פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 162)

חולה עליו אני מדבר איתך ברמה שכל הדיסקים שלו מסודרים אצלי לפי צבעים

ישכוייח

@דמעה שקופה, אם את נכנסת לפה מתישהו- תעופי מיד!
דבר שני, מעריכה אותך מאד על זה שהסדרי עדיפויות שלך השתנו, ושאת משקיעה בדברים יותר חשובים מפה...
 

יפה ,נכון ,אמיתי

וצעקה של כולנו..

 

אממ אני מוכנה לפרסם ..

את יכולה במייל לשלוח לאנשי קשר

ובצ'טים במייל..

אממ לבקש מאנשים שיש להם וואצפ ופיסבוק שיפיצו

ואינלי עוד רעיונות 

 

וממש אהבתי משרשמת 

מוכשרות

מאוד מוכשרת!
תבקשי מחברה שכן יש להם לפרסם הורים, אחים, חברות...

תאמת שזכור לי שקראתי איפהוא אתזה ..אולי זה סימן שכן מפיצים;)

את יכולה באתר הידברות יש לי חברה שכתבה משהוא והעלתה לשם תכתבי להם

זה אחלה דבר

זה גם לאחותי בכלל.

 היא רוצה ללמוד גיטרה קלאסית (=יצירות, תווים לנגן ממש מנגינות) עם טכניקות וכו' של מורה מנוסה..

תודה בכל אופן!!

בשמחה!

א שִׁיר, לַמַּעֲלוֹת:
אֶשָּׂא עֵינַי, אֶל-הֶהָרִים-- מֵאַיִן, יָבֹא עֶזְרִי.
ב עֶזְרִי, מֵעִם יְהוָה-- עֹשֵׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
ג אַל-יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ; אַל-יָנוּם, שֹׁמְרֶךָ.
ד הִנֵּה לֹא-יָנוּם, וְלֹא יִישָׁן-- שׁוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל.
ה יְהוָה שֹׁמְרֶךָ; יְהוָה צִלְּךָ, עַל-יַד יְמִינֶךָ.
ו יוֹמָם, הַשֶּׁמֶשׁ לֹא-יַכֶּכָּה; וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה.
ז יְהוָה, יִשְׁמָרְךָ מִכָּל-רָע: יִשְׁמֹר, אֶת-נַפְשֶׁךָ.
ח יְהוָה, יִשְׁמָר-צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ-- מֵעַתָּה, וְעַד-עוֹלָם

היום ב"ה התחלתי לעבוד על האלבום בר מצווה שלי אחרי שנתיים שאני דוחה אותו

ממש כיף איתה🤩

והיום יום חמישייי
ומחר שישי
ובערב שבתת🤩

(ואני צריכה ללמוד למבחן במתמטיקה ואין לי כח לזהה)

ורמקולים

אולי זה שניפגשתי עם כל המשפחה המורחבת שלי?! (אומנם לא בנסיבות טובות ראו סתם משתף - נוער וגיל ההתבגרות אבל עדיין) *עריכה התכונתי להגיב לפותחת

מעלה גבוהה בהחלט.

 

אגב, אני בן...

ונשארתי בחיים...

3 כוסות תה חם ומתוק נחשב?

 

נראה לי עוד חצי שעה והאוזניות לא יסכימו להיפרד ממני

 

הניתוח יצליח

אך האוזניים..

 

וגם ישנתי עכשיו שנ"צ טובה ככה מתלבטת אם זה דבר טוב כי אח"כ בלילה אני אוכל אותה, אבל לפחות השלמתי טיפה חסכים...

זה מוקדםםם

יחסית אלי לפחות

-טרמפים מהירים וטובים.
-אנשים טובים באמצע הדרך.(בלי קשר לקודם.)
-שנצתי.
-אוכל טעים.

ישתבח הבורא!

לא למדתי היום

 

שר"י.

מה צריך יותר מזה בשביל לשמוח?!

