שלום
אני חדשה כאן
חושבים על חינוך ביתי לכמה סיבות. האם יש כאן מישהו עם ניסיון בחינוך ביתי? לילדה שעולה לכיתה ה'.
מה עלי לעשות כדי לתכנן את הלימודים שלה לשנה הקרובה? הבנתי שצריך להראות שהילד באמת לומד. למי מראים? ואיך?
אשמח מאוד להכוונה בנושא.
תודה מראש!
שלום לכולם,
הבת שלי בת בכורה בת שנתיים וחצי,ואני ממש נזהרת לכתוב את זה,אבל עדין שותה סימלאק.
היא מאוד מאוד אוהבת את הבקבוק עם הסמלאק אפשר להגיד שאפילו מכורה.
חשבתי לפני זמן מה להפסיק לה את הבקבוק , ולתת לה במקום זה שוקו,ומאז היא ממש התחברה לבקבוק שוקו ,ועדין לא מוותרת על הסימלאק.
אני ממש רוצה להפסיק לה את ההרגלים האלו.
אנחנו מנסים לתת לה רק לפני השינה,ולהרגיל אותה ככה עד שגם זה יפסק,אבל נורא קשה להפסיק לה את זה בשעות היום.
היא מבקשת כול הזמן וממש בוכה וצועקת אם לא מביאים לה.גם כשאני מסבירה לה שלוקחים לפני השינה.
ברור לי שזה הרגל מוטעה שלנו ואנחנו כהורים האשמים היחידים.
היא לא אוכלת טוב בכלל אוכל ומעדיפה כול הזמן את הבקבוק על פני האוכל,גם כשאני מנסה להשאיר אותה רעבה היא לא אוכלת טוב בכלל(גם לא בגן) מסיימת את הארוחה בשתיים שלוש ביסים.
אני ממש אובדת עצות,ולא יודעת איך לעשות את זה בדרך חכמה ומועילה שלא תפגע בה.
בעזרת השם גם עוד מעט עומד ליוולד לה אח וזה עוד יותר מדרבן אותי לגמול אותה עכשיו לפני שיהיה יותר קשה.
אשמח לעצות!!!!!
.לשים בכל פעם פחות גרמים של אבקה על יותר מים, עד שבסוף זה יהיה ממש בשביל הצבע - ואז כשתתנו לה פעם אחת מים היא תראה שהטעם אותו דבר...
אפשר לעשות אותו דבר עם השוקו.
לגבי התזונה המועטת - אולי כדאי להתייעץ עם דיאטנית?
ניראה לי שזה מה שאעשה,
מקווה שילך לי טוב,
הענין הוא שהסימלאק עושים אותו בטעם ווניל ככה שזה עם טעם ממכר...
הרבה תפילות
אולי להציע לה להמיר את הבקבוק באיזה משהו אחר
את כבר ילדה גדולה, ובמקום בקבוק נלך לחנות ונקנה לך.. (אולי בובה?)
ואז בהסכמתה הולכים לחנות, קונים בובה שהיא תבחר (אפשר כזאת שכיף לנשנש, שתענה לה על הצורך הרגשי שאולי יוצר את התלות בבקבוק..), ואת הבקבוק "משאירים בחנות".
ומאז כשהיא רוצה בקבוק מזכירים שאת ילדה גדולה, ונפרדנו מהבקבוק, והנה יש לך בובה במקום..
יש בקבוקים ממש שווים בחנויות
עולים איזה 30 ש"ח אבל יפים ואטרקטיביים (ועם קש! אצלי מתלהבים מזה ממש!)
חפץ מעבר עוזר מאודנושבת באוויר! שמרגיע את הילדים. המטפלות מבינות את זה ומאפשרות לילדים להיות עם החפץ, לפחות בשבועיים הראשונים.אבל היא אהבה גם שמיכות...
השארתי את הדובי לבית או לנסיעות (שזה טוב בפרט לקיץ כשחם עם שמיכה)
ולמעון שלחתי שמיכה והיא במשך כל השנה נשארה עם זה ועם זה היא הלכה לישון בשנת הצהריים כל יום.
