שרשור חדש
אז כך -Rעות-
בס"ד
 
עד כמה אתם חושבים שההורים שלכם רגישים?!
 
נגיד שאתם יוצאים מהבית לפנימיה וכו' איך ההורים שלכם רגשיים או שכלתיים?
 
יחבקו אותכן ונשקו ויתקשרו הרבה פעמים ?
 
או שיתנו לכם את העצמאות שלכם יקחו את זה בשמחה וכו'?
 
 
יתקשרו מדי פעם ולא כל כך יתתרגשוkehati
ההורים שלי נותנים עצמאות מלאהחילא דמשכנא
אם אני ארצה אני אתקשר ואם לא לא.
נותנים לי את העצמאות..שירס
זאת אני שפחות נותנת אותה לעצמי

מאוווד............נועוש=]]!!אחרונה
יתנו עצמאותשרון אבורביע
 ההורים שלי מאמינים בי...לא מציקים בכלל...אבל גם כשאני חוזרת וזה הם לא כאלה מתנפלים עלי..(וסבבה לי ככה)
שניה אני לא זז בלי הפלאפון כל היום מת'קשיםסולי הגינגי"
בחמישית כל יום ובשישית פעם ביומיםההורים שלי די דואגים
 
בדוגמא כמו שלך הם נותנים עצמאות.חיוכים
אבל סתם כך הם פחדנים
וזה אומר שהם יחכו לי עד שאני יחזור מהעונג בשבת ב12 וחצי בלילה, ושהם יחכו לי. ושהם יחכו לי עד שאני יחזור מהמדורה, וכל חצי שעה יתקשרו לשאול מתי אני חוזרת...

אבל לאט לאט אני מרגילה אותם, שיש עלי פלאפון ומפתח ושהם לא צריכים לדאוג ושהם יכולים ללכת לישון....
לא ממש.. הם ממש נותנים לי ליות עצמאית..ה!2ה 2!2ה
נותנים לי יד חופשית בהכל.. ב"ה.שמחה ואמונה
ההורים שלי בד"כ שיייא הדאגנים יעל =)
בע"ה

אבל כשאני הולכת לפנימייה - הם מחבקים, מנשקים והכל,אבל לא מתקשרים יותר מדי..
אבל אני צריכה לומר להם בד"כ כשאני יוצאת מהעיר..
ההורים שלי לא כאלה דאגנים..שבלולון
יותר דאגנים.. בלי טרמפים..כפ"ד בנשמה
ההורים שלי מוזרים.....כפרעלייך!!=)
כשאני לא חוזרת בשעה שהם אמרו לי, או שכבר אחרי 11... הם מתחילים להתקשר בתדירות של 3 פעמים בדקה... פעם אחת שהיה לנו קומזיץ... אז לא הייתי ליד הפלאפון.. וראיתי מיליון שיחות שלא נענו... ואז בדיוק אמא שלי התקשרה שאני יחזור....
 
אבל כשאני הלכתי נגיד למעיינות.. או שנסעתי לחו"ל לשבוע... הם לא דואגים.. טלפון פעם ביומיים- שלושה מספיק!
במעיינות נגיד- רק בערב השני התקשרתי לאמא שלי כדי לשאול סתם ממצב... ואז בסוף הטלפון אז שאלתי אותה אם להתקשר למחרת בערב.. והיא אמרה שכן... ואז יום אח"כ אז ניזכרתי בזה רק ב-12 ומשו אז לא התקשרתי.. וגם יום אח"כ לא... רק ביום שאחרי היום למחרת.. זתומרת 3 ימים אחרי שדיברתי איתה ראיתי שיחה 1 שלא נענתה מאמא שלי... קצת מעליב
 
אבל עכשיו למדתי שכשאני יוצאת בערבים להליכות, טיולים וכזה... להשתדל לא לקחת איתי את הפלאפון ולקחת מפתח.. כדי למנוע הטרדות
אה הם גם לא רוצים שניסע בטרמפים לא מהישוב..כפרעלייך!!=)
במיוחד אמא שלי- כי אנחנו גרים ביו"ש... אז עכשיו ממש שלחו מלא התראות על ניסיונות חטיפה וזה... תכל'ס זה באמת מלחיץ... אני עכשיו מפחדת לעמוד בצומת גיתי- אבישר נגיד.... שלא יחטפו אותי.. למרות שזאת יכולה להיות חוויה מעניינת
 
אז אמא שלי אמרה שעדיף שנתקשר שהם יקחו אותנו מאריאל במקום שנתפוס טרמפים..
ממש לא דאגנים..talr123
כשאני נוסעת זה "להתראות אמא" בלי חיבוק או משו.. אנחנו מדברות פעם-פעמיים בשבוע.. לפעמים SMS
 
רעות |עצבנית|עץ על מים
הסקרים שלך הציתו אותי היום
ואני הפעם רצתינית....
תעשי הפסקה קצרה....
עלית לי היום על כל העצבים כבר! רק לראות תסקרים שלך עושה לי בחילות!
ישראלית יש חוק תגובה חובה?!-Rעות-
בס"ד
 
נחמד לדעת..
יתנו עצמאות...מרב14
אבל הייתי רוצה שיתקשרו 5 פעמים ביום.
 
רעות (סליחה על ההקפצה)עץ על מים
אין חוק תגובה חובה...
אבל אני קוראת את כל השרשוןרים לפחות את ההודעה הראשית והצטת אותי....מעצבנת אחת!
זה תלוי במצב רוח...~SMILE~
אני לא בפנימיה שהם יתקשרו כל יום, אבל אם אני יצא להליכה או סתם ליום שופינג זה תלוי הרבה במצב רוח יש פעמים שאני יעשה טעות אם אני יקח את הפלא' ויש פעמים שהוא בכלל לא יצלצל מהם...
אנשים טובים באמצע הדרךבקטנה
לכל אלו שקמו מוקדם והציצו, מקווה שהיום שלכם יהיה נפלא.
יש אנשים טובים באמצע הדרך, אז..אל תשכחו לומר להם תודה.
כל הברכות,
לילה..סופסוף,
טוב ושמחה
תודה מותק.. מה נדפק לך השעון?הדריכניאחרונה
למה את עירה בכזו שעה??
לכל מי ששאל/ה "למה צריך משיח?"דוסית גאה!
ארמון המלך היה ביתו השני, הוא הסתובב שם בחופשיות, לבוש בבגדי השרד שלו כשעל מותניו חרב משובצת יהלומים מתנת המלך. כולםפ העריכו אותו וחלקו לו כבוד. הוא נפגש עם המלך יותר מכל אדם אחר בממלכה, ובית האחוזה הגדול והיפה שלו שכן ממש סמוך לארמונו של המלך.
 
היו אלה חיים טובים, החיים בצל התהילה והכבוד, חיים מלאי ההוד וההשראה שהאציל עליו המלך, חיים מלאי משמעות. מעשיו השפיעו על הממלכה כולה, והחלטותיו לבשו צביון ממלכתי בשעה שחתם על מסמכים חשובים שהיו בתחום סמכותו, משפיע בהנף קולמוס על חייהם של המוני אנשים. בכל בוקר, כשהתעורר משנתו היה פונה לאלוקים ומודה לו במילים חמות על הזכות הגדולה שניתנה לו לשרת את המלך ואת תושבי הממלכה, על השפע הטוב שפל בחלקו, ועל היכולת לעשות דברים נפלאים ולחיות חיים טובים.
 
עם השנים הוא התרגל למעמדו הרם, הוא הסכין לקרבתו הגדולה עם המלך והתחיל לזלזל בתפקידו. הוא התחבר עם האנשים הלא נכונים והושפע מדעותיהם ומעשיהם? מידותיו האצליות נפגמו, דעותיו הושחתו, והמלך כבר לא חפץ בקרבתו כבימים עברו.
 
הוא לא הקשיב לתוכחתם של שליחי המלך שבאו לדבר על ליבו, הוא לא שינה את דרכיו גם כשהסבירו לו שזה עלול לפגוע במעמדו המיוחד.
 
