באתר של הקופה מי הרופאים וכדאי לנסות להעלות לפה שמות אולי מישהו יכיר...

היינו אצלה לפני הרבה שנים, היא ממש מעולה לילדים.. בעלת ניסיון, מקצועית. לא בטוח שעדיין מקבלת דרך הקופה

תודה

לילד בן 11 וחצי..

משחקי קופסא ויצירה משפחתית והמון שלוקים גלידות וקרטיבים..ואולי גם סלט פיות עם יוגורט ואבטיח ומלון..

אחרי הצהריים נעשה בעה מלחמת מים משפחתית במרפסת שתדרום להם למקלחות מוקדמות.
ואז הודעי להם שאם הקטנים יכנסו לנוח והגדולים לסדרו את הבית לקראת ספונגה לשבת, נצא בערב כשלא יהיה רותח לסיבוב משפחתי ברכב מחוץ לישוב..

אולי לשכב לידה עד שתרדם?
בלי יותר מדי עקרונות...

היא יכולה להרדם עלייך, על הספה נגיד? אם היא שמה עלייך ראש ואת שרה לה שיר.

עבדנו קשה כדי שהיא תישן בחדר לבד.
מבאס אותי שהכל ירד לטמיון...

השאלה מה עדיף...

עכשיו העיקר לשרוד בשפיות. 

תאמיני לי שעד החתונה היא תלך לישון לבד במיטה שלה 

אני ישנתי על מזרן ליד הגדולה

העיקר זה תשומת הלב שהיא חיפשה

קרה לנו אחרי הלידה של השני, הבכורה שהיתה בת 1.4 לא הסכימה לישון.
הבנו שזה מקנאה שהקטן נשאר איתנו, והיא הולכת לחדר לישון. אז שמנו אותו בעגלה שלו, והכנסנו לחדר שלה, ואז היא הסכימה ללכת לישון ונרדמה מייד. אח"כ הוצאנו אותו.
היו לילות שהוא בדיוק היה צריך לאכול, אז עבדנו עליה, הכנסנו עגלה ריקה לחדר שלה, והיא היתה בטוחה שהוא אצלה בחדר והלכה לישון.

לומר לה שעכשיו כולם הולכים לישון, לשכב לידה ולעשות את עצמך נרדמת. זה תמיד עבד על האחיין שלי, והוא בתור ילדון היה ממש קשה להרדים. האופציה הזאת היתה היחידה שעבדה. החיסרון עם השיטה הזאת שהיא יעילה יותר מידי ברמה שלפעמים המרדים נרדם בעצמו כך שמומלץ אותה בחיפוי (וגם בשביל שלא תרימי את הראש בזמן שהבת שלך עדיין ערה ומסתכלת עלייך כי זה הורס את האפקט)

הלידה זה גם בשבילה טלטלה מאוד גדולה.

תבדקי איפה אפשר לשחרר.
אולי לתת לה לידון בעגלה באיזור שלכם.
להרדים במקום אחר ולהחזיר למיטה.

אחרי לידה יש המון שינויים. כם אצל שאר בני הבית.

ניסינו כמה שלא עבדו,
ובסוף מצאנו את הדרך המתאימה לנו.
משתפת, אם יועיל למישהו.
מקפידים להרדים את הקטנה מוקדם יותר, ונותנים לגדולה צומי בבלעדיות בזמן המקלחת וההלבשה.
הדבר הכי פשוט, ומדהים כמה שזה עובד.
כבר לילה רביעי שהיא נכנסת למיטה עם חיוך ובלי טיפונת בכי.
תודה להשם ולכם על הרצון הטוב

וזה גורם לכל בני המשפחה לבדוק את מקומם
אז אצלה זה מתבטא ברגרסיה בשינה. תנסי לשמור על הטקס הקבוע ועל ההרגלים אבל לא על חשבון השפיות תני לה להרגיש שאת עדין כאן בשבילה, אל תתעקשי היא בודקת אם את עדין עבורה
בסהכ גם היא עדין תינוקת. יש לך שני תינוקות עם צרכים שונים ואת תצליחי להיענות לשניהם
בהצלחה ומזל טוב

ואני יכולה לעודד אותך שהיום, חצי שנה אחרי, הכל עבר כלא היה. זה לקח שבועיים בערך, הילדה נרגעה, התרגחה למציאות והבינה שאמא לא בורחת. עזר לה לעשות "שלום" לכולם, לצעצועים, לאנשים וכו... אבל בסהכ הייתי אומרת שזה הזמן שעשה את שלו.
בהצלחה ומזל טוב!

האם זו יכולה להיות משרה עם שעות גמישות?
האם הלימודים הם כל היום?
האם החלום הוא דווקא על התפקיד במשרה מלאה או דווקא על הקורס?

אין הכוונה ללימודים, אלא למשרה עצמה.
גם במידה ואעבוד משרה חלקית (עד 14:00-15:00) רוב הסיכויים שלא נתראה למעט בסופי שבוע..

להפריד בין תקופת הלימודים לעבודה...
דבר ראשון תלמדי אם זה חלום חייך.
וכשתרצי לעבוד תחשבו באופן זוגי איך לעשות את זה בצורה נכונה.
אף עבודה היא לא חתונה לכל החיים, והחתונה שלכם בע"ה כן.
תחשבו על דרך שבה כן תוכלו להפגש.
או באמצעות החלפת עבודה שלך או שלו, או שיום אחד בשבוע בעלך יתחיל מאוחר ותבואי מוקדם,
מניחה שיש דרכים נוספות לפתור זאת.
אם ברור לך שאת רוצה ללמוד וכרגע זה אפשרי לדעתי כדאי.
זה לא נהיה קל יותר בד"כ כשיש יותר ילדים....

שפחות נורא.
השאלה היא יותר לגבי הבת שלך.
את תוכלי להתפתח אח"כ? ( הכוונה גם בעוד כמה שנים טובות)?
כלכלית, בעתיד, במילא תצטרכי לעבוד במשרה מלאה?
את מתכוונת, אי"ה, ללדת עוד ילדים?
תמיד תוכלי לחזור למשרה חלקית?
כלכלית, בעלך ירצה מתישהוא להוסיף עבודה בבוקר?
כל השאלות הללו מאד חשובות.

