פורום הורות (עמוד 93)

למה חייבים להתחבר דווקא עם הגרעין?

הילדים שלומדים עם הילד בבית ספר לא מספיק טובים?

בשביל מה לבוא לעיר לגרעין רק כדי להיות עם הגרעין כל הזמן?

אז תלכו לגור ביישוב של דתיים וזהו.

ולמה לא הצליח לך לצור קשר עם הנשים של הגרעין ?

אולי את או בעלך בני המקום מלכתחילה אפילו שכרגע חלק מהגרעין , וזה לא זורם להם טוב להתחבר עם 

הnatives? 

ממליצה להתחבר גם עם נשים לא מהגרעין , כי עובדה שאת לא הצלחת למרות שניסית להתחבר עם נשים מהגרעין,

כניראה הן פחות רוצות בחברתך מאיזושהי סיבה. יש בכל עיר כמעט את הדתיים של המקום שאפשר להתחבר איתם ולשלוח אליהם את הילד בלי חשש של מה יראו אצלו במחשב כשאמא לא בשטח  ואם כן יש חשש לסכם מראש אם האמא שבלי מחשב וטלוויזיה וסלולרים עם אינטרנט,

אם היא לא מכבדת את זה, לא לשלוח. גם דתיות לא דוסות יכבדו את הבקשה . 
ואם את מתעקשת על הגרעין.. אז להציע להיות פעילה בענייני הגרעין , ועדות וכו' .. ואז באופן טבעי תהיי בפעילות עם נשים שם וזה יכול יותר לגרום לקשר.. 

להזמין לסעודות שבת וליזום כמה שיותר.. מכאן זה ביידים שלהן.

כמו בלוד.

חוץ מזה שזה לא סותר. גם אם את חברה של "חופשיים" עדיין צריך עזרה ותמיכה של חברות שהן יותר מה"אנ"ש" שלך, שהן כמוך.

(אנ"ש = "אנשי שלומינו" , ביטוי השאול מהעולם החסידי)

לא אמרתי חופשיים

התכוונתי דתיים שומרי מצוות לכל דבר ועניין , פשוט לא דוסים על ברמה של הגרעין.

ואני יודעת מצויין מה זה אנ"ש.

אני תמיד ניסיתי להיות בחברות שלא נחשבתי בהן "אנ"ש " מבחינת הדוסיות.. שאפתי.. זה כן... 

עם נשים באופן קבוע.

מדברים רק כשנפגשים ואחר כך ביום יום הקשר לא נשמר..

כבר שבוע אני מנדנדת למזכירה שתגיד לי איפה קונים,

כי רק השנה התחילו עם תלבושת ואמרו שיגידו איפה אפשר לקנות .

והיא רק אומרת, אבדוק מחר.

יש טעם להטריד בזה את המנהל? הוא מאוד מאוד נחמד אבל לא נעים לי.. אני עדיין לא יודעת מי המחנכת.

עזרה ואחווה בב"ב?

כבר אין לי סיכוי להגיע לשם.. בטח שלא לקרית ספר.. 

מישהי יודעת איך המחירים בחנן מכשירי כתיבה בירושלים?

הגיוני לי לשלם קצת יותר ולא לסוע למקומות בלתי אפשריים

אמפריית החסד זה שם אחר לעזרה ואחווה בסניף ירושלים

ברחוב פתח תקווה. ליד קרית בעלז\ קרית צאנז.

לא זוכרת איפה בדיוק.

ויש גם חנויות זולות בגאולה.

היי

הבטחתי לה חדש!! אבל תודה!! 

תודה!! החלטנו על קל גב..

החמודה שלי מציבה אותי בבעיה.. היא ראתה באיזשהו סרט תיק מאוד מסויים

ואני מנסה להסביר לה שאין דבר כזה במציאות .. ושנתפשר על מה שיש בחנות.. 

מקווה שיעבוד בקלות.. 

תודה , אנסה לחפש איפה שכתבתן. 