וביום אחד בהיר באו שליחי המלך, העלו אותו על ספינת אסירים גדולה ולקחו אותו לגלות בתוך מבצר גדול ואימתני על אי בודד הרחך מהמלך וארמונו.
 
באחת התבהר לו מצבו הרע, פתאום הוא הבין עד כמה היה כפוי טובה, כמה לא יגע להעריך נכונה את קרבתו הגדולה אל המלך, כמה רעה היתה התנהגותו, וכמה הושחתו דרכיו ומדותיו. הוא התחרט, אך כבר היה מאוחר מדעי...
 
הוא גזר על עצמו אבל, וקונן יום ולילה על מצבו הרע, הטוב שהיה ל ושאיננו, על הריחוק מהמלך, על טיפשוטו, על כך שאינו יכול עוד להשפיע טוב ושלא ניצל זאת עוד כשהיה יכול.
 
גם בניו בכו איתו, גם הם זכרו את הימים הטובים, את השפע הנפלא, את היכולת להיות קרובים למלך. הם ידעו שמחוץ לחומות המבצר, הרחק מהאי המבודד הזה ישנו עולם נפלא, שיש מלך טוב ונאצל שמנהל ממלכה אדירה, ושפעם הם היו חלק מאותו עולם מופלא. הם בכו.
 
כשהיתרגלו מעט הם התחילו לקבוע לעצם סימנים שיזכירו להם את האבל הגדול, את ההפסד שהפסידו. הם קבעו יום בשנה שבו יעצרו מכל עיסוקיהם ויזכרו בעבר הטוב שלהם, יקוננו על טיפשותם ועל התבונה שלא היתה להם כשעדיין היה אפשר, והתגעגעו למצב הטוב והנאצל של העבר.
 
בכה האב, בכו הבנים, ואפילו הנכדים הצטרפו לבכי. אך יום אחד גדלו הנינים, הם הסתובבו בתוך המבצ הגדול, נטעו כרמים, שתלו עצים, זרעו חיטים ושכללו את תנאי מגוריהם. היה להם טוב,הם היו מרוצים.
 
כשרו את הסבא שלהם בוכה, הם לא הבינו למה. "כ"כ טוב לנו פה!", הם אמרו."יש לנו פה את כל מה שאנחנו צריכים!, אז למה אתם בוכים על עולם דמיוני ומלך אגדי שהיה ואיננו עוד?! תפסיקו לבכות, תחיו את המציאות!" לעגו הנינים, והסב פרץ בבכי תמרורים.
 
***
 
אנחנו קרובים לתשעה באב, יום האבל על המקדש שהיה ואיננו עוד.
 
כמעט אלפיים שנה של בכי, כמעט אלפיים שנה של צער נוקב. על עולם שהיה ואיננו עוד.
 
עם ישראל זכה להיות קרוב אל המלך, אל הקדוש ברוך הוא, המלך היה חי בתוכנו, זו השכינה ששרתה בבית המקדש. היה זה עולם רוחני נפלא, עולם ייחודי שבו נטלו חלק בני ישראל שזכו לקרבה מופלאה אל המלך, הם שירתו אותו באהבה, הם היו מאוחדים סביבו, עבדו אותו בכל לבבם ומאודם וחיו בעולם רוחני ונאצל. היה זה עולם אחר ממה שאנחנו מכירים, עולם שבו המציאות היא רוחנית יותר, גבוהה יותר, אמיתית ומרוממת יותר. ובקרבתם לאלוקים השפיעו בנ"י על העולם כולו.
 
אח"כ חטאו בנ"י, התרחקו מהמלך, ניתקו את עצמם חמהעולם הרוחני שסימל המיקדש.. והקב"ה ברחמיו שלח את שליחיו הנביאים להתריע לעורר, לזעוק, להחזיר אותם לחיקו של המלך.אבל הם בחרו אחרת.
 
לא היתהנ בררה אחרת, הם נותקו מארמון המלך והושלכו לתוך עולם חדש, מנותק, גשמי, חסר את אורו של המלך, נעדר מהשפע הרוחני הנפלא של המקדש ועבודת האלוקים.
 
הגולים בכו, הבנים בכו אף הם, וגם הנכדים. דורות של יהודים קוננו ומקוננים על שהיה ואיננו, על הגדלות הרוחנית הנפלאה שהיינו חלק ממנה ולא עוד.
 
ואני, האם גם אנחנו מסוגלים להבין שיש עולם אחר חוף ממה שאנחנו מכירים, האם יש בכוחינו להכיל את העובדה שמחוץ לולם הגשמי והחומרני שאנו חיים בו יש עולם רוחני, גבוה, מקודש ונאצל?
 
 
אם נצליח להבין ולהפנים, נבכה גם אנחנו בתשעה באב, ונשמתינו הגבוהה תתגעגע לרוחניות עמוקה יותר, אמיתית יותר.
 
 
(לקוח מהעלון "שלום לעם" עלון מס' 436)
יפה מאד!!! ממש מחדיר עמוק את התחושה..הדריכני
בכוונה כתב מודגש בשביל להרוס לי את העיניים?
חחח אהבתי נכון זה משלום לעם?kehati
ממש ממש יפה!! חיזקת ברמוות!!) שנזכה!ה!2ה 2!2ה
יפה מאוד!יהודה00
חזק!! קהתי, כן זה משלום לעם.. היא כתבה את זה למטה.מעפר אני באה
חביב..אבל המשל לא כ"כ מתאים לנמשל..שיראל.
במשל המלך כאילו נטש אותו ואין לו סיכוי לשוב בחזרה אל המלך..מה שבנמשל בכללללל לא נכון,וחשוב שנזכור את זה;שצריך לבכות ולקונן אבל צריך גם לשוב ולנסות לחזור לאותו מצב קודם.
למה,דוסית גאה!
למה שהמלך לא יכול להחזיר את הבן בית אצלו?
וכן זה משלום לעם=)
עינת,תקראי את המשל הזה!!דוסית גאה!אחרונה
איזה בובה אחותי!!) היא נרדמה על הריצפה...=]]ה!2ה 2!2ה
אין עליה!!
 
~סוף פריקה~
הכי כיף לישון על הרצפה הקרה..כפ"ד בנשמה
אחותי תמיד הולכת לישון על הרצפה..אם היא רק יכולהצוויג^^
חח.. היום כל הלילה ישנתי על הרצפה..(ישלי מיטה)כפ"ד בנשמהאחרונה
שלום לכולם...מור גלעד
בס"ד

היי בנות. אני ילדה חדשה בפורום ששמחה להביע דעתי בנושאים שונים. אני רשומה בניק אחד בינתיים.
אני בת 16+ , נמצאת פה בעיקר בלילה, אני דתיה שזקוקה להצלה 
חופש נעים וצום קל לכולם 
והעיקר : להתפלל על הגאולה 

אוהבת בשלבי התחלה...

מור
ברוכה הבאה!~SMILE~
ברוכה הבאה! אמסטי דמתי
אני בטוח שתהני פה!

בהצלחה!
ברוכה הבאה מורר! לירזושש
שיהיה לך שבוע מקסיםם!
ברוכה הבאה (כמה מקורי..)מישי' מאפושו'
היתמכרות נעימה... (גם לא מקורי.. )
אה... וד"א, יש פה גם בנים... לא הרבה.. אבל יש.. (סתם כי התחלת את זה היי בנות..)
תודה..מור גלעד
בס"ד
רואים שאתם חברה כייפיים.. איזה יפה מקבלים את החדשים!
ולמישי' מאפושו'- אני יודעת שיש בנים אבל כתבתי לבנות כדי שידעו שאני לא מתכתבת עם בנים.

אח שלי כתב ניק על עצמו- "שחר גולן".
 זאת לא אני!
אני רשומה בניק אחד!!!!!!!!!!!

ובקשר למה שכתבתי "דתיה שזקוקה להצלה"- לא רציני.. סליחה..

