אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף
בא אלינו לבית אתמול כשהייתי לבד איזה מקבץ נדבות ואמרתי לו שההורים שלי לא בבית לכן אני לא יכולה לפתוח לו...
ואז הוא אמר:רק פרוטה אחת....ואני אמרתי לו
בחרטה|מה לעשות?אסור לי להכניס זרים אם ההורים שלי לא בבית...ואז הוא הלך ואני הרגשתי כל כך נורא!
זה היה יכול להיות מסוכן!!!
ואם זה היה חשוב לו הוא יבוא שוב!!!!
וכמו שאמרו קודמי, באמת זה מה שהיית צריכה לעשות, למרות שזה לא נעים..
ולדעתי, תתני כמה שקלים לצדקה וככה תרגישי יותר טוב.. צדיקה.
אל תצטערי אין קטע
אחרי שראיתי את אשת כהן אני בחיים לא פותחת דלתות כשאני לבד בבית 
אבל אצלנו ביישוב כל מי שאוסף כסף
חייב לקבל אישור מהרבש"ץ שהוא בסדר.
באג2000אפשר לפתוח כשהשרשרת ביטחון למעלה סגורה
בס"ד!
אבל לאמבינה בזה.
עשית כמו שצריך!!!
ואני עושה את זה כל הזמן. מה לעשות?! כשההורים שלי לא בבית אני לא פותחת דלת למי שאני לא מכירה.
בס"ד
קרה לי משו מפחיד...הייתי עם אחים שלי הקטנים בלבד בבית (שלוש וחצי ואחד וחצי), תשע בערב, אמא שלי מתקשרת ואמרת לי לנעול ת'דלת כי מסתובבים גנבים בישוב (מאוד חכם להבהיל אותי)...קיצר!!!תשע וחמישה מישהו דופק בדלת, אני בשקט בשקט מציצה מהעינית...אוקי...זה לא השכן!לא השכנה!לא חברה שלי!לא חבר של אח שלי! לא חבר של אבא שלי...בקיצור לא מישהו שאני מכירה...חזרתי לחדר עם אחים שלי. הוא דפק, דפק...בסופו של דבר הוא החליט שאין אף אחד בבית...הוא ניסה לפתוח את הדלת!!! זה היה כל כך מפחיד... בסוף הוא לא הצליח לפתוח ת'דלת אז הוא הלך...
אבל לא צריך לחיות בפחד בגלל זה, החיים ממשיכים...
בס"ד
ובמיוחד לא למקבץ נדבות...
למרות שאם בטח זאת הייתי אני אז הייתי צועקת לתוך הבית "אמאא יש פה מישו שרוצה צדקה אני מביאה לו כסף" סתם כדי שיחשוב שאני לא לבד...
בכל מיקרה אין סיכוי שמישו היה מגיע עד לדלת כדי לדפוק אם הוא לא מכיר אותנו כי יש לנו גדר מסביב לכל הבית וגדר נעולה עם מערכת אינטרקום, ובגינה מסתובבים 2 כלבים שנובחים חזק על כל מי שהם מכירים, ואם זה גבר בכלל הם נכנסים בו........
פעם אחת בא אלינו מישהו ורק אח שלי ואני היינו בבית ומישהו דפק כזה חזק ומפחיד...ואני כזה מסתכלת לראות מי זה ואני רואה מישהו לא מוכר ואז אני כזה הולכת לאח שלי ואומרת לו לפתוח..הוא פותח ומי מתברר שזה?
השליח של בני עקיבא!
פדיחות...
בס"ד
הרבה מעלים פה שירה שהם כותבים, זה ממש פורקן ושיתוף יפהפה, וחשבתי על כן-למה שלא אכתוב לכם גם אני??
ובכן, אז כך |מכחכח בגרון|:
"פיצה בהקפאה,
אני רעבה.
אח מקרצץ באוזן
"קומי אחות, תורך עבר".
המכונית עוברת ברחוב ביעף,
הו בני ברק בני ברק.
מילים מילים,
עגבניה עגבניה.
ניסים שתוק כבר קרציה."
מה דעתכם?? |עיניים נוצצות|
בס"ד
ממש ריגשת אותי רחלי
במיוחד התחברתי לקטע עם האח ממש נגע לליבי והעלה לי נשכחות 
וכל החזורים והמילים הגבוהות ואו.
אין לי מילים
יש לך כישרון הגיע הזמן לפתח אותו לאפיקים נרחבים יותר!
עלי והצלחי.
[השתדלתי לשמור על איפוק במהלך תגובתי מחשש לעין הרע ]
כל הכבוד, המשיכי להביא לנו עוד משירייך המפעימים!
בע"ה
חחחחח 
אחד השירים היותר טובים שנכתבו!
פשוט - אין מילים.
בס"ד
בדרך כלל אני לא נוהגת לפרסם את שיריי מחשש שמא יחטפו אותי השב"כ לכתוב להם עוד שירים רבים כאלה, ותענוג לשמוע תגובות שהם לא מחרגול המחמד שלי או מהלטאה שמסתובבת לי בחדר! תודה!!!
רחלי, את מוכשרת.
לצחוק באמצע הלילה בקול מול מסך חחח באלוהים, זה טוב!
תמשיכי כך... :]Breathing Fire<צ>
זה לא היה ברור לכולם?
פשוט מרגש....
רואים את קולך הכן והפשוט שלא מנסה להתיפיף במילים מליציות. כזאת פשטות וכנות. וואו.
~מיכל~בס"ד
איך הבנות יודעות להעריך כישרון ולתת מחמאות כנות, ולעומתן הבנים (אהמ ארי צלוב אהמ קצר) אכולי קנאה מבפנים מנסים להוריד אותי על ידי השמצות.
כפ"ד בנשמה-קצר יודע טוב מאד שאני בת 16 אך מהסיבות שפורטו לעיל אמר את שאמר.
ולמי שלא הבין את היצירה, אומן לעולם אינו מסביר את יצירותיו, כך כל אחד יוכל להתחבר ליצירה מהמקום שלו ולפרש את זה בדרך שהכי נוגעת בו.
יצירה מופלאה שכזאת משאירה טעם לעוד...
בד"כ אני לא קוראת את השירים- אבל זה פשוט מהמם!
יש לך אח שקוראים לו ניסים?
בס"ד
לכן כל הילדים שלו קראו לבן אחד שלהם בשם הזה...מה הבעיה??
אני אהבתי!
עשית לי מצברוח טוב=)
בס"ד
איזה מדהים זה! ממש ממש אהבתי!
איזה כייף להיות חברה שלך!!:
|נרגש|
השיר הקודם שלך היה יותר טוב..
אולי תנסי שוב להעלות אותו? אני בטוחה שכולם יזדהו איתו ויאהבו ממש את העומק שבו.
בס"ד
צריך לנסות להעלות שוב, זה שיר גדול ועמוק ממש!!
שמרנו אותו עחל המחשב שלי בסוף? איפה ואיך?
בס"ד
טוב שמחקתי אותו מהמחשב שלך!!
עומק המילים והרעיון מביע רצינות ואופי מדהים, עלי והצליחי.
http://www.makshivim.org.il/show.asp?id=39579
קראתי והייתי חייבת להראות לעוד אנשים...באמת באמת מדהים!
