלי אלימות, אווירה חיובית, מסר ברור: "עכשיו זמן להורים לעשות דברים אחרים". בלי הסברים מכבידים שלא יעבדו עם ילד קטן. קצר ולעניין, בליווי מעשים שמדגימים את הנאמר: לא מעסיקים, עוסקים בעניינינו, ואם אתה מפריע - אז אתה תהיה חדר שלך. אם אתה לא מפריע - בבקשה, ברוך הבא.
בהצלחה!
השיטה שלנו: שיטת השיעמוםיוקטנה
הדרך בה אנו נוקטים, שמשרתת אותנו היטב כבר 4 ילדים רוב הזמן, דרך נעימה לנו וגם לילדים: שיטת השיעמום.
אחרי תום טקס השינה, כפי שהוא נראה בביתכם (אצלנו זה אמבטיה פיז'מה וסיפור או יותר, לפי המצב רוח), המסר שלנו הוא: עכשיו זמן לילדים לישון, ולגדולים לעשות דברים אחרים.
הילדים בדרך כלל הולכים מיד לישון (הם כבר הבינו את הרעיון), אבל בהתחלה זה עובד ככה: את הולכת לרחוץ כלים או לקרוא ספר או לסדר את הבית או לקשקש בטלפון, ולילדים מותר להסתובב בסלון כל עוד הם לא מפריעים! אם הוא מנסה למשוך את תשומת ליבך בפעולה הרסנית: "רוצה להיות בחדר שלך או בסלון? אז בסלון מתנהגים יפה!" וממשיכה בענייניך. אם ממשיך להפריע, הוא נלקח בעדינות לחדר, אבל חופשי לצאת ממנו בתמורה להבטחה "להתנהג יפה". אפשר שוב ושוב ללכת ולחזור. הילד לבסוף משתעמם ונרדם איפשהו, או הולך בעצמו למיטה. אחרי מספר ימים כאלו (חשוב לשמור על אווירה טובה, שלא ייווצר "מאבק כוחות" שהילד ירגיש חובה לנצח בבו) הוא כבר ישכיב את עצמו לישון, ובשעות יותר ויותר שפויות.
השיטה לא עובדת מהיום להיום, אבל יתרונותיה ברורים: כבוד לילד, זמן פנוי בשבילך לעיסוקייך, בלי אלימות, אווירה חיובית, מסר ברור: "עכשיו זמן להורים לעשות דברים אחרים". בלי הסברים מכבידים שלא יעבדו עם ילד קטן. קצר ולעניין, בליווי מעשים שמדגימים את הנאמר: לא מעסיקים, עוסקים בעניינינו, ואם אתה מפריע - אז אתה תהיה חדר שלך. אם אתה לא מפריע - בבקשה, ברוך הבא.
בהצלחה!
אחרי תום טקס השינה, כפי שהוא נראה בביתכם (אצלנו זה אמבטיה פיז'מה וסיפור או יותר, לפי המצב רוח), המסר שלנו הוא: עכשיו זמן לילדים לישון, ולגדולים לעשות דברים אחרים.
הילדים בדרך כלל הולכים מיד לישון (הם כבר הבינו את הרעיון), אבל בהתחלה זה עובד ככה: את הולכת לרחוץ כלים או לקרוא ספר או לסדר את הבית או לקשקש בטלפון, ולילדים מותר להסתובב בסלון כל עוד הם לא מפריעים! אם הוא מנסה למשוך את תשומת ליבך בפעולה הרסנית: "רוצה להיות בחדר שלך או בסלון? אז בסלון מתנהגים יפה!" וממשיכה בענייניך. אם ממשיך להפריע, הוא נלקח בעדינות לחדר, אבל חופשי לצאת ממנו בתמורה להבטחה "להתנהג יפה". אפשר שוב ושוב ללכת ולחזור. הילד לבסוף משתעמם ונרדם איפשהו, או הולך בעצמו למיטה. אחרי מספר ימים כאלו (חשוב לשמור על אווירה טובה, שלא ייווצר "מאבק כוחות" שהילד ירגיש חובה לנצח בבו) הוא כבר ישכיב את עצמו לישון, ובשעות יותר ויותר שפויות.
השיטה לא עובדת מהיום להיום, אבל יתרונותיה ברורים: כבוד לילד, זמן פנוי בשבילך לעיסוקייך, בלי אלימות, אווירה חיובית, מסר ברור: "עכשיו זמן להורים לעשות דברים אחרים". בלי הסברים מכבידים שלא יעבדו עם ילד קטן. קצר ולעניין, בליווי מעשים שמדגימים את הנאמר: לא מעסיקים, עוסקים בעניינינו, ואם אתה מפריע - אז אתה תהיה חדר שלך. אם אתה לא מפריע - בבקשה, ברוך הבא.
בהצלחה!
רעיון מקורי ;להשכבה קלה!אנונימי (פותח)
יש לנו ילד שגילה נטיות להשתולל ולהפריע לאחים שלו בשעת ההשכבה ונוצרו סביב הנושא המון מאבקי כוחות.באחד הלילות כשהוא היה כבר הרוג מעיפות ועדיין סרב לישון,קלטתי איזה מטען שלילי הוא סוחב ביחס לשינה,ואז שיניתי את הגישה ב-180 מעלות.אמרתי לו שאני לא מרשה לו לישון,ושילך מיד לשחק !(להזכירכן זהו גיל המרד) בהתחלה הרעיון מצא חן בעיניו והוא באמת שיחק,עד שרצה לישון,אבל עמדתי על האיסור בתוקף למרות שהוא התחנן שאתן לו לישון(ואפילו הוצאתי אותו מהמיטה כשהלך אליה בשקט בלי ששמתי לב) לאחר שני לילות כאלה אחותו הגדולה הסבירה לו(כשראתה אותו עצוב בגלל שאמא לא מרשה לו לישון) שהאיסור נגרם בגלל שהוא מפריע לכולם לישון ושאם ילך לישון בשקט אז אמא תרשה לו(היא חשבה על ההסבר בעצמה) מאז כמו בסיפורים הטובים הוא הולך לישון הכי יפה ובשמחה!