אקווה להינות איתכם ואסיים ב: שבוע טוב ובשורות טובות אמן!

אוהבת!

ברוכה הבאה=)דוסית גאה!
תהני ותזהרי לא להתמכר!
 
אהלן (:אביה14
ברוכה הבאה
הי.. תהני!=]] ו.. אם אח שלך זה שחר גולן... אז...ה!2ה 2!2ה
א. למה אין לכם אותו שם משפחה???
ב. הוא כתה שהוא בת...
 
חח.. אני מרגישה כמו איזה מורה...
 
יומטוב!=)
אז למה כתוב בכרטיס אישי של אח שלך שהוא בת?יהודה00
אה.. וגם לא כתבתם אותו מקום מגורים....ה!2ה 2!2ה
וולקום!! תהני!מעפר אני באה
wellcome!!מלאכי
ואם יש לך שאלות באמונהמלאכי
מומלץ לפנות בעיקר ל - "אח." אין פהאחד כמעט שהוא לא עזר לו...
 
תיהני!!!  
הם פשוט מכחישים כל קשר בינהם...  ~SMILE~אחרונה
ברוכה הבאה נשמה..אביה =)
התמכרות נעימה!!
טוב, ואם חייבים להיות מקוריים>>>אביה =)
Welcome!
Pleasant addiction!
 
המפגש עבר תאריך!!להבת-כוח
עבר עריכה על ידי הרועה בתאריך ה' אב תש"ע 01:26
עבר עריכה על ידי הרועה בתאריך ה' אב תש"ע 01:22
חבר'ה יקרים, הינה הפרטים הסופיים!
בגלל שלהרבה היה לא נוח והם ביקשו המפגש עבר תאריך.
מתי?  15:00 יום חמישי הבא, י"א באב.
איפה? בירושלים בגן הורדים, ניפגש בכניסה.
מה מתוכנן?
נשב יחד ותהיה שיחת פתיחה קצרה.
מתחלקים לקבוצת בנים וקבוצת בנות ומנהלים דיון על הערכים, והיישום שלהם.
אוכלים משהו חביב וטעים.
עושים סיכום קצר.
משלחים אתכם לדרככם.
כולם כולם מוזמנים! כולל חברים/ אחים/ בני דודים/ מכרים מהגן/ ידידים רחוקים/ אנשים זרים מהרחוב וכל הבא ליד..
לפרטים נוספים, אפשר לפנות אלי, אל הרועה, ואל ב.ש.

מי שלא יודע איפה זה גן הורדים, מהכניסה לעיר הולכים מתחת לגשר המיתרים ממשיכי עד אחרי בנייני האומה שם פונים ימינה והולכים כמה דקות, הגן נמצא בצד שמאל של הרחוב.
אולי... נקווה שכן באה בעז"ה...!!!נועוש=]]!!
זקן איפה היהודי??? חובה לקריאה!אנונימי (פותח)
שני יהודים ללא זקן מתיצבים לפני המלך, הראשון עובר לפני המלך,המלך מסתכל עליו ואומר לו יהודי איפה הזקן??
היהודי מפחד ומעדיף לא לענות. וכך אצל היהודי השני המלך שואל אותו, יהודי! איפה הזקן? גם הוא לא עונה... מפחד..
 
   כשהרצל עבר לפני המלך צועק לו המלך: זקן איפה היהודי?????
 
תודו שזה נכון ושזה מצחיק...בכ''א הבדיחה הנכונה הזאת קרעה את משפחתי מצחוק...
זו המציאות.golani
המציאות היא שהציונים שעלו ארצה ניצלו מהשואה והחרדים שלא דחקו את הקץ עלו השמימה.
היום בו כבתה השמשנקדש את שמך..

היום בו כבתה השמש (יוני לביא)

 

בשביל העם האמריקאי ה-11 בספטמבר איננו 'סתם עוד יום' בלוח השנה. זהו הרגע בו שום דבר איננו עוד כמו שהיה. בסך הכול שני בניינים שנמחקו מעל פני האדמה וציירו מחדש את קו האופק של ניו-יורק, אבל המשמעות של הטרגדיה חורגת בהרבה מהאירוע המקומי שלה. לא מדובר אפילו במותם של ארבעת אלפים האנשים שהתאדו בין רגע בכדור אש בוער ולא הותירו לבני משפחתם אפילו קבר מסודר לבוא ולבכות עליו.

ה-11 בספטמבר הוא הרגע בו השטן בכבודו ובעצמו יצא לפתע ממסתורו החבוי, חשף את פניו האפילות, ובשנייה אחת הנחית את להב גרזנו על צווארה של העיר השלווה, מותיר אחריו שובל שחור של הרס וחורבן. עם קריסת הבניינים שחיברו בין הארץ לשמים, קרסה גם האופטימיות, השמחה השוטפת, והתמימות הנאיבית של אמריקה כולה. הקרקע הבטוחה והיציבה שתחת רגליה של מלכת האומות רעדה ונזרעה סדקים גדולים.

שום דבר לא יהיה עוד כמו שהיה.

                                                            

הסיוט שלא נגמר

גם לנו, היהודים, יש יום אחד כזה. אך עוצמת החורבן שארע בו גדול פי כמה וכמה.

תשעה באב.

יום מיוחד של פורענות, בו השטן ומלאך המוות חברו יחד, והצליחו לשגר את חיצי הרעל שלהם היישר לתוך ליבו של עם ישראל.

אלא שאנחנו מגדירים את הטרגדיה באופן שגוי כשאנו מתארים אותה כ'חורבן הבית', כאילו מדובר באובדן של... בניין. זו כמעט משימה בלתי אפשרית להסביר במילים את החיסרון של דבר שמעולם לא זכינו לחוש ולחוות את עוצמת קיומו, אבל צריך להבין שעולם ללא בית-המקדש, אינו עולם שחסר בו בניין נפלא אחד. עולם ללא בית-המקדש הוא עולם שונה לחלוטין. כי המקדש היה הצינור שחיבר בין העולמות הרוחניים, הגבוהים ביותר, לבין העולם החומרי, הגס, שלנו. עבודת המקדש הייתה הליך רוחני מורכב שבזכותו היה צינור זה פתוח ופעיל. הנוכחות האלוקית שרתה בבניין ובכל אשר בו. כשבית-המקדש חרב, נעלמה אותה נוכחות אלוקית מן העולם כולו. היה זה אובדן אמיתי וצורב, ממש כמו מוות. העולם כולו התנודד על צירו, וכוח המשיכה שלו כלפי מטה אל התהום, נעשה מאז חזק יותר. כמה שונה העולם שבו אנו חיים כיום! כשבית-המקדש חרב, נצמדה אלינו בעיקשות האשליה של העדר אלוקים מעולמנו, ונתלתה מעלינו כמו ערפל נצחי. בעולם זה, שבו אלוקים נסתר מאיתנו ולא מתגלה לנו, אנו נאחזים בהוכחות לקיומו של אלוקים, כמו דגים שמתווכחים על קיומם של המים. אנו מחונכים 'להאמין' במה שבעבר 'ידענו'. אנו מתאמצים לחוות, באמצעות מדיטציות ותפילות, רגעים קצרצרים של נוכחות אלוקית, שבעבר השתזפנו לאורה. אנו שנולדנו לתוך עולם ללא נוכחות אלוקית מוחשית, מעולם לא חווינו את הזוהר הרוחני שקרן מאותו צינור, בית-המקדש. אנו חיים בעולם אפל וצר, שבו המציאות הגשמית נראית לנו כאמת המוחלטת, ואילו המציאות הרוחנית נשמעת לנו כבדיה חסרת שחר. אנו מנווטים בתוך סיוט בלי לדעת אפילו שאנחנו נמצאים בתוכו. תשעה באב, במובן מסוים, הפך את כולנו ליתומים.

בתשעה באב ובימים הסמוכים לו, כעבור עוד כמה מאות שנים, פוגרומים ושחיטות של מסעי הצלב שטפו את אירופה ואלפי יהודים עונו, נשחטו ונרצחו, ביניהם נשים ותינוקות בני יומם, רק מפני שהם...יהודים.

