פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 1091)

יש פה מישהו מבני צבי או מישהו שיכול ליצור קשר עם מישהו מבני צבי???
דחוףףףףףףףףףףףףףףףף

אשמח ממש אם תענו לי, אנחנו ממש בהתלבטות בסניפנו.. אני גם ממש..

1.יש לכם גרעין בסניף?

2.אם כן, איזה? מה הוא עושה בכללי? כמה חברים הוא מונה?

3.מה זה לדעתך גרעין? מה תפקידו?

4.אתם חושבים שזה נכון ותורם?

5.מה יותר לדעתך תורם גרעין או הדרכה? למה?

6.מה אתם עשיתם\היתם עושים במידה ויכולתם לבחור בין גרעין להדרכה?

תודה רבה רבה!!

פליז תענו..

תודה

היה היום ערב התעוררות באולפנה.

שיחה עם רב האולפנה (לא הייתי)

ואז עם אהרן קרוב.

מי שלא מכיר-שיחפש שיחה שלו וילך לשמוע!

ואח"כ עם עופר וליאור.

שיחה מעניינת ממש.

אבל לא יודעת עד כמה קשורה, כי בסוף כבר רצתי לארגן ת'אאוטובוסים.

נסענו לכותל.

נוכחות מפציצה של כל עמ"י ביחד בכותל בערך!

הרבנים דיברו אחד אחרי השני.

לא זוכרת מה בדיוק.

רק שאחד אמר שהיום יש לנו הזדמנות להשפיע על כל השנה!

בואו נגיד לאבא ביחד-אנחנו אוהבים אותך!

ואז הוא התחיל לשיר" הקב"ה אנחנו אוהבים אותך"

וכולם שרים איתו!

ואז התחילו סליחות.

גיליתי שאני יודעת כמעט הכל בע"פ. של ספרדים, כן?

כל הזמן היה רעש של דיבורים.

אנשים נכנסו ויצאו מהכותל..

אבל ב-שמע ישראל:

הרב אמר, וסלסל בקולו..

ואחריו כולם! ביחד!

שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד.

והד רציני!

ושקט מהדיבורים..

זה היה כל כך יפה! מדהים!

וגם-ה' הוא האלוקים ה' הוא האלוקים.

עמ"י חולה עליו~!

אח"כ הייתי במנגנים פעם ראשונה.

(למה רק בנים?)

חלילית, מפוחית, גיטרות, דרבוקות,

כינור, טרומבון, קלרינט.

היה מקסים!

הם שרו:

אולי אולי יחוס אולי ירחם.

וגם כי אנו עמך, ואתה אבינו. איזה שיר!

תאמינו לי, התמוגגתי

היו עוד דברים טובים בערב הזה. אבל לא לפירוט

ב"ה

זהו. ולישון! |גמור|

בע"ה.

למי שלא ידע למרות שלא כלכך הסתרתי אותם הניקים הםף

ליק המדליק123

מבואס

זיבו

שמונה ירוקים

ה' סלח לנו

רבע מגבע

סליחה אם לא תכננתם על משו אם הבהלתי העלבתי או כל דבר אחר

ביום רביעי בלילה (מוצאי צום גדליה) היה סליחות בחומש ואבד לי שם תיק (כנראה משהו לקח אותו בטעות) עם תפילין ומפתחות וגמרא ועוד איזה כמה ספרים..... מי שיודע משהו או שיכול לברר בשבילי אני מתחנן שיעזור לי אני חייב את זה... תודה (מי שיכול להקפיץ זה גם יעזור)..
 

להתפלל בבקשה לרפואת הילד

שי שלום בן רחל

ילד בן שנה וחצי, נפל עליו תריס חשמלי וכרגע הוא נמצא בטיפול נמרץ ל"ע..

תתפללו ותגידו תהילים!!!!!!

אשרייכם.. בשורות טובות.

זה די דחוף..

יום ראשון הקרוב, שעה 9:30 זה מתחילללל!!!!! תכוונו בתפילה להצלחת כל הנבחנים!!!!!!!!!!

תודה נשמות...

