פורום הורות (עמוד 94)

בדקתי באינטרנט. שכר בגיל 14 זה-- 17.40

חלק אפילו קצת פחות
אז לא יודעת מה אופי העבודה אבל אם זה לא משהו מאד מאד קשה זה נשמע לי מחיר סביר

גם לילדה בת 12 לא אשלם עשר ש"ח. מרגיש לי מנצל. הרי היא תעשה אותה עבודה ומספיק באחריות כמו בת 14,

אז למה מגיע לה פחות? הארטיק שהיא קונה עולה פחות? החצאית שהיא חוסכת בשבילה עולה פחות? לא.

ילדה בת 12 מעופפת שאני חושבת שהיא פחות טובה מבת ה14 הממוצעת מבחינת טיפול ואחריות על ילדים לא אקח כי אני אמא דאגנית. 

משפחות שלא יכולות לעמוד בתשלום גבוה לבייביסיטר שישארו בבית ולא יקחו בייביסיטר .

ואם זה לדברים הכרחיים שיסחבו עם הילדים או שיבקשו חסד מראש ולא בייביסטר .

זו עבודה. מי שרוצה לעשות חסד היא תגיד בעצמה שהיא באה לעשות חסד .

היו משפחות שבאתי אצלם לעבוד וציפיתי לשכר כמקובל בסביבה, והיו משפחות שידעתי שאין והלכתי לעשות חסד

כי אני רציתי ולא כי ציפו ממני שזה יהיה חסד והם גם היו משפחות מקסימות שדחפו לי את ה10 שקל ליד למרות מחאותי רק כדי שלא ירגישו שניצלו אותי , ה10 שקל הזה הלך כמובן על צ'ופרים לילדים החמודים. חסד זה חסד ועבודה זו עבודה. אסור לערבב ביניהם ואסור להחליט בשביל הבייביסיטר או הנערה שעוזרת בבית שהיא באה לעשות חסד.  

של שכר מינימום
וזה בהחלט לוקח גם בחשבון שלמישהו צעיר נותנים קצת פחות אחריות, והוא קצת פחות עם ניסיון.

לילדה בת 14 שבאה לעשות בייביסיטר לא משלמים כמו לבת 20 ולא כמו לבת 35. למה? אולי הן עושות אותה העבודה? ואפילו לפעמים מישהי צעירה עושה עבודה יותר טובה ונמרצת...
 

אם זו עבודה פיזית, כמו גינון, סחיבות, עבודה פיזית בשמש וכאלה

הייתי משלמת לפחות 30 לשעה. 

אם זה משהו סבבה שלא דורש מאמץ פיזי ואתה מעסיק דרך תלוש מסודר, בטח שמינימום.

אם אתה בעל עסק של ממש, שרשום ומוציא  קבלות, תעסיק אותו רק עם תלוש .

אם זה לא דרך תלוש מסודר אלא משהו כמו עבודות בית וכאלה .. כמו בייביסיטר, 

אז 20 ש"ח לשעה. ככה מקובל אצלנו. בייביסיטריות בכיתה ח' לוקחות 20 ש"ח לשעה. 

יישוב לא בשומרון ולא עני אבל ממש לא מקום היי-סוסייטי. י"א-י"ב לוקחות 25, רובן גם משלמות מכיסן את הבגדים נעליים והבילויים והמותרות שלהן ולא לוקחות מההורים כסף לצאת לאכול גלידה או לקנות איזושהי מחברת מיוחדת או נעליים וכו' .  

סטודנטיות לוקחות 30 כולן דיי מפרנסות את עצמן וחלקן גם נשואות צעירות ככה שזה נראה לי מאוד הוגן לקבל שכר מינימום לגיל 18 + שזה 29.5 ש"ח.

אם אתם גרים באיזשהו מקום שהמצב בו אחר אז אולי המחירים אחרים. אני יודעת שאיפה שבת דודה שלי גרה (איזור ה2 דקות מכפר סבא ) משלמים 15 שקל לבייביסיטר בי"ב. 

בהצלחה 

נעים יחסית כי זה צמוד לים...

* צימר עם בריכה פרטית?

