כשקר ורטוב ויורד עלייך גשם- גם לאויב שלך קר ורטוב ויורד עליו גשם...
אאל"ט זה היה רפול בקטמון.
כשקר ורטוב ויורד עלייך גשם- גם לאויב שלך קר ורטוב ויורד עליו גשם...
אאל"ט זה היה רפול בקטמון.

]] שנפגע מכדור בלסת, ולא יכול היה לדבר. למרות זאת, הוא הציל את המערכה, כאשר גילה כי הכוח מתכונן לסגת, ולמלכד את הפצועים קשה כדי שלא יינזקו מידי האויב לאחר הנסיגה. בשלב זה קרע מרשק את התחבושות מפיו ונשא נאום חוצב להבות אודות עוז רוח ועמידה בלחצים. המשפט, אותו ציטט מהצבא האדום: "כשקר לך ויורד עליך גשם, גם לאויב קר ויורד עליו גשם", ורפול שמע את המשפט הזה ולמרות שהיה פצוע המשיך להלחם.
]
ואני מאמינה שגם עוד הרבה אחרים 
יפואית ג-א-ה
:'(שרון.


http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t312250#3902499
אחותי נצלי ת'זעקה הזאת לאבא.. תפילה שתשבור רקיעים! ד' אוהב אותך!
אני אוהבת אותך!
עכשיו קצת קשה.. זה רק תקופה, הכל עובר! ויעבור בקרוב.
דברי עם ד' מהפה.. לא רק תפילה מסידור תפילה בפה.
דברי... שפכי! תרגישי שזה יוצא וזה ממש יעזור! בע"ה.
אם את צריכה עזרה או סתם עידוד אשמח לעזור! 
ב"הצלחה לך ולכולנו.
אם את רוצה אני פה אשמח לעזור( נ.ב תישמעי את השיעור שמחכה לגאולה כתב ועוד שיעורים אחרים
)
אוסנת


לולה=]
נדנדה כתומה.
אבל אני מרגישה כאילו אין לי שליטה על עצמי.. השכל משדר לעשות משהו, אבל כאילו הגוף לא מציית לו.. מרגישה ג'יפה עם עצמי.. כבר מלא זמן שאני בכאסח עם ההורים שלי.. ובלי סיבה מיוחדת.. אני עצבנית על כל העולם, אבל בעצם לא עצבנית על אפאחד.. ואת העצבים והתסכולים שלי אני מוציאה על המשפחה שלי, שצריכים לסבול אותי.. אני בדיכאון מתמשך.. כבר לאידעת כמה זמן.. כמה חודשים.. ורע לי. פשוט רע לי. ואני לא יודעת למה רע לי, כי בת'כלס לא באמת רע לי. אבל ככה אני מרגישה.. אני חברה של כל העולם, אבל אינלי באמת חברה..(וחברה שלי>> אני בקושי פוגשת אותה.. אנחנו חברות אמת, מתי שאנחנו מדברות= בממוצע בערך פעם בחודש..
) יש לי טראומה מכתה ה'... מאז קשה לי להתחבר לאנשים..(מי שרוצה יותר פרטים- אפשר באישי, לא מתחייבת לנדב את כל הפרטים..) אני הרבה פעמים לבד.. אבל מצד שני אני כן צריכה ת'קשר הזה עם חברות.. אוףף.. אני לא באמת יודעת מה אני רוצה מעצמי.. בלעע.. זאת סוגשל פריקה.. אני מתגעגעת לכלימני אנשות שאינלי כ"כ אפשרות לפגוש.. אבל מצד שני אני רוצה להיות לבד עכשיו.. אין לי אפשרות להיות לבד.. ישלנו בית קטנטן.. והרבה אנשים שגרים בו..(8 נפשות ב3 חדרי שינה..) והחוצה אני לא יכולה לצאת סתם בלי להסביר בדיוק לאן אני יוצאת, למה, עם מי, לכמה זמן וכו'..(צרות של בכורים..) וגם אינלי כ"כ לאן.. אפילו כשאני במחשב אני לא לבד, כי כולם בערך מסביבי..
אני עצובה... וזהו. לא יודעת אם יש כ"כ מה לעשות עם זה...