בגדול, מנסיוני (+3) לעבוד משרה מלאה זה סיוט שיש כבר כמה ילדים קטנים.
אגב, אני עברתי משעת חזרה הביתה- 17:00 ל-16:00 (מצאתי עבודה קרובה יותר) וזה הבדל ענק ממש.

לדעתי, הוא מורגש ממש בגיל 3 בגן טרום-טרום. הם מפסיקים לישון צהריים אבל ממש עייפים והולכים לישון מוקדם. ובכלל בכל תקופת הגן יחסית הולכים לישון מוקדם ולהגיע ב-18:00 זה להגיע ולתקתק ארוחת ערב ומקלחות. ילדים בגן הולכים לישון ב- 19:00-20:00.
בעיני- סיוט ואין זמן להיות עם הילדים.

לדעתי, תשארי עם המשרה חלקית בבית עד שהילדים יגדלו וכלכלית- אם יהיה צורך עדיף שבעלך ימצא עבודה נוספת בבוקר.

אבל זה בהנחה שאי"ה תרצי עוד ילדים ותמיד תוכלי להתקדם.

יש לנו תינוקת בת 3 חודשים,
אולי נביא עוד ילד בעתיד (לא וודאי)

מה שקשה לי עם העבודה הנוכחית הוא שאני כל הזמן איתה בבית,
לא רואה כמעט אנשים..

בנוסף, היקף העבודה (על אף שמוגדר 50 אחוז הוא 25 אחוז בפועל, כלומר אולי 2-3 שעות בשבוע) ועל אף שמשלמים לי מאוד יפה, אני מרגישה התנוונות / חוסר מעש (כל היום אוכל / חיתולים / גינה וחוזר חלילה. כל יום הוא כמו קודמו).

יש לי פעמיים בשבוע בערב שאני יוצאת לשעה שעתיים לעשות ספורט אבל זה ממש כלום מבחינתי.

בעלי כשהוא בבית בבקרים עושה את כל הסידורים (קניות, תשלומים, תיקונים, טיפולים לרכב).

כתבת עכשיו ש25% משרה זה 2-3 שעות בשבוע אז משרה מלאה זה 12שעות בשבוע?
אם כן, למה שתחזרי ב-18:00?

ולגבי הבדידות- מבינה אותך לגמרי.
לדעתי הפתרון הוא באמת ללכת כל יום לגן שעשועים, שיעורים וכד'... אם את באמת עובדת 2-3 שעות בשבוע אז אפשר להוסיף עבודה נוספת (בהנחה שהמשרה המלאה שדעברת עליה היא 42 ש").

המשרה שלי מוגדרת 50% משרה.
מאחר ואני עובדת מהבית אני יכולה לסיים את כל העבודה תוך כמה ימים ואז נשאר המון זמן פנוי.

אם אני עוברת תחום (על אף שמדובר בתחום קרוב) עליי לעבור קורס מקצועי (מהבחינה הזו אין בעיה). אבל מרבית המשרות הן משרות מלאות, כלומר להגיע הבייתה ב-19:00 בערב.

ההתלבטות היא כזאת.. יכול להיות שמשרה מלאה תאפשר לי להגשים את עצמי אבל מניחה שזה יהיה על חשבון הזוגיות / הבת שלי.. (מבחינה כלכלית זה לא ישתלם יותר כי נצטרך לשלם כסף על מעון) ועם העבודה הנוכחית אני איתה בבית.

מצד שני גם להישאר איתה כל היום בבית זה לא קל בכלל.. אני מרגישה הרבה פעמים בדידות ותחושה של חוסר יצרנות.
מרגישה שלכל דבר יש מחיר

לדעתי ילד אחד- תינוק זה הכי קשה.
לדעתי אם יש לך אפשרות לעבוד במשרה מלאה ולהתחיל מוקדם ולחזור ב-16:00 כדאי ללכת על זה. אם אין, לדעתי כדאי למצוא עבודה נוספת שתפגשי בה אנשים ועדיין תעבדי משרה חלקית.
בנוסף- כדי ללכת לגני שעשועים, שיעורים וכד'... כדי לפגוש חברות.
להיות עם תינוק כל ניום בבית זה באמת משעמם ומוציא מהדעת לכן כדאי לחשוב על שילוב עבודה שתתן מענה חברתי ועדיין צעבדי שעות סבירות.
19:00 בעיני זו לא שעה סבירה בעליל.
זה כבר לבוא לילד בגילאי גן ישן או לקראת שינה.
16:00 זה הרבה יותר שפוי ובמילא בגילאי מעון ההבדל לא גדול ביון 13:00 ל-16:00 הילד במילא ישן בזמן הזה.
כמו שכתבתח למעלה אני עברתי מלהאסוף ילדים ב-17:00 ללאסוף ילדים ב-16:00 וזה הבדל ענקי.

קודם כל, אם כרגע את מרגישה התנוונות וחוסר מעש זה בוודאי סימן שצריך לעשות איזשהו שינוי. לא יהיה לך נכון להמשיך במציאות כזו.
השינוי שאת חשבת עליו זה לעשות קורס מקצועי ולעבור לעבוד במשרה מלאה. זה גם יגרום להרגשה שאת מתפתחת מקצועית וגם יוסיף עניין לחיים- דברים חדשים ללמוד, אנשים וחברים לפגוש וכו' (וגם יעלה את ההכנסה, לא יודעת כמה זה שיקול מבחינתך).
מצד שני, את כותבת כמה חששות שלך מהרעיון הזה- גם הרבה פחות זמן זוגי עם הבעל, וגם הרבה פחות זמן עם התינוקת. את כותבת שאת חוששת שיהיה לך קשה לא לראות את הבת שלך כל ערב עד 18:00-19:00.