טבלת מדבקות וצ'ופריםאנונימי (פותח)
אפשר להכין טבלה שבועית של מדבקות יפות וצבעוניות, בכל יום שהילד הולך לישון בזמן ובשקט למחרת הוא מקבל מדבקה ומדביק בלוח, ובסוף כל שבוע הוא מקבל איזה צ'ופר קטן, זה עבד בגילאים האלה עם ילדי ובאיזה שהוא שלב הילד גדל ומתרגל והטבלה פשוט יורדת, אם יש מספר ילדים קטנים בבית אפשר להכין לכל אחד טבלה משלו בתחום שמתאים עבורו,
מנסיון הילדים גאים מאד להראות את הצלחותיהם בדמות המדבקות גם בלי קשר לצ'ופר של סוף השבוע.
בהצלחה.
מנסיון הילדים גאים מאד להראות את הצלחותיהם בדמות המדבקות גם בלי קשר לצ'ופר של סוף השבוע.
בהצלחה.
ב"ה "ילדון מרדן"מכאל 2 3
בחסדי אבאלה
לאמא של ה"מרדן"
רבנו אומר שצריך לראות את השכל שבכול דבר
תחשבי מה ה' רוצה לומר לך בזה שהבן שלך "מרדן"
תשאלי את ה' אבאלה(ה') מה אתה רוצה לומר לי בזה
תבקשי ממנו שאיתן לך כוח ואיתן לך ליות רגוע
כדי מאוד מאוד לדבר על זה אם הרב שלום ארוש שליט"א 025323339
לאמא של ה"מרדן"
רבנו אומר שצריך לראות את השכל שבכול דבר
תחשבי מה ה' רוצה לומר לך בזה שהבן שלך "מרדן"
תשאלי את ה' אבאלה(ה') מה אתה רוצה לומר לי בזה
תבקשי ממנו שאיתן לך כוח ואיתן לך ליות רגוע
כדי מאוד מאוד לדבר על זה אם הרב שלום ארוש שליט"א 025323339
ילדה בת שנתייםבלה
היא מספיק קטנה כדי שיהיה אפשר לשלוט בהתנהגות שלה מבלי להכות.
אם אומרים לא והיא לא מקשיבה אפשר לשים בפינה, אם היא מרביצה להחזיק לה את הידיים ברגע שמרביצים אז מלמדים אותם שזה בסדר ומה תעשי אם היא תמשיך לא להקשיב ? תרביצי לה יותר?
אם אומרים לא והיא לא מקשיבה אפשר לשים בפינה, אם היא מרביצה להחזיק לה את הידיים ברגע שמרביצים אז מלמדים אותם שזה בסדר ומה תעשי אם היא תמשיך לא להקשיב ? תרביצי לה יותר?
בלה צודקתמכאל 2 3
בחסדי אבאלה
מה שבלה אומרת זה נכון
וגם אם את מכה אותה היא לומדת שאם לא עושים מה
שאומרים אז נותים מכות
ז"א שאולי היא תקשיב לך
אבל היא גם לומדת לאכות לא חבל?
אבל אפשר לחנך על ידי נקודות טובות וכו'
ערב טוב
נ נח נחמ נחמן מאומן
מה שבלה אומרת זה נכון
וגם אם את מכה אותה היא לומדת שאם לא עושים מה
שאומרים אז נותים מכות
ז"א שאולי היא תקשיב לך
אבל היא גם לומדת לאכות לא חבל?
אבל אפשר לחנך על ידי נקודות טובות וכו'
ערב טוב
נ נח נחמ נחמן מאומן
בעיה דומה בילד בן שנתיים אך מאד שונהאם ה6
הבן ה5 מתוך 6 ילדים מסרב ללכת לישון בלילה, גם אם הוא עייף מאד
כל אחיו הולכים לישון יפה בשעה נורמלית ורק הוא קם מסתובב ואם מכריחים אותו להשאר במיטה הוא בוכה ומפריע לכולם.
הוא עוד לא ממש מדבר (רק כמה מילים), אבל בכל זאת די מובן מה הוא רוצה. ניסינו צורות שונות של השכבה: השכבנו אותו בהשגחה מרחוק (אני יושבת ליד החדר והוא רואה אותי מהמיטה שלו) אבל הוא לא הולך לישון בד"כ בוכה ואם לא אז זז בלי סוף ויכול לקחת לו יותר משעה עד שהוא נרדם! ניסינו לשבת לידו ממש ואז הוא לא בוכה אומנם אבל כמו קודם זז ולא הולך לישון.
ניסינו כמה פעמים את השיטה של "אני לא מרשה לך ללכת לישון" אבל זה לא עוזר הוא מסוגל להחזיק את עצמו ער עד 12 בלילה ולהתנהג מאד יפה רק שלמחרת הוא לא מצליח לקום בבוקר ומסתובב עייף כל היום.
אם תשאלו אם הוא ישן צהריים, אז כך- בדר"כ הוא ישן 20 דק' (בנסיעה מהגן הביתה) לפעמים הוא ישן יותר-ואם הוא החליט שהוא ישן אז תנערו אותו כמה שתרצו (לעלות מהאוטו הביתה להחליף חיטול לשתוף פנים) כלום לא מעיר אותו! ויש גם ימים שהוא לא ישן בכלל בצהריים - השינה בערב יכולה להיות בעייתי גם אם לא ישן כל היום ורק אם לפנות ערב הוא ממש ממש עייף הוא ילך לישון תוך 10 דקות מזמן ההשכבה
אשמח לשמוע רעיונות נוספים איך להרדים אותו
נ.ב. 1) הילד הקטן שלנו בין חודשיים, עד הלידה הביעה היתה קיימת עם כי המצב הלך והשתפר והכל חזר להתחלה כשהתינוק נולד.
2) הקשר שלי אם הילד טוב מאד הוא ילד שמח ונחמד חוץ מזה שהוא הולך לישון בלילה...
כל אחיו הולכים לישון יפה בשעה נורמלית ורק הוא קם מסתובב ואם מכריחים אותו להשאר במיטה הוא בוכה ומפריע לכולם.
