(בבקשהבבקשה שמישהו יזהה,)
הם סלית'רינים, הם יבינו. ואם לא - רובן יסביר להםבתוך בני ישראל
(דברים שצריכים להחרט על הלב)בתוך בני ישראל
(שנא' חומותייך נגדי תמיד)
או, לכן,בתוך בני ישראל
על קוצו של יו"ד! ואם אין קמ"ח אין תורה!
וקצת מרגיש לי רע להתלונןבתוך בני ישראל
ומה יש לי לומר, זכיתי ממש, וכן יש לי קצת הספק וכן זכיתי לפגוש את וכן וכן וכן
(אבל גם צרות של עשירים הן צרות, וטיפש הוא האיש שחושב אחרת (מהללא-ל שםשם), קו כאשר להרבה אנשים, בדגש על מי שאחראי עליך, אתה עני מרוד)
אני רוצה לפגוש את הרב. כזה, באמת. ופשוט לשמוע
ו אני רוצה לשמוח, באמת, בשלמות, בעבודת ד' שלי, באהבה,
ו אממ, ו אני רוצה ללמוד, [וזה רצון שצריך ונכון לכבוש, אבל אממ מתפרץ לפעמים,]
(אבל גם צרות של עשירים הן צרות, וטיפש הוא האיש שחושב אחרת (מהללא-ל שםשם), קו כאשר להרבה אנשים, בדגש על מי שאחראי עליך, אתה עני מרוד)
אני רוצה לפגוש את הרב. כזה, באמת. ופשוט לשמוע
ו אני רוצה לשמוח, באמת, בשלמות, בעבודת ד' שלי, באהבה,
ו אממ, ו אני רוצה ללמוד, [וזה רצון שצריך ונכון לכבוש, אבל אממ מתפרץ לפעמים,]
טוב כי למה לא (שרשור פרטי)בתוך בני ישראל
(מומלץ שלא לעיין וזה)
..בתוך בני ישראל
סוכה מו. ברשי שם
הלכות שביתת יוט לרמב"ם פז היג
שו"ע אוח לא
הרמא על השוע שם בעניין חליצת תפילין במוסף ר"ח
והטז תכ-משהו
עירובין צו וברשי
הריטבא שם (ברכות מב)
הגרא סימן לא סב
וכן בטוח לא ג
האבני נזר אוח ב ד
אור זרוע א תקפט
תוספות מועק יט.
מגילה כא.
הראש בהלכות תפילין טז ובשותו
הרשבא בשותו א תרצ והספורנו שכשיטתו
בי תקמה
ירושלמי מועק ג ד
מנחות לו ותוספות שם
המעשה רב פסח קפה
הספרי לקרח אאלט
הרבזצל בחבש פאר ב אממ נראה לי שלקראת הסוף, אבל ראיתי אותו רק בפסח ההוא אז יש סיכוי שלא.
בסוף שו"ת בית יוסף בשלדודו, בהתחלה ממש. וכן כס"מ בתפילין ומזוזה וסת ד
(תפילין בחוהמ)
הלכות שביתת יוט לרמב"ם פז היג
שו"ע אוח לא
הרמא על השוע שם בעניין חליצת תפילין במוסף ר"ח
והטז תכ-משהו
עירובין צו וברשי
הריטבא שם (ברכות מב)
הגרא סימן לא סב
וכן בטוח לא ג
האבני נזר אוח ב ד
אור זרוע א תקפט
תוספות מועק יט.
מגילה כא.
הראש בהלכות תפילין טז ובשותו
הרשבא בשותו א תרצ והספורנו שכשיטתו
בי תקמה
ירושלמי מועק ג ד
מנחות לו ותוספות שם
המעשה רב פסח קפה
הספרי לקרח אאלט
הרבזצל בחבש פאר ב אממ נראה לי שלקראת הסוף, אבל ראיתי אותו רק בפסח ההוא אז יש סיכוי שלא.
בסוף שו"ת בית יוסף בשלדודו, בהתחלה ממש. וכן כס"מ בתפילין ומזוזה וסת ד
(תפילין בחוהמ)
..בתוך בני ישראל
הבסיס הוא במדבר טו יד עד אה עז בערך,
יבמות מז:/קידושין ע:/נידה יג (?) קשים, ורשי ותוספות שם. ויבמות קט:, ושם גם רעה אחר רעה. שבת לא להלל ושמאי וזה. כוזרי א כו לא יהיה שווה. יבמות מז. לגבי האופן, גם קדושה איסורי ביאה יד א. כל הפרק הזה בעצם, הוא פרק יפה ממש. [בכורות ל כישראל מומר? לא בטוח שזה נחשב קשור. גם רש"י שם] שבת לג ועין איה שם.
מדרש תנחומא בלק א פתחון פה. בעצם זה גם הברייתא ביבמות כד. והספרי בבמדבר איפשהו. סנהדרין צט על שלא קיבלו, קידושין סט על חתונה?
סנהדרין לט:? גיטין נז לגבי מבני בניהם. יומא עא. (נראה לי) בני העמים לשלום. פסחים פז: לא הגלה אלא. מדרש תנחומא לך לך ו יש חביב מזה. הרמב"ם באגרתו של אין שום הפרש, לא זוכרת את המקור המדויק, מחילה. הרב פיינשטין ו יוד סימן א. יבמות עט. יבמות עד הי'ה כבר? בכללי כל יבמות בערך.