אז קודם כל אני רק רוצה להגיד שחוץ מזה שלך אולי יהיה קשה לא לראות את הבת שלך כל כך הרבה זמן, לה יהיה קשה פי כמה וכמה... אני זוכרת שעם הבת הבכורה שלי גם לא הבנתי בהתחלה עד כמה היא צריכה אותי איתה, כי בתור תינוקות קטנים בהתחלה נראה שמבחינתם אין שום הבדל בין אנשים שונים שמטפלים בהם. זה לא באמת משנה אם זה אמא או מישהי אחרת שמטפלת, העיקר שלא משאירים אותם לבד. אבל עוד כמה חודשים את גם תוכלי לראות איך את הופכת להיות הדמות המשמעותית בחיים שלה (בגיל 5-6 חודשים היא כבר אולי תתלהב כשהיא רואה אותך יותר מאשר מאנשים אחרים, ובגיל 8-9 חודשים היא כבר לא תסכים כל כך בקלות לעבור לאנשים אחרים שהיא לא מכירה, ותבכה אם תשאירי אותה בלעדייך...).
אז נכון שבסופו של דבר רובינו שולחים למטפלת/מעון חלק מהיום, והילדים לומדים להכניס עוד דמות משמעותית לחיים שלהם ולהתמודד עם פרידה מאמא לחלק מהיום, אבל אם זה לכמעט כל היום (18:00-19:00 זה כבר כמעט שעת השכבה) אז זה כבר יהיה לה ממש קשה.. (ומן הסתם זו גם לא תהיה מישהי אחת ששומרת עליה במשך כל השעות האלו, שתוכל להוות דמות חלופית להיקשרות, אלא היא תעבור בין מסגרות, שזה הרבה יותר קשה).
אגב, אם זה מעניין אותך לקרוא על הנושא הזה (ובכלל על דברים שלדעתי חשוב לדעת בחינוך ילדים), אני ממליצה מאוד על הספר 'איחזו בילדכם'. לי הספר נתן הרבה...

חוץ מזה גם הנושא של הזמן הזוגי עם בעלך נשמע שמטריד אותך, ולהציע לו להחליף עבודה זה גם לא אופציה טובה מבחינתך כרגע.

מה שאני חושבת להציע לך, זה לפתוח את הראש. להגדיר בדיוק מה מפריע לך במצב הקיים, ולחשוב על רעיונות שונים שיכולים לעזור ולשנות את המצב.
זה יכול להיות יציאה לחוג קבוע בו תפגשי אנשים, אולי מפגש עם חברה שגם לה יש תינוק, לימוד של משהו חדש בקורס אינטרנט (בשביל לשנות את ההרגשה של הניוון) או יצירה של דברים יפים לבית. אני לא יודעת מה מתאים לך ולכן סתם זורקת רעיונות, אבל תחשבי מה באמת מתאים לך לעשות...
מבחינה מקצועית, כשהילדה תגדל יהיה לך עוד הזדמנויות להתפתח. אבל עכשיו זה שלב כל כך קריטי בגידול שלה שלא הייתי מתחילה עם משהו שמוציא מהבית לכמעט כל היום.

באופן אישי אני יכולה לספר שיש לי גם חלום להתפתח מקצועית ולעשות תואר שני בתחום שמאוד מעניין אותי, וכרגע אני יודעת שזה יבוא על חשבון המשפחה ולכן גונזת את החלום לעתיד, כשהקטנים שלי יהיו כבר בבית ספר (ויש מצב שזה יהיה עוד כ15 שנה, כי אני רוצה עוד בעז"ה, אבל אני אחכה עד לשלב שזה יהיה מתאים לי ולמשפחה).
ואני גם נשארת אחרי כל לידה עם התינוק בחופשת לידה מוארכת כמה שאפשרי מבחינת העבודה שלי (אצל כל ילד יצא, אבל אצל כולם מינימום 8 חודשים). ובזמן בחופשת לידה אני מוצאת דברים אחרים ודרכים אחרות להרגיש מועילה ולפגוש אנשים כדי לא להתנוון בבית...

בהצלחה לך בהחלטות שלך, מקווה שהועלתי ולא חפרתי יותר מידי...

ממש ממש לא הייתי עושה שינוי שגורר אחר כך עבודה קבועה עד שעות הערב.
זה קצת מראה שאת צריכה עדיין להפנים שאת אמא..
הילדה זקוקה לך! ולא תמיד זה יהיה רק בשביל טיטולים ומטרנה.
לא לראות אותה כל היום זה פשוט לא לעניין! סליחה על החריפות. אני זוכרת אותך עוד מההריון עם כל הקושי.
ובעבר המלצתי לך על טיפול אישי. נראה שמאוד קשה לך כל השינוי, אבל ילד זה לכל החיים. כולל צרכיו הרגשיים וצריך לקבל את זה באהבה עם כל הקושי, לכן ממליצה לך על טיפול.
בקשר לעבודה- תנסי לחשוב על אופציה אחרת, אם לא טוב לך במקום בו את נמצאת אני בעד לחפש שינוי, אבל לא קיצוני ברמה של לא לראות את הילדה (ואת הבעל אם הוא לא יעשה גם שינוי).
לגבי התחושות שלך עכשיו- יש להן מקום. וכמו שאמרו לך מספר פעמים- תחפשי חוגים, קבוצות אמהות וכו'.
אולי תשקלו מעבר דירה למקום יותר חברותי או שוקק חיים. אולי קחי איזה קורס באנטרנט, אולי באוניברסיטה הפתוחה או משהו תורני, או משהו יצירתי (ציור, תפירה וכו'). קשה לייעץ בלי להכיר את המציאות שלך אבל בין להיות כל היום בטיטולים לבין לא לגדל את הילדה חייבות להיות אפשרויות ביניים..
המון ההצלחה! מקווה שלא פגעתי, אם כן, סליחה! זו לא כוונתי בכלל, דואגת לך
אני לא מכירה את המציאות שלך מספ

זה ממש לא מצב אידיאלי (כמובן).
אני יושבת המון על לוחות דרושים,
ופרט לפקידות / מזכירות אני כמעט ולא רואה משרות הורה / משרות חלקיות.

אני מתחילה קורס מקצועי בשנה הבאה (לפחות זה..) אבל דואגת לגבי העתיד. (בגלל העובדה שרוב המשרות הן מלאות עד 17:00-18:00 לא כולל נסיעות).