''כוח האהבה שאלוקים נטע בנו הוא אנרגיה גרעינית אדירה. אך דווקא בגלל העוצמה האדירה שלה חייבים להשתמש בה בצורה נכונה ומדויקת. כל פספוס יגרום לתוצאות הרות אסון. התורה וההלכה מעניקות לנו את המרשם המדויק ליצור קשר אמיתי וטוב. יש לו הרבה מרכיבים שחייבים להשתמש בכולם במינון המתאים ובסדר הנכון כדי שהעוגה תצא מושלמת. נזכיר במילה אחדים מהם, שכל אחד מהם שווה מאמר בפני עצמו:
ייחודיות (אשתך היא האישה היחידה בעולם עבורך ואתה הגבר היחיד בשבילה. אין "ידִידוֹת", אין שחנ"שים וקירבה גדולה מידי ובוודאי שלא נגיעה עם בני המין השני. את הדברים האינטימיים באמת אתם שומרים לקשר הייחודי שלכם), ראשוניות (נאמר את זה על דרך השלילה - להגיע לקשר של חייכם כשאתם מלאים בצלקות נפשיות, אכזבות, זיכרונות והשוואות לקשרים קודמים זה דבר קטלני), סדר נכון (נשמה, נפש ורק לבסוף גוף), עיתוי (כשכל צד מספיק מגובש ויודע מה הוא רוצה מעצמו), אחריות (אין אהבת אמת בלי אחריות. הטבעת ששמת על ידה והתחייבת לה להיות שם בשבילה באש ובמים שווה יותר מהמחוייבות של זוג לא נשוי שגר סתם כך עשר שנים ביחד), והשקעה בלתי פוסקת בתדלוק והצמחת הקשר. על גבי כל המרכיבים האלו יכולה לשרות השכינה ולהבטיח שאם בגיל עשרים אתם מאוהבים, בגיל שמונים תהיו מטורפים מאהבה זה על זו.
אין ספק שמול העוצמות והרעש בהם משדרת התרבות המערבית את 'תורת האהבה' שלה, לא פשוט לעמוד עקשן ולאחוז בדרך אחרת. אך כמו שאמרנו קודם. לא מדובר כאן בויכוח היפותטי בין שתי תיאוריות שלא נוסו מעולם. התוצאות בשטח הן חד משמעיות. רק עיוור יוכל להתעלם מהן. נכון, המירשם של התורה לא קל ליישום. הוא מצריך סבלנות, צניעות, גבורה, אבל יש לו יתרון ברור אחד: הוא עובד!''
(מתוך הכתבה הנ''ל^^)
נועוש=]]!!או גג משפחות
תל אביב, חוף שרתון
ימי שני רביעי ושישי.
סתכל בגוגל...
בכול יום באי זוגיים בבוקר בזוגים בצהרים לבנות ההיפך
ראשון שלישי וחמישי בצהריים בנות-1 עד 8
שני רביעי ושישי בוקר בנות מ8 עד אחד
ראשון שלישי וחמישי בוקר 8 עד 1 בנים
שני רביעי ואולי שישי 1 עד 8 בנים...
נראלי שזה ככה....
וכל הימים- בוקר נגמר באחד, אבל אחה"צ מתחיל מאחד וחצי. [צריך זמן שכל אלה שהיו בבוקר יעזבו]
ימי שני רביעי ושישי לבנים וראשון שלישי וחמישי לבנות.
תודה!!!!!!!!!!
תודה לכולם על העזרה, התמיכה, הייעוץ, העידוד ועל הכל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
כולכם מדהימים באמת!האנשים הכ טובים שאנ מכיר!!!!!!
ה' ישלם שכרכם ורק בזכותכם ראוי שניגאל.
אולי לא הכי מדהימים. אבל הבחלט מדהימים!!
מישהו כאן למד\לומד פוטושופ\גרפיקה ממוחשבת יש לי מלא שאלות דחופות לשאול אותו בבקשה!!!
תודה רבה וסליחה!!!
אני לא בטוחה שאוכל לענות על הכל אבל אפשר לנסות.
ובמיוחד הדריכני ובעזרת ה' ממש תודות
ואם מישו ראה תמשחק שהיה בכדורסל של נבחרת ישראל שיגיד לי כמה כמה נגמר תודה
נועוש=]]!!לא ראיתי.. אבל שיקפוץ...
לפחות היה משחק יפה או משעמם?
בס"ד
אבל ממש לא מצליחה להבין מה מעניין בלראות אחרים משחקים את זה! כל הכיף זה לשחק בעצמך!
אבל כדורסל זה יותר סבבה למרות שלשחק פי מאה יותר כיף והרבה זמן לא שחקתי וירדתי מהכושר של כדורסל(למרות שעדין אני טוב אבל פחות)
בס"ד.
רק התעדכנתי בתוצאות...
רחליOסעכשיו חזרתי ממשחק עם חברות שלי.. (לפני שעה וחצי.. סוג של עכשיו..)
היה מטוווורף!!!!!!!! זה פשוט משחק כיפי!! (ואני שונאת שונאת שאומרים שזה לא של בנות.. 
)
אין, כדורסל אחד המישחקים.. וגמני שיחקתי עם חברות שלי..
לא!..
ואני שונאת, אז אני משחקת מול אבא ובני דודים....
הכי כיף שבעולם!
אם זה יותר מצחיק או עצוב..
אבל באמת ככה המדינה נראית..
דוסית גאה! (זה גם חסימה שעובדת עם מורשת)kehatiשמני כחותםבס"ד
ואומרים לו דרך הגב אם לא קשה לך תשנה לי את הכנוי והוא יעשה את זה בחפץ לב ושתי הצדדים יהיו מרוצים
לולה=]זאת הגישה!
גמני עכשיו חזרתי מסליחות ותפילת שחרית....=]]
יש גם אשכנזיות שהולכות לסליחות!!!
חח.. סתם, ת'אמת שצודק...
בס"ד.
וקצר- אתה מסכן!!! מי לא אוכל קטניות בפסחח...?!!
שמותר לקיים רק מצווה אחת ביום וכל שאאר הזמן לעשות מה שבראש ש'ך, הא? |לועג מאד|
הייתי מקנא רק אם זה היה אמיתי....
ר
לא ללכלך על הספרדיםם>>
(לא שאני ספרדיה.. אני אשכנזיה.. אבל חלאס עם הגזענות הזאתי.. מותר לרדת רק על תימנים, למה הם גם ככה לא מבינים ת'בדיחות^^)
סתם, אני אשכנזיה, והולכת לסליחות בדיוק כמו ספרדים. אין, זה אחד ה-דברים הטובים לעשות.
א. יש להם אחלה מנגינות..!! יש שם איזה פיוט שאני פשוט דלוקה עליו..
ב. מה יקרה אם גם האשכנזים ילכו מוקדם יותר? תאמינו לי, אלוהים יסלח גם לאשכנזים שילכו מוקדם וגם לספרדים שילכו מאוחר.
ג. זה סתם תירוץ לצאת מהבית בשתיים עשרה בלילה.. תירוץ כיייףףף..
וגם הולך לסליחות..
