פורום הורות (עמוד 45)

[ולא להיות בטוח שאין "רגש" בפנים..]

שבאמת בפנים, כנראה.

ובוודאי שצריך הרבה תפילה. וגם - אמון במה שיש בו. 

ו.. סבלנות.....

אז לארץ לוקח יותר זמן.

שלא לדבר כעת, שבגלל המגפה בסין, יכולים להיות עיכובים.

[לא יודע מה הפירוש של מה שציטטת]

(במקום 60 יום שלזה הם מתחייבים)

כדאי להשתמש באמצעי מניעהבאופן קבוע , אני יודעת שחוץ מקונדום אין בעיה עם שאר האמצעים .. ברור שאם את לא במצב להכנס להריון נוסף , אז ההחלטה היא שלך ושלך בלבד , בל עדיף לא להשתמש בגלולת יום שאחרי כאמצעי מניעה ... תגשי לרופא שיתן לך מרשם לאלה היא יעילה גם עד 120 שעות מיום קיום היחסים בהצלחה בשורות טובות 

ניסיתי ליזום כמה פעמים דברים כאלה עם ילדיי, וזה לא ממש התרומם... אשמח לשמוע איך בפועל זה עבד - אתן קראתן בקול? אמא הקריאה לכן? עוצרים לתרגם אחרי כל משפט? וכל הרחבה אחרת שאולי תוסיף להבנת הרעיון. תודה!

אשמח להכיר שירי משחק לפעוטות באנגלית (לאו דווקא שירים עם מנגינה, דקלומים זה אפילו יותר טוב) - כאלה שסופרים אצבעות או מקפיצים על הברכיים וכיו"ב (בסגנון הספר 'דגדוגים' של דתיה בן דור, למי שמכירה). יש המלצות?

תודה תודה.

ספר של פזמוני ילדים

לדבר איתן גם אם הן עונות בעברית.  ואם צריך להסביר  משמעות של מילים קשות.

להקריא להם ספרים. 

להתחיל מספרי ילדים חמודים וקצרים. אם הן בבית הספר לעבור אח"כ לספר עם עלילה. כל יום פרק, כך שנשארים במתח למחר.

לתת להן לעקוב אחריך בספר = לקרוא עם הצבעה על המילים.

לאט לאט לתת להם לקרוא משפט/פסקה, ואז את כדי לשפר את הקריאה.  לא בלחץ, הם יכנסו לזה ויתנדבו לבד.   

דבר נוסף, חפשי בגוגל alfablocks

מלמד לקרוא ולכתוב (אנגלית של אנגליה), חמוד מאוד, ומתחיל מהבסיס.  לימוד אותיות, צלילים, חיבור מילים....

בהצלחה

משחקי לוטו, קלפים ועוד. 

שירים: TEN LITTLE INDIANS

ONE TWO.... ONCE I CAUGHT A FISH ALIVE

DORA - כל סרט מלמד כמה מילים

הרגלתי את הבת שלי לקרוא איתי ביחד 20-30 דק' מדי יום את ספרי הילדים שהיא מכירה, למשל, את "צ'רלי בממלכת השוקולד". אני קורא משפט, מתרגם מילולית, בתי קוראת אחריי. תוך שנה בערך הגענו למצב שבו היא כמעט ולא נעזרת בי. 

הי,

נשמע שאין שיתוף פעולה בנושא הזה וגם אין שיח- יותר הנחתות  שלך.

האם ברור לילד מתי מותר לו לראות ומתי אסור? או שזה נתון לשיקולך כל יום מחדש?

כדאי לפתוח שיח בנושא המסכים (כמובן מותאם לגיל הילד) למה זה כל כך כיף , למה זה לא טוב לראות הרבה, יתרונות וחסרונות וכו

ואז לנסות להגיע להסכמות ביחד אפשר לכתוב על דף את הכללים שהחלטתם ביחד. אפשר לשאול מה יעזור לו ומה יקרה כשהיה לו קשה.

הרעיון זה לדבר לשתף להיות  אמפתיים לרצון שלו ולהגיע להחלטה ביחד (כל צד יצטרך להתפשר)

בסוף ירד

לשים טישו/נייר סופג מתחת לכתם, להשפריץ ספריי שיער מהצד השני, נספג בנייר ויורג.

אפשר גם אציטון 

האם זה מעון של התמ"ת? יש בו פיקוח?

תנסי לבוא בשעות לא צפויות, להקשיב מעבר לדלת, ואולי אפילו להקליט.

למרות שגם בלי כל זה, עם היחס הזה אם יש לי לאן להעביר מיד הייתי מעבירה..

