פורום הורות (עמוד 46)

קושי לילדה לישון - הורות
 

משחק בחוץ:חפש את המטמון, או החבילה עוברת עם משימות נחמדות, משחקי odt שמתאימים לגיל.
בפנים: יצירה, אפיה של עוגיות בצורות,

כל מיני משימות אתגרית או תחרותיות שצריך בשבילן שיתוף פעולה. יש הרבה דברים שמתאימים גם לקטנים- כמו להעביר חישוק במעגל בלי לפתוח את הידיים, להעביר כסאות את ה''נהר'' בלי ליפול מהכסאות. כולם אוהבים את הדברים האלה.

הרעיון הוא כמו "חפש את המטמון" עם הפעלות אך בכל משימה הם יוצאים עם חלק מהמתכון שיצא כדורי שוקלד שהכינו בסוף מכל הרמזים שאספו

חודש אחרי שהכנסנו, אז אמרו לנו שהיינו אמורים להודיע חודש מראש וממש כעסו עלינו שהעזנו להוציא ילד אחרי חודש.

ובהרבה מעונות גובים תשלום על חודש נוסף/עד סוף אותו החודש (וזה גם די הגיוני כי לא תמיד בקלות מוצאים ילד אחר במקום)

ולרוב כמה שמהר יותר טוב.

לא יודעת אם אני כותבת בוודאות את השם משפחה
אבל ממש ממליצים עליו, אומרים שהוא אלוףף

לבן שלנו לא ידענו בכלל שיש כאלה שמגיעים לפני המבחן.. אפילו הגענו בלי עיפרון ומחק ורוב שלא ידענו מה עושים..
פשוט הגיע ואם הוא מספיק טוב אז שיעבור ואם הוא לא מספיק טוב לזה אז לא עובר וסיימנו... מה זה ברכות שצריך להתאמן על זה לפני כן?
כמובן שהוא עבר ..
סתם פשוט היה לי ממש מוזר כשהגעתי לשם וחיכיתי עם כל ההורים בחוץ עד שייצא אז כולם שאלו את כולם איפה התכוננת.

בכל מקרה..זה סוג של הקפצה,⁦( ◜‿◝ )♡
ובהצלחה בהחלפה.

פסיכומטרי בכיתה ב...
בשביל מה...

שצריך לעבור מבחן ספציפי מאד כדי להגיע אליהן

זה יעשה לו עוול לשלב אותו בתוכנית כזאת
ועלול לעשות את המטרה ההפוכה

אבל ממה שהבנתי בשנים האחרונות הכניסו עוד מבחן שצריך לעבור כדי להמשיך אח'כ לשנים הבאות.
אם לילד יהיה קשה מדי לעבור אותו והוא שוב יצטרך להתכונן, זה לחץ מיותר לגמרי בגיל הזה, לדעתי.
המסגרת הזאת היא גם בשעות הלימודים, הילדים שמשתתפים מפסידים יום לימודים בשבוע וצריכים להשלים את החומר עצמאית. מתאים רק למי שיכול לעשות את זה בקלות.

אמנם גם לי רופא אמר במקרה מסוים שאפשר לתת כל שש שעות אם יש צורך גדול, אבל לא יותר מהמינון המומלץ.

40.3 מעלות...
איך אפשר להוריד חום כזה בלי לשלב בין נורופן לנובימול???

עוד שעה בערך אתן לו נורופן...במינון שאני רגילה...
רפואה שלימה לכולם!

בן כמה הילד
אך אין לחיות על אקמול. אם הרופא מטייס, צריך לנדנד לו.

היה פעם ש'חייבתי' הפנייה למיון, בסוף התברר שאכן לא היה צורך, הרופאה כעסה עליי המון זמן.. אך זה חלק מאחריות הורית

אבל לא רצוף עם חום.
רק מהבוקר החום ממש גבוה.. לכן הלכתי לרופא שוב. ואלך שוב מחר בע''ה..

החלטת ההורים היא בשקלול מצב הילד הכללי, עם הנתונים בשטח.
רפואה שלימה

את יודעת, לא צריך להיבהל מחום. אא''כ הוא מאוד גבוה.

אמבטיות, גרביים עם חומץ... בטח יש עוד, שאני לא מכירה.

40 פלוס מעלות זה באמת מלחיץ, אבל לדעתי לא מחייב פנייה דחופה למיון...

תרגישו טוב!

הבחור עדיין בבית אבל החום כבר לא הגיע ל40 שוב.
הודו לה' כי טוב!

רופאה אמרה לי בעבר שעל הטבלה יש בכוונה כמויות מינימליות. זו תרופה ללא מרשם וזה סוג של כסת"ח. אם החום לא יורד רוב הרופאים יעלו את המינון.

הרופא אמר לי בין חצי לרבע ממשקל הילד אבל אמר לתת לפי חצי ממשקל הילד.

ככה אני נותנת, לא לפי הטבלה.

כנראה שבטבלה רשום את המינון המינימלי בשביל אלו שקונים בלי מרשם ובלי הנחיה של רופא.

כשנותנים את המינון הנכון לא צריך לשלב שתי תרופות

הוא אמר להוסיף עוד בערך רבע ואפילו שליש אם החום ממש גבוהה ממה שרשום נניח ,

נניח צריך לקבל 3 אני שמה 4

ולא מביאה כלום עד שעובר 8 שעות,

ואפילו לגדולה שצריכה לקבל 7.5 נתתי 10.

שיש מעל 39 חום ראיתי שאני מביאה את אותה כמות שרשום לא הרווחתי כלום גם נתתי וגם לא עזר ,

ואני סומכת עליה בעיניים עצומות.
ראיתי שלפי הטבלה החום יורד לו ממש ממש באיטיות אז זה מה שהיא אמרה לי.
שהיה לי היא המינימום ההכרחי ובפועל נורופן נותנים לפני מחצית ממשקל הילד . אקמול לפי טבלה.
בכל מקרה, היא יודעת שאנחנו לא ממהרים לתת אז אולי זה גם שיקול.

על משהו ואח'כ לשבח שתרגיש חשובה ונחוצה.
חיית מחמד גם יכולה לעזור במיוחד כלב.

