פורום הורות (עמוד 84)

האם אין באפשרותך להעביר את המתוקה שלך למעון/משפחתון אחר?
כי זה פשוט נורא אם היא מקבלת שם יחס קר...
אני לא הייתי משאירה שם לפי מה שתיארת.
אבל זוהי רק דעתי האישית עפ"י מה שתיארת.
מעניין מה אחרות יציעו לך....

בת כמה הילדה?
לפעמים עושים מה שכולים עושים בלי לחשוב רגע ולשאול את עצמנו אם זה נכון לנו ולחיינו

תהללי -זה מה שנראה לי אעשה אני אראה אם אני אכן צודקת וזה לא סתם רושם ראשוני שלי אעביר אותה בהחלט..
דבורית - זה לא אופציה להעריך יותר כי היא כבר בת שנה וחצי ועד עכשיו הייתי איתה בבית ..
תודה לכן על התגובות ;)

ב. למה לשלוח ילדה למטפלות "קרות"?

 

מי אמר שצריך לתת לזה "עוד זמן"?  אם ראית ביום הראשון שאינן מתייחסת לילדים שבוכים - זה מה שאמור להיות?....

היו בכיות של ילדים , רציתי לנסות עוד קצת כי זה או מעון אחר שהוא לא דתי ..
היה לי ממש חשוב שהמטפלות יהיו דתיות ..המטפלת שאחראית על הקבוצה שלה ניראת מקסימה הייתי איתם היום שעה וחצי והיא עשתה עלי רושם טוב גם שבאתי להציץ מהחלון אבל יש שם עוד מטפלות שלא אחראיות עליה אבל באותה כיתה שהם נראות לי קרות להחריד .. אוף זה ילדה ראשונה ואני ממש אובדת עצות

אם זו שעושה עלייך רושם טוב, רק היא מטפלת בה - אז זה טוב. וגם צריך לעקוב מידי פעם.

 

דברי עם מנהלת המעון.

 

תגידי לה מה שהתרשמת.

 

היא יכולה לדבר עם המטפלות.

 

ילד קטן אמור לקבל יחס חם. וגם שיתייחסו לכך שהוא בוכה - גם אם אי אפשר "על השניה" להתייחס לכולם (בדרך כלל, זה "מדבק, האחד את השני..)

 

הרב אבינר אומר שבגיל הה הרבה יותר חשוב חום ואהבה מאשר אם תהיה דתיה..

שהיית בבית שנה וחצי.. 90% מהילדים לא זוכים לחוויה יפה זו..

זה דרך העולם. אין צורך לחשוש. הרגשה שתעבור.

תודה על העידוד ;)

טבע העולם שהילד נשאר בחיק אימו לפחות עד היגמל הנער..
ולפותחת באמת כל הכבוד שנה וחצי זה יפה וחשוב!!!
בעז"ה הם מסתגלים מהר ושמחים ומתפתחים יפה

השתנו הנורמות וצרכי הפרנסה.
הטבע של תינוק ואימו לא השתנה בכלל.
לתינוק הכי טוב עם אמא שלו.

אין מעון דתי, קצת יותר רחוק?
שווה לקום שעה מוקדם יותר ולא להסתובב עם אבן על הלב.


אולי מעון פרטי?

הוא להקשיב לקול הפנימי שלי, ולא להתעלם ממנו.
ובמיוחד לקול האימהי שלי.
אם את מרגישה שהמקום לא טוב לילדה שלך. שהמטפלות לא טובות בשבילה, תקשיבי לעצמך. אל תתעלמי.
אני אישית הייתי מעבירה אותה למקום אחר. (ועשיתי את זה בעבר שבוע אחרי תחילת המשפחתון, לא הצטערתי אף פעם על זה).

הם עוזרים גם למשפחות דתיות?

הם עזרו לי בהמון נושאים

תנסי שיהיה בהצלחה רבה

להסביר את המצב, אולי לקבל הנחה משמעותית.

בס״ד

ידוע לי שהם עוזרים במקרה כזה,אני לא זוכרת פרטים אבל לדעתי שווה לנסות לבדוק. בהצלחה ומזל טוב!

מי שיכול לעזור פשוט הבר מצוה בשבוע הבא תבואו על הברכה 

תודה רבה

לאחר שנרדם, מצרפים את השני..

ואז אין לו עם מי לעשות בלגן..

רק צריך לשמור שלא יעיר את השני..

זוהי ההרדמה הכי מהירה בעיני של צמד חוגג..

ואם לא אכפת לכם, תמיד אפשר לשכב אתם בחדר ולמנוע את הבלגן, אבל אז זה מנטרל מבוגר..

אבל גם ביום שבכוונה לא יישן צהריים, ולקראת הערב היה עייף מאוד. איך שנכנס למיטה "התעורר לחיים"...

היא רואה מה קורה בשטח. היא יכולה לתת רעיונות.