לשים בכל פעם פחות גרמים של אבקה על יותר מים, עד שבסוף זה יהיה ממש בשביל הצבע - ואז כשתתנו לה פעם אחת מים היא תראה שהטעם אותו דבר...

אפשר לעשות אותו דבר עם השוקו.

לגבי התזונה המועטת - אולי כדאי להתייעץ עם דיאטנית?

ניראה לי שזה מה שאעשה,

מקווה שילך לי טוב,

הענין הוא שהסימלאק עושים אותו בטעם ווניל ככה שזה עם טעם ממכר...

הרבה תפילות

אולי להציע לה להמיר את הבקבוק באיזה משהו אחר

את כבר ילדה גדולה, ובמקום בקבוק נלך לחנות ונקנה לך.. (אולי בובה?)

ואז בהסכמתה הולכים לחנות, קונים בובה שהיא תבחר (אפשר כזאת שכיף לנשנש, שתענה לה על הצורך הרגשי שאולי יוצר את התלות בבקבוק..), ואת הבקבוק "משאירים בחנות".

ומאז כשהיא רוצה בקבוק מזכירים שאת ילדה גדולה, ונפרדנו מהבקבוק, והנה יש לך בובה במקום..

יש בקבוקים ממש שווים בחנויות

עולים איזה 30 ש"ח אבל יפים ואטרקטיביים (ועם קש! אצלי מתלהבים מזה ממש!)

אבל היא אהבה גם שמיכות...

השארתי את הדובי לבית או לנסיעות (שזה טוב בפרט לקיץ כשחם עם שמיכה)

ולמעון שלחתי שמיכה והיא במשך כל השנה נשארה עם זה ועם זה היא הלכה לישון בשנת הצהריים כל יום.

אם הוא קשור רק לדובי אולי באמת תשלחי את זה איתו, ואולי תקני לו עוד אחד לבית...

זה מאוד נותן לילד תחושת ביטחון...

האם כשכן יש מריבות הבין הילדים בעלך מצליח לגשר/ להפסיק את המריבה? ולהמשיך על סדר היום?

זה מבאס להיות אחראי על הילדים ולא להצליח להשכין בינהם סדר ושלום .. אולי הוא מרגיש שהם " לא שמים עליו" כזה.. והוא  לא רוצה להגיע למצב כזה שהוא יבקש להפסיק. או ינסה לגשר וזה לא ילך?

מצווה

בפרט אם קיים מקרה באזור

וגם אם לא

כל אחד לפי עניינו גילו וכו'

יש הצגה שמגיעה לגני ילדים וכו, נ"ל בשם "הבית של יעל", המחשה בנושא הזה

זה שלו.

גם את לא תאהבי אם מישהו יכריח אותך לשתף מישהי אחרת בדבר שלך..

בעלך צודק. מה זה "אם לא הולך, אז אין ברירה"?... אם לא הולך - אז צריך לעשות את המצב יותר גרוע? הרי זה לא יעשה אותו יותר נותן אלא בדיוק להיפך.

לדעתי, ההרגשה של "שלי" אצל ילד, זו הרגשה בריאה. כשיש שלי, יש גם שלך. לפני הנדיבות, צריך הבחנת תחומים. על אף שיש ילדים "מלאכים" כאלה, שכבר מגיל מאד קטן נותנים הכל.. 

בכללי, ילד מרגיש שיש משהו שלו, ואח"כ גם הנתינה זה חלק ממה ששלו. הוא מרגיש את האישיות שלו גם ע"י הנתינה. אם אצל ילד מסוים זה יותר קשה, הגיל של הנתינה קצת מתאחר, אז צריך קודם כל שלא יהיה מאויים על מה ששלו, אחרת לא יסכים להיפתח לרעיון של לתת.

על גבי זה, אפשר להנחיל לו בהדרגה את ההרגשה הטובה שבנתינה. לדוגמה, אפשר כשמגיע האחיין, להכין כיבוד, ולומר לו, "אתה תהיה אחראי לחלק את הכיבוד לכולם".. ולהסביר לו שיעשה את זה ב"הכנסת אורחים", בשמחה, שהאחיין ירגיש טוב. אח"כ לשבח אותו על איך שנתן, בצורה שיחוש את ה"אישיות" שלו בנתינה. וכד'.

