משו חמוד ששלחו באימל של הישוב-
דיני ערב פסח:
א. הימים שבין חג הפורים לבין חג הפסח נקראים ימי "בין הממתקים",
שבהם מאביסים את הילדים בשיירי משלוחי המנות, מבלי להקפיד על אבות המזון
כלל, עד ששואלים הילדים מה נשתנה החודש הזה, שבכל השנה אנו אוכלים שאר
ירקות, והחודש הזה כולו מגדים.
ב. ימי הניסן ימי פורענות הם לישראל, שבתקופה זו רבו מקרי האלמנות
החולניות, היתומים שחובותיהם השתרגו, והחולים שזקוקים להשתלה דחופה של
כסף בחשבונם, כפי שמעידות עשרות מעטפות השנור הסותמות את תיבת המכתבים
בימי ניסן.
ג. מנהג טוב להרבות במלאכת הגניזה ועל כן נהגו כל בתי העסק בישראל,
למקטן ועד גדול, לחלק בדיוור ישיר עשרות הגדות של פסח מדי שנה, ובמיוחד
החמירו במצווה זו חברות הביטוח והבנקים, המחלקים שלל הגדות מצוירות בידי
בעלי מוגבלויות כדי להצטייר כצדיקי הדור.
ד. היוצא בימי ניסן ורואה אילנות שלבלבו יברך "ברוך שזיכני להסתובב
בחוץ במקום לנקות לפסח". וטוב שימציא לבני ביתו סיפור כיסוי הולם שמא
ייתפס בקלקלתו ויברכו עליו ברכת "שברא אילנות טובים להכות בהם בני האדם".
ה. מתחילין את ניקיון הפסח במדפי הספרים המאובקים, ומסיימין
במיקרוגל שבמטבח בדקה התשעים. יאבק את ספרי הילדים תחילה ואת ש"ס החתנים
באחרונה, שתדיר וממש אינו תדיר – תדיר קודם.
ו. יש המכשילים את ישראל באמירת "אבק אינו חמץ", ומתירים שלא לנקות
גגו של ארון שגובהו מעל שלושים טפחים. ובדידי הווה עובדא שניקיתי גגו של
ארון ומצאתי שם ביסקוויט חצי אכול. ויש אומרים שביסקוויט זה הגיע לאותו
מקום בניקיון הפסח של שנה שעברה, עת סעדתי את ליבי בביסקוויט באמצע ניקוי
גגו של אותו ארון.
ז. מייד לאחר שיסיים לנקות התריסים מבחוץ בסנפלינג ללא חבל, יברך
ברכת "הגומל" ולאחריה ברכת "משיב הרוח ומוריד הגשם" שכן מובטח הוא שיירד
גשם מאובק על התריסים הנקיים בתוך שלוש שעות זמניות. ויש אומרים שזהו
מקורו של מנהג ריקוד הגשם בקהילת האינדיענים, שסיימו לנקות את האוהל בערב
הפסח, ורקדו משמחה, ונתרטבו מייד בגשמי ברכה. וטוב היה עושה חוני המעגל
לו היה מנקה תריסיו תחת לצייר עיגולים בחול.
ח. תחילה נהגו ישראל לנקות את רכביהם בעצמם. משהתפנקו ישראל,
נוהגים הם לזכות את תחנות הדלק במצוות הניקוי. הלוקח רכבו לניקוי, טוב
שיצטייד בבקבוק מים קרים, ויתיז חצי לוג מים על פניו ההמומים של שוטף
המכוניות המביט בזעזוע עמוק על איזור הבוסטר של הילד.
ט. בקומו משולחן האוכל יקפץ על רגליו בפראות כאילו היה הוא דורך על
גחלים לוחשות, וינער זרועותיו בפאניקה כמי שכפאו שד, למען יתפטר מן
הפירורים שאולי נתפסו בבגדיו, שאם לא כן תישמע זעקת "קרישקעס" (פירורים
בלע"ז) עולה ויורדת.