אם הוא קשור רק לדובי אולי באמת תשלחי את זה איתו, ואולי תקני לו עוד אחד לבית...
זה מאוד נותן לילד תחושת ביטחון...
האם כשכן יש מריבות הבין הילדים בעלך מצליח לגשר/ להפסיק את המריבה? ולהמשיך על סדר היום?
זה מבאס להיות אחראי על הילדים ולא להצליח להשכין בינהם סדר ושלום .. אולי הוא מרגיש שהם " לא שמים עליו" כזה.. והוא לא רוצה להגיע למצב כזה שהוא יבקש להפסיק. או ינסה לגשר וזה לא ילך?
מצווה
בפרט אם קיים מקרה באזור
וגם אם לא
כל אחד לפי עניינו גילו וכו'
יש הצגה שמגיעה לגני ילדים וכו, נ"ל בשם "הבית של יעל", המחשה בנושא הזה
זה שלו.
גם את לא תאהבי אם מישהו יכריח אותך לשתף מישהי אחרת בדבר שלך..
בעלך צודק. מה זה "אם לא הולך, אז אין ברירה"?... אם לא הולך - אז צריך לעשות את המצב יותר גרוע? הרי זה לא יעשה אותו יותר נותן אלא בדיוק להיפך.
לדעתי, ההרגשה של "שלי" אצל ילד, זו הרגשה בריאה. כשיש שלי, יש גם שלך. לפני הנדיבות, צריך הבחנת תחומים. על אף שיש ילדים "מלאכים" כאלה, שכבר מגיל מאד קטן נותנים הכל..
בכללי, ילד מרגיש שיש משהו שלו, ואח"כ גם הנתינה זה חלק ממה ששלו. הוא מרגיש את האישיות שלו גם ע"י הנתינה. אם אצל ילד מסוים זה יותר קשה, הגיל של הנתינה קצת מתאחר, אז צריך קודם כל שלא יהיה מאויים על מה ששלו, אחרת לא יסכים להיפתח לרעיון של לתת.
על גבי זה, אפשר להנחיל לו בהדרגה את ההרגשה הטובה שבנתינה. לדוגמה, אפשר כשמגיע האחיין, להכין כיבוד, ולומר לו, "אתה תהיה אחראי לחלק את הכיבוד לכולם".. ולהסביר לו שיעשה את זה ב"הכנסת אורחים", בשמחה, שהאחיין ירגיש טוב. אח"כ לשבח אותו על איך שנתן, בצורה שיחוש את ה"אישיות" שלו בנתינה. וכד'.
עם הזמן, מן הסתם אפשר יהיה לשאול אם מוכן לתת משחק כלשהו לשחק. להדגיש לו, "זה שלך, אתה מחליט". אם ירגיש שאינו מאויים על שלו, יש יותר סיכוי שדווקא ירגיש מעלה בכך שנותן גם לאחרים.
בהצלחה.
.. להעיר לו, הוא יתרגל "אומנם קנינו לך בריכה ליום ההולדת, יכול להיות שזו היתה טעות כי אני רואה שממש קשה לך לחלוק. אבל חשוב לי שתדע שלמרות שהבריכה זה מתנה ליום ההולדת שלך היא ברשות כולם ואחיות שלך יכולות לשחק בתוכה איך שהן רוצות"
ילד מעדיף לא לקבל מתנה, מאשר שאח"כ יאמרו כך..
תמיד כדאי לזכור מה שאמר ר' ישראל סלנטר, שאם ילד לוקח קרש ומשיט על המים ואומר, זו אוניה - ומישהו לוקח לו את זה, הרי זה כמו מישה שמטביע אוניה אמיתית למבוגר..
אפשר מראש לא לקנות לו. אפשר מראש לומר שזה יהיה שלו אבל כולם יוכלו להיכנס, ולשאול אם ירצה בכך. אי אפשר אחרי שאומרים "שלך", לומר, "זה ברשות כולם"..
