בס"ד!
מי שקרא, ומי שלא (כמוני) - "ניגון כשר= מנגן כשר".
לא סתם.
אני חושבת שמוזיקה זה ה-דבר הכי משפיע. אם אתה שומע מוזיקה- זה נקלט לך. מי מאיתנו לא מכיר את הרגע ההוא שבו כולנו פותחים עיניים ושומעים את עצמנו שרים... שיר... לא תמיד משהו.
בתור אחת שלא שומעת לועזי או אהבה או מסוג זה, הייתי מוצאת את עצמי בכיתה ו' שרה שירים... שלא לעולם הזה. ובטוח שלא לעולם הבא. לא נגזים- אבל לא השירים שהייתי רוצה לשמוע... לועזי, אהבה, "כמה את יפה" וכל השטויות האלה...
וכששומעים מוזיקה שהיא לא לעניין, אז התת-מודע או ה"מודע" מושפע. הזמזום, השירה, אנחנו מכניסים לתוכנו את המוזיקה הזאת.
וההשפעות שלה הם בד"כ שליליות.
תרבות המערב זה בדיוק השירים האלה (לסרטים נגיע אחר-כך).
מה גם שלך- בתור בן- אמורים להפריע הרבה יותר דברים: "קול באישה" הרבה פעמים (זמרת) או בכלל הרהור במי שהזמר שר עליה או של הלבוש המתואר (בלי דוגמאות), ואינלי מושג מה עובר בראש של בנים, ובטח שלא בראש שלך. רק אתה יודע את זה, ותחשוב לבד.
חוצמזה, מה ערכי בהם?!
על מה הם מדברים?!
אין על מה, זה באמת שטויות. אהבה לא באה בצורה הזאת- שמדברת כמעט תמיד על מראה חיצוני, או בכלל- בסגנון הזה. בהופעה כזאת על במה. אהבה אמיתית אמיתית מתחילה ונגמרת וממשיכה אחרת. זה הבל, הבל הבלים, שבאמת לא מועיל לאדם.
סרטים-
זה עומד בפני עצמו.
נתחיל מביטול זמן, ביטול תורה.
דבר שני- סעיף הלבוש [אין מה לעשות, זה צורם לאורך כל הסרט].
תסתכל- או אולי עדיף שלא תסתכל- על צורת הלבוש (בעיקר בנות, לא רק). זה מעוות את כל מה שצריך
להיות. שמת לב שתמיד הגיבורה יפהפיה והגיבור חתיך הורס?! ואני לא אדבר על צניעות וטהרה, שזה
בכלל שייך לסיפור אחר. אבל מעוותים אותנו לחשוב שחשוף זה ה-כ-י חתיכי, ושמישהו (או מישהי) שלא
נראים הכי הם מגעילים.
דבר שלישי- מילים
דיברתי על זה עם חברה, והיא אמרה לי שנכון, יש קללות בסרטים. זה מוסיף ל"הבנת הרגשות של השחקן"
אבל זה נכנס ללקסיקון שלנו!!! וגם אם לא משתמשים בזה, זה קיים. קללות, מילים לא ראויות- זה אחד
"האמצעים האומנותיים" בסרטים או משהו כזה.
דבר רביעי- מעשים.
כל הנשיקות הקטנות, הריקודי רחוב, הגנבות, הרצח או לא יודעת מה יש שם- ברור שזה משפיע לרעה על
הנפש!!!
הגיע הזמן שנקלוט שאנחנו עם קדוש, טהור, צנוע. אנחנו י-ו-ת-ר מתרבות המערב! אנחנו שוחקים (מלשון שחיקה) את הנפש, את המידות!!! לא ככה אנחנו צריכים להיראות! אנחנו עם קדוש, טהור!!!
אנחנו צריכים להתרומם- מעל לאהבה השטחית הזאת, מעל למעשים המושחתים האלה, מעל לקללות.
אני יודעת שאני חופרת על צניעות והאהבה, אבל זה פשוט כ"כ צורם, שאני לא יכולה להתעלם.
אז באמת- זה כ"כ נוראי, כ"כ לא טוב.
לשמוע שיר נוסח "אני אוהב אותך, את אוהבת 'ותי, בואי תנשקי אות. אבל את בכלל אוהבת אותי, ליבי שבור"- נו באמת, מה התועלת?! מה ההנאה?!
כשהייתי קטנה (מדברת באופן כללי יותר, לא רק על עצמי, אבל זה נכון גם עלי- בגילאים אחרים, אולי), צרם לי לראות מישהי בלי חצאית עד הריצפה, כשגדלתי קצת- זה קטן, ועבר לחצאיות עד הברך. עוד כמה שנים- ורק מכנסיים וחצאיות מיני, וחולצה קצרה. עוד שנה רק גופיות, וטייץ' יצרמו לי.
קוראים לזה:
"התקלקלות".
למה זה ככה?!
פשוט מאד, התרגלתי.
כן, העיניים שלי התרגלו לראות חצאיות קצרות, מכנסיים וגופיות. כשהייתי קטנה, טהורה, כשראיתי רק את אמא ואבא (והאחים הגדולים)- הייתי תמימה, זכה, התרגלתי לזה. כשראיתי בגן, זה צרם יום-יומיים-שבוע, והתרגלתי. וככה בכיתה א', ובכיתה ג', ובכיתה ז'.
פשוט- התרגלתי.
ואותו דבר סרטים ושירים- מתרגלים לראות לא צנוע, לשמוע לועזי "נקי". טבעו החיוני של ילד זה לנסות לראות ולגלות עוד - תנאי חיוני בהתפתחות. חיבים לעשות לעצמנו גבול, אנחנו עדיין לא ילדים. ילד סקרן יתקרב למדרגות- אבל צריך לעצור אוו לפני המדרגה הראשונה, כדי שלא ייפול.
ויורדים, מגלים עוד דברים.
ומתקלקלים.
אסור, אסור, ואסור, לתת לעצמנן להתקלקל. אנחנו חייבים לעשות גבול, ולשמור על עצמנו טוב טוב, טהורים ותמימים.
נ.ב.
מבחינה מדעית, אגב, זה מאד לא טוב למוח סרטים-
בעזרת אלקטרודות (אם אני לא טועה) בדקו פעולת גלי מוח, וצויר גרף. מתברר שכמובן בשעת פטירת תרגילי מתמטיקה וחידות- הגרף גבוה, זז, עולה.
בזמן שינה- יש גלים, כשהנקודה הגבוהה בגרף מתארת את נקודת השיא של החלום, הגרף יורד, ומתחיל לעלות- חלום חדש.
אבל כשרואים טלוויזיה, הקו נמוך יוצר ממה שהוא היה בשינה. קו כמעט לגמרי רציף, חלק. המוח לא מזיז את עצמו, לא מתפתח.
פיתוח המוח נעשה ע"י קשר בין תאים. כשהמוח לא עובד- תאים לא מתפתחים, לא מחכימים.
|למדתי על זה באוניברסיטה, המחקר אכן בוצע ולא סיפור סתמי|
אז זהו, מקווה שעזרתי
-הלוחמת-
) הבגרות. רק משהו קטן אני חייב להגיד לכל המתבאסים -
כן זהוא הכינוי המלבלב שלי 
אם לא ברור שמחשב 