* טיול מים בצפון (מג'רסה, נחל בניאס..)- למרות שזה דיי עמוס באנשים..

* לילה קמפינג, אפשר גם רק לילה בחניון בדרום ואז גם אין הרבה אנשים וגם לא כזה חם כי בבוקר מתקפלים חזרה

* כשהיינו באילת שכרנו סירה קטנה (עד שישה אנשים) במשהו כמו 350 ש"ח לשעה (שכרנו לשעה אחת). הילדים (בני ארבע וחמש) ממש התלהבו והיה ממש נחמד, אולי אפשר משהו בסגנון הזה באזור הים התיכון (נראה לי רחוק אילת ) ולשלב את זה עם איזה מסעדה אחר כך?

זה מה שאני מצליחה לחשוב עליו בינתיים..

לי אישית עזר חלב סויה היתה לי עצירות שנים.

זה רך יחסית או קשה?

ככה תדעי אם זו בכל-זאת עצירות...

(לא עולה לי כרגע אפשרות אחרת. מהניסיון שלנו התיאור הזה אכן הולם עצירות. אבל אצלנו באמת היה מדובר בילדים/תינוקות שלא כ"כ אכלו בריא...)

תלוי גם מה התזונה שלו אם יש משהו חומצי שהוא מרבה לאכול: תפוזים עגבניות וכו', לפעמים זה יוצר צריבה.

האם מקפיד לשתות מים?

תנסי לתת לו על בטן ריקה אגס או כף שמן זית, זה יכול לעזור..

הוא לא אוכל עגבניות, לא אוהב, גם לא חומציים אחרים.

שותה הרבה מים ורק מים, לא מיץ ולא ממותקים.

סליחה על השאלה: עובי היציאה גדל לאחרונה?

זה יכול להכאיב מאוד, גם לפצוע. ואם זה לא איפיין אותו עד עכשיו, יתכן שזה ביטוי למשהו רגשי.

יש לתסמין הזה מענה בהומאופתיה.

לא להילחץ 

אני בטוחה שאת עושה מעל ומעבר.  ובטוחה ששמח לו וטוב. בטוחה!

הכוונה ברגשי שלפעמים זה משהו שעולה ממנו, ממבנה האישיות שלו ואיך שהוא תופס את עצמו ואת החיים - גם בגיל שנה .

התכוונתי לעובי. לא לקשיות.

[את יכולה לנסות לשים "משחת אורה" או משהו דומה, ולראות אם משפיע]

היחודיות והיופי שלהם 

כי זה יוכל לעזור גם לאחרים למידרג הנכון.

בד"כ, דבר כזה גם ביציאות רכות, הוא אכן מפצע כלשהו.

רק אם בטוח לא כך, בודקים אפשרויות נוספות.

אולי פיסורה?

אם כן, זה כואב מאוד מאוד מאוד .

לכי איתו לרופא ילדים. בהצלחה

זה דלקת. פשוט יש לו קרע קטן בעור התוף אז המוגלה של הדלקת יוצאת החוצה.
התמדתם עם הטיפות? כי אצלינו בד"כ אחרי כמה ימים של ניקוי עם מי חמצן וטיפות 3 פעמים ביום בעיקביות זה מסתיים.
מה שכן זה חוזר מהר מאד כי כל טיפת מים שנכנסת לאוזן יכולה שוב לגרום בקלות לדלקת. אז חשוב לשמור על האוזן יבשה.
ובגלל שהדלקות חוזרות כל הזמן הקרע לא מספיק להתאחות ולהסגר.

דרך אגב שימי לב שהתוקף של הטיפות זה בד"כ לחודש בערך. אז אח"כ זה כבר פחות יעיל.

לא ניסיתי לטפל בהומאופטיה בינתיים.
ניסיתי עם ילד גדול יותר ותאמת שזה לא הכי עזר. אבל זה לא אומר כלום...

אם אין חור גם אין הפרשות אז אין מה לשים את המי חמצן.
מנקים עם זה את הליכלוך , לא שופכים כמויות פנימה.

