פורום רחובות המלך! (עמוד 42)

רק לא ליפול רק לא ליפול

(אני טובה.)

היא הזמינה לשבת,יותר נכון,היא והילדים שלה וכל הזמן אני מתרצת את זה שאני לא יכולה לבוא..
האמת,אני לא כל כך אוהבת לצאת מהבית בשבת.
וזה קצת לא נעים שוב להגיד שאי אפשר.

היא אמרה שאני צריכה להתחתן

אני לא יודעת מה אני חושבת על זה ונראלי אני פשוט חושבת יותר מידי ומקדשת את הכל יותר מידי ולכן קשה לי לצאת ממצבים.
אני רוצה את השמחה הפשוטה.
מזל שמחר שבת.וואו.תודה.

ואני יודעת שאני צריכה לאסוף את עצמי ויודעת שאולי אני טיפה מגזימה(למרות שהי,ממש לא.)ויודעת שכל חיי אני מקשיבה ליצר הרע הזה של העצבות והמחשבות המדכאות ויודעת שאני צריכה יותר להאמין למרות שכל חיי אני מאמינה ויודעת שהמיטה זה הדבר שהכי קשה לצאת מימנו ויודעת שאולי אולי אולי אני לא אוכל להסתיר מימנו עוד הרבה זמן את כל מה שממשיך לעבור עלי למרות שזה אסון אם הוא ידע ורק מלחשוב על זה,הלב שלי מטפס לאלף ורוצה למות אבל זה לא יקרה נו,אני יודעת שאני גם מאמינה בטוב ויודעת שעם כל הקושי,אני אתגבר על זה כי היו הרבה ימים כאלו ובסוף התגברתי ויודעת שבערך נשארתי אני לעצמי ואחראית על החיים שלי וזה עמוס לי לסחוב הכל לבד ופתאום אתמול היה כל כך מוזר ויודעת שאני לא יודעת איך מגיבים לאנשים והלוואי ואמן שהם לא כועסים עלי כי,כי,אני לא יודעת איך מפרשים במילים את הרצון הזה שיהיה להם פשוט טוב ולא כואב.
וזהו,באלי להכין עוגה.אני רוצה גם לשרוף את הציור הזה אבל זה וואחד יצר הרע.

נפלתי לבור עמוק מידי,אני לא יודעת איך יוצאים מימנו ועומד להיגמר לי הכוח ומפחיד לי שהוא ממש עוד רגע ייגמר.
איהההה כואבב לייי.
די כבר די

אני סתומה

(מאבא אי אפשר להסתיר כלום.......
זה מפחיד אותי מידי..
איך מספרים ומה מספרים ולמה בכלל לספר..
אני...אוף איפה אני ומה יש לי..למה אני לא יודעת להסתיר דברים..)

ר' שלומה קרליבך
הוא מתוק

אני רוצה ללמוד את זה.
זה מוצף לי.אבל זה מרפא.

לאבאליאתמחר

(נכון שיהיה לי טוב יציב מתישהו?אני מידי הרבה זמן מפורקת)

בעיקרון לפי כל הדיעות אני נחשבת פסיכית

להתפלל בשביל לאכול ולאכול בשביל להתפלל.בום.

א*** היא חברה מתוקה.

אז היום חיל נעמד מאחוריי בדרך לרדת מהאוטובוס והוא שלח יד להחזיק בכיסא לידי ובאיסטינקט של רגע,קיפלתי את עצמי בתוך עצמי ונחרדתי אבל פתאום הלב לא דפק כמו שהוא דופק כל פעם..הוא בכלל לא דפק בצורה מוגזמת ופתאום אמרתי לעצמי,הי,הכל בסדר.
וואי תודה ממש.

אני רוצה לפרוש מהלימודים..מה אמא תגיד על זה.
נעע,אין מצב לעשות את זה.
באלי להתחיל אותם עוד שנה ובשנה הזאת לטפל בעצמי.

והנה מתחילים דיאטה של שבוע.
וואו על החכמה.
אני לא מצליחה להתגבר על הרצון הפסיכי והדפוק הזה וזה כיף ורע כל כך ביחד.
סייג לחכמה זה לסגור את הפה ולתת לבטן לרעוב.
עד כמה אני סתומה מאחד ועד לא יודעת מה?
(אבל כיף לי.)
.

אני עסוקה בלרצות

את המנחה,

את אמא שלי

את סבתא וסבא

וסבתא

וסבתא

את אחותי, ועוד אחותי, ועוד אח ואחות ואח ואח

את החברה הכי טובה שלי שמלווה אותי

 

איך עוצרים את זה?

התחושה הזאת שאני באמת באמת לא מפחדת לדבר ו,וואו שמאז שנולדתי אין לי את האומץ לדבר מולו בשפה שאני מרגישה איתה בטוחה ואיך שאני רוצה.
בעצם,לא היה לי בכלל את האומץ לדבר איתו.בשום שום שפה.
ועכשיו הנס הזה..זה מרגש לי.
דבר שלא האמנתי שיכול לקרות ולהתהפך לטובה בשום צורה,
מתהפך לאט לאט ובשקט כזה בטוח.
אני מיום ליום מרגישה שאני באמת יכולה ואזכה לבנות בית.
הנה,אני לומדת איך לתקשר עם כל סוגי האנשים.
זה מדהים שהאהבה,פותרת הכל.
וואי כמה דברים מתחברים וממשיכים לבנות אותי.
אני כבר כמעט מתרפאת.
פתאום אני לא משקרת מפחד.
אני רוצה ילד.