). אלא מה? - גדלנו כזה.. לא בקטע של בגרות, אני לא חושבת שזה בוגר בכלל.. אבל זה כאילו מין שלב לפני בגרות.. לעשות את הדברים עם חשיבה, ולפעמים אין חשק, ואין את אותו תמריץ של "להיות הכי טובה שאני מסוגלת ולעשות את הBEST"... כי כבר מתחילים לחשוב.. 'מה, את זה וזה לא חייב! למה שאני אעשה?' ואז כל החשק כזה יורד.. הרגשה ותחושה של 'לעשות מה שצריך ותו לא' וצריך לדעת להתמודד עם זה.הגיע לחוף- טבע.
לא יודעת סתם בדיחה.
סתם, ועכשיו באמת, נכון שלפעמים הכל מתחיל טוב ואיכשו בסוף זה מתפקשש ו'האיש טובע',
אבל יודעת מה?
עובדה שבסוף כולם צוחקים מזה! 
ובקצרה-רק טוב ושמחה!
לילה נפלא.
)
)
אחותי שיהיה לך המון ב"הצלחה!
שבלולון
Breathing Fire

...

)
נמלה
)ה!2ה 2!2ה
חידות במקצועי..חח סתם עלה לי משהו בראש...

נמלה

הסנה-בוער
ארי צלוב
שירס
שירס


שירס





(אין סמיילי חנון צריך דחוף לפנות למשה!!)




לולה=]
-נאוה-





- והמבין,טיפולי!!;)) ואני התווכחנו ואז חברה שלי אומרת לי- "ואוו..!! רננה, אני בשוק!! את דיברת ברצינות!!! כאילו- את מרגישה טוב??" 








)
)

אני יודעת שזה מצעצבן המון.. אבל זה מצחיק לראותתמיד בשמחה


) בהצלחה! :*ה!2ה 2!2ה



אפקט פלצבו ( בעברית: אֵינְבּוֹ - אין בו, ללא חומר פעיל) מתרחש כאשר חולה מקבל טיפול דמה (שהוא חושב שאמור לעזור לו), או טיפול שאינו כולל את המרכיב "הפעיל" בתרופה, אך מצבו משתפר. נוסיבו הוא מקרה שהחולה חושב שהטיפול אמור להזיק לו ואכן מצבו מדרדר לאחר טיפול דמה.
מעניין לדעת, כי מקור המונח "פלצבו" בפסוק מספר תהילים בתרגום הלטיני של התנ"ך : "אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה' בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים" (קט"ז, ט). התרגום הלטיני, "Placebo Domino in regione vivorum", הוא תרגום ישיר של תרגום השבעים, ופירושו "אֲרַצֶּה את אלוהים בארצות החיים". [משמעות פלצבו בלטינית היא "אשביע רצון". הוא נקרא כך משום שהפירוש הנפוץ לתופעה זו הוא, שחולה מעוניין לרצות את הרופא, גם אם לא במודע, ולכן מצבו משתפר]
נמצא כי תגובה של אדם לתרופה אמיתית כוללת שני רכיבים:
· 1. אפקט פלצבו
· 2. השפעת הרכיב הפעיל
ברוב המחקרים, לפחות שליש מהחולים שקיבלו תרופות דמה מדווחים על הקלה או העלמות של הסימפטומים מהם סבלו. ישנם גם מחקרים שבהם מתן תרופות דמה הוביל לשיפור אצל 70% עד 100% מהחולים. אך לא מדובר רק בדיווח של החולים, מדדים פיזיולוגיים מעידים גם הם שחל שיפור במצבו של החולה.
על אף שמחלות בעלות רכיב פסיכוסומטי (כגון מיגרנות) מושפעות יותר מאפקט פלצבו, נמצא שכמעט כל תגובה פיזיולוגית של הגוף מושפעת מאפקט זה: זרימת דם, כאב, חומציות מיצי הקיבה, דימום, חום גבוה, התפשטות תאים סרטניים ועוד.
תגובת הפלצבו מצביעה על כך שהאמונות של האדם בנוגע ליכולות הריפוי של הטיפול יכולות לעורר מערכות פיזיולוגיות שמובילות להבראה. במקביל, לפלצבו יש גם השפעה פסיכולוגית: ציפייה, הפחתת חרדה, תקווה. כיום, על מנת להוכיח את יעילותה של תרופה, יש לערוך ניסוי שבו חלק מהמשתתפים מקבלים מנת דמה ("קבוצת ביקורת"), ושמצבם ישתפר פחות ממצבם של אלה שקיבלו תרופה אמיתית.
לדוגמה, מחלקים אנשים עם בעיות שינה לשתי קבוצות. קבוצה אחת מקבלת גלולת שינה, והשנייה מקבלת גלולת דמה (פעמים רבות זוהי גלולת סוכר). בדרך כלל אנשים משתי הקבוצות מדווחים על שינה טובה יותר.