במקביל למעקב אצל א.א.ג חשוב מאד לערוך בדיקת שמיעה בהקדם כי רוב הסיכויים שהוא לא התחיל לדבר בגלל הירידה בשמיעה. הגיל הזה הוא קריטי להתפתחות השפה ולא כדאי לחכות עם זה בתקווה שיסתדר מעצמו. תעשו בדיקת שמיעה, תחזרו איתה לרופא שיקבע טיפול בהתאם לירידה בשמיעה (אם יש)

לפעמים רק ניתוח כפתורים מסדר את העניין

לנקז את הנוזלים

נשמע שהיא עצמה בהלם מהחופש הארוך שנפרש לפניה בלי חברות, ואולי עם פחד מריקנות וחשש גדול מאיך למלא אותו.

וגם את נבהלת מאוד מכל העומס הזה שנחת עלייך.

אני מאמינה שהיא ילדה טובה ומכירה טובה, רק צריכה עזרה בלעשות סדר בתחושות ובמחשבות שלה.

אם היא ממילא ישנה עד מאוחר, אולי תצאי איתה מאוחר בערב להליכה ותשוחחו.

או קחי אותה איתך לשיעור או חוג או כל מפגש נשי שאת יודעת עליו.

אולי אחרי שההלם יהיה מאחוריה אפשר למצוא לה כמה שעות עבודה אצל אחת המשפחות בישוב?

לשלוח לסבתא לכמה ימים,

לארח חברה ולהתארח חזרה לכמה ימים או לפחות ליום.

להשלים חומר לימודי.

לצייר או לרקום או לקרוא.

האמת שבהדרגה הם מסתגלים לחופש, והימים לא נראים ריקים ומאיימים כל כך, פתאום מתחילים להנות מהשהיה בבית ומהפעילות הפשוטה היומיומית שהבית מזמן.

איך זה קשה בת בכורה בגיל התבגרות

וואו

קודם כל מבינה אותך

הכל נורמלי

את בסדר

גם לי עברו המחשבות האלו בראש, זוכרת שאמרתי לבעלי שהיא מוציאה לי את כל החשק לעוד ילדים אם זה מה שקורה כשהם גדלים...

אני הרגשתי שאני טובעת והלכתי להנחית הורים

שינה לי את החיים. ממש ממש ממש

יכולה לתת לך המלצה בפרטי אם את מאיזור ירושלים

זה היה משהו שדומה לשיטת מכון אדלר אבל ברוח יהודית ואמונית ומעצימה את הסמכות ההורית שלנו

היה תהליך, עזר לי מאד

הילדה היום היא בובה מיוחדת שאין כמותה, ויש לנו קשר נהדר, מנחמת אותך שעם השקעה ורצון מגיעים לזה.

תחשבי כמו שהיית מתייעצת איך להניק אם אין מספיק חלב או איך מתמודדים עם גיל שנתיים וכו, גם פה זה לא משהו שאנחנו יודעות להתמודד לבד. זה מסובך ורצוי לקבל עזרה 

בסופו של דבר יכול להיות לך קשר של אמא בת מיוחד במינו. תאמיני בזה. זה יגיע.

שולחת לך כח וחיבוקים!

ללמוד תפירה וסריגה- לא. זה תמיד מרגיז ההצעות האלו לעיסוקים

מחזיקה לך אצבעות.

המוווווווון.

וחיבוק חם.

בהצלחה!

כיום..

לקחת כוחות ותפילות

לראות את הטוב שבילדים

לשמור תמיד ערוץ פתוח!!

אבל אולי גם משהו תחושתי.

(ממש כל החולצות כמעט מהגיל הזה מחוררות בצווארון... כמעט לא נעים לתת לילדים שאחריו ללבוש את החולצות האלו...)

תבררו את העניין הרגשי, אבל בלי לחץ.

הוא היה ככה תקופה מאד ארוכה. 

תקופה שבאמת הגן היה לו פחות מעניין (הוא נשאר שנה).

עשינו לו מבצעים ועניינים ושום דבר לא עזר חוץ מהכניסה לכיתה א' (מבחינתינו המבצע הצליח והוא קיבל את שלו). 

שפשוט נהיה לו מעניין ומאתגר. 