שוב, באותו יום ממש, ט' באב שנת 1492, כמאתיים שנה לאחר מכן, גירש פרדיננד מלך ספרד, מאות אלפי יהודים מארצו כשהם נאלצים להיתלש ממולדתם ומבתיהם, להותיר אחריהם את כל רכושם, ולהפוך לפליטים, רק מפני שהם...יהודים.

האם כל זה הוא מקרה?

"יום שנכפלו בו צרות", קראו לו חז"ל. שלושת אלפים שנה מאז תחילתו של הסיוט ומי יודע מתי זה ייגמר.

להשיג את הבלתי אפשרי

לחוות מוות של אדם קרוב זה דבר קשה. העובדה שהאובדן הוא סופי ושום דבר לא יחזיר את הגלגל לאחור וישיב לנו את אהובינו, רק מכבידה על ההתמודדות. אלא שתשעה באב שונה באופן מהותי אחד ממוות: האסון הוא הפיך. כפי שהצהיר הרב הראשי הראשון לארץ ישראל, הרב קוק: "בית המקדש נחרב בגלל שנאת חינם [בין יהודים]; הוא יכול להיבנות מחדש רק בזכות אהבת חינם". החורבן שחווינו בתשעה באב הוא שיקוף של חורבן פנימי, שהמפתח לתיקונו נמצא בידיים שלנו.

אין בינינו אחד שלא מזדהה עם השאיפה הנעלה הזו. הבעיה היא שההגשמה שלה נראית לנו לפעמים כמעט כמו מדע בדיוני. כשאתה חושב על עתיד שבו כל היהודים יאהבו זה את זה, אתה שומע את הקול הריאליסטי בראש שלך, שאומר: "נו באמת, איפה אתה חי?! זה בלתי אפשרי".

אלא שכאן כל אחד צריך לשאול את עצמו בכנות:  מה אני מוכן לעשות כדי לשים קץ לכל האסונות הפרטיים שמתרחשים בעולם שאלוקים אינו מתגלה בו? עד כמה חשוב לי להחזיר את הנוכחות האלוקית לעולם ולפזר את הערפל המתמיד שאופף את חיינו? מה אני יכול לעשות כדי להוסיף עוד אחווה, סבלנות, הקשבה ונתינת מקום לשני גם אם הוא לא חושב בדיוק כמוני? במה אני יכול לתת יותר מקום לאמונה,לאהבה ולעין הטובה בתוך החיים הרגילים שלי?

אין לי ספק שהתשובה לשאלות הללו חיובית אם רק נזכור ונשנן לעצמנו שהדרך לכל הדברים הגדולים עוברת דרך הדברים הקטנים והחיים הפרטיים של כל אחד ואחת מאיתנו. איך נבנה את חיינו, במה נאמין וּלְמַה נחנך את ילדינו. אם רק נרצה באמת, אין דבר שלא נוכל לעשות כדי להפוך את האסון הנורא של תשעה באב על פניו.

משהו נוסף - חורבן המקדש והסתר פניםנקדש את שמך..

חורבן המקדש והסתר פנים - אלעד גסנר

 

"שוב עשית את זה? הפעם זה עבר כל גבול!!!"

 

"סליחה אבא אני לא יעשה זאת שוב" אני אומר ומסתובב, קורץ לעצמי ומחכה לפעם הבאה...

 

חמש לפנות בוקר אני מתעורר דפיקות חזקות בדלת, אנשים בלבוש שחור נכנסים הביתה, הם נכנסים לחדרי ועוד לפני שאני מספיק לעשות משהו הם תופסים אותי וסוחבים אותי החוצה. "אבא אאאאבא" אני צועק, הם מוציאים אותי מהחדר, אני רואה את אבא, הוא מסתכל עליי ולא עושה דבר, "אבא, הצילו תעזור לי, בבקשה" אבא מסתכל ולא עושה דבר, "אבא סליחה אני לא יעשה זאת שוב, בבקשה תעזור לי" אבא מסתכל ועוצם את עיניו, אני רואה שזה קשה לו "אבא בבקשה" אבא מסתובב ומפנה לי את גבו, אנחנו יוצאים מהבית נסיון אחרון "אאאאבבבאאאא" והדלת נסגרת.

 

מה יותר קשה? המכות שהוא יקבל מאותם אנשים? היסורים? הריחוק מהבית? מהסביבה המוכרת? או עצם זה שאבא שלו, אביו האהוב הסתכל עליו ופשוט לא עשה דבר...?!

 

לפני 1942 שנה נחרב בית שני, עם ישראל יצא לגלות והתפזר בכל רחבי העולם, במשך זמן הגלות עם ישראל סבל מרדיפות, מסעות צלב, פוגרומים ועלילות דם. שלושת השבועות היו ימים מובנים מאוד ולא היה צריך להסביר, הכאב היה גדול והיתה השתוקקות לחזור הביתה לירושלים.

 

היום ב"ה יש לנו מדינה עצמאית וצבא משלנו אמנם לא הגענו למנוחה ולנחלה אבל ב"ה הטוב מרובה על הרע. ולפעמים קשה לנו להתחבר לימי בין המצרים, הם תקועים לנו באמצע החופש ואנחנו מרגישים שהימים האלו כבר לא מדברים אלינו הרי ב"ה טוב לנו...

 

אנחנו לא מצליחים להבין מהו בית מקדש, מדוע זה כ"כ נורא שהוא נחרב?

 

עיקר חורבן הבית והגלות, הם אינם המכות והיסורים שעם ישראל קיבל אלא עצם זה שרבש"ע, אבינו, מלכנו מסתיר פנים מאיתנו.

 

במצב של הסתר פנים, אין הכוונה חס וחלילה שרבש"ע עזב אותנו לגמרי, אלא שרשב"ע עדיין משגיח עלינו אמנם לא בהשגחה גלויה אלא הוא מסתתר "משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים" ואנחנו פחות מרגישים בקיומו, כשבית המקדש היה בנוי, אדם שהיה עולה לרגל היה מרגיש את השכינה השורה בבית המקדש, וכן ההשגחה של רבש"ע היתה יותר גלויה כמו שאנו רואים בתנ"ך.

 

המצב של הסתר פנים נועד כדי לעורר בנו את הצפיה לה' יתברך. בהתחלה רבש"ע הוא זה שפנה אלינו, הוציאנו ממצרים, והתגלה לנו בהר סיני. אבל עכשיו הכדור עבר לידיים שלנו, עכשיו התפקיד שלנו זה לחפש אותו, לקרוא אליו. ולכן הוא מסתתר כדי שנבין עד כמה אנו זקוקים לו, עד כמה הוא עיקר חיינו.

 

ככל שנעמיק בקשר שלנו עם רבש"ע, ככל שנבין שרבש"ע הוא חלק מהותי וחשוב בחיינו והחיים בלי קשר עם רבש"ע אינם חיים, כך נבין את האסון בחורבן הבית, את האסון הגדול בכך שאנחנו נמצאים במצב של הסתר פנים.

 

 חז"ל מלמדים אותנו שאדם שמצפה לישועה ובוכה על חורבן הבית יזכה לראות בבניין בית המקדש. מסביר המהר"ל שחז"ל מלמדים אותנו עקרון חשוב שכאשר נרגיש שבית המקדש חסר לנו אז הוא יבנה.