לעשות הרבה דברים לכבוד שבת ב"ה

הכנתי קינוח שווה.....

וכן אני כותב, לא אחותי....

אבל כן אני גם מבשל ומטגן ועוד'....

דחוף יש הרבה בנים שמבשלים ( ואני ביניהם🙂) וכן יוצא מאוד טעים 😋

כי יש הרבה שלא
או שעדיף שלא🤭

אבל באמת כל הכבוד כל מי שמבשל/אופה/מנקה/לוקח חלק כלשהו בעבודות משק הבית...

שזה לא מדבר באישי עם בנות 

זוהי דרכו של עולם.
יש אמרת חז’’ל שאומרת ’’מצווה על המת, שישתכח מן הלב’’ מה באה מימרא זו להגיד, שבאמת צריך לשכוח?
נגזר על המת שישתכח מן הלב, זו קביעת עובדה. מימרא זו באה לומר, שהחוקיות שהבורא הטביע בעולם היא שהצער על המת יחלש עם הזמן. כן זוכרים את המת אבל לא חיים את מותו כל הזמן. אחרת אי אפשר לעמוד בעוצמת הצער.


את לא נכדה רעה ולא כלום בכיוון.
את הכי נורמלית ואמיתית בהקשר הזה.

תהא נשמתם של יקרייך צרורה בצרור החיים

אמן

דבר ראשון ענק
מזדהה איתך ברמות 

סבא שלי נפטר לפני 4 שנים ובאמת שיש לו אזכרה או משהו זה לא מזיז לי כי לא הכרתי אותו למרות שהוא נפטר שהייתי 
כבר ילדה בוגרת..(שלא נדבר על סבא וסבתא מהצד השני שנפטרו  לפני שנולדתי אז בכלל..)

 

אז העם איתך

הכל בסיידר את לא נכדה רעה זה שיא הטבעי..

עובדה שגמלי זה ככה

 

קיצור אל תרגישי נכס עם עצמך

ובהצלוחה

האמת שגם סבתא שלי נפטרה לפני שנתיים בערך, לא מזמן בכלל, והייתי קשורה אליה ממש ממש, ובכיתי המון כשהיא נפטרה. לפני שנה או משהו כזה פתאום ניסיתי להיזכר בה, שתפסתי שאני כבר לא כל כך קשורה אליה... כלומר לא נשאר ככ קשר רגשי כמו שחשבתי שיהיה.
וחשבתי על זה הרבה, והגעתי למסקנה שקודם כל באמת גזרה על מנת שישתכח מן הלב, זה ברור.
אבל יותר מזה, אני חושבת שזה תהליך פסיכולוגי שאנחנו עוברים, דווקא בגלל שאנחנו קשורים לאותו אדם. בגלל שקשה לעמוד בכאב שיש כאשר אדם קרוב אלינו נפטר, אז אנחנו מדחיקים את המעבר והרגש והכאב שיש אחרי שהוא נפטר, והקשר אליו דועך.

בהצלחה!!

אולי זה חלק מהתהליך זה להדחיק אבל זה ממש לא טוב ולא מה שצריך להיות...

לדעתי זה ממש תלוי ...

מוזר לי...

כאילו אחרי שמדחיקים- במודע ואחר כך לא במודע- זה אמור לגרום למשהו... נראלי שזה שהקשר דועך זה לא אמור לקרות אם הקשר היה חזק...

זה ממש ממש לגיטימי שזה לא יכאב לך - גם בקושי הכרת אותו...

סבא שלי נפטר לפני שנה וקצת מסרטן - ווואלה לא הייתי כל כך קשורה אליו...

אבל ניסיתי להתחבר לכאב מהצד השני- לדוג כל הסבל שהוא עבר - כל הסבל של המשפחה...

כאילו אני ראיתי את אבא שלי בוכה (ואת כל הדודים) וזה פרק אותי...

אבל רק שתדעי שזה ממש לא אומר שאת נכדה גרועה!!