אני אנסה כמובן.שוחחתי איתה בעבר..בנושא אחר
לא פשוט להתנהל מולה

להזמין אותו ולהחזיר את החברות

לבדוק מי הילדים בכיתה, אולי את מכירה אמהות אחרות? אולי יש כאלה שגרים קרוב? תשאלי אותו את מי אתה רוצה להזמין היום? את X או Y?
ופשוט לעזור לו להכיר עוד ילדים.
לשחק איתו בכל מיני מצבים שיכולים לקרות בבית ספר ולהציג איך אפשר להתנהג.
להסביר לו שזה מאוד נורמלי להתבייש והבהל מהכיתה החדשה אבל הוא עוד יכיר את כולם ויאהב להיות עם כולם.
הוא יכול להביא כדור ולשאול כמה ילדים שאתם תחליטו מראש, אם הם רוצים לשחק איתו.
אני חושבת שלפני חנוכה אין מה כ"כ לדבר עם המורה כי היא תגיד שזה נורמלי מאוד וחבל להבהל, מה שכן, את תעקבי ובלי לחץ תעזרי לו להכיר ילדים חדשים ואת הדברים שהוא חזק בהם.

אם יהיו לי עוד רעיונות אני אכתוב לך.

כל שבוע תזמינו חבר אחד מהרשימה שיכיר מגוון של ילדים
לא חייבים להנעל דווקא על החבר הישן

חוץ מזה בטח שאפשר לבקש מהמורה להעצים אותו קצת
אולי לתת לו איזה תפקיד בכיתה לזמן הקרוב
אולי להביא איזה כתבה מעיתון (על נושא שהוא מתעניין בו, אולי בע"ח או מכוניות או משהו כזה) או סיפור שהוא יספר לכיתה ואז יתלו את זה על הקיר שכולם יוכלו לראות
אולי שיפתח איזה "גמ"ח" בכיתה ויהיה אחראי עליו (עפרונות למי ששכח, דברים כאלה)
וכו'
 

אצל בנים תמיד הולך טוב..

ואז הוא המחליט מי ישחק איתו, לרוב בנים לא מתנגדים לכדור..

בנוסף לכל מה שכתבו לפני.. (מורה, דף קשר ופניה יזומה לחברים)

 

לא מכירה את האופי של הילד אבל אם הוא ממש חושש וביישן אז דבר כזה יכול ליצור רק אכזבה.
למשל אם יביא כדור ובאותו יום עוד מישהו יביא וכולם ישחקו עם השני..
או שיביא כדור וילד אחר ישתלט על העניינים..

סתם פשוט העלה בי זיכרון ילדות ישן וכואב..

משחק קלפים כלשהו נגיד. טאקי וכד' או איזה משחק קו]פסא אחר
נכון שזה לא ידבר אל כולם אבל מספיק עוד ילד או שניים שמתעניינים בדברים כאלה שיהוו לו לחברה
גם המורה יכול לעזור בהתחלה באירגון איזה פינת משחקים יותר רגועה בכיתה למי שלא בקטע של כדורגל
ואולי לחשוב על חברים שזה יכול לעניין אותם

הילדה משחקת מעולה ואפשר ממש לחוש כאב שלה. בסידרה הזו הבנתי ...שכאב של ילדים זהו כאב אותו אני לא יכולה לשאת !!

אם את רגישה ולוקחת ללב לא הייתי ממליצה לך להמשיך לראות כי יש קטעים קשים אפילו יותר בפרקים הבאים

 

אני לא לוקחת ללב כי אני יודעת שזו סדרה ואלו שחקנים ונהנתי ממנה מאד

 

לנו במשחק המגנטים יצא שני ריבועים גדולים (כמו ארבעה קטנים מחוברים בצורת ריבוע). אולי זה עניין של מזל, של מה שיוצא במארז.

תוצאות חיפוש

 

ריבועים גדולים יש בחבילות של ה100.

וגם עם אוטו..
אני אחפש שניה ואשלח לך קישור. מאה חלקים

אבל לא ניסיתי אז לא יודעת

בכל מקרה הם אולי לא החברה המקורית אבל הם בשימוש כאן כבר שנתיים וחצי+ עברו הרבה ומעולים וחזקים ומעולם לא נסדקו אפילו

אמנם מגנט זה מגנט, אבל המיקום של המגנטים על החלקים יקבע אם החלקים יתחברו אחד לשני בצורה נכונה או לא.
אני הייתי לוקחת חלק אחד ממה שיש לי, ובודקת את ההתאמה לחלקים החדשים בחנות לפני הקניה. אבל אם את קונה באינטרנט זו בעיה...

כבר מזמן התחילה לרדת על כל מי שמעצבן אותה "אתה קקי!!"....

ירידת הדורות...

אולי לשים לו צעצועים.. או כיסא אמבטיה..שישפר לו את החוויה..

לגבי הילדון בן ה-4- אולי "לתקן" אותו כשהוא מדבר בצורה לא נעימה. אם הוא אומר על ילד שהוא קקי, לומר לו "זה יוסי [לדוגמא]", או "הילד הזה הרגיז אותך?". לחזור אחריו במילים אחרות, נעימות יותר, ומדויקות יותר. שוב ושוב ושוב (אם השיטה הזו עובדת והוא לא הודף את הדברים), כדי שהוא יפנים וילמד לדבר אחרת.

