פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 1533)

תעשה לעצמך מס'ג כמה דקות

 ואח"כ לך לישון ותשכב על הבטן בלי כרית.

זה ממש מעביר את הכאב עד הבוקר..

והכי חשוב תשתדל כמה שפחות להתכופף.

רפואה שלימה.

תשכב כמה דקות על הגב, על הרצפה.
זה ממש ממש עוזר!

רפואה שלמה.

שקשורה,זה לא כאילו שאני מנצל"שת... .

מה עושים אם כל הצוואר-כתפיים תפוסים לי לגמרי (ברמה שכואב לי להסתכל למטה!) ???

כל כמה חודשים אני הולכת למישי שתשחרר לי אבל זה כואבבב!!

אני יודעת שזה מכל מיני סיבות אבל בכ"ז,יש עצות?

הפורום מזדקן..... אני בעד לפתוח פורום "זקנים וגיל התשישות"

את/ה אוהב סקרים?

תלוי של מי!!

ותלוי איזה.....

על שלך (מרוב שעמום כנראה) עניתי.....

יאללה... נזרום..

כן!! אני מתה על סקריםם.... חחח...

להיות עם קמץ..יעני אייל!לי-כמו אילה...

היתי בטוחה אילולי עם קמץ בגלל זה אני קוראת לך  לולית..

    לומשנה, את זה תמיד את

יענו, בן דוד של אלמלא..

קרועה..

זה אילולי עם קמץ מתחת ל-א.

סתם אבל אני לא יודע ניקוד בעליל...

אבל נראלי שקמץ זה עושה צליל כמו שיש במילה אבא. וזה נראה ככה: (האדום...)

וחיריק זה כמו במילה שיר:

וכן ממה שאני זוכרת מהגיל הקטן (מדי) שלמדתי לקרוא בו (משו חריג) אז יש מצב שמשקפופרית צודקת!!

תבקשו עזרה ממי שעשה אי פעם בחייו בגרות בלשון אולי הוא קצת ידע משו...אני לא הכתובת....

צודק...

אני ממש לא יודעת ניקוד,פשוט נעזרת בחברי הטוב ד"ר גוגל

את יודעת, רוב השירים לא מצליחים לגעת בי. כי יש בהם משו צבועכל השפה המתיפיפת שלהם.

אבל הקטע הזה, את יודעות, הוא הצליח להכניס אותי להלם.

תמשיכי לכתוב.

זה אמיתי?

לא, זה לא אמיתי למזלי..

תודה על המחמאות, זה כיף.

ניגונים, אני שמחה כי אני רוצה שזה יביא לאנשים שקוראים את זה איזשהוא הלם.

תודה. 

אגב, אני מקווה להמשיך ולפתח את זה, אני לא רוצה שזה יישאר סתם עוד קטע. או שכן?? לוידעת, מה אתם אומרים?

ועצוב לי.
יותר מידי.

זה יפה  אבל עצוב חשבתי שזה כבר אמיתי

אני לא מסוגלת לקרוא..

תביני לבד למה אם תראי את המשפט ששמעתי מצדיקה אחותך: "תתפנקי קצת על מקש האנטר.."..

ולכן זה עושה לי כאבי ראש אחרי זה....סוריי..

שיראל ואיילה, צודקות, הנה:

אני בכלל לא דמיינתי שזה יקרה. איך יכולתי??

כשקמתי בבוקר באותו יום לא שיערתי כמה שהכל הולך להשתנות.

לכן, כנראה, רבתי איתה. מריבה כ"כ טיפשית.

וככה נפרדתי ממנה באותו בוקר, בטריקת דלת, והיא צעקה לי, "נועה!" ואני לא הסתובבתי אליה והמשכתי והלכתי לאולפנא בלי לומר שלום,

ואחרי זה צעקתי שלום אחרי מיטה מתגלגלת שבה שכבה דמות מסויימת שכבר לא הייתה אמא שלי, היא הייתה סתם גוף שלא יכול להבין ולסלוח,

וגם לא מסוגל לשוב וללטף את לחיי בהבנה ולמחות  דמעה מוזרה ולומר שלא נורא, היה ועבר,

והגוף הזה היה חסר משמעות בלי אמא שלי, שפשוט עזבה אותו כי הוא בגד בה, ולא הצליח להחזיק אותה בתוכו, אולי כי הוא היה עסוק מידי בלנסות לשקם את עצמו, למרות שממילא לא היה לו סיכוי.