חברה שלי סיפרה שהיא החליטה להכניס הביתה יותר עין טובה. אז כל יום הילדים יושבים איתה אחרי ארוחת ערב וכל אחד כותב פתק עם דבר טוב שקרה לו באותו יום. כולם חייבים למצוא משהו. הם זורקים את הפתקים למיכל גדול. היא הבטיחה להם שכשכל המיכל יהיה מלא פתקים הם יצאו למשהו כיפי ביחד.
רעיון מקסים בעיני, הלוואי שהייתי מיישמת בעצמי.
היא סיפרה על הדבר הזה בזמן סדנא שהיינו בה, סדנה בה למדנו שכל אחד צריך למצוא בתוך עצמו מהם הדברים שמחזקים אותו בחיים, מה גורם לו אושר, וללמוד לחפש את הדברים האלה בכל יום.
למשל אם חיבוק עושה לך טוב, תגרמי לעצמך לחבק מישהו כל יום. אם לקרוא ספר עושה טוב, מצאי לזה זמן קצוב בכל יום וכדו'. אפשר לעבוד על זה גם עם ילדים, שהילדה תנסה לחשוב מה כן משמח אותה ולחפש היכן היא יכולה למצוא את זה בכל יום.
כדאי גם לנתב לדברים ברי השגה, כי גם אם לונה פארק משמח, לא הולכים לשם מידי יום, אבל אם למשל היא אוהבת מתקנים, אז אפשר ללכת כמעט כל יום.
וגם לעבוד על מה באמת עושה טוב, לא טוב רגעי שמיד אחרי זה נעלם אלא טוב שעוזר לנפש.
אחרי שהיא תמצא את ה'טובים' שלה, יהיה לה יותר קל לספר על דברים טובים שקרו לה.
כדאי גם לספר לה בעצמך על דברים טובים קטנים שקרו לך, או דברים שקשורים אליה ששמחו אותך.

בנוסף, אפשר לבדוק אם יש משהו אחר שמפריע לה. לפעמים ילדים או מבוגרים מתלוננים הרבה ולא נרגעים כי לא סיפרו את מה שבאמת מציק להם.

דבר נוסף, ככל שניתן חשוב שיהיה נחמד ונעים לכל אחד מההורים בנפרד וגם ביחד כמובן. ככל שתהיו יותר בשמחה זה יכול להירגע גם.

בהצלחה!

היה איזה שינוי גדול שעברתם כמו מעבר דירה או לידה של אח/ות?

הרבה פעמים נראה שילד סתם נודניק או קוטר אבל זה באמת בגלל שמשהו עבר עליו - המורה צעק עליו/חבר העליב אותו מול כולם ועוד ועוד. 

מדהים שאת מצליחה להכיל אותה, אבל לפעמים זה לא מספיק וכדאי מאד לדובב את הילדה כדי להבין ממה נובעת ההתנהגות שלה. 

נשמע שמשהו יושב עליה, אולי העליבו אותה אולי היא מקנאה בילדה אחרת בכיתה, אולי יש מורה לא נחמדה יכול להיות כל מני, לא דוקא משהו שנראה לנו גדול במיוחד אבל היא ילדה וזה משפיע עליה. 

 

לדובב ילד זה לא קל, כי הוא לא תמיד יודע להגדיר מה קרה לו והוא גם לא מקשר בין איך שהוא מתוסכל עכשיו לבין מה שקרה אתמול/שלשום/בבוקר בכיתה וכו אבל כדאי כן להשקיע בנסיונות דיבוב האלה, שיהיו באוירה נעימה, להסביר לה שחשוב לך להבין מה קורה איתה כי היא ילדה כזו מתוקה ומקסימה שבכלל לא מתאים לה להיות כזאת קוטרית ואם היא ככה אולי זה בגלל שקה משהו וחשוב לך לדעת מה קרה וכו וכו וכו ותני לה מרחב להתבטא, תראי מה יוצא ממנה. אל תפסלי את מה שהיא אומרת אפילו אם זה נשמע לך משהו קטן או טפשי

 

אם העונש בא כתגובה הגיונית למעשה.
אם הוא תוצאה.
אם הוא סתם כדי לפרוק עצבים על הילד זה ממש לא מועיל כנראה.

וגם מבין מאיפה השאלה. פעם היה דגש חזק מדי על ענייני היראה בחינוך והיה חסר במידה מסויימת האהבה. היום זה קצת הפוך

לכל אדם יש שטח כבוש, מלחמה ורחוק. כבוש -הנהגות שכבר קנית. כמו שבחיים לא תאכל דבר לא כשר. רחוק - דבר שאתה לא מנסה כי הוא עוד לא ברמה שלך כמו לכוון כונות האר״י בתפילה (דוגמאות שלו) ומלחמה זה דברים שלפעמים אתה מצליח ולפעמים נכשל כמו לשון הרע וכו׳ בקיצור מענישים כשילד עשה משהו שכבר נמצא בשטח הכבוש כמו אמר מילה חמורה (לא אלה שרגילים לשמוע בבית הספר..) וכדו׳ לא על דבר שקורה שנכשלים בו. כי הענשה מרובה מאבדת מהאפקט. כמובן שזה נכתב על רגל אחת ובחינוך אין שחור לבן אלא כל מקרה לגופו. ממליצה בחום לשמוע את שיעורי הרב יחיאל יעקבזון

אם הילד מתנהג לא יפה אז להכיל אותו וכדומה - זו הטעות שלך. 

עונש בעיני זה מוצר שעבר זמנו

אם הילד מתנהג לא בסדר - אז צריך להציב לו גבולות ברורים.

סמכות הורית נכונה לא זקוקה לעונשים.

 

לגרום לילד להיות מאוים מעונש זה לא יעיל ולא מחנך. מקסימום מאלף.

 

היא לא הצליחה לקרוא והלכו לרופא עיניים מיוחד שמתמחה בפזילה, והוא מצא בעיית מיקוד ראייה שרופא רגיל לא היה מוצא, התאימו לה משקפיים מיוחדים והיא התחילה לקרוא שוטף

נדמה לי שהרופא הזה מחו"ל

מה אומרים בבית ספר?

(מקווה שכתבתי נכון).
זה לא אופטומטריסט אלא מומחה לבעיות מיקוד.
צריך הפניה מרופא עיניים, ויש בערך מומחה אחד כזה בכל עיר לכל קופת חולים, אז צריך לחכות שיהיה תור.
אם הרופא עיניים יגיד שזו הבעיה, ויתן לכם הפניה, אז הטיפול הזה מאד עוזר. זה לא משקפיים אלא תרגילים שמלמדים את הילד לעשות.
בהצלחה!

הייתם מקשיבים לה?

כלומר, כן להקשיב לה שיכול להיות שיש בעיה, אבל לא להקשיב לה לאן ללכת, כי היא לא מומחית לראיה.

הכי טוב, ללכת לרופא עיניים מומחה לילדים, וממנו לקבל אבחון והפניה למי שצריך, אם צריך.
תנסי לברר אצל שכנות וחברות, איפה יש רופא עיניים מומחה לילדים באיזור שלכם בקופ״ח שלכם. בדר״כ הורים לילדים קטנים שיש להם משקפיים, יידעו לענות.

הילד בכיתה ג' לא קורא טוב, הוראה מתקנת לא עוזרת. זה משהו שצריך לבדוק לפני שנותנים הוראה מתקנת. ראיה זה בסיס.
יכול להיות שהבעיה היא רק מיקוד ראיה, בעיה הרבה יותר פשוטה מאשר בעיה של לקות למידה( שזו אופציה אפשרית כשילד לא קורא טוב בכיתה ג)
היועצת הציעה לבדוק משהו מאוד בסיסי, יתכן שתבדקו וזו לא הבעיה. אבל היתי בודקת את כל הכיוונים כדי לעזור לילד.
בעיה בקראה יכולה להקשות בהרבה תחומים, בלמידה וגם בדימוי העצמי, צריך לבדוק הכל ובהקדם( גילו נאות, גם אני יועצת בבית ספר)

זה נקרא מיקוד ראיה.
וכדאי גם לבדוק את שיטת ארלן (תגגלי על זה...)