תודה, תודה רבה..שמחה ואמונה
וואו. תודה.אביה =)
תודה רבה!!!רותי7
עורר בי הרבה מחשבות..
וואי תודה לך....חיים מנחם
ואם מישהו רוצה - מערך ללימוד עצמי לקראת תשעה באב:נקדש את שמך..
קפיץנקדש את שמך..אחרונה
קפוץ
מישי/ו בא/ה לערב גוש קטיף הערבשיראל.
של נוער מחוז שרון-שומרון באריאל?
קפיץ.שיראל.
קפוץ.שיראל.
בוינגגגאביה =)
סורי, הייתי חייבת...
מישו?שיראל.
פלופסססס...אביה =)
איזה באסה שמייבשים, אה?
חחח...ואני כנראה באה...למה?..לאל
לא שמעתי על זהמישי' מאפושו'
למה??  ח..
לא נראלי שאני אבוא בכל זאת... אבל להקפיץ לא יזיק, נכון? יופי.
רציתי....אבל בסוף לאשרון אבורביע
קפוץ. יש לי ערב על הגוש בשכונה.חיוכים

שיחה וסרטים וכאלה.
תהני

לאל באה שיראל.אחרונה
היה עוד מישו שבא בסוף?
חברים זה דחוף~אב*אל~
פתחתי פורום לילדים בגילאי 10-15 קוראים לו י-ו-נ-י ראשי תיבות ילדים ונוער יחד
המשתמשים שהוספתי הם:

חברים בפורום
רחלוש!!
רננה
arami20
estblu
Twelve age
בוןבון
עדן כלפון
aril24
brazilao
hilaush
shlomo375
אביאל ערמי
אורי=]
אורקוש!
איילת=)
איילת=]
אני והפיצול=]
אפרתי !!
גילוש=)
הודיה השווה!!!
לולוף
לוקסוס
מורוש=]
מורילוש
מלכה בנשמה!!
נופת
נושי104
נץ1
פוצייי!!!
קיצי מיצי
רינתוש פפוש
רעות=]
רקסי2
שוקולד
תמרוש=]

כדי להיכנס לפורום לכל המתקשים יש מספר פעולות

1)להיכנס למרכז הפורומים הראשי

2)לרדת למטה למטה בעמוד

3)בצד שמאל כתוב בקטגוריה פורומים סגורים את הפורום י-ו-נ-י

מקפיצה..)ה!2ה 2!2ה
אוי לא,הסנה-בוער
אני זקנה מדי .
סתםשאלה שמעניינת: אם מישהו בן 14.5 מצטרף לפורום והופך להיות חלק ממנו, אחרי שנה מוציאים אותו?  
זה בדיוק כמו צעיר בראשמיטלאחרונה
שאלה לבנות..בנים-אתם מוזמנים,זה פשוט לא מעניין =]הדריכני
פשוט כי יש פה יותר בנות...
 
איזה חצאיות אתן לובשות בטיולים??
אני כל הזמן מסתבכת עם זה!
יש לי חצאיות טובות שקניתי בזול אבל אני לובשת אותם ביומיום וחבל לי עליהם.
ויש לי חצאיות מוזנחות כאלה שלא אכפת לי עליהן אבל אני שונאת להראות מוזנחת בטיולים!
איך משלבים בין השניים?
את יכולה להשיג חצאית זולה שתהיה לך נח איתה בטיוליםמעפר אני באה
והיא תהיה יפה!
פשוט תקני אותה בשביל זה!!
ולא תיראי מוזנחת
לי יש-אביה14
חצאית ג'ינס ממש יפה (ויקרה.. של פרינס ) שברוב כשרונותיי, בפעם השלישית או הרביעית שלבשתי אותה-
הכנסתי לתוך הכיס שלה עט פיילוט 0.4 ...
והכל היה טוב ויפה (חוץ מזה שנעלם לי העט...) עד שהיא נכנסה לכביסה...
העט יצא שבור וסדוק ונוזל דיו, והחצאית יצאה עם כתמים כחולים מקסימים שמעטרים אותה בחן רב וממאנים לרדת ממנה...
ומאז היא לטיולים. 

(סתם, זה לא כזה נורא, שני כתמים קטנים מאחורה ועוד אחד גדול על כל הכיס.. אבל את זה גם ככה החולצה מסתירה, אז מה זה משנה? -אבל בכ"מ אני לא הולכת איתה ביום חול )
*יום רגיל, התכוונתי (:אביה14
איזה?בקטנה
רגילות..העיקר שיהיה נוח, אני מעדיפה ג'ינס קצרות, אבל הג'ינס הדק, בכל זאת להסתובב עם דגמ'ח וחצאית זה קצת מסובך (:
אני לובשת רגילות ולא נהרסה לי אף פעם חצאית..שיראל.
אא"כ את הורסת חצאיות סדרתית..ואז הייתי ממליצה על טריקו נחמדות..או מעטפת..
יש לי חצאית שעל הפעם הראשונה שלבשתי אותה היא נקרעהה!2ה 2!2ה
.. (ברוב חוכמתי לבשתי אותה לטיול..)
קיצר.. אז היא נהפכה לחצאית טיולים למרות שאני לובשת אותה ליום חול לפעמים...(כמו עכשיו..)
ויש לי עוד חצאית ממש נוחה שהיא רחרוחית (מלשון רוח..) כזאתי...=]
כאילו.. זה חצאיות שאני לובשת ליום יום אבל גם לטיולים..=]]
 
 
אני לובשת את החצאיות שלי שהן על גבול הבסדר ללהושחילא דמשכנא
*ללבוש - מבחינת מראה - קרעים וכוחילא דמשכנא
וואו תודה לכל העוזרות..  --->הדריכני
גילוש - זה בדיוק הבעיה! שיש לי חצאיות כאלה שקניתי בזול ואני יכולה להחליט שהם לטיולים, אבל תכל'ס - חבל עליהן! כי הן יפות ושימושיות.. אז אם אני קונה חצאית לטיולים והיא יפה היא כבר לא לטיולים
אביה - אני אשתדל להכניס למכונת כביסה איזה חצאית יפה עם עט פילוט אני בטוחה שזה יפתור את הבעיה
שיראל - איזה מעליבה! אני ממש לא הורסת חצאיות סידרתית.. אבל נגיד מסלול מיים או עם סלעים - זה משתפשף ונהרס..
ואין לי חצאיות כאלה שאני לא משתמשת בהם! רק מוזנחות ממשששש...
 
עוד עיצות???
פליז זה ממש חשוב!
הצלחה מובטחת אביה14
אגב- חברות שלי קנו חצאיות בשוק ראש העין, וגם בת"א, אבל אין לי מושג איפה, והן משתמשות בהן לטיולים.
 אז שווה לך לבדוק 
אני לא כ"כ הולכת לטיולים,talr123
אבל ממליצה על אלדין... זה ממש נוח ולא צריך מכנסיים מלמטה...
אני לא קונה חצאיות במיוחד לטיולים,rivka501
פשוט לוקחת את האלה הכי נוחות ופחות יפות בעיניי.
ככה יוצא שאם הם נהרסות, לא נורא.. יש לי חצאית טיולים חדשה.
ואם הם לא - אז מה זה משנה?
אני הולכת על הנוחות..אחת מהשומרון
בס"ד
כאלה שלא ניתפסים בהם מלא קוצים..
ולא צרות. ושאם קופצים/ מטפסים הם לא מתעופפות/ צריך להרים אותם..
 
ותמיד מכנסיים מתחת!!
מכנסי אלאדין/ חצאיות מעטפת פסים כאלה של אוטנתי/ סתאביה =)
ם ג'ינס- רגילה או קצרה מהרגילה
חצאית רגילה.. למה היא צריכה להיקרע/להשתפשף וכו'?!רננוש!
בס"ד
אני פשוט שולפת מהארון חצאית..
 
ישלי גם מעטפת אבל גם ככה אני לובשת אותה עם עוד חצאית מתחת אז חבל למות מחום..
אבל בעיקרון- יש ת'חצאיות הארוכות האלו, קומות מבד טריקו בפולטא צבעים.. הן ניראות לי שיא הנוחות.. רק שימי לב שאת לא קונה חצאית שקופה כי א זצריך תחתית...
 
טיול מהנה..
למה לא בפורום בנות??מרב14
פשוט מאוד:-נאוה-
חצאית ג'ינס רחבה יחסית ( שיהיה נח לזוז)
( בד"כ לא ארוכה כי דורכים עליה וכו..)
 
