פורום הורות (עמוד 64)

עם שלושה ילדים נוספים בלבד

הגננת של הבנות שלי אמרה לי פעם ששישה ימים בשבוע ללכת לגן זה אינטנסיבי, וטוב מדי פעם שיהיו בבית ברוגע

נגיד בייביס, טעם תפוח

 

זה נמס בפה וקל להם לאכול את זה

הם פחות צריכים סתם נישנושים.... זה יכול להפריע לבסס את האוכל המוצק בתפריט. פשוט להאכיל לפי השעות. באיזו סיטואציה את מרגישה שהילדה *צריכה* נשנוש?

היא כבר אוכלת ארוחות מוצקים יפה כך שאני לא חוששת מביסוס אבל לפעמים כשאנחנו אוכלים היא מאוד רוצה למרות שזו לא שעה של ארוחה שלה, בבית אני פשוט מזיזה אותה למשחקים במקום שתשב לידנו אבל כשאנחנו בחוץ זה לא תמיד מתאפשר

אפשר להצטייד בגרברים קנויים/ביתיים

אני תמיד יוצאת עם קווקאר דק בקופסה, בעת הצורך מערבבת עם קצת מים (מבקבוק אישי רגיל וזמין) ומאכילה בכפית שתמיד יש בתיק עגלה)
או קונה גבינה לבנה על הדרך ליד כל מקום שיצאתי אליו. (אבל יש לי גדולים שתמיד שמחו לסיים את הקופסה)

כן הייתי מראה יותר נוכחות בבוקר - אולי אפשר לשוחח איתו כמה דקות? לבקש שיביא לך את האוכל והתיק ואת תכניסי לתוך התיק? להזכיר משהו מיוחד שיש היום... אפשר להחמיא איך התלבש יפה, אולי לסדר קצת את החולצה.
בקיצור נראה לי בסדר גמור אם הוא זורם עם זה, ובכל זאת הייתי מתאמצת להראות נוכחות גם בלי לקום מהמיטה.

נניח- לקום כשהוא יוצא וללוות אותו לדלת עם חיבוק ואיחול ליום נעים. או- לקום כשהוא קם, לוודא איתו שיש לו מה שהוא צריך, שנטל ידיים לוקח אוכל ואז להגיד לו שאת חוזרת למיטה, ושיבוא לקבל חיבוק לפני שיוצא.
אני חושבת שזה משמעותי מבחינת הילד

הכרות אישית שלך ושל המצב המשפחתי תיתן לך תשובה יותר מדוייקת, ואולי התשובה היא משתנה נגיד השבועיים הקרובים ככה אבל אחכ אחרת? ומה קורה בשאר היום? כשהוא חוזר מבי"ס? התשובה לשאלה שלך צריכה להתייחס גם לזה כמדומני.
כדאי לפנות לגורם מקצועי בשאלה.
כי באופן כללי כנורמה יענו לך כל הכבוד על המסוגלות של הילד והיכולת להמשיך לנוח בבוקר. אך בהתחשב במצב מתמשך לטעמי נשאלת השאלה האם זו לא מדי עצמאות שנכפית על הילד ומה מידת ההשתתפות שניתן לדרוש ממך כדי לסייע לך ולמשפחתך?
דעתי האישית והלא מנוסה.
בהצלחה

נשיקה/ חיבוק לפני שיוצא.

אבל אם זה מצב מתמשך ולא נובע דווקא מתוך רצון להעצים את הילד אלא כברירת מחדל, והנוכחות האימהית חסרה, ואנחנו לא יודעים מה קורה בשאר היום. ועד כמה לילד ניתנת עצמאיות ללא תיווך, השגחה או ביקורת, עד כדי שיחוש שאין משים עליו. ובאיזה כיתה הוא בכלל א? ג? ולכן נראה לי שצריך יותר להיזהר בתשובה שמאשרת כזה מצב ומאפשרת כביכול חוסר תיפקוד כאם.
סליחה על המילים הקשות הן מופנות לעונות ולא לפותחת שבעצמה מודעת שהמצב האישי עשוי להוות כל ההבדל בפועל.