אם לא אז לברר מה קורה עם המטפלת הזאת ואיתו ולהתלונן במידת הצורך.

תנסי לדבר עם הורים נוספים מה הם רואים

אני כותב לך את המעט, שאני יודע כמטופל שהתאשפז פעם מרצון וזה לא תחליף להתייעצות מקצועית.

קודם כל אתם חייבים עזרה מקצועית להעריך באופן ראשוני ושטחי את המצב של בנכם, מה שנקרא בעגה המקצועית "הערכת מסוכנות" - כלומר עד כמה הוא מסוכן לעצמו ולאחרים והאם יש סימנים של פסיכוזה.

אם מדובר בקטין, פונים לפסיכיאטר לילדים ולנוער, אפשר באופן פרטי, אפשר דרך הקופה באופן ציבורי לחלוטין ואפשר באמצעות הביטוחים המשלימים. מאחר והקטין לא משתף פעולה, הייתי פונה בשלב ראשון לפסיכיאטר פרטי, כדאי למנוע רישום במערכת הציבורית ללא הסכמת הקטין וגם בגלל הדחיפות והזמינות.

אם מדובר בבגיר שלא משתף פעולה, פונים לפסיכיאטר רגיל פרטי (אי אפשר לקבל טיפול ציבורי ב"שמו").

הפסיכיאטר לא רק יעריך את המסוכנות, אלא גם יכול להנחות אתכם איך בכל זאת לנסות לגרום לבנכם לשתף פעולה עם טיפול, יתכן ויהיו לו רעיונות שלא חשבתם עליהם.

במידה והפסיכיאטר ואתם תגיעו יחד למסקנה שאין מנוס מאשפוז כפוי (הליך קשה ועלול לגרום לנזק נוסף - ומצד שני יכול להציל חיים!!! ולהתחיל את ההחלמה) אז יש מסלולים שונים לעשות את זה, במיוחד אם מדובר בקטין והפסיכיאטר יכול לעזור לכם להעריך, מה יהיה פחות טראומטי לקטין.

בקיצור, עזרה וייעוץ מקצועיים - אתמול!.

לאמא יקרה מאד , 

קודם כל שולחת לך הרבה חיבוקים וחיזוקים , באמת לא מצב פשוט . 

אנחנו מתמודדים עם ילד בן 10 שכבר כמה שנים מדבר ככה ( אך לא ממש ברור לנו אם הוא באמת מבין את מה שהוא אומר) 

הצלחתי לשווק לו טיפול אצל פסיכולוגית פעם בשבוע כחוג - הסברתי לו שזה הזמן הפרטי שלו . 

אמרתי לו שזה חוג להעצמה אישית - שייתן לו כוח להתמודד עם אתגרים בחיים . 

בינתיים הוא די נהנה שם . ואני יותר רגועה כי יש איש טיפולי בתמונה. 

אני חושבת שזה מאד תלוי גיל . לילדים בוגרים יותר היה לי קשה לשווק את זה כך.  

לדעתי את חייבת לפנות לגורם טיפולי ( בלעדיו) ולקבל הנחייה יותר מקצועית מה לעשות . הכובד שיש על הכתפיים כשמנסים לבד להתמודד הוא גדול מדי . 

בהצלחה רבה , 

אמא יקרה קשה להתייחס בלי לדעת מה הגיל.

תנו כמה שיותר חום אהבה הכלה קבלה. בכל גיל.

אם הוא במסגרת חינוכית נסו להוועץ עם אנשי המקצוע במסגרת

בדרך כלל אמירות כאלה נאמרות על רקע של תסכול ויאוש.

ידוע לכם מה מתסכל או מייאש אותו?

הציעו לו עזרה פתרונות ואיש מקצוע גם בעניין הזה

יש לי בן דוד שדיבר בדיוק ככה על החיים שלו, ואמא שלו (דודתי), שהיא האדם הכי מופלא וגומל חסדים שאני מכיר, עשתה הכל בשביל להציל אותו.

לקחה אותו לבתי מלון ובתי הבראה, הציע הלו חופשה בחו"ל (הוא סירב), הרשתה לו לגדל כלב (למרות שהיא לא אוהבת כלבים), וזה כמובן מלבד אהבה באמת אינסופית שהיא הרעיפה כלפיו.

לפני כשנתיים הוא יצא מהבית "לנוח כמה ימים באילת", הגיע לחורשה שוממה, ושם הוא שם קץ לחייו, בגיל 20.