אחרי שצעקתי שלום ישבנו שבעה, והדבר הזה, ממושג רחוק של ספרים שקשור בהורים זקנים שנעלמו פתאום, הפך למציאות שחורה סמיכה.

והבית פתאום התמלא בהמון אנשים שקטים מידי וחשבתי שאם אמא הייתה פה היא הייתה צוחקת מהשקט ואחר כך מרצינה ואומרת שזה לא טבעי, ואסור שיהיה כזה רעש קטן מכ"כ הרבה אנשים גדולים, וישר ניגשה להעיר את הרעש כי היא רצתה שהכל מסביבה יהיה טבעי לגמרי, ככה היא אמרה וככה היא שידרה, וכשכל האנשים דיברו על אמא ואמרו "כמה שהיא הייתה מיוחדת" וסיפרו כל מיני דברים אף אחד מהם לא הזכיר את זה וזה גרם לי לתהות כמה ממנה הם הכירו, וזה אחד הדברים הבודדים שאני זוכרת שחשבתי עליו כי רוב הזמן המחשבות עברו מאוד מאוד מהר או מאוד מאוד לאט, לפעמים יותר מידי מהר ולפעמים יותר מידי לאט, אבל זה לא באמת היה משנה כי כך או כך הן הצטרפו לגוש שהיה כמעט לבן מרוב צבעים.

אני זוכרת שבמשך השבעה ראיתי המון דברים בצורה ברורה, כאילו שהעין שלי היא עינית של מצלמה שמסוגלת להתמקד ולהתמקד עד לפרטים הקטנים מאוד, אבל כשהיא מתמקדת במשהו כל מה שמסביבו נהיה מטושטש, ולא הצלחתי לשלוט על העין, היא התמקדה במה שהיא רצתה ולא הצלחתי להסתכל על הדברים הנכונים. וערב אחד ראיתי את אמא בזמן שהיא ניקתה את המדפים מהאבק שהצטבר עליהם, ותמיד רגע אחרי שהסמרטוט עבר על המדף המדף התמלא שוב בגרגרים קטנים קטנים של אבק שגם אותם ראיתי מאוד ברור ואחרי זה ראיתי את התקרה של החדר שלי ואת הכוכבים הזוהרים בחושך שאמא הדביקה עליה פעם והם לא זהרו כי היה אור, ולא ראיתי אותם כל כך ברור, והראייה שלי הייתה מטושטשת והבנתי שחלמתי וגם שיש לי דמעות בעיניים ולמרות שזה נראה לי טיפשי אני הפכתי מדומעת לבוכה, ואבא הופיע וחיבק אותי ונוכחותו, משום מה, העיקה.

ה"שבעה" היה קצת ארוך, וגם קצת קצר, אני לא בטוחה, ובאחד הערבים אחותי אורה לחשה לי בסוד שהחיוך של דודה חנה הוא בכלל לא אמיתי, שהיא בכלל עצובה וכולם רואים את זה, אז למה היא מחייכת אלינו כל הזמן? וגם יש לה המון דמעות בעיניים. ואחותי הקטנה הוסיפה ללחוש באוזני ואמרה לי שהיא לא מבינה את זה, ושאמא אף פעם לא עשתה "כאילו", היא בכתה אם היא רצתה ובכלל היא לא רצתה לבכות כמעט אף פעם, אבל דודה חנה כל הזמן כן. ולא רק דודה חנה, כולם מדברים הרבה ואחרי זה גם הם מחייכים קצת ויש להם דמעות, ולפעמים הם לא מחייכים ורק יושבים עם דמעות וזה מוזר, ואיך זה שכולם בוכים כל הזמן, ואפילו את, נועה, בכית. ואחותי אורה הוסיפה ושאלה בלחישה, למה אנשים בוכים? אני בוכה כשאני עצובה, למה כולם עצובים? ואף פעם לא ראיתי הרבה כל כך אנשים עצובים. והיא שתקה קצת ופתאום אמרה: אבל אני בכלל רק רוצה שאמא תחזור כבר ותגיד לכולם לא להיות עצובים כמו שהיא אמרה לי לא להיות עצובה כשנפלה לי הסוכרייה מהגן והיא גם קנתה לי חדשה, ולמה היא לא באה כבר?? ולא ידעתי מה לענות לה אז פשוט חיבקתי אותה ואמרתי לה, אמא לא יכולה לבוא ולומר להם את זה, אמא יותר לא תבוא, ואחותי כעסה ואמרה לי שגם כשאמא נסעה בגלל העבודה שלה להמון זמן היא חזרה בסוף וגם הביאה מתנות לכולנו, ואחותי הלכה ממני פתאום וקפצה אגרופים ואני ישבתי וחשבתי על זה שאמא "נפלה" גם היא אבל אותה אי אפשר לקנות מחדש, או סתם לקנות משהו במקומה.