עם הזמן, מן הסתם אפשר יהיה לשאול אם מוכן לתת משחק כלשהו לשחק. להדגיש לו, "זה שלך, אתה מחליט". אם ירגיש שאינו מאויים על שלו, יש יותר סיכוי שדווקא ירגיש מעלה בכך שנותן גם לאחרים.

בהצלחה.

"אומנם קנינו לך בריכה ליום ההולדת, יכול להיות שזו היתה טעות כי אני רואה שממש קשה לך לחלוק. אבל חשוב לי שתדע שלמרות שהבריכה זה מתנה ליום ההולדת שלך היא ברשות כולם ואחיות שלך יכולות לשחק בתוכה איך שהן רוצות" 

ילד מעדיף לא לקבל מתנה, מאשר שאח"כ יאמרו כך..

תמיד כדאי לזכור מה שאמר ר' ישראל סלנטר, שאם ילד לוקח קרש ומשיט על המים ואומר, זו אוניה - ומישהו לוקח לו את זה, הרי זה כמו מישה שמטביע אוניה אמיתית למבוגר..

אפשר מראש לא לקנות לו. אפשר מראש לומר שזה יהיה שלו אבל כולם יוכלו להיכנס, ולשאול אם ירצה בכך. אי אפשר אחרי שאומרים "שלך", לומר, "זה ברשות כולם".. 

אז מה עושים..

או שאומרים לו, נכון שזה שלך. קיבלת מתנה. אבל לא נעים להם כך, שאתה אומר להם, לא לעשות כך ולא לעשות כך.. תאר לך שמישהי מהם היתה מקבלת, ואומרת לך כך.. איך היית מרגיש?  

אם יסכים בכ"ז, יופי. אם לא, אפשר למשל לומר, אתה צודק, זה שלך - אפילו שיותר יפה היה אם היית מרשה להם בשלך בצורה שעושה הרגשה טובה. אבל בגלל שאנחנו צריכים שיהיה גם להם, נקנה עוד אחת, בשבילן, ואז נצטרך לצמצם את המקום ששלך (או את השעות/הימים) כדי שגם להן יהיה בהרגשה נוחה...

יש להניח שמתוך דבר כזה, אפשר כבר להתגלגל על הסכמה, שעדיפה על הפסד. אפשר גם להוסיף ולומר, שחבל שפעם הבאה נצטרך לעשות תנאי מראש על מתנות כאלה, כדי שלא היהי מצב שלא כולם יכולים - ואז נצטרך להגיד מראש שזה של כולם.  לא יותר כדאי שיהיה שלך, ואתה תרשה להן?..

הקיצור, בנוגע לתהליך הכללי, כבר כתבנו; וגם כתבה להלן דברים יפים זו שמשום מה קורת לעצמה "מיואשת".. (אל תתייאשי, יש לך רעיונות טובים...). בנוגע למקרה ספציפי שניתנה מתנה, ניתנה לו - אז זה שלו. חבל לפגוע באמון בשביל זה.

כלומר: הילד החכם, בעצמו מבין מה קשה לו.

אז גם אם צריך "לעשות משהו" (וזה לא כ"כ בטוח. כלומר, יתכן שהוא קצת מתעכב עדיין בשלב הזה, ועוד חצי שנה-שנה, זה כבר ייעלם לבד), ה"משהו" צריך להיות יעיל.  ומה שנראה, זה שה"משהו" שאת חשבת, רק מעצים את הבעיה..  כי זה מעמיד אותו בעימות חזיתי מול התכונה שלו, ואז היא מתחזקת, מתבצר בעמדתו.