אז מה עושים..
או שאומרים לו, נכון שזה שלך. קיבלת מתנה. אבל לא נעים להם כך, שאתה אומר להם, לא לעשות כך ולא לעשות כך.. תאר לך שמישהי מהם היתה מקבלת, ואומרת לך כך.. איך היית מרגיש?
אם יסכים בכ"ז, יופי. אם לא, אפשר למשל לומר, אתה צודק, זה שלך - אפילו שיותר יפה היה אם היית מרשה להם בשלך בצורה שעושה הרגשה טובה. אבל בגלל שאנחנו צריכים שיהיה גם להם, נקנה עוד אחת, בשבילן, ואז נצטרך לצמצם את המקום ששלך (או את השעות/הימים) כדי שגם להן יהיה בהרגשה נוחה...
יש להניח שמתוך דבר כזה, אפשר כבר להתגלגל על הסכמה, שעדיפה על הפסד. אפשר גם להוסיף ולומר, שחבל שפעם הבאה נצטרך לעשות תנאי מראש על מתנות כאלה, כדי שלא היהי מצב שלא כולם יכולים - ואז נצטרך להגיד מראש שזה של כולם. לא יותר כדאי שיהיה שלך, ואתה תרשה להן?..
הקיצור, בנוגע לתהליך הכללי, כבר כתבנו; וגם כתבה להלן דברים יפים זו שמשום מה קורת לעצמה "מיואשת".. (אל תתייאשי, יש לך רעיונות טובים...). בנוגע למקרה ספציפי שניתנה מתנה, ניתנה לו - אז זה שלו. חבל לפגוע באמון בשביל זה.
כלומר: הילד החכם, בעצמו מבין מה קשה לו.
אז גם אם צריך "לעשות משהו" (וזה לא כ"כ בטוח. כלומר, יתכן שהוא קצת מתעכב עדיין בשלב הזה, ועוד חצי שנה-שנה, זה כבר ייעלם לבד), ה"משהו" צריך להיות יעיל. ומה שנראה, זה שה"משהו" שאת חשבת, רק מעצים את הבעיה.. כי זה מעמיד אותו בעימות חזיתי מול התכונה שלו, ואז היא מתחזקת, מתבצר בעמדתו.
לכן, לדעתי, אכן קודם כל להרפות. לגמרי. שירגיש תקופה מסויימת שאתם לא מתנגשים איתו בענין הזה. הולכים לקראתו. "מפריע לך ששמים גם את שלה כאן? אין בעיה, נביא אחר. אתה מסכים שלבינתיים זה יהיה כאן, רק לכמה ימים עד שנקנה עוד אחד"?
[יתכן דווקא שבמקרה כזה היה מסכים. או היה מסנן שקשה לו לשתף אבל מסכים - ואז הייתם אומרים לו כל הכבוד שהתגבר. ואם היה מסרב, אז לא נורא, נשים במקום אחר, בטוח שבמשך הזמן כבר יהיה לך יותר קל לשתף גם אחרים]
העיקרון, לדעתי, קודם כל להרפות. אחרי שיירגע מזה, לדבר פעם, בנחת, למה זה טוב שמשתפים אחרים בדברים שלנו, בלי לוותר על כך שזה שלנו. שיש בזה מעשה טוב, ועזרה, ומשמח את השני, גמילות חסד. וגם אנחנו אוהבים שמרשים לנו לפעמים בדברים שלא שלנו.
ולהסביר גם שזה נכון שלכל אחד יש דברים שלו, ולפעמים קשה לשתף את השני. להגיד שלא נורא, שכשקצת גדלים, כבר יכולים גם להרגיש את שני הדברים ביחד: גם שטוב שיש דברים שלי, וגם שאני בעצמי שמח שאני יכול לעזור לאחרים בדברים שלי לעשות להם טוב.