את מי שהעידה על עצמה כמבינה ומנוסה שמתגברת על הקושי לדעתה. סליחה שאינני יודעת לתייג את מי שזה היה

-

בכל מקרה, רוב הילדים בכיתות הנמוכות יחסית עצמאיים בהתארגנות בבוקר ולא יושבים ומשחנ"שים עם הוריהם על הבוקר. ורב הילדים לא מקבלים יותר מנשיקה וחיבוק בבוקר אם בכלל.

תלוי בגיל הילד, ברמת העצמאות שלו, האם יש מישהו בוגר שכן מלווה אותו. תלוי גם במצב שלך ויכולת שלך. אם את בכל מקרה לא ישנה למה לא לקום? כמובן אם את לא יכולה לקום אז אין טעם לשאול כי את לא יכולה בכל מקרה.

זה לא קשור רק למצב שלי, פשוט אני מסוג האנשים שצריכים להשאר במיטה הרבה בשביל לקום בקלות

עזרתם לי להבין יותר כמה דברים!
ןב"ה זה לא כל יום והילדים מטופלים ומושגחים

לק"י

המרכז).

וצפונה

תלוי במקובל באזור ובמה שהיא מבקשת...

סתם הצטמררתי מהרעיון

ושם יש מחירי רצפה.

לא מכירה אישית רק מסקרים כאלו בפורומים.

בית המלמדים - משניות בשתף

(יש שם טלפון ליצירת קשר)

משניות מזמרות.. מאוד נחמד!

זה יפה מאוד אם הם עוזרים, אבל הם לא חייבים. אם מתאים ושייך אפשר לבקש, אבל ממקום שמבקש, לא שחושב שחייבים לו.

לגבי בעלך - אולי את יכולה להסביר לא את המצב ולבקש שיעזור יותר. איני יודע מה כחותיו, כמה שעות הוא עובד או עושה דברים אחרים נצרכים וכמה נשאר לו כח וזמן. אבל כן שייך או שיעזור יותר או שתבדקו ביחד את האפשרות של לקחת עזרה: עוזרת בתשלום, בייבי סיטר שתאפשר לכם יציאה זוגית מידי פעם וכד'

ניסיתי לשלב נערות שיעזרו לי מדי פעם אחה״צ עם הילדים. הן תמיד עסוקות. ולגבי לצאת בערב כמו שאמרתי כבר מותשים מהעבודה והילדים... לגבי מנקה בתשלום בעלי לא מוכן לשלם למנקה אז אמר שהוא ינקה והוא באמת מנקה פעם בחודש בערך את המינימום... 🤔

א. תשקיעו בלצאת למרות המותשות. זה יעשה לכם רק טוב.
ב. תבהירי לבעלך שזה לא מספיק נקי. או שינקה כמו שצריך לפחות לקראת כל שבת, או שיסכים לשלם למנקה.

בהצלחה

ועוד משני הצדדים...

כל מה שעולה לי בראש אם הייתי במצבך זה לקבוע לעצמי זמן לפחות פעמיים בשבוע לעשות רק דברים שאני אוהבת.

שיהיה לך כיף בחיים... גם אני קצת מרגישה סוג של הישרדות (גם נשואה+2) אבל לפחות פעם בחודש אנחנו אצל אחד הצדדים בשבת, ובאמת זה עוזר מידי פעם שלא צריך לבשל לשבת. ועדיין זה קשה.

אל תסתכלי על אחרים איך הם בקלות יכולים ללכת להורים או להעזר בהם משתי סיבות:

א. זה לא תמיד נוצץ כמו שזה נראה, הרבה פעמים יש מתחים ותסכולים בלתי נראים לעין, וגם אצל הורים צריך עדיין לטפל בילדים תוך כדי שאת תחת עיניים אחרות של מבוגרים ממך... בקיצור לא תמיד זה חוסך הרבה (פיזית ונפשית)

ב. זה לא יקדם אותך לשום מקום. 