הוא עוד לא ממש מדבר (רק כמה מילים), אבל בכל זאת די מובן מה הוא רוצה. ניסינו צורות שונות של השכבה: השכבנו אותו בהשגחה מרחוק (אני יושבת ליד החדר והוא רואה אותי מהמיטה שלו) אבל הוא לא הולך לישון בד"כ בוכה ואם לא אז זז בלי סוף ויכול לקחת לו יותר משעה עד שהוא נרדם! ניסינו לשבת לידו ממש ואז הוא לא בוכה אומנם אבל כמו קודם זז ולא הולך לישון.
ניסינו כמה פעמים את השיטה של "אני לא מרשה לך ללכת לישון" אבל זה לא עוזר הוא מסוגל להחזיק את עצמו ער עד 12 בלילה ולהתנהג מאד יפה רק שלמחרת הוא לא מצליח לקום בבוקר ומסתובב עייף כל היום.
אם תשאלו אם הוא ישן צהריים, אז כך- בדר"כ הוא ישן 20 דק' (בנסיעה מהגן הביתה) לפעמים הוא ישן יותר-ואם הוא החליט שהוא ישן אז תנערו אותו כמה שתרצו (לעלות מהאוטו הביתה להחליף חיטול לשתוף פנים) כלום לא מעיר אותו! ויש גם ימים שהוא לא ישן בכלל בצהריים - השינה בערב יכולה להיות בעייתי גם אם לא ישן כל היום ורק אם לפנות ערב הוא ממש ממש עייף הוא ילך לישון תוך 10 דקות מזמן ההשכבה
אשמח לשמוע רעיונות נוספים איך להרדים אותו
נ.ב. 1) הילד הקטן שלנו בין חודשיים, עד הלידה הביעה היתה קיימת עם כי המצב הלך והשתפר והכל חזר להתחלה כשהתינוק נולד.
2) הקשר שלי אם הילד טוב מאד הוא ילד שמח ונחמד חוץ מזה שהוא הולך לישון בלילה...
אולי תספר לו סיפור ;תוך כדי שהוא הולך לשוןמכאל 2 3
אני הייתי הולכת על מעבדת שינה, בשלב הזהיוקטנהאחרונה
תנסי לקרוא יותר באתר של פרופסור אבי שדה: http://www.tau.ac.il/~sadeh/clinic/sleep.htm
לסוזי הקטנהיהודית פוגל
שלושת המושגים אכן מתייחסים לאותו דבר, הולדינג היא המילה באנגלית לאחיזה מכילה שאומרת להחזיק בילד בעוצמה, אבל שיזרמו אליו אנרגיות חיוביות של אהבה, קבלה וכו. האחיזה באה בשביל לעזור לו לא לעשות את מה שהוא עושה ובד בבד להרגיע אותו דרך המגע העוצמתי אבל האוהב. לשבת על הילד?? לא שמעתי על דבר כזה, רק אולי אם הוא בן 16 ואלים... בקרקוע מתכוונים למניעה החלטית ממנו לעשות את מה שאתם לא רוצים שהוא יעשה. בהצלחה.
תוספת מזוןananas
יש לי ילד בן שלושה חודשים, ואני מתלבטת האם להתחיל להוסיף לו מזון מוצק, ואם כן אז איזה. כרגע הוא כבר לא יונק אלא אוכל סימילאק. אשמח לעצות מאמהות מנוסות
לאננס: תוספת ;מזוןיהודית פוגל
ממליצה להוסיף לסימילק כפית דייסה ולעלות בהדרגה ל-2 כפיות, מתכוונת לדייסות האינסטנט המפתות שאנו רואים על המדפים.הן תורמות להרגשת שובע, וגם מכילות (בתקוה) הרבה אבות מזון חשובים. לכה"פ כך נאמר על האריזה.
תודה לכולם!ananas
תוספות למזון- ירקות ופירותאם ה6אחרונה
אם את מאוד ממהרת- בד"כ מוסיפים מזון של ירקות או פירות מגיל 4 חודשים - לא לפני (וניתן להמתין אם אוכל מוצק אפילו עד 7 חודשים), מתחילים ירק ירק (או פרי פרי) כל אחד במשך שלושה ימים על מנת לראות שאין רגישות למאכל החדש (כמובן שצריך לרסק את האוכל) אם אחרי שלושה ימים אין תגובה זה נחשב שהוא לא רגיש לאותו מאכל, התחלה בירק או פרי תלויה בשיטות התסכלות על החיים(של מתיקות בעיקר), ולא מתחילים דברים שכוללים דבש- עד גיל שנתיים!!!!!!!!!!! (מסוכן למוח) וביצים עד גיל 9 חודשים ולפני גיל שנה (כדי שיוכל לקבל חיסון של MMR)- כשמתחילים ביצים -קודם בודקים את הלבן ואח"כ את הצהוב - לא ביחד
בהצלחה
בהצלחה
בעללי וביתי במאבק - ואני מותשת.אנונימי (פותח)
יש לנו 4 ילדים ב"ה. הגדולה בת 4 וחצי , תאומים בני 3 וחצי ותינוקת בת שנה. כולם ברוך השם ילדים טובים ומתוקים.
הבת התאומה מאז לידה היתה קשה יותר, עם עליות ומורדות, היא בוכה הרבה, עקשנית, עומדת על שלה, וממרא את פינו (בחיוך אך בנחישות), דוגמא קטנה - היא בזמן האחרון מטפסת ולוקחת דברים מהארונות ללא רשות, ומנסה להחביא או לאכול בזריזות. לאחותה הקטנה היא הרבה מציקה ומרביצה קלות.
אני מנסה לנהוג בסבלנות אך מתוך עמידה איתנה על עקרונותי. אני מנסה להעניק הרבה אהבה ולהקדים ןלתת לה אך לא תמיד זה מצליח, כי היא מאד זריזה בלקחת. אני מנסה להקפיד על זמן שלי ושלה בלבד ולעשות דברים שטוב לנו יחד. לפעמים גם סבלנותי קצה ואני כועסת וצועקת עליה.
בעלי מגיע לזמן המקלחות , הוא רעב ועייף. והאמת די רוצה לסיים את השלב במהירות ולהיות שוב בבית שקט על מנת שיספיק לסדר/לאכול קצת לפני דף יומי. יש לו בערך שעה בבית.
