פורום עזרא שלמה תלפיות אימפריה!!!!!!! (עמוד 4)

אבל אני ממש הייתי בסדר עכשיו!

מה, כי לא הודעתי לכם פעם אחת על ציון לא חשוב מלפני יומיים כש"לא תכעסו על ציון נמוך" אבל פחות מתשעים זאת אכזבה? כי אני לא מקדישה מספיק תשומת לב, אבל אתם דיברתם על הציונים של אחותי בכלל?

[ולמה היא אומרת שאני מוכנה להתנדב, אממ, לא ברור ש זה רק מזיק?]

{זה מטופש כי אין לי על מה, אבל, זה מפריע לי, כ"כ,}

עמוס לי אי שם בפנים, אני לא מוצאת את עצמי

אה, הלכתי!

|מידפרצמו|

 

יבורכו העולים להר ד'.

הרי אנחנו טובים בלשקר לעצמנו, לא?

כ"כ הרבה זמן לא הייתי שם
ולחזור, פשוט, ככה, הרגיש כ"כ לא נכון

אבל יש גם עבודה בביולוגיה להגיש לערב
ויש את העבודה בספורט שטכנית עד חנוכה
אני צריכה לחזור לפנימיה, כדי ל, אבל אי אפשר עד שבוע הבא

אם התעקשתם שלא לתת לנו אחריות, בכלל, למה בסוף לזרוק הכל עלינו ולברוח/ לא להגיע? היינו עושות את זה בשמחה! בשמחה!

למה להתחייב לעשות דברים, לא לעשות, ואז להאשים אותנו?

למה פתאום להרחיב את הסמכות הבודדה שהסכמתם לתת (לעשות את העבודה השחורה, אבל שוב, בשמחה) כדי שהכשלון שלכם יהיה באחריותנו?

למה לבקש שנעשה דברים אם בסוף אתם אומרים לדלג על הרוב ואז לא לעשות בכלל? נכון שאני אקדיש את הזמן בשמחה, אבל בשביל תוכן! ת-ו-כ-ן! לא לריק,

 

(די-

לעזוב-

לשחרר-

מה זה ישנה?

גם ככה אין לי יכולת השפעה

אולי היא צודקת ובאמת כדאי לפנות ל, אבל לכאורה לא שייך)

(קשה לי ב ככה,)

אבל בשני המקרים הפלאפון(ים) מוכנים לשלוח ולקבל מכולם, ו מ רק לקבל. למה?

א-ס-ף ח-ס-ד מ-כ-ל! א-ס-ף! א-ו-ו-ו-ו-ס-א-ף!

זה לא מצליח לי, לבד לי, הפלאפון שלי מסרב להוציא הודעות, אני מפחדת ש,

אני רוצה ללמוד, אבל, אי אפשר עכשיו,
איך אפשר,

אמממ. |שותק|

 

 

[|מחפש|]

אני רוצה להתנצל, אבל ברור לי שבהקשר של הדיון זה כ"כ לא נכון,
מצד שני, זה מה שנכון,

ככ מטופש לבכות בגלל זה

אבל עד כמה שזה מרתק, אני רוצה ללמוד.

וכזה,

לבחור סוגיא ולעסוק בה בעיון עד ששלם לי איתה

לקחת ספר וללמוד מכריכה אל כריכה אל אמצע

לחיות,        

אני רוצה ללמוד לחיות לנשום להכיר עבודת ד',

|מכחיש|

למה אני לא מצליחה לשתוק מספיק
למה עולה בי הצורך להגיב ואני צריכה להגביל אותו בכוח
אז מה אם אני צודקת, אז מה אם יש גבול, אז מה אם נמאס לי מזה שהיא משפילה אותי אחרי שזרקה אותה לכאן
לא היו ביטויים קשים יותר? לא היו עלבונות שדייקו יותר? לא היו קשיים? אז למה, למען ד', למה זה כ"כ קשה לי,
למה לא להצליח לשתוק ככה בפשטות,

אבל משום מה אכפת לי יותר מזה שאין לי איפה לישון.
ואיכשהו כשמסתכלים בגלוי אתה מנסה להבין את עצמך, ולא, ונו בסדר זה שלא ישנתי לילה אחד לא אומר שצריך להתמקד בזה, גם לא שניים, ו ללמוד הרבה יותר מחי'ה משינה אז מה אכפת לי, גם ככה אם ממש נצרך הגוף יסכים ל, גם בפנים,
ונכון שבלי שינה יש פחות מחשבה וממילא קל יותר להכשל בבן אדם לחברו, אבל, בלי תורה עוד יותר,
ואני לא מזהה את עצמי ככה, אני לא ראוי'ה ל, אממ, אני רוצה חיי תורה ו אבל לא מתנהגת בצורה מתאימה, ואני רוצה יותר, להתקרב, לחיות, לשמוח, לקרב, לחיות, לשמח, ללמוד, אבל, אבל, אבל, למה,


[עשיתי היום תרגיל שלם בכימיה וחצי בסטטיסטיקה, ואפס דפי גמרא ואפס משניות ובקושי שלחתי מקורות ו אממ ריק לי,][ו*** אמר ש, אבל מתי בפעם האחרונה עשיתי את זה, כמו שצריך,][אני רוצה לצאת לבחוץ אבל אין לי איך,][למה אני כל כך מנותקת, חיים.]

זה לא כאב כל כך שההורים שלו לא האמינו בו כשאף אחד אחר לא האמין בו, כשהארי לא ידע איך זה מרגיש כשלוקחים אותך ברצינות אנשים כמו המנהל דמבלדור ופרופסור קווירל (הרציונלית שםשם)