י. טוב שיחלק אדם את ביתו כמתכונת בית המקדש שבירושלים: בעזרה,
שטרם נוקתה לפסח, נכנסים כל ישראל ואפילו פיתותיהם בידיהם. בהיכל, שנוקה
חלקית, נכנסים רק אלה שקיימו מצוות ניעור הפירורים (ראה הלכה ט'). ובקודש
הקודשים, שכבר נתמרק כולו לפסח, תיכנס רק כוהנת גדולה של הניקיון, לאחר
שהתעטפה בלבן. וטוב לגדר את קודשי הקודשים בסרט משטרתי ועליו חקוקות
אותיות "והזר הקרב יומת", והפורץ גדר – תישכנו אשתו.
יא. בשבת האחרונה שלפני הפסח, כשרובו של הבית כבר קודש קודשים,
נוהגים לאכול את ארוחת השבת מתחת לשולחן שבמרתף, ובמקום חלות בוצעים
פיתות יבשות וטובלין אותן במעט מלח, בבחינת ועיניתם את נפשותיכם מאוד.
ונקראה שבת זו "שבת הגדול" על שם "האח הגדול", שמי שמעז בשבת זו להזיז
פירור חמץ ממקומו – מודח מן הבית לאלתר.
יב. אין עושין קניות לפסח לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות דעת, ועל כן
יפנה כמחצית היום, יכבוש עצביו, ויביא עמו זכוכית מגדלת לקריאת כל
ההכשרים והכיתובים על כל מוצר ותחת כל מדף רענן, ומי שלא עושה כן לפתית
לופתתו רחמנא ליצלן. ובמיוחד ייזהר הציבור ברכישת המצות, וירכוש מצות
מכונה בלבד, ולא מצות "עבודת יד", שבשאר מוצרים "עבודת יד" מעלה היא, אך
בפסח פחיתות גדולה היא, שטעמה של מצה "עבודת יד" כטעם דיקט שעבר עליו
הפסח.
יג. מחתה של בדיקת חמץ תהא עשויה מקרטון מידלדל מעוטר במדבקות
כפתור ופרח מעשה חושב של הגננת.
משרבו צדוקים שהחביאו לישראל את פירורי בדיקת החמץ, למען ימצאו רק
תשעה מתוך עשרת הפירורים, וייכנסו לבהלה גדולה, נהגו ישראל לעטוף את
פירורי בדיקת החמץ בכמה עטיפות עשויות מעיתון אמש, בבחינת כל המרבה הרי
זה משובח, עד שיהו הפירורים גדולים כאבטיח. משנשברו נוצות ישראל בניסיון
להזיז נפילי חמץ אלה למחתת הבדיקה, נשתרש המנהג להמיר הנוצה בכף עץ,
ומנהג טוב הוא - שמוסיף לתבערה של ביעור חמץ.
יד. מצווה מן המובחר להוסיף לפירורי בדיקת החמץ כהנה וכהנה מוצרים
דליקים, ולבזבז כשתיים או שלוש שעות בבהייה בחמץ הנשרף, עד וידוא הריגה.
מי שאין עיתותיו בידו יעביר האחריות על התבערה לבא אחריו, וחוזר חלילה,
עד כניסת החג. אותם סוציומטים המשליכים חמצם למדורה ומסתלקים מייד, אין
שורה עליהם ברכה (ואף אין שורה בבגדיהם ריח ל"ג בעומר).
טו. בכל השנה מתקפחות עדות המזרח, ובימי הפסח מתקפחות עדות אשכנז.
ושמעתי שרבים מבני אשכנז מתמזרחים בנפול פחד הקטניות עליהם, ונאחזים
בדודה רחוקה מ"דרום צרפת" כדי לזכות ולאכול פנכת אורז בפסח. ושמעתי כי יש
הדורשים שיתכנסו פוסקי אשכנז כדי לבטל דין קטניות, אלא שעסוקים גדולי
הדור בדין אקונומיקה כשרה לפסח, אך עשויה להכיל שאריות לפתית (לאלרגנים),
ואין פנאי בידם להתעסק בזוטות. ומכל מקום – המחמיר תבוא עליו ברכה, כאותו
אחד שנמנע מאכילת מצה שרויה, קטניות, לפתית, וביצים עם חותמת, וזכה שמת
בשביעי של פסח מרעב.
חג שמייח
!!
!