כדאי לך להתמקד במה יכול לעשות לך יותר טוב בתוך המצב שאת נמצאת בו. לגבי שבתות - אפשר מידי פעם לקנות אוכל מוכן מקייטרינג טוב, לפעמים עם שני ילדים זה לא יוצא יותר יקר מהקניות לשבת לפני הבישולים... וככה נחסכת המון טרחה, את כאילו מתארחת רק שאת לא צריכה לארוז ויש לך את השקט שלך והמיטה שלך

לגבי שאר השבוע - פשוט כמו שכתבתי בהתחלה - תקבעי לך זמנים בשבוע שאת עושה מה שאת רוצה - סרט טוב, ספר טוב, יציאה זוגית למסעדה, יציאה להליכה, או אפילו איזה שיעור אירובי. ככה תשפרי את איכות החיים שלך בתוך כל השגרה הסוחטת.

ותחייכי הרבה !!! 

מקווה שיהיה לך רק טוב.

❤️

אני לא יודעת מה האופי והסגנון שלכם, אבל אולי כדאי להתחיל להשקיע בחברים? מוטב כאלה שגרים קרוב אליכם.

יש מספיק זוגות עם שנים שלשה ילדים שכבר לא הולכים להורים לכל חג ויתכן שתכירו כאלה שיהנו לחגוג איתכם, אפילו כמה זוגות ביחד.

גם ביומיום, חברים במצב דומה לשלכם ישמחו לעשות איתכם הסכמי שמירת ילדים. אחרי הכל-בודאי תסכימי להקריב אח״צ עם ארבעה ילדים במקום שנים (שאמנם יוצרים קצת יותר בלאגן, אך מצד שני נהנים לשחק ביחד) ולהנות ביום אחר מאח״צ שקט

אני באופן אישי אשמח לעשות הסכם כזה אפילו לשמור מספר ימים על שני ילדים ולקבל בתמורה חופשה עם הבעל

וגם בלי הסכמים וחגים-חברים זה כיף! אפילו לשמור ביחד על הילדים עם חברה נותן יותר כוח מאשר לבד.

תקופה עם 2 קטנים היא קשה מאד ויש אומרים הקשה ביותר, בטח מבחינה פיזית.
עם הזמן הדברים נהיים בד"כ קלים יותר, ומקווה שגם אצלך...

לגבי פתרונות טכניים,
ראשית- נראה לי שצריך לעשות סוויץ' מחשבתי מהציפיה לעזרה מכיוונים שאינם רלוונטיים, כגון ההורים בשלב הזה.
שנית- ללמוד להנות מהבית וממה שיש, ולהקל על עצמכם כשאפשר באמצעות עוזרת בית, אוכל מוכן לשבתות ודברים כאלה.

כדאי גם ליצור קשרי חברות עם משפחות שמתאימות לכם, ומדי פעם להזמין ולהתארח לשבתות אלה אצל אלה.

לדעתי.
ההורים לא חייבים לנו כלום. הם כבר נתנו המון.
הילדים שלנו, לא שלהם. האחריות לגידול היא שלנו.
כיף ומצד לקבל עזרה, אבל זה תמיד בונוס.
לא להעיר ילד לעולם מתוך התבוססות על ההורים. וקושי בחגים ושבתות זה עניין שלנו.

מה יעשה לך הרגשה יותר טובה?
לאכול עם חברים בשבת?
להכין אוכל פשוט לשבת?
תורנות שינה אחה"צ?
לצאת לגינה? יש כאלה שלהם זה נופש יחסי... תלוי בגיל הילדים ובאופי...

חגים זה יותר מורכב, גם בתחושה ועדיין. יש עוד אנשים במצב הזה.
יש מי שיצור קהילתיות מסויימת. יש שהבית מספיק. מי שמסוגל להוסיף ולארח מי שאין לו בכלל מבורך...

ההורים מתבגרים. לא תמיד יש להם כוחות לארח בכלל. לרעש וללכלוך של הילדים. זה גם אופי. לצורך אישי. מי שיקרעו את עצמם לארח ומי שלא שמים את זה בראש מעייניהם. וכמובן גוונים באמצע.