והרמחל! הוא לא כ"כ קשור, עכשיו כשאני חושבת על זה שוב, אבל הוא ממש יפה. בדרך ד' ב ד. שבת קמו על מעמד הר סיני. ושבועות באיזור מ עמוד א כלשהו. אולי לט.
פסחים צא: וחולין ד., בעצם יש סיכוי שהתוספות שם מצטט אותו, צע.
(בין גרים לישראל)
יבמות מז:/קידושין ע:/נידה יג (?) קשים, ורשי ותוספות שם. ויבמות קט:, ושם גם רעה אחר רעה. שבת לא להלל ושמאי וזה. כוזרי א כו לא יהיה שווה. יבמות מז. לגבי האופן, גם קדושה איסורי ביאה יד א. כל הפרק הזה בעצם, הוא פרק יפה ממש. [בכורות ל כישראל מומר? לא בטוח שזה נחשב קשור. גם רש"י שם] שבת לג ועין איה שם.
מדרש תנחומא בלק א פתחון פה. בעצם זה גם הברייתא ביבמות כד. והספרי בבמדבר איפשהו. סנהדרין צט על שלא קיבלו, קידושין סט על חתונה?
סנהדרין לט:? גיטין נז לגבי מבני בניהם. יומא עא. (נראה לי) בני העמים לשלום. פסחים פז: לא הגלה אלא. מדרש תנחומא לך לך ו יש חביב מזה. הרמב"ם באגרתו של אין שום הפרש, לא זוכרת את המקור המדויק, מחילה. הרב פיינשטין ו יוד סימן א. יבמות עט. יבמות עד הי'ה כבר? בכללי כל יבמות בערך.
והרמחל! הוא לא כ"כ קשור, עכשיו כשאני חושבת על זה שוב, אבל הוא ממש יפה. בדרך ד' ב ד. שבת קמו על מעמד הר סיני. ושבועות באיזור מ עמוד א כלשהו. אולי לט.
פסחים צא: וחולין ד., בעצם יש סיכוי שהתוספות שם מצטט אותו, צע.
(בין גרים לישראל)
..בתוך בני ישראל
כל נצח ישרא-ל בערך? מדרש תנחומא לשופטים ט? (גם הילקוש אומר איפשהו משהו דומה) מהרשא נזיר לב:? פסיקתא רבתי לו? שביעית פרק ו' בהתחלה? ספר העיקרים? מדרש תהילים לא? יש מדרש אגדה שמדבר על זה, אבל אממ אני לא זוכרת את הניסוח המדויק שלו. בפועל אפשר לטעון גם שרשי על איכה ד, אבל אממ.
..בתוך בני ישראל
(אני רוצה לומר שהסוגיא הנהדרת בהקשר הזה היא בכלל שקר מחוץ לביד, אבל אא, אז לפחות אציין שהרשבא על זה (חג פא אאלט) נהדר)
לגבי שקר יש בכלל שא-לה למה לא. יש בספר היראים שאומר שהבעי'ה היא רק בהיזק חברו, ואז אפשר לשקר במשחק (זא, אאכ תוצאת המשחק קובעת דברים. לרוב לא). חוץ מזה יש שסוברים שהבעי'ה היא מצד האדם העצמי, זא לבחור שלא לנקוט בחותם ד' יכולה להוביל ל. נגיד החזוא בפרק ד (יג?) אומר שאף שהן דברים של מה בכך ואינו גורם בשקרו שום הטעה לחברו כלל שקר הוא. או נגיד המהרשא ביבמות סג..או נגיד הפחד יצחק שאומר ששקר הוא מחיצה וכו.
ובלי קשר רואים ששקר בעייתי בכל מצב - ספר החינוך חוזר על זה, אממ, כשמדברים על אדם שנפטר ולא יודעים וכו, שלמרות שלא מפרסמים השוע אומר שאם שוא-לים אומרים אמת כי מדבר שקר תרחק וכו. (יוד תב יב. למרות שהרמא מוסיף על דיוק השוע ואומר שרק לבנים)
[בעצם למה ללכת כ"כ רחוק. רש"י מפרש שאושפיזא זה ממון, אז נגיד נדרים כז: (?), או יוד רכב.]
עכפ צע גם במידה ומותר, האם להגביל, הין של שלמה אומר שאסור להרבות, גם הארחות צדיקים מדייק בזה, אםכי נגיד המאירי אומר שלא צריך לחוש לזה כשמבינים למה.
עכשיו. יש את הסוגיא בשבועות (לא.? הזיכרון שלי לא משהו) לגבי שקר שלא בעשיית דברים, א-לא נגרם בעקיפין ומזה שהתלמיד לא מעיר לרבו וכו. אז לכאורה אם אסור אז אסור לשחק עם מישהו שמרמה.
אפשר לטעון שזה לצורך/מפני השלום/, ואז עפי כתובות יז. וכלה רבתי י וכו להוכיח כשיטת היראים שלמקודם שזה רק לנזק וכו, בגלל המשך הפסוק. אםכי הריטבא חולק עלזה ואומר שזה לא קשור לנזק, א-לא רק דרכי שלום.