בסדר??

ותמים.

כי מי יודע....

אני ממש מזדהה...לא אישית בלע"ה, אבל ברעיון.

וכל מילה מיותרת.

באמת!!

וממש תודה על הפרגון!..

מאד!!

ומרגש..

עושה מין אווצ' כזה בלב..

אני זאתי שיודעת מה זה לאבד אמא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ואני יודעת איך זה מרגיש!!!!!!!!

ובהלוויה של אמא שלך אתה לא מרגיש שהגןף הזה הוא סתם גות ולא אמא שלך!!!!!!

ויש לי עוד הרבה מה לומר אבל כבר התיצבנתי מספיק ולא באלי עוד.

מה יש לך להתעצבן? מזה שהיא תמימה ולא יודעת מה זה לאבד אמא? או מזה שאת כבר לא כ"כ תמימה ויודעת מה זה לאבד אמא?

יפה.. עצוב כזה..

אפשר לומר לך משהו??

קודם כל, תנחומי, אני מעריצה אותך שאת מתמודדת עם דבר כ"כ קשה..

מה שאני רוצה לומר, זה שאני מספרת פה על אובדן, וכל אדם חווה את האובדן אחרת מהאנשים שסביבו, נכון?? כמו שיש לנו דעות שונות, גם הדברים שקורים לנו משפיעים עלינו בצורה שונה...

מבינה??

וחוץ מזה, אם יורשה לי, אני לא באתי לספר כאן את סיפורם של היתומים!! יש כאן סיפור של מישהי (לא אמיתית אמנם..) שהיא, מובן, שונה ממך. וחוץ מזה, אני חושבת שזה היופי בספרות, שאני יכולה לכתוב דבר שייראה מופרך לאחד אבל אחר יזדהה איתו.. או שאף אחד לא יזדהה, וגם זה בסדר!!

זה כמו שמישהו יספר, למשל, על התפילה שלו ביו"כ, ואיך הוא הרגיש מרומם כשראה את כל האנשים וחשב על המשמעות של היום הזה וכו'..

זה ייראה לך הגיוני אם מישהו יקפוץ ויגיד, סליחה, הייתי איתך באותו בי"כ, ראיתי את אותם המראות, הייתי באותם השיעורים שבהם היית, איך אתה מעז לכתוב ככה על התפילה?? תסלח לי, אבל אני לא הרגשתי ככה.

הופה, זה נראה לך הגיוני??

לא, זה לא הגיוני. ואולי הייתי צריכה להבהיר מראש שאני לא באה להכליל כאן או משהו, למרות שזה נראה לי מובן מאליו..

מקווה שהבהרתי את עצמי, ואם למישהו יש שאלות, הארות או הארות, בכיף..

שתזכי לראות בבניין בית מקדשינו!

עד 120!! המון הצלחה,ואושר!!

שתזכה\י לאושר ועושר. והמון שמחה.

י'מבריזן, אתה ברשימה השחורה!! תזהר!!

בס"ד

שתקשיב לאבא ואמא שתקבל הרבה מתנות ושיהיה לך אופניים

ותודה לכולם..

בס"ד

כנסי לגן ילדים ביומולדת ותשאלי את זה, נראלי כולם יפרצו בבכי

כולנו מזדהים איתך..

אני בכולופן אין לי רשות לתת לך כאפות אני לא צדיקה בעניין....

אפ'חד לא יודע???

דרך הרחבה כרגיל.....

את יכולה לבוא לבקר

בעצם, אנחנו בדיוק עכשיו יוצאים מהבית...
אז תבואי עוד שעה וחצי, שעתייים

אבל לא נתנו לנו להיכנס.....חבל!

בס"ד

איזה צ'ופרים מצאת? מה בחרת בסוף?

שאחרי כל ההשקעות וזה עוד בסוף מתלוננים..

ובאמת - מה בסוף?..

אל דאגה, שכרך בצידו מונח

ויישר כוח על כל הטירחה והכל...

ואו אחד ה-דברים המעצבנים (ואומר את זה בתור בן)

חחח ואו כמה פעמים הייתי במצבים כאלו,

כאילו מה?!