כל החולצות מהתקופה הזו נזרקו לפח אחרי הגמילה אבל בתקופה עצמה באמת כל החולצות היו אוכלות והוא ידע שזה החולצות שלו כי חבל להרוס חדשות. אח"כ קנינו לו מלתחה חדשה. 

בגדול. אני מאמינה שנכון לא להתייחס לזה יותר מידי ולא להיבהל. להתייחס לזה קונרקטי (כול ללהגיד שזה לא אמור להיות) ולהמשיך הלאה... 

ההורים של הבנים האלה יודעים???

אם לא, אולי למצוא דרך לעדכן אותם בחשד? שידעו לשמור על הילדים בינתיים?

אימאלה אני רק חושבת על האופציה שקורה משהו כזה וההורה לא יודע.. 

הפצעים יגלידו

ובע"ה הצלקות שישארו גם הן יטופלו

מחלימים ממקרים כאלה. זה לא פשוט, אבל קמים שוב על הרגליים.

ב"ה שההורים פקחו עיניים וגילו. זה לא טריוויאלי..

בע"ה שיורחק בקרוב, שלא יספיק לפגוע בעוד ילדים..

חוששים שאם יעצרו אותו לפני ראיה כלשהי, אז בימ"ש ישחרר אותו.

קצת מוזר שאם זה "בכל האיזור", אין אף אחד שאומר משהו. הרי מישהו אמר משהו אם יודעים מזה.

ומכל מקום, יש לקוות שלפחות יידעו אנשים, מוסדות חינוך, שידעו להישמר עד שהענין ימוצה.

באמת מזעזע מאד.

רחמנות על הילדים. רחמנות על ההורים.

כי מדברייך הובן שעירבו משטרה, אלא שמחכים להוכחה.

את חושבת שאולי יש כאלה שדיברו, ולא מוסרים את זה?..

חמור מאד אם זה כך, כשמדובר במישהו שעלול בפעל להמשיך להזיק כך.

ממה שראיתי פה ושם בחדשות, אני מתרשם שגם שם כבר מבינים שזה לא הולך כך... ושזה סיכון עצמי.

יש זמנים יותר טובים אבל רב הבקרים נראים ככה...

וכל מיני רעיונות איך להתארגן יותר בקלות.

tikitime

אני חושבת שזה בסיס טובה. להתארגנות בוקר נעימה ויש בזה המון ערך מוסף לילדים(אחריות, תכנון, חריצות ועוד). גם אם לעיתים זה לא נראה כך, חשוב לזכור שאנו משפיעים על ילדינו ודברים חודרים באופן טבעי. לטוב במקרה שלך, ולפחות טוב.

קראתי את כל התגובות ויש כאן הרבה רעיונות טובים. אז פשוט אוסיף כמה דברים.

1. לעיתים שיגרת הבוקר יכולה להיות מעיקה ומשעממת לילדים. ראיתי כתבה מעניינת בה נתנו רעיון, לנהל את שיגרת הבוקר כמשחק. לדוגמא: בוקר שכולו פנטומימה ושקט. הכול אומרים בתנועות ידיים או בוקר שבו אחת מבני הבית בוחר מוסיקה ולאורך כל ההתארגנות שומעים אותה.( אני אישית ניסיתי זאת, וזה היה מאוד כיף). (אם אשיג את הקישור אשלח לך)

2. כמו אנשים בוגרים, ישנם גם ילדים שהם לא טיפוסי בוקר. ילדים שקמים מאוד עצבניים או בוכיים. או ישנם ילדים שצריכים תשומת לב ובבוקר אין זמן לתת אותה ולכן נוצרים ויכוחים של "לא עכשיו" " זה לא הזמן". הייתי ממליצה לקום מוקדם יותר על מנת לאפשר לאותם ילדים את הזמן לעשות "קונצים" ולהתמרח אם הם צריכים. אנו כמבוגרים יכולים לסדר את ההתארגנות האישית שלנו איך שמתאים לנו לכן, לנו ההתמודדות יותר קלה. בנוסף לכך כשיש זמן בבוקר יש זמן להתמודד עם סיטואציות ולא להחליק אותם. 