אם תשאלו אנשים למה הם אוכלים מנומס - (תמצות התשובה) כדי שייחשבו שאנחנו מנומסים. (או השנונים יותר - אנחנו? מנומסים? מה הקשר???) התשובה שאמורה להיות היא : כדי שאנחנו נהיה אנשים טובים יותר. עדינים יותר. מתחשבים יותר.

אז למה? למה אנחנו עושים דברים בשביל \ בגלל אנשים אחרים???

עד לפני שנה לא היה לי אכפת בנעל מה יחשבו עלי. חושבים עלי שאני חננה? שיחשבו. (במחשבה שנייה אולי הם צדקו)

חושבים עלי שאני חכמה? שיחשבו. מה אכפת לי?

אני מבינה שזה חלק מההתבגרות וכו', אבל השאלה היא - איך אני דואגת שזה יישאר?

אני לא רוצה לעשות דברים כי אחרים. גם אם הם טובים.

אני רוצה לעשות דברים בשביל עצמי!

תודה על העזרה!

שכנים שלנו אכלו אצלנו ארוחה אחת בחג,

וסבתא שלי היתה אצלנו בחג כולו...

קיצר יש למשפחה הזאת בת קונה ממני בשנה, שישיסטית.

וישבנו כזה אני אחותי ואז היא והיה קטע שאחותי קמה-

וזה היה נראה בערך כאילו אני יושב לידה...

היה מרחק גדול כאאילו מרחק של כסא אבל זה היה נראה....

ואז דיברנו כזה על זוג מהשכונה שהתחתן וזה ודיברנו על חתונה...

ואיך שסבתא שלי שמעה חתונה פיתום התעוררה!!!

והיא משום מה הבינה שאנחנו מדברים על זה שאני והבת שלהם מתחתנים!!!

והיא מתחילה להגיד- 

מתי חתונה?

איך לא אמרתם לי?

מה הם עוד צעירים!

היא דפקא נחמדה...!!!

ועוד ועוד...!

כולם נשפכים... והיא מסמיקה ולי ז טעכלס לא היה כזה אכפת...

ועכשיו כל השכונה שלנו מדברת על הזוג החדש...

מהזה פאדיחות!!!

