כתבתי מכתב לסבא שלי ששמתי על הקבר שלו וגם תרגמתי אותו לעברית.אבל זה השיר הראשון שאני כותב מאז והפעם ברוח קצת אופטימית..כמה שיכולתי..
לזכרו של חיים משה בן יצחק ז"ל..
ימים שיבואו.
הימים חולפים,עוברים אך הכאב נותר חזק כבעבר.
מגלגל בראשי תמונות ורגעים מאותם ימים שבהם החיוך היה נראה לעין.
יושבים ומספרים סיפורי ילדים עצובים ותוהים מה עוד לא נאמר.
דמות הנר הדועך לאיטו והספר הקרוע על הרצפה עוד חרוטים בי עדיין.
הקור מתפשט בי והחום מתפוגג לאט,ותקוות שהייתי תולה מאבדות מכוחן.
ליבי זועק לעזרה,הוא משווע,אך אנשים שמבטם כבה צוחקים ולועגים לדמותי העזובה.
כשרץ ברחוב על פניי ניכרת שלווה,אך מבעד לכל מסכות האדישות זועק אדם שלהפסיק לא מוכן.
ואני קורע מעליי בכיות שעברו,אלבומים מצהיבים ואת רוחו הדבוקה בי,את נשמתו הכאובה.
מחכה לימים שיבואו,זוהרים באור אינסופי,שיאיר לעדי עד.
יודע שכשהשמש כבה,מיד מאירה לה לבנה מנחמת.
עומד על הר נישא וזועק לאל שישוב ויושיט לי יד.
מבין עינויים ורדיפות,מן הבור העמוק וממצולות הים נזכר באותה האמת.
זוכר שהצער עוד יהפוך לנחלת אויבים גדולים,וייאוש יישאר כדבר שעבר,
יודע שחיוך יחזור להמתיק ימים קשים ואנשים מרירים,
שבכל צעד ושעל שבדרכי יאיר אושר אמיתי,ולא יושב עוד יום נמהר.
יודע שהוא עוד ישוב בחיוכו הנצחי ובגופו החסון,כשיבואו זמנים אדירים.
בלילות טרופים מחלומות שבהם אתה קרוב ועיניך מאירות,דמעות זולגות ועוטפות את כולי.
וכשאני חושב ונזכר בזמנים הטובים שהיו בחברתך,געגוע צורב חובר לבכי צר ועמוק.
בימים כשהולך לי לאורך שדרת הנחל,אתה מרחף וכאב אובדנך נעמד למולי.
וכשכאב ולב שנשבר לרסיסים ומתפזר למרחקים נכתבים ביד רפה,אני נזכר במה שיקרה בעתיד המתוק.
מחכה לימים שיבואו,זוהרים באור אינסופי,שיאיר לעדי עד.
יודע שכשהשמש כבה,מיד מאירה לה לבנה מנחמת.
עומד על הר נישא וזועק לאל שישוב ויושיט לי יד.
מבין עינויים ורדיפות,מן הבור העמוק וממצולות הים נזכר באותה האמת.
זוכר שהצער עוד יהפוך לנחלת אויבים גדולים,וייאוש יישאר כדבר שעבר,
יודע שחיוך יחזור להמתיק ימים קשים ואנשים מרירים,
שבכל צעד ושעל שבדרכי יאיר אושר אמיתי,ולא יושב עוד יום נמהר.
יודע שהוא עוד ישוב בחיוכו הנצחי ובגופו החסון,כשיבואו זמנים אדירים.
עיניים יפות,חיוך מתוק שמזכיר לי את הימים שעברו ותווי פנים נאים.
ואתה מחייך מבעד לחשיכה ולוחש לי, הנה באים הם ימים טובים.
. 