כך, נתת לו "רציונאל", נתת לו כיוון, ויש להניח שזה יחלחל. ובינתיים, לטפח את התחושה של השמחה שבנתינה, ע"י הזדמנויות לתת לעזור בדברים שהם לא "שלו", ולתת לו פידבק נעים על כך. "ראית כמה הוא שמַח".. בלי להוסיף "לקחים" ("אתה רואה, צריך לשתף גם משלך"..), שזה יכול לקלקל הכל. כמה שהתחושה של הנעימות שבנתינה תגבר, ובמקביל יהיה לו רציונאל חינוכי, ולא יילחץ - יש יותר סיכוי שהענין יסתדר בטוב. אם תראו שמשום מה זה נמשך בצורה קיצונית גם בשלב יותר מאוחר, אז אפשר יהיה כבר לשוחח איתו על הבעיה, ולחשוב ביחד איך אנחנו משתחררים מזה. כעת נראה שזה עוד לא הגיל.
לפעמים כשהילדים רבים על משהו וזה שייך לאחד מהם והוא לא מוכן לתת
אני בפרוש אומרת "זה שייך לX. אם הוא רוצה הוא יכול לכבד אותך קצת"
ואז אומרים לX- "נכון, הבובה הזאת היא שלך. קיבלת אותה מסבתא ליום הולדת. אתה רוצה לתת לY קצת לשחק בזה? זה ישמח אותו מאד, הוא ישחק בזה ואז הוא יחזיר לך כשאמא שלו תבוא לקחת אותו" (לדוגמא כן?)
לפעמים רק ההכרה שזה באמת שלו וזה יחזור אליו בסוף מרגיעה את הלחץ ופתאום אין להם בעיה לתת גם לאחרים.
ואם בכל זאת מתעקשים ולא רוצים לתת אז לא נורא. השני צריך ללמוד שיש דברים שהם פרטיים של אחרים וצריך לכבד את זה.
אולי יכול לעזור לבעלך,יש טיפול שנקרא באנגלית-אי אמ די אר,שעוזר מאוד למערכת העצבים.
ייתכן שיש מטפלים שיורידו מחיר כי בעלך נפגע מהצבא.
לברר שזה משהו עם נסיון.
זה טיפול לא חודרני,לא תרופתי,לוקח כמה פעמים לפי הצורך,,עובד על תזוזת עיניים,והרגעה של מערכת העצבים,
חשיבה חיובית ועוד.
אני מכירה מישהי מנוף איילון.
אתמול שמתי לב שהתחילה אצל הבת שלי בת 10 טיפלה התפתחות בשדיים ונלחצתי.
מה ככ מוקדם???
מה זה אומר כמה זמן אחרי זה יש מחזור.??
היא מממש קטנה
נורמטיבי לגמרינושבת באוויר! יש לה כבר חברות די מפותחות.
אבל משום מה זה הלחיץ אותי חשבתי שאצלה יתחיל יותר מאוחר
בראש ובראשונה אולי בגלל שאני בעצמי מרגישה ילדה.
התחתני צעירה
ונראה לי מוזר שהבת שלי כבר מתחילה להתפתח.
ודבר שני אני דואגת מאוד לגובה שלה
הנצת שדיים זהו סימן ההתבגרות הראשון ומתחילת הנצת השדיים בדר"כ יש שנתיים עד קבלת ווסת.
לא להלחץ - נכון לשאול ולהתעניין כי כאשר יש משהו חריג זה יכול להראות על בעיה ולכן נכון לשאול אך לא להילחץ.
בשעה טובה!
הילדה בת 10 אבל יש לה גובה מאוד יפה לגילה.
אני אכן קיבלתי בגיל מוקדם לדעתי בכיתה ו
אבל אני לא זוכרת מתחיל התחלתי להתפתח....
לי זה היה נראה מאוד מוקדם סוף כיתה ד (הבת שלי קטנה בכיתה) ופתאום עלה לי חשש כמה זמן עוד נותר לה לגבוה (בעלי גבוה מאוד אני ממוצעת אבל המשפחה של בעלי גבוהים)
על איזו תזונה כדי להקםיד עכשיו??