לכן, לדעתי, אכן קודם כל להרפות. לגמרי. שירגיש תקופה מסויימת שאתם לא מתנגשים איתו בענין הזה. הולכים לקראתו. "מפריע לך ששמים גם את שלה כאן? אין בעיה, נביא אחר. אתה מסכים שלבינתיים זה יהיה כאן, רק לכמה ימים עד שנקנה עוד אחד"?

[יתכן דווקא שבמקרה כזה היה מסכים. או היה מסנן שקשה לו לשתף אבל מסכים - ואז הייתם אומרים לו כל הכבוד שהתגבר.  ואם היה מסרב, אז לא נורא, נשים במקום אחר, בטוח שבמשך הזמן כבר יהיה לך יותר קל לשתף גם אחרים]

העיקרון, לדעתי, קודם כל להרפות. אחרי שיירגע מזה, לדבר פעם, בנחת, למה זה טוב שמשתפים אחרים בדברים שלנו, בלי לוותר על כך שזה שלנו. שיש בזה מעשה טוב, ועזרה, ומשמח את השני, גמילות חסד. וגם אנחנו אוהבים שמרשים לנו לפעמים בדברים שלא שלנו.

ולהסביר גם שזה נכון שלכל אחד יש דברים שלו, ולפעמים קשה לשתף את השני. להגיד שלא נורא, שכשקצת גדלים, כבר יכולים גם להרגיש את שני הדברים ביחד: גם שטוב שיש דברים שלי, וגם שאני בעצמי שמח שאני יכול לעזור לאחרים בדברים שלי לעשות להם טוב.

כך, נתת לו "רציונאל", נתת לו כיוון, ויש להניח שזה יחלחל.  ובינתיים, לטפח את התחושה של השמחה שבנתינה, ע"י הזדמנויות לתת לעזור בדברים שהם לא "שלו", ולתת לו פידבק נעים על כך. "ראית כמה הוא שמַח".. בלי להוסיף "לקחים" ("אתה רואה, צריך לשתף גם משלך"..), שזה יכול לקלקל הכל.  כמה שהתחושה של הנעימות שבנתינה תגבר, ובמקביל יהיה לו רציונאל חינוכי, ולא יילחץ - יש יותר סיכוי שהענין יסתדר בטוב.  אם תראו שמשום מה זה נמשך בצורה קיצונית גם בשלב יותר מאוחר, אז אפשר יהיה כבר לשוחח איתו על הבעיה, ולחשוב ביחד איך אנחנו משתחררים מזה. כעת נראה שזה עוד לא הגיל.

לפעמים כשהילדים רבים על משהו וזה שייך לאחד מהם והוא לא מוכן לתת
אני בפרוש אומרת "זה שייך לX. אם הוא רוצה הוא יכול לכבד אותך קצת"
ואז אומרים לX- "נכון, הבובה הזאת היא שלך. קיבלת אותה מסבתא ליום הולדת. אתה רוצה לתת לY קצת לשחק בזה? זה ישמח אותו מאד, הוא ישחק בזה ואז הוא יחזיר לך כשאמא שלו תבוא לקחת אותו" (לדוגמא כן?)

לפעמים רק ההכרה שזה באמת שלו וזה יחזור אליו בסוף מרגיעה את הלחץ ופתאום אין להם בעיה לתת גם לאחרים.
ואם בכל זאת מתעקשים ולא רוצים לתת אז לא נורא. השני צריך ללמוד שיש דברים שהם פרטיים של אחרים וצריך לכבד את זה.
 

יש לה כבר חברות די מפותחות.

אבל משום מה זה הלחיץ אותי חשבתי שאצלה יתחיל יותר מאוחר

 בראש ובראשונה אולי בגלל שאני בעצמי מרגישה ילדה.

התחתני צעירה 

ונראה לי מוזר שהבת שלי כבר מתחילה להתפתח.

ודבר שני אני דואגת מאוד לגובה שלה

הנצת שדיים זהו סימן ההתבגרות הראשון ומתחילת הנצת השדיים בדר"כ יש שנתיים עד קבלת ווסת.