יתכן מאד שמדובר במשהו פשוט שקל לפתור אותו וחבל להזניח

עשיתם כבר בדיקת ראיה רגילה? אם לא אז זה הדבר הראשון.

בקשו בנוסף גם תור לבדיקת מיקוד ראיה. זה מתבצע כמו שאמרו פה ע"י אורטופטיסט ולא ע"י אופטימטריסט.

אני הייתי פונה גם לאבחון בהתפתחות הילד דרך קופ"ח. עדיף להיות על הצד הבטוח.

 

לפני שהתחלתם הוראה מתקנת בדקתם משהו? עשיתם אבחון?

שמשקפיים כן פותרים ואז זה עוד יותר פשוט לטיפול.

שקפי אירנלד
אולי שה קשור

ברבצק עם כלים
משחקים עם כדור
ציורים
פלסטלינה
משחקי השחלות

אנחנו עושים שטיח פומפונים. גם הקטנים וגם הגדולים נהנים... זה המשכי ומשתף את כולם. ממש כיף

לשחק בגיגיות כביסה ריקות (קרונות רכבת למשל)

בועות סבון

להכין אוהל קטן משמיכות ממנו נכנסים/יוצאים

משחקי כובעים (כמו משחקי תחפושות אבל יותר פשוט כי משתמשים רק בכובע - קסקט/שוטר/מטפחת של אמא וכד')

 

 

בהצלחה!

לקלף ירקות למרק

להכין לחמניות

עוגיות

 

וגם- לחלק מגבונים ולהתחיל לשפשף (צעצועים, קירות עם סימני ידיים, דלתות, ארונות מטבח, ידיות מקרר...)

ילדים אוהבים לעזור בבית!

 

ומה שהכי חשוב בעיני-

דעי, שאת לא חייבת להעסיק אותם, אפשר בהחלט לתת להם למצוא תעסוקה חיובית. עם או בלי סיוע מצידך.

בהצלחה!

גם הזמן עובר מהר וגם את מסמנת וי על מטלות...
אצלי לצערי לא תמיד מספיקה להכין עוגיות/פינוק אחר, ועכשיו בערך פעם בשבוע מכינה עם בן שנתיים וחצי לשבוע הקרוב. הוא נהנה וגם אנחנו!
להכין מרק לארוחת ערב ביחד (אני מקלפת וחותכת והוא מעביר חתיכה חתיכה לסיר...)

מוסיפה גם כביסה. הבן שלי ממש ממש אוהב להעביר כביסה מהמכונה למייבש ומהמייבש לגיגית..

ואפשר גם סיפור- ואז שהגדול יספר לקטן.

לשים מוזיקה ולרקוד

עכשיו תחפשו צבע אדום,
והם צריכים לחפש צבע אדום ולגעת בו לפני שאני תופסת אותם

מי שנוגע בצבע מוגן מתפיסה.

כך גם תופסת גובה- מי שמספיק לעלות על משהוא גבוה אסור לתפוס אותו.

 

יש גם  1 2 3 דג מלוח

אמא אמא מה השעה?

הנחש בא

חם/קר

ג'וק פצצה שיטפון

ועוד

אחפש אצלי בערב ואמצא עוד מגוון משחקים דומים...יש לי בקובץ

אני יושבת על הספה...הילדים נצמדים לקיר הנגדי.

כל ילד שואל בתורו אמא אמא מה השעה?

ואני זורקת מספר.

הילד צריך להתקדם בצעדים לפי המספר שזרקתי- אם אמרתי 2=שני צעדים, השעה 7=7 צעדים וכן הלאה.

במקור, הראשון שמגיע לילד שאומר את השעות נוגע בקיר ואז הילד שאומר את השעות רודף אחרי כולם עד שמישהוא נתפס ואומר בעצמו שעות.

אני שידרגתי לעצמי את המשחק...

הראשון שמגיע לאמא בוחר סיפור קצר מהספריה שאספר או אמציא...

בדג מלוח כולם מתקדמים ביחד ומי שראו אותו זז חוזר אחורה

התאמות צבע ותמונה,
להכניס בגדים למכונת כביסה או להוציא לגיגית,
לעמוד לידי במטבח ולהכין אוכל,
סיפורים שונים,
משחקי אצבעות,
קוביות, מגנטים, דופלו,
לשחק עם סירים ומחבתות,
לעשות הצגות,
לשיר שירים

תמיד אני יוצא איתם לגני שעשועים ובני עקיבא אבל מה עושים כשתקועים בבית בשבת?

מוציאים את הפליימוביל בתחילת השבת ועד סוף השבת הוא עסוק. הוא גם מוסיף לעצמו עוד דברים כמו מכוניות, לגו, מגנטים. אבל זה באמת תלוי במצב הרוח, ובאופי הילד. (גם ילד שגדל בבית עד גיל 3 יודע להעסיק את עצמו יותר טוב.)
להביא חברים הביתה זה גם כיף.
אפשר לעשות אוהל בסלון מסדינים ושמיכות (בעייתי בשבת), משחקי קופסא, פאזלים.
יש ילדים שאוהבים תחפושות מטפחות כובעים וכדו'
להוצאת מרץ- להפוך את הסלון לג'ימבורי, להביא מזרונים לריצפה, כל מיני כריות ושרפרפים ולהתחיל לקפוץ ולהתגלגל.

שיחקתי איתם מחבואים השבת בבית וזה כיף.
אבל בא לי גם קצת דברים אחרים בדיוק כמו שכתבת.

הבעיה שבן ה 4 הוא טרוריסט קטן כפרה עליו והוא מעסיק את עצמו ל 5 דקות.

האמת לעשות אוהל וכריות זה אחלה רעיון אם שבת הבאה תהיה קרה וגשומה. אבל למה כתבת בעייתי?

אבל כמה כריות מתחת לשולחן הגדול גם מספק...
אצלנו יש משחק שמעסיק שעות.
מחשיבים חדר אחד לחושך גמור, אחד יוצא והשאר מתחבאים בכל מיני מקומות מצחיקים (מבלגן ת'חדר חבל על הזמן), ואז זה שבחוץ נכנס וצריך לחפש בחושך את כולם.

רשמתי לפני

רמי, מונופול, קלפים, מנקלה, כל משחק שיש בו איזושהי הנאה גם לך, שלא תשתעמם מדי.

כנראה שהם בגיל מתאים.

אולי כבר שאלו כאן. אשמח לעצות מהורים מנוסים.
המתבגר שלי לומד בחטיבה. לא קם בבקרים ומאחר ללימודים. ישן כמו אבן בבוקר. עייף מוות.
נער בריא. אבל מתקשה להרדם בלילה.
אני מנסה בטוב, לא רוצה להתחיל את הבוקר בכעס ועצבים אבל לא זז. אם אני אשאיר אותו ככה הוא ירדם חזרה עד שאחזור מהעבודה. עד שאני לא צועקת הוא לא קם. לא כיף לי ככה לצאת.
יש עצה?

