מעולם לא הגדרתי לעצמי מה אני מחפשת. אם היו שואלים אותי הייתי עונה שאני מחפשת איש... אני בעד לבוא פתוחה לקשר, לנסות ליצור את הקשר, ואם זה מצליח יפה סימן שזה זה 
מהניסיון שלי - זה עובד מעולה
n.lולפותחת, לגבי השם נמר - משום מה לא מקובל. זאב בסדר, דוב בסדר, אריה בסדר, דווקא נמר לא. לכי תביני.
(אגב, בתנ"ך היה גם חמור, פרעוש, ואפילו חזיר - שני האחרונים יהודים.)
נשמע הרבה יותר ספארי.
מודדת כובעיםאחרונהתקבלי כנראה הרבה תגובות לא אוהדות אם תקראי כך.
השאלה היא אם השם הזה מספיק חשוב לך ויפה בעינייך עד שזה יהיה שווה את זה.
כל שם אהוב ויפה ומוכר, היה פעם חדשני.
היום נשמע נורמלי לקרוא לילדה אמונה, לפני כמה עשרות שנים זה היה מוזר.
היום נשמע נורמלי ואפילו מיושן לקרוא לילד חיים. לפני כמה מאות שנים זה היה חדשני.
ולפני אלפי שנים, למשל, אישה אחת קראה לבן שלה שמואל, כי שאול הוא מה'. איך שהשכנים בטח פקחו עליה עיניים...
מי שמחדש שם משלם על זה מחיר. אבל אם השם מוצלח, העולם מרוויח מזה. לבחירתך אם מתאים לך ולילד לשלם את המחיר.
תפנו לרופא ילדים, הוא יעשה לכם סדר בדברים...
חברות אשראי.
אם יש קרן השתלמות, ניתן לקחת הלוואה מהחברה המנהלת כנגד הקרן והריבית נמוכה.
(לפעמים יש משפחה שיכולה להתגייס).
פרנסה בשפע! שלא תצטרך לידי הלוואתם!
פריקה על חמותי.
חמותי אישה מובטלת מבחירה (עקב עניינים נפשיים לטענתה). אני לא מתערבת והכל בסדר אבל נקודות קטנות אצלה פשוט מביאות אותי לסף רתיחה.
במישור הרגשי אני מאמינה שאכפת לה, היא חושבת עלינו ולעיתים גם מעבירה כסף על אף שאין להם את היכולת (אנחנו לוקחים כי ברור לנו שהנתינה הזאת חשובה להם).
במישור המעשי כמעט כלום. אין עזרה עם הילדים (לא אצלנו וגם לא כשאנחנו באים אליהם). זה מבאס אבל הם לא חייבים..
אבל כשחמותי מבקשת ממנו לעזור לה ואז היא לא עושה את המינימום זה משגע אותי.
לדוגמא היום- בעלי הלך לבנות לחמי וחמותי את הסוכה. הוא הגיע בערך ב-11 ורק שעתיים אחרי שהגיע הוד רממותה הצליחה לצאת מהחדר לאמר שלום.
זה מטריף אותי! בעלי נוסע שעה וחצי כל כיוון. בונה לכם את הסוכה ואת לא מסוגלת לצאת ולאמר שלום כשהוא מגיע?
זה מיליון מצבים קטנים שמבחינתי פשוט מטריפים אותי (למרות שברור לי שזה לא בכוונה ואין פה יריקה בפנים זה פשוט צורת ההתנהלות שלה).
בעלי אומר פשוט לשחרר ולי ממש קשה.
אני ממש משתדלת לא לדבר על הנושא עם בעלי כי אני לא רוצה גם לעשות לו אנטי כי אני יודעת שגם הוא בפנים מתעצבן ולכן בדר"כ אני לא מצייצת. אבל במקרים כמו היום זה פשוט גדול עלי.. ביקשתי מבעלי שנעשה שיחה אבל הוא אומר שאין למה. כלום לא ישתנה.
זה ההורים שלו וזה החלטה שלו אבל לפעמים פשוט בא לי להתפוצץ!