עם שלושלת הילדים האחרים פחות או יותר העינינים זורמים אך עם הבת התאומה, יש כל הזמן חיכוכים, ודווקא היא עושה לו והוא מאבד את סבלנותו ומתעקש איתה והכל בקוצר רוח והוא סופר לה עד שלוש כדי.... והיא לא עושה זאת אז הוא לוקח אותה למיטה כמו שהיא, והיא מתחילה לצעוק ולבכות, והוא זורק עוד איום: אם... אז... ואז היא לא עושה ואז הוא לוקח את המוצץ ... וכן הלאה, ואני לא רוצה להמרות את פיו אבל מצד שני מרחמת עליה והיא באה אליי בוכיה אז אני מנסה לגבות אותו וגם לעזור לה, ובסוף השעה הזאת אני מותשת יותר מכל היום כולו שהייתי לבד עם ארבעתם. בעלי אומר שהוא לא מצליח לתקשר איתה.
מה עושים? לתת לו להמשיך? למנוע מפגשים בינהם? אני רוצה לציין שלא קל לי איתה אבל אני מרגישה לבד בעול החינוך מולה מאחר ובעלי הרים ידיםץ היא רק בת 3 וחצי, יש לנו עןד בלי סוף התמודדויות בחינוך, ואני לא יכולה לשאת זאת לבד.
אני לא יכולה לקלח אותם בעצמי מאחר ואני בשבועות הראשונים להריון ויש לי עיפות בשעות הערב.
אודה על תשובה מפורטת, תודה לך על תשובותיך המאירות והנהדרות בתוכנית בערוץ 7.
מאבק בין הבעל לבתיהודית פוגל
תראי יקירה, אתם מטופלים בליע"ה ב4 תינוקות (כן, גם הגדולה עדיין תינוקת) ואתם מצפים בעז"ה לילד חמישי, אתם זקוקים להרבה עזרה. טכנית, ריגשית וכו. זה לא ברמה של תשובה בפורום הזה או ברדיו. הגדולה שלך כנראה מגיבה למשהוא,וכן גם בעלך מרוב עומס ועייפות נכנס למאבקי כוח עם ילד קטן! תינוק בעצם! אלו הם סיפטומים ברורים של חוסר יכולת לתפקד נכון מרוב עומס ועייפות, אני מאוד חרדה למצבים של חוסר כוח ועייפות. כמו שאמרתי, אתם זקוקים לעזרה, סבתות, בייבי סיטר, עוזרת וכו. כמו כן חשוב מאוד מאוד להשתתף בחוג הנחיית הורים. יש מטפלים שטוענים כי אי אפשר לגדל היום ילדים ללא הנחיה צמודה. בכללי, מאבקי כוח בין הורים וילדים (בכל הגילאים)הם דבר שאנחנו מנסים למנוע בכל מחיר! וברוב המקרים כאשר כבר התפתחו מאבקי כוח ההורים לא מצליחים לצאת מהם בכוחות עצמם, לכן המלצתי על השתתפות בחוג הנחיית הורים. כל טוב ובהצלחה בכל.
תגובה של מבוגראנונימי (פותח)
הילדה מחכה כל היום לקשר כלשהו עם אבא (וגם אתך). נסי לומר לאבא
לקחת אותה על הידים מיד עם כניסתו הביתה עם חיוך ונשיקה ולא להוריד אותה עד שתרצה היא לרדת . נכון בהתחלה זה יהיה קשה אך כשהילדה תתרגל לקבל צומי חיובי, יהיה זמן זה קצר יותר וקל יהיה לבקש ממנה שיתוף פעולה. רק הכל בסבלנות הילדה רוצה הורים ואהבה יותר מאוכל וכו'
לקחת אותה על הידים מיד עם כניסתו הביתה עם חיוך ונשיקה ולא להוריד אותה עד שתרצה היא לרדת . נכון בהתחלה זה יהיה קשה אך כשהילדה תתרגל לקבל צומי חיובי, יהיה זמן זה קצר יותר וקל יהיה לבקש ממנה שיתוף פעולה. רק הכל בסבלנות הילדה רוצה הורים ואהבה יותר מאוכל וכו'
לאביביתיהודית פוגלאחרונה
התנהגות האב נובעת ממשהוא. צריך לטפל בסיבה ולא בתוצאה, ללמד אותו טכנית איך להתנהג עם ילדתו זה לא ממש יעיל, קרוב לודאי שבתנאים אחרים הוא היה עושה ספונטנית את מה שאת מציעה.
נוכחות בעל בלידהאנונימי (פותח)
שלום לכולן,
אני לקראת לידה ראשונה בע"ה. רציתי לשמוע עצות מבעלות ניסיון... על נוכחות הבעל בלידה. מבחינה נפשית אני יודעת שזה הדבר הנכון לנו, השאלה היא מבחינה מעשית:
1. האם מצליחים לשמור על ההלכה ולא להגיע למצב בו הבעל רואה, חלילה, את המקומות המכוסים של האשה? אני לא מצליחה לדמיין מצב בו האשה נמצאת בסערת רגשות כה גדולה, בנוסף להתרגשות ולכאב העצום - ובתוך כל זה מצליחה לשמור על כל גופה מכוסה כל הזמן. האם זאת לא מציאות שאי אפשר להתמודד עימה?
2. האם בגלל שלבעל אין אפשרות לגעת באשתו - אין זה יוצר מצב של חוסר אונים, של רצון להיות שם יותר, לעזור - אבל ללא יכולת לממש את הצורך הזה...?
3. אני רוצה בע"ה ללדעת בשיטת 'לידה פעילה', משמע - להיות כמה שיותר בתנועה במהלך הצירים. האם מישהי ילדה בשיטת זו והצליחה לשרוד את כאבי הצירים ללא אפידורל? אשמח לשמוע חוויות ועצות מניסיון...
תודה רבה... ורק בשמחות ובריאות!!!
שיהיה בשעה טובהאם הבנים12
לי היה מאוד טוב שבעלי היה איתי בלידות (חוץ מאחת שהוא פספס), 1. יש וילון בחדר לידה הבעל נמצא מאחוריו בזמן הלידה עצמה.