כוכלם בודאי ראיתם מה שכתבתי בקשר לחרדים, הכל היה גוזמאות והכללות כדי להחדיר לכם כמה דברים אבל קודם:
אין לי שום דבר נגד חרדים באופן כולל, יש לי קרובי משפחה חרדים ויש למשפחה שלי המון חברים חרדים, לי אישית אין כל בעי'ה עם חרדים באופן כללי. אז מה כן ראשית, פשוט כתבתי "חרדים קופים" בפאדיחה שסיפרתי, לא כי הם חרדים, גם אם היה קורה לי דבר דומה עם חילוני הייתי כותב "קוף". דבר שני יש קבוצב קטנה ובולטת בציבור החרדי של אנשים שלא תורמים כלום למדינה וחיים על חשבונה, רציתי לזעזע את הפורום סביבם לכן כבתי הכל בגוזמאות ובהכללות, למרות שצפיתי מראש את תגובותיכם...
באחוות אחים ואהבת ישראל
ג'ורג'
כי לשון הרע לא כותבים בצחוק,
וגוזמאות על בני אדם (לא קופים...) גם לא כותבים בצחוק!
ולגרום שנאה בעמ"י גם לא עושים בצחוק..
קחו אחריות למילים שלכם.
אז למה בש"א כ"כ התעקשת איתי ש"החרדים הם קופים"?
ראית את כולם מתקיפים אז נבהלת וחזרת בך.
ואתה האחרון שיכול לכתוב:"באהבת ישראל"..
כי יש לך מה לשפר בנושא הזה...
אבל לא חזרת בך מדבריך מובן שאתה בהחלט עלול לעשות את זה פעם שנייה-קראת כבר את הברטנורא (יש ציטוט שלו בשרשורהזה:
http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t323133#4022732
ותראה גם מה שכתבה הדריכני
הוא סתם מנסה "להסביר" את עצמו..ולהוציא את עצמו הכי טוב שאפשר
פינגלא כיף ככה.
ובמיוחד שעכשיו חודש אלול..
קצת, קצת קצת קצת..
אהבה בין אחים.
מה ביקשנו?!
יותר מזה?
טוב ושמחה
בס"ד
מותר להגיד את מה שיש להגיד בצורה נחמדה!
מבטיחה לכם שזה יעבוד הרבה יותר טוב לצד השני כשזה בא בצורה נחמדה ולא בצעקות ובוטות שכזו.
גם ג'ורג' וגם כולם. טיפה טיפה יותר נחמדות. קצת. ממש קצת. לנשום דקה לפני שכותבים תגובה. לחשוב טוב על איך שרוצים שהמסר שלי יעבור.
טוב ובריא לקיים דיונים. זה אפילו חשוב. אבל רק כשזה בא בצורה של פירגון ונחמדות לצד השני. גם אם אני לא מסכים איתו. רק בצורה כזו המסר יעבור, כי אז הצד השני לא חש מאויים, אם הוא יחוש מאויים הוא יעבור לעמדת תקיפה או להתגוננות. ובשני המצבים האלה הדברים שתגידו לו לא ייכנסו אליו, כמה שהם יהיו נכונים.
בנחמדות לכל עם ישראל,
אני
כולכם קופצים התחלתם דיון כזה סוער ופוגעני בגלל שהוא כתב על חרדים שהם קופים..
יאללה, אם בא לו לחשוב ולומר ככה- באסה לו,הוא כבר ילד גדול, והוא החליט כבר את תפיסת החיים שלו. כל הויכוח התינוקי הזה לא ישנה. אז הוא אמר, אז מה?!?!?! מה אכפת לכם?!?!!? אמרו עליכם משו?
אם היו כותבים עליכם ככה גם הייתם קופצים?
זה ממש ילדותי וקטנוני לעשות את זה, באמת.
בס"ד
לא צריך להתעלם, בנאדם מכליל ומדבר ככה וצריך להסביר לו יפה שזה לא בסדר ומעוות לגמרי, אבל ברגע שצורחים הצד השני לא מקשיב וצורח בחזרה....בכל מיקרה החפירה הזאת עושה לי חררה.
שלא יפהלהגיד שאריאל שרון הוא צמח, או שצפרדע לא יכולה לעוף, כי זה מעליב, את באמת באמת תפסיקי?
ואם אני יסביר לך יפה שברק אובאמה רוצה אך ורק בטובתינו וגם ההקפאה הייתה ממש טובה וההתנתקות הייתה צעד נבון וכל המחבלים הם ממש מועילים לישראל- את באמת באמת תאמיני לי?
לא, כי אנחנו כבר ילדות גדולות שלא משנות את דעתן כל 5 דקות בגלל שיוסי, שהוא ממש ממש גדול וממש ממש חכם אמר ככה.
אבל אם אני אראה משהו שאני לא בטוח בו-אני אבדוק עד הסוף ואם אני אשתכנע שאני טועה אז אני אשנה את דעתי ,לא כי יוסי גדול וחכם אלא כי יוסי צודק!!-אבל מאחר ואין לך הסבר למה לא יפה להגיד שצפרדע לא יכול לעוף-זה באמת לא יזיז לי
בס"ד
כמה שהחכם חכם יותר הוא מבין שיש לו הרבה מה לללמוד, ככל שהטיפש מתבסס יותר בטיפשותו הוא בטוח שאין חכם ממנו.
ילד גדול באמת מקשיב לדעות של אחרים ושוקל אותם.
בקטנהאחרונהאין מצב שאני קונה תדיסק, בגלל שזה שירים לא כאלה טובים, נגיד זמר חילוני ויש לו שיר אחד נקי....
בס"ד
אני משתדלת לא להוריד ולקנות את הדיסק אם אני אוהבת שני שירים של אותו זמר ויותר...
ולא נראה לי יש בעיה אם את מורידה רק שיר אחד...או שפשוט תשמעי אותו מיוטיוב...
אז הוא לא מפסיד כלום.
האינטרנט הוא כמו דין "זוטו של ים" (יעני שהים גורף משהו ואז גם אם הבעלים אומרים שלא התייאשו זה ייאוש!!)
ולכן כל שיר שנכנס לאינטרנט אין בעיה להוריד כי האומנים מתייאשים מראש!
ובמיוחד כשזה שיר אחד ולא אלבום
שירים.
סרט או שיר שיצא לפני יותר משנה אז מותר להוריד אותו.
כמובן שכדאי לקנות אם יכולים אבל אם לא וודי זה לאר איסור.
אבל בקיצר מי שמוריד יש לו על מי לסמוך
בד"כ אין לזמרים החילונים דיסקים..
כאילו, לפי מה שאמרו לי זה הולך ככה- הזמרים הדתיים מוציאים כל כמה זמן דיסק, ומשם מכירים את השירים והלהיטים שלהם
אבל החילונים זה ככה- הם מוציאים שיר ומשמיעים אותו ברדיו ואז אנשים מורידים מהאינטרנט והכל.. לוידעת ואז אחרי הרבה זמן הםפ מוציאיםדיסק עם הלהיטים...
כאילו, אף פעם לא נתקלתי בדיסק של דודו אהרון משה פרץ עידן רייכל או קרן פלס.. או כל אחד אחר...
אוף אינלי מושג... תסבירו לי בבקשה
במשהו כמו ארבעה שקלים לשיר.