הבעי'ה היא שרוב החתנים והכלות לא רבים ביום נישואי'הם, אז אפשר לטעון שזה גם ריבוי שלום ולא רק מפני. רק שהטז (סה) נגיד לא תופס את זה ככה, והוא מדייק שמותר כי ברור שמצאה חן בעיניו, אחרת לא הי'ה מתחתן, וזה מספיק להוציא מגדר שקר. או לתרץ שמספיק שהיא נאה במעשי'ה (גם ממה שהי'ה מקודם, גם ערוך השולחן אומר ככה אאלט)
(שקר ושינוי מפני דרכי שלום)
..בתוך בני ישראל
אממ. אני משערת שהגמרא בבק ס-סא זה בסיס, גם התוספות שם שלוקח את זה כברור מא-ליו (ואומר שהמחלוקת היא על האם חייב לשלם כי זאת מצווה) בניגוד לרשי שאומר שזה באמת חילוק של מותר אסור, גם סנהדרין עג. בתחילת הגמרא שם (כזה שני'ה אחרי, לא מיד). בקיז לערך יש את הדיון על אנסוהו להראות את שדה חברו האם צריך לשלם לו. והשיטה מקובצת שם.
במ סב. של וחי אחיך עמך גם קשור? כעיקרון הרשבא אומר שם שחייו קודמים, אבל אם השני עומד למות והוא עדיין לא הוא צריך לתת לשני, ששלא במקום חיותו חייב.
יש גם את יומא פג: עם הסיפור של רבי י'הודה ורבי יוסי, שאממ לא זוכרת מי מהם (רבי יוסי נראה לי) אבל סובר כשיטת רבי מאיר שגזל זאת עברה שלא עומדת בפני פיקונ, (אםכי שם יש שהוכיחו שלא זאת הכוונה. לא זוכרת איפה הוא אבל הרמב"ן מביא אותו איפשהו בכתובות (יט. אולי? צע.)(אבל אומר שזאת היתה מידת חסידות)(נראה לי שגם הרשבא אבל לא בטוח). גם המאירי בבק פ. מדבר על זה,) ו אממ שו"ת המהרשם סימן נד, שמוכיח שכיוןן שגזל אביזריהו שפיכות דמים אז יש לחסיד ופריש למסור נפשו... אבל כל שאר אדם בוודאי שרי להציל נפשו מסכנה בממון חברו כשאין לו לשלם גכ (לא מתחייבת שזה נוסחו).
בכא השוע פוסק (חושן משפט סימן שנט, סעיף כלשהו) כשיטת התוספות, זא הוא גם אומר שמותר ליקח אבל יתחייב לשלם, זא שצריך שלא יקחנו אלא על דעת לשלם. מצד שני הוא אומר בשפ/שפח (לא סגורה על באיזה אחד הוא מדבר על זה, אבל נראה לי שאחד מהם. סק ג) שאם אנסו המלך עד שיראה ממון חברו אז פטור, וזה קצת סותר את מה שאמרנו מקודם.
אני חושבת גם שהראבד מחלק בין בפניו לשלא בפניו, אבל לא זוכרת איפה. יש סיכוי שהשיטה מקובצת מביא אותו, ואז זה מסביר את החילוק בין רבי י'הודה לדוד.
(הצלת עצמו בממון חברו)
במ סב. של וחי אחיך עמך גם קשור? כעיקרון הרשבא אומר שם שחייו קודמים, אבל אם השני עומד למות והוא עדיין לא הוא צריך לתת לשני, ששלא במקום חיותו חייב.
יש גם את יומא פג: עם הסיפור של רבי י'הודה ורבי יוסי, שאממ לא זוכרת מי מהם (רבי יוסי נראה לי) אבל סובר כשיטת רבי מאיר שגזל זאת עברה שלא עומדת בפני פיקונ, (אםכי שם יש שהוכיחו שלא זאת הכוונה. לא זוכרת איפה הוא אבל הרמב"ן מביא אותו איפשהו בכתובות (יט. אולי? צע.)(אבל אומר שזאת היתה מידת חסידות)(נראה לי שגם הרשבא אבל לא בטוח). גם המאירי בבק פ. מדבר על זה,) ו אממ שו"ת המהרשם סימן נד, שמוכיח שכיוןן שגזל אביזריהו שפיכות דמים אז יש לחסיד ופריש למסור נפשו... אבל כל שאר אדם בוודאי שרי להציל נפשו מסכנה בממון חברו כשאין לו לשלם גכ (לא מתחייבת שזה נוסחו).
בכא השוע פוסק (חושן משפט סימן שנט, סעיף כלשהו) כשיטת התוספות, זא הוא גם אומר שמותר ליקח אבל יתחייב לשלם, זא שצריך שלא יקחנו אלא על דעת לשלם. מצד שני הוא אומר בשפ/שפח (לא סגורה על באיזה אחד הוא מדבר על זה, אבל נראה לי שאחד מהם. סק ג) שאם אנסו המלך עד שיראה ממון חברו אז פטור, וזה קצת סותר את מה שאמרנו מקודם.
אני חושבת גם שהראבד מחלק בין בפניו לשלא בפניו, אבל לא זוכרת איפה. יש סיכוי שהשיטה מקובצת מביא אותו, ואז זה מסביר את החילוק בין רבי י'הודה לדוד.