באופן כללי זה באמת בעיה.. בכל זאת יש הבדל בין ארבע חמש לבין לחזור בשש שבע

הוא בן 3 וחצי כבר שנה גמול ביום ונורא פחדנו מהלילה אבל החלטנו,
דיברנו איתו על זה,
ופשוט הורדנו לו את הטיטול בלילה,
לקחנו אותו לפני שהלכנו לישון לשירותים,תמיד עשה וחזר לישון- בשבוע הראשון הוא הרטיב כמה לילות, כבר התחלנו להתייאש אבל כולם שכנעו אותנו להמשיך.
המשכנו והבטחנו לו גם הפתעה אם יקום יבש ,
בקיצור שבוע שני עדיין יצא לו אבל פחות.
ועכשיו גמול ברוך ה'.
שיהיה המון בהצלחה (:

הרבה ילדים מצליחים להיגמל בלילה רק אחרי הרבה זמן שהם גמולים ביום.
את יכולה לנסות להוריד לה טיטול, ו לראות אם מצליחה.
מה שכן- לקחת אותה לשירותים מתוך שינה, בערך שעתיים שלוש אחרי שנרשמה.

אנחנו פשוט יום אחד הורדנו ומאז זהו!
לוקחים לשירותים באמצע הלילה..
נושמים עמוק ומתרגלים להרבה כביסות🤐
ממליצה לא להימרח עם זה ולהתחיל בקיץ.

בנוסף, ממש ממליצה לקנות שמיכה מתכבסת, לנו יש פוך פשוט כזה שקנינו בבאזר שטראוס, הוא לא נהרס בכביסה ומתייבש ממש מהר.
ולקנות מגן כרית, ניסיתי לכבס שתי כריות והן די נהרסו😔

בהצלחה!

2 נקודות קטנות;
1. זה שאף אחת לא ביקרה את אשתך כשילדה לא בהכרח מראה משהו. לא בכל מקום זה מקובל, ובטח אם זה דורש להגיע מרחוק.
ובאופן כללי זה לא נשמע לי רלוונטי כל כך לעניין...
2. יתכן שהרבה אם לא רוב הגרושים חושבים שהגירושין בעיקר בגלל הצד השני... לרוב האשמה היא של שני הצדדים בערך בשווה.

לדעתי האישית מי שמנסה להאשים את הצד השני רק מוריד לעצמו נקודות.
מצד שני- אין צורך להציג את הדברים ולהכניס לפרטי מה שהיה או לא היה כל אחת פוטנציאלית.
עם מי שתבנה קשר משמעותי, כבר תפרט דברים שיהיו רלוונטיים.


לגבי הגירושין והילד- אין אף גיל שבו זה טוב ונחמד לילד שהוריו מתגרשים.
מהצד השני, אם מה שהיה אפשר לעשות נעשה והמסקנה היא שאין מנוס, אז עדיף לא לגדל ילד ביותר מדי מתחים.

באיזה קטע היא ישנה אצלם?

לא אוהבת בכלל את הטענה שאצל כולם זה שווה.

חסר אנשים איומים בעולם שממש קשה לחיות איתם?

זה לא מוריד מאחריותך. לא נשמע לי הגיוני שאתה כל כך מושלם והיא כל כך רעה ... והיו בעיות לפני הריון אבל אתה רוצה לברוח דווקא אחרי לידה....

זה דבר לא פשוט גם כשהכל בסדר.
שינוי סידרי עולם. לילה ויום. אחריות לא נגמרת. איבוד העצמאות.
ילד ראשון זה בכלל שינוי מטורף.
וזה כשהכל בסדר בין בני הזוג.

תוסיף מצב לא הכי טוב וקיבלת גירושין בקלות.
אבל מה עם הילד?

זה הכי קל לברוח.
לדעתי להתגרש כשהיא במצב כל כך רגיש, ונראה שלך לא אכפת מהבן שלך בכלל צריך להוריד לך הרבה מכל הדברים הטובים שאתה אומר על עצמך
גם הגישה הזאת שהיא תהיה עם הילד ואני אחפש לי אישה חדשה.
לא בדיוק נשמע כמו אדם שכדאי להתחיל איתו מערכת יחסים זוגית, לא?

ומה באמת הגישה שלך לגבי הילד?
לא רוצה לראות אותו? לגדל אותו? לראות איך הוא מתפתח?
לא רוצה לתת לו הכי הרבה שרק אפשר?
אז למה לעזוב אותו עכשיו?

אתה לא מעריך אותה יותר אחרי הלידה? היא עשתה משהו עצום!
גם אם היו בעיות קודם, לא שווה לנסות ליישר את ההדורים?
הרי הריון זה לא רגע. והרבה קשה עם ההורמונים ותסמיני ההריון בתקופה הזאת. והורות משנה את האדם.
לברוח עכשיו?

בלי לדעת פרט וחצי מהבן אדם, מי היא אשתו? מה הסיבות שגרמו לו לרצות לעשות את הצעד הקשה הזה?

מאד קשה לשפוט בלי שום מידע!!!

והכל זה לדעתי.
ומההיכרות שלי עם המצב של לידת ילד.
ולדעתי דבר כזה אומר דרשני
וזאת הייתה ההמלצה שלי לחברה גם.
ובעיקר, במצב כזה, ממליצה מאוד על התכנסות פנימה ולא על יציאה החוצה.
גירושין זה צעד מאוד משמעותי שצריך לשקול בכובד ראש, ולעשות רק כשכלו כל הקצין
ולקרוא שאלה כזאת מאבא טרי אומר שהוא פחות מבין את הקטע של אבהות בעיני. וצריך לחשוב על זה טוב טוב.

וברור שרק מה שהוא כתב ידוע לנו.

מאחר ואתה מבקש שנביע דעתנו על סמך המידע שאתה נותן אעלה כמה תהיות:
נשוי שנה וחודשיים והילד בן שלושה חודשים, זאת אומרת שכבר בחודשיים הראשונים הרגשת שעשית טעות? (למה לא להשתמש באמצעי מניעה אם אכפת לך מהילד?!) היה קשה יותר ממה שקשה לכולם בתחילת הנישואים כשמתפקחים מהפנטזיה? ןאז הריון מעלה עוד יותר את הקושי, ולידה..., יש הרבה סיבות שלא יהיה נעים ביניכם גם בלי שתפרט יותר מזה. השאלה היא למה התחתנתם מלכתחילה? ככ מהר זה התפוגג תוך חודשיים? וגם אם פגעה בך קשות האם אין דרך לסלוח? האם פניתם לייעוץ מקצועי, מעבר למשפחה?!
וגם אם באמת אין שום פתרון אחר, ומעדיף לחזור לשוק כשאתה עוד צעיר, זה לא קצת מוגזם להתחיל לחפש מישהי עוד לפני שהתגרשת?!