ממי שכתבת יש דיסק ואפילו יותר מאחד.
זה דחוף... סוריי...
קבל את אחד הקטעים הקרועים...
מי יודע באיזו שנה התרחשו מאורעות תרפ"ט???
כנראה שיש כאלה שלא...
שווה צפיה!!!
תעשו חסד ותקפיצו כדי שיהיו פה הרבה אנשים עם חיוך על הפנים!!!
שואפת למעלה..!וגם כל שניה הוא אומר להם שתרפ"ט זה שנה עברית..
אגב, למי שיש רימון אז יש את זה גם בערוץ 7..:
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/208175
תהנו!!.. : D
והוא עוד אומר להם"זאת שנה עברית.."
מי יודע כמה זמן לקחה מלחמת מאה השנים? (וזה שאלה ב אמת..)
איזה פאדיחות הם עשו לעצמם יא אללה.. כמה דפוק אפשר להיות??..תש''ח..
טמבלים הוא גילה להם את התשובה
זה כמו מה הצבע של הסוס הלבן של נפוליון
איפה הומצא הכובע הפנמי?
לא יאמן!!!
קצת שכל אין!
אבל גם מצחיקק חחח
אני לא...
שונאת ת'דברים האלה...
למרות שזה עולה לתושבי רחובות רק 45
ואני לא רואה עם זה בעיה ואפילו להפך טוב ששומעים אותו ולא זמרים אחרים
בעיקר כי גם מנדי ג'רופי יהיה שם.. (פשוט התלהבתי ממש מ"ארץ אשר תמיד.." שלו, ממש!!)
בקיצור, הייתי ממש רוצה לבוא אבל כנראה שזה לא יקרה....
לשם שמייים
גיא אוני
1. רומאן: יצירה אפית ארוכה בתחום הסיפורת. הרומאן התפתח מן הנובלה ומן הסיפור הקצר. רוחב היריעה (לפעמים מאות ואפילו אלפי עמודים) מאפשר פיתוח וסיעוף העלילה, ריבוי הדמויות ועיצובן ,חריגה מגבולות מקום, זמן ואירוע, שילוב תיאורים, חלומות, סיפורי עזר, זיכרונות, אפיזודות ומעמדים דרמטיים. רומאנים מסווגים על פי זרמים בספרות(רומאנטי,ריאליסטי וכד') על-פי נושאים ותכנים (אהבה, הרפתקאה וכד') זו על-פי אפי הכתיבה (פילוסופי,פסיכולוגי וכד') ובכך לא נגמר הסיווג. יסודו של הרומאן, כמו יסודו של המחזה, הוא הקונפליקט, המחריף מאפיזודה אחת לשנייה עד לשיא, וממנו-להתרה ולסיום. בדרך כלל בנוי הקונפליקט סביב הגיבור הראשי. הנושא הראשי והמקורי של הרומאן הוא מערכת יחסי אהבה (רומאנס) אבל אין זה מדויק להגדיר רומאן כסיפור אהבה. בימינו התפתח רומאן שסימניו הם: הפנמה, דיבור פנימי, זרם התודעה, השלכת חלום, רווי סמלים, אופי של וידוי. סימן אחר לרומאן המודרני הוא דמותו של "אנטי-גיבור" מחוסר ברק, דל-אונים, נרדף ונדכא, מסוכסך במאבק פנימי של אי-ידיעה ואי-ודאות באווירה זרה, מנוכרת ומנוצלת.
רומאן היסטורי: מותנה מבחינה פורמאלית ע"י נושא הלקוח מההיסטוריה, ואולם במהותו אין הוא נעשה רומאן היסטורי אלא במידה שהוא מצליח לתת תיאור רחב של השתלשלות חיי אנשים בייחודם ההיסטורי... נאמנותו להיסטוריה היא נאמנות לרוח התקופה ולחוקיה הפנימיים, החברתיים פוליטיים, ולא כפיפות לפרטים מפורטים בספרי ההיסטוריה. לא הזמן כשלעצמו , האובייקטיבי, שהלוח מציינו, הוא שמסווג את הסוג הזה, אלא מעשה היצירה, גישתו של היוצר, הזמן שהוא פורש על יצירתו ומספיג רוח היסטורית.
2. הרקע ההיסטורי של הרומאן הוא: העלייה הראשונה. רוב העלילה מתרחש בצפון: ראש פינה יסוד המעלה, צפת וחיפה, חלק מהעלילה מתרחש ביפו ובגדרה.
העלייה הראשונה הקימה את המושבות. הדגש היה על איכרים יהודים. הדחף החזק לעליה הראשונה היו הפרעות ברוסיה בשנים 1882-1881 "הסופות שבנגב".
העולים הגיעו ממזרח אירופה: רוסיה רומניה ועוד. הם לא באו אל ארץ ריקה. היה כאן הישוב הישן על כל תרבותו, מוסד "החלוקה" כתבי עת כמו "החבצלת" ואחרים. בין החלוצים לבני הישוב הישן היו מאבקים על רקע אידיאולוגי. מאבקים היו גם ביניהם לבין השלטון העותמאני.
דמויות הסטוריות ביצירה-
*נפתלי הרץ אימבר- אימבר נולד בשנת 1856 בעיר זלוטשוב. אשר במחוז גליציה הוא החל לכתוב שירה בגיל 10 ולמד בבית המדרש שבעירו. בזמן זה החל להמשך לרעיונות ההשכלה, קרא ספרות כללית רבה והתעניין גם בספרות הקבלה. מספר שנים מאוחר יותר, כתב פואמה בשם "אוסטריה" אותה הקדיש לקיסר פראנץ יוזף, שהעניק לו פרס על השיר.
בגיל 18, בעקבות מות אביו ומאחר שהאווירה החסידית בעירו לא היטיבה עימו, עבר אימבר לברודי, ומשם החל לנדוד ברחבי אירופה, בהונגריה, סרביה וברומניה. בשנת 1878 חיבר, את השיר "התקווה". עם הזמן נתקבל השיר כהימנונם של חובבי ציון, לאחר מכן כהימנונה הרשמי של התנועה הציונית ולבסוף כהמנון הרשמי של מדינת ישראל.
אימבר החל לנדוד בערים, ובשנת 1882 נתוודע בקושטא, לסר לורנס אוליפנט-דיפלומט אנגלי נוצרי וציוני, שעימו התיידד מאוד. אוליפנט הציע לאימבר לבוא לארץ ישראל עימו ולהשתקע בכרמל. אימבר הגיע לא"י עם אוליפנט כמזכירו ומורו לעברית.
במהלך שהותו בארץ פרסם אימבר שירים, מאמרים וקטעי סאטירה רבים, תחילה בכתב העת "חבצלת" ולאחר מכן בעיתון "הצבי". בשנת 1886 יצא בירושלים קובץ שיריו הראשון, "ברקאי", שבו נכלל גם השיר "התקווה". אימבר חזר לאירופה במרץ1887, ולאחר נדודים בארצות שונות, התיישב בלונדון,
במהלך חייו אימבר פרסם עשרות שירים ומאמרים, שכללו שירי ציון, שירי ארץ ישראל ופרוזות.