(הצלת עצמו בממון חברו)
..בתוך בני ישראל
... אז נראה שכן נהגו לאכול.
מה שכן, יש חילוק בין סוכר בעבר (עיבוד ללא מים, נחשב כפרי וממילא לא הוכשר לקבל טומאה), להיום (לא בקיאה בזה אבל התהליך עם מים), וגם אז אולי לחלק בין סוכר רגיל לבקוביות (שבאופן כללי יש בו יותר בעיות כי נעשה עם מתכת)
אם רוצים לדעת אם הוא מקבל טומאה או לא, לכאורה הכי קל לבדוק את זה על מעשרות כי המשיכו לנהוג בזה ורוב הפוסקים אמרו שלכתחילה אסור לחלל על מאכל שקיבל טומאה. ראיתי בעבר שרבי שמוא-ל סלנט הי'ה מחלל מעשר שני על סוכר, לא זוכרת את המקור המדויק. אםכי במנחת שלמה (חלק ג', התשובה היא בקנא-ב (158-9), לא זוכרת באיזה מהם החלק הרלוונטי) הוא מתנגד לזה כי הסוכר (של ימינו) טמא.
אממ רגע. הסתבכתי. הרמב"ם אומר בברכות ח ש (הוא לא מזכיר את הביטוי סוכר, אבל הוא אומר הקנים המתוקים שסוחטין אותן ומבשלים מימי'הן עד שיקפא וידמה למלח, זה נשמע כמו תיאור נהדר של סוכר) הוא לא חושב שזה פרי, וברכתו שהכל, כי זה דומה לדבש תמרים. הטור חולק עליו כי מטרת נטיעתם היא הסוכר ולא התמרים, הכסמ אומר שאם הטור הי'ה גר במקום שבהם יש הוא לא הי'ה אומר מה שאמר, ולשיטתו גם אם זה נחשב פרי עדיין לא מברכים על הסוכר שיוצא מהם האדמה. אבל מהתיאורים הא-לו אפשר להבין שנהגו לאכול אותו כגושים ונחלקו האם הם הפרי או תוצר לוואי, אבל בימינו זה אחרת. (אם כי נראה לי שקשה לטעון שזה משמעותי)
(האם סוכר מקבל טומאה)
מה שכן, יש חילוק בין סוכר בעבר (עיבוד ללא מים, נחשב כפרי וממילא לא הוכשר לקבל טומאה), להיום (לא בקיאה בזה אבל התהליך עם מים), וגם אז אולי לחלק בין סוכר רגיל לבקוביות (שבאופן כללי יש בו יותר בעיות כי נעשה עם מתכת)
אם רוצים לדעת אם הוא מקבל טומאה או לא, לכאורה הכי קל לבדוק את זה על מעשרות כי המשיכו לנהוג בזה ורוב הפוסקים אמרו שלכתחילה אסור לחלל על מאכל שקיבל טומאה. ראיתי בעבר שרבי שמוא-ל סלנט הי'ה מחלל מעשר שני על סוכר, לא זוכרת את המקור המדויק. אםכי במנחת שלמה (חלק ג', התשובה היא בקנא-ב (158-9), לא זוכרת באיזה מהם החלק הרלוונטי) הוא מתנגד לזה כי הסוכר (של ימינו) טמא.
אממ רגע. הסתבכתי. הרמב"ם אומר בברכות ח ש (הוא לא מזכיר את הביטוי סוכר, אבל הוא אומר הקנים המתוקים שסוחטין אותן ומבשלים מימי'הן עד שיקפא וידמה למלח, זה נשמע כמו תיאור נהדר של סוכר) הוא לא חושב שזה פרי, וברכתו שהכל, כי זה דומה לדבש תמרים. הטור חולק עליו כי מטרת נטיעתם היא הסוכר ולא התמרים, הכסמ אומר שאם הטור הי'ה גר במקום שבהם יש הוא לא הי'ה אומר מה שאמר, ולשיטתו גם אם זה נחשב פרי עדיין לא מברכים על הסוכר שיוצא מהם האדמה. אבל מהתיאורים הא-לו אפשר להבין שנהגו לאכול אותו כגושים ונחלקו האם הם הפרי או תוצר לוואי, אבל בימינו זה אחרת. (אם כי נראה לי שקשה לטעון שזה משמעותי)
(האם סוכר מקבל טומאה)
..בתוך בני ישראל
אממ. החמדת צבי (הזה של להדפיס) אמר שציצית שעל הגוף עצמו לא נקראת כסותך אשר תכסה בו ולא חייבת בציצית, כי היא משתמשת להגנה מהקור/ לאגירה בחום. גם אממ אני לא זוכרת איפה אבל הוא עסק בקבלה (ספרדי), בסימן ח בשות שלו, שהביא זה מטעם זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצוות (של שבת קלג
, והוא מציין שם שאסור ללבוש ציצית קטן ערום. האמת שגם הראש מביא את זה במועק כמדומני, כשהוא אומר שהוא פטור מקריעה כי נועד רק לצורך זה(/בעיקר/קורה בפועל), והגרח כתב על זה שלפי זה נכון להזהר שלא ללבוש הטלית קטן סמוך לבשרו ממש דלא לי'הוי כבגד התחתון שעשוי... דפטור מציצית (מסתמא הציטוט לא מדויק, מחילה, אין לי את הספר)
הארי בשער הכוונות ציצית ו שהטלית קטן הי'ה לובשו למטה משאר מלבושיו ע"ג חלוקו. טכנית הוא מדבר על לא לשים בחוץ לגמרי כי זה ביזוי מצווה, ועדיין.