2. ברור שזוהי תמיכה נפשית ולא פיזית לפעמים שרים יחד קצת מתפללים עד שמתקדם וכמובן נושמים יחד.
3. סף הכאב שונה מאחת לשניה, בלידה הראשונה ילדתי בלי אפידורל - זה היה בסדר. צריך להיות מאוד רגועים ולשמוח עם כל ציר שמקרב את הלידה.
כל לידה זה משהו אחר וכל אישה זה משהו אחר.
חשוב לדעת כל הזמן שד' הוא המיילד האמיתי והוא שולח את השליחים שיהיו הכי טובים עבורי לבוא ללדת בשמחה גדולה ובתפילה בלתי פוסקת.
שיהיה בשעה טובה בקלות ובשמחה!
2. ברור שזוהי תמיכה נפשית ולא פיזית לפעמים שרים יחד קצת מתפללים עד שמתקדם וכמובן נושמים יחד.
3. סף הכאב שונה מאחת לשניה, בלידה הראשונה ילדתי בלי אפידורל - זה היה בסדר. צריך להיות מאוד רגועים ולשמוח עם כל ציר שמקרב את הלידה.
כל לידה זה משהו אחר וכל אישה זה משהו אחר.
חשוב לדעת כל הזמן שד' הוא המיילד האמיתי והוא שולח את השליחים שיהיו הכי טובים עבורי לבוא ללדת בשמחה גדולה ובתפילה בלתי פוסקת.
שיהיה בשעה טובה בקלות ובשמחה!
לא רציתי שבעלי יהיה לידי בלידהיעל ל'אחרונה
לא הרגשתי נוח עם זה,
בכל זאת את לא נמצאת 'במיטבך' באותו רגע,
והיה לי נוח שבעלי לא יהיה נוכח.
כמובן שהוא היה כל הזמן לידי עד שהלידה ממש התחילה וגם מיד אחרי,
קשה מאוד לשים לב להיות מכוסה כל הזמן.
אפשר שתהיה לידך אמא או אחות ?( אני לא עשיתי זאת אבל זה אפשרי)
בכל זאת את לא נמצאת 'במיטבך' באותו רגע,
והיה לי נוח שבעלי לא יהיה נוכח.
כמובן שהוא היה כל הזמן לידי עד שהלידה ממש התחילה וגם מיד אחרי,
קשה מאוד לשים לב להיות מכוסה כל הזמן.
אפשר שתהיה לידך אמא או אחות ?( אני לא עשיתי זאת אבל זה אפשרי)
נסיגה בגמילהאנונימי (פותח)
ביתנו בת 3 וחצי, וכבר נגמלה ביום כמעט לחלוטין, בלילה לפעמים כן לפעמים לא. לפני כחודש עברנו דירה ואני לא יודעת אם זה קשור אבל היא חזרה להרטיב במשך היום. היא עסוקה בדברים ומפספסת כל פעם. אנחנו מסבירים לה, מדברים, לפעמים כועסים, מציעים חיתול, אבל בנתיים שום דבר לא עוזר. היא ילדה נבונה מאוד ויודעת בדיוק איפה צריך לעשות, וגם יודעת לנקות את עצמה ולהחליף לבגדים יבשים. את תהליך הגמילה התחלנו כי היא רצתה והתקדמה מצויין, ועד עכשיו הכל היה מצוין. השאלה היא מה לעשות עכשיו? האם זה תקין שיש פתאום נסיגה אחורה? אולי פשוט להתעלם ולא להתייחס לזה? לחזור שוב ללוח המדבקות והפרסים? אנחנו קצת נואשים...
אנחנו מודעים לעובדה שזו יכולה להיות דרך למשוך תשומת לב, אבל גם כשאנחנו נותנים תשומת לב, ממתקים משחקים איתה, מספרים סיפור, היא עדיין מפספסת...
דרך אגב יש לה אח בן שנה וחמש, שהיא קצת מקנאת בו.יכול להיות שזה קשור?
נסיגה בגמילהיהודית פוגל
תמונת מצב מוכרת ואין סיבה לדאגה. את יכולה להמשיך עם כל מה שאת עושה - קצת מכל דבר, לוח מדבקות ופרסים , עידוד מילולי, תזכורות, אבל בלי שום לחץ ועצבים. ככל שתהיו יותר רגועים היא תחזור למסלול יותר מהר. למעבר הדירה יש קשר, וגם לאח הקטו יש קשר. אבל חשוב להבהיר לה שלהרטיב זה דבר לא מקובל, שלא תחשוב שזה בסדר, אלא שאת מצפה שזוהי הפעם האחרונה, ויותר זה לא יקרה. כלומר שיהיה לה ברור שהצפי המוחלט הוא שבקרוב ממש היא תחזור לשליטה מליאה. אבל להעביר לה את המסר בהרבה נחמדות ובהרבה החלטיות. בהצלחה.
לא להתייחס, רק להחליף בשקטאודי-ה
אצלי היה מקרה קצת שונה, הבן שלי נכנס לגן מאוד קטן (2.8) והטעו אותי לחשוב שלא יכניסו אותו עם טיטול. למרות שהוא לא היה מוכן אני התחלתי לגמול אותו והגמילה נמשכה 8 חודשים!!! הוא הבין טוב מאוד את העניין, אבל לא יכל/לא רצה לשלוט בעצמו.
בכל אופן אני חושבת שהדבר שהכי עוזר להתייחס באדישות ופשוט להחליף בלי עצבים. אולי רק להגיד בסתמיות: אני מקווה שבפעם הבאה תצליחי לשלוט בעצמך וללכת לשירותים.
לעומת זאת אם הילדה מצליחה לשלוט בעצמה לתת לה פרס/נקודה וכו...
אני כבר שמעתי על ילדים שהיו להם נסיגות.
בכל אופן אני חושבת שהדבר שהכי עוזר להתייחס באדישות ופשוט להחליף בלי עצבים. אולי רק להגיד בסתמיות: אני מקווה שבפעם הבאה תצליחי לשלוט בעצמך וללכת לשירותים.