בספר נפתלי הרץ אימבר תורם רבות לעיצוב דמותו של יחיאל דווקא. אימבר לעומת יחיאל וכן גם פאניה הם בעצם נציגי המאה העשרים ומקדימים את תקופתם בצורת חשיבתם וחייהם המשוחררת. אימבר נראה בעיניה של פאניה כמשכיל יהודי גלותי. פאניה מחבבת את אימבר אך לא יותר מזה, אך היא חשה בקנאתו של יחיאל. אימבר היה ידיד של פאניה.
אימבר "לא עושה חשבון" (שלא מתוך כוונה רעה) ומחבק ומנשק את פאניה בנוכחותו של יחיאל פעמים רבות. (כנהוג בארצות הגולה שממנה באו השניים). מקור הזיקה בין פאניה לאימבר נובע מעצם העובדה ששניהם חונכו על ברכי אותה תרבות,שהיתה לא מקובלת וזרה בארץ ישראל,אימבר הזכיר לפאניה את עברה שבגולה(התרבות,השירה,הנגינה,הספרות וכו') ולכן השהייה של פאניה עם אימבר נעמה לה מאוד והעלתה בה געגועים.
אימבר מופיע כיהודי משכיל גלותי, קל דעת ושופע תרבות, עם פה המפיק חרוזים, שער ארוך, הילוך גמיש וקצבי, ספונטאניות וחום עצומים ויחס ידידותי, שפאניה הצעירה, שעברה תלאות רבות כול כך זקוקה לו מאוד. אימבר גם מופיע כגיבור במלחמתו בנחש, שניסה להכיש את משה, ולמרות שיחיאל הוא שהרג את הנחש ביעילות ובזריזות, הרי שאימבר הוא שזכה להוקרת התודה, ולחיוכים של פאניה, אולי משום שיחיאל פגע בנימוס ולא הודה לו כלל על הצלת בנו.
התפקיד החשוב ביותר של אימבר היה לשמש כנקודת תצפית נוספת לקורא על דמותה המיוחדת של פאניה.
*אליעזר רוקח- אליעזר רוקח ; 1854 -1914), עסקן ציוני, פובליציסט, עורך ומו"ל, רוכש אדמות גיא אוני ומייסד היישוב.
אלעזר רוקח, נכדו שלישראל ב"ק, אחיו של שמעון רוקח. נולד בירושלים ובצעירותו עבר לצפת. רוקח התנגד לחלוקה שממנה התפרנסו בני היישוב הישן והטיף לחיי עבודה ובמיוחד עבודת האדמה. בארץ ישראל הכריזו פרנסי צפת חרם על אליעזר רוקח בגלל מאבקו נגד החלוקה ודרישתו שיוקצו חלק ממשאביה לתמיכה בעובדי האדמה היהודים. רוקח ותומכיו רכשו בשנת 1875 קרקעות באזור הכפר ג'אעונה, וב-1878 התיישבו במקום 17 משפחות. הם קראו ליישוב גיא אוני והוא היה למושבה היהודית הראשונה בא"י. המתיישבים, שלא היו רגילים לעבודת האדמה, התקשו להתמודד עם הקשיים שזימנו להם החיים החדשים ועזבו בהדרגה את היישוב, פרט לשלוש משפחות. אלעזר רוקח יצא לקהילות יהודיות ברומניה וברוסיה כדי לנסות לגייס מתיישבים חדשים לעבודת האדמה בארץ ישראל. הוא הגיע לקונגרס פוקאשן, נאם שם ופרסם את דבריו בעיתונים הציוניים ברומניה, ובהמשך הגיעו יהודים מרומניה לגיא אוני והקימו את היישוב מחדש בשם ראש פינה.
מרומניה עבר אלעזר רוקח לאודסה, וגם שם הופיע בפני היהודים ונאם.הוא מונה למזכיר חובבי ציון בארץ ישראל. לאחר שפקידי הברון רוטשילד חשדו בו שהייתה לו יד בהמרדת איכרי ראשון לציון, איבד את משרתו בחובבי ציון. בשנת 1886 הקים יחד עם אחיו, שלום רוקח, את אגודת עזרת ישראל. האגודה אספה כספים להקמת שכונת נווה צדק, השכונה הראשונה מחוץ ליפו.
אליעזר רוקח נפטר ב 1914 בגליציה ושם נקבר על ידי הקהילה בארון מתכת כדי לאפשר העלאת עצמותיו למנוחת עולמים בארץ ישראל.
בספר אליעזר רוקח היה רוכש אדמת גיא אוני,והאפוטרופוס של עובדי המקום. היה מנהיגם הרוחני של הפועלים (עודד עלייה לארץ ועבודת כפיים-בניגוד לאנשי היישוב הישן שהוא מסתמכים על כספי החלוקה) אליעזר רוקח היה השפיע על היהודים הרומנים לעלות ארצה(העולים החדשים מרומניה שתוארו בספר עלו בהשראתו של אליעזר רוקח.)אליעזר היה קרוב משפחתו של יחיאל.
*הברון רוטשילד-הברון אברהם בנימין אדמונד ג'יימס דה רוטשילד, 1845 - 1934), בן לענף הצרפתי שלמשפחת רוטשילד, נדבן ופטריוט יהודי, תומך עיקרי ביישוב היהודי בארץ ישראל בתקופתהעלייה הראשונה. ידוע בכינויים "הנדיב הידוע" ו"אבי היישוב". בישראל, הכינוי הברון רוטשילד מתייחס בדרך כלל אליו, אף שהיו ברונים אחדים במשפחת רוטשילד. בין המושבות שתרם להן: רחובות,זכרון יעקב,ראשון לציון ומזכרת בתיה.
אמו הקפידה לדבר עם ילדיה בשפה העברית וגם אשתו היתה קשורה לארץ ישראל.
עם תחילת הפוגרומים ברוסיה בשנת 1881 ,רוטשילד הגיע למסקנה שיש לפתור את בעיית היהודים על ידי עלייה לארץ ישראל.
לאחר מכן התחיל לעסוק בפיתוח יישובים בארץ ישראל. המשבר החריף שבו היו נתונות המושבות הראשונות בארץ ישראל, דחף את רוטשילד להשקעת כספים רבים בהן ולמעורבות רבה בחייהן. תחילה עזר למושבה ראשון לציון, כאשר הייתה על סף ההתפרקות: בשנת 1882 הוא נפגש עם אחד ממתיישבי המושבה ראשון לציון, אשר ביקש מרוטשילד סיוע כספי. רוטשילד סייע למתיישבים הראשונים של המושבה על ידי חפירת באר, סיוע למשפחות עניות ומימון מדריך חקלאי למושבה. מתוך רצון להעסיק פועלים יהודים, הוא פנה לאגודת 'חובבי ציון', וביקש לבחור צעירים שאותם יכשיר להיות מדריכים חקלאיים במושבות. בהמשך הרחיב את תחום העזרה שלו ומימן את כל המושבות החדשות; אלמלא עזרתו, היה חשש כבד להתפזרות המתיישבים. היות שבתחילה נמנע מפרסום שמו בפומבי, זכה לכינוי "הנדיב הידוע". הוא שלח מומחים חקלאיים מצרפת על-מנת שידריכו את המתיישבים החדשים ואת האיכרים לגדל כרמי ענבים ולייצר יין– גידול זה, לפי דעתם של המומחים, היה המתאים ביותר לתנאי הארץ ולשיווק העולמי. עד שייצור היין החל, סיפק הברון קצבאות חודשיות למחיית המתיישבים, מימן את שירותי-הבריאות, החינוך והשירותים הדתיים.