(אפשר לטעון פה לחילוק כי כיוון שדי ברור שציצית לא נעשתה לצורך זה, א-לא למצווה, ובימינו פחות נהוג ללבוש בגד אחר בשביל זה, אבל עדיין נראה שלכתחילה עדיף לחצוץ)
טכנית אפשר לנסות להוכיח מהניסוח של השוע לאיך מתלבשים בבוקר.
(ציצית מעל/מתחת לבגדים)
, והוא מציין שם שאסור ללבוש ציצית קטן ערום. האמת שגם הראש מביא את זה במועק כמדומני, כשהוא אומר שהוא פטור מקריעה כי נועד רק לצורך זה(/בעיקר/קורה בפועל), והגרח כתב על זה שלפי זה נכון להזהר שלא ללבוש הטלית קטן סמוך לבשרו ממש דלא לי'הוי כבגד התחתון שעשוי... דפטור מציצית (מסתמא הציטוט לא מדויק, מחילה, אין לי את הספר) הארי בשער הכוונות ציצית ו שהטלית קטן הי'ה לובשו למטה משאר מלבושיו ע"ג חלוקו. טכנית הוא מדבר על לא לשים בחוץ לגמרי כי זה ביזוי מצווה, ועדיין.
(אפשר לטעון פה לחילוק כי כיוון שדי ברור שציצית לא נעשתה לצורך זה, א-לא למצווה, ובימינו פחות נהוג ללבוש בגד אחר בשביל זה, אבל עדיין נראה שלכתחילה עדיף לחצוץ)
טכנית אפשר לנסות להוכיח מהניסוח של השוע לאיך מתלבשים בבוקר.
(ציצית מעל/מתחת לבגדים)
..בתוך בני ישראלאחרונה
בתכלית אפשר להוסיף כל יום, אבל לא יודעת, זה שונה,
(+אין לי במחשב)
(+אין לי במחשב)
כזה, אדם קם בבוקר לשגרת יומובתוך בני ישראל
(ולפעמים האובדן משתלט ואתה מוצא את עצמך יושב ומחכה וגעגוע, ואתה מנותק אבל כל כך מחובר ורק מחפש שקט ורעש להסיח את המחשבות)
(ואין מילים,)
(ואין מילים,)
אוף,בתוך בני ישראל
הוא שאמרנו,בתוך בני ישראלאחרונה
..בתוך בני ישראל
זה (לצערי אולי לא לא) מטופש, אבל, אני מפחדת,
מסתבר שבתוך בני ישראל


יש לי 3 בנות, יש לי כלבה, אני מאוד אוהב אותה. וגם את הבנותבתוך בני ישראל
(ציטוט אקראי)
או שאני עובד, או שאני עושה את מה שאני אוהב, ללמדבתוך בני ישראל
אני עושה את מה שאני אוהב, בגלל המים של סיניבתוך בני ישראל
אפשר לשלוח את זה בדואר, אבל צריך הרבה אמונהבתוך בני ישראל
החיסון הזה לקורונה, נו, המןבתוך בני ישראל
"יש לי מלא חברים, את, גיטהאב, אממ,"בתוך בני ישראלאחרונה
איך התגעגעתי ללהכשל במטבח |נבוך|בתוך בני ישראל
ברוך ד'!
וואו,בתוך בני ישראל
וואו. אממ, אממ,
וואו.
וואו.
|נבוך|בתוך בני ישראל
איך אפשר לישון שמונה שעות ולהיות עייף,
הבנות מוטעות הלכתית:בתוך בני ישראל
אין לראות בזה וכו ודאי שכל מה שכאן אסור/יכול להיות דעה לגיטימית הלכתית/נכון רק במקרים מסוימים (מחק את המיותר)
אם אין מספיק כהנים,בתוך בני ישראלאחרונה
אז צריך להתחתן עם גויים.
(אבל למה להאשים כל כישלון שלי בלימוד תורה,)בתוך בני ישראל
(ועוד עכשיו כשאני לא לומדת, די,
זה כואב מספיק גם ככה,)
זה כואב מספיק גם ככה,)
(למה אי אפשר ש,בתוך בני ישראל
ולמה חייבים להביא את ה"דוגמא" הזאת כל פעם,
ועוד היום,)
ועוד היום,)
(אתם לא יכולים לטעון גם ש וגם ש, די,בתוך בני ישראל
זה די או או, לפחות מבחינה טכנית,)
(ולמה בכלל יש לי שא-לות,בתוך בני ישראלאחרונה
למה עדיין אכפת לי, זא, לחשוב כדאי, להרגיש לא,)
עד שנרדמתי מתישהובתוך בני ישראל
קמתי אחרי חמש דקות בגלל השעון שלהם, והם עוד לא כיבו אותו.
