פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 1582)

הסרט עם האיש שסמו אותו בבית משוגעים והוא לא ידע מה לעשות עם עצמו שמו אותו בחדר עם מישו שמפחד ללכת לשרותים ביגלל שהוא חושב שיש סנאים בחדר והוא מפחד מהם ואז הוא פשוט זרם איתם ואיתו הוא נילחם בסנאים כדי שהוא יוכל ללכת לשרותים והוא הצליח ! קיצר היתי היום "במעון " (ילדים גדולים עם פיגור)

והיה שם אחר היה כ"כ כיף ליזרום איתו שיחקתי אותו והוא ואני ממש נהננו איזה סיפוק הרגשתי בידיוק כמו אותו איש בסרט נ.ב מישו יודע איך קוראים לסרט ?

למה לא לפצל ת'פורום לשניים

אחד נוער

והשני גיל ההתבגרות

 

בנ'דם שרוצה להכנס סתם בשביל להינות

אין לו כח לראות את כל האלה שיש להם משבר בגרות

ומצד שני אחד שיש לו משבר כזה ורוצה עצות

תוך שעתיים השירשור שלו בדף השלישי

כי פתחו אחריו עוד אלף שירשורים על איזה מתנה לקנוות לדודה טובה

ומי ראה את הפינה של מומי

וכמה עולה ללכת לבריכה באצ'קלונה

 

בחייייייאאאאאאאת ראבראבק תחשבו על זה...

נמאסססס!!!!!!!!              אוווףףףף התאווה הזאתת מציקהה!!!!!    רק יוצא לרחוב ורואה אישה... ישר הדמיונות מתחילים...

 

אוףףףףףףףף!!! תעזרו לי.... זה כבר רגיל אצלי... מרגיש כמו חולה נפש..

 

זה לא אני, אני לא כזה.. אוףףף.... דדדדדדיייייייייי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

 

לא לבעלי לב חלש

 

חה חה חה!! (צחוק של דרקולה!)

 

בס"ד

היסטוריונית!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

מזל טוב נשמה!!!המון המון מזל טוב!!!הרבה שמחה ונחת!!!!!עד 120 ויותר!חיים מאושרים!!!!

אוהבת אותך מלא מלא מלא!עד בלי די:אריאל!!!!

 

קדימה!שרשור ברכות!!!!

 

 

וכמובן שגם ממנו-אנשים הולכים להרוג אותי...חחח...תסבלו בשקט שתיכם!!!!!=]=]=]=]

ובאיזור צומת שילת ובאזור טלמון

הלכתי למכולת לקנות לעצמי ארטיק. בחרתי משו ובאתי לקופה. מלפניי היו שניים עם עגלות ממולאות בדברים ועוד אחד שהיה בשלבי סיום.. קיצור הראשון הלך וזה שמלפני גם הלך להביא עוד משו אז נשאר אחד ואחריו אני.. קיצור הראשון התכופף להוציא דברים ולשים בקופה ואז הקופאית ראתה שיש לי רק ארטיק אז היא אמרה לי בואי אני יעשה לך שניה.. קיצור הבאתי לה ובאתי לשלם ואז הזה התרומם ואמר כזה-"למה? את לא יכולה לבקש?!" ואני כולי גמגמתי כזה.. והקופאית גם לא הרגישה בנוח כי היא אמרה לי.. קיצור זה עשה לי קצת רע כי אני משתדלת לא לעשות דברים כאלה..

השתדלתי לפחות להינות מהארטיק אבל אז באתי הביתה אחרי שכבר גמרתץי אותו ואז אני נזכרת שאני בשרית. קיצור בדקתי על העטיפה אולי זה בכלל לא חלבי..אבל זה כן היה חלבי. ועוד שניה לפני שהלכתי לקנות אחיות שלי גם אכלו ארטיקים ואז אמרנו להם שהם בשריות ובסוף גילינו שלהם זה פרווה.. אז כאילו כעסתי על עצמי שלא בדקתי..כי שניה לפני זה זה קרה לאחיות שלי..

 

זה מבאס ממש. ואני גם משתדלת לבדוק את עצמי למה קורים לי דברים כאלה. וזה עשה לי רע עכשיו לראות שזה קרהלי..

אוף

פשוט אני לא מאינה, כמה נאי עמוק בזבל הזה!!

 

דיי!

עד ה12 לאוגוסט.....

צ'אווו!!!!

או שזה רק אני??  החופש זה התמודדות לא קלה בנושא הזה..