על-מנת להבטיח שיבוצע שימוש נבון ויעיל בכספיו, מינה אדמונד ג'יימס רוטשילד פקידים משלו לחלק מהמושבות בארץ ישראל והם פיקחו על הקצאת הכספים. בין המושבות ששלח אליהן את פקידיו היו רשל"צ,מזכרת בתיה וראש פינה. הפקידים שילמו לאיכרים קצבאות מדי חודש, כאשר גודל התשלום היה תלוי בגודל המשפחה בלבד ולא בתפוקה החקלאית של אותו האיכר. אף על-פי שמעורבותו של רוטשילד אפשרה למושבות את המשך קיומן, התנהגותה של הפקידות ואופי המשטר שנוצר סביבם קוממו את המתיישבים נגדו, אך המרד נרגע לאחר כניעתם של המתיישבים, שכן הם היו תלויים בכספיו של רוטשילד. בסופו של דבר, בשנת 1901 ביטל הברון רוטשילד את שיטת הפקידות, העביר את המושבות הראשונות לידי חברת יק"א והוסיף כספים לניהול, המשך פעילות, פיתוח והרחבת היישובים החדשים, אך ביטל את שיטת הפקידות לאחר שהבין כי תלות המושבות בו לא תסתיים אם לא תהיינה עצמאיות. בשנת 1923 הוציא את מפעליו בארץ ישראל מידי יק"א והקים את החברה פיק"א בהנהלת בנו, ג'יימס ארמן רוטשילד.
הברון סייע לבניין הבית הלאומי בשני אופנים:
· רכישת אדמות. בתקופת העלייה הראשונה היה הברון רוטשילד עסוק ברכישת אדמות מידי הממשלה התורכית ומידי הערבים, ויחד עם החברות יק"א ופיקה הצליח להכפיל את כמות האדמות שבידי היהודים.
· נטילת החסות על המושבות, כמו ראש פינה, זכרון יעקב, ייסוד המעלה ופתח תקווה. המושבות הראשונות חוו קשיים רבים ונקלעו לגרעון כלכלי שהעמיד את קיומן בסכנה. הברון רוטשילד נעתר לפניית גורמים בארץ ובעולם והחליט לתמוך במושבות, מה שנודע כמשטר האפוטרופסות של הברון רוטשילד, באמצעות מנגנון מנופח של פקידים צרפתיים שהעבירו את המושבות בעיקר לייצור יין. תוך תקופה קצרה היו אנשי הברון אחראים לכל התחומים בחיי האיכרים.
פעולתו שלו במבט לאחור, למרות שהיו בה מגרעות רבות, סייעה רבות להתפתחות ההתיישבות בארץ ישראל ולחיזוקה הכלכלי. תמיכתו במושבות במשך כ-20 שנה איפשרה את התפתחות המושבות שנעשו לדגל בהתפתחות עבודת האדמה והתעשייה בישראל (יקבים, תעשיות בשמים,מטעי זיתים,פרי הצבר, תחנות נסיוניות, דרכים, כבישים ועוד.)
הברון רוטשילד נפטר בפריז ב1934,. בשנת 1954 הועלו עצמותיו, ועצמות אשתו עדה ארצה ונטמנו ברמת הנדיב שליד זכרון יעקב.
רוטשילד ביקר בא"י חמש פעמים. העיר בנימינה נקראת על שמו.
בספר האדון רוטשילד מוזכר בתור האפוטרופוס של החקלאים העבריים (נתן להם הכשרה בתחום ע"י מדריכים מוסמכים ושילם להם על יצועיהם).
.א. הרומן הוא אינו רומן טיפוסי לאור העובדה שפאניה היא נערה צעירה בת 16 ויחיאל גבר שגדול ממנה בעשור ואלמן עם 2 ילדים.
הנישואים עם יחיאל הם נישואי בוסר וחפוזים מאוד שנעדרים מהם תהליכי החיזור והרומנטיקה שמקדימים את מוסד הנישואים. (בין הצעירים מתפתחת אהבה בהדרגה,יש מוטיבי חיזור וכו'..)
האהבה הטיפוסית היא הדרגתית:בתחילה אוהבים,אחר כך נכנסים בברית הנישואים ולאחר מכן מרחיבים את המשפחה.אצל פאניה ויחיאל התהליך היה הפוך.
בסיפור גיא אוני פאניה נכנסת למשפחתו של יחיאל וצריכה לשמש לילדיו דמות אם חלופית. (פאניה ויחיאל בתחילה לא בונים משפחה חדשה,אלא פאניה נכנסת למשפחתו הקיימת של יחיאל ומטפלת בילדיו.)
למעשה פאניה ויחיאל מתחתנים על אף היותם זרים איש לרעהו.
ב. מערכת היחסים של פאניה ויחיאל:
פאניה בת 16, חשה פגומה כאישה בשל האונס, לכן מפרשת את הצעת הנישואין כעסקה.
· מערכת יחסים מאופיינת באי הבנות ומעצורים – היא רדופה, והוא שתקן ולא בטוח ביחסה כלפיו, חושש שמא ניצל את פגיעותה ומצבה מעורער. – מתפתחת מערכת יחסים של משיכה דחייה – גורם לשניהם סבל רב.
· נקודות שהקשו – רקע שונה, עצמאותה ונכונותו לאפשר לה עצמאות זו, קהילה קטנה ומעורבת, יריבותה עם רבקה ואמבר.
· מערכת יחסים נבנית – פעמיים: ראשון- בצפת – יחיאל מציל אותה מסקילת אבנים הקירבה מופרת בשל יחסו הקנאי של יחיאל לאמבר פחדה של פאניה מפני סודה.
· שני- בחיפה בבית הדודה שיחיאל מפרש את בכייה לא נכון.
· מפנה במערכת היחסים - בריחתה של פאניה ליפו כיון שחשבה שהוא נוסע עם רבקה לדמשק – סוף סוף חושפת את סודה, מערכת יחסים של נישואין מתבססת.
· אחרי המפנה מתאפשרים רגעי קרבה, אך ישנם גם רגעי ריחוק רבים. הכל בשל השוני ביניהם והקשיים האובייקטיביים סביבם. כשפאניה נתקפת צירים סאשה לידה.
· אינה יודעת שיחיאל ביסוד המעלה, הוא לא יודע על הטבק.
· לפני מותו היא אומרת: איזה מן דבר שאינה יכולה להתייסר עמו.
· למרות האהבה העזה – לאורך כל הדרך קיימות אי הבנות - עד מותו – לקרוא את מותו .
4.א. מוטיב: מוטיב הוא רעיון, דמות, חפץ שמופיעים בגלוי או בנרמז ביצירה מספר פעמים. המוטיב מאיר את היצירה ונוצר קשר של משמעות שהיא מעבר להופעה המקומית של החפץ או הרעיון.
השם - מוטיב לקוח מהמקבילה שלו בגרמנית MOTIV ומאנגלית MOTIF.