ויכול להיות שזה לא כזה עצוב לך.. וזה בסדר גמור. את בסדר וזה ממש לגיטימי...

אוקעעע ? אז תוציאי לך את זה מהראש!!

בהצלחה❤❤

אוהבתאותך❤

משפיע בד"כ.

ומיישמת פרקטיקות חדשות ומועילות יותר שלא יכולתי לבצע ללא ריכוז.
מבחינת אישיות- כשלוקחים את הכדור הנכון (מה שלעיתים לוקח זמן למצוא.) ומתרגלים אליו- לאט לאט מתאזנים.

אמא שלי ממש לוחצת עלי לקחת ואני ממש מפחד שכולם יתלהבו ממשהו שהוא לא אני לגמרי

אם אתה רוצה הסבר אפשר באישי.

אם זה משפיע, אני נעשית סוג של אפאתית... בוהה בכל דבר, אבל אם יגידו לי לפתור משהו טריגונומטרי מסובך אני אשב ולא אקום בכלל ואסיים לפתור בהצלחה (מה שלא היה קורה בלי ריטלין) אבל המכשיר שהכי מרכז אותי זה מחשב, אני יכולה שעות לשבת ולכתוב קודים הלוך ושוב בלי ריטלין ובלי לזוז מהכיסא.
מזעזע אה?
בררר

בד"כ עושים הרבה נסיונות עד שמגיעים לתרופה, בהתחלה נותנים את הכי זולה ופשוטה- בתקווה שזה יעבוד עלייך וקופת חולים לא תצטרך לממן לך תרופה יקרה יותר, אם זה לא טוב, פונים לרופא ומספרים לו את התחושה שהכדור יוצר אצלך.
או שהוא ישנה מינון, או שהוא ירשום לך תרופה חדשה, תוך שבועיים כבר תכולי לדעת אם התרופה הזו משפיעה עליך.
אם זה שוב לא טוב, את תיאלצי לעשות שינוי שוב, ולנסות משהו חדש.
האמת שבחודשיים הראשונים עד שמוצאים תרופה ומינון טובים- זה יכול להיות סיוט, אבל כשמגיעים לתרופה הנכונה, זה ממש מאזן ועוזר, המטרה היא לא שתוכלי לפתור בעיות טריגונומטריות מטורללות- אלא שתוכלי לעשות הכל על הצד הטוב ביותר,
שיהיה לך כיף עם עצמך, ושלא תחווי יותר תסכולים כשלונות ואכזבות. הרווח הצדדי הוא שתוכלי לפתור טריגונומטריה ולגלות שזה דווקא סבבה, ופתאום לראות שזה אפילו כיף. תרופה כזו אמורה להגביר את ייצור ההורמונים הרלוונטיים, היא אמורה לגרום לך לחוות דברים ביתר קלילות, אם זו תרופה טובה את אמורה להישאר אותה שושיאדית רק בלי הסחות דעת מיותרות.




מה שתיארת לא אמור להתרחש- קבעי תור לרופא ותשני את התרופה/המינון.
אל תזלזלי בעצמך, מגיע לך לקבל פתרון נורמאלי למשהו שלא בחרת בו.

את האמת שאני צריכה לקחת משהו מאד חזק, ואמא שלי מפחדת שיקרה לי משהו... חחח

אבל אני משתדלת שלא לקחת אם אני לא חייבת.

אמ... אני לא ממש יודעת אם זה עוזר או לא, כי...
ואלה?
אני לא יצאתי מהחדר עד עכשיו!!!
אבל הקשבתי לשיעורים בלי לשמוע כלום, יותר נכון שמעתי ולא הקשבתי בכלל... ניסיתי להקשיב אבל אי אפשר.... כאילו המורה מדברת לי באוזן וממש מציקה לי בחיים....

אני לא ממש שמה לב כן?
אבל לפעמים זה ממש מקשה עלי ואני פשוט הולכת לישון

וכרגע, אתה מסתדר בלי?