(ו אממ אוף,)
(ו אממ אוף,)
אבל למה שוב,בתוך בני ישראל
וכן, אני כושלת,
וכן, אני צריכה לעשות משהו עם עצמי,
אבל למה עוד פעם לומר לי ש, ולמה ככה,
זא מסתמא זה לא מה שיעזור,
[ואם כבר להכשל, אז לפחות בשמחה,
אבל מגיע ל יותר, ואני מפחדת שלא יהיה אפשרי בגלל זה,
והייתי תקופה בלי הפחד הזה, ושוב פעם להכנס א-ליו, ולמה,
זה לא שאני א-למד יותר]
"קודש או מה שחשוב"
ואני מסכימה שזה מה שחשוב עכשיו, אבל, למה ככה,
וכבר ביטלתי בערך כל סדר לימוד שלי וכל חברותא וכל דבר ועדיין לא הצלחתי, אז אולי לא זאת הבעי'ה.
(ו"ראיתי שעשית מלא דברים בחדר", כי איך אפשר להתרכז בחוץ. אבל אתם סופרים את זה כאילו ישבתי ולמדתי, במקום להתרכז בללמוד למבחן. ופעם הייתי אומרת נו אם כבר כועסים שאני עושה את זה אז לפחות שאזכה לעשות, ועכשיו כבר לא כי הבנתי שזה לא הדבר הנכון לעשות, אבל עדיין קשה לי עם זה.)
וכן, אני צריכה לעשות משהו עם עצמי,
אבל למה עוד פעם לומר לי ש, ולמה ככה,
זא מסתמא זה לא מה שיעזור,
[ואם כבר להכשל, אז לפחות בשמחה,
אבל מגיע ל יותר, ואני מפחדת שלא יהיה אפשרי בגלל זה,
והייתי תקופה בלי הפחד הזה, ושוב פעם להכנס א-ליו, ולמה,
זה לא שאני א-למד יותר]
"קודש או מה שחשוב"
ואני מסכימה שזה מה שחשוב עכשיו, אבל, למה ככה,
וכבר ביטלתי בערך כל סדר לימוד שלי וכל חברותא וכל דבר ועדיין לא הצלחתי, אז אולי לא זאת הבעי'ה.
(ו"ראיתי שעשית מלא דברים בחדר", כי איך אפשר להתרכז בחוץ. אבל אתם סופרים את זה כאילו ישבתי ולמדתי, במקום להתרכז בללמוד למבחן. ופעם הייתי אומרת נו אם כבר כועסים שאני עושה את זה אז לפחות שאזכה לעשות, ועכשיו כבר לא כי הבנתי שזה לא הדבר הנכון לעשות, אבל עדיין קשה לי עם זה.)
..בתוך בני ישראל
לילה! ללכת לישון!
(ליל שישי,)
אין זמן לשחק, צריך לעבוד, ולולי וגו.
(ליל שישי,)
אין זמן לשחק, צריך לעבוד, ולולי וגו.
..בתוך בני ישראל
זה מטופש קצת, אבל אני מפחדת מ,
ואין לי כח שעוד פעם יכעסו עלי ש, ושיגידו שלא בא בחשבון ושיקחו ושידברו ושישתקו ו,
וכמה כבר אפשר לשהות במקום ש,
(ואיך אפשר להסביר ומגיע יותר וכנראה שאני מסוגלת, אז למה לא עובד,)
ואין לי כח שעוד פעם יכעסו עלי ש, ושיגידו שלא בא בחשבון ושיקחו ושידברו ושישתקו ו,
וכמה כבר אפשר לשהות במקום ש,
(ואיך אפשר להסביר ומגיע יותר וכנראה שאני מסוגלת, אז למה לא עובד,)
..בתוך בני ישראלאחרונה
ממש קיוויתי שהנושא לא יעלה, עושה לי לא כ"כ טוב לחשוב עליו,
אני אמורה ללכת לישון אבל איך אפשר להרדם ככה,
(אוף)
אני אמורה ללכת לישון אבל איך אפשר להרדם ככה,
(אוף)
..בתוך בני ישראל
אבל ממש רציתי ל,
(טכנית זה כמעט חודשיים, ואם סופרים ברצינות אז שלושה, ואפשר לומר גם שארבעה. זה שליש שנה,)
(טכנית זה כמעט חודשיים, ואם סופרים ברצינות אז שלושה, ואפשר לומר גם שארבעה. זה שליש שנה,)
אנשים שקוראים כאןבתוך בני ישראל
(כי מסתבר ויש)
אשמח אם תעדכנו, כאן או בפרטי. תודה!
אשמח אם תעדכנו, כאן או בפרטי. תודה!
אניעשב לימון
אני קוראת קבוע.דמעה שקופהאחרונה
אם זה מפריע אפסיק.