נשאלת השאלה האם בעית הקימה היא רק לבי'ס או שבאופן כללי קשה לו לקום? כי יש ילדים כאלה, במיוחד בגיל ההתבגרות.
אבל אם רק לבי' ס הוא לא קם ונגיד אם יהיה טיול הוא יקפוץ מהמיטה, אז צריך לטפל בחוסר החשק לבי"ס... והיה פה שרשור לא מזמן על זה.

תכל'ס די מצוי שאין להם חשק לקום (לבית הספר ביום חול, לבית הכנסת בשבת).

ואין לי איזה פתרון קסם...

מה שכן חשוב בעיני - להבין שהילד הוא כבר לא ילד, אבל גם לא ממש מבוגר.

לכן -

1. לדבר איתו על הקושי והשעמום בבית הספר (או בתפילת שבת) ולנסות לעזור לו למצוא דרכי התמודדות.

2. להבהיר שגם לנו המבוגרים יש משימות משמימות - אבל אין מצב שאנחנו מדלגים עליהם (להכין אוכל, כביסה, וכו..), והוא כבר לא ילד קטן. במקביל, כמובן, לאפשר לו פריבילגיות של "מבוגרים" כמו לישון מאוחר יותר (בתנאי שיקום בזמן), להתייעץ איתו בעניינים חשובים וכו...

3. אני הסברתי לילדים שלי מה המשמעות של חוק חינוך חובה - זה לא אני מצד אחד והילד/נער מצד שני, זה אנחנו יחד מצד אחד והחוק מצד שני.

4. הומור, כמה שיותר!

5. ובסוף... לפעמים זה עוזר ולפעמים לא,  לא כיף לצאת ככה בבוקר, אבל זאת המציאות של גיל ההתבגרות - וגם את זה אפשר לומר בעדינות (בלי להאשים)

 

אנחנו כבר אחרי כל השיחות והדיונים וההסברים הוא מבין ואומר כן כן כן ובערב לפני שהולך לישון מבקש שנעיר אותו כי רוצה לצאת בזמן אבל בבוקר זה כמו לדבר אל האבנים מתעורר אומר כן כן ונרדם שוב.

אבל כשמשהו חשוב לו הוא יגייס בשביל זה כוחות ויקום. כמו כולנו אני מתארת לעצמי. וברור שבי"ס לא ממש עושה לו חשק לקפוץ מהמיטה.
חיפשתי וראיתי את השירשור. פחות רלוונטי בשבילו. תודה.

עד שהולך לישון. וגם כשכבר במיטה לוקח לו המון זמן להרדם.

כתבתי פעם שרשור בפורום אחר על בעיות שינה ועל פיתרונות יצירתיים שאני מצאתי להם, גם בתור מתבגר.

 

 

נדודי שינה - המדריך השלם (שלי), עם תוספות - נסיונות פעילים

גם בשבילי
אציע לו כמה רעיונות.
תודה!

ילד צריך את השינה שלו.

צריך למצוא דרך שיקבל מספיק שינה.

תודה
זה באמת נכון במיוחד בגיל כזה של גדילה

משמע מהשאלה שאין דד ליין תחבורתי*
תשדרי לו שאתם מסייעים, אך הוא אחראי יחסית על עצמו

הם גם לא מענישים אותו על האיחורים או החיסורים.
כשהעברתי לו את האחריות והערתי אותו בבוקר והלכתי הוא לא הלך כמה ימים והפסיד חומר לימודי.

אם הוא ירגיש תוצאות לאיחורים זה יעזור לו?
או שלא אכפת לו...
אולי, אם הוא מבין שהוא צריך לקום, הוא יכול לחשוב בעצמו על רעיונות שיעזרו לו

הוא מבין. וגם אומר שרוצה.
מציע רעיונות משלו אבל בסוף בבוקר הכל מתמוסס.

מדברים בזלזול על זה שמתבגרים ישנים כל היום, אבל תכלס זה כמו תינוקות. הם עוברים שלבים ותהפוכות משמעותיים ורציניים בהתפתחות הגופנית ןהנפשית שלהם. זה דורש המוון משאבים מהגוף. להבין את הצורך לאכול הרבה ולישון הרבה.
מה אפשר לעשות?
חיזוקים חיוביים
תחרותיות והתערבות על משהו (ההורים שלי קנו לי גיטרה תמורת 100 ימים שקמתי מוקדם זה בהחלט היה מדרבן).
לוותר לפעמים. ממש לפעמים. אבל קצת לשחרר..
לא להיות במסכים שעתיים לפני השינה!!! זה משמעותי בטרוף.
שיהיה לו שעון מעורר ואת הפלאפון ישאיר בלילה בסלון.
ולראות אולי צריך שינויי תזונה כדי למנוע ערנות מוגברת לפני השינה..
לעודד ולאהוב בלי גבול(:

מבינה ומסכימה לגבי שעות השינה אבל איך אפשר לתת לגוף מספיק שעות שינה?
הם לומדים עד אחהצ. אחכ יש תחביבים/חוגים/חברים/סניף...
לא הולכים לישון לפני 10-11. והסעה כבר ב7.
אז אפילו 8 שעות שינה בקושי מצליחים.

ניסינו מבצעים בעבר. אולי נעשה מבצע יותר מסודר ו"שווה". למרות שאני חושבת על זה שלא בטוח שזה נכון חינוכית.
כי אני רוצה שזה יבוא ממנו מבחינת הרצון וההשקעה, שיבחר לקחת אחריות ולקום. ומבצע זה די מוריד את האחריות ושוב זה כאילו הוא עושה בשבילנו או בשביל הפרס.

לשמחתנו הוא בלי מסכים. לא מחשב ולא סלולרי. קורא ספרים בעיקר.

אולי הוא באמת לא אוכל מסודר ארוחת ערב. הוא בדרכ לא רעב. אולי זה משפיע?!

אוהבים מלא!

אני מסכימה איתך שמבצע יכול להוריד מהאחריות ומהרצון.
אבל מצד שני לפעמים גם אנחנו מצ'פרים את עצמנו כשיש משהו שקשה לנו לעשות... כל עוד מבינים מה המטרה האמיתית אני לא חושבת שמבצע זה כל כך גרוע. (אני גם לא אוהבת לעשות מבצעים, כרגע הילדים שלי קטנים ואני מעדיפה לחנך בשיטות אחרות, אבל בגיל גדול זה יכול להיות אחרת).
לדעתי אם את חושבת שמבצע יכול לעזור לו להעלות מוטיבציה ולהתאמץ יותר לקום מוקדם, אז שווה לדבר איתו לפני שעושים את המבצע- קודם כל לדבר על הרצון שלו לקום מוקדם, לפרט למה זה חשוב לו (הייתי מציעה אפילו לכתוב את זה, זה גם נותן יותר תוקף לדברים, גם אפשר לחזור אליהם אחר כך, וגם כשצריך לכתוב לפעמים הדברים מתבגרים יותר מאשר סתם בעל פה), ואז לחשוב ביחד על דברים שונים שיכולים לעזור לו להצליח במשימה.
ואז בתור אחד מהדברים שיכולים לעזור, אפשר להציע גם לעשות מבצע, כדי לעזור לו להתרגל לקימה מוקדמת, להוסיף לו עוד גורם מוטיבציה בשביל תהליך הלמידה. נשמע לי שזה גיל מספיק בוגר שהוא יכול להבין שהמטרה האמיתית היא הקימה בבוקר והמבצע הוא רק כלי כדי לעזור לו (הילדים שלי עוד רחוקים מהגיל הזה, אז אני לא באמת יודעת, אבל כך נשמע לי...)