רעיון מרכזי שחוזר ביצירה מספר פעמים (לעיתים גם כצירוף לשוני), מארגן את היצירה סביבו ומקדם אותה נקרא : מוטיב מנחה leitmotiv.
ב. מוטיב עוף החול: מסמל את יכולת ההתאוששות והתגברות על אסונות ופגעים. גיא אוני אנו רואים זאת שלאחר שפאניה נאנסת, היא מלקקת את פצעיה וקמה מהקרשים ומחליטה לעלות לארץ ישראל ולהתחיל שם דף חדש, אופטימי יותר.מסמל את גורלה של פאניה,גורל גיא אוני ואולי אף את גורל העם היהודי,תולדות חייה של פאניה בולטת העובדה שהיא מצליחה להתאושש מהזעזוע הנוראי שעבר עליה לפני שעלתה לארץ.לאחר מכן היא מצליחה להתגבר גם על המכשולים שפוקדים אותה בארץ.
מוטיב היהודי הנודד: הם באו לארץ ישראל – אנטיתזה לגולה,אך לא מצאו כאן את הקץ לנדודים גם בתוך ארץ ישראל. פאניה הייתה נודדת בדרכים, דבר שלא היה מקובל באותה תקופה, אז הנשים היו ספונות בבתיהן (או עוזרות לבעלים בעבודתם- כמו ריבה). פאניה היא זאת שמשכה את דודה ואת משפחתה לא"י-היא זאת שקיבלה את ההחלטה והחליטה לעזוב/
פאניה הלכה לצפת לקחת את כיסא אליהו וחבילה שהגיעה אליה מאחיותיה. היא הייתה מבקרת שם את הרופא האנגלי. היא ויחיאל גם הגיעו לחיפה לביתו של אוליפנט.
פאניה ביקשה מאחיותיה שישלחו לה תרופות, עששיות.. שאותם הצליחה למכור.
כשפאניה הגיעה ליפו (לאחר שיחיאל נסע עם רבקה) היא הייתה מוכרת וקונה טבעות. הייתה סוחרת משנה של חברה אמריקאית לתרופות. היא השתלבה גם בעסקי הטבק, מה שאילץ אותה לנדוד בדרכים ולנסות למכור את הטבק. היא קנתה גם תנורים שבגללם היא נאלצה ללכת אל אליהו שייד.
פאניה נאלצה לעזוב את ביתה בראש פינה ליסוד המעלה, כיוון שירתה בערבי בדרכה לראש- פינה.
פאניה ואימבר הלכו לבקר את קבוצת ביל"ו שליד הכפר הערבי קטרה. (כשהייתה בדרכים תמיד היה לה את האקדח של))
כשיחיאל היה חולה היא הלכה עם סער (הסוס) ליסוד המעלה והביאה אותו לאחר מכן אל ראש פינה.
(פאניה מאוד אוהבת לשבת על הגבעה שבראש פינה, היא הייתה חושבת שם, קוראת ספרים.
לאחר שיחיאל מת למרות ששום דבר כבר לא קשר אותה לראש- פינה היא לא הייתה מוכנה לעזוב ונשארה שם יחד עם ילדיה.
כשמתואר לנו כמה פאניה נדדה זה מעיד עד כמה היא כמהה שיהיה שוויון בין הנשים והגברים- היא עבדה קשה בשדה ובנוסף לזה היא גם נדדה בדרכים. היא הייתה שונה מכל הנשים באופיה.
בנוסף, מוטיב היהודי הנודד בספרות מסמל דמות חוטא הנידון לנדודי נצח ללא מנוחה או תקווה.
יחיאל מכנה את פאניה "נודדת" כאשר היא חוזרת מיפו ושואלת את יחיאל אם הוא היה רוצה לעבור לשכונה חדשה הנמצאת ליד יפו.מיד הוא מתפרץ עליה שהיא בקושי שעה אחת בבית וכבר החלה לנדוד- זה מסמל את היהודי-שנגזר עליו לכל אורך חייו לנדוד כך פאניה שנדדה ממקום למקום כדי להשיג את לחמה בכבוד.
מוטיב המשוגע: לוליק בהתנהגותו מגלם את הטראומה שעברה פאניה על בשרה בגלות(הפרעות ביהודים וכו'). המתיישבים משוגעים לדבר, הם משוגעים לנאמנות לאדמה גם עם כל
הקשיים שכרוכים בכך (שיגעון הידבקות באדמה)
למעשה,ניתן להבין שלוליק הוא אינו המשוגע היחידי בספר,אלא כל המתיישבים עצמם משוגעים וחיים בשיגעון תמידי.
*(בתיאטרון המשוגע הוא זה שאומר את האמת העירומה.)
5. דמותה של פאניה:
א. גישה פמיניסטית: פאניה היא דמות יוצאת דופן בסביבתה. היא משתלבת בתוך קבוצת חלוצים מן היישוב הישן מקימי גיא אוני. היא יוצאת נגד המוסכמות, היא מרדנית ועצמאית. היא משוחחת עם גברים ומביעה את דעתה ללא בושה. היא מסייעת בפרנסת המשפחה ע"י מסחר תרופות ומכירת טבק. היא אמיצה ואינה חוששת לצאת לבדה מהמושב ללא אקדח.
ב. כחלוצה: עברה של פאניה – שורשיה ברוסיה היא חלוצה כתוצאה מהתפתחויות היסטוריות מסוימות, היא ממשיכה את החלטתו של אביה. פאניה באה ממקום שבו היה מתח אידיאולוגי רב ממזרח אירופה שם צמחו העליות הראשונות.
ג. כאשת תרבות: יש לה כישרונות רבים אותם רכשה ברוסיה. היא אוהבת קריאה ומוזיקה. היא אישה אינטלגנטית בעלת יכולת התאוששת מדהימה היא למעשה ביטוי מוחשי - של עוף החול שקם לתחייה פעם אחר פעם.
היא בת לתרבות אירופאית. היא התחנכה על ברכי הספרות הרוסית ונגינה בפסנתר. היא כואבת את הניתוק הזה. דודה שולח לה ספרים, היא קונה ספרים מהרופא האנגלי, מנגנת. פאניה מקריבה את עצמה. היא חיה רחוק מתרבותה, היא מתגעגעת לנגינה ולספרות הרוסית.
ד. כאישה וכאם:
ה. ביחס לחברה: יחס הסביבה- למרות היותה שונה ומודרנית פורצת מוסכמות וחריגה, יש לה יכולת להתחבר ולהתחבב ולעורר אמון בזולת. יחסי ערבות עם שכנתה המבוגרת, ריבה רוקח, היא גם חברה אך גם מעין בת. היא עוזרת לה להיקלט ומייעצת לה ותומכת בכל נפש.
התחלתי השבוע ללמוד יום ראשון הגעתי לישיבה עם דלקת באוזן למדתי ביום הראשון בקושי (כמה שעות) בערב ממש לא הרגשתי טוב והלכתי לבית של דודה שלי עד אתמול ואתמול הלכתי הביתה ככה שבשוע הראשון בקושי למדתי משהו
החלמה מהירה
אחרי שבועיים ככה מוצאים ת'צמינו מתחילים לתפוס עוד צבע בפנים, למה מבלים יותר בחוץ מאשר בכיתה...