..בתוך בני ישראל
אוף,
אני רוצה לעלות.בתוך בני ישראל
רציתי להיות טוב.בתוך בני ישראל
(ומה אפשר לעשות, איך מגשרים על הפער הזה, בין הקודש לחול,)
יש בי רצון לירושלים. ולסיבוש של לילה ולשבת - ביום בשער הצאן, בלילה בשבטים - לבד מול ה() הזה ולשיר בשקט ולנסות לחשוף ככה במילים שקטות את הגעגוע. לעלות להר ולהתכופף בירידה למזרח, להביט על הרב ניצב שם על המדרגות, לשמוע את הרב () מדבר ובעיקר להרגיש בבית. ככה, בפשטות. (כי רק שם אפשר, פה זה רחוק ומנותק וחסר)
בתקופה האחרונה הפסקתי לחלום על ההר. אם פעם זה הי'ה רודף אותי בחלומות, היום עזבתי את העיקר ועברתי לטפל. ויש חלום של לשבת בכניסה ויש חלום של לחכות בחוץ, יש חלום של לנשום אוויר זריחה-של-יום-שעולים ויש חלום של לטבול בברכה. (לטבול! בברכה! כבר מלא זמן שלא הרגשתי טהורה ומוכנה לבוא בית ד',) אבל בעיקר חלומות של לפני עליה ראשונה, לשחזר שוב את הרגע שבו הבנתי ש, ללמוד תמיד בכניסה בחיכיון, עירובין בחוץ בהתאסף ראשי עם. מפעם לפעם רגעים של, הרב בתשעה באב שעבר, יושב בכניסה, הרב נכנס להר [אומר לי שלום ואני שותקת במבוכה], אחת בצהריים בתב הזה, הריצה החפוזה לכניסה ביו"כ שעבר. ורחוק לי, וקצת חסר והרבה כואב. כי בעוד שבשגרה הכאב שדורש לציון נרגע קצת בהר, ומתעורר בעיקר על החסר, הרי שכעת שני'הם זועקים בעירבובי'ה, וזה קשה, וזה כואב, ואיכה.
(לאחרונה שמתי לב שהפסקתי לאכול כי נצרך. זא, עדיין, אבל בין חוסר הרצון של הגוף לשתף פעולה ובין העובדה שלא היתה בררה א-לא לאכול, במקום להתחזק בזה באופן טבעי, עברתי ללאכול כי אני רוצה, כי אני רעבה, ולא כי אני רוצה לעבוד את ד'. וקצת מורכב לי עם ההבנה הזאת, שיש בה טוב, ויש בה רע, ויש בה, בעיקר, פחד)
וכאילו שמאוכל, אבל שינה, הפסקתי לישון כי הגוף ביקש ועברתי ללישון כי זה מה שטוב לי, שמתאים לי, כי כרגע אני עייפה אז אני אשן ונכון שהשעה כבר חמש ושש אבל אין לי כח אז ננסה להרדם לעוד שעתיים. ואפשר לטעון שזה זמני, ואפשר לטעון שזה נכון, אבל עדיין לא נח לי עם זה.
אני רוצה ללמוד. אני לומדת לבגרות ולתואר, אבל עדיין, אתה מרים את הספר ומשהו מרגיש לא נכון. ברור לי מה הרצון, וברור לי מה כן מרגיש בסדר וטוב ומנחם, ובה במידה אני יודעת שאני לא יכולה להרשות לעצמי את זה. אז שבת ושמחת ויום שחפץ בו ואני סוגרת את הגמרא, ואת הרשבא בכלל לא הוצאתי שלא אשבה, והולכת ללמוד לסופקורס. וטוב לי בידיעה שזה הדבר הנכון, וקשה לי להבין שזה הדבר הנכון.
(וכמה שאני רוצה פשוט יכולת לשבת וללמוד, ונכון שזה לא התפקיד שלי, אבל למען ד', למה לבנים כ"כ הרבה יותר פשוט בקטע הזה, או ליתר דיוק, למה אני לא מצליחה להבין את זה)
כמעט סיימתי עם לחקור את הסוגיא הנ"ל. ודי ברור לי מה יוצא הדבר הנכון לעשות, (למרות שיצא מה שקצת רציתי שיצא, וזה מדאיג אותי, למרות שברמה השכלית ברור לי שהבאתי הרבה יותר טיעונים נגד בגלל שידעתי שאני ארצה ש,) וכבר דנתי עם אנשים ולא הצליחו להפריך, ולכאורה הדבר היחיד שנותר הוא להעלות על הכתב ולשלוח לרב. אבל איכשהו יש בי בושה, וקצת חוסר רצון, גם כי בדרכ המסקנה הזאת מגיעה מהכיוון הלא מדויק לי לענד בהלכה, וגם כי מה לי בכלל לדבר על הנושא הזה. ונכון שלא יתבייש וגו, ונכון שהרב כנראה יבין ממה זה מגיע, ונכון שלא אמורים להמנע מלעשות מה שנכון בגלל מה יגידו. אבל אני לא רוצה לסכן את הקשר שלי עם הרב (ולא שיש קשר, הלוואי ש, אבל לפחות עכשיו טוענים שהוא מדבר בהערכה ולא בזלזול, ו,), ומצד שני, אם זה נכון אז צריך לפעול ככה ו.