הבית ישן
אומרים איתך קריאת שמע, ואז מותר לך לשחק בתנאים האלו והאלו

ותבוא לישון איתנו

לק"י

אז תסבירו לה שאתם הולכים לישון, ואם היא רוצה שתשכיבו אותה- זה עכשיו.
כי במיטה שלכם היא לא יכולה לישון.

זה כבר גיל שאפשר להסביר להם.

ביום חול כן,היא הולכת לישון בסביבות 7,7 וחצי.

בשבת 8 8 וחצי והיא נהיית ערנית ולא מסכימה לישון,משתוללת 

לק"י

ולענ"ד כן צריך להסביר ולעמוד על זה.
אם לא מפריע לכם, שימו לה מזרון לידכם בחדר על הרצפה, וכשהיא תרצה לישון שתישן עליו (מבחינתי זאת לגמרי אופציה כשאני עייפה ורוצה לישון).

וזה משהו שממש מסובך לסדר בגלל שאנחנו גרים בבניין

אצל אחד הילדים שלי, אם הוא אוכל שוקולד/ סוכר בלילה הוא לא נרדם... הורדנו את המנה אחרונה לכולם מסעודת ליל שבת...

להכניס לאוירה של רוגע.

לקרוא לה סיפור אחד או שנים או שלושה.

עד שתרגע ואז לישון

האמת שגיל 5 זה יחסית גדול.
הייתי נותנת לה להשאר בסלון עד 21:00 עם ספרים/ משחקים והולכת לנוח.
אם היא מפריעה לנעול את הדלת ולהנחות אותה מתי לקרוא לכם.
אפשר ללמד אותה לזהות את בשעה 21:00 שתלך בה למיטה.

העייפות.

כי ביום חול רגיל היא נרדמת בין 7 ל8.

זה  בעיה כי אי אפשר לקצר את הארוחה,הארוחה אצלנו  גם ככה נגמרת יחסית מהר..

גם לי יש בן בגיל הזה, אז בד"כ אני נותנת לו לאכול את המנה העיקרית כשאנחנו אוכלים מנה ראשונה ואז אחד מהדברים:
1. משחק כשאנחנו אוכלים מנה עיקרית ואז בסוף הסעודה הוא כבר אחרי המשחקים וותר קל לו ללכת לישון.
2. עושים הפסקה בסעודה והולכים להשכיב אותו, סיפור במיטה וקריאת שמע
3. לפעמים תוך כדי הסעודה הוא בעצמו אומר שהוא רוצה לנוח על הספה ואז הוא נרדם שם.

הכי חשוב זה לזהות את הזמן העייף שלא לתת לה לעבור אותו, אם תרדימי כשהיא עייפה היא תירדם מהר, אצלנו אם עובר את השעה הוא יכול לשחק גם עד 11 בלילה בלי בעיה...
ומה שכתבו לך על המנה אחרונה וסוכר גם משמעותי מאוד! אני ממש רואה את ההבדל בין השבתות בבית שאין מנה אחרונה לבין אצל ההורים שלי שכן.

אני חושבת שזה אפשרי שהיא תלך לישון לפני שהסעודה נגמרת. כמו שהציעו - לתת לה מנה עיקרית על ההתחלה ואז לשחק ואז מנה אחרונה שתדע שהיא לא מפספסת (כי שלי לדוגמא יכול להשאר כמו זומבי בשביל מנה אחרונה) ואז לעשות הפסקה שבה הולכים לישון כולל טקס קטן של מה שאתם רגילים

תרגישי את קצה האף, את הידיים. אם האף חמים זה מעיד, לרוב, שהגוף חם.
אבל רגליים יחפות על רצפה קרה זה באמת קר...אולי תתלהב מנעלי בית חמודות?
אצלי לכולם חם. נכנסות הביתה מורידות סוודר, מעיל זה רק כשיורד גשם וחייבים. מזמן הפסקתי לשכנע אותן, לא ראיתי שהן נהיו מצוננות או חולות מזה.
יש לי ילדה שישנה עם פיג'מת קיץ כי אחרת חם לה מידי.
בקיצור, כן, יכול להיות שלא קר לה..

אם לא קר לה למה להתעקש?
לא נעשים חולים בגלל קור (מיתוס שנופץ לפני כמה שנים)
ובטח ובטח לא נעשים חולים מרגליים קרות

אם את ממש לחוצה על זה תלבישי עוד שכבה מתחת
חממי את הבית
אולי תקני נעלי בית מגניבות ויפות (אצלנו זה לא עוזר)

אבל קחי בחשבון שילדים פעילים חמים יותר מאשר מבוגרים

כי לרוב האנשים קר במצב כזה והיא לא בגיל שהיא מספיק מודעת לעצמה,
הייתי מנסה בדרכי נעם (גרביונים, תוך כדי משחק, נעלי בית) ואם לא הולך אפשר להסתפק בחימום טוב (שטיח יש לכם?)

יותר בריא לשים גרביים ולא לחמם את הבית יותר מדי. גם יותר זול
היו לי גם כאלו שלא רצו גרביים בחורף וגם כאלו שלא רצו להוריד מעיל באביב. הם לא תמיד מקשרים בין סוודר וחום הגוף, פשוט כיף להם להוריד או לא אוהבים צבע או להפך מעיל ומגפיים נראים להם מגניב והם ירצו לשים אותם בקיץ.

שברגע שנכנסים הביתה מורידים נעליים ולפעמים גם גרביים.

לדעתי זה סוג של רגישות תחושתית. אני מנסה לשכנע אותם, אבל משתדלת לא בכוח.

ב"ה הם לא חולים יותר מהילדים האחרים שלי.

אולי באמת תנסי להלהיב אותה על נעלי בית/גרבי בית חמודות כאלה. אצל הילדים שלי זה קצת עבד...

לק"י

אצלינו בת השנתיים לרוב תוריד גרביים אם היא בלי נעליים.

וריבוזום- אני לא הייתי סומכת עליה שלא קר לה. לא נראה לי שבגיל הזה הם באמת יודעים.
אבל מצד שני, אני לא רבה עם הקטנה שתשים גרביים, כי אין לי כח.
אם היא עם נעליים- היא גם מורידה?

בכל אופן, לפחות אצל אחת מהם, זיהיתי עוד סימני של רגישות תחושתית...