אסור לזלזל באמירות כאלה של ילד, צריך לעשות הכל בשביל להציל אותו. לא לוותר. ואם הוא לא מוכן לקבל טיפול - אז אפילו בכפייה (אם הוא עדיין קטין אז זה קל יותר מבחינה חוקית, אבל גם בגיר אפשר לאשפז בכפייה).

בהצלחה!

מה שכמובן צריך לטכס עצה איך להביא אותו לטיפול וגם מה שאת עושה נכון (אהבה וכו') - 

אולי תגידי לו, תדמיין רגע שהיית מרגיש שמח, מלא חיים ורעיונות טובים ויצירתיות ואמונה - היית שמח בחיים האלה.

אז תיקח "הלוואה" מהעתיד..  לא מעטים עברו מה שאתה - ובסוף התבגרו, נרגעו, התייצבו, חיים בשמחה, ושמחים שחיים.

ואח"כ, גם תנסי: בהיות שאפשר להיעזר להגיע למצב כזה, ע"י טיפול. לפעמים אפילו כדור פשוט משפיע על משהו במח, ואז קל יותר להגיע למצב כזה. אז שווה לנסות. לפעמים אדם חושב שיש לו כל מיני "מסקנות" ובעצם זה לא נכון. זו השפעה של חומרים/חוסר חומרים במח שגורמים להיות פחות עם יכולת להרגיש את שמחת החיים שרוצים. שווה לנסות..

הלוואי שישפיע עליו.

הצלחה רבה. ה' יעזור.

חשוב שהוא ירגיש שהוא יכול לשתף אתכם בכל דבר.

בשביל זה את צריכה להיות המבוגר שלא נבהל, עם עמוד שדרה. להיות אמפתיים ולא ביקורתיים.

אני לא יודעת מה גילו, אבל אם הוא קטן תבדקי איך את מגיבה לאמירות האלה שלו...אולי הוא קלט שיש שם רווח בשבילו (לא בטוח שרלוונטי אבל תבדקי)

שיהיה לכם רק טוב ורגוע תמיד

לא תמיד קשור למה שאוכלים.
מה שכן חשוב זה לצחצח טוב. ובזה אתה יכול לעזור, כי הילד לבד לא יצחצח טוב...
תתנחם בכך שהוא ממש לא הראשון שזה קורה לו

אבל נכון. חשוב לצחצח. אבל אני כמעט חסר שליטה על זה (כנ"ל בתגובה לבת שלושים).
חוצמזה שילד בגיל הזה - איך הוא יצחצח? אפילו לגרגר את המים בלי לבלוע הוא לא יודע...
אז אנחנו משפשפים אם מברשת וקצת משחה. מקווה שזה עוזר.
בגיל כזה לא אמורים להביא ממתקים ולא לסבך את הילד סתם.

כשילמד לצחצח כמו שצריך - אני אחשוב על זה.

מה קורה

עקב גילו והמצב החמור הוא יתאשפז באסותא.

חוצמזה יש לו עוד 8 (!) חורים.

הבעיה החמורה היא שאחנו גרים בבית של הסבא והסבתא. ואני מגיע הביתה לרוב אחרי שהילדים כבר נרדמים.

אין לי כמעט שליטה על מה שהם אוכלים ועל הצמצוח (חוץ מבשבת). וזה בית עם מלא ממתקים ועם סבא אחד.
סבא שלא מפריע לו שהילד צורח לנו בלילות מכאבי שיניים. סבא שלא ילך איתו לביה"ח ויחזיק לו את הידיים בזמן שהילד יפרכס ויצרח. והפלא הכי הזוי הוא, שלסבא הזה עצמו אין שיניים בגלל כל ההתנהגות הזו, והוא לא לומד לקח.

והילד הזה כל רגע דורש "משהו טעים". לפני שיוצאים לגן. אחרי שחוזרים מהגן. לפני שהולכים לישון. אחרי שקמים בבוקר. הוא לא יודע לאכול.

אבל גם מבחינה גנטית המצב לא טוב. הזכרתי את הסבא הנ"ל, וגם אמא שלי שתהיה בריאה

סובלת הרבה מהשיניים שלה ומשלמת על הטיפול בהם הון תועפות עכשיו.

אני לא יכול לחנך את סבא, לכן אני מתבכיין כאן בפורום ולא אומר לו כלום.

אין לך שמץ של מושג מי זה האיש, מה מצבי הכלכלי (והאם הוא אשם בזה...),

אז "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו".
 