אתה נותן תנשמה בשביל מישהו, לא מספיק משהו או פשוט שזה אי הבנה מצד הבחור הדשני,

וזהו נהפך העולם...הוא צועק עליך כאילו לא עשית כלום..

תגיד תודה ושתוק....

צודקת ב-100 אחוז,

פשוט תסבירי לו יפה ואני מאמין שהוא יבין...אלא אם כן התחרפנת עליו כבר..אז זה לא יעזור =] חח

ולכל השואלים- לא בחרתי!!!!, השארתי לו להתמודד עם זה לבד

אבל מה הוא עשה?, הלך לישון... הוא ממש בנה עלי שאני אעשה לו הכל והוא מגיע הביתה והולך לישון. חצוף!!!

בסוף הוא עשה בבוקר לפני שהוא יצא ואין לי מושג מה הוא עשה ישנתי

(אבל כנראה אני לא יכולה לבוא.. יש לי כמה דברים.)

אבל מי שיכול שיבוא! זה שווה את זה!

זה שמכניסים את הספר לארון ולא כמו שכתבת הוצאת ספר תורה

ב"ה

סוכות בחברון - עליה המונית ותפילות חג במערת המכפלה

בתוכנית:
עליה המונית ותפילות חג במערת המכפלה
ימים ראשון ושני י"ח – י"ט תשרי
ביום שני שמחת בית השואבה
עם גדולי הזמר היהודי
ליפא שמעלצר, חיים ישראל, אודי דוידי ועוד
במעמד רבנים חכי"ם ואישי ציבור
במהלך כל הימים הפעלות ענק לילדים
הכניסה חופשית
לפרטים והסעות מכול רחבי הארץ:
1800400456
חג שמח 

לצפיה במודעה ברזולוציה גבוהה

בחברון נערכים לשמחת החג והאירועים ההמוניים בסוכות; בין השאר יופיע בחברון כוכב הזמר היהודי האמריקאי, ליפא שמלצר. בעצרת החג ינאם המשנה לראש הממשלה סילבן שלום. במהלך החג תתקיים הנחת אבן פינה לגן ילדים חדש במעמד סגן שר החינוך, הרב מאיר פרוש.
ארועי החגים בחברון הפכו מזה כבר לחלק בלתי נפרד מהווי החג עבור רבבות יהודים מהארץ ומחו"ל, אך השנה יתווספו הפתעות ונופך מיוחד בעקבות המצב האקטואלי. מספר המבקרים, המטיילים והתיירים המגיעים לחברון עולה בהתמדה ב"ה וכבר חצה את קו השישים ריבוא (600,000) בשנה, אך הקפאת הבניה מונעת אפשרות פיתוח וגידול בתשתית ובאפשרויות הקליטה. לכן חגיגית סוכות השנה  תכלול גם התייחסות לתכנים אלו. פעילי היישוב נערכים לחגיגה המונית של שמחה לכל המשפחה, כולל הופעת הזמרים  חיים ישראל, אודי דוידי, עדי רן, חזקי סופר  ועוד. כן צפויה להתקיים הופעת הזמר היהודי – אמריקאי המפורסם ליפא שמלצר, אחד הזמרים הידועים ביותר ביהדות ארה"ב, שיגיע במיוחד להופעה בחברון! הופעתו צפויה למשוך למקום עשרות אלפים, שיהנו גם מהפעלות מיוחדות לילדים. בעצרת החג צפוי גם נאומו של המשנה לראש הממשלה, השר לפיתוח הנגב והגליל מר סילבן שלום, שבזמן האחרון דיבר פעמים רבות בזכות ההתיישבות היהודית בכל חלקי ארץ ישראל, ויגיע לברך את קהל ההמונים בשמחת החג בחברון. אירוע נוסף הצפוי במהלך האירועים הוא הנחת אבן פינה לגן ילדים חדש בשכונת אברהם אבינו, בהשתתפות סגן שר החנוך הרב מאיר פרוש. נושא גן הילדים בחברון העסיק גורמים שונים בחדשים האחרונים. ברוך ה' מספר הילדים בחברון עולה, והצפיפות בגני הילדים גוברת. הישוב זקוק לגן ילדים נוסף, וצורך זה הוכר גם במשרד החינוך. אתר מתאים אותר על שטח קרקע ריק בבעלות יהודית ליד שכונת אברהם אבינו וכבר הוחל בהכנות להציב מבנה יביל במקום (כזכור, ה'הקפאה' לא כוללת מבני חינוך). אך העבודה נקטעה והדבר לא אושר, כאשר מספר גורמים משפטפטניים החליטו שכיון שהשטח הופקע ע"י הירדנים אחרי פרעות תרפ"ט אין לאפשר ליהודים לשוב אליו... אנשי הישוב היהודי טוענים כי השטח הוקנה להם ע"י  נציגי קהילת חברון העתיקה, ובכל מקרה אחיזת הערבים בשטח (הנובעת מהגזל והשוד ב-1929 ותפיסת הכיבוש הירדני מ – 1948)  הסתיימה מזמן; הם מסתמכים על חוות דעת משפטית שכתב לא אחר מאשר שר המשפטים דהיום פרופ' יעקב נאמן, בה קבע כי ניתן ללא ספק לסיים את תפיסת הערבים בשטח ולהשכירו ליהודים. כביטוי לדרישתם לצדק ולזכויות אדם, והפסקת אפליית ילדים יהודים,  יתקיים טקס הנחת אבן פינה לגן ילדים חדש ברובע  היהודי בחברון, במעמד סגן שר החינוך הרב מאיר פרוש, בהשתתפות תומכים מהארץ ומחו"ל. בקיצור, בעז"ה יהיה שמייח, כדאי להגיע!