ג'ינס מחזיק יפה ולא נשחק
חצאית גינס שתפרתי בחוג תפירה פעם ראשונה..כפ"ד בנשמה
^^ כנ"ל... ג'ינס ישן שתפרתי לפני איזה שנה... שהיאכפרעלייך!!=)
לא נראית במיטבה =]
אני הולכת עם חצאיות ארוכות בעיקר.. אבל בטיולים אניש7*ת!ש
מוותרת לעצמי..
שימי חצאית נורמאלית.. מה הבעיה? תוסיפי מתחת מכנסיים.. בשביל מה יש מכונת כביסה?????
אממ.....עץ על מיםאחרונה
אני לובשת חצאיות נוחות לטיולים בלי להרוס אותם יותר מדי.....
חחחח
תאמת אני לובשת חצאיות נוחות לטיולים לא יפות ולא מכוערות מזה השאלה הזאת....

וואו, אני מתחרפן, אין מה לעשות בתשעת הימים...אנונימי (פותח)
כשיגמר...
 
 
באמת שמשעמם לי
 
מה כבר אפשר לעשות?
לקרוא ספר, לעבוד, שיעורי נהיגה....-נאוה-
תתעודד!יפואית ג-א-ה
עוד יומיים זה נגמר..
    נעבור גם את זה
עבודות חופש.כפ"ד בנשמהאחרונה
מה הדבר הראשון שתעשו אחרי 9 הימים..?L ענק
^^אביה14
אוקי, בסוף תשעה באב נחזור מבית המקדש הביתה, ונתחיל להתארגן לאולפנא וכמובן - טיולים ומוזיקה ובריכה וים, יהיה כיף!!
יום הולדת - שמח?!במבלולו
יום הולדת שמח? ליהונתן פולארד מלאו הערב 56 - מתוכן 25 שנה בכלא!

 באלי לבכות. 


נורא.אביה14
מי ייתן והוא ישוחרר בקרוב... אמן.
אחחחח......יפואית ג-א-ה
איזה  עצוב
  לפי דעתי אנחנו לא עושים הכל בשביל להחזיר אותו הביתה, תראו מה הערבים עושים בשביל להחזיר ת'שבויים שלהם הביתה, והם עוד מחבלים.....וזה בן אדם שהגן עלינו, ודי בזכותו אנחנו כאן....
 בתפילה לשחרורו המהיר של יהונתן פולארד בן מלכה בעזרת ד'....
 
 
תאמינו לי, אנחנו פשוט לא קולטיםשמחה ואמונה
כמה צדיק הבנאדם הזה.. זה פשוט לא נקלט.. צדיק צדיק צדיק..
הלוואי שישתחרר כבר..
עצווב!!ה!2ה 2!2ה
מזעזע לשחרורו מהר כנסו!הבורא אוהבאותי

שכל אחד ישתדל להגיד 3 פעמים לשחרורו של יונתן בן מלכה

 

תהילים פרק כ

א  לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד.
ב  יַעַנְךָ יְהוָה, בְּיוֹם צָרָה;    יְשַׂגֶּבְךָ, שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב.
ג  יִשְׁלַח-עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ;    וּמִצִּיּוֹן, יִסְעָדֶךָּ.
ד  יִזְכֹּר כָּל-מִנְחֹתֶךָ;    וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶלָה.
ה  יִתֶּן-לְךָ כִלְבָבֶךָ;    וְכָל-עֲצָתְךָ יְמַלֵּא.
ו  נְרַנְּנָה, בִּישׁוּעָתֶךָ--    וּבְשֵׁם-אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל;
יְמַלֵּא יְהוָה,    כָּל-מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ.
ז  עַתָּה יָדַעְתִּי--    כִּי הוֹשִׁיעַ יְהוָה, מְשִׁיחוֹ:
יַעֲנֵהוּ, מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ--    בִּגְבֻרוֹת, יֵשַׁע יְמִינוֹ.
ח  אֵלֶּה בָרֶכֶב,    וְאֵלֶּה בַסּוּסִים;
וַאֲנַחְנוּ,    בְּשֵׁם-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר.
ט  הֵמָּה, כָּרְעוּ וְנָפָלוּ;    וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ, וַנִּתְעוֹדָד.
י  יְהוָה הוֹשִׁיעָה:    הַמֶּלֶךְ, יַעֲנֵנוּ בְיוֹם-קָרְאֵנוּ.
אמלא....עץ על מיםאחרונה
אוי לא!!!!
להתראות אנשים....תודה ה'
כן..כן....
הגיע הרגע...
אני עוזבת את הפורומים...מתנתקת מה'ניק' לתמיד, בעזרת ה'...
תתפללו בשבילי שאצליח להתמיד בזה...
ומי שיש לו רעיונות איך להתאבד וירטואלית, מוזמן להעלות...
תודה לכם מקסימים על העצות, ההקשבה, והפירגון גם כשהבדיחות שלי לא היו מצחיקות....=/
ותודה שאירחתם אותי פה למרות גילי המופלג...אוך...געוואלד....הגב שלי....
בעזרת ה' שכל אחד ואחד מכם ימצא את דרכו בחיים ושיהיה לכם רק טוב!!!
אני נשארת פה עוד שבועיים, אז מי שרוצה לספוד לי, מוזמן...
אני אמות, זה בסדר!
חיים טובים!!
ונשיקות לאחים הקטנים.....
חח בי ביי [למרות שלא הכרנו (: שיהיה..]טוב ושמחהבקטנה
טויב דרך צלחה...חח...תהני לך..אביהש
בייאביה =)
איך מתאבדים וירטואלית-
1. מנתקים תאינטרנט
2. מתנהגים מגעיל בפורומים וכותבים שהפורום מטומטם ואז לא תוכלי עוד להגיב כי אנשים יתעצבנו עלייך...
למה?דוסית גאה!
להית'=)
אם אתה באמת רוצה להתאבד סופית. דבר עם משה...מישי' מאפושו'
*את. סליחה...מישי' מאפושו'
*דברי. פעם שלישית גלידה (פלדמן!)מישי' מאפושו'
ביי. במבלולו
עצוב שכולם עוזבים.
שמחנו לעזורה!2ה 2!2ה
קפץ...ה!2ה 2!2ה
המון המון בהצלחה בהמשך!!
תהני בחופש ובהמשך החיים..
נתגעגע...
 