לעומת זאת אם הילדה מצליחה לשלוט בעצמה לתת לה פרס/נקודה וכו...
אני כבר שמעתי על ילדים שהיו להם נסיגות.
הפרעות אכילה אצל ילדיםשובל אור
אני שואלת את השאלה בשם אמא שלי (שביקשה ממני לחפש חומר באינטרנט בנושא..)
מדובר בילדה בת 5+, הצעירה במשפחה (וגם מפונקת בהתאם, אולי זה קשור) שנוטה להחביא אוכל שלא מתחשק לה לסיים במקומות שונים ומשונים (מאחורי המדיח, במעמקי ארון, מתחת לספה, בגינה, ואיפה לא.. מזל שיש נמלים שטורחות לגלות לנו את כל המקומות ההזויים שלה..). אמא שלי שיש לה כבר ניסיון בגידול ילדים טוענת שהיא לא נתקלה בתופעה כזו ותופעות דומות לה אצל אף אחד משאר הילדים, אעפ"י שלא היינו בכלל אכלנים גדולים. חשוב לציין שזה כבר נמשך על פני תקופה ארוכה וקורה לעיתים מאוד קרובות.
אני מכירה את התופעה הזו מחברה שהיתה אנורקסית ונהגה גם להעלים את האוכל שהכריחו אותה לאכול כדי שיחשבו שהיא אכלה את הכל וירדו לה מהוריד (היא מצהירה על כך בעצמה).
כאנחנו שואלים את אחותי למה היא מחביאה אוכל היא בד"כ מתחמקת, או מתחילה להתעצבן, אבל פעם הצלחנו להוציא ממנה את התשובה שהיא אכן מפחדת מהתגובה שלנו על כך שהיא לא מסיימת את הכל כמו שצריך.
אז דבר ראשון רצינו לדעת מה פשר ההתנהגות הזו, ודבר שני איך עלינו להתנהג (מה לומר ומה לא לומר וכו') ואיך עוזרים לה להיפטר מההרגל הזה.
תודה.
הפרעת אכילה אצל ילדיםיהודית פוגל
ובכן, ברור שהיא מחביאה אוכל כדי להיפטר ממנו. מדהים לחשוב שעדיין יש מי שמכריח ילדים לאכול. הדרך האחת והיחידה והבטוחה להקניית הרגלי אכילה נכונים היא פשוט לא לעשות מזה שום עסק. להניח לה לאכול מה ומתי שהיא רוצה. כמובן שצריך להיות היצע של אוכל בריא ומגוון.ילד רעב יאכל הכל. יכולתי למלא כאן דפים שלמים עם הוכחות. אנחנו היינו הדור הראשון אחרי השואה, הכריחו אותנו לאכול ובתמורה היינו גם הורים מכריחים (אצל הילדים הראשונים) והיו המון קשיים. אצל נכדי בילע"ה אני רואה שכולם אוכלים נפלא וללא שום קשיים, כי לא מכריחים, שמים להם את האוכל והם אוכלים אותו בתיאבון רב ב"ה, והכל כתוצאה מהגישה הרגועה והבלתי חרדתית, אוי הילד לא אכל, עוד מעט הוא ימות או יחלה ח"ו... הניחו לה, אבל באמת הניחו לה, והיא תתחיל לאכול בעז"ה. בגיל הזה עדיין אין מה לדבר על אנורקסיה. בהצלחה! כאן המקום להוסיף כי הרגלי אכילה נכונים יש להקנות מהגיל הרך ביותר,כלומר אכילה בשעות קבועות, אוירה שמחה ורגועה, היצע נחמד של סוגי מזון. מאוד חשובים הקביעות והסדר.
הכרחהשובל אור
את הבנת מהודעתי שאנחנו מכריחים אותה לאכול?
אנחנו ממש לא מכריחים, וההיפך- אומרים לה שמותר לא לאהוב את הכל ולא לסיים הכל, והיא רואה בעצמה ששאר אחיה גם לא אוכלים את הכל ואף אחד לא מעיר להם על כך, ובכל זאת, עדיין יש בה את החשש מהתגובה שלנו.
עוד אני חייבת לציין שכשאנחנו מבחינים בעצמנו שכבר לא בא לה לסיים את האוכל אנחנו שואלים אותה אם היא רוצה להפסיק, והיא בעצמה מבינה שאין לנו בעיה עם זה.
עכשיו כבר הגענו לשלב שצריך להתווכח איתה על ארוחות, כי היא לא פשוט לא רוצה לאכול, אבל זה לא קורה בתדירות גבוהה.
עוד משהו שחשוב לי לציין- הילדה נראית טוב, ולא ניכר שהיא אוכלת כמו ציפור, כך שמהבחינה הזו אנחנו לא מודאגים ואין לנו שום גורם שמכניס אותנו ללחץ בקשר להתפתחותה הפיזית.
אנחנו ממש לא מכריחים, וההיפך- אומרים לה שמותר לא לאהוב את הכל ולא לסיים הכל, והיא רואה בעצמה ששאר אחיה גם לא אוכלים את הכל ואף אחד לא מעיר להם על כך, ובכל זאת, עדיין יש בה את החשש מהתגובה שלנו.
עוד אני חייבת לציין שכשאנחנו מבחינים בעצמנו שכבר לא בא לה לסיים את האוכל אנחנו שואלים אותה אם היא רוצה להפסיק, והיא בעצמה מבינה שאין לנו בעיה עם זה.
עכשיו כבר הגענו לשלב שצריך להתווכח איתה על ארוחות, כי היא לא פשוט לא רוצה לאכול, אבל זה לא קורה בתדירות גבוהה.
עוד משהו שחשוב לי לציין- הילדה נראית טוב, ולא ניכר שהיא אוכלת כמו ציפור, כך שמהבחינה הזו אנחנו לא מודאגים ואין לנו שום גורם שמכניס אותנו ללחץ בקשר להתפתחותה הפיזית.
לדעתי חלק מהגישה שלכם מוטעת:אנונימי (פותח)
1.אמרת ש"פעם הצלחנו -להוציא- ממנה את התשובה..."