(למה הי'ה לי כ"כ קשה להתנתק מהסוכה, אולי כי, זא, רק אח"כ שמתי לב שזה הי'ה כמו בהר, וגעגוע וכמיהה ו רחוק,)
יש בי רצון לירושלים. ולסיבוש של לילה ולשבת - ביום בשער הצאן, בלילה בשבטים - לבד מול ה() הזה ולשיר בשקט ולנסות לחשוף ככה במילים שקטות את הגעגוע. לעלות להר ולהתכופף בירידה למזרח, להביט על הרב ניצב שם על המדרגות, לשמוע את הרב () מדבר ובעיקר להרגיש בבית. ככה, בפשטות. (כי רק שם אפשר, פה זה רחוק ומנותק וחסר)
בתקופה האחרונה הפסקתי לחלום על ההר. אם פעם זה הי'ה רודף אותי בחלומות, היום עזבתי את העיקר ועברתי לטפל. ויש חלום של לשבת בכניסה ויש חלום של לחכות בחוץ, יש חלום של לנשום אוויר זריחה-של-יום-שעולים ויש חלום של לטבול בברכה. (לטבול! בברכה! כבר מלא זמן שלא הרגשתי טהורה ומוכנה לבוא בית ד',) אבל בעיקר חלומות של לפני עליה ראשונה, לשחזר שוב את הרגע שבו הבנתי ש, ללמוד תמיד בכניסה בחיכיון, עירובין בחוץ בהתאסף ראשי עם. מפעם לפעם רגעים של, הרב בתשעה באב שעבר, יושב בכניסה, הרב נכנס להר [אומר לי שלום ואני שותקת במבוכה], אחת בצהריים בתב הזה, הריצה החפוזה לכניסה ביו"כ שעבר. ורחוק לי, וקצת חסר והרבה כואב. כי בעוד שבשגרה הכאב שדורש לציון נרגע קצת בהר, ומתעורר בעיקר על החסר, הרי שכעת שני'הם זועקים בעירבובי'ה, וזה קשה, וזה כואב, ואיכה.
(לאחרונה שמתי לב שהפסקתי לאכול כי נצרך. זא, עדיין, אבל בין חוסר הרצון של הגוף לשתף פעולה ובין העובדה שלא היתה בררה א-לא לאכול, במקום להתחזק בזה באופן טבעי, עברתי ללאכול כי אני רוצה, כי אני רעבה, ולא כי אני רוצה לעבוד את ד'. וקצת מורכב לי עם ההבנה הזאת, שיש בה טוב, ויש בה רע, ויש בה, בעיקר, פחד)
וכאילו שמאוכל, אבל שינה, הפסקתי לישון כי הגוף ביקש ועברתי ללישון כי זה מה שטוב לי, שמתאים לי, כי כרגע אני עייפה אז אני אשן ונכון שהשעה כבר חמש ושש אבל אין לי כח אז ננסה להרדם לעוד שעתיים. ואפשר לטעון שזה זמני, ואפשר לטעון שזה נכון, אבל עדיין לא נח לי עם זה.
אני רוצה ללמוד. אני לומדת לבגרות ולתואר, אבל עדיין, אתה מרים את הספר ומשהו מרגיש לא נכון. ברור לי מה הרצון, וברור לי מה כן מרגיש בסדר וטוב ומנחם, ובה במידה אני יודעת שאני לא יכולה להרשות לעצמי את זה. אז שבת ושמחת ויום שחפץ בו ואני סוגרת את הגמרא, ואת הרשבא בכלל לא הוצאתי שלא אשבה, והולכת ללמוד לסופקורס. וטוב לי בידיעה שזה הדבר הנכון, וקשה לי להבין שזה הדבר הנכון.
(וכמה שאני רוצה פשוט יכולת לשבת וללמוד, ונכון שזה לא התפקיד שלי, אבל למען ד', למה לבנים כ"כ הרבה יותר פשוט בקטע הזה, או ליתר דיוק, למה אני לא מצליחה להבין את זה)
כמעט סיימתי עם לחקור את הסוגיא הנ"ל. ודי ברור לי מה יוצא הדבר הנכון לעשות, (למרות שיצא מה שקצת רציתי שיצא, וזה מדאיג אותי, למרות שברמה השכלית ברור לי שהבאתי הרבה יותר טיעונים נגד בגלל שידעתי שאני ארצה ש,) וכבר דנתי עם אנשים ולא הצליחו להפריך, ולכאורה הדבר היחיד שנותר הוא להעלות על הכתב ולשלוח לרב. אבל איכשהו יש בי בושה, וקצת חוסר רצון, גם כי בדרכ המסקנה הזאת מגיעה מהכיוון הלא מדויק לי לענד בהלכה, וגם כי מה לי בכלל לדבר על הנושא הזה. ונכון שלא יתבייש וגו, ונכון שהרב כנראה יבין ממה זה מגיע, ונכון שלא אמורים להמנע מלעשות מה שנכון בגלל מה יגידו. אבל אני לא רוצה לסכן את הקשר שלי עם הרב (ולא שיש קשר, הלוואי ש, אבל לפחות עכשיו טוענים שהוא מדבר בהערכה ולא בזלזול, ו,), ומצד שני, אם זה נכון אז צריך לפעול ככה ו.
(למה הי'ה לי כ"כ קשה להתנתק מהסוכה, אולי כי, זא, רק אח"כ שמתי לב שזה הי'ה כמו בהר, וגעגוע וכמיהה ו רחוק,)
..בתוך בני ישראלאחרונה
|נבוך|
מתישהו, ואולי אפילו תכף, י'הי'ה אפשר לחזור הביתה.
מתישהו, ואולי אפילו תכף, י'הי'ה אפשר לחזור הביתה.