זה שהוא נותן לי לגור בבית שלו - לא נותן לו זכויות על הילדים שלי או על החיים שלי
(למשל, להיכנס לחדר בזמן שאני מרדים את הילדים בלי לדפוק. מינימום רגישות ופרטיות.
זה קצה הקרחון של ההתנהגות שלו, אבל אני לא אפתח כאן את כל מה שאני חושב עליו).
גם ההורים שלי נתנו לאחד הילדים לגור בבית, ולא התנהגו בכלל קרוב לאיך שהוא מתנהג.

בע"ה סוף שנה אעוף מכאן ונתחיל לשקם את כל הבעיות שהוא יצר.

עם זאת יש המון המון גנטיקה בעניין הזה כך שלא הכל תלוי בך..

בע"ה להשתדל מעכשיו לשמור הרבה יותר

אם לא תעבדי על זה בדברים הקטנים, מה תעשי בהבדלים יותר מהותיים?

כשהם יגדלו בעז"ה ואם אחד מאוד יצליח בחיים והשני הרבה פחות ח"ו, אז מישהו יפצה אותו?

למה להראות לו שמגיע לו פיצוי? אם את מרגישה שיש לו פחות זמן איתך,תארגני לו זמן איתך.אבל ממש לא מתוך פיצוי.

בעצם הפיצוי את מראה לו שמגיע לו משהו,יתכן והוא בכלל לא מרגיש ככה

אני דווקא כן בעד לפנק המון, רכות ופינוק כשאפשר מעניקים לילדים חוסן וכוחות נפש לעמוד איתן כשצריך להתמודד ואין מקום לפינוק

אני גם בעד לשים רגשות על השולחן (במיחוד לילדים בנים..)

לשאול: אתה חושב שזה כיף להיות חולה? למה? גם אתה רוצה להישאר עם אמא בבית במקום גן?

ואז להסביר: כמה טוב שבריאים, למנות יחד איתו אילו דברים נחמדים היה מפסיד אם היה היום בבית במקום בגן

ואז לקנח ב: אבל בגלל שאתה חשבת שזה כיף, אני רוצה סתם לעשות לך כיף, ולכן נקנה משו במכולת בדרך לגן ואתה תבחר משו אחד מכוווווווווווול המכולת, מה שאתה רוצה!!!

אבל המחשבה שלך בכל זאת מרעננת ויחודית

זו המשמעות של הורות להכין את הילד לחיים האמיתיים

אם תנסי לפצות כל הזמן את לא תצאי מזה

הוא יקבל מתנה ואחיו לא,אז תרוצי לקנות לו מתנה? פעם הוא מקבל ופעם השני

וודאי שלא ניתן להשוואה בין ילד לאדם בוגר.

אז נכון שאני לא אמא, אבל אני עדיין זוכרת את הצורך שלי בהשרדות כשחוויתי משהו דומה כילדה ומה שזה גרם לי להיות בהמשך.

ואם אמא מעבירה לילד שיש מה לקנאות באחיו,זה מה שירגיש.

ואמרתי לה שאם היא מרגישה שחסרה לו האמא,אז שתפנק אותו ותתן לו זמן.אבל לא מתוך פיצוי.

אדם בוגר היה פעם ילד,ואיך שתתיחסי אליו כילד ,ככה יגדל כמבוגר.

תחשבי אמא ל5ילדים וכל פעם שילד חולה היא תצטרך להשאיר את שאר הילדים יום בבית כדי לפצות אותם?!

אם מתחילים עם פיצוי,זה לא יגמר לעולם.

אנחנו כהורים צריכים לתת חוסן לילדים לנו.

זו דעתי

כי היא דיברה על הילד הבריא

את יכולה לראות בבית שיש שם ילד חולה סרטן למשל,אח אחד שלו ירגיש הילד הכי מקופח ושאר האחים יבינו את המצב ויזרמו.

זה מאוד תלוי בילד עצמו ובנקודת מבטו. ומאוד מאוד במה שההורים משדרים.

אני רואה על עצמי,דברים שאני לקחתי ממש קשה מבית ההורים,אחים שלי לא מבינים מה אני רוצה מהם בכלל כשאני מדברת איתם על זה. הם בכלל לא ראו את זה קקושי.

ולכן,הגעתי למסקנה שזו עבודה שלי עם עצמי, הבנתי מאיפה מגיע הקושי הזה ואני עובדת עליו. פעם כעסתי על הורי והיום אני מבינה שזה שלי לגמרי.גם אני לא אמא מושלמת ובטוח עושה טעויות עם הילדים שלי, כי אני בן אדם,אבל אני לא מנסה לפצות אותם כל היום.אם מרגישה שטעיתי אני מתנצלת וזהו.ואם אני לא חושבת שטעיתי והם מרגישים כך,זו בעיה שלהם בלבד.עשיתי כמיטב יכולתי.