זה לא עוזר כשמכריחים! וזה רק נותן תחושה גדולה של -דווקא-!
כלל בחיים שלדעתי לא יזיק להורים לדעת הוא שלא תמיד צריך לדרוש הסבר:
איך אסביר ש:לא בא לי ללכת לחברה הזו בגן?
" " " " לאולפנה הזאת?
" " " על הבחור/ה הזה/את?
יש דברים שקשה מאד להסביר במילים!!!
2.אמרת(בהודע הבאה)ש:"היא רואה בעצמה ש...)אז מה אם -היא רואה-?!
וילד שרואה שחוצים כביש בירוק-תמיד יחכה לרמזור?!
לפעמים צריך לומר במ-י-ל-י-ם:אנו אוהבים אותך,מקבלים אותך,רוצים אות אולי לא תמיד מסכימים איתך-אבל את עדיין ש-ל-נ-ו! אסור לתת לילד תחושה של--הצילו! לא גמרתי הכל!!!-אוי!מה אמא תגיד?!--
תארי לך מה זה ילד שבחיים לא שמע במפורש מהוריו-אני אוהב אותך-!
הרי ברור שהורים אוהבים את ילדיהם! למה צריך לומר זאת במילים?
אזהו-צריך! יש לזה השפעה הרבה יותר גדולה!
3.עוד אמרת ש"כשאנחנו רואים שכבר...אנחנו שואלים..."
לדעתי יועיל יותר אם למשל,כשאוספים צלחות לומר"הו---(שם מסוים)-לא בא לך/אתה לא רוצה לסיים הכל?לא נורא-את הלחם אפשר לתת לצפורים ואת העוף נחזיר לסיר" (וכדומה)
כך שגם אומרים בפה (לא ישירות לילדה-אך בקול)וגם מראים ומוכחים ש-לא נורה ,לא משנה אז מה אם לא בא לך לגמור? לא תמיד צריך לעשות ביג דיל אפשר לטפל בדבר גם ללא הסטריה ,הפרזה והרגשה שצריך תגובה מידית!(ולאו דווקא במקרה הזה)
אני חושבת שסיימתי לבטא את מחשבותי במילים...
בהצלחה!וסליחה אם דברי נאמרו בשמץ התרסה...
זה לא עוזר כשמכריחים! וזה רק נותן תחושה גדולה של -דווקא-!
כלל בחיים שלדעתי לא יזיק להורים לדעת הוא שלא תמיד צריך לדרוש הסבר:
איך אסביר ש:לא בא לי ללכת לחברה הזו בגן?
" " " " לאולפנה הזאת?
" " " על הבחור/ה הזה/את?
יש דברים שקשה מאד להסביר במילים!!!
2.אמרת(בהודע הבאה)ש:"היא רואה בעצמה ש...)אז מה אם -היא רואה-?!
וילד שרואה שחוצים כביש בירוק-תמיד יחכה לרמזור?!
לפעמים צריך לומר במ-י-ל-י-ם:אנו אוהבים אותך,מקבלים אותך,רוצים אות אולי לא תמיד מסכימים איתך-אבל את עדיין ש-ל-נ-ו! אסור לתת לילד תחושה של--הצילו! לא גמרתי הכל!!!-אוי!מה אמא תגיד?!--
תארי לך מה זה ילד שבחיים לא שמע במפורש מהוריו-אני אוהב אותך-!
הרי ברור שהורים אוהבים את ילדיהם! למה צריך לומר זאת במילים?
אזהו-צריך! יש לזה השפעה הרבה יותר גדולה!
3.עוד אמרת ש"כשאנחנו רואים שכבר...אנחנו שואלים..."
לדעתי יועיל יותר אם למשל,כשאוספים צלחות לומר"הו---(שם מסוים)-לא בא לך/אתה לא רוצה לסיים הכל?לא נורא-את הלחם אפשר לתת לצפורים ואת העוף נחזיר לסיר" (וכדומה)
כך שגם אומרים בפה (לא ישירות לילדה-אך בקול)וגם מראים ומוכחים ש-לא נורה ,לא משנה אז מה אם לא בא לך לגמור? לא תמיד צריך לעשות ביג דיל אפשר לטפל בדבר גם ללא הסטריה ,הפרזה והרגשה שצריך תגובה מידית!(ולאו דווקא במקרה הזה)
אני חושבת שסיימתי לבטא את מחשבותי במילים...
בהצלחה!וסליחה אם דברי נאמרו בשמץ התרסה...
צר לי מאוד אבל את בכלל לא הבנת את המצב לאשורו.שובל אוראחרונה
לא הבנתי מאיפה הגעת למסקנה שאנחנו לא אומרים לה בפה מלא שהיא לא חייבת לגמור את הכל- נכון שאמרתי שהיא בעצמה רואה שגם אנחנו לא מסיימים הכל, שזה בעיניי הדבר הכי חזק שילד יכול לקבל-דוגמא אישית, בלי מילים, אבל היא גם שומעת ממנו בפה מלא את האישור לכך שלא מתחשק לה לאכול הכל.
והרשי לי לחלוק עלייך בהקשר לדברייך שהורה צריך לומר לילדיו שהוא אוהב אותם- אעפ"י שזה ממש לא קשור לנושא השרשור- תארי לך הורה שרק אומר לילדו 'אני אוהב אותך', בלי לתת לו חיבוק וכד', הילד לא ירגיש שזה אמיתי! הרבה יותר קל סתם לזרוק לאויר הערה כזו של 'אני אוהב אותך' והרבה יותר קשה להראות לו 24 שעות ביממה ש'אני אוהב אותך'.
אז ילד הרבה יותר קונה את האפשרות השניה..
והרשי לי לחלוק עלייך בהקשר לדברייך שהורה צריך לומר לילדיו שהוא אוהב אותם- אעפ"י שזה ממש לא קשור לנושא השרשור- תארי לך הורה שרק אומר לילדו 'אני אוהב אותך', בלי לתת לו חיבוק וכד', הילד לא ירגיש שזה אמיתי! הרבה יותר קל סתם לזרוק לאויר הערה כזו של 'אני אוהב אותך' והרבה יותר קשה להראות לו 24 שעות ביממה ש'אני אוהב אותך'.