לק"י

ייתכן שאני טועה.
ככה היה נראה לי....

ואני בד"כ מלבישה לה מכנסון. והילדון שמעליה לא מוריד בכלל. (חוץ במקרים חריגים, כמו היום, כשהנעליים והגרביים נרטבו לו מהשלוליות...)

לק"י

לפעמים הסחת דעת עוזרת לי ("בואי נראה מה מצוייר פה, בואי נראה את החיפושית בפיג'מה, חיפושית לי קטנטנה וכו').

ומכריזה "לא קר לי! חם לי ברגליים!"

אני רואה שיש דעות לכאן ולכאן, אז אמשיך להתלבט גם כן ביני לבין עצמי...
(לגבי ההצעה לנעלי בית חמודות - ניסיתי ולא כל-כך עבד. אולי הגודל לא מדויק אז זה פחות נוח)

פולני פולני אבל עובד לי ;)

לפי מה ששמעתי, סירוק רגיל מעורר את הצמיחה.
לא ניסיתי..

כשאת מאכילה את התינוקת תקחי לך ביד עדש או שוקולד קטן ותתני לה... ( עצה שקיבלתי מהדולה שהייתה לי )
חוצמזה אל תיבהלי זה יעבור.

רק מעל גיל 3 לפי בטרם

היא מכורה קטנה ואני מאפשרת במידה..
ועדיין, למרות שזה נורמלי עצוב לי מאוד

לא זוכרת מה היו הסיבות אבל דווקא ברגע הזה יש לזה משמעות יותר גדולה...
בכל אופן לי זה ממש עזר !!
אני מבינה אותך שזה עצוב לך.. זאת הבת שלך.. אבל נראה לי בגלל שאת אחרי לידה וההורמונים והכל את מתערבבת איתה ריגשית .
אז קצת קשה לי גם לרשום עצה..
היא לא מסכנה ( ככה נשמע לי שאת מרגישה למרות שלא רשמת אז אם אני טועה תתקני אותי ) היא עשירה היא זכתה בעוד אחות קטנה ועוד קצת הן ישחקו ביחד ויהיה להן הכי כייף בעולם. תשדרי לה בטחון היא לא תהיה עצובה..
אבל שוב זה הכי קל להגיד אבל אחרי לידה ליישם זה ממש קשה..

תהיי לה להרגיש שהלידה של הקטנה עושה אותה גדולה יותר- להביא לך טיטול, אם את מביאה מטרנה את יכולה להביא לה לשקשק את הבקבוק וכו'וכו', וגם לחבק בהשגחה שלך, או נשיקות עדינות (הם לומדים מאוד מהר שתינוק זה דבר עדין)
בהצלחה

א. ילדה בכיתה ו', דייה קטנה בשביל שתהיה לה האבחנה מה נכון/ לא נכון לה לעשות. מה שרואים מכאן לא רואים משם. היא רואה את ההווה ולא את העתיד. ולכן בתור אמא, את צריכה לתת לה את ההשקפה הנכונה על החיים, וכרגע להבליט את העניין החשוב הזה ששמו "מוסדות חינוך", ועל על המשתמע מכך.

ב. את, צריכה להבין שאין פה מקום לרחמנות. נשמע שאת מרחמת על הילדה ומבינה אותה.
לטובת הילדה והעתיד שלה, קודם אולי את צריכה להכין " שעורי בית" להבין ולהפנים, כמה חשובה המסגרת הלימודית.

( אני בתור אמא, אם הילדים לא חולים חלילה, או שיש סיבה ממש ממש ממש מוצדקת, אין סיכוי שאתן להם להעדר מהמוסדות 'סתם כך'. חוץ מהבחינה של הלמידה, יש פה עוד ערכים נלווים, זריזות, התמדה, אחריות. שאלה בע"ה, ימשיכו עם הילדים לגם שיגדלו, וזה יתבטא גם בבית שיקימו, בעבודה שיעבדו וכו'...)

ג. אולי תשקלו להעביר אותה לבית ספר מקצועי.
מכיתה ז' ישנם בתי ספר, ששמים פחות דגש על העיוני ויותר על האומנות. למזלך, היא קרבה לגיל.
יתכן, והילדה זקוקה לזה. וזה בסדר גמור.
אולי היא יותר תתאים למסגרת פחות מגבילה, שעובדים עם הידיים, פחות עם הראש, מתמלאים סיפוק תוך כדי למידה...

העיקר- שתהיה במסגרת. זה החשוב ביותר.

את נשמעת אמא מקסימה, מכילה ואוהבת.
ה' יצליח דרכך. תגדילו אותה/ם בנחת.

מסכימה איתך לגבי חלק מא' ומערערת על רב סעיף ב'.. הבת שלי ילדה עירנית, סקרנית וחרוצה מטבעה, ביהס בצורתו הנוכחית פשוט לא מתאים לה.
נחכה בסבלנות לסעיף ג בעז"ה..

ביה'ס יכול למצוא לה דברים לעשות מעבר ללמידה. כל מיני פרוייקטים שימשכו אותה לבי' ס.
כל הילדים שלי עד עכשיו שנאו ללכת לבי'ס וזה הדבר היחיד שחיבר אותם לבי"ס.
בהצלחה.
ונראה לי שאפשר לסכם יום חופשי פעם ב... שבו תהיה לה תוכנית מה לעשות וזה יהיה מתואם איתכם מראש.

פתאום עלה בי חשש שתהיה לה איזו פגיעה מהמערכת שיהיה קשה לשקם חלילה.

לדבר איתה, להסביר לה את החשיבות של ההליכה לבי''ס, אבל גם ללכת לקראתה איכשהו. אולי להחליט על ''יום חופש'' פעם בשבוע, בתיאום עם המורה.
אולי לדבר עם המחנכת ולנסות למצוא לה תעסוקה חלופית ללימודים בשיעורים מסוימים- משהו שיתן לה ענין או רצון ללכת.

למה בכל זאת חשוב ללמוד - אחרי הבעת אמפתיה להרגשה שלה.

 

ואח"כ - תנסו לחשוב איך ממצים את מה שהיא רוצה בו, גם לא "במקום" לימודים.

להשקיע או יותר נכון לבזבז ככ הרבה שנים על למידה כזו שמתנהלת בבתי ספר היום.
אני בעצמי לא מגויסת מספיק לעניין.

אם אינך מציעה לה פיתרון חליפי בצורת "בי"ס ביתי" - אז אין ברירה.

 

ויש גם הצד החינוכי בביה"ס. וגם ההתרגלות למסגרת.

 

דומני שכדאי שתתבונני  בענין - וכך תוכלי להסביר גם לה.

 

הרי צריך ללמוד דברים - והיא לא תלמד אותם במקומות אחרים. צריך להתרגל ללמידה - גם זה כנראה לא ייעשה בגיל כזה בצורה אחרת.

 

כשתרצה בעתיד מקצוע שמדבר אליה, וגם מפרנס, התיאוריות הללו על "בתיה"ס היום" לא יעזור לה. אם לא תלמד, לא תוכל להתקבל. או שתצטרך להשלים אח"כ..
 