באמת בשטף היום אנחנו מסתדרים מעולה.. אבל בשיעורים.. הצעיר ממרר אותי.
לא נורא.. עוד מעט נגמר
אז טוב שעכשיו את יודעת שזה קשה לך ובפעם הבאה תוכלי לקבלאלף מחשבותהחלטות מושכלות יותר. כך מתקדמים
המתוק שלנו בן 2.6
המליצו מכל מיני כיוונים לגמול ממוצץ.
בקיץ (בסוף הקיץ) התחלנו תהליך שנעצר קצת אחרי שהתחילה השנה ועמה הלימודים וכו'.
כרגע המצב שהוא לא מוכן להיות בלי מוצץ בכלל במהלך היום ואם הוא בלי מוצץ הוא פשוט בוכה וצורח כל היום עד שנרדם.
קשה להרגיע אותו. יכול לעזור אם ניתן בסקוויט או קצת לולי ביוטיוב אך לי זה לא נראה פתרון אמיתי.
לא בטוחה אם עדיף גמילה הדרגתית או בפעם אחת ודי.
אשמח לעצתכן. תודה!
ונכון שהשיניים שלהם לא משהו (די עקומות, אבל בלי בעיות אחרות ב"ה), אבל הדיבור שלהם לא נפגע כלל ב"ה.
גמילה בכוח גם עלולה לפגוע - רגשית...
ולנסות להסיח את דעתו כמה שאפשר.
לקחת לו לגמרי את המוצץ בבת אחת לדעתי כן עלול לפגוע רגשית...
לי קוראים פלפלת
בעיקרון כבר תקופה שהוא בלי מוצץ במהלך היום כשהוא במעון ומקבל רק בזמן שינה.
חושבת שחלק מהקושי שלו נבע מכל השינויים של תחילת שנה (מטפלת חדשה, חברים חלקם חדשים,חדר אחר, ביביסיטר שאוספת בסוף היום ולא אנחנו...)
קיבלנו המלצה חמה מהקלינאית תקשורת שלו שבגלל הדיבור וחיידקים כדי להתחיל גמילה.
כמו כן עוד כמה רופאים מקצועיים שאנו מטופלים אצלם שאלו והמליצו להתחיל גמילה מהסיבות שציינתי (בעיקר בגלל הדיבור).
בתקופה האחרונה הוא קרע את המוצצים האחרונים שעוד היו במלאי וכך יצא שהיה לילה פלוס שנ"צ (זה היה בשבת...) ללא מוצץ. היה לו מאוד קשה וגם לנו.
יש לנו בבית 2 מוצצים שקיבלנו כשהיה ממש קטן והשארתי משומה...החלטתי להביא לו אבל הבנתי שאולי אם יתרגל אליהם זה יהיה יותר גרוע כי הפטמה שלהם ממש עגולה אז מיד במוצ"ש קנינו חדשים.
אממה- ביום שישי האחרון איבד מוצץ אחד מתוך 2 שהיו. ואתמול במעון נאבד השני ועדיין לא מצאו.
פה אני כבר לגמרי מתלבטת.... אתמול הוא ממש בכה לבעלי ולקח זמן עד שנרדם,היום בשנ"צ במעון נרדם בלי המוצץ (כשהוא ממש גמור מעייפות גיליתי שהוא יכול להרדם בלי) ועכשיו גם נרדם למרות שקצת ביקש אבל נרדם יופי.
מה אומרות???
לוותר על המוצץ ודי? אם יהיה לי אחד לשעת חירום אני אשבר ואם לא פשוט לא תהיה ברירה ולא אתן כי אין...
)היא שבכל זאת נשאר זמן ההנקה (איזה שבע-עשרה פעמים ביום, בגיל הזה 
) שבו יש ילד בן שנתיים שזקוק ליד מכוונת (או ממשטרת, לפעמים...). גם אם לא תצא איתו לגינה בזמן ההנקה ולא תשכיב אותו לישון, משהו הוא יצטרך כן לעשות בזמן הזה, ולפחות חצי מהדברים שבני שנתיים עושים מצריכים מבוגר צמוד.