אז ילד הרבה יותר קונה את האפשרות השניה..
תינוקת בת 9 חודשים שלא רוצה לעבור למזון מוצקאנונימי (פותח)
שלום לכולם,
אני אמא לתינוקת בת 9 חודשים (משקל: כ-7.5 ק"ג). כבר מספר חודשים שאני מנסה להעביר את בתי לאכילת מזון מוצק. בתי בכלל "לא מתלהבת" מהרעיון ובהרבה מקרים סוגרת את פיה חזק חזק ברגע שרואה את הכפית שלה בידי. בזמן האחרון היא אף מתחילה ליילל כאשר אני רוצה להביא לה כפית עם מזון. המזון העיקרי שלה כרגע הוא בקבוק מטרנה. (ללא הנקה).
מה שכן, היא מאוד אוהבת גרבר (בגלל שהוא מתוק) ושאר דברים מתוקים אך אוכל נורמלי היא לא מוכנה לאכול.
אני מפחדת שעקב הניסיונות החוזרים שלי להציע לה לאכול אני יגרום לה "אנטי" לאוכל ושהיא תהפוך לילדה שצריך להתחנן אליה בשביל שתאכל (אני הייתי כזאת בתור ילדה).
מה לעשות? איך לגרום לה להסכים לאכול אוכל נורמלי? ושלא תהיה כל כך בררנית לגבי הטעם המתוק?
מחכה לעצתכם. תודה!
גם לי ישאנונימי (פותח)
יש לי בן בן שנתיים שלא אוהב לאכול... זה עניין של אופי. מהניסיון שלי שילוב שלו בארוחות שלנו הוליד רצון להתנסות בדברים חדשים, כיוון שהוא רצה את מה שיש לנו. חוץ מזה אפשר לעשות אוכל בריא ומתוק ע"י שימוש בתחליפים כמו סילאן. אצלנו גילינו שהקפדה על ארוחות ממש מסודרות בלי נשנושים עוזרות לשיפור התיאבון (כשילד רעב הוא אוכל) ודב ראחרון, זה גיל שאפשר כבר לתת אוכל ביד, בד"כ זו התנסות חוויתית ומאתגרת עבור הילד, והוא רוצה לאכול יותר. זה ממש חשוב לו לעשות מהאוכל מלחמה כי הילד לומד שזה כלי מלחמה טוב כשבא לו, ואנחנו רוצים שאוכל יקושר אצלו לחוויה חיובית. תנסי אולי להציע לה 2 סוגים כדי שהיא תרגיש בחירה.
בהצלחה
בהצלחה
אוכל מוצק לתינוקתיהודית פוגל
רעות היקרה, 9 חדשים נראה לי עדיין גבולי מאוד לצפי שלך שהיא כבר תאכל הכל או כמעט הכל. כמו כן נראה לי שמשקלה נמוך במקצת?? חשוב ביותר לזכור שלכל ילד יש את הקצב שלו וכמו שאומרים היום - ואני מסכימה מאוד עם זה - צריך להקשיב לגוף! יתכן שעכשיו היא עוד לא בשלה ובעוד חדשיים תאכל הכל בשמחה, תלוי ברוגע שלך, ובהחלטה שלך לגדל אותה לפי הקצב שלה. אולי את משווה אותה לתינוק אחר שלך? של השכנה? היי רגועה אהבי אותה ושימחי בה כמו שהיא, הזיני אותה כמיטב יכולתך והכל יסתדר בעז"ה. את יודעת שכל אלה שלא היו אכלנים טובים בינקותם צריכים היום דיאטות בלי סוף... האם היא ילדה ראשונה שלך??
ילדים קולטים יפה מאד ממה אמא נלחצתאנונימי (פותח)
יש לי ילדה בת שנה, שבגיל תשעה- עשרה חודשים גם עשתה בעיות עם האוכל. אני גם הייתי לחוצה מאד, למרות שהיא ילדה חמישית שלי. (היא מלמדת אותי הרבה דברים על החיים גם בתחומים אחרים.....)הייתי אפילו בטיפולי אכילה איתה, ובסוף הפסקתי כי פשוט הבנתי שהיא עדיין לא מעוניינת ואולי לא בשלה לזה. היום היא בת שנה ובזמן האחרון (אולי בחודש האחרון) היא נהיתה ממש רעבה! הכל היא מוכנה לנסות (כמעט!!!)
כשהייתי אז בטיפולי אכילה פתאום שמעתי עוד המון אמהות שסיפרו לי שגם הילד שלהם לא הסכים לאכול כלום עד גיל שנה... בקיצור לא נורא!
היא עוד תאכל!
כשהייתי אז בטיפולי אכילה פתאום שמעתי עוד המון אמהות שסיפרו לי שגם הילד שלהם לא הסכים לאכול כלום עד גיל שנה... בקיצור לא נורא!
היא עוד תאכל!
לא תמיד ניתן ואפשרי להניק!אנונימי (פותח)אחרונה
יש לי חמישה ילדים בלי עין הרע, ארבעת הראשונים ינקו עד גיל מאוחר. (לא עד גיל 3. זה ממש מוגזם גם כלפי האמא וגם לחינוך של הילד! זה לא מספיק לילד בגיל זה, אז למה??) ובכל זאת באיזה שהוא שלב צריך להתחיל לעבור למזון מוצק. לפעמים גם לפני גיל תשעה חודשים החלב לא מספיק...
הילדה החמישית שלי- לא הצליחה לינוק! מה לעשות שהיא היפוטונית, ולא עלתה מספיק במשקל??
גם לי היה מאד קשה לחשוב שאני לא רק מניקה אותה... ואין שום צורך לאיים שאם לא מניקים זה ישפיע על התינוק לרעה בעתיד!!!!!! שטויות שטויות!
הילדה החמישית שלי- לא הצליחה לינוק! מה לעשות שהיא היפוטונית, ולא עלתה מספיק במשקל??
גם לי היה מאד קשה לחשוב שאני לא רק מניקה אותה... ואין שום צורך לאיים שאם לא מניקים זה ישפיע על התינוק לרעה בעתיד!!!!!! שטויות שטויות!