צריך חתיכת התחייבות בשביל למצוא תרופה מתאימה

ברור שזה התחייבות אבל יש כאלה שצריכים את זה, וזה טוב להם

בהתחלה לקונצרטה (לא עזר) ובסוף לואיונס. אבל בלי קשר זה המון עבודה עצמית...

באופן כללי אני לא ממליץ כדורים ומי שכן הולך על זה אז אני לא ממליץ על רטילין... מניסיון של 9 שנים... (ועוד שלוש שנים עם כדורים אחרים)

כמובן שזה אין סוף עבודה עצמית, לפעמים צריך לקבל את הקושי שלנו ולדעת שזה מה'...
הכדורים בסך הכל נותנים מרחב תנועה רחב יותר, ודרך לעשות דברים שפעם לא יכלנו- הם לא פותרים את ההפרעה.



כרגע אתה לא לוקח? אז איך אתה מצליח להתרכז?

כשאני לא לוקח (פעם ב...) אני מצליח להתרכז עם הרבה כוח...

 

אשרייכם ישראל!!!!!

והתחדש לי משהו מעניין, ישנם ליטאים אשר מתנגדים לתנועת המוסר (ר' איצ'לה מפוניבז')...



 

תודה רבה על ההשקעה!

בוודאי שיש! פולמוס המוסר כולו היה פולמוס פנים - ליטאי, האחרים כמעט לא התערבו בזה. ור' איצל'ה הוא ממש לא יחיד.

הויכוח הזה הסעיר את עולם התורה באירופה 

או שפשוט לא מדווחים עליו?

אני חושב שכל בחור ישיבה ליטאי קצת רציני יודע על זה. (אם כי הוא לא יודע אתה היסטוריה וההתפתחות של זה, כמו שהוא לא יודע את של שום דבר)

 

גיל ההתפגרות

גיל שבו לפחות אני מתגדלת  ומתחליה להיכר את עצמי ולהיתנהג כמו שאני באמת כך אני מירגשה על עצמי בתהליך שאני עוברת כרגע,

גיל שבו מתעצבת האישיות
מחליטים מה נרצה להיות, איזה סוג של בנאדם
גיל קריטי לדעתי
ואממ טוב יש לו תשריטות שלו

גיל קצת קשוח. הכל קיצוני.
יש מלא דברים מסובכים..
וגם גיל שאפשר לעשות מה שרוצים (בעיקרון)..
זמן לעשות שטויות ודברים משוגעים.

נהנת מכל רגע!!

עושה מה שרוצה בלי לעשות מליון חישובים, דברים שחשבתי שלעולם לא אעשה.

מתפתחת, לומדת, מגלה דברים חדשים.

בגיל הזה משתחררים מהדעות של ההורים והופכים להיות בעלי דעה עצמית, שזה דבר מעולה לדעתי.

בגיל הזה יש כוחות מטורפים לפעול ולעשות.

אין על גיל ההתבגרות!!

לא רוצה להיות גדולה

קלעת בול

הבנות שרשמו פה באמת מיוחדות אבל זה חלק מהגיל לעשות שטויות שדופקות אותך..

וואלה באמת מעניין..

בקטע שיש מריבות עם ההורים, מצבי רוח משתנים, שאלות על כלמיני דברים ומלא התלבטויות עם עצמך.. יש כזה לפעמים חוסר יציבות כזאת שזה ממש קשה..
לאיודעת ממש להגדיר

יותר מדי מחוייבות לדברים שזה מושלם

רכבת הרים.

וואלה יפה שככה שמת לב לזה 

שיסתכלת גם מסביב לתמונה

ולא באת רק בשביל להיתפלל ולצאת ידי חובה

 ככה?

אממ תדביק את הדבר הזה במקור= <img src="https://a7.org/im/sPKRmTNLMnhzLZiMtNCFw==/203156/Webp.net-gifmaker%20(17).gif" style="-webkit-user-select: none;margin: auto;">

ואז זה אמור לעבוד 

יפה יפה 

 

יוזמה מבורכת

השיר לא נפתח לי..