 

לגבי בן השנה- אולי לרחוץ במקלחת? (או לרחוץ באמבטיה בעמידה) אולי לקנות לו עוד צעצועים לאמבטיה? יש גם צבעים שמותאמים לזה.

 

בהצלחה!

לגבי הילד- ייתכן שיש ילד שמציק או משתלט עליו בגן? או שהוא לא מתחבר לגננת?כדאי לבדוק.

לגבי התינוק-אולי לא נעים לו באמבטיה מסיבה כלשהי כמו רגישות חושית, טמפ' המים, מגע האמבטיה, פחד מהגודל-הרגשת חוסר ביטחון וכדו'- תנסי לבדוק ולפי זה לחשוב מה יכול לעזור

 

בהצלחה!

יש 2 שיטות- או להציב לו גבולות ולהבהיר לו באופן ברור שלא אומרים אצלנו את המילה הזאת, ואפילו לתת עונשים על האמירה, או להתעלם עד שהוא יראה שלא מתייחסים ולא כדאי לו להמשיך..

כיוון שזו מילה שמתייחסת למשהו שהילד כן יכול וצריך להתייחס אליו הקשר מאוד ספציפי, לא הייתי אוסרת על שימוש במילה אלא מבהירה את הגבולות של השימוש בה- זו מילה שקשורה לשירותים ואומרים אותה בשירותים או בהקשר של שירותים.

הילדים שלי בגיל הזה חששו מהאמבטיה הגדולה ומאד אהבו בגיגית..

קקי לא בשירותים והוא מרבה להגיד שוב ושוב- עלול להצביע חלילה על הטרדה מינית.

(היה לי ילד בקייטנה שעשיתי פעם שכל הזמן אמר קקי פיפי וכו' , כל הילדים דיברו כך אבל כשאמרתי להפסיק הם הפסיקו חוץ מהילד הזה שפשוט לא סתם את הפה לרגע. ובהמשך גילינו שעבר הטרדה. ועם או בלי -שר היה ילד מאוד בעייתי מבחינה התנהגותית. )

זה לא הגיל? החברה בגן..?

בלי קשר לזה שזה הבן שלי, נשמע לי מקרה מאוד חריג, שלא מצביע על סיבתיות..

שכולם דיברו ככה.
אבל, ראו עליו שזה מאוד יוצא דופן האטרף אחרי מילים כאלו. וכמה שדיברתי להפסיק לא עזר.
כן, זה תסמין.
אבל אם זה תסמין יחידי מן הסתם זה כלום. אם את רואה שיחד עם זאת הוא מתנהג בצורה מאוד מאוד יוצאת דופן (מתפרע/ מכונס) אז כאן צריך להדליק נורה אדומה.
סביר להניח שזה סתם. אבל בכוונה כתבתי כדי שעוד הורים יראו. מי שנמצא בסכנת מוגנות מינית יודע שזה חלק מהתסמינים.

ילד מלאך בן 3 הופך לילד חסר מנוחה וחסר משמעת...
מהקטע של המילים הלא יפות- או להתעלם...או להגיד ''זאת מילה של שרותים... אז אם אתה רוצה להגיד אותה הרבה, בא תשב בשרותים ותגיד כמה שאתה רוצה''...
בגיל הזה הם מאוד בודקים גבולות (מתי לא?....)
אם הוא יראה שמילים כאלה מפריעות לך הוא יגיד יותר...

האם בעבר אכלה ושתתה וכעת מסרבת? או שאף פעם לא שיתפה פעולה? מתי התחלתם לנסות לתת מזון מוצק? בקבוק? מתי היא התחילה את הגן?
פרטים אלה יוכלו לעזור לענות.

תבדקו אולי זה לשון קשורה

בעיקר אם לא תשדרו לה שזה מלחיץ שהיא לא אוכלת.

הנקה/תמ"ל היא מקבלת?

לא היא לא יונקת היא בעיקרון בכל סתם יום היא אוכלת הכל אבל עכשיו לא בקבוק ולא אוכל מוצק ופשוט כלום

מששתם לה חום?

כשחולים אין חשק וגם אין צורך לאכול, רק לשתות הרבה.

המטרה היא להגיע למשבצת האחרונה בנמל "לקבל חבילה".
מטילים קוביה והולכים מספר צעדים לפי הקוביה.
אם דרכת על משבצת שבה יש הוראות מיוחדות - ללכת לפי ההוראות.
אם דרכת על משבצת בה צריך להציג תעודה שאין לך - אתה משאיר פתק "תיכף אשוב" והולך להשיג את התעודה במשרד המתאים.

יש כאלה שמעדיפים מראש להשיג חלק מהתעודות או את כל התעודות לפני שנכנסים לאזור בו מקבלים את החבילה כדי למנוע בזבוז זמן של להכנס ולצאת בכל פעם שצריך תעודה שאין לך. איזה וכמה תעודות להשיג קודם? זה עניין של אסטרטגיה וגם של מזל..

תהנו!
 

תהנו זה משחק ממש כיף!
וכמו שאמא... הסבירה ממש מדויק.

אני זוכרת שהעדפנו לבזבז את זמננו על איסוף כל התעודות כי זה פשוט נחמד.