 
בהצלחה בהמשך...מעפר אני באה
וואי. ביי.. בהצלחה :‏)‏t.s..אחרונה
האא.. ראיתם איזה יופי?רחליOס
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/207000
49 אחוז מהציבור רוצים שבית המקדש יבנה.
42 אחוז מאמינים שהוא יבנה..
והשאר..
שילכו ל..
תינקות שנישבו -Rעות-
וואי ממש מרגישים את המשיח הנה הוא מגיע!!!!kehati
לאן?!?!????מתו"ש
סתם זה ל.... איפה שבא להם..חיים מנחם
לא...אביב
איזה נורא זה יראה בעיניכם אבל אני כ"כ כ"כ לא רוצה ת'בית מקדש הזה!!
וגם כשהייתי דוסית בטירוף לא רציתי אותו באמת בלב..
לוידעת מה זה אומר עלי אבל נמאס לי לראות את כל הציפיה וה - בעעע....
עושה לי רע כל העסק הזה....
כי את לא יודעת מזה!^^^דוסית גאה!
חבל, תבואי לכנס המקדש ותביני.
בעז"ה הוא יבנה!!מעפר אני באהאחרונה
הרב שמואל אליהו שליט"א עם אודי דווידי!אנונימי (פותח)
חובה לראות!!!
מקסים ומרגש
שלושת השבועותחאכ סוכן שב"כ
תשעת הימים שבוע שחל בו
ראיתי את זה לפני 3 השבועות,דוסית גאה!
מדהים איך אודי מתרגש כמו תינוק ליד הרב אליהו, אשריו!
תשעת הימים..=/somewhere
רימון...חיים מנחם
ראיתי את זה מזמן. זה מדהים.אביה14
רימון + 9 הימים..)ה!2ה 2!2האחרונה
למה להסתבך?!בקטנה
אני לא מבינה. באמת.
אמרתי כיסא.
מה תחשבו? בוודאי שלא על קשת בענן, איך? למה שתחשבו על זה?
הרי אמרתי כיסא- תחשוב כיסא.
איך אנשים מצליחים להוציא ממך דברים שבכלל ב כ ל ל  לא אמרת לא הזכרת, לא רמזת!?
למה להסתבך תמיד?
אם אומרים לך שהוא-אני-היא חושבים ככה, אל תאמר שאני-הוא-היא חושבים אחרת.
כי זה לא נכון.
ויכול להיות שזה לא מתאים לך,
שזה נשמע לך צודק מדי, מופרח מדי באותה המידה.
אבל שוב- אמרתי כיסא.
אל תחשוב על קשתות בענן, על שמים, פרפרים, עצים, שולחנות.
אומרים לך משהו?
תחשוב עליו. די לנסות להסיק מסקנות ממילה, לתפוס אותך על הפסיק ולהגיד 'לא, אתה חושב ככה וכך'. לא. אני חושב מה שאמרתי וזהו.
בקצרה- אופ.
[הכיסא להמחשה בלבד, וכמאמר המשורר 'זה מטאפורה']
טוב זהו.
פריקה אחרי שיחה עם אנשים שלא מבינים אותך, לא חושבים כסא.
טוב ושמחה.
חח.. מוכר..\:ה!2ה 2!2ה
מבינה ביותר..אכן מרגיז..לא מבינים מה אומרים להם שיראל.
עזוב.. בנוות...;) סתם..ה!2ה 2!2ה
המענין הואבקטנה
שה'לא מבין' [הנ"ל בשרשורי] היה מהמין הגברי דווקא
אה, את מתכוונת שכשאנשים לא מבינים אותךאביה =)
זה מתסכל? אז את כנראה מסוג האנשים שחושבים הרבה על כיסאות.
וואי..הוצאת לי ת'מילים מהפה..(רק בלי כסא..חח..)צוויג^^אחרונה
זה כ"כ מתסכל!!!!!!!!!
 
וזה לא משנה בנים או בנות..יוציאו לך מהפה דברים שלא אמרת אבל מה שכן- הם בכלל לא ישמעו...
 
הורג אותי שאנשים תוקפים אותי על דברים ש"אמרתי" ולא מוכנים אפילו לשמוע מה אני אמרתי...ואח"כ אני יוצאת הדפוקה שלא מקשיבה ...
ברוכה השווה רחלי!!מישי' מאפושו'
לא היית פה הרבה זמן...
!!אנונימי (פותח)
אוף!!!
החיים בזבל..
איזה כיף לך!!!!מתו"ש
בס"ד
 
יש כאלה שהחיים שלהם במיץ של הזבל...
סתם
אף פעם לא הזדהתי במיוחד עם הביטוי הנ"ל...
לא נכון!!!אנונימי (פותח)
זה סתם נראה לך עכשיו כי את מבואסת ממשהו.
 
תתעודדי!
^^^מלאכיאחרונה
שאלה-אביה =)
למה אנחנו בוכים כשאנשים מתים?
הרי הם עברו עכשיו למקום טוב יותר, טוב להם שם.
אז אם אנחנו בוכים עליהם בגלל שאנחנו אוהבים אותם- אז אנחנו צכים לשמוח בשבילם, כי אנחנו אוהבים אותם ועכשיו טוב להם!
טוב יותר להם, וטוב יותר לנו- כי אם הם מתו, כנראה שנגמר התפקיד שלהם בעולם- ומה הם יעשו בעולם אם אין להם תפקיד? אז בכלל צריך לשמוח איתם על זה שהם סיימו תתפקיד שלהם בהצלחה!
ומה אנחנו נעשה איתם בעולם אם אין להם תפקיד? הם רק יפריעו לנו בתפקיד שלנו?
 
 
אנחנו בוכים על זה שהם יחסרו לנו בעולם הזה.<אריאל>
אני חושבת שזה כמה דברים-אורושקוש
דבר ראשון- לנו קשה להבין את זה ששם יהיה להם יותר טוב, בשבילנו מוות, הוא אכזרי, קשה,כואב, רע.. וקשה לנו להבין שבעצם שמה באמת יהיה להם יותר טוב.
 
דבר שני- אנחנו בוכים על מי שהשאירו כאן. למשל המורה שלי, תהילה מלאכי שנהרגה בתאונת דרכים, בכתי על הילדים המסכנים שהיא השאירה אחריה,על הבעל שלה.
 
ועוד משו- אולי יש כאן גם סוג של אגואיסטיות מצדינו..קשה לנו שלקחו לנו אותם, אנחנו כאילו בוכים גם על עצמינו.
אין לי להוסיף ענו לך :]Breathing Fire
טכנית-- בוכים בגלל אגואיסטיות..לאל
זה נשמע מגעיל, אבל אנחנו בוכים כי א-נ-ח-נ-ו מתגעגעים למת, רוצים שהוא יבוא.. הוא חסר ל-נ-ו..מבין?..אנחנו בוכים כי אנחנו עצובים עלזה שלא יהיה לנו יותר את האדם הזה, שהיה כ"כ יקר לנו..
 
במילה אחת- אגואיזם..
 
 
וזה שמבינים שזה לטובת המת, אני מניחה שזה תלוי איך הוא מת, ומה היה הקשר ביניכם...
כי נגיד אם הוא היה, טוב-זה לא יפה,- אבל נגיד אבא מכה או משו, בצורה ממש חריפה, אני לא יודעת כמה מקווים שיהיה לו טוב שם, עם כל הרצון הטוב וכל זה..
כי הם חסרים לנו,הסנה-בוער
וקשה לנו בלעדיהם, וכי אנחנו מתגעגעים אליהם.
>>>אביה =)
אוקיי, אז אמרת שזה בגלל שהם חסרים לנו, בגלל שאנחנו אגואיסטים-
 
אז מה, מה קורה פה? האגואיזם שלנו לא עוזב אותנו אף פעם?
אנחנו באמת כל- כך שקועים בעצמנו?
חושבים רק על עצמנו?
אז אם אני באתי לאולפנה וראיתי את כולם שם בוכות בגלל מה שקרה- כל אחת בכתה על עצמה?
הן חשבו רק על עצמם?
זה נורא!
 
 
ממ...
לאל- אני בת.
זה יותר עמוק מזה....עם שאיפה גדולה
אם המוות היה טראגי- חושבים כמה מזעזע היה לאדם שנפטר....
ואם רבנו לפני עם האדם הזה- מרגישים שבגללנו הוא מת עם החמצה (הוא מגיע לעולם האמת קצת זמן אחרי שעשה עברה...)
וכן, קשה לנו עם זה שלא נוכל יותר לדבר, לתקן, להרגיש ולחוות שום עניין עם האדם הזה.
ולא, הכאב הזה אינו פסול- עובדה- יש שבוע להתאבל ואחכ עוד חודש ואז עוד שנה שלימה (וכן יש עוד סיבות לזמנים הללו)
זה דבר טבעי ולגיטימי...
מממ סורילאל
ויש לי עוד תגובה, אבל אני חייבת לעוף.. בערב אולי..=]
כן, כל אחת בכתה על שהיארננ.
פספסה את הנפטרת. היא יותר לא תראה אותה. היא יותר לא תדבר ותיפגש איתה. כל האחת עם האני שלה. וככה זה. כולנו שקועים בעמנו. פעם חשבת על מת- איזה כיף!! טוב לו עכשיו!! ?? תנסי. זה יגרום לך לבכות. אדם לא יכול לקבל את זה. הוא חושב על עצמו!! כשאמרתי את זה על דודה שנפטרה כמעט הרגו אותי, כי נולדנו ונמות סציומטים ואגואיסטים! ככה זה...
הבכי נובע מאגואיזם בעיקרזה אני היועץ
למרות שאנו יודעים שהם עברו לעולם שכולו טוב-קשה לנו להשלים עם זה שלא נראה אותם יותר.
כי אהבנו אותם,ועכשיו הם עזבו אותנו..
וואוו אני מדבר ממש מניסיון..בימים אלהcalvin
בוכים כי לעולם לא נראה אותו ואחנונ מתגעגעים לכל הרגעים הנפלאים שהיו איתו..סוג של אגואיסטיתו ואי הבנה שטוב לו
אי השלמה, לא הבנה.רננ.
אנחנו יודעים טוב מאוד ומבינים מצוין שטוב לו, רק לא משלימים עם זה. וברגע שמפסיקים לבכות- סימן שמשלימים אט-אט... או שמתחילים לשכוח...
כי אנחנו מתגעגעים...מרב14
אבל יש לי שאלה... אם ככה.. למה יש מנהגי אבלות? הרי זה לא באמת עצוב...
מרב ...יש כאב מה לעשות ....אביהש
הקב"ה נותן לנו דרך טובה ובטוחה לעבור אותו שלא נשקע בו בייאוש...
 