 

מילים ולחן: דוד חי ונעמי חסדאי

 

נער ארץ יפה וקדושה

אוהב בכל ליבו מקום השכינה

נער שזוהרות עיניו מאור התחייה

חרות על פניו ותקומה באבריו

 

רץ להביא גאולה

לאדמה שלזר ולאויב בעולה

רץ להביא גאולה

לאדמה סגולה ומעולה

 

נער ארץ טובה וברוכה

רוצה מלכות ה' פה בהודה

נער שבונה קומה ועולה כחומה

מעיז להשחיז וללחום מלחמה

 

רץ להביא גאולה

לאדמה שלזר ולאויב בעולה

רץ להביא גאולה

לאדמה סגולה ומעולה

 

רץ להביא גאולה

לאדמה שלזר ולאויב בעולה

רץ להביא גאולה

לאדמה סגולה ומעולה

 

ראה ה' עלם חמודות

בא אליך לדרוש מקרוב

שעוד ארץ לא תאבד אלא תעבד

שדי לה קינה ולציון יאמר רינה

שבניך הרצוצים יהיו אותך רוצים

שתנקה טומאתה ותדרוש טובתה

ושתקנא לה תקנא לה אוי אבא

תקנא תקנא לה

 

רץ להביא גאולה

לאדמה שלזר ולאויב בעולה

רץ להביא גאולה

לאדמה סגולה ומעולה

וואו.. חזק

וכואב.

 

 

 

אבל

להגדיר זריקת אבנים או באופן כללי אלימות כזו ואחרת כ"רץ להביא גאולה", זה קצת מוגזם.

 

 

לא רוצה לכתוב סרה במתים, אבל בסופו של דבר, בסופו של דבר,

צריך לזכור שהוא פעל בצורה לא נכונה, ולא לקדש את המעשים האלו שלו.

 

מקווה שמה שכתבתי יילקח בפרופורציה הנכונה,

פשוט קשה לי עם זה שבגלל שמתייחסים אליו כקדוש (והוא באמת טהור, צדיק),

מקדשים בכך גם את מה שהוא עשה.

 

הוא זרק אבנים?

מנין לך?

הוא פעל באלימות? 

מנין לך?

 

מעשיו בהחלט מקודשים, גם אם הם לא לגמרי לגמרי היו מדוייקים.

רוב הציבור הדתי לאומי גם כן פועל בצורה לא נכונה, והרבה יותר לא נכונה, הוא עדיף בהרבה על רבים רבים.

את ראית שהוא זרק אבנים? (מתארת לעצמי שלא..)

למה להגיד דבר כזה ...ועוד על נפטר..

בעיקרון משתדלת לחזור עד 12 גג, אבל בדכ חוזרת לפני 10-11 ככה

ואני גרה בעיר

תראי אני חוזרת בדכ מהסניף או מחברות בשכונה, אני לא מתכוונת ללחזור מהפגנה בתל אביב כן?

וכל זה כמובן בדיעבד, להורים שלי כבר אין כוח להתווכח איתי.. מבחינתם שאני יהיה בבית בעשר-עשר וחצי

יש 2 היום יהיה שמח?

אחד בן ואחת בת?

וואלה בילבלתם אותייי

מי זה @היום יהיה שמח

ומי זה @היום יהיה שמח✨ ????

 

😏

אין שעה ספציפית.. זה תלוי בהמון דברים. אם אני נגיד אצל אח שלי וצכה לחזור בלילה אמא שלי תגיד לי לצאת באזור 7-8 כדי לא להגיע מאוחר, אבל כן יוצא לי לפעמים להגיע הביתה בשעות כמו 12-1.. וכשאני בבית אין לי כל כך לאן לצאת בערבים אין לי חברות שגרות בעיר שלי, וגם כאלה מהיסודי (הבודדות שאני שומרת איתן על קשר) גרות באזור אחר לגמרי ממני...  בכל אופן אמא שלי לא תרשה לי לצאת לבד אחרי 11... חוץ מללכת לסליחות כמובן

אה ואני עירוניסטית...