אני נוסע לשבוע וכנראה לא יתחבר אז לכל מי שיש יומולדת בשבוע הקרוב
אני לא יכתוב ברכה מקורית (אם ירצה אני ישלח לו אח"כ!)
אז אם אתם לא רואים ברכה זה לא בגלל שהפסקתי אלא בגלל החופשה!!

והיה עקב תשמעון..." – רש"י כותב "אם המצוות קלות שאדם דש בעקביו תשמעון". מה ראה רש"י, מפרש הפשט ללכת בכיוון מדרשי? מדוע בחר רש"י להסביר את המילה "עקב" במשמעות של עקב הרגל ולא להסביר את המילה "עקב" כמשמעה כמו במקומות אחרים (כמו: עקב אשר שמע אברהם בקולי ...).

בפשטות ניתן לומר כי אם נאמר כאן רק על שמיעת המשפטים ושמירתם ועשייתם (עקב תשמעון ... ושמרתם ועשיתם אותם), מדוע אח"כ יש כל כך הרבה שכר; "ושמר ה' א-לוקיך לך את הברית ואת החסד .... ואהבך וברכך והרבך וברך פרי בטנך ופרי אדמתך דגנך תירושך ויצהרך .... ברוך תהיה מכל העמים לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך. והסיר ה' ממך כל חולי וכו'". מה מצדיק את השכר האדיר שמובטח כאן? לכן רש"י בחר להסביר ענין מיוחד שהוא מעבר לשמירת המצוות והוא – התייחסות מיוחדת של האדם גם למצוות היומיומיות, השגרתיות, אותם שהוא דש בעקביו ולא מקפיד עליהם כל כך. ההקפדה היתרה – למרות הקושי – מצדיקה שכר מרובה.

בדומה אנו מוצאים זאת בפרשת בחוקותי: "אם בחוקותי תלכו" – רש"י מבאר – שתהיו עמלים בתורה. גם כאן רצה רש"י למצוא הצדקה לשכר המרובה המופיע מיד לאחר מכן: "ונתתי גשמיכם בעיתם ונתנה הארץ יבולה...והשיג לכם דיש את בציר ... ואכלתם לחמכם לשובע וכו'..."

מכיוון שונה, ניתן להסביר זאת ע"י הסתכלות על הפרשה כולה, משום שהפרשה נקראת "עקב", על שם אותה מילה. המוטיב העיקרי בפרשה הוא "ארץ ישראל". הוא מופיע במספר מקומות לאורך הפרשה ובשתיים מהם באופן בולט ביותר.

א. "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש. ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, לא תחסר כל בה ..." (ח', ז-י)

ב. "כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא ... למטר השמים תשתה מים .... ארץ אשר ה' א-לוקיך דורש אותה תמיד עיני ה' א-לוקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה" (י"א, י-יב)

המיוחד בארץ ישראל שהיא מחייבת את עם ישראל היושב בה להתפלל אל ה' כדי לקבל את הגשמים הנחוצים. " ... לאהבה את ה' א-לוקיכם ולעובדו בכל לבבכם ... ונתתי מטר ארצכם בעיתו..." (י"א, יג-יד) ידוע שחז"ל אומרים על פסוק זה: "איזוהי עבודה שבלב – זוהי תפילה! כלומר חייבים להתפלל ואז נענים לגשם. וגם רש"י מבאר כך: על הפסוק "והיה אם שמוע תשמעו" רש"י מבאר: "והיה, מוסב על האמור למעלה, 'למטר השמים תשתה מים' ".

העולם מתחלק ל-3: העולם הרגיל – במרכז. ישראל שהם מקודשים מן האומות (כי עם קדוש אתה לה' א-לוקיך), ויש את אותם עמים שהם מתנגדים למהות של עם ישראל כמו עמלק ושבעת העממים שהיה צורך להשמידם.

ארץ ישראל מחייבת את ישראל לצאת מהשגרה. ישראל אינם יכולים להיות כמו כל העולם הרגיל אלא הם חיים במקום כזה שהם חייבים להתפלל כדי לקבל את הגשם. התפילה מקרבת אותם להקב"ה וכך הם מתקדשים יותר.

רש"י מרמז על כך בפסוק הראשון בפרשה שעם ישראל שונה מכל העולם הוא חייב להיות מקודש יותר, להכניס משמעות גם לדברים השגרתיים של חיי היומיום – אותם דברים שאדם דש אותם בעקביו – וכך עם ישראל מקדש את עצמו להיות עם סגולה. על זה מגיע השכר המיוחד המובטח בפרשה.