לא להלחץ - נכון לשאול ולהתעניין כי כאשר יש משהו חריג זה יכול להראות על בעיה ולכן נכון לשאול אך לא להילחץ.

בשעה טובה!

הילדה בת 10 אבל יש לה גובה מאוד יפה לגילה.

אני אכן קיבלתי בגיל מוקדם לדעתי בכיתה ו

אבל אני לא זוכרת מתחיל התחלתי להתפתח....

לי זה היה נראה מאוד מוקדם סוף כיתה ד (הבת שלי קטנה בכיתה) ופתאום עלה לי חשש כמה זמן עוד נותר לה לגבוה (בעלי גבוה מאוד אני ממוצעת אבל המשפחה של בעלי גבוהים)

על איזו תזונה כדי להקםיד עכשיו??

אני רואה המון בנות מהכיתה שלה שהרבה יותר נמוכות ממנה שהתחילה להן הנצת שדיים ויש להן הורים גבוהים וסיכוים טובים להיות כמוהן והילדות ממש נמוכות

אז מתי גובהים?

לפעמים ניתן לעבוד על זה, תלוי בבשלות של הילד

אצלנו התחלתי לקחת לקלינאית בגיל 3 וחצי, ועכשיו בגיל 4 יש התקדמות גדולה מאוד

ובאמת בגיל ארבע וחצי, אחרי 2 פגישות עם קלינאית תקשורת, זה הסתדר

צריך לראות קלינאית תקשורת.

אין ספק. הוא בן 5. לא בן שלוש.

נכון שיש הרבה ילדים בגילו שככה, אבל זה גיל שכבר צריך לטפל ואין מה לחשוב שהוא עוד קטן.

בהצלחה!

הבן שלך מצץ מוצץ תקופה ארוכה?

בתחילה ידרשו בדיקת שמיעה כדי לשלול.

הבן שלי בן 7 והתחלנו טיפול אצל קלינאית ובדיוק נשרו לו השיניים הקידמיות אז היינו צריכים לחכות עד שיצמחו כי קשה מאוד ללמד להגות נכון צ' בלי שיניים. עדיף שתתחילי עכשיו. אבל הילד צריך להיות בוגר ולהבין בעצמו שצריך לעבוד על זה... כי צריכים לתרגל בבית... הוא חייב יהיה לשתף פעולה מרצון.

אז אולי כדאי לחכות קצת.

הבן שלי כבר ביקש בעצמו שנטפל כי היו שואלים אותו "מה?" וכו'.

אבל זה מדהים לראות באיזה מהירות הוא קלט וכבר מתקן את עצמו בחלק גדול מהיום!

לא בגלל שזה בעייתי בהכרח. אלא בגלל שהוא שנה הבאה יעלה לא', וילדים עלולים ללעוג.. מעבר לזה שזה יקשה עליו מבחינת התבטאות

קודם כל, עדיף ללמוד בצורה חיה.

הורה לוקח חוברת שיש בה אותיות וניקוד, או מכין בעצמו דפים, ולומד עם הילד. קודם כל את האותיות, אח"כ ניקוד וקריאה בהדרגה.  יש חוברות לענין הזה.

דבר שני, ההתרגלות להתעסקות יתרה עם המחשב - בוודאי בגיל זה - היא לא טובה.

גם ה"שיח" עם האדם עדיף מאשר הפידבק של המחשב - אע"פ שיש כמובן משהו שמאד מושך את הילדים בפידבק של המחשב. ואולי דווקא בגלל זה.. הלימוד עם ההורה יוצר פתיחות; עם המחשב - ההיפך.

כל זה, גם אם שיטת הלימוד שווה.

קל וחומר אם הלומדה, אחרי לימוד האותיות, עוסקת בלימוד מילים שלימות, ולא בניקוד והברות, שזו שיטה שאינה מתאימה לדעתי למבנה של השפה העברית (לא רק לדעתי), וגם לא ליחס שלנו ללשון הקדש ואותיותיה.

זו ענ"ד.