אני רואה המון בנות מהכיתה שלה שהרבה יותר נמוכות ממנה שהתחילה להן הנצת שדיים ויש להן הורים גבוהים וסיכוים טובים להיות כמוהן והילדות ממש נמוכות
אז מתי גובהים?
לפעמים ניתן לעבוד על זה, תלוי בבשלות של הילד
אצלנו התחלתי לקחת לקלינאית בגיל 3 וחצי, ועכשיו בגיל 4 יש התקדמות גדולה מאוד
ובאמת בגיל ארבע וחצי, אחרי 2 פגישות עם קלינאית תקשורת, זה הסתדר
סתם 1...צריך לראות קלינאית תקשורת.
אין ספק. הוא בן 5. לא בן שלוש.
נכון שיש הרבה ילדים בגילו שככה, אבל זה גיל שכבר צריך לטפל ואין מה לחשוב שהוא עוד קטן.
בהצלחה!
הבן שלך מצץ מוצץ תקופה ארוכה?
בתחילה ידרשו בדיקת שמיעה כדי לשלול.
הבן שלי בן 7 והתחלנו טיפול אצל קלינאית ובדיוק נשרו לו השיניים הקידמיות אז היינו צריכים לחכות עד שיצמחו כי קשה מאוד ללמד להגות נכון צ' בלי שיניים. עדיף שתתחילי עכשיו. אבל הילד צריך להיות בוגר ולהבין בעצמו שצריך לעבוד על זה... כי צריכים לתרגל בבית... הוא חייב יהיה לשתף פעולה מרצון.
אז אולי כדאי לחכות קצת.
הבן שלי כבר ביקש בעצמו שנטפל כי היו שואלים אותו "מה?" וכו'.
אבל זה מדהים לראות באיזה מהירות הוא קלט וכבר מתקן את עצמו בחלק גדול מהיום!
לא בגלל שזה בעייתי בהכרח. אלא בגלל שהוא שנה הבאה יעלה לא', וילדים עלולים ללעוג.. מעבר לזה שזה יקשה עליו מבחינת התבטאות
קודם כל, עדיף ללמוד בצורה חיה.
הורה לוקח חוברת שיש בה אותיות וניקוד, או מכין בעצמו דפים, ולומד עם הילד. קודם כל את האותיות, אח"כ ניקוד וקריאה בהדרגה. יש חוברות לענין הזה.
דבר שני, ההתרגלות להתעסקות יתרה עם המחשב - בוודאי בגיל זה - היא לא טובה.
גם ה"שיח" עם האדם עדיף מאשר הפידבק של המחשב - אע"פ שיש כמובן משהו שמאד מושך את הילדים בפידבק של המחשב. ואולי דווקא בגלל זה.. הלימוד עם ההורה יוצר פתיחות; עם המחשב - ההיפך.
כל זה, גם אם שיטת הלימוד שווה.
קל וחומר אם הלומדה, אחרי לימוד האותיות, עוסקת בלימוד מילים שלימות, ולא בניקוד והברות, שזו שיטה שאינה מתאימה לדעתי למבנה של השפה העברית (לא רק לדעתי), וגם לא ליחס שלנו ללשון הקדש ואותיותיה.
זו ענ"ד.
עדיף לימוד על ידי אדם מאשר על ידי מחשב - מסכּים, לא מדובר על החלפה של אדם מלמד במחשב מלמד
עדיף שלא כל הזמן יתעסקו עם המחשב - מסכּים, גם אם אני אמצא תוכנות טובות הם יוגבלו בזמן
ושיטת הלימוד שנראה לך שיש בלומדות מחשב לא מתאימה בעינך ובעיני עוד גורמים - אשמח להצעות ללומדות הקרובות יותר לשיטה המסורתית
ואני לא רק חושב ש"לא כל הזמן יתעסקו עם מחשב", אלא בכלל לא בשלב זה.