אפשר גם לחשוב איך אנחנו כמתארחים. נעים? דורש? עוזרים? מפילים עליהם הכל? איך משאירים את הבית אחרי?
נעים להיות איתנו? יש ביקורת? מנהגים שונים?
יכולת כלכלית? זה גם לא תמיד פשוט.

ברוך ה' על מה שיש.
הכי נעים להרגיש תמיד רצויים ושאפשר לנוח אבל אצל רבים זה בכלל לא המצב. ככל שהגישה היא אחרת יותר קל לקבל את זה נראה לי.

הרבה הצלחה! גידול קל! תהנו מהאוצרות שלכם

זה מאוד מקל שיש עזרה מההורים.
ואפילו לבוא להתפנק אצל אמא שבת.

ואפילו שיש שיגידו שההורים לא חייבים לך כלום.
גם כשמתחתנים במיוחד הבת רוצה להרגיש הילדה שאמא ואבא דואגים לה.
הרגשות שלך נורמליים!
ובמיוחד שאת רואה סביבך את כל החברות שהמצב שונה.

אני לא יודעת באיזה גיל ההורים שלכם.
אם הם מאוד מבוגרים אז יותר אפשר להבין אותם שקשה להם. ובאמת יותר מזמינים הילדים במצב כזה.
אולי תפתחי את הנושא עם אמא שלך. רק בשביל לא לשמור טינה בלב

מותר לנסוע לאיפה שהם רוצים - בחגים או סתם - ולא צריכים להציע לכם להצטרף.

 

אני מניח שגם את ובעלך, אם תצאו לנופש, לא תציעו להורים "להצטרף".

 

אם להורים שלך קשה להזמין אתכם עם הילדים - זה לגיטימי.

 

ההורים אינם אמורים "לעזור עם הילדים", שלכם. אם הם רוצים, כמובן בסדר גמור..

 

 

אל תסתכלי על חברים.. למה החברים הללו "מתפנקים לבד" במלון או בחו"ל, בלי "להזמין את הוריהם"?...

 

צריך לצאת מהמבט הזה. ההורים גידלו אתכם, מותר להם לחיות את חייהם. אין מה לבוא בתביעות ודרישות. 

 

אחרי זה - אפשר לנסות לבקש עזרה ספציפית. לפעמים לא יודעים בדיוק מה אפשר לסייע. 

 

אם תצאי לגמרי מהמבט שאולי עזרה מההורים היתה יכולה לפתור את הבעיה - זה גם יעזור לך להיות יותר חיובית. 

 

אגב, יש משפחות שזה ההיפך: היו שמחים אם הילדים היו מגיעים יותר..

 

 

לגדל שני ילדים, כעת נראה לך קשה - כי אלו ילדים ראשונים. עם הזמן זה נהיה קל יותר.. 

 

 

לגבי הנושא של העזרה מבעלך, וההרגשה שלך מול מטלות הבית ושאין זמן לשניכם לבד - זה כבר משהו אחר לגמרי. באמת ראוי לסדר את הענין.

 

כדאי שתדעי, שזה לחלוטין לא תלוי בעזרה מההורים. זו התארגנות פנימית.

 

חסרים כאן נתונים לגבי עבודתכם, כדי שאפשר יהיה להציע התארגנות יעילה; אבל בכללי, כדאי שתשתדלי למצוא זמן מנוחה לעצמך ביום. כשהילדים ישנים בצהריים. אפילו לקחת נערה שתשגיח עליהם שעה. כשלא עייפים, העולם נראה אחרת..

 

כדאי שתשבי עם בעלך על הענין. לא תלונות על ההורים ח"ו. רק מה שלגבי האפשרות שיהיו לכם יותר זמנים משותפים, ואיך תרגישי פחות עמוסה. אולי יהיו לו רעיונות. אולי עצם השיתוף. אבל לא בצורה שירגיש שאת מטילה עליו אשמה כלשהי, אלא בקשת עצות טובות ממנו.