בהצלחה לך

למרות שאני כן חושבת שלפחות בתגובה הראשונה אמרת דברים מענינים וחכמים

אבל העובדה שזה נובע מתסביך קצת מטשטש את העדינויות שנדרשות

למשל הניסוח "אם אני לא חושבת שטעיתי והם מרגישים כך,זו בעיה שלהם בלבד" קצת צורם לטעמי

כלומר זה נכון אולי לגבי אנשים בוגרים שזרים לנו

אבל על בני משפחה קרובים (אפילו בעל למשל) או על ילדים וקל וחומר ילדים שלנו לטעמי זה טיפה קיצוני

אם המטרה לחסן לחיים הרי שחשוב מאוד שהם ירגישו אהובים בטירוף ובמקביל מחוזקים מאוד

לכן אם את מסבירה הייטב עד שמבינים שאת צודקת את מחסנת, אבל אם "זה בעיה שלהם" את מערערת

רק מעירה עוד משו בקטנה

דעי לך שילדים ובפרט בתקופות שהפיתויים רבים יצליחו יותר להשאר בתלם אם הם חשים מוצפים באהבה (ולא, זה שאת חשה מציפה לא יעזור לצערי)

ילד שפוזל לצדדים זמנית עשוי להמנע אם יחשוב על הצער של אמא המתוקה והמסורה שלו

פזילה קטנה עלולה להתפתח לדירדור במדרון חלקלק

הצלחה בהכל

אני אמא מאוד חמה ואוהבת, הרבה יותר חמה ממה שקיבלתיי בילדותי

כל היום הם איתי (אני לא עובדת),ולהפך התסביך שלי גרם לי להיות עצבנית ומרירה (כמו הרבה אנשים שמתסתובבים עם תיסבוכים מכמה שההורים לא אוהבים אותם/עשו להם רע), דווקא ההבנה שלי שהם לא התכוונו לזה וזה שטיפלתי בזה,גרמו לי לצאת מהתסביך הזה,והיום אני אמא רגועה בהרבה הרבה יותר.

זה שכתבתי שזו בעיה שלהם,זה לא שאני מסובבת את ראשי וזה לא מעניין אותי הכאב שלהם.רק אני שלימה עם העמדה שלי ומסבירה להם אותה,ויודעת שהתכוונתי ועשיתי רק טוב

ואני יודעת שהדעה שלי על הכתב נשמע קר. אבל אני ממש לא כזו.

אני כן טיפוס שכלתן, וחושבת שזה חשוב לאמא להיות רגשית,רגישה,חמה,אוהבת, וגם לפעמים שכלתנית.

לא לחשוב רק מהבטן.

וכשאת כתבת על לפנק,לפנק. זה באמת מאוד חשוב. אבל במידה. גם לפנק יותר מידי זה לא בריא.

ילד צריך להרגיש שהבית הוא העוגן שלו,אבל הבית צריך גם לבשל אותו לחיים.

לשים רגשות על השולחן,במיוחד בנים כמו שכתבת (כי החברה לא מעודדת אותם לזה),אני ממש מסכימה איתך.

לגבי לקנות במכולת, אני מעדיפה לקנות משחק קטן ולא אוכל, כדי שלא ילמדו להתפנק ולהשתחרר ע"י אוכל (עוד משהו שלמדתי)

ומה שכתבת על פיתויי הדור, שוב כמו שכתבתי קודם,ילדי מוצפים באהבה גם לדעתם, לא רק לדעתי. מבנה שהתשתמע שאני אמא קרה,אבל זו צורת המחשבה שלי,וממש לא מה שאני משדרת. אני הכי מכילה ,אבל גם מה שלימה עם מה שעושה. 

בהצלחה גם לך (ודרך אגב, לכולנו יש תסביכים מהילדות, מי יותר ומי פחות. זה מה שעושה אותנו למי שאנחנו)

רק היה באמת נשמע שאת לוקה באיך לשדר אותה לילדיך

לפי התגובה האחרונה עוד יש לי מה ללמוד ממך - אשריך!

כשראיתי שאני בעייתית בתגובתי לילדים,הלכתי לטפל בעצמי.

יש לי עוד הרבה מה ללמוד,אבל מרגישה שאני בדרך הנכונה

כל החיים אני אלמד

תודה על הפירגון

בהצלחה גם לך

לחץ זה לא דבר טוב בחיים