כך שממלא אין לי ענין להמליץ על כך...
http://www.la-am.com/
ויש את הסוד של מיה. אבל רובו סגור בתשלום.
מה עושים כשעצובים?
מה עושים כשלא מצליחים תקופה ארוכה להירדם בלילה מרוב צער וכאב?
מה עושים כשאדם רוצה להרע לך בכוונה , בצורה שכל כך משפיעה עלייך ועל חיי הקרובים והיקרים לך, סתם כך כי משום מה הוא לא כל כך מבין מי אתה באמת, ולא רוצה להבין מי אתה באמת?
מה עושים כשמרגישים בלב שנאה לאדם אחר שפוגע כל כך ומנסים להעביר אותה , לדון לכף זכות, לפקוח עין טובה, וכל כך רוצים, וכל כך מנסים, וכל כך משתדלים , ולא מצליחים? לא תשנאי את אחותך בלבבך. אני כל כך רוצה
אבל לא מסוגלת . ראש חודש אב ואני בוכה ומתעבת אחות.
מה עושים כשרוצים לברוח מהכל?
מה עושים ?
מה עושים כשרוצים לראות את הטוב בתוך הרוע ולא מצליחים?
מה עושים כשרק רוצים לבכות אבל כבר אין מספיק דמעות כי כולן התבזבזו?
ריבונו של עולם ..
קצתי כבר.
מי יעזור לי אם לא אתה?
בבקשה.
זו תופעה שלצערנו קורית, שמישהו מצד האמת לא מכיר את השני, או שאינו מבין את הלך-הרוח שלו פשוט כי הוא אחר. זה בדיוק "שנאת חינם".
ההרגשה ממש מובנת, את רוצה יחס טוב, לא רוצה להיפגע, לא רוצה להרגיש עוינות.
את לא יכולה להאשים את עצמך על התחושה, זה דבר טבעי. התורה לא חייבה להעמיד עצמנו כקיר.
כמובן, יש להניח שניסיתי לדבר איתה. כתוב, "לא תשנא.. בלבבך". אבל אם זה לא הולך - אז נראה שהכי טוב זה לתפוס קצת מרחק.
בשום אופן לא לתת לעצמך להיפגע. להאמין בטוב שיש בך לשמוח בו, לבנות אותו, לא לחוש שמץ תלות בפוגעת.
לפעמים זה עצמו גורם שהצד השני ינסה לחשוב מחדש, כשרואה שלא מתרשמים מהיחס הלא מוצדק שלו.
כעת תשתדלי יותר לראות את הטוב שבך, ופחות לעסוק במידת חסידות להתאמץ לראות את הטוב במי שפוגעת בך. אע"פ שעצם המאמץ הזה, כבר מראה את הטוב והיפה שבך...
לא תמיד אנחנו יכולים לסדר שכולם מסביב יתנהלו בסדר. אז קודם כל, לא להיות תלויה בכך, לבנות ולשמוח. עם הזמן, יש לקוות שגם זה יסתדר.
הצלחה רבה. תתעודדי.
זה הדבר הראשון שצריך לטפל בו. לפעמים צריך לקחת ציפרלקס,
או ללכת לסדנא של מיינדפולנס שזה סוג של מדיטציה להקלה על חרדות ודיכאון.
יש צורך ללכת לטיפול, אי אפשר לעבו'ד על שנאה בלב כשהכל כל כך כואב.
בשלב ראשון צריך להתאזן ולהתאושש ואחר כך להיות דתיים טובים ולהפסיק לשנוא.
עדיף לשנוא אובייקט חיצוני מאשר את עצמך ואת החיים שלך. זה אפילו מסוכן.
ולכן דחוף להיות בטיפול ויעוץ כדי להחזיר את הכוחות, ולהבין שאת כל האהבה
שאת החסרת מעצמך לאחרונה, את צריכה בחזרה כדי להשתקם ,וכמובן לזכור
שהכל ביד ה', גם המקרים המצערים והכואבים לעיתים מגיעים ממנו כדי שנתחנן אליו להקלה ,
ואז פתאום בעזרת ה' יצמחו תובנות חדשות שיעזרו להתאושש.