אני מצטרפת לנאמר מתחתיי. בשלב הזה - להשיג כמה שיותר עזרה. לבד עם בן שנתיים ובת שבועיים זה בעעיתי גם בשביל אבא, קל וחומר בשביל אמא, שבשלב הזה הגוף שלה עוד תשוש מהלידה.
לנסות לשאוב קצת חלב.
אני יודעת שזה קשה שכל הזמן יונקים גם לשאוב, אבל תנסי הכי רחוק מההנקה האחרונה והכי קרוב להנקה הבאה לשאוב קצת.
ברגע שיש לך קצת חלב שאוב, את יותר חופשיה לצאת- ומקסימום אם היא רעבה להביא מעט חלב שירגיע עד שתחזרו הביתה.
באמת שלושה ילדים בשלב זה זה מאתגר..
ואפשר לקנות גירים צבעוניים, בועות סבון, מכוניות משחק, כדור גומי- ופשוט לצאת ליד הבית (או מתחת לבניין, אם את גרה בבניין..), לא חייב ללכת דווקא לגינה.
חשוב לי להדגיש את זה כי אני אנסה לתת עצות, אבל השורה התחתונה היא שזה קשה, ואל תכעסי על עצמך אם את כן מתפרצת עליהם, כי את בת אדם. וזה גם באמת ילך וישתפר כשהקטנה תגדל, מניסיון.
אז לגבי הכעס, נראה לי שהוא מגיע בעיקר מחוסר אונים. עד לפני כמה שבועות הייתה לך זמינות לקטנצ'יק הזה ויכולת לעצור בידיים כל מה שלא היה מתאים, עכשיו פתאום את תקועה בהנקה בלי יכולתת להשתמש בדרכים הישנות, נכון? אז אין מנוס מלעבור להתמודד איתו בדרכים אחרות, מה שגם ככה היה כנראה מגיע עם הגיל..
הדרך האידיאלית היא למנוע מלכתחילה, לתת לו משהו מעניין להתעסק איתו להנקה (אוכל? משחק מלהיב ששמור גבוה בארון ומורידים רק בהנקות? בשעת הדחק אפילו מסכים...)
אם המלכתחילה כבר אבוד, ואת תוך כדי הנקה והוא משתגע, נסי משהו יצירתי. להפתיע אותו. פתאום לשיר איזה שיר והוא צריך להשלים את המילים. תשלחי אותו להביא לך את המגבונים (אם אפשר שהם יהיו תקועים מתחת לארון בקומה השנייה, הכי טוב 
) תגידי לאחותו שאת רואה שהוא רוצה לשחק מסירות, אז שתביא בבקשה את הכדור. כאלה.
ושוב, אם צעקת - לא נחרב העולם. רק שלרוב זה לא ממש עוזר
בהצלחה! תחזיקי מעמד!
מה שאני עשיתי כשהיו לי רק פיצקאלאך זה או שויתרתי על גינה לפעמים כשלא הסתדר.
או ששאבתי בבוקר כשהם לא היו בבית ונתתי בגינה שאוב. זה גם טוב בשביל להרגיל את התינוק.
(אפשר גם מטרנה אם מותר להגיד
ושבועיים זה כלוםםםםםםםםם זמן די להתחיל להסתדר,
עוד אין לו שעות ברורות ואת עוד כל כך חלשה.
ומותר לך.
המון מזל"ט ובהצלחה
שתי הגדולות שלי היו בהפרש כזה, של שנתיים.
ככה עשיתי. הנקתי לפני היציאה לגינה ואח"כ ירדתי עם שתיהן לגינה כשהקטנה במנשא.
הם יכולים להחזיק לפחות חצי שעה במנשא אם הם אכלו טוב לפני כן.
אשמח מאוד לשמוע מניסיונכם. משחקים שהפעלתם או השתתפתם כאורחים בשמחות ויצאו מוצלחים במיוחד. אנא ספרו בפרוטורוט. תודה תודה.