עדיף לימוד על ידי אדם מאשר על ידי מחשב - מסכּים, לא מדובר על החלפה של אדם מלמד במחשב מלמד

עדיף שלא כל הזמן יתעסקו עם המחשב - מסכּים, גם אם אני אמצא תוכנות טובות הם יוגבלו בזמן

ושיטת הלימוד שנראה לך שיש בלומדות מחשב לא מתאימה בעינך ובעיני עוד גורמים - אשמח להצעות ללומדות הקרובות יותר לשיטה המסורתית

ואני לא רק חושב ש"לא כל הזמן יתעסקו עם מחשב", אלא בכלל לא בשלב זה.

כך שממלא אין לי ענין להמליץ על כך...

http://www.la-am.com/


ויש את הסוד של מיה. אבל רובו סגור בתשלום.

זו תופעה שלצערנו קורית, שמישהו מצד האמת לא מכיר את השני, או שאינו מבין את הלך-הרוח שלו פשוט כי הוא אחר. זה בדיוק "שנאת חינם".

ההרגשה ממש מובנת, את רוצה יחס טוב, לא רוצה להיפגע, לא רוצה להרגיש עוינות.

את לא יכולה להאשים את עצמך על התחושה, זה דבר טבעי. התורה לא חייבה להעמיד עצמנו כקיר.

כמובן, יש להניח שניסיתי לדבר איתה. כתוב, "לא תשנא.. בלבבך". אבל אם זה לא הולך - אז נראה שהכי טוב זה לתפוס קצת מרחק.

בשום אופן לא לתת לעצמך להיפגע. להאמין בטוב שיש בך לשמוח בו, לבנות אותו, לא לחוש שמץ תלות בפוגעת.

לפעמים זה עצמו גורם שהצד השני ינסה לחשוב מחדש, כשרואה שלא מתרשמים מהיחס הלא מוצדק שלו.

כעת תשתדלי יותר לראות את הטוב שבך, ופחות לעסוק במידת חסידות להתאמץ לראות את הטוב במי שפוגעת בך. אע"פ שעצם המאמץ הזה, כבר מראה את הטוב והיפה שבך...

לא תמיד אנחנו יכולים לסדר שכולם מסביב יתנהלו בסדר. אז קודם כל, לא להיות תלויה בכך, לבנות ולשמוח. עם הזמן, יש לקוות שגם זה יסתדר.

הצלחה רבה. תתעודדי.

זה הדבר הראשון שצריך לטפל בו. לפעמים צריך לקחת ציפרלקס,

או ללכת לסדנא של מיינדפולנס שזה סוג של מדיטציה להקלה על חרדות ודיכאון. 

יש צורך ללכת לטיפול, אי אפשר לעבו'ד על שנאה בלב כשהכל כל כך כואב. 

בשלב ראשון צריך להתאזן ולהתאושש ואחר כך להיות דתיים טובים ולהפסיק לשנוא. 

עדיף לשנוא אובייקט חיצוני מאשר את עצמך ואת החיים שלך. זה אפילו מסוכן. 

ולכן דחוף להיות בטיפול ויעוץ כדי להחזיר את הכוחות, ולהבין שאת כל האהבה 

שאת החסרת מעצמך לאחרונה, את צריכה בחזרה כדי להשתקם ,וכמובן לזכור

שהכל ביד ה', גם המקרים המצערים והכואבים לעיתים מגיעים ממנו  כדי שנתחנן אליו להקלה ,

ואז פתאום בעזרת ה' יצמחו תובנות חדשות שיעזרו להתאושש. 

אם היית אומרת שמדובר בבעל אז אין ברירה את חיה איתו חייבת לפתור את הבעיה

אבל כל השאר?????? למה בכלל לבזבז אנרגיה עליהם.

להתנתק. וזהו

אמליץ לך ללכת לשאול רב ולספר לו את הסיפור, רב של הידברות או משהו או רב שאת מכירה יש לי מספר של רב מהידברות, הרב אלון:0527606810.  המון הצלחה, מקווה שעזרתי.