 

אולי תחליטו על פעם- פעמיים בשבוע, שאתם יושבים בנחת ביניכם. בין בבית, בין יוצאים. תשימו לב שזה יהיה אחרי מנוחה. זה יכול לתת לך "אויר" בנושא הזה, גם לשאר הזמן.

 

מעבר לכך - גם המבט ביחס להתעסקות עם הילדים. להתבונן מידי פעם, איזו שמחה זו, זכות, לגדל שני ילדים. להסתכל בחביבותם, באידיאל הגדול שיש בכך. זה יכול לעזור להפוך את זמן ההתעסקות איתם - ואפילו עם מטלות הבית - לזמן עם ערך "רוחני", מרומם. עוסקת במשימה גדולה ויקרה. הרבה תלוי במבט.

 

אז קודם כל, לצאת מתליית הענין באחרים. אח"כ - לעבוד הן על כך שיהיה לכם זמן רענן ביחד; והן על כיוון ההסתכלות על הבית והילדים למקום חיובי, משמח ובונה.

בעלך מחויב לעזור והורייך- לא.
אגב,מאולי הורייך לא מזמינים כי לא רטצים שתרגישו "חייבים" ותבואו למרות שקשה לכם?
לדעתי ההורים לא חייבים לעזור. נכון שזה עוזר המון עזרה של הורים וקשה שאין אותה אבל עדיין הם לא חייבים.
לגבי הבעל- הוא מחויב, תשבו ותחשבו על "פתרונות" - גם על עזרה מבחוץ.

שתי צדדים שלא נמצאים,בכלל.
מצד אחד מבוגרים- עייפים
מהתד השני- הוריי- עסוקים במשרה מלאה...
אין פניות לילדים, נכדים, אין הכרות.
אין עזרה.
באמת זה כאב לי ולעיתים כואב,
אך- אלה החיים שלהם. הבחירות שלהם, וזבשם...
נבחר איך אנחנו נראה כסבתות... מתוך המציאות הזו.
נזכור איך אנו מרגישות עכשיו..
גם אני מרגישה לפעמים ח"ו 'יתומה'- אין הורים במציאות החיים...
יש בי חמלה כפיי ההתנהלות הזו. ושיהיה להם לבריאות..
חמותי וחמי- מבןגרים, חמותי עם פה מזעזע שפוגע וביקורתי, אז גם הם מצמצים את שהייתם.
אלה החיים....
.
בהצלחה!
את לא לבד..

גם חמותי כך. הבעיה שלבנות שלה לא. אותן היא מזמינה ובקשר עם הילדים.

תמיד אמרתי לבעלי שממנה אני אלמד איך סבתא צריכה להיות.

וגם סבתות שלי היו מבוגרות. אבל התיחסו כל כך. ונתנו הרבה אהבה כשכן היינו נפגשים. ולא שהיה להן כסף או כח.
ותמיד חיכתי להגיע אליהן.
לא יודעת.. ניראה לי שהדור הזה יותר עסוק בעצמו
ולא יודע להנות מהנכדים כל כך.

הסבתות של היום הן לא כמו פעם. היום הסבתות עסוקות-ולא בטוח שזה בגלל שהן עסוקות בעצמן, פשוט החיים הרבה יותר עמוסים מפעם. פעם כל הסבתות לא עבדו, הילדים הקטנים שלהם היו די גדולים ונראה לי שאיכשהו היה להן אפילו יותר יכולת כלכלית כך שכל מה שנותר להן לעשות היה להנות מהנכדים ולהשפיע עליהם שפע. היום הסבתות עובדות והילדים הקטנים חופפים (או כמעט) לנכדים הגדולים. כמה אנרגיות נותר להן בשביל הנכדים?

גם אני כמוך מנסה לשכנע את עצמי שאני אהיה סבתא שונה, אבל אני די ריאלית ולצערי אני יודעת שזה יהיה מאד קשה. תחשבי שעם עומס כמעט דומה לעומס שיש לך היום תאלצי להקדיש זמן לעוד אנשים.