אבל תנסי לברר לךמה לא טוב לה שם . 

מבחינה חברתית מעולה לה וזה מה שבכל זאת גורם לה ללכת

לא מעניין אותה דברים כמו תורה, נביא, מדעים, ספורט?

מעניינים אותה.. הבעיה שמתמטיקה לאנגלית תופסים מקום רציני גם מבחינת השעות וגם מבחינת החשיבות, וזה פחות מצליח לה..

ביסודי שקשה לה מאוד עם חשבון ואנגלית.
בקיץ שעבר התחלנו שיעורים פרטיים אצל מורה שמלמדת אותה בשיטה של חמוטל שהינו.
זה ממש עשה לה שינוי לטובה. היא אהבה ללכת לישעורים וגם חזר לה הביטחון. זאת הוצאה לא קטנה אבל השיטה ממש מדהימה.

מאיפה אני אמצא מורה לשיטה הזו עכשיו..
מסתבר שהשכנה הכי קרובה פה אליי מלמדת בשיטה. מגניב! נבדוק איתה . תודה

הזו ונכון לעכשיו היא ממש נהנית ללכת.
תודה!!

הרבה הצלחה ופריחה

יש לי ילד שהיה מאד מתקשה בחשבון ביסודי
כל שב היו סיוט, כל מבחן היה "אין ציון..." וכו'
תמיד אמר ששונא חשבון וכו' ולמה צריך את זה

בתקופה מסויימת גם איבחנו קשיי קשב והתחיל טיפול תרופתי וגם קיבל עזרה פרטנית בביה"ס של שעות שילוב
(במקביל גם גדל קצת ואפשר כבר להשתמש במחשבון, אז צריך יותר הבנה ופחות לזכור דברים כמו לוח הכפל)
והפלא ופלא פתאום כל הציונים מעל 90 והוא הכי מצטיין בהקבצה ופתאום זה השיעור שהכי אוהבים...

בקיצור מה שאני באה לומר זה שהרבה לא אוהבים חשבון למשל, כי הם פשוט מתקשים בזה, לא כיף ללמוד משהו שקשה מאד. ואולי עם קצת עזרה, אולי שיעור פרטי אולי עוד משהו, פתאום יתברר שזה דווקא מקצוע אהוב...

גם אנגלית, אם לא מבינים כלום אז זה מקצוע מעצבן, אפשר להבין אותה
אבל אפשר לשפר את זה, לראות סרטים, להרשם לחוג אנגלית, לעבוד בחוברות שמתאימות לרמה הספציפית של הילד ושהמורה תבדוק התקדמות וכו'

סהכ באמת יש מקצועות שלא נורא אם לא תלמד אותם
אבל יש דברים שהם שימושיים לחיים גם אם לא תעשה תואר ריאלי כלשהו. נגיד אנגלית די קשה להסתדר בלי לדעת לפחות ברמה בסיסית. וגם זה די בסיסי לבגרות...

 

היא פשוט מצליחה בלימודים בלי ללמוד?
או שבעצם היא באמת לא לומדת?
אולי יש לה קשיים לימודיים שלא בדקתם? ואם זה היה בא לה יותר בקלות אז כן היתה מתעניינת ונהנית? (לא כיף להתעסק במשהו שמאד קשה לך וחווים בו רק כישלונות...)

או בבית ספר אחר טפשרות ליהנות ולהתחבר יותר למערכת. יש הרבה מקומות מיוחדים ומעניינים ואני מאמין שאפשר למצוא.

ממה שאני מבין מדברייך נשמע שגם את לא מאמינה גדולה באיך שבתי הספר נראים היום ולכן קשה לך לשלוח אותה בלב שלם. שווה לבדוק ולראות מקומות שיתאימו לך ולביתך. מאד חשוב שיתאים גם לך כי אם את לא מאמינה במוסד זה פחות עובד.

בהצלחה

ליברלים ועוד כמה כאלה שאליהם פחות מתחברת..
נמשוך עוד קצת עד לאולפנא בעז"ה..

צריך להיות יצירתי ולמצוא משהו שהיא כן תהיה מוכנה ללכת בשבילו לביה''ס.
בהנחיית אמי אני זוכר אותי שמשכנע את עצמי ללכת לביה''ס בשביל כל מיני דברים צדדיים (חברה, כדורסל, בנות וכו'). אני זוכר שהיא בקשה ממני לעשות רשימה של מה טוב בביה''ס.

יותר מסודר וניתן לזה יותר מקום אם אתה אומר שעזר לך, תודה.

לא בעניין, זה מצב מאתגר..

לצ'פר אותה פעם בחודש יום חופש?
משא ומתן- מקצועות האלו את משקיעה כמו שצריך, האלו את יכולה לחפף?

להרעיף אהבה ואמונה בה, אבל זו המסגרת...

שלושה מהילדים שלנו לא אוהבים בי"ס, עם שניים מהם היו לנו תקופות ממש קשות ביסודי. על אחת מהן איימו שיביאו לה קצינת ביקור סדיר אם היא תמשיך לא להגיע הרבה ימים. אצלה הדבר שעזר הוא- א' שמצאו לה כל מיני דברים לא לימודיים לעשות בבי' ס. המון יחס אישי, וטיפול כלשהו. ובסופו של דבר מעבר בכיתה ז' לבי'ס שונה לגמרי שגורם לה לרצות להגיע. גם אם לא כל יום. מקווים לטוב.
הגדול שהיה לו מלכתחילה בבי'ס הרבה מה לעשות מלבד לימודים (להקה, תזמורת, אחריות בפינת החי הבית ספרית ועוד) שרד איכשהו את היסודי והחטיבה עם הרבה חיסורים אבל שרד, הלך אח"כ ללמוד במקום שממש טוב לו שם ומתפללים שאוטוטו יסיים שם בצורה טובה. בינתיים ממש טוב.
דווקא הילדה שלנו שהיתה הולכת לבי" ס בצורה יומיומית בלי בעיות, למרות שרוב הזמן היא לא למדה,
בסופו של דבר נשרה מבי'ס, שהיא בחרה להיות בו. (אולפנה ממש טובה) היא החליטה שנמאס לה ללמוד והפסיקה להכנס לשיעורים ובסוף אמרו לה ללכת ומאז היא לא עושה כלום לצערינו.
המסקנה שלי מהעניין היא לא לחכות שיהיה טוב אח''כ באולפנה, אלא לעשות הכל כדי שהילד יתחבר כל הזמן. לא בטוח שזה יצליח. בסופו של דבר ילד צריך גם לרצות, אבל לעשות השתדלות מצדכם ולהפעיל את ביה"ס לפני שיהיה מצב גרוע יותר.

ממש מעציב.
עצוב שיש כ''כ הרבה ילדים (שלך לא יחידים) שפשוט לא טוב להם במסגרת הזאת, ובעצם כולם חייבים להיות בה, אא''כ הולכים על חינוך ביתי.
האם א''א לבנות מסגרות שמראש הן אחרות לגמרי? יש מעט, אני יודעת, אבל לא בכל מקום.