וכמו שאמרו מעליי, לא יודעת מה הנתונים שלכם וכו', אבל צא מנק' הנחה שתמיד יש חשדנות 

למה הבית התפרק. בתור רווקה בדקתי זאת המון ולא מיהרתי לעשות את הצעד הזה.

ב"ה לא מתחרטת בכלל,- זכיתי במפעל הפיס.

אני מגדלת את בתו של בעלי שהייתה אז פעוטה והיום היא נערה מתוקה, אבל זה לא פשוט בכלל.

וצריך המון תעצומות נפש, סבלנות והתייעצות עם אנשי מקצוע.

 

לבנות בית בפרק ב' זו מורכבות אחרת לגמרי.

וילד להורים גרושים- לא משנה בכלל באיזה שלב- תמיד ישא צלקת כואבת בנפשו, שאין

לה ריפוי.

 

זה אומר לחוות את כל גידול הילד שלך ברבע משרה (במקרה הטוב) ולא להיות לצידו בכ"כ רגעים חשובים

בחיים.

זה אומר שאולי תמצא מישהי גרושה עם ילד/ים- ואז המורכבות היא פי כמה.

 

 

יש גם את הפן הכלכלי של מזונות ומדור- שאתה היום לא רואה מבחוץ, אבל להתגרש זה אף פעם 

לא צעד כלכלי. והרבה פעמים יש עלויות נוספות פרט למזונות כשאתה רוצה לרכוש גם לילד דברים

כשהוא אצלך.

 

אבל מעל לכל- נישואין הם עבודה. ויש סטטיסטיקה לא מחמיאה לפיה בתים בפרק ב'

מתפרקים ב-% גבוה יותר ולא בכדי: זה באמת מצריך יותר עבודה.

 

ושוב- אני לא יודעת מה יש ביניכם ועד כמה זה אקוטי. אולי גירושין הם הפתרון, אבל אל תעשה צעד כזה לפני שניסית

 למצות את הקיים. לכו לייעוץ טוב ונסו להרים את הקשר.

זה שווה כל אגורה. 

 

בהצלחה לכם!

 

 

לטפל בתינוק זה הרבה יותר אינטנסיבי מאשר עם ילד עצמאי.
בנוסף, אני מכירה מקרוב מישהו שהוא גרוש+1 ודווקא כשזה ילד אחד זה יותר קשה כי אתה חייב להעסיק אותו כל הזמן. הוא מצריך הרבה יותר צומי.
תינוק זה בכלל הרבה עבודה.
להחליף טיטול, לעבור את הגמילה, צעד ראשון...
מלא לילות בלי שינה בגלל בכי.
אלו דברים שאין לילדים בוגרים יותר וצריך לקחת את זה בחשבון.
לא יודעת כמה רווקות היו מסכימות לטפל בתינוק או להתעורר כמה פעמים בלילה כי הוא בוכה.

** אני התחתנתי כרווקה לגרוש+ כמה ילדים. זה לא קל מבחינת המזונות והסדרי הראייה, אבל יש לי ממש חיבור טוב עם הילדים.
אתה כנראה תצטרך לחפש ספציפית מישהי שטיפול בתינוק לא מרתיע אותה.

זה שהאחריות לתינוק היא עליך זה נכון, אבל בסופו של דבר, בחיים עצמם, היא תידרש לאיזושהי מעורבות. במיוחד שתינוק מצריך הרבה יותר מאוד דברים שגברים לא ככ מבינים בהם.

נקודה נוספת זה העניין שאתה נוטש תינוק קטן.
אותי זה היה מרתיע.
ילד זה משהו אחר,
ברור שהיה פה תהליך,
שהילד החזיק את הזוגיות עד שכבר לא היה אפשר יותר,
אבל לעזוב ככ מהר?

האם הלכתם לייעוץ?
לא כתבת..

עכשיו תשקול

אדוני, אתה נשוי רק שנה וחודשיים, כאשר מתוכן בחודשיים הראשונים אשתך בטח היתה תחת השפעת הגלולות של סידור המחזור, ומיד אח"כ נכנסה להריון.

 

בקיצור, את אשתך עדיין לא יצא לך להכיר היטב.

 

ואם הייתם בקשר של זוגיות לפני החתונה, אז אדרבא תבין שהיא עברה טלטלה.

 

לפעמים הורמונים מוציאים את השטן מהבנאדם.

ובטח לאחר שינוי כל כך דרסטי מרווקות לחיי נישואין.

 

מציעה לך לשקול הכל שוב, בנחת, לתת צ'אנס.

 

שים לב שאתה קורה לה "גרושתי".... רע מאוד עבורך שכבר יש לך את המינוח הזה בתת מודע.

 

 

 

 

אתה לא מתחתן סטטיסטית אלא רק עם אישה מוצלחת אחת,
כך שזה כמעט ולא משנה

ואמנם לא שאלת (רק לכלכת) אבל ארשה לעצמי להתצטרף למקהלה כאן ולחוות דעה שלא מתגרשים כל כך מהר,
והעולם בחוץ לפעמים קר משנדמה. ולכן וודאי שלא נפרדים לפני פניה ליעוץ זוגי

גם רווק שנראה כמו דוגמן צמרת ומרוויח כמו מארק צוקרברג, ימצא חן בעיני X בנות ויזכה לכתף קרה אצל Y בנות, ברוח הפתגם על הסיר והמכסה. 

 

מה שכן, שמעתי שאם מתגרשים לפני שלילד מלאו 3 שנים, הפרידה תצלק אותו פחות.