לא באתי לסתור משהו ממה שכתבו כל ה״פגועות״ (גם אני ״פגועה״ כמותכן ממצב הסבתות ) פשוט מנסה ללמד עליהן זכות

דווקא כשהייתי ילדה לפני 20-25 שנה למי היתה בכלל "סבתא פעילה" אולי הנכדים הבכורים זכו בזה.
בעבר, אדם בן 60 וקצת כבר היה אדם במצב גופני הרבה פחות טוב משל בני ה-60 של היום.
כשהייתי ילדה זה היה נדיר לראות סבתא מוציאה ילד מהגן ושומרת כליו באופן קבוע יחסית- רק אצל העולים דאז מאתיופיה ובעיקר רוסיה ראו את זה. היום זה ממש נפוץ. שלא לדבר על סבא וסבתא שיוצאים לטייל עם הנכדים ועוד לים זה היה ממש חריג. היום זה ממש נפוץ.
הילדים שלי מכירים הרבה סבים/סבתות של חברים שלהם. אני הכרתי רק סבא אחד של חברה שלי וגם זה בגלל שהוא גר איתם באותו בית (שהיה מחולק לכמה דירות).

נכון שכל מקרה לגופו אבל סה"כ שאני משווה את המצב היום ללפני 20-25 שנה הסבים והסבתות הרבה יותר עוזרים ומעורבים.

במקרה שלנו שתי הסבתות בפנסיה ויש להן זמן פשוט חסר הרצון..

פשוט אל תבני עליהם
נסי להעזר בנערה שתשמור על הילדים אחרהצ ואת תוכלי לנוח

כלי מטבח, בובת נויורק, עגלה לבובה זה מה שעולה לי עכשיו ...

יחסית בזול

הוא מוצלח מהבחינה הזאת. זה נחמד שיש שם גם דמויות של תינוק, ילד מבוגרים וחיות

אוהבת לתת לילדים לבחור, ואז הם בוחרים את. ה שהם מתחברים אליו, ויש יותר סיכוי שישחקו בו. אצלי פלימוביל- הוא המשחק המנצח בבית משחקים בו מגיל שנה + עד 13, וב"ה כולם חכמים.
זו גם חוויה לילד לבחור משחק בחנות .

אצלי מאד אוהבים פליימוביל בכל הגילאים

הבסיס הוא בית בובות גדול ועוד 2 טנדרים (אחד של בית ספר ואחד קרוואן נסיעות)

ומדי פעם מוסיפים להם ערכה קטנה (למשל- חדר ילדים, מטבח, אמבטיה, חיות, בית ספר וכדו')

והם משחקים בהכל ביחד

או תיבת נח כזאת, לא סגורה על המחיר

אלו הדברים שיש בהם חלקים + משהו אחד גדול לשחק בו

תודה רבה לכולם

בסוף אמא שלי קנתה 3 ערכות שתהיה בריאה
בית בובות,בית ספר ומיניבוס הסעות
אז לא עזר לי להתלבט...היא החליטה לבד

תתחדשו

אני התרשמתי ממנה בהרצאות כלליות.

שמנשא צמוד לגוף נוח בהרבה ממנשא כמו כסא שהילד יושב בפנים.

 

יש לנו את שניהם, ואת מנשא הטיולים זנחנו.

ומה לא נוח בשני?

בגלל שהילד רחוק מהגוף במנשא ברזלים הוא יותר כבד.

פיזיקה פשוטה.

לא מצליחה לצרף תמונה.
אפשר לראות באינטרנט..
יש לוח עם כדורי מגנט קטנים ועט עם מגנט בקצה "שמושך" את הכדורים ואז אפשר ל"צייר".
פשוט העט עצמו נאבד לנו וככה המשחק לא שימושי 😔

אבל יש לנו שני לוחות אז עט אחד שרד...

אבל יש שני ילדים שרוצים בו-זמנית
עוד שני גם השלישי יצטרף אז בכלל יהיה שמח..

היה ממש בקופה עטים כאלו למכירה.

אני לא מבין למה הם לא חיברו את העט למשחק עם שרוך

אפשר לבדוק איתו אם יתאים לך