בבקשה. אני מתחננת. מתחננת עם דמעות.
תרעיפו אהבה על הילדים שלכם. (אני בטוחה ומקווה שאתן מדהימות ועושות את זה).
וזה לא מספיק רק לאהוב בפנים. או לבשל, לקנות ולהשקיע(כמובן שזה נחוץ)
אבל.. תוציאו החוצה
נשיקות, חיבוקים, מילים חמות, עידודים, דגדוגים, ליטופים, מילות אהבה
כן! מתוק שלי אני אוהבת אותך! אמא אוהבת אותך! אתה ילד מדהים!
כותבת מדם ליבי. הלב הזה שמדמם כבר שנים.
אמא. רציתי שתחבקי אותי חיבוק אמיתי, גם אם לא אמיתי, לפחות חיבוק
כשהייתי ילדה, תמיד כשחזרת מהעבודה הביתה בערב היית מסתכלת עלי במבט העייף הזה שלך,
בלי חיבוק, בלי ליטוף, בלי נשיקה
מקסימום איזה קירוב לחי יבש כזה בתוספת תלונות על זה שלא קיפלתי כביסה וכמה שהבית מבולגן
וכמה שאני עצלנית וכמה שכבר אין לך כוח יותר.
ואני ילדה קטנה אולי בת איזה 10 או 11. בוהה ולא יודעת מה לעשות. מאשימה את עצמי שבגללי לאמא רע.
ותמיד רציתי אהבה ממך.
רציתי חיבוק.
חיבוק היה דבר שעושים רק אם הולכים לאיזה טיול או שנפרדים.
בחיים לא חיבקת אותי ככה סתם באמצע יום. בחיים לא הוצאת מהפה שלך שלוש מילים פשוטות:
אני אוהבת אותך.
מזל שהיה את אבא. שידע לעשות את זה בצורה מדהימה, ועדיין אני רוצה חיבוק של אמא
חיבוק של האדם שיצאתי מהרחם שלו.
אני זוכרת שהלכתי לפנימיה-אולפנה, והיה איזה רגע ביום האחרון שלי בבית שארגנתי את התיק הענק שלי,
נערה, ילדה, אישה- שהחיים ביגרו אותה מהר מידי.
בת 14 וחצי שיוצאת עכשיו לאוויר העולם.
באותו הרגע הזה שארגנתי את הדברים האחרונים, קראת לי לחדר שלך
הבאת לי שקית עם הרבה ממתקים ואמרת לי: שתהיה לך התחלה מתוקה
ואז חיבקת אותי. חיבוק אמיתי, בפעם הראשונה והיחידה בחיים שלי.
ובכית כמו ילדה ואני גם בכיתי. זה הרגע שהבנת שהילדה הקטנה שלך כבר בקושי תהיה כאן.
וכשאני כותבת את זה הלב שלי חנוק ונהר הדמעות שלי פורץ וזורם דרך העניים.
ומשם זה נגמר- לא קיבלתי ממך חיבוק עוטף.
וככה חייתי שנים בלי להבין שאמא אוהבת אותי. הבית היה מקום שלא חסר בו דבר מבחינה חומרית
תמיד היה אוכל, כסף, בגדים, צעצועים וכן הלאה.
אבל דבר אחד היה חסר לי- אהבה.
אהבה.
חסרה הייתה ההרגשה הזו שאני בטוחה ומוגנת ושהבית זה מקום הכי טוב בעולם,
חייתי (ועדיין) בהרגשה שהבית זה המקום הכי מפחיד בעולם, שבו את רעה, קטנה, עצלנית, לא טובה
מקום שבו מבקרים אותך בלי סוף ותמיד רואים את הפגמים שלך.
בפנימיה הצילו לי את האישיות, הרעיפו עלי אהבת אין קץ. המחנכת שלי המדהימה שהיתה האמא השניה שלי
שכל הזמן הזכירה לי כמה אני טובה, חיבקה, ליטפה, הזמינה אותי לבית שלה.
שיקמת לי את הנשמה, את הלב, הבנתי שיש אהבה בעולם ואני נשמה של אהבה
כל כולי אהבה וחום ורגישות ואני רק רוצה לתת את זה הלאה.