בשביל לקבל תעודה צריך לנחות בדיוק בתחנה.
אם יצא לכם מסםר גדול מדי בקוביה אז יוצאים וצאיך להכנס מחדש..

כמו כמה כסף לחלק בהתחלה וכו'. ולכן אשמח להוראות עצמן.
אבל תודה רבה !

אם תשאלי עוד שאלות זה יעזור לי להזכר.

אם הוא לא השפיע תוך יום סביר להניח שזה לא תולעים.

לנו הרופאה אמרה שתיתכן החמרה בלילה הראשון והשני אחרי הוורמוקס כי התולעים מחפשות דרך "לברוח"...
לכן גם כדאי להחליף מצעים ופיגמות בלילות הראשונים לאחר הטיפול.
אז רק קחי בחשבון שזה לא תמיד עובר מייד.
אבל כן, ביום השלישי הילד כבר ישן רגוע ב"ה


סיוט הדבר הזה... תנקי טוב שירותים ותכבסי את כל הבגדים שהיא לבשה.. שלא יחזור

כשהיא ישנה בחושך, תאירי בפתאומיות עם פנס לכיוון פי הטבעת, ואז תסתכלי, הן יוצאות רק בחושך.
(אפשר גם להדליק את האור בחדר, נוח לעשות את זה שני אנשים יחד)


ומסכימה עם מה שכתבו מעלי שורמוקס עוזר מיידית.

ואקמול לא מרגיע תולעים.
את בטוחה שזה תולעים?
תולעים יותר מגרד, משגע את הילד, לבנות- עושה תחושה שהן צריכות ללכת לשירותים.
והאמת שאצלי- עד שאני מוציאה את התולעת הילדה לא נרגעת. גם אם תעבור שעה.

להשים שן שום כמו נר אקמול אמור לעזור במיידי

אבל אף פעם אין לי שיני שום קטנות מספיק.
אני מכינה שמן שום ושמה. זה כנראה מגעיל אותן אז הן לא יוצאות יותר...

לא כאב.

חשוב לדאוג שהיא תהיה שלמה ולא פצועה כי זה עלול לשרוף

היום היא בת 4.5 מה וכשמגרד לה היא מבקשת בעצמה את בשום
ובכלל לא בוכה
ומעולם לא הרגשתי שזה כואב יותר מאקמול
שן קטנה -לא חתוכה!!!!חשוב אחרת זה שורף
ומצופה במלא ווזלין

שיש תולעים הילד מרגיש חוסר  נוחות מוחלט לשבת לשכב ולא כאב זה מדגדג בפנים .

תגידי לה לשכב על הבטן ותגביבי לה את הישבן לכיוונך ותפתחי עם האצבעות ותבדקי כמה שניות אם את רואה אם לא רואה סביר להניח שזה לא תולעים.

שלוקחים וורמוס אחרי 48 שעות התולעים נגמרים אלא אם כן זה היה מצב קיצוני של עשרות ביחד ואז ברור שההית רואה אותם.

אם רוצה מתוק אפשר תמר, בננה וכו'

דבר שני- לטחון לה גרעיני דלעת. (כדי שיהיה אכיל לערבב עם פירות טחונים או דיסה, 3 כפיות ביום)

כשהקטן אצלי הוא הולך לישון בשעות אחרות ממה שרגיל במעון.. ואוכל בזמנים שונים ובכמויות שונות ממה שרגיל במעון...

בכל מקום הוא מפתח הרגלים שונים והצרכים שלו משתנים בהתאם לפעילות ולסביבה שהוא נמצא בה..
הגיוני לי שהוא במעון הוא מתעייף יותר מהר כי יש שם הרבה חברים לפעילויות ובבית רגוע יותר

יין... ??? כדור שינה....????

אם סך הכל את מרוצה אז לא חושבת שיש מה לדאוג...

ביחד איתה הגענו למסקנה שזו מעין "בריחה" - הוא מאוד קשור אליי וכנראה מתגעגע אליי, ולכן מעדיף כמה שיותר להיות במצב של חוסר-מודעות כשהוא לא נמצא איתי... (ובאמת, ברגע שאני באה לקחת אותו והוא שומע את הקול שלי מותך שינה - הוא מתעורר... כשבעלי בא לקחת אותו פעם אחת, לעומת זאת, הוא לא התעורר... )

אם תינוק נרדם עצמאית סיכוי גדול יותר שימשוך זמן רב יותר בשנה, כי מצליח להחזיר את עצמו לשינה אחרי יקיצות

או שהוא פשוט נרדם לבד מעייפות?
האם כשאת רואה שהוא מתחיל להתעורר את ממהרת לדבר איתו ולהרים אותו ?

למה את שואלת?

ואז אני מייד מרימה אותו.

ואז לרוב הם חוזרים לישון...
ואולי היא מרדימה אותו יחסית מוקדם .ממש עוזרת לו להרדם על ידי נדנוד
אני סתם מנסה להסביר את הזמן המרובה שהוא ישן אצלה... לא כי זה משהו רע.
וגם אמרו פה עוד משהו שנראה לי שזה "לברוח ".
אני שמרתי על תינוק והוא היה כזה אומלל בהתחלה .. בקושי אכל והיה נרדם המון.