בעניינים כאלה כשמשתמע שממליצים להזדרז להתגרש, ולנטוש תינוק בן יומו, רצוי להביא ביסוסים ולא להסתמך על "שמעתי"!
בררת עם פסיכיאטר? שאלת רב? יש לך אסמכתא למחקר מהימן? מתבסס על סטטיסטיקה?!

According to child psychologist Dr. Scott Carroll, if a divorce happens when a child is a baby, it’s likely that trauma of the divorce itself will be nominal. “Probably the only ages where you would say it has no meaningful impact is under two,” he explains.
This is the Age When Children are Most Traumatized by a Divorce

ואז ראיתי אשה שלא הכרתי לפני כן (ברמה מאוד גבוהה) בגדול חשבתי בעיון שנפלתי וזה ... אבל לא העזתי להציג החוצה מה אני חושב ואחרי כן נכנסה שוב להריון כל שזמן מאוד ארוך לא ראיתי אור בקצה המנהרה ואז היא עשתה הפסקה של שנתיים וגילתי שזה רק הורמניים של הריון שלא ידעתי להכיל אותם ולכן היא היתה נראית לי שאין מצב להמשיך בזוגיות תקינה
בילד השלישי שידעתי כבר מה זה עבורה ידעתי לקבל את ההורמונים של הריון ולידה ו.. היה ממש כיף ואפילו קצת נהנתי מהשיגעונות שלה וקיבלתי את האשה שפגשתי בהכרות לפני החתונה

מכירה זוג שהתחלנו בגיל 38 והספיקו שלושה ילדים.
רק להיות עם יד על הדופק, בהתחלה ילד ראשון ואז עוד ילד ואז עוד ילד..., לא להיות במירוץ להגיע דווקא לשישה ילדים כמה שיותר מהר

אם היא מתאימה לך משאר הבחינות שיהיה במזל טוב.
חבל לפסול בגלל זה. אין לך ערובה לכך שתמצא מישהי מתאימה במאה אחוז גם מבחינת גיל. וממילא בימינו לא נדיר יולדות מעל 35 ו40. ומנגד לא חסר גם לצעירות קשיים בפוריות. הכל מאת השם.
וטוב שיש רצון ולוודא שמתאים לצד השני, אבל גם בהמשך צריך לוודא מה הרצון של כל אחד. יכול להשתנות....
בעז"ה שתזכה לבנות בית נאמן בישראל עם שמחת ילדים בו

אם הבחורה מתאימה וטוב לכם ביחד, תתחתן איתה.

מי מבטיח לך בחורה טובה אחרת? עד עכשיו מצאת?

 

עדיף בית עם שני ילדים מאשר להיות בלי כלום.

 

מנסיון אפשר להביא ילדים גם אחרי גיל ארבעים.

ומנסיון גדול יותר הקב"ה מנהל את העולם, ויש זוגות שגם בגיל 20 לא מצליחים ללדת.

 

 

רק בגלל שהיא כבר בת 30 ואולי תספיקו להביא את מס' הילדים שאתה חולם עליו.
יש לך קשר טוב איתה? תשקיע בקשר שהוא אמיתי ונמצא כאן ועכשיו. לא בחלומות שיכולים לעוף ברגע.
אני התחתנתי בגיל צעיר יחסית, חלמתי על איזה 10 ילדים. אז מה? הקב"ה סידר לי אחרת. ב"ה, בורא עולם יודע יותר טוב ממני מה אני צריכה.

ללדת 5 ילדים,

2

1

או אפילו 7..

 

הכל מבורא עולם.

כי זה תלוי בכל-כך הרבה משתנים שאין שום דרך לדעת אותן מראש.
יש מספיק צעירות בנות 20+ עם קשיי פוריות ומספיק נשים שילדו אחרי גיל 40.
מעבר לזה יש הרבה משתנים במהלך החיים בלי קשר לנושא הפוריות: ילדים מאתגרים במיוחד וכד'....

אני היום נשואה בסביבות גיל 30 ומבחינתי אין מספר יעד- כל פעם מחשבים מסלול מחדש.

ועקרונית, גיל 30 לא נחשב מבוגר מאד ובעקרון אפשרי ללדת 5-6 ילדים אבל הם באמת לא יהיו.מרווחים מידי...

מצד שני, בגיל הזה ההיצע של הבנות קטן ועוד כמה שנים אתה בעצמך תהיה בן 30 אלו ממילא יהיו הבנות שיוצאו לך....

לדעתי, תלך על זה, בלי קשר אליה- בכללי, אל תתן מספר יעד כי זה תלוי בהרבה משתנים ובעיקר בשותף השלישי (יש המון סיפורים על קשיי פוריות ומצד שני כאלו שנכנסו להריון עם אמצעי מניעה).
מה שכן אפשר לבוא בגישה שזה משהו משמעותי שמתאמצים בשבילו וכד'.....

בנוסף, עד שלא נהיים הורים קשה לדמיין ולהבין מה זה גידול ילד, גם אישה לא יכולה לדעת איך יהיו ההריונות שלה וכד'....

א. נראה לי שהרבה אבות, אחרי יומיים עם ילדים שבהם הם צריכים לטפל בהכל, יאבדו סבלנות ויצטרכו לצאת קצת או לנוח. נראה לי ממש נורמטיבי....
ב. אם כ''כ קשה לך ברמה שאת לא יכולה לבשל כלום, או לקלח, או להכין רשימה של קניות, אז אולי כדאי לקחת נערה לשעה בערב שתטפל בהם, וככה גם בכלל ישתחרר קצת מהאחריות, וגם הדברים יעשו כמו שאת רוצה, וגם ימנעו כמה מתחים ותסכולים.
ג. אני חושבת שנכון קודם כל להודות לו על כל מה שהוא עשה, ולו בגלל שהוא אפשר לך לנוח לוקח על עצמו הרבה, מה שהוא לא רגיל. ואם הילדים לא מקולחים כמה ימים- הכל בסדר. לא יקרה כלום.
ד. לגבי עזרה מההורים- טוב, גם לנו אין במקרים כאלה. כי גרים רחוק. הרבה משפחות ככה. לכן מוטב לשלם ארבעים ש'ח לנערה נחמדה שתעזור לך ותשחרר את בעלך.
ה. אם החלטת שאת לגמרי משחררת, וזה לא דבר שקל לנו לעשות...., אז באמת תשחררי. הוא יגלה שצריך טיולים, הוא יגלה שנמאס מאוכל קנוי.
אבל אם את לא לגמרי משחררת- אז תנסי לעזור לו במה שאפשר, כמו לספר סיפור לילדה, להכין רשימת קניות וכד'.
בהצלחה, ורפואה שלמה!