התחלתי תהליך ארוך שהוא עדיין לא הסתיים.
היה יום אחד בחופש שהמצב הנפשי שלי היה רע כל כך והכל היה נורא
וידעתי למה זה קורה- חסרה לי אהבה. אני כל היום מבוקרת ומזולזלת ע"י האנשים הכי קרובים אלי.
וביקשתי ממך אמא- אני רוצה שתאהבי אותי. אני רוצה שתחבקי אותי. בחיים לא אמרת לי אני אוהבת אותך.
היא הסתכלה עלי במבט המיואש הזה שלה
ואמרה שחיבקה אותי כל כך הרבה שהייתי תינוקת והקפיצה אותי על הידיים שלה.
כן אמא. חיבקת כשהייתי תינוקת. ומאז כלום. מאז אני מסתובבת שנים בעולם בלי חיבוק של אמא ובלי מילים טובות של אמא
ובלי מבט מנחם של אמא והרגשה שאמא תמיד כאן.
היא הייתה המומה ואמרה שתעשה את זה.
למחרת היא חיבקה אותי ואמרה: אני מתה עלייך.
לא רוצה שתמותי עלי, רוצה שתאהבי אותי. (ועדיין הערכתי אותה על זה מאוד)
וזהו זה נגמר. ביקשתי ודיברתי. אבל זה נגמר אחרי יום ועכשיו את אפילו לא מביאה לי הצמדת לחי יבשה.
ואני זו שצריכה ליזום חיבוק. אבל את לא זורמת.
לא חיבוק כזה מעפן של חברות בכיתה ג. חיבוק עוטף מוחץ וחם.
אני לא שופטת אותך, נמאס לי מהביקורת עלייך, מי אני שאבקר אותך?
הבנתי שבאמת זו לא האישיות שלך ולא גדלת על זה בבית
ואת יודעת להביע אהבה מבחינה חומרית- לקנות בגד או להכין אוכל
ואני יודעת רוצה אהבה רוחנית- חיבוק, ליטוף, מילים טובות, אמירות אהבה.
לא רציתי אמא חומרית שכל היום מפנקת וקונה. רציתי רק אמא אוהבת, מקשיבה ומכילה.
זאת המציאות שלי, ה' כיוון שאיולד לבית הזה, למשפחה הזאת, להורים האלה, לאמא הזאת
ואני מודה לו על כל מה שעשה איתי. ומודה לאמא שלי על כל מה שעשתה ועושה
כן. היא לא מושלמת, היא עושה הרבה טעויות, הרבה דברים בתוכי כואבים בזכותה.
כולנו עושים טעויות ואין טעם להתמרמר על העבר. אמא שלי עשתה את הכי טוב שהיא ידעה
ואני אהיה חזקה.
אני מנסה לסלוח ולהמשיך הלאה.
רק דבר אחד רציתי להגיד כאן- תאהבו. תאהבו. תאהבו.
ילד צריך חום ואהבה ולדעת שהוא טוב. שהוא בטוח ומוגן.
זה חשוב יותר מכל בגד שתקנו או מכל צעצוע או טלפון יקר.
מותר לחבק סתם באמצע יום ולא רק אם הוא התנהג יפה.
גם כשהוא שיגע אותך ועשה באלגן. גם שהוא לא היה ילד טוב היום.
ילד רוצה יחס
קיבלתי את זה. אבל לא מהבית,
תעשו שזה יהיה מהבית, מהאנשים שקרובים אליכם ושהם לא יצטרכו לקבל אהבה ממקומות זרים
או חלילה ממקומות רעים.
עד כאן הייתי אני.
מעריצה אתכן אמהות מדהימות על מה שאתן. בטוח שאתן עושות הרבה למען הילדים, הבעל, המשפחה ובכלל.
תעריכו את עצמכן על כל ההשקעה. וגם אם עושים טעויות, להמשיך הלאה
רק טוב!.
והוא יודע שאת תמיד תהיי שם בשביל להרים אותו... ולכן הוא מרשה לעצמו ללכת לאחרים מדי פעם כשהם מגיעים לתוך חייו.