אז קצת אין ברירה..

גם אין ממש כללים לזה אצלנו... כאילו אם אני ארצה אני אשאל את אמא שלי והיא תגיד לי אם היא מרשה או לא.. אף פעם לא חשבתי על זה בצורה של משעה כזאת אני לא יוצאת.. אבל בגדול כמו שאמרתי, אני מניחה שמאזור 11 אולי גם לפני היא לא תסכים, אא"כ יש סיבה חשובה או שזה במסגרת כלשהי..

בעיקרון אומרים לי לחזור עד תשע וחצי עשר כזה ואני הולכת לבד

לא מבינה מה מפחיד בזה

לצאת לבד בלילה לא כ"כ יוצא לי

ועם חברות בעיקרון לא אומרים לי שעה לחזור אבל מ12 אמא שלי כבר מתחילה להתקשר ולשאול מתי אני חוזרת(אם אני יוצאת סתם עם חברות... אם זה למשהו ספציפי אז עד מתי שאני צריכה)

 

ואני גרה בעיר

לבד - כמעט ולא קרה לי בשעה מאוחרת 

עם חברות - רוב הפעמים לא אומרים לי שעה

ואני גרה בעיר

בד"כ רק עד שמחשיך, אני גרה ביישוב...
כל החברות שלי לא גרות ביישוב שלי אז בד"כ אני לא נפגשת איתן בלילה וגם אם כן זה עד 8/9 מקסימום ואח"כ אמא שלי באה לקחת אותי כי היא לא מסכימה לי ליסוע באוטובוס בחושך לבד...נראלי רק פעם אחת חזרתי באוטובוס לבד בחושך...
אני שמחה שב"ה זה ככה ולא נותנים לי להתחיל להסתובב ברחובות ולחפש אוטובוסים...

פעם אחת ישנתי בישיבת בית אל ופעם בשבי שומרון

לבד- לא כזה יוצא לי.. אבל בכללי אם זה ביום חול אני אקפיץ את אחד ההורים שלי אחרי תשע עשר בערך ואם זה שבת או שהם לא יכולים אני אמצא איזה מישו חסר חיים ללוות אותי.. אבל בכללי- לא יוצא לי..
עם חברות- באמצע שבוע אני משתדלת ב12 בערך.. ובשבת בערך 1 וחצי - שתיים וחצי.. אבל בכללי עם חברות אני יכולה ללכת בכל שעה..

גרה בעיר

אין הגבלה כל כך.

גם לבד יוצא לי לחזור מביביסיטרים אחרי 1, 2..

 

אבל אני כבר גדולה;)

 

כשאני בבית אני לא יוצא הרבה בלילה וכשאני לא אני לא בבית (אני בישיבה)

אבל אמא שלי פחות אוהבת שאני אחרי 1 בלילה כזה בחוץ..
אני גרה בעיר עם ערבים... אז זה חלק מהסיבה..

אנשים מכל הסוגים והמינים,

אני מחליטה, וסומכת על ההחלטות שלי.
זה תלוי לאיזו מטרה.

בחוץ, לבד:
אם זו למטרה מסויימת, הלוך חזור, אני מסכימה לעצמי עד 23:00
אבל אם זה כדי להתאורר, אז עד 21:00

בחוץ, עם חברה:
עד שעה 22:00.

אצל חברה (יותר נוח שהיא תהיה אצלי):
אם יש להם ילדים קטנים: עד 18:00
אם לא : עד 20:00

גם את תדברי ככה חח
לא רק תכתבי

במקרה, כי הייתי בירושלים ושמעתי אותו מישהו שישב ברחוב עם רמקול...

Keep Climbing

אתה לא יודע כמה חיפשתי את השיר הזה!!