המצב התדרדר. עכשיו גם בעלי חולה ואני צריכה לעשות הכל חולה.. אני אעשה קניות ואזמין נערה שתעזור לי אחה״צ.

תזכירי לעצמך שעם כל הקושי, גם זה יעבור.

תנסי להביע אמפתיה לבעלך אפילו שגם את במצב שצריך הרבה אמפתיה.

אולי יש סיכוי שאם תבקשו מאחת סבתות היא תבוא, בגלל המצב החריג?

שלו. בלי קשר למחלה הרבה יותר נוח לעשות קנייה עם רשימה, כל אחד יכול לשכוח משהו...
לא מבינה את הקטע של לשחרר ולסמוך אם את יודעת שהוא אף פעם לא עשה את זה. אף אחד לא יודע לקרוא מחשבות, צריך להגיד מה אנחנו רוצות, בעדינות כמובן ולתאם ציפיות...

או שנותנים הנחיות ברורות על כל דבר

וזה שהוא עצבני וחסר סבלנות רק ביום השלישי זה נדיר ביותר! רוב הגברים יהיו ככה אחרי הרבה הרבה פחות זמן

גם אצלי זה היה ככה, 

עד שלמדתי שאם אני רוצה שזה ישתנה- אני צריכה לדאוג לזה ביומיום ולא בעיתות חירום...

פעם בשבוע בתור התחלה- לקחת פסק זמן והוא אחראי על הילדים- משכיב או מקלח.

משהו שאת רגילה ביומיום לעשות.

ואחרי חצי שנה- לשנות את התפקיד שאת "מטילה" עליו.

אישית בעלי- בכל לידה למד לעשות עוד משהו שלא ידע קודם. החל מלבדוק מלאים בבית, להכין רשימת קניות שזה משהו קשה לו מאוד, לקנות, לכבס. (לקפל ולהכניס לארון- לא הצלחתי לאלפו בינה בנושא.....)

ומה שלא- כנראה שזה לא קריטי, צריך ללמוד להרפות, לשחרר שליטה, לא פיקוח נפש שלא צחצחו שיניים/התקלחו וכו.

העיקר רפואה שלמה במהרה, הרי אסור לנו להיות חולות יותר מידי זמן...

ב"ה

מנסיון שלי עם אשתי, אחד הדברים שמאוד תרם במקרים האלו היא להבהיר ולדבר מה את מצפה, לך בראש יש כמה דברים קבועים שנעשים, שהוא לא בהכרח חושב גם עליהם!

לכן אם את רואה לקראת הערב שאת פורשת לנוח לעצמך, תדברי איתו בנחת ותאמרי לו מה הדברים שצריך לעשות, ורשימה מאוד עוזרת במקרים האלו.

העיקר הוא לדבר ולהבהיר ולשתף ברגשות בתחושות ובמחשבות, רק כך הצד השני יוכל לדעת איפה הוא נכנס בתמונה.

רפו"ש.

אין אפשרות לקחת גם בחורה שתעשה קניות או להזמין ? דבר נוסף רשימת קניות צריך לעשות. לנו יש דף שאבי הכין ומדפיס כל פעם ואמי מסמנת שם ואז לא שוכחים דברים.

באופן כללי נראה לי שגבר צריך לדעת לקלח את הילדים ולהכין ארוחת ערב פשוטה ולדעת לסדר את הבית בצורה בסיסית לפחות.
מצד שני כל זוג רגיל להסדר ביניהם מה התפקיד של כל אחד בבית ובנוהל היומיומי כל אחד עושה תפקידו. אם אחד מבני הזוג לא מתפקד/ לא נמצא בבית, ברור שהשני צריך לעשות גם תפקידים שלא רגיל לעשות. אבל מה לעשות שאנחנו לא עושים את מה שאנחנו לא רגילים לעשות כלכך טוב. (אני למשל אף פעם לא לקחתי רכב למוסך וכשבעלי לא יכול, זה פשוט מחכה...)
אז א. אפשר לעזור, בהוראות מדוייקות מה צריך לעשות ואיך.
ב. ללמוד לשחרר ולוותר. אז שבת אחת האוכל פחות טעים, אז הבית פחות מסודר וכו'
ג. להודות לבן הזוג על מה שעשה ולזכור שזה בד"כ בא בתוספת לעבודה הרגילה שלו.
ד. לנסות כמו שכתבו לפני, למצוא פתרונות אחרים חוץ מבן הזוג כמו בייביסיטר, הזמנה מסופר במשלוח אוכל קנוי וכדו'
ה. הדברים האלה טובים לטווח קצר, לא יודעת מה קורה אם אמא לא מרגישה טוב הרבה זמן... כמו הריון למשל...
רפואה שלימה

מאיפה הוא אמור לדעת איך עושים קניות... אני מבינה אותו.
לא נשמע לי רע שאם פתאום הכל נופל עליו אז הוא מנסה למצוא פתרונות קלים וזמינים.

אם את באמת רוצה שהוא ידע לתפקד לבד זה צריך להתחיל מהשגרה והיומיום לא בזמן כזה...

ולגבי איך אמא מתפקדת בזמן מחלה- זה מאוד תלוי איזה.. אבל בגדול זה לקחת תרופות להורדת חום ושיכוך כאבים,
לדעת לעשות סדרי עדיפויות נכון (כביסות קצת יצטברו, אוכל פחות מזין ויותר זמין, פחות מקלחות, פחות בגדים מתאימים בבוקר לילדים...)
להתאמץ על מה ששווה (למשל לצאת החוצה לאסוף את הילדים בחום זה לא שווה, עדיף למצוא מישהו אחר שיוכל לעשות זאת, לקום להכין מרק זה שווה.
אם יש ילדים קצת גדולים אז לגייס אותם לעזרה (לשחק עם אח קטן, להכין סלט, להביא דברים לפי בקשתך, לסדר קצת את הבית) עדיף תמורת פרס שישאיר להם טעם טוב

אז ככה, אני נולדתי גבר, וזה הסטטוס שלי גם היום.