עכשיו אני נזכרת שבאחת הפעמים כשהגעתי המטפלת אמרה לי שהוא ישן עדיין, אך כשהסתכלתי עליו גיליתי שהוא ער ויושב שם רגוע ושקט. זה לא היה נראה שהתעורר באותו רגע.
קצת מזכיר מה שמתואמת כתבה לעיל.

כשהוא איתך יש לו יותר עניין ורצון להיות ער

כשהוא איתה הוא כנראה מתמודד עם הפרידה ממך על ידי שינה ארוכה יותר.. זה חא אומר שלא טוב לו שם אלא שיותר טוב איתך לא הייתי דואדת

גם הילדים שלי היו עושים את זה.

ויש הרגלים אחרים

אני מרגישה שאצלנו זה הפוך. זה מעורר קנאה להיות גדול...

יש לגדולים הרבה יתרונות: יכולים ללכת לישון יותר מאוחר, יכולים לעשות דברים שהקטנים לא (לחצות כביש, ללכת לחוגים, להיכנס עם אבא לתפילה, לשחות וכו...) ואפילו הדברים שקשורים בעזרה בבית - יכולים גם להתפרש כפריבילגיה וכזכות (הילדים שלי למשל ממש אוהבים לשטוף רצפה עם אבא... רק עם אבא )

אני חושבת שזה מאוד ענין של פרשנות ושדר של ההורים. שווה להיות גדול, או - מעפאן להיות גדול.

בנוסף יש גם את הענין של הקשר. לא פירטת אבל לפעמים קנאה באח קטן היא לא דוקא כי עושים בשבילו, אלא כי העשייה הזאת מתפרשת כיותר קשר עם אמא (או אבא). בכיוון הזה אפשר להציע לעשות דברים מקרבים ונעימים ביחד, תוך כדי מסר שעובר שזה כיף להיות גדול כי ככה אפשר לעשות דברים מגניבים יחד עם אבא ואמא.

אולי לפעמים לזרום איתם...
קודם כל, לא נורא לעזור לילדים בגילאים האלה במקלחת, נעילת נעליים וכד'. הרבה פעמים זה לא הענין של העזרה הטכנית אלא של התשומת לב והביחד שנוצר בזמן הזה.
שנית, אפשר גם במעין משחק- לעשות כאילו הם קטנים, לדבר אליהם כאל קטנים, לעזור להם כאילו קטנים, ואז הם ירגישו בעצמם שזה קצת מצחיק..

תות, אני מבינה לגמרי את מה שאת כותבת, אבל מטעמי נוחות, קל לי יותר להשכיב את שלושתם ביחד. הבונוסים שציינת בסוגריים פחות רלוונטיים אצלנו 

 

ברור לי שיש גם את העניין של הקשר, כי יש באמת הנאה והתמוגגות מהקטנה, שהיא מתוקה ומצחיקה. השאלה היא איזה דברים ניתן להכניס בשגרת היום-יום, כך שהגדולים ישמחו בהיותם גדולים יותר... (רעיונות כמו מה שציינת, אבל אחרים, שאוכל ליישם כאן גם).

 

בת 30- זה כיוון מעניין, ושווה לנסות

אני מחפשת עוד רעיונות שיעזרו להם להרגיש שלהיות גדולים יותר זה יתרון, זה שווה. שעצמאות היא רווח, ולא עול.

אני נזכרת בסיפור ממש ישן וחמוד ( כשאנחנו היינו ילדים...) בדיוק בנושא הזה, וגם יחסית מוצלח. אם אני לא טועה זה היה בקלטת שנקראה "אמא איך את מסתדרת 2". אולי אפשר להשיג בחנויות של חרדים כמו גל פז.
אני מאמינה שתדעי למצוא את הרעיונות שמתאימים לך. לדעתי זה מגיע מתהליך של חשיבה והעמקה שלנו עצמנו בזה ש- טוב להיות גדול. ושהגדולים שלנו לא מפסידים מזה שהם כבר לא הקטנים שלנו... לפעמים זה עלול להיות משהו שלנו שצריך לשחרר.

הגדול יודע שאני מצפה ממנו ליותר, גם ליותר עצמאות ואחריות על עצמו (כמו הדברים שציינת) אבל גם ביחס לאחים שלו (דאגה להם, בגבולות האחריות שאפשר לצפות ממנו, ויתורים כשצריך וכו').
אבל מצד שני גם נותן לו קדימות - הוא והקטנים יודעים שהגדול מקבל ראשון, בוחר ראשון (למשל אם יש מברשות שיניים חדשות בצבעים אז הגדול יבחר ראשון. דוגמה משבוע שעבר).

להיות גדול זה מעמד שיש בו גם אחריות וגם זכויות. במיוחד לגבי הבכור.