אצלנו בצ'חונה ריכולים זה הדבר

"הביטו", אמרה המוכרת הצעירה, "דווקא דג ממש יפה".
"אנחנו לא מחפשים דג", אמרה האימא בפסקנות, "יפה ככל שיהיה"
"הוא באמת יפה", אמר האבא בהתפעלות, וכשהבחין במבטה של אשתו, הוסיף מיד:
"הכלב שהחזקת בהתחלה...באמת היה יפה, הכלב הזה".
המוכרת לא ויתרה. היא הבחינה בעיני הילד משוטטות בעיגולים, עוקבות אחר
הדג המעגל עצמו לדעת. היא ידעה היטב מה צורה יש להן, לעיני ילדים
המתאהבים בחיית מחמד. היא ידעה כי הילד יתקשה מאוד להיפרד מן הדג.
"הביטו בו", הפצירה בהורים, "סנפירים בגוונים של טורקיז ותכלת, זנב מהודר
בגוונים ירקרקים,
גוף מלכותי אצילי, לא בכל יום מזדמן לכאן דג שכזה, זה דג קרב נדיר במיוחד".
"דג קרב?", הזדעקה האם, פניה נעטפות בגוונים צהובים-כתמתמים, אוזניה
מאדימות ואפה מתרחב לצדדים. "קרב אמרת?"
"ודאי" חייכה המוכרת, איננה מרגישה כי חיוכה אינו מסב לאם כל מנוחה.
"זה מפני צבעיו המיוחדים", ניסה הבעל להרגיע, עיניו נעות מצבעי הדג
לצבעיה של אשתו, "יש לו צבעים מן הסוג שבו מעטרים אינדיאנים את גופם בטרם
קרב", המשיך בפסקנות.
"לא בדיוק", אמרה המוכרת שגילה הצעיר טרם הבהיר לה כי הדיוק איננו רצוי
לפעמים, זה מפני שהוא לא יכול לחיות בצוותא עם דג אחר מן הסוג שלו.ראו,
הוא שוחה לבדו, אם נוסיף לו חבר מסוגו יתחולל קרב אדיר בין השניים, קרב
דמים, לחיים ולמוות. לא לחינם הוא נקרא דג קרב".
"דווקא נראה דג יפה בהתחלה, הדג הזה" אמר האבא, "עשה עלי רושם עדין בהבטה
הראשונה, דג קרב את אומרת... מי היה מאמין. חית טרף פראית, לא פחות... יש
הפתעות בחיים", הוסיף בטון קר של פסיקת דין והילד החויר.
גם פניה הסמוקות של האישה הלבינו.המילה "קרב" שנשמעה קודם לכן כבר הכבידה
על לבה החלש.
 צירוף המילים "דם" ו"מוות" היה בעבורה משא מוגזם. היא שגדלה בבית מנומס ומעודן
 שהכל בו אנין ומושלם, לא יכלה לשאת מילים שכאלה. בלא שתבחר בכך צנח גופה
על כיסא שהונח מאחוריה והילד הידק אחיזתו בצנצנת הפלסטיק העגולה. לא היתה
זו האחיזה הנוקשה והחדה שבה היה רגיל לאחוז ברכושו, הייתה זו אחיזה אחרת.
הוא הניח את הצנצנת בין זרועותו, הן יצרו סביבה מין חיבוק מגונן ורך.
 עכשיו הוא קיבל תשובה לשאלה "למה" שלא יצא מפיו קודם לכן, עכשיו הוא
מבין מדוע נגזר על הדג להתעגל בדד, והתשובה הכאיבה לו כל כך. "גם אצלי זה
כך", ביקש הילד לומר לדג בלא אומר ודברים, רק במבט עיניו, גם אצלי זה כך.
בדיוק כך..."
"הוא באמת דג עדין", הפתיעה המוכרת הצעירה בפנייתה להורים, "הוא חלש
בהרבה מרוב הדגים. רק עם זכרים בני מינו... זה לא כל כך פשוט עבורו.
אצלנו בחוות החיות יודעים, כל דג והאופי שלו".
"עדין", לגלג האב, מאוד עדין..."
האם החלה לסדר נשימותיה, האב הפסיק לצחקק, המוכרת הצעירה הביטה בילד
המלווה את הדג בתנועות עיניו והתוכי הסקרן על גזע העץ עקב בדריכות אחר
המתרחש.
"בקיצור", אמרה האימא, "כלבלב או ארנבת?"
"את זה", אמר הילד, מצביע על צנצנת הפלסטיק העגולה. האבא בחן שוב את גוני
התכלת המרשימים של דג הקרב, אבל ידע כי יפה לו השתיקה.
"לא הבנתי, כלבלב או ארנבת?" שבה האימא ושאלה בעוד המוכרת הצעירה ממהרת
ללחוש דבר מה על אוזניו של בעל החווה. הילד לא ענה.
"ובכן... ניקח את הכלבלב, אנחנו זקוקים לקולר, מלונה קטנה, מזון לכלבים,
רצועה חדשה ו..."
"אנחנו שמחים לבשר לכם", התפרץ מנהל החווה לדבריה, "כי במבצע שאנחנו
עורכים בחנות, כל הרוכש כלב מקבל במתנה אקוריון קטן מאובזר, חצץ, צמחים,
אוכל לדגים ודג חדש. אנו מברכים אתכם על זכייתם במתנה".
 בטרם התעשתה האם, מיהרה המוכרת הצעירה לעבר אקוריון חדש, מילאה בו ימים
והעבירה את דג הקרב אל קרבו. התוכי השמיע קריאת התפעלות ממקום מושבו, האב
שילם למנהל החנות, האם נטלה את הכלבלב ברצועה, שפתי הילד רטטו ללא שבקעה
מתוכן אף מילה אחת והמוכרת הצעירה חייכה.

חברה שלי שלומדת במעלה צריכה לסרט גמר שלה מישהי שנראת כמו שמיניסטית, אשכנזיה, חוש למשחק, פנויה מחר ובחמישי הבא, עדיף מירושלים או הגוש. 
יש מתנדבות?

זה לא נשמע לכם קצת פחיד יום אחרי ר"ה??

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/244274