אבל בשבוע הראשון יש את כל ההכרות עם המורים ואת הפתיחה של החומר שזה חשוב להמשך השנה ולא הספקתי כמעט ללמוד והכרתי רק שתי מורים את המחנך ועוד מורה אחד
אני לא מאמינה המדריכה שלי עוזבת הפעולת עזיבה ביום שלישי וקבעו לנו נופש מראשון עד שלישי עם אחותי גיסי ואחינים שלי זה יום ליפני שאני נוסעת לפנימיה לא ראיתי את אחותי פוללללל זמן כי הם היו פה כשהיתי במחנה אני לא יכולה לא לבוא לפעולת עזיבה שלה זה נחת אלמ כולנו בבום היא עוזבת ביגלל שהם עוברים דירה מה עושים ???????????????
עם יש אפשרות אז הכי טוב שתלכי לנופש ראשון שני וביום שלישי תבואי לפעולה (תסעי אכשהו זה הבעיות הקטנות יותר) בעיקרון אני חושבת שהייתי הולכת לפעולה....
סתם, נשמה...
ברור שאת הולכת עם אחותך ואחיינים שלך...עזבי את המדריכה...
אם את באמת חברה של המדריכה הזאת ואת בקשר מספיק טוב איתה..היא תסלח לך ...אתן תמיד יכולות לשמור על קשר.
ומניסיון -בילוי עם עחים ואחיינים זה משו של פעם ב...
יאללה בהצלחה
ואם ממש חשוב לך..אז תעשי בדיוק מה שישראלית אמרה....לכי יומיים וביום שלישי תלכי לפעולה..!
מחילה
מתי תקלטו צפון זה לא חור!!!!! צפון זה לא חור!!!
עם את רוצה אני יתן לך קווים.....יאללה מי שישמע לא בעה להגיע מהצפון למרכז זה בעיה הכי קטנה שיש!!!
זה פשוט מרחק מטורף מת"א
ישראלית בנשמה את כ"כ נשמה 
תודה גם לאולרייט
פיטרון : מבקשים מאבא הקפצה לטחנה ונוסיעם לת"א שלי לא יפה ולא פורחת
תפסביקו לחשוב שיש בעיה להגיע מהצפון לאן שהו ולצפון מאיפושו זה ממש לא מסובך!!
ואם אני אגיד לך שהיה לי מזל ממש גדול ועשיתי דרך ב4 וחצי שעות שבישיר לוקחת שעתיים?
וזה עם מזל ממש גדול!
חח מאיפה לאיפה נסעת ואיך? (אוטובוסים, רכבות, טרמפים, וכו'..)
חודש א-ל-ו-ל, ראשי תיבות: "אני לדודי ודודי לי" (שיר השירים ו'). כנסת ישראל משולה לרעיה, והקב"ה הוא הדוד. הקשר בין ישראל לקב"ה נמשל לקשר של נישואין. הווי אומר, שכביכול יש הדדיות בקשר הזה, שבין ישראל לאביהם שבשמים.
כמו שהאיש זקוק לאישה, ואינו שלם בלעדיה, ועם כל המעלות המיוחדות לו, הוא נזקק ל"עזר כנגדו", ואינו יכול ליצור חיים ולהמשיך את החיים בבנים, בתולדות, בלא האישה, כך כביכול הקב"ה התקין לו "עזר כנגדו", את עם ישראל. כך עלה ברצונו יתברך, שקיומו של העולם והתפתחותו, יהיו על ידי הקשר בין ישראל לקב"ה. כנסת ישראל היא הכלה, היא הרעיה של הדוד, והדוד - הקב"ה, כביכול זקוק לה, שהיא תשתתף איתו במעשיו. הדוד מחזר אחריה, ומבקש את קרבתה: "יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך, השמיעיני את קולך, כי קולך ערב ומראיך נאוה"; "הנך יפה רעיתי, הנך יפה עיניך יונים"; "כֻּלך יפה רעיתי, ומום אין בך". כך מדבר הדוד אל כלתו, כך מדבר הקב"ה אל כנסת ישראל. "אִתִי מלבנון כלה, אתי מלבנון תבואי, תשורי מראש אמנה"; "לִבבתִני אחֹתי כלה"; "מה יפו דֹדיך אחתי כלה"; "קול דודי דופק פתחי לי אחתי רעיתי יונתי תמתי".
הדוד - הקב"ה, דופק על פתחה של כנסת ישראל, ומבקש ממנה לפתוח לו את הפתח, שתתן לו להכנס, שתפתח את סגור לבה, וגם אם היתה איזו תקופה של ניכור מצידה, של שכחה, של התעלמות, של אדישות, הדוד קורא לה, ומעורר אותה מאדישותה. "קול דודי דופק", כי יודע הדוד שכנסת ישראל בתוך תוכה טהורה ושלמה ומום אין בה. כל האדישות הזו מצידה כלפיו, כל ההתנכרות וההתרחקות, אין בה ממש - זה הכל דמיון מתעתע, כי בעצם כנסת ישראל קשורה בקב"ה קשר בל ינתק.
אכן, הכלה נמשכת אל דודה, עורגת היא אליו, מצפה לו ומחפשת אחריו. היא מעריצה את דודה. "דודי צח ואדום דגול מרבבה ראשו כתם פז קוֻצותיו תלתלים שחֹרות כעורב". והיא מבקשת: "משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך".
זהו ענינו של חודש אלול - "אני לדודי ודודי לי", חודש של התקרבות מחודשת, רעננה, שבין ישראל לקב"ה. ההתקרבות הזו, היא לא רק אינטרס של ישראל, זהו גם הרצון האלוקי.הקב"ה חפץ בישראל - "כי לא תחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחיה". הוא רוצה בתשובה, הוא חנון המרבה לסלוח. אין הקב"ה מתעייף מלסלוח, הוא מרבה בסליחה, כי הוא רוצה בטהרתם של ישראל ממש כאב הרוצה שבנו יהיה נקי, והוא רודף אחר בנו. גם אם הבן אינו מעוניין בזה, האב מעוניין בנקיון בנו . הדוד מעונין בטהרה ובזיכוך של הרעיה, וכשהרעיה שבה אליו, הוא מלא שמחה, והוא מקבל אותה כאילו מעולם לא התרחקה ממנו. "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל" (במדבר כ"ג), "'כפלח הרִמון רקתך' - אפילו ריקנין שבך מלאים מצוֹת כרִמון" (ברכות נ"ז).
חודש אלול - חודש התשובה, חודש של שמחה אמיתית, שמחת ההתחברות - "אני לדודי ודודי לי", דודי לי ואני לו, שמחה שאינה ממעטת את חשבון הנפש ואת היראה, אלא אדרבא, מעמיקה אותם ומגדילה אותם. "אשריכם ישראל, לפני מי אתם מִטהרים ומי מטהר אתכם, אביכם שבשמים" (יומא פ"ה).
הפורום הפך למדור יוצרים צעירים!
יפה....אהבתי
ואו איזה יבשים אתם..תעורוו, תקראו ותגיבו
לקרוא ולהכנס לאווירה .
תודה!
שכוייח!
פינג