יש למכביר ב"ד
אפשר לצ'פר/ לשלם מעט על השגחה של הגדול על הקטנים
אפשר לתת לו להישאר ער מעט יותר מאוחר מהיתר
לתת לו לצאת עם חברים בצורה עצמאית, או לארגן מפגש (אולי מתאים לגדולים יותר מ-8)
לקחת אותו לימי כיף עם תוכן מתאים לגיל ולהסב את תשומת הלב שהוא זכה לזה כי הוא גדול ואת הקטנים לא לוקחים עד שיגדלו וכד'

הגיל מקנה זכויות וחובות גדולות יותר, אחריות, נפתחות אפשרויות, תעודדו אותו בהתאם.

אפשר לחשוב על הרבה פעילויות המתאימות דווקא לרמת הגדולים -

-משחקים המתאימים לגילם עם ההורים או בלעדיהם (משחקי קופסה וכד')

-הקראת סיפורים (המתאימים דווקא לרמתם.)

-שיחות עם שני הגדולים, בדיחות ,  ו"צחוקים" , דיבור בשפה מומצאת,  

-חוגים (?)

-וכפי שכבר אמרו, אפשר פעם בכמה זמן לפנקם בעזרה בהלבשה וכד' - זה גילאים שעדיין מתאימים לפינוק כזה לדעתי.

-וכן מסכימה עם עניין השדר שמעבירים להם. תאמיני שבאמת באמת טוב להם בגיל שלהם.

  

-אולי ניתן להפוך איכשהו את המטלות העצמאיות להיות לפעמים חלק ממשחק מדומה / הצגה מדומיינת וכד'.

 

-כשהם מתלוננים על זה כדאי לענות ולהסביר להם (אני נזכרת בספר הפילפילים - נחמד, כולל הסבר-) למה מטפלים יותר בקטן -כי הוא לא יכול / הרבה יותר קשה לו / וגם כשאתם הייתם בגיל הזה עזרנו לכם בזה

 

הגדול הולך לאבות ובנים,
הגדולים מזמינים חברים הביתה
לגדול אני מקריאה סיפור לפי פרקים (מנהרת הזמן, חבורת כאסח, קופיקו) לפני הילד נפתח אוצר בלום של דמיון, מתח, הרפתקה והנאה.
עם הגדולים אנחנו משחקים משחקי אסטרטגיה כמו שחמט וכו', גם ספיד וכאלה...לפעמים אני צריכה לשכנע את הילדים לשחק איתי מרוב שאני נהנית מהמשחק.
הגדול נוסע לשבתות לסבא וסבתא לבד ומקבל המון תשומת לב וזאת חוויה מיוחדת בשבילו.
(בדיוק הבטחתי לו להזמין בן דוד לשבת)

יש יצירות מורכבות שהם אוהבים..
בסוכות הגדול לקח יוזמה, לקח סולם ותלה את הקישוטים לבד בסכך (זה היה גבוה)
גם הסכמתי שישנו בסוכה.

יש מקומות שהילדים שרים בבי"כ אנעים זמירות וכו'...

בקיצור לא חסר,
אני תמיד מתלהבת איך שהבכור גדל אני חווה איתו את החוויות שפעם התרגשתי מהם כילדה.
עם הקטנות זה כבר לא קורה כי אני רגילה.. מה מיוחד בג'ימבורי...

לכן אני חושבת שזה באמת עניין של שדר.
נגיד היום היה הטיול הראשון של הבכור בכתה א'.
כל המשפחה התרגשנו איתו ודיברנו על זה ועל ההתארגנות סביב זה, ומה צריך להביא ואיזה תיק
ומי קונה ממתקים...
אני בטוחה שהקטנות מחכות בכיליון עיניים להיות גדולות, רק כשהן יגיעו לזה כבר לא יהיה מרגש שילד יוצא לטיול 😅

לקח לי אמנם כמה ימים להגיב, אבל קראתי ואני קוראת את הדברים שוב ושוב, ולוקחת הרבה צידה לדרך.

 

תודה רבה לכולכם!! 

שימי לב אם זה דווקא בשבת/ אחרי אוכל מסויים/ איזה שעות.
הילדים שלי מפספסים המון בגלל פטל. תנסי לעקוב.

שמעתי שלפעמים דלקת בדרכי השתן קלה גורמת לקושי בגמילה..

כשמטפלים בדלקת הבעיה נפתרת..

אם אין בעיה רפואית, כדאי להתייעץ עם אנשים שמבינים בגמילות (אפשר מנתח התנהגות וכדומה..).

את צריכה לבדוק מה קרה בנקודת הזמן שבו התחיל השינוי לרעה בעניין הגמילה. זה יכול להיות גם טריגר שהיה קודם לכן והראה את השפעתו רק אחר כך. לדוגמא: הולדת אח חדש, מעבר דירה, מעבר גן, פרידה מאדם קרוב ועוד. 
אין ספק שהכעס אינו תורם להשתפרות הנושא אלא רק להשארת המצב כמו שהוא או להחמרה.
אם את אומרת שכבר כמה חודשים שהיא *מפספסת בלי סוף*, אז כמה ימים עד שבועיים של ח"ח, לא יכולים לתת ריפוי מהיר לכל החוויה שהיתה לה בחודשים האחרונים.
אם בתחילת התהליך שלטה בצרכים שלה והיתה הולכת יפה לשירותים, אז אין ספק שהיא מרגישה היטב ושמה לב מתי היא צריכה להתפנות. היא שולטת בפספוסים שלה ב100% והיא קובעת שהם יקרו.
יש שם משהו מתחת לפני השטח. מסר שהיא רוצה להעביר לכם. לדעתי זה יושב על מקום רגשי, ופשוט צריך לפרוט את הנושא הזה לפרטים ולפתור את הצורך שיש לילדה. כזה יפתר, הגמילה תגמר.