אני זה שעושה את כל הקניות בבית (אוכל, לא בגדים), אני זה שמבשל את כל האוכל לשבת, וגם חלק מהאוכל במשך השבוע.

אני מקלח את הילדים ב 95% מהפעמים, אני מלביש את הילדים בבוקר, ובערב בפיג'מות, אני זה שמצחצח להם שיניים.

אז אני יודע שאישה זה לא גבר, אבל בכל זאת.. גם אישה יכולה להשתחרר מסטיגמות...

ולעצם השאלה, אם את לא עושה כלום, אל תבני ציפיות.

מפריע לך שהוא שכח דברים בקניות? אז למרות שאת במיטה חולה, את יכולה לקחת דף ועט או לפתוח ווטסאפ, ולכתוב רשימת קניות.

את רוצה שיקלח את הילדים? תורידי ממנו לחץ של דברים אחרים (לדוגמה, תקראי סיפור לשאר הילדים שלא במקלחת) כדי שיוכל להתפנות לקלח את הילדים.

כמו שכתבו פה, אם את תמיד מנהלת את זה, אין לו את הנסיון הדרוש בניהול של הבית. זה לא משהו שנרכש ב-3 דקות של רצון טוב. זה מגיע מנסיון מצטבר שלך יש ולו אין...

זה עדיין לא מובן מאליו בדורינו.

כשאשה עושה את הכל- זה מובן מאליו, גבר זוכה לתשואות על כך, ובצדק בינתיים, כי זה נדיר.

ואני לא צריכה להיות חולה כדי לחזור לבית נקי, כביסה תלויה או מקופלת, כלים שטופים ואוכל מוכן.
היו תקופות ארוכות שהוא לא היה בבית, או מגיע מאוחר, ותיפקדתי מעולה, אבל אין הכרח כשהוא בבית בשעות שפויות, שהכל יפול עלי. חוץ מזה שגם אני מפרנסת ועובדת קשה וחוזרת אחרי נסיעה ארוכה..
שנינו שותפים לניהול הבית. ברור שלרוב אני אהיה יותר פעילה או מפוקסת על מה צריך/חסר/נשאר לעשות, אבל זה באמת שותפות (שדורשת דיבור ותיאום טכני ותיאום ציפיות).

אני מרגישה מפונקת פה מול כל נשות החיל שאין להן עזרה.. אשריכן!

איך הגעתם למצב כזה? אנחנו נשואים 10 שנים וזה מרגיש שהוא אחראי רק לעבודה ואני אחראית לעבודה והילדים והבית. כל מה שהוא עושה זה עזרה גדולה וצריך להגיד לו בדיוק מה לעשות. הוא קצת ראש קטן 🙄
או שאולי זה פשוט אופי שונה? הוא אוהב יותר להיות לבד ופחות עם הילדים אחרי כמה זמן איתם הוא צריך לנוח / מאבד סבלנות. מסכימה לגבי הרשימת קניות ובכל מקרה אני בדר״כ מזמינה באינטרנט אבל בגלל יום העצמאות לא היו הזמנות לשבת כבר מיום שלישי.. ולגבי הבישולים זה לא בסדר לבקש ממנו להכין כמה דברים בסיסיים שהוא יודע?

נשמע לי שהאופי של בעלך הוא שהוא לא מוצא את עצמו כשצריך לעשות דברים שהוא לא רגיל אליהם. וזה ממש בסדר!

גם אני כזו. ואני אשה... אם צריכים ממני עזרה עוזר לי שמבקשים ממני הוראות ברורות. לבד אני עשויה ללכת לאיבוד. 

כמו כן ברור שזה עניין תרבותי גם. והרגלים שלכם כזוג. אי אפשר לשנות את העור ביום.

לדעתי זה קצת גרוע שיש פה בפורום גברים שאומרים שהם עוזרים מלא. מה יקרה עכשיו? תסתכלי על בעלך בעין צרה? מה טוב בזה?

לפי מה שסיפרת הוא עשה הרבה מעבר למה שהוא רגיל בטבע שלו. והגיוני שהוא ישכח מלא דברים  לקנות בסופר. הוא לא רגיל לדבר הזה!

וטוב מאוד שרק הודית לו. כי באמת כמו שאמרת - אם משחררים - אז זה טוב לשחרר גם ביחס לבחירות שהוא עושה כמו איזה אוכל לקנות לשבת וכו.

תרגישו טוב יקרה!

כולל הכל

גם גבר יכול לעשות הכל
מה שכן כדאי להדריך אותו מה כמה למה ואיך

בכל מקרה, אישה לא צריכה להיות ריכוזית, מותר ורצוי להכניס את הבעל לעניינים, לא בזמן מחלה או הריון או לידה וכו.

 

 

יכול להיות רק כאבי גדילה ויכול להיות סימן לדברים נוספים

שתי הרגליים נשמע חשוד
"כאבי גדילה" לא כרוכים בנפיחות לדעתי.

אין לי הרבה ניסיון בגילאי בית ספר תאמת. אבל מאחר וכיתות ה בעצם עושים בריונות על כיתה קטנה יותר נשמע רע. כל הבנים משחקים בשוטרים וגנבים. אבל הקטע פה הוא פערי הגילאים בעיניי.
אולי לפנות לאיש צוות...?!

יתכן שאינם רוצים בכך, מרגישים מושפלים וכד'.

 

תעירי על כך חד משמעית למנהלת ביה"ס. שתאסור את המשחק הזה.

 

אם רוצים לשחק סוג של "שוטרים וגנבים", שתודיע להם שהכללים האפשריים הם רק שאם נוגעים במישהו, הוא הולך עם ה"שוטר", בלי לסחוב אותו. ואם אינו רוצה - אז לא. אחרת, לא תאפשר את המשחק.

תלוי בתקציב- פק"ל קפה, שק שינה, מזרון פלציב וכד.
אם מתאים לילד- ספר.