איזה כיף שיש סוכות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

חח אני כבר יושבת חמש דקות ולא מפסיקה לצחוק!

בעז"ה אני אהיה שם...
אולי קצת באיחור, כי יש מסע והכל... אבל בעז"ה אני אבוא

מה טואובה!!

מי שלא בא-מפסיד!
חוצמזה-שרק לשמוע את מו"ר הרב זלמן מלמד ואת הרב דימנטמן-זה כבר שמחה גדולה!

לראות..

אני בעז"ה באה לשניהם.

בס"ד

למרכז ביום ראשון ולחברון ביום שני.

מרכז הרבה יהיה קצת בעיה בשבילי להגיע..

וגם אני עדיין חצי צולע מהפציעה שלי...

ככה שרק אוכל להגיד לכם שתבלווו ותשמחו..ותרקדו =]

אבל בקטנה התחלתי קצת ללכת...

נקווה שהפציעה תעבור כמה שיותר מהר

עשיתי את זה והכריחו אותי לבוא עד למה שמו כדי לתת את הטופס בפנים, אחרי שהצהרתי שוב- ברבנות..

http://www.msadv.co.il/page_bot.asp?page_parent=519

מיועדת לשירות בטחון שהצהירה בכתב לפי סעיף 15לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971, בפני שופט או דיין בבית דין רבני, שלושה אלה: (1) טעמים שבהכרה דתית מונעים אותה מלשרת בשירות בטחון; (2) היא שומרת על כשרות בבית ומחוצה לו; (3) היא אינה נוסעת בשבת - תהא פטורה מחובת שירות בטחון לאחר שתמסור את התצהיר, באופן ובמועד שייקבעו בתקנות, לפוקד שהוסמך לכך.

אני יודע על ב"ש ששם בית המשפט מרכזי יותר ולא מעט בנות מצהירות שם...

בס"ד

אני רוצה ללכת להצהיר.

איך עושים את זה?? מישהי יודעת?

את צריכה לבוא לבית דין רבני עם: עצמך , כסף (תבררי כמה עולה עם חברות שהצהירו לאחרונה), ותעודת זהות...

וזהו... בהצלחה!

בע"ה

שואלים אותך אם את דתייה, שומרת שבת, שומרת כשרות וזהו בערך..
אבל אמרו לי שיש שם תורים ממש ארוכים, אז תתכונני
[אהה, ובחוה"מ לא בטוח שזה פתוח, ולא בטוח שיתנו לך להצהיר כי צריך לכתוב בשביל זה.. אז עדיף לך ללכת אח"כ..]
אויש, גמאני צריכה להצהיר.. בהזדמנות.

ננסה להיזכר...

את מגיעה, מסדרים לך את המסמכים, משלמת, חותמת, מכניסים אותך לדיינים (מ ל ח י ץ !) את צריכה לחתום בפניהם על ההצהרה אולי אולי אולי ישאלו אותך משו (אותי רק שאלו איפה אני לומדת), וזהו! יבויאו לך 2 הצהרות- אחד את שומרת אצלך ואחד את צריכה לשלוח לצבא בדואר רשום ואחרי כמה זמן תקבלי את הפטור המבוקש! (אל תשכחי לשמור אותו...)

ושוב, בהצלחה!