 

במידה ואת מעוניינת, אשמח לשוחח איתך ולבדוק את הנושא לעומק.
את מוזמנת לפנות אלי לייעוץ נוסף!

נורית חרבי 

מנחת הורים לגיל הרך
פרידה מחיתולים מגיל לידה.

nurit.harbi@gmail.com

היא התחילה גמילה יפה, ביקשה גם בחוץ ואז כעבור כמה שבועות פשוט נמאס לה. היא עשתה בכל מקום וזהו. הייתי עניינית כמה שבועות ואז היה יום שהיא ממש הגזימה ואני התעצבנתי, היא הבינה שזה לא בסדר וחזרה ללכת לשירותים.

התחלנו בירור רפואי, אבל עוד לא הספקנו להתקדם עם זה.

יכולה לומר שבלע"ה בשבועות האחרונים אנחנו רואים שיפור משמעותי, בלי שעשינו משהו מיוחד מצידנו. מאמינה שעד יומולדת ארבע (בעוד פחות מחודש)כבר כמעט נשכח מזה בע"ה...

כנראה שיש ילדים, אפילו חכמים ובוגרים, שלוקח להם זמן עם זה...

מופתעת- זה לא קורה בהקשר של אוכל מסוים או שעות מסוימות, אלא באופן חופשי, בלי קשר לשעה ולאוכל.

 

ישועת ה' כהרף- תודה! שווה לבדוק.

 

נורית חרבי- אין לי אפשרות לשחזר מה קרה בנקודת הזמן שבה זה התחיל להתדרדר, אבל לא היה שום אירוע מיוחד בחודשים האחרונים, לא ממה שציינת ולא בכלל, שהיה עשוי להוות טריגר מתמשך לזה, בטח לא באופן כזה מתמשך. אני לא בטוחה שזה יושב על עניין רגשי, למרות שזה נשמע כמו הסבר קלאסי לעניין. יכול להיות שיש לזה הסבר רפואי/פיזיולוגי. אם לא, ננסה פתרון התנהגותי.

 

I666- תודה.

 

מתואמת- הלוואי שגם אצלנו... עם הזמן הגענו למצב שא"א להגיד בחדר שלה קריאת שמע, כי היא מפספסת בו לעיתים קרובות יותר ממה שאני מספיקה לשטוף אותו . נקווה שיעבור לה.

 

שוב תודה לכולן.

ובנוסף, שמעתי שמחקר מסויים העלה שזה פיזי-תורשתי ויש טיפול עם מכשיר מיוחד לפי הגישה הזו

שזה תורשתי מתחילים בטיפולים מיוחדים.
מנסיוני, זה נדיר מאד.

אולי יותר בכיוון של דלקת. צריך ללכת לבדוק.

 

תודה רבה, בכל מקרה (:

יש תוספת שעת שינה בלילה של המעבר.
הקטנטנים יתעוררו מוקדם מידי לפי השעון החדש.
אז ביום יומיים הראשונים גם הם צריכים להתרגל לשינויי השעון.

משפחה יקית מאוד,
ששבוע לפני החלפת השעון מתחילים לאחר/להקדים (תלוי קיץ או חורף) את שעת ההשכבה ב 10 דקות כל יום. וככה כשמחליפים זה מסתדר.
אצלי אין כזה סדר מדויק, אף פעם לא ניתקלתי בקושי מיוחד בגלל החלפת השעון

וכנראה הילדה לקחה את זה ממנה

משפיעים יותר מהשעה הזו.
רק לא לתת להם להרדם בחמש כי אז מחשיך. כדאי להזמין חברים וכד'..

אני מתכוון לתינוקת בת מס' חודשים שיש לה כבר הרגלי שינה

עד איזה גיל שנה וחצי + אז באמת השעה הזו לא משנה...

סוף סוף ליל שבת רגוע, מוצאי שבת רגוע.
ילדים לא עייפים, סעודת שבת בנחת.
תמיד בהתחלה צריך כמה ימי הסתגלות ואז מסתדרים.

ולא פוגשים את השמש

אני לא אוהבת בכלל שעון חורף

אבל במילא אני חוזר בשעות הערב הקצת מאוחרות. לא ממש משנה לי קיץ חורף

שעון חורף 2018 יתחיל ב-יום ראשון, 28 באוקטובר בשעה 02:00.

שעון החורף יסתיים ב-יום שישי, 29 במרץ בשעה 02:00

ב. זה סוויצ' מגן לכתה.. שיעורי בית זה מושג חדש בסדר יום
ג. תראו אם ביכולתכם- מומלץ- לחודש הקרוב להיות קשובים-זמינים-ברקע בזמן הש'ב. וליצור אווירה מותאמת.
ד. תמיד ניתן להתייעץ עם המורה. או שכנים.