היא הייתה משועממת תמידית בבית הספר, מהסיבה הפשוטה שהיא הייתה מאוד מאוד חכמה, והחומר התקדם לאט מידי בשבילה. היא הייתה יודעת הכל עוד לפני שהמורה התחילה ופשוט הייתה יוצאת מהשיעורים כי היא הרגישה בזבוז זמן. והציונים שלה היו מעולים.

אולי גם הבת שלך כזאת? היא נשמעת ילדה חכמה ואינטליגנטית. יכול להיות שהיא פשוט מרגישה לא מאותגרת מספיק?

ילדים מטבעם הם סקרנים ואוהבים ללמוד דברים חדשים, אבל אם הסקרנות הזאת לא באה לידי ביטוי זה יכול ממש לתסכל אותה.

כפי שכתבתי  אני כילד שנאתי את בית הספר. 

 כי מי שהיה מחנך הכתה היה מכה אותי בלי סוף, על סמך כלום פשוטו כמשמעו. ( כיום קשה להאמין שזה יכול לקרות). 

 אני פרשתי זאת אז כקנאה שלו בי על שאני יותר חכם ממנו ומתוכח אתו שהוא טועה , ויותר ספורטאי ממנו. לאחר שהתבגרתי הבנתי שצדקתי. 

 אז תבררי עם הבת אם לא מתנכלים לה.

 זהירות שלא להכניס לה מחשבה לראש, כשבאמת אין שום דבר רע כלפיה. 

היא עטופה בהרבה הכלה של הצוות.
תודה

לבוא אליה בגישה של ''בואי נמצא פתרון'' ולא בגישה שמכריחה פתרון שלך.
דברי איתה, תתארי לה את הבעיה- קר מאוד בלילה כי חורף עכשיו, אם לא נשמור שהגוף יהיה מכוסה וחם את עלולה לחלות ח''ו. מה את רוצה שנעשה אחרי שבורח לך פיפי?
וצריך להיות ברור שצריך למצוא פתרון שבו היא מכוסה.

עוד דבר- תחממו את החדר שלה בלילה, זה יפתור חצי מהבעיה.
ועוד רעיון- לנסות להבין מה מפריע לה.

1. לחמם את החדר ולכסות אותה בשמיכה עבה

2. להכין איתה לפני השינה זוג מכנסיים שהיא אוהבת למקרה שהיא תפספס בלילה

גם להורים אין סבלנות וגם הילד לא תמיד מודע עד הסוף...
הייתי מנסה להרדים איך שהיא רוצה, מקסימום מלבישה כבר מתוך שינה או מכסה בעוד שמיכה

1. גרעיני דלעת- שלמים או טחונים או שמן גרעיני דלעת. נותנים לילדים לאכול במשך כמה ימים וזה עוזר מאוד.
2. מכיוון שמחזור החיים של התולעים אורך כשבועיים, וחלק חשוב הוא היציאה לפי הטבעת להטיל ביצים- אז אם עוצרים את הטלת הביצים , תוך שבועיים שלושה לא אמורות להיות תולעים חיות. דרך אפשרית לעצור- למרוח שמן שום (שמן במחבת עם שום כתוש עד שהשום חום, לסנן את השום ולקרר) בפי הטבעת כל ערב לפני השינה למשך שבועיים שלושה.

זה שום קצוץ /כתוש שרוי בשמן לכמה שעות ואז מסננים את השום

במחבת יותר מהר...העיקר שהשמן סופג את הריח...ומכיוון שמדובר בשימוש חיצוני זה לא כ''כ משנה.

ההמלצה לגבי גרעיני דלעת מומלצת גם לתינוקת(בת שנה ו4)?

איזה שמן? קנולה? זית? כמה שמן על כמה שום? את שיני השום להשאיר שלמות או לחתוך?
תודה רבה!

אני שמה במחבת קצת שמן (אפשר קנולה, לא צריך זית, בסה''כ מדובר על מעט ששמים בפי הטבעת). כותשת שתי שיני שום ומחכה שהשום קצת ישרף.
מקררת, מסננת ויש שמן בריח שום.

רק למרוח שמן בריח שום. למה שיהיה מסוכן?

פעם היו שמים שן שום. ועל זה יצאה ההערה.

תולעים ניזונות מסוכר בגוף. יש קטע כזה שאם מושיבים את הילד באמבטיה עם מי סוכר התולעים יוצאות כי הן נמשכות אליו

ממה שהבנתי זאת תרופה שלא מצליחה להכנס למחזור הדם
ולכן נקראת בטוחה

ביקרנו אתמול אצל הרופא שאני סומכת עליו וזה מה שהוא אמר.
בנוסף, לתינוקת הוא אמר לתת חצי מהכמות- 2.5 cc.

ומצד שני הוא אמר שאין צורך להמנע מסוכר (אנחנו מהמשפחות שלא מרבות באכילת מתוק),
ועל אמבטיית סוכר הוא לא שמע. לגבי שן שום הוא לא ממליץ להכניס..
אז מבחינתי הוא שלל את כל המיתוסים שאני מכירה;)

ורופאה אחרת אמרה שלפני גיל שנתיים אסור לתת כי רב הנזק על התועלת וזה תרופה חזקה.
היא אגב אמרה את זה אחרי שכבר נתתי לו ומה גם שהתרופה לא הועילה בכללללל...
מה כן?
כמו שאמרו, לגרום להם לא להטיל, כל ערב לפני השינה מרחתי וזלין בפי הטבעת וזה עבד.
עכשיו חזרו -עברה חצי שנה- ושוב אני עושה אותו דבר כבר כמה ימים ומרגישה בשינוי.
בהצלחה!

אז לא לתת את המנה השניה שלאחר 10 ימים?

תודה רבה! עצות מחכימות ומאמינה שמועילות ביותר

נשמע לי מזיק מידי בגיל כזה.
עם הגדול שלי אגב זה עבד מיידית. ככה זה אמור להיות...

ורק עכשיו חזר באדיבות הגדולים או המעון...
תקראי מה כתבתי שהרופאה אמרה לי לעשות.

תמיד יש צורך להימנע מסוכרים אז במקרה כזה בפרט

תאמיני לי עברתי את זה וזה סיוט.

חשוב לגזור צפורניים והגיינה באופן כללי. אפשר להידבק ממשחק בארגז חול ודברים כאלה.

 

כמו שאמרו, התולעים נודדות לפי הטבעת בשביל להטיל ביצים, אז אם מוציאים אותם מספיק בזמן זה עוזר.
אבל אני לא מבין למה לא לגמור את זה אחת ולתמיד, מהר עם ורמוקס.

אני לא כ''כ מכירה את התרופה. פעם אחת קניתי אותה וראיתי שיש בה טרטזין, ובזה סיימתי את הרומן איתה...

אכן משום מה מקובל לאמר שזה חומר חזק. איני יודע/ זוכר למה, אולי מישהו מכיר את הסיבה.
בכל מקרה, את התולעים יש לגמור, זה חמור לא פחות..