3.בקשר להתלבשות מהלילה אני אישית לא בעד ( ויסלחו לי חברי שחושבים אחרת). אני חושבת שזה מאוד לא נוח לישון עם בגדים (ולא פיג'מה). אני בטוחה שאנו כמבוגרים לא היינו בוחרים לעשות כך 

ויכולים לגמרי להיות אחראיים למעשיהם. ממש קחי בקלות...

הוא לא רוצה את מה שהוכן לו- מוזמן לקחת בעצמו

נעלמו הגרביים- הוא מוזמן לחפש

הלחץ נובע בגלל החשש שיאחרו? זו לגמרי אחריותם. ואם יאחרו- ישאו באחריות.

נסי לקום בוקר אחד בתחושה הזו: שזו אחריותם המלאה. את עשית השתדלות וניסית לעזור במקומות שיכלת ומעבר לזה, זה בידיים שלהם..

אין להם בעיה עם לקום מוקדם. הבעיה שהם רבים על שטויות(הוא לקח לי את הגרביים, המכנסיים וכו')

הכל מוכן מהלילה וגם אם הם רוצים משהו אחר או נאבד משהו - הכביסה מקופלת וממוינת והם יודעים מאיפה לקחת...

עדיין יש צעקות, בלאגן ומריבות שמוציאים אותי מדעתי (ואני מתעצבנת, צועקת עליהם, וכדור השלג מתגלגל ואח"כ אני בצער כל היום על איך שלחתי את הילדים ככה ומלאת רגשות אשם)

הם כן צריכים להספיק את ההסעה ב- 7:20...

יש מישהי שניסתה את המוצרים של tikitime שהמליצה יום חדש מתחיל?

זה נשמע ממש טוב (יש להם משהו גם לאימהות ולאירגון שלנו)

השאלה אם מישהי התנסתה בזה?

אני מאוד מתחברת לרעיון של רשימות שמסדרות את הראש.

בהצלחה.

זכות להצטרף למצוה הזו.

יש להם מגוון של מטפלים ויוכלו לעזור לכם בהתאמת הטיפול

הוא כבר בן 3 וחודשיים, אני חושבת שבגן שלו יש כמה ילדים כבר גמולים.

והבטחנו לו הרבה פרסים, נתנו לו כשהקשיב, אבל זה נדיר. 

יש לנו את אני והסיר שלי, והילדים ממש אהבו אותו, כל ילד בשלב שלו..

ובכלל, אם הוא אוהב סיפורים אפשר לעשות שכשיושבים על הסיר אז קוראים ספר- את הגדול שלי זה ממש משך

וגם להראות לו את הילדים שסביבו- איזה גדולים הם, איך הם עם תחתונים ולא עם חיתול..

גם לנו יש את אני והסיר שלי והוא ממש מומלץ!!! הוא מקל עליי את הגמילה. כשאני אומרת לבן שלי אתה גדול כמו דובון הוא הולך למקלחת.

המצב ברוך השם יותר טוב, ואני חושבת שהשינוי הגדול חל בי.

תודה לכולם!!!

למי שרלוונטי ולא ראתה

שכייח

להוריד מכנסיים מוסיף סרבול. גם אצלי, היומיים שלושה הראשונים היו פצצה, חשבתי שהסיפור מאחורי ואז התחילו הבעיות.

הכל עובר עם הזמן...

אצלנו הייתה בעיה אחרת, היא התאפקה שעות,סירבה ללכת לשירותים וגם כשלקחתי אותה בכוח פשוט לא יצא לי, כאילו השתמשה אובר במנגנון ההתאפקות, אחרי המון שעות קרה אחד מהשניים או שסוף סוף הסכימה לעשות בשירותים או שפספסה. כמה ימים החזרתי לה את הטיטול לסירוגין כדי לשחרר לה את הלחץ מכל הנושא, ולאט לאט זה עבר, היום היא כמעט גמולה לחלוטין. המסקנה שלי היא שפשוט צריך לשחרר, לתת את הזמן והכל בסוף מסתדר.

אגב, גמלתי אותה גם בלילה, בלילות הראשונים לקחתי אותה לשירותים (ושוב, צרחה שהיא לא רוצה וגם לא יצא לה, אחר כך קלטתי שהיא לא רוצה אז שחררתי והיום היא ממש יבשה כל הלילה)