לק"י

להראות לה בשעון דיגיטלי עד מתי היא אמורה לסיים כל עמוד.
כמובן תעריכו זמן סביר לכל דבר.
ותראו אם יש לה קושי כלשהו בכתיבה. אולי אחיזה לא נכונה, שמקשה עליה.

אפשר גם לכתוב לה מערכת של כל המטלות ומה אחר כך, או מטלה- מנוחה/ כל דבר מדרבן) ואז שוב מטלה וכו'.

אבל אין עדין תחושה של זמן אז זה לא ממש עובד..
לגבי קשיים.. אין קשיים מיוחדים , כשהיא כבר מחליטה שעושה היא רצה עם זה תוך דקות ויכולה לסיים.. אבל בדרך כלל מרחפת כזו.. מתעסקת בדברים אחרים תוך כדי.. כמו הקלמר וכו'

אם לא- תנסי. וככה תמקדי אותה, ממשטמה למדינה ותסיימו חיש קל.
מה שכן- לא טוב בעיני שזה יתפוס לה את כל הצהריים. היא צריכה גם לשחק! אני חושבת שחצי שעה גג זה זמן סביר. אישית- אני לא מרשה לגדולות יותר לעשות שיעורי בית כל הצהריים. סוגרת להן ושולחת אותן החוצה. למה הן צריכות להפסיד זמן משחק רק בגלל שיש לחץ על הספק מסוים בחשבון או אנגלית...

אני יושבת איתה ומנסה למקד אותה...
זה לא כל כך עוזר.

לגבי מה שרשמת, אם לא סיימו אחרי חצי שעה? פשוט מפסיקה והם לא מסיימים את שיעורי הבית?

אמרתי למורות מסוימות מראש שהן עושות קצת .
מה, לא מספיק הן כל הבוקר והצהריים בלימודים אז גם מה שנשאר להן מהיום צריך ללמוד?
יאללה, חשבון ו אנגלית ומדעים והכל הן ידעו בסוף...אל דאגה.
אבל זמן משחק בחוץ עם חברות- זה משהו יקר מאוד שאין לו תחליף.

אכן זו רק תחילת השנה לילדי הגן לוקח זמן לעשות את המעבר הזה בראש ולהתרגל לשיעורי בית ולמטלות.
צריך לתת לה זמן.
אם את כן מחליטה להקציב זמן הייתי עושה את זה כמשחק " בואי נראה כמה זמן לוקח לך לעשות את שני המטלות הללו אך נכון ובכתב יפה". שלא ייווצר מצב שהיא לא עומדת בזמנים ואז יש תחושת כישלון.

אחרי שהיא כותבת אותיות ניתן להתבונן ביחד ולבחור איזה אות הכי מוצאת חן בעייניך ואיזה בעיינה. זה מפתח ביקורת עצמית חיובית ויכולת התבוננות.

לגבי תחושת הזמן ניתן לקנות שעוני חול זה ממש ממחיש לילדים כמה זמן עבר.

אפשר גם לבדוק את הכיון של קושי בריכוז. זה נשמע שמוטיבציה כן יש.
יש כל מיני משחקים ושיטות לחיזוק הקשב והריכוז באופן טבעי .. אפשר למצוא בגוגל .בהצלחה רבה !

אם את רואה שהיא לא מרוכזת אז לעשות הפסקה ולהמשיך אחר כך. להרחיק כל הדברים שלא צריך.
אולי מבחינתה זה זמן איכות איתך והיא מאריכה אותו בכוונה?
חשוב לעשות ש''ב אחרי ארוחה ומנוחה. אולי אחרי יציאה לגינה.

דרך אגב גם בהמלצת המורים לפחות של הילדים שלי.
חצי שעה וזהו לנוח ולהמשיך אחר כך שוב

שר החינוך בנט ממליץ החל משנת הלימודים תשע"ט לא לתת ש.ב. ובודאי לא להעניש על אי הכנתם

 

בביס" היסודיים.

 

אבל מה,כיתה א' זה קריטי הקריאה וההרגלים. אז כמה עצות בתור אם משפחה ברוכה ב"ה שהרוב לומדים/למדו

 

בביס", או סיימו.

 

1)אפשר להבטיח צ'ופר אחרי השיעורים,ממתק או מדבקה .אני נותנת לכולם,וכל הילדים מחכים

 

איתי לסיום השיעורים....

 

2)בתיאום עם המורה להוריד כמויות במקום 3 שורות של האות כ',2 שורות של מס' 8

 

רק שורה אחת וכן הלאה.(חשוב לשתף את המורה בקושי של הילדה,לפעמים יש למורים עצות טובות...)

 

3)מקסימום  הכנת ש.ב. חצי שעה,וכדאי להיות באזור של הבת המכינה ש.ב.

 

4)חשוב לילדים המרחפים, אזור שקט .חדר רגוע ללא גירויים.

 

5)זה רק כיתה א',אבל כדאי לבחון את אופיי בית הספר .יש מקומות שמלחיצים,ויש עומס לימודים כבד

 

וזה לא מתאים לכל אחד. אם יש אפשרות לבחור בית ספר יותר נינוח טוב יהיה.