אם היית אומרת שמדובר בבעל אז אין ברירה את חיה איתו חייבת לפתור את הבעיה
אבל כל השאר?????? למה בכלל לבזבז אנרגיה עליהם.
להתנתק. וזהו
אמליץ לך ללכת לשאול רב ולספר לו את הסיפור, רב של הידברות או משהו או רב שאת מכירה יש לי מספר של רב מהידברות, הרב אלון:0527606810. המון הצלחה, מקווה שעזרתי.
אם מועסק ע"י בן משפחה...
אשמח לקבל מושג...
בדקתי באינטרנט. שכר בגיל 14 זה-- 17.40
חלק אפילו קצת פחות
אז לא יודעת מה אופי העבודה אבל אם זה לא משהו מאד מאד קשה זה נשמע לי מחיר סביר
גם לילדה בת 12 לא אשלם עשר ש"ח. מרגיש לי מנצל. הרי היא תעשה אותה עבודה ומספיק באחריות כמו בת 14,
אז למה מגיע לה פחות? הארטיק שהיא קונה עולה פחות? החצאית שהיא חוסכת בשבילה עולה פחות? לא.
ילדה בת 12 מעופפת שאני חושבת שהיא פחות טובה מבת ה14 הממוצעת מבחינת טיפול ואחריות על ילדים לא אקח כי אני אמא דאגנית.
משפחות שלא יכולות לעמוד בתשלום גבוה לבייביסיטר שישארו בבית ולא יקחו בייביסיטר .
ואם זה לדברים הכרחיים שיסחבו עם הילדים או שיבקשו חסד מראש ולא בייביסטר .
זו עבודה. מי שרוצה לעשות חסד היא תגיד בעצמה שהיא באה לעשות חסד .
היו משפחות שבאתי אצלם לעבוד וציפיתי לשכר כמקובל בסביבה, והיו משפחות שידעתי שאין והלכתי לעשות חסד
כי אני רציתי ולא כי ציפו ממני שזה יהיה חסד והם גם היו משפחות מקסימות שדחפו לי את ה10 שקל ליד למרות מחאותי רק כדי שלא ירגישו שניצלו אותי , ה10 שקל הזה הלך כמובן על צ'ופרים לילדים החמודים. חסד זה חסד ועבודה זו עבודה. אסור לערבב ביניהם ואסור להחליט בשביל הבייביסיטר או הנערה שעוזרת בבית שהיא באה לעשות חסד.
של שכר מינימום
וזה בהחלט לוקח גם בחשבון שלמישהו צעיר נותנים קצת פחות אחריות, והוא קצת פחות עם ניסיון.
לילדה בת 14 שבאה לעשות בייביסיטר לא משלמים כמו לבת 20 ולא כמו לבת 35. למה? אולי הן עושות אותה העבודה? ואפילו לפעמים מישהי צעירה עושה עבודה יותר טובה ונמרצת...
אם זו עבודה פיזית, כמו גינון, סחיבות, עבודה פיזית בשמש וכאלה
הייתי משלמת לפחות 30 לשעה.
אם זה משהו סבבה שלא דורש מאמץ פיזי ואתה מעסיק דרך תלוש מסודר, בטח שמינימום.
אם אתה בעל עסק של ממש, שרשום ומוציא קבלות, תעסיק אותו רק עם תלוש .
אם זה לא דרך תלוש מסודר אלא משהו כמו עבודות בית וכאלה .. כמו בייביסיטר,
אז 20 ש"ח לשעה. ככה מקובל אצלנו. בייביסיטריות בכיתה ח' לוקחות 20 ש"ח לשעה.
יישוב לא בשומרון ולא עני אבל ממש לא מקום היי-סוסייטי. י"א-י"ב לוקחות 25, רובן גם משלמות מכיסן את הבגדים נעליים והבילויים והמותרות שלהן ולא לוקחות מההורים כסף לצאת לאכול גלידה או לקנות איזושהי מחברת מיוחדת או נעליים וכו' .