שלא נתעלם מהחי .....
 
הקב"ה נתן לנו תורה שהיא תורת חיים שנותנת לנו דרך להתמודד עם כל דבר אז גם עם זה...
אבל האגואיסטיות הזאת טובה..brazilao
איך אגואיזם יכוללהיות טוב?אביה =)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אנוכיות (או אגואיזם או אגוטיזם) היא מושג המדבר על אדם שהוא עצמו נמצא בראש מעייניו, והוא הראשון לסדר העדיפויות שלו.

כי לא כל בן אדם הוא רעbrazilao
יש אנשים שבוכים על הצער שחוותה המשפחה של הנפטר...
זה לא רק אי השלמה. זה גם אי הבנה.אורושקוש
מה לעשות. אנחנו בני אדם. קשה לנו להבין את זה.. כי אנחנו בתור אנשים מפחדים פחד מוות מהמוות. מוות בשבלינו הוא אחד הדברים הרעים שיכולים לקרות. אז אנחנו לא מסוגלים להבין שיכול להיות מישו שכן יהיה לו טוב מהמוות-שבשבילנו הוא אכזר ונורא.
יש בזה משו .....(זה אני היועץ...)אביהש
אנחנו בוכים מגעגוע. למה שהיה ולא יהיה עוד.בקטנה
"ראויה השמחה כאשר יש מציאות שלמה.נקדש את שמך..
ואין לך מציאות יותר שלמה מנישואי חתן וכלה". (המהר"ל) (שלום לבל"חיות שנכנסו!!)
 
כיום המציאות שלנו אינה שלמה מעצם חסרון בית המקדש וכו' וממילא איננו יכולים להיות שמחים באמת.
כמו בנישואי חתן וכלה - על אף שכרגע ביהמ"ק אינו בנוי והמציאות הכללית לא באמת שלמה, בינשואיהם ישנה מעין-יצירת-מציאות-שלמה ומגיעה השמחה.
 
אז על אף שהמציאות הכללית של כל עמ"י אינה שלמה, בכל זאת, כאשר אדם נפטר יש איזה חוסר במציאות שלך יותר ממה שהיה קודם לכן, וממילא אם אין שמחה יש צער (ולא עצב)*.
 
חז"ל שהבינו את נפש האדם, הבינו שיש לו איזה חוסר במציאות והוא מצטער על כך, קבעו זמנים להתאבל על המת.
(שים לב, ששנה לאחר הפטירה - "גזירה על המת שישתכח מן הלב". חז"ל מבינים שאי אפשר שאדם יחיה כל חייו בצער.
כאשר מזכירים אימרה זאת של חז"ל, השאלה הראשונה שמתעוררת היא: מדוע אנו מתאבלים חורבן ביהמ"ק שקרה לפני יותר מ2000 שנה? להרחיב בזה, או להשאיר לכם את זה למחשבה?  )
_____
 
*אז למה הדיוק של 'צער' ולא 'עצב'? ארחיב בלנ"ד בהמשך, פשוט אין לי זמן עכשיו. 
 
 
 
 
אמממ... אני רואה שהשרשור כמעט עף לעמוד 3...נקדש את שמך..
אממ.. אז מישהו בכלל קרא ומעוניין בהרחבה?
 
טוב, גם אם כן וגם אם לא, משפט קטנטן מאורות הקודש:
 
"את כל המידות אפשר להעלותן לשורשן החיובי חוץ מן העצבות שאין לה שורש כלל"
(ציטוט מהראש..לא בטוחה אם זה מדויק...)
סבתא שלי ז"ל תמיד אמרה:קינמון
"כשאדם נולד- הוא בוכה וכולם שמחים
וכשאדם נפטר- הוא שמח וכולם בוכים"

יש עצב מצד האמת בפטירה של בנ"א. יש ערך לחיים- אם המוות היה כ"כ טוב- אז למה אנחנו חיים?
כי יש ערך גבוהה לחיים. כל אדם שחי יכול עדיין לתקן, להוסיף טוב, וכאשר בנ"א נפטר- הוא לא יכול יותר.
ולגבי המבט של עולם יותר טוב- כשבנ"א נפטר הוא הולך למשפט, זאת הסיבה שאנחנו עושים דברים לעילוי נשמתו, ואומרים שבשנה הראשונה הוא מקבל עונשים על כל העבירות שהוא עשה. ואומרים שזה המקור לשנת אבל- כדי שנוכל לעזור לו.

אז זה לא בא רק מאגואיסטיות. (אבל גם)

אם זה היה אדם טובאילת 675
בוכים גם כי הוא עלה עם כמות מסויימת של זכויות, ולא יותר.
אם הוא היה בן אדם צעיר, בוכים על כל הדברים שהוא לא הספיק לעשות.
אם זה היה מוות טראגי, בוכים על הכאב שהיה מנת חלקם בעת המוות.
אם רבים איתו לפני התאונה, בוכים על זה שהוא נפטר עם כעס עלינו בליבו.
בוכים גם על זה שנפרדנו ממנו.
בוכים אם הם השאירו מאחור משפחה, ילדים, אחים, בעל/אישה, הורים.
בוכים כי לא שהינו מספיק זמן איתם
אם היה יום אחד שבו לא ענינו להם בוקר טוב, או כל  דבר אחר בסגנון, בוכים על הפיספוס, ההחמצה.
לפעמים בוכים כי לא נפרדנו.
בוכים על כל הדברים שהם רצו לעשות, ולא הספיקו. 
                                                              
דבר תורה מעולהאילת 675
פשוט מעלה מחשבות.
שכוייח!    
אולי זה בגלל-נאוה-
שאנחנו מרגישים את החוסר...
 
למשל, להבדיל אלף אלפי הבדות, כמישהו צם- אסור לו לאכול ואז הוא מרגיש את הרעב חזק מתמיד.
 
אז נראה לי שככה זה כשמישהו עוזב אותנו ( לא עלינו) אנחנו יודעים שהוא כבר לא יהיה פה איתנו ולא ידבר איתנו וכו...ואנחנו מתחילים להרגיש בחיסרון ...
 
מקוווה שהובנתי.
ושבעז"ה נזכה רק לבשורות טובות
*סליחה הגבתי בטעות בשירשור הלא נכוןאילת 675אחרונה
סתם שתדעי, ככל שהם יותר בעולם יש להם אפשרות לקייםהוד':)
עוד מצוות.
זה לא ידוע לנו אם הם סיימו את בהתפקיד שלהם בעולם, אני פשוט צריכים להבין שזה הכי טוב בשבילם..
זה לא בטוח שזה טוב בשבילםbrazilao
לפעמים הם עשו מעשים רעים כל חייהם...
........דוגריתת
אנחנו בוכים כי הם חסרים לנו לא בגלל שרע להם או משו...
אנחנו עצובים, כי עם כל הכבוד אנחנו לא מביניםבצי.ג
חשבונות שמים.