שיראל.
)








אביה14

שיראל.
הסנה-בוער
(בטח גם את לולה, לא?
)לאל
)
)
אחד השירים החמודים)
וואלס להגנת הצומח..
נמלה








חופים של דקלים.
צועד. צועד לאט ודמותו מהורהרת.
מבטו משדר רוגע אך גם זעם עצור, ותקוות ישנות.
חייו כמו עוברים מולו על סרט נע, והעצבות את ישותו הבטוחה מערערת.
הוא מהלך לו לאיטו, פוסע בדרכו ומן החול ניבטות לו תמונות.
ליבו נרעד כשנזכר בשנים שחלפו כמוץ על פני רוח.
היו אלו ימים של פריחה, של שגשוג, של זוהר וללא דמע ומורא.
יושב הוא על יד בית הגבס, נוקש באצבעותיו, שותק בכדי לנוח.
מול עיניו רואה שוב את המראות, שומע צלילים, אנחות כבדות. נזכר ביום הנורא.
עת באו אחים נטולי פנים ואישיות, חסרי רגישות אל ביתם שהקימו בזיעת אפם.
מול עיניו חוזה שוב בילדו היחף,לבוש בחולצה כתומה קרועה, זועק בבכי מר.
ואין עונה. אנשים סביבו בוכים, מתחננים, שרים, אדישים. אך רחמי בני אנוש נעלמו ואינם.
דמעה זולגת מעינו ונופלת על החול הרך בעודו נזכר במראות. מה יוסיף הרי הכול כבר נאמר?!
והוא נשרף לו בלהבות של כאב ושתיקה
ומקולו נפלטת לה עוד זעקה.
הוא צועד חזרה אל ארצו אך צונח מתוך חלום,
אל מציאות ארורה וקשה.
והיא קוראת לו בקולות וברקים שישוב אליה עוד היום.
ומבטו הדואב רואה וזוכר כל גרגר חול, כל קצף ים לבן.
הדקלים קוראים לו והתמרים שניבטים מהם ערבים לעין.
והוא רואה, שומע, צועק ויודע. היא מחכה לו עדיין .
בוכה. בוכה בשקט וגוו רועד.
הוא צועד בשבילי היישוב הקטן ומריח ריחות ושומע קולות.
אך הריחות אינן ריחות חממות היישוב, והקולות אינן קולות הקסאמים המשחיתים. והוא עוד צועד.
בעודו מהלך, נזכר במשחקי הילדים על הג'יפים הצבאיים, ביבול שצמח, ובפריחת הקהילות.
והוא נשרף לו בלהבות של כאב ושתיקה
ומקולו נפלטת לה עוד זעקה.
הוא צועד חזרה אל ארצו אך צונח מתוך חלום,
אל מציאות ארורה וקשה.
והיא קוראת לו בקולות וברקים שישוב אליה עוד היום.
ומבטו הדואב רואה וזוכר כל גרגר חול, כל קצף ים לבן.
הדקלים קוראים לו והתמרים שניבטים מהם ערבים לעין.
והוא רואה, שומע, צועק ויודע. היא מחכה לו עדיין .
צועד. צועד צעדים מהירים בהתרגשות לא רגילה.
אוחז ביד בנו, ממלמל לו מילים שקטות,מחזקות.
צועדים להם בחולות המוכרים, מחייכים חיוכים דקים ונושאים תפילה.
רגליהם טובעות בחול הרך, צועדים בשקט מתוח, ולפתע נשמעות צעקות.
הוא מרים מבטו וליבו מחסיר פעימה אל מול מה שנגלה לעיניו.
ניצב שם, פצוע, שרוט, מלא בכתמים ובגרפיטי. אך הוא שם. ביתו הישן.
הוא מביט בביתו וביתו כמו לוחש "חיכיתי.", וכמו מעין מתגבר לפתע נרפאו כל כאביו.
ומבין הדיונות מופעים ילדים, פוצחים בריקוד סוער, והשמיים מתנקים מכל עב ומכל ענן.
רוקד. רוקד במעגלים אינסופיים של אהבה לארץ, לרגבי אדמה שאיש לעולם עוד לא ייקח,
והוא מביט בארצו, בחולות הזהובים ודמעה ניגרת והוא לוחש "לעולם לא אעזבך.תמיד אהיה שלך".