סטודנטיות לוקחות 30 כולן דיי מפרנסות את עצמן וחלקן גם נשואות צעירות ככה שזה נראה לי מאוד הוגן לקבל שכר מינימום לגיל 18 + שזה 29.5 ש"ח.
אם אתם גרים באיזשהו מקום שהמצב בו אחר אז אולי המחירים אחרים. אני יודעת שאיפה שבת דודה שלי גרה (איזור ה2 דקות מכפר סבא ) משלמים 15 שקל לבייביסיטר בי"ב.
בהצלחה
נעים יחסית כי זה צמוד לים...
* צימר עם בריכה פרטית?
* טיול מים בצפון (מג'רסה, נחל בניאס..)- למרות שזה דיי עמוס באנשים..
* לילה קמפינג, אפשר גם רק לילה בחניון בדרום ואז גם אין הרבה אנשים וגם לא כזה חם כי בבוקר מתקפלים חזרה
* כשהיינו באילת שכרנו סירה קטנה (עד שישה אנשים) במשהו כמו 350 ש"ח לשעה (שכרנו לשעה אחת). הילדים (בני ארבע וחמש) ממש התלהבו והיה ממש נחמד, אולי אפשר משהו בסגנון הזה באזור הים התיכון (נראה לי רחוק אילת ) ולשלב את זה עם איזה מסעדה אחר כך?
זה מה שאני מצליחה לחשוב עליו בינתיים..
כל פעם מחדש צרחות ובכי היסטרי של כאב שעובר מיד כשהוא מסיים.
עדיין יונק הרבה ב"ה ואוכל תזונה בריאה ולא משהו שאמור לגרום לעצירות.
זה נורמלי? לדאוג? לתת שזיפים? 
לי אישית עזר חלב סויה היתה לי עצירות שנים.
זה רך יחסית או קשה?
ככה תדעי אם זו בכל-זאת עצירות...
(לא עולה לי כרגע אפשרות אחרת. מהניסיון שלנו התיאור הזה אכן הולם עצירות. אבל אצלנו באמת היה מדובר בילדים/תינוקות שלא כ"כ אכלו בריא...)
תלוי גם מה התזונה שלו אם יש משהו חומצי שהוא מרבה לאכול: תפוזים עגבניות וכו', לפעמים זה יוצר צריבה.
האם מקפיד לשתות מים?
תנסי לתת לו על בטן ריקה אגס או כף שמן זית, זה יכול לעזור..
הוא לא אוכל עגבניות, לא אוהב, גם לא חומציים אחרים.
שותה הרבה מים ורק מים, לא מיץ ולא ממותקים.
סליחה על השאלה: עובי היציאה גדל לאחרונה?
זה יכול להכאיב מאוד, גם לפצוע. ואם זה לא איפיין אותו עד עכשיו, יתכן שזה ביטוי למשהו רגשי.
יש לתסמין הזה מענה בהומאופתיה.
הוא בן שנה!! לא להילחץ 
אני בטוחה שאת עושה מעל ומעבר. ובטוחה ששמח לו וטוב. בטוחה!
הכוונה ברגשי שלפעמים זה משהו שעולה ממנו, ממבנה האישיות שלו ואיך שהוא תופס את עצמו ואת החיים - גם בגיל שנה 
.
התכוונתי לעובי. לא לקשיות.
[את יכולה לנסות לשים "משחת אורה" או משהו דומה, ולראות אם משפיע]
לב אמיץהיחודיות והיופי שלהם
סתם 1...כי זה יוכל לעזור גם לאחרים למידרג הנכון.
בד"כ, דבר כזה גם ביציאות רכות, הוא אכן מפצע כלשהו.
רק אם בטוח לא כך, בודקים אפשרויות נוספות.
אולי פיסורה?
אם כן, זה כואב מאוד מאוד מאוד .
לכי איתו לרופא ילדים. בהצלחה
